החיוניות שלי חלק שני

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 18:03

מזכירה לך שאני בעדך
ב-ר-ו-ר, גוגוס חמודה

שאלי והקשי כאוות נפשך--מבחינתי זה תענוג צרוף ואני מודה לך.

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 18:05

ולא יעזור כלום
אה, והתכוונתי שפשוט כל כך כואב לי במיגרנה שממש קשה לי להתאפק שלא לצרוך סוכר וקפאין (שהם ביחד משככים כאב לזמן מה). לא התכוונתי שאני לא יכולה לצאת מזה בכוחות גדולים.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 19:01

סליחה שאני מציקה בעניין
לא רק שלא מציקה, גורמת לי לחשוב. וזה טוב.
אני חושבת שיש כל מיני סוגים של שובע. למשל, קחי את המקרה של בשמת, אמי ואחותי. יש כנראה איזשהו שובע שאפשר לחוש בו כבר תוך כדי האכילה ולא צריך לחכות לו חצי שעה אחרי.
אני משערת שאולי יש שובע מוקדם, כזה שגורם לנו להפסיק את האכילה, ושזה השובע הבריא והתקין.
אני מנחשת, לגמרי מאינטואיציה, שהשובע הזה שמגיע חצי שעה אחרי, שועליו גידלו אותי, הוא תוצר של איזה קלקול. כלומר, שזה שובע שמרגישים בו אנשים שמנגנון השובע שלהם מקולקל ולכן הם חייבים לעצור בצורה מכוונות ולחכות לתחושה שתבוא.
אני חושבת על בעלי חיים - אני מניחה שבהינתן שפע, הם מפסיקים לאכול כאשר הם שבעים. אני מניחה שאין להם צ'יפ במוח שאומר - הפסק עכשיו כי עוד חצי שעה יגיע השובע.
עכשיו... כשאני אוכלת אני כן מרגישה את זה. כמעט בכל ארוחה גדולה יש רגע שבו המחשבה על כך שאני בעצם כבר שבעה חולפת לי בראש. במשהו שהוא בין ראש לגוף. מן משהו מעורפל.
הבעיה היא שאני לא מקשיבה לזה ולא מפסיקה אף פעם. אז נכון שזו לא בדיוק חוויה גופנית אבל יש בה גם אלמנט גופני שאני רוצה לחזק.
ואני חושבת שחיזוק כזה יבוא ממצבים רבים שבהם יהיה למחשבה הזו פידבק שמתייחס אליה בדמות עצירה של אכילה.

עזרת לי מאוד לחדד את זה. תודה.

ולעניין שלך - מבינה לגמרי את מה שאת מספרת לגבי המיגרנה. פירות יבשים לא יעשו את העבודה?
ולגבי הקפה - אני חושבת שקפה מאוד דומה לסיגריות ועדיף לו בשיטת אלן קאר מאשר בלאט לאט. אבל זה כמובן עניין שלך.
סתם מתוך סקרנות, ניסית פעם להפסיק עם הקפה לגמרי? ואם כן, איך זה היה?

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 19:04

ממ, סתם מביאה לידיעתך שחברה טובה נהגה לחוות מיגרנות. לא יודעת אם הן כמו שלך אבל גם היא, כמוך, שתתה מעט מאוד קפה. וגם היא, כמוך, ייחסה אותן להמון דברים בלי הסבר אחד חד משמעי.
כשהיא זרקה את הקפה לגמרי נעלמו המיגרנות.

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 19:42

כשהיא זרקה את הקפה לגמרי נעלמו המיגרנות.
ואללה? איזה באסה. ברור לי שאני צריכה להיפטר מהקפה לגמרי. אני לא חושבת שהוא הגורם היחיד. אם אני זוכרת נכון היו לי מיגרנות, אבל אולי חלשות יותר, בתקופה ללא קפאין לגמרי. אבל ברור לי שהוא טריגר רציני מאוד. אוי. זה באמת החבר הכי טוב שלי והדבר שאני הכי אוהבת בעולם.

לעניין שלך - מבינה לגמרי את מה שאת מספרת לגבי המיגרנה. פירות יבשים לא יעשו את העבודה?
אני פשוט לא כל כך אוהבת פירות יבשים. בכלל, אני לא ממש טיפוס של פירות. אוהבת כמה סוגים. מתה על ירקות. אבל אני אנסה לשלב אותם עם אגוזים בזמן מיגרנה.

_ולגבי הקפה - אני חושבת שקפה מאוד דומה לסיגריות ועדיף לו בשיטת אלן קאר מאשר בלאט לאט. אבל זה כמובן עניין שלך.
סתם מתוך סקרנות, ניסית פעם להפסיק עם הקפה לגמרי? ואם כן, איך זה היה?_
פעם הפסקתי בבת אחת, והיו לי כאבי ראש פשוט בלתי נסבלים. באמת לא משהו שנראה לי בריא לסבול אותו. לפני שהפסקתי אז, נהגתי גם לקחת משככי כאבים שמכילים קפאין (כל ה-over the counter של המיגרנות מכילים קפאין

).
היה לי רופא/כירופרקט/הילר/קוסם רוסי שאמר לי אף פעם לא להיגמל בבת אחת. שהגוף חוטף שוק לא בריא. אני משערת שזה תלוי בסוג ההתמכרות.
באופן מפתיע, אני לא זוכרת במדויק איך הרגשתי בתקופת הגמילה. נדמה לי שממש לא כאב לי תקופה מסוימת, ואז היתה לי מיגרנה וזה שבר אותי. לא בטוחה. זה היה מזמן.

שליחה על ידי ממ* » 12 מאי 2011, 19:53

_אני חושבת שיש כל מיני סוגים של שובע. למשל, קחי את המקרה של בשמת, אמי ואחותי. יש כנראה איזשהו שובע שאפשר לחוש בו כבר תוך כדי האכילה ולא צריך לחכות לו חצי שעה אחרי.
אני משערת שאולי יש שובע מוקדם, כזה שגורם לנו להפסיק את האכילה, ושזה השובע הבריא והתקין._
אני משערת שאת צודקת. אני לא מאוד מבינה בזה, כי אני יותר נשנשנית מטיפוס של ארוחות גדולות (גם הבת שלי). אז כמעט לא יוצא לי להתפוצץ (כן בהתקפות ממתקים של מיגרנה. אבל זה לא יומיומי).
עם זאת, שמעתי שלמרכז השובע במוח לוקח זמן לקלוט את מצב הקיבה.
בכל אופן, אני מאמינה שלפעמים הרגלים מלאכותיים קצת חודרים פנימה ויוצרים הרגלים טובים יותר. כך שלהפסיק באמצע באופן מלאכותי ולבדוק איך את מרגישה יכול לעזור להמשך קל יותר.

או ש:
כשאני אוכלת אני כן מרגישה את זה. כמעט בכל ארוחה גדולה יש רגע שבו המחשבה על כך שאני בעצם כבר שבעה חולפת לי בראש. במשהו שהוא בין ראש לגוף. מן משהו מעורפל.
אני חושבת שאולי את צריכה לאפיין את התחושה הזאת לעצמך באופן הכי מפורט, כדי שתוכלי לזהות אותה. אז אולי תוכלי לעצור כשהיא מגיעה.
זה תרגיל שעשיתי לעצמי פעם.
עשיתי את התרגיל של איתור התחושה המקדימה כשהרגשתי שאני נהיית מרירה כשאני משקיעה בחברות יותר ממה שאני מסוגלת באופן נורמלי. ואז איתרתי תחושת מותשות מעורפלת שהתריעה על בוא המרירות. היום, אם אני צריכה לעשות משהו שאני לא בטוחה אם הוא מתאים לכוחות שלי, אני מדמיינת אותו ומנסה לראות אם תחושת המותשות הזאת עולה. היא איפשהו מתחת לצלעות. זה עזר לי מאוד, כי אני סוסת עבודה וגם זו התדמית שלי.
זה עזר לי לאחרונה כשחברה ביקרה בארץ בתקופה לחוצה בצורה נוראית, ופשוט לא היה לי מתי לראות אותה, ולא היו לי כוחות ליחסים בין-יבשתיים יותר (יש לי המון כאלה, ובכל פעם אני צריכה להתגייס, לא משנה מה מצבי, כדי להשקיע באורחים. זה מאוד לא מסתדר עם אורח חיים סדיר). ראיתי שאם אגייס כוחות לראות אותה, זה יהיה מין קש שישבור אותי. הרגשתי את המותשות הזאת עולה, וידעתי שהמרירות שאחרי לא משתלמת.
אותו דבר באירוח קולגות שבאים בקרוב מחו"ל. ציפו שאארח אותם גם לפני הכנס. חברה "ירדה" עלי איך אני לא עושה זאת. אמרתי שאני לא מסוגלת. הרגשתי שאני מתחילה לכעוס, והחלטתי ששום קשרים אקדמיים לא שווים את זה.

אני אוכלת מהר ושבעה מהר. אנשים חושבים שאני אוכלת מעט יחסית, אבל אני אוכלת כמה שמשביע בשבילי. גם בנהזוג שלי ככה, אלא אם יש משהו כמו נקניקיות גרמניות, שאז הוא יכול לאבד את זה, תרתי משמע...

ממ - הקפה - בול אני. כל כך אותו הדבר. הכי אוהבת, כאבי ראש אם אני מפסיקה (עשיתי את זה כמה פעמים לכמה חודשים. בפעם האחרונה פשוט הרגשתי איך אני עצובה יותר בלעדיו...). בלי גלוטן לא מזיז לי ברמת החשקים, לא חסר ולא חושבת על זה. אני חייבת לספר בתמצות שהדיאטה הזאת מסתכמת ביותר ימים של תחושת חוסר-אנרגיה, ובסך הכל אני מרגישה פחות טוב מאשר לפניה. היו ימים שזה היה קשור לזה שהרעבתי את עצמי כי לא הסתדר לי הבקר, ואני מודעת לזה. והיו ימים שאכלתי מצוין, והרגשתי שבעה, אבל לא יכולה לומר שהרבה יותר טוב. היום אני גם עם וירוס בטן, ולמעשה זו הפעם הראשונה שהתחשק לי איזה צנים - כי זה הולך טוב עם וירוסים מהסוג הזה. אבל אכלתי סלט עשיר והיה בסדר. מחר יחלפו שלושה שבועות. אני על הנייר אוכלת מעולה, אבל סיכום הביניים מעלה שהתזונה הקודמת פשוט היתה יותר טובה לי.

עוד משהו מצחיק קצת זה מידת הטרחנות שכרוכה בלעשות דיאטות כאלה. התייעצתי עם כמה חברות אופליין, ושמתי לב עד כמה אני עסוקה במה אכלתי, וכמה, ואילו תופעות ואחרי כמה שעות... שיואו, זה אמנם מעניין ומסקרן, אבל לגבי עצמי - זה לא טבעי לי להיות כ"כ טרחנית בנושא. שלא ישתמע כאילו אני אומרת שהעניין עצמו טרחני, אני מרגישה שזה מה שזה הוציא ממני. לפני זה הכל היה פשוט כל כך - הייתי רעבה, אבלתי מה שלגוף שלי התחשק. עכשיו - המבחר הצטמצם, ואם לא התחשק לי על מה שיש , פשוט נשארתי רעבה. זוועה. מה שכן, הצלחתי להתגבר על זה ועכשיו אני אוכלת ושבעה.

עוד דברים לשים לב אליהם - הפכתי להיות הרבה יותר צמאה. יש ימים שהצמא שלי פשוט לא מגיע לסיפוק כמעט. יש ימים שלא.

שליחה על ידי גוגוס* » 12 מאי 2011, 23:44

היה לי רופא/כירופרקט/הילר/קוסם רוסי שאמר לי אף פעם לא להיגמל בבת אחת. שהגוף חוטף שוק לא בריא
ממ, זו טענה אחת מוכרת. הטענה מהצד השני היא שכאשר את עושה משהו טוב לגוף לא אמור לקרות לו משהו לא בריא. אם מדובר בגמילה אז תחווי סימפטומים של גמילה וזהו. הגמילה היא בריאה.
תודה על הדברים שלך לגבי איתור התחושה המקדימה. זה בהחלט החלק הקשה אבל אני אשאב השראה מהדברים שלך.
ושמחתי לשמוע על דרך ההתמודדות שלך עם העניין החברתי והציפיות.

במבי, אני מודה שמה שאת מספרת לא נשמע לי טוב. ההרגשה הפיזית ומצב הרוח והצמא הזה. תחושת הבטן שלי (וזה לא חוכמה כי תחושת הבטן שלי תמיד כזו לגבי כולם

) היא שהדברים היו נראים אחרת לו זנחת את כל מה שמזיק והשארת רק דברים חיים וטריים וזהו. אבל יש שם איזה קול שאומר שאולי את ספציפית פשוט הסתבכת במשהו שאת לא זקוקה לו.
ולגבי הטרחנות, אני יכולה להבטיח לך שהיא לא נשארת שם להרבה זמן. זה סימפטום של התחלה. אני פשוט טרחנית מטבעי ומרבה לברבר אז אני פורקת את זה בדף אבל כשלא היה לי דף ראיתי שזה ממש עובר. גם ההתעסקות וגם הדיבור. וזה נהיה סופר פשוט.

בעצם הדבר היחיד שנשאר זה קפה... וזה לא על הפרק כרגע.

חוצמזה ששמתי לב שדווקא אוכל מבושל מחזק אותי. יכולתי לראות את זה בצורה כמעט ישירה כי ב 80% מהימים אכלתי ממש חי וטרי והרוב ירקות ודגים ובשר. הכל חי. זה נהדר וטעים וזה מה שהתחשק לי, אבל כשיום אחד הכנתי אורז מלא עם מנגולד - פשוט הרגשתי מעולה אח"כ. עוד משהו שקרה לי פעמיים אחרי שהכנתי את הקרפים כוסמת הוא שנפלתי לטשטוש כבד, וזה גרם לי לחשוד שהרבה מדי כוסמת זה לא טוב לי. בינתיים אין לי אומץ לבחון את זה מחדש, כי זה היה כל כך על הפנים שאין לי כח לעבור את זה שוב פעם במידה וזה זה. אולי בהמשך.

שליחה על ידי גוגוס* » 13 מאי 2011, 10:45

במבי, הערת אזהרה שאולי מתישהו אני ארגיש בנוח להפסיק להעיר - לא אומרת את זה כדי לסתור את המסקנות שלך אלא כחומר למחשבה -
בזמנו הקשבתי לסדרת ההרצאות של עדיאל תל אורן והוא נתן לי חומר למחשבה בהקשר של מה שאת מעלה. הוא דיבר בכלל על בשר אבל אני עושה היסק כי ראיתי את זה עובד אצלי -
לפעמים מתעורר בי חשק למשהו מעובד (כולל מחומם) ואחרי שאני אוכלת אותו אני גם באמת מרגישה טוב יותר. זה לכאורה אמור לחזק את המסקנה שלי שסיפקתי היטב צורך שהיה לגוף.
טענה חלופית היא שאכן היה שם צורך אבל שמזון שאינו מעובד היה מספק אותו טוב יותר.
סתם דוגמה - נגיד שיש לי חשק עז למשהו מבושל. זה יכול להיות בגלל צניחה של מלחים. אני מקבלת את המלח ממה שבישלתי ומרגישה יותר טוב. אבל יחד עם זה אני מקבלת גם דברים נוספים שאין להם ערך תזונתי או שהם אפילו מזיקים. התחושה הטובה נובעת מזה שצורך אקוטי בא על סיפוקו. יכול להיות שלו בחרתי לאכול הרבה סלרי הייתי מספקת את הצורך וגם מרגישה יותר טוב.
אותו דבר יכול להיות עם צורך פשוט באנרגיה. הוא פתאום עולה, חריף וחד. אורז יספק את הצורך הזה ממש מהר וביעילות אבל יבוא יחד עם מחיר כלשהו שלא תמיד מורגש. פירות כלשהם יעשו עבודה דומה בלי המחיר הזה.

הבעיה עם הרעיון הזה היא כפולה:
1) זה דורש רגישות מאוד מאוד גבוהה לגוף שזו יכולת שמתפתחת לאורך הרבה זמן. מה אנחנו אמורים לעשות בזמן שהיא מתפתחת ואנחנו לא יודעים איך לספק את הצורך שעלה?
אפשר ללכת בכיוון של תזונה אינסטינקטיבית וקשב מלא אבל כאמור זה לא תמיד עובד.
2) למה זה לא תמיד עובד? כי הרבה פעמים אנחנו עסוקים והצורך לא נרשם אצלנו כדחוף בזמן. קצת כמו עם רעב. כשאנחנו מרגישים שמשהו לא בסדר זה כבר מאוחר מדי בשביל קשב מדויק ופתרון של הצורך בצורה אופטימלית. זה מביא אותנו לפתור את הבעיה כמה שיותר מהר גם מבחינת מה שאנחנו בוחרים לאכול וגם מבחינת בחירה בפתרון שיפתור לגוף את הבעיה הכי מהר.

המשמעות נוכח מה שסיפרת זה שיכול להיות שממה שקרה לך לא מגיעים בהכרח למסקנה שמזון מבושל טוב לך. גם בגלל מה שכתבתי כרגע (שהוא כאמור בגדר חומר מעניין למחשבה אבל יש בו מידה רבה של הגיון) וגם בגלל הקפה. אני לא בטוחה שמישהו יכול באמת לדעת מה קפה עושה לתהליכי העיכול של הגוף. אם את משאירה אותו צריך לקחת בחשבון שהמסקנות שלך מוגבלות ואולי כדאי לסייג אותן כדי לא להפוך השערות שלך לגבי עצמך לעובדות.

זה מחזיר אותי לתחושת הבטן הראשונה שלי לגבי עצמי שאומתה בניסוי שעשיתי - יש המון דברים שלא ידעתי על עצמי עד שהעפתי הכל. הנחתי הרבה מאוד הנחות שהתגלו כלא נכונות בגלל משתנים מתערבים שלא לקחתי בחשבון. גם במה שעשיתי אני מניחה שעוד נותרו משתנים כאלה. למשל משום שלא כל התזונה שלי היתה אורגנית וגם משום שהאורגני עצמו מרוסס בכל מיני. ועדיין, זה היה הכי קרוב שהצלחתי להגיע.

אני לא בטוחה שמישהו יכול באמת לדעת מה קפה עושה לתהליכי העיכול של הגוף
אני משתגעת מהמשפטים האלה.
בטח שיש מי שיכול לדעת, נכון שלא בבטחון מלא, כי אין 100% בבילוגיה, או ברפואה.
אבל אלה הם דברים שקל יחסית לחקור אותם ולגלות את התשובה.
האם יש טעם במחקרים האלה, האם המחקרים שבמקרה יצא למישהו לקרוא נעשו בצורה ראויה, זה כבר דיון אחר.
כרגע, ממה שחקרו והצליחו לגלות לקפה יש שתי השפעות ידועות - האחת של אצירת נוזלים והשניה שהיא פחות מתועדת ולכן אפשר להתייחס אליה בספק יותר גדול והיא העלאת הסוכר בדם.
זה בקשר לעיכול. ישנן כמובן השפעות אחרות על היכולת של הגוף להגיב להורמונים שהוא בעצמו מייצר וכו'.
בקיצור: זה שאת לא מכירה, או לא נתקלת או אני לא יודעת מה, לא אומר ש"אי אפשר לדעת". ההתנסחות הזאת פשוט מקוממת.

אני תחת הרושם שבתזונה שלי צריך לאכול הרבה.

גם אצלי זה קיים. בכל פעם אני מופתעת כמה מהר אני נהית שבעה מאוכל טוב, וכמה מעט יחסית אני אוכלת כמדובר באוכל ממש איכותי.

<קוראת כאן בבלוקים, לא כותבת כי אין לי מה להוסיף, רק להשתאות מהתובנות והידע של כולן. תודה רבה על הדף הזה והכתיבה בו>

שליחה על ידי גוגוס* » 13 מאי 2011, 15:27

וואו, מיכל, כמה כעס... פייר, עשתה לי כואב בלב ההודעה שלך. אני מקווה שאחרי שתקראי את התגובה שלי תראי שאפשר היה לפרש אותי בצורה קצת יותר נדיבה או לכל הפחות לאפשר לי להנות מהספק...

אקדים ואומר שקראתי לאורך ולרוחב את "שוטי הקפה" כך שהמידע שאת מביאה כאן מוכר לי היטב.
ואכן, וודאי שאפשר לדעת מה קפה עושה לרוב האנשים ומהי דרך הפעולה הרגילה שלו. כלומר, איך הוא מתנהג כחומר.
הכוונה שלי היתה אחרת ולא טרחתי על הניסוח כיוון שבדף הזה אני מקווה שהיא מובנת - מאחר ולכל אדם גוף שונה ההשפעות המוכרות שמנית (ויש עוד) יוצרות בכל גוף תגובה שונה. האינטראקציה בין "התנהגות הקפה" לבין התנהגות הגוף הספציפי שהוא פוגש תגרום בכל אדם למשהו אחר. גם ברמת התחושה הגופנית וגם ברמת מידת הנזק וגם בדברים נוספים כמו היכולת להיגמל ואיך תיראה הגמילה.

מקווה שאני מובנת.

שליחה על ידי גוגוס* » 13 מאי 2011, 17:03

לטובת מי שמחפשת, שיהיה מדויק, לספר קוראים "להעיר את שוטי הקפאין",הוצאת פוקוס.
כתוב לא מי יודע מה אבל בהחלט מעניין.

לא הבנתי אם את מתייחסת לאורז כאל אוכל מעובד. לגבי השאר - לא מתחבר לי, אבל אין לי זמן לפרט כרגע, אז אולי אח"כ.

שליחה על ידי גוגוס* » 13 מאי 2011, 22:33

בעיניי אורז זה ממש ממש מעובד. הרי אין לנו שום סיכוי לאכול אותו כמו שהוא מגיע בשקית. אפילו אם נשרה אותו כמה ימים הוא יזדקק לבישול ארוך וגם ל... טעם.
אם לא מתחבר לך אני אשמח לפירוט מתישהו כשיהיה לך זמן. מאתגר מאוד את החשיבה שלי.

ואוו. הרבה זמן לא הייתי פה והרבה קרה. וכל כך מעניין!

האמת שחלק עוד קראתי כאחרונת הג'אנקיות באייפון, אבל למזלי בפריס אין יותר מדי אינטרנט אלחוטי חופשי, אז נאלצתי להפסיק.

היה מאוד-מאוד-מאוד-מאוד כיף. היה כיף. היה כיף מדי אפילו, כי חזרתי עם אפס מוטיבציה לחזור לתזונה שלי, זו שכבר הצלחתי לדייק לי כל כך יפה.
פריס הייתה מושחתת ונטולת רסן כדבעי וזה היה נהדר. התחלנו כל יום עם בגט מהבולונז'רי וגבינות טובות ונקניקים טובים ויין ואספרסו קצר כל כמה שעות וטארט כזה וטארט אחר וקרם בורלה ובשר ו... בלי עין הרע!
אין ספק שתפחנו מעט למרות שהלכנו המון. אין ספק גם שלפחות בהתחלה התזונה הזאת עשתה לי, פיזית, פשוט רע. אבל משהו קרה בדרך ואיכשהו היא הפכה לנעימה. נעימה עד כדי כך שקשה לי לראות את עצמי חוזרת לתזונה הקודמת.
אולי זה גם עניין נפשי: קשה לי לחזור לארץ.

אני חושבת שאני אנסה לנחות לאט. בכל המובנים. בדרך כלל אני מאוד אוהבת להחליט וללכת על זה והתזונה היא גם סוג של עוגן בשבילי, אבל הפעם זה יהיה מוכרח להיות הדרגתי.
מה שכן - מה שמאזן אותי תמיד- להחליט לאכול אך ורק אוכל טעים. איכשהו זה תמיד עוזר.

(אני לא תורמת לדיון שהתרחש פה, כי אין לי מה. כמו רוזמרין גם אני הרגשתי שכולן מאוד חכמות ועם כולן אני מסכימה. ואז באה גוגוס ופתרה לי את כל הבעיות: תאוריה זה טוב ויפה, אבל היא חייבת לשרת אותי. בנתיים אני לא בטוחה שמצאתי לי אחת כזו בדיוק.)

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 06:24

מיכככככככככככל! איזה כיף שחזרת. ואיזו חוויה.
אני מודה שעשית לי געגוע לימים אחרים. ימים נטולי דאגות ורסן. יש בזה משהו כל כך נעים ומשחרר.
מאוד הזדהיתי עם
לפחות בהתחלה התזונה הזאת עשתה לי, פיזית, פשוט רע. אבל משהו קרה בדרך ואיכשהו היא הפכה לנעימה

וגם עורר בי מחשבה שכיום, הנעימות הזו לא אפשרית מבחינתי יותר. לא בגלל הגוף אלא בגלל הראש.
מאחר ואני לא מסוגלת לשחרר את זה יותר אני לא מסוגלת ליהנות עד כדי כך שגם הגוף ירגיש שזה נעים.
אני וודאית שאני יכולה ליהנות נגיד מפיצה או מארוחה אחת כזו. כלומר, משהו שאני יכולה לתייג כחריגה קלה יכול לגרום לי הנאה.
אבל משהו שקורה על פני ימים כבר נרשם אצלי כנושא מחיר כל כך כבד עד שאני לא מסוגלת.

וכל זה מעורר מחשבה על כך שעם כל הכבוד לגמישות שכבר דובר בה פה, היא ממש אפשרית. אצלי, אפשר למתוח את הגמישות התפישתית לצד אחד די הרבה אבל אי אפשר לזפזפ.
והתחושה היא מאוד דואלית. הרי כל מה שאני רוצה זה לא ליהנות יותר מהדברים האלה כדי שהם לא יהוו אופציה. ואז אני שומעת את ההנאה שלך וחושבת לעצמי שזה נורא לא להיות מסוגלת ליהנות יותר.

כיף שחזרת וכיף שאת כאן. מאחלת לך חיי נישואין מאושרים ומלאי גמישות. אחרי כמעט 15 שנים עם האיש שלי אני יכולה לומר די בוודאות שזו התכונה הכי מועילה.

בעיניי אורז זה ממש ממש מעובד. הרי אין לנו שום סיכוי לאכול אותו כמו שהוא מגיע בשקית. אפילו אם נשרה אותו כמה ימים הוא יזדקק לבישול ארוך וגם ל... טעם.

גוגוס, את לוקחת את הנחת העבודה שלך והופכת אותה לעובדה אובייקטיבית. אם בישול הוא מזיק - אז ברור שכל אוכל מבושל הוא מעובד. אבל הנחת העבודה הזאת לא מוכחת, והיא לא הנחת העבודה שלי.

ולמקומות שבהם אני לא מתחברת אז זה בדיוק לזה שלמשל על פי הגישה שלך - אם את אוכלת חי ומרגישה נהדר, אז ברור לך שזה בגלל זה. בעוד שאם אני אוכלת חי וטעים ומרגישה לא טוב - ברור שזה לא בגלל זה. ואם אני אוכלת 80% מהזמן חי ונהנית מזה מאוד, האמת שזה מה שבא לי רוב הזמן, אבל מרגישה לא טוב - אז מבחינתי זה אומר שכנראה חסר לי משהו שם. וכשאני אוכלת אורז (למשל) ומרגישה טוב, אז מביחנתי כנראה שזה עושה לי טוב. זה שזה לא מתיישב עם הנחת העבודה שלך, (לצורך הדוגמא, זה לא אישי) זה לא אומר שזה לא נכון. זה אומר שהנחת העבודה שלך וההתנסות שלי לא נפגשות במציאות.

לגבי הקפה אני דווקא מבינה מה את אומרת. אבל המצב הוא כרגע שאני לא רוצה להיגמל מזה, אני מרגישה רע מדי כדי להכביד על עצמי בעוד משימות מהסוג הזה.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 12:54

במבי, אני מבינה אותך לגמרי.
הבעיה היחידה שיש לי עם זה היא שמבחינתי כל הדברים הללו בכלל לא נתפשים כהנחות עבודה.
מלכתחילה הם נתפשו כאפשרויות, כמשהו ששווה לנסות. בכלל בכלל לא כהנחות.
התחלתי להניח אותם לגבי עצמי רק אחרי שבדקתי מכל הכיוונים והתנסיתי.
כשאני מציגה לך אותם אני מציגה אותם כאפשרויות שאת יכולה לבדוק.
והטענה היחידה שאני מתעקשת באמת לטעון שוב ושוב זה שאין סיבה להניח כלום בטרם התנסות.
תקני אותי אם אני טועה אבל לדעתי כרגע את מניחה שמזון מבושל טוב לך בלי שבדקת מעולם איך זה לחיות באמת, לאורך תקופה, בלעדיו.
לגיטימי לא לרצות לקפוץ על הניסוי הזה או על כל ניסוי אחר באשר הוא רק בגלל שהוא עושה טוב למישהו אחר.
אבל... זה מגביל את היכולת שלך להסיק לגבי עצמך. זו טענתי היחידה.

והטענה היחידה שאני מתעקשת באמת לטעון שוב ושוב זה שאין סיבה להניח כלום בטרם התנסות.

למה את טוענת שאני לא בהתנסות? לדעתי ההתנסות שלי ארוכה יותר כמעט יותר מכל ההתנסויות הקצרות שעל פיהן את (למשל) מסיקה מסקנות. איך את יכולה להסיק מסקנות למשל על פי חמישה ימים של דיאטה מסויימת? איך למשל את מסיקה שאוכל מבושל מזיק לך? את עושה בדיוק מה שאני עושה, רק מתייחסת ברצינות לתחושות שלך כאמינות, ובשלי את מפקפקת. אני יודעת שאת מציעה לי אפשרות לנקודת למחשבה. זה בסדר, ואני יודעת מאיפה זה בא ותודה! (ברצינות). אבל לומר שאוכל מבושל (למשל) זה אוכל מעובד כהגדרה המבוססת על כמה התנסויות שלך עם עצמך, זה בדיוק כמו שאני אומר עכשיו שתזונה ללא גלוטן היא מזיקה על פי הממצאים שלי.

תקני אותי אם אני טועה אבל לדעתי כרגע את מניחה שמזון מבושל טוב לך בלי שבדקת מעולם איך זה לחיות באמת, לאורך תקופה, בלעדיו.

בואי נשאל אל זה הפוך - למשך 1. איזו תקופה את חיית בלי אוכל מבושל? 2. בלי מאכלים עם גלוטן? אני מניחה שאלה יהיו תקופות דומות למה שאני עורכת, ועל פי זה אני חושבת שמשקל התובנות שלך על פניו צריך להיות די דומה לשלי. יכול להיות שאני טועה, אבל התרשמתי שבלי גלוטן הכי הרבה שלך זה חודש ובלי מבושל - כמה ימים או שבוע. בשניהם אני במצב דומה.

אגב, אני מייחסת חשיבות רבה לאכילה ע"פ רעב ושבע ולכמויות. יכול להיות שחלק מהתופעות שאת חווה כשאת אוכלת מאכלים "גלוטניים" זה בגלל שיש להם אפקט גדול יותר בכמויות גדולות, מאשר לירקות למשל. אבל אני לא אוכלת הרבה, ועלי ההשפעה מהבחינה הזו לא קיימת. אני חושבת שהרדוקציה לחומרים ולא לאכילה - לא מדברת אלי (כבר כתבתי למעלה).

בעצם, אני מבינה שאולי לא היה ברור. הניסוי שלי הוא להוריד חיטה וגלוטנים למשך חודש, ולחזור ולראות אם יש תופעות לוואי ואילו. לא דיברתי בכלל על להתנזר מאוכל מבושל, למרות שבפועל זה קרה כמעט כל הזמן. על רקע זה שתי חוויות היו לי חזקות: 1. שאני מרגישה לא טוב רוב הזמן. אני מודעת לזה שחלק מזה זה בגלל שהייתי רעבה. אבל לחלק השני אין סיבה כזאת - אכלתי טוב, כמויות שאני רגילה רק בהרכב אחר. ועם זאת - אני בלי אנרגיה, אני חולה חלק מהזמן, אני יותר צמאה 2. שביום מסוים דווקא כן אכלתי אוכל מבושל - זה היה לי טוב. בקיצור - אני מספרת מה עשיתי ומה קרה.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 16:46

למה את טוענת שאני לא בהתנסות?
אני ממש לא. אני טוענת שאת לא בהתנסות שכוללת הימנעות מאוכל מבושל.

איך את יכולה להסיק מסקנות למשל על פי חמישה ימים של דיאטה מסויימת?
אני לא. על הבסיס של חמישה ימים אני מהרהרת אם משהו נעים לי או לא. אם זה היה נעים אני אמשיך להתנסות ארוכה יותר.

איך למשל את מסיקה שאוכל מבושל מזיק לך?
בקלות. כשאני מורידה אותו לפרק זמן ארוך אני מרגישה מעולה. כשאני מחזירה אותו אני מרגישה הרבה פחות טוב.

את עושה בדיוק מה שאני עושה, רק מתייחסת ברצינות לתחושות שלך כאמינות, ובשלי את מפקפקת
אני לא. אפילו לא קרוב. אני מציעה לך משהו בלי לפקפק בתחושה שלך אלא על רקע מחשבה אפשרית שאולי יכול להיות יותר טוב.
ואני תמיד תמיד מניחה שיכול להיות שאני טועה. ת-מיד!

לומר שאוכל מבושל (למשל) זה אוכל מעובד כהגדרה המבוססת על כמה התנסויות שלך עם עצמך
זו הגדרה אישית לגמרי. אני מנחשת שזה עובד בשביל עוד אנשים. אבל לרגע אין לי את היומרה לומר על זה משהו מעבר לזה שכדאי לנסות את זה.

זה בדיוק כמו שאני אומר עכשיו שתזונה ללא גלוטן היא מזיקה על פי הממצאים שלי.
ואת תהיי צודקת. אבל המסקנה שלך תהיה טובה רק נוכח נסיבות מסוימות שכוללות, במקרה שלך, אוכל מבושל וקפה וכל מה שאת אוכלת.
את לא תוכלי להסיק שהיא מזיקה אבסולוטית כי בתזונה שלך יש עוד המון גורמים שמשפיעים ואי אפשר פשוט להתעלם מהם.

בלי גלוטן הכי הרבה שלך זה חודש ובלי מבושל - כמה ימים או שבוע
לא כך הוא. הייתי בלי מבושל ובלי גלוטן ובלי קפה ובלי סוכר חודש שלם. אולי זה מסביר את חוסר ההבנה בינינו - אני ניסיתי להוריד הכל בבת אחת לפרק זמן שנחווה על ידי כמשמעותי.
והוא אכן היה כזה.

הרדוקציה לחומרים ולא לאכילה - לא מדברת אלי
כנ"ל. ולכן אני בעד להיפטר מכל מה שאנחנו צורכים לא בדרך שבה הוא מוגש לנו בטבע ולא לנסות לדלות מתוך התזונה משהו בפינצטה. אני כן חושבת שזה עדיף על לא להתנסות בכלל.
אז היום את יודעת שבמצב העניינים הנתון של התזונה שלך אין לך בעיה של גלוטן. אשרייך וטוב לך. אני חושבת שזה מעניין וחשוב לדעת.

הבנתי. רציתי לשאול למה לדעתך כל כך קשה להתמיד במשהו שהוא כל כך טוב? אני יודעת למה לי קשה להתמיד כשאני נגמלת מקפה: 1. לא טוב לי (למרות שאני יודעת שגם עם קפה זה לא טוב רוב הזמן, אבל בלי קפה אני עצובה) 2. אני מכורה ומשתוקקת. אז אצלך (למשל) יש רק את החלק השני, נכון? כי כשאת ניזונה בדרך שאופטימלית לך את מרגישה מעולה. אז אני הרגשתי רוב הזמן מעולה קודם

ועכשיו לא. אני שוב אומרת - אני לא מסיקה שדרך התזונה הזאת היא לא טובה, אלא שבאופן אישי לי היה טוב יותר קודם. יכול להיות בהחלט שהקפה והסויה בקפה מלכלכים לי את התוצאות, ועם זאת - אם גלוטן היה שחקן כזה חשוב בהצגה מין הסתם היה אפקט לזה שהוא יוצא. האפקט הוא שלילי. נכון שיכול להיות שכרגע אני עם וירוס, ולפני שבוע הייתי רעבה מדי, ועוד כמה ימים שסתם הרגשתי לא טוב, אבל העובדה היא שמאז שהפסקתי אני כמעט כל הזמן לא מרגישה טוב.

אגב, אני ידעתי מראש שאני לא רגישה לגלוטן. זאת הרגשה פנימית שהיתה לי. אבל אני צריכה לשים לב מה קורה כשאני מחזירה אותו...

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 20:31

למה לדעתך כל כך קשה להתמיד במשהו שהוא כל כך טוב?
מבחינתי, כיום, זה רק בגלל מה שקורה סביבי. בגלל שיש דברים שם שהתרגלתי לצרוך מהילדות.
האמת היא שכיום אין לי בכלל בכלל השתוקקות סתם ככה. באמת עברתי כבר כמה גמילות אמיתיות והן משאירות את חותמן לטובה.
היו זמנים בהם הזיתי פיצה או מאפים או פסטה.
היום זה כבר לא ככה יותר. היום הקושי שלי הוא רק כאשר אני נתקלת במשהו מהדברים האלה מול האף, וזה קשה יותר ככל שאני מוכנה פחות וככל שהמצב הנפשי/פיזי שלי גרוע יותר באותו רגע.
שימי אותי בלי עייפות קשה, בלי מצב רוח גרוע במיוחד במקום שאין בו תזונה מערבית נורמלית, אלא רק את מה שאני אוכלת, ולא תהיה לי בעיה לחיות ככה לנצח. אני מדמיינת מצב כזה כגן עדן, לא כמקום שבו אני כל הזמן אתגעגע ואחיה בתחושת החמצה.

מזכיר לי שכמה זמן אחרי החודש המוצלח ההוא נסעתי לאנגליה לשבוע. במרקס אנד ספנסר יש סלטים משפחתיים טריים כל יום מוכנים לקחת. ממש טובים. ויש שם מחלקה אורגנית נהדרת של פירות וירקות חתוכים ומה לא.
כשאת משלמת כסף על משהו, והוא לא סתם זרוק שם מול האף שלך, את נאלצת להשקיע שבריר של מחשבה בלאן ללכת, כמה להוציא, מה לקנות.
אכלתי שם בשיא הדיוק, בלי שמץ של בעיה, וחזרתי הביתה מאושרת.
גם היום בתל אביב, הרבה יותר קל לי מחוץ לבית. אני לוקחת איתי דברים מוכנים או שאני קונה וזה מאלץ אותי לעצור ולהקדיש שנייה של מחשבה.
במצבים כאלה אין לי שום בעיה, שום חשק, שום כלום.
אבל שימי אותי כאורחת בארוחה שכמעט אין לי מה לאכול בה וכולם מסביב מתענגים על... ואני בבעיה. תביאי לי הביתה עוגיות ואני בבעיה. וכו' וכו'.
כשאני חושבת על זה, זה אפילו לא חשק, הדבר הזה שמתעורר שם. זה הצטלבות של המציאות עם זיכרון ישן ומשהו בחיבור הזה מבלבל מאוד וגורם לי לפעול על תוכנה אחרת. תוכנה מפעם.
מחקתי אותה מזמן אבל עד שלא מפרמטים רוח הרפאים שלה עוד שם.

לעניין הגלוטן - ממה שסיפרת אני לגמרי מסכימה עם המסקנה שלך. אני מאחלת לך רגישות גבוהה שתאפשר לך להבחין בשינויים, אם יהיו כאלה, אחרי שתחזירי אותו. ויותר מזה אני מאחלת שלא יהיו שינויים לטובה

מוזר, אבל זו האמת. אני באמת מאחלת לך.

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 20:37

טוב, לפני עידן ועידנים היה בדף הזה מהלך של ניסויים המוניים בבני אדם

זוכרות את זה? הרבה קוראות לקחו לעצמן משימות למשך חמישה ימים ותוך כדי היו עדכונים והיה כיף.
אז... אני לוקחת לעצמי משימה לחמשת הימים הקרובים. להתבונן בכמויות ולאכול רק מתוך תחושת שובע ולעצור אכילה על בסיס תחושת שובע.

מישהי פה רוצה להצטרף עם משימה משלה?
מניסיון הפעם הקודמת, זה פי אלף יותר כיף ביחד.

שבוע טוב לכולן.

מישהי פה רוצה להצטרף עם משימה משלה?
המשימה שלי היא לזכור סוף סוף לארגן לעצמי הזמנת סלמון מג'קו, כדי לאפשר לי את ארוחת הצהריים הכי מדוייקת לי (-:

שליחה על ידי גוגוס* » 14 מאי 2011, 21:47

בשמת, בהצלחה. דווחי כשזה קורה

אולי יעניין אותך להשוות איכות ומחירים. לא ניסיתי אז אין לי המלצה אבל נתקלתי.

אם היה לי אומץ, הייתי הולכת על ניסוי של שבוע בלי קפה.
בלי לחם. זה הכל. בלי לחם חמישה ימים.

בהצלחה לנו!

שליחה על ידי ממ* » 14 מאי 2011, 22:29

גוגוס ובמבי, שוב עוקבת בעניין רב אחר הדיון המרתק שלכן.

אני יודעת למה לי קשה להתמיד כשאני נגמלת מקפה: 1. לא טוב לי (למרות שאני יודעת שגם עם קפה זה לא טוב רוב הזמן, אבל בלי קפה אני עצובה) 2. אני מכורה ומשתוקקת.
במבי, האם את מוכנה להרחיב? מה לא טוב לך כשאת שותה קפה? גם לי קפה עושה מצב רוח טוב. אני חושבת שבגלל זה ממש קשה לי לוותר עליו.

_זוכרות את זה? הרבה קוראות לקחו לעצמן משימות למשך חמישה ימים ותוך כדי היו עדכונים והיה כיף.
אז... אני לוקחת לעצמי משימה לחמשת הימים הקרובים. להתבונן בכמויות ולאכול רק מתוך תחושת שובע ולעצור אכילה על בסיס תחושת שובע._
גוגוס, משימה מצוינת שנשמעת בדיוק מתאימה לך עכשיו. מחכות לדיווחים ותומכות בך.

אני במצב לא רע. לא קשה לי בלי גלוטן ובכלל אני אוכלת מעט מאוד פחמימות דגניות, לטובת אגוזים ושקדים. ספורט יומי גם עוזר. כל עוד אין לי מיגרנה, זה לא רע. אני גם, כמו גוגוס, מנסה להוריד כמויות של מלח. נדמה לי שאני פחות נפוחה. נשקלתי ולפי המשקל כאילו עליתי כמה קילוגרמים. אבל לפי הבגדים בכלל לא. המאזניים מאוד מאוד ישנים, אולי הם לא מדויקים.

שליחה על ידי ממ* » 14 מאי 2011, 22:35

המשימה שלי היא לזכור סוף סוף לארגן לעצמי הזמנת סלמון מג'קו, כדי לאפשר לי את ארוחת הצהריים הכי מדוייקת ל
לכי על זה.
וגם מיכל, בהצלחה

ספורט יומי גם עוזר.

נשקלתי ולפי המשקל כאילו עליתי כמה קילוגרמים. אבל לפי הבגדים בכלל לא.

אולי החלפת שומן בשרירים? שרירים שוקלים יותר משומן.
מי שאוהבת למדוד, שתזרוק את המשקל ובמקומו תיקח מטר. זו מידה אמינה יותר.

לאכול פחות, חמישה ימים של לאכול פחות. הנה, כתבתי את זה.

שליחה על ידי ממ* » 15 מאי 2011, 07:06

שרירים שוקלים יותר משומן.
כן, אני יודעת. אבל מתקשה להאמין שבזמן קצר התפתחו שרירים עד כדי כך. זהו לא ספורט מסיבי.

מי שאוהבת למדוד, שתזרוק את המשקל ובמקומו תיקח מטר. זו מידה אמינה יותר.
נכון

מישהי פה רוצה להצטרף עם משימה משלה?

אני רוצה ומבקשת מעצמי שלושה חודשים של תזונה בריאה ונכונה לי, בלי מוצרי חלב בקר וסוכר, עד הלידה.
אני ממש אשמח להתחיל היום ולהצליח בחמשת הימים הקרובים.
בהצלחה!
@}

מצטרפת,

משימה- לאכול ל א ט בתשומת לב, ללא שום דבר בדרך ובאמצע, 5 ימים GO....

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 08:13

יש! איזה כיף!
בשמת - להתקשר לג'קו. כדי שזה ייחשב לך בחמישה ימים הדג צריך להגיע ולהיאכל עד חמישי

מיכל - חמישה ימים בלי לחם. זורעת לך בראש את הרעיון של לתפוס אומץ עד שבוע הבא ולנסות את הבלי קפה. תמיכה מאסיבית מובטחת.
אמא נוסעת - לאכול פחות. לא יכולה להתאפק ומזכירה לך לאכול לפי הצורך. לפי הרעב. יכול להיות שזה יהיה פחות ממה שאת רגילה אבל זה נשמע לי כלל יותר נוח ויותר קל מאשר רק "פחות" וזה גם מחדד תחושות מאוד חשובות.
שגית - בלי חלב, בקר וסוכר. שיהיה לך הריון קל ונעים. וגם... נדמה לי שראוי להגיד ברוכה הבאה לדף? אחלה קפיצת ראש
כריסטופית - לאכול לאט. וואולה, תזכורת גם לעצמי. תודה ו... ברוכה הבאה גם לך?
גוגוס - לאכול לפי רעב ושובע

שבוע מקסים ובהצלחה לכולן. בבקשה לעדכן ולעשות בדף שימוש לקבלת תמיכה.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 08:25

והנה אני פוצחת בעדכון בוקר. התיישבתי לארוחת בוקר כמעט בלי תאבון. יכולתי לא לאכול כלום.
העניין הוא שכאשר תינוקתי תירדם בערך בשמונה וחצי אני ארצה לעשות יוגה. לא התחשק לי להיות רעבה בדיוק אז ולא נוח לעשות יוגה על בטן מלאה (שזה מה שהיה קורה לו אכלתי מאוחר יותר).
בקיצור, קיבלתי החלטה מודעת בכל זאת לשתות את השייק הירוק שלי. אבל... בניגוד לרגיל שבו אני גומעת חצי ליטר ואז עוד איזה חצי כי נשאר בויטמיקס ואין מה לעשות עם זה...
עצרתי אחרי חצי כוס, בערך 300 מ"ל. בחיי שממש הרגשתי שבעה. היה ממש משונה לגלות שאני זקוקה לממש מעט.
התרגלתי לחשוב על עצמי כמישהי שרעבה מאוד בבוקר. לא רוצה לומר שום דבר כולל אבל הבוקר הזה בהחלט לא הייתי רעבה. והיה נעים מאוד לשים לב לזה ולא לדחוס פנימה סתם כי יש וזה בריא.

אני הפסקתי הבקר עם הניסוי שלי אחרי 3 שבועות וקצת. קמתי בהרגשה מאוד רעה, עם כאב ראש וגוף והבנתי לעומק שזה בכלל אל משנה אם זה קשור או לא - אני עוברת משהו לא טוב, וזה לא זמן מתאים. לא הייתי רעבה בכלל, אבל איכשהו אכתי חצי קרקר שיפון (וכדור אדוויל) ואני מרגישה הרבה יותר טוב. גם אתמול קמתי דומה ולחקתי כדור והמשכתי להיות מעוכה. היום אני מרגישה יותר טוב קצת, טפו. אני לא יודעת מה הקשר לגלוטן ואם קיים - אבל הבנתי שאני עדינה מדי וצריכה להקשיב לקולות האלה שפשוט צורחים לי שמשהו לא טוב בזה כרגע לפחות. בנוסף, לא הצלחתי בכלל לשתות קפה הבוקר מרוב שהרגשתי רע.

ממ - אני חושבת שהקפה עושה לי טוב, אבל לא בכל הפעמים. אני חושבת שהחלב סויה לא טוב לי, אבל חלב רגיל עוד יותר לא טוב לי - וזה מלכוד. לפעמים הקפה משמח אותי, חלק מהשמחה היא מהטקס הזה של לשתות קפה - אני אוהבת לא רק את הקפה אלא גם לשתות קפה. המחשבה המקורית שהיתה לי ועדיין לא הוצאתי לפועל הוא להיגמל מלשתות קפה מבלי להיגמל מקפה: אני רוצה לקנות במקס ברנר את פולי הקפה העטופים בשוקולד מריר, ופשוט לאכול איזה שניים בבקר ולראות מה קורה.

אני צריכה עזרה עם מטרה קצת אחרת - יש לי בקע בפופיק ואני צריכה למצוא כירורג מומלץ לניתוח. ואני פשוט לא מצליחה להבין איך לעשות את זה ולקדם את זה. סליחה שאני מתעלקת, אבל אולי זה יעזור לי. אם יש רעיונות אני אשמ לשמוע.

גוגוס - כיפאק היי! נשמע כמו התנסות מחזקת..

לא מתחשק לי לפרט כרגע רק רוצה לספר לכן שבזכותן פצחתי סוף סוף בדיאטה של המון ירקות וסלטים מעולים וממש מעט פחמימות ובעיקר בלי סוכר. תודה תודה תודה..
ובהצלחה לכן עם המשימות @}

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 10:22

החלב סויה לא טוב לי, אבל חלב רגיל עוד יותר לא טוב לי - וזה מלכוד.
במבי, האיש שלי עבר לחלב אורז של אדמה בקפה. בלי שום תוספות מזיקות. הוא אומר שזה ממש בסדר לו והוא עדיין נהנה מהקפה. אולי תבדקי את זה?
יש המון סוגים שעמידים בחום. חלב שיבולת שועל ועוד כל מיני. האיש מפונק אז אם הוא אומר שזה תחליף טוב הייתי מקשיבה

אני רוצה לקנות במקס ברנר את פולי הקפה העטופים בשוקולד מריר.
אחלה רעיון! מגניב ביותר ונשמע לי כיף ומפנק.

יש לי בקע בפופיק ואני צריכה למצוא כירורג מומלץ לניתוח.
יופי של מטרה! כל הכבוד.
אם את בקשר עם יעל שוראקי הייתי שואלת אותה. בינתיים אני מבררת לך אצל חברה שהיא פנימאית מדהימה.
שאלות שאני לא יודעת אם מתאים לך לענות עליהן כאן אבל יעזרו לי לעזור - מאיזה איזור את בארץ? ובאיזו קופת חולים?

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 10:24

אינדיאנית, יישר כוח!
שיהיה גם לך בהצלחה.
על הדרך מרשה לעצמי להציע לך לשנות טרמינולוגיה. זה די קל, כמו להחליף דיסק. וזה מוביל לאט לאט שינוי מחשבתי.
להיפטר מהמילה "דיאטה". יש לה (אופס, אצלי. אולי אצלך לא?) קונוטציות לא נוחות כמו איסורים והגבלות.

תקראי את המשפט הבא ותראי מה זה עושה לך - פצחתי סוף סוף בשינוי תזונתי של המון ירקות וסלטים מעולים וממש מעט פחמימות ובעיקר בלי סוכר.

אז מה אם כבר אמרתי בהצלחה. עוד פעם - בהצלחה.

מכבי. איזור השרון, אבל גם תל אביב זה לגמרי קרוב בשבילי.

יעל שוראקי הפנתה אותי למישה שעושה דברים כאלה רק כחלק מניתוח של - איך קוראים לזה? אה כן - מתיחת בטן. אני לא בעניין. הרב כירורגים עושים את זה רק כחלק מניתוח קוסמטי רחב. אני רוצה את השיפוץ הנקודתי במינימום התערבות (ושיהיה אסתטי כמובן

)

אגב, למה איחלת לי שלא יהיה שינוי לטובה כשאני אחזור לאכול כרגיל? מזל שאני לא מתייחסת לדברים כאלה ברצינות. אני דווקא שמחה נורא שאני כבר מרגישה יותר טוב...

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 10:39

להיגמל מלשתות קפה מבלי להיגמל מקפה.
במבי, עוד משהו בקשר לזה. קודם כל, אם את אוהבת את הטקס אז למה בעצם לא לקיים אותו עם משהו אחר? חליטה טובה או מים חמים עם נענע ולימון?
אני יודעת שבשביל שותי קפה זה לא אוות דבר אבל אולי זה כן יועיל לך. שווה לנסות.
היו פה בדף לא מעט נשים שעשו משהו דומה ודיווחו על תחושה טובה. שיש להן את הזמן הזה לעצמן שהוא כל כך יקר, שיש להן מה להזמין בחוץ עם חברות. שזה חם ונעים בדומה לקפה.

ועוד דבר - ממש מלבב בעיניי שאת שוקלת אפשרויות לגבי הקפה. נשמע כאילו יש בך איזו קול מאוד נחרץ לגבי החשיבות שלו בשגרת היום שלך ואולי גם בשביל הגוף שלך, ויש איזה קול אחר שמתכנן שינויים ונשמע הרבה פחות נחרץ. ממש מרגש לשמוע את זה מהצד ובעיקר עושה חשק לבדוק בעצמי איפה נתקעתי על משהו שאפשר לאט לאט לצאת ממנו.

לא לא - תה זה איכסה. ניסיתי, זה הופך את הכל להרבה יותר עצוב. תה בפני עצמו - אני שותה ונהנית. אבל זה לא תחליף לקפה, זר לא יבין זאת

נשמע כאילו יש בך איזו קול מאוד נחרץ לגבי החשיבות שלו בשגרת היום שלך ואולי גם בשביל הגוף שלך, ויש איזה קול אחר שמתכנן שינויים ונשמע הרבה פחות נחרץ

אני כבר הפסקתי כמה פעמים בעבר. לא יכולה לומר שהיה לי טוב בלעדיו. הבעיה היא לדעתי הסויה. אני אבדוק את ההמלצה של בעלך. אבל אני לא בטוחה שסויה בפני עצמה זה טוב בכמויות (אני מעריכה את זה בככוס ליום).

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 10:49

למה איחלת לי שלא יהיה שינוי לטובה כשאני אחזור לאכול כרגיל?
פחחח... לא הסברתי את עצמי כמו שצריך. הניסוי שלך היה שמורידים גלוטן ואז מחזירים אחרי חודש. אם ההחזרה לא גורמת לך שינוי לרעה סימן שאין לך בעיה של גלוטן. אז איחלתי לך שלא יהיה שינוי כזה ותוכלי להסיק בתנאים הנוכחיים שאין לך רגישות לגלוטן. במילים אחרות - התכוונתי למשהו טוב. ואני ממש ממש שמחה לשמוע שאת מרגישה יותר טוב. יותר חשוב מכל ניסוי ומכל תזונה באשר היא.

לגבי הניתוח, אני רואה שאני לא מבינה למה התכוונת. בואי תסבירי בדיוק איזה ניתוח זה (יש לו שם מקצועי?) ומה את מצפה להשיג.
את מחפשת רפואה פרטית? משהו דרך קופת חולים? משהו דרך הקופה אבל מסובסד?
שאדע מה לשאול.

איזה יופי, גוגוס! נשמע שכבר הולך לך לשים לב בזמן!

חשבתי על מה שכתבת, לגבי הרגשת השובע אפילו באמצע הביס - והבנתי, שבנקודת הסיום באמת אין לי בעיה, אבל בנקודת ההתחלה יש לי.
הרבה פעמים אני עדיין מפספסת את סימני הרעב שלי.
או, לא מפספסת אבל לא נענית להם: דוחה לאחר כך.
אז המאמץ המודע שאני עושה כבר כמה שנים, ורואה ממש פירות (-: בשנתיים האחרונות, הוא לשמוע את סימני הרעב שלי בזמן ולכבד אותם בזמן.
מאוד מקל עלי העניין הזה עם הגבינה הצרפתית השמנה, כי קל לי לקום ולחתוך לעצמי חתיכה.

עוד דבר שהבנתי הוא, שיש לי בעיה עם סלט. זה מהחשיבה על הרפואה הערבית העתיקה ושיטת התזונה שלה.
אני אנסה לכתוב את הדברים בלי להיכנס לפרטים:
הגוף שלי שונה מהגוף של האיש שלי. מה שטוב לי פחות טוב לו, ומה שטוב לו פחות טוב לי.
לכן, כאשר הוא עושה סלט, הוא עושה אותו לפי טעמו. ואז, הגוף שלי לא מגיב כל כך טוב לסלט.
ממה שלמדתי ואני ממשיכה ללמוד, הבנתי מה אני צריכה לעשות כדי שהסלט יתאים לי: ראשית, אני צריכה שיהיו בו יחסית יותר עגבניות במינון, שנית אני צריכה בצל (לא חשוב אם ירוק או לבן), פחות לימון סחוט וטיפה יותר שמן זית, וכדאי שתהיה גם איזה שן שום קטנה איפשהו באוכל.

עוד דבר שהבנתי: לא טוב לי להוסיף אבוקדו לסלט, זה מרע את המצב.
הבנתי מדוע אבוקדו היה טוב לי בעבר עם לחם וחמאה.
הבנתי מדוע לא טוב לי לאכול אבוקדו עם מיץ לימון (זה חטא על פשע מבחינת הגוף שלי).
נכון לי לאכול אבוקדו כמו שהוא עם מעט שום וכנראה גם ליד אורז.

לי, רוב הזמן, קשה להכין סלט. אין לי ממש תשובה לבעיה הזאת, אני רק יודעת שככל שאני מתחזקת, גם בזה אני משתפרת. ועדיין. בכל זאת אני צריכה למצוא דרך שהסלט יתאים לי, אחרת אני לא מרגישה טוב אחרי האוכל, גם למחרת בבוקר.
ואני גם מבינה, שהוא זקוק לסלט כפי שהוא מכין אותו, ולא בטוח שיהיה לו טוב בגירסה שטובה לי...

צריך את שיטת הקערות (השיטה שבה יש ירקות נוספים חתוכים בקערות וכל אחד מרכיב לעצמו את הסלט שלו מהקערה הכללית ומהקערות המשניות).

לכל המכורות לקפה, כמוני.
אני יודעת שאני נהנית מהטקס וכל זה, אבל ההתמכרות שלי נעוצה גם בזה שמלבד רטלין וספורט, קפה הוא לפעמים הדבר היחידי שמצליח לפקס אותי.
קשה לי להתחיל משימה ללא קפה, לא בגלל ההרגל, אלא כי אחרת אני מתפזרת לכל הכיוונים. (עכשיו כשאני כותבת את זה אני מבינה בעצם איזה שירות דב עושה לי הקפה כשהוא יוצר אשליה של זמנית של פוקוס, אבל הרי לא מלמד אותי התמודדות אמיתית.)
בכל אופן, מה שאני מנסה להגיד הוא: תנסו לראות מתי אתן שותות קפה. לא רק מתי לאורך היום, אלא מתי עולה החשק. אצלי לפחות, לפני שאני מצליחה להיפטר ממשהו, אני חייבת להבין בדיוק את טיב הקשר שלי אליו. לרוב זה עוזר.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 11:05

בשמת, לגבי הסלט, אכן בעיה. אין לי ממש הצעות לפתרון אבל מהצד אני יכולה לנחש שאת פשוט תמצאי פתרון כלשהו. זה כנראה ייקח זמן כי יש כאן גורם מעכב - יש סלט. וקשה מאוד לדחות משהו קיים ולהכין חדש רק כי... אני יודעת את זה כי האיש שלי כמעט תמיד אוכל דברים שלא ממש בא לו עליהם רק כי הכנתי את זה לטעמי.
אם תמצאי פתרון בבקשה תעדכני. זו בעיה שיש להמון זוגות וזה מעניין לחשוב עליה בצורה יצירתית.

משהו לגבי זה -
מאוד מקל עלי העניין הזה עם הגבינה הצרפתית השמנה, כי קל לי לקום ולחתוך לעצמי חתיכה.
לי יש פתרון דומה אבל האמת היא שבניגוד אליך אני ממש לא שלמה איתו.
כשאני רעבה ולא מכבדת בזמן את הסימנים אני שולחת יד לכמה פירות יבשים. ברמת המודעות זה נשמע כמו מה שאת עושה עם הגבינה.
אבל זה משתיק לי את הרעב. אז אני לא הולכת אחרי זה לאכול עוד משהו או לבדוק למה בעצם רעבתי כשרעבתי.
סליחה על ההשוואה אבל זה מרגיש לי כמו מוצץ. מן משתיק קול שכזה.
הרבה יותר טוב מלרעוב אבל משבש משהו בכל זאת. וקשה לתקן את המשהו הזה כי הרעב באמת נעלם. אז אין לי סיכוי כבר לדעת מה רציתי כשהייתי רעבה ואין לי כבר סיבה להכין גם לו ידעתי מה זה.
בקיצור, גם לי יש פתרון כזה אבל אני ממש משתדלת לא להגיע אליו.

_עוד דבר שהבנתי: לא טוב לי להוסיף אבוקדו לסלט, זה מרע את המצב.
הבנתי מדוע אבוקדו היה טוב לי בעבר עם לחם וחמאה.
הבנתי מדוע לא טוב לי לאכול אבוקדו עם מיץ לימון (זה חטא על פשע מבחינת הגוף שלי).
נכון לי לאכול אבוקדו כמו שהוא עם מעט שום וכנראה גם ליד אורז._

אוי בשמת! בבקשה תסבירי! למה כך ולא אחרת?

_מאוד מקל עלי העניין הזה עם הגבינה הצרפתית השמנה, כי קל לי לקום ולחתוך לעצמי חתיכה.
לי יש פתרון דומה אבל האמת היא שבניגוד אליך אני ממש לא שלמה איתו.
כשאני רעבה ולא מכבדת בזמן את הסימנים אני שולחת יד לכמה פירות יבשים. ברמת המודעות זה נשמע כמו מה שאת עושה עם הגבינה.
אבל זה משתיק לי את הרעב. אז אני לא הולכת אחרי זה לאכול עוד משהו או לבדוק למה בעצם רעבתי כשרעבתי._
משהו לא מסתדר לי פה:

למה את צריכה לבדוק למה רעבת?
כי ההיפותיזה שלך היא שהרעב לא אמיתי?

כשאני לוקחת גבינה זה מפני ש:
א. אני רעבה ואני כן מכבדת את הסימנים ואני כן מטפלת בזה.
ב. הכלל החדש שלי: קודם כל אוכל. כלומר, אם אני אעמוד עכשיו ואתחיל לבשל יהיה אוכל רק עוד שעה. אז אם לא התכוננתי מראש, ולא הכנתי אוכל לפני שנעשיתי רעבה ועכשיו אני כבר רעבה - אז לפחות לאכול הרגע.
ג. מפני שאני בוחרת במודע לאכול שומן איכותי, כדי שלא להגיע לקריז למתוק/ללחם, שהוא קשה ומיותר גם אם לא "נכנעים" לו.

המחשבה שלי הולכת ככה:
אם היית רעבה, ואכלת כמה פירות יבשים, ושבעת, ואת לא רעבה יותר, והפסקת - מה הבעיה בזה?
למה את כותבת "משתיק לי את הרעב", שמרמז על זה שיש פה זיוף בתחושת הרעב וזיוף בתחושת השובע?

אוי בשמת! בבקשה תסבירי! למה כך ולא אחרת?
החלטתי שאני לא רוצה להיכנס פה לאבחנות של הרפואה הערבית. לעניין זה אפשר ומומלץ ללמוד אצל "אורי מאיר-צ'יזיק"
אגיד בקצרה:
לכל אחד יש אוכל שמאזן אותו ואוכל שלא טוב לו.
לפעמים האוכל שמאזן אותך הוא לא פריט אחד (כמו למשל: תפוח) אלא שילוב של מרכיבים, כי רק ביחד הם נותנים תוצאה שטובה לך (למשל, תפוח ושקדים).
בשבילי, לאבוקדו יש אפקט מסוים עלי, שמחמיר עם תוספת של מיץ לימון, אבל ממותן עם תוספת של אורז מלא וקצת שום.
אז אחרי אבוקדו עם מיץ לימון יהיה לי לא טוב בבטן, ואחרי אבוקדו טבעי עם טיפונת שום קצוץ ואורז מלא טוב לי בבטן ואני שבעה ועירנית.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 11:45

החלטתי שאני לא רוצה להיכנס פה לאבחנות של הרפואה הערבית
אני מצרה על כך. מה שכתבת עכשיו מאוד מעניין וגם מועיל לתשומת הלב הכללית למה שאוכלים.

לעניין הפירות היבשים. נו, לא הולך לי היום. הפעם אני לא מובנת בגלל המחסור בניקוד.
מבחינתי, כשאני רעבה, אני לרוב לא סתם רעבה. חלק ניכר מהזמן אני רעבה למשהו מסוים. כלומר, אם אני אעצור בזמן תחילת הרעב סביר שאני אבחר מה לאכול באופן מודע פיזית. וזה יהיה קשור לצורך מסוים שעולה באותו רגע. הרעב אצלי הוא בדרך כלל לא סתם לאוכל.
מתוק הוא כמו שומן במידה מסוימת (לא בהכל, זה ברור). הוא סותם את הרעב.
תחושת השובע לא מזויפת אבל היא גם לא מדויקת. נדיר שכאשר אני רעבה בגלל שלא אכלתי מה שאני אזדקק לו זה מתוק. אם הייתי במצב של מודעות, תשומת לב וקצת זמן, הייתי מפיקה הנאה רבה יותר מסלט, או אבוקדו או לא יודעת מה.
כמוך, אני מעדיפה לאכול פירות יבשים ולשבוע מאשר להיות רעבה ולחשוב נורא חזק

אבל על פני זה אני מעדיפה לעצור עוד רגע, לחשוב מה אני באמת רוצה ולהקדיש לזה זמן להכנה.
מאחר ואני לא מבשלת כלום זה לרוב די פשוט. ממש כמה דקות. אבל אחרי הפירות היבשים לא נשאר רעב אז אין מוטיבציה לעשות את כל זה. לא את המחשבה ולא את ההכנה.
מקווה שאני מובנת.

רוצה גם להצטרף.
בלי קשר להזמנה שלך גוגוס, אני כבר שבוע - עשרה ימים מנסה לאכול ללא גלוטן בכלל ולהפחית מאד סוכר.
לא יוצאת בהצהרות של הגבלה מוחלטת כי ראיתי שבפעמים הקודמות זה החליש אותי. טוב לי לנסח משהו כללי ולא מאד נחרץ ואז ללכת צעד צעד, ארוחה ארוחה ושם לבחור כל פעם מחדש. בינתיים זה עובד יופי. לא מאה אחוז, אבל כמעט כמעט לא נגעתי בגלוטן (חוץ מנפילה אחת כשהייתי יום שלם מחוץ לבית כמובן) כבר שבוע וגם את הסוכר מצליחה למתן מאד. הכנסתי אגבה לתפריט וזה יופי, כשאני בבית אני ממש בסדר, כרגיל השעות שמחוץ לבית הן ההתמודדות.
רוצה בחמישה ימים הבאים להמנע לגמרי מגלוטן ולהוריד משמעותית את הסוכר (אני יודעת שכאן לרוב נהוג ללכת על הורדה מוחלטת של דברים מהתפריט, ובכל זאת מרגישה שדוקא הקביעה הלא מאד ברורה הזו היא מה שמאפשרת לי כרגע את התהליך).

אפשר להוסיף את המשימה שלי?

למשך חמישה ימים - לא לאכול מול המחשב.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 15:26

גוונים, איזה כיף שאת כאן. מה שלומך? האמת, חסרת לי.
נשמע מעולה מה שאת עושה. ממש מעולה. וזה בכלל לא נכון שנהוג כאן משהו. יש מגוון של מטרות וצרכים ואני דווקא מתרשמת שלפחות בסיבוב הזה יש כמה נשים שבחרו משהו הרבה יותר כללי בניסיון לקדם עיקרון כלשהו, ללא הקצנה.
איך את עם הכנות של דברים לפני יציאה מהבית? אני שואלת כי גם לי היה קשה מאוד מחוץ לבית ובתהליך של למידה זה דווקא הסתדר. והיום הרבה יותר קשה לי דווקא בבית. אולי כדאי לך לפרק את הקושי הזה ולנסות דרכים לפתרון?
בכל מקרה, שיהיה בהצלחה.

אמא נמרה , איזה יופי. מזדהה עם המשימה שלך. גם אני עושה את זה לפעמים ומרגישה שאני לא באמת אוכלת. שיהיה לך בהצלחה רבה.

_החלטתי שאני לא רוצה להיכנס פה לאבחנות של הרפואה הערבית
אני מצרה על כך. מה שכתבת עכשיו מאוד מעניין וגם מועיל לתשומת הלב הכללית למה שאוכלים._
אז אם אני אכנס לפרטים הזויים כמו יסוד, מזג ומרה, לא אחטוף פה התקפות שאני מדברת וודו ושאין לקשקושים האלה שום תוקף? (-:

אם תבטיחו לי, אז אני אפרט.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 16:27

ושאין לקשקושים האלה שום תוקף?
פחח... למי אכפת מתוקף? או שזה מעניין ונוגע במישהו, ויותר טוב - משנה משהו, או שלא.
גם לי אומרים כל הזמן שאין לדברים שלי תוקף... אז? אני אשתוק בגלל זה?
מה פתאום? אני אגיד שזה תקף רק לי וזהו.
נסי ותהני. ובעיקר... תכתבי. התירוצים שלך לא ממש מתקבלים כאן בהבנה

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 16:30

אגב, בשמת, כמי שלא מתחברת לעקרונות של הרפואה הסינית, אני יכולה לומר שמהסברים קודמים שלך לא היתה לי בעיה להפריד את העקרונות (שלא דיברו אלי) מהרעיונות שניתן ליישם בקלות. אם תהיה מי שהעקרונות, או ההסברים, גם ידברו אליה, אז היא פשוט תרוויח פעמיים.

_אז אם אני אכנס לפרטים הזויים כמו יסוד, מזג ומרה, לא אחטוף פה התקפות שאני מדברת וודו ושאין לקשקושים האלה שום תוקף?
אם תבטיחו לי, אז אני אפרט._

בטח! מבטיחה.

באיחור קל, שנובע מהבדלי השעות, אני מצטרפת למשימה של גוגוס (לאכול תוך הקפדה מקסימלית על רעב ושובע) מ-ע-כ-ש-י-ו.
זה ניסוי שכמה שהוא מעניין אותי הוא גם מפחיד אותי (מסיבות לא רציונליות, כמובן) אז אני מאד סקרנית לראות איך הוא ילך.

ולבשמת - אקספקטו פטרונום....

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 18:25

הי, עוברת. מעולה שהצטרפת עם זה ואני ממש שמחה שיש לנו אותן משימות.
סקרנית מאוד לדעת למה זה מפחיד, אם בא לך לפרט.

בינתיים, מספרת שיש לי אחלה יום. כמעט...
אחרי היוגה תכננתי לאכול כי אחרי פעילות אוכלים, נכון? אבל אז בדקתי וגיליתי שאני לא רעבה. לא אכלתי.
אז תכננתי לאכול לפני שאצא מהבית כדי לא להיות רעבה בחוץ אבל שוב גיליתי שאני לא רעבה ושוב לא אכלתי.
זו כבר היתה טעות כי מהר מאוד נהייתי רעבה בחוץ ולא היה לי מה לאכול. כשחזרתי הביתה הייתי בלחץ של זמן ואז הרבה עשייה.
לא אסון. הכנתי בצ'יק סלט גדול ומפתה מאוד והגעתי לאכול אותו ב... 16:30. כלומר, בערך ארבע שעות הייתי רעבה.
אבל זה לא היה רעב נורא כי הייתי עסוקה וזה לא העיק עלי. וכאשר אכלתי זה היה מהנה ומדויק.

המסקנה שלי מהיום הזה עד כה - יש לי העדפה ברורה להיות קצת רעבה מאשר לאכול בלי תחושת רעב.

האתגר של הערב - אני פוגשת מישהי במסעדה צמחונית מעולה. אני צופה שלא אהיה רעבה בשעה הזו ושזה יסבך את ההזמנה שלי.
יש לי שתי אפשרויות. לאכול שם משהו קטן או לשתות חליטה וכו' או לצבור קצת רעב ולאכול שם משהו נורמלי שעה לא הכי מתאימה.
עוד נראה...

בכל מקרה, אני מרגישה שבחרתי ממש טוב את המשימה שלי. אני מוכנה לזה וכל העיסוק עושה לי רק טוב.

טוב, אז אני ארחיב קצת.
אבל על רגל אחת.

לפי הרפואה הערבית העתיקה (המבוססת על הרפואה היוונית העתיקה, וקרובה לרפואה ההודית/איורוודית),
יש 4 יסודות ביקום: אדמה, מים, אוויר ואש. כל דבר ביקום מורכב מאחד או יותר מהיסודות האלה, גם עולם הטבע וגם העולם האנושי, כולל הגוף והנפש.

יש גם 4 מזגים המורכבים משני זוגות ניגודים: קר-חם, לח-יבש. הם יכולים להיות בצירופים: חם ויבש, חם ולח, קר ויבש, קר ולח.
שימו לב שעד עצם היום הזה אנחנו מאפיינים אנשים בעזרת התורה הזאת כבעלי "מזג חם" או "מזג קר" (חם מזג, קר מזג). אלה מושגים מתורת הרפואה הנ"ל, שאנחנו אפילו מבינים באופן חלקי.

ובגוף האדם יש גם 4 מרות (נוזלים הקשורים לתהליכי העיכול, וכן, "כיס המרה" שייך לעניין): מרה אדומה, מרה צהובה, מרה לבנה ומרה שחורה.

ברפואה היוונית כינו את האנשים המתאפיינים ב[עודפים של] מרה מסוימת: סנגוויני, כולרי, פלגמאטי ומלאנכולי בהתאמה (נכון שזה כבר מתחיל להישמע מוכר?). עד היום אנחנו משתמשים בעברית בביטוי "מרה שחורה" כדי לתאר אדם בדיכאון (מלאנכולי).

כל אלה מטאפורות כלליות לצורך התייחסות לטבע ולאדם. כשמדובר בבריאות, שפת המטאפורות הזאת משמשת לכל אדם להכיר את עצמו ולדאוג לבריאותו.
עוד עיקרון בסיסי של תורות הרפואה האלה הוא תורת הניגודים. למשל, אם אדם סובל ממחלה שמתאפיינת, לפי האיבחון בתורה הזאת, ב"עודף חום" - אז מאזנים אותו על ידי קירור. לעומת זאת, אם אדם סובל מ"קור" אז מאזנים אותו בעזרת "חום", אם סובל מיותר מדי לחות - מאזנים אותו על ידי דברים שמייבשים, וכן הלאה.

הרעיון הוא לשמור על האיזון והבריאות בעזרת "כוחות טבעיים" (תזונה, שינה וכן הלאה), ורק במקרים קיצוניים, ששום דבר לא עוזר, לפנות לאמצעים יותר טכנולוגיים.

אז קודם כל אדם צריך להכיר את "הטבע" שלו. בתקופה העתיקה התורה הזאת היתה ממש בשפת בני האדם, וכל אחד ידע מה טבעו. הטבע גם יכול להשתנות במידה מסויימת לאורך החיים. בתקופה מסויימת אדם יכול להיות יותר "מים" (למשל, בילדותו) ואחר כך יותר "אוויר" (למשל, בשנות העשרים שלו).

כל אחד ואחת מכם, שקוראים עכשיו, יכולים לנסות לחשוב לגבי עצמם, האם היו מגדירים את עצמם כבעלי מזג חם או מזג קר, ואם יחסית מתונים (קרובים יותר למרכז מאשר לאחד הקצוות) - אז לאיזה כיוון. רובכם תדעו. חלק מכם יודעים אם אתם נוטים לפלגמאטיות או למלאנכוליות, לכולריות או לסנגוויניות

עכשיו לאוכל:
אני פענחתי לגבי עצמי, שהטבע שלי חם ולח. מה שמקשר אותי ליסוד האוויר ולמרה האדומה. כשאני יוצאת מאיזון בצורה קשה זה יכול להיות לכיוון המרה הצהובה, או, הנפוץ יותר, עודף לחות/ליחה.

כדי לשמור על האיזון שלי אני צריכה אוכל שמאוזן לכיוון היובש. אסור לי לאכול צירופים שהם קרים ולחים, כי זה גורם לי לכאבי בטן וקלקול קיבה ותיפקוד לקוי והמון המון תופעות אלרגיות (נזלת, אף סתום, עיניים דומעות, קוצר נשימה וכו'). גם אסור לי לאכול צירופים שיוצאים חמים ולחים כי זה יוצר אצלי עודף חום שמתבטא בעצבנות, רגזנות, אי שקט והרגשה לא טובה.

אז לגבי מה שכתבתי קודם:
חסה ומלפפונים - יסוד המים, קרים ולחים
עגבנייה - אש, חמה ויבשה
בצל - חם ויבש
שום - חם ומאוד מייבש
שמן זית - חם
פטריות - קרות ולחות
אבוקדו - לח
החמוץ הוא קר, ולכן מיץ לימון - מקרר, קר ולח

אז סלט שבו יש חסה, מלפפונים ומיץ לימון - מאוד מקרר.
אם נוסיף לו שמן זית ועגבניות נאזן אותו קצת.
אבל בשבילי, עדיין הסלט הזה - מתוך ניסיון - יוצר עודף ליחה. או ליתר דיוק, מגביר את עודף הליחה שיש אצלי מלכתחילה.
אם אני רוצה סלט שיתאים לי יותר, הוא צריך להתאים יותר ל"מזג" הספציפי שלי. נגיד שאני בדרגה 6 בסולם החום והלחות - אני צריכה סלט בדרגה 6- כדי לאזן אותי לנקודת האפס (סתם מטאפורה מתמטית).
זה אומר שאני אישית צריכה קצת יותר "לחמם" ו"לייבש" את הסלט. זה יכול להיות בתוך הסלט עצמו - למשל, להוסיף עגבנייה ובצל שהם חמים ויבשים. אם זה יהיה במינון המתאים, הסלט ייצא מדוייק לי, ואני ארגיש טוב לאכול אותו, וגם אחרי שאכלתי אותו.
בהתאם לדברים אחרים שאני אוכלת באותה ארוחה, יכול להיות שאצטרך להוסיף גם שום בשביל לייבש ולחמם עוד (למשל, גבינה לבנה היא קרה ולחה ולכן גם מצד תורת הרפואה הזאת אני אמורה לא לאכול מוצרי חלב רכים. אבל לפחות בשביל לאזן חלק ממנה אני יכולה לאכול שום).

אבוקדו:
אם אני אוסיף אבוקדו לסלט - מה שאני אעשה זה להוסיף לו עוד לחות...
זה טוב מאוד למי שהמזג שלו יבש, במיוחד למי שהמזג שלו יבש מדי. סלט שבו שולטים החסה, המלפפונים והאבוקדו, ומאזנים אותו קצת שמן הזית והעגבניות - יהיו מאוד טובים לו. ממש יאזנו אותו.
לי, לעומת זאת, יהיה התקף אלרגיה פיכסי מזה.

כדי להרוויח מאבוקדו, כדאי לי לאכול אותו עם שום שמייבש ומחמם, ועם אורז שגם הוא חם ויבש. השילוב, במינון נכון (גם הכמויות הן פקטור פה), יאפשר לי לאכול אבוקדו ולהפיק ממנו את המיטב.
ושוב, הכל תלוי מה עוד אני אוכלת באותה ארוחה.

עכשיו אקשר לזה את הדוגמא שנתתי בעבר עם ארוחת סלמון:

הדגים הם קרים ולחים.
לכן, מבחינה מסוימת הם יכולים לאזן את החום שבטבע שלי. אבל יותר מדי קור ולחות לא טובים לי כי הם יוצרים עודף ליחה אצלי.
אז אם אני אוכלת סלמון (קר ולח) אני צריכה לאזן אותו. ואכן, התברר לי שהצירוף המיטבי בשבילי הוא:
סלמון (קר ולח) אפוי בתנור (גם צורת הבישול תורמת למזג של המאכל), עם המון שיני שום (חם ויבש), נאכל עם המון חמאה (חם) ועם משהו חריף, למשל שומר כבוש (חריף יש לו אפקט חם שמייבש).
הצירוף הזה ממש טוב לי.
שוב, מישהו עם טבע שונה - צריך לאזן את עצמו בצורה אחרת.
למשל, בשר העוף הוא חם ולח. כשלמדתי את זה הבנתי למה אני לא מרגישה טוב מעוף: כי הוא מגביר אצלי את החום והלחות, ההיפך מאשר מאזן אותי. אם אני רוצה לאכול עוף, הוא חייב להיות יבש (לכן אני אוכלת אך ורק חזה עוף), רצוי צלוי/אפוי (יבש), ואם מהמרק אז חייב להיות עם איזה חריף (חרדל או עמבה או משהו). ואני לא יכולה לאכול את העוף במרק עצמו, כי זה ממש מגעיל אותי (כמובן: העוף בתוך המרק הוא שילוב עוד יותר חם ולח! מה שטוב לאחת מבנות משפחתי, שהטבע שלה קר וזה מאזן אותה ועושה לה ממש טוב).

מקווה שיצא מובן.
גם לרפואה הסינית יש סיווגים של המזונות לפי קור/חום וכו', וגם הם מתאימים כך את המאכלים לטבע האדם. הייתרון של הרפואה הערבית היא שהיא יותר מקומית, ולכן עוסקת יותר במה שאנחנו אוכלים באיזור הזה ולא ברשימות של מזונות שלא קשורים אלינו בכלל...

_כלומר, בערך ארבע שעות הייתי רעבה.
אבל זה לא היה רעב נורא כי הייתי עסוקה וזה לא העיק עלי. וכאשר אכלתי זה היה מהנה ומדויק._
ממש מרתק.

אני מרגישה שהדברים האלה הם הבדלים באישיות, את מבינה?

כי אצלי, אם אני אהיה רעבה ארבע שעות ורק אז אוכל - זה לא יהיה מדוייק. זה יהיה "מאוחר מדי". אחרי שכבר נפלתי ונחלשתי.
אבל גם נקודת המוצא הפוכה: את סובלת (מדייקת: לא טוב לך עם זה, זה משהו שאת סובלת ממנו, אפילו טיפה) כשההיחלשות שלך מתבטאת באכילת יתר ללא הקשבה לרעב - בעוד שאני סובלת כשההיחלשות שלי מתבטאת באכילת חסר ללא הקשבה לרעב.

כשאת לא מקשיבה לעצמך, את אוכלת "מוקדם מדי ויותר מדי".
כשאני לא מקשיבה לעצמי, אני אוכלת "מאוחר מדי" אחרי שכבר איבדתי את הכוחות שלי ואז לא משנה מה אני אוכלת, זה כבר לא מדוייק לי. זה כבר לא עושה לי טוב.

אני מחדדת את ההבדלים האלה כי אני רוצה להגדיל את תשומת הלב של כולנו, לא להניח שיש דרך אחת לעשות את הדברים.

יש אחת שצריכה להיות קצת רעבה. זה עושה לה טוב!
ויש אחרת שאסור לה להיות רעבה - זה עושה לה רע.
יש אחת שנוטה לאכול יותר מדי, וזה עושה לה רע.
יש אחת שנוטה לאכול פחות מדי, וזה עושה לה רע.
יש אחת שצריכה חמש ארוחות מתונות ביום.
יש אחת שצריכה שלוש ארוחות יפות ביום. ומנוחה ארוכה ביניהן.
יש אחת שצריכה לאכול מאכלים "מקררים", ואחרת צריכה לאכול מאכלים "מחממים".
זאת שצריכה מאכלים מאוד "מחממים" תימשך ליין וקפה והם יעשו לה טוב. לעומתה יש כאלה שיין וקפה ממש דוחים אותם או סתם לא טובים להם. הם לא צריכים כאלה דברים "מחממים", המזג שלהם מספיק חם גם ככה, תודה (-:

גוגוס, אם עושה לך טוב לאכול שייק ירוק, תמרים, הרבה סלטי ירקות חיים וכדומה - זה מרמז על כך שאוכל "מקרר" ובעיקר "מלחלח" טוב לך. עוד סיבה לכך שאוכל "מחמם" כמו פיצה משפיע עלייך ממש ממש רע. מאוד יכול להיות שאת נוטה לעודף "יובש" (מבחינת תורת הרפואה הערבית/יוונית/הודית) ולכן מזון עתיר לחות מועיל לך ביותר.

עוברת אורח, איזה כיף שהזכרת לי!

שליחה על ידי טוות* » 15 מאי 2011, 20:35

אני מכורה קשה
ביום שישי החלטתי שמיום ראשון אני אנסה שבוע בלי גלוטן וסוכר
עד אתמול בלילה לא נחתי מלחסל את כל הזבל שיש בבית
היום מישהי הוציאה עוגיות לא נגעתי בהם אבל אז חזרתי הביתה ומצאתי את עצמי בסופר קונה עוגיות (שוקולד צ'יפס)
כן אכלתי אותם כמובן, כן את כל הקופסא
כל פעם אני קוראת כאן את הדפים אני מזדעזעת ממה שיש באוכל שלי מכמות הזבל שאני אוכלת מחליטה לעשות שינוי ולא מצליחה
אני לא מצליחה להפסיק לאכול את זה

מה עושים?

אוקיי, אז בינתיים לא מצליח לי, אבל זה לא מפתיע.
הגעתי לאכול כשאני כבר רצחנית מרוב רעב (כן, כשאני רעבה אני נהיית עצבנית עד כדי כך...) ואז עניין אותי רק לאכול, רק לעבור מרעב לשובע. לא אכלתי הרבה יותר מדי (מבחינת התחושה שלי עכשיו, אחרי האוכל), אבל כשניסיתי להקשיב לתחושת השובע ולזהות אותה תוך כדי אכילה נתקלתי בהתנגדות פנימית.
וזה מוביל לשאלה למה נסיון כזה כל כך מפחיד ומרתיע אותי. התחושה היא של קיפוח, של הגבלה, של מחסור. כאילו אם אני אפסיק לאכול בתחושה הראשונה, המרפרפת, של שובע, אני "אכריח" את עצמי להפסיק לאכול לפני שבאתי על סיפוקי. מכאן נובע, כמובן, שסיפוקי בהקשר הזה אינו של סיפוק הרעב, אלא משהו אחר.
בעצם, אם בכל זאת לאמץ את השיח ההתמכרותי, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.

בשמת, תודה רבה!
קראתי מרותקת.

איך הגעת למסקנה שהמזג שלך לח?

והאם יכול להיות שבעלי מזג חם יקבילו בעצם לבעלי לחץ דם גבוה של ימינו? ובעלי מזג קר יהיו עם לחץ דם נמוך?

בשמת, פשוט מרתק, תודה!
גוגוס, אני כל הזמן פה! קוראת ומחכימה ולא מוצאת את הזמן ובעיקר את הפנאי כדי להכנס לתהליך של כתיבה, תיעוד, תהיות ותובנות.
תודה על קבלת הפנים החמימה כהרגלך.
איך את עם הכנות של דברים לפני יציאה מהבית?
גרועה ביותר. שונאת את זה. אני יודעת שזה הכי קל בעולם לזרוק לתוך קופסא פירות יבשים ואגוזים אבל איכשהו אני גם לא מביאה את עצמי לעשות את זה וגם אם כבר עשיתי את זה, לעולם כמעט לא יבוא לי לאכול את זה. זה כל כך לא מפתה אותי, אני אוכלת את זה רק כשאני מתה מרעב וזה הדבר היחיד שיש בסביבה.
מה שאני צריכה זה סלט. אני צריכה סלט זמין לאורך כל היום ובכל מצב. אם היה לי את הסלט הזה (לרוב עם טחינה, לפעמים רק עם שמן זית) נשבעת שהייתי נפטרת מכל הגלוטן הזה בלי הרבה קושי. אבל אני לא מצליחה לייצר לעצמי את הסלט הזה בכמויות שאני צריכה ובעיקר לא מצליחה להכין לעצמי אותו לפני יציאה מהבית ואז גם לקחת אותו (לרוב אני מתניידת ללא רכב מה שמסבך לי את הענין) ולאכול אותו ברגע הנכון (לפני שהוא נהיה מגעיל אחרי יום שלם בתיק).
מה שכן בזמן האחרון הפסקתי את הלופ האינסופי שהייתי בו שבגלל שסלט אין בעיה להכין בבית אז חבל לקנות בחוץ, אבל בבית כאמור אני לא מצליחה להביא את עצמי להכין אותו וחוזר חלילה. אז בזמן האחרון התחלתי לקנות סלט, נכון זה בזבוז כסף אבל הגוף מה זה מודה לי על זה אחר כך.

וגם, בכמה ימים האלה ללא הגלוטן ועם המעט מאד סוכר, כל כך נוח ונעים לי בבטן ובגוף... לא יאמן הדבר הזה (בעצם יאמן כל כך!)

גוגוס, נשמע שאכלת ממש מעט היום! לא?

איך הגעת למסקנה שהמזג שלך לח?
אה... (-: למדתי את הקורס של אורי ברפואת הג'אווהר (תציצי באתר שקישרתי). לקח חמישה מפגשים והמון חומר כתוב עד שהגעתי למסקנה הזאת, אף על פי שבעצם כל חיי אני יודעת שיש לי מזג חם (-: (כל משפחתי יודעת את זה LOL), ואף על פי שכאשר למדתי את שיטת אבי גרינברג (שמבוססת גם היא על תורת 4 היסודות אם כי ממקורות אקלקטיים) כבר התברר לי די מהר שהיסוד הדומיננטי אצלי הוא האוויר (או הרוח, אם תרצו, וזה די בולט, אני חושבת LOL).

והאם יכול להיות שבעלי מזג חם יקבילו בעצם לבעלי לחץ דם גבוה של ימינו? ובעלי מזג קר יהיו עם לחץ דם נמוך?
לא, זה לא עובד ככה. בעלי מזג חם הם בעלי מזג חם. ממש כמו שזה נשמע. זה לא קשור ישירות ללחץ הדם.
אני למשל בעלת לחץ דם נמוך (110/70 או פחות) כל חיי. נוטה לרדת עוד יותר במצבים שונים.

נכון זה בזבוז כסף אבל הגוף מה זה מודה לי על זה אחר כך.
לא ביזבוז, לא ביזבוז. אנחנו צריכות לעשות סוויץ' בחשיבה!
לעשות מה שבכוחות שלנו ולא להלקות את עצמנו על זה שאין לנו כוח.
לבדוק מה עובד לנו ומה לא וללכת עם זה, לא להתנגד (נדמה לי שזו היתה ניצן שהזכירה לנו את העיקרון החשוב, לעולם לא להתנגד. אם טעיתי, סליחה, תקנו אותי).

אין כוח לעשות סלט? מגעיל לסחוב אותו יום שלם בתיק? אז במקום זה אני אוכלת זבל? אז זה לא עובד בשבילי. זה ביזבוז. של כוחות, של משאבים, של כסף על אוכל זבל.
לקבוע מטרה, לכוון אזימוט, לבדוק מה הדרך שאני אצליח להגיע בה אליו. מה שעובד, זאת התוכנית.
וגם, שום דבר הוא לא לנצח.
ככל שהתזונה שלך תהיה יותר טובה לך, ככה לאורך זמן תתחזקי.
כרגע את חלשה, כי התזונה שלך היתה רעה לך. כשאת חלשה אין לך כוחות. את נתלית על סלע ונאחזת בשארית כוחותייך לא ליפול לתהום.
ככל שאת מתחזקת, את מטפסת למעלה ומתחילה ללכת על קרקע יציבה. זה כבר אחרת. יגיעו פתרונות אחרים. יהיו צרכים אחרים. ייפתחו פתחים חדשים.

בשמת, אין כמוך!

אחרי שבוע אשפוז עם הקטן ואכילה של כל מה שעבר לידי כי לא היו ארוחות מסודרות ויש יותר מכונות ממתקים בבית חולים ממכונות בריאות
מכריזה על המשימה שלי - להפסיק לאכול סוכר.

ודרך אגב - אני נגמלתי מקפה (בסבב הקודם שהייתי ללא סוכר) תקופה ארוכה שתיתי מים חמים עם תמר.

בשמת - דבריך מרתקים, תודה!

יש כאן נשים דתיות?
יש לי שאלה על תזונה בשבת, אני מחפשת את הדף המתאים לשאול אשמח להכוונה

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 23:48

אוי לי... שמונים אלף דברים להגיב והשעה מתקרבת לחצות ומחר לא יהיה פנאי. מתקצרת...

בשמת, תודה. מעניין מאוד. מתלבטת לגבי האבחנה של הצורך במלחלח אצלי. אני כמעט תמיד בעומס של ליחה בגוף. או שהאבחנה לא מתאימה לי או, שזה סביר ביותר, שהמזון שאני אוכלת לא לגמרי מתאים לי. לא פוסלת את האפשרות שיש לי משיכה לדברים שגדלתי עליהם ושיותר קל לי להכין אותם. למשל... במצב אופטימלי אני מניחה שהייתי ממירה הרבה מתוקים טבעיים בסלטי ירקות חיים, בעיקר של עלים.
זה גורם לי לחשוב, עם קשר ובלי קשר, שאולי יש לי עוד עבודת דיוק שאני צריכה לעשות. אז תודה על זה.

טוות, אהלן שבאת. אין לי מי יודע מה תובנות טובות, ובעיקר משום איני מכירה אותך. קשה לנחש מה יעבוד בשבילך.
הגישה האישית שלי אומרת שקמים יום אחד, מקבלים החלטה לטוח מאוד קצר, ועומדים בה מה שלא יהיה ואחר כך רואים.
זה עובד בשבילי.

עוברת, שומעת אותך. וגם מבינה ממש ממש טוב את מה שאת אומרת. מהצד שלי, זה שלקח משימה דומה, יש אבחנה אחרת. אולי זה ידבר אליך.
אני לא מכורה לאוכל אלא לתחושה המסוימת הזו של שובע. לתחושת מלאות מסוימת שלמדתי לכנות שובע אבל היא בעצם משהו אחר.
פעם מזמן דיברתי בדף על תחושה של חור נפשי שצריך למלא במשהו ושהאוכל עושה את העבודה לזמן קצוב.
מאחר ואני לא מתכוונת פה לשנות את הדבר הבסיסי הזה (כי זה גדול עלי וגדול על הדף) אני בוחרת בדרך אחרת - להיות שבעה כל הזמן, עד כמה שניתן. בדרך הזו אני כמעט ולא אמורה להיתקל ברעב הזה שיוצר לי תזכורת פיזית מוחשית כל כך של החור השחור. החור השחור יעלה ויצוף בהקשרים אחרים אבל לא דרך התזונה. זו הבחירה שלי. אני מרגישה שכאשר הוא פוער את פיו דרך התזונה אני משלמת מחיר כבד מדי ולכן אני חוסמת את הכניסה הזו.
הפתרון הנוכחי הוא לדאוג לא להיות רעבה. מעצם זה שאני יודעת שזה במודעות שלי אני יכולה להרשות לעצמי לשחרר את הצורך לשבוע בצורה מוגזמת. כי אני יודעת שאם הרעב יתעורר שוב אני אמלא אותו.
בשבילי זה מועיל ולפחות להיום זה עבד. אולי תראי אם את יכולה מחר, במעט יותר תכנון, לא להתגלץ' לתוך הרעב הזה שסוגר לך את אפשרויות הבחירה.

גוונים, לקנות סלט זו ההשקעה הכי שווה שיש. לא בזבוז בכלל.
שאלה - מכירה את עלים ירוקים על שאול המלך? סלט בהרכבה עצמית, לא אורגני אבל טרי מאוד וזול. סלט ענק שאת מרכיבה לעצמך ב 22 ש"ח. אולי זה מסתדר לך עם משהו.
מבינה את הצורך שלך בסלט ואת התחושה שכל דבר אחר פשוט לא מדויק ולכן מבאס. מקשה עליך - מה האפשרות הבאה אחרי סלט? מה ישמח אותך חוץ מזה, כתוכנית מגירה?

בכמה ימים האלה ללא הגלוטן ועם המעט מאד סוכר, כל כך נוח ונעים לי בבטן ובגוף...
אח, איזה עונג. שהכל במקום שלו. תצליחי!

שמחת ציון, שיהיה לך בהצלחה רבה עם המשימה שלך. אחלה משימה. הרבה בריאות לך ולילד.

שליחה על ידי גוגוס* » 15 מאי 2011, 23:54

ואני?
לי היה אחלה יום. בסוף החלטתי לצבור מעט רעב לארוחת הערב. הגעתי אליה בדיוק במצב המתאים, בשעה לא מאוחרת מדי.
אכלתי מבושל אבל בטוב טעם, בלי שפיץ גלוטן או סוכר או משהו מבאס.
אז עכשיו יש לי כמובן צרבת קלה אבל המשימה שלי להיום נגמרה מעולה.
הרגשתי במודעות עצומה, זרמתי עם הגוף עד כמה שניתן היה כתלות בנסיבות, וסיימתי בהרגשה פיזית טובה מאוד.

גוונים, אכן אכלתי מעט, ולכן הייתי רעבה. אבל הסלט שלי היה גדול מימדים וגם ארוחת הערב. אז בחשבון כולל הכל בסדר. ומה שהכי בסדר זה שכל זה הספיק לי בדיוק ולא היתה לי היום בשום שלב תחושת נפיחות מהאבסה עצמית.
לא זוכרת מתי בפעם האחרונה סיימתי ככה יום.

אני גם מסכמת:
היה קל מאוד לא לאכול לחם, אבל הגזמתי, ללא שום ספק, בשוקולד. חזרנו מחו"ל עם ערימות של שוקולד...
אבל אני יודעת מה אני צריכה לעשות, אז הכל בסדר. (אוכל בבית. זה הסוד כולו.)

ואכלתי סלט מצוין, היה לי כיף.

אני מרגישה טוב. בהירה וממוקדת. יודעת מה אני צריכה לעשות ואיזה כיף זה.

לילה טוב ובהצלחה, גם מחר, לכולנו.

גוגוס, את לא אוהבת "כל הכבוד", אז אני רק אומר שאני מאוד אוהבת את הדרך הבהירה והצלולה שבה את מהלכת בתהליך שלך. והנבונה, כמובן.

ומה שהכי בסדר זה שכל זה הספיק לי בדיוק ולא היתה לי היום בשום שלב תחושת נפיחות מהאבסה עצמית.
באמת תענוג, כל כך כיף להרגיש ככה!

מה האפשרות הבאה אחרי סלט? מה ישמח אותך חוץ מזה, כתוכנית מגירה?
וואו, שאלה מצוינת. אני מוצאת את עצמי לא יודעת מה לענות.
מסתבר שאין לי תכנית מגירה מזינה וטובה חוץ מסלט.
אף פעם לא חשבתי על זה ככה וזה ממש מפתיע אותי.
אני יכולה לחשוב על דברים ספציפיים, לא משהו שמרכיב ארוחה או משביע לטווח ארוך.
נגיד זיתים.
או גבינת עיזים.
או אבוקדו.
אולי ביצה? (לא בטוחה)
זהו כרגע. לא עולה לי שום דבר.
טוב, צריכה לחשוב על זה.
גוגוס, ממש תודה על השאלה הזו, אני הולכת 'לישון על זה', אחזור מחר עם תשובות (אולי).

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 05:57

מיכל, זה נשמע אחלה. כבר אמרתי לך פעם ואני אומר לך שוב - מתה על המודעות שלך לגבי עצמך ועל היכולת להתבונן בהכל ולהגיד (לעצמך? לנו? גם וגם?) - "הכל בסדר. הכל גם יהיה בסדר"
ותודה על המילים החמות. אני חיה איתן לגמרי בשלום

גוונים, מהיכרותי הקצרה איתך, וממה שכתבת, נראה לי שהכיוון הוא שומן. את חובבת אבוקדו והנה עולים להם הזיתים. זיתים זה לגמרי משהו שאת יכולה לסחוב איתך מהבית וזה לא דורש שום הכנה. זה בכיף יכול להחזיק אותך קצת עד שאת מגיעה לסלט. אני אוכלת ביום לפעמים עשרות זיתים וזה ממש עושה לי את זה.
חוץ מזה, אם זה אכן הכיוון, נסי לחשוב על דברים דומים. שומן במקום סוכר. אולי איזשהו סוג של אגוזים שחביב עליך? כמות קטנה מאוד משביעה ויכולה לעזור לך להעביר רעב עד שאת מגיעה למקום עם סלט. גם ביצה קשה... שגם אותה אין בעיה לטלטל.

גוגוס, ממש תודה על השאלה הזו
לעונג הוא לי. תוכנית מגירה זה דבר חשוב. אני חושת את זה על החיים בכלל...

אוי גוגוס, תודה תודה על התזכורת, אתמול היה זוועה, נראה לי שבדיוק בגלל שלא אכלתי מרעב (וגם בגלל שבעלי, שיחיה, העליב אותי, לפחות לדעתי (-: )
אז מתחילה שוב, מ ע כ ש י ו

גוונים, פעם, כשהייתי מקפידה קלה כחמורה, הייתי יוצאת מהבית עם שקית של שקדים מעורבבים בחמוציות ללא סוכר ופרכיות אורז. אבל פרכיות אורז זה די פיכס.

גם אותי פירות יבשים אף פעם לא יספקו. אבל מלפפון עם טחינה, למשל, יכול להיות ארוחה קלה וטובה. את אוהבת טחינה גולמית? כי אפשר פשוט לדחוף אותה לתיק, בלי לחשוב יותר מדי.
ושקדיה?
בבודהה בורגר מוכרים מין קרקרים חיים כאלה שעשויים ממשהו ששכחתי את שמו, אבל אני חושבת שהם בהחלט טעם נרכש.
וניצן המליצה פעם על אצות. המלצה מדליקה. אני חושבת לנסות אותה בעצמי. אם את אוהבת, אז לדחוף לתיק בפק"ל מוכן אצות, טחינה ואיזה ירק ויש לך נשנוש לא רע בכלל.

שליחה על ידי מצ'רה* » 16 מאי 2011, 09:33

בעצם, אם בכל זאת לאמץ את השיח ההתמכרותי, אני חושבת שאני מכורה לאוכל.
עוברת, א י ן ע ל י ך

שליחה על ידי גוגוס* » 16 מאי 2011, 09:40

מזמינה כל מי שלקחה על עצמה משימה לשתף אותנו. בנפלא ובפחות.
קחו מילה של מישהי עם ותק - זה הולך הרבה יותר טוב ביחד. לבד... פשוט אפשר לשכוח שבעצם קיבלנו ממש עכשיו החלטה מעולה.
יאללה, עדכונים.

אמא נוסעת, התחלה מוצלחת שתהיה לך.

גוונים, אני עם מיכל לגבי הטחינה. או גולמית או פשוט מעורבבת עם טיפה לימון ומים בשביל המרקם. אם את שמה את זה בצנצנת קטנה ומשמחת לב את אפילו יכולה להכין את זה יום קודם. נשאר לך לחצות מלפפון ופלפל ואת מסודרת.
ועוד משהו קטן - לא יודעת אם את כמוני אבל אצלי המראה משנה. אם אני אזרוק כמה דברים לשקית עלובה הכל יבאס אותי. אני ארגיש... ענייה. לא יודעת להסביר את זה. כאילו מן עליבות כזו.
אבל... כשיש לי צנצנת ייעודית ויפה ואיזה נרתיק מגניב ורחיץ לשים בו את הכל או קופסת פלסטיק אלגנטית הכל נראה אחרת. אותו הרכב הופך להיות פינוק והשקעה בעצמי וכו'. עושה לי יותר חשק להכין ויותר חשק לאכול.

סתם דוגמה מאתמול - אני באיזושהי קבוצה. לרוב אני קונה לי סלט מוכן. כשכולם הולכים לשתות קפה ומאפה אני פותחת את הקופסה ואוכלת לי סלט מקופסת פלסטיק מבאסת.
אתמול עברתי דרך הבית. הגעתי עם סלט שנראה פי שמונה יותר טוב בקופסה יפה ואלגנטית, עם מזלג נעים. כל מי שעבר לידי היה חייב להעיר משהו על הסלט הזה. כי בזמן שכולם ישבו עם כוסות קרטון מכוערות אני נראיתי כמו פרסומת למשהו. לבד מכמה הערות סרקסטיות על בריאותי המוגזמת (כנראה שאי אפשר בלי זה) רוב ההערות היו מפרגנות ונעימות ובעיקר... משתוקקות לסלט שלי.
אז כל העליבות מהפעם הקודמת הפכה לחגיגה ומשהו נעים.

יש לי שאלה על תזונה בשבת, אני מחפשת את הדף המתאים לשאול אשמח להכוונה

בדיוק חשבתי על בשבת, כשהיה חסק לי השייק הירוק.
מזמינה כל מי שלקחה על עצמה משימה לשתף אותנו. בנפלא ובפחות.

אז אני משתפת שידוע שכשאדם מקבל על עצמו קבלה כלשהי קופץ עליו יצר הרע מיוחד לעניין הזה...וד"ל

גוגוס, הכיוון שלך נכון, אני גם לא אוהבת לאכול אוכל שעמד בתיק בתוך שקית יום שלם, יש בזה משהו עלוב... ואני ישר מחפשת תחליף. בפעמים שאני כן מכינה, זה בפירוש הכנה מושקעת - קופסאות, סכו"ם וכו' ואז גם האכילה נעשית ברוב טקס ולרוב בשמחה. אלה הפעמים שאני מכינה סלט וזו ממש ארוחה.
הבעיה שלי היא כשאין זמן או כשאי אפשר להתישב לארוחה. נגיד נסיעות ארוכות באוטובוס, בא לי משהו, לא בא לי ולא נוח לי (מכל מיני בחינות) להוציא קופסא ולהתחיל לאכול. ובכלל, יש לי כנראה גם איזה מחסום חברתי, אני עדיין נרתעת מלאכול מאכלים עם ריח עז בסביבה שבה יש הרבה אנשים ויכולת אוורור מוגבלת (כיתה, אוטובוס וכד'). אולי בגלל שלי קשה עם ריחות אני לא רוצה לעשות את זה לאחרים.
כעקרון פריכיות אורז (מסתבר שיש אפילו אורגני!) בהחלט משמשות לי למן נשנוש, אני יודעת שרוב העולם חושב שזה פיכס אבל לי זה ממש בסדר. הענין הוא שאני רוצה להשתדל לאכול כמה שפחות אורז כך שזה לא פתרון מושלם.
אז זה באמת חוזר לאגוזים. בתקופות טובות אני מכינה כמות של אגוזים ועם זה באמת אפשר איכשהו להעביר זמן רב בחוץ. אבל לפעמים אני איכשהו לא מצליחה להביא את עצמי להכין אפילו את זה או שהתיק כבר ממש מלא ואין מקום לעוד קופסא או מליון ואחת תירוצים והנה יצאתי בלי כלום מהבית.
וגם, בניגוד לדברים אחרים שאני יכולה לאכול לנצח (סלט, גבינה, אבוקדו) אגוזים ממש נמאס לי לאכול אחרי תקופה מסוימת...
בקיצור, תודה על הרעיונות והתמיכה, עוד לא נמצא ממש הפתרון (אבל ללא ספק אני בדרך אליו)

מזמינה כל מי שלקחה על עצמה משימה לשתף אותנו. בנפלא ובפחות
תודה רבה!
ומסכימה איתך בעניין המראה. נעים יותר כשזה נראה מושקע ומזמין.

וואו! הרבה לקרוא ומעט מעט זמן...אני מרפרפת ומקווה להצליח להעמיק בהזדמנות.
כבר בגרסה המוקדמת של הדף הזה נכנסתי מידי פעם בשביל ההשראה..

כבר כמה שנים ששמתי לב, כמו ששמו לב כל האחרות, שיש קשר מאד מאד הדוק בין מה שאני אוכלת לאיך שאני מרגישה, בכל הרמות, וגיליתי פחות או יותר מה מזיק לי ומה טוב לי.
אני צמחונית כבר המון שנים וכשאני נמנעת ממוצרי חלב פרה (יכולה עיזים או כבשים, במידה), שוקולד וסוכר ומקפידה לא לאכול אחרי השעה ארבע-חמש (זה משתנה לפי שעת שקיעת השמש...טוב לי להפסיק לאכול שעתיים-שלוש לפני השקיעה), טוב לי.
ואני אוהבת להיות קצת רעבה. שובע ממש מכביד עלי..
גיליתי גם שברגע שנפלתי עם אחד מהם, נגיד אכלתי משהו עם חלב פרה או משהו מתוק, כבר קשה לעצור את ההדרדרות.

ועכשיו חברו ההורמונים של ההריון ופסח ונהיה בלאגן.
אתמול דווקא הלך לי טוב עד הפיצה שאכלו הילדים...
מאחלת לי ולכולן יום מאוזן וטוב.

נזכרתי שרציתי גם לשאול על קרקרים. אני חושבת שכל מיני סוגים של קרקרים (כמו פריכיות) יכולים להיות לי טעימים ולהיות פתרון מצוין. אני אוהבת כזה אוכל יבשושי, מלוח ומתובל (לא הצלחתי להבין מה זה אומר עלי מבחינת ההסבר של בשמת). עדיין קשה לי לעמוד בפני תפוצ'יפס וחבריו. אני יודעת שיש גם פריכיות מתירס ושיש קרקרים מכוסמין (שעד כמה שידוע לי מידת הגלוטן בו היא מועטה יחסית, זה נכון?) הענין הוא שאני מרגישה שזה אוכל מאד מעובד (גם פריכיות) ואיכשהו תמיד נראה לי חשוד ומי יודע מה קורה שם בתהליך . אשמח לדעת את דעתכן ביחס לסוג כזה של מזון וגם לשמוע עוד רעיון בכיוון אם יש.
תודה!