הבעל שלי נשוי למחשב

לא מסובך שלחו לי שתיכן מייל ומספרי טלפון ואשדך בינכן
ilanit12hotmail.com
תחליפו את השתיים ב@

הי.
קיבלתי .
תודה רבה.

שליחה על ידי בנה* » 06 דצמבר 2007, 21:58

אני מדברת עם אנשים.
אני טיפוס שאוהב לדבר. לספר. יש לי המון חברים קרובים ואני מספרת להם הכל.
פתאום אני שומעת עוד זוג חברים שעברו משהו דומה לשלי. אני מספרת לחברה על כעס. על מצב כלכלי שנראה לא טוב. אני מספרת לה על מצוקה נפשית ופיזית. מספרת לה על זוגיות שהתפוררה ועל המכה שבסופה.
החברה מקשיבה ומספרת שגם היא ובן זוגה חוו את אותה חוויה מפוקפקת של מצב כלכלי נואש. של כעס שבא בעקוותיו ואת היד שנשלחת בזעם.
הם עדיין יחד. אחרי המכות. טיפול זוגי נכון החזיר להם את האמון זה בזו. החזיר להם אהבה שכנראה עוד לא מתה.
ואני יודעת שהכל בחיים אפשר לתקן. אבל צריך לעבוד. צריך לעבוד על זה כל כך קשה עד שלפעמים לבן הזוג הפסימי שהיה לי זה נראה משימה בלתי אפשרית.
לו אני הייתי היועצת לחיי זוגיות שלנו הייתי בוודאי מצליחה להציל. אני מרגישה שאני יודעת בדיוק מה ניתן היה לעשות כדי לא להרוס משפחה. לפעמים חבל לי שאינני יכולה לצאת מתוכי. להיות ההיא שממול ולתת לנו עצה.
כי מבפנים ניסיתי וספגתי כל כך הרבה התנגדויות. כלכך הרבה כעס. ואני ממש מרגישה שיש לי את כל התשובות לזוגיות נכונה רק אין לי עם מי לעשות את זה...

אהלן
מחקתי את המייל שרשמתי לך.
ורציתי להתעניין בשלומך.

שליחה על ידי בנה* » 14 דצמבר 2007, 03:05

ראומה יקרה שלומי שקט.
אני לא מפחדת שיכעסו עלי אם יגמר לי הכסף. (איזה אבסורד.) אני לא מפחדת שיכעסו עלי בכלל. אני לא מפחדת בעצם מכלום. אני לא מרגישה שאני חייבת להיות אחראית על חייו של מישהו אחר. (חוץ מבן השנתיים שלי כמובן. למרות שהוא דווקא מכריז כל היום "אני לבד")
אני מרגישה ששיוועתי לשלווה ויש לי אותה.
כתבת למעלה שאת מפחדת מהבדידות ומהבושה.
אז בדידות הייתה לי עד לפני חודש. ישב פה איש ממורמר ולא שתף אותי בחייו. אלה אם נגמר לו הכסף... את לא בודדה היום? אם לא אז אולי בעצם מצבך לא רע כל כך.
והבושה.. בושה על מה ולמה?? ובעיקר ממי??

אני לא מפחדת שיכעסו עלי אם יגמר לי הכסף. (איזה אבסורד.) אני לא מפחדת שיכעסו עלי בכלל. אני לא מפחדת בעצם מכלום. אני לא מרגישה שאני חייבת להיות אחראית על חייו של מישהו אחר.
וואו. מזעזע מה שעברת.
כל הכבוד על שפתחת בחיים חדשים! ממש מקור השראה.

כל כך משמח אותי לשמוע שטוב לך.
זה נותן לי כוח ורצון להתחיל בחיים חדשים!

אצלי זה מאוד מורכב וזה לא שייך לכתוב כאן.
אולי יום אחד נדבר.( ואז אני יענה לך על השאלות. וגם לי)
מאחלת לך רק טוב!!!

עשיתי את זה !
הרחקתי אותו מהבית!

תודה לך על ההשראה!
מאחלת לנו המון כוחות להתמודד עם הכל!

שליחה על ידי בנה* » 16 דצמבר 2007, 16:29

וואווווווו !!! חיבוקים !!!!!
כל כך אשמח לדבר איתך !

שליחה על ידי בנה* » 17 דצמבר 2007, 19:05

אני חייבת להבהיר שאני לא רוצה להיות השראה להרחקת בעלים מהבית !!!
אני שמחה לדעת שאנשים עושים את הדבר שבזכותו יחיו חיים טובים יותר. לפעמים זו הדרך. ברור שעדיף למצוא יחד את הדרך לחיים הטובים אם זה רק אפשרי.

שליחה על ידי בנה* » 20 דצמבר 2007, 20:05

ראומה... הכל בסדר???

שליחה על ידי בנה* » 25 דצמבר 2007, 13:27

מוזר.
כל ה"אקשן" נגמר וכל המגיבים הלכו לדרכם.
ולמרות שנהיה לי פה "שקט" איך שהוא אני מרגישה שגם עכשיו אני זקוקה לתגובות שלכם.
תגובות של כאלו שהיו פעם בצד הזה (של ה"להיפרד" )
חברות טובות מחזקות ומעודדות. גם כאלו בעלות נסיון היפרדות אומרות שה"טוב" יתחלף לו מידי פעם לרגעים של התלבטות וחרטה. ואחר כך יהפוך לתודה על האומץ לשנות. ואחר כך לכוח ולהתחדשות. ונפילות. ושוב קימה עם כוח... כך חוזר חלילה...
בשני הבקרים הראשונים לאחר שנפרדנו הילד שלי חיפש את אבא שלו בסלון. אחר כך חודש שלם לא הזכיר אותו באף מילה. אחר כך היינו בחצר ואוטו מהסוג שבו אבא נהג לחזור מיום עבודה עבר ליד הבית והקטנטן שלי נעמד בהתלהבות וצהל לקראתו כשהוא בטוח שהנה הנה אבא שלו עוד רגע יורד ממנו ורץ אליו...
התאכזב כשאמרתי לו שאבא לא יבוא היום. שאבא גר רחוק בבית אחר.
בשבת הם נפגשו. אחר כך הוא שוב דיבר עליו בשמחה. הזכיר אותו באהבה.
אלו דברים שקשים לי מאוד. אני לבדי מסתדרת ממש טוב. אבל הילד שלי. אני יודעת שאבא שלו חשוב לו מאוד. וברגעים שכאלו הלב שלי נקרע.

אני קוראת.
אין לי ממש מה לומר. נשמע מאוד קשה.
כמה פעמים בנך רואה את אביו בשבוע?
טוב לשמוע שאת מסתדרת טוב.

בנה, אני לגמרי עוקבת ותומכת.
חושבת שמה שעשית הוא מדהים ונכון. כל הכבוד.
בקשר לילד: דברי איתו על אבא בשיא הטבעיות. שזה לא יהיה נושא שלא מדברים עליו.
יהיו לך ולו עליות וירידות. אבל לפי התיאורים שלך, אין ספק שעשית את הדבר הנכון.

אני לגמרי עוקבת

שליחה על ידי בנה* » 26 דצמבר 2007, 20:35

וואו. אילו סיפורים אני שומעת מאז שהתחלתי לספר את ה"סיפור" שלי.
עוד חברה עם עוד בעל... עם עוד מצוקות ועוד לחצים ועוד פרידות ועוד סיפורי כעס ותחושה שהכל אבוד...
ואחר כך חזרה עם עבודה קשה של שני הצדדים. והצלחה. הצלחה מבורכת. יפה. אמיתית.
ולרגע אני שומעת את הסיפור של החברה ההיא. והיא מנסה להסביר לי שכדאי לנסות.. לתת עוד צ'אנס.. ולרגע (רק לרגע אחד קטנטן...) אני מדמיינת שאני סולחת ומקבלת בחזרה... ואז מתעוררת. יודעת שבעצם את מה שאני רוצה באמת הוא לא יכול לתת לי. יודעת שאני ראויה ליותר. ראויה למישהו חזק. למישהו שאוהב אותי באמת. ללא תלות בשום דבר. רק אוהב. זה הכל. למישהו שמוכן להתאמץ למעני. למישהו שמוכן להשקיע למעני. למישהו שמוכן ליזום למעני. למישהו שיעשה עבורי בדיוק את מה שלו אני זקוקה.
והוא. בן הזוג שממנו נפרדתי לא יכל להציע לי.
אני יודעת שהיה לי לא נעים בזוגיות ההיא שנגמרה. אני יודעת שלא אהבתי את מה שקרה לנו שם. אני יודעת שנתתי צ'אנס. אני יודעת שרציתי לטפל. אני יודעת שזה נגמר.
העצב די מתחיל לחלחל. ואני לא בטוחה שהגעגועים הם אליו. נראה יותר שאני מתגעגעת לזוגיות. לזוגיות מהסוג האמיתי. מהסוג הנכון. מהסוג שלא מתפורר באמצע החיים.
בטוחה. בטוחה שלא אליו.

שליחה על ידי א* » 26 דצמבר 2007, 20:53

היי בנה
אולי תפתחי דף תמיכה חדש?

שליחה על ידי בנה* » 26 דצמבר 2007, 20:54

למה?

כי כבר אין לך בעל שנשוי למחשב יש אותך משתקמת מהפרידה

בנה, הבלוג של בוחרת בדרך חדשה רק מראה שעשית את הצעד הנכון. שם מדובר במישהו שרוצה לעבוד על עצמו ועל היחסים, שלא מוכן להישאר עם התכונות הרעות.
לפי מה שאת מספרת בן זוגך סירב להשתנות.

שליחה על ידי א* » 26 דצמבר 2007, 21:57

כי כבר אין לך בעל שנשוי למחשב יש אותך משתקמת מהפרידה
|y|

הי בנה,
נכנסתי לכאן בעקבות הזמנתך

יצא לך לקרוא שוב את כל הבלוג ברצף? -נראה שכל אותו הזמן בו ניסית עדיין שתשאור יחד לא שמת לב לדבר האמיתי: כתבת על התמכרות למחשב, על הזנחה, על דברים ששיכים לתחום הרגש.
בעוד שבקריאה רצופה שמים לב למה שכתבת בפרידה:
כבר לפני שנתיים, כשנגמר לך הכסף, נגמרה אצלו הזוגיות.
וכשהגיע המינוס נעלם כל זכר ל"אהבה" שהוא הציג מדי יום, כשעוד היה לו בשביל מה..
נורא עצוב לקרוא את הדף היום, כשיודעים מה תהיה התוצאה... כל הכבוד לך על הכוחות הרבים שאת מגלה! חייבת לומר, את נראית מצוין, קורנת, זורחת. לפני שסיפרת לי לא הייתי מנחשת לעולם שעברת כ"כ הרבה לאחרונה.
שיהיה לך רק טוב, מקווה שתכף-תכף יבוא האיש שידע להכיל את העוצמה שלך ולהנות מחיים אתכם .

שליחה על ידי בנה* » 04 ינואר 2008, 14:58

תודה שלולית
רמז קטן שאידע מי את...

שליחה על ידי בנה* » 06 ינואר 2008, 21:43

אין לי בעל שנשוי למחשב.
יש לי איש שיצא מפה אך מסרב לשחרר.
טלפונים בלתי פוסקים (למרות שמבחינה חוקית אסור לו ליצור כל קשר איתי. )
שיחות שבהן הוא מנסה להבין מה מתרחש אצלי בלב. שיחות שבהן אני שותקת את מה שמתרחש אצלי במוח. הלב כבר לא קשור.
אמא שלו שמתקשרת לכעוס. אמא שלי שמתקשרת לבדוק אולי בכל זאת אני מסכימה שהוא יחזור..
ואני שמתחננת כבר לשקט. מתחננת שיניחו לי כולם.
האיש יצא מפה. אך המהומה שהוא משרה סביבו לא נותנת לי מנוח.
אין ספק. היום קל מאז. אך עדיין. עדיין מציק לי האיש הזה. האיש שכשחי איתי התכנס בשתיקותיו. פתח פה רק כשכעס. והיום הוא מנסה לבדוק מה אני מרגישה. רוצה לדעת מה עובר עלי.
הוי איש טיפש. איחרת. ובמקום לרדוף אחרי מה שנגמר עצור לרגע גם אתה. עצור ושחרר אותי לגמרי מחייך. בנה לעצמך חיים שלמים בלעדי.
תפסיק לכעוס כל כך. תפסיק להיות אומלל ולאמלל אחרים. עזוב אותי. הנח לי ותתחיל לטפל בעצמך.

שליחה על ידי בנה* » 07 ינואר 2008, 21:47

שלולית קראתי ומחקתי. תודה לך !!

בהצלחה לך

שליחה על ידי בנה* » 14 ינואר 2008, 22:10

אין לי בעל שנשוי למחשב. אין לי. תודה לאל.
אבל איך שהוא יש איש שמציק. שרודף. שמאיים שכועס שממרר שמתמרמר שעצוב. שזועם. שמתוסכל. שבודד שחסר ישע. חסר בית חסר מעצורים.. שמעז. עד שאני הרגשתי ששבעתי גם את הטרדותיו המטופשות ושלחתי שוב שוטר שיאיים עליו. איש נוראי שרק עכשיו אני מבוהלת מהמחשבה שעם איש כזה חייתי ארבע שנים.
במקום העבודה עשו לו מסיבת פרידה נרגשת. איש נחמד. עובד למופת. איש טוב כל כך.... ורק אני יודעת ולא יודעת איך להסביר למי שלא יודע כמה נורא הוא באמת. כמה מאיים ומפחיד הוא. כמה רע. כמה חוסר שפיות יש באיש אחד לא מטופל.

אבל איך שהוא יש איש שמציק. שרודף. שמאיים שכועס שממרר שמתמרמר שעצוב. שזועם. שמתוסכל. שבודד שחסר ישע. חסר בית חסר מעצורים..
וואו. החזיקי מעמד. היי חזקה ואל תיבהלי מההטרדות שלו.
ועדכני אותנו.

שליחה על ידי בנה* » 18 ינואר 2008, 21:32

וטלפון נוסף שכולו בכי.
הלב נקרע לי. עצוב לי לשמוע אותו כך. לרגע בא לי לחבק ולהגיד לו בוא אלי... ואני מצתמררת מהמחשבה שחולפת במוחי ורועדת מהמחשבה שהאיש הזה יגור פה.
ולפעמים אני מתגעגעת גם.

חזקי ואמצי יקרה.

חזקי ואמצי יקרה.

חזקי ואמצי יקרה.

קראתי את כל הדף שלך בנשימה עצורה ו....
אין מלים בפי! התהליך שעברת מדהים, ולא פחות - האופן שבו פרשת אותו לפנינו כאן..
כמה כוחות יש לך.

<מחכה כבר לספר. לא עכשיו.... פעם, בדיעבד, כשידומו הדי ההטרדות הטלפוניות והזכרונות הרעים יתפסו רק פינה קטנה בצד, בזוגיות חדשה, בחיוך>

קראתי עכשיו מהתחלה עד הסוף. עד היום תמיד חשבתי שזה דף מסוג אחר לגמרי.
אז קודם כל, וואו, מחזקת את ידיך ומצטערת קצת שלא הייתי פה קודם כדי לתמוך בך. עברתי תהליך דומה.
הייתי בזוגיות קשה ורעה שיצאתי ממנה בתהליך קשה (עם ילדים קטנים מאד), ובדיעבד אני יודעת שעשיתי את הדבר הנכון. והייתי (אחר כך) בזוגיות קשה שעברה משבר איום ונורא והתגברנו עליו, ובדיעבד אני חושבת שגם במקרה זה עשיתי נכון. לפעמים אפשר וכדאי להציל, ולפעמים צריך לעזוב.
כשקראתי את הדף הזה, בהתחלה הרגשתי שזה הסוג הראשון. ואז כתבת:
_אוף כמה כוח צריך בשביל לחיות עם מי שלא אוהבים.
כל דבר קטן נראה לי כמו הר. כל מילה שלו מעצבנת. כל התחפרות שלו ללא מילים משגעת אותי. הריח שלו מגעיל אותי. המראה שלו דוחה אותי._
ואז חשבתי לעצמי, זהו. אולי אני משליכה מעצמי, אבל אצלי זה היה סימן. הגוף ידע לפני שאני ידעתי.
בהצלחה!

הגענו לאיזו הסכמה.
הוא מתקשר אך ורק כדי לדבר עם או על הילד שלנו.
לי יש שקט.
שומעת בקולו שהוא מותש. קודם אני הייתי.
עכשיו יש לי שקט שלא אוותר עליו גם למען שמי הטוב.
לא אוותר על השלווה שלי בשום מחיר.
תודה אלוהים על השקט הזה שיש לי.
מאחלת גם לו.

אבל אצלי זה היה סימן. הגוף ידע לפני שאני ידעתי.
ואללה! נכון! ככה זה. זה סימן מעולה.

עכשיו יש לי שקט שלא אוותר עליו גם למען שמי הטוב
נכון. אל תוותרי על השקט שלך.

אבל למה שמי הטוב? האם שמך בסכנה בגלל הפרידה?

אה, הכתובת היתה על הקיר. הוא היה נצלן, וטוב שנפטרת ממנו!
מחשב זה כלי נהדר, ואפשר לעשות איתו דברים נפלאים (למשל, לכתוב ולקרוא כאן בקהילה הזאת) אז טוב שיש לך מחשב משלך (לו וירג'יניה וולף היתה חיה היום היא היתה אומרת מחשב משלך, לא חדר משלך...)
אז יאללה, מגיע לך להנות מהחיים!
:O)

עוקבת
כן. שמי הטוב באמת הוכפש. לפני שעזב את האזור ידע לספר לכולם שניצלתי את "תמימותו" שרציתי ממנו ילד ועכשיו "סילקתי" אותו מביתי.
כן. אני גרה במקום קטן. כולם מכירים. מגיעות אלי שמועות איומות עם סיפורים איומים על כמה שאני לא בסדר. על כמה שהוא הטוב והנהדר אומלל ומסכן עכשיו בגללי. כן. שמי המאוד טוב אפילו גמר את תפקידו. מטובת לב הפכתי בין לילה למפלצת. שמועות על התנהגותי הרעה מולו מגיעות אלי מכל עבר. סיפורים נוראים שהוא מספר עלי והופך בכך אותו למלאך טוב ואומלל שנזרק לרחוב ללא עוול בכפו.....
כן שמי היה טוב. והיום יש גם כאלו שהיו קרובים אליו והיום לא מדברים איתי.
זה מגוחך. הוא הרי יודע מה קרה. הוא הרי יודע את האמת. וללא כל בושה הפך אותה.
כן. שם זה דבר חשוב. אבל עבורו השם היה כנראה חשוב מידי. חשוב אפילו מהאמת.
אז אצלי זה הפוך. יודעת בביטחון של מאה אחוז שעשיתי הרבה יותר מהכל. יודעת שנתתי מעל ומעבר. שמי יתוקן עם הזמן. לא דואגת. לי חשוב שאני יודעת שאני בסדר. הייתי ואשאר פשוט בסדר. אני חיה מצויין עם עצמי. אני ישנה טוב בלילה.

לא להאמין, מה שאת עוברת. ממש קשה. כל הכבוד על ההתמודדות.

יש לי שאלה:
מה עם לעבור למקום אחר?
למה את צריכה את האנרגיות הרעות שהוא משאיר מסביב, שמגיעות אלייך גם דרך אנשים אחרים? למה בכלל את צריכה להתמודד עם התדמית שהוא בנה לך?

אולי מקום קרוב, כדי שיהיה קרוב לבן שלכם?

שמי יתוקן עם הזמן. לא דואגת.

כל הכבוד על ההתמודדות.
ובהצלחה.

הוא היה נצלן, וטוב שנפטרת ממנו!
אכן (רק לאחרונה הבנתי במי מדובר).

עוקבת -
אין מצב לעזוב את המקום. אני גרה במקום הכי יפה והכי נעים בארץ. טוב לי פה. בניתי לי פה חיים שלמים. הוא עזב. הוא זה שהתרחק. אני לא מתערבת בבחירות שלו.
אני רק מבקשת שקט. (ורק הוא איך שהוא מתקשה להרפות. שוב טלפון של "אני מתגעגע".. ושוב טלפון של אמא שלו שלא מפסיקה לכעוס עלי )
אני פה.
אני מחכה לשקט.
הוא יבוא.
אני פה.

בר עדש
קצת מביך. אבל תודה.

מדהים.
איך לאיש קשה לשחרר. קשה לוותר. קשה להגיד - "נכשלתי. אני צריך ללמוד משהו. אנסה דרך אחרת. מקווה להצליח."
טלפונים שוב ושוב. אומללות של איש שנשאר שוב לבד (ממש ממש לא פעם ראשונה..) הרהורים של חרטה ואי קבלת העובדה כגמורה.
אז ביקשתי (שוב.. ושוב.. ושוב..) שיניח לי. שיתקשר רק לדבר עם או על הילד שלנו ויניח לכל החלקים האחרים. (כמו לבכות לי כמה שעכשיו קשה לו.. ולשאול אותי איך אני מרגישה)
אחרי שביקשתי שוב ושוב........ (אחרי שהמשטרה התערבה גם בנושא הטלפונים והוא הוזהר ) והייתה תקופה (קצרצרה ) שהוא הצליח ואחר כך שוב התחיל להתקשר. אז ביקשתי שווווווווווווווווב שיניח לי.
אז הוא הפסיק להתקשר גם כדי לדבר עם או על הבן שלנו.. (עונש!)
אז היום קיבלתי מכתב.
ארבע דפים אומללים של מסכנות. ואני לא מגיבה. לא בטלפונים. (גם לא לאלו של האמא הכועסת שלו..) ובוודאי שלא אגיב גם למכתב.
ורק בתוכי אני שולחת אליו ברכות לאושר כדי שיוכל להניח לי.
כי כל מכתב. כל טלפון. כל תזכורת מצידו גורמת לי לרעד. מעולם לא פחדתי כל כך ממישהו (שנראה כמו המלאך הטוב בעולם!!!)
ורק עכשיו כשהכל נגמר אני מבינה עם איזה איש חייתי וזה מעורר בי חלחלה. איש שבמקום לטפל בפצעים של עצמו מורח אותם על אלו שמנסים להתקרב אליו. כמה הרס הוא משאיר (הוא לעולם לא יידע כמה נזק הוא השאיר בבית הזה. לעולם לא אדווח אני לו על קשיי. לעולם הוא לא יידע מה אני חוויתי פה בעקבות הצקותיו. בשביל זה יש אנשי מקצוע וחברים.)
אז תזכירו לי מידי פעם לשלוח לו אהבה כדי שיניח טוב???? אני חייבת את זה למען הילד שלי. אני חייבת את זה לעצמי. לפעמים זה כל כך קשה ואני מתכוננת להעזר פה בכם.

אז תזכירו לי מידי פעם לשלוח לו אהבה כדי שיניח טוב???? אני חייבת את זה למען הילד שלי. אני חייבת את זה לעצמי. לפעמים זה כל כך קשה ואני מתכוננת להעזר פה בכם.
כל הכבוד!

מהו רוצה? מה הוא אומר לך? מהו רוצה ממך?

מה הוא רוצה?
את ביתי החם. את המחשב. את כספי. את הנוחיות שהייתה לו כשגר אצלי.
מה הוא אומר?
שהוא מתגעגע אלי. מתגעגע לילד שלנו. אוהב אותי..
מה הוא רוצה ממני?
כנראה את הדבר היחיד שרצה ממני מעולם. כסף. אוטו. בית.

אבל החלטתי לשלוח אהבה אז - שולחת אהבה (אוף. זו לא המילה המתאימה. ) ברכות לאושרו. איחולים לשמחתו. ושתהיה לו כמה שיותר מהר אהבה חדשה בחיים.

ועדיין אני תוהההההה
באמת. מה הוא רוצה ממני???????
אם את רעתי? אז למה? הרי נפרדנו. שיניח.
אם את טובתי?? אז למה הוא ממשיך להציק לי??
ולמה כשאני מבקשת ממנו שיפסיק להציק לי הוא מפסיק לדבר עם הילד שלו?
אין לי ספק שהוא זקוק לעזרה.
אני יכולה רק לשלוח לו ..... איחולי ברכה להצלחה. לאושרו. ולשמחתו. ושתהיה לו כבר. בבקשה שתהיה לו כבר אהבה חדשה שיוכל להרפות ממני באמת.

מאיר אולי תפתח לך דף נפרד שאם תרצה תשים בו לינק לדף הזה ולכל מקום אחר
אני מבינה שמבחינתך הדף הזה הוא הרלוונטי לעשות בו זאת אבל אני לא בטוחה שהפותחת שלו תרגיש כך

כמי שנשוי לאשה שסובלת מבעייה דומה לשלך, התיישבתי לקרוא את מה שכתבת. אני עדיין מעכל... רק רציתי שתדעי שיש גם גברים שקוראים את מה שכתבת. וטוב עשית שפרסמת. אני חושב שהכתוב מתקשר לרבים...

וואו. קראתי הכל בנשימה עצורה.
את מדהימה, ללא ספק את אישה חכמה וחזקה נפשית.
מקווה שהיום את נמצאת במקום שבו טוב לך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בעלי האהוב, המקסים החכם והמצחיק אוהב מאד להיות בקרבת מסכים (כאלה שמגיבים-מחשב, סלולרי, לא טלוויזיה כלכך).
הוא מאד אוהב לצ'וטט עם החברים שלו בכל מקום ובכל הזדמנות, פייסבוק, ווטסאפ, סקייפ, סמס... מה שבא ברוך הבא...

בכל אופן, הוא מנהל שיחות כאלה גם עם הקולגות הנשים שלו, ז"א, לפעמים שיחות צ'אט עם נשים מהעבודה.
הוא טוען שזה חסר משמעות ושזה חברתי \ ענייני עבודה גרידא.
אני מרגישה שזה לא מתאים שינהל שיחות כאלה עם נשים, מרגיש לי אינטימי מדי...

הוא נפגע שאני לא סומכת עליו ואומר שאין אף אחת שמעניינת אותו חוץ ממני ושהוא אוהב אותי.

אני תוהה מה אחרים חושבים... אני באמת מגזימה?

את לא מגזימה, מותר לך להיות רגישה לדברים כאלה.
אם הוא באמת אוהב אותך, הוא אמור לתת ליגיטימציה לרגשות שלך ולא לבטל אותם ולהיפגע.
אין כאן באמת מה להיפגע, כל עוד את מעלה את הנושא בצורה מכבדת ומספרת לו על משהו שמפריע לך.
עניין ההגזמה לא שייך לכאן בכלל- לכל אחד יש את הרגישויות שלו ובזוגיות טובה בני הזוג אמורים להתחשב זה ברגשותיו של זו
ולא לבטל את הרגישויות האלה, אלא אם כן הצד השני סובל מהרגישות של עצמו ומבקש לשנות את עצמו.
את רגישה וזו את, השאלה היא האם הוא מוכן לוותר על דבר שהוא בעצמו מגדיר כ"חסר משמעות", שיש בו כמובן איזו הנאה עבורו,
בשבילך, כי הוא אוהב אותך, או שהוא יגרור אותך לוויכוח מיותר ולא מכבד בדבר הלגיטימיות של רגשותייך.
ייתכן שההתכתבות הזו חשובה לו יותר ממה שהוא מתאר לעצמו באופן מודע כרגע, לכן חשוב לדבר על זה כדי להבין את המצב בצורה יותר טובה.
בהצלחה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לו רק זה היה כלכך פשוט. דיברנו כבר לא מעט על ענייני המחשב וההתמכרות שלו, גם כשהיינו זוג צעיר.
אז לכל אלו כבר וויתרתי, עכשיו הדבר הזה...
הוא ממש לא מבין ואפילו מתעקש שאני קנאית בצורה שאיננה פרופורציונאלית למצב.
ואני שואלת אותו אם ידוע לו על עוד חברים שלו שמצ'וטטים עם נשים שאינן בנות זוגן "אחד על אחד" באיזו שהיא מדיה.
הוא אומר שהוא לא יודע, וחוזר על המנטה "את לא סומכת עלי?"
אני מאד סומכת עליו.
כלכך לא אוהבת לריב...

שליחה על ידי ריקי* » 05 יוני 2016, 01:41

מה שלומך בנה?הערב נחשפתי לסיפור החיים שלך. רוצה לקוות שאת מאושרת וטוב לך.
גם אני עברתי חוויות דומות. תודה לאל אני כרגע במקום טוב.

תודה ריקי..
לא נכנסתי לפה כל כך הרבה זמן והגעתי עכשיו לפה ממש במקרה..
אז תודה על ההתעניינות.
הכול ממש ממש טוב.
מקווה שגם אצלך.
תודה.

בנה לא יודעת אם את בעניין לעצות אבל אני בסיטואציה דומה אך שונה. אהבה המון אהבה לצד קללות והעלבות ומידי פעם גם אלימות. עד כה כשלתי שוב ושוב בלעזוב. לא מצליחה לדמיין את החיים שלי בלעדיו, פוחדת מהלבד, פוחדת שהוא יתפרק לחלוטין, פוחדת שההזדמנות שלי לבית ולמשפחה יאבדו. איך לעזאזל אני שמה את עצמי קודם? איך אני מוצאת את הכוח? איך את מצאת? יודעת להגיד מאיפה?