החיוניות שלי חלק שני

[מיכל_בז*]

_אז או קי, יש לנו כמויות. יכולה להעריך את זה? כמה מהעל הגריל וכמה מהטרי טרי?
ואולי לנסות להסביר למה בעצם תאכלי פחות?
וגם... האם יכול להיות שיש אכילת יתר בבשר/עוף/דג שאינו "חי" ושהיא בפני עצמה מזיקה?_

אני לא יודעת בכלל למה אמרתי את זה. אבל מנת קרפצ'יו קטנה יכולה להספיק לי בהחלט. אני לא צריכה הרבה ממנה. אני חייבת להגיד אבל גם שבשר, למרות אהבתי הגדולה אליו, אני יודעת שאני לא צריכה המון ממנו.
כמה זה המון? סטייק זה 300 גרם? 250? הייתי יכולה לאכול חצי. היה עדיף לי לאכול חצי. פשוט, זה כל כך טעים לי.

גוגוס, אני חושבת ששם המשחק פה הוא פרגמטיות. סליחה, זה שם המשחק שלי.
אם אני לא אוכל חלבון מן החי, אני ארעב. זהו. ככה פשוט. אף פעם, גם לא כשאכלתי פחמימות פשוטות בשפע, הן אף פעם לא הספיקו לי.

ללא ספק, הייתי מעדיפה כמעט את כל הבשר שלי "חי". (חוץ מתרנגולת. לא יודעת למה.) אבל בשר חי חייב להיות משובח במיוחד, אחרת הוא כמעט מסוכן. כנ"ל דגים. זו הסיבה שאני צולה (אני לא מבשלת) בשר ודגים.

[ממ*]

את יודעת, ממ, קלעת לי בול. זו בדיוק התחושה שלי עם דברים כאלה שעברו עיבוד "בסיסי". הם פשוט סבירים. ומשהו סביר שנצרך באופן קבוע די דופק לי את החיוניות.

מסכימה איתך. סביר זה לא מספיק.

[מצ'רה*]

התכוונתי שצלפים טריים זה מר זועה... גם אני מכינה ויוצאים מעולים.

[בשמת_א*]

נא הסבירי למה משהו שגורם לך להקיא בצורתו הטבעית ביותר את מוכנה לאכול אחרי חימום רציני שמוביל לשינויים מרחיקי לכת.
לא נראה לי בעיה בכלל.
גם תפוח אדמה לא הייתי אוכלת חי בשום פנים ואופן, איכס, אבל מבושל/אפוי/צלוי - טעים!!!! (והכי הכי: במדורה, ובלי נייר אלומיניום מגעיל).
לעומת זאת, פטריות אני אוכלת בעיקר חיות. תענוג. במיוחד שמפיניון.

[מצ'רה*]

אותי מגעיל לאכול ביצה חיה: לא החיידקים, הטקסטורה.
ביצה מבושלת ומטוגנת אני אוהבת מאד.
סיכויים שזה תרבותי.

[גוגוס*]

אם אני לא אוכל חלבון מן החי, אני ארעב.
פחחחח.... תראי, אין לי שום רצון לשכנע מישהו במשהו. אבל אני חושבת שהסבירות שאת צודקת בעניין הזה נמוכה מאוד. אני חושבת שזו טענה מהראש ולא מהגוף. היא נראית מאוד מהגוף אבל היא מהראש. אפשר סתם לשחק רגע בנדמה לי ולהציב אותך לחודש בעולם "שלי". את באמת חושבת שהיית מסתובבת כל הזמן רעבה? אין מצב, אחותי.
ולשם המחשה אני חוזרת לאבחנה היפה של ניצן בנוגע לרעב ועל השוני שלו מהקריז. אז בואי נניח שיש דברים שמתחזים לרעב ושאפשר להיפרד מהם לשלום ולא לחוש יותר את סוג הרעב המסוים הזה. מוכנה להמר על הרבה כסף שזה סוג הרעב שאת מדברת עליו.

גם תפוח אדמה לא הייתי אוכלת חי בשום פנים ואופן, איכס, אבל מבושל/אפוי/צלוי - טעים!!!!
בעניין הטעים אין וויכוח בעניין המזין/כדאי לאכול זה כבר סיפור אחר. לא שיש לי עמדה חד משמעית. אני באמת תוהה. אבל בעיקר תוהה על הבשר/עוף/דג

אבל בשר חי חייב להיות משובח במיוחד, אחרת הוא כמעט מסוכן
זה בדיוק העניין. ואגב, לא רק מסוכן. אחרת הוא גם לא טעים. הנה, את מצביעה בעצמך על הסימנים לזה שמשהו טוב ואז מסכימה לאכול משהו אחר. אני שואלת למה. מעבר לטעם, גם לך וגם לי ברור שהדבר הטוב הוא חי, טרי, בכמות קטנה. כל השאר, לא יודעת מה הוא נותן לי ואיך הוא אולי גורם נזק.

סיכויים שזה תרבותי.
ואלי גם הישרדותי.

[מיכל_בז*]

גוגס, אני מעדיפה לא להכנס ללופ הזה.

הרי בינינו, ברור שהייתי מעדיפה לא לאכול בשר רק בגלל כל הסיבות המוסריות.

אני לא סתם קצת מבולבלת ומתחמקת בתשובות שלי. יש לי פה איזה חור שחור שאני נמנעת להתעסק איתו כבר הרבה שנים.

[גוגוס*]

אני לא סתם קצת מבולבלת ומתחמקת בתשובות שלי. יש לי פה איזה חור שחור שאני נמנעת להתעסק איתו כבר הרבה שנים.
סליחה על חוסר הרגישות. לא הרגשתי בדברים שלך בלבול או התחמקות אז לקחתי אותם כמו שהם.
ורק למען הסר ספק, מבחינתי, הדיון הזה בכלל לא נוגע למוסר אלא לבשר. לבשר עצמו ברמה התזונתית שלו.
רוצה שאמחק מה שכתבתי לך?

[מיכל_בז*]

מה פתאום! ככה זה כשמתנסחים בשש וחצי בבוקר.

לא היית לא רגישה, בכלל לא. פשוט, הרגשתי שזה מין מקום שאני לא יכולה לחקור, כי אני מעדיפה לא להיות כנה עם עצמי בקשר לזה כרגע.
זה העניין.

אני יודעת שלא דיברת על מוסר, אבל בגלל שזה עניין שבוער אצלי המון שנים, קשה לי שלא לחשוב על מוסר. אני חיה בדיסוננס.

לא יכולה לנתק מחשבה מוסרית מהעניין. אני חושבת, אגב, שחגיגת הבשר הקצת פסיכית של האנושות, נובעת גם מהדיסוננס הזה.

[מצ'רה*]

סיכום ניסוי (זהו, נגמר: הילד חזר)
מסתבר שהניסוי לא היה רדיקלי בכלל. תכלס, צעד קטן של הימנעות שלא שינה כמעט כלום מההתנהלות שלי בשגרה.
אני לא מרגישה יותר טוב מתמיד (גם תמיד אני מרגישה בסדר, תודה). היה לי נוח, לא הרבה יותר מהרגיל.
לא רזיתי בכלל. טוב, זה גם לא היה הרבה ימים. אני לא חייבת לרזות, אני פשוט בודקת עכשיו אם המשקל הנוכחי שלי (שגבוה בכמה קילו מהמשקל הקודם ששמרתי עליו שנים, גם אחרי הלידות) הוא המשקל הנכון לגוף הזה לקראת גיל המעבר - או שהשמנתי שלא לצורך.

המסקנה העיקרית שלי היא שבשביל להקשיב לגוף בנושא אוכל צריך אחת משתיים:
להתרכז ולא להיות מוסחים (כלומר, שהעולם לא יבוא בדרישות לתשומת לבי ואוכל להפנותה פנימה לעצמי)
או - שלא יהיו הרבה אפשרויות בחירה זמינות. שיהיה מגוון מצומצם ותואם יחסית של אוכל, ושלא יהיה צריך להפעיל בחירה והמנעות. יש מבחר קבוע לפי העונה, זה מה שאוכלים החודש וזהו. ולא להתעסק עם זה מעבר לכך. זה בולע מלא אנרגיה מיותרת.

אני ממשיכה את הניסוי של בלי דגנים וסוכר עד מוצ"ש. בתנאים יותר קשים, בגלל כל מיני ארועים צפויים עתירי עוגות. נראה מה יהיה.

[גוגוס*]

אני מעדיפה לא להיות כנה עם עצמי בקשר לזה כרגע.
את יודעת, מיכל, יש כל מיני דרכים לחיות עם בחירות. מעלה בפנייך אופציה אחרת שאני תמיד בוחרת בה (כי אני ככה וזה נחווה אצלי כיותר יעיל) - להיות הכי כנה שיש, לדעת שאני בוחרת רע ובכל זאת לבחור בזה ודי. זה משאיר צרימה כלפי חוץ אבל לפחות זה מעלים את הצרימה בפנים. בחשבון פשוט זו צרימה אחת פחות לחיות איתה. זולל פחות אנרגיה, לא?
המון המון בחירות שלי לא עולות בקנה אחד עם העקרונות שלי. אם אני אאפשר לכל בחירה כזו להיות עקומה גם ברמת ההתנהגות וגם ברמת החוויה לא יישארו לי אנרגיות ליהנות מהחיים.
זה שאת סותמת לצרימה הזו את הפה לא אומר שהיא לא קיימת. היא אוכלת את שלה אבל בשקט בשקט. ממש הפרעת אכילה

[גוגוס*]

שלא יהיו הרבה אפשרויות בחירה זמינות. שיהיה מגוון מצומצם ותואם יחסית של אוכל, ושלא יהיה צריך להפעיל בחירה והמנעות. יש מבחר קבוע לפי העונה, זה מה שאוכלים החודש וזהו. ולא להתעסק עם זה מעבר לכך. זה בולע מלא אנרגיה מיותרת.

מצ'רה חותמת כמעט על כל מילה. מציעה תיקון קל.
במקום שלא יהיו הרבה אפשרויות בחירה זמינות. שיהיה מגוון מצומצם ותואם
פשוט שיהיו רק הדברים שאני רואה בהם מזון אמיתי. זהו. לפעמים זה הרבה ולפעמים זה מעט אבל זה תמיד תמיד מתאים. לי אין שום בעיה שהשיש שלי יהיה מלא בעשרים סוגים של פירות. לא יוצר לי בעיית בחירה והימנעות כי הכל שם טוב אז לא משנה למה אני מגישה את היד.

כלל האצבע שלי הוא כזה - אם יש מזון שאני צריכה לאכול ממנו במתינות אז הוא לא יהיה. אני מחזיקה רק דברים שאם יבוא לי עליהם זה יהיה בסדר גמור לאכול מהם כמה שבא לי באותו רגע.

[גוגוס*]

משתפת ביום המשונה הזה - החלק הפחות טוב הוא שאוכל ראוי היה לי בזמינות נמוכה מאוד.
וגם מצב הרוח שלי היה משונה. וממש לא התחשק לי לפרק את זה בגלל שקצת לא מסתדר לי.
עכשיו מגיע החלק הטוב - בחרתי להתאמץ על הבחירה שלי ואכלתי רק חי. החי הזה היה מורכב מהרבה כדורי תמרים ומעט פירות. לא אידיאלי, והבטן שלי בהחלט הסכימה, אבל בהחלט בהחלט טוב.
ואני מסיימת את היום הזה בתחושה מאוד טובה. פחות חיונית ממה שהייתי רוצה אבל עדיין בתוך האלמנט שלי.

[מיצי_החתולה*]

חוזרת רגע ללהשאיל ולהלוות - למיטב ידיעתי, להלוות קשור לכסף, וההחזרה היא עם ריבית. להשאיל אומר שאקבל בחזרה את מה שהשאלתי, יענו שזו לא מתנה.

[גוגוס*]

מיצי, תודה. מאיר עיניים. זה נשמע נכון. נדמה לי שכאשר משאילים מקבלים בחזרה את הדבר עצמו. אם השאלתי ספר אני מצפה לקבל את אותו ספר עצמו בחזרה.

[בשמת_א*]

מובן שמיצי צודקת.
בהלוואה נותנים ומקבלים משהו אחר (כסף אחר תמורת הכסף שנתת).
בהשאלה מקבלים בחזרה בדיוק את החפץ שהשאלת.
ובהזדמנות זו: אני משאילה לך ספר - את שואלת ממני ספר. אני מלווה לך כסף - את לווה ממני כסף.
(כל כך הרבה טועים בזה... אוף עושה צמרמורת)

[בשמת_א*]

וההחזרה היא עם ריבית
לא בהכרח. כשאני מלווה לחברות או לווה מהן, אין ריבית.

[ממ*]

בעקבות הסקר של גוגוס, חשבתי רבות על עניין העיבוד של המזון.

ברור שהטבע הוא לא תקן (סטנדרט, האם יש ל"סטנדרט" תרגום טוב יותר?) מוחלט לאיכות המזון. הרי יש בו דברים רבים רעילים לנו. בנוסף, לעתים מבנה של מזון משתנה בעקבות עיבוד, אבל לטובה מבחינתינו. למשל, למיטב ידיעתי, הליקופן בעגבניות הופך לזמין לאחר חימום; החיידקים הטובים בחלב מתרבים כשהוא מותסס והופך ליוגורט.

בנוסף, האדם הוא לא יצור טבעי מעיקרו. הוא קוגניטיבי ורציונלי לא פחות מטבעי-אינסטנקטיבי. והישרדותו תלויה בקוגניציה הרציונלית לא פחות (אם לא יותר) מאשר באינסטינקטים. האדם לא מאוד מותאם לטבע. בטח לא כמו חיות (חייב כסות שיוצר לעצמו, למשל).
זה מוסיף סימן שאלה להתנגדות גורפת לעיבוד מזון.

נדמה לי שדיברו על הנושא ב{{}}בישול ועיבוד מזון

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

(חייב כסות שיוצר לעצמו, למשל).
הוא לא באמת חייב. זו הרי התנייה שהתפתחה.
מבחינת מזג אויר וכו' אפשר ללכת עירום רוב הזמן...

[גוגוס*]

ממ, אפשר להסתכל על זה גם אחרת ולומר שבכל כך הרבה דברים התרחקנו מהטבע ומהטבעי עד שאיפה שניתן להישאר קרובים זה פשוט כדאי.
לגבי הליקופן והחיידקים - אני לא עובדת ככה. אני לא מניחה שליקופן (או כל חומר אחר) הוא טוב בשבילי באופן אבסוליטי ולכן כדאי להגביר את הצריכה שלו.
אני מניחה שהדברים הם טובים כמו שהטבע העניק לי אותם (עד כמה שניתן לקרוא טבע לחקלאות, ולו אורגנית) ומתעסקת בהגברת צריכה רק אם אני מזהה בעיה.
וגם בהיווצר תחושה של בעיה אני לא אבשל. אני פשוט אוכל יותר ממה שהגוף שלי מבקש כי אני מניחה שאם קיבלתי עגבניה אז כנראה יש בזה הגיון כלשהו. ואם אני משבשת לעגבניה את האיזון בין החומרים שלה ופוגעת במרקם שלה אז אני כבר לא יכולה להיות בטוחה אם התועלת עולה על הנזק או להפך.

בלי לדעת שום דבר על זה, אפשר לשער כל מיני השערות. דוגמה סתמית - שבבישול הליקופן הופך זמין יותר אבל חומרים אחרים שמשפרים את הספיגה הופכים זמינים פחות. או שהעיבוד מקלקל חומרים אחרים שיש בעגבניה והם חשובים לנו יותר, או כמו, ליקופן.

במזון הטבעי יש שפע עצום של דברים. כשאת מחבלת (=מבשלת) בפרי או בירק את לא יכולה לדעת בדיוק מה תקבלי. גם ככה החקלאות מחבלת בו וכל שרשרת השיווק והמקרר. אז למה להוסיף לזה עוד מכה שאפשר לחסוך?

[גוגוס*]

מבחינת מזג אויר וכו' אפשר ללכת עירום רוב הזמן...
לגמרי. איפה רני כשר כשצריכים אותו?

[גוגוס*]

עוד ועוד הרגלים שמקשים עלי. פתאום שמה לב כמה הרגלים קטנים וגרועים סיגלתי לעצמי בתקופה האחרונה.
כמה נעים להתחיל לצעוד בדרך שבה נפטרים מהם.
וכן, נעים גם להיתקל במשקל שמתחיל בחמש ולא בשש.

מנסה לתאר את התחושה הזו של ההתחלה - אני חיה את חיי כרגיל וכמה עשרות פעמים ביום אני נעצרת לדאבל טייק על משהו, בוהה בו לשבריר שנייה ממש, נושמת והולכת הלאה.
תחושה אדירה. אני מתה על זה.

[ממ*]

מבחינת מזג אויר וכו' אפשר ללכת עירום רוב הזמן...
לא בשלג. לא בשמש הקופחת. אפילו לא סתם בקור די עז.

חושבת על מה שאמר, גוגוס.
מזון הטבעי יש שפע עצום של דברים. כשאת מחבלת (=מבשלת) בפרי או בירק את לא יכולה לדעת בדיוק מה תקבלי.
גם במזון טבעי. את אותו מחקר מולקולרי יש לעשות בכל סוג של מזון.

אני פשוט מהרהרת בעניין. באופן אישי, היתה לי נטייה לאוכל טבעי מגיל מאוד מאוד מוקדם.

[גוגוס*]

_מבחינת מזג אויר וכו' אפשר ללכת עירום רוב הזמן...
לא בשלג. לא בשמש הקופחת. אפילו לא סתם בקור די עז._
אנשים חיים בשמש קופחת ערומים. הם מכסים רק את איברי המין שלהם.
ומי אמר שאנשים בכלל צריכים לחיות בשלג?
כלומר, זה שבחרנו לחיות בכל מיני מקומות בעולם בגלל שמצאנו דרך להגן על עצמנו עוד לא הופך את החיים שם לטבעיים. זה פשוט משהו שהאנושות עושה.

_מזון הטבעי יש שפע עצום של דברים. כשאת מחבלת (=מבשלת) בפרי או בירק את לא יכולה לדעת בדיוק מה תקבלי.
גם במזון טבעי. את אותו מחקר מולקולרי יש לעשות בכל סוג של מזון._
לא הבנתי את כוונתך. תסבירי לי? אני מכוונת נגד מחקר מולקולרי. אני מניחה שהוא מיותר.

[מיכל_בז*]

אלוהים שישמר.

אתמול אכלתי עם המשפחה שלי במסעדה איטלקית ואני מרגישה כמו אחרי מלחמה, או הרעלה.
שבועיים טובים מאוד פשוט עלו בעשן השמימה, בפיצוץ גדול.
תקשיבו, אני פשוט מרגישה הלומה. לא הצלחנו לזוז אתמול אחר כך. כל מה שרציתי זה לישון. כאבה לי הבטן., גירדו לי הפנים. ממש הרגשתי חולה. אני לא מכירה את ההרגשה הזו יותר ואתמול היא חזרה לבקר.

מה שמטריד אותי בכל העניין, זה לא שאכלתי מכל רע, מה שמטריד אותי זה איך שאכלתי. כאילו התאבדתי על האוכל. יענו, אם כבר-אז כבר. אני באמת חושבת שאם הייתי אוכלת קצת פחות, הייתי מרגישה היום קצת יותר טוב. ואני מרגישה נורא ואיום.

למה אני לא לומדת אף לקח אף פעם?

[זינה*]

מיכל , מכירה את ההרגשה, אבל אל ייאוש - אולי דווקא הפעם למדת את הלקח...
לפעמים צריך להיכוות כמה וכמה פעמים עד שמפנימים באמת
תרגישי טוב

[עוברת_אורח*]

אנשים חיים בשמש קופחת ערומים. הם מכסים רק את איברי המין שלהם.
יש להם עור קצת יותר כהה משלנו. בכלל במהלך רוב קיומה של האנושות היה לה עור כהה, שהיום אין לרובנו.
אני אישית נצר לאנשים שהתפתחו באירופה, בקור, בשלג, תוך צריכה של מזון מבושל ומוצרי חלב. אפשר לראות את זה בעיניים הכחולות שלי, בעור הבהיר שלי, באף הקצר שלי.
אבל עזבו, סיכמנו שהמסלול הזה סתם מבלבל. סיכמנו שאנחנו מקשיבים לעצמנו ולא לכל מיני תיאוריות, נכון? מצד שני, סיכמנו שלא תמיד אפשר להבחין בין אוטומט תרבותי לבין אינסטינקט. בקיצור, שוב אני כאן כדי להזכיר, שבדרך שאנו הולכים בה לא כדאי להיות נחרצים, ויש יותר שאלות מתשובות, וזה בסדר גמור.

[בשמת_א*]

אני אתמול אכלתי עם המשפחה במסעדה בעין כרם (פונדק עין כרם, בינונית). לקחתי פטריות ממולאות וסלט ירוק ענק. הסלט הגיע עם לחם מתאבן למראה. לקחנו אותו הביתה. הילדים אכלו אח"כ.
אז כן אכלתי רק את מה שהתאים לתפריט שלי (בלי גלוטן נקודה).
אבל האמת, משהו באוכל לא כל כך התאים לי ומערכת העיכול שלי לא היתה מאוד שמחה.
מצד שני, שבעתי, אכלתי בדיוק מספיק, בטח היה שם משהו לא מדוייק לי אבל בקטנה. ואני גאה בעצמי שלא נגעתי בשום דבר שלא היה מתאים. הגלידה שהוגשה בשפע וכל השאר אכלו, לחם מדהים, ועוד. אני אמרתי לגמרי בשלווה שאני מפוצצת ושזה לא אוכל שמתאים לי. שאלו אותי כמה פעמים אבל לא נדנדו ולא שאלו שאלות מעצבנות.

[גוגוס*]

מיכל, איך את עכשיו?

הופכת לך משהו - אני חושבת שלמדת לקח מצוין. בשביל לספר את כל זה ולשאול
למה אני לא לומדת אף לקח אף פעם?
צריך היה ללמוד המון לקחים בדרך. מיליון. ולא סתם למדת אותם אלא הם ממש מוטמעים בך. חלק ממך.
כמו שניצן אמרה לי פעם על סיפור כזה - יופי, זה הכל חלק מהתהליך שלך.
ובינינו, מהי ארוחה דפוקה אחת יחסית לשבועיים של תזונה טובה? בטל בשישים.
שיהיה לך שבוע נפלא.

לפעמים צריך להיכוות כמה וכמה פעמים עד שמפנימים באמת
משנה מילה אחת במילה של זינה (הי זינה, טוב שבאת) - במקום להיכוות, להתנסות. ומתוך ההתנסות - למידה וצמיחה. מתוך הגועל והתסכול - שינוי.

סיכמנו שאנחנו מקשיבים לעצמנו ולא לכל מיני תיאוריות, נכון?
נכון נכון נכון! תודה על האיפוס, עוברת. כל כך קל לברוח לפינה הכאילו תיאורטית הזו.

סיכמנו שלא תמיד אפשר להבחין בין אוטומט תרבותי לבין אינסטינקט.
טוב, על זה כבר לא סיכמנו. לפחות לא אני אני חושבת שאחרי פרק זמן של הקדשת תשומת לב ממוקדת אפשר להבחין ממש בקלות.

ואני גאה בעצמי
בשמת, איזה יופי! ממש לא פשוט. אכילה מחוץ לבית היא הנקודה הכי חלשה שלי. לוקחת ממך השראה.

[גוגוס*]

בשמת, משהו קטן על הארוחה שלך.
פטריות ממולאות לרוב כוללות פירורי לחם במילוי שלהן. אם אכן היה מילוי כזה, אולי משהו שם לא עשה טוב.
וגם, פטריות ממולאות הן פטריות מתות לגמרי. אני מרגישה הבדל עצום בין אכילה של פטריות טריות חיות לבין אלו שעברו חימום מאסיבי.
הן טעימות לי מאוד אבל ממשהו קל ונעים הן הופכות למשהו מאוד כבד.
מאחר ופטריות הן מין מזון כזה שנוי במחלוקת יכול להיות שחימום הופך אותן לשנויות במחלוקת אף יותר מהרגיל
אולי מישהי עם רגישות גבוהה כשלך ומודעות גופנית כל כך חדה מרגישה את זה.

[גוגוס*]

מעדכנת שהאתמול שלי היה ככה ככה. אכלתי מעט חומוס (דווקא איכותי מאוד) וזה ישב עלי כמו שני טון. אסור היה לי לגעת בזה.
שאר היום דווקא היה ממש מוצלח אבל לפעמים יש בחירות שמשפיעות על ההרגשה בצורה כוללת כזו.
קמתי היום נחושה להחזיר לעצמי את התחושה המעולה ולעת עתה אני ממש מצליחה.

וחוץ מזה הייתי אתמול בהפגנה המרגשת ביותר שלקחתי בה חלק מעודי. ודברים כאלה מחדשים לי את האנרגיה וממלאים לי את המצברים.
וזה בהחלט מקרין על היום שלי.

[בשמת_א*]

הן טעימות לי מאוד אבל ממשהו קל ונעים הן הופכות למשהו מאוד כבד
כן, גם אני חושבת כך.
אני גם לא יודעת מה בדיוק היה במילוי.
עם זאת, האיש מכין לי בבית פטריות מוקפצות עם בצל ושום במחבת, וזה נפלא ולא עושה לי שום תופעות לוואי.
(אחד המעדנים האהובים עלי הוא פשוט לנשנש פטריות שמפיניון, כפי שהן. בשבדיה הסתובבתי עם פטריות בתור הסנדוויצ'ים שלי...)

(וכן, ההפגנה אתמול היתה מרגשת ברמות על. איזה חשמל באוויר! איזו אנרגיה! הבוקר חזרתי לזירת הפשע (-: כי הלכתי למס הכנסה. אני מוכרחה להגיד שהרגשתי כאילו כל האנשים עדיין מושפעים מהאנרגיה הזאת. היתה פשוט המון אהבה מסביב).

[ממ*]

גוגוס, אני עדיין חושבת על דברייך. בוודאי שמחקר מולקולרי הוא חסר רבותא להבנה איזה מזון מדויק לכל אחת מאיתנו. אבל אני סבורה שגם בטבע הנגלה לא רב על הנסתר.

בשמת, אין כמוך--מודל ומופת להתמודדות עם אוכל מסעדתי!

וגם
וכן, ההפגנה אתמול היתה מרגשת ברמות על. איזה חשמל באוויר! איזו אנרגיה!
נכון. כן. לגמרי. נכון!

[גוגוס*]

ההפגנה אתמול היתה מרגשת ברמות על. איזה חשמל באוויר! איזו אנרגיה!

ממש כך. אני הלכתי היום לעשות חולצות מחאה לאיש ולעצמי. יצא לי מדהים (שיואו, איך שאני במקצוע הלא נכון...). חשבתי לי שעושה רושם שהמחאה הזו לא תסתיים כל כך מהר.
ככה יש לנו לבוש הולם וגם מזכרת מחתיכת ההיסטוריה הזו.

[מיכל_בז*]

אני לא הייתי! אני נשארתי בבית ורבתי עד 2 בלילה.
אני חוזרת: עד 2 בלילה.

אינעאל העולם.


מיכל, איך את עכשיו?

עייפה. עקב מריבה עד 2 בלילה וגו'. אני בסדר/לא בסדר. כי התחילה לי נשירת שיער ואני סובלת מכאבי שרירים. נראה לי שזה סימן עצום שמשהו שאני עושה אני עושה לא בסדר.
אני חושבת שאני כן צריכה אוכל קצת יותר מגוון. משהו בצמצום הזה לא טוב לי. משהו לא הולך - אני פיזית לא בטוב.

האמת שאני כן חושבת שלמדתי לקח. משהו בחושת ההרעלה הפעם היה כל כך מוחשי. ההליכה החמה והדביקה הזו בתל אביב כשכולי כבדה ובעצם די מסוממת. זו הייתה תחושה מאוד חריפה.


חשבתי לי שעושה רושם שהמחאה הזו לא תסתיים כל כך מהר.

אוי! אני מקווה! אמן כן יהי רצון.

[עוברת_אורח*]

אוף, איך לא נפגשנו שם כולנו?!?!?!
(צוחקת, צוחקת)

[בשמת_א*]

עוברת, את במקרה היית שם בחולצה לבנה עם איזה ציור/איור/משהו?

[גוגוס*]

אני חושבת שאני כן צריכה אוכל קצת יותר מגוון. משהו בצמצום הזה לא טוב לי. משהו לא הולך - אני פיזית לא בטוב.
מיכל, מה בעצם את אוכלת? לא שואלת כי בהכרח יש לי מה לתרום. פשוט סקרנית. בכלל לא חשבתי שאת אוכלת מצומצם.
אם את פיזית לא בטוב בהחלט כדאי לבדוק את התזונה, בעיקר אם עשית שינויים פתאומיים.
במקביל כדאי לזכור שלא כל הרגשה פיזית לא טובה נובעת מתזונה.
אצלי, למשל, כשאני רגשית על הפנים, אני מרגישה את זה לגמרי לגמרי בגוף. אני יכולה להרגיש מותשת, מסוחררת, עם בחילה, ושכאלה, גם כשהתזונה שלי לגמרי מדוייקת, אם קשה לי רגשית או שאני בלחץ גדול מאוד.

תרגישי טוב.

[גוגוס*]

משהו בחושת ההרעלה הפעם היה כל כך מוחשי. ההליכה החמה והדביקה הזו בתל אביב כשכולי כבדה ובעצם די מסוממת.
משפט חזק מאוד.

מציעה בכל זאת, במקום למדתי לקח , שאצלי מבוסס באיזה עולם של חטאים ועונשים ודברים שפעם אמרו לילדים, את "למדתי משהו" או "הפנמתי משהו" או כל דבר אחר, קצת יותר רך. השתמשת כבר קודם בלקח אבל איכשהו הוא לא קפץ לי ככה. פתאום הוא נקשר בעונש על הבחירה שלך.
אבל הרי לא קיבלת עונש. פשוט קרה לך משהו בתהליך הלמידה. משהו נפלא שישרת אותך היטב. משהו טוב. אז בואי נזכור אותו בתוך עולם מונחים מתאים.

_אוף, איך לא נפגשנו שם כולנו?!?!?!
(צוחקת, צוחקת)_
צחוק צחוק, בתור מפגינה מתמידה אני חושבת שיש מעט מדי דיון על מחירי המזון. כלומר, על מחירי המזון ששווה לקרוא לו מזון. בחודשים האחרונים נסוגתי מחלק מהקניות האורגניות שלנו ואני שוקלת גם את השאר. וגם את הבחירה לצרוך כאלה כמויות אדירות של פירות וירקות אני שוקלת. בחיי שאנחנו פשוט לא עומדים בזה. אני מאמינה בבחירה הזו בכל לבי, ובכל פרמטר שהוא אנחנו חיים די בצניעות ובחודשים האחרונים עוד יותר ועדיין... זה מכביד מאוד.

סליחה על הקיטור. פשוט כבד עלי והתחשק לי לשחרר את זה. לכל הדיון הזה בדף יש מחיר כבד מאוד, בעיקר כשמדובר במשפחה.

[ממ*]

אבל הרי לא קיבלת עונש. פשוט קרה לך משהו בתהליך הלמידה. משהו נפלא שישרת אותך היטב. משהו טוב. אז בואי נזכור אותו בתוך עולם מונחים מתאים.
גוגוס, את כל כך צודקת!

לפני כמה ימים גם אני חוויתי, מה שלא קרה זמן רב, יום שכולו פחמימות ריקות, כולל פיצה ענקית בערב!! חשתי מסוממת כל היום למחרת. ובכל זאת, הייתי גאה בכך שיחסית לא הלקיתי את עצמי, וחזרתי כמיטב יכולתי לימים שרובם אוכל חי או מאודה.

אני חושבת שיש מעט מדי דיון על מחירי המזון.
דווקא מדברים על זה די הרבה.

[גוגוס*]

ממ, יפה לך. יפה לך מאוד. זו הדרך.

חשתי מסוממת כל היום למחרת
אגב, כשזה קורה לי אני ממעטת לאכול ביום שאחרי וחיה רק על שייק ירוק. זה לרוב מוציא אותי מהסימום.

_אני חושבת שיש מעט מדי דיון על מחירי המזון.
דווקא מדברים על זה די הרבה._
באמת? אז אני לא מודעת. אני דווקא מאוד מעורבת אבל לא נוגעת בפייסבוק אז אולי בגלל זה. בכל אופן, שמחה לשמוע.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

בחיי שאנחנו פשוט לא עומדים בזה
גם אנחנו בקושי עומדים בזה.
אתמול בעל הבית שלנו, חקלאי נחמד מהדור הקודם הביא לנו מתוצרת המטע שלנו
(נו בשמת...הפנמתי או לא??) אפרסקים יפהפיים.
בחיי שלא נעים לי ממנו אבל אני אשכרה מרגישה כמו שילגיה המורעלת.
לא אכלתי מהם אבל שאר בני הבית כן...
פעם שעברה נתתי אותם לשכנים שלנו - הפעם לא הספקתי.

[ממ*]

_חשתי מסוממת כל היום למחרת
אגב, כשזה קורה לי אני ממעטת לאכול ביום שאחרי וחיה רק על שייק ירוק. זה לרוב מוציא אותי מהסימום._
מעניין שאת אומרת את זה. זה תמיד מה שעשיתי בנפילות בעבר (לא שייק ירוק, לא אוהבת שייקים, אבל רק ירקות ירוקים ופירות טריים). לאחרונה זה קשה לי. זה מה שתכננתי, אבל בכל זאת אכלתי די הרבה שקדים.

אני גם מרגישה שההוצאות על המזון קורעות אותי. אני יותר ויותר מוותרת על ירקות ופירות אורגניים, כי יש לנו ירקן זול ליד הבית. והמחירים האורגניים פשוט כבדים עלי. איזה באסה.

[זינה*]

במקום להיכוות, להתנסות. ומתוך ההתנסות - למידה וצמיחה. מתוך הגועל והתסכול - שינוי.
גוגוס, תודה על התיקון - מסכימה.

חשתי מסוממת כל היום למחרת
בשבילי הההרגשה היא מעבר למסוממת - אני פשוט מרגישה שיוצא לי רעל מכל מקום בגוף - מחשבות רעילות, מילים רעילות, וכמובן גזים רעילים...

לגבי המחירים - חייבת לשתף, אתמול הלכתי למגדל האורגני במושב שבו אני גרה, וכמה נחמד הוא נמצא ממש מעבר לכביש - ברגל, אבל עגבניה 15 ש"ח, מלפפון - 11 ש"ח וכו'... לא האמנתי למראה עיניי, הסתובבתי והלכתי - התחשק לי לאכל סלט לא סטייק

[גוגוס*]

משתפת במשהו יפה ומשמח מהיום - מהבוקר הרגשתי עצבות קלה מלווה אותי. מאוחר יותר התלוו אליה גם עצבים. קוקטייל לא סימפטי.
היה לי חשק גדול ללוכל. עברו לי בראש עוגות שוקולד ועוד כל מיני דברים מוזרים.
מצאתי את עצמי שוקלת את זה ברצינות ועוברת דרך המחשבה שאוכל גרוע יגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע.
חזרתי לשייק הירוק ולסלט נפלא.
וגם... יצאתי בערב לבית קפה מפתה עם סלטים מפתים אבל רחוקים מהתפריט שלי.
ביקשתי את אחד מהם בלי ארבעת המרכיבים הייחודיים שלו. המלצרית בדקה איתי שלוש פעמים שלא ירדתי מהפסים.
היה לי טעים מאוד, תודה. וגם המצב רוח השתפר וגם כל השאר.

[עוברת_אורח*]

עוברת, את במקרה היית שם בחולצה לבנה עם איזה ציור/איור/משהו?
האמת, אני חושבת שכן! אוף, עכשיו אני מתבאסת לחשוב שהיינו סמוכות זו לזו ולא דיברנו!

אגב, השבוע שוב היתה לי חוויית "לא בא לי לאכול כלום והכל מגעיל אותי", אבל לקחתי לתשומת לבי את דברי הגוגוס, וחיכיתי לראות מה יעלה בי ואכן בסוף התברר שאני צריכה סלט מלפפונים ויוגורט! אמנם אכלתי ממנו קצת יותר מדי, אבל הייתי כל כך מרוצה מזה שמצאתי בדיוק מה אני צריכה ולא סתם דחפתי מה שבא!

[גוגוס*]

הייתי כל כך מרוצה מזה שמצאתי בדיוק מה אני צריכה ולא סתם דחפתי מה שבא!
כיפאק......... הי! הי! הי!

[בשמת_א*]

_עוברת, את במקרה היית שם בחולצה לבנה עם איזה ציור/איור/משהו?
האמת, אני חושבת שכן! אוף, עכשיו אני מתבאסת לחשוב שהיינו סמוכות זו לזו ולא דיברנו!_
ותיק שחור, נדמה לי באלכסון, וגבר? ( משעשע לכתוב "גבר" בתור עוד אביזר) אם זו את, אז פשוט חשבתי "נדמה לי שזאת עוברת" אבל התביישתי לשאול...

אני אכלתי אתמול את הסלמון האלוהי שלי אבל בדיעבד שמתי יותר מדי שיני שום וזה עשה לי לא טוב. וואו כמה שצריך לדייק פה! 0-:

[ממ*]

_מצאתי את עצמי שוקלת את זה ברצינות ועוברת דרך המחשבה שאוכל גרוע יגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע.
חזרתי לשייק הירוק ולסלט נפלא._

גוגוס, את כזאת מצטיינת!! אני יודעת כבר שאת לא אוהבת "כל הכבודים", אבל אני רגילה לתת ציונים כבר מיליון שנה אז תיאלצי לסבול
נתת לי השראה. היו לי כמה ימים מגעילים כאלה. ובכלל חזרתי לאכול קצת לחם ולחמניות (איכס), ומרשה לעצמי קפה די מוקדם (שעושה לי כאבי ראש), ואם כבר אכלתי בערב-לילה (מה שעושה לי איכס גם) אז כאילו נפתח הסכר והכול גועש בלי שליטה.

יאללה:
אוכל גרוע יגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע.

בשמת, איזה יופי שאת יודעת בדיוק מה את צריכה. זה מצב טוב להימצא בו.

[גוגוס*]

וואו כמה שצריך לדייק פה!
מחשבה שקפצה לי לראש (אולי לא מתאימה אבל בכל זאת קפצה לה) - אולי שום כבר לא מתאים לך יותר בכלל? או בתקופה הקרובה?
מאיפה קפצה לה? ממה שכתבתי לא מזמן על מתינות. מבחינתי, אם משהו נדרש לי בכמות מעטה ותובע דיוק כל כך גדול אז אני חשדנית מאוד כלפיו.
אני משתדלת לאכול רק דברים שטובים לי ממש. כאלה שלא מצריכים שום מאמץ או מחשבה. ואם אני צריכה להתלבט שם הרבה ובסוף עוד יוצא לי לא מדויק אני מבינה שזה פשוט לא מתאים.

[גוגוס*]

היו לי כמה ימים מגעילים כאלה. ובכלל חזרתי לאכול קצת לחם ולחמניות (איכס), ומרשה לעצמי קפה די מוקדם (שעושה לי כאבי ראש), ואם כבר אכלתי בערב-לילה (מה שעושה לי איכס גם) אז כאילו נפתח הסכר והכול גועש בלי שליטה.
ממ, תראי איזה יופי, כמעט כל הפעלים והתיאורים שלך במשפט הזה הם בזמן עבר. זה נפלא! את בדרך החוצה. בתוך המודעות ועם רגל אחת בחוץ.

אז כאילו נפתח הסכר והכול גועש בלי שליטה.
אבל רק ב כאילו , נכון?

יאללה.
בדיוק!

[מיכל_בז*]

_יאללה:
אוכל גרוע יגרום לי להרגיש עוד יותר גרוע._

צריך להדפיס את זה על סטיקר. זה אפילו כמעט בקצב של "העם דורש צדק חברתי".

ועכשיו יש לי שאלה אליכן, כשנשים שהיו בהריון.
האם לקחתן חומצה פולית? מה זה לעזאזל חומצה פולית?

הלכתי היום לגניקולוג ובין השאר שאלתי אותו מה אני צריכה לעשות כהככנה להריון. מיד הוא רשם לי שלושה חודשים של חומצה פולית וביהירות גניקולוגית אופיינית, לא ממש הסביר לי מה זה חומצה פולית.
לא אכפת לי לקחת, אבל אני רוצה להבין מה אני לוקחת, למה אני לוקחת את זה ומה זה בכלל.

[ממ*]

ממ, תראי איזה יופי, כמעט כל הפעלים והתיאורים שלך במשפט הזה הם בזמן עבר. זה נפלא! את בדרך החוצה. בתוך המודעות ועם רגל אחת בחוץ.
גוגוס, את חמודה!! בטח כיף להיות הבת שלך.

זהו. כיוונת אותי החוצה. זה מאחורי. אז מה אם אכלתי הבוקר לחמניה גדולה וכוס קפה ענקית? שאר היום הולך להיות נהדר. כבר קניתי המון ירקות ופירות.

האם לקחתן חומצה פולית?
כן. מיטיב עם אנמיה.

מה זה לעזאזל חומצה פולית?
ויטמין B9. את יכולה להשיג אותו גם מתרד, עלים, קטניות, חיטה על סוגיה, ובטח עוד דברים.
יש קורלציה (מתאם)די מובהקת בין כאלה שנטלו אותו לכאלה שילדו ילדים בלי מומים עצביים, וההיפך. אני כמובן לא תמיד מתעלפת ממתאמים, אבל זה ויטמין שמאוד טוב לנשים.

[גוגוס*]

מיכל, קודם כל בהצלחה!

לגבי הקונספט של לקחת דברים בהריון - לא לקחתי חומצה פולית בשלושת ההריונות שלי. כן עשיתי בדיקת דם פשוטה שהראתה שיש לי שפע של חומצה פולית. (אגב, זה נכון גם לגבי ברזל וחבריו. אני קודם בודקת, אם חסר שוקלת את דרכי מבחינה תזונתית, עוקבת בבדיקות דם ורק בסוף, אם אין ברירה, מכניסה משהו שמישהו אחר רקח).

וספציפית לגבי חומצה פולית אין לי תשובה טובה. ידעתי את הדברים האלה כשהם היו רלבנטיים אבל הם עפו דרך חורי הזיכרון ברגע שאלו האחרונים נוצרו.

[ממ*]

כן עשיתי בדיקת דם פשוטה שהראתה שיש לי שפע של חומצה פולית.
זה תמיד עדיף

[מיכל_בז*]

_ויטמין B9. את יכולה להשיג אותו גם מתרד, עלים, קטניות, חיטה על סוגיה, ובטח עוד דברים.
יש קורלציה (מתאם) די מובהקת בין כאלה שנטלו אותו לכאלה שילדו ילדים בלי מומים עצביים, וההיפך. אני כמובן לא תמיד מתעלפת ממתאמים, אבל זה ויטמין שמאוד טוב לנשים._

אחלה תשובה, ממ. תודה רבה.

אני אקח, אבל. אבל כי זה לא נראה לי כל העניין הזה. עוד לא התחלתי אפילו להיכנס להריון וכבר אני אמורה לקחת משהו שאמור למנוע איזשהו נזק לוט בערפל.
מה, זה מתחיל כל כך מוקדם? כבר אני אמורה להיות חרדה? אני חשבתי שאני בשלב ה"לעשות המון סקס עד שזה יקרה ואם לא יקרה, אז נדבר." נראה לי כמו תחילתו של מסע ההפחדה ובגלל שאני למודת גניקולוגים ומסעות הפחדה שלהם, לא בא לי על זה.

זהו. סוף הנאום. הרגיז אותי.

[גוגוס*]

מיכל, אם את מרימה לי להנחתה אני אנחית. סתם, שיהיה לך מונח מול העיניים.

זה לא נראה לי כל העניין הזה. - אז תעשי מה שכן נראה לך

כבר אני אמורה לקחת משהו. - מי אמר שאת "אמורה"?

מה, זה מתחיל כל כך מוקדם? - לא. זו שאלה של בחירה.

כבר אני אמורה להיות חרדה? - לא. ושוב, מי אמר שאת "אמורה" להיות משהו?

נראה לי כמו תחילתו של מסע ההפחדה. - לא חייבים לצעוד במסע הזה.

לא בא לי על זה. - אז תבחרי אחרת.

[מיכל_בז*]

גוגוס, את מעצמה של העצמה

נכון, את צודקת. פשוט אצלנו, בפולניה, כשאוהבים - דואגים. כשקמים בבוקר - דואגים. כשהולכים לישון - דואגים. וכשהולכים לרופא, או אה, כמה שדואגים.

[גוגוס*]

מיכל, אפשר לא ללכת לרופאים אלא אם את מרגישה חולה מאוד.
את מרגישה חולה מאוד כרגע? אם לא, אז כדאי לשאול מה בעצם עשית אצל הרופא?

<לא נאמר בשום צורה שהיא כביקורת על הבחירה שלך אלא כניסיון להציג בחירה אחרת שעשויה לעניין אותך>

[מיכל_בז*]

_מיכל, אפשר לא ללכת לרופאים אלא אם את מרגישה חולה מאוד.
את מרגישה חולה מאוד כרגע? אם לא, אז כדאי לשאול מה בעצם עשית אצל הרופא?_

מה, בכנות?

כי לי אין בעיה עם חשיפה אבל לפעמים אני מרגישה שאולי זה לא מתאים פה. בדרך כלל אני לא רעה בהבנה של חוקים חברתיים, אבל בבאופן אני הולכת לאיבוד.

בקיצור, הייתי צריכה הפניה לאיזו ביקורת שאני עוברת פעם בחצי שנה. ואז כבר פיטפטנו. (טוב, נו. הוא נבח ואני התאמנתי על הנחמדות האסרטיבית שלי. כמו תמיד עם רופאים גברים של קופת חולים. וגם נשים, כשחושבים על זה.)


<לא נאמר בשום צורה שהיא כביקורת על הבחירה שלך אלא כניסיון להציג בחירה אחרת שעשויה לעניין אותך>

אני אשמח לשמוע. לא חוויתי כביקורת.

[בשמת_א*]

אולי שום כבר לא מתאים לך יותר בכלל? או בתקופה הקרובה?
מתאים, מתאים (-:
פשוט לא שש (6) שיניים גדולות בבת אחת... P-:
היום אכלתי 3, מהן אחת קטנה יותר. היה מושלם.

אני אקח, אבל. אבל כי זה לא נראה לי כל העניין הזה. עוד לא התחלתי אפילו להיכנס להריון וכבר אני אמורה לקחת משהו שאמור למנוע איזשהו נזק לוט בערפל.
למה?
בעיקרון, תוספים נספגים תמיד פחות טוב. תמיד פחות טובים מכל בחינה מאשר אוכל אמיתי, אם יש אוכל אמיתי.
(בהזדמנות זו מזכירה, ששמן דגים אינו תוסף אלא מזון)
הדבר הכי חשוב שצריך לעשות אצל רופא הנשים כהכנה להריון הוא בדיקת דם. שכוללת את כל מדדי האנמיה, לא רק המוגלובין (פריטין, טרנספרין, מאגרי ברזל), חומצה פולית, ויטמין D (חשוב חשוב), ורצוי תיפקודי בלוטת תריס וכמובן חיסוניות לאדמת, הפטיטיס B ועוד ועוד. כל דבר שיכול להיות רלבנטי לחיסון של התינוק בלידה (לכן הפטיטיס B, כי אם את לא חולה או נשאית לא צריך לחסן את הרך היילוד ויש לך קבלה על זה).
אם יש בעיה בחומצה הפולית - אז קודם כל תנסי לאכול טוב את כל הירוקים (חסה, פטרוזיליה וכו') ולראות אם השפעת על זה.
אם אין - אז תמשיכי לאכול את הירוקים בכמויות. ותחפשי במה עוד יש חומצה פולית.
שייק ירוק הוא דרך מצויינת לאכול ויטמינים ומינרלים מרוכזים שחיוניים ללידת עובר בריא.
שני הגרוש שלי.

[עוברת_אורח*]

כן! בשמת! זו הייתי אני!
גם אני במקומך בטח לא הייתי מעזה לגשת, אבל כל כך חבל!!!!

[גוגוס*]

מה, בכנות?
טוב, נו, אני כיוונתי להריון ולכך שכדאי לשקול האם יש צורך ברופאים בשלב כזה. אני מכירה שיחות כאלה על הדרך כשבאים בשביל דבר אחד ויוצאים עם אחר.
אני חושבת שזה זמן טוב להזכיר שהריון הוא לא מחלה ושרופאים הם סוג מאוד מסוים של סמכות. תמיד כדאי להקשיב אבל לנקות את התוכן מהטון הסמכותי והיודע ובעיקר מזה המאיים והמפחיד.
להישאר עם המידע המדעי ועם הניסיון הרפואי ולהחליט מה לעשות בכל אלו על סמך הצלבה עם מקורות מידע אחרים שנראים לך אמינים.

ובזאת מזכירה שגם אנחנו כאן זו רק עוד דעה. עוד רעיון. הריון הוא הזדמנות טובה לשייף את מערך קבלת ההחלטות שלך ולקחת אחריות על הדברים שהכי חשובים בחיים. זה עלול להיראות מפחיד אבל זו חוויה אדירה עם פוטנציאל מעצים מאוד.

מחבקת אותך.

[בשמת_א*]

_כן! בשמת! זו הייתי אני!
גם אני במקומך בטח לא הייתי מעזה לגשת, אבל כל כך חבל!!!!_
(-: עמדנו פחות או יותר זו ליד זו אם כך. לא נורא. בפעם הבאה שאני אראה אותך, אני כבר אהיה בטוחה שזו אכן את (-:

[עוברת_אורח*]

הריון הוא הזדמנות טובה לשייף את מערך קבלת ההחלטות שלך ולקחת אחריות על הדברים שהכי חשובים בחיים. זה עלול להיראות מפחיד אבל זו חוויה אדירה עם פוטנציאל מעצים מאד

שמחה להעיד על עצמי שזה בדיוק כך ומהריון להריון, מלידה ללידה, ידעתי יותר מה אני רוצה ועשיתי יותר מה שרציתי.
כדי שזה לא יישאר באוויר, אני אתן דוגמה: בהריון הראשון שלי הייתי יחסית צעירה, והנושא של מי שפיר לא עלה. בהריון השני הוא עלה, יחד עם האפשרות לעשות סיסיי שליה. כל הנתונים הבהירו לי שנכון יותר בשבילי לעשות סיסיי שליה, אבל הרופא דחף לכיוון של מי שפיר, וזה השפיע עלי עד כדי כך שזה מה שעשיתי (למרות שלא היה לו אפילו נימוק הגיוני אחד). בהריון השלישי באתי ואמרתי לו: "אני עושה סיסיי שליה", ונראה שהטון היה כל כך ברור ובטוח שהוא אפילו לא חשב להתווכח.

<אין טעם להתחיל להגיד לי שגם לא הייתי צריכה לעשות סיסיי שליה - זה כבר בעבר, וממילא לא זה הנושא>

[אורחת*]

לקחתי לתשומת לבי את דברי הגוגוס
גריינתי

[גוגוס*]

מפריחה בלון ניסוי - שוקלת לארגן מפגש, בסוף אוגוסט, בתל אביב, בירקון, על טהרת האוכל החיוני.
מהסוג הסטנדרטי שכל אחת מביאה משהו לנשנש ואפשר לשבת מול אנשים אמיתיים ולראות הבעות פנים אמיתיות (ולא )
מהרהרת על ה 27.8, יום שבת, אחה"צ כשכבר לא כל כך חם.
חושבת שאם תהיינה חמש מעוניינות לפחות זה יהיה כדאי.

מי בעניין?
אגב, מוזמנות מאוד גם כל אלו שקוראות כאן בשקט כבר הרבה זמן. יהיה נחמד אם מישהי כזו תבחר לה כינוי ותסמן שמתחשק לה להצטרף כדי שנדע למה לצפות.

[סבטקסט_כפול*]

מה אתן אוכלות כשאתן רעבות?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

כדאי שתגדירי חיוני...בשבילי זה טיבעונאי אבל לכל אחת הגדרה משלה (-:
הייתי שמחה להשתתף בכזה מפגש אבל תל אביב במצבי זה רחוק ושבת לא מתאים...
הייתי מוכנה לארח מפגש טיבעונאי אצלי בבית...

[גוגוס*]

כדאי שתגדירי חיוני...בשבילי זה טיבעונאי אבל לכל אחת הגדרה משלה.
חשבתי להשאיר פתוח ולראות מה יקרה אני אשמח אם זה יהיה טבעוני וחי כי ככה יהיה לי יותר מבחר אבל אם מישהי תרצה מאוד להביא משהו בשרי אז שיהיה לה לבריאות.

הייתי מוכנה לארח מפגש טיבעונאי אצלי בבית...
תהיי מוכנה לגלות איפה זה בארץ? אולי תהיה היענות, מי יודע. לי עצמי לא אכפת לגרד רכב מאיפשהו ולנסוע.

[גוגוס*]

מה אתן אוכלות כשאתן רעבות?
הי סבטקסט. ברוכה הבאה.
אם אני רעבה מאוד מאוד סביר שזה יכלול מזון עשיר בשומן כמו אגוזים או מזון עשיר בפחמימות כמו בננה או מנגו.

[מיכל_בז*]

אני בעניין. בטח. זה ברור, לא?

[מיכל_בז*]

אבל אני משתדלת להיות בדיאטת באופן, אז יש מצב שאני אתעדכן בדלילות.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אני מגבעת נילי (ליד בינימינה)
אני יודעת שלתל אביבים זה סוף העולם (-:

[בשמת_א*]

אני יודעת שלתל אביבים זה סוף העולם
אל תשמיצי (-: יש תל אביבים שגם מטולה היא לא סוף העולם בשבילם. רק קצה המסלול באוטו כרגע (חולמת על היום שאפשר יהיה לנסוע לתורכיה בדרך היבשה).

[גוגוס*]

חזרתי מההפגנה בבאר שבע. היה מצוין.
מסתובבת כל היום עם מחשבות על התמכרות למזון. מיני מסקנות בבישול איטי.
מקווה שמחר משהו מזה יתבהר.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

מקווה לא להתבדות אבל אני מרגישה שאני על סף הגמילה.
לחם כבר לא עושה לי את זה בכלל. גם לא גבינות זה פשוט מחוץ לתחום.
אני קצת קצת אוכלת ירקות מבושלים או עדשים אבל חוצ מזה רק חי.
פתאום כל מיני אירועים שמושתתים על אוכל שאינו מתאים לי כבר לא מדברים אלי.
אני שמה לב איך פעם אם הייתי מוזמנת לאירוע או מקום עם אוכל - זה היה דבר מאוד מרכזי
עכשו פשוטזה לא קיים.
אני תכף צריכה לנסוע לעיר. פעם בכל פעם כזו הייתי קונה משו בחוץ. אפילו משו קטן
בהריון בכלל אין מה לדבר - כל מה שהתחשק (כולל בורקסים עסיסיים רחמנא לייצלן (-:)
עכשו זה פשוט מחוץ לתחום.
אני יודעת שעדיין לא נגמלתי לגמרי כי ריח של מאכלים אסורים עדיין עושה לי את זה...

[ממ*]

קוסמת, וואו!!!!!

_פתאום כל מיני אירועים שמושתתים על אוכל שאינו מתאים לי כבר לא מדברים אלי.
אני שמה לב איך פעם אם הייתי מוזמנת לאירוע או מקום עם אוכל - זה היה דבר מאוד מרכזי
עכשו פשוטזה לא קיים._
זה מעולה. בעיקר לאור העובדה שתמיד יוצאים מאירועים כאלה כבדים ומבואסים מכמות הקלוריות שנדחסו לגוף המסכן

[גוגוס*]

קוסמת, ממש מפעים.
תודה על השיתוף מעורר ההשראה.
כמה זמן זה לקח אצלך?

ואם כבר, אז גם אני בתקופה ממש ממש טובה. הניסוי הנוכחי שלי מאוד מוצלח.
הרגשתי איך סביב הביוץ נהיה לי קושי אבל זה עבר.
מאוד מרגש לשים לב למחזוריות הזו.
וגם לתהליך בכלל. התחלתי מפירוק ההתמכרות, המשכתי עם תשומת לב למנגנון הרעב והשובע ועכשיו אני עם המחזור.
וכל שלב כזה היה כל כך מלמד. בסוף אני עוד אכיר את עצמי...

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

כמה זמן זה לקח אצלך?
אולי שלושה חודשים...אני לא יודעתצ בדיוק אפשר לבדוק למעלה בתאריכים...
נופלים לי המון אסימונים בזמן האחרון שהם כביכול קשורים לתזונה אבל למעשה יושבים
על משהו הרבה יותר עמוק כמו למשל - הקושי להיות שונה.
ב"פשט" למשל, קשה לי לעמוד מול האוכל השונה שהכנתי היום לבני ביתי (פסטה מאורז עם מאש מונבט
ברסק עגבניות), לי עצמי אין לי שום חשק לבשל אלא רק לאכול חי, טרי...
ב"דרש" - זה פשוט הקושי להיות שונה...

[מיכל_בז*]

קוסמת, כמה נהדר! וגם כל התובנות.

אצלי קשה להיות שונה כי יש בזה לכאורה איזו תביעה אין סופית מהעולם לתשומת לב מיוחדת. וזה מכווץ אותי.


_מאוד מרגש לשים לב למחזוריות הזו.
וגם לתהליך בכלל. התחלתי מפירוק ההתמכרות, המשכתי עם תשומת לב למנגנון הרעב והשובע ועכשיו אני עם המחזור.
וכל שלב כזה היה כל כך מלמד. בסוף אני עוד אכיר את עצמי..._

זה באמת מאוד-מאוד מרגש. ומאוד מובנה. אני חושבת לפעמים את המחשבה הבנאלית הבאה: שמאוד ברור שאת פתחת את הדף, כי היית בשלה אליו. יש משהו בשל בתהליך שלך, כאילו הוא מתיישב בול, נופל למקום שהיה מוכן לקלוט אותו.

ומה איתי?
אני מבינה שאני אאלץ לחקור, למרבה הצער, למרות שנים של התחמקויות, למה אני אוכלת כשאני אוכלת.
ואני אצטרך לרדת מתחת לשכבת המובן מאליו, עוד כמה צעדים. בסדר, זה יקרה, אבל לאט, כי אני חוקרת מקומות אחרים עכשיו..

והשבוע הזה בנתיים שבוע מנצח.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

אצלי קשה להיות שונה כי יש בזה לכאורה איזו תביעה אין סופית מהעולם לתשומת לב מיוחדת. וזה מכווץ אותי.
אני מרגישה את זה לגמרי ממקום אחר.
ממש לא בהקשר לתשומת לב אלא לבחירות שונות בחיים שמחייבות התמודדות לבד
(כמו למשל ההחלטה לאכול רק חי...)

[גוגוס*]

קשה לי לעמוד מול האוכל השונה שהכנתי היום לבני ביתי
קוסמת, אני מזדהה מאוד אבל מתקשה להבין את הקשר של זה ל"להיות שונה". את יכולה להסביר?

אצלי קשה להיות שונה כי יש בזה לכאורה איזו תביעה אין סופית מהעולם לתשומת לב מיוחדת
אצלי קשה להיות שונה כי זה מסב אלי תשומת לב שאין לי סבלנות אליה. השאלות, הרמות הגבה, הגיחוך. אין אין אין לי כוח לזה. אני כמעט אף פעם לא מקבלת תגובות חיוביות על זה. ולא שאני זקוקה להן... פשוט יש הרבה שליליות וזה קצת עולה על העצבים.

מאוד ברור שאת פתחת את הדף, כי היית בשלה אליו. יש משהו בשל בתהליך שלך, כאילו הוא מתיישב בול, נופל למקום שהיה מוכן לקלוט אותו.
צודקת לגמרי לגמרי. זו באמת התחושה. שהכל מגיע בזמן המתאים. גם ההתחלה וגם ההתקדמות בשלבים.

אני מבינה שאני אאלץ לחקור, למרבה הצער, למרות שנים של התחמקויות, למה אני אוכלת כשאני אוכלת.
למרבה הצער? באמת? אולי תשקלי למרבה הששון והשמחה?
אני חושבת שתהליכי גילוי עצמי אמיתיים הם טעם החיים. אין הרבה דברים שאני אוהבת לעשות יותר מזה.

והשבוע הזה בנתיים שבוע מנצח.
זה לא השבוע. זו את . את מנצחת. בשבוע הזה. יופי לך!

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

פשוט.
על מנת להצליח בקלות בתהליך - אני צריכה תמיכה.
מקומות שתומכים בתהליך שלי צריכים להיות דומים לי. גיליתי בתהליך התזונתי הזה
כמה אני שונהמ99 אחוז סביבי.
אין כמעט מקומות שאני אלך אליהם בידיעה מוחלטת שלא יהיה שם בשר או גבינות או ג'אנק.
זה נמצא בכל מקום ולכן אני טוענת שקשה להיות שונה.
אני לא אומרת שאי אפשר להצליח - אבל היה לי יותר קל בסביבה דומה לי מהבחינה הזו...

[גוגוס*]

_זה נמצא בכל מקום ולכן אני טוענת שקשה להיות שונה.
אני לא אומרת שאי אפשר להצליח - אבל היה לי יותר קל בסביבה דומה לי מהבחינה הזו..._

מבינה אותך ואי לכך - חותמת על כל מילה.
אבל עכשיו, כשאת מרגישה שאוטוטו נגמלת מכל זה, זה לא יותר קל לך?
את עדיין במאבק מול הדברים האלה או שזה לא מזיז לך יותר?

[מיכל_בז*]

למקרה שאתן לא עוקבות אחר כל כתביי (-: (שכן הצפתי את האתר), עברתי היום חוויה איומה אצל רופאת נשים.

אחרי שיצאתי וחיכיתי לבן זוג המתוק שלי שיבוא לקחת אותי. ישבתי בשפרינצק בצל, מותשת מדמעות ונזכרתי שברחוב הארבעה יש גלידריה.
חיש קיש מיהרתי וקניתי לי גלידה. ורוצות לדעת משהו? זה היה נכון.

כי באותו רגע הייתי זקוקה לנחמה ולא היה מישהו לצאת לתוך החיבוק שלו. בן הזוג היה בפקקים, אמא בירושלים, החברות בעבודה. לא הייתי צריכה לעבור תהליך ברגע הדומע והמאוד כואב הזה ולברר עם עצמי למה אני זקוקה במקום אוכל.
זה היה לי מאוד ברור: אני צריכה חיבוק. אני צריכה נואשות חיבוק ברגע הזה בדיוק. ובאין חיבוק, גם גלידה תרגיע אותי. ואני זקוקה לרגיעה הזו - עכשיו. כי אני חייבת לאסוף את עצמי עכשיו, כדי לחשוב בבהירות.
והגלידה אכן עשתה את העבודה.

אני כן חייבת לציין משהו שחשבתי עליו - אוכל נחמה זה פשוט. כלומר, קל לי להבין את הקשר בין הצורך שעולה בי לנחמה, לאוכל. זה גם קטע רגעי ודי קיצוני.
העניין הוא שאני אוכלת די הרבה לאורך כל היום, ואת זה קשה לי להבין. את הקשרים הרגשיים האלה הרבה יותר קשה לי לתפוס, כי הם סמויים ומינורים. ובגלל זה אני אומרת למרבה הצער, כי זו תהיה עבודת בילוש די מתישה.

[גוגוס*]

מיכל יקרה, צר לי על החוויה שלך. רופאי נשים אכן יכולים להוציא מאיתנו לעתים את המירע. מציעה לך בדחיפות לחפש רופא או רופאה אחרים. יש כאלה שהם ממש בסדר ואת לא צריכה לסבול דווקא ממי שלא.

לגבי הגלידה - גם את זה אני כמובן מבינה לגמרי. מה זה לגמרי? אין לך מושג. ובכל זאת, מציעה לך הסתכלות אחרת שאולי תעניין אותך.
אפשר במקרים כאלה לחפש את החלק הנכון בהם. זה טוב וחשוב ופועל נגד הלקאה עצמית.
אצלי, כשאני מחפשת אותם, אני יודעת משהו בוודאות - שאני בעצם מלקה את עצמי. והחיפוש אחרי החלקים האלה, הטובים והנכונים, הם הדרך שלי להשתיק את ההלקאה. במקום לטפל בה אני משתיקה אותה. מכירה את הכלב הכועס וחושף השיניים שמלטפים אותו ואומרים לו: כלב טוב, כלב טוב.... אז כזה.
אני בעד לעבוד עם ההלקאה העצמית. אני כיום הולכת הפוך.
אני אומרת לעצמי, או קי, זה מה שקרה. הייתי מעדיפה להיות אחרת, אחת כזו שיכולה לחבק את עצמה מבפנים עד שיגיע חיבוק מבחוץ, במקום שמשהו עלוב ודל כמו גלידה יחבק אותי. הפעם לא הייתי כזו. אולי בפעם הבאה אני אהיה.
זה ממקד אותי בשאיפה להשתנות. בעתיד אישי טוב יותר. ואני אומר לך משהו מעודד מאחר וזה חלק מתהליך ארוך וגדול - זה עובד. זה אשכרה עובד
המון המון סיטואציות שבהן רצתי לאוכל נחמה פשוט לא קיימות היום. אני רואה אותן, עושה את הדאבל טייק שלי, והולכת הלאה. ויש לי היום הרבה יותר אורך רוח לחכות לחיבוק אמיתי.

אני אוכלת די הרבה לאורך כל היום, ואת זה קשה לי להבין. את הקשרים הרגשיים האלה הרבה יותר קשה לי לתפוס.
קודם כל, יכול להיות שהם לא רגשיים. אולי כדאי לבדוק את זה. אולי משהו פיזי לא מסופק באופן קבוע.
ואם תגיעי למסקנה שזה כן רגשי אז הנה הצעה, שוב משלי, אולי יועיל.
בולען. זוכרת את זה? חור שחור של חוסר שביעות רצון שלא מתמלא. כאשר הוא מתמלא, גם אם רק תקופתית, זה פוחת.
הפתרון שלי הוא לזהות את זה ולחפש דרך להאכיל את הבולען במה שהוא באמת רוצה. לעשות משהו טוב למען עצמי. להתיישב סוף סוף לעבוד. לתת תשומת לב לילדים. למצוא לעצמי שקט. לסדר משהו שדורש סידור ונדחה כבר הרבה זמן. משהו אמיתי. משהו שיש בו צורך ופשוט לא מתבצע.
לפעמים... לנהל שיחה קשה שיושבת עלי כבד. או לפתור איזה קונפליקט, אפילו אם רק ביני לבין עצמי.
כשאני אוכלת בלי הפסקה זה בגלל שמשהו לא בסדר. בשבילי זה מצב מאוד נוח כי כאשר זה רק מתחיל אני כבר מזהה את זה ויודעת להגיד - משהו לא בסדר. מה זה? אה... או קי. הנה אני מסדרת את זה. זה יופי של אינדיקציה. קלה ופשוטה ונוחה לתפעול. ונפתרת מהר מאוד.

[ממ*]

קוסמת, אני מזדהה מאוד אבל מתקשה להבין את הקשר של זה ל"להיות שונה". את יכולה להסביר?
השאלה לא הופנתה אלי, אבל אנחנו כל כך מגובשות פה בדף וביחסי סימביוזה כאלה , שאני מרשה לעצמי גם לענות. אני גם מרגישה שבלית ברירה, בגלל ההצפה של קמח לבן, סוכר, דגנים גלוטניים, כמויות של מלח ושאר זבלים, כל הזמן יש עניינים סביב האכילה שלי. אני מצניעה את זה, אבל להגיע למצב שבו אני יושבת אצל חברה של אבא שלי שהכי מתוקה ומשתדלת להכין מה שהיא חושבת שאני אוכלת, אבל היא רצחה את הירקות בבישול וגם המליחה אותם, אז לא מתאים לי--זה יוצר עניין סביב התפריט שלי. כל הזמן יש עניינים. אני תמיד אחרת. זה די מעייף. זאת עבודה.

[גוגוס*]

להגיע למצב שבו אני יושבת אצל חברה של אבא שלי שהכי מתוקה ומשתדלת להכין מה שהיא חושבת שאני אוכלת, אבל היא רצחה את הירקות בבישול וגם המליחה אותם, אז לא מתאים לי--זה יוצר עניין סביב התפריט שלי.
כמה מוכר... יש אנשים שפשוט החליטו שאני צמחונית. למה? ככה החליטו. אז מכינים לי באהבה רבה מיני מזונות עם המון גבינה, אוכל מלא גלוטן והכל מבושל עד אימה.
ומאחר והאהבה אמיתית וההשקעה ניכרת יש קושי גדול מאוד לא לשים בצלחת. גדול מאוד מאוד.

[ממ*]

ומאחר והאהבה אמיתית וההשקעה ניכרת יש קושי גדול מאוד לא לשים בצלחת. גדול מאוד מאוד.
ב-ד-י-ו-ק!!!
לא רוצה לפגוע. לא רוצה עניינים. לא רוצה להיות מיוחדת. לא רוצה להכניס לגוף שלי משהו שלא מתאים לי. זה גם תמיד הפוך על הפוך. בגלל שגונב לאוזני המארחים שמשהו בתפריט שלי אחר, אז הם מכינים במיוחד בשבילי מיני מזונות עם המון גבינה, אוכל מלא גלוטן והכל מבושל עד אימה. ואז בכלל אני מסתבכת.

מרוב שאני מסתבכת אצל אחרים הגעתי למצב שאני לא מכינה דבר לאורחים. לא לוקחת על אחריותי שמישהו ידחוס לעצמו קלוריה שלא התכוון לה או סוג אוכל שלא מתאים לו. שואלת "את רעבה? צמאה? אם תרצי משהו, הגידי." דבר לא מוכן מראש.