ההפלה הטבעית שלי בבית בשבוע 11

[חלום_אהבה*]

אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי באי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את המצב והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
אחרי המפגש עם הרופא נרשמתי להפלה אצל האחות. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו לנוח שיש-שבת בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון והלכתי כך לעבודה. בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון. ואמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע).
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב, והיא היתה נחמדה מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי, היא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא המליצה לי לקחת חופש מהעבודה ולהיות קשובה עכשיו לגוף.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר. אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה כמו שהבדואיות יולדות.
הרגשתי יותר ויותר חלשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה הפך לעינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף בבת אחת. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. לא כאב לי. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב רק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע. ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה אם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף. היא אמרה שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: "הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!"

וזהו!

יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.

הגוף שלי יודע לעבוד.

אני מודה לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים של הריון מתוק- עם כל החלומות והתוכניות הנלוים.
זה באמת היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש וזהו!!!

ממליצה לנשים במצבי לעבור את זה בבית!

רק תדאגו למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות) - אפילו אקמול או משהו...

וכמובן, אם יש חום או דימום מאד דרמטי - לנסוע ישר לבית החולים!!

ניתן לפנות אליי לשאלות נוספות ואשמח לעזור אם אוכל.

[חלום_אהבה*]

אני רוצה לספר על ההפלה הטבעית שעברתי. אולי זה יעזור למישהי.
לי מאד עזר לקרוא סיפורים של נשים אחרות, כשהייתי מבולבלת והמומה מהידיעה שאני צריכה לעבור הפלה.
הסיפור שלי הוא כזה:
בגילי הלא צעיר להריון, נקלטתי באי וי אף הרביעי.
לאחר כ10 וחצי שבועות הרגשתי פתאום לא טוב: כאב בטן בלילה מלווה באי נוחות בעיכול (עם גרפסים לא נעימים).
זה היה יום שלישי. השבוע ה10 וחצי שלי להריון. הלכתי להיבדק במיון והרופא איבחן את זה שאין דופק ושהעובר תואם גיל 8 וחצי שבועות. הוא נתן לי הפניה להפלה בבית חולים ואמר לעשות זאת מוקדם כדיי למנוע סיבוכים.
היגעתי הביתה, קראתי בפורומים ונמלכתי בדעתי לעבור את זה לבד. כמובן שמייד הפסקתי לקחת את נירות הפרוגסטרון שלקחתי בחודשים האחרונים.
הרופא שלי - מומחה לפריון ש"הכניס אותי להריון" היה בחו"ל ולא יכולתי להתייעץ איתו. לכן קבעתי תור לרופא מומחה אחר בעל שם.
בפגישה איתו, הרופא הזה אפילו לא בדק אותי כדיי לאמת את המימצאים. הוא אמר לי בצורה נוקבת שאני צריכה בדחיפות לארגן הפלה כי אם אחכה שזה ירד לבד עלולים להיווצר הידבקויות וזיהומים ולא אוכל להרות יותר בעתיד.
נסעתי ממנו ישר לאיכילוב כדיי להירשם להפלה.
בדרך רשמתי בטלפון אימייל לאייל פוליטי וסיפרתי לו על המצב. אייל השיב במייל והמליץ לי לחכות שבועיים ואם לא ירד לבד לעשות הפלה.
באיכילוב הרופא שפגשתי לא אמר הרבה חוץ מלמלא טפסים. שאלתי אם הוא יכול לאמת את המצב והוא אמר שלא כי אין לו אולטראסאונד... הוא אמר לא לחכות ליותר משבוע לקביעת הפלה.
אחרי המפגש עם הרופא נרשמתי להפלה אצל האחות במחלקה. לא אהבתי את חדר האחיות - האחיות היו עסוקות בטלפונים ובשיחות אחת עם השניה וחיכיתי לא מעט זמן עד שאחת מהן היתפנתה אליי.
היא דיברה אליי כמו לילדה קטנה כשהיא הסבירה על הנהלים והציטוטאק וכן הלאה.
קבעתי תור לעוד שבועיים למרות שבליבי החלטתי למצוא כל פיתרון אחר מלבד המקום הזה.
ביום שישי לקחתי חברה ונסענו שישי-שבת לנוח בצימר בים המלח. כפי הנראה השלווה של המדבר והים חלחלה לתוך גופי שנזכר מה עליו לעשות, ובמוצאי שבת בלילה החלו התכווצויות ברחם. זה הרגיש כמו כאבי מחזור חזקים ברמה כזו שלא יכולתי לישון כל הלילה.
ההיתכווצויות נמשכו גם ביום ראשון ועם זאת הלכתי לעבודה . בערב נתנה לי חברה טיפול מיוחד לגוף שעוזר במצבים של פציעות וכאב. הטיפול הזה נעשה עם מגע. זה נקרא "סיוע" וזה שייך לשיטת ריפוי של הסיינטולוגיה.
באותו הלילה, לאחר הטיפול הזה, נרדמתי מאד טוב וישנתי 8 שעות רצוף ועמוק. מה שמאד הייתי צריכה לקראת הבאות...
למחרת, יום שני, הרופא שלי חזר מחו"ל. הלכתי לפגוש אותו.
הוא אמר שהוא מצטער על מה שקרה והסביר גם הוא שאני צריכה להרשם להפלה. שאלתי מה יקרה אם אחכה שזה ייפול לבד והוא אמר שמאד ייתכן שחלק יצא מהרחם וחלק נוסף הרחם לא יצליח לפלוט. במצב כזה הרחם יעבוד קשה וידמם בצורה דרמטית. אני אגיע למיון בבית החולים ושם עלול לטפל בי רופא מתמחה חסר ניסיון. הוא אמר שעדיף שאקבע לי רופא מומחה מראש.
כיוון שאני בחורה מסודרת, כבר הספקתי לברר שישנה רשימת רופאים מומחים שעובדים דרך ה"מושלם" באסותא ובהרצליה מדיקל סנטר. סיפרתי לו על כך. הוא שאל אם יש לי שמות של רופאים...
שלפתי מהתיק את רשימת הרופאים (שהידפסתי בבית מבעוד מועד ) והיגשתי לו.
הוא עיין ברשימה ולא המליץ על אף רופא. הוא אמר שהיה מוכן לעשות את זה בעצמו אבל הוא לא עובד עם המושלם כי הם לא משלמים מספיק...
בכל מקרה הוא הדפיס לי מהמחשב את הנתונים שלי (ספירת דם וכן הלאה) וצירף להפניה למיון. הוא אמר שהפלה טבעית יכולה להתרחש כבר הלילה אז שאהיה ערוכה עם הפניה מסודרת ממנו לבית החולים.
יצאתי ממנו לפגוש שוב את החברה וקיבלתי ממנה שוב את אותו הטיפול ("סיוע").
בסביבות השעה שמונה בערב עליתי על בגדי התעמלות והלכתי לצעוד בטיילת, לאט, עוצרת מדיי פעם לנשימות. ההתכווצויות גברו והשתדלתי לזמן לי אותן. היתחזקתי בהרגשה הפנימית שאני מעדיפה את זה כך בדרך הטבעית.
חזרתי הביתה וגיליתי דימום מאד קל.
היתקשרתי למירב שרמן, סיפרתי לה על המצב. היא היתה נחמדה מאד למרות שהיא בכלל לא מכירה אותי והיא המליצה לי לנשום הרבה ולהפעיל את האגן. היא אמרה שאקח חופש מהעבודה ואהיה קשובה לגוף שלי.
פרשתי מזרן על השטיח ובעמידת ארבע - בעדינות הפעלתי את האגן לכל הכיוונים עם נשימות.
למחרת בבוקר, ההיתכווצויות עוד יותר התחזקו (אויש). הודעתי בעבודה שאני לא מגיעה.
שוב עליתי על בגדי התעמלות ויצאתי להליכה קלה ליד הבית.
בדרכי התקשרתי לידיד שלי - רופא משפחה. הוא אמר לי שהוא מאד מבקש ממני שכן אשקול לעשות הפלה בבית חולים. הוא אמר שזה הליך קצר, אחרי שעתיים אני בחוץ. ההרדמה קלה ואני אחסוך מעצמי כאב וסיכונים.
הוא המליץ לי במיוחד על ד"ר יוסף לסינג (שעובד עם המושלם). חזרתי ואמרתי לו שאני רוצה לעבור את זה טבעי. הידיד שלי אמר לי: אוקי. רק תיפגשי עם ד"ר לסינג. תישאלי אותו את השאלות. זה עדין לא מחייב אותך להיכנס להפלה. אמרתי: אוקי.
הגעתי הביתה והיתקשרתי ליוסף לסינג. הוא היה מאד אדיב ואמר שאקבע תור עם המזכירה שלו למחרת - יום רביעי בערב וביום חמישי הוא יוכל לעשות לי הפלה בהרצליה מדיקל סנטר.
רשמתי לי ביומן.
כעבור כמה דקות הרגשתי את הדימום מתחיל. סידרתי תחבושת ויצאתי למכולת לקנות כמה חבילות תחבושות נוספות. קניתי 3 חבילות, והתחלתי לצעוד הביתה חזרה.
בדרך הביתה , אופס, הרגשתי שמשהו נפל לי בתחתונים.
מיהרתי הביתה לשירותים, וגיליתי שלולית דם במכנסיים וכמה גושים שחורים כמו כבד עוף שוחים שם.
אספתי את הגושים לכוס חד פעמית, סגרתי בשקית ושמתי במקרר.
עשיתי ניקיון והחלפתי בגדים ותחבושת ונישכבתי במיטה.
מרגע זה, כל רבע שעה עד חצי שעה הרגשתי זרימה, קמתי והחלפתי תחבושת וחזרתי למיטה.
מדיי פעם ירדתי מהמיטה ונעמדתי במנח כריעה - מתוך הנחה שזה יעודד את הזרימה כמו שהבדואיות יולדות.
הרגשתי יותר ויותר חלשה והכאבים התחזקו כל הזמן.
בשעות הצהריים הגיעה אליי החברה הזו שעשתה לי טיפולים ("סיועים" של סיינטולוגיה).
הכאב הפך לצירים ואני כבר היתפתלתי וייללתי מכאב.
הדימום היה נסבל, אבל כאב כזה לא דימיינתי בחלומות הכי שחורים שלי.
הכל כאב: האגן למטה, הגב התחתון, ההתכווצויות ברחם.
החברה שלי הציעה לקחת אותי למיון אבל לא רציתי.
הרגשתי שאני רוצה להקיא מהכאב. זה היה עינוי לא מהעולם הזה.
בדיאבד, אלה פשוט היו צירים של התרחבות צוואר הרחם לקראת הפליטה, ממש כמו בלידה.
כעבור כשעתיים שנראו כמו נצח, חברה שלי התקשרה לחברה אחרת שהיא דולה וגם סיינטולוגית ושאלה מה לעשות.
החברה השניה אמרה לה שתתן לי "סיוע" ללא מגע (כיוון שמגע הגביר לי את הכאב).
החברה שלי החלה לתת לי "סיוע" שדמה לתרגיל של דמיון מודרך. צייתתי להנחיות שלה כשאני בקושי נושמת מרוב כאבים וחולשה גדולה. כעבור כעשר דקות של ה"סיוע" הזה קרה נס והכאב חלף. הייתי כל כך מותשת שנרדמתי מייד לשעה וחצי בערך.
כשהתעוררתי, קמתי והרגשתי אחרת. התיאבון חזר אליי. כבר לא כאב. סידרתי את הבית, אכלתי, עשיתי הליכה קצרה כדי לנשום קצת אויר באזור עם החברה שליוותה אותי, חוששת להשאיר אותי ללא השגחה.
חזרנו הביתה. היא הלכה מרוצה עכשיו כשנראיתי לה הרבה יותר טוב ורק ביקשה שאתקשר אם ארגיש רע ואני נרדמתי חזק עד הבוקר.
בבוקר נכנסתי לשירותים ובפלופ אחד נפל גוש שחור בגודל של אגרוף.
אספתי את הגוש הזה אם כף בכוס חד פעמית, סגרתי בשקית נילון ושמרתי במקרר.
הלכתי שוב לעשות קצת הליכה ליד הבית.
חזרתי, התקלחתי ולקחתי מונית למיון נשים.
במיון נשים היתה רופאה שנראתה לי קשוחה. אמרתי לה שעברתי הפלה טבעית והיא אמרה לי: מאיפה את יודעת? בואי נבדוק.
התפשטתי והתישבתי והיא בדקה אותי בדיקה די כואבת. היא אמרה שיש לי פתיחה של קצה אצבע, ואחר כך עם האולטראסאונד אמרה שנשאר שק הריון ושאריות הריון. ואיפה העובר? האם אני יכולה להראות לה צילום של אולטראסאונד בו רואים עובר?
היתלבשתי והוצאתי מהתיק להראות לה...
היא אמרה שעדיין אני צריכה הפלה כדיי לנקות לגמריי. שלא אחכה יותר מאוחר ממחר.
היא אמרה שיתכן שעד מחר הכל כבר יצא לבד...
חזרתי הביתה מוטרדת. התקשרתי למירב שרמן והיא אמרה לי שאלך יחפה בחוף. היא אמרה שזה יכול להגביר את "הפריסטלטיקה".
ירדתי לחוף והלכתי כשעתים יחפה בחול.
חזרתי הביתה, היתקלחתי ויצאתי לפרופסור לסינג (היה לי תור אליו, כאמור, לקראת הפלה אפשרית ביום חמישי).
במרפאה שלו הרגשתי אוירה רגועה, גם המזכירה היתה מאד נעימה.
הוא קיבל אותי מאד באדיבות. לא רצה לראות שום ניירות אלא ישר אולטראסאונד.
הוא בדק אותי באולטראסאונד ואמר: הרחם ריק. תסתכלי אין כלום!

וזהו!

יצאתי בתחושה של הקלה גדולה.

הגוף שלי יודע לעבוד.

אני מודה לעצמי שהקשבתי לתחושות שלי ולא להפחדות הרופאים!
למחרת הלכתי לעבודה לחצי יום.
אחר כך נחתי. שתיתי המון משקה ספירולינה ותוספות של ויטמינים. אכלתי טוב ונחתי.
בערב יצאתי לים וקברתי את הרקמה הזו שיצאה ממני.
נישארתי בחוף להיפרד ממה שיכול היה להיות ילד או ילדה, ומתקופה של חודשיים של הריון מתוק מלא בתוכניות וחלומות.
זה באמת היה רגע של המון עצב.
אחר כך שטפתי ידיים בים וחזרתי הביתה.
עשיתי מקלחת מרגל עד ראש וזהו!!!

ממליצה לנשים במצבי לעבור את זה בבית!

רק תדאגו למשככי כאבים, כי הצירים כואבים בטירוף (לפחות לי זה כאב מוות).

וכמובן, אם יש חום או דימום מאד דרמטי - לנסוע ישר לבית החולים!!

[טלי*]

אני מעולם לא כתבתי פה, רק קראתי. ואני רוצה לחזק את ידך ולמסור לך את אהבתי.
למדתי מהסיפור שלך לא מעט...
תודה ששיתפת.
טלי.

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עברתי מה שאת עברת 4 פעמים שהייתי בשנות ה20 ועד היום שאני כבר 60 יש לי טראומות. הלוואי שההיתי אז קוראת את דברייך ומקבלת עידוד!

[ליוויתנית*]

שלום חלום אהבה!
תודה על המילים שלך. אני כרגע במצב דומה ומחכה להפלה טבעית.. העובר תאם לשבוע 9-10 וגיליתי בשבוע 12 שאין דופק..
אני כבר ממתינה בין חודש לחודש וחצי וזה עוד לא קורה..
כמה זמן חיכית? אני נבדקתי לפני כמה ימים וצוואר הרחם עוד סגור והעובר בשלמותו ברחמי. לא קל לראות פעם שלישית עובר ללא דופק.
הרופא שלי דווקא עודד אותי כשאמר שאני לא לוקחת סיכון (והוא מאוד בכיר) מה שהרגיע אותי.
אני שוקלת אם לחכות עוד או לסיים עם זה.. פשוט עייפתי...
אשמח לשמוע ממך עוד וכמה זמן חיכית לזה

[מיק*]

הי ליוויתנית, רציתי לשתף שאצלי המצב היה ממש דומה, עובר תואם 9 שבועות, גיליתי בשבוע 11 שאין דופק, חיכיתי חודש וחצי מורט עצבים, אבל מאד שמחה שחיכיתי. אולי אם כבר חיכית ככ הרבה יש הגיון לחכות עוד קצת..

[ליוויתנית*]

הי מיק,
וואו תודה לך. את יכולה לשתף עוד קצת על החוויה? האם בסופו של דבר ההפלה קרתה ללא צורך בהתערבות רפואית?
זה ממש אותו סיפור.. לפחות עד כה...
כן אני ממש ממש רוצה שזה יקרה טבעי.. לפני שנתיים עברתי גרידה יזומה שהייתה טראומתית מאוד עבורי וכעת כשההריון הזה רצוי מאוד הכל קרה באופן טבעי והייתי רוצה שגם ההפלה תקרה טבעי.
זה פשוט פתאום קרה??
תודה לך, את נותנת לי תקווה...עשית בדיקות כלשהן?
ליוויתנית

[מיק*]

אני רוצה לכתוב את הסיפור המלא בהזדמנות, בינתיים אספר בפיזור כי אני בטוחה שזה בוער לך..

זה התחיל פתאום, דימום קל שאחרי כמה שעות התגבר בבת אחת. (מציעה לתאם עם מישהו שתוכלי להזעיק בשעת הצורך לעזרה. אני לא הייתי רוצה/יכולה לעבור את זה לבד.) זה לקח כמה שעות, רוב הזמן ביליתי באמבטיה עם המקלחת עליי.. הדימום היה כבד מאד וכאבים חזקים מאד, דומה ללידה כנראה. מדי פעם יצאו גושים, ובשלב כלשהו גוש גדול במיוחד. אחכ הדימום נחלש בבת אחת והמשיך להחלש בהדרגה במשך כמה ימים. לא היו גלים נוספים. חיכיתי לווסת הבאה ואחכ עשיתי אולטרסאונד שהראה שהתהליך הושלם.

בסך הכל הכאבים היו הכי חזקים שחוויתי , אבל הם היו "כאב טוב", הרגשתי שהגוף עושה מה שצריך. בגלל שלקח ככ הרבה זמן להפלה לקרות, כשזה התחיל חשתי הקלה וביטחון בעצמי.

הדימום היה רב, בשלב מסוים (מתקדם) ניסיתי להעמד במקלחת וכמעט התעלפתי, נשכבתי בחזרה. מהרגע הזה ליוותה אותי הדאגה שמא אני מאבדת יותר מדיי דם ותהיתי אם כדאי להתפנות לבית חולים. זה היה חלק קשה.

תקופת ההמתנה היתה קשה מנשוא. ממש שקעתי לדיכאון, אולי זה גם היה סוג של דיכאון אחרי לידה. לא עשיתי כלום בתקופה הזאת חוץ מלחכות. לא עשיתי גם אולטרסאונדים.

ההפלה היתה כואבת אך מעצימה. איכשהו יצאתי מכל הסיפור מחוזקת.
אה, ולקחתי אופטלגין נוזלי באיזשהו שלב (מאוחר)... איך לא חשבתי על זה קודם?

ליוויתנית, בהצלחה רבה. קראת את המאמר של שרהלה?

[ליוויתנית*]

מיק יקרה,
וואו תודה רבה לך. נשמע שזו הייתה חוויה מעצימה ומיוחדת עבורך.
אני מבינה שזה התחיל אחרי חודש וחצי מהפסקת הדופק נכון? כלומר עוד יש לי סיכוי
יש בי אפילו חלק שמחכה לכאב ומוכן לקבלו ואת הדם.. רק שזה יקרה מעצמו.
איך באמת יודעים שצריך להתפנות לבית חולים ושיש דימום רב מידי? בשיחתי עם שרהלה שמאוד תומכת, היא אמרה שאם באמת קמים ויש סחרחורת חזקה מאוד של סף
עילפון, זה הזמן לבית חולים, כנראה איבדנו דם רב.
כן אני מחכה ...ויש דיכאון... מוצאת את עצמי בוכה לבד.. בן זוגי טס לעבודה בצד השני של העולם וזה מקשה... לא להיות יחד כרגע.
ההמתנה באמת מונעת מלעשות כל דבר וזה ממש מעייף כבר..
וואלה לקחת משככי כאבים זה בסדר?
כן קראתי את המאמר שלה. היא משהו האישה הזו ואני מחכה לקרוא את הסיפור שלך.. מעט נשים מחכות עד לשלב מאוחר כמוך ... וכמוני (ואני מקווה שתהייה בי הסבלנות לחכות עוד קצת)
תודה רבה לך ובריאות שלמה!
ליוויתנית

[ליוויתנית*]

הי מיק. תודה על המספר
אני חושבת שארים לך טלפון מחר... יהיה טוב לדבר איתך קצת.
ליל מנוחה

[אחת_שהיתה_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן, רוצה לשתף אתכן בסיפור ההפלה הטבעית שלי. אני מאמינה שכל מי שחוותה הפלה צריכה לקרוא. הסיפור שלי התחיל בהריון "ספונטני" כמו שאומרים (הכי מתוכנן שיכול להיות..) אחרי הריון כימי אחד שקדם לו. במשך 6 השבועות הראשונים לא הרגשתי כלום.. קצת עיפות ורגישות בחזה.. אבל בשבועיים שאחריהם התחלתי להרגיש לחץ רגשי רב ולא ידעתי למה.. אני בדרך כלל בן אדם מאוד חזק ולא מתרגשת יותר מידיי. הגעתי לשבוע 8 ובבדיקת us נמצא דופק. שמחתי לגלות שהכל בסדר למרות שנאמר לי שמדובר בשבוע 6+3 על פי גודל העובר.. יום לפני בדיקת ה us התחילה לי הפרשה חומה. הרופא שלי אמר שזה בסדר ושאם יתחיל דימום לגשת למיון בדחיפות. באותו הערב של הבדיקה התחיל דימום קל רק בניגוב ועם הכתמה קלה ואי נוחות באגן/ כאבים בגב תחתון ובבטן חשכו עיניי והתחלתי לבכות, אני ובעלי נסענו למיון ושם אמר לי רופא נחמד שזה טבעי ולא להילחץ, גם הוא ראה דופק ואמר לא לחזור אלה אם כן זה הופך לדימום מסיבי כמו של מחזור. חזרתי הביתה ומאז לא נרגעתי. במשך שבוע מורט עצבים חשתי שמשהו לא בסדר, הדימום הקל המשיך וכך גם הכאבים. המשפחה והסביבה אמרו לי שאני סתם דואגת ושזה קורה לכולן אבל אני ידעתי שמשהו לא בסדר. ידעתי שהריון בריא ותקין לא אמור לגרום לי עצב כל כך גדול כפי שהרגשתי.. אחת התקופות הקשות בחיי. ואז הגיע הus המיוחל אחרי שבוע, כפי שהרגשתי לא נמצא דופק..
ועכשיו מגיע השלב החשוב מכל, אחרי שקראתי את כל הסיפורים באתר הזה (ואיזה מזל שהוא קיים!!!) הבנתי דבר פשוט, ההריון הזה לא היה צריך להמשיך, רק כאשר מבינים שכל מה שעברתי היה שיעור פתאום מבינים שיש לו תכלית. אם עד עכשיו הרגשתי שזה כל כך חבל ועצוב שזה נגמר אז לא לקחתי כלום מהחוויה המטלטלת הזאת. יכול להיות שהחוויה המשנת חיים הזאת שעברתי היתה לחינם? ברור שלא! ולכן לא חבל וזה ממש לא היה " ביזבוז" של זמן ואנרגיה. מה גם שלעובר הקטן הזה היתה כאן חוויה שהוא היה צריך לעבור וכנראה שהוא סיים את השיעור שלו, לא נכנסת עכשיו לגילגולי נשמות אבל להגיד עליו שהוא סתם הלך יהיה לזלזל במהות חייו הקצרים. אני הבנתי שמה שצריך לקרות קרה. ומחליטה לא להיות קורבן של הסיטואציה הזאת אלא לצאת ממנה מחוזקת עם מתנה ביד- שיעור חשוב בסבלנות, התמסרות, לתת לעובר הזה את המקום האוהב ביותר בו הוא יכל לחוות את חייו הקצרים. זהו בנות יקרות מקווה שגם אתן תצאו מחוזקות יותר וחכמות יותר אחרת כל זה באמת היה לחינם וחבל

[אחת_שהיתה_שם*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ועוד דבר אחרון.. העובדה ששחררתי את ההריון הזה ולא נאחזתי בו הקלה מאוד על ההפלה שהתחילה ישר אחרי שלא ראיתי דופק. במקום להסתובב עם ההריון הזה עוד שבוע ושבועיים הוא פשוט התחיל לזרום החוצה ברגע שנפל לי האסימון וברגע ששחררתי את העובר הקטן הזה לדרכו באהבה גדולה. היום אני בערך 3 ימים אחרי ועדיין מדממת אבל כבר מרגישה טוב ומעודדת ומחכה כבר להריון הבא. ותזכרו שלפעמים דווקא האנשים סביבנו מתקשים לשחרר ואנחנו בלב יכולות להגיד לעצמנו שזה בעצם כבר בסדר ואתן כבר לא במקום העצוב והמיואש הזה יותר

[מפילה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אני עכשיו במערבולת בעצמי של כל זה, ככ מופתעת שאין בכלל שיח על כמה זה שכיח.
בשבוע 8 פתאום התחילו הכתמות ודימום כבד; אולטרסאונד במיון הראה שההריון לא תקין ושהגוף בעצם התחיל הפלה.
קבלתי 2 מנות של ציטוטק שלא עבדו, ונקבעה לי גרידה לעוד שבועיים, בגלל נסיעה לחו"ל ובעיקר כי אין תורים---
מישהי יודעת האם זו בעיה להמתין את זה? אני מקווה שהגוף יפלוט הכל לבד בכל מקרה...