דכאון אחרי לידה

[רוצה_לצאת_מזה*]

אני חושבת שאני מאבחנת אצלי דכאון.
התינוק שלי בן 10 חודשים.
והילד "הגדול" בן 3 וחצי, לא בגן.
אין לי חשק לשחק אתם.
הגדול מציק לקטן בכל שניה שמתאפשר לו.
אני רק מעבירה שניות - דקות - שעות - ימים
ומחכה שהזמן יעבור ויעבור, ובינתיים אני לא ממש מתפקדת כאמא,
חוץ מלכעוס ולהיות עצובה על היחס הנורא שהגדול מעניק לקטן.

אין לי עזרה (ניסיתי לבקש ממי שיכולתי ונעניתי בסירוב),
והאיש שלי טס כל כמה שבועות לשבוע פלוס.
קשה לי.

הייתי רוצה סדר יום קבוע, בו האיש מגיע בשעה קבועה,
ושאני יודעת שהוא תמיד תמיד נמצא אתנו בלילות הקשים (ובהרדמות המתישות ובבקרים הקשים).
אני יודעת שזה לא יקרה.
אני לא מצליחה למצוא כוחות לילדים האהובים שלי.
אני ממש מרחמת עליהם.
הם כל כך מתוקים וכל רצונם הוא להינות ממני ומהחיים.
אבל אי אפשר להינות ממני.
אני כבויה מבפנים.

לא רוצה ללכת לטיפול.

אולי יש למישהו מלות עידוד, שהמצב ישתפר כשהקטן יגדל?

[רוצה_לצאת_מזה*]

יעזור לי מאוד לקבל הצעות לפעילויות ליד הבית לילדים בני 3 וחצי ו- 10 חודשים כשאני לבד אתם.

[לירי_יער*]

שלום לך יקרה
אני שמחה קודם כל שאת כותבת את הדברים. לפעמים לכתוב קצת מפנה מקום.
יש הרבה פעילויות לעשות עם ילדים בבית
נראה לי שאת מרגישה שאין לך כוח נפשי להעסיק אותם
אולי פרחי באך יכולים לעזור?
זה סוג של טיפול שיכול להיות טיפול עצמוני.
MUSTERD
יכול לעזור ויש עוד תמציות- לדיכאון . אולי גם לאשמה.
עם הילדים את יכולה לצייר
לבנות בקוביות
לצאת לטיול- אני לא בארץ אז לא יודעת מה מזג האויר-
לבשל.
גם אני כרגע עם 3 ילדים בבית, אז אני יודעת כמה זה יכול להיות עמוס ריגשית.
אולי למצוא עוד משפחות בחינוך בייתי.

• מנסה לחשוב על עצמי לפני 4 שנים-

המעבר מילד אחד לשניים יכול להיות מאוד אינטנסיבי.
פנקי את עצמך במסז , או באמבטיה עם ספר טוב.
אולי בכל זאת תשקלי לפנק את עצמך באיזו סדרה של טיפולים נעימים -לאו דוקא חטטניים.
תרגישי טוב
זאת תקופה שעוברת
את לא באמת לבד-הנה אני כותבת לך.....חחח....
כל הטוב שבעולם
לירי

[פלונית_אלמונית*]

יש סיכוי טוב מאוד שהמצב ישתפר. אפשר קצת לנסות להאיץ את המועד. חבל לסבול.

הנה קישור לעמותה שאולי תוכלי להעזר בה :

http://www.elah.org.il/content.php?id=142

אולי את מסכימה לכתוב קצת על חוסר רצונך בטיפול ?

בכל מקרה אחשוב עלייך עוד ואתייחס שוב בהמשך !

[פלונית_אלמונית*]

אופס, ראיתי שטעיתי בקישור, אני כבר שולחת את הקישור הנכון

[פלונית_אלמונית*]

רשת תמיכה שלאחר הלידה. ארגון שהוקם לפני כתשע שנים המונה כמאה מתנדבות מכל הארץ שנרתמות לתמוך בנשים שסובלות מדכאון אחרי לידה
מס טלפון מעודכן של ניצה-0253232810

[ניצן_אמ*]

1. לישון כמה שיותר.
2. לצאת המון לשמש, ממש בכח.
3. לעשות איזשהי פעילות גופנית (יוגה)
4. לעשות בירור תזונתי מעמיק.
5. דיקור.
6. לדבר על זה - להגיד שאת בדכאון אחרי לידה לכל מי שרלבנטי, לא להסתיר. להתייעץ, לחקור, לחפש, להיות בטיפול-דיבור כלשהו.
7. למעט ולהפחית שהייה מול מסכים דרמטית.
8. לפרגן לעצמך בטלה, טייק אוויי, זמן אישי, עזרה בבית/עם הילדים.
9. לצאת החוצה למפגשים בכח. לא חייבים משהו מובנה או רב משתתפים. חברה אחת, מחצלת ופארק.
10. לא להרגיש אשמה/כעס עצמי על זה שזה המצב, כי זה רק חופר אותך יותר עמוק בבוץ וזה לא מועיל.
11. אם זה רלבנטי - לזכור שהגדול ממש זקוק לראות אותך מפגינה אהבה לקטן. לנסות להסתיר את האהבה של אמא לתינוק ממש ממש מזיק לילד גדול. זה מביא המון שיחרור למערכת, ומנקז טון אשמה.
12. לחכות.
13. לברך על כל רגש שבא, גם עצב ובכי, גם שמחה קטנה פה ושם, כולם ניצנים של חיים, של תחושות, של נורמליות.

יהיה טוב

[ניצן_אמ*]

9א. לא להתבייש להגיד "אין לי כוחות להוציא את עצמי מהבית. מחר תתקשרי לנענע אותי בבוקר."

1. פרחי באך (לא ניסיתי בעצמי)
2. להזמין אורחים לישון כמה ימים. חברה טובה, אמא, כל מי שיכול להכניס איזון טיפה ולשעשע את הילדים ולתת לך זמן לשבת בשמש ולא מול מחשב.

[פלוני_אלמונית*]

לעשות איזשהי פעילות גופנית (יוגה)
הליכה, נשיאה במנשא...

[בתנועה_גלית*]

נשמע קשה מאוד. אני רק עם ילדה אחת וכמוך עם אפס עזרה ולא קל לי בכלל. אני כל כך מבינה אותך.

יש משהו שאת עושה בשביל עצמך, שלא קשור לילדים? בשביל שיהיה לך כוח את צריכה להתמלא במשהו, משהו שהוא רק שלך, רק עבורך.
יש לך חברות/מישהו לדבר איתו?

אם תפרטי קצת יותר יהיה יותר קל להתייחס ספציפית לעזרה שאת צריכה.

לגבי פעילויות ליד הבית, גם אני תמיד באותה בעיה, כבר חרשנו את כל הגינות כאן, אבל זה מה שיש לעשות, גינות, אולי חוג אחד ואיזה חבר או שניים לבקר. בעיקר להיות סתם בחוץ, כמה שיותר, זה מה שהקטנה שלי אוהבת.

[אסנת_ש*]

נשמע מאוד קשה וכאב מה שעובר עלייך.
התחושה הזו של הלבד.התחושה של"כבוייה". הרצון שלך לתת, לאהוב ולשמוח. שלא מתאפשר לך.
קראת לדף דכאון לאחר לידה. ז"א שהכרת במצבך, וזו לדעתי כבר רוב הדרך להחלמה.

_לא רוצה ללכת לטיפול.

אולי יש למישהו מלות עידוד, שהמצב ישתפר כשהקטן יגדל?_

את לא חייבת "ללכת" לטיפול. אבל מאוד כדאי לך לטפל בעצמך. כי אני לא חושבת שדיכאון לאחר לידה מתפוגג אם לא מטפלים בו.
אני חושבת שהמצב הזה הוא חלון הזדמנויות עבור האישה לעצור ולבדוק מה קורה בחייה. מה היא מחביאה כל השנים, מה רוצה לצאת.
אני יודעת שקשה להסתכל על זה כחלון הזדמנויות כי זו תקופה קשה מאוד מאוד.
לטפל זה לדאוג לך. לאהוב אותך. להיות עם עצמך. זה דבר ראשון. זה יכול להעשות בהרבה דרכים. @}


אגב יש גם את הדף דיכדוך אחרי לידה

[ענת_קדם*]

כל הכבוד על האומץ לדבר על הדברים וגם להתבונן בהם.
לי לקח חצי שנה להודות שיש סיכוי שמשהו "לא בסדר" אצלי. ואכן הלכתי לטיפול. זה אכן לא קל להזיז את עצמך למקום של טיפול.
אני זוכרת שזה נראה כמו מטרה שגם צריך להשקיע בה אנרגיה ומאיפה אביא אותה?! עזר לי שחשבתי שאני באה לנוח בהתחלה. רק כדי לשכנע את עצמי ללכת.
בזמנו גם אני ביקשתי עזרה אפילו אמרתי שאני עצובה כל הזמן לקרובים לי והייתה מן התעלמות מצדם. בדיעבעד (לא מצדיקה אותם) אני חושבת שאני העלמתי ממצבי אז גם הם היעלמו.
בי טיפלה חני בונה שהצליחה בהכלה אין סופית להעביר אותי למקום אחר בחיי. רק כשהייתי מוכלת ואהובה העזתי להתבונן ולראות מה קורה שם בפנים.
אם יש לך שאלות מוזמנת לדף הבית שלי.
ענת

[ניצן_אמ*]

בזמנו גם אני ביקשתי עזרה אפילו אמרתי שאני עצובה כל הזמן לקרובים לי והייתה מן התעלמות מצדם. בדיעבעד (לא מצדיקה אותם) אני חושבת שאני העלמתי ממצבי אז גם הם היעלמו.
בדיוק בגלל זה
לדבר על זה - להגיד שאת בדכאון אחרי לידה לכל מי שרלבנטי, לא להסתיר. להתייעץ, לחקור, לחפש, להיות בטיפול-דיבור כלשהו.

מצטערת שיצאה לי רשימת מכולת. כל אחד מהדברים האלה היא השג ענק שלוקח לפעמים חודשים ארוכים להשיג. אבל עוזר שיש מטרות. ברגעי ריק גדולים, ממש רק להתרחק ממסך, לאכול, לפתוח חלון שתכנס שמש זה כבר טון.

[פלונית_אלמונית*]

מה שלומך היום ?

[רוצה_לצאת_מזה*]

תודה רבה.

מיד אחרי שכתבתי הרגשתי כבר יותר טוב.
יש לי רגעים מאוד קשים, בעיקר כי הגדול עובר קשיים רגשיים ופיזיים בעצמו ומדאיג אותי לא מעט,
אבל בגדול אני מצליחה להשאר יותר רגועה ולא לצעוק על הגדול כל הזמן.
לשחרר קצת יותר בעניין הקשר ביניהם.
אולי זה קשור לזה, שהקטן כבר לא כזה קטן ובקרוב מאוד יוכל גם לעמוד על שלו בעצמו.

[פלונית_אלמונית*]

מיד אחרי שכתבתי הרגשתי כבר יותר טוב. יופי, אני שמחה. יחסים בין אחים זה דבר לא פשוט. ולהיות אמא לאחר לידה גם לא פשוט... מקווה שהאיזון המחודש עבור כולכם ינכח במהרה.

[או_רורה*]

לאמהות שחוות דיכאון לאחר לידה או דכדוך או עצב ....

נפתחת קבוצה לאמהות בדכדוך לאחר לידה - בתל אביב ובגבעתיים.
בהנחיית פסיכולוגית קלינית.

בקבוצה יהיו 5 בנות לכל היותר, והיא תיפתח בסוף ספטמבר.

לפרטים אני בנייד - 0544-973503 ענת או בדפבית.
וכאן -
http://www.facebook.com/pages/%D7%9C%D7 ... 330?ref=hl

[אל_הלב*]

הי ענת

איפה המפגשים הולכים להיות בתל אביב וגבעתיים?
באיזה יום ושעה?
כמה זה עולה?
תודה

[או_רורה*]

שלום אל הלב.

הסדנה עתידה להתחיל באוקטובר בתל אביב.
היא תמנה 4 מפגשים, והמחיר יהיה מחיר הרצה:)

מוזמנת להתקשר.
ענת

[נוודית*]

פרויקט מעניין:
האם תוכלו לזהות שהאם הזו סובלת מדכאון לאחר לידה?

[אל_הלב*]

פרויקט גאוני, חשיפה תנרמל את הגיהנום הזה שכל כך הרבה נשים חוות אחרי לידה, יותר ממה ש"מותר" להודות לפי הנורמה החברתית.
גם אני עדיין בשוק טוטאלי כשרואה תמונות שלי עם הקטנה מהתקופה הנוראית הזו, לא ניתן לראות בתמונות דבר וחצי דבר מהגיהינום שחוויתי 24/7 במשך 10 חודשים רצופים. הזוי. יש גם סרטוני וידיאו שאני מתלהבת ממנה באמת, מכל חיוך, תנועה, מבט שלה שלא ניתן להבין איך היו רגעים כאלה כשהרגשתי כל הזמן רע נורא.
כאילו גם התפקוד הזה והחיוך לתמונה הוא רק מסיכה למה שעוברת עליך בפנים, סוג של פייק איט טיל יו מייק איט.
הזוי. לא מצליחה להבין את זה, אבל זו האמת.
חוויתי דיכאון קשה וחרדות קשות ומחשבות אובדניות ומצוקה אמיתית ומבחוץ זה לא היה נראה ככה.
כנראה שאפשר לתפקד על אוטומט גם כשמרגישים הכי רע בעולם.

[רותם_סנדק*]

אל _הלב יקרה מאוד, המילים שלך גורמות לי לצמרמורת.

[אל_הלב*]

רותם אהובה, את זרקת לי חבל הצלה חובק ומגן כל כך באותה התקופה ואני עד היום כל כך מודה לך על זה ומעריכה אותך.
איך הגעת אלי הביתה, מבלי שהכרת אותי (אלא רק מהכתיבה הזועקת שלי לשמים פה בבאופן) והיית לי לחברה, כל כך חכמה, מכילה ומבינה.
שתדעי לך שעד לפני חצי שנה כל פעם שהיה לי קשה נזכרתי בבת המקסימה שלך ובמשפט שלך: "בסוף ונורא מהר הם גדלים ומגיעים לגיל שנתיים"
והיה לי אופק לצפות לו. ואכן מגיל שנתיים הכול נעשה הרבה יותר כייף זורם ופשוט איתה והיום כשהיא בת שנתיים וחצי זה תענוג צרוף (יחד עם העקשנות הבריאה שלה והאתגרים שהילדה החכמה שלי מציבה לי) ואני מאוהבת בה לחלוטין.
את גם אחת הסיבות שהרשתי לעצמי לבסוף לקבל טיפול תרופתי ולוותר על ההנקה (שלא ממש הצליחה לי) שגרמה לי סבל נוראי.
אין לי מילים להודות לך. את בחורה מדהימה. פשוט הצלת אותי.
נהנת לראות את המשפחה המדהימה שלך הולכת וגדלה בפייסבוק, מזל טוב ליומהולדת 7 של הבכור.

אפרופו העניין שלא ניתן לראות על האדם מה הוא באמת עובר בפנים, זוכרת שאיך שנכנסת אלי הביתה אמרת לי שאני נריאת ממש בסדר וטוב, שאפילו התלבשתי והתאפרתי.
אמרתי לך שזה רק למראית עין ובגלל שבאת.

מקוה שעוד יצא לנו מתישהוא להיפגש.
חיבוק ענק

[רותם_סנדק*]

וואו. אני מתרגשת עד דמעות.
אני חושבת שאני לא סתם מסתובבת לי עכשיו בין דפי הדכאון.
ותודה שאת מזכירה לי שהם גדלים מהר ושבגיל שנתיים זה אחרת.
תודה על המילים הטובות, הן מחממות לי את הלב.

[אל_הלב*]

מאחלת לך שהתקופה האינטנסיבית והסוערת תעבור במהרה ושתתחברי לעוצמות שלך.
את כבר אמא מנוסה עם "תעודות" על שני ילדים גדולים יותר מקסימים ויחודיים מאוד.
אין לי ספק שגם הקטן יביא אור גדול למשפחה שלכם.
בינתיים תרשי לעצמך להתמך ולהעזר כמה שיותר בנשים, חברות, שכנות, משפחה ולקחת גם זמן לעצמך, להזין את הנפש והגוף שלך.
אם תצטרכי איזו שהיא עזרה ותמיכה אני תמיד פה בשבילך

[טלי_ב*]

נוודית, תודה על הקישור. אהבתי מאוד.
הרבה פעמים יש לי תחושה שאצל אחרים הכל עובר חלק יותר, פשוט יותר ורק אצלי הכל מורכב ומסובך.
תזכורת טובה לכך שאנחנו לא באמת יודעים מה מתחולל אצל אחרים בתוך הנפש.
וגם לניכור שאנחנו חיים בתוכו, שבו רבים כל כך מאיתנו חווים קשיים דומים ובכל הרבה פעמים אנחנו לא משתפים ולא תומכים ונתמכים. באמת, קורה לי הרבה שאני משתפת מישהו באיזשהו קושי שלי וזה פותח אצל השני איזשהו סכר (או לפעמים זרזיף, גם זה משהו) של רגשות קשים.