החיוניות שלי חלק שני

האינטואיציה שלנו תנחה אותנו באכילה כמו אנשים בחברות לא מתועשות שאכלו "כקבוצה" פחות או יותר אותה תזונה כמו חבריהם.

לא מדובר על אכילה בקבוצה, אלא על אכילה כ"קבוצה" שהמאפיינים שלה - למרות שחיו בלי שום קשר ביניהם, גיאוגרפי או אחר, התנהלו דומה, בין השאר בתזונה, גידול ילדים וארגון חברתי. זה מה שאני מבינה מהמשפט הזה.

זה גם הבחור מהבלוג הפליאוליטי
צודקת. בגלל זה אני לא קוראת אותו בעצם...
עכשיו שאת אומרת את זה: הנה. ברגע שאני נתקלת במישהו שעושה את הדבר הזה, שכל כך מקובל בתרבותנו, אני "סוגרת את החלון". קראתי. וזהו. יוצאת ולא חוזרת.

ומאחר והתחושות שלי כלפי המזון התחדדו בצורה ממש בולטת פתאום היה לי קשה מאוד לאכול מזון לא מתאים
זו בדיוק הבעיה במשפחתי...
אז זה הולך ביחד, מה?
אנחנו בררנים איומים ולא יכולים לאכול מה שאנחנו לא רוצים באותו רגע. ומפסיקים לאכול ברגע שנגמר המקום בבטן. ויכול להיות שהוא נגמר לעגבניה אבל לא נגמר לאבוקדו, או בדרך כלל ההיפך...

גוגוס, התחלתי, בעקבותיך, לשים לב למתי אני נעשית שבעה וממשיכה לאכול, וגיליתי שהסלט שאני מכינה לעצמי בכל בוקר, גדול מדי. בכל הפעמים שהייתי במודעות, שבעתי כשהיה עוד שליש או רבע סלט בצלחת. אני תמיד ממשיכה לאכול את הכל, מתוך מחשבה שאחר כך לא בטוח שיהיה לי זמן לאכול עד הצהריים, וכשאני רעבה אני עלולה להיות לא נינוחה ולא נחמדה.

מצד שני, אני יודעת שאני כמעט תמיד אהיה רעבה לפני כן בכל מקרה, כי אני אוהבת לאכול כל שעתיים-שלוש.

ואז הבנתי שמה שמפריע לי, שזה עקב האכילס של התזונה שלי כבר הרבה זמן, הוא שלעתים קרובות אין לי סבלנות לטפל ברעב של עצמי - להכין לעצמי מה שאני באמת מתאווה אליו, או לדאוג לעצמי לאוכל מראש. האכילה של יותר מהנחוץ לי, היא בין השאר סימפטום של זה.

בכל מקרה, תודה שהעלית את זה והבאת את זה למודעות שלי.

וכמובן, כפי שאני כותבת פה מדי פעם כשאני מבליחה - תודה לכולכן על הדיון הזה.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 20:09

ברגע שאני נתקלת במישהו שעושה את הדבר הזה, שכל כך מקובל בתרבותנו
את מתכוונת ל"להטיף"?

אז זה הולך ביחד, מה?
וואו, לגמרי. ואני עדיין תוהה האם זהו מחיר שאני משלמת או שאני צריכה לשמוח. אני מניחה שאני צריכה לשמוע אבל לפחות לעת עתה מתלווה לזה איזו מועקה קלה כי זה קצת מסבך את החיים. אני מבלה חלק ניכר מהזמן בתחושה קלה של רעב בגלל שאין לי משהו מתאים לאכול בזמן.

מיצי, מעולה לשמוע אותך ככה. מזדהה מאוד עם כל מה שכתבת. הפתרון שלי לחוסר החשק לטפל בעצמי הוא לאכול דברים בסיסיים מאוד כמו פרי או ירק או אגוזים. וגם עם ההחלטה לאכול יותר ממה שצריך כדי לא להיות רעבה אחר כך. ואת יודעת מה גיליתי? זה לא עוזר. הדברים כנראה מתעכלים ומה שבעודף לא שומר לי על תחושת השובע זמן רב יותר. הוא פשוט בעודף. ולכן הוא גורם לי תחושה לא נוחה בגוף ומשבש לי את הרעב והשובע ומוציא אותי משיווי משקל בריא. אז הפסקתי לעשות את זה.
תמשיכי לעדכן, אנחנו באותה סירה וממש חשוב לי לשמוע אותך.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 20:21

אני מבלה חלק ניכר מהזמן בתחושה קלה של רעב.
רק מבקשת להוסיף דבר קטן - לרעב הזה, שבהחלט הפך להיות חלק מהחיים שלי בגלל שעוד לא הצלחתי לסדר לי את העסק, אין שום שום שום קשר למה שפעם נהגתי לכנות רעב
מאז שהתחלתי עם העניין הזה לא חוויתי ולו פעם אחת תחושה דומה אפילו למה שפעם היה הרעב שלי.
אפילו היום, שיצא שלא אכלתי מאחת עשרה עד חמש בגלל שהייתי במירוץ, שזה המון שעות, הרגשתי רעב קל ומעודן. לא משהו מכאיב או מאוד מטריד.
זה פשוט הפך להיות צורך כמו כל צורך אחר של הגוף שמבקש סיפוק אבל בלי להוביל אותי לאיזו התמוטטות או מחשבות טורדניות או משהו...
כן. זה רווח אדיר.

לעתים קרובות אין לי סבלנות לטפל ברעב של עצמי - להכין לעצמי מה שאני באמת מתאווה אליו, או לדאוג לעצמי לאוכל מראש. האכילה של יותר מהנחוץ לי, היא בין השאר סימפטום של זה
כל כך נכון!
הרי אם הייתי יודעת, תוך כדי שאני אוכלת, שבכל עת אוכל להקיש באצבעותי ולזמן לי בדיוק את מה שאני מתאווה אליו, אז לא היה לי את הצורך בפיצוי מראש, את התחושה של "עכשיו, כשיש משהו טעים, צריך לטרוף כמה שיותר ממנו".
לפחות ככה אני חושבת.

ותשמעי, גוגוס, אני קוראת אותך וזה כאילו את נמצאת מעבר לנהר רחב וגועש, שאין לי מושג איך הגעת לצד השני שלו, וכמה שמתחשק גם לי להיות שם, אין לי מושג אפילו איך להתחיל לשחות.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 21:41

למרות שחיו בלי שום קשר ביניהם, גיאוגרפי או אחר, התנהלו דומה, בין השאר בתזונה
זה משפט ממש מעניין. אפשר לפרש אותו בכל מיני דרכים. הניחוש שלי הוא שבמקום שבו אין מיליון אפשרויות למזון (כמו שיש אצלנו) הבחירה האינסטינקטיבית מה לאכול חייבת להיות דומה מאוד כי אין מסיחי/ממסכי דעת וגוף ויש מגוון קטן לבחור ממנו. אז די ברור מה טוב.

הרי אם הייתי יודעת, תוך כדי שאני אוכלת, שבכל עת אוכל להקיש באצבעותי ולזמן לי בדיוק את מה שאני מתאווה אליו, אז לא היה לי את הצורך בפיצוי מראש, את התחושה של "עכשיו, כשיש משהו טעים, צריך לטרוף כמה שיותר ממנו"
אני מזדהה עמוקות. ממש ממש. אבל... אפשר לצאת מזה. זה דורש מהלך מודע וגם את ההבנה, שכולנו מכירות מהרבה תחומים אחרים, שלא תמיד נוכל לקבל מה שבא לנו. בכל אופן, זה מה שעבד אצלי. הבחירה המודעת זה להסכים לחוש רעב עדין ולא אלים על פני לאכול מזון לא מתאים מבחינת האיכות או הכמות או שניהם. זה בא אצלי מאוד מהראש אבל התחבר לי לגוף ממש מהר כי זה היה ממש מתאים.

עוברת, שומעת אותך. אם מה שהתכוונת זה שמתעורר בך גם חשק ללמוד לשחות אז אני כאן לזרוק לך חבל ולהחזיק את הקצה השני עד שתגידי שמספיק לך, או טוב מזה, שהגעת לצד השני.

אין לי מושג איך הגעת לצד השני שלו
אבל לי יש. בכלל לא בטוח שזו גם הדרך בה את חוצה נהרות אבל לנסות לא מזיק.
בדרך שלי כמה מפתחות, בואי נבדוק מה מזה מתאים לך:
1) רצון מאוד מאוד עמוק בשינוי. זה בעצם הדחף להיות מישהי אחרת ממה שהייתי כל חיי. ככה זה התחיל.
2) אהבה גדולה להתנסויות חדשות וסקרנות מחקרית.
3) אהבה לאתגרים שנובעים ממניע פנימי (ורתיעה גדולה מאלו שנובעים ממניע חיצוני).
4) יכולת להתחייב לזמן קצר (וקושי להתחייב לזמן ארוך).

השילוב של כל אלו מוביל לרצף ארוך מאוד אבל גם מהנה מאוד של תכנון ניסויים ממוקדים, למידה והפקת לקחים ועיצוב מחודש של ניסויים נוספים על בסיס מה שלמדתי על עצמי.
בין לבין יש לא מעט הפוגות שבהן מתרחשת הלמידה, מן רפלקציה כזו.
אחרי פרק זמן מתחילים לראות איך השרשרת הזו שמבוססת על היזונים אינסופיים יוצרת שינוי מהותי ועמוק.

וברגע של חוסר תשומת לב פתאום מישהי תגיד לך ש וזה כאילו את נמצאת מעבר לנהר רחב וגועש, שאין לי מושג איך הגעת לצד השני שלו
ותהיה לך תשובה.
תודה לך על התזכורת הזו. לפעמים קשה לי להאמין בעצמי לאן הגעתי והכל נראה לי מובן מאליו. אבל זה לא. בואי גם כי זה ממש ממש כיף. גם הדרך וגם התוצאה.

התכוונתי למה שבמבי אמרה.
לגבי אכילה בצוותא ליד שולחן, מסכימה איתך. אאל"ט גם המחקר רומז שאכילה כזו גורמת לך לאבד את הקשב לעצמך, לאכול יותר ודברים שלא טובים לך (בהקשר של הרזיה).
אני לא חושבת שציידים לקטים התיישבו במעגל לאכול ארוחת בוקר צהרים וערב

למרות שאולי הם עשו גם את זה. אבל האמת היא שאני לא יודעת. אולי נשאל את רחל ברמן .

אני חושבת שהיכולת נמצאת ושהיא פשוט משגשגת כאשר אני מפנה לה מקום ולא מכסה אותה בדברים מגבילים כמו אכילה קבוצתית או מזון שדורש הכנה מרובה והשקעת אנרגיה.
מקבלת את התיקון, ובעצם לזה התכוונתי (כמו שכבר כתבתי כאן או ב תזונה אינסטיקטיבית על החשקים בהריון, שלא מגיעים יש מאין).

תראי גוגוס, לגבי הלימוד מקבוצות אנושיות בעבר, אני לא לגמרי מסכימה, ואני לא בטוחה שאת מסכימה

. זה נוגע בעניין אכילת בשר, אז אם לא בא לך להיכנס לזה (כפי שהבנתי מדברייך, אולי לא בצדק) אני לא אפרט בכיוון, ואגיד רק זאת - אני חושבת שגם את כן משתמשת במידע שיש לנו על תזונת-אנוש בעבר או בחברות לא מתועשות כנקודת מוצא. ממנה אפשר להמריא לאן שהגוף שלך לוקח אותך, אבל אל תזלזלי בחשיבותה (ואם את לא מזלזלת כפי שנדמה לי, סליחה. ככה נקראו לי ההודעות האחרונות שלך).

לגבי שפע, את חוזרת שוב ושוב לעניין הזה. אני חושבת שיש להבדיל בין שפע של כמות ושפע של מגוון. מבחינת כמות, אין אח ורע לחברה שאנחנו חיים בה. אבל מבחינת מגוון - מסופקתני. אני מציעה לך תרגיל: רשמי את כל המזונות שאת אוכלת מתוכם כרגע מה שבא לך מתי שבא לך. אם הגעת לשלושים, אני מורידה בפנייך את הכובע. ועדיין, שלושים זה מעט לעומת מעל מאה צמחים וחיות אכילים שהיו לציידים לקטים בחלק גדול מהאקלימים. הפיקניק שיש לך על השיש היה מחוויר בהשוואה. כך שזה: הבחירות שלהם מבוססות על היצע הרבה יותר דל ממה שיש לי נתון בספק בעיניי. בדוגמה של ההודיות את כבר מדברת על חברה חקלאית, כמובן.

בסופרמרקט אמריקני יש אלפי פריטי מזון, ובכל זאת, אם תקראי את הרכיבים (האכילים

) תגלי שהם מתכנסים שוב ושוב לאותם חמישה, עשרה מקורות לכל היותר. מחלקת הירקות והפירות בהול פודס מרקט תופסת שטח של מגרש כדורסל, ועדיין, לא מגיעה למה שיש ביער או בשדה, ואת ואני גם לא אוכלות מלכתחילה חלק גדול ממה שיש שם.

_הסתגלות הגופנית שלהם מבוססת על מצב של אין ברירה. או במילים אחרות - אבולוציה.
אני באמת לא מוצאת שום סיבה טובה להיות מחוייבת לבחירות האלה או להמשיך את המסורות האלה._
את לא מוצאת סיבה להמשיך לאכול מה שבני אדם התפתחו לאכול מבחינה אבולוציונית?
מעבר לכך שאני לא מזדהה עם ההצהרה - על מה מבוססת אם כך הבחירה שלך במזון לא מעובד? ברור, את בודקת מה מתאים לך ומה לא. אבל נקודת המוצא שלך הייתה נקודה ספציפית, והיו לה סיבות הגיוניות. לא ככה?
יש לי עוד אבל שוב, זה נוגע באכילת בשר, אז אני אשים מחסום לפי...

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 22:45

תמי, אני אשמח לשמוע על הבשר. לא נכנסתי לזה כדי שלא יחשדו בי שאני מטיפה לצמחונות או טבעונות וגם בגלל שזו בחירה שהיא מאוד אינטואיטיבית עבורי ולא מבוססת על ידע או מחקר.
אין לי בנוגע לבשר שום טענה עובדתית מהסוג של "גופנו מותאם/לא מותאם לאכילת בשר". אני מרגישה בכל רמח ושסה שזה לא נכון ולא אמור להיות ככה.
ועם זאת, כתבתי כאן כבר עשרות פעמים שאין לי שום בעיה עקרונית עם אכילת בשר, ושאם היחס לבשר היה הגיוני מבחינת הדרך שהחיה עוברת בין לידתה לבין הצלחת שלי, הייתי מתמודדת עם זה אחרת לגמרי.
במצב הנתון, היכולת שלי לאתר באופן קבוע בשר שאני מסכימה עם דרך גידולו ושחיטתו, היא מאוד מאוד נמוכה. משם אני באה.

גם את כן משתמשת במידע שיש לנו על תזונת-אנוש בעבר או בחברות לא מתועשות כנקודת מוצא. ממנה אפשר להמריא לאן שהגוף שלך לוקח אותך, אבל אל תזלזלי בחשיבותה (ואם את לא מזלזלת כפי שנדמה לי, סליחה. ככה נקראו לי ההודעות האחרונות שלך).
תמי, כעיקרון מנחה בחיים אני לעולם לא מזלזלת בידע. לעולם. ואני סקרנית לדעת, בשביל הביקורת הבונה, מדוע הודעותיי בנושא נקראו אצלך כמזלזלות.
יש לי רק בעיה אחת - כאשר לוקחים את הידע הזה (שהוא בעיניי סופר מעניין) ומסיקים על בסיסו בצורה שכלתנית שדרך אכילה מסוימת או הרכב תזונתי מסוים הוא הגיוני יותר או רצוי יותר על פני זה שאני בוחרת לעצמי אינסטינקטיבית. הידע הזה משמש לעתים כדי להצדיק בחירה תזונתית או כדי לעודד בחירה כזו. אני בעד לספק צידוק אינסטינקטיבי ולעודד אכילה אינסטינקטיבית. שניהם מחזקים את הידע הפנימי שלנו ומקטינים את חלקן של תובנות חיצוניות שלא רכשנו באמצעות ניסיון.

את לא מוצאת סיבה להמשיך לאכול מה שבני אדם התפתחו לאכול מבחינה אבולוציונית?
אני פשוט לא עוסקת בכך. אני עוסקת בעצמי

על מה מבוססת אם כך הבחירה שלך במזון לא מעובד?
על השכל הישר, והתנסות שהראתה לי בלי שמץ של ספק שזה יותר טוב לי. הנה, במבי למשל גילתה שמזון מעובד ברמת המבושל כן טוב לה. וגם היא, למיטב ידיעתי, חלק מאותה אבולציה

ועל אף שלפעמים מתחשק לי לערער את החוויות של אחרים והתובנות שלהם אני לא עושה את זה כי מה אני יודעת. ובטח לא על רקע של טיעון כמו אבולוציה.

נקודת המוצא שלך הייתה נקודה ספציפית, והיו לה סיבות הגיוניות. לא ככה?
הו, בהחלט. אבל שפע הדיונים שהתנהלו בדף הזה מראים שלא כולם שותפים לסיבות האלה ולהלך המחשבה הזה. ושאבולוציה, או כל הנמקה אחרת, היא רק אחת מיני מספר רב של אפשרויות להצדיק בחירות מגוונות.

אני מציעה לך תרגיל: רשמי את כל המזונות שאת אוכלת מתוכם כרגע מה שבא לך מתי שבא לך. אם הגעת לשלושים, אני מורידה בפנייך את הכובע.
מקווה שיש לך כובע להוריד. הפסקתי לספור ב 50 וזה עוד בלי לפרט את כל סוגי הפלפלים, כל סוגי העגבניות וכל סוגי האגוזים. מה שכן, זה כולל גם דברים עונתיים שאולי אין להשיג כרגע אבל יש במהלך השנה.
אני מרגישה מוקפת בשפע אינסופי של פירות, ירקות, עלים, זרעים ואגוזים. לפעמים זה אפילו קצת מוגזם בעיניי.

יש לי עוד אבל שוב, זה נוגע באכילת בשר, אז אני אשים מחסום לפי...
חבל.
אני רוצה לשמוע.
כל מה שאת כותבת מרתק ומעמיק.

שליחה על ידי גוגוס* » 20 מאי 2011, 22:51

רק למקרה שזה טבע בים המלל שלי -
אני רוצה לשמוע.

תמי, גם אני לא הבנתי את טיעון המגוון שלך.
את טוענת שכמות הצמחים/חיות שהצליחו לביית קטן ממספר הצמחים/חיות שהיו זמינים לציידים-לקטים ומכך גוזרת את המסקנה שלך?

את טוענת שכמות הצמחים/חיות שהצליחו לביית קטן ממספר הצמחים/חיות שהיו זמינים לציידים-לקטים
לא רק תמי טוענת את זה.
אלה עובדות רלבנטיות כמעט עד ימינו.

לא, זה ברור, רציתי רק לדעת אם על זה היא מבססת את הטענה שלה, או שהפואנטה שלה אחרת.

תודה תמי,
מעניין מאד וגם אני אשמח לשמוע עוד.

ובעניין האכילה הקבוצתית -
באופן טבעי, כל אזור גיאוגרפי מספק מגוון שונה של מזון. ובאופן טבעי, אנשים שגרים באזור אחד, אוכלים שונה מאלה שגרים באזור אחר ודומה לאלה שגרים לידם, אפילו כיום, עם היכולת לשנע כמעט כל מזון לכמעט כל מקום.
אז זה שהרבה אנשים בקאריבים אוכלים אננס או קוקוס טרי באופן יומיומי או הרבה אינואיטים אוכלים בשר באופן יומיומי לא נחשב בעיניי כאכילה קבוצתית שיוצרת מגבלה תרבותית לאכילה אינדיויואלית.
אני לא יודעת למה התכוונה תמי אבל כשאני חושבת על 'אכילה קבוצתית', שמקשה על הפרט לאכול את מה שנכון לו אני חושבת על המטבחים בקיבוץ או בצבא או אפילו אצלי בבית, כשאני נדרשת לספק ארוחות יומיומיות לשלושה ארבעה לקוחות קבועים ויש לי כמות מוגבלת של זמן ואנרגיה להשקיע בהתעסקות באוכל.
היכולת שלי לאכול רק מה שנכון לי או לספק לכל אחד מילדיי רק מה שנכון לו מוגבלת.

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מאי 2011, 09:10

שגית, מסכימה מאוד. לזה גם אני כיוונתי. אבל גם למצב שבו קבוצה שבטית מתכנסת כדי לאכול את מה שצדו וליקטו באותו יום.
הדוגמאות פחות משנות וגם לא בטוח מה הדיוק ההיסטורי שלהן (מעולם אל התיימרתי...) כי נראה לי שיש הסכמה על העיקרון.
לגבי הקבוצות שהזכרת בהתחלה - המגבלה נוצרת עקב המבחר וזו בעיה שפשוט לא קיימת אצלנו. יש הכל. יש יותר מדי. יש דברים שלא היו אמורים להיות כי מקצוות אחרים של העולם. ובכל זאת... הם כאן. ואם הם טריים הם חלק מהאפשרויות שלי.
כמעט תמיד שואלים אותי "אז מה יש לך לאכול בעצם אחרי כל ההגבלות האלה?"
אני תמיד מרגישה שיש לי המון. אבל זה בחלקו כיוון שאכילה לוקאלית לא מנחה אותי. אני מתעלמת ממנה כליל.
אין לי שום דרך להגן על הבחירה הזו או להצדיק אותה. היא פשוט נוחה לי. אולי פעם אטפל גם בזה אבל הסיפור הזה הוא בתחתית סדר העדיפויות שלי כרגע כי אני מרגישה שיש לי משימות דחופות יותר.

במבי למשל גילתה שמזון מעובד ברמת המבושל כן טוב לה.

לא מדוייק. אני, בלי להתכוון, עשיתי משהו שנקרא "דיאטה קטוגנית". למה בלי להתכוון? כי הניסוי שלי בכלל היה להוריד גלוטן לחודש. אבל כתוצאה מכך, ובגלל שלא הצלחתי לאכול מספיק קלוריות של שומנים - כי בדיאטה קטוגנית הגוף עובר מייצור אנרגיה מפחמימות (=סוכרים) לייצור אנרגיה משומנים, ואין לי מספיק כאלה בתזונה ובגוף - אז באותו יום ספיציפי היה לי טוב לאכול אורז מלא מבושל, שאליו את מתייחסת. הגוף שלי חווה מאוד לא טוב את הדיאטה הנ"ל. היו באופן ודאי חסרות לו פחמימות בשלב הזה, ולכן האורז היה במקום. במקרה האורז היה מבושל, וזה באמת אוכל שיושב לי טוב בדרך כלל. אבל זה לא כי אוכל מבושל "טוב לי" כמו שאת כותבת. אני לא עסוקה באבחנה הזאת. ברמה הביולוגית - פחמימות מורכבות היו טובות לי באותו הרגע. וכשחתכתי מהדיאטה הזאת, כשכבר כמעט התפגרתי, אז חזרתי לאכול רגיל - וזה אומר שיש ימים עם מבושל וימים בלי מבושל, ויש ימים עם בשר או דגים ויש ימים בל, ויש ימים עם לחם וגלוטן ויש ימים בלי. פשוט - מאוזן.

השלמתי עכשיו כמה קריאה של כמה ימים.
מענין פה מאד מאד!

עדכון קצרצר לגבי עצמי, בערך חצי יום אחרי שהצהרתי פה על הצטרפות לניסוי, ועל כך שאני בענין כבר זמן מה, הכל התחרבש...
יש לכך כל מיני סיבות, אבל לא אפרט, מה שכן אני מרגישה שאחת הבעיות היא שאני ממש לא מרגישה מוקפת בשפע אינסופי של פירות, ירקות, עלים, זרעים ואגוזים. לפעמים זה אפילו קצת מוגזם בעיניי.
יש לי כל הזמן הרגשה שכשאני בוחרת בסוג כזה של תזונה אני מצמצמת (מדי?) את מבחר ומגוון המזון שאני אוכלת ועם זה יש לי קושי.
זה לא הדבר היחיד, עליתי על עוד כמה דפוסים בהתנהלות שלי שכדאי לשים לב אליהם כדי שזה יצליח.
בכל אופן, אני ממשיכה לשבוע נוסף ומקווה שיילך לי טוב ובעיקר קל יותר.
(המשימה הראשונה שלי היא להשתחרר מתחושה של מאבק ויסורי מצפון)

הלכתי לקרוא בדף להתנקות מסוכרים בהנקה מלאה , ופתאום קלטתי כמה מופלא הדף הזה ואיך הוא גרם לי לדלג בקלילות מקציצות עם פתיתים ,או אורז עם עוף, או חמין, +שלל בעיות בריאותיות קטנות ומציקות, לתזונה ש70% ממנה חיה, בלי כאבים של רעב, בלי חשק בלתי נשלט לאכול עוד ועוד, בלי חלק נכבד מהמחשבות הטורדניות על אוכל שהיו לי קודם. אז רצתי לפה להגיד שוב תודה!

אני רוצה לשתף בדברים שהיו הכי משמעותיים לי כדי להגיע למצב הזה:
אחד זה שהבנתי שהתקפי הרעב הכואב והמייסר שגורם לי לרוץ ולתקוע לחם לפה רק כדי להכניס משהו לבטן שלא תדבק לגב (למרות שיש המון שומן בניהם :-O ) זה בכלל לא רעב אלא קריז וזה יכול להיות אחרת.
שני זה ששומן הוא מה שצריך להוסיף כדי לשבוע.
שלישי זה ההבנה שאחרי שהעפתי את הממכרים מותר לי לאכול בלי לשים לב לכמויות, שמבחינתי זה פינוק אדיר!!!

אז דבר ראשון הורדתי את הסוכר. בלי סוכר בקפה. והמון סלטים מעולים מלאים בזרעים ושמן זית ואגוזי מלך ועדשים מונבטים. כל כך טעים.
וסלט סלק מעולה ומשביע!!
וטיפה ירקות מבושלים. וקצת בשר או עוף (התחלתי לפני שבועיים וחצי ובנתיים אכלתי עוף פעמיים ודג פעמיים- אבל אני מתכננת לאכול גם בשר אדום).
וביצים וגבינות שמנות שפתאום גם גיליתי שהבן השדוף שלי ממש אוהב אז תודה לכן גם על זה. ובכלל בעניין הבן, אני מאוד רוצה שהוא ישמין ותמיד פחדתי להכניס דברים משמינים הביתה כי אני הייתי אוכלת תשעים אחוז מהם, ועכשיו אין לי בעיה כזאת יותר. האוכל של הילדים לא מגרה אותי כבר ואני הרבה יותר חופשייה לתת להם דברים שאני הייתי מעדיפה לא לאכול (אני יודעת שזה נשמע נוא אבל אני פחות מדברת על ג'אנק ויותר על אוכל נורא משמין פשוט- ואם אני כבר מתנצלת אז רק שתבינו שאני מדברת על ילד בן 3.5 ששוקל 11.5 קילו).

בקיצור אתן אלופות ושוב המון המון תודה שאתן כאן.

שליחה על ידי טלי* » 21 מאי 2011, 12:40

אני רוצה להצטרף לדיון בתודה עמוקה לנשים החכמות שמניעות אותו. אני קוראת סמויה די מההתחלה ונהנית בלי סוף. אכן - באופן במיטבו!
ובענייני תזונה אישית - במשך שנה וחצי לא אכלתי גלוטן וסוכר. במשך הזמן הזה הרגשתי יותר ויותר שאני מבאסת את המשפחה שלי. היה ממש חשוב לאנשים סביבי לתת לי לטעום משהו שהם הכינו. זה סוג של שיתוף. הבת שלי ממש התבאסה שלא טעמתי מעגה שהכינה וכמוה בעלי וחברות בכל מיני הזדמנויות.
אף אחד לא הצליח להבין למה אני לא יכולה לטעום ביס. מה כבר יכול לעשות ביס קטן?
הרגשתי גם שאני עוצרת את עצמי כל הזמן מלאכול משהו שממש בא לי וכולם סביבי אוכלים. יש לנו בבית מדי פעם ערב פיצות כשבעלי והילדים מכינים פיצות מדהימות עם כל מיני תוספות, חמותי אופה לחמים באמת ברמה והריחות שיגעו אותי. לא הצלחתי להתייחס ללחם כאל "לא אוכל".
עוגות למשל לא מושכות אותי בכלל. לא מסתדר לי אוכל מתוק חוץ מפירות.
אחרי שנה וחצי, התחלתי לאכול הכל ובבת אחת אכלתי בלי הפסקה. משהו מטורף, כל הזמן אכלתי לחם וכל הזמן הייתי רעבה.
עכשיו אני כבר שבועיים שוב בלי גלוטן וסוכר. מקווה להצליח יותר ומקבלת כאן הרבה תמיכה.
מרגישה שוב תחושות מדהימות. יותר מרץ, קלילות, פחות רעב בצורה משמעותית ואם כבר יש רעב הוא כמו שגוגוס כתבה:
לרעב הזה, שבהחלט הפך להיות חלק מהחיים שלי בגלל שעוד לא הצלחתי לסדר לי את העסק, אין שום שום שום קשר למה שפעם נהגתי לכנות רעב

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מאי 2011, 22:39

במבי, תודה על התיקון. בכל מקרה, השתמשתי בך כדוגמה. אני וודאית שיש אנשים שכן חושבים שמזון מעובד מהסוג של "מבושל" ממש טוב להם.

גוונים, אהלן לך. שיהיה לך בהצלחה בשבוע הקרוב. המשימה הראשונה שלך היא ללא ספק הכי טובה שיש.
אני מתלווה אליך גם השבוע. מרגישה רחוקה מאוד ממיצוי האפשרויות שטמונות בהיכרות עמוקה עם המנגנון ר"ש שלי.

אינדיאנית, מפרגנת לך מכל הלב על התובנות היפות, על השינויים הנפלאים והחדווה הכללית שקורנת מהמילים שלך. ממש כיף לקרוא. ובתאבון לילדון שלך.

טלי, ברוכה הבאה! כמה כיף שהצטרפת ויצאת מהצללים.
חייבת להסתקרן (ואת כמובן לא חייבת לענות, ואחרות יכולות אולי לצרף דעה) מה גורם למי שקוראת כאן הרבה זמן פתאום לקפוץ ראש למים? ולמה תמיד מי שמצטרפת אומרת שהיא קוראת כאן הרבה אבל לא העזה או היתה סמויה או משהו כזה? הסקרנות שלי נובעת מהתהייה האם יש בדף הזה משהו מאיים שאפשר לרכך אותו כדי להפוך אותו ליותר נגיש.

בכל אופן, טלי, חזקי ואמצי, שיהיה קל בדרך החדשה-ישנה הזו.

שליחה על ידי גוגוס* » 21 מאי 2011, 22:45

מעדכנת שהיינו באברקסס של אייל שני.
תשמעו... זה וואו. אבל ממש.
אומנם טעמנו דג ובשר אבל אין שם שום בעיה לאכול ארוחה צמחונית ואפילו טבעונית ממש ברמה גבוהה.
כל החלק הראשון של התפריט זה פשוט ירק אחד בכל שורה שעשוי במיטבו.
דגמנו והיה לנו טעים מאוד מאוד.
לא יודעת מה רוצים מהמקום, אבל חוץ מהתפריט שכתוב בסגנון המפורסם של אייל שני (אותי, אישית, זה פשוט קורע מצחוק) אין שם שום דבר פלצני בעיניי.
התחושה היתה יותר של מסעדה שכונתית צוהלת ושמחה מאשר של משהו יוקרתי.
מנות צמחוניות מתומחרות בצורה הגיונית לגמרי וכפי שאמרתי אפשר להרכיב מהן ארוחה שלמה לתפארת.
גם השירות המושמץ היה לעילא ולעילא אבל באמת שבעיקר טעים. פשטות במיטבה.

חוץ מזה היה לי יום שעיקרו התעלמות מוחלטת מר"ש. וזה חבל כי עכשיו כבד לי ותכף תבוא הצרבת. כבר מכירה את זה.
מחר חוזרת לזה למרות שזה יום מורכב מאין כמותו עם שעות ארוכות מחוץ לבית בלי אופציה תזונתית ראויה לשמה.
כפי שכבר אמרתי, אני חובבת אתגרים

שליחה על ידי טלי* » 21 מאי 2011, 23:19

מה גורם למי שקוראת כאן הרבה זמן פתאום לקפוץ ראש למים? ולמה תמיד מי שמצטרפת אומרת שהיא קוראת כאן הרבה אבל לא העזה או היתה סמויה או משהו כזה? הסקרנות שלי נובעת מהתהייה האם יש בדף הזה משהו מאיים שאפשר לרכך אותו כדי להפוך אותו ליותר נגיש.
אני לא יודעת לגבי כולן אבל בשבילי זה היה פשוט כמו לקרוא ספר טוב. לא כל כך עניין אותי לכתוב ולא היה לי מה לשאול או לשתף, פשוט קראתי.
הדף הזה לגמרי לא מאיים, הסירי דאגה מליבך. זה דף מקסים בעיקר בזכות אהבת האדם שלך שיוצאת כאן בכל שורה שאת כותבת.
אני חושבת שפשוט יש אנשים כמוני שאין להם דעה על כל דבר והרבה פעמים אוהבים לעמוד בצד ולהקשיב.

כל כך הרבה נכתב פה בשישי-שבת בזמן שאני נשלחתי לעשות את שעורי הבית שלי.
למדתי מעט על נושא 3 ארוחות בשבת וגליתי כל מיני הסברים שונים שהמרכזי בינהם הוא לזכר המן שנאכל במדבר.
בעלי הציעה סיבה שבגלל שבעבר היה נהוג לאכול 2 ארוחות ביום (בוקר וערב) בשבת הידרו והתענגו על ארוחה נוספת.
ההשארה הזאת מעניינת עם כל הדיון האחרון שהתנהל פה.
לי אישית אין שום מושג איך אכלו בעבר - כמה ארוחות והאם בקבוצות או ביחידים מציינת את זה כדי לשמוע את דעתכן.
בשמת התעניינת לגבי הרבמ"ם אז לפחות לפי הבדיקה שלי אין אצלו התיחסות למספר הארוחת ביום
והכי חשוב גליתי שאין שום בעיה להוסיף ארוחות כלבבי.

ואחרי כל נאום הפתיחה אני חייבת להגיד שהשבת עברה בנעימים הוספתי לעצמי ארוחה נוספת בשעה 3 בצהרים.
ישבתי לבד במטבח והילדים הצטרפו אלי בשמחה בלי שהזמנתי בכלל
חששתי בעיקר מהתחושה הנפשית שתבוא עם הארוחה הנוספת אבל העידוד של הבעל והצטרפות הילדים גרמה לי להרגיש ממש בנוח ושאני לא חריגה בחברה.

בנוסף גליתי שבכלל לא קשה לי פיזית בלי הסוכר, שהקושי הוא נפשי, כל הזמן יש לי מאבקים פנימים לא לגעת בדברים שיש בבית.
זה קצת מבאס כי את הדברים שיש אני קונה בשביל בעלי שלא מוכן להצטרף לשגעונות שלי.
עצות להתמודדות יתקבלו בברכה

ועוד משהו קטנטן ולא קשור רשמית
לגדולה היה סיפור עם שאלות לשיעורי בית
בסיפור נכתב שהילדה אכלה סלט עם גזר חסה ובצל ירוק
אז היא אומרת לי זה סלט מגעיל
שאלתי אותה איזה סלט היא אוהבת
והיא עונה סלט שאת מכינה
שאלתי ומה את הכי אוהבת בתוכו
והיא עונה- זיתים וקולורבי |מאוהב|

מעדכנת שהיינו באברקסס של אייל שני.
נו, טעמת את הכרובית המדוברת? (יאמי, שוקלת לחזור לשם בקרוב רק בשבילה (-: )
לא יודעת מה רוצים מהמקום,
לי בעיקר הפריע הקטע שהכל מוגש על ניירות חומים במקום בצלחות, זה גם לא נוח וגם לא אקולוגי.
בכל היתר את צודקת, יחסית לעצמו ובכלל למה שהולך בתל אביב באמת לא מאד פלצני ומתימר.

אבל בכלל באתי לכתוב שאתמול היה יום מעולה.
בלי סוכר ב-כ-ל-ל!! (מאד מאד יוצא דופן אצלי) ורק עם כמה כפות אורז ושני ביסים מפשטידה שבה היתה כמות מזערית של קמח.
מה שאכלתי היה: הרבה ירקות (כל מיני וגם חיים וגם מבושלים), אבוקדו, זיתים, קצת פירות וגבינה (לא מעט..)
אין ספק שזה לא מושלם, בעיקר כי היו רגעים ביום שהרגשתי רעב, חיפשתי מה לאכול והייתי מאד קרובה להתפתות כי הייתי רעבה.
ברור לי שאני צריכה להתכונן למצבים האלה ולצייד את הבית בכל נשנושים או סתם אוכל טוב ונגיש.
התחושה של לחפש אוכל היא פשוט מדרון חלקלק ואם זה קורה לי בשבת בבית שמבחינתי אלה התנאים האופטימלים, אין שום סיבה שזה לא יקרה במהלך השבוע, בעיתות לחץ וכמובן מחוץ לבית. כך שיש עוד עבודה אבל מתיחסת לזה בתור נקודת ציון חיובית על הרצף, בסוף היום הייתי מאד מרוצה, גאה בעצמי וכמובן שהרגשתי גם טוב פיזית.

אם זה בסדר, אני רוצה להשתמש בדף הזה השבוע כמן יומן, שבו כל יום אכתוב בסוף היום איך היה לי בכמה מילים.
כדי לקבל תמונה כללית בסוף השבוע. אני מרגישה ששבוע שעבר זה היה לי חסר ובסופו כבר לא זכרתי מה היה בתחילתו.
ניסיתי לכתוב לעצמי במחברת (בעבר) וזה לא הולך, אולי כאן זה יצליח.

שבוע טוב לכולן!

גוונים, מגניב!
איזה כיף זה עדכון יומי.

לי לא היה סופ"ש משהו. למען האמת אני פשוט לא מרגישה כל כך טוב...
אבל לא אכלתי גלוטן. זה בסדר. אני לא מרגישה שזה כל כך משנה. לא מתאווה לזה ולא מרגישה נפלא בלי זה. רק משוחררת מהדאגה לזה, גם זו תחושה נפלאה בעצם.
אבל אני נופלת לסוכר.
אני מרשה לעצמי הרבה יותר ממה שבדרך כלל ואני חושבת שזה עושה לי מאוד לא טוב.
מאוד-מאוד לא טוב. אני חושבת.

האמת, אולי אני פשוט חולה. אני מרגישה כל כך לא טוב.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2011, 15:51

טלי, תודה על ההסבר. בהחלט מניח את הדעת ואף יותר מזה @}

שמחת ציון, זה
_ישבתי לבד במטבח והילדים הצטרפו אלי בשמחה בלי שהזמנתי בכלל
חששתי בעיקר מהתחושה הנפשית שתבוא עם הארוחה הנוספת אבל העידוד של הבעל והצטרפות הילדים גרמה לי להרגיש ממש בנוח ושאני לא חריגה בחברה._
נשמע פשוט נפלא. מזכיר לי בפעם המי יודע כמה שכאשר רוצים משהו כדאי פשוט לבצע אותו ולראות איזו תגובה מקבלים. ברוב הפעמים נופתע לטובה. לפעמים פשוט כי ככה ולפעמים משום שעשינו בנחישות משהו שטוב לנו וזה הקרין על הסביבה.

זה קצת מבאס כי את הדברים שיש אני קונה בשביל בעלי שלא מוכן להצטרף לשגעונות שלי.
לא יודעת אם זה מתאים לזוגיות לשלכם - שקלת לבקש ממנו לאכול מחוץ לבית את הדברים שמפריעים לך? אולי אם תסבירי כמה קשה לך מול זה הוא יגלה הבנה ויסכים לשחרר את הבית מהם? אפשרות נוספת זה לבקש ממנו לקנות לעצמו את הדברים שקשה לך איתם במקום שאת תקני אותם והם יתקעו לך בראש. זה עשוי להוביל לכך שהוא יקנה פחות. בכל מקרה, אני חושבת ששווה לנסות דיאלוג בעניין. הוא לא חייב לאכול כמוך אבל הוא יכול לתמוך בך מתוך הבנה למה שחשוב לך. ועושה רושם שהוא תומך ממילא על בסיס סיפור הארוחה הנוספת בשבת. תני לזה צ'אנס.
דבר נוסף - הדרך היחידה היא דרך הנפת הדגל הלבן. כל זמן שאת נאבקת תיאלצי להפסיד שוב ושוב ושוב. אני לא מכירה אותך אז אין לי ממש רעיונות איך כדאי לך לנהל את זה אבל אם תרצי להפוך את זה לדרך חיים תהיי חייבת , מתישהו , לעבור ממצב תודעתי של מלחמה ומאבק למצב תודעתי של שמחה ורצון טוב. הדף עמוס בדיונים על העניין הזה. אני יודעת שהוא כבד ולא פשוט למצוא אותם אבל שווה לחפש. ואולי גם דף "המיטב" יכול לתת רעיונות.

ותודה על הסיפור של הילדה והסלט. איזה ממתק.

שליחה על ידי גוגוס* » 22 מאי 2011, 15:57

גוונים, טעמתי את הכרובית וגם ירקות נוספים מתוך קטגוריית ה"ירקות פשוטים". ממש מוצלח. המיטב של הירקות. תענוג.
ויופי טופי על היום שלך. אבל יותר מזה - יופי על הגאווה שלך בעצמך והתחושה הטובה לגבי עצמך. שווה פי אלף יותר מעניין הסוכר.
מאחלת לך שבוע נפלא. אני אשמח מאוד לקרוא את העדכונים שלך.

מיכל, תרגישי טוב. מזדהה עם התחושה שלך לגבי הגלוטן ועם השמחה בכך שזו בעצם דאגה אחת פחות. אני חושבת שזו הדרך האידיאלית מול משהו שלא רוצים לצרוך. סוג של אדישות.

גוגוס ומיכל, תודה על הפרגון.
יום ארוך, מדי...
אבל רוצה לעמוד בהחלטה שלי. אז כותבת רק כמה מילים על התזונה היומית שלי.
היה טוב יחסית, לא כמו אתמול אבל עדיין טוב.
אכלתי המון מהאוכל שאני רוצה - הרבה ירקות גם בצורת סלט וגם לא, ביצה קשה, גבינה (די הרבה) זיתים (גם די הרבה) ובארוחת ערב גם 3 עלי גפן קטנים ממולאים באורז (לא אידאלי אבל סביר) היו גם כמה מעידות, כמובן שמחוץ לבית... כוס קפה אחת עם כפית סוכר ופרוסת לחם מקמח מלא. זהו.
לא נורא כל כך ובכל זאת קצת מתבאסת מהלחם, אם הייתי יותר מאורגנת היו לי דברים אחרים לקחת איתי לנסיעה ולא הייתי צריכה לקחת לחם.
ולסיים בנימה חיובית, הרגשתי טוב, שאני עושה את זה ברצון ולא במאבק, באמת נהניתי מהארוחות ובסוף היום הלכתי לסופר וקניתי מ-ל-א ירקות וגם פירות.

לילה טוב!

טעמתי את הכרובית וגם ירקות נוספים מתוך קטגוריית ה"ירקות פשוטים"
גוגוס - תגלי לנו מהם הירקות בקטגוריה?? (אני מניחה שזה כבר כתוב איפשהו אבל אני עיפה מלחפש)
וגם רציתי לציין שהדף משובח ומזמין והאוירה בו נעימה ופשוט לרוב הקוראים ואני בינהם אין מילים מחכימות להוסיף.
ותודה שהכנת את דף המיטב זה דף איכות לעצלנים כמוני

גוונים- רגשת אותי במשפט הרגשתי טוב, שאני עושה את זה ברצון ולא במאבק אני צריכה ללמוד ממך.

יש לי בבית פיטויים בלי סוף וזה משגע
אתמול היה לנו יום נישואים הורי הגיעו עם השלל הבא:
עוגת שוקולד וקצפת (מהסוג הזול ולא מאלו ששווה לאכול)
זר ממתקים
2 קופסאות גלידה
ובקבוק שוקו

כיבדתי אותם
הבוקר הילדים לקחו פרוסונת קטנה מהעוגה לדרך
הם שאלו מה אני יעשה עם זר הממתקים ועניתי שהמקום שלו בפח
הלוואי ויהיה לי אומץ פשוט ללכת ולזקור אותו

_הם שאלו מה אני יעשה עם זר הממתקים ועניתי שהמקום שלו בפח
הלוואי ויהיה לי אומץ פשוט ללכת ולזקור אותו_

יאללה, לכי לזרוק אותו. העם מאחורייך, ואני עושה דברים כאלה כל הזמן.

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 08:35

גוונים, אכן נפלא שאת עושה את זה ברצון ולא במאבק. הכי נפלא שיש.
מאחלת לך יום עוד יותר מוצלח מאתמול.
תוהה - הגבינות עושות לך טוב או שהגוף שלך אדיש לזה או שזה מרגיש לא נוח?
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה רבה!

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 08:39

שמחת ציון, תודה על המילים החמות. מאוד שמחה שאת מוצאת את "המיטב" מועיל.

אגב פיתויים - פעם ניצן הזמינה אותי לשנות את צורת החשיבה לגבי המזון הזה. היא הציעה לא לקרוא לו "פיתוי" כי זה מחובר למשהו טוב (והולך לרוב יחד עם "פינוק"

)
אני קיבלתי את הצעתה וזה מאוד הועיל לי. אני מכנה מזון כמו שתיארת במילים הקשות "רעל" או "זבל"
זה מקל עלי פשוט ללכת ולזרוק אותו אפילו לא צריך אומץ, רק הגיון בריא.

מציעה לך ללכת ולזרוק עכשיו. לא תאמיני כמה טוב זה מרגיש כשזה אכן מוצא את מקומו בפח. כשאני עושה את זה, וזה קורה הרבה, אני מרגישה שאני אשכרה מבצעת פעולה של מחאה תרבותית חתרנית.
אם לא תגלי לאף אחד אני אשתף אותך שלפעמים אני גם עומדת עוד שנייה מול הפח ואומרת אה-הא!
שהיא מן גירסה ל... הראיתי לך מה זה.

שיהיה לך יום מוצלח.

_קוראת פה כל הזמן ולומדת
וכמו בכל מיני דברים בבאופן, עם הזמן ובלי שהתכוונתי מגלה כל מיני שינויים בהתנהלות שלי
אז תודה מתמשכת לכולכן_

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 14:02

שמחת ציון, "ירקות פשוטים" זו פשוט כותרת בתפריט של אייל שני שתחתיה יש מנות שבכל אחת מהן רק ירק אחד.

קרן שמש, איזה כיף לשמוע.

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 14:04

אתמול היה לי יום ככה ככה. אכלתי בסדר אבל לא יכולה לומר שהייתי מרוכזת בר"ש שלי. וזה נתן את אותותיו בסוף היום. גם הרגשתי ככה ככה.
הגוף שלי הרגיש כמו מישהו שבמשך יום שלם ניסה לומר כל מיני דברים בשקט וכל הזמן אמרו לו "רגע" ו"אחר כך" ולא היה לו חשק לצעוק בשביל שישמעו אותו.

היום מוצלח יותר. יום בית. יותר קל.

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 21:54

פחחח... איזה יום בררה יצא לי בסוף.
הורמונים, עצבים, מאמץ לא לשחרר אותם על הילדים, אכילה מוגזמת, תחושה לא טובה בגוף, הכל מתפרק, המשך האכילה כי כלום כבר לא משנה.

צריכה לחשוב איך בתוך משהו כזה אני מתמקדת בקשב אל הגוף. מול איסורים תזונתיים זה היה יחסית קשה להיכנס לתוך שגרה טובה.
תחושת הבטן היא שמול ר"ש זה יהיה יותר קל. אז היום זה לא היה. הרגיש כמו כל התחלות הנפילה הקודמות.
יש פה עוד דברים להפריד ולאבחן ולחשוב.

לילה טוב.

שליחה על ידי גוגוס* » 23 מאי 2011, 21:56

מתחשק לי לכתוב פה שהשלישייה שלי היא המתיקות בהתגלמותה ואני אוהבת אותם עד אין קץ.
ממש שווה לחפש דרכים לא לתעל עליהם את העצבים שלא קשורים אליהם בכלל, גם אם המחיר הוא שאני אוטמת אוזניים לגוף שלי.
או במילים אחרות, לא מצטערת בכלל.

או במילים אחרות, לא מצטערת בכלל

מצוינת.

גם אני חושבת לפעמים שלשבת מול הטלוויזיה ולאכול שוקולד יכול להיות הפתרון הטוב ביותר ברגע הזה ובטח עדיף על שלל אופציות אחרות.

בעולם אוטופי אולי לא היינו נזקקות לקביים כאלה, אבל אני בספק אם העולם היה או יהיה אי פעם אוטופי. העולם הוא מה שהוא וזה תמיד משחק של לחיות בתנאים משתנים.

יש לי המון הרהורי כפירה. טונה. כמויות של הרהורי כפירה.
זה מסובך, אבל זה הולך בערך ככה:
הבעיה הכרונית, שבשלה בעצם התחלתי את כל שינויי התזונה שלי אי אז לפני שנתיים (רבאק! שנתיים!), עדיין איתי. לפעמים טוב יותר, אבל זה כנראה בזכות יעל שוראקי ולא בזכות התזונה עצמה.
עכשיו, במהלך השנתיים האלה, המון דברים כן השתפרו. אבל שום דבר שקשור לבעיה הזו. לא באמת. מצד שני, יש פה הרבה משתנים מתערבים (אלוהים! אני חופרת!) : שיניתי מקום מגורים, עבודה ושם משפחה.

ובנוסף על כל זה, למרות שהייתי בטוחה שלהחליף גלוטן בשומן יהיה מצוין בשבילי, אני לא בטוחה בזה כל כך... אני שומנית. העור שלי, השיער שלי. יותר מתמיד. ואני לא מרזה.
או לפחות אני לא חושבת שאני מרזה.

מצד שלישי: עבר כל כך הרבה זמן מאז שניתקתי את עצמי מתזונת כל העולם. אני לא בטוחה שאני בכלל יודעת איך לחזור. מה בכלל אוכלים כשאוכלים "כמו כולם"?
אני מבולבלת. לחלוטין.
משהו לא יושב לי טוב בזמן האחרון ואני לא יודעת מה. כאילו ההתאמות האחרונות שעשיתי לא היו נכונות אבל אני לא באמת מצליחה לשים את האצבע על מה בדיוק לא היה נכון.

אני חושבת שהשומן אמור להחליף את רוב הפחממות לא רק את הגלוטן אחרת זה באמת משמין.
צריך לשאול את יונת שרון.

יש פה עוד דברים להפריד ולאבחן ולחשוב.
כרגיל רואים שוב ושוב שהעיקר הוא הדרך עצמה, זה אמנם קצת מתיש אבל באמת יפה כערך בפני עצמו...

ממש שווה לחפש דרכים לא לתעל עליהם את העצבים שלא קשורים אליהם בכלל, גם אם המחיר הוא שאני אוטמת אוזניים לגוף שלי.
איזו תובנה יפה.

ובנוסף על כל זה, למרות שהייתי בטוחה שלהחליף גלוטן בשומן יהיה מצוין בשבילי, אני לא בטוחה בזה כל כך...
אני מתחברת לזה. גם אני הייתי בטוחה ששומן עדיף לי מגלוטן, מאכלים שומניים טעימים לי ובא לי לאכול, לעומת הגלוטן שאני אוכלת רק כי הוא שם וכי הגוף שלי רגיל אליו (בפיצה אני משאירה הרבה פעמים את הבצק בצדדים, אם אין שם רוטב וגבינה למה לאכול את זה בכלל?).
אבל גם העור והשיער שלי שומניים מאד, יותר מתמיד. ואני לא מרזה. או לפחות אני לא חושבת שאני מרזה.

אני חושבת שהשומן אמור להחליף את רוב הפחממות לא רק את הגלוטן אחרת זה באמת משמין
אני רוצה לשאול לגבי אורז, תירס ותפוחי אדמה. ברור לי שזה פחמימות ואני משתדלת להמעיט/להפחית/להוריד גם אותם כרגע.
אבל שואלת מבחינת ההתמכרות, הגוף מגיב אליהם כמו, נניח, לקמח?
כלומר אם אני מנסה להוריד לגמרי גלוטן וסוכר וממשיכה לאכול אורז ותפ"א, אני אקבל בעצם את הסוכר והגלוטן מהם? וכך ייצא שבעצם רק עקפתי את הבעיה ולא פתרתי אותה?

הגבינות עושות לך טוב או שהגוף שלך אדיש לזה או שזה מרגיש לא נוח?
הגבינות עושות לי טוב. מדובר על גבינות קשות, רובן גבינות עזים. אכלתי גם מעט גבינת שמנת וזה היה בסדר.
מוצרי חלב (קוטג', גבינה לבנה) הורדתי כבר די מזמן ומרגישה ממש טוב עם זה.

כותבת עכשיו על אתמול:
המשיך להיות די טוב. הצלחתי שהירקות יהיו מרכזיים מאד בתפריט, כמו שאני רוצה.
הצלחתי לעשות את מה שאני תמיד רוצה ואיכשהו תמיד לא מצליח - נסעתי באמצע היום לכמה שעות טובות לעניני עבודה לירושלים, הצלחתי להכין לעצמי ערכת סלט מגניבה, כלי ובתוכו שקית עם מלא חסה, גזר, כרוב, מלפפונים חתוכים יפה, כלי קטן עם טחינה וסכו"ם. זה היה נראה חמוד וכייפי וכשרציתי לאכול פשוט שפכתי את הירקות לכלי ערבבתי עם טחינה והיה לי סלט מעולה ומשביע. אני חושבת שזה הצליח דוקא הפעם כי היו לי בדיוק את המרכיבים הנכונים (נגיד כרוב מעולה לסלטים כאלו, הוא מחזיק מעמד טוב, אבל לרוב אין לי כרוב בבית) ואפילו שהיה לחץ זמן בבוקר, בגלל שהיה ברור לי מה אני לוקחת והיה לי את הכל בבית, ההכנה נעשתה כמעט מעצמה תוך כמה דקות (טוב, אני ממש מאריכה כאן לגבי אנקדוטה די שולית אבל בגלל שזה עקב אכילס רציני שלי, הרגשתי צורך לפרט על זה קצת).
המעידות היומיות - כמובן כפית הסוכר בקפה, עוד כמה שלוקים של מים בטעמים שזה שם יפה למיץ - כלומר עוד כמה שלוקים של סוכר וכמה ביסים של תפ"א בתנור.
זהו, סביר יחסית, התפ"א היו די מיותרים אבל נראו באמת טוב ואני ממש אוהבת...
גם אתמול הרגשתי שאני בשליטה ושאני בוחרת כל דבר ובאופן כללי שאני נהנית ממה שאני אוכלת וממה שזה עושה לגוף שלי.

שליחה על ידי ממ* » 24 מאי 2011, 09:56

בנות, האם אתן רואות את הדברים האלה? כל מה שכתבתי אתמול נמחק, כי מחקתי את העוגיות של המחשב.
מי שרואה, אנא סמני.. תודה

אני רואה את ההודעה שכתבת הרגע שבה שאלת אם רואים, חוץ מזה אני לא רואה שום דבר שלך היום ואתמול.

אני רואה את ההודעה שכתבת הרגע שבה שאלת אם רואים, חוץ מזה אני לא רואה שום דבר שלך היום ואתמול.

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2011, 11:02

הו, מיכל, אני מתה על הרהורי כפירה. ואני מציעה לך בחום לשבת ולהגות בהם עד כלות בלי לעשות שום דבר על שתמצי היטב את ההרהור.
מהצד שלי אני יכולה לומר לך את הדבר הבא - לדעתי לא כדאי לקשור בין שינוי תזונתי לבין בעיה ספציפית ולא משנה אם לבעיה הזו קוראים "עודף משקל", "ציסטה", דלקת בדרכי השתן" או כל דבר אחר. זה קושר מין בשאינו מינו ומוליך אותנו בדרך תלויית מטרה. או אז, אם המטרה לא מושגת, אנחנו זורקים על השינוי התזונתי המבורך שלנו מסקנות מוטעות מהיסוד. את משנה את התזונה בשביל להיות יותר בריאה ויותר חיונית. אבל בתזונה שלך, עדיין, וגם בחיים בכלל (זיהום אוויר של רמת גן כבר אמרנו?) יש מרכיבים נוספים שלא השתנו. תמיד יש לאן לצעוד. והצעדה חשובה בהרבה מתעודות ההצטיינות שמחולקות בדרך.
הן לא מחולקות? מה את אומרת... איזו הפתעה

ולעצם העניין - גם ברמת התזונה יש דברים שניתן לעשות. אפשר כמובן לחזור אחורה ולאכול כמו כולם. ואם יש לך דחף כזה אני מציעה לך בחום לעשות בדיוק את זה. כמה זמן לדעתך התודעה שלך תניח לך לנהוג כך? נחיה ונראה.
אפשרות נוספת היא ללכת עוד קדימה. להסיר עוד דברים בעייתיים ולראות איך את מרגישה.

ולעניין השומן שני דברים - וודאי שאם תמשיכי לאכול דגנים, תפוחי אדמה וקטניות ללא גלוטן, ותוסיפי עליהם מנות יפות של שומן, תשמיני. אני מציעה לך לבחור, עבר לפרידה מהגלוטן, בדברים שלא דורשים עיבוד. זה יופי של סמן למה מומלץ - דגנים וקטניות ותפוחי אדמה צריך לעבד היטב לפני שאוכלים. אגוזים, אבוקדו, זרעים, זיתים וכו' דורשים הרבה פחות עיבוד אם בכלל.
והשני - שימי לב לכמויות. נסי לאכול כמה שדרוש לך באותו לצורך הרעב הנקודתי שאת חשה. אם את לא חשה כל רעב ואוכלת ערימת שומן תהיה לך בעיה. אם את חשה רעב ואוכלת שומן וממשיכה לאכול אחרי ששבעת סביר שגם אז תהיה לך בעיה.
זו תחושת הבטן שלי, לא משהו מבוסס ואפילו לא על סמך ניסיון אישי עשיר מספיק. יש דברים שאכילה מרובה שלהם כנראה לא תנדנד את המשקל שלך, כמו ירקות ועלים. יש דברים שאם תאכלי מהם בלי קשר למנגנון הר"ש יובילו לעלייה במשקל. ואם יוצא שטעיתי בואי לספר כאן.

משהו לא יושב לי טוב בזמן האחרון ואני לא יודעת מה. כאילו ההתאמות האחרונות שעשיתי לא היו נכונות אבל אני לא באמת מצליחה לשים את האצבע על מה בדיוק לא היה נכון.
משפט מפתח חשוב. למה ביצעת את ההתאמות האלה? מה היה המניע? אולי הוא בא מהראש? אולי בדיקה של הגוף היתה מגלה צורך בשינויים אחרים?
אני כותבת כי אני מכירה את זה מעצמי. לפעמים אני שומעת משהו מעניין ומחליטה לבדוק אותו בלי קשר לגוף שלי. לרוב אני כבר לא מופתעת כשזה לא מועיל ואפילו כשזה גורם נזק. שולחת אותך לעשות ניסוי ליום אחד - תפקחי את העיניים בבוקר, תפעילי קשב רציני לגוף ותראי מה את אוכלת וכמה. תכתבי לעצמך ואחר כך תשווי למה שאת בדרך כלל אוכלת, ככה בממוצע. יום אחד זה מעט מאוד זמן, כל אחת יכולה. לפעמים זה נותן אחלה אינדיקציה לאיפה אנחנו פשוט פועלות מהראש ולא מהגוף.

שליחה על ידי ממ* » 24 מאי 2011, 11:02

תודה, בנות. אנסה לשחזר את מה שכתבתי אתמול. אני משערת שכמאבק בטרול יש חסימה של כתיבה במשך יום-יומיים ממחיקת העוגיות.

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2011, 11:11

אבל שואלת מבחינת ההתמכרות, הגוף מגיב אליהם כמו, נניח, לקמח?
גוונים, מחזירה אליך את השאלה. את מרגישה שהגוף שלך מתמכר אליהם?
אם כן, אז לא ממש משנה מה אומרת תיאוריה כזו או אחרת. משנה רק דבר אחד - אם זה עושה לך טוב או רע.
ניצן פעם תיארה פה מה אורז עושה לה. נדמה לי שהיא אמרה משהו על בור בבטן ששולח אותה לרצות מזה עוד ועוד ועוד.
לי המבושל גורם להתנהגות התמכרותית.

כלומר אם אני מנסה להוריד לגמרי גלוטן וסוכר וממשיכה לאכול אורז ותפ"א, אני אקבל בעצם את הסוכר והגלוטן מהם? וכך ייצא שבעצם רק עקפתי את הבעיה ולא פתרתי אותה?
שוב מציעה לך לזנוח את דרך המחשבה הזו שמפרקת מזון לחומרים ולחזור אל... עצמך. את ממש קרובה, אפילו כביש לא צריך לחצות.
שבי לך עם קערת אורז ותאכלי. אחרי שסיימת תשאלי את עצמך מה את מרגישה. ואז אחרי חצי שעה ואחרי שעה וזה מה שיקבע.
הערת אזהרה - יש פה באג מסוים שחשוב לתת עליו את הדעת - כשאת בקשב גדול לארוחה שאכלת נמנעות ממך חלק מהתגובות הלא בריאות שארוחה עלולה לייצר כשאת על האוטומט שלך. כשאני לא בקשב אני עלולה לאכול בלי רעב, להרגיש חולשה ולחפש סוכר או כל מיני שכאלה שנובעים מהארוחה עצמה. אם אני בקשב אני כל כך אשים לב עד שיהיה לי קשה ללכת ולנבור באוכל למרות שכבר שמתי לב שאני לא רעבה.
מקווה שזה ברור איכשהו.

ולעניין השומן, כתבתי למיכל על זה בהודעה שמעל.

גוונים, תמשיכי לשתף! זה ממש נותן לי השראה מה לאכול!

אוחחחח, גוגוס, תודה. חבל שלא קראתי אותך קודם:)

לא, סתם, אבל הכל בסדר. החלטתי לזרום עם עצמי. זאת החלטה ממש טובה כי לרוב אני לא זורמת עם עצמי בכלום. או שאני זורמת ואוכלת על זה המון רגשות אשם.
בקיצור, כל זה כדי לומר שאכלתי שלוש פרוסות של לחם כוסמין ושבעתי. תודה לאל.

גוגוס, ההתאמות שעשיתי היו בדיוק לכיוון של להוריד כליל דגנים, גלוטן ותפוחי אדמה.
זה מעניין. כי דגנים ותפוחי אדמה הם אכן גורם "ממכר" עבורי. כאילו, אורז לבן וצ'יפס פותחים לי חור בבטן. אבל דווקא לחם כוסמין, בהיותו לא מציאה גדולה, לא ממש עושה לי את זה.
אני עדיין בודקת.

וזה הנסוי שלי. תכננתי לא לאכול לחם חמישה ימים והרחבתי את זה לשבוע. קרו כל מני דברים בדרך. הוספתי הרבה פירות והוכחתי לעצמי שוב שסוכר רע לי. הוספתי יותר מדי שומן, כי הייתי רעבה. לא השמנתי, אבל העור שלי לא מרגיש טוב. ואכלתי יותר מדי גבינות קשות. גם זה לא טוב לי.
אז בנסוי החדש שלי, לשלושה ימים ותו לא, אני אנסה למצוא איזון חדש-ישן. להוסיף קצת לחם ולהוריד במקומות אחרים. זה יותר עדין - כיוונונים עדינים כאלה.

ואני לגמרי שמחה וטובת לבב, כי זה כולה נסוי. לא יצליח- לא נורא.

ממ, אנא שחזרי! מבוטחני שזה מעניין.

וניצן אמ, אי שם בעולם! דעי לך שאת חסרה פה מאוד!

וודאי שאם תמשיכי לאכול דגנים, תפוחי אדמה וקטניות ללא גלוטן, ותוסיפי עליהם מנות יפות של שומן, תשמיני.

ממש לא ודאי. זה תלוי בכמויות

שולחת אותך לעשות ניסוי ליום אחד - תפקחי את העיניים בבוקר, תפעילי קשב רציני לגוף ותראי מה את אוכלת וכמה. תכתבי לעצמך ואחר כך תשווי למה שאת בדרך כלל אוכלת, ככה בממוצע. יום אחד זה מעט מאוד זמן, כל אחת יכולה. לפעמים זה נותן אחלה אינדיקציה לאיפה אנחנו פשוט פועלות מהראש ולא מהגוף.

זה דווקא מעניין, אבל אני לא בטוחה שאני יכולה.
יש יותר מדי גורמי מיסוך פה: הדברים שיש לי בבית, המוצרים שאני לא נוגעת בהם, הזמינות של הכל.

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2011, 13:07

גוונים, נאלצתי לעזוב באמצע אז את הדבר הכי חשוב (לדעתי?) לא הספקתי לכתוב - סחתיין עליך שהכנת לך את כל הדברים לאכילה מעולה מחוץ לבית! אני יודעת כמה זה קשה לך וממש ממש שמחתי בשבילך שעשית מעשה. נכון שזה כיף גדול?
שרק ימשיך לך ככה.

ומיכל, אני איתך בקריאה לניצן ממרחקים. גם לי היא חסרה.
ברכות על הניסוי החדש. מצב הרוח שלך הולם אותו מאוד. בדיוק מה שנדרש.
אני אשמח מאוד אם תשתפי כאן.

ממ, גם אני מזמינה שחזור. מרוב צעדה אחרי מיכל אני עוד אחזור לאכול לחם ביחד איתה

ואחרון על עצמי - קשה לי. אני יותר מדי פעמים רעבה ליותר מדי זמן. טוב לי עם תשומת הלב לר"ש אבל ביום יום לא כל כך נחמד לי כי אין לי יכולת אמיתית להיענות לזה. יותר מדי פעמים אוכלת מראש "על החשבון" או רעבה בהמתנה למשהו.
אני יכולה להתמודד עם זה יותר טוב אבל זה דורש המון היערכות ואיכשהו דווקא עכשיו אין לי סבלנות לזה.
אולי אני פשוט אפסיק לקטר, אשאב השראה מגוונים האלופה, ואקח את עצמי בידיים.

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2011, 13:10

_וודאי שאם תמשיכי לאכול דגנים, תפוחי אדמה וקטניות ללא גלוטן, ותוסיפי עליהם מנות יפות של שומן, תשמיני.
ממש לא ודאי. זה תלוי בכמויות_
צודקת במבי. חשבתי על כמויות גדולות.

תפעילי קשב רציני לגוף ותראי מה את אוכלת וכמה.
מיכל, התכוונתי מה את אוכלת וכמה מתוך הדברים שאת מרגישה בנוח להכניס לגוף.
אבל עזבי, כבר מצאת לך דרך טובה יותר אז לכי עליה.

אני יכולה להתמודד עם זה יותר טוב אבל זה דורש המון היערכות ואיכשהו דווקא עכשיו אין לי סבלנות לזה.

מה זה אומר המון הערכות?
אולי אם תפרטי את זה לפרוטות יהיה לך קל יותר?

משהו לא יושב לי טוב בזמן האחרון ואני לא יודעת מה. כאילו ההתאמות האחרונות שעשיתי לא היו נכונות אבל אני לא באמת מצליחה לשים את האצבע על מה בדיוק לא היה נכון.

אולי זה האביב? הפירות הבשלים על העצים שרק מחכים שנבוא ונזלול דברים טריים ומתוקים?
בתחושה שלי, אנחנו לא אמורות לאכול כל הזמן אותו הדבר, וגם לא להיות כל הזמן באותו העובי. אין לי תימוכין, אבל יש לי עץ תותים ליד הבית.

אני חושבת שהשומן אמור להחליף את רוב הפחממות לא רק את הגלוטן אחרת זה באמת משמין.

על הימנעות מדגנים לא כתבתי בקשר להרזיה אלא לבריאות. באופן אישי, עליתי כ-3 קילו כשהפסקתי עם חיטה. בשבילי העליה הזו היתה מצוינת.
לאכול שומנים זה חשוב גם בשביל הבריאות, וגם בשביל תחושת שובע. כששבעים קל יותר לאכול פחות, אבל אם אוכלים לא מרעב -- השובע לא מספיק בשביל להוריד כמויות.

אם רוצים להרזות, אפשר אולי לנסות את הפטנטים של "טים פריס" www.fourhourbody.com:

להוריד דגנים, תפו"א, חלב ניגר, סוכר מעובד (ומאכלים ומשקאות ממותקים), ולצמצם בסוכרים טבעיים (פירות, דבש, כאלה).
יום בשבוע מותר לאכול מה שרוצים (וזו הזדמנות מצוינת לתת לגוף להרגיש מה הדברים האלה עושים לו -- התניה קלאסית).
אחרי ארוחה עם פחמימות, לעשות דקה-שתיים של מאמץ שרירים רציני (ממש להעלות יפה את הדופק ולהזיע) בשביל לאותת לגוף להשתמש באוכל לבניית שרירים במקום לאחסון בשומן.

עם כל ההסתייגויות שיש לי מטים פריס, יש סיכוי טוב שהשיטות שלו יעבדו ל-90% מהאנשים.

כלומר אם אני מנסה להוריד לגמרי גלוטן וסוכר וממשיכה לאכול אורז ותפ"א, אני אקבל בעצם את הסוכר והגלוטן מהם?

את הסוכר תקבלי מהם, אבל את הגלוטן תחסכי לך. ככה שאולי לא תרזי, אבל תחסכי לך צרות אחרות.

אני משערת שכמאבק בטרול יש חסימה של כתיבה במשך יום-יומיים ממחיקת העוגיות.

באופן כללי האתר משתדל להתגונן מפני משתמשים שמחליפים עוגיות -- רובוטים, ספאמרים, וגם טרולים. הוא מתנהג יותר יפה למי שהוא מכיר לאורך זמן, והוא מכיר אותך לפי העוגיה לך.

שליחה על ידי גוגוס* » 24 מאי 2011, 20:17

_מה זה אומר המון הערכות?
אולי אם תפרטי את זה לפרוטות יהיה לך קל יותר?_

זה אומר שלא מעט פעמים, בבוקר, בין שלושה ילדים ובן זוג ואלף עניינים, אני צריכה לעמוד ולהכין לעצמי את מה שבאמת בא לי לאכול. וכמעט תמיד זה סלט.
לעמוד בבוקר להכין סלט, ליצור בצנצנת נפרדת רוטב, לבחור עוד כמה פירות ולחתוך אותם... גדול עלי.
מה שהייתי עושה עד היום זה לקחת דברים שלמים או חתוכים גס ופשוט לאכול לאורך היום.
משום מה כבר לא בא לי על זה יותר. בא לי סלט. כל הזמן.
אז נכון שהאופציה הקלה היא הרע במיעוטו אבל אני במן תחושת דיוק מוזרה כזו שמתחשק לי פתאום דברים ממש ספציפיים.

אף פעם לא הייתי כזו. פתאום נתקע לי יחד עם התשומת לב לר"ש איזה צורך כזה שהכל יהיה נורא מדויק. ומאחר וזה לא ריאלי אני פשוט רעבה די הרבה.
תשמעי, מיכל, תודה שעודדת אותי לכתוב את זה. כי זה נורא אדיוטי. אני פשוט צריכה לצאת מזה ודי. נתקע לי, נו.

אולי את יכולה להשאיר לך במקום שאליו את הולכת (משרד כלשהו אני מנחשת?) חומרים קבועים לרוטב...

טוב. יש לי כמה סיכומים והם לא לטובתי. (הו, כמה שזה הולך להיות מבולבל!)

שני דברים שבו במהירות האור יחד עם הגלוטן: עייפות ורעב. העייפות הייתה מהממת במיוחד כי רק אתמול שמתי לב שהקפה השני של היום פתאום פחות נחוץ לי. לא קישרתי את זה לגלוטן ואני עדיין לא בטוחה שהקשר הוא כל כך ברור, אבל אתמול הייתי עייפה אחרי מספיק שעות שינה ואימון על הבוקר. נזדקקתי לעוד פעמיים קפה. זה לא קרה כשלא אכלתי גלוטן. והרעב של הבוקר לא דומה לרעב של הימים האחרונים. אבל כבר דיברנו על זה.
מצד שני (כי תמיד יש צד שני), היה לי נחמד אתמול.

האמת שכמו במבי בשעתו, גם לי קשה למצוא מה לאכול על הבוקר בלי לחם. יש גבול לכמות הפעמים שאני יכולה לאכול ביצה קשה.
פירות עושים לי רע. סלט, כמו גוגוס, אין לי זמן ו/או כוח לחתוך כל בוקר וזה אפילו בלי ילדים. וגם לא תמיד בא לי. זה קר... אני מסתדרת אחלה עם הצהריים והערב, אבל הבוקר תקוע לי.

מה אתן אוכלות בבוקר?

עם כל ההסתייגויות שיש לי מטים פריס, יש סיכוי טוב שהשיטות שלו יעבדו ל-90% מהאנשים.

אני חושבת שאני מבינה למה את מסתייגת. מצד שני, (תמיד יש צד שני!)הגרגרנית שבתוכי מתה על הרעיון הזה:

יום בשבוע מותר לאכול מה שרוצים (וזו הזדמנות מצוינת לתת לגוף להרגיש מה הדברים האלה עושים לו – התניה קלאסית).

_אף פעם לא הייתי כזו. פתאום נתקע לי יחד עם התשומת לב לר"ש איזה צורך כזה שהכל יהיה נורא מדויק. ומאחר וזה לא ריאלי אני פשוט רעבה די הרבה.
תשמעי, מיכל, תודה שעודדת אותי לכתוב את זה. כי זה נורא אדיוטי. אני פשוט צריכה לצאת מזה ודי. נתקע לי, נו._

אבל גוגוס, אולי זה בכלל לא קשור לר"ש?

לי זה נשמע כאילו פשוט בא לך שיהיה לך זמן בבוקר להכין בדיוק את מה שבא לך.
זה נשמע כמו "מרד" קטן. וזה בכלל-בכלל-בכלל לא אידיוטי.

שליחה על ידי גוגוס* » 25 מאי 2011, 09:16

אינדיאנית, אני כל יום במקום אחר. תודה על הרעיון.

מיכל, אחלה סיכום. מהיכרותי השטחית איתך, הבלבול שלך לרוב מוביל לדברים טובים. השינויים שלך עד כה (תקני אותי אם אני טועה והלבשתי עליך דמות שאיננה את) נבעו בדיוק מתוך מצב מבולבל שכזה.
ארוחת הבוקר שלי לא תתאים לך אבל נדמה לי שבמבי מצאה בסוף סיפוק בחטיף תמרים כזה מגניב. אני עצמי מכינה כאלה בסיטונאות ומקפיאה שתמיד יהיה בבית. הייתי שמחה לפתוח ככה את הבוקר עם איזה שניים שלושה כאלה.
אם תרצי מתכון אני כאן. ואם תרצי טעימות תשאירי כתובת ותקבלי ליד הדלת (בהנחה שרמתגניותך קרובה לתלאביביותי).

יום בשבוע מותר לאכול מה שרוצים (וזו הזדמנות מצוינת לתת לגוף להרגיש מה הדברים האלה עושים לו – התניה קלאסית).
אחלה רעיון אם מצליחים לעמוד בו. אני חושבת שלמישהי כמוני זה היה עושה רע מאוד כי הייתי עסוקה כל הזמן בהמתנה ליום הזה שיגיע במקום למצוא שמחה והנאה במה שאני אוכלת בשאר ימות השבוע. בנוסף, הסיכוי של יום כזה להפיל אותי הוא גדול מדי ולחוות את הפוטנציאל של זה כל שבוע מחדש נראה לי לא הוגן כלפי עצמי.
מיכל, אם את הולכת על זה אני אשמח לשמוע איך זה מרגיש.

זה נשמע כמו "מרד" קטן. וזה בכלל-בכלל-בכלל לא אידיוטי.
מסוקרנת. מרד במה?

שליחה על ידי גוגוס* » 25 מאי 2011, 10:45

מחשבה שכבר הרבה זמן לא עברה לי בראש אבל הנה פתאום דווקא בגלל משהו שאמרה מיכל -
מתחשק לי להיות במבי. מתחשק לי לזנוח הכל ופשוט לאכול. מתחשק לי משהו יותר רך וגמיש. מתחשק לי להרגיש שאני כבר מספיק חזקה בשביל שרך וגמיש לא יצלילו אותי למטה.
ואני יודעת שאני עוד לא. ואני קצת עייפה מכל זה.
אם להיות כנה יש עוד כמה דברים שאני עייפה מהם. זה חלק מאיזו עייפות כללית וצורך לנוח שממש לא מתאפשר לי כרגע.
אמרתי. הולכת לנשום ולעשות את המיטב בתוך מה שיש לי.

_זה נשמע כמו "מרד" קטן. וזה בכלל-בכלל-בכלל לא אידיוטי.
מסוקרנת. מרד במה?_

אולי משהו כמו: "אין לי זמן להכין לי מה שבדיוק בא לי אז אני לא אכין בכלל ואונה לעולם ואוף וזהו!"

זה קול קצת אינפנטילי, אבל אני שומעת אותו אצלי הרבה. וברגע שאני מצליחה לשמוע אותו ככה זה מצחיק אותי. אני מצחיקה את עצמי וקל לי להרפות מזה.
אני חושבת שזה באמת מרגיז שאין לך מספיק זמן כדי לתת לגוף שלך את מה שהוא צריך. כלומר, אילוצי החיים, אפילו חיים טובים, באמת נורא מרגיזים לפעמים. בגלל זה אני לא חושבת שזה אדיוטי.
אני הייתי חושבת איך לפצות את עצמי במקום אחר, שבו זה כן אפשרי.

יכול להיות? זה נשמע לך מוכר? אני משליכה עד בלי די?

שליחה על ידי גוגוס* » 25 מאי 2011, 10:51

וואו, תראו משהו מדהים שנתקלתי בו בגלריה של עיתון הארץ. מתאים לי בול ביחס לאוכל אבל עוסק במקור בעיצוב. זו המעצבת מטאלי קאסה.

"בשיחה המתקיימת עמה במהלך שבוע העיצוב של מילאנו בחודש שעבר היא תולה את הפחד של אנשים מפני צבע במגזיני העיצוב. "אולי זה נובע מכל העצות שהמגזינים לעיצוב הבית נותנים לקוראים שלהם", היא אומרת. "פירוש הדבר שאתה לא יכול לבחור לבד את הצבעים, שאתה צריך 'מומחה' שיבחר בשבילך. כולם נותנים לך מידע שאומר שאתה לא כשיר, תיזהר, שאתה צריך לעקוב אחר מה שקורה באופנה גם אם זה לא מתאים לאופי שלך או לבית שלך. העניין הוא שכשאתה ילד אתה אוהב צבע, אבל כשאתה גדל אתה משתנה, שם זה מפסיק".

נו, אולי העולם שלנו בדרך להשתחרר ממומחים וספקי עצות וחזרה לידיעה פנימית מה נכון?

שליחה על ידי גוגוס* » 25 מאי 2011, 11:25

מיכל, תודה. חלק מזה מוכר מאוד. בעיקר
מרגיז שאין לך מספיק זמן כדי לתת לגוף שלך את מה שהוא צריך.

זה באמת מעצבן אותי. מעצבן לדעת בדיוק בדיוק מה צריך, לדעת שיש לי יכולת לספק את זה, ולא להצליח.
אין לזה פיצוי. זו הקרקעית שלי. אין שום דבר שעושה לי טוב כמו להשקיע בגוף שלי לאורך זמן.

מה שכן, אני חושבת שנחתה עלי הארה - אני צריכה שוב להתנתק קצת מהאינטרנט.
מיכל יקרה, חידדת לי משהו ואיפשרת לי להוציא החוצה. תודה לך. ביי בינתיים @}

שליחה על ידי ממ* » 25 מאי 2011, 16:17

אבל הבוקר תקוע לי. מה אתן אוכלות בבוקר?
אגוזים ושקדים. התחלה מעולה של היום.

ממ, אנא שחזרי! מבוטחני שזה מעניין.
ממ, גם אני מזמינה שחזור.
אתן כאלה חמודות!

אני מותשת בימים האחרונים, אז כבר לא כל כך זוכרת. זה היה הצטרפות לעידוד שמחת ציון לזרוק ממתקים מהבית עם משפטים שעוזרים לזה כמו של גוגוס (למשל, "איך הצליחו לשכנע אנשים שזה אוכל?"). זה היה על המעבר של גוגוס מדיון בהתמכרות לדיון ברעב-שובע. מעבר מעניין. כמובן שהדברים קשורים זה בזה. לא זוכרת עכשיו.

אגב גוגוס, גם אם את מסתובבת בעבודה, מה עם להכין לך צנצנת ענקית של רוטב ויניגרט משובח (מיץ תפוזים, חרדל, בלזמי משובח, שמן זית ועוד), וממנו למזוג לצנצנת קטנה בכל פעם? אותי זה דוחף להכין סלט.
_יום בשבוע מותר לאכול מה שרוצים (וזו הזדמנות מצוינת לתת לגוף להרגיש מה הדברים האלה עושים לו – התניה קלאסית).
אחלה רעיון אם מצליחים לעמוד בו. אני חושבת שלמישהי כמוני זה היה עושה רע מאוד_
גם לי זה נשמע רעיון מוזר קצת. על אף שהוא מוכר. אני יודעת שהתשלום על ימים כאלה אצלי אורך כמה ימים (נפוחה, עייפה וכו').
יונת, האם תוכלי לספר עוד על הבחורצ'יק הזה? האתר לא אינפורמטיבי. הוא נותן את הפרק הראשון בספר. שווה לקרוא, או שזה רק גריין? האם קנית את הספר?

שליחה על ידי ממ* » 25 מאי 2011, 16:36

_ואני יודעת שאני עוד לא. ואני קצת עייפה מכל זה.
אם להיות כנה יש עוד כמה דברים שאני עייפה מהם. זה חלק מאיזו עייפות כללית וצורך לנוח שממש לא מתאפשר לי כרגע._
גוגוס, אולי יעודד אותך לדעת שאת בעצם במצב מאוד מקודם. את כבר יודעת מה עושה לך טוב ומה עושה לך רע. אני, למשל, ממש עוד לא שם. אז הפרויקט הזה, לפחות, מאחורייך.
אחד הכללים בעייפות כללית (מבינה אותך, ממש חווה את זה עכשיו, וגם לי אין דקה לנוח), נפשית ופיזית, זה ללכת לישון מוקדם. זה עוזר להכול: רעננות, מצב רוח, מטבוליזם, דיוק בתחושות.

ובקשה: הגעתי להבנה שמה שחסר לי משהורדתי (לרוב הזמן) גלוטן וגם פריכיות ושאר דברי דגנים הוא משהו קשה ופריך ויבש. לא גזר או תפוח (רטוב). משהו שמחליף קרקר. יוצא שהדבר הכי קרוב לזה זה שקדים, ואז אני אוכלת יותר מדי מהם.
אנא הצעות לדבר יבש ופריך (במבי, גם את בעניין, לא? או רק בבוקר?)

במבי, גם את בעניין, לא? או רק בבוקר?)

אצלי היה חסר את הדבר היבש והפריך רק בבוקר. אצלי זה חזר להיות עוגיות שקדים מעולות תוצרת בית שאני קונה כאן במכולת (כלומר, תוצרת בית של מישהי אחרת:-)). או שהייתי קונה מין בישקוטים כאלה באר-קפה, אבל הם פחות טובים לדעתי.

_האמת שכמו במבי בשעתו, גם לי קשה למצוא מה לאכול על הבוקר בלי לחם. יש גבול לכמות הפעמים שאני יכולה לאכול ביצה קשה.
פירות עושים לי רע._

גם לי פירות עושים לא טוב בבקר. אבל לחם מפוצץ אותי מדי בדרך כלל. בגלל העוגיות זה מנצח. לדעתי דברים "רטובים" עם קמח, מעמיסים על הבטן, וזה מתבטא גם בהבדל של איך שיושבת בגוף עוגיה, או מאפה מבצק פריך (על בסיס חמאה, קמח ולא על בסיס שמרים או חומרים תופחים) לעומת איך שיושב לחם, והרבה יותר גרוע מאפים למניהם. בגלל זה הנטיה הטבעית שלי היא לאכול את הקשה של הלחם או לקלות פרוסות לחם. זה פשוט הבדל משמועתי בתחושה הפיזית של זה בגוף. בגלל זה אני גם לא אוכלת פנקייקים וכד'.

בגלל העוגיות זה מנצח

= בגלל זה העוגיות זה מנצח.

הגעתי להבנה שמה שחסר לי משהורדתי (לרוב הזמן) גלוטן וגם פריכיות ושאר דברי דגנים הוא משהו קשה ופריך ויבש
גם לי זה חסר מאד מאד, וגם אני תרה אחרי תחליף, עוד לא מצאתי משהו מדויק.
לא יצא לי לכתוב פה על אתמול ועכשיו זה גם התרחק, בגדול היה די דומה ליום קודם.
גוגוס, בהצעתך אכלתי אתמול קערת אורז (זה היה בבית קפה מן מנה כזו של שכבת אורז, עליה טחינה, עליהם סלט ירקות עם חתיכות חזה עוף, נשמע מוזר ועמוס מדי אבל היה טעים) וניסיתי לבחון מה זה עושה. אני חושבת שזה עשה לי טוב באותו רגע, לא את הלא טוב שעושה לי מנת פסטה נניח. אבל אני חוששת שהאפקט של זה מאוחר יותר הוא בדיוק כמו של פסטה, בא לי עוד ולא בא לי להפסיק, גם אם אני שבעה. מזה אני מסיקה שזה כל כך טוב לי.
היום אכלתי בינתיים את הסלט הקבוע שלי לימים שבהם אני בבית (מלפפונים ועגבניות, היום זה היה גם עם חסה, זיתים וביצה קשה) היום הוספתי מעט סרדינים מקופסא, אני יודעת שזה לא להיט אבל התחשק לי משהו עם טעם עז.
עוד לא שתיתי את הקפה היומי, אני דוחה את זה ונראה אם אצליח לוותר, גם מתחיל לי כאב הראש...

ועוד משהו, אני לא יודעת איך שכחתי (אולי הדחקתי) לכתוב בפירוט של יום שני, שאכלתי מנת עוף צלוי בארוחת ערב. מאד נדיר אצלי לאכול בשר/עוף באמצע השבוע, אבל כבר כמה זמן שמפלס החשק שלי לבשר בעליה, בעבר הייתי כמעט צמחונית ועכשיו אני מוצאת את עצמי יותר ויותר רוצה בשר. לא יודעת בדיוק מה הסיבות, אבל משתדלת ללכת עם זה. הענין הוא שאין לי ממש איך להשיג ולאכול בשר איכותי והבשר שאני אוכלת 90% מהמקרים לא עושה לי טוב. עם עוף זה קצת יותר בסדר. אז אכלתי את העוף והיה טעים מאד וסיפק לי את הצורך באוכל יותר מאסיבי מירקות, ביצים, זיתים ואגוזים (שזה היה התפריט המרכזי שלי בשלושה ימים קודם) אבל מיד אחרי הארוחה נעשה לי כל כך כבד בבטן ופשוט רע.
כך שנראה לי שזה לא היה רעיון כל כך טוב.
אני חושבת שאני צריכה להמנע מבשר/עוף אלא אם כן הם ממש איכותיים, הגוף שלי פשוט לא מסוגל להתמודד עם כל דבר שהוא לא - צריכה לזכור את זה!

גוגוס,
אני מקווה שאת מוצאת ערוצים לנוח מעט, להתחזק.
להתרחק קצת מהאינטרנט זה אף פעם לא יכול להיות מזיק...

היום הוספתי מעט סרדינים מקופסא
דווקא מעולה.

אתמול בסוף התחרבש.
שיטוטים בעיר זה מתכון למעידות. כמובן שלא יכולתי להתאפק וקניתי קפה. ואחר כך כשעברתי ליד אבולעפיה משום מה קניתי כמה דברים כדי לפנק את הבחור שהכי אוהב בעולם את הבייגלה שלהם. כך במו ידי הכנסתי הביתה את התמודדות היומית... ואכן, בסופו של דבר יצא שאכלתי חצי ממן מאפה פיצה כזה... זה לא היה מאד גדול, אבל בהחלט מיותר.
מה שכן בארוחת הערב אכלתי טוב, מרק ירקות שהכנתי, ירקות בתנור עם מעט שמן זית, סלט חסה וטחינה. מה שהיה טוב זה שבהשראת גוגוס הייתי מאד ערה לנושא הרעב, שובע ובניגוד להרבה פעמים אחרות הצלחתי לעצור ברגע שהייתי שבעה, זה הפך את הערב לקליל הרבה יותר.
תובנות:
יש לי נטיה לדחוס לעצמי עוד ועוד אוכל בארוחת הערב ואחר כך אני לגמרי נשפכת. לרוב מייחסת את זה לעייפות של סוף היום, יותר ויותר מבינה שזה מאד קשור לכמות המזון הגדולה מדי שאיתה הגוף שלי צריך להתמודד בבת אחת, ועוד בערב.
שוטטות בעיר היא פתח לצרות, בבית יש לי איך להתמודד ואני מצליחה יותר בקלות והכי חשוב, נהנית מאד מהאוכל. בחוץ, אני מתפתה ולרוב אחר כך סובלת. (הקפה שקניתי, שאמנם היה לי טעים מאד, היה גדול מדי ומתוק מדי ואחר כך כאבה לי ממנו הבטן ולגבי מאפה הבצק, כבר תוך כדי אכילה הרגשתי שזה לא טוב).

_היום הוספתי מעט סרדינים מקופסא
דווקא מעולה._
בשמת, את יכולה להסביר למה זה מעולה?
אני זוכרת שכתבת שזה עדיף מטונה, וברור למה.
אבל להבנתי, משהו שמגיע בתוך קופסת שימורים לרוב לא יהיה באמת משהו טוב, זה לא נכון?
(זה דוקא ישמח אותי מאד, זה הולך לי יופי בארוחות הצהרים הסלטיות שלי)

אוי, גוונים - מזדהה.

אתמול גם אני אכלתי סתם. סתם, סתם, סתם. איזו שקשוקה עם לחם לא טעים בכלל.
אבל כן הייתה לי תובנה. או מחשבה חדשה ואני שמחה בה מאוד.

הסתכלתי על הלחם הזה - לא כוסמין, עם שמרים - לחם. לחם כזה ריק. הסתכלתי עליו והוא הסתכל בי והחברה שישבתי איתה הסתכלה על שנינו. זאת חברה טובה מאוד שיודעת בדיוק מה אני חושבת על לחם וראתה אותי משנה את התזונה שלי בדרכים שונות בשנים האחרונות. וחשבתי לי: משהו פה לא בסדר. אני מסתכלת על הלחם הזה כאילו הוא אויב העם. אם חוזרים רגע לפרופורציות, לקרקע. הלחם הזה, בסופו של עניין, הוא רק לחם. לא יקרה שום דבר נורא אם אני אוכל אותו כמו שלא יקרה שום דבר אם אני לא אוכל אותו.
הוא כ-ו-ל-ה לחם. בקיצור, אכלתי אותו. לא היה טעים, לא היה נורא. לא פתח לי חור, הכל היה בסדר.

לפעמים לחם הוא רק לחם.

מיכל, את כמובן כל כך צודקת.
הענין הוא שאצלי זה לרוב הפוך.
אני יותר מדי אומרת לעצמי שלפעמים לחם הוא רק לחם, וכוס קפה אחת לא תעשה שום דבר וחתיכת פיצה לא באמת יכולה להיות האויבת הכי גדולה שלי, קצת פרופורציות בחיים וכו' וכו' וכו'. אני אלופה בלחשוב פרופורציות, באמת.
הרבה פעמים זה מאד עוזר ותכלס זו תכונה שאני גם אוהבת, אבל יותר ויותר אני מגלה כמה זה גם יכול לתקוע אותי. אני מבינה שלפעמים אני צריכה לשים קו ולהגיד שכל מה שחוצה אותו הוא לא טוב, גם אם זו רק פרוסת לחם כביכול תמימה לחלוטין ולא מזיקה. אני יודעת שזה נשמע קיצוני, אבל אני צריכה את הניסוח הקיצוני הזה כדי להצליח להתקדם קצת, כי אם לא אני מרוב גמישות ופרופורציות לא מצליחה לזוז סנטימטר.
בכל אופן, שמחה בשבילך על התובנה, זו נראית מן השלמה כזו, בריאה בהחלט (וזה באמת לא משנה אם הלחם היה טעים או לא, הוא הרי היה שם כדי לשמש טריגר לתובנה, כלי ביד היוצר (-: )

סרדינים הם הדגים הכי פחות מורעלים: דגים קטנים, לא טורפים.
עדיף כנראה במים.
ויש הרבה יתרונות תזונתיים בסרדינים.
אז קופסת שימורים. נו, לא הכל מושלם.

אז קופסת שימורים. נו, לא הכל מושלם.
(-:

(הזכרת לי את הסוף של חמים וטעים)
ד"ש מהיציע

(הזכרת לי את הסוף של חמים וטעים)
אויש דניאלה. מוכנה להציע לך נישואים עכשיו. הסרט האהוב עלי בכל הזמנים.
תעשי מקום ביציע..

הזכרת לי את הסוף של חמים וטעים
ברור! (-: זה משם...

מה אתן אוכלות בבוקר?

אם רועי מכין סלט אז אני גם נהנית, אם לא אז אני לוקחת איזשהו ירק לא חתוך -- בד"כ עגבניה, לפעמים גזר או כרובית (יותר עבודה, למי יש כוח?).
ליד זה אני אוכלת איזשהו חלבון+שומן -- שאריות למיניהן מהמקרר, סלמון מעושן, גבינה, כאלה.
לפעמים אני אוכלת פירות ושקדים/גרעינים במקום לשבת לארוחה עם צלחת וסכו"ם והכל.

_יום בשבוע מותר לאכול מה שרוצים (וזו הזדמנות מצוינת לתת לגוף להרגיש מה הדברים האלה עושים לו – התניה קלאסית).
אחלה רעיון אם מצליחים לעמוד בו. אני חושבת שלמישהי כמוני זה היה עושה רע מאוד כי הייתי עסוקה כל הזמן בהמתנה ליום הזה שיגיע במקום למצוא שמחה והנאה במה שאני אוכלת בשאר ימות השבוע. בנוסף, הסיכוי של יום כזה להפיל אותי הוא גדול מדי ולחוות את הפוטנציאל של זה כל שבוע מחדש נראה לי לא הוגן כלפי עצמי._

אבל לדעתי זה בדיוק הרעיון: ליפול באופן מספיק סדיר (ולקום שוב) עד שהגוף מפתח תחושה לגבי מה שמפיל אותו. למשל, אני יכולה להסתכל בגלידה ולהרגיש את הבחילה, או להסתכל בחלב ניגר ולהרגיש כאב בגרון, או להסתכל על פיתה ולהרגיש בלוק בבטן. אני לא צריכה להתאפק, כי אחרי מספיק נסיונות לאכול את הדברים האלה (כשרוב הזמן הייתי נקיה מהם) הגוף כבר מרגיש לבד את ההשפעה שלהם.

זה דומה לאיך שאמהות מפשפשות לפעמים מרגישות את הפיפי עוד לפני שהוא בא, ויכולות להסתמך על התחושה הזו בשביל לפשפש את התינוק. (ותודה ל-תבשיל קדרה על האנלוגיה הזאת.) לא צריך לעבד את כל הנתונים במודעות המוגבלת, כי אחרי מספיק התנסויות פיזיות זה נכנס כבר "לאוטומט" -- מערכת העיבוד הלא מודעת שהיא יותר מהירה ויותר מקיפה מהחלק המודע.

ויחד עם זאת, לרועי ולי נמאס די מהר מהנפילות האלה. אנחנו עדיין מנסים לזייף מדי פעם, כי אני מאמינה שיש עוד סיבות לא להיות אדוקים מדי, אבל לא יום שלם ולא כל שבוע.

יונת, האם תוכלי לספר עוד על הבחורצ'יק הזה? האתר לא אינפורמטיבי.

טים פריס הוא גאון... בשיווק. טוב, לא רק, הוא מבין בעוד המון דברים. אבל הכשרון המיוחד שלו הוא למצוא דברים מעולים, ו"לארוז" אותם בצורה שאפשר "למכור", בצורה שיהיה קל "לצרוך" אותם. (הכל במרכאות, כי מדובר בעיקר במידע.)
מצד אחד זה אומר שאפשר לגלות אצלו מציאות נפלאות בהמון תחומים. מצד שני, זה אומר שאת מקבלת דברים חלקיים, לפעמים שטחיים. אני רואה בו נקודת התחלה עם המון קצות חוטים, אבל זוכרת שתמיד צריך להמשיך עם החוט ולא להיתקע רק עם הקצה.
אז אני ממליצה מאוד על כל מה שהוא מביא בבלוג ובספרים (ובאמת יש המון תחומים!) אבל ממליצה גם לא להסתמך עליו אלא להמשיך הלאה בכל אחד מהדברים האלה.

הוא נותן את הפרק הראשון בספר. שווה לקרוא, או שזה רק גריין? האם קנית את הספר?

אם אני זוכרת נכון, אז הפרק הראשון הוא על הרעיון של מדידה עצמית, ניסויים של n=1, נכון?
אני ממליצה על הרעיון. אפשר לקבל אותו מטים פריס, ואפשר ממקורות אחרים. הוא מאוד רלוונטי לדף הזה.

יש לי את הספר המלא, והוא אכן מלא בעוד קצות חוט מצויינים. וגם הספר הקודם שלו.

גוגוס - כשתחזרי אני אשמח לקבל את המתכון לכדורי תמרים.

אני רוצה רק לשתף, שכאשר התחלתי לאכול בבוקר פירות ושקדים, לפני כמעט 12 שנה, זה היה בהוראת הרופא הסיני שלי, וזה ממש היה קשה לי.
לא התחבר לי.
הדבר האחרון שרציתי בבוקר היה תפוח! רציתי לחם... זה בכלל היה אחר.
אז קודם קודם חשוב לי לשתף, שזה לא מייד נראה כמו שידוך משמיים. להיפך.
שנית חשוב לי לשתף, שהקלתי על עצמי בכל מיני צורות: למשל, שילבתי את התפוח עם עוד פרי. כמו כן, אני חותכת את התפוח. קל לי יותר לאכול חתיכות חתיכות, מאשר לנגוס בתפוח. היום אני אוכלת את השקדים לא מקולפים. פעם אכלתי אותם לאחר השריה וקילוף של הקליפה החומה הדקה. אני אישית שמתי לב שבעצם מגעיל אותי שקד רטוב. אני אוהבת אותו יבש.
אני קונה רק שקדים אורגניים.
אחרות שאני מכירה, לא סובלות את היבש עם הקליפה, מאוד חשוב להן להשרות אותו שיתנפח ולקלף את הקליפה.

אז כל השיטות האלה עזרו לי "להחליק" את המעבר לפירות ושקדים.
היום אני לא צריכה "להחליק" כלום. הארוחה הזאת מעולה לי, יושבת לי מצויין בגוף. אני מרגישה אחריה טוב, עירנית, מפוקסת ובריאה.
בכל זאת זה דרש תקופת הסתגלות במעבר מארוחת בוקר מלאה גלוטן ו/או סוכר ומוצרי חלב...

שליחה על ידי גוגוס* » 27 מאי 2011, 18:30

במבי, מאחר והצצתי, הנה מתכון. אבל אני כאילו לא כאן

מאחר והמטבח הוא לא המקום הטבעי שלי אז אין לי מושג איך להציע תחליפים למה שאין תחת ידך. יש לי תחושת בטן שתסתדרי מצוין בעצמך.

טוחנים בויטמיקס 100 גרם פולי קקאו אורגני נא (מנחשת שאפשר פשוט לשים 100 גרם קקאו משובח כלשהו אבל בקקאו אין את השומן שיש בפולים)
מוסיפים אותו בקערה גדולה לצנצנת של 400 מ"ל שקדיה אורגנית ומערבבים
מוסיפים פנימה צנצנת של 200 מ"ל מחית אגוזי לוז (יש בחנויות טבע) ומערבבים
יוצא קרם שוקולדי מר וחלק
מוסיפים פנימה 3 חבילות של תמרים אורגניים מגולענים בוואקום (אני קונה של שדה אליהו)

לשים בשתי הידיים לאט ובזהירות עד שהכל מתאחד

אחר כך מוסיפים כיד הדמיון כמעט כל מה שמתחשק. צימוקים, חמוציות והרבה אגוזים שבורים. מניסיון, אפשר גם להוסיף את כל אלו ביחד. כיף שיש חתיכות נגיסות בפנים.
יוצרים כדורים ואם רוצים מגלגלים בקוקוס כדי שלא ידבקו.
כדורים גדולים יוצאים לי בערך 75. אני מקפיאה חלק ניכר.

שיהיה לך בתאבון.

ליד זה אני אוכלת איזשהו חלבון+שומן – שאריות למיניהן מהמקרר, סלמון מעושן, גבינה, כאלה.

הנטורופטית שלי לשעבר אמרה לי לא לאכול סלומון כי זה מסרטן. מישהי שמעה על זה משהו?

סתם מסקרן אותי לדעת מאיפה היא לקחה את זה.