מיכל בז
_אבל בשביל לגדל נערות שלא מסירות שיער, את צריכה קודם לא להסיר שיער בעצמך. ובזה את הופכת את עצמך לסמל של מאבק כל הזמן, בצורה מתישה ביותר. ומכיוון שגם ככה את אישה ובחברה שלנו כל הזמן מסתכלים עלייך בצורה כזו או אחרת, הרי שהדבר האחרון שבא לך לעשות הוא שיסתכלו עלייך אפילו עוד יותר ובעוד יותר שיפוט. ומכיוון שאת יודעת שאת לא בנויה לזה ואת לא סמל של מאבק, אלא כולה בן אדם, את נמנעת. ויש בזה שקט שאני מקווה שאני אוכל להעביר לבתי העתידית - אי אפשר להילחם בכל החזיתות כל הזמן, לפעמים עדיף להשלים עם מצב שהוא לא משהו-משהו מתוך בחירה מודעת..
זה כל הסיפור. (היו לי הרבה ויכוחים עם עצמי בעניין.) ואם לך
בת אש?, יש אנרגיות מספיקות בשביל זה - תבורכי. אני מורידה את הכובע בפנייך_
מיכל, וכדי לגדל ילדים בחינוך ביתי לא צריך להפוך לסמל של מאבק? וכדי להניק? תמיד תהיה את האחת שלא מניקה שתראה זאת כהתרסה, כמאבק.
למה, כשאני לא עושה כלום, מתנהגת בצורה הכי טבעית, אני "הופכת לסמל של מאבק"? אני לא נאבקת, אני פשוט חייה את החיים שלי. המסר שלהיות אני זה להיאבק לא טוב בהרבה מהמסר שאישה היא אובייקט מיני.
אני לא נאבקת באף אחד. אין מסביבי את האנרגיות האלו, והפלא ופלא, לא זכיתי כלל לתגובות שליליות. הרוב לא העירו כלל, וכמה נערות אמרו שהן מקנאות ביכולת שלי להתעלם מהלחץ החברתי.
לדעתי זה עניין של אנרגיה - אם את מאמינה שלא להסיר שערות זה להיות סמל למאבק - גם אלו שמסביבך יתייחסו עלייך כך. ואם אני לא מאמינה בזה, אז אנשים מסביב פשוט לא יתייחסו.
מצ'רה
_ולגדל ילדות בסביבה בה לא מסירים שיער, ויש להן קהילה של חינוך ביתי שיכולה לתמוך במהלך
איפה יש סביבה/קהילה כזו? כל אחת פה גרה במקום אחר... _
מצ'רה, אמהות בחינוך ביתי מפגישות את ילדיהם על מנת שתהיה להם חברה. זו קהילה. יש כמות מוגבלת של אנשים שהם קבוצת הייחוס של האדם, שאדם משווה את עצמו עליהם, הקבוצה שהיא "אנחנו". וכמו שנשים דתיות בסביבה חילונית תלבשנה חצאיות ארוכות וחולצות שלושת רבע, ותרגשנה שייכות לקהילה שלהן - הקהילה הדתית, כך גם בנות לאמהות באופן (ואני מודעת שזו לא הקבוצה הכי הומוגנית בעולם. אם למישהי יש מושג טוב יותר - אשמח לאמץ אותו) אם תשוונה את עצמן לאמהותיהן שלא תסרנה את שערן, ולחברותיהן שחלקן גם הן בנות לאמהות באופניות, לא תרגשנה יוצאות דופן, לא תגשנה את הלחץ החברתי להוריד שיער.
ענת ג
מוליד מצב בו את חיה בסוג של _ מאבק כל הזמן, בצורה מתישה ביותר._ כמו שמיכל כתבה, כי הצרכים שלנו משתנים.
את על באמת לא שמה לב כמה מעוות הוא המצב בו זה שאני לא-עושה-שום-דבר מתפרש כמאבק? אני לא נאבקת! אני פשוט חייה.
אמא נמרה אבל בשביל לגדל נערות שלא מסירות שיער, את צריכה קודם לא להסיר שיער בעצמך
מספרת על עצמי, כדי להרחיב את הדיון -
כשהייתי ילדה ולאחר מכן נערה ראיתי תמיד את אמא שלי מסירה שערות מהרגליים (אצלנו היה רגיל שהבנות רואות את אמא מתקלחת). עד אמצע שנות העשרים שלי זה לא היה משהו שהיה לי חשוב בכלל, כאילו לא קשור אלי. זו עושה כך וזו עושה כך. אחותי הקטנה יותר התחילה להוריד שיערות ברגע שאמא שלי הרשתה (משהו- עשרה) אחותי הצעירה ביותר ניסתה להתחיל כבר בגיל 5...
איפשהו בין גיל 18-25 גם אני ניסיתי לגלח את השיער בכל מיני מקומות. היו מקומות שזה נתן לי הרגשה טובה, והיו מקומות שפעם אחת הספיקה להבין שטוב לי גם עם שיער. מאז יש מקומות שאני מגלחת ויש מקומות שלא. יש גם תקופות שמתאים לי יותר, ויש כאלה שפחות (דווקא בקיץ מתאים לי יותר שיער מאשר בחורף, אין בזה חוקים. אולי השנה יהיה אחרת).
אף פעם לא הרגשתי "לא בסדר", או שאמא שלי לוחצת עלי, או מראה לי מודל מסוים. אני חושבת שהתמונה הרבה יותר מורכבת מאשר אם אמא שלך הורידה או לא. אמא שלי שידרה לי תמיד "תעשי מה שנוח לך, את בסדר גמור איך שאת". זהו. מספיק. היא לא קנתה לי סכין גילוח והיא לא לא-קנתה לי. היא פשוט היתה שם בשבילי לא משנה מה אבחר.
עכשיו אני מגדלת בנים שרואים שערות, ברגליים, בבית שחי, שפם, ולפעמים לא רואים. מה הם לומדים מזה? שהם בסדר גמור ששערות זה רק מרכיב אחד של אשה, לפעמים נמצא, לפעמים לא. לא עניין גדול.
<אבל אם הבן שלי בקש ממני לשים לק " כמו אמא של", מה זה אומר?>
אמא נמרה, הדוגמא שלך עוזרת לי מאוד
אני משתמשת בה, כי אין לי דוגמא משלי.
את קלטת את המסר של אמא, של את טובה כמו שאת. אבל הדף הזה נפתח בדיוק משום שהעולם מסביב משדר את ההפך - את לא טובה כמו שאת, את צריכה לקנות את המוצרים X Y Z, והראות A B C, אחרת את מכוערת ולא סקסית ואישה לא נשית ולא ראויה לתשומת לב, ובכלל לכלום.
לו חיינו בעולם שהמסרים בו היו נייטרליים, הורים אוהבים עם דימוי גוף טוב היו מספיקים כדי לגדל ילדה בריאה בנפשה. אבל מסביב יש כל כך הרבה מסרים שליליים, שהמסרים מצב ההורים צריכים להיות חזקים במיוחד. ויש מספיק סיפורים על נערות שחלו באנורקסיה למרות שהיה להן בית תומך, כי המסרים בחוץ חזקים יותר.
המסר שלך יוכל לעמוד בזה שהחברים של הילדה שלך, או סתם אנשים ברחוב, יצחקו עליה כי היא לא הסירה שיער?
הילדה שלך, הנערה, היא עדיין לא אישה מבוגרת, היא פגיעה הרבה יותר. ויש בנות שתהייינה מספיק בטוחות בעצמן, ויש כאלו שאישור הסביבה חשוב להן יותר, והן עלולות לפגוע בעצמן כדי להראות יפות. ובמקרים כאלו, מספר של "תעשי מה שנוח לך" פשוט לא מספיק. כי אם "נוח לה" לא לאכול כדי לרזות?
בשמת א
_ואולי הן קבוצה מוגדרת היטב של נשות באופן, אבל בשמת היא לחלוטין אשת באופן, ואחת מאושיות האתר. ואם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר?
תעשי לי טובה ואל תהפכי אותי בלי לשאול אותי לאיזו דמות מופת מושלמת
אני כמו שאני._
לא הפכתי אותך למושלמת. אין בנות חווה מושלמות. אבל אני מאמינה שאת דמות מופת. ובהחלט דוגמא לאישה ראויה להערצה
(התכוונתי לכתוב אין ולא הן)
_אה, אבל בת ה-14 רוצה שאלמד אותה לגלח.
היא אמרה שכל החברות שלה כבר מורידות מזמן ולא נעים לה להיות היחידה יוצאת הדופן.
מה אני אגיד? לא הכל קשור לאמא._
ןזה בדיוק העניין! שלא הכל קשור לאמא, שיש מסביב סביבה, ושהבת שלך לא מרגישה בנוח כמו שהיא, ומרגישה שהיא צריכה לשנות משהו - לגלח שיער - כדי להיות בסדר, כדי שיהיה לה נעים. זו בדיוק המציאות השלילית שאני לא רוצה שתהיה. זו שכל כך קשה למנוע, כי המסרים של הסביבה חזקים מאוד.
_מניין הגיע רעיון הלק? אין לי מושג. אולי מהחברות במקהלה. אבל עובדה שרבות מהן גם מתאפרות ובתי לא מעוניינת.
מה שאומר שקודם כל הילדים שלנו הם לא עותקים שלנו, וגם לא של אף אחד אחר.
הם רואים דברים מסביב.
חלק מהם הם מאמצים, חלק לא. _
כמו שאת מתארת את זה, זה נשמער נייטרלי. כאילו הלחץ על הבנות לא חזק מהרבה מהלחץ על הבנים, כאילו לא שופטים את הבנות על מראן החיצוני הרבה יותר מהבנים, כאילו מה שהם מאמצים זה נייטרלי, ולא מודל יופי מעוות של נשים שנראות כמו ילדות קטנות. מה יקרה אם בפעם הבאה הבת שלך תגיד שהיא מרגישה לא בנוח כי היא לא עושה דיאטה, וכל החברות שלה כן?
).