דעות של רווקים בנוגע לחינוך

[יערת_דבש*]

רעיון מעניין שאני מתסתובבת איתו עכשיו:

הקדמה
בשנים שהייתי פה בבאופן, במיוחד בהתחלה, ורווקה, היה לי הרבה מה להגיד על חינוך. שאבתי דוגמה מהאנשים המנוסים והחכמים פה והרגשתי שהנסיון שלהם חל עלי, כאילו אני חוויתי את הדברים ויודעת להגיד מנסיונכם מה נכון...

בנתיים דברים השתנו, השנה עבדתי עם ילדים ונכנס ילד מאד מיוחד לחיי- הבן של בעלי שחי וגדל איתנו.
אז אני בתווך- כמעט אמא, אבל רואה דברים שכמובן לא ראיתי אף פעם, ומבינה את המציאתיות שבחיים (החיים זה לא אתר אינטרנט).

קיצר
אני רואה שבמציאות הרבה דברים שחשבתי, לא היו מבוססים על נסיון ויש טעם להתחיל לראות את הדברים מחדש.
וגם- ביחסים של הורים וילדים יש רגש מאד חזק, ולוחצים אחד לשני (במיוחד הקטנים עלינו) בנקודות מאד רגישות, כך שבהרבה סיטואציות אין מקום לראיה נקיה ושקולה.

יש לי הרגשה דווקא שמבוגרים שעוד אין להם ילדים הם סוג של מתווכים.
זה כמו ילדים מבוגרים.
דווקא בגלל הנקיון שבו הם רואים את הדברים ויכולים להעלות רעיונות שלא תלויים ברגש החזק שמשפיע מאד על יחסים ובטח על יחסי הורה-ילד.
אני מרגישה שהיתה לי יכולת יותר טובה לזכור איך אני הייתי כילדה ומה הייתי צריכה בסיטואציה דומה.

אני קצת מגחכת על דברים שחשבתי פעם, אבל גם קצת מתגעגעת ליכולת שלי להבין ילדים דווקא מתוך הריחוק.

[יול*]

רעיון יפה @}

[עודד_המחפש*]

אז אולי פה זה מקום שתוכלי להעלות את התובנות הקודמות שלך, גם כדי לצחוק קצת, וגם כדי ללמוד קצת?

[עודד_המחפש*]

(ללמוד אני מתכוון שכולנו נלמד)

[אילה_א*]

מחשבה יפה -בעיני
לפעמים ממקום אחר יותר קל לראות וזה לא תמיד קשור להורות או לא
רוצה לתת דוגמאות?

[בועז_חן*]

יש לי הרגשה דווקא שמבוגרים שעוד אין להם ילדים הם סוג של מתווכים. זה כמו ילדים מבוגרים
חל גם על אבות (-:

[יערת_דבש*]

(-:

[צוויליך*]

(-:

[אמא_נמרה*]

אני קצת מגחכת על דברים שחשבתי פעם, אבל גם קצת מתגעגעת ליכולת שלי להבין ילדים דווקא מתוך הריחוק.

גם אני. עדיין.

[מונה_ליזה*]

רגע לפני המחיקה, מחשבה שעלתה לי כאשר ראיתי את כותרת הדף.
כמו שאפשר ללכת ליועץ נישואין מצויין שהוא במקרה גרוש,
וכמו שאפשר ללכת לסנלדר מצויין שהוא בעצמו מדשדש בסנדלי אצבע,
כך אפשר לשמוע עצות ממשהי שעוסקת בחינוך ואין לה ילדים.

[טדליק_נהנאנע*]

אני רואה גם את הצד השני.
כל מני דברים שהיו לי ברורים כשהייתי נטולת ילדים בנוגע לדרכי חינוך, בדיעבד לחלוטין פסולים בעיני היום.
ואני בעיקר נוכחת בכך כאשר אני צופה הצד באחותי (הנפלאה) נטולת הילדים והאינטרקציה שלה עם הבוציק.
יש ביניהם קשר נפלא ונהדר ואוהב, אבל האיסור על דברים שהיום בעיני לא חשובים כל כך, והטון ה"מאיים" - לללללאאאאא (מתחיל נמוך עם עליה לקראת סיום) הם לא רלוונטים בעיני.
משפטים כמו: "מה, אתה מתנהג כמו ילד טוב? (או רע, לחילופין)" או כל מיני חוקים שונים ומשונים, שבעבר לא שמתי לב אליהם/ נראו לי טבעיים/ לא הרהרתי במשמעותם, היום לעולם לא היו עוברים אצלי.
לפני היותי אמא, דרך החינוך בה אני אמורה לנקוט היתה מאד ברורה בעיני. כפי שגדלו וחינכו אותי.
ואילו היום אני במודע משתדלת לנהוג אחרת לחלוטין.
המודעות השתנתה. ההבנה השתנתה.
אם עד הולדת בני אמי נראתה לי כאם האידאלית, מאז שנולד הפכתי ביקורתית כלפיה עד מאד.
פתאום התחלתי לראות את הטעויות הרבות שעשתה.
והתחלתי גם להגיב על הדרך בה היא נוהגת איתי, עם ילדי.
אני כבר לא מקבלת כשהייתי.
אני רואה יותר.

[עפרה_שחר*]

עד שנעמה נולדה כבר היו עלי תארים, בין השאר מבית ספר לחינוך של אוניברסיטת ת"א, וותק של המון שנות עבודה עם ילדים ברמה גבוהה, ועדיין לא ידעתי דברים שאני מבינה מתוך הרגשות שלי עכשיו, פשוט כי חשבתי בצורה אחרת. כגננת יעצתי להורים מודאגים עצות שכאמא מנוסה לא הייתי מקשיבה להן. את המהות עצמה לא ממש הבנתי. ואני רווקה.