האפשר עוד להציל את באופן

אנונימי

_{ראו גם: האתר לאן / לשמור על רוח האתר / מציאות משתנה באתר}

דף נבירה עצמית

האפשר עוד להציל את "באופן"?
כבר זמן רב שאני מתמכר ל"באופן". אני יודע, אינני מקורי בכך.
אגב, איך ראוי לומר: מתמכר לאתר "באופן"? לפורום "באופן"? קהילה וירטואלית? היש משמעות להבדלים במינוח?

אני מנסה להבין: מה משך אותי כל כך?
כמובן, הרבה דברים: התבונה של משתתפים רבים, המבצבצת מבין הניסוחים הצנועים; ההומור וההומור-העצמי (המסתיר בקורת עצמית ושמירה על פרופורציה); הרוח הטובה והחמה; כושר החשיבה ועוז הביטוי; הפתיחוּת והסובלנוּת לזולת; הניצוצות של התעלוּת ושאר-רוח.

אבל לאט-לאט התבהר לי שאחד הגורמים החשובים המייחדים את האתר, אם לא העיקרי, הוא הנושא הקשה והנפלא של הפרטת האחריות. משהו כזה מרדני ומודרני, ועם זאת מכובד ושמרני, אסרטיבי ומתריס, יפה ומחמם את הלב.
האתר מבטא חבורת אנשים, פרטים, שהחליטו כל אחד לחוד החלטה קשה: אני חדל [אנא שחררו אותי מהפ"ק "אני חדל/ה". כשאני אומר "חדל" אני מתכוון גם אלייך, כמובן] ובכן – החליטו: אני חדל מהטיל אחריות על זולתי, על המדינה, ונוטל אחריות על עצמי ועל משפחתי. אחריות על חינוך והשכלה, בריאוּת וחיברוּת, תעסוקה וגאוה.
מצאה חן בעיני העובדה שאנשים לא רק נוטלים אחריות, אלא הם אף מאמינים שגם זולתם הוא אדם אחראי, נבון וכוונותיו טובות. זה נשמע כל כך אוטופי, שהיה זה מרענן ואופטימי להיווכח שזה אכן עובד!

הפרטה זה מושג אופנתי היום (אחריות – אולי לא כל כך). ההפרטה ניצחה את הקומוניזם בברית המועצות וחיסלה בכך את המלחמה הקרה, והרי זה השג כביר. קצת מסתירים מאתנו את המחיר (כגון רעב ופשע גוברים ברוסיה), אך אין ספק שיש לה יתרונות. צריך למצוא איזונים ובלמים, ודרושה בודאי גם עזרה כלשהי מהממסד (המושמץ, בצדק), מהמדינה.
אבל שאנשים קמים ומחליטים להפסיק להטיל אחריות על שכם זולתם וליטול אותה על עצמם – זו החלטה מעוררת כבוד, והיא אולי שנתנה לאתר זה את אחד הערכים החשובים שלו. מה גם שבין אנשי האתר יש רבים המוכיחים כי ההחלטה ליטול אחריות על עצמי כרוכה גם במידה רבה של אחריות לזולתי. האתר הפך מקום שאנשי-מצפוּן עוזרים לזולתם.

והנה פשו באתר כמה רעות-חולות.
הגיעו לאתר הרבה אנשים שנהנו מסגולותיו. וביניהם אחדים שראו כמה יפה עוזרים כאן לזולת ובאיזו פתיחוּת מקבלים כאן כל התבטאוּת, וניצלו זאת לרעה. היו שהפכו חלק גדול מדי של האתר לשפיכת כאביהם האישיים (האם זה מה שגם אני עושה כאן כרגע?).
אחרים הפכו את האתר לדואר אלקטרוני אישי: "הייתי אצלך אתמול ולא היית בבית", "שמחתי לראות שהפצע של הילד שלך החלים", "שלחתי לך מייל, האם קיבלת?", "התקשר אלי הערב". קח קצת אחריות! יש אלפי (!) קוראים באתר. אל תטיל עליהם משפט העשוי לעניין רק אחד או שלושה מביניהם, ולגרש את כל היתר. כן, אתה מגרש קוראים!

הארכתי, ועדיין מפעמת בי תחושה שלא הצלחתי לבטא את האכזבה שיש לי מקריאה באתר לאחרונה. אני גם רחוק מלמצות את יתרונות האתר, את הסכנות והבעיות, ואת הפתרונות האפשריים. אבל אולי יש בין הנשמות הטובות כאן עוד החולקים עמי את תחושת האכזבה, וייטיבו לבטא אותה ואולי אף לקדם פתרונות.

כי חבל, היה אתר נפלא ואיננו עוד.

מייק, הטבת לבטא את תחושתי. כרגיל. אני מודה שגם אני חוטאת בחלק מהדברים שציינת (שימוש באתר למסרים אישיים). אם כי בגבולות הסביר אני חושבת שזה תורם לתחושת הבייתיות והקהילתיות של האתר. עם זאת לאחרונה אני אכן מוטרדת מהתחושה שהאתר הופך להיות "אתר תמיכה" לכל מען דבעי. פה ושם עדיין יש דיונים על נושאים "באופניים" מובהקים, אבל הם מתמעטים. אולי נגמר לנו על מה לדבר?

התנשאות משהו לפחות בעיניי

_והנה פשו באתר כמה רעות-חולות.
הגיעו לאתר הרבה אנשים שנהנו מסגולותיו. וביניהם אחדים שראו כמה יפה עוזרים כאן לזולת ובאיזו פתיחוּת מקבלים כאן כל התבטאוּת, וניצלו זאת לרעה. היו שהפכו חלק גדול מדי של האתר לשפיכת כאביהם האישיים (האם זה מה שגם אני עושה כאן כרגע?)_

מה רע בזה? זה גורע מאיכות האתר? מוריד את הרמה? האם לא רוב או כל הדיונים הם כאלה שבהם מעלים סוגיות רגשיות/משפחתיות/חברתיות שכואבות, מתלבטות ודנים בהם עם אנשים שבוודאי יוכלו לשמוע לייעץ ולכוון?

האם רק דיונים פילוסופיים מתאימים לכאן?

האם לא רוב או כל הדיונים הם כאלה שבהם מעלים סוגיות רגשיות/משפחתיות/חברתיות שכואבות, מתלבטות ודנים בהם עם אנשים שבוודאי יוכלו לשמוע לייעץ ולכוון?
זה בפרוש לא היתה כוונת המשורר...

אחרים הפכו את האתר לדואר אלקטרוני אישי: "הייתי אצלך אתמול ולא היית בבית", "שמחתי לראות שהפצע של הילד שלך החלים", "שלחתי לך מייל, האם קיבלת?", "התקשר אלי הערב". קח קצת אחריות! יש אלפי (!) קוראים באתר. אל תטיל עליהם משפט העשוי לעניין רק אחד או שלושה מביניהם, ולגרש את כל היתר. כן, אתה מגרש קוראים!

לדעתי זה משקף את העובדה שזו קהילה אמיתית ולא וירטואלית, ולדעתי זה דווקא טוב ויפה ואולי אפילו הישג נאה של האתר - מפגיש אנשים ויוצר חברויות.
אם ההתבטאויות הללו מתרחשות בדפי הבית, הן לא אמורות להבריח קוראים אחרים.

זה בפרוש לא היתה כוונת המשורר

אם כך מה היתה כוונת המשורר?
אולי עדיף לטהר את הטהור ולסמן במידה זו או אחרת מה רצוי ומה לא רצוי

למה הוא התכוון כשכתב
הגיעו לאתר הרבה אנשים שנהנו מסגולותיו. וביניהם אחדים שראו כמה יפה עוזרים כאן לזולת ובאיזו פתיחוּת מקבלים כאן כל התבטאוּת, וניצלו זאת לרעה. היו שהפכו חלק גדול מדי של האתר לשפיכת כאביהם האישיים (האם זה מה שגם אני עושה כאן כרגע?)

טוב לקרא שוב את אבא של יונת
@}

<אוטוטו...דף נבירה עצמית>

אני חושבת שאם באופנים ותיקים היו כותבים כאן באמת , תחושתך היתה שונה.
אבל...הממשק מקסים, וקהל היעד המקורי, ברובו, לא משתמש בו. אז נהיה "סתם" מקום אנושי מיוחד במינו, שכמעט ולא מייצג כל קהילה.
כבר לא יודעת אם להצטער על כך או לא. פוגשים אנשים מקסימים. (בניגוד לעבר, שכל הזמן היה מתבזבז על לריב עם אנשים שנעלבו שיש אתר מיוחד ל"באופן המתנשאים")

ת'אמת? בעיני האתר הזה נפתח במטרה לשרת ולשמש בית וירטואלי בעיקר לקהילת החינוך הביתי בארץ.
אז למי להפנות אצבע מאשימה? למחנכים בבית שלא כותבים ? (אבל קוראים, אנחנו יודעים שאתם קוראים.) לאנשים אחרים שתפסו את מקומם כי זה מקום נעים להיות בו?
עדיין, כמו בעבר, הייתי רוצה לראות את האתר הזה יחודי לנושאים של באופן,
ובעצם, מה לא קשור לבאופן? בגידות, גירושין, פרידות, חשש מהתעללות בתוך המשפחה...כל אלה נוגעים בדבר המרכזי בחיינו, המשפחה.
נכון שהאתר מפוצץ לאחרונה בדפי תמיכה. יש בזה משהו מוזר כשזה הופך להיות העיקר. אז שוב, אם ה "הארד קור" היה נשמע כאן באמת, כל אלו לא היו, לדעתי, מפריעים לך.
אני מבינה את הבעיה שאתה כותב עליה. אני לא בטוחה מה לחשוב עליה.
בנוסף, אחד היתרונות הברורים לפחות בשנה האחרונה, הוא שהאתר יצר חברויות, מוירטואליות לאמיתיות, וזו אולי אחת המטרות שלו.

משונה לי להגיב בין האושיות...או לפחות בנושא שנישמע שמקומי אינו בו , אלא, יתכן, שהוא בין אלו שמדברים עליהם כאן בדף

נכון שהאתר מפוצץ לאחרונה בדפי תמיכה אני זכיתי כאן לאחד כזה ומודה על כך בכל רגע ורגע בשבועות האחרונים
מייק בר רב אשי אינו היחיד שכתב דברים ברוח הזו ובעבר קראתי דף ארוך שעסק ב"האתר לאן", או משהו בסגנון...ואני זוכרת ממנו ,בעיקר, את מה שרציתי לזכור (-:...שהיו כבר מספר פעמים בהן אנשים "מבחוץ" חשו שלא בנוח. קבלת הפנים לכאלו שלא הגיעו עם הכרזות "באופניות" היתה לעיתים צוננת, אבל מי ששרד את זה...מצא בהמשך בית, קהילה, שבה יש לו מקום משלו, על החלקים ה"מתאימים" ועל אלו שפחות.
היות וזהו אינטרנט, על כל מה שזה אומר ( ומה שזה לא אומר...למשל, שזהו אינו מיפגש סגור בבית פרטי), נוספים לכאן אנשים באופן טיבעי.
אבל, אני לא מאמינה, שיש מי שהיה נשאר כאן לאורך זמן, אילמלא היה מוצא את מקומו : וזה אומר אנשים שיש להם דברים משותפים עימו.
אין איש שיכול לבסס את השתתפותו הפעילה באתר, אם אין אחרים שמגיבים, מתעניינים, מוצאים עיניין במה שהוא הביא לכאן. מסתבר שיש "חדשים" שהביאו רוח חדשה, מעניינת, גם אם אחרת (? ואני לא חותמת על ההגדרה האחרונה )
ובנושא התמיכה - נראה לי שניתן לכנות כך את הכל...כולל הכל. מי שרצו שיהיה זה אתר העוסק בחינוך ביתי, חיפשו שותפים לתהיות, לשאלות, לקשיים, לדרך.
גם לאלו שנדמה שהכל מאוד ברור להם ודרכם נחושה, והם אלו שמהם ניתן ללמוד ולקבל...גם הם , בחסות הנתינה, מחפשים ומקבלים את התמיכה (מוכר לי באופן אישי...

)

אני מאריכה, אבל חשוב לי לנסות ולתאר לך איך זה מרגיש להיות "חדשה" : עם הכניסה לכאן, יש תחושה מיידית וחזקה שיש כאן גרעין ותיק. אני בחרתי שלא לראות זאת כמשהו מורם מעם ומאיים על אפשרותי למצוא את מקומי, אלא כמשהו טיבעי. ברור לי, שיש כאן אי אלו אנשים שאשמח מאוד להקשיב להם, לשאול, להיוועץ, להיתמך... ואני מקווה שיהיו מי שייתרמו מנוכחותי. יכולתי לחוש לא רצוייה, אם הייתי מתייחסת לכך שנושא החינוך הביתי הוא ליבת האתר. אני לא יכולה להפריד בין ליבה זו, לבין רצוני, עוד לפני שיש לי עצמי ילדים, לבחון את הבית שלי, ולא רק את ארבעת קירותי, אלא את זה שילדי יגדלו בו כחלק מחברה שלפי תפישתי, יש לי ולכולנו אחריות על מעשיה ועל עיצוב פניה .
לפי תפישה זו ובהשראתה, אני לוקחת חלק בפורום הניכבד והמיוחד הזה. לא ממש לפי הרוח ה"באופנית" ה"קלאסית", אבל בדרכי שלי.

האכזבה שיש לי מקריאה באתר לאחרונה.

אני מצפה שגם אתה תיקח ותיתן את חלקך באופן בו אתה רואה לנכון. אין סתירה בין אלו. הם יכולים לשכון להם כאן ביחד, מה גם שלדעתי נקודות ההשקה בין לינה משפחתית, בגידות במשפחה ועיניינים מדיניים "ברומו של עולם" הן רבות.

אז למי להפנות אצבע מאשימה? למחנכים בבית שלא כותבים ? (אבל קוראים, אנחנו יודעים שאתם קוראים.) לאנשים אחרים שתפסו את מקומם כי זה מקום נעים להיות בו?

זהו, שאין צורך להאשים אף אחד, אם כל פשעיו של מישהו מסתכמים בכך שחיפש ומצא כאן נחמה...ונתן לאחרים הזדמנות לתת כתף
והיות ואין כאן בעיות של מטראז' (-: ובהתחשב בכך שכולנו, לפעמים, זקוקים לחסד... עבורי האתר הזה הוא, כפי שהוא, ראוי ומיוחד.

תודה לכל המגיבים, וגם לקוראים שלא הגיבו.
עלי להתוודות, שמה שכתבתי הוא בעיקרו רציונליזציה של העובדה האישית המצערת, שחל שינוי בהתייחסותי לאתר. אני מרגיש על עצמי שכבר אינני נכנס בחדוה כה מתוחה לאתר פעמיים ביום, וכאשר אני נכנס -- אינני מוצא בו עניין רב כמו בעבר. כל היתר אינו אלא נסיון להסביר עובדות אלה, אולי תאמרו: נסיון להטיל את האשמה על זולתי.
שהרי יתכן שהאשמה היא בכלל בסיבות פנימיות שלי, חוסר-סבלנות, חוסר עניין פתאומיים שתקפו אותי, זכרונות מוטים ואידיאליזציה של העבר. אולי. אך תחושת האכזבה עם הכניסה לאתר, כניסה המלווה ציפיות מפליגות -- בין אם יש לה הצדקה סובייקטיבית בלבד או גם הצדקה עובדתית -- תחושה זו קיימת, ומציקה.
טוב להיווכח שיש כאלה שאינם חשים כך.

מייק,
אני חשה כמוך. או אולי דומה לך. הסימפטום העיקרי אצלי - אני פותחת את מה חדש, ונורא קשה לי למצוא את הדפים שמענינים אותי.
בעיקר מרגישה - חוסר-סבלנות, חוסר עניין פתאומיים שתקפו אותי ולא כל כך משנה אם הגורם לזה הוא שינוי בי או שינוי באתר. אולי זזנו זה מזה.
חבל לי, כי כמו שענת כתבה - האתר הזה נפתח במטרה לשרת ולשמש בית וירטואלי בעיקר לקהילת החינוך הביתי בארץ.

אולי הפתרון, כמו שהציעו בחכמה רועי ויונת, הוא לחלק את מה חדש לנושאים באיזשהו אופן.

אני מרגיש על עצמי שכבר אינני נכנס בחדוה כה מתוחה לאתר פעמיים ביום, וכאשר אני נכנס – אינני מוצא בו עניין רב כמו בעבר.

זה נראה לי נורמלי לי לחלוטין. אני מניחה שאם תכנס לקרוא את הדפים שבעבר השתתפת בהם תגלה שיש לך אליהם נוסטלגיה אבל לא בטוח שהם יעניינו אותך היום.

אני יודעת על עצמי, שנכנסתי לאתר גיליתי המון דברים חדשים על עצמי ועל העולם שהיום הם כבר ממש חלק ממני, אז כשמישהו חדש נכנס ומדבר על הנושאים האלה זה נראה לי כיתה א'. וזה בסדר.
לא סתם הדיון על מהות האתר עולה מדי פעם.
יש עוד הרבה דפים מעניינים - אבל יש גם הרבה יותר דפים.
תעשה הפסקה, תחזור ואז תגלה שיש לך מה לקבל ולתת גם מהחדשים.

ולגבי דפי התמיכה - אפשר להסתכל על זה כעל תהליך שאנו עוברים כקהילה בין אם זה בתוך באופן ובין אם באופן משמשת מקום להתאמן ולהביא זאת לקהילה הקרובה שלנו. אני חושבת שהתמיכה שיש כרגע באתר זה משהו שאנחנו מתאמנים עליו וירטואלית לפני שנתחיל לגעת ולתמוך מעבר לדפים.
זה חלק ממהות של שבט. לדעת לתת ולקבל.

_מייק,
אני חשה כמוך. או אולי דומה לך. הסימפטום העיקרי אצלי - אני פותחת את מה חדש, ונורא קשה לי למצוא את הדפים שמענינים אותי_

אז אולי תכתבי ותהיי היוזמת של דפים שמענינים אותך/ם.

בעיקר מרגישה - חוסר-סבלנות, חוסר עניין פתאומיים שתקפו אותי ולא כל כך משנה אם הגורם לזה הוא שינוי בי או שינוי באתר. אולי זזנו זה מזה.

קחי חופשה (-;

אולי הפתרון, כמו שהציעו בחכמה רועי ויונת, הוא לחלק את מה חדש לנושאים באיזשהו אופן.

באיזה אופן? תחת הכותרת "מעניין את תבשיל קדרה", או "רדוד בעיני מייק", או פשוט לפתוח פורום נפרד למשועממים שביננו?

אנשים עסוקים לא כותבים בפורומים.
כל היתר מתחזים.
יום טוב

אז אולי תכתבי ותהיי היוזמת של דפים שמענינים אותך/ם.
נו, באמת, מצאת על מי ליפול. אולי כדאי קודם לבדוק את מהות הדברים לפני שעונים בציניות? תבשיל היא מהכותבות הפעילות ביותר באתר (אם לא הפעילה ביותר) וגם עושה למען כולנו בעריכה כדי שלכולם יהיה קל ונעים להתמצא.

באיזה אופן? תחת הכותרת "מעניין את תבשיל קדרה", או "רדוד בעיני מייק", או פשוט לפתוח פורום נפרד למשועממים שביננו?
שוב הציניות שלא עושה שום דבר חיובי. פלא שלאנשים אין חשק להיכנס לדיונים? מתחילים דיון רציני ואז באות כאלה תגובות ציניות ולא ענייניות, שזה מוציא את החשק להמשיך את הדיון.
ובאופן ענייני: יש הרבה דרכים לחלק את מה חדש לנושאים. אחת מהן יכולה למשל להיות "מה שמעניין אותי " ואז כל אחד (גם תבשיל וגם הכותב האנונימי האחרון) יוכל לסדר כך שיקבל רק את מה שמעניין אותו.
אם הכותב האחרון היה נוהג בהגינות, במחשבה, וברגישות, הוא (היא?) היה יכול לחשוב על רעיון לפתרון כזה, במקום להיות ציני כלפי תבשיל או מייק, דבר שלא תורם כלום לאף אחד (חוץ מאשר להוצאת הקיטור של הכותב עצמו, שעם כל הכבוד, היה יכול לחסוך את זה מכל שאר הקוראים).

יום נעים.

באיזה אופן? תחת הכותרת "מעניין את תבשיל קדרה", או "רדוד בעיני מייק", או פשוט לפתוח פורום נפרד למשועממים שביננו?
מה פתאום!
לחלק - בדומה למדורים שבדף פתיחה - למשל - חינוך ביתי, הריון ולידה, הנקה, חינוך...
זה ענין כמעט טכני: האתר גדל, מה חדש עמוס, יש המון דפים עם שמות דומים זה לזה, ואני לא מצליחה, ברפרוף, למצוא את מה שאני רוצה.
סתם דוגמה - קרה יותר מפעם שטרה הסבה את תשומת לבי לשאלת הנקה שחיכתה יום-יומיים בלי שום תשובה.

קחי חופשה.
זה רעיון מצוין. רק יש לי בעיה... היא מפורטת בדף מתמכר אל מה חדש.

עודד, אם הכותב האחרון היה נוהג בהגינות, במחשבה, וברגישות, הוא לא היה מתחבא תחת אנונימיותו ורק שם מעז לומר את דבריו...

אני לא נמנית על ההוגים המעמיקים של הקהילה הוירטואלית והמבורכת הזו, בעיקר מפני שאני מרגישה שקטונתי, ואת הרוב כבר אמרו לפני, אז אני בעיקר קוראת ומהנהנת (יוחנן בצק שאל פעם איך מהנהנים ב צ'יק צ'ק) ומוצאת תשובות רבות בנושאים שרק כאן אני יכולה להעז ולשאול.
כשאני כן רוצה להשתתף בדיונים, אני בדר"כ עם זאטוט על הידיים/דדיים ואני לא מוצאת את המרחב להתנסח כראוי, מה שמותיר אותי משתתפת בדפים קלילים יותר, בהם לא ממש אכפת לי להיראות/להיקרא שטחית יותר.
אני חושבת שלאחר שלוש וחצי שנות קיום האתר יש רוויה מסוימת, כבר פתחו כאן דף על זה שאין נושא שאין עליו דף... ומי שהצטרף בשנה האחרונה לא תמיד חש צורך להוסיף, שהרי למה לשפוך כוס מים לתוך נהר. לכן מה חדש נראה לעיתים מעט נטול אופי "באופני".

לגבי דפי תמיכה ויומנים אישיים, אני דווקא רואה בהם קשר אדוק לחיים בהם בחרו אנשי הקהילה, שכן תכני היומנים הללו נוגעים לצדדים רבים של חיינו ה"טבעיים" - הריון ולידה, התמודדות עם הורים, התחבטויות למציאת כיוון חיים וכו'. אלו הדפים בהם ניתן לראות עד כמה האתר הזה הוא יותר ממקבץ של עקרונות כתובים, אלא הוא קהילה, הוא דרך חיים. והיומנים ממחישים לנו כמה עקרונות אלה מחלחלים.

אולי משום שאתה רואה את הדברים מופנים כלפיך באופן אישי? (מאז שפלוני נכנס לאתר הזה, האתר הדרדר)

מייק, אני סבור שהאתר מציע כעת יותר אופציות לכל מיני כיוונים ועדיין מצליח לשמור על ליבה רעיונית מסויימת ע"י כך שרוב הכותבים באתר מודעים לכך שהם כותבים באתר של באופן טבעי ומודעים לעיקרון הרעיוני שלו.

אולי הפתרון, כמו שהציעו בחכמה רועי ויונת, הוא לחלק את מה חדש לנושאים באיזשהו אופן.
גם לי עמוס ה- מה חדש ואני מפספסת דברים שהיו יכולים לעניין אותי.
אני הייתי שמחה אם באמת בכל יום היתה עולה רשימת הדפים החדשים לפי נושאים למשל - חינוך ביתי, הריון ולידה, הנקה, חינוך... אבל גם לפי תיוג: מה זה דף בית אישי, מה דף תמיכה, מה דף בלוג. ואז אוכל מראש להחליט אם בא לי להכנס או לא.

בתור חדשה יחסית, ולא ממש באופנית, ושפתחה מעין דף תמיכה (לקויי שמיעה) בלי לקרוא לו כזה, מרגישה שאולי זה מכוון אלי, גם...
אני מרגישה שמה שקורה באתר הוא שיותר אנשים מתבוללים בו... יש רפורמים, אורתודוכסים, קונסרבטיביים, וסתם שומרי מסורת... מצד אחד, הוא פחות צלול ונקי וזך "באופן", ומצד שני, מתחברים אליו יותר אנשים, שמתחילים לגלות, כמוני, את הנקודות העמוקות בלב הענין כולו. ובדומה לי, מתחילים לשנות דברים מהותיים בחיים בעקבות זאת.
השאלה אם המטרה של "באופן" היא להיות אך ורק בית לקהילת החינוך הביתי, או שגם לפתוח את הנושא ולקרב אותו ל"עם"...
ולגבי דפי הבלוג האישיים ודפי התמיכה האישיים, זו שאלה מעניינת.

מצד אחד, מה זה כולם שופכים פה את הקישקע שלהם, בלי שוידאו שזה בסדר לאנשים, מה זה פה, אופרה ויניפרי? ומצד שני, כולנו קצת אופרה ויניפרי, וכולנו עוברים כל מני תהליכים לא פשוטים, ואישית, יש כאן כמה דפים שלמדתי מהם המון, חשה שיש בהם גדולה. מאמינה שגם אנשים אחרים הפיקו מהם ערך, לדוגמא: הוידוי של אשתי. זה דף שהתגלתה בו רוחניות רבה, לדעתי, שמשליכה הרבה מעבר לדף עצמו. אנשים עוברים תהליך זיכוך, מחלימים, ממשיכים הלאה, ואנחנו התעשרנו בחמלה, קבלה, תזכורת מסוימת שהכל נכון כפי שהוא... (שאני מאבדת אותה חדשות לבקרים...) וזכינו לקחת חלק פסיבי או אקטיבי בכך.

אשמח לדעת מה אתה מרגיש לגבי זה.

בתור חדשה יחסית, ולא ממש באופנית, ושפתחה מעין דף תמיכה (לקויי שמיעה) בלי לקרוא לו כזה, מרגישה שאולי זה מכוון אלי, גם...
אם יותר לי - הדף על לקויי שמיעה באופן טבעי הוא אחד המרתקים שקראתי בזמן האחרון, ולדעתי יש בו המון תוכן.

תבשיל כתבה: אולי הפתרון, כמו שהציעו בחכמה רועי ויונת, הוא לחלק את מה חדש לנושאים באיזשהו אופן.
ומישהו הקשה: באיזה אופן? תחת הכותרת "מעניין את תבשיל קדרה", או "רדוד בעיני מייק", או פשוט לפתוח פורום נפרד למשועממים שביננו?

פורום נפרד אפשר לפתוח, אבל לא יהיה קל ליצור שוב קהילה נפרדת.
"רדוד בעיני מייק" זה שלילי, אז לא בא לי להתעסק בזה. חוץ מזה שלא סביר שמישהו יטרח ללכת ולבדוק דפים רק כדי לציין מה רדוד בעיניו -- רובנו מעדיפים להתרכז במה שמעניין אותנו ולא במה שמשעמם אותנו.
"מעניין את תבשיל קדרה" זה רעיון מצויין! נראה לי שדרך כזאת של סימון דפים יכולה לשפר מאוד את חוויית הקריאה (וגם לתת כיוון לעורכים). אם יש רעיונות יותר ספציפיים ליישום, אשמח לשמוע. (אם כי אולי עדיף לכתוב אותם בדף הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק)

(יוחנן בצק שאל פעם איך מהנהנים ב צ'יק צ'ק)
ואני פספסתי את זה??? הנה, ככה:

ולגבי הבעיה המקורית: לדעתי הבעיה היא לא במה שכותבים אלא במה שלא כותבים, ובאנשים שלא כותבים. אני לא יודעת מה אפשר לעשות בעניין, ואני לא בטוחה שכדאי בכלל לעשות משהו בעניין. יש לי כמה רעיונות טכנולוגיים, ופעם אני גם איישם אותם. בינתיים, אשמח לשמוע עוד דעות והצעות.

יונת, כתבתי כבר כמה פעמים בדף הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק או באחד הדפים שנולדו ממנו:
אפשר לשים שני כפתורים על כל דף "הראה לי את הדף ב-מה חדש" ו "הסתר את הדף ב-מה חדש" ואז מה חדש שיתנהג בהתאם. יפתור המון מהבעיות האלה. (אפשר להעביר את מה שכתבתי לשם אם מישהו רוצה).

<עודד כבר לא יכול לחכות ללחוץ על הכפתור "הסתר את הדף" בכמה דפים שנמאס לו לראות אותם ב-מה חדש>

אולי אפשר כמו שכבר הציעו כאן :לחלק גם את מה חדש למדורים .
ולהפריד מתוכו את הבלוגים דפי התמיכה וכו.
למרות שמה שאני באמת אוהבת באתר זה את העובדה שהוא מחליף את כל האתרים האחרים ביחד. למה ? כי יש בו הכ---ל מכל וכל .

כן, צריכה להיות אפשורת להציג חלק או חלקים מסוימים או הכל.

_(יוחנן בצק שאל פעם איך מהנהנים ב צ'יק צ'ק)
ואני פספסתי את זה??? הנה, ככה:_

לא בדיוק.

מכיל בתוכו סימן קריאה (סאבטקסט של אייקון?),
ואילו אני התכוונתי להטיה קטנה שעושים עם הראש,
מרימים גבה אחת ומכווצים את זווית הפה כשהבעת הפנים אומרת: "וואללה...".
<אסור לחשוב על אייקונים באמצע העבודה..>

פורום נפרד אפשר לפתוח, אבל לא יהיה קל ליצור שוב קהילה נפרדת.
פורום נפרד. קהילה נפרדת.
נו, זה כמו לתת כוס פלסטיק לילד כשכל המבוגרים סביב שותים בכוסות זכוכית.
ראיתם פעם ילד שאכל את הלוקש הזה?

יש את כל ההתעסקות בסינון תוכן בעולם הבלוגיאדה.
כל קורא הוא גם עורך ומקטלג, ואני יכול לראות את מה חדש כפי שמעניין את עודד המחפש או כפי שמעניין את עודד המוצא לבחירתי
ב קולקטיב האחרונים יש סקירה של הדברים האלו.

לפי תיוג: מה זה דף בית אישי, מה דף תמיכה, מה דף בלוג. ואז אוכל מראש להחליט אם בא לי להכנס או לא.
רעיון מצויין. יש תיוגים נוספים, דף נבירה, דף סיכום, דף וכחני וכד'.
גם אני חשה, כמו מייק, עייפות חומר, אבל אני יודעת שהעניין שלי בבאופן הוא גלי, פעם למעלה ופעם למטה, ואני מעריכה שהעניין עוד יחזור. בכל מקרה, אני מהקוראים שהיו רוצים לדלג כרגע על בלוגים, דפי תמיכה ודפים וכחניים, לכן ציון ברור של הדפים הללו יקל עלי מאוד. הייתי שמחה לראות ב מה חדש אייקון תיוגי ליד כל דף.אם ניתן היה להסתיר תיוגים במה חדש (בהמשך להצעה של עודד המחפש ) - מה טוב.

נו, זה כמו לתת כוס פלסטיק לילד כשכל המבוגרים סביב שותים בכוסות זכוכית.
למה? הילדים שלי אפילו המשיכו לשתות (ואצל הסבים ממשיכים) בכוסות פלסטיק גם כשכבר יכלו לעבור לכוסות זכוכית/קרמיקה.... הם אוהבים אותן.

אופס. נראה לי שדברים כאלו הם חלק ממה שמפריע לאתר.... זה הרי בכלל לא קשור לדף.

מרימים גבה אחת ומכווצים את זווית הפה כשהבעת הפנים אומרת: "וואללה...".
כן, זה נקרא "פרצוף דה-נירו"

< אופס. נראה לי שדברים כאלו הם חלק ממה שמפריע לאתר.... זה הרי בכלל לא קשור לדף. >

באיזה אופן? תחת הכותרת "מעניין את תבשיל קדרה", או "רדוד בעיני מייק", או פשוט לפתוח פורום נפרד למשועממים שביננו?
נו, אולי לזה מייק התכוו, בין השאר. פעם בבאופן אף אחד לא היה מדבר אל החברים האחרים ככה.

העובדה שהוא מחליף את כל האתרים האחרים ביחד. למה ? כי יש בו הכ---ל מכל וכל .
הגדרת מצויין את הבעיה.

אני מסתכנת בללבות אש ישנה. אבל יאללה בכל זאת.
לאחרונה נפתח פה דף "הבת שלי מטריפה אותי" , ויש פה גם דף "התלבטות בין שני גנים". מתנצלת מראש עם פותחות הדף.
אני בטוחה שהבעיה שלהן אמיתית ונוגעת ללב. אבל כמי שמאמינה שילדים לא צריכים להשלח בגיל כה רך בניגוד לרצונם למסגרת, ומאמינה שאמא צריכה להיות פנויה אליהם בבוקר ולא לזרז אותם לשום מקום, ומתוארת שם ילדה שעושה סצינות לפני ואחרי הליכה לגן, ובגן מתנהגת למופת, הדף הזה מקומם אותי. אני מרגישה שאין לו מקום בין דפי באופן טבעי. נשמע נורא, אני יודעת. ואכן, זהו אתר חופשי. אני יודעת.
אבל אם זה אתר שמיועד לקהילת המחנכים בבית, צריך להיות כתוב שם משפט אחד. לא בא לי לנסח אותו עכשיו. משהו שמסביר שהאתר לא מיועד לבעיות גן כי זה אתר של מחנכים בבית ואנחנו נגד הדברים האלה.
וואללה, העלבתי ופגעתי בחלק גדול מהקוראים את השורות האלה, אני בטוחה. אבל זו דעתי בקשר לאתר, חופשיותו והתדרדרותו.
לא קשור לחיבתי העמוקה לאנשים שכן שולחים לגן ושזכיתי להכיר באתר בזכות היותו פתוח לכולם.

האתר נמוג. למה? כי יש בו הכ---ל מכל וכל

ולא, אני לא מקבלת את התשובה "לא מעניין אותך אל תקראי".
מעניין אותי לא רק מה אני קוראת כאן באותו רגע אלא גם אופיו ומראהו של של האתר, שכאמור פעם היה לו מסר חברתי מאד מדוייק, שנוגע לבית כמרכז, למשפחה כמרכז. (ואיך חברה שהיתה פעילה כאן פעם אמרה : "פעם כל משפט כאן היה פנינה. אנשים חשבו טוב טוב לפני שהגיבו והיתה הרגשה שאתה מוסיף פרט ליצירת פאר, ואחריות רבה עליך, ומי שלא היה בטוח שלדבריו יש ערך היה נמנע מלהוסיף אותם. עכשיו כולם מלהגים כאילו זה הגינה הציבורית"
אם אני לא טועה , בהתחלה ממש גם ויכוחים פוליטיים היו מסומנים בהרמת גבה על ידי יונת. ("נהניתם, סיימתם? אפשר למחוק את זה?" היתה ההערה המחוייכת והסבלנית בקושי שלה. )
שולחת בלי לקרוא כי ממהרת. אחזור לשיפוצים אחר כך.

ענת,

ענת, בתור מישהי שאינה מקהילת המחנכים בבית - אני מסכימה איתך לגמרי.
אופיו ומראהו של של האתר, שכאמור פעם היה לו מסר חברתי מאד מדוייק, שנוגע לבית כמרכז, למשפחה כמרכז.
זה מה שמעניין באתר הזה. את ההתלבטויות שלי על אפידורל וגני ילדים אפנה לפורומים אחרים. פה אני רוצה לקרוא את הליבה של "באופן".

יכול להיות שצריך להפריד בין "קהילת באופן" - שם ממליצים על ספרים, מדברים על חויות מיפן, נותנים תמיכה ומדברים פוליטיקה לבין "דיוני באופן" שיהיו ההארד קור. מי יחליט מה נכנס תחת הגדרת הדיונים - פה הייתי חורגת מחופשיותו של האתר, לצורך "הצלתו", והייתי משאירה זאת בידי האושיות: משפחת כשר, משפחת שפרון, רועי, יונת, בשמת, ענת, תבשיל וסליחה אם שכחתי מישהו. בידי כל אחד מהמשתתפים הללו תהיה הזכות להכניס דף מתחום הדיונים אל תחום הקהילה ולהפך.

הייתי חורגת מחופשיותו של האתר
אני שואלת את עצמי אם הויתור על אתר חופשי לגמרי לא יפגע בבאופן יותר מכל דפי התמיכה, דפי הגן והקשקשת הלא רלבנטית. מה שכל כך יפה פה הוא העובדה שהאתר כן חופשי לגמרי. זו הצהרת אמון באנשים שיגיעו לפה, שהם לא ינצלו זאת לרעה. להגביל את החופש - זה כמו שהורה מצהיר שהוא רוצה לעשות חינוך ביתי חופשי, ואז מחליט להכניס תכנים מובנים וסדר יום כי הילדים רואים לדעתו יותר מדי טלויזיה.
במלים אחרות: עצם העובדה שהאתר חופשי היא הצהרת כוונות שמיצגת, בעיני, את הגישה הבאופנית, בצורה הטובה ביותר. הויתור על כך אולי ימקד את השיח בנושאי באופן נטו אבל הצהרת הכוונות הבסיסית כבר לא תהיה אותו דבר.

איזה יופי של התייחסויות!
הרי אילו היתה לי תשובה טובה לא הייתי שופך את תסכולי, שיש בו משום סכנה לפגוע במי שלא מגיע לו. ובעצם, גם במי שמגיע לו אינני צריך לפגוע. אבל יש בעיה של יותר אכזבות עם הכניסה ל"מה חדש" ופחות תחושת התעלוּת מאשר קודם, והלואי וידעתי להציע פתרונות.

להגביל את החופש - זה כמו שהורה מצהיר שהוא רוצה לעשות חינוך ביתי חופשי, ואז מחליט להכניס תכנים מובנים וסדר יום כי הילדים רואים לדעתו יותר מדי טלויזיה.
דוגמא יפהפיה למה שאכן עשוי לקרות, ואפילו צריך שיקרה עם עולה הצורך. הורה בחינוך ביתי כל יום לומד, כל יום משנה קצת. הצהרות עם כל הכבוד להן, כשהן לא משמשות את חיינו לשביעות רצונינו מה הטעם בעמידה מאחוריהן?
אז הוא הצהיר שהוא רוצה חינוך ביתי חופשי. וכשהצהיר באמת האמין בזה. אז מה? אז בגלל שלא נעים לו מעצמו הוא ימשיך, למרות שבלבו הוא כבר יודע שלא זה מה שטוב למשפחה?

הדף הזה פוגע מעליב מתנשא ושמרני.
טוב. וכשתבין שזה לא נגדך אלא נגד רעיונות שעולים פה ואינם שייכים ל באופן טבעי יהיה ממש טוב. אין דרך להגיד את הדברים מבלי להגיד אותם.
כבר נטחן כאן רבות: הרעיונות של באופן טבעי אכן מתנשאים. במובן זה שמאמצי הרעיונות חושבים שדרכם יותר טובה.
באופן היה (ואני מקווה שישאר) מקום שמרני. לא כל דבר "עובר" יש דברים שרוח האתר אינה סובלת ואינה מאפשרת.
אשר לעלבון, אני מקווה שמספר האנשים שנעלבים יפחת, ומספר המבינים שמדובר ב"סינון" רעיונות ולא בסינון אנשים יגדל.
האמת, אני מקווה שלא יהיו נעלבים כלל, אבל העבר הוכיח כבר שזה בלתי נמנע. אלא אם כן האתר יהיה סובלני ופתוח במידה שהוא לא יכול להרשות לעצמו, לדעתי, להיות.
אני טועה, או שמספר הנעלבים פחת מאד בחודשים האחרונים?

שניה -
מי יחליט מה נכנס תחת הגדרת הדיונים - פה הייתי חורגת מחופשיותו של האתר, לצורך "הצלתו", והייתי משאירה זאת בידי האושיות: משפחת כשר, משפחת שפרון, רועי, יונת, בשמת, ענת, תבשיל וסליחה אם שכחתי מישהו.
אין צרך להגביל.
ראי, למשל - מי משנה שמות דפים באתר. אין אף אחד שעושה את זה ולא הית נותנת בידיו את הכלי הזה.

אבל יותר מזה -
לדעתי, אם דפים בנושאים המרכזיים של "באופן" (הקהילה) יתויגו לפי הנושא שלהם (למשל - חינוך ביתי), ניתן יהיה להשתמש בתיוג זה בשביל חציה בין "נושאים" ל"קהילה".

הסיבה שאנשים כבר לא נעלבים היא שבאתר כבר לא נשמעים קולות "באופן"

ענת כתבה: אם אני לא טועה , בהתחלה ממש גם ויכוחים פוליטיים היו מסומנים בהרמת גבה על ידי יונת.
כן, אבל אז פוליטיקה התחילה לפגוע בבריאותי ומאז אני לא מסוגלת להכנס לדפים האלה. אז אולי מישהו אחר מתנדב להרים גבה שם? אני אנסה להשתמש יותר בגבות בדפים אחרים.

ברגר כתב: הדף הזה פוגע מעליב מתנשא ושמרני.
אני לוקחת את זה כמחמאה. נראה לי כדאי שלא נהסס לכתוב יותר דברים פוגעים-מעליבים-מתנשאים-שמרניים.

אני הגעתי לאתר כמו שהוא ככה, ככה שאין לי למה להשוות קודם. מבחינתי הוא טוב ככה, יש בו מינונים שונים של דפי עומק על נושאים באופנים וכאלה שפחות. כולל דפי תמיכה שונים שאכן צומחים כמו פטריות לאחרונה.
לגבי כל העניין של הודעות אישיות, אני מניחה שהן מושארות בעיקר בדפים אישיים וזו נראה לי מסגרת מתאימה לכך.
לא נראה לי שיהיה נחמד אם כל הדפים יעסקו אך ורק בנושאים באופנים ברומו של עולם, זה יופי שיש כל מיני.

אבל אם הדף הזה מעלה דברים שמציקים וגורמים לי לגלות חוסר עניין או חוסר סבלנות, אז מדובר בהרבה דפים שהנושא שלהם הוא הומור פנימי של כמה מהמשתתפים, מה שנקרא מיני קהילה.
אני שמחה שמישהו נהנה מהדפים הללו,אבל לפחות שמשהו בשמו יציין זאת, במקום לבזבז את זמנם של קוראים שלא מעוניינים בהומור הזה.
למשל פולנייה אלמנה
או ברגר משהו
לעיתים באמצע דף רציני לגמרי מתחילה המיני קהילה לדסקס על העניינים הללו, כולל המצאת כינויים שונים ומשונים לעצמם. ככה שהתחושה היא שנזרקתי לדף מלא בג'יבריש מבלי שרציתי.
שוב, אני בעד הומור, ובעד מיני קהילות בתוך האתר. רק שתיווצר אבחנה ברורה שתקל על קוראים שלא מעוניינים להיות חלק מזה לבזבז זמן בקריאה של כמעט שליש דף עד להבנה שמדובר בדף הומוריסטי... (

)

וכמובן - ענת -

לגיב מספר הנעלבים - היייתכן שזה כי אנחנו במין נדנדה כזו שאחרי שנמאס לנו מהיחס המצוין שמקבל כל-בעל-בעיה-באשר-היא ומישהו מעז לומר "חליק!" באים כמה ונעלבים, אח"כ כולם נזהרים, ובעלי פוטנציאת ההעלבות מקבלים יחס משובח ולא נעלבים, ואז נמאס למישהו, והוא מעז לומר "חליק!" ... ?

אני מתנצלת על הניסוח המסורבל. מקווה שהוא מובן. למישהו.

אני בעד הומור ... רק שתיווצר אבחנה ברורה
זה נורא קל לפתור עם תיוג בראש הדף כ-דף הומוריסטי. צרי _דף תיוג כזה, ונגמר. נורא קל (-:

כבר לא מזדהה - נאה. ניסחת במשפט קצרצר את מה שכתבתי באריכות. עכשיו אני סקרנית מי את (-:

תבשיל, אם אני כותבת דף הומור אז זה מעניק איזשהו סימן לכותרת של הדף המופיעה במה חדש?
הרעיון הוא שאני לא אצטרך להיכנס לכל הדפים ההומוריסטים בשביל לדעת שהם כאלה.
שמשהו חיצוני יתריע על כך.

לא, היום התיוגים לא מופיעים ב-מה חדש.

זה נורא קל לפתור עם תיוג בראש הדף כ-דף הומוריסטי?. צרי דף תיוג כזה, ונגמר
כבר כמעט עשיתי את זה בעצמי מזמן, אבל אז הבנתי שזה לא יעזור לי ב-מה חדש. אין אפשרות לסנן את הדפים האלה כך שלא יופיעו, ואין אפשרות לדעת לפי הכותרת שהם כאלה (היו לי פעם כמה הצעות לשיפור בצ'יק צ'ק לשייך אייקונים לתיוגים וכדומה, אבל לא כאן המקום).

הדף הזה פוגע מעליב מתנשא ושמרני.
חכה, עוד לא התחלנו.

יש בדף הזה מעין מראָה. לעיתים מראה למציאות, ולעיתים מראה לתפיסה העצמית של כל אחד מאיתנו:

פוגע: הוא אינו פוגע מעצם טיבו - אתה בוחר להיפגע. שכן נאמר שהרמה מידרדרת, בלי לנקוב בשמות. אינך חייב להסיק שאתה חלק מההידרדרות. אולי אתה אחד מצדיקי הדור ונושאי דגל הרמה הגבוהה. אך משהו גרם לך לקחת את זה אישית.
מעליב: אותי לא. רבים אחרים לא נעלבו, וביניהם חדשים. ההחלטה להעלב, גם אם אינה מודעת, היא של הנעלב: הוא מפרש את הדברים כמעליבים. כאשר מדובר על הידרדרות של רמה - אין בכך קביעה לגבי אף אדם ספציפי, אלא רק לגבי ממוצע, או לעיתים לגבי חריגים.
מתנשא: האמת, עם זה אין לי בעיה. פעם היתה באתר אפילו אופנה "לישנון קורבנית", בבחינת "התנשאו עלי". יש אנשים שמאד נהנו מזה.
ושמרני: על זה אמר מישהו: "כאשר אתה מתנגד לרעיונות החדשים שלי - אתה שמרן. כאשר אני מתנגד לרעיונות החדשים שלך - אני הגיוני".

עכשיו אני אוותר על שאריות הפולפולריות שלי, ואתן את הפרספקטיבה שלי על ההידרדרות.
ראשית, אני מסכים שיש הידרדרות.
שנית, ההידרדרות אינה קשורה להתרחקות מליבת האתר. אותי אף פעם לא עניינו ענייני צמחונות, הנקה או חיים טבעיים. אני נהניתי יותר מהדפים שאינם במרכז האתר. גם כאן, הרמה מידרדרת.
אינני בוחן עד כמה הכותבים מסכימים איתי.
לדוגמא, אם נשווה את רמת הטיעונים של בני הפלוגתא שלי בדף מה שינוי השיגה - הרי שהטיעונים המאוחרים הם ברמה נמוכה יותר מהקודמים.

למה אני מעליב?
על כך אמר מישהו (ג'ורג' ברנרד שאו?):
גם לאנשים חסרי נימוס יש מקום בעולמנו: מהם אפשר לשמוע מדי פעם את האמת.
וכיוון שרוב הכותבים כאן מנומסים מכדי לומר דברים כהווייתם, מישהו צריך לומר זאת.

ואם מישהו יודע איך לומר את מה שאמרתי בלי להעליב - הוא מוזמן לערוך את דברי ללא רחם.

בשורה התחתונה נוצר מעגל ממאיר:

לגולשי האתר יש היום פחות כבוד לרמה של האתר.
כתוצאה מכך הגולשים מוסיפים לאתר דברים שפעם הם לא היו מוסיפים.
כתוצאה מכך התכנים מידרדרים.
כתוצאה מכך הגולשים מאבדים עוד יותר את הכבוד לאתר.

וחוזר חלילה.

אחרי מחשבה ארוכה בחצר הבית חזרתי פנימה, הורדתי את המעיל והבנתי סופית: אי אפשר להציל את באופן טבעי.
האתר נידון לכישלון ביחד עם הרעיונות המקורים שהמציאו אושיות הפורום בעבר הרחוק (סביבות 2001) ממוחם הקודח והבלעדי.
אני מעוניין לחזק הצעה שעלתה: מעכשיו חסל סדר חופש ואנרכיה! בכל נושא יש לשאול את נציג האושיות מה דעתו - כנציג הטבע (באופן טבעי כמובן) ולפי זה יחליט האושיה אם יש צורך לפתוח דיון או שמא הוא הגיע כבר לפני המילניום לפתרון במוחו החד פעמי ואין צורך להתדיין על כך.
מכיוון ששמתי לב אחרי קריאה מרובה שהאושיות לא נוטות תמיד להסכים אני מעוניין להציע, כדי למנוע בילבול בקהל, שמעכשיו יהיה רק נציג אחד.

תודה ושנה טובה!

אני כותבת בלי לקרוא את הכל, כדי לכתוב את מה שאני באמת מרגישה, בלי להיות מושפעת מדעותיהם של אחרים.

הארכתי, ועדיין מפעמת בי תחושה שלא הצלחתי לבטא את האכזבה שיש לי מקריאה באתר לאחרונה.
אז האמת, הסכמתי עם מה שכתבת, או עם חלק לפחות. גם אני לאחרונה פחות נהנית לקרוא באתר, בעיקר כי אני פחות מוצאת דיונים מעניינים, בנושאי באופן ובכלל. וזה חסר לי. ויש כמה דפים שמגעילים אותי במיוחד ואני לא מסוגלת לקרוא בהם או להשתתף בהם.

והנה פשו באתר כמה רעות-חולות... היו שהפכו חלק גדול מדי של האתר לשפיכת כאביהם האישיים... אחרים הפכו את האתר לדואר אלקטרוני אישי: "הייתי אצלך אתמול ולא היית בבית", "שמחתי לראות שהפצע של הילד שלך החלים", "שלחתי לך מייל, האם קיבלת?", "התקשר אלי הערב". קח קצת אחריות! יש אלפי (!) קוראים באתר. אל תטיל עליהם משפט העשוי לעניין רק אחד או שלושה מביניהם, ולגרש את כל היתר. כן, אתה מגרש קוראים!
אבל את זה גם אני עושה. שפכתי כאן את הלב על אלימות פיסית - אבל איפה עוד אפשר לכתוב את זה אם לא כאן? בפורומים אחרים זה עלול להתפרש כבכיינות סתם על דרך חינוך לגיטימית. ואני גם כותבת "שלחתי לך מייל". לא מעט פעמים. נראה לי סביר בדף בית אישי, חשבתי שבשביל זה הם קיימים.
וכאשה,שסקרנות זה חלק בלתי נפרד ממנה, קריאת משפטים כאלה רק מעוררים סקרנות וניסיון לעקוב אחר המתרחש, ולא מגרשת קוראים - או לפחות לא קוראות

ודבר נוסף - כל הכבוד על פתיחת הדף הזה. הולך להיות כאן מעניין, כבר מעניין, ועניין כזה חסר כאן לאחרונה

שמעתי שיש כאן מישהו שזקוק להצלה.
קראתי לכל כוחות ההצלה, מומחי הנשמה, כאלה שיודעים להחיות את הלב ואפילו הבאתי איתי 'רסקיו' בכמויות מסחריות.
והנה הגענו ואין את מי להציל.

'באופן' אפילו לא חולה.
זו פשוט הדרך החיננית שלך מייק להעלות בעיה או מצוקה אישית.
על אלה אתה עצמך מלין.

כאן, נמצא האתר הזה בראש ובראשונה כאתר תומך. מראש, באמצע, ובדיעבד.
זו מהותו.

תמיכה אם כך ניתנהת לכל סוג של מצוקה. מבעיות זוגיות, פריון, לידה, הנקה וכדומה, ועד היותו מאפשר לחלק נכבד מהאנשים למלא את זמנם, בבריחה מהשעמום או מעצמם, או מתוך תחושת שליחות כזו או אחרת.

לא חסרים מוכיחים בשער ולא חסרים שם גם נוכחים.
בכל מקרה הרי כל זה מבורך.

בתואם.

מסכימה עם אורי אי אפשר להציל את באופן - האתר.
ככה זה, מתרבים הכותבים, מתרבים הנושאים.
נדמה לי שרוב הכותבים מנהלים דיאלוג או אולי מו"מ עם עצמם ועם הסביבה על אי ממסדיות / חופשיות מהמיין סטרים או איך שתקראו לזה.
ברור שאושיות כדוגמת השרונים, השפרונים, הכשרים, בשמת ורבים וטובים נוספים בשלב הרבה יותר מתקדם באבולוציה של החופש מהממסד (-:
שאר הכותבים?
מי יותר מי פחות משתחרר מכבלי המחשבה והמעשה המינסטרימי.
מי בכל היבטי החיים ומי רק בשאלת החינוך הביתי / לידה בבית / צמחונות / הורות / צרכנות או השד יודע מה.
מאחר והמיסדים רוצים (עדין?) להשאיר אתר חופשי הרי שקולם נחלש - יש פה הרבה יותר מתחילים מוותיקים.
להיות ותיק יכול להיות מעייף / מבאס / מאכזב/ מתסכל / משעמם - been there done thate.
אני מצטערת שכך אתם חשים.
מהצד שלי הלא ותיקה יכולה לומר שאתם מאוד תורמים לי לחידוד המחשבות, ניסוח אינטואיציות, בירור השאלות, גיבוש ההבנות וגם המעשים.
יכולה לומר שעבורי עצם זה שיש עם מי לדבר מהווה קבוצת תמיכה כי "בעולם האמתי" מאוד מעייף לדבר עם אנשים על רעיונות באופניים ומאוד מתסכל. (גם זה איפיון של חדשים - עדיין "אכפת לנו מה אחרים חושבים" ... (-; )

והנה, אני קוראת את הכל ויש לי עוד המון דברים לכתוב. אין לי הרבה אומץ, אז הנה אני נתמכת מדבריה של יונת:
נראה לי כדאי שלא נהסס לכתוב יותר דברים פוגעים-מעליבים-מתנשאים-שמרניים.
ואני יוצאת לדרך!

ענת גביש כתבה: _לאחרונה נפתח פה דף "הבת שלי מטריפה אותי" , ויש פה גם דף "התלבטות בין שני גנים". מתנצלת מראש עם פותחות הדף.
אני בטוחה שהבעיה שלהן אמיתית ונוגעת ללב. אבל כמי שמאמינה שילדים לא צריכים להשלח בגיל כה רך בניגוד לרצונם למסגרת, ומאמינה שאמא צריכה להיות פנויה אליהם בבוקר ולא לזרז אותם לשום מקום, ומתוארת שם ילדה שעושה סצינות לפני ואחרי הליכה לגן, ובגן מתנהגת למופת, הדף הזה מקומם אותי. אני מרגישה שאין לו מקום בין דפי באופן טבעי. נשמע נורא, אני יודעת. ואכן, זהו אתר חופשי. אני יודעת_
כשקראתי בזמנו בדף התלבטות בין שני גנים, כעסתי מאוד על חוסר הפתיחות של ה"באופנים" שרצו למחוק את הדף, בטענה שהוא אינו מתאים לרוח האתר. אבל אתמול כשקראתי את הדף "הבת שלי מטריפה אותי", האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק: תוציאי את הילדה מהגן, תקומו בבוקר בנחת ביחד. הסיבה היחידה שבכלל נכנסתי לדף הייתה כותרת הדף - מאוד לא יפה לכתוב בשפה כזאת על הבת שלך. (אפשר היה לכתוב, צריכה עזרה עם הבת שלי וכד').

אבל יש בעיה שחוזרת על עצמה, לדעתי - לא ברור ומובן מאליו שבאופן טבעי שווה לחינוך ביתי. זה לא כתוב בכל דף, ובוודאי יש הרבה קוראים שלא יודעים את זה.

<ואל תגידו לי שיש לי רק תינוק בבית ומי יודע מה יהיה עוד כמה שנים. זה נכון, אז מה?>

שנית, ההידרדרות אינה קשורה להתרחקות מליבת האתר. אותי אף פעם לא עניינו ענייני צמחונות, הנקה או חיים טבעיים. אני נהניתי יותר מהדפים שאינם במרכז האתר. גם כאן, הרמה מידרדרת.
1 - מענין. לי לא היה מושג, כי אני לא קוראת בדפים פוליטיים, וגם לא בדפים על גידול ציפורי מים

2 - אולי זה רק טוב: זה אומר שמעגל המשתתפים באתר מתרחב, וסביר שזה מעיד גם על מעגל המישמים חיים באופן טבעי - הוא מתרחב, ומשכך - אינו כולל רק פורצי דרך בעלי מחשבה חדה המתנסחים באופן רהוט, אלא גם אנשים יותר ממוצעים.
אחלה. לא?

צפריר,

_כאן, נמצא האתר הזה בראש ובראשונה כאתר תומך. מראש, באמצע, ובדיעבד.
זו מהותו._

זה חלק מהמחלוקת. אתה מכריז שהאתר הוא בעיקר אתר תמיכה. הכרזה כזו יכולה להוות התייצבות לצד אחד במחלוקת, אך אין בה כדי להתיר את המחלוקת. כמו כן, כטבעה של כל הצהרה, אין בה כדי לשכנע את הצד השני במחלוקת.
אם המטרה היא לשכנע - הרי שיש כאן טיעון מעגלי - הצדקת חלק אחד של המחלוקת בחלק אחר שלה.

תבשיל,

זה אומר שמעגל המשתתפים באתר מתרחב, וסביר שזה מעיד גם על מעגל המישמים חיים באופן טבעי - הוא מתרחב, ומשכך - אינו כולל רק פורצי דרך בעלי מחשבה חדה המתנסחים באופן רהוט, אלא גם אנשים יותר ממוצעים.

הבעיה אינה ברמת האנשים, אלא ברמת הסף שהם שמים לכתיבתם.
יונת שרון כתבה פעם שהיא מוצאת עצמה מוחקת מחצית מהפעמים שהיא כותבת דברים לאתר. אני אינני יכול להתפאר ברמה כזו של צנזורה עצמית, אך אני משתדל לשמור על רמה מסויימת, הן מבחינת הניסוח, והן מבחינת הגיבוש הפנימי של הרעיונות:
תדיר אני עובר על מה שכתבתי, עורך, משנה, מוחק ומחליף.
וקרה גם שאחרי שקיבלתי תגובות נבונות - השתכנעתי ומחקתי את מה שכתבתי בפעם הראשונה.
זה מתוך כבוד: הן כבוד לעצמי, הן כבוד למלה, והן כבוד לקוראים.
בעבר היתה יותר תרבות של ביקורת עצמית, הן בניסוח והן בתוכן.
היום נראה שהכתיבה היא יותר חוויה של הכותב, ופחות מתחשבת בקוראים ובכבודה של אכסניה.
התוצאה היא הידרדרות ברמת התוכן.

והן מבחינת הגיבוש הפנימי של הרעיונות
בתור מי שכותבת לפעמים רעיונות לא מגובשים. רוצה לומר שאני עושה זא לא פעם בדיוק כדי לגבש אותם - יש לי תחושה כללית בכיוון של משהו ואני לא תמיד יודעת לשים את האצבע. לפעמים אני כותבת בשלב זה והתגובות עוזרות לי להבין - לגבש מחשבה ועמדה.
וקרה גם שאחרי שקיבלתי תגובות נבונות - השתכנעתי ומחקתי את מה שכתבתי בפעם הראשונה
על זה לא חשבתי, אבל עכשיו כאשר אתה כותב עולות לי שתי תגובות:
לעיתים באמת שווה למחוק את התהליך ולהשאיר את התוצאה הסופית (שינוי הדעה?!)
לעיתים השארת תהליך גיבוש התובנה / עמדה בכתובים יתרום לקוראים - מתלבטים אחרים.

<יכול להיות שדעתי תשתנה כאשר יעבור זמן רב והתהליך יראה לי משעמם/ מיותר ממרחק הזמן>

_אולי זה רק טוב: זה אומר שמעגל המשתתפים באתר מתרחב, וסביר שזה מעיד גם על מעגל המישמים חיים באופן טבעי - הוא מתרחב, ומשכך - אינו כולל רק פורצי דרך בעלי מחשבה חדה המתנסחים באופן רהוט, אלא גם אנשים יותר ממוצעים.
אחלה. לא?_

עודד,
אם המטרה היא לשכנע - הרי שיש כאן טיעון מעגלי - הצדקת חלק אחד של המחלוקת בחלק אחר שלה.
אם המטרה היא התנגחות הרי שיש בכך מידה מסוימת של התנגחות עצמית. שכן טענת הטיעון המעגלי גם היא מעגלית. שהרי אתה מצדיק את המחלוקת כערך.
כאן, אם תתבונן בדברי, הרי שבמיוחד דף זה מבהיר את ההגיון שמאחוריהם:
מייק פונה ומספר על המצוקה האישית שלו שהאתר "הפך" להיות כזה שתומך באלו שיש להם מצוקה. הוא עצמו כותב זאת. מכאן שטענתו של מייק מעגלית.

ובהמשך לכך דווקא התפתחות דף זה מראה על היותו דף תומך. מכאן שבכל מקרה נמצאת קביעתי כמדויקת לפחות לגבי דף זה.

ומעבר לכך. עלון באופן טבעי נולד כדף קשר בין משפחות המחנכות בבית והפך עד מהרה לעיתון המשמש כתומך לאלה שמצטרפים. אז, אלה שכבר הצטרפו הופכים לתומכים לבאים אחריהם. עד שנמצא התומך נתמך ולהפך.

תמיכה עשויה להועיל ולהניח תשתית מצוינת לקהילה התומכת ונתמכת בעצמה.

הוראה, או הנחייה שבבסיסם כפייה, רעיונית, מילולית או אחרת גם הם קיימים באתר, ועדיין בעיקרו הוא אתר תומך.

תודה.

<מורחב>

אני הממוצע.
אני לא תמיד רהוטה, אבל בכל זאת יש לי שאלה מציקה.
אני לא תמיד מגובשת, לכן אני רוצה עצות.
אני מאוד פוליטית וחינוך ביתי הוא חלק מהפוליטיקה שלי...

אבל אני עייפה מלפתוח דפים שמבקשים עצה כי החבר שלי עזב אותי, הבת שלי עיצבנה אותי הבוקר, אשתי בוגדת בי, אני בוגדת בבעלי, השכנה בוגדת עם בעלי...
יש המון דפים צהובים ויש מעט דפים מעניינים לאחרונה, אני מסכימה.

מבטיחה להשתדל לכתוב פחות ויותר לעניין. באמת, לא בציניות.

אני לא מסכימה שכבר לא נשמעים קולות באופנים או שאין דיונים באופנים. תראו כמה "דפים לוהטים" יש על לידות בית בזמן האחרון. יש גם כמה בלוגים חדשים של מחנכים מהבית. ולעומת זאת, אפילו בגליון האחרון של באופן טבעי היתה כתבה (ארוכה) על גן ילדים. למה ?

האתר, לדעתי, לא אמור להיות רק למי שכבר מחנך מהבית, יולד בבית ולא מל, אלא גם לכאלה שנמצאים בתהליך, או בכלל לא שמעו על האפשרויות האלה, עד שהגיעו לכאן במקרה, נשארו וספגו. יש לא מעט אנשים שממש רואים שעברו תהליך שינוי מאז הגיעו לכאן. שהגיעו ופתחו דף תמיכה "לא באופני מובהק" והיום מיישמים רעייונות שנחשפו אליהם כאן. האם זו לא אחת המטרות?
אולי הייתם מעדיפים שאנשים כאלה לא יכתבו ורק יקראו ?

קשה לי עם הטענה שיש אנשים שכתבו כאן בעבר והתרחקו כי הם לא אוהבם את האתר כמו שהוא היום.
לדעתי הם לא כאן מסיבות אחרות. זה רק התירוץ.
ובכל מקרה, במקומם יש אנשים אחרים, לטעמי לא פחות "באופנים".

נראה לי רעיון טוב לפתוח אתר מצומצם שיציג רק את הדפים שיתויגו כ"באופנים", או בשיטה ש-עודד המחפש הציע, סימון ב-מה חדש. אולי באמת הגיע הזמן לעשות משהו כזה, כי התלונה שעולה כאן בדף עולה שוב ושוב כל כמה חודשים.

אני מסכימה עם עודד לבנה לגבי הטענה על איכות הדיונים, ומרגישה אולי אחראית. לפעמים אני עונה בשלוף ובקיצור, תגובות שאולי הן בעצם מיותרות.
מצד שני, כשאני עורכת דפים אני מרגישה שלפעמים ה"קדושה" שמיוחסת כאן לכל תו שכבר נוסף לדף, מפריעה לעריכה ובגללה אין לאנשים אומץ למחוק.

מייק
קראתי את דבריך מקדם בבוקר ומאז אני הולכת איתם. ועצוב לי.
אני חדשה מאוד כאן. האתר שלתחושתך איננו עוד לא מוכר לי מכיון שהגעתי למקום שנראה פחות או יותר כך, כמו שהוא היום. אבל אני תוהה אם אני מפריעה.
אני מרגישה שהאתר והאנשים שנחשפתי אליהם דרכו עוזרים לי לנתב את חיי ואת חיי משפחתי למקומות טובים יותר, נכונים יותר. כמי שמנסה להפסיק להטיל אחריות על שכם זולתם וליטול אותה על עצמה אני יכולה לומר שהתהליך הזה אינו פשוט. דורש תובנות ושבירת מוסכמות ואמיתות שגדלתי עליהן שלושה וחצי עשורים.
למי שמחובר לחינוך ביתי יכול להיות שצעד של החזרת תינוק בן תשעה חדשים הביתה אחרי חדשיים בבית תינוקות הוא זניח, אבל בשבילי זה היה צעד לא פשוט ובלי המקום הזה, בלי האנשים שכאן ובלי שהייתי נחשפת לעלון (אליו הגעתי אחרי האתר) הייתי מגיעה חזרה הביתה מאוחר יותר אם בכלל.
אני כן משאירה בדפי הבית הודעות מסוג שלחתי מייל או התקשרתי. בחכמה רבה נקראו אותם דפים דפי בית. נראה לי לגיטימי להשאיר למישהו הודעה בביתו. ואני לא מרבה להתבטא בדפים כבדים כי אני מרגישה שקטונתי. מי אני שאביע את דעותי ליד האנשים שמבטאים ברהיטות ובבהירות עמדות מדויקות שנקראות לי כל כך נכון.
הבלוג שלי כן מבטא קשיים וכאבים. זהו הברור שלי עם עצמי בדרך למקומות אליהם אני רוצה להגיע; לידה בבית למשל. ואני מתייחסת לנושאים האלה (אחריות, לידת בית) בבלוג שלי מתוך מחשבה ששם זה פחות יפריע להביע חשיבה פחות סדורה בלשון יותר מסורבלת.
עצוב לי לדעת שדוקא מבין האנשים אותם אני יותר נהנית לקרוא יש מי שחש שהדור הולך ופוחת.
לי יש יתרון עליך, כי כשאני לא מוצאת משהו מעניין ב מה חדש אני קוראת בשקיקה דפים ישנים יותר שאתה כבר קראת..

חייבת לפנות מחשב. כאן עובדים בלילה

האתר, לדעתי, לא אמור להיות רק למי שכבר מחנך מהבית, יולד בבית ולא מל, אלא גם לכאלה שנמצאים בתהליך, או בכלל לא שמעו על האפשרויות האלה, עד שהגיעו לכאן במקרה, נשארו וספגו.
לזה התכוונתי. לתהליך.

אתמול כשקראתי את הדף "הבת שלי מטריפה אותי", האינסטינקט הראשוני שלי היה לצעוק: תוציאי את הילדה מהגן, תקומו בבוקר בנחת ביחד. הסיבה היחידה שבכלל נכנסתי לדף הייתה כותרת הדף - מאוד לא יפה לכתוב בשפה כזאת על הבת שלך. (אפשר היה לכתוב, צריכה עזרה עם הבת שלי וכד').

הורי חינוך ביתי לא חווים שום בעיות עם ילדיהם? מי קבע שכל הבעיות של פותחת הדף נובעות מהיותה בגן?

ציטוט מאותו הדף:
הבוקר למשל, נפתח בקול בכי לאחר שהיא החליטה ששמתי לה מעט מדי קורנפלקס בצלחת. זה נמשך כשהיא בוכה לי כשאני בשירותים כי איבדה משהו ששיך לבובה שלה. זה המשיך ברצונה ללבוש את המעיל האדום ולא הוורוד (לא התווכחתי, החלפתי) והסתיים בכך שרצתה שאקלע לה שש צמות (בבוקר עם עוד שני אחים שממהרים לביה"ס זה לא ממש אפשרי).

הרי גם באופנים לעתים ממהרים לאנשהוא. לא ראיתי דיבר באתר בשם "לא תמהר". יש כאן אושיות שהולכות לעבודה גם אם במשרה חלקית. מדוע אי אפשר להזדהות עם המצוקה של פותחת הדף שלא מסתדרת בשלב זה של חייה עם בתה. או להציע לה כאופציה את האפשרות לשבת בבית, או להפנות אותה לדפים שעוסקים בנושא. אני חושבת שתשובתה של בשמת שם היתה עניינית, ויכלה לענות על בעיית באופנים גם כן.

האם אנשי חינוך ביתי לא נתקלים בהתנהגות דווקאית של ילד, וכל חייהם כשירה מתמשכת?
אמרו לי כן ואני מצטרפת בגאון!

גם לי עמוס ה- מה חדש ואני מפספסת דברים שהיו יכולים לעניין אותי.
מצטרפת.

אפשר לשים שני כפתורים על כל דף "הראה לי את הדף ב-מה חדש" ו "הסתר את הדף ב-מה חדש"
מצטרפת גם לזה.

אולי אפשר כמו שכבר הציעו כאן :לחלק גם את מה חדש למדורים .
אמנם חדשה כאן, אבל אם יורשה לי - אני בטוחה שזה יגרום לדלדול במספר הכניסות לדפים. כבר נערכו מחקרים על משך הזמן שאנשים מקדישים לדף בית של אתר (מעט מאוד), רק מעטים בכלל גוללים, ואם גם יהיה צורך בשתי פעולות (כניסה למדור ואז כניסה לדף) אז בכלל...
חוץ מזה, מסכימה שמה שיפה באתר זה ש- יש בו הכ---ל מכל וכל. כך אפשר להעשיר את הידע בנושאים שאילו צריך היה ללכת למדור שלהם, חלקנו לא היו מבקרים בהם אף פעם, ובעיניי גם יותר מרתק וצבעוני לראות ב- מה חדש דף על נוזלי בישול בין דף בלוג של אמא בחינוך ביתי לדף של מסיק בצל הגדר.

צפריר,

אם המטרה היא התנגחות

המטרה איננה התנגחות, והשחרת פני בן הפלוגתא איננה טיעון.

טענת הטיעון המעגלי גם היא מעגלית

לא. אינני מסתמך על עמדתי.

שהרי אתה מצדיק את המחלוקת כערך.

לא.
המחלוקת היא עובדה, לא ערך. אינני דן בסוגיה האם ראוי שתהיה מחלוקת; אני מציין את קיומה.

מייק פונה ומספר על המצוקה האישית שלו שהאתר "הפך" להיות כזה שתומך באלו שיש להם מצוקה. הוא עצמו כותב זאת. מכאן שטענתו של מייק מעגלית.

לא.
הוא רק מסייג את קביעותיו בכך שאולי זו רק המצוקה האישית שלו. המצוקה היא סולם שהוגש למי שהדברים קשים לו מדי, לא לב השיח.
זה איננו דף השתתפות במצוקה, אלא דף דיון על ההידרדרות באתר.
בפרט, הנושא איננו המצוקה.

הייתה לי אינטראקציה מסויימת בעבר עם מנגנוני הרכש של רשתות שיווק בתחום עשה זאת בעצמך.
(גם בארץ וגם באירופה).
בכל הרשתות תמיד היו את אלו ששאפו לצמצם את מגוון המוצרים רק לאלה בעלי המחזור הגבוה ביותר,
לעומת אלה שנטו "לבזבז" את שטח המדף היקר ולהקצותו גם להרבה מוצרים איזוטריים שאינם "מגלגלים מחזור".
אני מצדד בשילוב הנוטה לכיוון הגישה השנייה.
קפצה לי דוגמה תוך כדי כתיבה: תמהיל הספרים של סטימצקי מול זה של צומת ספרים.

קטונתי. (הייתי בבריכה. בחיי).
אבל לטעמי, המחיר נגזר מהתפיסה של אתר חופשי.
זה מחירה של האבולוציה. אני לא חושב שיש או צריך להיות לזה פתרון.
אולי Workaround (יש מתרגמות בקהל?).
אני בוש מעט לעסוק בטכניקה מתחת לאמוציות הגועשות מעלי, אבל כזה אני.
זה הולך כך:

לכל דף יתווסף מנגנון דירוג
3 הקטגוריות הבסיסיות:

הדף מעניין אותי
אין לי דעה
הדף אינו מעניין אותי

כל דף יחזיק את רשימת הקוראים שסיווגו אותו
בצנצנת העוגיות של מה חדש אוכל להגדיר קבוצה של נניח 10 קוראים אחרים
הדף יוצג ב-מה חדש שלי לפי קריטריוני דירוג של רשימת ה-אנ"ש שלי.(כותבים שאני מעריך את דעתם)

דוגמאות לקריטריונים:

5 או יותר מאנ"ש דירגו את הדף כלא מעניין -> לא יוצג
הדף חדש לגמרי -> יוצג / לא יוצג

לפחות 2 אנ"ש דירגו את הדף כמעניין או* יותר מ-20 קוראים בכלל

הדף סומן באופן מפורש על ידי להצגה או אי הצגה
הסתר דפים שתויגו כ-דף למחיקה על ידי מישהו מאנ"ש

היה לי עוד אבל אני כבר חצי זומבי. מחר.

<המיטה מאנ"ש>

אני לא יכול לקחת עמדה בויכוח, כי לא הכרתי את האתר בראשיתו. אני אנסה להציג את העניין שלי באתר, כחדש ולא "באופני" כמעט באף אופן. בפעם הראשונה הגעתי לאתר עקב המלצה של זוג חברים המחנכים בבית. הם מהקוראים הפסיביים כאן, אלו שקולם לא נשמע (וחבל).

העניין הראשוני שלי היה החינוך הביתי. למרות שאין לנו כרגע אפשרות כלכלית לחנך בבית, אני מקווה שבעתיד ננקוט באפשרות הזאת. תוך כדי קריאה הגעתי פה להמון נושאים אחרים, שחלקם מאד עניינו אותי. בהתחלה רק קראתי, ואז התחלתי גם לכתוב ולהגיב. מצאתי כאן בני-שיח לדיונים בנושאים רבים שלא יכולתי לנהל עם מכרים לא וירטואליים. באופן לא צפוי, מצאתי גם שותפים לרעיונות שלא קישרתי דוקא לחינוך ביתי, מלידת-בית ועד שינה עם מזרונים על הרצפה.

בין השאר גם תרמתי מעט לדפי הפוליטיקה, וגם לדפים הנוגעים לגני ילדים. אני מבין מדברי הוותיקים כאן שהאתר לא נועד לדפים כאלו. למרות זאת, אני לא חושב שהם פוגעים ברמת האתר. אני לא מכיר עוד פורום בו אפשר לנהל דיונים, גם פוליטיים, ברמה המתנהלת כאן. אני גם לא רואה איך אפשר לעשות הפרדה בין נושאים כמו חינוך ביתי או לידת-בית מנושאים כלליים יותר כמו זכויות האדם, פמיניזם או מערכת החינוך בישראל.

אם בכל זאת מקימי ומתחזקי האתר מעדיפים שלא יכתבו כאן בנושאים אלו, כל מה שהם צריכים לעשות זה לבקש. כלומר, להצהיר בדף הפתיחה שהאתר מיועד לנושאים מסוימים ולבקש לא לכתוב בו על נושאים אחרים. אין לי ספק שרוב המבקרים כאן יכבדו את הבקשה הזו, והאתר יוכל הישאר אתר חופשי, לפחות ברמה הטכנולוגית.

מייק,

גם אני חושבת כמוך, רק שלי לא היה אומץ לפתוח דף כזה.

כמה הרהורים:
רבים מאנשי "באופן" המקוריים חדלו לכתוב כאן, וחלקם אפילו חדלו לקרוא כאן. מדוע?
האתר הזה נועד להיות להם בית. והנה הוא הפך בית חם ומסביר-פנים להמון אנשים, שחלקם מכיר תודה על כך, חלקם אינו מודע כלל לעובדה שזה ביתו של מישהו, וחלקם פשוט השתלטו על הבית המארח ונוהגים בו כבשלהם, וגם נוזפים בבעלי-הבית כשהם מנסים בעדינות להזכיר של מי הבית הזה.
מכירים את ספרו של ד"ר סוס "טידויק המוס מתנהג בנימוס"? זהו.

הדיון מזכיר לי מאוד את הדף רעיונות לשמירת רוח האתר שעדיין מכיל כמה רעיונות קונסטרוקטיבים.
בכדי לא לחזור על עצמי, הייתי רק רוצה להעיר שכיוון הדיון לא צריך להיות "איך מחזירים את הגלגל אחורה" במובן של חזרה לקהילה קטנה או מיקוד האתר רק סביב הנושאים הראשיים, אלא איך מאפשרים בו המשך פתיחות והתרחבות במקביל לשמירת הערך שהוא נתן לקהילה הקטנה, או במקביל לקיום קהילה קטנה (או קהילות קטנות).
כשם שפגישת מחזור לא מחליפה פגישה של כמה זוגות, וזו לא מחליפה כוס קפה עם חבר, מערכת קהילתית צריכה לאפשר חיברות ברמות שונות, וזרימה טבעית פנימה והחוצה ביניהן.

ליאורה, אני קוראת את שאלותייך ולא מצליחה להרכיב תשובה.
אין לי דרך להרכיב אותה בלי להישמע מתנשאת סותמת פיות.
הדיון ממנו ציטטת , אולי יש בו תשובות מצויינות, אבל הוא לא מתאים לכאן מלכתחילה, ולכן גם התשובות שם מרגיזות. לא בגלל תכנן, אלא בגלל חוסר ההתייחסות לבעיה העיקרית, שמולה דווקא יש לאתר הזה, לקהילה הזאת, תפיסה מסויימת, מאד ברורה.
ומתוך כבוד לכותבת, ודווקא כן הזדהות, התפיסה הזאת לא נשמעת! אולי בעדינות מרומזת מאד מאד, וגם, תוך כיבוד והתחשבות ואמפטיה , ודווקא על ידי לפחות שתי מחנכות מן הבית.
האם כותבת שהדפוס הזה התקיים גם לפני שליחת הילדה לגן. ודאי! כי האם היתה לחוצה וממהרת להכין את שני אחיה הגדולים. ואולי הילדה התנהגה כך כי אמא שלה היתה בלחץ אטומי, מה זה משנה אם היא הלכה לגן או לא. על אחת כמה וכמה כשגם היא נשלחה לגן. כל אופי הדיון שם, כאילו לקוח מאחד מיני רבים מאתרי ההורות שיש באינטרנט.

האתר הזה בא להעביר מסר חברתי. נראה לי פוגע והרסני לאתר, שיתקיימו בו בכלל דיונים כאלה, ושמישהו שנכנס לבאופן טבעי יקרא דיונים כאלה.
מבחינתי זה חמור כמו שיח אמהות במדור בישול על התאמת צבעי מאכל על עוגה ואיפה אפשר לרכוש את המבריקים שבהם.
... מה ילדי חינוך ביתי לא אוהבים עוגה צבעונית? לא נוגעים בצבעי מאכל אף פעם בשום אופן בכל המשפחות המחנכות בבית? בטח שכן, לפעמים, אצל חלק מהמשפחות. אולי אצל רובן.
עדיין, דיון על העדפת צבע מאכל כזה על פני אחר ואופני השימוש המומלצים, נראה לי, בלשון המעטה, לא מתאים כאן. האם זה עונה לשאלתך? (ולא רק מקומם, אני מתכוונת? )

הרי גם באופנים לעתים ממהרים לאנשהוא.
נכון, וחלק ממה שמנסים ללמוד ביחד כאן בקהילה הזאת, דרך האתר והעיתון, זה גם לחיות לאאאאט . וגם פשטות מרצון ,
ועוד דברים שמלמדים איך להוריד כל מיני "מובנים מאליהם", כדי להפוך את החיים ליותר טובים לנו. זה לא קל וזה לא קורה בבת אחת וגם באופנים ותיקים מתעצבנים עדיין על הילדים שלהם בבוקר גם אם הם לא צריכים לעשות כלום.
נוכחות של דיון כזה, שלדעתי סותר כל כך את רוח האתר, אך מפאת הנימוס לא מתאפשר למנוע אותו, רק מעכב ומפריע את הדרך שהאתר הזה מנסה לסלול. (סליחה שנטפלתי לדיון הזה דווקא.)

או להציע לה כאופציה את האפשרות לשבת בבית, לא קשור לדיון, אבל אמהות בבית לא יושבות כל כך הרבה (-: (לצערן.)

נוכחות של דיון כזה, שלדעתי סותר כל כך את רוח האתר, אך מפאת הנימוס לא מתאפשר למנוע אותו,
אבל בעצם למה לא לומר לפותחת הדף - ראי אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. לדעתנו הפתרון הוא .... ז"א זה עדיין מנומס ומצד שני מבהיר שמדובר שמקום אחר - עם תפיסה מגובשת (או מתגבשת) ביחס להשתחררות מ "מובנים מאליהם", כדי להפוך את החיים ליותר טובים לנו

אולי היא תחשוב אחרת על הכל ואולי היא תחשוב שבאופן הוא לא האכסניה המתאימה לשאלות שלה וזה מבלי להיות לא מנומסים. לא?!

מעבר לזה שהבעיות נוגעות ללב ולא נעים לטרוק דלת, אפילו אם זה בנימוס,
עכשיו, כשהאתר כל כך גדול ורחב, זה מצריך ממש לעבוד בזה. היתה מישהי מסורה שפרשה (ואם תמשיכי להתעלם גברת נ' אני אסגיר אותך לשלטונות האתר ונעשה אצל ההורים שלך בסלון את המפגש) ובשמת בפרוייקט אישי של התעדנות...
וחוץ מזה,
אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. האמנם? האם רוב מי שמשתתף באתר דוגל בחינוך ביתי ?

ברצינות התכוונת שאת רוצה יותר דברים פוגעים-מעליבים-מתנשאים ושמרנים?
ברצינות אני חושבת שלא צריך לפחד כל כך לפגוע במי שקורא, או לפחד שהוא יחשוב עלי שאני מתנשאת או שמרנית או קיצונית או מטורפת. כן להתחשב, כן להתנהג בצורה אנושית, אבל לא להחביא את דעותי, תחושותי, אמונותי, ובאופן כללי את זהותי.

אה, והסיבה שאיני מזדהה היא כי אולי אני מאותם אנשים שכותבים דברים רדודים וחסרי עניין...
אני דווקא התרשמתי שפניות כלליות (כמו הדף הזה) בדרך כלל פוגעות במי שרגיש לפגיעה ולאו דווקא במי שאליו מנסים לכוון.
עכשיו אני קוראת כאן את התגובות ורואה שאכן זה כך. (יוחננית, ליאת, טרה, Pלונית, ...)

ברגר כתב: ובואו נודה בפני עצמנו כי אנחנו כותבים כאן וקוראים כי פשוט אין לנו משהו יותר טוב לעשות באותו זמן.
תתפלא, אבל לחלקנו מחכה רשימת משימות איומה ונוראה. (שלא לדבר על ערימת הכביסה, ערימת הכלים, וערימת הילדים שצריכים ללכת לישון...) מי שבא לכאן רק בגלל השעמום יכול להסתפק בקריאה ולא למלא את האתר בשעמומו -- ככה האחרים יוכלו להגיע יותר בקלות לקטעים המעניינים.

עודד, כהרגלו, ניתח:
_בשורה התחתונה נוצר מעגל ממאיר:

לגולשי האתר יש היום פחות כבוד לרמה של האתר.
כתוצאה מכך הגולשים מוסיפים לאתר דברים שפעם הם לא היו מוסיפים.
כתוצאה מכך התכנים מידרדרים.
כתוצאה מכך הגולשים מאבדים עוד יותר את הכבוד לאתר.

וחוזר חלילה._
מה אומר ומה אדבר -- אני מסכימה. רק שאי אפשר להכריח מישהו לכבד, אלא רק להרויח את הכבוד.

מה כן אפשר לעשות? דבר אחד שאפשר לעשות זה למחוק. אהבתי את מה ש-ליזה ליזה עשתה בבלוג שלה, גם אם היא עשתה את זה למענה ולא מתוך נסיון לשפר את פני האתר. אבל היא לקחה אחריות על הדף הזה, וזה כלל גיוס אומץ למחוק. אני חושבת שיהיה טוב אם יותר אנשים יקחו אחריות על דף או שניים או אפילו מדור, יערכו יותר, ימחקו יותר. אולי לא מייד כשמתחיל דיון, אבל אחרי שבוע-שבועיים-חודש בטח אפשר למחוק הרבה דברים.

אני חושבת שכל אחד יכול להתחיל לעשות את זה בדף האישי שלו: למחוק את כל ההודעות שעבר זמנן, ולהשאיר רק מה שבאמת בעל ערך.

יוחנן בצק: תודה! יופי של מנגנון דירוג. אני לא בטוחה שכדאי לעשות בדיוק כפי שהצעת (דורש יותר מדי קינפוג לטעמי), אבל אולי משהו דומה -- "אנשים שנכנסים הרבה לדף זה נכנסו גם לדפים אלה ...".

בועז כתב: כיוון הדיון לא צריך להיות "איך מחזירים את הגלגל אחורה" במובן של חזרה לקהילה קטנה או מיקוד האתר רק סביב הנושאים הראשיים, אלא איך מאפשרים בו המשך פתיחות והתרחבות במקביל לשמירת הערך שהוא נתן לקהילה הקטנה
מסכימה.

האמנם? האם רוב מי שמשתתף באתר דוגל בחינוך ביתי ?
האמת?! נראה לי שכן, בתנאי שאנחנו מסכימות שדוגל

/

ממישם (-:

ובשמת בפרוייקט אישי של התעדנות...
אני דווקא בעד (-;

אני דווקא התרשמתי שפניות כלליות (כמו הדף הזה) בדרך כלל פוגעות במי שרגיש לפגיעה ולאו דווקא במי שאליו מנסים לכוון.
גם מרגישה כך. ויכולה להוסיף לרשימה שלך כמה שמות של חברות יקרות וירטואליות שאולי או בלי ספק נפגעו.

בתנאי שאנחנו מסכימות שדוגל

/

ממישם[/u] מסכימות (-:

ושוב: נפלא לראות שהדף הזה, שפתחתי אותו בהיסוס עצום, מלא תגובות חכמות. סליחה אם חטאתי בהתנשאות, בכך שקבעתי שהתגובות הן חכמות -- נכון, זו התנשאות, קשה להימנע מכך.
מסתבר שקלעתי להרגשתם של חלק מהמשתתפים (כותבים, ובודאי עמם גם קוראים דוממים), עוררתי פרובוקציה לאחרים, ועוררתי את טוב-ליבם של נוספים, שאינם מרגישים כמוני, אך מנסים לעודד אותי ואת שוחרי האתר.
כשאני בוחן את עצמי מתברר לי שאני בכלל לא מתלונן באופן גורף על נושאים החורגים מחינוך ביתי. לדוגמה, אני נהנה לקרוא דפים כמו "איך אומרים בעברית", "מי זוכר את מילות השיר", "בקשר לתרגומים" ועוד כאלה ואחרים. הן בעצמי פתחתי דף "היום הקצר בשנה", שאין לו כל קשר לחינוך ביתי. לא נכון, לכל דבר יש קשר.
תודה לנונה וטרה,יוחנן וגיא, בועז ותבשיל וPלונית, אורית וליאת וחלי וענת וכל קרוביו וידידיו של השפן ועוד מי שכתב ותרם או רק קרא וכעס או הזדהה או התלבט. כולכם עזרתם לי, ואולי גם לאתר.

מתוך הדברים הנאמרים עולה תמונה ברורה של צורך של חלק מן המתבטאים בהגדרה. מה זה "באופן"?, עולה שוב ושוב, ונדמה שאם נגדיר את באופן, כך נגדיר את האתר. אם באופן עוסק בחינוך- יהא זה אתר על חינוך. אם באופן הוא ניו-אייג', יהא זה אתר ניו-אייג'... וכו' וכו'...
ובאופן הוא למעשה לא זה ולא זה ולא זה. באופן הוא מצע משותף לאנשים רבים, מכל השכבות, הקצוות והמינים, ומספיק שהקשר לקהילה ולרעיונותיה יהיה אזוטרי, זה חלק מבאופן. האתר אכן גדל התרחב ותפח. אכן, קשה לעקוב כיום אחרי חלק מן הדיונים המתפתחים בקצב מטורף. אבל האם אמנם ניתן בכלל לדבר על "רמה" או על מידת הרצינות והקשר לרעיונות באופן? האם דפי נונסנס שרווחו כאן בעבר היו באופן? האם דפי בישול הם באוםן? האם דפי קשר אישיים הם באופן? ואם זה אתר תמיכה, אז אולי רק דפי התמיכה הם בעצם באופן? והבלוגים?
אז מה זה באופן?
באופן טבעי הוא קהילה חיה ונושמת, ועבור חלק נרחב מן הקוראים והכותבים באתר, השמות הם גם פרצופים. האתר של באופן איפשר לי ולמשפחתי לפגוש ולהתחבר לכמה אנשים מדהימים, שהיום הם החברים הטובים ביותר שלנו. דרך האתר התוודענו לקהילה שבה ניתן למצוא הכל, מן הדברים הפרוזאיים ביותר ועד לרעיונות מופשטים ברומו של.
אפשר ליצור מעין "מה חדש" מפוצל, או אישי-
אני באופן אישי לא הייתי עושה זאת. הכיף הגדול מבחינתי הוא לראות לעתים ב"מה חדש" דפים חדשים שלא תמיד עונים להגדרה של "באופן".
והנה מספר עובדות שלא ידעתם לגבי האתר וחשיבותו בחיי: בזכות האתר הכרתי חברים. בזכות האתר כתבתי את שעל לבי. בזכות האתר מצאנו תנור בישול. בזכות האתר למדתי מתכוני בישול מופלאים.
ויש עוד. כמובן. כי באופן זה לא איקס או וואי. באופן טבעי מתייחס לכל רמות החיים. וכך גם האתר. ובחיינו, קשה לפעמים (וטוב שכך) להפריד בין עיקר לתפל, בין אידיאולוגי ליומיומי, בין קודש לחול.
וביום שבו יוצא הקודש מן החול, והחול יופרד מעל הקודש, נימצא כולנו חסרים.

אבל בעצם למה לא לומר לפותחת הדף - ראי אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. לדעתנו הפתרון הוא ....
כן. חשבתי שאתחיל לעשות ככה, ולהפנות לפורומ(ים) המתאימ(ים) בתפוז (-:

וביום שבו יוצא הקודש מן החול, והחול יופרד מעל הקודש, נימצא כולנו חסרים
אך, גם חול שאין בו מן הקדושה וקדושה שאין בה מן החולין חסרים הם.
ויש לא מעט דיוני חולין חסרי מידת קדושה. כוונתי היא שיש דיונים שהקשר בינם לבין רעיונות "באופנים" אינו מקרי, אלא פשוט לא קיים (ויש גם מעט דיוני קדושה ללא מידת החולין...). זה מה שמפריע לי.

אחרים הפכו את האתר לדואר אלקטרוני אישי
ברוב המקרים, אלה שימושים סבירים, וזה ערוץ טוב בעיני ליצירת קשרים.
לפני שמעיזים לדבר באופן פרטי, מדברים בקבוצה.
לפני שמעיזים להרים טלפון, נפגשים בתיווך של חברים.
ולפני ששולחים אימייל או מחליפים פרטי מסנג'ר, מחליפים כמה מילים בפומבי.

תגובה שבמקרה ראיתי עכשיו שמסבירה יותר מהכל למה באופן חי נושם ונפלא:

_מעדכנת את כל התומכים.- סוף טוב.
מרגישה הקלה ומרגישה קרבה במשפחה.
לא יודעת למה חיכינו כל הזמן למה לא שיתפנו את הילדים קודם...
תודה לכולכם.
אשאיר את הדף הזה לעוד כמה זמן ואחר כך אפשר למחוקו.
הדף הזה נתן לי הרבה אומץ.
ומה עכשיו...
אולי אפתח דף וידויים אחר? אולי... יש לי עוד הרבה נושאים. כמו אופק. תמיד קיים. אז אני ממשיכה אל אופקים חדשים, אולי אשתף אותכם. אבל זה כבר נושא אחר וכנראה מתאים לזה דף אחר ואולי גם שם אחר. אולי הפעם שם אמיתי ולא בדוי. אולי עוד לא.
כנראה הנושא החדש שבאופק - חינוך ביתי. הולכת לקרוא בעיון את מה שנכתב בנושא פה.
בינתיים ביי._

אופנת דפי התמיכה תמצה את עצמה בדיוק כמו אופנת הטלנובלות שבאה לפניה, אופנת דף נבירה עצמית שבאה לפני הטלנובלות, אופנת הטרולים שמלפני הנבירה, אופנת ה-מיני קהילה שמלפני הטרולים, אופנת כתב העת זמבורה שמלפני המיני, וגו'.

אני לא מאמינה שזה קורה עוד פעם...

(אני יכולה לשמוע מפה את הצחוק המתגלגל של מ י כ ל ברגע שתראה, אם עוד לא ראתה)
אנשי ה מיני קהילה צמצמו את פעילותם האתרית כבר לפני חודשים ארוכים (מכל מיני סיבות, אחת מהן -- לפחות לגבי חלקנו -- היא תחושה דומה לזו שמייק תיאר בתחילת הדף), וכשכבר פעילים -- פעילים בדפים "רציניים" בלבד, ומגיבים "ברצינות", ומשתמשים בניקים "רציניים" (כלומר, בניקים הקבועים שלהם).
לעיתים באמצע דף רציני לגמרי מתחילה המיני קהילה לדסקס על העניינים הללו,
שוב, בפעם המי-יודע-כמה: מי? מתי? איפה? מתי מישהו מאתנו הגיב בחוסר רגישות כזה, שהרס דיון רציני שהתחיל להתפתח (אלא אם כן את מתכוונת לאנשים אחרים, ולדברים שקרו בדפים שאני לא נכנסת אליהם)?
טוב, כבר היינו בדיון הזה. לפחות באחד מדפי הנבירה העצמית הקודמים. כל המעוניין (למה?

) ייתי וייגש לשם.

סמדר,
שוב, בפעם המי-יודע-כמה: מי? מתי? איפה?
אני חושבת שהתגובות הנוכחיות באות מאנשים חדשים-יחסית, שנחשפו ל-מיני קהילה אחרי התפוגגותה.
בדרך כלל מי שקורא באתר לא שם לב לתאריכי הכתיבה, והוא מרגיש כאילו הדיון מתרחש ממש עכשיו.
אתם כמו כוכבים רחוקים: אורם ממשיך להגיע אלינו זמן אר-ו-ך אחרי שמקור האור כבה כבר.

אתם כמו כוכבים רחוקים: אורם ממשיך להגיע אלינו זמן אר-ו-ך אחרי שמקור האור כבה כבר.

הירהורים שעלו בי:

הבית הזה של באופן טבעי כל כך נעים ומזמין, כולם רוצים להיות בו. מכאן שכך צריך להיות! אנחנו צודקים! כולנו רוצים את כאם ואת כאב.
אבל מה עם כל הרעש? כל המלל האין סופי? הכיצד נדלה את הפנינים למען יהנו מהן כולם?

אני יחסית חדשה באתר. מבינה שבהתחלה זה הכול היה אחרת ונפלא, כמו שהיה בהתחלה כשהארץ הייתה בתים לבנים בחולות זהובים, והמייסדים מתגעגעים...
והחדשים קצת מקנאים שהם לא היו אז, בהתחלה הנפלאה. אבל אי אפשר לעצור התפתחויות. ודברים יפים מאוד קורים. אולי הם שונים מקודם, אבל יפים בפני עצמם.

אני מוצאת כאן המון באתר הזה. המון. גם המון מידע על דרך חיים שאני שואפת אליה, מידע שחיפשתי הרבה זמן. גם תמיכה של קהילה שחיה כך, או לפחות שואפת... ואפילו רק הידיעה שיש עוד אנשים בדרך הזו מחזקת. גם בלי תמיכה ישירה.
וכן, אני מוצאת המון בלקרוא דפי בלוגים. להתחבר לאנשים ממקומות יותר פנימיים. ללמוד יותר על העולם הפנימי של אנשים אחרים. כלומר, לצאת קצת מעצמי...
וגם, להכיר אנשים. כלומר, ליצור ממש קשרים, מחוץ לעולם הוירטואלי.
ועוד ועוד...
ממש עולם שלם.

אני כמעט לא מטיילת באינטרנט בכלל. רק באתר הזה. האתר הזה בפני עצמו זה אינטרנט שלם בשבילי.

כמו כן, אני ממש מתרשמת מהאיכות של האנשים כאן. ומרמת הדיונים. כמובן שיש ויש, אך, ציטוט: אני לא מכיר עוד פורום בו אפשר לנהל דיונים, גם פוליטיים, ברמה המתנהלת כאן אני גם מרגישה כך. אפילו כשקוראת בויכוחים, אפילו בדיונים פוליטיים, אפילו דעות שאני לא מסכימה אתן, אני מרגישה את הכבוד ההדדי בין האנשים, את המודעות העצמית והאפשרות לומר 'טעיתי', וענייניוּת של הדיון. (שוב, בודאי שלא הכול כך, אך זה הרוב).
זה ממש מעורר בי הערכה. ועוזר לי בעצמי לראות איך אני מתייחסת לדעות השונות משלי. איך אני יודעת לקבל ביקורת וכו'.

ובעניין הדיון על דפים שאנשים פותחים ש'לא שייכים' לנושאי האתר, ציטוט:
_אבל בעצם למה לא לומר לפותחת הדף - ראי אנחנו אתר של אנשים הדוגלים בחינוך ביתי. לדעתנו הפתרון הוא ....
כן. חשבתי שאתחיל לעשות ככה, ולהפנות לפורומ(ים) המתאימ(ים) בתפוז._

לדעתי, הרעיון הוא לא רק קהילה קטנה שחיה טוב וחיה לעצמה, אלא 'בשורת הגאולה' לעולם. כשטוב לי אני רוצה שיהיה גם טוב לאחר. אני רוצה לקרב את הזולת לרעיונות האלה. לגאול את האנשים מהחיים האומללים שהתרגלו לחשוב עליהם כנורמליים, ושאין משהו אחר.
מי שפותח כאן דף, זה אומר שהוא כבר התוודע לאתר הזה. זה אומר שיש סיכוי גדול שהוא יתחיל לגלוש באתר ולהכיר רעיונות חדשים, ולאט לאט להפנים. למה להרחיק אנשים?
אפשר בתוך הדף שהם פתחו להציע את הרעיונות שלנו, ולכוון אותם לאט ובעדינות לרעיונות שמעולם לא חשבו עליהם. אך לא לדחות אותם.
כל העניין זה 'לקרב באהבה'. גם אם זה אומר בתור התחלה להכיל את האדם כמו שהוא עם מה שהוא מביא אתו. לתת לו 'מרחב אוהב' וכך להשפיע עליו.

תבשיל קדרה, מי שאנ חנו ''נזרוק אותם ל'תפוז', א

(סליחה, משהו נתקע לי באמצע הכתיבה)

תבשיל קדרה , מי שאנחנו 'נזרוק' אותם לתפוז, איזה סיכוי יש שהם יגיעו אל הרעיונות שבאתר הזה? ועוד יותר גרוע, אולי הם ייפגעו ויהיו להם דעות קדומות על 'אנשים טבעיים' ויותר בכלל לא ירצו לשמוע על שום דבר דומה. סתם חבל.

ודבר אחרון, אני באופן אישי יודעת שאני מאוד מחוברת לטבע, וחולמת על חיים הכי טבעיים שיש. וכמובן למצוא קהילה מתאימה לי ותומכת והכול.
ויחד עם זה יש לי הרבה אספקטים בחיים שלא קשורים לטבע, דברים שקשורים לעולם הפנימי שלי, לענייני עבודה וכו' וכו' - וגם בהם אני צריכה לשתף.
אז מה, אני אמורה למצוא לי שתי קהילות תומכות? אחת שתומכת בי בדרך ה'טבעית' ואחת שתומכת בשאר האספקטים של חיי?

אני רוצה קהילה שבה אני יכולה למצוא הכול - גם דרך חיים טבעית וגם אפשרות לשיתוף בדברים אחרים. זו קהילה בשבילי.
תודה