הבן שלי אוהב יותר את

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ילד ראשון, בן שנתיים כמעט.. אני מעניקה לו את כל החום והאהבה שיש.. מרגישה שהוא אוהב אותי, אבל..
אחותי הגדולה מטפלת בו בזמן שאני בעבודה (היא מובטלת) ומעניקה לו גם את כל החום והאהבה שיש..
אני מרגישה שהוא אוהב אותה יותר
רוצה שהיא תאכיל אותו, שהיא תרדים אותו, שהיא תקלח אותו, שהיא תשחק אותו.
כשמגיעים לבית שלה רץ אליה ומחבק אותה (אני לא זוכה לתגובות כאלה).
אני יודעת שהיא אוהבת אותו כמו בן, אבל לא ציפיתי שהוא יאהב אותה כמו אמא
אני מצד אחד נשרפת מבפנים כל פעם שהוא מעדיף אותה על פניי ומצד שני אני חושבת אולי אני כפויית טובה.
כבר לא יודעת איך להתמודד

[נינה*]

ואו, נשמע קשה. קודם כל חיבוק.
מחשבות שיש לי, לא מתוך נסיון אישי:
את מרגישה שהקשר שלך עם בנך כשלעצמו מספיק קרוב? בלי קשר ליותר או פחות מעם אחותך, האם היית רוצה להתקרב אליו יותר? לבלות איתו אחרת? להיות משמעותית בדרכים נוספות?
אני שואלת כי אלו דברים שלדעתי יש לך יותר השפעה עליהם (השפעה מהסוג הטוב), לעומת האופציה החלופית של להחליש את הקשר בין אחותך לבנך, שהיא לא אופציה חיובית בעיני.

[יולי_קו]

היו פה דפים שעסקו בשאלה הזאת, של ילד שמעדיף את הסבתא או הדודה או האבא. היו שם דיונים טובים, אבל אני לר מצליחה לאתר את הדפים הללו.
מי יעזור בחיפוש?

[נינה*]

העדפת הסבתא על אמא

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נינה.. תודה!
כן הקשר בינינו קרוב, פשוט מטבע הדברים אני גם מחנכת אותו, אומרת לו לא על דברים מסוימים, עושה גם דברים שהוא לא רוצה.. את זה אין לו איתה.. היא זה פינוקים וצחוקים בלבד.. היא תעשה אפצ'י הוא יצחק (כן ברמה כזו) אני מנסה להצחיק אותו - אין.. לא זורם כמו לה.. לא מבינה למה.. הקשר ביניהם ייחלש כשהוא ייכנס לגן כי אז היא לא תהיה איתו כל יום בזמן שאני בעבודה, אבל זה לא השאיפה שלי, רוצה שיהי להם קשר טוב, רק רוצה להרגיש שאני יותר חשובה.. זה אנוכי???
יש לך עצות איזה דברים אני כן יכולה לעשות?

יולי קו.. קראתי את השרשור על הסבתא.. לא גרם לי להרגיש יותר טוב זה מרגיש שזה אחרת ממה שתיארו שם..
אני כאילו מרגישה שהיא האמא ואני הדודה, ואני שונאת את עצמי שאני מרגישה ככה אבל לא יודעת איך לשנות את זה.

[נינה*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מהניסיון הקצר שלי כאמא, אנשים אחרים יותר מצחיקים את הילדים דווקא בגלל שהם אחרים. אני לפחות הסברתי לעצמי ככה: אני הרבה פחות מצחיקה את הבת שלי כי היא לא רואה אותי כישות נפרדת לחלוטין, זה קצת כמו שאי אפשר לדגדג את עצמך...
אין לי עצות פרקטיות אבל הייתי מתמקדת בחיזוק הקשר עם הבן, לעשות דברים שמקרבים ונעימים לשניכם, להתפנק יחד במיטה ולקרוא סיפור, לעשות אמבטיה יחד, לשחק בחוץ במשהו מיוחד כמו בועות סבון ענקיות. לא כדי להיות יותר כמו דודה אלא כדי להנות עם ומהילד שלך בתור אמא.

[תמרוש_רוש]

ילדים הרבה פעמים מגלם העדפה מאוד חזקה להורה מסוים, או לאדם מסוים שאיננו הורה.
זה שהבן שלך יצר קשר חזק עם דודתו, זה לא אומר שהוא מחק אותך כאמא
את עדין מאוד מאוד מאוד חשובה לו!

אבל, סביר להניח, הוא מתמקד עליה כי היא "מיוחדת", היא לא מובנת מאליה כמו שאת מובנת מאליה בשבילו. היא קצת בחזקת אטרקציה.
כשאני נהפכתי לדודה (בשנות העשרה), האחיין שלי היה מחייך אלי הכי הרבה כשהוא התחיל לחייך, וצוחק אלי הכי כשהוא התחיל לצחוק.
וזה גם בגלל האיכות הזאת של ה"כיף" שיש בדודאות יותר מאשר באמהות.

אז אני הייתי:
א. מנסה למצוא דרך להרגיש יותר טוב עם עצמך, כך שתוכלי להתענג על הקשר ביניכם ולהרגיש בת מזל שיש לכם את זה (גם לך וגם לו), במקום לסבול ולהישרף מבפנים.
כי ברמה העובדתית - יש למשפחה שלכם משהו יקר מפז: היכולת של הילד להתקשר בקשר טוב וחזק לא רק לשני ההורים, אלא גם, בנוסף, לקרובי משפחה אחרים.
קשה לתאר איזה נכס זה לחיים, רובד נוסף כזה. איזה עושר וחוסן רגשי זה יכול ליצור.
זה לא במקום הקשר עם אמא, תאמיני לי. זה בנוסף. וזה נהדר שיש דבר כזה לילד, עוד שכבה של הורות שבאה בנוסף על ההורים הביולוגיים. זה יכול לבנות חוסן רגשי ענק, ענק, שיעמוד לו בזמנים קשים.
אולי זה לא נכון לכתוב לך את זה כרגע, כי אני רואה שקשה לך עם המצב, ואני יודעת שהקושי אמיתי, ואני לא רוצה לזלזל ברגשותייך. אבל אין לך מושג כמה אנשים שאין להם את האפשרות הזאת יכולים לקרוא אותך ולהישרף מקנאה בך, בילד שלך, ובדודה שלו @} והיו מתפללים שיהיה גם להם דבר כזה.

לטווח הארוך, קשר כזה בין ילד לדודה גם יכול מאוד מאוד להקל עלייך.
למשל, כשהייתי בגיל ההתבגרות, אמא שלי לא היתה יכולה לדבר אתי כמעט. אבל היה לי קשר טוב עם גיסתי (שתפקדה כמו דודה). אז אמא שלי היתה נוהגת להעביר דרכה דברים, למשל בגדים שרצתה לתת לי, הצעות ועצות, וכל דבר שאמא שלי היתה מציעה והייתי אומרת "לא!" אוטומטי, כשגיסתי היתה מציעה הייתי לגמרי פתוחה להצעות. והן היו מעדכנות אחת את השניה, מרכלות מאחורי גבי על הדפוס הזה, ומתפוצצות מצחוק.
אז נכון, לא קל כשהילד שלך דוחה אותך ככה.
אבל לזכור שזה לא אישי, שיש שלבים בחיים שזה פשוט ככה. יש זמנים שהילד נפתח למבוגרים אחרים שהם לא ההורים שלו, והוא מלא חשק למצות את הפוטנציאל מהאפשרות הזאת. וגיל שנתיים נשמע לי מאוד בדיוק השלב ההתפתחותי הזה. ויש זמנים שבהם הילד (המתבגר) חייב לתפוס מרחק מההורים שלו, להתחיל להתרחק מהם כדי להתבגר ולהיסגר על עצמו, זה שלב שחייבים לעבור דרכו לפני שחוזרים ומייסדים קשר בוגר, בגובה העיניים, עם ההורים. ובשבילך, לדעת שאפילו בזמן כזה יש לו מקום ואוזן קשבת, ושאת עדיין יכולה להיות בתמונה באופן עקיף ולדעת מה קורה, במקום לעמוד מול דלת סגורה ולנחש מה לעזאזל קורה בפנים - זה יכול להיות מאוד משמעותי.

ב. בכיוון שנינה הציעה, להקפיד שיהיו לכם גם עיתות של כיף ומשחק, ולא רק של טיפול וחינוך ודאגה ועול
ואולי, אם האיזון הזה לא לגמרי טוב כרגע, אז לאזן אותו קצת. נגיד, להאציל על האבא קצת יותר מסכויות או מטלות יומיומיות, כך שאת תהיי פטורה מהן ותהיה לך עוד חצי שעה ביום לשכב על השטיח ולהתקשקש אתו בלי לדאוג. אפילו עוד רבע שעה כזאת יכולה להיות מאוד משמעותית.

אני כאילו מרגישה שהיא האמא ואני הדודה
טעות אופטית הרי אמרת שאצלה זה רק צחוקים ופינוקים. אז זה לא "אמא".
את חשובה לו. מאוד מאוד מאוד. אבל מרוב שאת בסיסית אצלו, הוא רואה אותך כמובנת מאליו, אז הוא מתעדף להתמקד באנשים אחרים שאינם מובנים מאליהם

[יולי_קו]

האם מעבר להערות שלא יסולאו בפז של נינה ותמרוש את מעוניינת ברעיונות של דברים כייפים לעשות עם בן שנתיים?

[לאורה*]

התגובה של תמרוש רוש גרמה לי לחשוב על היחס שלי לאמא שלי, שמרוב שאני מרגישה שאני בטוחה בה והיא תאהב אותי תמיד ללא תנאי, דווקא איתה אני מרשה לעצמי להראות יותר כעס, עלבון, דחייה, להביע את הרגשות שלי בחופשיות. מאשר עם אנשים אחרים שחשובים לי שאני יותר מקפידה להיות נחמדה אליהם, אבל זה בעצם בא ממקום שלא לגמרי בטוח בקשר.

[רבקה*]

כשהייתי דודה במשרה מלאה
אהבתי מאוד לקנות הפתעות לאחיינים

עכשיו, מידי פעם, נכנסת לחנות ושולפת הפתעות לבנות
עד 100 שקל
היום קניתי חול קינטי בצבע תכלת זוהר, חוברת גירודים, רובה מים ושטיח ---ענק--- לסקוץ'
לא, זה לא הופך אותי "לאמא של הפתעות" או לאחת שקונה את הבת בהפתעות,
זה פשוט מוסיף להורות שלי רובד של פאן ושטוטניקיות
זה כיף!!!
אני ובת החמש ממש אוהבות להכריז "עכשיו עושים שטויות" ואז לדגדג הדדית, להגיד דברים מצחיקים, כייפים קטנים, ממש משתדלת לאפשר בהורות שלי גם מקום לזה...

[בלבוסטע*]

לי יש אחות שגם בקשר טוב עם הילדים
הם אוהבים אותה מאוד
והלוואי והיא היתה מרגישה להם כמו אמא, אבל לא.
הם מאושרים להיות אצלה, ואפילו בגיל קטן סילקו אותי כדי שיישארו איתה לבד.

אבל, היא מספרת שאצלה הם ממושמעים יותר, מאופקים יותר. לפעמים איך שהיא מחזירה אותם אליי הם מיד מתחילים לריב לצחוק בלי שליטה וכאלה. היא אפילו ביקרה אותי איך זה שאצלי הם ככה כאילו שזה משהו לא טוב.

ואני יכולה להגיד לך שאין על התחושה שילד שלל מרגיש בטוח להיות הוא עצמו. והלוואי הלוואי והיה להם עוד אדם חוץ ממני בעולם הזה להרגיש ככה.
יש ילדים שהם ככה בהרבה מקומות, יש להם סבים וסבתות ושני הורים ואם היחסים אוהבים ותקינים אז הם מוקפים במקומות שאוהבים אותם ללא תנאי. ועדיין אמא זו אמא ואיתה יהיה בדרך כלל הכי חופשי שיש כי היא איתך בהכי טוב שלך והכי רע שלך.

ויש שיש להם אדם אחד והוא עולם ומלואו. ומה אגיד... כמה אחריות וכמה כאב לב כשכושלים באחריות הזו לא מעט בייחוד כשאת יחידה.

אני לא מפחיתה מהתחושות שלך, אני רק אומרת
אמא זו אמא לא יעזור בית דין אין נעליים ולא יהיה, זה אבולוציוני, זה תרבותי וזה את והוא מאז ומעולם ולנצח. שום דודה או סבתא או מטפלת לא חווה את העומק הבלתי מעורער של החיבור שלו אלייך
ודבר שני - תנצרי ותוקירי את אהבתם ההדדית. זה זהב טהור לנשמה שלו.


ואחרון חביב - תמיד אפשר להתפתח בתוכנו ולמצוא עוד חיבורים עם הילדים. לאו דווקא של הומור אלא של משהו שהוא טבעי לך. מה כיף לך מה בא לך טבעי. טיולים, ספרים, אפייה - שם להעמיק בחיבור עם הילד ועשייה ביחד. אם אני הצלחתי להזמין מעלי אקספרס רחפן, לשחרר מהמכס, לקרוא הוראות בסינית ולהפעיל את ה12 כפתורים מוזרים (ואז להתנתק מזה חודשיים מהטראומה ולחזור למקומות הנוחים תודה לאל) רק כי הבנים רצו את זה חודשים, הכל אפשרי

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם תוכלי לעשות קצת זום אאוט-
כדאי לזכור שהקשר עם הילד הוא ארוך טווח ב"ה לשנים רבות מאוד.
ויהיו לך עוד הזדמנויות רבות מאוד להעמיק ולחזק את הקשר אתו.
למשל יש הורים, לעיתים אבות, שקשה להם מאוד להתחבר לתינוק צעיר והקשר שלהם אתו יותר חלש לעומת ההורה השני או הסבתא-סבאאבל כשהיליד הופך לפעוט הקשר מתחזק להפליא והכל נשכח.
וכה יהיו עוד הזדמנויות רבות במהלך שלבי הגדילה השונים של הילד במעברים השונים בחייו בן מסגרות, בן חברים, ועוד ועוד.
בהצלחה רבה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות, תודה לכולכן על המילים החמות..
נינה - אני עושה איתו דברים כיפיים אבל עדיין רואים העדפה אצלו וזה מה שכואב לי, שלא משנה כמה אני עושה.. היא כאילו עושה יותר.
תמרוש רוש - אין ספק שזה גם מקל עליי הקשר ביניהם, בגלל זה רשמתי מרגישה כפויית טובה.. אבל אני גם לא רוצה להגיע למצב כזה שאעביר לו עצות לחיים דרכה. אולי זה באמת נכון שאני מובנת מאליו, אבל זה לא הופך את זה לפחות כואב..
יולי קו - בהחלט אשמח לקבל רעיונות ומשחקים יצירתיים לעשות איתו!!
רבקה - הוא בן שנתיים כמעט, אני עושה איתו צחוקים מותאמים לגיל שלו, אבל שוב.. איתה זה יותר...
בלבוסטע - את רושמת אמא זו אמא אבלך מבחינתו הוא מבלה איתה יותר מאשר איתי. הוא יודע שאני נקראת אמא והיא נקראת דודה אבל זו רק מילה כרגע, אין לזה משמעות בשבילו.

[יולי_קו]

רעיונות מה לעשות עם בן שנתיים, מה שפעל אצלנו:

• בועות סבון. קסום. זה תמיד נשפך בסוף, אז תוודאי שאתם נושפים אותן במקום שבו תוכלי להשאר רגועה אם ישפך (באמבטיה, במרפסת, בגן משחקים, בחצר אם יש כזו).
• לשחק בחול עם מכוניות קטנות ואנשים- לבנות ביחד בורות ומסלולים והרים.
• לספר סיפורים.
• תופסת- את רודפת אחריו והוא בורח, הוא רודף אחריך ואת בורחת לאט חובה נשיקות וחיבוקים בסוף…
• אוירון- את שוכבת על הגב ומניפה אותו על השוקיים (נמוך) או על כפות הרגלים שלך (גבוה), ומחזיקה בידים שלו לשיווי משקל ובטיחות.
• ללכת יחד לראות חיות- כלבים, חתולים, פינת חי כלשהי. ואולי גם ללטף.
• משחקי כדור.
• לבנות ביחד מגדלים, והוא מפרק/הורס בסוף.
• לכתוב ספר עליו (משפט בכל דף, לא רומן ׳מלחמה ושלום׳) ולהקריא לו, אפשר ורצוי להדביק תמונות או לצייר ציורים. איך הוא היה קטנטן בבטן שלך, איך נולד, מה עשה בגיל יום, ואיך התחיל להסתובב, לזחול, לשבת, ללכת, לדבר. או כל דבר אחר שבא לך לכתוב ולהקריא לו.
• לשחק במים וגיגית, אם כוסות קעריות ומשפכים מפלסטיק.
• להכניס יד לגרב וכך היא הופכת ל׳מקמק׳-בובה עם פה נפתח ונסגר (תנועת האצבעות מול האגודל יוצרת פה) שיכולה לדבר איתו, להצחיק אותו.
• לבנות לו ׳בית׳ מקרטונים ענקיים כמו של מקרר, או מסדינים שמכסים כמה כסאות, ולשחק שם ביחד.
• מחבואים: את עוזרת לו להתחבא ואז מחפשת אותו בכל מני מקומות מסביב ושואלת איפה הוא,ובסוף מוצאת אותו.

בכל מצב תוודאי שאת באמת נהנית.


הי, אמהות, יש לכן עוד רעיונות?

[תמרוש_רוש]

תוהה:
את עובדת במשרה מלאה?
כל שעות העבודה שלך הוא אתה?

[רבקה*]

מצטרפת לתהייה.
אני עובדת במשרה מלאה
בכל שעות העבודה הילדה אצל המטפלת
היא מאוד אוהבת אותה וגם רצה אליה בגינה, ופותחת פה גדול בבקשה לאוכל, אבל לא ניראה לי שהיא מתבלבלת מי האמא פה.
ללא כל ספק המטפלת היא דמות אם בעבורה. אני מעריכה זאת ומתאמצת כדי שהקשר בינהן ישמר.
אבל בילבול - לא ניראה לי.

מי קם אליו כשכואב לו משהו באמצע הלילה? מי נשאר כשחולה?
אולי הפתרון הוא לינה משותפת? כדי שאת תרגישי שאתם מחובקים יותר...

[עופרי*]

פלונית אלמונית,
נשמע שמה שאת חווה מאוד לא פשוט.
ילדים רבים מציגים העדפת הורה מסויים בשלבים שונים. פעם זה אמא פעם זה אבא. אמנם אצלך זה לא העדפת הורה אחר ולא יודעת אם אפשר לפרש זאת בהקשר הזה.
גם הבת שלי כשקצת גדלה התחילה להראות העדפה מובהקת לאבא שלה, אני לא עניינתי אותה בכלל, כי לא הייתי אטרקציה בשבילה. הייתי ברירת המחדל.
יחד עם זאת ברגעים הקשים שלה היא חיפשה אותי.
כשעברנו משבר בגלל כניסה לגן (הוצאתי אותה אחרי 4 ימים), היא ישר נהייתה דבק אליי, לא לאבא שלה. למרות כל האהבה האינסופית שלהם.
אני לא יודעת איך הבן שלך מתנהג ברגעים קשים, ואני מקווה שאני לא זורעת רק יותר מלח על הפצעים אבל אולי הנקודות מבט הזאת כן תוכל לעזור לך לראות משהו אחר מעט.

[א*]

לעופרי - צ"ל "זורה" יותר מלח ...ולא זורעת

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יולי קו = חלק אני עושה, חלק חידשת לי.. תודה!!
תמרוש רוש = כן, עובדת משרה מלאה ולכן יוצא שהוא מבלה איתה יותר מאשר איתי במהלך השבוע.
רבקה = ההבדל פה שהמטפלת היא לא בת משפחה אז הוא רואה אותה במסגרת העבודה וזהו. אצלי.. כשאנחנו נפגשים כל המשפחה (וזה קורה הרבה) הוא רואה את אחותי גם כשאני שם.. ואז הוא כל הזמן מחפש אותה.. אני משחקת איתו בסלון והיא הולכת רגע לחדר, הוא קם והולך אחריה.. אני צריכה להתמודד עם זה כל הזמן. היו פעמים שהתעורר בלילה וקרא לה או שבהרדמה קרא לה (כשהיא לא שם מן הסתם)..
עופרי = כן יש רגעים שהוא בא אליי כשקורה משהו אבל אם היא תגיד לו לבוא אליה הוא יילך.

[מזמור_לילה*]

פלונית יקרה,
קיבלת פה המון עצות טובות מהמון נשים יקרות.
אני רוצה להוסיף עוד משהו:
שימי בצד את ייסורי המצפון על היותך ״כפוית טובה״ לעת עתה.
תני לעצמך להרגיש את מה שאת מרגישה, בלי להיות שיפוטית וביקורתית כלפי עצמך.
פעם אמרה לי מישהי: תסתכלי על זה כמו השמיים ומזג-האוויר. מזג האוויר משתנה - פעם סוער, פעם שמשי, פעם ברד ניתך, פעם גשם קל… השמיים תמיד שם.
אז את השמיים, וכל הרגשות הללו הם מזג האוויר.
אז עכשיו את מרגישה ככה. תני לעצמך.
את בסדר, הוא בסדר.

ואחת העצות שקיבלת פה היתה למצוא דרך לעשות ביחד איתו דברים שאת אוהבת. אני חושבת שזו דרך מצויינת להרחיב את העולם המשותף שלכם. חוץ מזה כשאת נהנית, ההנאה מידבקת, ואם תצליחי להיות כולך בתוך ההנאה המשותפת איתו, בלי להיות באותו הרגע במשהו אחר (למשל, במחשבה אם הוא נהנה יותר עם אחותך), שניכם תרוויחו.