הגיע הזמן לחיות טוב

[אנונימי]

{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@{@

[קואלה*]

אני קואלה,
בת 35 חיה במרכז הארץ
אמא לילדון בן 3, אשה של שושה- האבא של הילדון
אוהבת לאכול ולבשל, חברה טובה, אומנות, יוגה והליכות, ללמוד דברים חדשים ולהצליח לתת מעצמי
רוצה לחיות באהבה וקבלה עצמית, של עצמי ושל העולם מסביבי
רוצה להיות יותר עצמאית בעיקר כלכלית, אבל לא רק ולהיות יותר מאורגנת ומסודרת
רוצה לשמוח במה שיש ולהגשים את כל חלמותי האפשריים ולדעת להבחין מה זה מה
רוצה יותר חברים בחיי, רוצה להרחיב את ליבי ולחזור לצחוק
רוצה להיות מובלת יותר מתשוקה ופחות מפחד
ובעיקר רוצה להוביל ולא להיות מובלת
לכבוש את עולמי

[כיוון_נוסף*]

ברוכה הבאה לפרק חדש בחייך.
לא יהיה לך אולי קל אבל יש סיכוי שבסוף יהיה לך יותר טוב.
לא כי בן זוגך ישתנה או בגלל עצמאות כלכלית אלא בגלל שסוף סוף תקבלי את עצמך.
שינית את כיוון ספינת חייך ועכשיו את מפליגה לכיוון חדש ואחר.

הצהוב:
ההבדל בין עבדות לחירות הוא היכולת לעמוד מאחורי מעשייך, בעבר, בהווה ובעתיד

כלומר, תתחילי לקחת אחריות על חייך. לברר ללמוד לשאול להתפתח - לכך נועדנו כולנו.

למשל אני מציע לך לקרוא את הטקסט שכתבת ממש כאן בראש העמוד ולשאול את עצמך מה אפשר ללמוד מזה עליך?

[קואלה*]

ברוכה הבאה לפרק חדש בחייך.
תודה, תודה

למשל אני מציע לך לקרוא את הטקסט שכתבת ממש כאן בראש העמוד ולשאול את עצמך מה אפשר ללמוד מזה עליך?
שאם הייתי לא מכירה אותי הייתי שמחה להיות חברה שלי.
וגם,שכתבתי הרבה משאלות לעתיד, אבל פחות מדי הודיה למה שיש בהווה וגם עולה תחושה של חוסר בטחון עצמי
והצהוב:
תפקידך הוא לחיות את חייך, לא להיות בשביל אף אחד שום דבר, אלא פשוט לחיות את חייך.
חיי, מהם חיי? מה שאני עושה מהם, המחויבות שאני בוחרת לקחת, המחשבות שלי עליהם והאנשים שאני בוחרת ללוות אותי במסע הזה
היום אני חולה. נדבקתי מהבן שלי.
אני שוכבת במיטה ולא לוקחת אף תפקיד.
אני עכשיו בפסק זמן מלהיות אמא ובת זוג, חברה, בת ואחות, עובדת ויוצרת. עכשיו אני מחוץ לזמן

[אורית*]

קואלה, מזל טוב והמון הצלחה בפרק החדש.. את מעוררת השראה ומרגשת.
"קחי עכשי את אושרך, את כוחך
ורוקני רשות משומשים
הסתכלי מסביבך, תאהבי את עצמך
ושמרי את נפשך לעולם"

החלמה שקטה ובקצב שלך...
חיבוק גדול ממני

[קואלה*]

http://www.youtube.com/watch?v=[po]XgQ vgbaRq4[/po]
כל כך ברור מהכתבה הזאת שיש לי הפרעת קשב
דבר ראשון שאני עושה מחר בבוקר- קובעת פגישה לטיפול בהפרעת הקשב שיש לי

[קואלה*]

במחלה למרות הסבל הגופני, מבחינה נפשית יש תחושה נעימה של טיהור. של שלווה. בטח יש לזה איזה הסבר פזיולוגי, איזה אנדרופין, או חומר טוב אחר שמשתחרר לו בדם ומאפשר לעשות פסק זמן בלי לדאוג, להנות מהמנוחה. להודות על שיש מיטה חמה לנוח ולהתפנק בה,
וככל שהגוף יותר מותש כך הנשמה מצליחה יותר להתנתק
סבא שלי סיפר לי כשכשהוא היה בבית חולים לפני 3 חודשים (הוא כבר בן 90 ולא עצמאי) בגלל דלקת ריאות, הוא היה יומים לא ממש פה בעולם
וגם כשלי היו צירי הלידה, שהיו שיא הכאב שאני מכירה לא ממש יכולתי לחשוב
מוזר...עם החשק לתינוק נוסף שלאחרונה החל לפעמים להגיע יש לי חשק ללחוות לידה שוב.
מוזר כי אחרי הלידה הרגשתי כמו אחרי תאונת דרכים ולא חשבתי שארצה לחוות את זה שוב
טוב הרצון המוזר ללדת לא הצליח לגמרה להשלט עליי ואני זוכרת מצויין איזה דיכאון היה לי להישאר כל היום בבית עם התינוק שלי בלי לראות בני אדם ועם עיפות מטורפת.
אז בינתיים לא מתכננת ילד נוסף
והצהוב: ההווה הוא הצומת בו נפגשים זמן ומרחב - כאן ועכשיו
זהו בדיוק נראה לי הענין עם כאב כמו גם עם עונג- כאן ועכשיו

[קואלה*]

שאלתי בכיכר השוק מה המשמעות של כאב גרון מפני שמאז שהתחלתי טיפול אצל אפרת חליתי בדלקת גרון אגרסיבית שחייבה אותי לקחת אנטיביוטיקה כבר 3 פעמים ועכשיו פעם 4
וזה אחרי שנים רבות שלא היה לי דלקת גרון. רק כשהייתי ילדה חליתי כל כך הרבה באנגינות
הערסית מהשכונה ענתה:
קואלה , כאב גרון מתקשר מן הסתם לאי היכולת לבוא לידי ביטוי. יכולת הביטוי שלך נחסמת .
מוזר...דווקא כשיש לי גם בלוג וגם טיפול
אולי זה בגלל ששושה שלא מקשיב לי וגם החברות שלי...
בדיוק עכשיו התעוררתי משינה מחלום על חברה שקבעה להיפגש איתה בבית קפה ואני הקדמתי בחצי שעה ורוצה להתקשר עליה כי אני כבר הגעתי ורעבה...
החברות שלי בזמן האחרון לא מתקשרות עלי
הרגשתי ככה, כבר די הרבה זמן והחלטתי שאני לא מתקשרת יותר לאף אחת, אם הן רוצות להעילם. סבבה שיעלמו, הדבר הכי גרוע מבחינתי זה חברות המושתת על צביעות וזיוף.
אני לא מפחדת, לא לאבד אותן ולא את שושה. כן זה לא קל לאבד אנשים אהובים ולהכיר חדשים אבל יהיה בסדר, אני אסתדר
ואפילו אם הן לא התקשרו בגלל שהיו עסוקות זה לא מתאים לי
לא רוצה חברה שחושבת שפעם ב4 חודשים לדבר זה הגיוני וסבבה.
זה לא סוג הקשרים שאני רוצה בחיי
ודווקא השתדלתי בפגישות עם החברות לא יותר מדי להעיק שקשה לי והשארתי את רוב הקושי לטיפול ולבלוג
אני לא דואגת ולא מפחדת. אולי כועסת. הצהוב: מותר לכעוס
אבל אני לא חושבת שארגיש בנוח להגיד להן מותק, אני רוצה יותר
לשושה דווקא אמרתי את זה בשלב יותר מוקדם כשהקשר התחיל להתפרק אחרי הלידה
זה לא עזר בכלל.
בכל אופן, אני בטוחה שיהו לי חברות חדשות, ושיהיו לי אהבות חדשות
אני אמנם מתוסבכת, אבל גם מענינית
אני אולי קצת עצובה אבל לא בדיכאון. ואני אוהבת לחיות. אני יודעת להקשיב, אני חכמה, אני נדיבה
הגיע הזמן שאנשים מסביבי יעריכו אותי
אני מזמנת לחיי אנשים שלא מרוכזים בעצמם, אנשים שמחים ונדיבים
ואם זאת לא חוששת להביט במראה ולראות שאם אנשים התרחקו ממני, כנראה שאני הפכתי להיות פחות אטרקטיבית. ולשאול את עצמי: מה הפך אותי לפחות אטרקטיבית?
אין לי תשובה כרגע, אבל אני מבטיחה לעצמי לברר את הענין הזה

[קואלה*]

קואלה, מזל טוב והמון הצלחה בפרק החדש.. את מעוררת השראה ומרגשת.
תודה אורית!

[קואלה*]

_ואם זאת לא חוששת להביט במראה ולראות שאם אנשים התרחקו ממני, כנראה שאני הפכתי להיות פחות אטרקטיבית. ולשאול את עצמי: מה הפך אותי לפחות אטרקטיבית?
אין לי תשובה כרגע, אבל אני מבטיחה לעצמי לברר את הענין הזה_
ובכן,מפנה את השאלה לכל מי שקורה אותי. אשמח אם תעזרו לי לברר ענין זה
מה גורם לכם לאהוב מישהו?
מה גורם לכם להתגעגע?
מה גורם לכם לרצות את קרבתו של מישהו?
ומה גורם לכם להתרחק מאנשים?
האם מקריאת הבלוג שלי, יש לכם מושג מה בי הרחיק את הקרובים לי? ברור לי השיקוף שלכם הוא חלקי כי אתם לא מכירים אותי במציאות, מצד שני אני כותבת פה ב100% כנות וחשיפה רגשות, כך שמי שמכיר אותי ולא קורא את הבלוג במובן מסוים מכיר אותי פחות
תודה!

[כיוון_נוסף*]

העצה שאני יכול להגיד לך היא שאת צריכה קודם כל לדעת מי את.
אני חושב שאותו אדם שאת רוצה להיות לא הייתה יכולה להיות חברה של מי שהיית עד אתמול.


לגבי חברות:
תהיי את ולא ודווקא השתדלתי בפגישות עם החברות לא יותר מדי להעיק שקשה לי והשארתי את רוב הקושי לטיפול ולבלוג

קבלי את האחרים כמו שהם
לשושה דווקא אמרתי את זה בשלב יותר מוקדם כשהקשר התחיל להתפרק אחרי הלידה זה לא עזר בכלל.

חיי, מהם חיי?
החיים הם אכן שלך אבל מי את?
את החיים הפיזיים קבלת דרך הוריך
כברירת מחדל יצקת בהם את התכנים שראית בבית
עכשיו את צריכה לדעת מי את

[גוזלית*]

יופי קאולה.
שיהיה בהצלחה. אהבתי את השם של הבלוג החדש..
שמחה שהכיוון הוא חיובי.
תמשיכי לכתוב אני מקשיבה לך..

[קואלה*]

היום המחלה כבר לא הוותה חופש מהעומס, אלא תזכורות לכך שהעיקר הבריאות.
הדרך לרופא הבוקר וקנית תרופה היו מסע מפרך
הגרון כואב לי בכל פעם שאני בולעת את הרוק. כאבי בטן וראש, בחילה וצמרמורות, השירירים התרוקנו מכוח ואני בקושי מדדה לשירותים.
אין לי ברירה אלא להרפות מה-כל.
דלקת גרון זה לא פיקניק. התחלתי לקחת אנטביוטיקה, מקווה שמחר כבר הרגיש יותר טוב.

[קואלה*]

הגוזלון: "מתי אבא יביא לי אבא נגלידה?"

[קואלה*]

העצה שאני יכול להגיד לך היא שאת צריכה קודם כל לדעת מי את.
מה זאת אומרת מי אני? אני יודעת מה אני רוצה, מה נעים לי ומה לא נעים לי, אני יודעת במה אני מוכשרת ובמה פחות, מה קל לי ומה קשה, מה מעייף אותי ומה מעיר אותי, האם זה אני? ואם לא אז מה כן?

הבוקר אני מרגישה קצת יותר טוב. יצאתי מאזור הטוטאלי של המחלה. משערת שלפני שהמציאו את האנטביוטיקה היו מבלים במחלות כאלו לפחות שבוע
ואז כשההייתי חוזרת לאיתני הייתי מרגישה את נס החיים
מתעוררת עכשיו לחיים שוב עם מחשבות זועפות:
אוף מתי כבר נעבור דירה? עוד חודשים, די כבר אין לי סבלננות אחרי 4 שנים בדירה הרועשת הזאת
וגם: הוא לא אוהב אותי. אולי מחויב, אולי אפשר אם אני אצליח להיות רגועה וקשובה תמיד שלא נריב
אבל מה אם אהבה?
ביומיים שהייתי חולה הוא לא שאל אותי פעם אחת מה שלומי ואם אני רוצה משהו
כן טיפל נהדר בילד. שמחה בזה שהרי לא חסר נשים שמתגרשות מגבר שלא שם על הילדים

המחשבה על חיים בלעדיו. מפחדת שלא המצא אהבה.
אז תגידו: נו ומה יש לך עכשיו, זאת אהבה?

[כיוון_נוסף*]

קואלה יקרה.
שמח שאת מרגישה יותר טוב.

אם היית יודעת מה את רוצה לא היית נמצאת במצב שבו את היית. אני חושב שאת שבתחילת דרך שבה את מבינה שמה שיש לך עכשיו לא טוב לך.
את הולכת להיות אדם אחר. את עומדת לפני שינוי. בסוף התהליך תגלי שמה שחשבת שזאת את השתנה.
השינוי הזה צריך להתחיל בך ולא בבן הזוג שלך. החלפתו באחר לא תשנה אותך.

וגם: הוא לא אוהב אותי. אולי מחויב, אולי אפשר אם אני אצליח להיות רגועה וקשובה תמיד שלא נריב
איך את יודעת אם כן או לא ובכלל מה זאת אהבה.
באהבה יש הרבה מחויבות. אהבה היא לא תשוקה.
לא תצליחי להיות רגועה וקשובה תמיד כי את בן אדם.
וריב או עימות הוא לא דבר רע. השאלה היא איך רבים.

ביומיים שהייתי חולה הוא לא שאל אותי פעם אחת מה שלומי ואם אני רוצה משהו
אז מה? כזה הוא. גם קצת קשה להפגין אהבה כאשר רגילים לכתף קרה.
אמרת לו מה את רוצה? האם למשל בקשת ממנו משהו והוא סירב?

כן טיפל נהדר בילד. שמחה בזה שהרי לא חסר נשים שמתגרשות מגבר שלא שם על הילדים
התחלת מצוין. ראית בו משהו טוב אבל ישר קפצת להשוואה לא רלוונטית ולא נכונה.
נשים לא מתגרשות מגבר שלא שם על הילדים.
הגבר הזה הוא מכלול של דברים ואחד מהם הוא היחס שלו לילדים
מאד נוח ונאצל להתגרש מגבר בגלל הילדים ועוד יותר מקובל להשאר בקשר גרוע ומאמלל בגלל הילדים.
נורא קל להעביר את האחריות לקיום הקשר או הפסקתו אליהם כי ככה אנחנו בסדר ופטורים מלהתעמת עם עצמנו.

בכלל, אל תשווי את בו הזוג שלך לגברים אחרים. הוא זה הוא והגבר היחיד הנוסף שחיית איתו זה אבא שלך.
הידע שיש לך לגבי תגובות של גברים אחרים הוא מוגבל לסיפורים. לא היה לך ילד עם גבר אחר.
כמו כן, אל תשכחי שגברים אחרים חיים גם עם נשים אחרות וגם זה משנה משהו בהתנהגות שלהם (-.

[קואלה*]

את הולכת להיות אדם אחר. את עומדת לפני שינוי. בסוף התהליך תגלי שמה שחשבת שזאת את השתנה.
למה אתה חושב שאני הולכת לעבור שינוי? מה יגרום לשינוי?

_ביומיים שהייתי חולה הוא לא שאל אותי פעם אחת מה שלומי ואם אני רוצה משהו
אז מה? כזה הוא. גם קצת קשה להפגין אהבה כאשר רגילים לכתף קרה._
אני הרגשתי שלא אכפת לו ממני. שאני סובלת ואין לו חמלה כלפי
כשהילד חולה הוא מרעיף עליו פינוקים. כזה הוא? כזה הוא כלפי
ואגב לפני שהיה לנו ילד, כשהייתי חולה הוא היה מתייחס עלי ודואג

אמרת לו מה את רוצה? האם למשל בקשת ממנו משהו והוא סירב?
הוא מילא לי את הבקבוק מים כשביקשתי
אבל כשביקשתי שיחזור מוקדם לקחת את הילד מהגן הוא התעצבן שאני מזלזלת בעבודה שלו
אמא שלי הגיעה (מרחק של 60 ק"מ) והוא הגיע רק ב8 בערב
ועוד היה לו מה להתלונן עליה אחרי שהיא הלכה (נכון שהיא מעצבנת ברמה, אבל בכל זאת היא באה ואתה לא)
היום אמא שלי לא יכולה לבוא ואני אצטרך להסתדר לבד, הוא יחזור שוב ב8 בערב, למרות שאני עדין לא מרגישה טוב
זה לא מתחשב מצידו
דיברתי איתו עכשיו בטלפון וביקשתי שיבוא יותר מוקדם כי בטח יהיה לי קשה
הוא אמר שאין מצב ושאני מרשה לעצמי להתפנק ולהיות חולה. אם נפרד הוא רוצה לקחת את הילד פעמים בשבוע אחה"צ
אבל ככה, אפילו כשאני חולה זה ענין בשבילו
אני מרגישה שהוא לוקח ממני את המרווח של ההתרווחות
בבריאות ובחולי בעושר ובעוני בטיול ובעבודה

והצהוב:
נוכחותך חשובה לי מדעתך
כיוון נוסף נחמד הדיאלוג איתך. שמחה שאת פה. תודה (:

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

קואלה,
חייבת לרוץ, אז רק קפצתי לקוויקי-
לאחל לך מזל טוב על הבלוג החדש. וגם שתרגישי טוב!!!
אוהבת את הרעיון של ״לשנות מקום לשנות מזל״ בשילוב עם ״פייק איט טיל יו מייק איט״.
הצהוב: בכל אדם מבוגר שוכן ילד שמבקש הכרה.
נכון מאד. אבל ההכרה צריכה להיות של האדם עצמו ולא של הסביבה.
וגם: לא לשכוח שמדובר באדם מבוגר.
יקירתי, יותר מהכל, אני מאחלת לך לברר טוב טוב עם עצמך אם את רוצה להשאר עם שושה (וגם הוא). הזגזוגים האלה מחלישים אותך. את שניכם. התחושה שלי כרגע היא שהיחידה שבאמת עוצרת אותך זו את.
מתוקה, אני לא מבקרת אותך!
אני עצמי מרגישה לא אחת, שהחיים חולפים ו״לא התחלתי לזוז״ (כמו הדף). אולי בגלל זה קל לי לשים על זה את האצבע אצלך..
אם תקראי את הבלוג הקודם שלך תראי כמה התקדמת ואיזו עוצמה יש בך. מה שקורה עכשיו זו לא נסיגה, זה טבעי. (התקדמות בספירלה ושאר ממתקים).
עם זאת, לפחות לגבי עצמי אני יודעת , כמה קל (או נוח?) ליפול לדפוסים הישנים אפילו שבסיכומו של דבר, הם גוזלים הרבה יותר אנרגיה, מאשר האנרגיה הנדרשת לשינוי.
בסוף יצא ארוך ואני חייבת לעוף.
אז ותרגישי טוב!!

[כיוון_נוסף*]

למה אתה חושב שאני הולכת לעבור שינוי? מה יגרום לשינוי?
כי אין לך ברירה. את נמצאת במהלך שבו יש מצוקה ומשבר מהם תצמחי.

אני הרגשתי שלא אכפת לו ממני. שאני סובלת ואין לו חמלה כלפי
אני חושב שזה שיקוף שלך.
האם אכפת לך מעצמך?
האם יש לך חמלה כלפיך?

ואגב לפני שהיה לנו ילד, כשהייתי חולה הוא היה מתייחס עלי ודואג
זאת אומרת שהוא יודע לפרגן ולהפגין אכפתיות אבל אל תשכחי באיזה מצב אתם נמצאים.
אל תשכחי שעד היום ההסכם שלכם היה שפוגעים אחד בשני בשביל הכיף.
שמחליטים לחיות ביחד במצב רע.

אולי ההרגל הזה הוא הסיבה שהוא מפנה אליך כתף קרה.
אל תשכחי מה הוא מרגיש והנה:

אבל כשביקשתי שיחזור מוקדם לקחת את הילד מהגן הוא התעצבן שאני מזלזלת בעבודה שלו
אולי הוא באמת לא יכול לצאת מוקדם? אולי הוא יאבד את העבודה שלו ואת הפרנסה שלכם?
איפה אני עובד, קשה מאד לצאת מוקדם כי זה פוגע במה שאנחנו עושים מאד.
וחוץ מזה אולי זו דוגמה קטנה למה יהיה אם תפרדו....

שמחה שאת פה
אני זכר... ותודה

[כיוון_נוסף*]

הבהרה
אין לי כוונה להיות סנגור של בן זוגך.
אני חש שאת מרגישה שאת צודקת בדרישותיך כלפיו
החיפוש אחרי הצדק הוא אחת מהסיבות למלחמות בעולם
בעצם, אין צדק. החזק משליט את הצדק שלו (כמו הצדק הרומי).
להיות צודק במערכת זוגית פירושו להיות במאבק מתמיד שאין בו מנצח רק שני מפסידים.

אל תצפי שהוא יראה את מצוקתך ויעשה לך טוב אם את לא עושה טוב לעצמך.

[קואלה*]

אמא דבש תודה על האיחולים
יקירתי, יותר מהכל, אני מאחלת לך לברר טוב טוב עם עצמך אם את רוצה להשאר עם שושה (וגם הוא). הזגזוגים האלה מחלישים אותך. את שניכם. התחושה שלי כרגע היא שהיחידה שבאמת עוצרת אותך זו את.

נכון מאד

_להיות צודק במערכת זוגית פירושו להיות במאבק מתמיד שאין בו מנצח רק שני מפסידים.
אל תצפי שהוא יראה את מצוקתך ויעשה לך טוב אם את לא עושה טוב לעצמך._

אז אני מנסה לעשות לעצמי טוב ובתור התחלה היחלטתי להפסיק לסחוב איתי את שק הכעס לכל מקום.
הוא כבד לי ומחליש אותי ולא עוזר בכלום.
החלטתי? איך אפשר להחליט כזה דבר?
אז החלתי את זה כמו שהחלטתי להפסיק לעשן.
הבנתי את זה. את הנזק שבכעס, את האשליה של נחמה
אולי זה הטיפול שבו הבנתי מה הכעס עשה לסבתי ואולי זה כיוון נוסף שאיכשהו פתאום הצליח לשנות משהו
לא יודעת אם אפשר לבנות על השינוי הזה

[כיוון_נוסף*]

ובתור התחלה היחלטתי להפסיק לסחוב איתי את שק הכעס לכל מקום.
מצוין. זה האקט הראשון של אהבה עצמית
בדרך כלל אנחנו ממשיכים לכעוס על דברים שהיו מזמן או שכעס לא פותר אותם.

איך אפשר להחליט כזה דבר?
אפשר גם להחליט להשאר איתו. את זה עושים הרבה אנשים (שהם בדרך כלל גם משוכנעים שהם צודקים והשני לא)

את האשליה של נחמה
למה הכוונה. הרי גם העוצמה של הכעס היא אשליה....

אני מאחל לך שתמשיכי ככה. תמשיכי להבין שבעצם הרבה מאד מהדברים הלא טובים שקורים לך מקורם בחיקוי של מה שראית בבית
את פשוט לא מודעת לכך שאת מזיקה לעצמך כי את לא מכירה משהו אחר.
עכשיו תתחילי להכיר

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

לא יודעת אם אפשר לבנות על השינוי הזה
טוב, את כבר מספיק מנוסה בשביל לדעת שאין ״זבנג וגמרנו״. אם כבר זה יותר משו בסגנון: ״לומדים, לומדים ,ואז מתים״

עם זאת דוקא שאבתי עידוד מדברייך- שאפשר להחליט ״להפסיק לסחוב את שק הכעס״ , ממש כמו כשהחלטת להפסיק לעשן.

שמחה מאד בשבילך וגם גאה בך!

[קואלה*]

_לא יודעת אם אפשר לבנות על השינוי הזה
טוב, את כבר מספיק מנוסה בשביל לדעת שאין ״זבנג וגמרנו״. אם כבר זה יותר משו בסגנון: ״לומדים, לומדים ,ואז מתים״_

נכון.
היה השבוע שוב ריב. רגיל בשבילנו. כל הריטואל. כעס ולא מדברים והילד באמצע ואולי נפרד ואז פשוט יצאתי מהבית להליכת בוקר של שעה וחצי שמפרקת לי את כל הכעס. מתחילה אותה עם דמעות ומסיימת עם חיוך
כמה טוב להיות ככה עם עצמי אני חושבת. התגעגעתי עליי. אני מקשיבה לקולות שבי ולא חסר לי מוזיקה ולא חסרה לי חברה ואם היה לי זמן הייתי הולכת עוד שעה וחצי כי יש לי כל כך הרבה מה להגיד.
למה יש לי כל כך הרבה מחשבות?
בכל אופן בערב אני חוזרת מחמתי עם הילד ישן, אנחנו מתחילים לדבר ואני מזהה את עצמי המצדקת ואז מחילפה גישה. די לא מענין אותי להיות צודקת, מענין אותי להבין אותו וככה גם להיות מובנת.
ויש לי אנרגיה של רכות בזמן הריב וזה חדש ואז זה כבר לא ריב זה דיאלוג. יופי (:
אז אנחנו הולכים לישון ביחד ובבוקר הוא מחבק אותי
ואז זה מגיע. המקור לכעס ביננו וליאוש, כך נדמה לי
יש לנו בעיות במשיכה.
למרות שאני אוהבת איך שהוא נראה המגע שלו לא נעים לי. לא יודעת להסביר את זה אבל יש אנשים שמעבירים לי שלווה במגע שלהם ויש כאלה שמתח
היו לי לפניו גברים אולי פחות נאים, או פחות מחויבים שהמגע שלהם הרגיש לי שונה
האם אני יכולה לשנות את התקשורת הזאת הלא מילולית הזאת?

[כיוון_נוסף*]

היה השבוע שוב ריב. רגיל בשבילנו. כל הריטואל. כעס ולא מדברים והילד באמצע ואולי נפרד
יופי שאת מתחילה לשים לב לזה שאתם בעצם רגילים לזה.
זו השגרה שאת רגילה לה הוא רגיל לה.
כלומר, ריב כזה הוא מצב של עולם כמנהגו נוהג.

פשוט יצאתי מהבית להליכת בוקר של שעה וחצי שמפרקת לי את כל הכעס
יופי שמצאת דרך משלך לשנות את הדפוסים של ריב ומדון למשהו אחר.
את יכולה גם לכתוב כאן. אני מקשיב...

למה יש לי כל כך הרבה מחשבות?
כי יש בתוכך מאבק.
בין הרצון להשאר באזור הנוחות בו רבים מתקוטטים מאיימים בפרידה - בקיצור מה שרגילים
ובין הרצון לשנות כי לא טוב לך באותו אזור נוחות.
אבל העולם השני זה שאת רוצה לא מוכר לך. ואת פוחדת מהלא מוכר ומעדיפה את המוכר.

מה שמושך אותך החוצה זה ההבנה וההגיון. מה שמושך אותך פנימה זה הרגש. בעיקר פחד משינוי.
ממש כמו עישון סיגריות. ההגיון מבין שזה רע לעשן, שאת פוגעת בעצמך בבריאות שלך בסובביך בכיסך.
הרגש רוצה להמשיך לעשן כי יש פחד עצום ממה יקרה אם מפסיקים לעשן.
הפחד מוליך לתהליך של רציונאליזציה, כלומר מוצא לזה סיבה הגיונית כי קשה להתמודד ישירות עם הפחד.
הפחד גורם להמצאת תירוצים הגיוניים לכאורה כמו:
אם נפסיק לעשן נשמין
שעכשיו תקופה לחוצה
שבעצם את מעשנת פחות
אחרי שתסיימי את הקשיים הנוכחיים תפסיקי לעשן.
שום הסבר כזה לא עומד במבחן המציאות אבל אנחנו נהנים לספר סיפורים כאלו לעצמנו במקום להתמודד עם הפחד.

על כך נאמר שכל העולם כולו הוא גשר צר מאד והעיקר לא לפחד כלל.

יש לנו בעיות במשיכה.
אולי...
ואם כן אפשר לפתור אותן. וחוץ מזה,
איך את רוצה להרגיש משיכה אם ככה את מרגישה אל עצמך?
איך את רוצה להרגיש משיכה אם ככה את מרגישה אליו?

אם תשנו את אופן ההתייחסות שלכם לעצמכם
ואז את אופן ההתייחסות אחד לשני
יש סיכוי טוב שגם נושא המשיכה הפיזית ישתנה.
יש גישה הטוענת שניתן לפתור בעיות כאלו במגע אינטימי.
לדעתי זה לא נכון.

לסיכום, אני רוצה להגיד לך שאת פשוט גדולה
את נמצאת עמוק במקום שבו לא טוב לך.
הפתרון הקל לכאורה הוא להשאר בפנים ולהמשיך לבוסס בביצת המוכר והעלוב
למצוא סיבות שיוציאו אותך טוב בסיפור הזה אבל ישאירו אתך עמוק איפה שאת לא רוצה להיות.
הפתרון הנכון הוא להתאמץ קצת ולצאת לעולם טוב יותר שנמצא גם מעבר להרי החושך וגם במרחק נגיעה מכם.

בהצלחה.

[רגישה*]

המגע שלו לא נעים לי.
יכול להיות שמדובר בסוג של רגישות? אם כן אפשר ליידע אותו בסוגי מגע שונים שלא נעימים לך וכאלה שכן.

[קואלה*]

המגע שלו לא נעים לי.
לא יודעת להסביר את זה היד שלו לחה לי מדי וקרה לי מדי
ואולי זה כשהוא נוגע אני מרגישה את החוסר סניכרון התמידי שלנו

אתמול שוב ריב. היה מעט זמן של הפוגה.
דרך להורים שלי הוא כועס.
מציע משהו שעד היום התנגדתי לו
ואני מציעה אוקי אפשר לבדוק את זה, אם תרצה אפילו מחר
והוא כועס. כי מקודם סירבתי, כי התוכניות משתנות
ואני לא נגררת לכעס שלו ומראה לו שהוא כועס על משהו שהיה ושברגע זה ממש אני מקשיבה לו ומוכנה להתגמש
אחרי נסיעה ארוכה ולא נעימה מגיעים והוא מסכים שהכעס היה מיותר. נשאר באותו לעשן ג'וינט ולהרגע
וכל הערב אצל המשפחה שלי הוא מלפפון חמוץ, רואה רק את הפגמים של כולם
כשחוזרים הוא כועס מאד, לכאורה כי ביקש ללכת ואמרתי לו עוד 10 דקות
ובעצם כועס כי הוא לא רצה להיות עם המשפחה שלי. אומר לי שהוא מרגיש שזה בזבוז זמן
אני בולעת את הרוק ובולעת את העלבון ועונה לו שבפעם הבאה אם לא מתחשק לו לבוא אז הוא לא חיב
שקט בנסיעה.
חוץ מכעס מה יש לאיש שלי להגיד לי?
מתי בפעם האחרונה היה לו סיפור קטן, בדיחה, התלבטות, משהו לשתף אותי (כיוון נוסף- כן אני שואלת אותו, כן אני מספרת לו משל עצמי)
ואז הוא נוהג עם יד אחת על ההגה ב140 קמש ואני מבקשת שישים שתי ידים הוא שיאט קצת כי אני מפחדת (טעות, כמה שהוא כעס שאמרתי לו מה לעשות) אז הוא עונה את רוצה לנהוג?
כן, לא אכפת לי (טעות, כמה שהוא כועס שאני נוהגת)
ואז הוא מבקש לסגור מזגן, אבל קר לי מדי ואני מבקשת לפתוח.
הוא כועס וישן בסלון
ולא רוצה לתכנן תוכניות למחר
אני עיפה ונרדמת בקלות לבד ובבוקר הוא רוצה לצאת לטיול, עכשיו.
קר בחוץ לא בא לי לצאת לפני 10. אז הוא כועס והוא לא רוצה להיות איתנו
יושב בחדר של הילד ומשחק איתו במרוץ מכוניות. כמו תמיד לבן שלנו יש סבלנות אין קץ וכל הזמן בא לו לשחק איתו, ממש כאילו הוא בן 3.5
ואני לא בסדר שאני יושבת במיטה וכותבת במחשב ולא אם הילד
אני חושבת שלא צריך להיות עם הילד. צריך להיות. לעשות מה שרוצים.. הילד יסתדר, אם ירצה תשומת לב יבקש
ואולי אפילו טוב לו לילד לראות שאבא יכול להירגע ולעשות דברים משל עצמו, שאבא יכול לאהוב את אמא
אני מדברת עם הבחור ומזמינה אותו לבוא
לו בא לו. הוא טוען שבגלל שחם ומחניק. אוף בכלום אנחנו לא מתואמים. הוא מבחינתו רוצה לפתוח גם בחורף את כל החלונות
וכל הזמן קול קטן לוחש לי. למה לקחת לך בחור כזה שבה-כ-ל לא מסונכרן אליך?
כשאני עיפה, הוא עריני, כשאני ערנית, הוא עייף, ואנחנו לא רוצים את אותה טמפרטורה ולא לאכול באותו הזמן, או את אותו סוג אוכל ולא לשמוע את אותה מוזיקה ולא לעשות סקס באותו הזמן (סקס? מזה? כבר שכחתי)
אין לו מה לומר לי ומה יש לנו ביחד משותף, מה?!
כיוון נוסף, למרות שהגיע הזמן לחיות טוב יאוש עולה. איך אפשר לחיות טוב עם משהו שתמיד רוצה את ההפך ממני, שכל הזמן כועס עליי, שאין לנו רגעי הנאה ביחד
כיוון נוסף, איך אפשר לחיות טוב אחרי שמפרקים משפחה. רק ילד אחד, בלי אחים, ולאמא יש מעט מדי כסף בשביל הצרכים הבסיסים
אז מה הפלא שאני רוצה ללכת לשתות קפה איפשהו, לקרוא ספר, לראות סרט, ללבוש בגדים יפים, לעשות ספורט, לברוח מכל זה ולהרגיש קצת שטוב לי
להיות אחת כזאת שרואים בחוץ ואולי קצת מקנאים בה. יש לה ילד מתוק וכסף להתלבש טוב ולשתות קפה וזמן פנוי לעצמה
וסליחה על כל היאוש הזה- מחוץ לבלוג הזה אני מחיכת. אני לא קוטרית. אני אופטימית. זה המקום היחיד שהחלטתי שמותר לי.
שמותר לי לפול

[קואלה*]

בילתי היום רק אני והילד.
ניסיתי לשכנע את האבא להיות איתנו לפני שהלכתי אבל הוא התעקש לכעוס
בזמן שניסיתי לשכנע אותו הרגשתי את הגרון ובית החזה מתכווצים לי בכאב. 4 פעמים חליתי בשמונה חודשים האחרונים באנגינה. כנראה שזהו הקשר
ועוד עכשיו קצת כואב לי הגרון. אבל הייתי בת"א עם הילד בבית קפה ואח"כ נפגשתי עם אחי והאחינים של במתחם התחנה והיה כיף
מופע קרקס ומופע של האופרה הישראלית, שחקניות פסל ושקיעה נהדרת
כל נהניתי עם הילד שלי ואתם ששכחתי את כל כאבי
עכשיו האפרוח הולך לישון, הבית מבולגן מאוד והבחור נסע לת"א.
והנה יתחיל שבוע חדש ושוב בוודאי הוא לא ירצה לדבר איתי- ואני לא מצליחה לפייס אותו למרות שאני ממש משתדלת.
רעיון- אולי אני לא צריכה בכלל לנסות לפייס אותו?
אולי לתת לו למשוך את הברוגז שלו ואת העונשים הקטנים והקטננוים שלו כמה שיחפוץ? מפתה (:

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

_המגע שלו לא נעים לי.
לא יודעת להסביר_
נכון ברור לך, שיש קשר בין מה שכתבת כאן, לבין השבת העצובה והטיפוסית, של נוף חייכם?
מה קדם למה, רק את יודעת, ואולי זו בכלל שאלת הביצה והתרנגולת.
מה הפתרון? האם אפשר להציל?

עם או בלי קשר, קיבלת מתנה- הזדמנות ״יותר לעשות ופחות לדבר״. תוך חודשיים נגמר החוזה- יאללה צאי לחפש את מזלך (נשמע ידידותי יותר מ״ציד״) אולי תוך כדי חיפוש הדירה, יתברר לך אם את מחפשת בשביל שלושתיכם או שבעצם רק בשבילך והילד..?
כך או כך... משנה מקום, משנה מזל. בהצלחה!!
^{<״המייעצת, במומה מייעצת״>}

[כיוון_נוסף*]

קואלה יקרה.
התגובות שלך מראות על תהליך למידה והתקדמות מהיר. כל הכבוד.
כמו שכתבתי לך, אני מאמין שהשאלה אם תתפתחי או לא היא לא שאלה שאת צריכה לתת לה תשובה. זה פשוט קורה.
כמו בשיר של ריטה.... יום אחד זה יקרה, בלי שנרגיש.... (מכירה?)

אתייחס לכמה דברים שכתבת
ושברגע זה ממש אני מקשיבה לו ומוכנה להתגמש
חשוב שתשימי לב אם מתגמשת ממקום של ויתור על עצמך או ממקום שאת מבינה שהגמישות הזו טובה לך ואם את מסכימה לה ורוצה בה.
לכאורה, נראה אותו דבר אבל ההבדל תהומי.
האפשרות הראשונה היא להתגמש מפחד
השניה מאהבה לעצמך ומרצונך לחיות בשלום עם עצמך.

וכל הערב אצל המשפחה שלי הוא מלפפון חמוץ, רואה רק את הפגמים של כולם
זה מה שהוא רגיל. נראה לי בכלל מההתנהגות שלו שהוא עוד לא מבין שיש בך ניצנים של שינוי.
נראה לי שהוא פשוט ממשיך לחיות בבוץ שאיפיין את הילדות שלו (הדוגמה שלו) וממה שאפיין את היחסים שלכם עד עכשיו.
ואולי הוא גם סוג של שיקוף שלך. אולי גם עדיין במצב שאת רואה את הפגמים של כולם ובעיקר את שלך.
לבקר אחרים זה קל ולכאורה מציב את המבקר במקום טוב יותר.
זו התנהגות שמתחילה להיות קשה לך.

אני בולעת את הרוק ובולעת את העלבון ועונה לו שבפעם הבאה אם לא מתחשק לו לבוא אז הוא לא חיב
החלק הראשון לא טוב. זו דוגמה להתנהגות שמקורה בפחד.
הוא לא יכול להעליב אותך אלא אם את מסיכמה לכך.
אם הוא לא רוצה לבוא - לא צריך.
כמו שאת לא רוצה שהוא יכפה עליך אל תכפי עליו. זה לא נכון. זה לכאורה רווח אבל הוא יקר מאד.
בשביל מה לך לגרור אותו לשם? כדי שיעכיר את האווירה? כדי שגם את תרגישי רע? כדי שהוא ירגיש רע?
וכל זה כדי שהכל מבחוץ יראה טוב???

טעות, כמה שהוא כעס שאמרתי לו מה לעשות
לא טעות. ממש לא. האם העובדה שאת רואה סכנה ולא מגיבה היא לא טעות גדולה יותר?
האם יותר טוב להתעורר חלילה בחדר מיון ולכעוס ששתקת?

לסיכום החלק הראשון, בלי לרדת לפרטים אני מבין שאת מתחילה שינוי והוא לא.
יכול להיות שהוא לא ישתנה וישאר בדפוסים הישנים שאיפיינו את המשפחה שלו ואת היחסים שהיו לכם עד עכשיו
במקרה הזה, האפשרות שתשארו ביחד פשוט לא תהייה קיימת.
מצד שני, יכול להיות שהוא יראה מה קורה לך, תלהב ויתחיל לאהוב את עצמו ואז יהיה לכם טוב כזוג שעבר משהו מחזק מאד ביחד.
את מבצעת שינוי דרמטי והשאלה לגבי העתיד שלכם כזוג היא מה הוא יעשה עם עצמו.

הדבר החשוב כרגע מבחינתך זו את ורק את.
את צריכה לחזק את עצמך אבל שוב ממקום של אהבה לעצמך
ממקום של לחיות בשלום אמת עם עצמך
לא ממקום של פחד נורא מהעתיד והמחשבה שיש לך מספיק כוח להתמודד עם זה.
הפרק הזה בחיים שלך נגמר. את בעולם אחר.

_וסליחה על כל היאוש הזה- מחוץ לבלוג הזה אני מחיכת. אני לא קוטרית. אני אופטימית. זה המקום היחיד שהחלטתי שמותר לי.
שמותר לי לפול_
תרגישי טוב. כל מה שאת מרגישה זה אנושי וזה נכון בגלל שככה את מרגישה.
גם כשאישה יולדת היא כואבת ובוכה אבל אחר כך יש הרבה נחת.
מציע לך להיות כל הזמן את - כי את נהדרת.

לגבי החלק השני.
שוב רואים שאת מתחילה להיות מישהי אחרת והוא עדיין הוא.
תזכרי שפעם, אולי לא מזמן, מה שהוא היום היה לך נורמטיבי וקבלת את זה.
את רוצה לשנות את כללי המשחק וזה טוב גם לך וגם לו וגם לילד שלכם.

אולי אני לא צריכה בכלל לנסות לפייס אותו?
נכון. הוא לא עצבני בגללך אלא בגלל שהוא רגיל להתעצבן
הוא צריך להבין כמו עם הכעס והסיגריות שהכעס הזה לא טוב לו.
שהכעס הזה מזיק לו, למרות שהכעס נותן לו תחושה טובה שהוא צודק ואת לא.
דברי איתו על מה שקורה לך.
אל תצפי לתשובה והסברים ממנו.
הוא לא ממש מבין אותך כרגע.

תמשיכי - בהצלחה

[אהבת_עולם*]

[קואלה*]

שוב הוא ארז את השמיכה שלו וכמה בגדים (הפעם בשקית זבל ענקית ולא בתרמיל) ושם באוטו
מה קרה? מה כל כך מכעיס אותו?
הוא לא מדבר
רק אמר שהוא רוצה וחלוקה הוגנת במשימות הבית וחלוקת רכוש ומשמורת על הילד וללכת לחתום על החוזה
שאלתי אותו אם הוא רוצה להיפרד, או לעשות שינוי. הוא אמר שאין סיכוי לשינוי אז הוא רוצה להיפרד

(במאמר מוסגר סיכום ביניים של ההסכם: הגענו למבוי סתום בחוזה הגישור והפסקנו ללכת.
הסכמנו על החצי שנה הראשונה- על כל היתר לא הסכמנו. במיוחד היתה בעיה עם הרצון שלי לעבור בשנה הבאה לצפון הארץ בגלל שיקוליים כללכלים והוא לא מסכים, אני מבינה אותו לחלוטין, מצד שני בצפון יותר זול וההורים שלי שם, אני לא רוצה לגור בעיר זולה כמו רמלה/לוד/חולון ואני גם לא רוצה להתרחק לכיוון רחובות רק מפני שהעבודה שלו במרכז הארץ. אני יכולה לעבור לאזור פרדס חנה, אבל שם גם לא כל כך זול)


ואל מול הגלים הסוערים שלו שמאימים להטביע אותי אני מנסה לצוף. מנימום תנועה. מינמום תגובה
לא להיפגע, בטח לא לכעוס ולהחזיר זה רק ישאב אותי לתוך המערבולת שלו
אין טעם לנסות לעצור את המהלכים שלו.
אני מסבירה לעצמי ש-
ההתנהגות שלו מעידה על קושי שלו בביטוי. הוא רוצה שדברים יקרו בלי שידבר עליהם כי קשה לו לבקש
לכן אם הוא מבקש ומקבל סירוב הוא כל כך נפגע
ולי משום מה קשה הרבה פעמים לעשות דברים שמבקשים ממני (למה בעצם? אולי מפני שאמא שלי כל הזמן מבקשת ממני דברים ומנסה להפעיל את כל מי שנמצא לידה)

אני לא מצליחה לא להרטב.
כן, אני לא בוכה ורשמתי לי על דף את המשימות להיום (יש לי הרבה) ואני מרגישה שאין לי כוח
המאבקים שלו מחלישים אותי

והילד המתוקי באמצע
אולי בגלל שהוא מפחד לאבד את אבא שלו, כל פעם שהאבא מתנהג ככה הוא אומר לי דברים רעים לידו כמו אני רוצה רק את אבא, אני שונא אותך, את חרשת אוזנים, אני ארביץ לך, אני אהרוג אותך ואז מנופף עלי אגרופים זועמים
אחר כך הוא מתחרט ומחבק אותי חזק חזק חזק ואומר לי אמא את שלי שלי רק שלי
בקיצור- נעשית סמטוחה מהלב הרגיש והפצפצפון שלו
ואני מזכירה לעצמי- רק לא להבלע בתוך זה. לא לדאוג. להכיל. לאהוב. לשים גבולות ביטחון. הוא ילד טוב. הוא ילד נהדר.
לזכור להגיד לו את זה ולסמוך עליו שהוא יתגבר, הוא ילד רגיש אבל גם חזק, אלוהים בירך אותו בפנים מתוקות ומוח מבריק.
כנראה שהוא יהיה בסדר


ובסופו של דבר בגלל שאין לי כסף וכבר כתבתי את זה כאן מקודם, זאת הסיבה העיקרית שהאפשרות של פרידה מהלכת עלי אימים
אני יודעת שהמראה החיצוני שלי לא יציל אותי, אולי תיהיה לי אהבה חדשה מתישהו, אבל כנראה שלא יגיע אביר ואני ממש ממש לא רוצה להיות עניה
אוף!! אני לא רוצה להיות עניה!!

[קואלה*]

חיבת למצוא דרך להגדיל את ההכנסה שלי אפילו אם נעבור את המשבר הזה והמשבר הבא, כל עוד פרידה היא אופציה של 50% חייבת ליצר לעצמי רשת ביטחון. ויפה שעה אחת קודם
הבעיה היא שהמבנה הנפשי שלי יש לו קצב איטי ורגיש ואני מתפרקת מעומסים. עבור משהי שלא הצליחה להחזיק עבודה והיתה שעות קוראת וכותבת ויישנה עד מאוחר זה שאני מחזיקה במשרה מלאה, מגדלת ילד, ומחזיקה בית - זה הישג עצום
גם עכשיו כנראה שהכתיבה פה כרגע זה סתם בריחה למחשבות על העתיד במקום לעשות את המשימות של היום, כי קשה לי לחוות את הפחד הזה בכפות הרגליים. הפחד לפול. הפחד לפול הוא גם הפחד לקחת 100% אחריות ומה אם יפתרו אותי מהעבודה הנוכחית? ומה אם יהיה בדיכאון והאבד את הילד? נראה שהבחור שלי שבעצמו מפחד לאבד את הילד (כמו שאבא שלו איבד אותו) "יקפוץ על המציאה" וינתק אותנו ואז אני אשקע לדיכאון יותר גדול וחמותי למרות שאוהבת אותי ברגע אחד תתהפך עליי כי נאמנה לילדים שלה בטח כשיהיה פה כסף מעורב והיא תצטרך לקחת הלווואה כדי לשלם לי את החלק שלי בפנסיות שהבן זוג לא ירצה לשבור. ואמא שלי, מלכת המניפולציות והסיכסוכים, כבר עכשיו היא שוולחת לי מיילים דואגים איך הבן זוג שלי משפיל אותי וכמה קשה לה לראות את זה. במקום לא מודע של אמי, אבל ברור לי כשמש שמה שאמא שלי רוצה זה אותי בדיכאון אצליהם בבית. (זה נשמע הזוי אבל תאמינו לי גם אחי הגדול וגם הבחור חושבים ככה, היא אמא נוראית כי היא מחכה לי בפינה לרגע שיהיה קצת חלשה כדי לעודד אותי כביכול, אבל מה שהיא עושה אז זה להחליש אותי כדי להשיג עליי שליטה) רק מלחשוב על האפשרות לגור אצליהם ולהיות תלויה בהם אני יכולה להיכנס לדיכאון. אתם לא מתארים לעצמך את כמות השליליות שיוצאת לאשה הזאת מהפה. כל הזמן ביקורת והתקפי כעס והיסטריה ומניפולציות, אבל בגלל שהם מגובים בחיוך רחב ויפה (אמא שלי נראית מעולה), וכביכול אינטלגנציה והשכלה אז קשה לשים לזה לב. ואבא שלי- אני בכלל לא רוצה להיכנס לזה, אבל בואו נגיד ככה שהוא לא מזיק אבל בטח לא מועיל

אז זה הסיפור. פירנססה חולמנית, לצערי, אני אוכל להיות אולי בפנסיה. עכשיו אני צריכה להתעשט ולדאוג לעצמי

יש לי 2 כיוונים כרגע להגדלת ההכנסה:

1. רפואה אלטרנטיבית (לא יודעת עדין מה)

יתרונות:

• ידרוש ממני פחות השקעה כלכלית- "רק" ללמוד, תוך כדי עבודה במשראה מלאה וחד הורות מקצוע נוסף
• זה בוודאי גם יעזור לי בהתפתחות הנפשית והרוחנית

חסרונות:

• קושי בלהשיג לקוחות במצב של שוק רווי לפני מיתון כלכלי
• אם העבוד יום (אני עובדת משרה מלאה ב4 ימים כי חלק מהעבודה מהבית) במקצוע זה התוספת למשכורת לא תיהיה משמעותית. זה יותר טוב מכלום אבל עדין לא יפתור את קשי הכלכלים במיוחד לא לקנות דירה

1. לפתוח בית קפה

יתרונות:

• אם אצליח יספק לי הרבה כסף
• יהיה לי כיף. אני אוהבת בתי קפה. כשהייתי סטודנטית עבדתי בבתי קפה כמלצרית וכטבחית (הייתי יותר מוצלחת במטבח) ועכשיו אני הולכת הרבה כלקוחה. בית קפה הומה ומעוצב נותן לי תחושה של שמחת חיים וחיוניות.
• יש לי כמה רעיוניות ותיאוריות על מה הופך בית קפה למצליח
• להגשים חלום ישן

חסרונות

• אין לי כסף להשקיע. לקחת הלוואה זה סיכון ענקי בשבילי
• יש לי קושי בהתארגנות. נראה לי שלנהל בית קפה זה 90% יכולת ארגון
• לפחות בהתחלה לא אצליח גם להחזיק את העבודה שלי וגם בית קפה אז אצטרך לוותר על ההכנסה הקבועה
• אולי זה ידרוש המון שעות עבודה וזאת בעיה כשיש לי ילד קטן

מסקנה: בית קפה יכול להיות אפשרי (אם בכלל כרגע) רק עם שותפ/ה.

[כיוון_נוסף*]

אז הוא רוצה להיפרד
אוקי. אז תפרדו. אם זה מה שרוצים אז לא מעמידים פנים אלא עושים
השאלה היא האם רוצים להפרד או להשתמש בזה כאמצעי להעביר מסרים.
מה שאת צריכה לעשות עכשיו לדעתי זה להסכים מיד ולהפרד ממנו כדי שהוא ירגיש שאת לוקחת אותו ברצינות.
ברגע שירצה לחזור (אם ירצה) לא להסכים עד שלא יגיד מה הוא רוצה ויתכוון לזה.

ההתנהגות שלו מעידה על קושי שלו בביטוי. הוא רוצה שדברים יקרו בלי שידבר עליהם כי קשה לו לבקש
אל תפרשי אותו. זה מאד מסוכן כי את מניחה גם שאת מפרשת נכון ולכן מוליכה את עצמך בדרך שאולי אינה נכונה.
עצתי, תחשבי רק על עצמך. האם המצב הנוכחי טוב לך או לא טוב (כנראה שלא) ובהתאם תדאגי לעצמך
שהוא ידאג לעצמו או שימשיך לחיות בתחושה שהוא מסכן - אם הוא רוצה.


אולי בגלל שהוא מפחד לאבד את אבא שלו, כל פעם שהאבא מתנהג ככה הוא אומר לי דברים רעים לידו כמו אני רוצה רק את אבא, אני שונא אותך, את חרשת אוזנים, אני ארביץ לך, אני אהרוג אותך ואז מנופף עלי אגרופים זועמים
זו הסכנה האמיתית. שהילד שלכם יחקה אתכם כמו שהוא עושה עכשיו.
תוקף, מעליב, מבקש סליחה...
הוא עלול להמשיך את מה שקורה בינכם למערכת היחסים שתהייה לו כמבוגר.
גם הוא לא מתכוון למילה ואוהב אותך מאד אבל הוא חושב שככה מתקשרים.


אני לא רוצה להיות עניה!!
קודם כל עכשיו את ענייה.
אם באמת תרצי זה גם יסתדר. נשמע פלצני אבל נכון.
וגם אם לא יהיה לך הרבה כסף לפחות תרגישי יותר טוב.
אם תרגישי טוב ותהיי מחוברת לעצמך
אם תפסיקי לדכא את עצמך ולחשוב שהגברים שאת רוצה בהם מחפשים חתיכה הורסת
אז לדעתי גם תמצאי אהבה וגם תמצאי פרנסה.
את מנסה להיתלות בהסברים כדי להסביר מדוע להמשיך בזוגיות שהוא טוען שהוא לא רוצה בה (ולכן דעתך לא חשובה).

הפחד לפול הוא גם הפחד לקחת 100% אחריות
זה בעצם הכל - הפחד מהחופש.
את נמצאת במערכת יחסים שלוקחת לך את החופש כי את מפחדת מחופש.
היות וגדלת בסביבה שמפחדת מחופש ומלהיות את עצמך.
זה נראה לך טבעי. לכן בחרת לך סביבה שמעניקה לך את אותו בטחון של העדר החופש.
עכשיו הגעת לשלב בחיים שאת לא יכולה יותר...

לחשוב על כיווני תעסוקה חדשים ולא ישימים כל כך זה שוב בריחה מלקחת אחריות.
תלכי לכיוון של מה את עושה עכשי לפרנסתךו?
את חייבת לפחות בשלב הזה לפתח את מה שכבר יש לך במישור התעסוקה.
אחרי שירווח לך נפשית וכלכלית ותדעי מי את ומה את תוכלי להמשיך הלאה.
פתיחת עסק או בחירת מקצוע דורשים הרבה חיבור לעצמי כדי לפעול נכון
קל מאד לטעות ולהרע את המצב.

בהצלחה

[קואלה*]

_את חייבת לפחות בשלב הזה לפתח את מה שכבר יש לך במישור התעסוקה.
אחרי שירווח לך נפשית וכלכלית ותדעי מי את ומה את תוכלי להמשיך הלאה._
אני לא יכולה להתפרנס מהמקצוע שלי. נקודה. אני עובדת מדינה. יש לי משכורת קצת מעל המינימום למשרה מלאה למרות שיש לי את כל ההשכלה הרלוונטית ו7 שנות וותק רק בעוד 15 שנים הוותק שלי יעלה. אין לאן להתפתח. תפקידי ריכוז במקצועי מוסיפים 200 ש"ח בחודש למשכורת תמורת אינסוף שעות.
אז זה שאני נהינית מהעבודה שלי ויש לי יחסית שעות נוחות לאמא זה לא מספיק. אני לא יכולה לחיות ממשכורת ממינמום ולגדל ילד במרכז הארץ. גם אחרי מזונות נדיבים יחסית שיכסו את הגן הפרטי ועוד 500 ש"ח וזהו. בנוסף אני חיבת רכב בשביל העבודה שלי. אפילו אם אשן בסלון בדירת חדר וחצי. אין לי מספיק כסף להיות עצמאית. אין מי שיעזור לי. אם אשלח את הילד לגן ציבורי זה לא ישנה כי בעלי מתנה את המזונות בתשלום למוסדות החינוך. לכלכלה של הבן שלו אצלי הוא מוכן לשלם רק 500 ש"ח. בכל מקרה אני גם רוצה לתת לילד את הגן הפרטי. אם העבור לגור בצפון נגד רצונו של אביו, אגרום לפירוד, וגם בכל מקרה כרגע אין לי עבודה בצפון
מה עושים? כל היועצים והמגשרים והפסיכולוגים מלאים בעצות רחוניות, אף אחד, אבל אף אחד לא יודע להגיד לי איך עושים את נס פח השמן וסוגרים את החודש מהכסף שיהיה לי והופכים 6000 ש"ח ל12000
כן אני צריכה חיבוק ועידוד ועזרה באיזון, אבל בסוף כשאין כסף. כשסוגרים לך את החשמל, כשמעקלים לך את החשבון בבנק, כשאת המעט זמן הפנוי שיש אתה מנצל כדי להשיג הנחות, הלוואות. אתה נכנס למעגל העוני ויאוש. אני עדין לא שם. אני לא רוצה להיות שם!

[כיוון_נוסף*]

ומה עם שיעורים פרטיים. יש בזה הרבה כסף ואפשר לעבוד בבית בשעות גמישות

[קואלה*]

אין שיעורים פרטים במקצוע שלי

[פלוני_אלמונית*]

הי קואלה,
ביקשת הצעות לכיוונים על הרחבת פרנסה...
מה תחום העיסוק שלך כיום? כלומר במה יש לך ניסיון? (ככה תשקיעי פחות בפיתוח משהו חדש ותגיעי מהר יותר לשלב "הפירות" ) מה את אוהבת לעשות? במה את טובה?
האם את רוצה לעזוב את העבודה הנוכחית או לצרף במקביל משהו נוסף?

[קואלה*]

לא הצלחתי להתרכז היום, לא עשיתי את העבודה שאני צריכה לעשות מהבית ואצטרך לעבוד בלילה.
לא ממש מצליחה להיות עם הבן שלי. רע לי. ואני מרגישה כאילו מישהו שאב ממני את כל האנרגיות. הגרון מתחיל לכאוב לי שוב (אחרי 10 ימי אניטביוטיקה חזקה). כואבות לי הזרועות והגב ועיינים שורפות
ברור שככה אני לא יכולה להמשיך יותר

והצהוב-
הדבר היחידי שבאמת בשליטתך - זה מצב רוחך.
אז זהו שלא

[דרך_גבר*]

יילה ,להפסיק לפחד
להעצים את עצמך
לבטוח במי ומה שאת
אין טעם להפרד עכשיו
לפתור בתוכך להגיע לשלום פנימי על ידו ואז תדעי מה מתאים לך...

[קואלה*]

_מה תחום העיסוק שלך כיום? כלומר במה יש לך ניסיון? (ככה תשקיעי פחות בפיתוח משהו חדש ותגיעי מהר יותר לשלב "הפירות" )
בתחום העיסוק שלי אני מיציתי את אפשריות ההשתכרות שלי, לא רוצה לתת עוד פרטים מזהים כי לא בא לי להחשף
מה את אוהבת לעשות? במה את טובה?_
אני אוהבת לקרוא ולהתבטל, אני אוהבת להיות בחברת אנשים (במיוחד נשים), אני אוהבת לבשל, אני אוהבת לדבר, לעשות הליכות בפארק ויוגה

[קואלה*]

בכלל הבעיה שלי היא אולי בעיה של המון נשים. למשל בגן של הילד שלי חצי מהאמהות מרוויחות משהו כמו שכר מינמיום, ומדובר על גן איכותי ויחודי שבו יש אמהות משכילות ואניטלגנטיות

[קואלה*]

_אין טעם להפרד עכשיו
לפתור בתוכך להגיע לשלום פנימי על ידו ואז תדעי מה מתאים לך..._
הבחור עזב את הבית, הוא אפילו לא ענה לסמס וגם אם יחזור, החיים איתו הם סיוט מתמשך. הוא כועס עליי כל יום כמעט, עושה ברוגז כל יומיים, עוזב את הבית פעם ב3 שבועות. לא עשינו סקס כבר שנה
סליחה על הדימוי, אבל הזוגיות שלנו היא כמו גוויה מרקיבה ולכן נראה לי שכדאי מאד לפנות את הגופה בהקדם לפני שהזיהום יהרוג אותי

[קואלה*]

_להעצים את עצמך
לבטוח במי ומה שאת_
בסופו של דבר זה יסתכם בשורה בבנק שמצד ימין שלה יהיה סימן - קטן או שלא

[פלוני_אלמונית*]

לא רוצה לתת עוד פרטים מזהים כי לא בא לי להחשף
אז בלי פרטים מזהים, אבל פחות או יותר במה הניסיון תעסוקתי שלך.
לצערי הבאמת גדול, למצוא עבודה ב קרוא ולהתבטל, זה לא פשוט כמו שזה נשמע (-:

[דלית_ב*]

הי קואלה.

לגבי מגורים במרכז, יש אפשרות לשכור דירה יותר גדולה, עם שותפה! נניח עוד אישה אחרי גירושין, עם ילד או שניים בגילאים מתאימים. אולי גם תוכלו לשתף פעולה במשהו עיסקי, אפילו צדדי ובכלל לשתף פעולה בענייני יומיום. זה כמובן דורש מאמץ והתכוונות מלאה מכיוון התקשורת הבין אישית (אפילו לימודי תקשורת מקרבת, או חברה שתעזור בגישור) אבל אם זה הולך זו יכולה להיות לא רק הקלה אלא מתנה ענקית לכולם.
ואולי זה לא יהיה כזה מוצלח אבל עדיין עדיף על השותף הנרגן שיש לך עכשיו.

כתבתי כי אולי הרעיון יעורר בך השראה לאיזה כיון חדש... @}

[נועה_ברוך*]

אני לא יכולה להתפרנס מהמקצוע שלי. נקודה.
אני מציעה להוריד את הנקודה ולרווח את המקצוע במקצת ולראות אם אי אפשר למתוח אותו לכיווני פרנסה נוספים...

לא מייד, לא ברגע זה, אבל להתחיל לגלגל את הדבר בראש. מי יודע מה זה יכול להוליד

רק הצעה קטנה. עדיין לא קראתי את כל הדף.
@}

[כיוון_נוסף*]

אנחנו חיים בתוך מסגרת הסכמים שאנחנו מאמינים בהם.
את חיית בהסכם שהרבה אנשים חיים בו כי הם מאמינים שזה מה שיש.
עכשיו את מפירה את ההסכם הזה ובוחרת בהסכם חדש.

הדרך של ההסכם הישן להתנגד היא להפחיד אותך...
אבל מה עדיף. לחרוק שן ולהמשיך להתמודד עם מה שהיה לך עד עכשיו או לשנות.
אם תבחרי להשאר איפה שהיית יהיה לך קשה יותר

שבירת הסכם אומרת להטיל ספק בכל מה שהיית בטוחה שהוא נכון.
כל הדברים הללו היו נכונים ומוצקים כי כך האמנת
ממש כמו שפעם האמינו שהארץ שטוחה או שהשמש מסתובבת מסביב לכדור הארץ.
פתאום בא מישהו ואמר שזה לא ככה וכל תפיסת העולם השתנתה.

את באמצע שינוי כזה בחייך.
תפסיקי לפחד. יש לך את הכוח לעשות את זה נכון.
תתחילי בקטן ואל תקבלי החלטות נמהרות כל זמן שאת עדיין לא יודעת לאיזה הסכמים חדשים עם המציאות את נכנסת.

הצהוב: אופטימיות היא פסימיות בהווה, פסימיות היא אופטימיות בהווה. ומה עכשיו?

[קואלה*]

תתחילי בקטן ואל תקבלי החלטות נמהרות כל זמן שאת עדיין לא יודעת לאיזה הסכמים חדשים עם המציאות את נכנסת.
לא מבינה ממה להתחיל בקטן?
אני לא אצליח לגמור את החודש כבר בהתחלה וזה רק ילך וידרדר כי בחצי שנה הראשונה הוא מוכן לתת לי קצת יותר
וזה לא רק הכסף, זה לעשות את כל עבודות הבית לבד. לישון לבד, לקום לבד
משפט צהוב שמופיע לי לא מעט לאחרונה: אמירת תודה פשוטה, בדרכה, מניעה את העולם.
תודה לילד שלי המתוק שמשמח אות וכמובן לכל מי שמנסה לעזור ולעודד
תודה לעצמי שמנסה להתמודד למרות הקושי

[כיוון_נוסף*]

לא מבינה ממה להתחיל בקטן?
מטיפול בבעיית העצמאות הכלכלית שלך.
יהיה לך קשה להתמודד בהרבה חזיתות בו-זמנית.

וזה לא רק הכסף, זה לעשות את כל עבודות הבית לבד. לישון לבד, לקום לבד
ומה החלופה? להשאר ביחד כמו שזה היה עד עכשיו?

תודה לך שאת אדם שנאמן לעצמו ושואל את השאלות הקשות
לא שיש לי תשובות אבל לשאול את השאלות זו תחילת הדרך

[קואלה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הבחור חזר אתמול בלילה. לא היה לי כוח לדבר איתו.
היום הוא מתקשר לבקש שהעביר את חשבון הסלולור על שמך הוא מבקש ממני. בהקדם. וגם, מתי כבר תחזירי לי את הכרטיס ויזה (לקחתי את הכרטיס הנוסף, כי שכחתי את הארנק אצל חברה) והוא יודע שהכסף זה הנקודה הרגישה שלי והוא לוחץ בכוונה על הכפתור.
מראש כל הריב הנוכחי שבו איים שוב שיעזוב אותי היה באופן אופיני ללא ריב לפניו. בטח בלי שיחה. סוף סוף אני ערנית ואני מודעת למה שקורה
הוא כועס על כל מיני דברים ובמקום לדבר פוצח בקרב עונשים- ברוגז, פרידה, סנקציות
אתמול הייתי מרוסקת בגללו, כמו הרבה פעמים. לא מוכנה יותר לקבל תקשורת כזאת.
כיוון נוסף, אתה צודק שזה לא מגיע לי לחיות ככה
נשבר לי מהמשחק הזה. אולי זה סוג של התעללות. התעללות מאד סמויה. אולי כמו שאמא שלי המניפולטיבית מתעללת באופן שקשה לגלות בהתחלה

[שבע_יהלום*]

וואהו איך אני מחבקת אותך מהלב ומחכה לחבק במציאות ולדבר בלי מתווכים

[נועה_ברוך*]

_סוף סוף אני ערנית ואני מודעת למה שקורה
הוא כועס על כל מיני דברים ובמקום לדבר פוצח בקרב עונשים- ברוגז, פרידה, סנקציות_
לדעתי זהו שלב מאוד חשוב בדרך שלך להשתחרר ממנו, ובכלל, לדרך שלך לבנות את עצמך.
חשוב שתביני שזהו שלב אחרי שלב ולא ניתן כאן היה לקצר את הדרך. את עושה את הדרך שלך ולכל תהליך יש את המקצב שלו בהתאם ליכולת ההכלה וההתפתחות.
ולמה אני כותבת את זה? שלא תרדי על עצמך ותחשבי "איך עד עכשיו לא ראיתי?"
כל רגע שאנו מטפסים גבוה יותר על ההר העין מסוגלת לראות עוד קצת יותר רחב, ולא רגע אחד קודם.
החשוב הוא שאת עירנית ומודעת ולא מוכנה יותר לשקוע בתרדמה בכל הנוגע לעצמך ולחייך .

לא מגיע לי לחיות ככה
בדיוק. וככל שתחזקי בתוכך את הידיעה, ההרגשה, החוויה, ההוויה הזו, כך זה יחזק אותך מבפנים ויוקרן גם כלפי חוץ. את מתחזקת ומתעצמת

נשבר לי מהמשחק הזה. אולי זה סוג של התעללות. התעללות מאד סמויה.
ממש לא נכון לי כרגע להיכנס לדיון על התעללות, כי אני יודעת מה זה יעורר...
בהבנה ובידיעה שלי הוא מתנהג בדרך גסה, אלימה, מכוערת (ועוד..), אך אם את לא שם זה יתפוגג ולא יגע בך. את מבינה את כוונתי?

בסיטואציה כזו של אלימות את בונה קיר עבה בינכם (שאינו נראה לעין), או את פשוט יוצאת מהבית לכמה זמן שתוכלי.
את מנתקת מגע עם הקשר הזה. כרגע זה עדיין לא ממשי אבל זו התחלה.
את לא נמצאת שם לספוג או לקבל התעללות או אלימות. פשוט לא.

מחבקת אותך מהלב

[כיוון_נוסף*]

מראש כל הריב הנוכחי שבו איים שוב שיעזוב אותי היה באופן אופיני ללא ריב לפניו. בטח בלי שיחה. סוף סוף אני ערנית ואני מודעת למה שקורה
יפה שהבחנת שזו השיטה שבה הוא מקיים איתך דו-שיח. מעמדה של כוח/חולשה.
שתביני. אני לא חושב שהוא אלים ואת קורבן. אתם שניכם חייתם ככה בהסכמה שזו המציאות.
עכשיו, את צריכה להסביר לו, אולי באופן לא מילולי שאת לא במשחק הזה יותר. שהכללים שלך שונים.
לא מציע לנתק קשר אבל להראות לו שאת שונה.
יכול להיות שהוא יראה מה קורה לך ואולי גם לו יתחשק להשתנות ולעבור למצב טוב יותר וכולם ירוויחו.
מצד שני אולי הוא לא ירצה ואז תפנו כל אחד לדרכו.

לא מוכנה יותר לקבל תקשורת כזאת.
קבלי חיזוק וירטואלי ענקי - את מדהימה.

אולי זה סוג של התעללות. התעללות מאד סמויה. אולי כמו שאמא שלי המניפולטיבית מתעללת באופן שקשה לגלות בהתחלה
במקום לקרוא לזה בשמות ולהיות שיפוטי (כל העולם נגדנו) נגיד שזו התנהגות שפעם הסכמת לה (כי היית חלק מהמעגל הזה) ועכשיו כבר לא.
מעכשיו את לא משחקת לפי הכללים הללו של להעלב, להחזיר להמשיך את מחזור המסכנות הזה
את שינית את ההסכם שלך עם העולם.
ברוכה הבאה לעולם טוב יותר - עולם שבחרת בו.

[לימונדה*]

גם אני חושבת על משמעות הבלוג החדש שלך וחושבת מגיע לך לחיות טוב!
חיבוק גם ממני

[סאלי_תדמור*]

שלום לך קואלה,

רציתי לכתוב לך לגבי בית קפה - זה נחשב לאחד התחומים היותר מסוכנים בשוק. לא זוכרת סטטיסטיקה מדויקת, אבל היא עגומה. בית קפה זו השקעה כספית אדירה, ורובם המכריע (ממש ממש רובם) נסגרים די מהר, וכל הכסף יורד לטמיון.
יש ענפים אחרים של שירותים שהם הרבה יותר רווחיים.
זו חשיבה שלמה. איך להתפרנס יותר טוב. כדאי לעשות את זה עם מישהו. אפילו מאמן המתחיל ביותר (אנשים שעושים את זה בסטאז' וללא תשלום) יוכל פשוט לשבת איתך ולחשוב על כוונים שונים. הוא לא מכוון אותך אלא את בעצמך בוחנת רעיונות שונים, אבל נעים ומועיל לעשות את זה יחד עם עוד משהו. כל עסק דורש בניה - אבל יש כאלה שלא דורשים כל כך הרבה כסף. יש נשים שמבשלות ועושות משלוחים כמו מיצי החתולה המקסימה. אנשים נותנים שירותי משרד. כל מיני עבודות דרך הרשת. חלקן שניתן לעשות בלילה מהמחשב. חלקן שזה עסק ממש, אבל לא דורש המון כמו בית קפה. דברים רבים שאפשר לעשות בלי להתפטר. מכירה מישהי שעושה כסף טוב מעסק באיביי. אבל זה עסק לכל דבר, זה לא שעה ביום. זה ממש להקים עסק. אבל ההשקעה הכספית אפסית. בקיצור יש המון כוונים - אפשר לגלוש ברשת ולספוג רעיונות. כמעט כל דבר יהיה (לעניות דעתי) טוב פי כמה משני הרעיונות שלך הראשונים - רפואה אלטרנטיבית (שוק רווי ותחרותי) ובית קפה (עסק מסוכן לחלוטין). לגבי בית קפה מדברים היום שזו ממש התמחות. זה לא דבר פשוט לניהול רווחי.

בהצלחה @}

[כיוון_נוסף*]

מצטרף מאד למה שסאלי אומרת.

לדעתי את לא בתקופה שאת אפילו יכולה לדעת מה מתאים לך כי את במובן מסוים נולדת עכשיו מחדש.
חוץ מזה, הקמת עסק דורשת המון אנרגיה והמון משאבי נפש (אני עברתי תהליך כזה בהצלחה וזה לא קל).
מציע לך מאד לדבוק בהכנסה הקיימת והבטוחה שיש לך ולחשוב איך אפשר להוסיף לזה אפילו עוד קצת.
בעיקר תנסי דברים שאת יכול לעשות בלי להוציא כסף (כי אין לך והלוואות לא באות בחשבון).
לכן הצעתי שיעורים פרטיים (אני מניח שתלמידי חטיבות ביניים למשל כן תוכלי לעזור)
או שתמצאי דברים אחרים לעשות שמתאימים לך ולזמן שנותר לך.

קודם כל תנקי את הנפש ממה שאת עוברת במישור האישי
כשתהיי פנויה רגשית תקבלי החלטות הרבה יותר טובות

בהצלחה

[קואלה*]

אתמול הוא לא הסכים לשמור על הילד ולא להלוות לי ויזה (שחכתי את הארנק בעבודה) ושאני אצא כי הרגיש שאין לי זכות לצאת ולבזבז כסף שאני לא מתחלקת איתו בצורה שווה בנטל
היום בבוקר הוא רצה לדבר ראיתי על כמה שקשה לו שהוא מרגיש שהוא עושה הכל בבית
אמרתי לו שאני לא רוצה לדבר איתו על מה שמפריע לו עכשיו אחרי שביום שבת הוא לא הסכים להיות איתנו ולדבר ועשה ריב על כלום וביום ראשון אמר שהוא רוצה להיפרד וביום שני בערב ניסה למנוע ממני לצאת (בסוף לא יצאתי כי הייתי עיפה מדי)
וכל זה לטענתו זאת חוצפה שאחרי שהייתי חולה והיה לי עומס בעבודה ולא עשיתי כמעט שום עבודת בית והוא עשה הכל ובכל זאת מצאתי זמן לצאת (יצאתי בשבוע שעבר ערב ואחה"צ במוצ"ש) וגם בבקרים שרק הוא קם בבוקר
הרגשתי קצת חרטה שלא רציתי לדבר איתו שואמרתי לו כן נפרד עם זה מה שרצית, כשהוא בא ורצה לדבר איתי.
פתאום התפלק לי רגש של חיבה עליו. כמה הוא חמוד ויפה עם הכובע גרב
אז הערב אני באה לדבר איתו ומסבירה למה אני לא יכולה לתקשר איתו כשהוא מתנהג בצורה כזאת במקום לדבר אז הוא מסכים איתי ואומר כמה הוא מרגיש מנוצל ושהוא היה רוצה שעל כל שקל שאני מוציאה על בגדים הוא יחסוך חסכון שיהיה רק שלו ושאני צריכה לממן את ההוצאות שלי.
ומה אם זה שאני נמצאת עם הילד אחה"צ ושאנחנו גרים במרכז בגלל העבודה שלו, אני שואלת, זה הוגן?
אז תגורי את בצפון והילד יהיה חצי שבוע אצלי וחצי אצלך ויהו לו שני גנים/בתי ספר
אני לא מקבלת את הרעיון ההזוי הזה ולא מבינה איך הוא עובר ממצב של דיבור על תיקון הקשר לדיבור על הפרדה ו/ או שליטה שלו בכסף שלו גם ככה אין לנו חשבון בנק משותף- ואתם בטח תשלחו אותי לדף של התעללות ותגידו לי שניסיון לשלוט בכסף וביציאות של האישה הם סימנים לאלימות. אז עכשיו ווידוי. די הזוי מצידי אבל בשנתיים האחרונות כל פעם שאנחנו רבים והוא ישן בסלון אני מפחדת שהוא ירצח אותי
אז אני לוקחת בלילות האלו את הילד לידי מתוך אמונה שלידו הוא לא יעז אפילו שהוא מעולם לא הרים עליי יד או על מישהו אחר ובכל זאת הזעם הכבוש שלו מפחיד אותי ואולי גם אחרי שנפרד הוא ימשיך להפחיד אותי
ההרגשה הזאת שלו שאני הורסת לו את החיים למשל עכשיו הוא אמר שהוא שמח שנפרד כי הוא ירוויח מליונים. איזה מליונים? זאת היתה בדיחה שלא הבנתי? כל הכסף שלו...מליונים...אולי באמת אני חסרת חוש הומור ומפונקת ברמות?
מצד אחד אני שמחה שיש לי את הילד שלנו ומצד שני אני מתחרטת שעשיתי איתו ילד כי עכשיו אני קשורה עליו עד סוף חיי.

[אהבת_עולם*]

קואלה, עכשיו כשראיתי את הכינוי שלך בבאופן נזכרתי מה שכתבת פעם על הסיבה שבחרת את הכינוי הזה, שקואלה זה משהו כזה קטן, והתחברת לתחושה הזו.
אבל עכשיו הייתה לי פתאום הרגשה אולי את רוצה כבר להחליף את הכינוי למשהו שהמשמעות שלו היא של משהו יותר גדול, יותר חזק. אולי זה יעזור לך להתחבר לכוחות שלך.
מה את אומרת?

[קואלה*]

אולי...יצא לי עכשיו צהוב חדש שעוד לא יצא לי בשנתיים האחרונות שאני באתר(!)
"בתוכך על פני בתוכחה"
איזה חיה זאת תיהיה? חית הכוח שלי שבתוכי? "סלייד, טיילור סלייד" מממ... אני אחשוב על זה
תודה אהבת על הרעיון

ותגידו מה נסגר עם הצהובים האלו? אלוהים ממש גר פה באתר?

[כיוון_נוסף*]

קואלה (או בשמך החדש שיביא לך מזל טוב)
הקטע האחרון מתאים יותר לדף הקודם בו תיארת מחזורי אהבה ושנאה לבן זוגך.
זה טבעי מאד כי זה די מפחיד לבצע את הצעד שאת חייבת לעשות.

כאמצעי לבירור אציע לך להבין ש
מה שהוא טוען, מה שאת טוענת ועוד פחות מזה, מי צודק פשוט לא רלוונטי
אם את תרצי הוא צודק, אם לא אז את צודקת... מה זה חשוב

מה שחשוב זה שאת לא אוהבת ושונאת מחדש אלא שהגיע הזמן לחיות טוב.
לכן מי צודק לא חשוב.

אם את מתחרטת או לא על זה שיש לך ילד איתו, שוב, ממש ממש לא חשוב. יש לך ילד נפלא והוא האבא שלו
זה לא אומר שאי אפשר לחיות טוב...

המונחים האלו שייכים לעולם הישן.

[נועה_ברוך*]

"בתוכך על פני בתוכחה"
השינוי נמצא בתוכך ויבוא משם
בתוכך הכוח והאמת @}

תוכחה אינה מאפשרת לנו הקשבה פנימה.


הוא מרגיש מנוצל
ההרגשה הזאת שלו שאני הורסת לו את החיים
אלו ממש סימנים לפסק זמן. האם יצרתם קשר עם מגשר?
האם תוכלו להגיע להסכמה על פרידה זמנית ללא שום הסכם? רק כדי להרגיע את הרוחות, נגיד לחודש. ורק אח"כ לדבר.
אני מפחדת שהוא ירצח אותי
זה דורש הפרדת כוחות ובמקביל עבודה על העלאת תדר האהבה - העצמית והמרחבית

שולחת לך כוחות ואהבה ליום מאיר

[קואלה*]

האפרוח לאבא: "די לכעוס כל היום ולכעוס כל הלילה, נעים יותר להיות שמח"
איזה מהמם (-:

[קואלה*]

כיוון נוסף כתב לי:
לדעתי את לא בתקופה שאת אפילו יכולה לדעת מה מתאים לך כי את במובן מסוים נולדת עכשיו מחדש.
שבע יהלום אמרה שאיך נפלת עליי משמיים (לא זוכרת את הניסוח שלה, אבל כך הבנתי את רוח דבריה)
ואני עניתי שאני מאד שמחה שהוא כותב לי פה אבל מה פתאום הוא כתב לי נולדת מחדש? אני עושה תהליך עם המטטפלת שלי שמרגיש תקוע ואמנם הפגישה על סבתא שלי הפילה לי כמה אסימונים משמעותיים, אז מה?
אני עדין גרה בדירה שאני שונאת, עדין תקועה בזוגיות אומללה, עדין מרוויחה כמה שאני מרוויחה, עדין סובלת מאותם בעיות בריאותיות. מה ב-א-מ-ת השתנה?
והיום אני סוף סוף מבחינה בשינוי
האיש הלך מהבית ואמר שהוא וישן בלילה באוטו. היום בצהרים שוב הלך
בלילה אמר שישן באוטו כדי לישון עד מאוחר בבוקר ובצהרים אחרי שהעיר לי בצורה די תוקפנית על הפירות שהשארתי בתוך השקיות מהסופר ועניתי לו מה זה משנה עוד רגע זה נגמר ממילא
והוא כל כך נעלב. התנצלתי אבל הוא בכל זאת היה מצוברח וגם עם הילד היה לו קשה
בכל אופן, מה ששונה שאני לא התרגשתי מזה בכלל. לא חיפשתי אותו בלילה ולא כעסתי כשחזר. הודעתי לו שליומולדת של הילד חברים שלנו בשבת אני מגיעה כי הם עדין גם חברים שלי ולכן אני גם קונה מתנה ושיתגבר
משהו השתנה. העולם מחייך אליי, וכל האנשים נחמדים כל כך, חניות מתפנות לי מתי שאני צריכה. ממש קסם (חמסה, חמסה)
המחשבה על להיות לבד לא מפחידה אותי כל כך. אני יכולה לדמיין איך בעוד כמה שנים מצבי הכלכלי ישתפר
אז מה אם הוא הלך. הסתובבתי עם הילד וקנינו מצרכים לארוחת שישי מפנקת
שעל הדרך גם עזרה לי להתעודד בקשר להכרח שכנראה יהיה לי לוותר על ארוחות בחוץ, מפני שאני הרי יודעת לבשל מצויין
הכנתי לארוחת ערב (בעלות של 150 ש"ח לכמות של 4 מנות) מרק דלעת, דג דניס וסלמון בתנור בתוספת פסטה "קרבולות" צבעונית ומשובחת ברוטב שמנת פטריות שמפיניון ופורצ'יני עם פרמג'נו. יצא לי מעולה! בהחלט לא פחות טעים ממסעדות שף (ואכלתי בכמה מאז שאני עם שושה)
הבחור אמנם לא טעם כי אכל פיצה בחוץ. הזמנתי אותו לבוא הביתה והייתי עליו נחמדה. הוא כבר לא כעס רק היה ממש עצוב ובודד. חיבקתי אותו בחמלה.
ולמרות שיש לי אליו גם רגשות אהבה והערכה, אני חושבת שיטב לי לחיות בלעדיו

תודה לך כיוון נוסף, ביום ראשון יש לי פגישה עם המטפלת שלי ואני אודה גם לה. תודה גם לרוח סבתי היקרה והטובה
ותודה גם לך נועה ברוך על הטיפול האנרגטי מרחוק. זה באמת עזר לי!!
הגיע הזמן שלי לחיות טוב
שבת שלום

[כיוון_נוסף*]

אני עדין גרה בדירה שאני שונאת, עדין תקועה בזוגיות אומללה, עדין מרוויחה כמה שאני מרוויחה, עדין סובלת מאותם בעיות בריאותיות
יכול להיות שתמשיכי לגור בה, אבל לא תשנאי אותה
יכול להיות שתמשיכי בזוגיות, אפילו עם אביו של בנך, אבל לא תרגישי אומללה
יכול להיות תרווחי אותו סכום כסף, אבל זה יספיק לך ויכול להיות שאם תעיזי לבקש, גם תרוויחי יותר.
מבעיות הבריאות יכול להיות שתצטרכי להפרד לשלום מחלק מהמחלות שלך... או לפחות לחיות איתן בשלום.

השינוי לא מתרחש במישור החיצוני בהכרח.
הוא קודם כל קורה בפנים
ואז, בדרך כלל, הוא בא לידי ביטוי גם בחוץ אבל אי אפשר לדעת איך.

בגדול השינוי הוא להפסיק לפחד או ליתר דיוק לפחד מהפחד.
להיות באזור נוחות שבו הפחד מהפחד מסביר למה אנחנו פוגעים בעצמנו.
אסביר בעזרת דוגמה.
נניח לרגע שביקור אצל רופא שיניים כרוך בכאבים כל שהם.
לכן זה יהיה די סביר שאדם שנמצא על הכסא של רופא השיניים יחוש כאבים
הבעיה שלנו היא שאנו פוחדים מהכאבים שבוע שלם לפני שבעצם קורה לנו משהו...
ואז, בגלל הפחד מהפחד אנחנו לא הולכים לרופא
וכמו שידוע מי שלא הולך לרופא שיניים רץ לרופא שיניים...

אנחנו יכולים לחיות מפחד, כמו אנשים רבים או להפרד בטקס קצר וצנוע מהפחד ופשוט להתחיל לאהוב.
רוב האנשים מפחדים להפרד מהפחד.
הפחד מסדר לנו את החיים.
הפחד לוקח מאיתנו את החופש ואת האחריות
ומציע עולם שבו אנחנו צודקים, העולם רע והפסימיות חוגגת.
הפחד בתמורה גם הורג אותנו, לאט לאט לאט ובבטחה (כמו סיגריות).

יש לך עוד הרבה מה לעשות
אבל נראה לי שאת מה שתעשי מעכשיו ואילך תעשי מאהבה ולא מפחד.
לא תפחדי שאת צועדת בעקבות הוריך
לא תפחדי שלא תסתדרי מבחינה כלכלית
לא תפחדי לבקש את מה שמגיע לכל אדם וגם לך - הזכות להיות נאהבת.
לא תפחדי להיות את - כי את נפלאה כמו שאת.


אני לא נוהג לכתוב הרבה בסביבות כמו זו
אבל כשקראתי את דבריך בדף הקודם הרגשתי שאת מאד קרובה לשינוי
קול פנימי בתוכי הדריך אותי לענות לך כדי לתת לך את האומץ לעשות את הצעד האחרון בדף האחרון.
לפעמים, כשקראתי מה כתבת, תהיתי אם אני עושה לך טוב ולא ידעתי, עד עכשיו...

תודה לך שנתת בי אמון.
אני שמח שנתת לי את הזכות להיות לך לעזר
אני אמשיך ללוות אותך כאן, כי את רק התחלת את הדרך...
החלקים הבאים של הדרך לא יהיו קלים
אבל את לא תתמודדי איתם בעזרת פחד אלא בעזרת אהבה.

אני מקווה שביום מן הימים תזכי גם את ללוות אדם בדרך לשחרור שלו מהפחדים שלו.

[זו*]

כיוון נוסף - כתבת דברי טעם, חשובים מאוד, מאיפה הידע וההבנה? עוזר מאוד גם לי.

והמטאפורה על הרופא שיניים.. דחיתי 5 שנים בדיקה אצל רופא נשים למרות כאבים ... ועכשיו כשהלכתי.. הסתבר שאם הייתי מגיעה מוקדם יותר ההשלכות היו קטנות יותר.

וזה קורה גם במישור הרגשי.

ולקואלה - נראה שאת בדרך הנכונה, אבל עדיין נעה בין קיצוניות שבה מפחד להתמודד עברת לאופוריה. מוכר מאוד וככה משנים דפוסי חשיבה, ואין ספק שמתישהו המטוטלת תתאזן ויהיה לך ברור מה נכון לך ולמשפחה שלך ואיך להשיג זאת.

[נועה_ברוך*]

זה באמת עזר לי!!
שמחה מאוד לקרוא על השינוי שאת חווה

_מה ב-א-מ-ת השתנה?
והיום אני סוף סוף מבחינה בשינוי_
עד ששינוי קורה בפועל, ברמת החומר הדחוס (הרמה הפיזית והנוכחות במציאות) ישנו תהליך ארוך ברמות הגבוהות יותר - תודעתית, רוחנית, מודעותית, נפשית.
כבר תקופה ארוכה שאת עושה צעדים לשינוי, אבל ישנם נושאים כבדים ועמוקים שאיתם עלינו להתחכך זמן רב על מנת להבינם ברמות השונות, ובעיקר על מנת לדרוש אותם להשתנות.

_משהו השתנה. העולם מחייך אליי, וכל האנשים נחמדים כל כך, חניות מתפנות לי מתי שאני צריכה. ממש קסם (חמסה, חמסה)
המחשבה על להיות לבד לא מפחידה אותי כל כך. אני יכולה לדמיין איך בעוד כמה שנים מצבי הכלכלי ישתפר
אז מה אם הוא הלך. הסתבובתי עם הילד וקנינו מצרכים לארוחת שישי מפנקת_
על כל אלו עבדנו בטיפול האנרגטי, ועדיין, עלייך להבין שכדי ששינוי עמוק יתבסס יש לתת לו זמן, יש לתת בו אמון, יש לדרוש בו שוב, ושוב, ושוב, מכיוון שהרגלי החומר הדחוס בשילוב עם נפש שחוותה מרחב דחוס הינם להתקבע ולפחד משינוי, הינם להיצמד למוכר, הינם לבטל ולא להאמין בטוב וביכולת של העולם לחייך אלינו, הינם לבטל ולא להאמין ביכולת האישית הגלומה בכל אדם להתעלות מעל מגבלות המרחב ולייצר מציאות אחרת, נבחרת.

ולמרות שיש לי אליו גם רגשות אהבה והערכה, אני חושבת שיטב לי לחיות בלעדיו
יופי שאת מגלה את שני הצדדים שבך ולא חשה מטולטלת רגשית מאף אחד מהם. זו התחלה של יציבות פנימית אותה יש לבנות ולחזק


_יש לך עוד הרבה מה לעשות
אבל נראה לי שאת מה שתעשי מעכשיו ואילך תעשי מאהבה ולא מפחד._ (כיוון נוסף)
מסכימה עם החלק הראשון. הדרך הינה תהליך...
על החלק השני אני לא חותמת פחדים קיימים, והם חלק מאיתנו, השאלה היא איך אנו מתייחסים אליהם ומתנהלים למרות קיומם.

_תודה לך שנתת בי אמון.
אני שמח שנתת לי את הזכות להיות לך לעזר
אני אמשיך ללוות אותך כאן, כי את רק התחלת את הדרך...
החלקים הבאים של הדרך לא יהיו קלים_(כיוון נוסף)
גם ממני תודה @}
מצטרפת ומסכימה.

ולקואלה - נראה שאת בדרך הנכונה, אבל עדיין נעה בין קיצוניות שבה מפחד להתמודד עברת לאופוריה. מוכר מאוד וככה משנים דפוסי חשיבה, ואין ספק שמתישהו המטוטלת תתאזן ויהיה לך ברור מה נכון לך ולמשפחה שלך ואיך להשיג זאת. (זו)
האופוריה חשובה לצורך התחזקות, ואם זאת חשובה המודעות לדרך.
אין שינוי במטה קסם.
כדי ששינוי יתבסס יש לחיות אותו לזמן מה, לחוות את החוויה המתוקנת וכך היא מחלחלת לרמות העמוקות יותר ובמקביל מהדהדת החוצה - למרחב.
שינוי דפוסים זה מה שהאנושות נדרשת להתאמן עליו, התקופה דורשת את זה יותר ויותר ובהתאם לכך אנשים מתעוררים לצורך הזה ופועלים.
זהו שינוי מבורך לאנושות ואיזה יופי שהצטרפת

[נועה_ברוך*]

כיוון נוסף - כתבת דברי טעם, חשובים מאוד
מצטרפת @}

[לימונדה*]

_משהו השתנה. העולם מחייך אליי, וכל האנשים נחמדים כל כך, חניות מתפנות לי מתי שאני צריכה. ממש קסם (חמסה, חמסה)
המחשבה על להיות לבד לא מפחידה אותי כל כך. אני יכולה לדמיין איך בעוד כמה שנים מצבי הכלכלי ישתפר_
הצחקת אותי עם החניות שמתפנות...קסם.
חושבת שזכית שיש לך כיוונים נוספים וגם אני חושבת שאת עושה חתיכת דרך
מחזקת אותך על התובנות ומאחלת לך שתהיה שבת של שלום
|L| לימונדה

[לימונדה*]

ובאמת הגיע הזמן לחיות טוב!!!!

[כיוון_נוסף*]

תודה למברכות - אני חוקר ולומד את הנושא הזה שנים רבות.
הנושא הזה פשוט מרתק...
מה שמעניין הוא שאלו בעיות שהמין האנושי מתמודד איתן משחר האנושות.

לדעתי, מדובר בתהליך צמיחה אישי שכל אחד מאיתנו חייב לעבור בשלב מסויים של חייו
מעין גילגול נשמות שמתרחש במהלך החיים. אנחנו הופכים מאדם אחד לאחר (בלי למות מוות פיזי באמצע).

ישנן גישות המאמינות בכך שאחת לשבע שנים אנחנו חווים שינוי משמעותי בחיינו
הנחה זו מבוססת על כך שאם מחלקים את מספר התאים בגוף בקצב התחדשות התאים יוצא שאחת לשבע שנים כל התאים בגוף שלנו התחלפו.
אני יכול להעיד על עצמי ועל אנשים אחרים שאני מכיר שאכן באותן השנים שמתחלקות בשבע ללא שארית קורה לאדם שינוי
קואלה כתבה שהיא בת 35 והנה דוגמה נוספת לכך

[אמא_של_טוסיק_דבש*]

המחשבה על להיות לבד לא מפחידה אותי כל כך. אני יכולה לדמיין איך בעוד כמה שנים מצבי הכלכלי ישתפר
קואלה יקרה,
אין לך מושג כמה שמחתי בשבילך לקרוא את זה.
לראשונה את מתייחסת בגובה העיניים לפחד הכי גדול שלך מהפרידה (כפי שאני הבנתי אותו).
השינוי לרעה במצב הכלכלי במקרה של פרידה, מפחיד ובצדק, אך לא בצורה הקמאעית שהפחיד אותך.
עכשיו יצאת מהשבי שהכנסת את עצמך בזוגיות הזו. אולי תיפרדו ואולי לא-
אבל לא תהיי שבויה.
(לא במקרה הגיעו לאחרונה כוון נוסף ואח״כ גם נועה).

אבל נראה לי שאת מה שתעשי מעכשיו ואילך תעשי מאהבה ולא מפחד.
כתב לך כיוון נוסף.
(מצטרפת למברכות, אתה בהחלט כותב דברי טעם).
עם זאת, אני הייתי מדייקת-
לדעתי עכשיו, תעשי דברים גם מאהבה ולמרות הפחד.
הפחד ימשיך לארוב ואין לי ספק שיצוצו לא מעט הזדמנויות שירים ראשו.
אבל אפילו אם תפחדי נורא- הוא לא יבלע אותך- תדעי לעבור דרכו, להתגבר, ולהמשיך הלאה.
באמת הגיע הזמן שלך לחיות טוב!

אה, וברשימת התודות-
שכחת להודות גם לעצמך.

[כיוון_נוסף*]

אני מרגיש צורך להסביר את עצמי טוב יותר.
פחד הוא רגש בסיסי ואנושי שתפקידו לשמור עלינו אבל לא לשתק אותנו.
זה נכון לפחד ממכונית ששועטת לעברך בכביש ולברוח ממנה או להמנע ממפגש עם אדם אלים.
מצד שני, זה לא נכון לתת לפחד הזה למנוע מאיתנו לחצות כביש, או לחצות אותו בפחד או לחשוד בכל אדם שפוגשים....

הפחד מהפחד יכול בקלות להנפיק הסברים מלומדים מדוע הפחד הוא רציונאלי ולא רגשי וזו הסכנה.

אני חייב לציין שאני מאד מאד נהנה מהקשר הזה.
הוא קשר אנושי חם ומלא באהבה
אני חושב שזו תכלית הקיום שלנו.
לאהוב את עצמנו ומכאן את הזולת.

קואלה, תראי איזה דבר טוב קרה בזכותך לכל כך הרבה אנשים טובים אחרים - תודה!

[זו*]

כיוון נוסף - בנוגע לענין הפחד וגיל 35 זה תופס אותי בול במקום ואני אשמח לשתף במשהו ולשמוע את זווית הראייה שלך. יש אפשרות להתייעץ איתך במייל (אישי מדי לפורום רחב)?

[נועה_ברוך*]

_ברשימת התודות-
שכחת להודות גם לעצמך_
כמובן!

[כיוון_נוסף*]

מאחל ומקווה שטוב

[קואלה*]

הוא שוב כועס עליי. כפי שכתבתם אני אולי השתנתי אבל הוא לא מרגיש זאת. אז הוא ממשיך להתעצבן עלי לפחות פעם ביום. ובשבת יש לו הזדמנות ליותר. ואחרי שבא הכעס מגיע בעקבותיו כל הריטואל. תופס מרחק. מעשן ג'וינט. לא מדבר. הבעת פניו מביעה זלזול, כעס ואיבה כל פעם שמביטנו מצתלבים. זה לא קל לי. בסופו של יום, הדבר שאני הכי רוצה בו, כמו כולנו כנראה, זה לקבל אהבה והערכה כבוד, הבנה אמפטיה וקבלה
למה הוא כועס עליי? מנקודת מבטי לא בצדק:
הוא שאל אותי שאלה היפוטית (יש לנו רק ילד אחד) על התערבות בין ריב של אחים ולא אהב את התשובה שלי במיוחד, אחר כך העלה טיעון שגרם לי להודות שאני לא בטוחה במה שאמרתי ואחשוב על כך עוד.
אחר כך שמע שאני רוצה לעשות לעצמי בדיקה עם מסרק צפוף וחומץ נגד כינים. התעצבן מאפשרות ההיפוטית שאגלה כינים ואבדוק גם את הילד עם חומץ והעשה לו טראומה.
כנראה שהוא בסרטים עם עצמו שהקשר בינם לבין המציאות היפוטטי לחולוטין ובכל זאת...
אז איך אני מגיבה במסגרת השינוי שלי ? משתדלת להגיב מעט. להבין שזה שלו. לתת לו לעבור את תהליך הכעס שלו בלי להתערבב בו
להאמין שיהיה טוב. גם עכשיו יכול להיות טוב, אולי לא מצוין, אבל בכל זאת יש מלא דברים נפלאים בעולמי גם כשהבן זוג כועס, אני, הילד, העולם כולו כל אלו לא נעלמו רק בגלל שהוא כועס.הוא לא כזה ענק בשביל להסתיר את כולם

וזה יבוא, אתה הרי יודע
לא הכל יטלטל אותנו
לא הכל יכה
ומה שייפתח לנו
מחכה

ובכל זאת, למרות ההשתדלות לטוב והתכוונות לחיוביות קשה לי להרגיש שותפות ולהאמין בקשר כשהוא מתנהג כך.

[כיוון_נוסף*]

קואלה יקרה

מציע לך לראות את זה שהוא כועס על עצמו. הוא עוד לא מבין שהכעס שיש בו הוא תוצאה של החלטה שלו, הליכה בדפוסים שהוא היה רגיל ללכת בהם ואנשים אחרים שהוא הכיר גם הלכו בהם וחשבו שזה נורמלי.
הם לא מבינים שהם פוגעים בעצמם (ואת בעצמך מתארת שאחרי שהוא כועס הוא ממשיך לפגוע בעצמו).

פירוש הבעות הפנים שלו זו משימה שלך. זו כבר הפרשנות שלך (שאת רגילה אליה) ואולי כדאי לך לראות בה עצב, קריאה לעזרה, רצון להגמל מהרגל טורדני, פוגעני ומעיק.
ברור שאת רוצה שיאהבו אותך. זה מגיע לך ואני חושב שאת גם לומדת לאהוב את עצמך וזה נפלא. את עניין הצדק - צריך להשאיר לבתי המשפט.
הרצון לחפש צדק במערכת זוגית הוא ניסיון לא כל מוסווה להגיע לשליטה. את לא מעוניינת לשלוט בו ולא מעוניינת שהוא ישלוט בך.

את פועלת נכון לדעתי. תני לו להבין שהוא מכה את עצמו. תני לו להבין שהוא פוגע בעצמו
תני לו להבין שאת יכולה להיות המשענת שהוא כל כך רוצה אבל שאת מוכנה להיות חברה ומשענת ולא שק חבטות
שאת לא רוצה שהוא יכאיב לעצמו ולך כאילו כדי להקל על עצמו.

העולם שלך יפה קודם כל כי את חייה במרכז שלו. בעולם שלך מתחילים לפרוח פרחים וללבלב.
בעולם שלך נגמרה התקופה הרעה והכי חשוב את לא אחראית על המעשים שלו על הפרשניות שלו
את חייה את מה שיש ואומרת שלום לדרמות שגורמות לך כאב כי את לא רוצה לכאוב יותר

[נועה_ברוך*]

הוא שוב כועס עליי.
למה הוא כועס עליי? מנקודת מבטי לא בצדק:
כעס זו אחת ההתמכרויות הקשות ביותר לגמילה, ולפיכך כל צפיה שהוא יגמל ברגע או במפתיע צפויה ונדונה לאכזבה.
חשוב שתביני שיש אנשים שהכעס מניע אותם בחיים. הם לא מכירים התנהגות אחרת, וזה לא כי תמיד הם כעסו בעבר, אלא כי הכעס משתלט ובולע כל תכונה טובה שהיתה. זהו בור ששואב אליו בכוח עוד כעס, וכך הולך ונתמע במערכת, לגמרי משתלט.
הרבה בעיות וקשיים מתנקזים לבור הזה, והוא נהיה פלונטר קשה לפיצוח ופילוח.
אדם כועס מוצא אובייקט להוציא עליו את הכעס, אובייקט שמסכים לקחת חלק ומסכים לתפקיד, הוא ינתב את הכעסים לאובייקט ומולו יפעל,
הכעס-כאב מבקשים לשחרר רעל כמו חצ'קון שצריך לנקז ממנו מוגלה.. בשני המקרים כדאי ל-ה-ת-ר-ח-ק. ממש כמו מאש.
אין צורך להיות בקו האש.
אין צורך להמשיך למלא את תפקיד האובייקט שעליו יוצא הכעס, הרי זה ברור שלא עלייך הוא כועס!

הבעת פניו מביעה זלזול, כעס ואיבה כל פעם שמביטנו מצתלבים. זה לא קל לי. בסופו של יום, הדבר שאני הכי רוצה בו, כמו כולנו כנראה, זה לקבל אהבה והערכה כבוד, הבנה אמפטיה וקבלה
הבעות פניו לא חשובות לך. את לא יכולה יותר להישאר שם ולספוג מהרעל, חשוב שתצאי מהמעגל הזה כמה שיותר מהר ובכל דרך אפשרית. קחי את הילד לטיול, שבו בבית קפה, תלכי לחברה, לכל מקום - רק צאי.
את יכולה למצוא "תירוץ" שכלל לא יראה קשור אליו "אוי, שכחתי לקנות חמאה. ביי!!!" ואת כבר לא שם (כמה שיותר מהר!)
כשאת חוזרת את מאוד עסוקה עם הילד (משחק, סיפור, מקלחת, אוכל) וכמה שפחות מתייחסת לנוכחות הנוספת בבית.
אהבה, כבוד, אמפטיה, קבלה כל אלו חשובים מאוד אך לא יגיעו ממנו.
אם את מצפה שזה יבוא ממנו את מאכילה את מעגל הרעל, שם כרגע יש רק כעס מתפרץ והוא מושך אליו עוד ועוד מזה דווקא מולך

_אז איך אני מגיבה במסגרת השינוי שלי ? משתדלת להגיב מעט. להבין שזה שלו. לתת לו לעבור את תהליך הכעס שלו בלי להתערבב בו
להאמין שיהיה טוב. גם עכשיו יכול להיות טוב, אולי לא מצוין, אבל בכל זאת יש מלא דברים נפלאים בעולמי גם כשהבן זוג כועס_
להבין. לא להגיב בכלל, לא להתערבב = לצאת ולהתרחק פיזית.
להאמין שיהיה טוב - בהחלט!!! אבל לא לצפות שזה פשוט יבוא אלא לעבוד למען המטרה הזו @}

[כיוון_נוסף*]

מצד אחד תמנעי מעימותים אבל מצד שני תשאפי למגע כלומר לשיחות ובירור.
כשהוא רגוע יחסית ומוכן להקשיב תשאלי שאלות כמו:
למה אתה כל כך פוגע דוקא באדם שאוהב אותו?
לאן אתה רוצה שהכעס הזה יוביל אותך?
למה אתה עושה את זה לעצמך?

כלומר שאלות שאמורות לעזור לו לשקף את ההתנהגות של עצמו
אל תציגי את עצמך כקורבן שמבקש מהתוקף שיפסיק כי זה כואב לך.
תבהירי לו שאת נגמלת מזה ושאם הוא רוצה גם הוא יכול בכל רגע שיבחר להפסיק לכעוס

הצהוב אומר מותר לכעוס...
נכון. לכעוס זה טבעי אבל לפגוע בעצמי זה טפשי.

[קואלה*]

מה שקרה בהמשך הערב אמש שהוא רצה ללכת מהבית כי הוא כעס (כי עשיתי לו רעש והפרעתי לו לישוןבסלון מיד אחרי שהשכבתי את הילד והייתי צריכה משהו מהשולחן כתיבה) ואני ביקשתי ממנו לדבר.
אז "בשיחה" הוא לא הפסיק לרדת עלי כמה אני עצלנית, נצלנית וחסרת עמוד שדרה ואיך אני מבזבזת את זמני הפנוי באינטרנט בקריאת מאמרים טיפשים ובאימוץ כל דעה שבה אני נתקלת בלי מסננת אישת.
הצהוב: הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
אז לא המשיך לתאר את מה שאמר רק שבאיזשהו שלב הגוף שלי לא יכל לספוג עוד "הרעל". השבללתי במיטה והדמעות זלגו מעצמן
מיד אחר כך גם הגיע התקף פאניקה. לא הפעם הראשונה שיש לי התקף רק שהפעם הוא היה די קשה וגם מלווה בכאב נפשי עצום.
פחדתי לא רק למות אלא גם לצאת מדעתי
הוא קצת נבהל והפעם ניסה לעזור לי (בדרכ הוא מתעצבן כשיש לי התקפי חרדה)
מה שבאמת עזר זה כדור ואבן ולראות מופע סטנד אפ בערוץ 2. נרדמתי
בלילה חלמתי 3 חלומות עצובים
בראשון איחרתי לארוחת בוקר עם אחי וחברתו ולכן הם ביטלו ונשארתי עם קופנים שעליהם ניסיתי להשיג זיכוי
בשני הייתי רקדנית בלהקה של אוהד נהרין וניסיתי להוציא פטור מהתפקיד שלי ולא להופיע
ובשלישי הילד שלי השתובב והרס כל מיני דברים בבית וכעסתי עליו מאד והענשתי אותו עד שבכה ורציתי שיבכה וירגיש כמה שהוא פגע בי ושכחתי שהוא רק ילד
התעוררתי מהחלום מבועטת וליטפתי את ראשו (הוא בא לישון לידי באמצע הלילה) התפללתי שאף פעם לא האבד את זה והכעס עליו כמו שכעסתי בחלום
לוקחת נשימה עמוקה. מחזיקה לרגע ומשחררת נשיפה. זה לא קל. עצוב לי

הלילה הוא אמר שישן במכונית. שוב הוא כעס. אתם לא תאמינו על איזו שטות. הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
אז חשבתי שזאת רק הוכחה לטענה של נועה. הוא באמת מחפש אותי.
לעזוב אותו נראה כמעשי הכי מאתגר שאי פעם עשיתי, אבל אני לא יכולה יותר לספוג את הכעס שלו. מצד אחד מתאמצים לחיות טוב, מצד שני חור של אנרגיה- כל הריבים האלו לוקחים את הכל: הזמן, הכסף, הבריאות, האהבה, השמחה והאמונה
ואני גם לא יכולה להשתנוות ולהיות מה שהוא רוצה שהייה
כי אם הוא מרובע אז אני משולש, אם הוא בוקר אז אני שעות הארבעיים, אם הוא אדמה אז אני מים, עם הוא אויר אני אש

הלווי שיהיה לי את האמץ, האמונה והכוח לעזוב אותו כבר

[נועה_ברוך*]

_שוב הוא כעס. אתם לא תאמינו על איזו שטות. הפרטים לא חשובים, חשוב הפרט
אז חשבתי שזאת רק הוכחה לטענה של נועה. הוא באמת מחפש אותי._
כעס עולה כמו גרפס (סליחה על הבוטות) עוד דרך לפלוט עודף שהצטבר. כעס הוא הרגל שלא יכול באמת להשתחרר ללא מודעות.
הוא לא באמת מחפש אותך, את פשוט שם, וכך הוא התרגל להוציא עלייך את הרעל שלו.
עוד הרגל שהשתרש אצלכם זה להוכיח מי יותר חזק וצודק (רמז: זו לא את..) ומי יותר חלש, חרד, לא בסדר (רמז?)
טוב שישן במכונית ובכלל טוב שתתרחקו פיזית. זה ממש לא מרפא אלא עזרה ראשונה. מרחק מהרעל.

אומץ אמונה וכוח, על אלו אפשר לעבוד.
אותם ניתן לחזק, אותך ניתן לחזק.
תתחילי עם חשיבה שאת חזקה! חזקי את האמונה בעצמך, את יכולה ומסוגלת לחיות טוב בלעדיו!

[קואלה*]

עצובה. עצובה. כמו חושך סמיך, קשה לי לראות מעבר לזה
אם לא הייתי מפסיקה לעשן בטח הייתי נהנית להתנחם בוויסקי וסיגריה
אם לא הייתי עובדת ולא היה לי ילד בטח הייתי נשארת ערה כל הלילה
אבל אני אמא ואשה עובדת ועכשיו אני גם אצטרך לקום מוקדם בבוקר ולהתארגן לבד
הצהוב: אין אדם שיכול להכיל את כל זה, וכל אדם הוא גם חלק מכל זה
מכאן זה נראה שכל העולם כולו ואני רק אחת
היי, יש לך ילד פה. אפרוח, יפה כמו מלאך, את לא לבד. את כבר לא נערה- את אמא. "אימונת" הוא קורא לי.
אבל אני לא יכולה לשתף אותו בזה, להיפך.
אז אני יודעת שאלו הם חיי ויש לי את עצמי לאהוב. אבל לפעמים זה לא מספיק

[קואלה*]

לא נרדמת
יש לי בחילה, כאב בטן ו וקר לי. למרות התנור,
איזה לילה
הצהוב: מותר לכעוס
הייתי שמחה לישון אצל חמותי. יש בה משהו אימהי מכיל ומרגיע ׁשלצערי אין לי מאמא שלי

[שלומ_צ*]

נשמע כאילו כל אחד מכם (בנפרד) צועק "הצילו", אבל איש מכם לא שומע את הקריאה של השני. אולי אפשר, למצוא רגע של חסד שבו תנסי רק להקשיב. לשמוע מה נאמר בין השורות, כנראה שיש שם הרבה. קל יותר להשאר הקרבן, נוח יותר להתחפר באיזור הנוחות. אמיץ יותר לצאת ממנו....

[כיוון_נוסף*]

עצובה. עצובה. כמו חושך סמיך, קשה לי לראות מעבר לזה
קואלה, חג האור לפנינו. באנו חושך לגרש. את כן רואה וכן מתקדמת יפה
לא קל לצאת מאזור הנוחות בו היית (גם כן נוחות...) אבל זה באמת ככה.

אם לא הייתי מפסיקה לעשן בטח הייתי נהנית להתנחם בוויסקי וסיגריה
טוב שאת לא. אין בזה נחמה. רק נוחות, רק לעבות את החושך ולא לראות את המצב
אמרת שלום לכל מה שלא טוב לך ועכשיו הגיע הזמן לחיות טוב

אם לא הייתי עובדת ולא היה לי ילד בטח הייתי נשארת ערה כל הלילה
אם אל היית דורשת מעצמך להתפתח, אם היית עסוקה בלרחם על עצמך ולפגוע בעצמך גם היית נשארת ערה
את פשוט לא רוצה לפגוע בעצמך ולכן ישנה כי מחר יש יום חדש וצריך להערך אליו נכון.
לא לישון כל הלילה, לשתות ויסקי ולעשן אלו הוצאות נוספות מחשבון האנרגיה המדולל ממילא שלך

היי, יש לך ילד פה. אפרוח, יפה כמו מלאך, את לא לבד. את כבר לא נערה- את אמא. "אימונת" הוא קורא לי.
והכי חשוב יש לך אותך.


אז אני יודעת שאלו הם חיי ויש לי את עצמי לאהוב. אבל לפעמים זה לא מספיק
זה מספיק. אם תרשי לעצמך לאהוב את עצמך במלוא העוצמה.

קשה אבל את בדרך.
תוציאי את עצמך מהסחרור הזה ואולי גם הוא יצא - החלטה שלו

[נועה_ברוך*]

כל מה שכיוון אחר כתב מדוייק לגמרי מבחינתי.
את האור שלך את תביאי בגדול, בקרוב! בזמן זה עלייך לטפח את האור הקטן ולרצות להגדילו, עוד ועוד.

יום טוב @}

[קואלה*]

בעקבות מפגש עם ניסן שלשום שמילא אותי בהשראה (לא היה שם מין רק פטפוטי הגות ופילוספיה וגם אם היה רגע של ניסיון לפיתוי התעלמתי ממנו בקלות)
אתמול בבוקר (היה לי יום חופשי), לפני שהתחלתי בעבודות הבית תרגילתי לבד מטידציה ויוגה
וניסיתי להמקד בשאלה מיהי זאת שחוקרת את האישיות שלי, את תחושות הגוף שלי, לא יודעת אם הצלחתי להתחבר לנשמתי, אבל הצלחתי לרגעים להשתיק את הההכרה
ולהתבונן
יש כאב פה ויש מתח שם, יש כעס כזה ודאגה כזאת. כן, ראיתי אתכם חברים
היה כל כך מקל ומשחרר לצאת להתאוור מהכלא של עצמי ולהפסיק להזדהות עם הרגשות וכאבי הגוף

הוי הכאב...
אחר- כך אחרי חיפושי דירה באינטרנט (כי עוד חודש נגמר החוזה) ניסיתי שוב לרשום את ההוצאות של חיים עצמאים,
עשיתי רשימה של הערכת ההוצאות לפי רמת חיי היום ואחרי זאת עוד רישמה לפי רמת חיים הכי נמוכה שנראה לי שאני יכולה לרדת
וגם ברשימה הנמוכה נשארתי בסוף עם קו קטן משמאל למספרים לא קטנים.

ועכשיו אני חושבת על המשמעות האיקנוגרפית של המינוס ושוב מוכיחה את עצמי: גברת את מתפזרת!
גם לו היית ארטיסטית שמתפרנסת מאומנות שלך היית צריכה להשיג מיקוד בחייך כדי להצליח (לפחות כלכלית)
ואז עולה השאלה מה הייתי יכולה להשיג בחיי לו היית לומדת התמדה, אחריות, סדר ואירגון, ריכוז?
האם אפשרי ללמוד כזה דבר?

להמשיך.
ב-3 אחה"צ אני פתאום נשברת.
לא אדם שנופל ממטוס באמצע הלילה ורק אלוהים שומע אותו. אשה באמצע החיים שמרוב בהלה מתנתקת מתחושת החיות
ואין לי למי להתקשר, אין לי את מי לחבק, אין למי לבכות, אין לי איך להקהות את החושים, לחתוך את הכאב. עכשיו
ואני מרחמת על עצמי שאני בודדה ואני גם מוכיחה את עצמי שאני לבד כי אני לא בסדר בגלל שככה וככה וככה
ואז הוא בא אלי. החבר שלי
כלומר היצוג של הנשמה שלו בעיני רוחי ומחבק ומנחם. אני בוכה ומספרת לו שאני לא מסוגלת להכיל את הרגשות שלי, שאני צריכה מישהו, או משהו שיפסיקו את זה עכשיו
והוא מגלה לי שאני כן יכולה. שאני כן יכולה להמלא מעצמי ושאני כן יכולה לתקשר עכשיו עם הנשמה שלו גם בלי נוכוחות של גופו הפיזי.
הצמורמורת. החמימות בחזה ובבטן והדמעות ששוטפות את פני מוכיחות לגופי שזאת אמת.
וואו! הכרת תודה, נשימת רווחה
ידי מחבקות זו את זו, האצבעות נכרחות, מלטפות ומשתלבות אחת בשניה, נדצמדות באהבה גדולה ובחמלה יפה.
אתה פה. אני פה. יש לי אותי לאהוב

היום בבוקר לפני שהמתוקי מתעורר ששינו מתעוררים (הוא ישן בספה ואני בחדר שינה) כמה חילופי דברים עם הבחור שלא מובלים לשום מקום של הבנה
אני נבהלת מהדרקון יורק האש. מגלגלת את מילותיה של נועה ברוך: "אל תסכימי לסבול עוד את הרעל שלו"
הולכת לחדר עם המחשב וסוגרת את הדלת
משאירה לו את סדר הבית והטיפול בילד ומתעלמת מהתכוננות שלי ליום העבודה המגיע
אולי זה לא הדבר הכי הכון לעשות אבל אני רוצה שקט בכל מחיר

[שלומ_צ*]

הכאב שלך נוגע לליבי. השאיפות שלך הן כל-כך בסיסיות, שלעיתים רק חסרונן גורם לנו להבין כמה הן חשובות וחיוניות. אני מבטיחה לפנות זמן איכותי לקרוא את כל הדף ממסד ועד טפחות, ואם תהיינה לי תובנות - מבטיחה לשתף. אם תרצי אותן בפרטי, צרי קשר והשאירי לי כתובת מייל... חג שמח מלא באור, שלומית

[נועה_ברוך*]

_ואני מרחמת על עצמי שאני בודדה ואני גם מוכיחה את עצמי שאני לבד כי אני לא בסדר בגלל שככה וככה וככה
ואז הוא בא אלי. החבר שלי
כלומר היצוג של הנשמה שלו בעיני רוחי ומחבק ומנחם. אני בוכה ומספרת לו שאני לא מסוגלת להכיל את הרגשות שלי, שאני צריכה מישהו, או משהו שיפסיקו את זה עכשיו
והוא מגלה לי שאני כן יכולה. שאני כן יכולה להמלא מעצמי ושאני כן יכולה לתקשר עכשיו עם הנשמה שלו גם בלי נוכוחות של גופו הפיזי._

כמה יפה. כמה מרגש!
זו הנשמה שלך! לגמרי שלך. היא שבאה ומדברת אלייך.
היא זו שתמיד תהיה לצידך, איתך, כשתהיה מוכנה להתחבר אליה

אני פה. יש לי אותי לאהוב
וואו! הכרת תודה, נשימת רווחה

הכלה רגשית - זה בדיוק הדבר שאותו סימנתי בעיגול (אצלי במחברת) בשבילך לחזק @}