החיוניות שלי חלק שני

[ממ*]

יש אנשים שפשוט החליטו שאני צמחונית. למה? ככה החליטו.

[מיכל_בז*]

_ומאחר והאהבה אמיתית וההשקעה ניכרת יש קושי גדול מאוד לא לשים בצלחת. גדול מאוד מאוד.
ב-ד-י-ו-ק!!!_

אני ויתרתי. חמותי לא מצליחה לעקוב אחרי מה שאני אוכלת. היא נורא מנסה, אבל זה רחוק ממנה מאוד. והיא מאוד מנסה ולא מצליחה להבין שהרצונות שלי מאוד פשוטים.
לא צריך להכין לי במיוחד, אני אסתדר עם מה שיש.
אז ויתרתי. אני אוכלת את מה שהיא מכינה לי במיוחד ואומרת לעצמי שזה פעם ב- אז לא נורא. למרות שזה לא מדויק לי ברמות-על וממש מקשה עלי להיות שם. זה כל כך לא מדויק עד שקל לי, דוווקא אצלם, ליפול למתוק אחרי האוכל.

אבל אני גם מודעת לזה שאני רק נהיית יותר ויותר "פסיכית" ואפילו לאמא שלי קשה להבין מה אני בדיוק רוצה. שלא לדבר על בן זוגי.

זה מזכיר לי שלפני כמה זמן הוא צחק עלי כי אמרתי לו שאני לא יכולה לאכול קולורבי בקיץ. הוא אמר לי שמישהו לא מיכלי היה פשוט אומר שלא בא לו.
אבל בדיוק היינו פה בדיבור על אכילה עונתית וזה השתרבב לי לדיבור

[מיכל_בז*]

נשלח לפני סיימתי את סיפור הקולורבי הגדול (והקצת מיותר, אבל כבר התחלתי...). בקיצור, הוא עדיין מכין סלטים עם קולורבי ואני עדיין סובלת. רק שאין לי כוח להתעקש על כל זוטה וזוטה.
יאללה, כפאה עליו שהוא מכין סלטים, אני אוכל את הקולורבי הארור ואחכה לחורף.

[מיכל_בז*]

_אני אומרת לעצמי, או קי, זה מה שקרה. הייתי מעדיפה להיות אחרת, אחת כזו שיכולה לחבק את עצמה מבפנים עד שיגיע חיבוק מבחוץ, במקום שמשהו עלוב ודל כמו גלידה יחבק אותי. הפעם לא הייתי כזו. אולי בפעם הבאה אני אהיה.
זה ממקד אותי בשאיפה להשתנות. בעתיד אישי טוב יותר. ואני אומר לך משהו מעודד מאחר וזה חלק מתהליך ארוך וגדול - זה עובד. זה אשכרה עובד
המון המון סיטואציות שבהן רצתי לאוכל נחמה פשוט לא קיימות היום. אני רואה אותן, עושה את הדאבל טייק שלי, והולכת הלאה. ויש לי היום הרבה יותר אורך רוח לחכות לחיבוק אמיתי._

זה נשמע לי טוב גוגוס, חכם באמת.

אני אנסה את זה.

_בולען. זוכרת את זה? חור שחור של חוסר שביעות רצון שלא מתמלא. כאשר הוא מתמלא, גם אם רק תקופתית, זה פוחת.
הפתרון שלי הוא לזהות את זה ולחפש דרך להאכיל את הבולען במה שהוא באמת רוצה. לעשות משהו טוב למען עצמי. להתיישב סוף סוף לעבוד. לתת תשומת לב לילדים. למצוא לעצמי שקט. לסדר משהו שדורש סידור ונדחה כבר הרבה זמן. משהו אמיתי. משהו שיש בו צורך ופשוט לא מתבצע.
לפעמים... לנהל שיחה קשה שיושבת עלי כבד. או לפתור איזה קונפליקט, אפילו אם רק ביני לבין עצמי.
כשאני אוכלת בלי הפסקה זה בגלל שמשהו לא בסדר. בשבילי זה מצב מאוד נוח כי כאשר זה רק מתחיל אני כבר מזהה את זה ויודעת להגיד - משהו לא בסדר. מה זה? אה... או קי. הנה אני מסדרת את זה. זה יופי של אינדיקציה. קלה ופשוטה ונוחה לתפעול. ונפתרת מהר מאוד._

וגם זה. הבעיה היא שזה מכריח התמודדות ולפעמים אני עייפה מהתמודדות. בא לי לראות טלוויזיה ולאכול שוקולד ולא להתמודד עם כלום.

אחחחח, גוגוס, מה אני אעשה בלי כל החכמה שלך ב-6.9?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אבל עכשיו, כשאת מרגישה שאוטוטו נגמלת מכל זה, זה לא יותר קל לך?
הרבה יותר קל, בוודאי.
ובכל זאת השריטה עדיין קיימת. כמו אצל אלכוהוליסט.
שמתי לב לעוד דבר.
פחות מפריע לי אם הילדות אוכלות ג'אנק אצל חברים. נכון שזה מדהים???
ככל שהדפוס של אכילה בריאה יותר נטמע - ככה פחות נלחצים לי כפתורים כשאני רואה את הבנות שלי
שותות נניח מיץ אצל חברים.
זה לא קורה הרבה אבל כשזה היה קורה היה מאוד קשה לי עם זה במיוחד עם ההיפר אקטיביות
שהיתה מנת חלקן תמיד אחרי משהו מתוק תעשייתי...
אני מרגישה שאני עושה את המקסימום, נותנת דוגמא חיה לתזונה נכונה, יש בבית תמיד ממתקים
חיים שאני מכינה ומעבר לזה מצליחה יותר לשחרר אותן לנפשן.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

בגלל שגונב לאוזני המארחים שמשהו בתפריט שלי אחר, אז הם מכינים.
איזה קטעים.
אולי הסיבה שהתהליך הולך לי בקלות יחסית זה כי אני כבר כמעט לא הולכת לשומקום??
קשה להתנהל עם שני היונקים שלי במקומות אחרים אז אנחנו רוב הזמן בבית וכך אני מארחת יותר
מתמיד...
אני גם משתדלת להגיע שבעה לכל מקום וככה אני יותר חסונה.
אם אני רעבה אני אעשה לעצמי הנחות קטנות כי החלטתי את התהליך הזה לעשות בלי מלחמה...

[גוגוס*]

מחשבות מחודשות על התמכרות בעקבות השנה שהיתה, קצת מבולגנות.

ראשונה - השיח ההתמכרותי לא מצליח לשרת אותי לאורך זמן. הוא שירת אותי היטב בהתחלה. למשל, כשניצן הציגה את הרעיון של סוגי רעב מסוימים כקריז ולא כרעב. עזר לי מאוד להבחין ברעב האמיתי שלי. השיח הזה גם עזר מאוד להפחיד אותי שאני חלק ממשהו גרוע מאוד שאין לו תקנה אמיתית לעולם. אני עצמי מיקמתי את עצמי בתוך עולם ההתמכרות אבל לא פרטתי את זה לפרוטות. הפריטה הזו היתה בדיעבד מאוד גדולה, מאיימת, כולית. זה נתן לי דחיפה חזקה קדימה וזה היה טוב ונחוץ.
אבל בשורה התחתונה, משהו בתובנות שלי מהניסיון בנוגע להתמכרות זה שהרעיון לא לגמרי עובד ואני מרגישה שלאורך זמן לא רק שזה לא משרת אותי אלא שזה אפילו מזיק לתהליך שלי.
במילים אחרות - עשיתי סיבוב ואני נפרדת מהשיח ההתמכרותי כסכמה מנחה. הנה כמה מחשבות.

שניה - התמכרות אמיתית, כמו זו שמתארת ספרות מקצועית, היא לא משהו שנמצא על רצף. אם אפשר לצרוך בלי להיות תלוי אז אין התמכרות. אם צריכה קטנה מחזירה אותי אחורה אז יש התמכרות. אין קצת התמכרות או התמכרות בינונית. שאר הדברים הם פשוט סוגים של תלות אבל לא התמכרות. אני חושבת שבנוגע לסוכר ולגלוטן דווקא יש הרבה סוגים של תלות. כשרק מנסים לנתק את התלות זה מתנהג כמו התמכרות. כלומר, בהתחלה. אבל אחרי שעוברים כברת דרך מגלים שבעצם יש כאן תלות בעוצמה כזו או אחרת ולא התמכרות אמיתית.
ואם זו אינה התמכרות אמיתית אזי אין הצדקה לשהייה ממושכת, בטח שלא לכל החיים, בתוך שיח כל כך מאיים ודטרמיניסטי כמו זה של ההתמכרות.

שלישית - מהו הניסיון שלי? הניסיון הפרטי שלי אומר שמי שחי כמוני הרבה שנים (סוכר, גלוטן, מבושל וכו') צריך לעבור מהלך חד וכואב של פרידה, למידה ושיקום מכל הרעל הזה. אחרי שעוברים את זה כמה וכמה פעמים, אולי על פני שנים, יש שיפור ניכר במצב. המשמעות של השיפור היא שניתן בהחלט לשלוט בחשקים האלה לחומרים המזיקים. אפשר לחיות תקופות משמעותיות בלעדיהם אבל גם אם פתאום הם נכנסים לגוף הם לא משבשים ומחרבים את כל מה שהשגתי. הם מקשים עלי. זה כן. אבל בניגוד למכורים הקלאסיים אני יכולה לצורך מהם כמה פעמים ושוב להיפרד. זה לא מפיל אותי.
אני מניחה שיש כאלה שאצלן זה לא עובד כך. כאלה שאצלן מעט מאוד ירסק את הכל לתקופה ארוכה. אני מנחשת שזהו מיעוט קטן שהגוף שלהן עובד על קיצוניות ביחס לאחד או יותר מהחומרים הללו.

תחושת הבטן שלי היא שכמו בהרבה דברים אחרים רובנו איפשהו על הרצף ושהצורך שלנו בגלוטן או סוכר או קפה או חבריהם מחובר הרבה להרגלים ולצרכים רגשיים ולאו דווקא להתמכרות פיזיולוגית. בשבילי, הידיעה שמהרגלים אפשר להיפטר ושעם צרכים רגשיים אפשר לעבוד, היא מעודדת מאוד. היא נותנת לי אופק התקדמות והיא מסגרת חשיבה שהרבה יותר מועילה לי כרגע מזו ההתמכרותית. מאחר ויש רבים שמסגרת חשיבה התמכרותית מאיימת עליהם והם נרתעים ממנה אני חושבת ששווה לתת על זה את הדעת.
נדמה לי שכן כדאי להקשיב לזה בתוך הגוף. יש בזה משהו שמאיץ התקדמות, לפחות בהתחלה, ואולי כן מועיל לעשות צעדים ראשונים מתוך הנחת התמכרות. אבל אני אישית מצאתי את זה פחות מועיל בהמשך. אני מרגישה כיום הרבה יותר בנוח בתוך המסגרת החשיבתית של הרעב והשובע ואולי ארגיש כך גם כלפי המחזור.
אני תוהה איפה היום לולא הנחת ההתמכרות. האם התהליך היה פשוט ארוך יותר או שהוא לא היה מתרחש? אין לי תשובה טובה. אני יותר מתארת את מה שעבר עלי בפועל מאשר פותרת את החידה הזו. יכול בהחלט להיות שבלי להניח דברים קיצוניים ודטרמיניסטיים אי אפשר לבצע את קפיצת הדרך הזו. ויכול להיות שלא. אולי מי שהולכת בדרך אחרת תוכל להאיר את עינינו.

רביעית - אני מוצאת, כמעט בסופו של תהליך, שהמורכבות הגדולה שלו דורשת המון המון גמישות. ממש ברמת המחשבה, מעבר לרמת הגוף וההרגלים. סכמה שאין בה גמישות, שהיא דטרמיניסטית, לא מתאימה לתהליך כזה במהות שלה. למשל, ההנחה שלעולם אהיה מכורה וזה רק עניין של עד כמה אצליח לשלוט בזה, היא כמעט מסוכנת בעיניי. היא כובלת ומצמיתה. בכל הנוגע לגוף שלי אני גם חושבת שהיא לא נכונה. אין לי סיבה להחזיק במשהו כל כך חד משמעי כאשר הגוף שלי מתנהג בדרך שאיננה חד משמעית. מוטב לי כאן, בנקודת הזמן הזו, אחרי דרך ארוכה, משהו הרבה יותר קשוב ורך מאשר הסכמה ההתמכרותית.

וואו, זה היה ארוך. אבל דווקא בגלל התמיכה שלי בשיח הזה היה לי חשוב לומר שעברתי איזו דרך ואני חושבת כיום אחרת.

[גוגוס*]

אחחחח, גוגוס, מה אני אעשה בלי כל החכמה שלך ב-6.9?
מקסימה שכמותך. זה מזכיר לי שבשנה שעברה האתר נחסם לכבוד החופשה הזו ובאופן פלאי רק הדף הזה המשיך לעבוד. מה חדש היה ריק לגמרי ורק אני, כמו ביום כיפור, המשכתי לנסוע בכביש. לגמרי לגמרי לבד. בסוף גם אני נחסמתי אבל זה לקח יותר משבוע שבו הייתי לבד במה חדש. עד היום אין לי מושג איך ולמה זה קרה אבל הייתי זקוקה אז מאוד לכתיבה וזה כאילו שמישהו התגייס לאפשר לי את זה. לא בונה שזה יקרה לי שוב

ובכל זאת השריטה עדיין קיימת. כמו אצל אלכוהוליסט.
קוסמת, את מרגישה שזה באמת כמו אצל אלכוהוליסט או שזה משהו אחר? בדיוק כתבתי על זה עכשיו. גם אני מרגישה שרוטה אבל אני מחברת אותה היום לדברים לא התמכרותיים. היא מדגדגת לי במקום אחר יחסית למה שהיה פעם.

_ככל שהדפוס של אכילה בריאה יותר נטמע - ככה פחות נלחצים לי כפתורים כשאני רואה את הבנות שלי
שותות נניח מיץ אצל חברים._
בול אותו דבר אצלי!

_אני גם משתדלת להגיע שבעה לכל מקום וככה אני יותר חסונה.
אם אני רעבה אני אעשה לעצמי הנחות קטנות כי החלטתי את התהליך הזה לעשות בלי מלחמה..._
מזדהה מזדהה מזדהה. וגם זה מחבר אותי למשהו שונה מהתמכרות. את יכולה לראות מצב שאלכוהוליסט גמול יגיע לאירוע עם אלכוהול אחרי שהוא שתה בבית המון מים ולכן יהיה לו קל יותר להתמודד עם האלכוהול של האירוע? ואצלנו זה באמת באמת עוזר. זה מצביע על חיבור לנושא של רעב ושובע במקום לחיבור להתמכרות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

ואצלנו זה באמת באמת עוזר. זה מצביע על חיבור לנושא של רעב ושובע במקום לחיבור להתמכרות.
לא בטוחה. צריכה עוד להרהר בזה.
את רוב הג'אנק אכלתי תמיד ממש לא מתוך תחושת רעב...לא היה לזה קשר לרעב ושובע.
מה, אני צריכה להיות רעבה בשביל לאכול ארטיק? שוקולד?עוגיה? פיצה???
ממש לא. זה סוג של חשק לא מבוקר
שאם אחפור פנימה פנימה פנימה אני רואה שזה בא לסתום חלל.
עובדה שבטיולים שלי בהודו לא אכלתי ג'אנק בכלל.
מן הסתם תקופות הטיולים שלי בהודו זכורות לי כתקופות הכי מאושרות ורזות שלי...
אניב אמת ובתמים מתחברת להגדרה של התמכרות כי אני רואה שזה תמיד בא מאוטומט.
ומה זה אוטומט אם לא התמכרות??
יחד עם זאת אני מבינה את הדטרמיניסטיות ואת הנוקשות שהגדרה כזו יכולה להביא עימה
אז אני בוחרת להיות יותר עגולה ביום יום שלי ולשייף את הזוויות של רגשות האשמה.
אני גם לא קוראת לזה נפילה. אני מעודדת את עצמי. נניח, הכנתי מג'דרה למשפחה.
אכלתי קצת.
באמת לא נורא. אם הייתי חיה בשבט טיבעונאים זה לא היה קורה. זה טיבעי שאם זה
לידי אז בא לי.
אני מגבילה לכמות מאוד מאוד קטנה ורק בצהריים...
אחר צהריים חוזרת מהר לפירות ומשתדלת לא לאכול בערב.
ולמחרת קמה חדשה.
גילוי נאות - לא תמיד היה לי קל כמו עכשו.
יש לי עבר רחוק של הפרעות אכילה קשות איומות עם כל המשתמע על כך...

[גוגוס*]

את רוב הג'אנק אכלתי תמיד ממש לא מתוך תחושת רעב...לא היה לזה קשר לרעב ושובע.
ברור ברור. זו בדיוק הנקודה. אם אני אוכלת בלי קשר לרעב ושובע אז אני מניחה שאולי הפתרון שלי הוא בתשומת לב לרעב ושובע.
כשאני שמה לב לזה אני אוכלת ממש טוב הרבה יותר בקלות. כשאני לא שמה לב לזה אני נוטה לאכול יותר זבל.
תשומת לב לרעב ושובע ממקדת אותי בזה שלפעמים אני אוכלת מתוך צרכים אחרים. אם אני ממלאת את הצרכים לא נשאר צורך באוכל. זה בדיוק מה שאת מתארת, לא?
אם אני מבינה נכון, מכור אמיתי לא יכול לעשות את זה כי הוא לא יכול לטעות. אם הוא יטעה הוא יתרסק. מי שלא מכור יכול להרשות לעצמו לטעות בלי שיהיה לזה מחיר מאוד כבד. לפעמים יהיה מחיר, לפעמים מחיר קטן/בינוני ולפעמים לא יהיה מחיר בכלל.
אני כיום מסוגלת, בתוך תקופה ממש טובה, לנשנש משהו גלוטני וזהו. אני מסוגלת לדבר עם עצמי ולא להפוך את זה לנפילה אלא לאירוע נקודתי שבו אכלתי משהו עם גלוטן וזהו. לא על בסיס יומי ואפילו לא על בסיס שבועי. למיטב הבנתי, ברמה הפיזיולוגית, התמכרות לא עובדת ככה.

אגב, קוסמת, לא אמרתי שאת לא מכורה. אני חותרת תחת ההנחה שכולנו (או כמעט כולנו) מכורים לחומרים האלה כי תקעו לנו אותם מילדות ותחת ההנחה שהסכמה הזו (בעיקר אם נבחר להיגמל) עשויה לשרת את רובנו לאורך חיים שלמים.

_גילוי נאות - לא תמיד היה לי קל כמו עכשו.
יש לי עבר רחוק של הפרעות אכילה קשות איומות עם כל המשתמע על כך..._
מסירה בפנייך את הכובע על הדרך שעברת. מעורר השראה.

[גוונים*]

גוגוס, הדברים שלך כל כך כל כך כל כך דיברו אלי!
תודה ענקית על הניסוח המצוין והבהיר.

[סבטקסט_כפול*]

אני מרגישה שאני לא אוכלת מספיק,ואני לא יודעת מה לאכול תנו לי דוגמאות של מה כדאי לאכול

[גוונים*]

תנו לי דוגמאות של מה כדאי לאכול
סלט עם מלא טחינה וביצה קשה. טעיםםםםם

[גוגוס*]

_גוגוס, הדברים שלך כל כך כל כך כל כך דיברו אלי!
תודה ענקית על הניסוח המצוין והבהיר._
רק בשביל לראות אותך כאן שוב היה שווה להשקיע בזה. בבקשה.
איזה כיף שאת כאן.

תנו לי דוגמאות של מה כדאי לאכול
אני חושבת שזה יהיה כמו לירות באפילה. רוצה לשתף מה את אוהבת לאכול? או, מוטב אפילו, איזה דברים שאת מחשיבה כבריאים ומזינים את אוהבת לאכול?
זה יקל להתחבר אליך.
מהצד שלי, אני אוכלת כל פרי וירק בצורה החיה שלהם. מעט עוף אורגני (לעתים רחוקות) וממש מעט ביצים אורגניות (לעתים עוד יותר רחוקות). די הרבה אגוזים, שקדים וזרעים. מתבלת סלט בהמון שמן זית. לפעמים אני נהנית גם מאפונה אחרי אידוי קצר.

[גוונים*]

איזה כיף שאת כאן.
תודה! (אייקון של סמיילי מסמיק שאני לא יודעת לעשות)
אני כל הזמן כאן! קוראת הכל בשקיקה.
לא כותבת, לא יודעת למה, אין לי מה לחדש,
מרגישה לא נוח להצהיר הצהרות שאחר כך לא מצליחה לעמוד בהן,
לא מצליחה לשים את התזונה במעלה סדר העדיפויות שלי כדי להשקיע את כל מה שזה דורש כדי שיקרו דברים, כדי להתנסות בדברים, כדי להתקדם
כל מיני סיבות שכאלה...
אז כן, ברור שיש תהליך ואני עדיין מרגישה באיזושהי דרך ויש דברים שאני מרגישה שהוטמעו באמת ויש גם לא מעט נפילות וויתורים והיסוסים.
ויש ימים טובים וימים פחות טובים והרבה מטרות שלא מצליחות להתרגם לתפריט היומיומי ולפעמים פתאום כן.
וסך הכל אני באיזו שגרה סבירה פלוס מינוס (ביחס לעצמי אני במקום הרבה יותר טוב ממה שהייתי לפני שנתיים וחמש שנים).
בעיקר מחכה לרגע שבו תגיע המוטיבציה יחד עם הפניות וכוח הרצון לעלות מדרגה / לקפוץ לשלב הבא (נגיד, להוריד סוכר לגמרי וכאלה)
אבל לא רוצה לעשות את זה מתוך מאבק והתנגדות (אחד הדברים המרכזיים שלמדתי, זוכרת טוב מאד את הדיאלוג אתך על הטרמינולוגיה)
אז מרגישה כרגע שזה מתבשל לאט לאט לאט, אבל רוצה מאד להאמין שאז ברגע הנכון זה כבר יהיה קל יותר ונכון.

גם אני כמו מיכל שואלת את עצמי
אחחחח, גוגוס, מה אני אעשה בלי כל החכמה שלך ב-6.9?
הדברים שאת וכולן כותבות כאן, מנסחים, מבהירים לי תחושות מעורפלות, מדייקים לי מחשבות ובעיקר בעיקר נותנים לי מוטיבציה ומזכירים לי כמה אני מאמינה בדרך הזו, ובאמת באמת יהיה לי קשה בלי זה!
<מישהו אמר התמכרות?>

[גוגוס*]

גוונים,
התהליך שלך נשמע מצוין. כן, בדיוק כך הוא אמור להתנהל.
ותודה על העדכון משובב הנפש. שמחה לשמוע שאת עוד כאן.

[מיכל_בז*]

_גוגוס, הדברים שלך כל כך כל כך כל כך דיברו אלי!
תודה ענקית על הניסוח המצוין והבהיר._

וכשאני אהיה פחות מותשת אני אפרט, כי חשבתי על זה המון היום.

[י_פה*]

עובדה שבטיולים שלי בהודו לא אכלתי ג'אנק בכלל.

שלום גוגוס וכולן, נכנסת אליכן מדי פעם. נעים פה. כן ירבו דפים באווירה כזאת. בדרך כלל קוראת וממשיכה הלאה,

הסיבה שהפעם אני כותבת ולא רק קוראת , היא בגלל המשפט של הקוסמת שציטטתי מעלה.
משפט מפתח לדעתי, הוכחה שלא מדובר בהתמכרות פיזית ?! אפשר בלי הקמח והסוכר כשאנחנו מלאים ממשהו שעושה לנו טוב בנשמה.

[גוגוס*]

הי יפה, איזה כיף שבאת.
המשפט שציטטת מפנה למשהו מסוים - ג'אנק - אני תוהה האם קוסמת התכוונה שבתקופה זו לא אכלה בכלל סוכר וקמח או שפשוט לא אכלה זבל.
יכול להיות שבתקופה כזו קל להימנע מהזבל אבל הסוכר והקמח הם הרבה פעמים חלק מאוכל שבכלל לא מוגדר כזבל. בעיקר כאשר אוכלים משהו שמישהו אחר הכין עולה החשד שהוא מכיל סוכר וקמח גם אם נוכחותם לא מאוד בולטת. למשל... לחם.

ואם כבר, אז מה שכתבת הוציא ממני עוד משהו לגבי התמכרות - אני חושבת שאצל כולנו היכולת לכוון את התזונה עולה מאוד כאשר אנחנו מסופקות, כאשר הצרכים שלנו מסופקים.
ואני חושבת שהיכולת להיפרד לשלום מהחומרים הללו בהחלט תלויה במצב הכללי. האם אלכוהוליסט יכול להיות נקי לגמרי מאלכוהול כי עכשיו טוב לו והוא מאושר? האם מי שמכורה לקפה יכולה פשוט להיפרד ממנו לתקופה כזו אם הכל מסתדר לה יופי?
שואלת ברצינות. כי אם התשובה היא "לא" אזי יש כאן הבדל נוסף בין התמכרויות פיזיולוגיות מוכרות לבין התלות בגלוטן או בסוכר.
שואלת גם כי אני לא יודעת מהניסיון. הפרידה שלי מהקפה ומהסיגריות מוכיחה שכנראה גם בהם הייתי רק תלויה ולא ממש מכורה. קמתי בוקר אחד והפסקתי. בכלל בלי קשר לסיפוק או מילוי של הנשמה. זה פשוט עצבן אותי להיות תלויה. ובתכלס זה גם מה שעשיתי בסיבוב הראשון שלי עם הגלוטן והסוכר. מכורים פיזיולוגיים בכלל יכולים לעשות דבר כזה?

[ב_עילום*]

ולפעמים אני עייפה מהתמודדות. בא לי לראות טלוויזיה ולאכול שוקולד ולא להתמודד עם כלום.



אני גם מהעוקבות כאן...

לפני חודשיים בערך, הורדתי קמחים ואחרי שבועיים (וחופשה חלומית שכללה גלידות ועוד דברים טעימים...) הורדתי לגמרי גם סוכר.

אז אני בלי קמחים ובלי סוכר וזה יופי. לא חסר בכלל.

וקניתי לי את הספר של גב' בוטנקו "מזון צמחי חי" .

הבא בתור: מוצרים תעשיתיים (אני עדיין על פת אורז ואיטריות אורז ולפעמים גם חטיף של תירס)

ואח"כ בע"ה מטוגנים

ואח"כ בע"ה מוצרי חלב

ובסוף ירקות מבושלים ואורז

וזהו נראה לי. אבל כל זה אחרי שאחזור מחופש של כמה ימים בחו"ל.... מעניין איך יהיה שם.

כל בוקר אני פוצחת בשייק ירוק על בסיס ריגלת השדה, חסה, פאפיה ובננה שמאד ממלא ועושה לי טוב. וגם עשב חיטה.

אני מודה לכותבות כאן, זה בהחלט מעורר השראה ותומך , בעיקר במקום של התחושה של "אני לא המשוגעת היחידה"

מה שלי טוב , זו ההדרגתיות. לא בבת אחת להוריד הכל.

כשהורדתי את הקמחים, עדיין היה לי את הסוכר ואת כל השאר. אז פשוט לא היה חסר....
כשהורדתי את הסוכר... עדיין יש לי את איטריות האורז, החטיפים וזה לא היה חסר..

מה שקורה- שלאט לאט, עם התנקות הגוף, גם פוחת הצורך שלי באוכל כמנחם

וכבר עכשיו יש ימים שאני מגיעה לסופם ושמה לב שאכלתי כמעט לגמרי חי... ככה בלי להרגיש...

מקווה שזה ימשיך כך.

[גוגוס*]

בעילום, זה נשמע נפלא. פשוט תהליך נפלא ומעורר השראה.
תודה רבה ששיתפת. אני חושבת שחשוב מאוד שתהיה כאן נוכחות גם של תהליכים הדרגתיים שכאלה.
זה נראה מובנה ומחושב ויחד עם זאת, גמיש. משהו שכנראה מאוד מתאים לך.
אני אשמח מאוד אם תעדכני איך זה מתקדם.

[ב_עילום*]

תודה גוגוס @}

[עוברת_אורח*]

אני לא יודעת למה אף אחד לא אומר את זה, אז אני אתגבר ואומר:
אפשר אולי לא להפסיק בספטמבר?
אני יודעת שזו היתה "שנת החיוניות" וכל זה, אבל הדיונים שמתנהלים פה הם כל כך מועילים ומעשירים, ממש בלי קשר לתזונה הספציפית של כל אחת מהקוראות והכותבות, שקשה לי לחשוב שהם ייפסקו. וכולנו יודעים שהם ייפסקו אם גוגוס תפסיק לכתוב כאן, נכון?
אני ממש מנסה לא ללחוץ, אבל זה לא כל כך מצליח לי, אז גוגוס - מתנצלת מראש אם זה בא לך לא טוב. זה באמת רק מהערכה אינסופית למה שעשית כאן, והרצון שהגל החיובי הזה ימשיך.

[עוברת_אורח*]

ואם לא, אז רק תודה רבה, מעומק הלב, על מה שעשית כאן, גוגוס. זה לא טריביאלי, זה אפילו די נדיר. וזה נפלא.

[גוונים*]

גוגוס,
אני מצטרפת לכל מילה ומילה ש עוברת אורח כתבה, ממש מהראשונה ועד האחרונה, הכל כולל הכל.
בדיוק, בדיוק, בדיוק!
רק שתדעי...

(תודה עוברת אורח !)

[מיכל_בז*]

גם אני מצטרפת.

למרות שאני מבינה את הערך של קו הסיום ושל תחימה בזמן. לפעמים זה מה שמזקק את התובנות הכי טובות.

[גוגוס*]

נשים יקרות לי מאוד, תודה על כל פרגון והערכה. עוברת, תודה לך מקרב לב. חיממת לי אותו מאוד ואני שולחת אליך חיבוק בחזרה.
אני חושבת שאם הדיונים כאן ייפסקו אחרי שאני אעזוב זה יהיה בזבוז לא נורמלי.
יש פה כוחות מדהימים! ממש מדהימים. נשים עם מודעות עצמית בשמים, עם חריפות שכל, עם ניסיון חיים עשיר בתזונה ובכלל.
נכון שאני מתחזקת מאוד את הדף אבל מישהי לימדה אותי (חלוקית) שבמקום שבו מישהו מרפה הרבה פעמים בא אחר ולוקח על עצמו.
אני מקווה מאוד מאוד שזה מה שיקרה. אם תמשיכו להיות פה הדף הזה ימשיך לחיות. וכל אחת מכן יכולה לבחור, אם זה מתאים לה, להיות בתהליך. ולפרוס אותו פה לתועלתה האישית ולתועלת הכלל.

אולי מוטב שאני אסביר למה וזה יהיה יותר ברור - אני עצמי חייבת ללכת. אני חייבת ללכת מהאתר. אני מהנשאבות.
גם אם אני נכנסת רק לדף הזה אני תמיד זולגת החוצה. כשאני זולגת החוצה אני מוצאת שם המון דברים שמעוררים בי תגובה. ואני לא יכולה שלא להגיב.
לפעמים אני מרגישה שזה שואב לי חלקים גדולים מהחיים. אני בטוחה שחלקכן כאן מכירות את זה. זה בא לי על חשבון העבודה, על חשבון הילדים ועל חשבון חברים והטיפול בבית.
אולי פעם אני אשוב כשהחיים שבחוץ יהיו אווריריים יותר אבל לעת עתה אני חייבת לסיים את התהליך שלי וללכת הלאה.

ושוב תודה על המילים האלה. נעים לי מאוד מאוד.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

לפעמים אני מרגישה שזה שואב לי חלקים גדולים מהחיים.
לגמרי.
ההתמכרות הבאה שאטפל בה תהיה זו + ללכת לישון כשמחשיך...(-:

[מיצי_החתולה*]

במקור רציתי לכתוב שגם אני, גם אני רוצה לבוא למפגש! אני קוראת נאמנה וסמויה למחצה, ואם אוכל בוודאי שאבוא.
ועכשיו אני גם רוצה לכתוב שמה?! גוגוס, את הולכת? זה ממש עצוב לי, בעיקר כי אני ממעטת להיכנס לאתר בשנה האחרונה, וזה אחד הדפים הראשונים שאני מחפשת כשאני מבקרת פה לפעמים. מסכימה לגמרי ש יש פה כוחות מדהימים! ממש מדהימים. נשים עם מודעות עצמית בשמים, עם חריפות שכל, עם ניסיון חיים עשיר בתזונה ובכלל., ועם זאת - אחוש כל כך בחסרונך.

[מיכל_בז*]

_יש פה כוחות מדהימים! ממש מדהימים. נשים עם מודעות עצמית בשמים, עם חריפות שכל, עם ניסיון חיים עשיר בתזונה ובכלל.
נכון שאני מתחזקת מאוד את הדף אבל מישהי לימדה אותי (חלוקית) שבמקום שבו מישהו מרפה הרבה פעמים בא אחר ולוקח על עצמו.
אני מקווה מאוד מאוד שזה מה שיקרה. אם תמשיכו להיות פה הדף הזה ימשיך לחיות. וכל אחת מכן יכולה לבחור, אם זה מתאים לה, להיות בתהליך. ולפרוס אותו פה לתועלתה האישית ולתועלת הכלל._

אוף גוגוס, אני לא חושבת שזה יקרה.

אולי כן, הלוואי. אני אשמח אם זה יקרה. (ואז נשנה את השם למורשת גוגוס.) אבל לי זה תמיד הרגיש כדף שלך, אפילו אם לקחתי בו חלק די פעיל. כמו שאמרתי לך שרואים שזה התהליך שלך.
אני ממש אתגעגע. ממש. דעי לך.


אולי מוטב שאני אסביר למה וזה יהיה יותר ברור - אני עצמי חייבת ללכת. אני חייבת ללכת מהאתר. אני מהנשאבות.

כל כך מבינה. לפעמים, כשנורא משעמם פה, או לחילופין קצת מגעיל, אני אומרת לעצמי: נו, לפחות זה יגרום לי לעזוב ולעשות משהו מועיל עם הזמן שלי. (אבל זה לא קורה. למרבה הצער.)

[גוגוס*]

מיצי, תודה. שמחה מאוד לשמוע שאת נהנית מהדף. אנחנו יכולות להמשיך אותו בגינה ליד הבית שלך

מיכל, אני מודה שקצת בניתי עליך כי בכל פעם שאני נרדמתי בשמירה את היית זו שעוררה את הדף. אבל את צודקת, יש בדף הזה הרבה מאוד ממני. אני פשוט לא חושבת שזה חייב להמשיך ככה. אם כל דף היה מכיל רק את התהליך של מי שפתחה אותו באופן היה מחזיק מיליון דפים במקום "רק" עשרת אלפים. חלק מהעניין זה להמשיך דפים קיימים ואני חושבת שספציפית בדף הזה, בגלל ריבוי המשתתפות שעוברות משהו בעצמן, יש כאן פוטנציאל גדול שזה יקרה. אני אשמח אם זה יקרה.

התהליך שאת עוברת הוא מקסים ומגוון, בעילום עוברת תהליך מיוחד, קוסמת היא בשלבים מתקדמים של תהליך מעניין ובטח תצטרפנה עוד אם יהיה לכן כוח לעדכן במה שעובר עליכן.
אני חושבת שהחן של הדף הוא בזפזופ בין הרמה התיאורטית לבין היומיום ולכל מי שלוקחת כאן חלק יש יכולת גבוהה לעשות בדיוק את זה.

[מיכל_בז*]

מיכל, אני מודה שקצת בניתי עליך כי בכל פעם שאני נרדמתי בשמירה את היית זו שעוררה את הדף.

ממני לא תבוא הישועה. אני מודה שעייפתי.

עוד בתחילת הדף ניצן אמרה שזה צריך לא לבוא בכוח ואני רואה כמה דברים שלא באים בכוח נופלים למקום.
אני מרגישה שעייפתי מלתחזק את החלק הזה בחיים שלי וזה נורא-נורא-נורא מעציב אותי. מצד שני, הרי אי אפשר שלא לאכול, האין זאת?

אז זהו, אני בשביתה. לא יודעת מה זה אומר, זה בטח לא אומר ג'אנק. אבל די, אני כבר חייבת למצוא את הדרך בה התהליך הזה משתלב לי בחיים. כרגע זה מרגיש כמו עוד שק שאני סוחבת. ושק נוראי, כי גם כשאני מחליטה לשמוט אותו, אני ממשיכה לסחוב אותו.
(וזו היתה, במטאפורה אחת, הסיבה למה מודעות היא לפעמים לא דבר כזה נהדר.)

[נטע_ק*]

_ושק נוראי, כי גם כשאני מחליטה לשמוט אותו, אני ממשיכה לסחוב אותו.
(וזו היתה, במטאפורה אחת, הסיבה למה מודעות היא לפעמים לא דבר כזה נהדר.)_
אמרתי כבר שאת נהדרת @}

[גוונים*]

מיכל,
במובנים מסוימים אני נורא מזדהה אתך.
בעיקר עם זה:
אני כבר חייבת למצוא את הדרך בה התהליך הזה משתלב לי בחיים. כרגע זה מרגיש כמו עוד שק שאני סוחבת. ושק נוראי, כי גם כשאני מחליטה לשמוט אותו, אני ממשיכה לסחוב אותו.
אבל כמו שאמרת אי אפשר כבר לא להיות מודעת אז גם שאת בשביתה את כבר לא במקום בו היית פעם וזה נראה לי שלב בפני עצמו.
עד שיתחדשו הכוחות או יאפשרו הנסיבות או תתגבש המוטיבציה או מה שזה לא יהיה.
כתבתי דבר דומה לפני כמה ימים, אמנם לא מכריזה על שביתה אבל בהחלט במן המתנה עד ש....
ובינתיים פשוט משתדלת לא להשתולל, לא להתעלם ממה שאני כבר יודעת, ממה שהגוף שלי כבר יודע ומבקש.

ובגלל שאני כרגע במן מצב כזה, אני עצובה על כך שגוגוס הולכת, אני מרגישה שלקרוא כאן החזיק אותי חזק בתמונה, גם אם לא בעשיה לפחות במודעות, בהתבוננות.
מענין מה יקרה עכשיו בלי זה.
זו תקופה של שינויים מבחינתי ועכשיו אני מבינה שזה רק עוד אחד מהם וגם אותו, כמו את היתר, צריך לקבל בשמחה, למרות אי הנוחות הראשונית שהוא מייצר (-:
ואולי במסגרת זו של שינויים הגיע הזמן למתן קצת את ההתמכרות כי גם אני מהנשאבות. וההשאבות הזו ממש מחבלת לי בחיים שבחוץ בזמן האחרון.

[גוגוס*]

אמרתי כבר שאת נהדרת
אכן נהדרת. וזה בלי קשר לשום ציטוט. זה פשוט כך.

אני מודה שעייפתי.
טוב שאת מזהה. עת לנוח. נוחי.

הסיבה למה מודעות היא לפעמים לא דבר כזה נהדר.
זה, יקירתי, שטויות. וגם את יודעת את זה אז נא לא לנסות להוליך את הקהל שולל

אני מרגישה שלקרוא כאן החזיק אותי חזק בתמונה.
אני חושבת שזו עלולה להיות אשליה. אני בתהליך למידה של התובנה הבאה - שום דבר חיצוני לא מחזיק אותנו באמת. זו את שמחזיקה את עצמך. תני לעצמך את מלוא הקרדיט ואל תחלקי עם אף אחד אחר. בטח לא עם אתר אינטרנט.

מענין מה יקרה עכשיו בלי זה.
אני מבינה שהאופטימיות שלי לא מדביקה אף אחת. בלי אמר שיהיה "בלי זה"? תנו צ'אנס לדברים לקרות במקום להיות כאלה פסימיות.

ואולי במסגרת זו של שינויים הגיע הזמן למתן קצת את ההתמכרות.
אני תמיד בעד. לשבור את ההתמכרות ולהישאר עם התלות ולהחליש אותה עד שהיא תהפוך להיות קשר נעים. הרבה יותר בריא. עכשיו בואו נקווה שזה יצליח גם לי!

[גוגוס*]

עוד מילה אחת שבוערת לי בנוגע להתמכרות אל המחשב - אני חווה בשבועות האחרונים את המחיר הפיזי של הישיבה הרבה מול המחשב (גם העבודה שלי היא מול המחשב, זה וודאי לא תורם אבל את זה כרגע לא ניתן לשנות). מפרקי הידיים, הגב, השכמות, הצוואר...
כולם סובלים. לקח לי זמן לחבר את המספרים האלה לתוצאה העגומה אבל אני חושבת שכל דקה שאני חוסכת על המחשב היא דקה של בריאות.
בעודי כותבת עכשיו אני נאלצת פעם אחר פעם להרפות את הכתפיים שמתכווצות להן מאליהן אל הצוואר. לתת לעיניים לנוח מן המאמץ.
נראה לי אבסורד לשהות זמן ארוך כל כך בתוך דף שכל עניינו הבריאות שלי בלי לראות את זה ולעשות משהו בנדון. אז כן, זה גם חלק מהעניין.

[מיכל_בז*]

גוגוס, כמו שאומרים פה באתר, כל מילה. (נהוג גם להוסיף את האייקון של היד הלוחצת, אבל אני יודעת לב, פרח וסמיילי ונראה לי שזה מספיק בשלב הזה.)

ואני מוכנה להידבק מיד באופטימיות שלך. זה הרבה יותר כיף מלהיות פסימית.

רוצות לשמוע משהו מגניב?

הלכתי אחורה בדף כי היה לי חשד שהעייפות הזו היא מעט... מממ.. מחזורית. ואכן כך. בפעם שעברה שאמרתי שאני עייפה, הייתי ביום הראשון של המחזור. כך גם אתמול. יש לי תחושה שאם אני אלך אחורה אני אגלה בדיוק את אותם דברים.
ביום השני של המחזור כבר הייתי הרבה יותר אופטימית ונכנסתי לעשרה ימים של אכילה מעולה. גם היום אני אופטימית ואכלתי מצוין. יש תחושה של דפוס.

זה כל כך מגניב! זה פשוט כל כך מגניב.

[גוגוס*]

משהו מוזר קרה. הוספתי הודעה כאן לפני כמה ימים ופתאום אני רואה שהיא נעלמה. לא יודעת למה.
בכל אופן, זו היתה הודעה למיכל עם השתתפות בשמחת הגילויים שלה והסכמה גורפת שזה אכן מגניב מאוד.
@}

[מצ'רה*]

אני מבינה שהאופטימיות שלי לא מדביקה אף אחת
נא לא להפריע בתהליכי האבל שמתבטאים פה P-:

[גוגוס*]

מצ'רה, מה קרה לך? דווקא את? מכולן?
את לא תמיד בתפקיד הקלילה שמכניסה את כולם לפרופורציות?
אולי מסתובבת כאן עוד מצ'רה... (את יודעת, כמו קוראת ו אחת עם השמות הסופר מקוריים)

[מצ'רה*]

לא, זאת אני. לא התכוונתי להעליב - פשוט להאיר מה שאני מבינה שעולה עכשיו.
תהליכי פרידה הם לא הזמן לפרופורציות. לדעתי. אם מרגישים אותם כמו שצריך בזמן שהם קורים, חוסכים המון זמן אחר כך.
ועודפם, לא התכוונתי להעליב. (כל המרחב הוירטואלי הוא מבחינתי משאב ספציפי בחיים, משתדלת לא לתת לו להפוך ליותר מזה)

[גוגוס*]

מצ'רה, קבלי נזיפה. הכל נכתב בהומור
גם בשבילי זה משאב ספציפי בחיים וכו'.
אחרי שאני אלך לא אוכל לעשות זאת אז אני עושה עכשיו - מעודדת לוותר על הלך הרוח הפרידתי ולאמץ הלך רוח הישארותי.
אני יודעת שיכול להיות שזה לא יצליח לי אבל רואה לנכון לנסות.
בחיי, אם יש פה כמה נשים שעוברות משהו ושמחות לשתף למה שהדף הזה יסיים את דרכו?
ואני בעד לתת לזה הזדמנות במקום לקבוע שאם אני לא אכתוב כאן אז זה חסר ערך.
אולי קצב ההתקדמות יהיה שונה כי אני מגיבה מאוד מהר אבל גם להגיב לאט זה בסדר. לא צריך להמשיך למלא את הדף בקצב הרצחני הזה.

[מיכל_בז*]

_משהו מוזר קרה. הוספתי הודעה כאן לפני כמה ימים ופתאום אני רואה שהיא נעלמה. לא יודעת למה.
בכל אופן, זו היתה הודעה למיכל עם השתתפות בשמחת הגילויים שלה והסכמה גורפת שזה אכן מגניב מאוד._

ידעתי שאין סיכוי שתשאירי הודעה ללא תגובה

גוגוס, כיתומים היינו. נהיה.

הדף ישתלשל לאן שישתלשל. מי שתזדקק לו, לא תהסס להשתמש בו. לדברים האלה יש נטיה להסתדר בעצמם.
וממילא דומה שבאופן התרוקן. נראה כאילו כולן הותשו כליל ועזבו. אני מקווה שהסתיו יחזיר לפה כמה אנשים.

ואני? סתם עייפה וחם לי. עשיתי בדיקות דם - הכל למטה. בטווח, אבל למטה. ברזל, B12, המוגלובין. זה מוזר, כי אני הרי טורפת לא קטנה.

אין לי מסקנות, רק עייפות כזו. אבל חם. חם מאוד. זה קצת משבש את החשיבה, לא?

[ממ*]

גוגוס יקרה, אני גם מצרה על התוכנית שלך לסיים את עבודתך הנפלאה פה בדף הנפלא הזה. אבל אני מאוד מפרגנת לך! מבינה מהי התעסקות יתרה במחשב (גם לי יש ימים של כתיבה אינסופית, וכל זמן מה אני קופצת לפה ולמקומות אחרים), ואני איתך גם ברצון לאיזון במקום הזה, וגם בתחושה שהזמן שהוקדש לדף הוא מתאים וראוי. אז לכי על זה!

עוד מילה אחת שבוערת לי בנוגע להתמכרות אל המחשב - אני חווה בשבועות האחרונים את המחיר הפיזי של הישיבה הרבה מול המחשב (גם העבודה שלי היא מול המחשב, זה וודאי לא תורם אבל את זה כרגע לא ניתן לשנות). מפרקי הידיים, הגב, השכמות, הצוואר...

גוגוס, מציעה לך גם מתיחות וספורט מהסוג האירובי שמזרים את הדם (קפיצות בחבל, הליכה, סטפר--לקנות אחד קטנצ'יק וכל שעה-שעתיים מול המחשב לעלות עליו ל-10 דקות)

[ממ*]

אני בתקופה מאוד בינונית:

• עם הקפה יחסית בסדר (חצי כוס עד כוס ביום, בלי הקפה של הבוקר, הרבה פחות מיגרנות).
• עם הגלוטן קרה דבר מוזר. חזרתי לאכול קצת מדי פעם, לא בגלל שאני כמהה לו, אלא בגלל מעין שיכחה שמעורבת עם מין עצלות הכרתית וחזרה להרגלים ישנים אוטומטיים.
• לא נוגעת כמעט במאכלי חלב. במקומם ובמקום הלחם (רוב הזמן), אגוזים, שקדים, אצות, טופו.
• ספורט חצי שעה ביום
• מאוד נפוחה לאחר שכבר הייתי מאוד לא נפוחה והרגשתי שאני קצת יורדת במשקל (עודף של כמה קילו שנדבקו וכמעט בלתי אפשרי לגרד). אולי בגלל שחזרתי לקצת גלוטן?

אם הדף ימשיך, אולי אשתמש בו לדיווח בתדירות גבוהה יחסית, אם זה יתאים לפה.

[בשמת_א*]

מנסיוני, נפיחות קשורה ישירות לגלוטן.

[ממ*]

מנסיוני, נפיחות קשורה ישירות לגלוטן.

כן. תודה, שאת מזכירה לי. זה חשוב. בשמת, האם את נמנעת מגלוטן בימים אלה? איך הולך.

יאללה, מעיפה שוב את החלבון הדגני הדבקי הזה מהחיים שלי.

[גוגוס*]

עשיתי בדיקות דם - הכל למטה. בטווח, אבל למטה. ברזל, B12, המוגלובין. זה מוזר, כי אני הרי טורפת לא קטנה.
מיכל, מציעה לך השערה ששמעתי פעם מעדיאל תל אורן. לא יודעת מה דעתי עליה. גם לא בטוחה שאני מדייקת. מציעה שתבדקי אותי.
בגדול הוא טוען שאכילה מרובה של בשר מדלדלת את המשאבים של הגוף. הגוף משקיע את החומרים האלה בעיכול של הבשר (זה תהליך ארוך ומורכב שהוא מסביר) ולכן הם בעצם מתבזבזים. בנוסף, אם את אוכלת בשר לא אורגני או לא משובח את דוחסת חומרים שהעיכול שלהם עלול גם הוא לפגוע במאגרים של מה שמדדת.

ממ, תודה על התמיכה ועל ההבנה.

אם הדף ימשיך, אולי אשתמש בו לדיווח בתדירות גבוהה יחסית, אם זה יתאים לפה.
אם תהיי פה, אז הדף ימשיך. דווחי דווחי, זה מאוד מעניין. ותתחילי כשאני עוד פה

גם מניסיוני נפיחות הולכת עם גלוטן אבל גם עם חלב וגם עם קפה. אם יש לך טיפה מכל דבר אז אולי זה כבר מצטבר לך והסך הכל הוא יותר מדי לגוף שלך.

ספורט חצי שעה ביום
סחתיין, אחותי! איזו אלופה.

[בשמת_א*]

בשמת, האם את נמנעת מגלוטן בימים אלה? איך הולך.
בעיקרון נמנעת מגלוטן מאז 1 במרץ 2011 (-:
הולך יופי.
פה ושם, אחת לכמה שבועות או חודשים, יוצא לאכול גלוטן מסיבה זו או אחרת.
זה אכן משפיע, מרגישים במערכת העיכול. אבל לא מעבר לזה, כי זה נקודתי בתוך תזונה טובה.

[ממ*]

גם מניסיוני נפיחות הולכת עם גלוטן אבל גם עם חלב וגם עם קפה. אם יש לך טיפה מכל דבר אז אולי זה כבר מצטבר לך והסך הכל הוא יותר מדי לגוף שלך.
ואללה. צודקת. לא שותה חלב בקפה, אבל כן קצת בדייסת השיבולת שועל שלוקחת מהדייסה של הקטנה בבוקר. גם את השיבולת-שועל צריכה שוב להעיף. מה פתאום אני אוכלת את זה? סתם מעצלות בוקר.

_ספורט חצי שעה ביום
סחתיין, אחותי! איזו אלופה._

האמת היא שאני לא כזאת אלופה. בימים שבהם אני כל הזמן על הכיסא כותבת או קוראת, אני ממש חייבת לזוז. באמת ממליצה לקנות איזה מכשירון כושר הביתה. זה לא יקר. יש כאלה די קטנים. ואני לא תמיד יכולה לצאת להליכה. בטח לא בחום. בטח לא בשמש. אז עולה על המכשיר לחצי שעה ואחר כך נשטפת וחוזרת לעבוד.
גוגוס, "ותחשבי על זה" (פרפרזה עקומה ל"קומדי סטור").

_בעיקרון נמנעת מגלוטן מאז 1 במרץ 2011 happy
הולך יופי._

בשמת, את כזאת מושלמת! כל הזמן מתפתחת ומתקדמת (בשיא הרצינות). מה יהיה?

ממ, תודה על התמיכה ועל ההבנה.
חביב'תי, מה שעשית פה הוא לא פחות מגדול.
אני למשל, שהערצתי את טבעונותי וזלזלתי קשות בכל חברי אוכלי הזבל המוסווה, הצלחתי בזכות הדף הזה לשנות כמה דברים (בלי קטניות, במקום פחמימות אגוזים ושומנים טובים).

[בשמת_א*]

בשמת, את כזאת מושלמת! כל הזמן מתפתחת ומתקדמת (בשיא הרצינות). מה יהיה?
הצחקת אותי בקול רם!
אילו הייתי מושלמת, לא הייתי צריכה להתפתח ולהתקדם כל הזמן, לא? D-:
מה יהיה?
אני אהיה צעירה ובריאה יותר ויותר (-:
אבא שלי עומד לקנות אופניים (עבר דירה למקום שאפשר להחזיק בו אופניים, סוף סוף), ואז סוף סוף יהיה מי שירכב איתי לטיולים קצרים! וכיוון שזה סבא האהוב מכולם, אז גם הילדים שלי יצטרפו בוודאי!
אז ריקודים מצד אחד, אופניים מצד שני, ותזונה נטולת גלוטן וסוכר ועתירת פירות וירקות חיים, אגוזים ועוד - מה יכול כבר להיות?
שמחת חיים!

[ממ*]

אילו הייתי מושלמת, לא הייתי צריכה להתפתח ולהתקדם כל הזמן, לא?

את לא מבינה את הדיאלקטיקה: מושלמותך בהתקדמותך (כלומר בהיותך מתקדמת, לא רציתי פשוט להרוס את המשקל)

שמחת חיים!
את רואה!? מה זה הדבר הזה?

[גוגוס*]

חביב'תי, מה שעשית פה הוא לא פחות מגדול.
תודה. אני מודה שהשמחה הכי גדולה שלי זה כשמישהי מספרת על הדרך שבה ההשתתפות שלה בדף הזה קידמה אותה.

_אז ריקודים מצד אחד, אופניים מצד שני, ותזונה נטולת גלוטן וסוכר ועתירת פירות וירקות חיים, אגוזים ועוד - מה יכול כבר להיות?
שמחת חיים!_
אח אח אח, בשמת. איזה עונג לקרוא מילים כאלה.

תגידו, רק אצלי משום מה מרגיש כמו שבת? יש לי מצב רוח להתחלות חדשות כאילו ראשון מחר. הולכת לבדוק את המחזוריות. אולי זה משם...

[למ*]

אני מודה שהשמחה הכי גדולה שלי זה כשמישהי מספרת על הדרך שבה ההשתתפות שלה בדף הזה קידמה אותה.

גוגוס נתת לי מוטיבציה לרשום
אני קוראת שקטה פה
כבר הרבה זמן בעקבות הדף בלי גלוטן כמעט
השוקולד נעלם מהבית
אוכלת מלא פירות וירקות
הקשבה לגוף - מה הוא רוצה לאכל? כמה?
נפילות והתבוננות בהן
עוברת אתכן בשקט את התהליכים..
ונעלמו לי פטריות שונות בגוף שליוו אותי שנים וכבר השלמתי עם קיומם..
אז... תודה !

[גוגוס*]

אני קוראת שקטה פה.
שקטה מדי אני זוכרת שהצצת כאן כמה פעמים ודווקא סיפרת על דברים יפים שאת עושה אבל לא חזרת לעדכן אותנו.
אם זיכרוני (הבוגדני) אינו מטעני את עושה גם משהו הדרגתי כזה וכל הזמן מוותרת על עוד ועוד זבל. נדמה לי שפעם כתבת שהיה לך הכי קשה להיפרד מהשוקולד, נכון?
נשמע מעולה מה שאת עושה עכשיו.

מזדהה מאוד עם התחושה הזו של השלמה עם פטריות עד שמבינים שאפשר פשוט להעיף אותן לכל הרוחות. איזה כיף לך.

תודה על התודה ותודה גם לך. תבואי שוב לעדכן בתהליך שלך.
עושה רושם שהכיוון ההדרגתי מאפיין את רוב מי שנמצאת כאן כרגע ואני ממש חושבת שכדאי לתת לזה ביטוי. סביר שזה מה שמעניין את הרוב.
בהצלחה, בכל אופן.

[למ*]

מדהימה איזה יחס אישי יש פה..
אכן, השוקולד היה הכי קשה, עד היום בזמנים קשים הוא בא לי בחלום..
צעד קטן לאנושות צעד גדול לאדם

ואם כבר, אני חושבת שהדברים הכי חשובים שלמדתי בדף הזה ואף אחד לא סיפר לי עליהם קודם הם:

• לא ללכת בכח אלא להמתין. כשיגיע הזמן זה יהיה הרבה יותר קל.
• לא לעשות דיאטה של הגבלת כמויות אלא לאכל חופשי מהדברים הטובים (שוס!)
• שמן זית והרבה, חמאה, אגוזים והרבה, אבוקדו הם בצד של הטובים (בדיאטה רגילה לא מתקרבים לנ"ל)

(מסכמת בעצב לקראת הסוף בתקווה שיהיה המשך ונוכל להמשיך כולנו בתהליך, כותבות פעילות וקוראות שקטות כאחד )

[גוגוס*]

עד היום בזמנים קשים הוא בא לי בחלום..
אני זוכרת שניצן סיפרה איך היא יודעת שהיא אכלה גלוטן באיזו מנה בלי להרגיש - פתאום היא היתה חולמת על פיצה

הפקת אחלה תובנות מהדרך שלך. בדיוק את אלו שעד שלא רוכשים אותן פשוט כי אפשר להתקדם.
מתקנת - עד שלא מפנימים אותן אי אפשר להתקדם. אני למשל, הגעתי לדף הזה כשכבר ידעתי את כולן אבל טרם הפנמתי אותן. אף אחת מהן לא ישבה אצלי כמו שצריך. הן היו מסודרות יפה יפה בראש אבל הגוף בכלל לא היה משוכנע. רק אחרי שאמרו לי אותן שוב ושוב ושוב בכל מיני מילים ורק אחרי שנתתי לזה הזדמנות אמיתית בלב פתוח משהו שם זז.

בתקווה שיהיה המשך
במקום שבו יש יש ידיעה לא נדרשת תקווה (איך לעזאזל עושים סמיילי קורץ?)

[מצ'רה*]

רק אחרי שאמרו לי אותן שוב ושוב ושוב בכל מיני מילים ורק אחרי שנתתי לזה הזדמנות אמיתית בלב פתוח משהו שם זז.
נראה לי שזה מתאר במדויק את אופן הלמידה הנשי.
ומסביר למה אנחנו מדברות כל כך הרבה על כל נושא.
ומסביר למה בבאופן טבעי יש כל כך הרבה נשים ומעט גברים.
ועוד כל מיני דברים.
(ראיתן כמה הבנות הפקתי ממשפט קצרצר של גוגוס? ועוד כתבתי אותן בתמציתיות בלי לפרט!)

[מיכל_בז*]

(ראיתן כמה הבנות הפקתי ממשפט קצרצר של גוגוס? ועוד כתבתי אותן בתמציתיות בלי לפרט!)

במיוחד את זה

ועוד כל מיני דברים.

אבל אני חושבת שעלית פה על משהו, מצ'רה. אז עכשיו מעניין אותי לדעת, איך גברים לומדים?

[מצ'רה*]

השאלה תופנה לבן זוגי. אשתדל לשאול בקיצור ואז, אם אבין, אבוא לשתף אתכן באריכות.

[בשמת_א*]

איך גברים לומדים?
תלוי מה!

אם את שואלת על תהליכי התפתחות אישיים - אז לא במקרה, כמעט רק נשים רוכשות ספרים בנושא, משתתפות בסדנאות בנושא, ועוברות תהליכים כאלה.
איזה רמז זה נותן לך?

[מיכל_בז*]

_אם את שואלת על תהליכי התפתחות אישיים - אז לא במקרה, כמעט רק נשים רוכשות ספרים בנושא, משתתפות בסדנאות בנושא, ועוברות תהליכים כאלה.
איזה רמז זה נותן לך?_

לא נותן לי. שהם מתבחבשים פחות?

דווקא בן הזוג שלי הוא למדן-על. אבל באמת בלי לדבר יותר מדי. הוא שומע מה יש לי לומר, מעבד עם עצמו, ומתקדם. הוא לומד מהר ממני וטוב ממני, אם כי מעט יותר דברים ודומה שזה חשוב לו פחות.

אני חוששת שאם אני אשאל אותו, הוא לא ידע מה לומר. אבל גם אני אשאל.

[בשמת_א*]

_איזה רמז זה נותן לך?
לא נותן לי. שהם מתבחבשים פחות?_
שרובם הגדול כלל לא לומדים. לא כך ולא כך.

אם כי מעט יותר דברים ודומה שזה חשוב לו פחות
ואולי אלה שכן לומדים, מתרכזים בהרבה פחות דברים?
יותר לינאריים?

[מיכל_בז*]

הוא אמר ככה:

אני חושב שככל שאני מדבר ומתנסח יותר סביב משהו, ככה אני לומד אותו יותר טוב.. וכשאני כותב.
וגם את, כי את יותר מהירה, אז אני צריך להגביר את הקצב.

האיש שלי לומד כמו אישה! כפרה עליו. אבל הוא מדבר הרבה פחות ממני, עם הרבה פחות אנשים וכותב הרבה פחות ממני, אם בכלל.

לי דווקא מהצד זה נראה כאילו הוא מסתכל ממש טוב ומבין ואז מתמלל את זה. אני מתמללת הרבה ותוך כדי מסתכלת. התמלול מעורבב עם הלימוד.

[גוונים*]

לי דווקא מהצד זה נראה כאילו הוא מסתכל ממש טוב ומבין ואז מתמלל את זה. אני מתמללת הרבה ותוך כדי מסתכלת. התמלול מעורבב עם הלימוד
יא מיכל, תיארת במדויק את הבחור שלי ואותי.
הבחור - מסתכל, מקשיב, מפנים, מבין ואז מנסח ומתמלל. וגם הדיבור, מעט ומדויק ובהיר. מאד.
אני מדברת מדברת מדברת ותוך כדי חושבת, מבינה, מסיקה, מפנימה, מנסחת, הכל מעורבב... הרבה מלל, הרבה פחות מדויק. כלומר הסך הכל מדויק (לי) מאד אבל כל משפט ומשפט פחות מדויקים ומנוסחים בבהירות.

[בשמת_א*]

זה לא כתוב בנשים מנגה גברים ממאדים או איכקוראיםלו?

בשבילנו הנשים, הדיבור על שני חלקיו (גם הצד המילולי שבו וגם הצד התקשורתי שבו) הוא כלי הלמידה, הוא כלי עבודה להגיע בעזרתו למקום הנכון.
הדיבור הוא הדרך להבנה שהיא הדרך ללימוד.

בשבילם הגברים (כהכללה גסה מאוד), הדיבור הוא לא הדרך. אחרי שהם עברו את הדרך - אז הם יכולים לשלוף את הדיבור. הם לא מגיעים באמצעותו, אלא רק מסמנים את הניצחון בעזרתו.
אולי הם צריכים את השתיקה כדרך להבנה כדרך ללימוד? המממ.

[גוגוס*]

איזה דרעק. הלך הדיון. גם על הלמידה וגם על התזונה.
אוף.

[ב_עילום*]

מה לגבי נבט חיטה? זה טוב?

גוגוס- איזה דיון?

[מיכל_בז*]

3 דקות לא הייתי באתר וגם הספיק להיות פה דיון ולהימחק? איזה דיון?

הבאג הזה מרגיז.

[גוגוס*]

היה כאן דיון על למידה של גברים מול למידה של נשים. מי שרוצה מוזמנת לשחזר את דבריה.
אני עצמי כתבתי שלדעתי רוב הגברים בהחלט עוברים תהליכי למידה אישיים התפתחותיים אבל שמכל מיני סיבות הם פחות מדווחים על כך. כתבתי גם שאני בכלל לא בטוחה שהם לומדים בצורה אחרת מנשים והוספתי שבאופן כללי אני נרתעת מאבחנות כאלה כי הן לא משרתות לדעתי שום דבר ומקימות גדרות מיותרות בין המינים.

חוץ מזה כתבתי כאן כמה דברים על התזונה שלי.
העיקר:
כשאני אוכלת מזון שאינו חי נדרש לי הרבה יותר גיוון מאשר באכילת מזון חי.
היה זה המחזור הראשון שלי מאז הלידה שהיו בו 28 ימים. מאחר ודייקתי מאוד את התזונה אני תוהה על הקשר בין שני הדברים.

יצא תמציתי בחמישים אחוזים ממה שכתבתי קודם אבל למי יש כוח לשחזורים...

[גוגוס*]

מה לגבי נבט חיטה? זה טוב?
מה זה בעצם? ולמה הכוונה בשאלה "זה טוב?"? טוב למה?

[מיכל_בז*]

כשאני אוכלת מזון שאינו חי נדרש לי הרבה יותר גיוון מאשר באכילת מזון חי.

מה זאת אומרת? או למשל? (אפשר את ההרחבה, או שכבר אין לך כוח?)


היה זה המחזור הראשון שלי מאז הלידה שהיו בו 28 ימים. מאחר ודייקתי מאוד את התזונה אני תוהה על הקשר בין שני הדברים.

אני יודעת שאצלי, בוודאות, יש קשר בין תזונה למחזור. המחזור שלי סדיר רק כשאני אוכלת נכון.

אני אוכלת טוב. טוב מאוד! כמובן שאני נראית טוב יותר, אני בהיי וכל מה שעובר עלי, כך מתברר, כל חודש. (זה נורא משעשע אותי - המחזוריות הזו.)
אבל מכיוון שפיצחתי את העניין, אני מתכוונת להימנע מחלק ב' של המחזור, דהיינו: נפילה, שבירה ועייפות החומר. כלומר, אני בטוחה שאני ארגיש את כל זה, אבל יש מצב שאני אצליח להימנע מזה, עם קצת מודעות.

[גוגוס*]

_כשאני אוכלת מזון שאינו חי נדרש לי הרבה יותר גיוון מאשר באכילת מזון חי.
מה זאת אומרת? או למשל?_
למשל, ממזון חי, כמו סלט ירקות או שייק ירוק, אני יכולה (מה זה יכולה? זה מה שקורה) לאכול את אותו דבר במשך שנים בלי שזה יימאס עלי. אותו סלט, אותו רוטב לסלט, אותו שייק.
נסי להאכיל אותי באותו תבשיל אורז, גם אם טעים ביותר, במשך שלושה ימים. ביום הרביעי תקבלי אותו בפרצוף. לא אוכל לראות אותו יותר וארגיש קצת "בעונש". וזה נכון גם אם תגישי לי שלושה ימים ברציפות תבשיל אורז כלשהו, כשכל פעם האורז מעורבב עם דברים אחרים. אני אחשוב לעצמי - יא אללה, כמה ימים ברציפות אפשר לאכול אורז?
תני לי את אותו סלט שנים ברציפות והוא ישמח אותי כל יום מחדש.
לא יודעת למה זה ככה. נכון גם לסלט פירות, לחטיפי אנרגיה ביתיים ועוד. לא נמאס לי מהם.

_אני אוכלת טוב. טוב מאוד! כמובן שאני נראית טוב יותר, אני בהיי וכל מה שעובר עלי, כך מתברר, כל חודש. (זה נורא משעשע אותי - המחזוריות הזו.)
אבל מכיוון שפיצחתי את העניין, אני מתכוונת להימנע מחלק ב' של המחזור, דהיינו: נפילה, שבירה ועייפות החומר. כלומר, אני בטוחה שאני ארגיש את כל זה, אבל יש מצב שאני אצליח להימנע מזה, עם קצת מודעות._
מיכל, ללקק את האצבעות.

אחרי תקופה של תזונה בשיטה שלו (שאח"כ מטופלת שלו, שרה חמו, כתבה עליה ספר) הרגשתי חוסר שקט והוא המליץ לי לקחת כף ביום.
מחווה דעתי על המשפט הזה למרות שלא נשאלתי כי זה קופץ לי בעיניים.
אם אני אוכלת בצורה מסוימת במשך פרק זמן מסוים ומרגישה חוסר שקט סביר שאשנה את התזונה כי משהו בה לא בסדר. הפתרון שהציעו לך מרגיש כמו משהו תרופתי כזה. כאילו שהמטפל הניח שבמזון הרגיל, זה שמגיע מהעץ או מהשדה, משהו אינו מספק. כלומר, זה קצת כמו לקחת מולטי ויטמין במקום לבדוק איך זה שהתזונה השלמה לא מספיקה.
כמו למצוא חור, ובמקום לייצר תזונה שאין בה חור, להניח על החור הזה פלסטר. החור עדיין שם למטה. הוא רק מכוסה במשהו.

העניין שלמרות כל המתנות שיש בו (בעיקר הרבה ויטמין E ואבץ) , הוא חלק מחיטה ואני תוהה אם הוא בעל התכונות של החיטה שבגללן אני רוצה להימנע ממנה.
אני לא יודעת לענות אבל יש לי הצעה. לעשות ניסוי. את בטח המומה
את פשוט יכולה להתנסות בזה. ללכת עם ההמלצה (אם את מקבלת את ההיגיון שעומד מאחוריה) ולקחת כף ביום במשך זמן מה ולבדוק מה זה עושה לך. באופן עקרוני לא הייתי נמנעת ממשהו על בסיס החלטה מהראש אלא בגלל שזה לא עושה לי טוב. אם אני לא מצליחה להרגיש איך משהו עושה לי רע אני אמשיך לצרוך אותו. עד שאני ארגיש.
בטח יש לזה חריגים אבל זה כלל נוח לעבודה.
אם חיטה עושה לך לא טוב, ובנבט החיטה יש את מה שעושה לך לא טוב, את פשוט תדעי. והגילוי העצמי הזה יהיה בעל ערך רב יותר מכל דבר מלומד שמישהי כאן תכתוב לך (ויסלחו לי כולם מראש).

[ב_עילום*]

אני לא יודעת לענות אבל יש לי הצעה. לעשות ניסוי. את בטח המומה

לא המומה- הולכת לנסות

תודה על התשובה

פתאום קלטתי, דרך התשובה שלך, כמה שאני לא רגילה לסמוך על עצמי... ואיזה דרך יפה זו @}

[מיכל_בז*]

_אני אוכלת טוב. טוב מאוד! כמובן שאני נראית טוב יותר, אני בהיי וכל מה שעובר עלי, כך מתברר, כל חודש. (זה נורא משעשע אותי - המחזוריות הזו.)
אבל מכיוון שפיצחתי את העניין, אני מתכוונת להימנע מחלק ב' של המחזור, דהיינו: נפילה, שבירה ועייפות החומר. כלומר, אני בטוחה שאני ארגיש את כל זה, אבל יש מצב שאני אצליח להימנע מזה, עם קצת מודעות.
מיכל, ללקק את האצבעות._

גוגוס, תחזיקי לי אותן.

ממש מתקרב בצעדי ענק ה-6.9. אין לי שום דבר חשוב לומר, רק מציינת את העצב שלי.
וגם כותבת פה שאני רוצה לכתוב על זה. בשביל שאני אזכור. כי זו היתה שנה עשירה ומרגשת ומעניינת, בזכותך גוגוס. בזכות זה. אני קוראת את הבלוג הזה מהיום הראשון שלו ומהרגע שהזכרת את "שנת הבשרים שלי", התאהבתי בבלוג, בך וברעיון.

אני חושבת שלמדתי המון מהבלוג הזה. גם איך לשתף אנשים במשהו שהוא שלי, לגרום להם להרגיש נוח. גם לסמוך על עצמי וגם, בעיקר, את רעיון הקלילות. הקונספט הזה שאומר שאפשר לנסות הכל, כלום לא לנצח והחיים פה גם בשביל להשתעשע איתם.
רצינות קלילה, זה הקונספט. קונספט מדליק.

[פלוני_אלמונית*]

בהצלחה לך

[גוגוס*]

זו היתה שנה עשירה ומרגשת ומעניינת
איזה כיף איזה כיף איזה כיף!

בזכותך גוגוס
ובזכותך, מיכל.

איך לשתף אנשים במשהו שהוא שלי, לגרום להם להרגיש נוח. גם לסמוך על עצמי וגם, בעיקר, את רעיון הקלילות. הקונספט הזה שאומר שאפשר לנסות הכל, כלום לא לנצח והחיים פה גם בשביל להשתעשע איתם. רצינות קלילה, זה הקונספט. קונספט מדליק.
קונספט שמדליק אשה מדליקה זו בהחלט התמצית שלו. אבל זהירות, את גונבת לי את כל המילים של הסוף

[גוגוס*]

טוב. מחפשת לי איזה משהו לנעוץ בו את השיניים לפני שמסיימת.
על הפרק, הכי דחוף - אכילה בערב כשאני לגמרי לגמרי לא רעבה. לא זוכרת מתי הייתי רעבה בערב.
יש לי הרגל לסגור את היום עם אוכל. זה היה בסדר גמור לו הייתי רעבה. מאחר ואני לא, מרגישה צורך לבעוט בהרגל הזה.

מזכיר לי עוד משהו שנעלם עם הבאג המעצבן. סיפרתי פה על מה שכתבה ויקטוריה בוטנקו ושנגע לי - היא זיהתה שחשקים ללוכל גורמים לה כעס. היא מרגישה כעס כאשר עולה בה החשק.
כשעצרתי להתבונן במשפט הזה, וקראתי אותו כמה פעמים, הבנתי שגם אצלי זה ככה לפעמים. לא רק שלא שמתי לב לכעס הזה, לא נתתי לו שום מקום.
מניסיוני - מתכון בטוח לדברים רעים.
אני רוצה להתנסות בזה קצת. לפנות מקום לכעס הזה כשעולים חשקים (בעצם מה שעולה זה הסירחון של הכישלון. זה מה שמכעיס בחשק) ולראות מה יוצא לי. אם זה מאוורר ומאפשר להמשיך הלאה.
שבוע טוב לכולן.

[מצ'רה*]

חוזרת לספר כפי שהבטחתי, על תוצאות הבדיקה אם האיש, איך הוא לומד. (שמתי לב שכבר עברתן הלאה, אבל קודם לא היה לי מתי)
הוא אמר ככה:
אני מבקש הסבר איך עושים משהו. ואז אני מקשיב ממש טוב להסבר.
ואז אני מנסה לעשות את זה. לא בדיוק כמו שהסבירו לי אלא קצת אחרת או ההפך.
ואני לומד מהתוצאות של העשיה שלי.

נראה לי שזה איש ספציפי (התאור ממש נאמן למציאות, כפי שאני רואה אותו) אבל מה שברור זה שבכל התהליך אין את העיבוד המילולי המפורט שכל כך יקר לליבי ושעבורי הוא-הוא התנאי ללמידה. הוא מבין, מיישם, מסיק מסקנות מהתוצאות של העשיה וממשיך הלאה. אם הוא לא מסיק מסקנות הוא עושה את אותה שגיאה שוב ושוב עד שהוא לומד. הוא לא מבלה ימים בחפירות לפני, אחרי ותוך כדי, כנהוג אצלי.
מה שהיה מענין זה לראות שהוא שלף לי את התאור הזה ישר כששאלתי. כלומר, יש לו רמת מודעות גבוה ממש כמו שלי לנושא זה. רק שהיא עוברת בערוצים אחרים.

[גוגוס*]

מצ'רה, את בטוחה שמדובר בלמידה של אותם דברים?
למשל, אצלי, אני לומדת כמותו דברים טכניים. אבל דברים שקשורים בהתפתחות האישית שלי אני לומדת אחרת.
את לומדת כל דבר תוך כדי דיבור? או שזה שמור לתחומים מסוימים?

עניין אחר, אם כבר אז כבר, השבוע הזה יעמוד בסימן התמודדות עם ארוחות הערב אבל גם בסימן שייק ירוק שכבר מזה כמה ימים מחליף את מרבית הארוחות שלי. למדתי ליהנות משייק ירקות ונכנסתי לזה, כהרגלי , במלוא המרץ. מה שכן, שמתי לב שאם אני לא שמה מספיק אגוזים או זרעים בשייק נהיית לי מן חולשה כזו. יותר מחולשה, מן ערפול כזה. אז אני אשים לב כדי שזה יהיה כיף.

[מצ'רה*]

מצ'רה, את בטוחה שמדובר בלמידה של אותם דברים?
לא בטוחה לגמרי. אבל זה סגנון למידה. אני רואה אותו אצלו במגוון דברים, גם טכניים וגם התפתחותיים (אני לא חושבת שזה כ"כ נפרד. זה רצף.)
את לומדת כל דבר תוך כדי דיבור? או שזה שמור לתחומים מסוימים?
אני אוהבת ללמוד כל דבר תוך כדי דיבור. בדברים טכניים יותר, לפעמים אין לי עם מי לדבר אז אני מסתדרת בלי... למשל, כשלמדתי להכין לחם שאור ממש רציתי לדבר על זה אבל זו שלימדה אותי היתה זמינה עד גבול מסוים.
החלק של הדיבור המפורט מתיחס במיוחד לשלב מסוים בלמידה: זה שמקביל במחזור הלמידה של האיש לזה - ואני לומד מהתוצאות של העשיה שלי
הוא לומד בעצמו, אולי מדבר עם עצמו בלב.
אני מדברת על זה בהרחבה עם החברות שלי. הפיזיות והוירטואליות.
בשבילו זה משעמם ומיותר. לי זה חסר כשזה לא מתאפשר.
(תודה ששאלת, עזרת לי לחדד את המחקר)

[גוגוס*]

בשבילו זה משעמם ומיותר
אני מסתכלת על האיש שלי. הרבה שנים זה היה בשבילו מיותר (לא יודעת אם באמת משעמם) אבל עם הזמן הסתבר שזה בגלל שהרגילו אותו לראות את זה כמיותר.
ככל שהוא התנסה יותר בלמידה תוך כדי דיבור (בתהליכים אישיים. בלמידה אחרת הוא במילא דברן גדול) הוא גילה את החן של זה והיום זה מה שהוא עושה.
הפואנטה - דברים כאלה הם לגמרי לגמרי נלמדים והם ממש לא אינהרנטיים למין. כמו שאנחנו מתנסות בדרכים שונות של תזונה כך אפשר להתנסות בהמון דברים. גם בלמידה שמובילה להתפתחות אישית. אצלנו זה קרה בגלל שאני באתי מבית שמדברים בו בלי סוף על הכל (מי שנפלה מהכסא מרוב הפתעה שתקום ) והיה לי קשה עם הדרך שלו שהיתה הפוכה. הוא השתכנע לתת לדרך שלי צ'אנס. היה שם משהו שבכל זאת נראה לו מפתה ואחרי התנסות זה נשאר.

[מיכל_בז*]

נהדרת, גוגוס. הצחקת אותי:)

לי דווקא היה יום לא משהו. נפלתי בפלאפל. לא עם פיתה, חלילה, אבל עדיין. כל היום אני חווה את הפלאפל הזה שוב ושוב, אם אתן מבינות למה אני מתכוונת. זה הכל כיוונונים כאלה. לדאוג שיהיה לי מספיק אוכל, לבנות את זה נכון.

[גוגוס*]

מסה קצרה על מילים - איזה כיף שהכל מחובר להכל

ראיתי היום סרט מדהים שנקרא "פינה" (על פינה באוש). לחובבות ריקוד ותנועה מומלץ בחום. מהפנט ממש.
פינה באוש לא היתה אשה של מילים וכל הסרט מעביר בין השורות מסר מורכב לגביהן.
ופתאום... פתאום הבנתי משהו. משהו גדול. על הדרך הבנתי גם למה אני מסיימת את דרכי בדף והבנתי משהו על למידה.
מילים הן דבר בזבזני מאוד. המון אנרגיה מתנדפת מעבר לדבר המזוקק שהן רוצות להעביר.
נזכרתי בלידה הראשונה שלי. בחלק של הלחיצות צעקתי מאוד. אחרי כמה דקות המיילדת הציעה לי להפסיק לצעוק כי המון אנרגיה מתבזבזת לי. ניסיתי את עצתה וזה היה מאוד מועיל. פתאום נשאר לי המון מקום לעצמי, להתרכזות פנימה. וגם לא הייתי צריכה יותר לעסוק באנשים אחרים כי לא שחררתי החוצה משהו ברור, משהו שמעורר תגובה חד משמעית.

אני חושבת שלמידה מילולית היא בזבזנית. ויכול להיות שהיא לא בהכרח טובה יותר אלא פשוט אחרת. יכול להיות שיש בה יתרונות שאני בכלל לא מכירה בגלל שאני שונה כל כך.
מי אני בכלל בלי כל עודפי המלל הזה? איך אני יכולה להתייחס לאנשים בלי מילים מילים מילים?

פינה באוש מצוטטת באומרה (מתרגמת) "לרקוד, לרקוד, לרקוד, אחרת אנחנו אבודים"
תמיד התייחסתי כך אל הדיבור. אבל אני חושבת שפינה צודקת. שהתנועה עדיפה על הדיבור.
אחרי שאני מתרגלת יוגה יש לי חשק לשקט ולא למילים. וכך גם אחרי רכיבה על אופניים או ריקוד. ומהשקט הזה צפות לפעמים התובנות הטובות ביותר שלי, כאלה שיש להן איכות שונה לגמרי מאלו שנובעות מהדיבור. אני חושבת שבחיים מאוזנים כדאי, כמובן, שיהיה גם וגם. אבל אצלי, החלק של המילים, בכתיבה ובדיבור, גדול פי עשר מהחלק של התנועה.

אני חושבת שזו תהיה ההתנסות הבאה שלי. אל תצפו למצוא אותה בשום דף חדש

[גוגוס*]

כל היום אני חווה את הפלאפל הזה שוב ושוב, אם אתן מבינות למה אני מתכוונת
מי אם לא אנחנו?

מחר יום חדש. הכל בסדר. השיר נפלא. מתאים לי בדיוק לעכשיו. תודה.

[גוגוס*]

נעים לי מאוד בשייק שייק שייק שלי אבל לפעמים מתעורר צורך פשוט ללעוס ואני חוטפת תפוח עסיסי או פלפל.
נעים גם להרגיש את זה בצורה כל כך מובחנת. בכלל, נעים לשים לב לדברים ממש קטנים.

[גוגוס*]

מעדכנת שטוב לי מאוד. הכל יותר קל ממה שחשבתי שיהיה, נטול סיבוכים.
אני ב MODE הזה שהתזונה לא מטרידה בכלל. לא מתעסקת בזה.
חלק קשור לכך שהשייק הוא הפתרון הראשון שלי לצורך באוכל. כמעט תמיד יש מוכן במקרר מהבוקר, אני תמיד לוקחת איתי החוצה (במיכל שומר קור) ואם נגמר אני מכינה את זה בכמה דקות.
מדי פעם לועסת משהו יותר מוצק וזהו. הכי פשוט לי.
בינתיים עוד לא היה אתגר של אכילה מחוץ לבית בחברה ושם לרוב הכי קשה לי אז עוד נראה...
תמיד התייחסתי לשייק בתור ארוחת בוקר. ניסיונות קודמים להפוך אותו למשהו שמלווה לאורך היום לא צלחו.
מעניין מה קרה הפעם שפתאום זה מצא חן בעיניי והסתדר.

[גוגוס*]

פחחח... גיליתי מה קרה. הזמן הנכון בתוך המחזור. איזה מגניב.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

הצילו...הלך לי הבלנדר...
בלי שייק ירוק מה יהיה???

[בשמת_א*]

תנועה.
ריקוד.
בשבת הלכתי שוב לרקוד.
פשוט אי אפשר היה למחוק לי את החיוך מהפרצוף. נשבעת לכן. חייכתי ללא הפסקה.
לי - זה חיוני לחיים.
בלי זה, אין לי מספיק שמחה שתעביר אותי את השבוע.