האם ינקתם

אנונימי

_{דף מומלץ}

סתם בא לי לדעת מי ינק ?
אמא שלי תמיד התגאתה בעובדה שהיא הניקה את כולנו גם כאשר זה לא היה "באופנה" להניק.
לפי מה שאני הבנתי ממנה, ינקתי שלושה חודשים בלי שום תוספות!
עד שבקפיצת הגידול של גיל שלושה חודשים היא התחילה לתת לי "דייסה" בבקבוק. אתם יודעים, חלב פרה מעורבב במים מבושל בסולת...
את אחי הבכור אמא שלי הניקה לפני 52 שנה.
לא מגיע לה כל הכבוד? בחיי שמגיע!

אני ינקתי עד גיל 10-11 ח' (עם תוספות אוכל מוצק מגיל 6 שבועות... ככה היה נהוג).
עם אחיותי הגדולות, אמא שלי גם ניסתה, אבל הרסו לה את זה בכל מיני עצות אחיתופל ומנהגים מזיקים, שכאמא צעירה היא לא ידעה לפסול.

אני ינקתי, אמא שלי לא זוכרת אם רק שלושה חודשים או אולי קצת יותר.
אחרי זה קיבלתי חלב פרה מורתח מעורבב במים וסוכר.
גם אחותי כנ"ל (לגביה אמא שלי בטוחה שרק שלושה חודשים. היא טוענת שאחרי זה נגמר לה החלב...).
אני ישנתי במיטת תינוק הצמודה למיטתם עד שנולדה אחותי (כעבור שלוש שנים), ואבא שלי היה קם בלילות להביא לי אותה להנקה. הוא המשיך לקום בלילות לתת לי בקבוק עד גיל שנתיים, ואח"כ גם לאחותי כנ"ל.
זה היה בראשית שנות השישים.
כולן נהגו אז להיניק שלושה חודשים. כך חמותי, אחיותיה, שכנותי ועוד.

אני 5 שבועות. אח"כ חלב פרה.

אני ינקתי חודשים ספורים (אני לא זוכרת כמה), אמא שלי תמיד סיפרה לי על זה (בגאווה, נדמה לי) - חלק מה"מורשת" היה הכאבים והפצעים בפטמות, שנגרמו, לטענתה, מרעבתנותי.
(להבדיל,) על אחי היא מספרת שהיה יונק קצת - ונרדם.
גרנו אז בקיבוץ, היא היתה מגיעה להנקות בבית תינוקות.
בגיל חודשיים, נדמה לי, היא התחילה להוסיף לי מוצקים - גאה בכך שאף פעם לא קיבלתי בקבוק, אלא ישר בכפית. גם זה משהו.

שליחה על ידי עוגיה* » 28 מאי 2003, 18:46

את אחי הגדול אמא ניסתה להניק. היו קשיים, היו בעיות משקל נמוך. זה לא נמשך הרבה זמן.
אני נולדתי 13 ח' אחריו ואותי היא כבר לא ניסתה. גדלתי על חלב "תנובה" מגיל 0.

שבוע או שבועיים. אחי ואחותי שנולדו אחרי- בכלל לא.

שליחה על ידי דיאנה* » 28 מאי 2003, 21:20

אני ינקתי חצי שנה. אמא שלי טוענת שאחר כך לא רציתי יותר. ניסיתי לדלות מזכרונה עוד פרטים איך זה בדיוק קרה ולמה - האם נתנו לי גם בקבוק? היא ממש לא זוכרת. היא מאד רצתה להמשיך וממש התעצבנה עלי שבגלל שאני לא מוכנה לינוק יותר היא צריכה לעמוד במטבח ולקרצף בקבוקים....
עוד דבר מעניין שאמא שלי מייחסת להנקה הארוכה-יחסית-לאותה-תקופה שלי: לא חליתי באף מחלת ילדות. אמא שלי, מודאגת, הגיעה לרופא ושאלה אותו האם לקחת אותי בכוונה לילדים חולים כדי שאדבק. הוא אמר לה שלא יכול להיות שלא נדבקתי בגן מילדים אחרים, ומה שקרה זה שכנראה מערכת החיסון שלי כל כך חזקה שהתגברתי על המחלה עוד לפני הופעת הסימפטומים ובעצם אני מחוסנת לכל החיים. ובאמת בכיתה ו' בדקו מי מחוסנת בפני אדמת, ולמרות שלא חליתי מעולם וגם לא קיבלתי חיסון הייתי מחוסנת בפני המחלה. לפני כל הריון שוב נבדקתי ותמיד התוצאה הראתה שאני מחוסנת. כמו כן שון חלתה באבעבועות רוח ולא נדבקתי ממנה למרות שמעולם לא חליתי במחלה, כך שכנראה גם מפני המחלה הזו אני מחוסנת.
עצוב שהיום האפשרות הזו נמנעת מהילדים עם החיסונים ההמוניים... (בואו נדפוק להם את מערכת החיסון ע"י מניעת הנקה ואחר כך נדחוף להם חיסונים כדי לפצות על זה איכשהו, לא משנה שעד שהם יגיעו לגיל בו המחלות באמת מסוכנות החיסון כבר לא תופס...)

ואבא שלי היה קם בלילות להביא לי אותה להנקה.
בשמת, אל תתקני ! (-:
ואצלנו, כולם שלושה חודשים.

אנחנו ארבע אחיות במשפחה, אני ועוד אחות "סנדוויץ" אמי הניקה את הבכורה ואת הקטנה הכי הרבה זמן (בין 10-שנה) ואת אחותי האמצעית ואותי 3 חודשים והופ למטפלת.
אמרתי לאמי שבגלל זה הן הרבה יותר חכמות מאיתנו.

שלושה ילדים, כ"א שלושה חודשים. אח"כ, אמרו בטיפת חלב, לא צריך.

מה זה?
רק בנות הפורום ינקו?
ומה עם הבנים?

עליתן על נושא מאוד כאוב אצלי, ינקתי רק 3 שבועות , כי מאוד בכיתי ולא רציתי לינוק ולאמא שלי היה המון חלב. אז נתנו לה "רק חצי כדור" להפחית את הכמות....והחלב התייבש. כמובן שלא הסכמתי כמעט לבקבוק של החלב פרה הזה המורתח ומדולל, וגם כך הייתי בתת תזונה (יחסית לכל העקומות וכו') לתקופה של כמה שנים .
לפעמים אני נזכרת בזה וזה מלחיץ אותי שאני יודעת כמה זה חשוב ולי זה לא קרה ממש...וזה מדהים אותי שאמהות בוחרות לא להיניק ואח"כ הילדים שלהן נושאים במחיר ובתחושות...

עדינה - וגם כך הייתי בתת תזונה גם עכשיו!

אנחנו (אני ואחיי) לא ינקנו כלל. לאמא שלי יש מחלה שבגללה היא לוקחת תרופות שאז אסור היה להניק איתם. היום יש תרופות למחלה שאיתם אפשר להניק.
התוצאות אצלי ואצל אחיי, קשות (אלרגיות מרובות, משקפיים, קוליטיס ועוד...)

שביט ינק 9 חודשים בערך וגם אחיו.

_מה זה?
רק בנות הפורום ינקו?
ומה עם הבנים?_
יום אחד גיליתי, שאצלנו, אמא שלי דיברה על נושא ההנקה עם אחי הרבה פחות מאשר אתי.

גם בעלי ינק שלושה חודשים.
כמו שני אחיו לפניו.
וענת גביש, זה לא כ"כ רומנטי... אני כל הזמן מתבלבלת בזה לאחרונה. כנראה צירוף של הסניליות והלידה

הסבתות שלי הניקו במשך שנה את ההורים שלי ואת הדודים שלי. זה היה לפני 45+ שנים, אז אני לא בטוחה אם זה היה בניגוד ל"אופנה" כי הן מאד קונפורמיות.

אמא שלי לא הניקה במסיבות בריאותיות

סבתא שלי שלא הכרתי אותה הניקה את אמא שלי עד גיל שנתיים. אמא שלי הניקה אותי עד גיל 3 חודשים כשמהתחלה קיבלתי תוספות של חלב מורתח מהול במים כנהוג בקיבוץ.
אני עוברת עכשיו תהליך של עבודה ביוגרפית ועניין ההנקה הוא מאד מהותי להבנת אישיותי המורכבת.
התיאוריה גורסת שההנקה מהווה את התשתית למה שיתבטא מאוחר יותר כיכולת חברתית - תחושת שייכות וקשר לבני אדם אחרים בעולם.
אמרתי לכם, ידעתי שיש סיבה לזה שאני כזו סוציומטית....

התיאוריה גורסת שההנקה מהווה את התשתית למה שיתבטא מאוחר יותר כיכולת חברתית - תחושת שייכות וקשר לבני אדם אחרים בעולם.
"התיאוריה" - זה שטיינר?
שטיינר לא חשב שהנקה צריכה להימשך משהו כמו 9 (או 12?) חודשים?
אמרתי לכם, ידעתי שיש סיבה לזה שאני כזו סוציומטית....
א. אני חולקת עלייך בעניין הסוציומטיות. את מקרינה, לפחות, את ההפך הגמור.
ב. תסתכלי על הרשימה מעלייך - אני בינתיים לא רואה מתאם כזה או אחר. (מצד שני, המדגם קטן מכדי שתהיה לו משמעות סטטיסטית...)

נראה לי שיכולת חברתית (כמו שאר התכונות) היא הרבה יותר מורכבת מאשר להיות תוצאה של הנקה או אי הנקה. להנקה יש יתרונות רבים, אבל לא נראה לי סביר להעלות אותה לדרגת קסם. גם אם הוכח מדעית שרמת האינטליגנציה של יונקים גבוהה במספר נקודות, עדיין, ההשפעה הגנטית והסביבתית רבה ומשמעותית הרבה הרבה יותר. אני מניחה שכך גם לגבי יכולת חברתית, גם אם יש השפעה להנקה.

למה? גם אני ינקתי פחות מדי וגם אני סוציומטית, או לפחות מיזנתרופית! D-:

אנהאטה, בשמת א ובעלה, ענת גביש, נועה ברקת, תבשיל קדרה, אמבט ים, ואני - כולנו ינקנו שלושה חודשים (או "חודשים ספורים"). את חושבת שכולנו סוציומטיות/מיזנטרופיות באותה מידה? אני רואה כאן את כל הקשת, כולל הקצוות, אם תסלחו לי.

ומה עם הבנים?
קודם כל, בנים לא מדברים , גם ובעיקר לא על זה . אולי זה מתוך תקווה שעוד נוכל לחזור לינוק למרות שגדלנו כבר, עובדה שאנחנו לא מפסיקים לנסות...
אני אנסה להרים אצבע מתוך הכפפה:
בגיל 3 ימים חזרתי מבית החולים לבית התינוקות בקיבוץ (מזל שאז עוד היו מאשפזים יולדת ל-3 ימים, לפחות היה לי קצת יותר זמן-אמא). ההנקה, למיטב ידיעתי (וזה ממש לא היה נושא שעניין אותי או שדיברו איתי עליו בילדות, הכל ממידע מאוחר) ההנקה התבצעה לפי ההוראות שנתנו הגורמים הקובעים (=מטפלת התינוקות האימתנית, ששום אמא לא ידעה יותר טוב ממנה, גם אם רובן חשבו שכן), וכשאמא חזרה לעבוד גם זה נפסק.

אני ינקתי שלושה חודשים או טיפה פחות כי אימי חזרה לעבודה, בעלי לא ינק בכלל כי הרופא אמר לאימו שהוא לא גדל מספיק כי אין לה חלב אז היא וויתרה ולא הניקה גם את האחים שבאו אחריו - ולמרות הכל אני הסוציומטית והוא יצא חברותי בצורה בלתי רגילה.

לפי מיטב ידיעתי שטיינר לא ציין עד מתי יש להניק, את זה עשו מפרשיו. הוא תיאר את ההנקה ואמר עליה הרבה מאד דברים מנקודת הראות הרוחנית וגם אמר כמה דברים חכמים (לדעתי) על אכילה של אוכל מוצק. בעיקרון - ההנקה מרדימה את האינדיבדיואל - הנקה היא עדיין לא ממש מזון במובן הארצי (היא לא גדלה בשום מקום על פני האדמה), במובן הזה היא עדיין אוכל מאד "רוחני" שעוזר לישות המתגשמת לרדת לאט אל האדמה. המזון המוצק הוא חומר של האדמה והוא דורש כבר מאמץ מסוג אחר (לכן דרושות שיניים למשל, עצמות נוקשות). באכילה האדם קושר את עצמו לאדמה.
הרבה פעמים רואים את התינוקות האלו שקשה להם מאד לאכול את העולם - קשה להם להגיע לכאן (הם בדרך כלל עם ראש יותר גדול...)
ועוד על הנקה (עדיין מהדוקטור ובמגבלות ההבנה שלי): המזון הקוסמי הזה הוא זהה אצל כל האימהות. זאת אומרת שכל התינוקות היונקים ניזונים ונבנים מאותם החומרים - ולכן זה יוצר קשר ואחדות אנושית ראשונית. זה לא אומר, לדעתי, שבבגרות יהיה מדובר באדם חברותי, אלא מישהו שתחושתו הבסיסית בעולם היא של קשר ואחדות.
וזה שאני משקפת את ההפך - מעניין - זה לא המצב
<ותודה שאפשרתם לי לתרגל עליכם את החומר>

נועה, זה מאלף מה שאת מספרת.

שליחה על ידי יעל_כ* » 30 מאי 2003, 00:17

יש לי סיפור מדהים :
פציינטית שלי, בת 82 [או משהו כזה], סיפרה לי שכשהיא היתה בת 18 (!!!!!!!) היא ילדה את הבן הראשון שלה. שבועיים לאחר מכן מתו שתי אחיות שלה ממגפה, והיא טיפלה בשני תינוקות בני כמה שבועות והניקה את שלושתם עד גיל שנה. אפילו לא ידעתי שאפשר להניק שלושה בו"ז.... היא אומרת שהם היו הגברים החזקים ביותר במרוקו בזכותה. וכמה ילדים יש לה? 15 (פחות שנים מאומצים) ואת כולם היא הניקה שנה. היא אומרת שהיה לה מספיק חלב להאכיל את כל היהודים במרוקו.

אמא שלי הניקה ארבעה ילדים ותמיד היתה כ"כ גאה בזה. כשלמדתי ביוגרפיה (לאור משנתו של שטיינר), חקרתי אותה קצת יותר ומסתבר שבעצם - הילד הראשון ינק ארבעה חודשים השני - שלושה השלישית - חודשיים והאחרונה (אני כמובן) - אחרי עשרה ימים החליטה שלא רוצה יותר...
מכל אחי, אפשר לומר עלי שאני "עוף זר" במשפחה. לא רק מוזר - אלא לא שייך. וזו תחושה שמלווה אותי שנים. כ"כ הרגשתי לא שייכת שהתרחקתי הכי רחוק שאפשר. בעצם עד לא מזמן (לידות והנקות שלי), לא ממש הרגשתי שייכת לעולם הזה ולכן לא מצאתי את מקומי ונדדתי הרבה. היום אני משתייכת יותר ויותר למשפחתי דרך השיתוף בגידול ילדים עם אימי ואחותי...
מה שמעניין הוא שהחוויה של אימי היא שלא רציתי לינוק...

את אחותי הבכורה אימי לא הצליחה להניק (היא נרדמה לה כל הזמן והתחילה לרדת במשקל אז הרופא אמר לה לעבור לתחליף.) אני הייתי רעבתנית יותר ושיתפתי פעולה ואמי מתארת את תקופת ההנקה (כ-3 חודשים) בתור מאוד מספקת כנראה שהיא הפסיקה כי היה אז מקובל להפסיק אחרי 3 חודשים ולעבור להאבסת מזון אמיתי (מרקים, מחיות וכד') מסתובב גם סיפור מוזר על כך שהייתי שמנה מידי (בגיל 3 חודשים!?) והרופא אמר שאני צריכה לשתות חלב רזה (!?). בכל אופן בכל הילדות אחותי הייתה מאוד בעייתית באכילה ואילו אני מאוד נוחה (וגם קצת יותר מלאה עד היום). את בתי הבכורה הנקתי שנה וקצת וברגע שהפסקתי (הרגשתי שאני הופכת למוצץ אנושי) התחלתי להתגעגע לזה ולנג'ס לבעלי שאני רוצה עוד תינוק, את החדש שיוולד בעזרת השם בנובמבר אני כנראה אניק עד הבר מצווה... בכל אופן דעתי על הנקה היא שזה נפלא ופעם חשבתי שמי שלא מניקה היא אמא איומה אבל חברתי הטובה עשתה מאמצים ניכרים במשך חודש להניק את בנה וכולם היו מאוד מאוד עצבניים, כואבים ולא מסופקים וברגע שהיא עברה לבקבוק הם התחילו להנות אחד מהשני (וגם אבא). אז אמנם זה לא הסגנון שלי אבל למדתי שאסור להיות קיצוני וכל עניין לגופו.

נועה, זה באמת מאד מעניין, גם יכול להסביר למה תמיד הרגשתי לא שייכת לעולם הזה, אם כי כמו שאמרו למעלה, מי שמכיר אותי לא יכול להבחין בזה.

שליחה על ידי שרה* » 30 מאי 2003, 08:16

אני ינקתי מלא 3 חודשים ואז בהדרכה של טיפת חלב אמא התחילה לתת לי תוספות כמו כפית מיץ תפוזים סחוט טרי או מים ועד גיל 5 חודשים הנקה עם תוספות שהלכו וגדלו, ומאז רק הנקת בוקר והנקת לילה,עם ארוחות דיסת תינוקות עם חלב פרה וסוכר עד גיל 7 חודשים שאז אמא נכנסה להריון עם אחי, והפסיקה את ההנקה לגמרי כי נגמר לה :-\

בעלי כלל לא ינק מפני שלאמא שלו 'לא התחשק'... והיא כן הניקה חלק מהאחים והאחיות הגדולים שלו, וחלק מהאחים והאחיות הקטנים שלו, כלומר יש תינוקות שכן התחשק לה

ועוד משהו קטן, אכן אחותי המיזנטרופית ואני הפילנטרופית - אבל היא יותר אינטליגנטית, אז מה הקשר?

הופכת למוצץ אנושי
סתם הערה קטנה:
השד האנושי הוא כמובן "המקור".
המוצץ הומצא כדי לשמש תחליף לשד.

אמא שלי הניקה אותי ואת אחותי שלושה חודשים (כנראה שפחות...) עד קפיצת גדילה (היא כמובן לא ידעה שזו קפיצת גדילה וחשבה שאין לה חלב) - ששברה אותה. את אחי, שנולד גדול (4.600 ק"ג), היא לא הניקה בכלל כי לטענתה הוא היה רעב כל הזמן...
בן זוגי (האומלל) שנולד כמה וכמה שנים לפניי לא ינק אפילו שניה אחת, כי האחיות בבית החולים הבהירו לאמא שלו שהיא לא מסוגלת להיניק. לא ממש ברור מהסיפור שלה מה היתה הסיבה לכך. אני אומרת אומלל - כי הוא קיבל מההתחלה חלב פרה מהול במים וגדל (במקרה, לדעת אמא שלו...) עם אסטמה ואלרגיות מפה ועד הודעה חדשה...
כשבתי הבכורה נולדה והתחלתי להניק אותה - שתי האמהות ניסו כמיטב יכולתן לשכנע אותי לתת בלילות פורמולה עם קורנפלור כי "זה טוב לילדה". אוי הבורות, הבורות...

שגית, גם אחי לא ינק בכלל ויש לו קוליטיס. (לפי "הצעקה הראשונית" קוליטיס קשור דוקא ללידה טראמטית במיוחד - ופתאום אני קולטת שעוד לא נתקלתי בפורום בדיבור על הצעקה הראשונית).
אמא שלי טוענת שהניקה אותי תשעה חודשים, לא יודעת כמה מתוכם הנקה מליאה, ובכל זאת אני לא מרגישה ממש "שייכת" לעולם...

אין לי מושג, וכל חקירותי בנושא נתקלות במלמולים והתחמקויות מצד אימי (איתה אני בקשר מאוד רופף, כמו גם עם שאר משפחתי). אולי אפשר ללמוד מהעובדה שהיא מ-א-ו-ד מתרשמת מכך שאחותי (בת 26) הניקה את ביתה 4 חודשים שלמים...

גם נולדתי פג (סוף שביעי) ואין אצלנו במשפחה היסטוריה של "גאוות הנקה" - אז כנראה שאם ינקתי, זה היה לזמן קצר מאוד.

בתי בת שנתיים וחודשיים ויונקת בלי סוף... מקווה שזה ימשך כך - בינתיים זה טוב לכולנו, אולי מלבד כמה לילות-ללא-שינה.

ביי

אני ינקתי אולי 3 חודשים, כמו שבשמת אומרת, שנות ה-60. אח"כ חלב וסוכר בבקבוק. בגיל 2.5 עברתי ניתוח בהרדמה כללית להוצאת כל השיניים שהתקלקלו מהבקבוק. נולדתי שנה אחרי אחותי ושתינו ישנו בחדר ליד ההורים, אבל מכיוון שסירבנו לישון במשך 3 שנים - נו, בטח, מי רוצה לישון לבד בחדר? - אז כל הלילה היו קמים אלינו ומביאים אותנו למיטה שלהם.

אחותי בכלל נולדה פגית ואמי היתה שואבת חלב במיוחד כל הזמן כדי לתת לה.
אבא שלי, לעומת זאת, זכה לינוק שנתיים!!! אצל אמו.

אני ינקתי חצי שנה, כך לפי אמא. אמא שלי מאד גאה בזה שהניקה 4 ילדים, למרות שהנתונים שאני ואחותי מקבלים לגבי ההנקה הזו שונים. (לה נאמר שינקתי חודשיים).
הילדים שלי יונקים בסדר עולה - הראשון ינק 4 חודשים, השניה 8 חודשים והאחרונה כבר בחודש תשיעי ועדיין יונקת. לכל אחד יש ספרון על חייו שנכתב בזמן אמת וכך יהיו להם דיווחים יותר מדוייקים ואולי קצת פחות סימני שאלה. (מה שלי יש המון על איך גדלתי).

שליחה על ידי מאיה* » 31 מאי 2003, 22:11

אני ינקתי חודש אחד כי אחיות טיפת חלב אמרו לאמי שציצי זה רק משחק ולא אוכל.סבתא שלי (ואני מאוד גאה בה) הניקה את אמא שלי יחד עם עוד שני תאומים של שכנתה,שלא יכלה להניק מסיבות בריאותיות.

אבא שלי ינק מאימו ומהשכנה, הן התחלפו ביניהן לסירוגין, אבל איכשהו נרמז שהוא ינק יותר מהשכנה, או שסבתא שלי העדיפה את הילד השני (מעניין, גם עכשיו הוא לא הפייבוריט שלה...).
אני ינקתי 6 חודשים, אחי 4 חודשים ועוד אח (קטן) 3 חודשים מלא ואח"כ כשאמא חזרה לעבוד עוד פעם- פעמיים ביום.
ממש קשה לשאוב מאמא שלי מידע. או שהוא מודחק, או שהוא משור. לא הצלחתי להבין איך היא גמלה אותי, מה אכלתי אח"כ וכו'. אבל אני עוד מנסה.
דודו, לעומת זאת, לא ינק בכלל, כי אביו חלה בפוליו כשבוע לפני שנולד. כך שהם היו באותו בית חולים

ואמו הייתה קרועה בין שניהם, עצובה, בוכייה!
הוא נשאר בתינוקיה באזור 10 ימים פלוס והיה חביב האחיות (בעצם אולי חודש?!? אברר את זה שוב).
סיפור עצוב קצת, כל ההתחלה הזו.
אומני יונקת דיי מלא כבר שנה. היא עדיין לא ממש מתחברת לאוכל, אבל לציצי בכל הזדמנות (היום בחושך אפילו חשבה שהעיניים של עוגי על החולצה שלי הם הפטמה וכמעט התנפלה עליהן

)

שליחה על ידי שרה* » 01 יוני 2003, 07:54

במשפחה שלי אני זאת שינקתי הכי הרבה זמן 7 חודשים... אמא שלי ינקה חודש, עד לקפיצת הגדילה שאמא שלה חשבה שאין לה מספיק חלב אז היא קיבלה חלב פרה עם סוכר. אבא שלי ינק חודש, אבל לאמא שלו הציצי כל כך כאב והיו לה פצעים, אז היא חשבה שהיא לא כשירה להניק, וגם כן נכנסה להיריון. התינוק התחיל להקיא. הרופא אמר: את מפסיקה להניק תיכף ומייד!!! אז אבא שלי הפסיק לינוק בגלל שאמא שלו היתה בהיריון (אוף ! ועוד פעם אוף!)

בעצם אני הפסקתי לינוק בגלל שאמא שלי נכנסה להיריון עם האח שלי, ו'כידוע' אסור להניק בהיריון... כאשר אח שלי נולד, ואמא שלי הניקה אותו, אני קינאתי נורא. בתור ילדה בת 16 חודשים הפרעתי כל פעם שאמא הניקה. ניסיתי למשוך בציצי וייבבתי! אמא שלי הפסיקה להניק את האח שלי כשהוא היה בן שבועיים בגלל שהיא נתקפה בדפרסיה חמורה. היא הלכה לבית חולים, והרופאים אמרו לה שהתרופות נגד דיכאון מסוכנות לתינוק יונק, אז עליה להפסיק! היא לקחה כדורים לייבוש החלב ושוב פעם אוף אוף!

אתן רואות שהרפואה הקונבנציונאלית חוטאת חטא לאנושות ?

חשבתי על משהו -
בספרה "גופה של אישה, תבונתה של אישה" ממליצה כריסטיאן נורת'רופ (לנשים עם כאבי מחזור) להמנע משתית חלב פרה, ומנמקת זאת בכל מה שהפרות מקבלות (הורמונים, אנטיביוטיקה ...). לטענתה, חלב פרה אורגני מזיק פחות.
יכול להיות שבגלל זה, לתת לילד חלב פרה מהול במים לפני 30-40 שנה, היה פחות נורא מאשר לעשות זאת היום.

היה פחות נורא מאשר לעשות זאת היום
לא, כי זה מזון לא מתאים לבני אדם, ותוספת הסוכר רק מחמירה את התזונה וגם מוסיפה עששת.

זה לא היה פחות נורא. פשוט לא היה משהו אחר.
נכון שהיום יש בחלב "תוספי תזונה" P-: (אטיביוטיקה והורמונים), אבל גם אז הוא היה שונה מהותית בערכים התזונתיים מחלב אם. לא סתם ההמלצות על תמ"ל באין הנקה הן חד משמעיות - למרות היותו מוצר מלאכותי, תעשייתי.

לא השוותי לתמ"ל.

אני לצערי לא ינקתי,
נולדתי פג, והייתי חודש בבי"ח .. עד שהגעתי הביתה, כבר אמא שלי לא יכלה להניק
אותי, כך שגדלתי על בקבוקים..
בכלל עד גיל שנה לא ידעו אם אחיה, כי הייתי מקיאה דם.. וכמעט כל מה שאכלתי הקאתי..
סבתא שלי לקחה אותי תחת חסותה והאכילה אותי עם כפית, לאט לאט..
ויותר מאוחר היתה מכינה לי מיץ מענבים טריים.. ועד גיל שנה הייתי כדור!
אח"כ כל החיים היו לי בעיות השמנה..
ובררנות גדולה באוכל...עד היום..
אין לי מושג ממש איך זה השפיע עלי, אבל אני מניחה שגם רגשית, החוסר בהנקה
השפיע על תחושת חוסר והזדקקות מרובה לחום וחיבוקים.. אבל מי יודע "מה אם?!"
...

אכן נושא כאוב. ינקתי אולי כמה ימים. אמא שלי חלתה והיתה צריכה (?) לקחת אנטיביוטיקה, ואמרו לה שעם אנטיביוטיקה אסור להיניק. אז היא לא היניקה עשרה ימים וכך נגמר לה החלב. (?)
כל כך הרבה בורות שזה פשוט מדכא.
את אחיי היא לדעתי אפילו לא ניסתה (לא בטוחה. אני אנסה לזכור לשאול).
זה בא כמובן עם אלרגיות, נזלת כרונית, בעיות נשימה - אם כי היום, בעזרת הומאופטיה ותזונה, הרבה פחות.
לגבי הצרכים הרגשיים, נו טוב, קשה לדעת למה להתחיל לייחס את זה. נראה לי שזה כל המכלול ולא הנקה בלבד.

זה ממש דף מדכא!

לא אם את מסתכלת על מה שהדור הבא עשה, למרות ואולי בגלל הקושי....

אני לא ינקתי אפילו יום אחד. את אחי היחיד, הגדול ממני בעשר שנים, אימי הניקה חודש, תוך כאבים ופצעים איומים, וכשהלכה לרופא הוא אמר לה שהתינוק נושך אותה כי אין לה חלב, והיא מתעללת בו!!! מסיבה זו, שאין לה חלב, היא לא ניסתה אפילו לרגע להניק אותי, וגדלתי על חלב פרה מורתח, מדולל במים, עם תוספת סוכר. (היו מדללים את חלב הפרה כי הוא מרוכז מידי מבחינת מלחים וחלבונים, ומוסיפים סוכר כדי להחזיר לו את הקלוריות שאבדו עם הדילול). זה סוג פשוט של "פורמולה", כלומר נוסחה לייצור חלב דומה יותר לחלב אם.
כל שנות ילדותי , ועד שילדתי את בכורי, אימי תמיד אמרה לי שאני בודאי גם לא אוכל להניק, כי לא יהיה לי חלב, כמו שלה לא היה, ואז מספרת את הסיפור על אחי.
למזלי גיסתי הניקה, קראתי על הנושא לפני הלידה הראשונה, ובינתיים אני כבר מניקה במצטבר 12 שנה את חמשת ילדי, והקטנה בת שלוש עדיין יונקת במלוא המרץ.

איזה מזל לך - ומזל עוד יותר גדול לנו!

באמת מזל שלא הקשבת לאמא שלך...
לבת דודתי עוד אין ילדים, אבל היא כבר אמרה לי שהיא בטח לא תוכל להניק. הרי אמא שלה לא יכלה, לא היה לה מספיק חלב...
חבל.

לבת דודתי עוד אין ילדים, אבל היא כבר אמרה לי שהיא בטח לא תוכל להניק. הרי אמא שלה לא יכלה, לא היה לה מספיק חלב...
יועצת ההנקה דוריס ספרר אומרת שאמירה כזו מייבשת את החלב יותר טוב מכרוב. /-:

חמותי מאוד מתגאה בכך שהניקה הרבה זמן - 8-9 חודשים כל אחד . "האשכנזיות לא מניקות כי הן פוחדות שזה יקלקל להן את הציצי..." אמא שלי היא הולנדית (פרה הולנדית...)הניקה אותנו גם 8-9 חודשים עם תוספות שהיו נותנים באותה תקופה מגיל חודשיים- עגבנייה וכו'
למרות שאני אשכנזייה תמיד ידעתי שאניק וגם חיכיתי לזה. דווקא יש לי יופי של ציצי הייתי רוצה אפילו יותר גדול !

שליחה על ידי טושו* » 08 יוני 2003, 22:57

אמא שלי הניקה את כולנו (6) מס' ימים בלבד.
הסיבה היא ניתוח שעברה בשדיים אחרי לידת אחותי הבכורה, בגלל בעיה ממש קשה.
היא מסרבת לספר לי את כל הפרטים כל עוד אני מניקה (כמה אמונות טפלות...).
נראה לי שזה היה אבצס אבל אני לא בטוחה.

אני לא ינקתי אפילו יום אחד. אמא אומרת שעם השניים לפני לא היה לה חלב וכאב לה נורא ("חתיכות עור נפלו ממני, ירד לי דם"). ותמיד היא אמרה לנו שאצלנו במשפחה אין חלב. גם סבתא לא הניקה. רק כמה חודשים אחרי הלידה הצלחתי לשנות את ההרגשה שלי כלפיה מאכזבה וכעס למשהו אחר, לא מוגדר. ככה אמרו לה, רופאים, טיפת חלב. אף אחד לא הניק מסביבה. מה היא כבר יכלה לעשות? היא הרי רצתה את הכי טוב בשבילנו וזה מה שעשתה לפי הכלים שהיו לה.

תמר, אותו הדבר היה אצלנו - ראי סיפורי לעיל.

שליחה על ידי רקפת* » 08 יולי 2004, 22:11

ואו! איזה דף מדכא. עצוב לי בעיקר על כך שהבורות, האנוכיות ויתר הסיבות ללא להניק לא עברו מהעולם. מסביבנו עוד רבות הנשים שבוחרות שלא להניק, או באמת מאמינות שהן לא מסוגלות (אני שמעתי לפני מספר חודשים שכנה מספרת שכשהילד שלה היה בן 3 חודשים "נגמר לה החלב") וזה מאד עצוב לי. גם אני לא ינקתי, אפילו לא יום. לא אני, ולא שני אחי הגדולים (תאומים). הם נולדו בקיסרי (אחרי שהלידה הסתבכה) ואמא שלי היתה תשושה אחרי הלידה וכשכבר הביאו לה אותם היא לא הצליחה להניק ואמרו לה שהתיבש לה כבר החלב. כשאני נולדתי אמא שלי אמרה שהציצי שלה היה מלא בחלב אבל לא יצא כלום. היא טוענת ש"היה סתום". בכל אופן, צי'ק-צ'ק האחיות הטובות בבית החולים הורידו אותה מהנסיונות להניק. מה שחבל לי, זה שהיא דווקא רצתה מאד להניק אותנו. היא טיפוס כזה שתמיד היתה מרוכזת בנו ועושה הכל למען הילדים. בגלל זה גם תמיד הייתי בטוחה שינקתי, ורק לפני שאגם שלי נולד הסתבר לי שלא ינקתי בכלל, אלא כמו חלקכם, גדלתי על חלב פרה מהול (אמי אומרת שכבר היו בשוק פורמולות אבל היא לא סמכה עליהם וחשבה לעצמה שחלב זה חלב ועדיף חלב על פני אבקה).

באמת דף מדכא. אף פעם לא היה לי לב לכתוב כאן, כי זה היה נראה לי כמו התרברבות. אמא שלי דווקא הניקה את חמשתינו, הרבה.

אבא של אישתי ינק עד גיל שלוש

בשנות ה30 בירושלים

לאור הדף הנ"ל לאמא שלי מגיע כל הכבוד רציני (וגם לכן, אמהות-מניקות-למרות-שלא-למדו-מאמא)!
אנחנו ארבע (נולדנו בשנות השבעים), את הבכורה ואותי היא הניקה שנה וחודשיים כל אחת, עם תוספת מוצקים רק מגיל חצי שנה (לבכורה מגיל 9 חודשים), בלי מוצרי חלב בכלל ובלי פורמולות. את השנייה היא הניקה אחד עשר חודשים, ואת הקטנה שנה וחצי.
בגאווה רבה היא מספרת לי איך כולם ניסו להניא אותה מלהניק ("אין לך מספיק חלב" האלמותי) והיא המשיכה למרות הכל.
תודה אמא ! @}
בעלי ינק חצי שנה, עם תוספות מגיל שלושה חודשים ("לא היה לי מספיק חלב", כמובן).

איזה דף מדהים.
ואני חשבתי שאני היחידה בעולם שלא מרגישה מחוברת לעולם ולאנשים מסביבי....
אני הרביעית, ולא ינקתי בכלל... עד גיל שנה הייתי בתת-משקל והאחיות היו אומרות לסבתא שלי בקופת חולים: "עוד פעם הגעת עם הפייגר...." ?!
משוכנעת שאניק, והרבה.

"עוד פעם הגעת עם הפייגר...." ?!
בררררר. מזעזע!!

בעלי - ינק עד גיל חודש וחצי (מהבית חולים ישר לבית תינוקות!!!!), ואח"כ קורנפלור מעורבב בחלב. אחרי חודש חודשיים "עלה יותר מדי במשקל", אז העבירו אותו לדיאטה (!) קורנפלור עם חצי חלב וחצי מים. אני לא מבינה איך תינוקות שרדו את זה.

לא ינקתי מעולם. אמי לא מוכנה לפרט בכלל, ורק מעירה לי מדי פעם כמה נפלא לראות אותי מניקה ואת הקטנטנה יונקת:-)
אמי ינקה כמה חודשים, סבתא כבר לא זוכרת. רק זוכרת שנגמר לה החלב (כנראה קפיצת גדילה). אבי- כנ"ל. בקפיצת הגדילה השלישית, של גיל 3 חודשים, אמר סבי שאין מספיק חלב ואבי הועבר לתזונה של גדולים- מרק, ירקות טחונים. כל ילדותו היה צנום באופן מחריד.
בעלי ינק- חודשיים עד ש"נגמר החלב" (?) אבל אחותו ינקה עד גיל שנה.
נורא עצוב לי שלא ינקתי. אמי אומרת שתמיד הייתי רזה וגרומה ובעקומות הכי נמוכות בטיפ"ח. כשאני מניקה אני מנסה לדמיין איך זה לינוק, כמה הרבה שלווה שיש בי בהנקה- בטח יש גם ביניקה...

לא ינקתי אפילו דקה.
גם לא אחים שלי. לאמא שלי יש אגדת עם שאומרת שלא היה לה חלב.
מצד שני לרוב הנשים שילדו בשנות ה 70 יש את האגדה הזו.

אמא שלי לא ניסתה אפילו. פשוט נתנה בקבוק. (היה לה נוח כי היא היתה אחות ועבדה משמרות - בגלל נסיבות כלכליות אמא שלי חזרה לעבודה במשמרות בבית החולים 10 ימים אחרי הלידה שלי)

אני: חודשיים
בעלי ואחיו: גורנישט, את אחותו אמא שלו ניסתה להניק ולפי התיאור שלה התפיסה של התינוקת לא היתה נכונה ואחרי 3 שבועות שבהם היא רק ירדה במשקל, שלום להנקה.

סבתא שלי מצד אימי שפעה חלב והניקה את אמי ואת אחיה עד גיל שנה לפחות. (כשהייתי שואבת לבנותי, היא היתה מסתכלת ברחמים על ה-40 מ"ל שבבקבוק שהפקתי בחצי שעה ומספרת איך היא בלי משאבה היתה סוחטת בקבוקים...)
סבתא שלי מצד אבי לא שפעה כלל ואבא שלי ינק מהשכנה שבנה היה בגילו.

תיחקרתי את אמי היום. לדבריה, לא ינקתי ולו רגע קט. מההתחלה- חלב פרה מדולל במיים, עם תוספת של סוכר וקורנפלור- יאמי!
אמי זוכרת את ההנקה של אחיה הצעיר. הוא ינק שבועות ספורים, ואז הרופאים אמרו לסבתי שהיא פרימיטיבית ושיכנעו אותה להפסיק. כמה נורא!

דרך אגב, אולי חשוב לציין, שאני ינקתי - תוך כדי היותי בבית תינוקות מגיל צעיר מאד (לא זוכרת אם מיד בחזרה מבי"ח או שהיו שבוע-שבועיים בבית בתקופה הזו). אמנם הנקות בזמנים קבועים, ועוד כל מיני דברים שהיום נשמעים מזעזעים למדי - אבל אמא שלי השאירה אותי בבית עד אחרי ההנקה של 24:00 (אם אני לא טועה בשעות), והתייצבה בבית תינוקות להנקה של 5:00.

שאלתי את אמא שלי כמה פעמים כמה זמן ינקתי, והיא תמיד ענתה - "הרבה". יום אחד ראיתי באלבום תמונה שלי בת 3 חודשים (בערך) עם אבא ובקבוק חלב אז שאלתי אותה שוב והפעם עם הגב לקיר והיא הודתה שעד גיל 3 חודשים "כי לא היה לה חלב".
סבתא שלי, לעומת זאת, היתה מיינקת והניקה את ילדיה +ילדים נוספים שלאימותיהם לא היה חלב (מחנה פליטים אחרי מלחמת העולם השניה), כולל תקופה שבה הניקה את בתה + זוג תאומים. שאלתי אותה כמה זמן והיא אמרה שעד גיל 10 חודשים בערך.

אני שוברת את כל השיאים באתר. אמא שלי לא הצליחה להניק , או שטענה שלא היה לה חלב אצל אחי הגדול, כך שאותי היא בכלל לא ניסתה להניק. התחליף שקיבלתי היה חלב פרה מהול במים עד שאמא שלה גערה בה שהתינוקת רעבה כי גם ככה החלב הוא רק מים ומגיל שבועיים קיבלתי חלב פרה אמיתי.

אבא שלי ינק עד גיל 4 . אמא שלו נפטרה ממחלה מסתורית כשהוא היה בן 7. הוא זוכר איך הוא היה נשען לה על הגב כשהיא היתה מכבסת ויונק מהצד (-:
בגלל זה הוא מאושר לראות שאני מניקה ואף פעם אין לו ביקורת על זה שאני עדיין, גם כשהפעוט בן יותר משנתיים.
לעומתו אמא שלי, שינקה בעצמה אבל לא הניקה - לא אותי ולא את אחיותי, לא מפספסת אף הזדמנות להגיד לי "שיפסיק כבר".

שלא לדבר על חמותי..

לא. אף לא פעם אחת.
את אחי ואחותי הגדולים אמא שלי ניסתה וכאב לה נורא. אצלי היא כבר לא ניסתה.

3 שבועות. אח"כ אמא שלי אמרה שנגמר לה החלב - לפי התאור שלה זה בטח אחד משלבי הגדילה שבהם צריך להצמיד לציץ ולא לעזוב רק שהיא לא היתה מודעת. כנראה שבזכות היותי מניקה היא למדה על הדברים האלה.

ינקתי ודי הרבה זמן (שנה וחצי שנתיים) ולא רק זה, אלא שאמי הניקה את בן דודי בן גילי גם תקופה

.

אמא שלי גידלה 7 ילדים,(אני הבכורה) ואת כולם הניקה.
חלק גדול מילדותי עבר בהתבוננות ב"קסם" הזה, ובאופן טבעי היה ברור לי,שאין דרך אחרת. תינוקות צריך להניק. אני מעריכה שהיא הניקה אותנו עד גיל 9,11 חודשים,כי די מהר הגיע הבא בתור..
את שלושת ילדי, (הגדולה בת 13 היום,) הנקתי הנקה מלאה עד גיל שנתיים. לעיתים אף למרות מחאותיה של... אמא שלי.. שטענה ש"די זה מספיק כבר." ותמיד מול מחאותיהם של רוב האנשים סביבי, כולל אחיות טיפת חלב בזמנו.
אני גאה ומאושרת שעשיתי זאת, אני רואה בזה מתנה שיכולתי לתת לילדי לכל החיים,
ועשיתי ואני ממשיכה "לעשות נפשות" להנקה.
אני מאמינה שהכל זה ענין של עד כמה ההנקה חשובה ורצויה בעינכן, הנשים.
זה עוזר להתגבר על כל מכאובי הפטמות הסדוקות, הדלקות, הגודש, וכולי.
ועוד לא התחלתי לספר עד כמה זה נוח, זמין , נכון,זול, בריא ,סטרילי, וכולי...
אשמח לתת עצה ,עזרה, כתף לבכות עליה, העיקר שתניקו !

במשפחתי 4 ילדים, ממה שהצלחתי להוציא מאימי היא לא "הצליחה" להניק אף אחד יותר מ- 3 שבועות. בגלל ש"לא היה לה חלב" או בגלל משטר - שעות ההנקה בבית התנוקות (שאליו הועברנו כמעט ישר מחדר הלידה).
אני הרביעית, הכי קטנה, נולדתי בשנת 70'. רופאת הילדים בקיבוץ היתה מאוד מודאגת בזמנו
מהמשקל הנמוך שלי והמליצה למטפלת בבית התינוקות לתת לי סימילק (כבר היה אז, אבל מאוד יקר), מובן שאימי לא היתה מעורבת בכל הדיון,
מועצת הגיל הרך בקיבוץ או אולי רק אותה מטפלת, החליטו שאין "תקציב" לקנות לי סימילק. בזה נגמר הסיפור.
ואמא שלי תגיד: נו ו - מה, לא יצאת בסדר גמור? כן הכל בסדר. את שני ילדי הנקתי 9 חודשים. חוויה קסומה ויקרה מפז.
מסכנה אמא שלי שהחסירה גם את העונג הזה.
לידת בית + הנקה יכולים להיות הדבר היחידי שיגרום לי לחשוב על עוד ילד.

אני ינקתי מספר שבועות קטן (לדעתי פחות מחודש) אחי כבר לא ינקו בכלל. בעלי גדל בקיבוץ בבית תינוקות ולדעתי גם הוא לא ינק בכלל.
מדהים איך בדור הקודם הנקה נחשבה משהו חריג, וזה אפילו כלא היו תחליפים טובים. חלב פרה מהול זה האוכל הגרוע ביותר שאפשר לתת לתינוק ובכל זאת העדר תחליפים טובים לא היווה גורם מאיץ להנקה. בהתחשב בכך העליה בשיעור ההנקה בעולמנו רווי התמ"ל עוד יותר ראויה לציון

וואו, איזה דף מבאס…
הסיפור שלי מבאס במיוחד, כי אמא שלי כל כך רצתה להניק. היא סירבה לתת לי כל תוספת עד גיל חודש וחצי, ואז הבינה שאין לה מספיק חלב, ושאני פשוט רעבה, והתחילה לתת לי בקבוק.
לפני הלידה של אחותי, כששאלו אותה האם היא תאריך את חופשת הלידה, היא אמרה: "תלוי איך ילך עם ההנקה". היא לא האריכה; הפעם היא נתנה ישר בקבוק ומובן שזה היה סוף העניין.
כשאחי נולד, לפני עשר שנים בסך הכל, היא עשתה הכל, אבל ה-כ-ל, בשביל להניק. שלושה חודשים היא בילתה על הכורסא בחברת משאבות, בקבוקים, אבא תומך, ותינוק. בגיל שלושה חודשים, היו לה 40 CC לארוחה, ובשלב הזה היא עברה לבקבוקים סופית.
כששאלתי אותה, האם כל המאמץ היה שווה, היא אמרה: "בטח! כשהוא ינק, זה היה תענוג."

חמותי הניקה את הילדה הראשונה חמישה חודשים, את השניים הבאים כשלושה חודשים הנקה מלאה ואת האחרון היא גמלה בגיל חודש, ואומרת שהיא לא סולחת לעצמה על זה. איך אפשר להאשים אותה? תשמעו מה היא אומרת: "טוב, הנקה זה נורא קשה, ועוד עם שלושה ילדים קטנים מסביב. זה כאבי גב, והכל." אפילו לשבת כמו שצריך בזמן ההנקה אף אחד לא לימד את האימהות שלנו.

מדהים איך בדור הקודם הנקה נחשבה משהו חריג,
אמא נוגי,
אני תמהה. בדור שלי (כלומר, כשאני ואחיי היינו תינוקות) כל האמהות בקיבוץ שלי היניקו. לא הנקה ממושכת כמו שקיימת כאן, אבל היניקו כל עוד יכלו. כך היה גם כאן (בקיבוץ הנוכחי שלי) כשאני ילדתי. הנורמה בקיבוצים היתה להניק. היו כאלו שהפסיקו תוך זמן קצר מאד, אבל אלו היו היוצאות מן הכלל. רוב האמהות היניקו כמה חודשים. 8-9 חודשים נחשב "המון זמן".
מה שהיה שונה אז, וכנראה היה אחד הגורמים לקיצור תקופת ההנקה, היה המנהג להתחיל לתת תוספות (פירות, ירקות מבושלים ועוד) בגיל צעיר מאד מאד.
לפי סיפוריכן אני מבינה, שמחוץ לקיבוצים היתה אז נורמה אחרת לגמרי.

לפי סיפוריכן אני מבינה, שמחוץ לקיבוצים היתה אז נורמה אחרת לגמרי.

הממ, בסביבתי כולן הניקו והמון ינקו. ואני בת 28, ולא גרתי בקיבוץ (למרות שהוהו, כמה חלמתי!).
עירונית לחלוטין מבת ים, ת"א.

מה שהיה שונה אז, וכנראה היה אחד הגורמים לקיצור תקופת ההנקה, היה המנהג להתחיל לתת תוספות (פירות, ירקות מבושלים ועוד) בגיל צעיר מאד מאד.

ממה שהבנתי (חקרתי את חמותי) אצלם בקיבוץ גם לא היו תנאים להניק - אבל באמת היה הנורמה. כל ההורים (כולל אבות) היו מגיעים לתינוקיה באותה שעה - שעות הביקור - והיה המון רעש והמולה. לא היה איפה להניק. היה חדר שהיה מיועד לתינוק הכי קטן, שם יכלה האמא לישון איתו בלילה אם רצתה, אבל אם איתרא מזלה ונולד תינוק עוד יותר צעיר זמן קצר אחרי הלידה שלה - אז כבר לא היתה לה אפשרות לישון שם או לקבל קצת פרטיות. לקחת את התינוק לחדר כנראה לא עלה בדעתה של אף אחת.

אני תמיד האמנתי שינקתי לפחות שנה וכך גם כל האחים שלי. זה הזכרון שלי.
שאלתי את אמא שלי לפני כמה חודשים - והיא אמרה שהיא הניקה את כולם - 3 חודשים ואולי קצת יותר - אחרי זה אמרו לה שאין לה מספיק חלב.

<במקרה שלי הזכרון שלי נחשב כאילו באמת ינקתי שנה>

אמא שלי הניקה אותי עד גיל 9 חודשים (בשנות ה 70 בארה"ב). נראה לי שהייתי התינוקת היונקת היחידה באיזור. שאלתי אותה למה היא החליטה להניק. היו לה שתי סיבות. אחת, היא אמרה שתמיד התעניינה בתזונה ולפני שנולדתי היא הלכה לסופר והסתכלה על קופסת פורמולה ולא היה נראה לה מבחינת תזונתית מספיק טוב. הסיבה השניה (וזה מאוד הצחיק אותי), היא אמרה "אני קמצנית, הפורמולה הייתה מאוד יקרה. החלב שלי היה חינם.

."

אמא של אישי עונה לגיסתי "הנקתי אותך ממש קצת"
אבל כמה?
"לאזוכרת"
ואת דוד (הבכור)? "קצת יותר"
האיש (שהוא הצעיר) שואל -ואותי?
"אותך, אותך בכלל לא"

3 months

אמי לא הניקה לא אותי ולא את אחיי הצעירים ממני.
פעם שמעתי אותה אומרת שזה כי לא רצתה שתיהרס לה הצורה של החזה.

וזה עזר?
>תוהה<

שאלה משעשעת.
אולי. לא יודעת. בעצם היה לה חזה לא גדול. לא כ"כ רואה איך זה היה יכול "להרוס" משהו.
לימים היא חלתה בסרטן השד והוציאו לה חלק מהשד. ככה שאני כבר לא כ"כ זוכרת איך היה קודם.

בכלל הטיעון הזה כ"כ קשה לי לעיכול. נגיד שאת החזה זה באמת לא הרס לה. ונגיד נגיד שסרטן השד לא קשור.
חוסר החיבור הזה לילדים שלה הורס אותי היום. זה אגב המשיך בכל מערכת היחסים איתה גם בהמשך.