דיון בשיפור השלטון בישראל

אנונימי

דף וכחני

"בכל דף ערך יש הפנייה לדף דיון צמוד" / עדי רן, דף ערך.
זהו דף הדיון של הדף שיפור השלטון בישראל.

האם יש חפיפה חלקית, ואיזו בדיוק, עם "התנועה למען איכות השלטון בישראל"? זו שהוציאה מדבקה נועזת "האיכות כן קובעת".

כן, חלקית.
שנינו רוצים לקדם את השלטון בישראל.

כאן מתפצלות דרכינו, כי יש שתי סיבות לבעיות בשלטון: חוסר רצון ו חוסר יכולת.
==התנועה למען איכות השלטון בישראל ==
(זה שמה המלא והאתר שלה)
התנועה מתמודדת עם חוסר רצון לשיפור: שחיתות בכספי ציבור ובמשאבים לאומיים (כמו החופים או זכויות על קרקע), מינויים לא ראויים ובפרט מינוי מקורבים ונפוטיזם, ונהלים לא תקינים ככלל.

[h=3]

הדף של שיפור השלטון בישראל[/h]
עניינו של הדף הוא חוסר יכולת לשיפור.
חברי כנסת ושרים מוסריים ואידאליסטיים אשר רוצים להביא את משרדיהם ואת המדינה למקום הרבה יותר טוב, אבל לא יודעים איך. במקרים רבים הם חושבים שהם יודעים, והם טועים. חלקם חסרי נסיון בתחומם, לחלקם יש דעה לא נכונה על האופן שצריך לנהל דברים, חלקם הולכים שולל אחרי מקורבים אשר מעמידים פנים שהם יודעים.

הם יכולים לרצות לשפר את החינוך ולא לדעת מה יעשה את זה: העלאת שכר המורים? ביטול הקביעות למורים? הזרמת כסף למוסדות ההכשרה למורים? השתלמויות נוספות? שינוי בחינות הבגרות? הקטנת הכיתות? הגדלת בתי הספר? הכשרה למנהלים? פיקוח על היועצים? יותר עצמאות למנהלים ולמורים? יותר הכוונה והכנה של תוכניות לימודים? קידום מורים צעירים? שמירת המורים הותיקים? - איפה הנקודה הארכימדית, איפה אותה נקודת מינוף, אותו אילוץ, אשר שיפור בו ישפר את מערכת החינוך?
הם יכולים לרצות לשפר את השירות לאזרח במשרד הפנים, אך אין להם מושג מה מקור השירות הבעייתי, ואיך לשפרו: גיוס עובדים בפרופיל יותר גבוה? ביטול הקביעות? הדרכות על שירות? השקעה במנהיגות המנהלים? מיחשוב המערכת - CRM, אולי ממשל זמין? פישוט הליכים? גיוס יותר עובדים לאותם תפקידים? שינוי האופן שבו מודדים ומתגמלים ומקדמים את העובדים? אולי שינוי במבנה הקידום של המנהלים? מה צריך לעשות - אנחנו יודעים, אבל איך עושים את זה?
הם יכולים לרצות להקטין את תאונות הדרכים, אבל איך? האם על ידי העלאת הקנסות? הקטנת פרק הזמן מהעבירה עד הענישה? אולי על ידי הגדלת אחוז התפיסות? אולי פרסומות בטלויזיה? האם מה שיעזור הוא לחייב בדיקות כל חצי שנה, ולא כל שנה? ואולי תשדירים יותר אפקטיביים ברדיו ובטלויזיה? יכול להיות שלימודי הנהיגה לקויים, ויש לשנותם? אולי הבעיה היא בתשתית הכבישים? אולי יש פחות מדי קורסים של נהיגה מונעת? אולי שיטת הניקוד לקויה, או שהחוקים צריכים לאפשר שלילת רשיון על עבירות פחותות? הם רוצים להקטין את הקטל בדרכים, אבל לא יודעים איך.

באופן דומה, הם יכולים לרצות להקטין את השימוש בסמים ואת גביית דמי החסות, להקטין את האבטלה, לשפר את מוסר התשלומים במשק, לצמצם את היקף העלמות המס, לשפר את התדמית של ישראל בעולם וכן הלאה.
הרצון טוב, היכולת לקויה.

אני מודע לכך שהיומרה שאני מציג היא עצומה - לדעת איך לשפר דברים שאנשים חכמים ומנוסים ממני לא ידעו לשפר. ובכל זאת אני מאמין בכוחה של הדוקטרינה הניהולית הזו. התוצאות שלה פשוט מדהימות - אין לי מלה אחרת, כמפורט בספר "לי זה עולה יותר", עמוד 93, "התועלת הכלכלית מישום ניהול לפי אילוצים" (פרטים נוספים על הספר בדף שיפור השלטון בישראל, תחת הכותרת "מקורות צורת החשיבה בדף הזה").

אני במילואים, ולכן יקח זמן עד שאענה. לא זנחתי את הדף הזה, ולא אף דף אחר

עודד, תשמור על עצמך במילואים.

הבעיה בגישה שלך היא לא היומרנות אלא הנאיביות. חוסר הרצון הוא שגורר את חוסר היכולת כי מי שרוצה משיג את הידע, את היועץ או אפילו מנסה טועה ומתקן. מאידך, בתוך שרשרת האספקה של השירות הממשלתי מספיק שיש אחד שלא רוצה וכל השרשרת לא יכולה.

אני מריץ הרבה פרויקטים בממשלה, והכלל פשוט - איפה שיש מישהו שדוחף זה יוצא. תמיד אפשר לומר שאפשר היה יותר טוב אבל זה יוצא. ב-90% מהמקרים אין אחד כזה...

מי שרוצה משיג את הידע, את היועץ או אפילו מנסה טועה ומתקן.

מכל מה שלמדתי עד היום על ניהול אני בדעה אחרת: יש הרבה מאד פעילות בשטח אשר תוקפת בהמון כשרון, תנופה, רצון טוב ואנרגיה, ובעזרת המון כסף, את הבעיות הלא נכונות. פעילויות כאלו עושות הרבה גלים וכותרות, ולא משפרות כלום, או כמעט כלום.

דוגמאות לשיפורים מיותרים יש בספר NS]המטרה GetProdInfo[/po].asp?prodid=11781398 של אלי גולדרט (הקטעים על שיפור הנצילות, על הכנסת הרובוטים ועוד). מומלץ במיוחד.

אכן ספר מצוין, קראתי אותו לפני 15 שנה ועדיין זכור לי הרושם שהשאיר בי.

הבעיה היא שהספר מטפל בבעיות של פירמה יצרנית, ואפילו מדגיש מאוד את זה שלפירמה כזו יש מטרה אחת ודרך לבחון את התועלת של כל פעולה - התוצאה העיסקית. גם אם נבחן את הפעילות שאתה מדבר עליה, מאמץ מול מטרות לא נכונות, תמצא שהבעיה היא שבממשלה קשה להגדיר את אבן הבוחן לנכונות המטרות - שלטון יעיל וזול? שלטון אנושי ומתחשב? שלטון אגרסיבי והשגי?...

בכל החלטה שילטונית יש הכרעת tradeoff (אין מילה טובה לזה בעברית) בין עקרונות ולא רק בין טקטיקות ואין דרך לכמת את הערך הסופי של כל החלטה. נתת שלוש דוגמאות, ובכולן הבעיה הקשה היא בעצם הגדרת המדדים והאילוצים:

איך מודדים שיפור של החינוך? איך מכמתים אילוצים של ועדי עובדים? איך מתגמלים מורים טובים בפלונטר של מבנה השכר הציבורי, ובלי לפתוח פתח לשחיתויות שכר? איך ממנפים תלמידים מוצלחים בלי לפגוע בתלמידים חלשים ולהפך?
אפשר לרצות לשפר את השירות לאזרח במשרד הפנים, אך אין אדם שבסמכותו לשקול גיוס עובדים בפרופיל יותר גבוה מול מערכת מחשוב (סעיפים תקציביים שונים). ביטול הקביעות אינו אפשרי, וכד'.. ובכלל, כמה כסף מוצדק להשקיע בשיפור השירות של משרד הפנים?
אפילו בתאונות הדרכים,זה לא פשוט. הרי נדמה שיש פה מדד בר כימות של מספר תאונות וחיי האדם. אז למה שלא נאסור נסיעה בכלל? אה, זכויות הפרט..אז איפה ה-tradeoff? ואיך מסתדרת העלאת הקנסות ביחס לעונשים בעבירות רכוש? הגדלת אחוז התפיסות דורשת כח אדם משטרתי שלא בדיוק פנוי? וכמה כסף צודק להשקיע בפרסומות בטלויזיה? (אין פה ROI של חיי אדם מול כסף...). בכלל אין הסכמה של מי המשימה הזאת!! משרד בתחבורה? המשטרה?

אתה מדבר על הנקודה הארכימדית, נקודת מינוף, אילוץ בודד שיפתח את צואר הבקבוק. המערכת הציבורית אינה עובדת כך ואינה מגיעה לצווארי בקבוק שכן הגורמים השונים בה לא מנסים להגיע ליעילות תפעולית ותפוקתית. קראת בדו"ח המבקר על ועד עובדי לשכת התעסוקה שמונע פתיחת מערכת לאיתור עובדים / עבודה באינטרנט, ומאידך מתלונן על חוסר תקנים?

לך תתפוס נקודת מינוף של הענן הענק הזה...

בעיה נוספת היא מנהיגות. בספר מדבר המנכ"ל על מה הוא רוצה לעשות, ועושה.
הממשלה היא לא צבא. אין לה ראש (ראש הממשלה ומשרד ראש הממשלה אינם המטכ"ל של הממשלה, כל משרד עצמאי כמעט במעשיו). בראש כל משרד עומד שר וחבר יועצים קטן בלשכתו, ואני לא צריך לומר לך כמה תלויה מידת שליטתו בפקידות באופיו ובחשק שלו. ולמעט מאוד בעלי תפקידים יש מדדים אפילו מעורפלים לתפקידם.

ולכן אני חוזר - איפה שיש רצון יש הצלחה, איפה שלא לא!

לנושא מדידת המטרה

הבעיה היא שבממשלה קשה להגדיר את אבן הבוחן לנכונות המטרות - שלטון יעיל וזול? שלטון אנושי ומתחשב? שלטון אגרסיבי והשגי?

הקונפליקט הערכי קיים, אך יש יותר נקודות הסכמה מאשר נקודות מחלוקת. בוודאי בתאונות דרכים, בבטחון וכיוצא בזה. גם אם ניזהר לא לגעת באף מקרה של מחלוקת ערכית, עדיין יהיו לנו מספיק מקומות של חוסר יעילות.

קיומם של צווארי בקבוק

המערכת הציבורית אינה עובדת כך ואינה מגיעה לצווארי בקבוק שכן הגורמים השונים בה לא מנסים להגיע ליעילות תפעולית ותפוקתית.

ולכן אני חוזר - איפה שיש רצון יש הצלחה, איפה שלא לא

צווארי בקבוק (או למעשה ההרחבה שלהם - אילוצים) תמיד קיימים. גם אם האילוץ הוא רצון העובדים - יש לטפל בו כמו שמטפלים באילוץ: למצות אותו, להכפיף חלקים אחרים של המערכת לאילוץ ולהרחיב את האילוץ. דרכים להרחיב את האילוץ יכולות לכלול תגמול התלוי לא רק בדרגה אלא גם בתפקוד, כאשר אפשר - ביטול של קביעות, יצירת מוטיבציה על ידי הזדהות עם התפקיד, גיוס מתאים של אנשים ושיטות נוספות.

לסוגיית המנהיגות

_בעיה נוספת היא מנהיגות. בספר מדבר המנכ"ל על מה הוא רוצה לעשות, ועושה.
הממשלה היא לא צבא. אין לה ראש_

גם למנהל בחברה יש קשיים רבים להוציא אל הפועל את מטרותיו. שינוי ארגוני זו מומחיות מורכבת. לדוגמא, מעטים הם המנהלים שהצליחו לשנות תרבות פיתוח של מתכנתים, גם כאשר תרבות הפיתוח היתה קלוקלת מאד. גם למנהל בחברה יש מגבלות לכח. אין הבדל מהותי בין המצב בחברה למצב בארגון ממשלתי, גם אם יש פערי כח.

את נקודות המינוף אפשר למצוא בין היתר בעזרת כלי מספר אחר של גולדרט - עץ הווה מתוך הספר NS]זה לא מזל GetProdInfo[/po].asp?prodid=11782071 (ולפי השימוש במונח "ענן" אני מניח שקראת גם אותו).
בתחתית עץ ההווה מופיעות בעיות היסוד של הארגון, ושם נמצאות נקודות המינוף העיקריות.

ועד עובדי לשכת התעסוקה מונע פתיחת מערכת לאיתור עובדים / עבודה באינטרנט, ומאידך מתלונן על חוסר תקנים?

טוב, זה לא בדיוק ענן. ענן הוא דיאגרמה לפתרון קונפליקט: מצב שיש מטרה משותפת, וקונפליקט בין שתי דרכים סותרות להגיע אליה.

מה שיש לנו כאן זה מאבק כח של ועד העובדים לשמור על כוחו ועל התעסוקה: הם מתלוננים (בצדק מסויים) על חוסר תקנים, כדי שלא יפטרו עובדים אצלם. הם לא רוצים להוריד עומס, שוב, כדי שלא יפטרו אצלם.
נקודת המינוף כאן היא שינוי של המדדים: אם עובדי שירות התעסוקה יימדדו לא לפי ותק ולא לפי מספר טיפולים במובטלים, אלא במדד משולב הכולל מספר השמות, שביעות רצון של מעסיקים, אורך התור, שביעות רצון של דורשי עבודה והערכת מנהל - נגיע לתפקוד הרבה יותר טוב. (גם את המנהל יש למדוד במדדים של מספר השמות וכדומה, כדי שהערכת המנהל תעלה בקנה אחד עם המטרות הקודמות).
העובדים יצייתו אז לכלל האנושי הבסיסי:
אמור לי איך אתה מודד אותי, ואומר לך איך אתנהג.
אגב, המדד הזה יצטרך עידכון אחרי זמן מה: מספר ההשמות לא יספיק, ויהיה צריך לשקלל את ההשמה בזמן האבטלה של המובטל (קשה יותר לעשות השמה למי שמובטל עשר שנים מאשר למי שמובטל חודש. זה צריך גם להעניק יותר נקודות לפקיד שעשה השמה). כמו כן יהיה צריך לבחון כמה דמי אבטלה נחסכו אצל כל פקיד.

הנקודה האחרונה היא שצריך להרשות לפקידי ההשמה לעבוד יחד עם חברות השמה חיצוניות: אין סיבה לא לשתף פעולה עם מי שעושה את העבודה היטב.

אם כבר התחלנו לדבר על דרכים לשיפור ההשמה - אני אשמח אם יתפתח כאן דיון על דרכים להקטנת האבטלה.

אני אקדים ואומר:

תוכנית ויסקונסין היא שגיאה

לתוכנית ויסקונסין יש שני מרכיבים:

שיפור ההתאמה של מובטלים לדרישות השוק.
הקטנה של התמריץ להישאר מובטל.

התוכנית הזו טובה מאד כאשר יש דרישה גבוהה לעובדים, אבל אין עובדים מתאימים או שהעובדים רוצים להשאר מובטלים.
המצב בארץ כיום הוא אחר: אין דרישה לעובדים, וכמעט כל משרה פנויה נתפסת מהר. יש מספיק מובטלים שמתים לעבוד.
לכן אין טעם להשקיע בשיפור יכולות העובדים - לא זה האילוץ. האילוץ הוא יצירת מקומות תעסוקה. הדרך הנכונה היא (הצעה של פורז, או אולי של פריצקי?) - תמריצים למעסיקים אשר מגדילים את מספר המועסקים: זה טיפול בצוואר הבקבוק - מספר המשרות הפתוחות.

(התוכנית הזו יושמה בויסקונסין בהצלחה גבוהה, ואז רצו להביא אותה לארץ. שילמו הון ליועצים. אם התוכנית היתה מתאימה, אז אפילו המליונים האלו ששולמו ליועצים היו מוצדקים, אבל התוכנית הזו לא מתאימה).

הערה: תוכנית ויסקונסין עלולה להראות כאילו היא מצליחה, אם עושים אותה לחלק מהעובדים בלבד: משפרים את ההתאמה שלהם ולא של אחרים. במקרה כזה, העובדים שהוכשרו תופסים נתח גדול יותר מהמשרות המועטות שנוצרו, על חשבון עובדים אחרים. בסך הכל, שוב, כל המשרות מתמלאות. לא נוצרות יותר משרות. בוגרי התוכנית זוכים בנתח גדול יותר מהמשרות, אבל זה לא תורם כלום לפתרון האבטלה.

אם עובדי שירות התעסוקה יימדדו...
מה זה אם? מי יכול לשנות את מבנה השכר שלהם? למה שהועד יסכים?

ואגב אבטלה, יש המון אבטלה מבנית במדינה אבל אתה צודק שהיא לא תוצאה של חוסר הכשרה אלא:

חוסר מקומות עבודה בפריפריה (הבעיה לא כלכך קשה במרכז)
חוסר מוכנות של ישראלים לעבוד בעבודות דרושות (בניה, חקלאות, סיעוד...)

יש מספיק מובטלים שמתים לעבוד
כן, אבל בתנאי שזו עבודה "מכובדת". סבא של המובטלים האלה היה יוצא לעבוד, בלי מזגן, בארבע בבוקר כדי שיוכל להאכיל את ילדיו -- בחקלאות, בסלילת כבישים, בבניין, בנטיעות של קק"ל -- "בבניין הארץ". הוא היה עובר לגור בקצה השני של הארץ אם היתה שם עבודה. לעומתו, רוב המובטלים של היום לא מוכנים לשמוע על עבודות מהסוג שלוקחים עבורן פועלים זרים.
(גם סבא שלי גר במעברה)

יש יותר נקודות הסכמה מאשר נקודות מחלוקת. בוודאי בתאונות דרכים, בבטחון וכיוצא בזה

תאונות הדרכים, עם כל הכבוד, זה בסך הכל נושא כלכלי. כדי להקטין את התנועה בכבישים צריך לשפר את תשתית הרכבות. אם זה יקרה, הרי שנהגי האוטובוסים והמוניות, חברות הדלק ויבואני הרכב יפסידו כסף. לעומת זאת אם לא יהיו רכבות, יידרשו עוד ועוד מחלפים וקילומטרים של כבישים (מחייכים הקבלנים), ולמשטרה תהיה עוד הצדקה להעסיק שוטרי תנועה. ההיגיון הכלכלי של מניעת תאונות ברור לכולם, אבל הוא לא אינטרס של אף גורם ממסדי או מסחרי, ולכן אף אחד לא גורם לזה לקרות.
בבטחון יש נקודות הסכמה? אני חושש שאין מפלגה אחת בכנסת שמסכימה עם עצמה לגבי מדיניות הבטחון. עם קצת תעוזה אפשר למצוא גם כאן אינטרסים כלכליים, שלא לדבר על אינטרסים של גורמים כלכליים בארה"ב, לפחות עד ספטמבר 2001.

שלום רב
אני מזמין אותך ואחרים להצטרף לתנועה למען איכות השלטון ולעזור לנו להשפיע על הערכים שאתה כותב עליהם.
אתר התנועה www.mqg.org.il
בברכה
יוסי אוד

יוסי,
הלינק מופיע כבר למעלה, יחד עם דיון ביחס בין התנועה לדף.
ראה את הדיון מתאריך 23.4.03

מדינת ישראל זקוקה לשינוי רדיקלי, לא לשינויים קוסמטיים.

אני מציע דמוקרטיה ישירה

כולנו נחליט

The growth of government is the greatest tragedy of the twentieth century

אני לא בטוח שזה קשור ב-100%, אבל חבל לי לפתוח בשביל זה דף מיוחד וגם לא מצאתי מקום יותר טוב (מי שיימצא מוזמן להעביר).
"הצעת הפשרה של לימור לבנת בקשר למשאל עם תמורת קבלת תוצאותיו עי המתנחלים העלתה אצלי את הסעיף לרמות גבוהות. תעזבו שנייה את העניין של ימין-שמאל ותחשבו על זה: שרה בישראל מציעה לקבוצת אנשים משאל עם בעניין שקרוב לליבם תמורת הבטחה שלהם לקבל את ההליך הדמוקרטי. להזכירכם: לכנסת יש את מלוא הסמכות החוקית לקבל את הצעת הההתנתקות, ו בכל מקרה ובכל דרך חוקית של קבלת החלטות צריך לצפות שכל אזרח במדינה יקבל את ההליך הדמוקרטי . בטח בתור שרה בממשלת ישראל. ובלי תנאים!
זה תקדים מסוכן במיוחד, ואני מקווה מאוד שראש הממשלה יהיה מספיק חכם כדי לדחות אותו.

איתי חידשת את הדף אז ראיתי שעודד כתב ש התוכנית הזו יושמה בויסקונסין בהצלחה גבוהה_
אך לא כך היא, גם בוויסקונסין התכנית לא מאוד הצליחה, אנשים לא נשארו הרבה זמן בעבודה נדמה לי שתוך שנתיים חזרו כמעט כל המובטלים הכרוניים להיות מובטלים.
יחד עם שיפור יכולת התעסוקה צריך לשפר את היצע העבודה, את הפער בין שכר המינימום לקיצבאות והטבות אי העבודה (כדי שיהיה כלכלי לעבוד) ולעשות עוד כל מיני דברים. ובנוסף, האופן בו מתכננים ליישם אותה בארץ הוא פשוט נוראי - גורמים פרטיים (מישהו אמר הפרטה אחוזת אמוק?!) יקבלו תגמול כאשר יצמצמו את מספר מקבלי הקצבאות, זאת יעשו גם ע"י הכשרה ומציאת עבודה (וזה טוב) וגם ע"י החמרת הקריטריונים לזכאות לעזרה (למשל מתי חייבים לקבל עבודה).

לגבי ההצעה של לימור לבנת - אני הולכת לקרוא עכשיו (-:

אני מודע לכך שהיומרה שאני מציג היא עצומה - לדעת איך לשפר דברים שאנשים חכמים ומנוסים ממני לא ידעו לשפר

יומרנות , לא ולא ידידי, לא על כך נעמוד כשנקרא את קטעייך .
מעורבות,חזון, ראייה לטווח רחוק והרבה אמונה שאפשר וצריך לעשות דברים יותר טוב.

לולא כמה אנשים יומרניים כמו הרצל, שהיה בטוח שהוא יכול לפתור בעיה שקיימת כבר מעל אלפיים שנה...
או לחילופין ישראל שוחט, שראה בעיני רוחו כוח אווירי עברי לוחם, ובשיניים נלחם כדי להניע את רעיון התעופה בארץ...
והרי העם היהודי מלא ביומרנים, חוצפנים שידעו יותר טוב מכולם( ואתה הרי חוטא רק בכך שאתה מציע רעיונות יומרניים, אפילו עוד לא הגענו לשלב שאתה מיישם אותם) שמשכו אותו קדימה.

ישר כוח!

<מר ורטיגו מעדיף יומרנות על שידור של אוזלת יד - "אין מה לעשות, זה ככה!">

טוב שמחדשים דפים, ואז מופיע מה חדש, ואז לומדים דברים חדשים...

עודד - לא ממש הבנתי את הטכניקה של האילוצים - מה זאת אומרת "למצות" "להכפיף חלקים אחרים של המערכת" "להרחיב"
אפשר דוגמה?

בועז - אני לא מבין פשר מה ההתנגדות של פורז ואחרים למשאל עם. אתה צודק מבחינה עקרונית, אבל אם לבנת תצליח להוציא אותנו מעזה בלי מלחמת אחים, אני בעד, גם אם זה לא ממש דמוקרטי ומהווה תקדים מסוכן.
בכלל, אני חושב שהדמוקרטיה הישראלית בצרות. הטיעון בכל מקרה ובכל דרך חוקית של קבלת החלטות צריך לצפות שכל אזרח במדינה יקבל את ההליך הדמוקרטי תקף רק בדמוקרטיה פעילה, ואצלנו היא די מנוונת.

אבל זה באמת לא הדף הנכון לכך - אולי ציות לחוק במדינה דמוקרטית

לגבי תכנית ויסקונסין - כתבה מהארץ הבוקר:
http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... icle.jhtml

במאמר הזה אין דיון בשאלה האם תוכנית ויסקונסין תקטין את האבטלה, אלא רק בשאלה האם היא המימוש על ידי חברות פרטיות פוגע בזכויות המובטלים.
שאלה חשובה, אך השאלה הראשונה, והחשובה יותר, היא: האם יש צורך בכלל בתוכנית הזו.

את דעתי כתבתי למעלה: תוכנית ויסקונסין היא שגיאה.

אז דעתנו זהה (-:
פשוט הבאתי עוד הסבר... לא רק שהיא שגיאה כשלעצמה, הרי שגם לו היתה נכונה הרי שהיישום הישראלי הוא... עקום. /-:

חבל.
ככה, כאשר התוכנית תיכשל, יאשימו את היישום בשוק הפרטי, וינסו את התוכנית הזו שוב, הפעם בפיקוח ממשלתי הדוק.
ואחרי שזה ייכשל, משרד האוצר יאשים את משרד העבודה, ויישם את התוכנית פעם שלישית, הפעם בפיקוח שלו או של משרד התמ"ס.

כרוניקה של פארסה ידועה מראש.

כרוניקה של פארסה ידועה מראש.
אכן כך.
ואכן עצוב שכך.
לא חשבתי על הזוית הזו של דבריך : ככה, כאשר התוכנית תיכשל, יאשימו את היישום בשוק הפרטי זה חכם מה שאתה אומר פה.

אבל אם היו מתחילים ביישום ממשלתי, היו מאשימים את הממשלה, ומנסים שוב עם השוק הפרטי.

>מודי תבוסתני<

רעיון יפה ששמעתי נגד נסיעה במהירות מופרזת:
שהמכוניות יגיעו מותקנות עם שני צפצופים קלים כאשר עוברים את המהירות. לא מעבר לזה, רק שהנהג ידע שהוא עבר את המהירות.

ככל הידוע לי עיקר התאונות המתויגות כתאונות בתוצאה ממהירות מופרזת נוגעות למהירות מופרזת בעיר ולא בדרך בין עירונית, כך שהמהירות המירבית המותרת היא פחות העניין, אבל אין לי נתונים מדויקים.

באופן טבעי

באופן טבעי