דף בלוג לצעירה שמנסה לעבור תהליך

אנונימי

דף קודם: השקפות עולם שונות בזוגיות איך מתמודדים

אוקיי, אז הנה אני פה שוב. ברכות חמות ופרחים לכולם/ן.

אני מודה שאני מרגישה קצת בושה, שוב. מרגישה צורך להתנצל על הנוכחות שלי, יודעת שזה מספיק בשביל שאדע שיש על מה לעבוד גם בתחום הזה. לא רוצה לחפור בזה אבל זה קיים.
כבר תקופה אני מרגישה צורך לבוא ולכתוב, להניח פה קצת מילים, יודעת שחלק יהיו תפלות וחלק אולי לא. היומן שלי מתמלא מהר מאוד בימים אלו, ויש מון קטעי Word פזורים ברחבי המחשב, אבל אני מרגישה שזה לא מספיק.
אני רוצה כזה דף שיתחיל בו תהליך, לא יודעת איזה בדיוק. דף להניח בו רעיונות ומחשבות שהן שלי, אני רוצה מקום בו אוכל לנסות, רק לנסות באמת לקבל חלקים בעצמי שאני מתנגדת להם, וללמוד ואולי אז גם להשתנות.
אם הייתה לי את היכולת הכלכלית הייתי מתחילה תהליך טיפולי חיצוני, אבל זה לא אפשרי כרגע.
אז, במקום זה הבטחתי לעצמי לפני כמה שבועות שאעשה הכל, כל שביכולתי להפוך למטפלת שלי. זאת שתפנה לאט לאט לכל פינה חשובה, שתנסה להתיר קשרים, לפתוח מחסומים, בהמון עדינות שקיימת כלפי העולם החיצוני אבל פחות כלפי הפנימי שלי. אבל וואו כמה שזה קשה ומרגיש בלתי אפשרי.
מנגד אני מרגישה שהגוף והנפש מבקשים שאעצור רגע ואנוח, אנוח מכל השינויים, התהפוכות, וההבנות שהשנה האחרונה הביאה עימה. כמה בלאגן ודיסוננס פנימי.. מצד אחד אני רוצה לרוץ קדימה, אבל אני מרגישה את ההתנגדות הזאת. למה היא קיימת?
אני עוד מעט חוגגת יום הולדת, ועוד מעט ראש השנה. אני רוצה התחלה חדשה, רוצה שהשנה תגיע באור נקי, אבל מרגישה כרגע בעיקר חלשה, במעיין נקודות מעבר כזאת בין העבר להווה לעתיד.
אולי מתוך חולשה תתפתח צמיחה.
ומה זאת הצמיחה שאני כל כך כמהה לה?
אני רוצה להיות חזקה יותר, מתביישת פחות במי שאני, לקבל את עצמי ככה, בפשטות. ככה פשוט וככה קשה ליישום. אבל הלוואי.

אני לא יודעת מה זה בעצם, זה דף מחשבות? דף תמיכה? דף בלוג מרגיש לי הכי מתאים. האם מותר לי?
אני רק רוצה שתעשו לי מקום. קטן. אני לא צריכה יותר מזה, בתוך העולם הנפלא הזה שנקרא באופן. ותתנו לי להביע את עצמי, כשיתאים לי. נראה לי שזאת הבקשה שלי מהיקום וממכן. אחר כך אפשר למחוק או להעביר או לנקות את מה שאניח כאן. אבל יש מילים שאני כל כך מבקשת לומר.
בתמורה אני אוהב אתכן המון ואולי אולי גם קצת אותי.
(סתם, אני כנראה אוהב אתכן בכל מקרה, זה בלתי נמנע בתוך כל הרוך העדינות והקבלה שהייתה וישנה

)

מתפנה לחשוב. מה אני מנסה בעצם?
לקבל.
להכיל.
להכיר בפגיעות שנפגעתי ופגעתי.
לסלוח.
להבין את עצמי.
ללמוד.
לעבור שינוי.
להכיר בעובדה שיש דברים שאינם בשליטתי.
לשחרר.
בטח יתווספו עוד דברים לרשימה הזאת. זה מרגיש כמו קצה הקרחון.

ואני יודעת שהיו שינויים עם הניק, מרגיש לי שכרגע צעירה הכי מתאים לי. לא מתיימרת להגיד שאני משהו שאני לא, עוד לא בצמיחה.
עדיין מבוגרת אבל לא מרגישה צורך להודות בזה שבנפש אני מרגישה לפעמים בת 80, נו טוב..
רק מקווה ומתפללת עם המון כוונה, לצמיחה.

מקשיבה

צעירה יקרה, כדאי ליצור קישור לדף הקודם.

רק אני לא מבינה במה מדובר פה? מי הכותבת ומהו הדף הקודם...? אפשר למחוק אחר כך כמובן. לא מתכונת להציק או לחשוף משהו שאולי אמור להיות סודי.

קור את ופלונית אתן בהחלט צודקת.. לא חשבתי על זה.
הדף הקודם הוא השקפות עולם שונות בזוגיות איך מתמודדים והוא לא סודי כלל וכלל.
(תקציר העניינים אם אין כוח לקרוא גיליונות ארוכים: הייתי בזוגיות, חשבתי שהבעיה היא השקפות עולם שונות, ובתוך המסע הזה גיליתי המון על עצמי, על הזוגיות הזאת, על אמונות שמקטינות אותי.. המון צף שם ועלה, ואין לי ספק שללא באופן, לא הייתי היום היכן שאני נמצאת. אה ובסוף הזוגיות נגמרה, אך לא בגלל ההשקפות השונות.. החלק הג'וסי הוא בסוף אם תרצי בכל זאת

)
ואני פה שוב, כי.. אני מרגישה שמשהו שם נתקע, והייתי רוצה להבין יותר, לגלות יותר והכתיבה פה מעוררת בי משהו שלא קורה ביומן רגיל.

אני מרגישה שבתקופה האחרונה אני במעיין התבוננות פנימה, מנסה להבין, והמון דברים צפו ועלו דווקא אחרי הפרידה. אולי בגלל הקריאה האינטנסיבית פה (ובגוגל וביוטיוב), ואולי בגלל שמשהו באמת התחיל להשתנות.
מצד שני, זה עדיין גורם לי להישאר "שם", בתוך ניתוח מתמיד של מה היה וכמה ולמה, והייתי מאוד רוצה לא להיות שם.. אבל זה קורה, אינטואטיבית פשוט קורה.
והאמת שאני מרגישה דיי אבודה, לא מתוך רחמים עצמיים (ממש מנסה להימנע מזה), אלא מתוך מקום של איך-אני-מבינה-כיצד-להגן-על-עצמי-בשביל-שלא-יקרה-שוב.
יש לי טראומה, אולי יותר מאחת, אבל אחת מהן צפה ועלתה תוך כדי הקריאה ומצאתי את עצמי ממררת בבכי בלתי נשלט, מבקשת מהילדה שבי סליחה, ללא יכולת אמיתית לסלוח לה. ואותו זיכרון, חי מתמיד פשוט התנגן לי בראש כמו סרט נע. פתאום רגע מסוים, שבוע-שבועיים לפני הפרידה צף ועלה והבנתי מה למעשה קרה שם, למה קפאתי במקום, למה עלה לי אותו הפלאשבק מרגע מסוים בילדות, למה פחדתי למרות שלא הייתה סכנה. פתאום אחרי הקריאה הבנתי.. הדברים התחברו, ועכשיו.. אני מבינה שפחדתי ממנו טיפה, אפילו שלא הייתה לי סיבה אמיתית לפחד.
אני מבינה שאני קצת מפחדת מכל הבנים (סליחה, אם יש פה בנים שקוראים

), משהו עמוק ולא מוסבר שהלוואי ולא היה קיים. אני לא מנסה לטפל, רק להניח ולהתבונן.
וזה מתחבר לכך שאני בקרוב צריכה לחתום על חוזה שכירות ומי היה מאמין שאני הולכת לגור עם שותף (ושותפה). אני לא הייתי מאמינה לפני שנה, אבסורד בעיני. אבל דחפתי את עצמי, ומצאתי שותפה מקסימה, והיא התעקשה שננסה לבדוק גם בנים ואותה התנגדות צפה ועלתה. אבל כשהשותף הפוטנציאלי נכנס, הרגשתי ישר נינוחות (משהו שלא קורה לי בקלות עם גברים, תמיד יש דריכות מסויימת אם הם לא קרובי משפחה.. וגם איתם, טוב.. כבר לא בטוחה בזה כל כך), ומעבר לכך- פשוט הרגיש נכון שאם כבר יכנס לכאן שותף ממין זכר אז הוא.
מרגיש פעוט, ואולי חסר חשיבות, אבל בשבילי זה צעד עצום.
ובקרוב מאוד אני כבר צריכה לחתום, ועדיין יש בי התנגדות קלה ופחד. אחח הלוואי ויכולתי להעלים את זה, אבל זה שם וזה קיים.
אני מפסיקה פה, יש לי עוד מה להגיד.. אבל הצלחתי להשיג את הספר של "לבסוף מוצאים אהבה" ואני כל כך מתרגשת (וחסרת סבלנות) להתחיל לקרוא אותו, מאוד בא לי להתחיל כבר היום.

אה, וחשוב לי להגיד.. שתודה לכן על הנוכחות שלכן, היא מאוד נעימה לי

ערכתי לך קצת. מקווה שזה בסדר

תודה קור את, האמת שלא הצלחתי לראות מה השתנה, אבל סומכת עלייך

אני רוצה לספר על משהו שקרה לי היום, לא קשור למסע אבל מתחשק לי לספר, מותר? יאללה.
אני בחופשת סמסטר, כבר שבוע שמנסה לחפש עבודה, ואין שום ישועה. כלום. נאדה. ואני שונאת לצאת ממסגרת, חייבת שיהיה משהו, וגם.. אני דיי צריכה הכנסה כדי לממן את עצמי בשנה הקרובה.
הבוקר קמתי אומללה והתיישבתי וכתבתי ביומן על כמה נורא שאני לא במסגרת, על כמה שאני רוצה עבודה לקיץ, תיאור מדוייק של מה הייתי רוצה ובלה בלה.
חצי שעה (!) אני יכולה להישבע שלא עברה חצי שעה.. קיבלתי 3 הצעות עבודה, בזו אחר זו. ויותר מכך- פתאום התקשרה אלי מנהלת של סניף שעבדתי בו בעבר (המאוד רחוק) ושאלה אם יש סיכוי שאני יכולה להגיע לתגבר מחר, מנהלת מסניף אחר שאלה אם יש סיכוי שאוכל להגיע היום, ואחת העובדות ביקשה החלפה לשישי הקרוב.
שוק. הלם.
מצאתי את עצמי שעה מאוחר יותר, שואלת את עצמי באומללות של מתלבטים נצחיים- "מה אני עושה עכשיו?" איך אני בוחרת? לאן לאן? לחץ מכל אחת מהן שאגיד עכשיו, בקרוב, האם אני רוצה.
אמא שלי מצאה אותי, מול דף מלא ברישומים- שעות, ימים, משכורת וכו' וכו' מנסה להחליט.
"מה קרה? מה זה?"
"אמא, מה עושים? אני לא יודעת מה להחליט, יש לי 3 הצעות עבודה"
"אה יופי, בדיוק באתי להגיד לך שפגשתי את המנהל של X (חנות מהאזור) והוא אמר לי שהוא מחפש עובדת לשבועיים הקרובים.. נתתי לו את המספר שלך"
"מה??!"
איפה הם היו לפני שבועיים...?
כנראה שרק כשמבקשים מהיקום, זה מגיע.
עדיין לא נתפס בעיני.. אבל בחרתי!

והיום בערב אני הולכת לחתום על החוזה, הללויה.

כנראה שרק כשמבקשים מהיקום, זה מגיע.
בדיוק. שלחת הזמנה מדוייקת ותיכף קיבלת אפשרויות לבחור מהן. מדהים, נכון?

אני שוב מוצאת את עצמי בורחת, צורך שמתעורר כשהדברים נעשים רציניים.
יש מעיין תחושה גדולה של ריק ואני לא יודעת למה. אולי אני כן יודעת בעצם, נפער חור, חור שכבר היה וישנו המון זמן, אבל פתאום הוא בולט לעין, פתאום הוא נוכח.
וכמו תמיד, אנחנו מתקרבים לסופ"ש, אז החור פועם יותר, כואב יותר, מורגש.
פעם הבטחתי לעצמי שכשאכתוב, אלה יהיו רק מילים אופטימיות, רק תיאור חי של כל מה שטוב, בלי להתייחס לרע. אבל.. זאת בריחה מעצמי, זאת הסתרה.
ואני לא רוצה להסתיר, אני לא רוצה לברוח. אני חושבת שזאת הייתה התחושה שלי כשהתחלתי לכתוב כאן בסופ"ש שעבר- המטרה היא שאפסיק להסתיר ולברוח מעצמי ומהתחושות שאני לא מספיק. שהנה, המילים פה, גם ה"לא יפה" והעולם לא מתמוטט, גם ל"לא יפה" שלי יש מקום.
אני בלופ של מחשבות, כותבת ומוחקת, רוצה להגיד ולא מצליחה.. מפחדת ממשהו, לא ברור לי ממה.
אני מתעסקת המון בקשר הקודם שהיה, יש ימים ושעות שבהם זה לא מעסיק אותי, אבל אז זה חוזר. אני מנתחת, מנסה להבין, למרות שברור שדבר לא היה יכול להתרחש אחרת, אני שואלת את עצמי אם היה לי בזה חלק? ברור שהיה.. אני עונה לעצמי, אבל היו חלקים שלא היו בשליטתי.
והנה, שוב, כל מה שעולה לי לראש זה "מה יחשבו נשות באופן? הרי הייתי חזקה, נחושה, אני הורסת לעצמי את ה'תדמית' ואני בטח משעממת נורא, וכל מי שיקרא לא ירצה לחזור". אוקיי, די, אני קוראת את עצמי לסדר! המחשבה נקטעת.

בשבוע האחרון קראתי המון על תאוריית ההיקשרות (יש מישהי מצויינת ביוטיוב שמדברת על זה בהרחבה), אני לגמרי טיפוס נמנע. נמנעת ממגע, בורחת מקשרים (זוגיים בלבד. את השאר אני מתחזקת די יפה), נכנסת לקשרים בידיעה שהם יגמרו, נמנעת מלבטא אהבה, מתקרבת ומתרחקת, גם בתוך הקשר שהיה. הוא הציף המון פחדים שלי, הפגיש אותי מולם. ביטא אותם, בזו אחר זו.
הוא היה טיפוס נמנע קלאסי, אולי אפילו יותר ממני. שום דבר לא החזיק יותר מתקופת זמן מאוד מסוימת, התקרבות והתרחקות כרונית, ברגע שהקשר היה הופך למקום חמים ונעים- טראח, התרחקות ממש ביום למחרת. כאילו שהקרבה הזאת הפחידה אותו. אבל.. היא הפחידה גם אותי. אולי לכן נשארתי שם, הוא ענה על הצורך שלי בקרוב-רחוק, ואני עניתי על שלו.
אני רואה את זה כתוב בכל מקום, ביומן שלי.. שנה וחצי אחורה, בהתכתבויות שהיו לנו, בזיכרונות שלי, בהבנה של מה שהיה שם. הייתה שם קרבה והיה שם ריחוק, במיוחד מעצמי.
גם אח שלו כזה, נושק ל40, עדיין לא מצא את האחת, מחפש, לא רוצה משפחה אבל כן זוגיות. מעניין אם האקס יגיע לאותו המקום בעוד כמה שנים.
הייתי רוצה לדבר איתו, על מה שהבנתי, על מה שחילחל מאז הפרידה. אבל זו טעות, אז אני לא. נתק מוחלט כבר כמעט 3 חודשים. כמה מוזר שאדם שמילא כל מחשבה, שכל דבר קטן הזכיר אותו, אדם שחיי סבבו סביבו פשוט נעלם. השאיר עקבות, חפצים, זכרונות, אבל לא את עצמו. מוזר ועצוב.
איבדתי הרבה בשנה האחרונה, את סבא וסבתא שלי בהפרש של חודש בודד, את עצמי. אני בוכה עליהם עכשיו את כל הבכי שלא בכיתי אז.
נתתי לו את הזמן שביליתי איתם, נתתי את השבת. נתתי שניה לפני שאיבדתי, נתתי ונתתי. אני אוכלת את עצמי על זה, אבל זה כבר לא משנה כי הם אינם. רק החור פה, שגדל וגדל.
אני פחות אופטימית היום, לדעתי זה הסופ"ש שנותן את אותותיו. אנחנו מתקרבים אליו ואני מתרחקת מהשקט שלי.
כמה עצוב שהיום שאמור להיות הכי שקט מסמן עבורי מלחמה, עצב, אובדן.
עוד יגיעו ימים טובים.
סליחה.

בדיוק. שלחת הזמנה מדוייקת ותיכף קיבלת אפשרויות לבחור מהן. מדהים, נכון?
זה בהחלט מדהים בשמת.
את יודעת, לפני כמה שבועות נתקלתי בדף שכתבתי כמה שבועות בודדים לפני שפגשתי את האחרון, הייתה שם רשימה של מה אני רוצה מהקשר הבא.
הוא ענה על כל הרשימה.
אבל כנראה שלא ידעתי מה לבקש.

מה שאת מתארת?
אפשר להסתכל על זה גם מכיוון אחר.
לפי הרפואה ההודית העתיקה, רפואת 4 היסודות (אדמה, מים, אש, אוויר/רוח), יש בגוף 7 מרכזי אנרגיה, המכונים צ'אקרות, שאם יש בהם חסימות, והם נחלשים, מתחילות לקרות כל התופעות שאת מתארת.
הכמיהה הזאת לאהבה - זו חסימה בצ'אקרת הלב.
ההתבחבשות הזאת במחשבות בלופ אינסופי, המלאה בביקורת עצמית - חסימה בכמה צ'אקרות אחרות.
חוסר היכולת לחיות בפשטות ובקלילות "כאן ועכשיו", כובד של חרטות על העבר ודאגות אינסופיות על עתיד שעדיין לא קרה - חסימה רצינית בשתי הצ'אקרות התחתונות, לפחות...

קטונתי מלהסביר עוד, כי אני יודעת רק את קצה הקרחון על הדברים האלה.
מה שמדהים אותי הוא, שאני כבר כ-8 חודשים בטיפול הילינג, בין היתר, ומה שהוא עושה, זה לשחרר ולחזק באופן שיטתי את הצ'אקרות (גם עוד דברים, אבל על הצ'אקרות הוא מסביר לי קצת יותר, אף שבעיקרון הטיפול מתנהל בשתיקה).
אין דבר כזה "אני טיפוס X". מה שיש במצב שלך (ושלי, עדיין) זה שמה שרואים הוא את הדפוסים של החסימות והחולשה. את לא באמת יודעת איזה "טיפוס" את במציאות, כשמרכזי האנרגיה שלך מאוזנים יחסית ואת זורמת עם המציאות כפי שהיא ומכוונת את החיים שלך בשמחה לאן שאת רוצה ללכת.

אז יש לי כמה טיפים בשבילך, איך תתחילי להחזיר את עצמך לאיזון, כרגע בחינם (אם כי אפשר לגמרי לקצר תהליכים בעזרת מטפלים מתאימים...):

שמש
הליכה
תזונה מתאימה (יכול להיות שיש לך אלרגיות או רגישויות למזונות? יכול להיות שאת אנמית? יכול להיות שלא טוב לבטן שלך, בכל מערכת העיכול?)
שינה טובה בשעות הנכונות
צ'י קונג.

חשבתי לרגע גם יוגה, אבל בשביל להשתמש ביוגה לצורך איזון כללי צריך שמומחה יבנה לך תוכנית בעוד שבצ'י קונג זה מובנה: הצ'י קונג הוא הצד הרפואי של אמנות הלחימה הרכה טאי צ'י. מטרתו לאזן את גופו של המתרגל, לפתוח את כל החסימות באופן יומיומי, ולבנות בריאות ארוכת טווח. כל סדרה בצ'י קונג בנויה מלכתחילה כדי לאזן ולרפא. השפה היא הרפואה הסינית, רפואת 5 היסודות [אדמה, מים, אש, מתכת, עץ] והמרידיאנים ולא שפת הצ'אקרות, אבל העיקרון אותו עיקרון: איזון פיזי-נפשי-מנטלי והבאה לאיזון של כל מה שיצא מאיזון, להרגיע את מה ש"יותר מדי" ולחזק את מה ש"פחות מדי". את יכולה בשקט להתחיל אפילו עם האינטרנט.

אם מעניין אותך ליישם את הטיפים האלה, ארחיב.

אה, לחיזוק צ'אקרת הבסיס ולקירקוע: ללכת יחפה על אדמה, חול, דשא.
תהיי הרבה בטבע, כל טבע, כמה שיותר. ובטבע, תתבונני בגילויי החיים שמסביב: תחפשי ציפורים, תחפשי חיות, מחתולים ועד לטאות וחיפושיות. תעקבי אחרי נמלה. תריחי פרחים. תגעי בעצים.

צעירה
אני קוראת ומלאת התפעמות מהכתיבה ומהדרך שאת מסכימה ללכת בה. ותודה שאת משתפת

תודה בשמת @}
ההתייחסות הזאת חשובה לי, מאפשרת לי לבחון עוד כיוונים, לראות יותר, היא לא מובנת מאליה.

אני מרגישה תקיעות כבר דיי הרבה זמן, כלומר, לא רק מאז הפרידה אלא הרבה לפני, תוך כדי הקשר. אולי אפילו מאז שנכנסתי לאותו הקשר.
שמעתי וקראתי על עניין הצ'אקרות גם בעבר, וזה מעניין ומושך מאוד לקרוא על זה עוד.
הייתי רוצה למצוא חומר איכותי, אני בספק אם אפשר למצוא משהו בעברית (האנגלית שלי טובה, אך לא מספיק). אתפנה לחיפוש מעמיק אח"כ.

_אז יש לי כמה טיפים בשבילך, איך תתחילי להחזיר את עצמך לאיזון:
תזונה מתאימה (יכול להיות שיש לך אלרגיות או רגישויות למזונות? יכול להיות שאת אנמית? יכול להיות שלא טוב לבטן שלך, בכל מערכת העיכול?)_
זה תפס אותי. התזונה שלי לא מאוזנת, בכלל. פעם היא הייתה מאוד מאוזנת.
במשפחה של אמא שלי יש ידע עתיק יומין על תזונה מאוזנת ועל ההשלכות החיוביות שלה, מגיל מאוד צעיר ידעתי להבחין בין מאכלים "קרים" ל"חמים" (מבחינה אנרגטית), ולמצוא איך לאזן את הגוף כאשר אני יוצאת מאיזון. תמיד כמעט ולא היינו חולים, ותמיד היה ניתן לטפל ב"דלקות/חום/בעיות אחרות" בעזרת תזונה, לפעמים אפילו לפני שהיא הייתה מתפרצת.
עד ההתגייסות לצבא מעולם לא הייתה לי דלקת, כלום ושום דבר, חום הגוף שלי לא עולה מעל 38.5 במצבים קיצוניים, ומחלות עוברות תוך יומיים-שלושה במקסימום, וגם- התסמינים לא נוראיים כלל.
זה מעניין כי.. זה מרגיש והרגיש תמיד מאוד נכון ומאוד מחובר לגוף (ומסתבר שגם לנפש).
היו חברות שסיפרתי להן ואימצו את השיטה (חברה אחת מאוד ספציפית ליתר דיוק) והיו כאלה שהתייחסו לכך בצחוק. אני לא נעלבת.
אבל יצאתי מאיזון, בתקופת הצבא.
אכלתי המון "שטויות". הפסקתי להקשיב לגוף כאשר הוא אותת לי שצריך לעצור, לאזן עם "קר" ולהפסיק עם ה"חם", ואכן הייתי חולה לעיתים הרבה הרבה יותר קרובות. וכן, היו גם דלקות וצורך בתרופות.
היום אני עדיין לא מאוזנת, אני שותה הרבה קפה, סוכר, אוכל מעובד, וזה משפיע.
אני נמנעת כמעט לחלוטין מבשר/עוף, פשוט לא מושך אותי לאחרונה, בשום צורה, אוכלת לפעמים "כי צריך".
אני גם חסרת תאבון, צריכה לעלות במשקל ולא ממש מצליחה, ולאחרונה כמעט אחרי כל ארוחה אני סובלת מכאבי בטן, קלים אומנם אבל זה מציק ומסמן לי שמשהו לא בסדר..
אני רוצה לעשות בדיקת דם, יש אפילו הפנייה בתוקף וכרגע אני לא מצליחה לדחוף את עצמי לקבוע תור כי אני פשוט מתה מפחד ממחטים

לא יודעת איך הגעתי לפרט כל כך הרבה, אבל זאת פשוט נקודה סופר נכונה, עבורי לפחות בנקודה זו אז תודה שהארת לי אותה.

אבדוק את עניין הצ'י קונג, האמת שאני לא מכירה כלל. גם יוגה, הרבה מאוד זמן אומרת לעצמי שכדאי להתחיל אבל לא מצליחה לדחוף את עצמי, שוב.. תקיעות.
אני חושבת שאסע היום לים, כבר תקופה שאני ממש רוצה (מאז הפרידה למעשה.. רואות כמה זמן עבר?), וזה לא יוצא.
אז היום יצא, אני הולכת, גם אם זה לבד. אני צריכה רוח, תכלת, שמש של שקיעה וחול להלך עליו. תמיד עולות שם מחשבות נכונות.

דלית ב
רק עכשיו ראיתי, תודה לך, זה מחמם נורא וכיף לשמוע, תודה שאת קוראת

_זה מרגיש והרגיש תמיד מאוד נכון ומאוד מחובר לגוף (ומסתבר שגם לנפש).
היו חברות שסיפרתי להן ואימצו את השיטה_
מאוד מענין אותי, אשמח אם תפרטי

מאוד מענין אותי, אשמח אם תפרטי
בשמחה

רק אקדים ואומר שלפני מספר שנים גיליתי שגם ברפואה הסינית יש את אותה חלוקה ונראה שמשם זה מגיע.
מה שמעניין הוא שהמוצא של אמא שלי לא קרוב בשום צורה.. ובכל זאת הידע נשמר במשפחה לאורך שנים. סבא שלי ז"ל היה רופא שטיפל בין היתר בעזרת היסודות הללו.

לפי הרפואה הזו בגוף יש אנרגיה "חמה" ו-"קרה", במצב בריא אמור להיות איזון בין ה"חם" ל"קר", כאשר חוסר איזון מוביל לתסמינים גופניים שונים, למחלות שונות וכו'.
למעשה, לרוב הגוף מאותת לנו בצורה טבעית על חוסר איזון, פשוט היום אנחנו כבר לא מבחינים באיתות הטבעי הזה ולכן מגיעים למצב של התפרצות של מחלות (בין אם זה חום, דלקת, שפעת, וכו').

במצב של עודף ב"חום"- לרוב התסמינים יהיו שתן כהה, ריח רע מהפה, זיעה עם ריח מאוד לא נעים, כאבי ראש, כאבי גרון (מכירים את זה שלפעמים קמים עם כאב גרון שחולף אחרי מספר דקות? לרוב זה מעיד על עודף של "חום".. כמובן שאם הכאב ממשיך ללוות- אז זה "חום" יותר קיצוני שלרוב מעיד על כך שתכף נהיה חולים. הקטע הוא? שאפשר למנוע את זה מראש מאוד בקלות, לזהות את ה"חום" ולאזן מיד). מצב שבו כבר יש באמת חום (גוף) גבוה הוא גם איתות של הגוף ליציאה מאיזון, דלקות גם כן- עודף "חום".
במצב של עודף "קור" - התסמינים יהיו חולשה, סחרחורות, בחילות, תחושת עילפון (יש עוד, כרגע לא מצליחה להיזכר).

ומה ניתן לעשות במצב כזה? פשוט לאזן בעזרת תזונה טבעית מתאימה.
אני יכולה לתת דוגמאות על קצה המזלג-
כדי להתאזן כאשר יש עודף "חום"- צריך לאכול בעיקר ירקות, כאלה המכילים ריכוז גבוה של מים ו-וויטמין C (מלפפונים נהדרים לקירור, עגבניות, גמבות, פירות הדר למינהם, חסה), לחתוך לחלוטין מזון מעובד, סוכר מעובד , להימנע משוקולד, מאכלים מטוגנים וכו'.
כדי להתאזן במצב שבו יש עודף "קור"- אגוזים (בוטנים, קשיו, שקדים, אגוזי מלך וכו'. חשוב להדגיש שהם צריכים להיות בצורתם הטבעית ולא קלויים), סוכר טבעי המצוי בפירות (בננות למשל, מחממות את הגוף מאוד מהר, תמרים) לא עולה לי עוד אבל יש עוד..
היום, בגלל שהרוב הגדול של המזון שלנו מורכב מתזונה שהיא לא "טבעית" (הרבה מאוד סוכר מעובד, שמן שלא בריא לנו, נתרן וכו') לרוב, נפוץ יותר לחוות עודף של "חום", כי המאכלים המעובדים האלה נחשבים ל"חמים" גם כן.
בנוסף, יש אפשרות לאזן בעזרת תזונה מדויקת יותר כאשר כבר יש התפרצות של מחלה מסוימת, ואת זה אני פחות יודעת להגיד (יש לנו את המידע הזה, הוא פשוט לא נגיש אלי ברגע זה).
אם תרצי שאפרט יותר אז אעשה זאת בכיף (ואפשר גם במייל).

אוקיי, נזכרתי בעוד דברים, אולי שווה לרשום למי שמעניין אותו-
בעיקרון, ישנה גם חלוקה של אנשים שהאנרגיה שלהם יותר "חמה" לעומת אנשים שהאנרגיה שלהם יותר "קרה".
לרוב, אנשים עם אנרגיה "קרה" יחוו יותר מצבים של חוסר איזון "קר" ולהפך.
דבר נוסף, לדעתי אם יש משהו ששווה לדעת הוא שבמצב של "חום" אחד הדברים שהכי עוזרים הוא אבטיח.
להכין ממנו מיץ- כי ככה ניתן לשתות כמות גדולה יותר או לאכול אותו כמו שהוא.
אבטיח מוריד את חום הגוף, זה אחד הדברים ש"מצילים" אותי כשאני מתחילה להיות חולה, מקרר ומוריד את חום הגוף כמעט מיידית (וזה למרות שהוא מכיל סוכר..)
מעביר את כאב הגרון, את כאב הראש, "מנקה" את הגוף, פשוט נהדר. ולא רק עלי- על כל מי שניסה.

,תודה בהחלט מענין

לדעתי המקור לרפואה שהבאת איננו סיני כי אם הודי-איורוודי. רפואת 4 היסודות. בין היתר מלמד אותה גם ד"ר אורי מאיר-צ'יזיק (מא צ'י) גם בהקשר של רפואת הרמב"ם.
הרבה עדות שימרו שרידים מהרפואה העתיקה הזאת.
מותר לשאול מאיזו עדה אמא שלך ואם אפשר לראיין אותה על כל מה שהיא זוכרת? אורי מחפש בנרות אינפורמנטים שעדיין זוכרים את המסורות האלה.

מותר לשאול מאיזו עדה אמא שלך ואם אפשר לראיין אותה על כל מה שהיא זוכרת? אורי מחפש בנרות אינפורמנטים שעדיין זוכרים את המסורות האלה.

זה היה לי ברור שבשמת מאוד תתעניין במה שכתבת, צעירה

. כשקראתי, מיד חשבתי עלייך בשמת.

במשפחה של אמא שלי יש ידע עתיק יומין על תזונה מאוזנת ועל ההשלכות החיוביות שלה, מגיל מאוד צעיר ידעתי להבחין בין מאכלים "קרים" ל"חמים" (מבחינה אנרגטית), ולמצוא איך לאזן את הגוף כאשר אני יוצאת מאיזון. תמיד כמעט ולא היינו חולים, ותמיד היה ניתן לטפל ב"דלקות/חום/בעיות אחרות" בעזרת תזונה, לפעמים אפילו לפני שהיא הייתה מתפרצת.

באמת חובה לשמר ידע כזה.

אם תרצי שאפרט יותר אז אעשה זאת בכיף (ואפשר גם במייל).

כן!! בקשי מאמא שלך לכתוב את זה ופרסמי פה.

ישבתי איתה בבוקר כמה שעות ודיברתי איתה. רציתי לרענן דברים שלא הייתי בטוחה שאני זוכרת, ולחדד כאלה שאני לא בטוחה בהם.
את חושבת שאת צודקת בשמת, היא בעצמה אמרה לי שהיא חושבת שהמקור הוא בהודו, שבעזרת המסחר איתם הם העבירו לאזור את הידע, השיטות. היא גם הזכירה את היסודות, בלי ששאלתי אז נראה שזה באמת 'זה'.
בעיירה שבה הם גדלו זה היה מאוד נפוץ, להשתמש בצמחי מרפא, בתזונה מותאמת, היו ממש חנויות מקומיות שמכרו את המרקחות הטבעיות הללו (הכל עשוי מעלים, צמחים, דברים שהגיעו מהטבע, גדלו ונקטפו בצורה אורגנית)- שטיפלו ספציפית בכל בעיה נפשית או גופנית (בין אם זה דיכאון ובין אם פריחה או כל בעיה אחרת), ושזה היה עובד כמו קסם.
היא ספרה לי איך שאבא שלה (סבא שלי) שסבל מאבנים בכליות, הצליח לרפא את עצמו בעזרת משקה שיוצר מעלים מסויימים, ושלמרות שאמרו לו שהוא צריך לעבור ניתוח- הוא הצליח להיפטר מהם בעצמו. ועוד הרבה סיפורים כאלה, מעניינים ומרתקים.
הבעיה היא, שאת רוב הצמחים הם לא הצליחו למצוא כאן, השמות שלהם אינם מוכרים כאן בארץ, לפחות ממה שהם חיפשו.
יש לה ממש "ספר מתכונים" בכתב יד על תרופות טבעיות, המטפלות באי אלו בעיות. יש כאלה שאפשר לייצר בארץ ויש כאלה שלא.
את הידע על ה"חום" "קור" קל ללמוד ולשמור עליו כי המרכיבים הטבעיים הם בעיקר מן הצומח- פירות, ירקות, עשבי תיבול שאפשר למצוא בארץ, ואנחנו באמת גדלנו ככה, מאוד "באופן טבעי", כמעט ללא צורך בתרופות. כבר מגיל 5-6 ידעתי לזהות האם הירק/פרי שנמצא מולי הוא "חם" או "קר", ומה הגוף צריך כרגע.
הבעיה היא שבעולם המערבי זה קשה, המזון שלנו מורכב מחומרים שהם לא טבעיים בעליל- המון סוכר, שמן, חומרים משמרים שלא בריאים לנו במיוחד, בלשון המעטה.. וקשה מאוד להגן על הילדים שלנו (ועל עצמינו) מפני זה, וגם למרות הרצון הטוב ישנה חשיפה (מסיבות ימי הולדת הם האסון הגדול, מי ההורה שיוכל למנוע מהילד שלו לאכול ולטעום מכל אלו? לא להיות חלק? בעיה..)
אבל בכל זאת אפשר עדיין, קצת, לשמור וללמוד להתאזן באופן טבעי (-:
אני צריכה לשאול אותה אם היא מוכנה להתראיין, היא לא יודעת שאני גולשת פה ואני לא כ"כ רוצה שתדע שרשמתי כאן דברים, בין היתר כי אני רוצה להמשיך לכתוב כאן בצורה אנונימית בלי לחוש שהמילים שלי יוכלו להתגלות יום אחד.
לגבי העדה- אוכל לרשום לך בצורה פרטית אם תרצי, ואם יש משהו ספציפי שתרצי לשאול עליו, אוכל לנסות לברר ולתת מידע.
כנ"ל לגבי שאר הקוראות, בכיף ובשמחה אענה על מה שתרצו.

אגב, אם כבר להוסיף, אתמול לא זכרתי למה-
_ישנה גם חלוקה של אנשים שהאנרגיה שלהם יותר "חמה" לעומת אנשים שהאנרגיה שלהם יותר "קרה".
לרוב, אנשים עם אנרגיה "קרה" יחוו יותר מצבים של חוסר איזון "קר" ולהפך._
והיום היא ענתה לי שזה מושפע ממה שהאם אוכלת במהלך ההיריון, אם התזונה שלה יותר "חמה"- לתינוק (וגם אח"כ בהמשך החיים) תהיה נטייה ליותר מצבים של חוסר איזון "חם", ולהפך.
היום רובנו יותר "חמים"- בעלי נטייה לחום, שפעות, דלקות וכו' כי התזונה שלנו כבר שנים מורכבת ממזון מתועש ומעובד שהוא נחשב ל-"חם" אבל לא טבעי.

אני צריכה לשאול אותה אם היא מוכנה להתראיין,
זה לא בתוך באופן.
זה לא פומבי בכלל.
לכן את לא צריכה לספר כלום. רק דיברת עם מישהי על ענייני התזונה והמישהי גילתה עניין רב וסיפרה לך שיש מומחה שממש מחפש בנרות אנשים שעדיין חיים ויש להם ידע אותנטי על המסורות האלה.
אורי ידבר איתה, סביר שישמח להיפגש איתה, לבוא אליה (באיזה איזור בארץ היא גרה?).

באמת נשמע כמו החומרים של אורי. אני בדיוק קוראת את הספר שלו.
צעירה כל מה שתרצי להוסיף כולל ספר המתכונים יתקבל בעינין ברכה ותודה

עוקבת בעניין. צעירה ובשמת, האם נכון לומר שמזונות קרים הם תמיד מזונות שמכילים הרבה מים יחסית ואילו מזונות חמים הם דחוסים יותר ופחות מימיים? מנסה לנסח כלל אצבע שיאפשר לחלק אותם לקטגוריות מבלי להצטרך בהכרח רשימה ארוכה להסתמך עליה.

אוכל ותרופות חמים וקרים זה גם מאד שורשי בדרום אמריקה.

שקטה, לאו דווקא.
כמו כן יש הבדלים מסוימים בין החלוקה הסינית למזונות קרים וחמים לחלוקה האיורוודית. זה כנראה תלוי גם בזן הספציפי שהיה מוכר בכל איזור.