דמי כיס ותגמול על מטלות

[טליה_אלמתן*]

בעקבות שאלה שהתעוררה באחד הדיונים בפורום בוואינט:
האם אתם בעד הרעיון של "דמי כיס" לילדים? מאיזה טעמים?
אם אתם בעד דמי כיס - מתי מתחילים?
האם אתם בעד תגמול כספי על לקיחת חלק בעבודות הבית?
האם שמרטפות על אחים קטנים נחשב חלק מעבודות הבית בעיניכם?

[אמא_בבית*]

הי טליה
בדיוק הנושא עלה אצלינו לדיון.
דמי כיס - אני בעד בערך מגיל חמש, שש. יש ילדים שמתאים להם גם לפני.
אני מדברת על כמה שקלים לשבוע שהילד יכול לקנות בהם צ'ופרים או לחסוך ולקנות איזה משחק קטן.
אני מאוד נגד תשלום על עבודות בית ובייביסיטינג על אחים קטנים. בבית שלנו, אלה חלק מהמחויבויות שיש לילדים היותר גדולים וכל אחד עושה בהתאם לגיל שלו כדי לאפשר חיים ביחד.

[פלוני_אלמונית*]

אצלנו יש דמי כיס למותרות, לימוד ערך הכסף וחיסכון.
החצי בעד תשלום עבור מטלות כחלק מהמחשת המציאות. אני נגד מתוך השקפה שכל אחד נותן את חלקו.
ההסכמה היא שמה שחוסך לנו כסף (רחיצת אוטו ...) או אם השמרטפות היא לצרכי בילוי שלנו - מקבלים תמורה כספית. שמרטפות שקשורה לניהול הבית - רופא, יום הורים, קניות וכד' - אין 'תשלום'.
ד"א, התשלום לשמרטפות הוא גלובלי ללא קשר לזמן.

[אבו_ארבע*]

שלום רציתי לשמוע מה דעתכם...
יש לי ארבע ילדים ובזמן האחרון אני נוהג לתגמל אותם
כספית על ביצוע מוצלח של מטלות הבית. הכל התחיל שהעוזרת
נסעה לחו"ל והיייתי צריך למצוא פיתרון לניקיון ביום שישי, אז
הצעתי לילדים הגדולים 6,7 שינקו את הבית ובתמורה הם יקבלו
את הכסף של העוזרת. הניסיון היה מוצלח אבל מאז יש לנו
משא ומתן כלכלי לפני ביצוע מטלות בבית.
לעניין יש מספר יתרונות :

• הילדים לומדים את משמעות העבודה והשכר עליה.
• הילדים לומדים את ערכו של הכסף
• הילדים לומדים חשבון
• ילד שתורם יותר מקבל תגמול יותר גבוה

ובנוסף חסרונות:

• הצורך במשא ומתן לפני ביצוע מטלות הבית
• התעסקות מוקדמת עם כספים וקניות
• קנאה בין האחים

נו אז מה אתם אומרים ? יש למישהו ניסיון עם התנהלות ביתית כזו?

[תבשיל_קדרה*]

ילד שתורם יותר מקבל תגמול יותר גבוה
בעיה גדולה, כי יש הבדלים בין היכולות של הילדים.

אישית, אני לא אוהבת את הרעיון.
המחשבה של "במקום עוזרת" מענינת, אולי עדיף היה (זו חוכמה לאחר מעשה ) לעשות בוקר-נקיון יחד, ואז להשתמש בכסף למשהו (בילוי) משותף.

[אמא_בבית*]

אני מאוד נגד תשלום על עבודות בית (וגם ממש נגד עוזרת בית לאנשים בריאים). אני חושבת שעבודות הבית צריכות להיעשות על ידי כל המשפחה ביחד כשהתגמול הוא ארוחת צהריים חמה, בית מסודר, בגדים נקיים מהכביסה וכו'.
הרבה פעמים הילדים לא רוצים להשתתף בעבודות הבית בדרך כלל בגלל שההורים משדרים להם שהעבודות האלה מאוסות ובגלל שכשהם היו קטנים ורצו לעזור ההורים לא נתנו להם.
אם רוצים שעבודות הבית יעשו, צריך או לעשות אותן לבד או להגיע למצב שהילדים ירצו לעזור כדי שיהיה לכם יותר זמן לעשות איתם משהו שכיף לכולם או כי הם רוצים שהמכנסיים שלהם יהיו יבשים למחר או משהו כזה או כי הם מגלים שיש עבודות בית שהן כיף. למשל יש לי בת שאוהבת לנקות חלונות וכמעט כל הילדים שלי אוהבים לשטוף ריצפה.
אפשר גם פשוט לאמר לילדים שהעוזרת בחו"ל וצריך יותר עזרה שלהם.

[יערת_דבש*]

תבשיל,
איזה רעיון מבריק!

[שרית_אמיר*]

ואם אני כאמא אכין ארוחת צהרים מפנקת- מי ישלם לי?
קפצתי את הילד לחוג- מי ישלם לי?
אני נגד תשלום לילדים עבור משימות שמשרתות את כלל המשפחה.
הרעיון של בואו נעשה יחדיו ולא "נבזבז" כסף עבור עזרה ולאחר מכן נבה בכסף נראה לי הרבה יותר נכון.
חשבון וערך לכסף נעשה בסופר בקנית משחק בהשוואת מחירים.

[באופן_לייט*]

בדמי כיס אני מאוד תומכת - לטעמי זה חלק מחינוך לחיים: למשמעות של כסף, למה שאפשר לעשות איתו, לצורך לחסוך בשביל משהו "גדול"
בעיני צריך לתת לילדים סכום משמעותי ולאפשר להם לקנות דברים שאנחנו לא נקנה להם (כלומר הוא לא חלק מהתקציב שלנו) - כמובן שבהתאמה לגיל הילד. לפעמים זה יהיה אפגרייד של משהו (אני קונה לך מגפים רגילים את יכולה לשדגר למגפים עם בראטס... שהילדה תחליט אם שווה לה להוציא את הכסף שלה על מותג)
זה צ"ל חלק מחינוך לצרכנות נבונה, להשקעה (אם הילד "חוסך" אפשר לתת לו "ריבית" - אני נותנת לאחינים שלי ריבית יפה של 10% חצי שנתית (-: בפסח ובראש השנה הם מקבלים 10% על מה שחסכו)
קראתי איפה שהוא שאם הילד "גומר" את התקציב לפני הזמן ומבקש הקדמה של התשלום הבא - לקזז לו ריבית (כמו הבנק) רעיון מעניין
אולי בזכות חינוך כזה לא יהיו להם בסוף בעיות כלכליות מלחיצות

תשלום עבור מטלות נראה לי ממש פסול, הילדים הם חלק מהמשפחה ואם אצטט את הרב שהשיא אותנו: משפחה צ"ל כמו קיבוץ כ"א נותן כפי יכלתו ומקבל כפי צרכיו (בנוסח חינני יותר).
בעיני ילדים צריכים לתרום לרווחת בני המשפחה לפי גילם ויכלתם והם לא עושים לנו טובה" כשהם תורמים למטלות הבית.

אהבתי את הרעיון שלך, תבשיל ! רושמת לי לאימוץ עתידי (הבעיה היחידה - אין לנו עוזרת אז איך נפטר אותה ?)

[ילדת_טבע*]

יש עוד דפים בנושא הזה? אנחנו מחפשים רעיונות. ביתנו בת השלוש וחצי מאוד רוצה בובת קואלה. לאור העובדה שהיא כבר קיבלה מתנות לרוב בתקופה האחרונה החלטנו שלקואלה הזו היא תשלם מכספה. עד כה היא היתה מוצאת שקל פה ושקל שם (או כמה אגורות) ואוספת אותם בארנק עד שהיה לה סכום מסויים למשהו, תמיד דברים קטנים כמו בועות סבון או זיקוקים שזמן החסכון שלהם הוא אפסי. הפעם עליה לחסוך 30 ש"ח.
הרעיון הזה של דמי כיס סתם ככה לא כל כך נראה לי כי זה צריך להיות שכר, כמו בעולם האמיתי מצד אחד ואילו מצד שני כמו שכתבו למעלה, לתת לה תשלום על מטלות זה לא נכון בכלל. על מה ילדה בת שלוש וחצי יכולה לקבל תגמול כספי שהוא לא חלק מהמטלות הרגילות שלה (היא לא יכולה לעשות בייביסיטר או לרחוץ את האוטו... עכשיו האיש ואני צוחקים "מסז'!").
אודה על כל רעיון.

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

האמת נראה לי די הזוי ש"תשלם מכספה"
אולי פשוט כדאי להסביר לה שתקנו לה ביומולדת הבא או בפורים או באיזה מועד והזדמנות
חגיגית.
למה שתכניסו אותה לעולם האמיתי. תנו לה עוד כמה שנים של פיות וגמדים וקסם. למה היא צריכה להתעסק עם כסף
כבר עכשו? מאוד השרדותי בעיני.
@}

[עוברת_אורח*]

_אולי פשוט כדאי להסביר לה שתקנו לה ביומולדת הבא או בפורים או באיזה מועד והזדמנות
חגיגית_
מסכימה מאד. הזמן שיעבור עד אז גם יאפשר לבחון אם מדובר בגחמה זמנית או במשהו שהיא באמת-באמת רוצה.

[תמרול_ה*]

אנחנו נותנים דמי כיס של 5 ש"ח בשבוע. הבנות מבקשות לקבל את זה ב- 20 ש"ח אחת לחודש.
זה מאפשר לנו לומר להן כאשר הולכים למקום כמו הקניון, שיש דברים שאנחנו קונים, ודברים אחרים אם הן רוצות - מדמי הכיס שלהן.
כך הן מהרהרות אם שווה להן או לא, ומשחררות אותנו מ"תקנו לי"... זה מאד הקל עלינו ותרם להבנה שלהן את הכסף.
לא יאומן מה הן מצליחות לעשות עם הכסף, הן איחדו קופות למשימות משותפות, והתארגנו ממש טוב עם זה, וגם מאד מאד נהנות מזה.
גם אני לא חושבת שצריך לשלם על עבודות הבית. הן חלק מהמשפחה. ואני לא מאמינה ב"סחר" כזה... מרגישה שהן ממש נהנות ממה שהן עושות בבית, ואם זה יהיה תמורת תשלום זה יוריד מהכיף.

[ילדיי_אהוביי*]

אפשר להסביר לה את נושא התקציב המשפחתי (משכורת של אבא + הוצאות) ואת החלוקה הנבונה שלו.
לתת לה דוגמאות שגם אמא ואבא רוצים כל מיני דברים ולומדים לחכות עד שיתאפשר.
(בינתיים אפשר לצבוע דפי צביעה של קוואלה ולתלות על הקיר או לכרוך ולחבר סיפור.)

[ריש_גלית*]

תמרול ה, מעניין אותי - על איזה גיל מדובר?

ילדת טבע, הבכורה שלנו, בת חמש, התחילה לאסוף בקבוקים שאפשר להביא למכולת/סופר ולקבל 25 א"ג לבקבוק (בקבוקי שתייה קטנים או בקבוקי זכוכית גדולים של יין וכו'). בינתיים עוד לא הצלחנו לתרגם את זה למשהו שהיא תקנה לעצמה, אם כי יש לה תוכניות - לקנות לעצמה קופת חיסכון... אנחנו כמובן עוזרים לה לאסוף.
גם אני נגד תגמול על מטלות. ובינתיים אני גם נגד מטלות. נראה מה אחשוב וארגיש כשהם יהיו גדולים יותר.

[תמרול_ה*]

ל ריש גלית, הן בנות 7 וחצי ותשע. דמי כיס יש בערך שנתיים, אולי יותר.
ההקלה בקניון מורגשת בעיקר בשנה האחרונה.

[עוברת_אורח*]

אפשר להסביר לה את נושא התקציב המשפחתי (משכורת של אבא + הוצאות) ואת החלוקה הנבונה שלו.
ומה אם התקציב המשפחתי כן מאפשר את הרכישות האלו? אז צריך לקנות לילדים מה שהם רוצים בלי הגבלה?
(ברור שלא, אני רק מנסה להראות שצריך נימוק יותר טוב)

[יפעתוש*]

שאלה אח גדול שמנסה להעביר מטלות לאחותו הגדולה בתמורה לתשלום זעום?
אח בכור בן 12, אחות בת 9 מקבלים כל חודש דמי כיס, בנוסף ישנם מטלות משפחתיות לכל אחד, החשש והדילמה אם להתערב במסחר בינהם או לא, פחות מפריע לי שהוא מנסה להתחמק מהמטלות (הוא ילד ממש טוב ועוזר 555), קצת מלחיץ אותי שהיא מסכימה לעבוד במקומו למרות שהיא יודעת להעריך שהסכום ממש קטן.

[פלונית*]

(משהו בתאור העלה בי חיוך.
נשמעים ילדים נהדרים...)

[יעלי*]

אצלנו התערבתי כשזיהיתי ניצול. הודעתי להם שעסקאות שמערבות כסף צריכות לקבל אישור הורי.

[יפעתוש*]

היי פלונית הם בסה"כ ממש בסדר, גם כשרשמתי ראיתי שזה לא בעייתי כמו שהרגשתי באותו הרגע.
יעלי אין להם עדיין עסקים או עסקאות פרט לנסיון מכירת המטלה שלו, בכל מקרה זה בדיוק השאלה אם כדאי להתערב או שלא, הכלל אצבע שלי הוא לא להתערב אבל איתה אני חוששת שהיא הולכת לכיוון המרצה (PLEASE), ואני די חוששת מיזה משום שהייתי במקום הזה והיה לי קשה להשחרר.

[דפנה*]

אני חוששת שהיא הולכת לכיוון המרצה (PLEASE), ואני די חוששת מיזה משום שהייתי במקום הזה
גם אני הייתי במקום הזה, וגם אותי האחים הגדולים התחילו לנצל פעם, ומהר מאוד אבא שלי קלט מה קורה והתערב בדיוק כמו שיעלי אמרה - הודיע להם ולי שעסקאות שמערבות כסף צריכות לקבל אישור הורי{{}}. ואפילו ביטל רטרואקטיבית הסכם לא הוגן שהגענו אליו.
כילדה, אני זוכרת את זה כהקלה אדירה.

הכלל אצבע שלי הוא לא להתערב
אם את מתלבטת לגבי העיקרון הזה, אולי תכתבי עליו משהו - למה, מתי, כמה, איך, מה גרם לך לגבש אותו, איפה מוצדק בעינייך להפר אותו, וכל הרחבה אחרת שעולה בדעתך @} אפשר ללוש את זה קצת ביחד.

[יולי_קו]

בקשר למטלות הבית מרגיש לי לא נכון למכור ולקנות. נראה לי שאפשר לפעמים להתחלף.
הסיבה: טוב שכולם ידעו לנקות הכל, אך אפשר לכבד העדפות אישיות (מישהו מעדיף לנקות מטבח, והשני לא אוהב את זה ומעדיף לנקות אמבטיה), כמובן בהתאם לגיל וליכולת הילדים (לא חייב להיות שווה).

[יפעתוש*]

היי דפנה, מעניין אותי אם אביך התערב בהרבה מקרים או שזה היה חריג, האם את הרגשת בזמנו מנוצלת ולא הגבת או שרק אחרי שאבא שלך התערב הבנת ש"עבדו עליך"?
כבת להורים ממש אהובים ומתערבים קיבלתי החלטה שעברה אישור גם של בנזוגי שנתערב כמה שפחות, המקרים היחידים שאנחנו מתערבים זה כאשר יש אלימות (כמעט שלא קורה) או שאין עזרה הדדית האח לא מוכן לעזור לאחותו במקרי הצורך מחוץ לבית (לפני שנים היה ויכוח חברתי שהוא לא עמד לצידה והתערבנו). וזהו לא מתערבים לא ביחסים שלהם עם החברים או עם המשפחה (שזה קשה מאוד לא להתערב), כמובן לא בבחירות שלהם, בתחביבים או אפילו לבימודים ובחוגים, עבודה ממש קשה על עצמי ובכל זאת אני מרגישה שאני די מצליחה (יש כמה מעידות קלות על יחס לחברות או לבני משפחה מבוגרים).
יולי קו מרגיש לי לא נכון למכור ולקנות מבחינתי אין בעיה כל עוד זה במסחר הוגן אני מאמינה שזה יכול להיות שיעור טוב.
המטלות היה מבוססות גיל אבל הקטנה התעקשה (חשד שלי שאחיה דחף לזה) לעשות את אותם מטלות שלו, יש כמובן תחלופה והם מסתדרים בינהם כשהם לא יכולים לבצע (חוג\טיול\חברים) הם מחליפים או מבקשים שינוי מאיתנו.

[דפנה*]

מעניין אותי אם אביך התערב בהרבה מקרים או שזה היה חריג
הוא לא התערב בהרבה מקרים, אבל זה גם לא היה ממש נדיר. התערב בפעמים שהרגיש שנעשה למישהו עוול.
צריכה לציין שהוא גם לא היה נוכח הרבה... ואהבתי את הזמנים שהיה נוכח, מכל הבחינות.
לאמא שלי, שהייתה נוכחת תמיד, הייתה גישה מאוד נחרצת לא להתערב - כמעט בשום מצב. זה הגיע בחבילה אחת עם נוקשות כללית. שיטת אדלר ...

האם את הרגשת בזמנו מנוצלת ולא הגבת או שרק אחרי שאבא שלך התערב הבנת ש"עבדו עליך"?{{}}
לא בטוחה שמנוצלת זו המילה. הרגשתי שנפלתי בפח, שאבוד לי... ושאין לי איך לסגת. לא חשבתי שעבדו עליי, חשבתי שאני בצרות.

כבת להורים ממש אהובים ומתערבים קיבלתי החלטה
מבינה מאוד. כל אחת הולכת לצד ההפוך משריטות ילדותה... מאחלת לשתינו שנמצא את האיזון הנכון לנו ולילדינו @}