דיון בדוח ועדת דוברת

אנונימי

האתר הרשמי
"הדוח עצמו
בהארץ
בשתיל
בוואלה

כולם מוזמנים:

להוסיף מצביעים למקורות במירשתת (אינטרנט) על הדוח.
לכתוב סיכום של על הדו"ח לפי המקורות.
לחוות דעה על הדו"ח, או על הסוגיות השונות.
לכתוב מבוא (מספיק שאחד יעשה את זה).

ולמען הסדר הטוב, וכדי שאפשר יהיה לנהל דיון מסודר -

לתת שמות להצעות השונות שבדו"ח (לדוגמא: הארכת משך בית הספר, הפקעת הסכמי השכר, התליית שכר המורים בהשגים במקום בוותק, הגדלת מספר שעות ההוראה למורה, פיטורי כל המפקחים, הפקעת בחינות הבגרות ממשרד החינוך וכדומה).
לתת שמות לתופעות שהדוח מדווח עליהם (לדוגמא: בוּרות המורים, הידרדרות השגי התלמידים בישראל, השחיקה במעמד המורה וכיוצא בזה).

.

בעולם משתנה בקצב הולך וגדל, רק ארגונים שמתחדשים כל הזמן בכל התחומים ישגשגו.

בית-ספר הוא ארגון.
לכן, בית-הספר חייב להתחדש.*
.
.
האם ישום המלצות ועדת דוברת ישפר את מצב המדינה – מצב הילדים, מצב הלמידה, מצב היחס בין אדם/חווה לאדם/לחווה, המצב בינינו לבין שכנינו . . . ?

התשובה היא:

לא

רבתי.

ועדת דוברת כלל

לא

התייחסה למרכיב החשוב ביותר:

החופש

חופש הלימוד

החופש מזין את התרבות ואת הלמידה

בכנס השנתי של "האגודה למען קידום המדע" אשר התקיים לאחרונה, נאמר רבות על הרעות של הבורות המדעית שקיימת באוכלוסייה בכללותה. מנהיגים רבים הדגישו שהידע המדעי האוניברסאלי הוא דבר מכריע בקביעת מדיניות ציבורית נבונה בדמוקרטיה, כמו כן הוא מכריע בשמירה על העליונות במדע ובטכנולוגיה.

ההאשמה על חוסר העניין שמפגין הנוער כיום הוטלה על בתי-ספרנו, בכל הרמות. בזה, יתכן שרוב האנשים יכולים להסכים. זה ברור שבתי-הספר היום עושים עבודה איומה בחינוכם של ילדים ברוב התחומים -- אופי, אחריות חברתית, ואזרחות טובה, כמו כן קריאה, כתיבה, היסטוריה, ומדע. ככל שיותר כסף מוציאים, נראה שהתוצאות הן יותר עלובות. כיתות יותר קטנות, מתקנים חדשים, ציוד יותר יקר, וצבא אמיתי של צוות תמיכה שנראה שאינו עוזר.

אולם הפתרון המוצע על ידי המרצים בכנס של "האגודה למען קידום המדע" (1) היה רק חזרה על אותן הנוסחאות הישנות אשר לעיתים כל כך קרובות נכשלו בשנים האחרונות. יותר שיעורים במדע, יותר דרישות, יותר מדריכים מוסמכים המתווספים לתוכנית הלימודים החל מכיתה א' ועד האוניברסיטה. מה שהמנהיגים האלה כנראה שוכחים, הוא הניסיון השורשי שהוא הבסיס של הדמוקרטיה: המקורות של הדמוקרטיה הליברלית נובעים מהאמונה, שכפיה היא היפוכה של צמיחה אישית. האופן הבלתי רגיל בו צמחו הדמוקרטיות המערביות, מוכיח שככל שהאנשים נהנים מיותר חופש בתוך החברה, כן החברה בכללותה נהנית מיותר קידום אינטלקטואלי ומוסרי. הדמוקרטיות הליברליות נבנו על בסיס עקרון מאוד חשוב זה, אולם מנהיגינו בתחום החינוך, נראה שהם כל כך לא מודעים לעובדה זו, ממש כמו כל ילד בור!

התרופה לבעיית הבורות המדעית, לכל בורות אחרת -- וגם לאלימות -- היא, לעקור אחת ולתמיד את המחלה אשר ביסודה: כפיה בבתי-הספר. הטבע האנושי בחברה החופשית נרתע מכל ניסיון להכניס אותו בכוח לתוך איזושהי תבנית. ככל שיותר דרישות אנחנו מערימים על הילדים בבית-הספר -- ועל הסטודנטים באוניברסיטה -- כך בטוח יותר שנרחיק אותם מהחומר אותו אנחנו מנסים לדחוף דרך גרונותיהם. התשובה האמיתית היא חופש בבית-הספר -- חופש לכל ילד, מכל גיל, לבחור את הפעילויות אשר סקרנותו הטבעית מובילה אותו אליהן! ככלות הכול, הדחף של הילדים לשלוט בעולם מסביבם הוא אגדי. על בתי-ספרנו לשמור את הדחף הזה חי על ידי הזנתו בחופש שהוא זקוק לו כדי לצמוח.

נחוצות פחות פעילויות חובה, לא יותר -- למעשה, עדיף שלא תהיה פעילות חובה בכלל. אנשים אשר תוהים באם יש הגיון לדבר, עליהם להביט בניסיון של בתי-הספר הדמוקרטיים, אשר מוקמים ממש על בסיס עקרונות אלה. התוצאות הן בסך הכול מצוינות, כפי שהיינו מצפים.

(1) ראו: דו"ח ועדת הררי - "מחר 98" (שימו-לב, שנת 1998 !!).

ראו גם:

כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל - עמוד הבית

כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל - עיקרי ההמלצות

acrobat reader - pdf - כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל - התוכנית הלאומית לחינוך התוכניתהלאומיתלחינוך1.pdf (שימו-לב: משום-מה אי אפשר להעתיק ממנו -- חומר חסוי ??? )

word - כוח המשימה הלאומי לקידום החינוך בישראל - התוכנית הלאומית לחינוך (שימו-לב: גם ממנו אי אפשר להעתיק -- חומר חסוי ??? )

ynet - שרון ולבנת: ניישם את מסקנות ועדת דוברת

"ynet - דוח דוברת: מעבר ל-5 ימי לימודים, ביטול החטיבות

מה שלי מפריע הוא שעיקר השינוי שהועדה מיישמת - לפטר מורים ולהאריך את השעות, חשוב שרמת המורים תעלה, אני לא בטוחה שיותר שעות זה מה שישפיע.
בעברי לימדתי גם בחינוך מיוחד וגם כיתות א- ב רגילות. ישנן מורות נהדרות שנותנות את מלוא מרצן והשקעתן. איך זה ישפיע עליהן - עניין העלאת הרמה.
אני מצטערת על הניסוח, מפאת קושי טכני כרגע וזמן אני כותבת כך. הדר עלי...
האם שינוי טכני כמו מיעוט תלמידים בכיתה, שינוי תכנים לימודיים, וכו' כלול בעניין?

מכתב ששלחתי למערכות העיתונים:

בימים האחרונים התפרסמה תוכנית דוברת, אשר היכתה גלים וזכתה לתגובות אוהדות רבות.
התוכנית תיושם, אך שני חורים בתוכנית ימנעו ממנה להשיג השגים חינוכיים.

מקצוענות המנהלים – התוכנית מסתמכת על מנהלים מקצוענים ובעלי חשיבה פתוחה, אך המנהלים שיש במערכת למדו לחשוב בתוך מערכת החינוך, ואינם מתאימים להגדרה החדשה של התפקיד.
מדדים: האופן בו מודדים את מערכת החינוך הוא האופן בה היא תתנהג. המדד המוצע דומה למדד שיש היום: ציונים והשגים לימודיים. יש להרחיב את ארסנל המדדים. מדד השגים הוא נכון, אך יש לצרף לו ארבעה מדדי שביעות רצון: שביעות רצון תלמידים, שביעות רצון הורים, שביעות רצון של הממונים (מנהל בית הספר או ממונה בדרג ביניים) ואולי גם שביעות רצון של מורים-עמיתים, בפרט בבתי ספר שבהם מתבצעת פעילות שכבתית או פעילות דיסציפלינרית הכרוכה בשיתוף פעולה בין כמה מורים.

עודד לבנה, יועץ ניהולי, תל אביב.

היררכיה. לדרג אנשים. להשוות אחד עם השני, או עם איזשהו תקן אשר קבענו. פעילות כזו היא הפרת הזכויות לפרטיות ולהגדרה-עצמית.

בית-הספר הוא לא שופט.

המדד היחידי צריך להיות חופש הלימוד.

דוד רובנר, יועץ לזכויות האדם, חיפה.

דוד, בית הספר נותן את התוצאות של המבחנים של בית הספר. זה הפֶּלֶט שלו.
השינוי לא חייב לבוא באופן הפעולה של בית הספר. אני מעדיף לראות את השינוי בפרשנות של אנשים לפלט של בית הספר: כל עוד אנשים מגדירים את עצמם ואת זולתם לפי הפלט של בית הספר, אז בית הספר הוא שופט.
כאשר אנשים מגדירים את עצמם ואת זולתם בדרך אחרת - בית הספר מפסיק להיות שופט.
זה נכון גם בקרב ילדים ובהקשר לספורט: כל עוד ילדים מגדירים את עצמם על פי היכולת בכדורגל - זה המדד. כל עוד נערים מגדירים את עצמם על פי הצלחתן אצל הנערות - זה המדד. כל עוד בני חברה מגדירים את עצמם לפי מי שצועק יותר חזק - זה המדד.
ברגע שהתרבות בחברה מפסיקה להגדיר אנשים, את עצמם ואחרים, לפי השג זה או אחר - מעניק ההשג מאבד את המעמד של שופט.

עודד, אני חושב שהמשפט הזה "השינוי לא חייב לבוא באופן הפעולה של בית הספר. אני מעדיף לראות את השינוי בפרשנות של אנשים לפלט של בית הספר"
לא סביר.
זאת אומרת אני מבין את ההעדפה שלך, אבל דו"ח וועדת דוברת חובר בהתייחס למציאות מסויימת וחלק מהמציאות היא איך מתייחסים לציונים.
עכשיו בהנתן (לדעתי) התיחסות גורפת בלעדית ומזיקה לציונים ולא לידע שעומד מאחוריהם, (לא רק לדעתי )
ובהנתן המוכוונות בלימוד לצורך השגת הציונים
ובהנתן השפוט הצר עפ"י סט קריטריונים מוגבל.
האם הפתרון הוא לשפר את דיוקו של המדד? (הרשות הבלתי תלוייה)
זוהי חשיבה שבלונית, בכלים היחידים שהמערכת הזאת מכירה.
אם לצטט מלינק שפעם יונת הביאה על leverage points .
Places to Intervene in a System
חשוב לשנות את מטרות המערכת - (וזה לא עובד היי-טק טוב יותר)
לפני שמשנים את המדדים שעל פיהם היא פועלת.

לא ממש ברורה לי נקודת המוצא שלך.
מדוע בחרת דווקא בדברים אלה להיות נתונים, ואחרים משתנים?
נראה לי שאחת המגבלות החריפות על הועדה היתה: היא חייבת להמליץ דברים שיהיו מקובלים על מקבלי ההחלטות, עם כל הגבולות שהם שמים.

אגב, אני לא מסכים שהקריטריון היחיד הוא חופש. לחופש יש ערך חיובי בעיני, וגם לדברים אחרים. אני לא שותף להשקפה שאם ניתן חופש בלתי מוגבל - אז הלימוד יהיה הטוב ביותר, ואפילו לא החווייתי ביותר, שאפשר.

במלים אחרות - המקטע שלי אינו ממשיך או מחזק את המקטע של דוד רובנר, אלא מביע דעה אחרת.

הצרה היא שכמה שלא "נצעק", כנראה שממילא לא ישמעו אותנו !! -- אין לנו קול בדבר.

או קיי,
התחלתי לקרוא.
הרכב הוועדה נראה לי פחות חורה ממה שקראתי בעתונות. לא רק אצולת היי-טק.
נקודה לזכותם, כבר במילות הפתיחה - פנייה לתלמידים כגורם משפיע.
עד עכשיו בשני הדוחות שקראתי, תלמידים היו נוכחים נפקדים, ופה פנייה אליהם. די בגובה העיניים. נחמד.
(גם כאן כמובן, כל חברי הוועדה, לא פקדו את מערכת החינוך ב 20-30 שנה האחרונות, וזה חבל)

עקרונות התוכנית:
"ביזור נהולי" - אני מבין את ההערה של עודד במכתב.
"חינוך מוכוון יעדים ומונחה תוצאות" - השימוש בשפה ניהולית, בלי מודעות עצמית לשיח שממנו נלקחת השפה, לפרובלמטיות שבמונחות תוצאות. (המורה, זה לבגרות?) הם כשל שקיים כבר בשלב הגדרת העקרונות.
"חיזוק שלבי החינוך המוקדמים" - גם זה עקרון שמעצבן אותי. למה ילדים צריכים להגיע לבית-ספר מוכנים? עוד נגיסה בילדות. למה צריך למהר?

"מיצוי הפוטנציאל של כל לומד יוצב כיעד הפדגוגי המרכזי של מערכת החינוך."
כבר בשימוש במילה לומד די ברור שמדובר על פוטנציאל מאוד מסויים. לאו דווקא בספורט או יצירה לדוגמא.

יש כמה דברים שממש צועקים לשמיים
אין אף מילה על הפחתת מספר התלמידים בכיתות, על בתי ספר יסודיים עם 600 תלמידים ב6 שכבות גיל 3 כיתות בכל שכבה שזה אומר לפחות 30-35 ילדים בכיתה ואיך מורה אמורה להגיע לכל כך הרבה ילדים ביחוד בכיתות הנמוכות?
מדובר על יום לימודים בן 8 שעות - איזה ילד בכיתות הנמוכות מסוגל ללמוד כל כך הרבה שעות ברצף במסגרת קשיחה כל כך?
מדובר על חינוך חובה מגיל 3 - זה אומר להתחיל את המאבק על חינוך ילדינו לפי דרכנו מגיל כל כך צעיר וקריטי.
אף מילה על הצורך הזועק של הילדים לחופש תנועה, להפסקות ארוכות שבהן יוכלו להוציא מרץ, ועל חוסר ההגיון שבכליאתם למשך 8 שעות עם עוד 600 ילדים אחרים.
ואף מילה על תכנים שמעבר לדחיסת חומר לימודי או מילים יפות כמו "דמוקרטיה" ו"אי אלימות".
מה עם שעורי מלאכת יד שכבר שנים לא קיימים, עם אומנות, עם פעילות גופנית ולא רק שעתיים בשבוע שמתוכם חצי לא מנוצל כי המורה עסוקה בהכנות למסיבת ראש השנה/סוכות/פורים/פסח/שבועות/סיום.
דוח גרוע מאוד לדעתי
אם הוא יתקבל, ויחייבו את ילדי ללמוד 8 שעות, זה יהיה הקש שיגרום לי לעבור לחינוך ביתי ואני מקווה שלעוד הרבה הורים שכיום חיים איכשהו בשלום יחסי עם המערכת.

שליחה על ידי .מי* » 19 מאי 2004, 03:49

קצת מוזר אולי להתייחס לנקודה שולית יחסית, ועוד לסנגר פה על מערכת החינוך, אבל מדברים על בורות מדעית בישראל, ובכל זאת, באופן מוזר, יש המון ישראלים בכנסים מדעיים בחו"ל, מעל ומעבר לכל פרופורציה. (כולל ישראלים שנמצאים כיום באוניברסיטאות בחו"ל). אלו אנשים בני שלושים פלוס מינוס, כלומר, שלמדו במערכת החינוך בארץ אחרי המבחנים המחמיאים של שנות השישים.

מערכת החינוך שלנו בהידרדרות (מבחינת ההשגים הלימודיים, לא מבחינת המדדים שהציע דוד - אשר בהם היא אינה מודדת את עצמה, ולכן אי אפשר לדעת מה היה המצב ומה המצב היום).
ההידרדרות הזו החלה ממקום די גבוה, ורבים מהישראלים בכנסים המדעיים הם פירות ההילולים של אותו חינוך.

מעבר לכך, יש כשלון נוסף של מערכת החינוך, והוא הקיטוב בהשגים.
קיטוב אין משמעו רק שיש תלמידים רבים עם השגים נמוכים, אלא גם תלמידים רבים עם השגים גבוהים. והמתאם הוא בעיקר להשכלת ההורים.
המסקנה הבלתי נמנעת: גם כאשר התלמיד הולך למערכת החינוך (האפור) - החינוך האמיתי, וגם ההשכלה האמיתית, מתרחשים אצלו בבית.

. . . החינוך האמיתי, וגם ההשכלה האמיתית, מתרחשים אצלו בבית.

. . . או אצלו בראש . . .

נתון שקראתי על ארצות הברית
המנבא הכי טוב של תוצאות ה SAT
יותר מכל מבחן קודם הוא:
רמת ההכנסה של ההורים.

אני מסכים עם הד שחשוב לשנות את מטרות מערכת החינוך, כפי שהומלצו על-ידי הוועדה.

מטרה כמו להפוך את מערכת החינוך למערכת 'מונְחת יעדים' ו - 'מוכוונת תוצאות' (או להפך), עם כל הגיחוך וחוסר הנוחות שבשימוש בשפה עסקית ביחס לחינוך, היא מטרה הגיונית בסופו של דבר. שהרי כל מערכת מציבה לעצמה מטרות מסוימות שאליהן היא שואפת להגיע - השאלה היא רק מהן המטרות.
המטרה שעולה ממסקנות הוועדה היא אותה מטרה נושנה של מערכת החינוך הישראלית - להכשיר ילדים להיות פועלים כשירים בחברה התעשייתית הישראלית (ועדיף תעשיית ההיי-טק) על - ידי למידת מקצועות שמהווים (לדעת המדינה) 'ידע הכרחי' לפועל של המאה ה-21 - מתמטיקה, אנגלית וכד'.

אין במסקנות הוועדה שום ניסיון להגשים מטרות אחרות הרצויות במערכת חינוך הומנית ודמוקרטית כגון: הכנה לחיים במדינה דמוקרטית, יצירת תחושת שייכות עם הקהילה והתרבות המקומית, והכי חשוב פיתוח והעשרה של נפשו האינדבדואלית של כל ילד וילד ויצירת סביבה תומכת להתבגרות נפשית ופיזית של ילדים בעולם של ימינו.

כל זה לגבי שלב המטרות בלבד.
ההמלצות המעשיות של הוועדה מיישמות במידה זו או אחרת את המטרה כפי שניסחתי אותה למעלה ובהקשר זה אני ממליץ לקרוא את הדברים שכתב יוסי דהאן באתר שלו העוקץ
(מאמר שמיני מההתחלה) לגבי מסקנות הוועדה.

בסופו של דבר, אני מסכים עם עודד שאמר שאחת המגבלות שעמדה בפני הוועדה הייתה הצורך שמסקנותיהם יתקבלו על-ידי הממשלה וגורמי הכוח השונים שמשפיעים על מערכת החינוך בישראל, ועל כן לא הייתה יכולה לספק מסקנות מהפכניות ולמעשה לא הייתה יכולה לספק מטרות אחרות למערכת החינוך, כאלו שאינן הישגיות ומכשירות את הילדים להתחרות במדינות האחרות.
(בכלל, נראה כי כל המטרה של הרפורמה במערכת החינוך היא לשפר את המיקום שלנו במבחנים הבינלאומיים במתמטיקה ואנגלית. כאילו הביאו מאמן חדש לקבוצה שייקח את האליפות).

הד,

_המנבא הכי טוב של תוצאות ה SAT
יותר מכל מבחן קודם הוא:
רמת ההכנסה של ההורים._

מבחינתי יש לקרוא זאת כך:
לכל תלמיד יש פוטנציאל מסויים להצליח.
מיצוי הפוטנציאל תלוי בשני גורמים:

במה שההורים יכולים לתת לו.
במה שהמערכת יכולה להשלים לו.

נניח בשלילה שמערכת החינוך תורמת לתלמידים. התרומה שלה אינה תלויה בהורים אלא במורים. מכאן נובע שמערכת החינוך אמורה לאפשר לתלמידים לקבל את מה שההורים לא נתנו להם.
אם אנחנו מודדים את הצלחת מערכת החינוך לתרום לתלמידים על פי ההצלחה במבחן SAT, הרי שמערכת החינוך נכשלה: היא אינה מאפשרת לתלמידים לקבל את מה שההורים לא נתנו להם.
לכן הנחת השלילה הופרכה, כלומר: מערכת החינוך אינה תורמת לתלמידים.

גל,

אין במסקנות הוועדה שום ניסיון להגשים מטרות אחרות הרצויות במערכת חינוך הומנית ודמוקרטית כגון: הכנה לחיים במדינה דמוקרטית, יצירת תחושת שייכות עם הקהילה והתרבות המקומית, והכי חשוב פיתוח והעשרה של נפשו האינדבדואלית של כל ילד וילד ויצירת סביבה תומכת להתבגרות נפשית ופיזית של ילדים בעולם של ימינו.

תגיד, כמה מורים אתה מכיר שהיית מוכן להפקיר בידם את החינוך של ילדך לערכים? מה למורים ולעקרונות דמוקרטיים והומאניסטיים?
ככל שאני יודע, מורה לביולוגיה לומד ביולוגיה ומתודולוגיה של הוראה. אין לו רקע בעקרונות דמוקרטיים ובתרבות קהילתית.
מעבר לכך, הסינון הדל כל כך שהמורים עוברים מונע כל אפשרות שקהל המורים יהיה אוסף של מאורות אשר אני ארצה להפקיר בידיהם את חינוך הדור הבא, הקניית הערכים והדוגמא האישית.

בשביל פיתוח והעשרה נפשית צריך נפש מפותחת ועשירה. המורים של היום לא יכולים לספק את הסחורה.
לכן גם הועדה, במציאותיות או במקרה, לא הטילה עליהם את ההעשרה הנפשית של התלמידים, וטוב שכך.

כן, בוודאי. התגובה שלך נכונה אבל לא לגמרי מתייחסת לטענה שלי.
יש כאן פער בין המצוי לרצוי. אני תיארתי את מטרות בית הספר האידיאלי, כפי שהוא נראה בעיניי והצרתי על כך שמטרות מערכת החינוך כפי שהן עולות ממסקנות הוועדה אינן כאלו ואף מנוגדות להן, במידה מסוימת.
אתה מתאר את המצב המצוי שהוא אכן אינו מתאים להגשמת המטרות שהגדרתי ואכן אינו מגשים (או מנסה להגשים) את המטרות שהגדרתי.
אפשר להתווכח אם ניתן להגשים ולקיים בכלל את המטרות שתיארתי אבל גם אני, כמוך, לא טוען שבמצב הקיים ניתן להגשים את המטרות הללו (כמובן שאפשר גם לטעון שאלו אינן המטרות האידיאליות עבור בית הספר).

ספציפית, לגבי הטענה שלך כאילו הוועדה לא הטילה על המורים את טיפוח והעשרת הנפש של הילד בגלל רמה נמוכה כביכול של המורים כיום : -

ראשית, הוועדה לא הטילה על המורים מטלה זו, לא משום שלדעתם המורים של היום לא מתאימים למשימה זו אלא פשוט מכיוון שהוועדה לא הציבה לעצמה עניין זה בראש מעייניה.
עבור הוועדה התלמידים של היום הינם עובדי ההיי-טק של מחר - תלמיד, למשל, שאיננו מצטיין ומתעניין במתמטיקה ולעומת זאת מוצא לעצמו עניין בלימוד המקרא, משקיע, ואף מגיע להישגים בתחום זה, סביר שיוגדר כתלמיד בעייתי לפי הקריטריונים של מערכת החינוך בישראל לפני ואחרי הוועדה. דווקא בנוגע למורים, הוועדה הרי שאפה במסקנותיה למשוך אנשים בעלי יכולת גבוהה יותר מהמורים של היום על-ידי שיפור התנאים שיוקנו למורים והיא אף ממליצה על חיזוק מסלול ההכשרה לפני ואף במהלך הקריירה, כך שאינני חושב שזאת הסיבה שהמטרות שהגדרתי אינן נכללות בדו"ח.

שנית, הגשמת המטרות שהגדרתי כמטרות אידיאליות איננה תלויה אך ורק ברמת האישיות והעושר הנפשי של המחנך (אם כי זה בהחלט תנאי חשוב לצורך כך) אלא גם במשתנים אחרים שקשורים לשיטה ולמגנון הבית-ספרי שגם אותם הוועדה לא כללה במסקנותיה.
הכנה לאזרחות במדינה דמוקרטית למשל, אפשר לקיים גם באמצעים אחרים ולא רק באמצעות אישיותו של מורה האזרחות - השתתפות פעילה של התלמידים, ההורים והמורים, בקביעת דרכו ואופיו של בית-הספר, למשל.
מסקנות הוועדה הרי שוללות זאת וממליצות על שליט יחיד לבית הספר - המנהל, ללא שום מעורבות של ההורים - שהוועדה ממליצה להקטין את מעורבותם, של המורים, והס מלהזכיר, של התלמידים.
יש כמובן עוד דוגמאות למכביר במסקנות הוועדה כיצד אין שום טיפוח של מה שאני הגדרתי כמטרות אידיאליות של בית-הספר, לא רק על- ידי אישיותו של המורה אלא על-ידי מנגנון ושיטה שמשקפת את המטרות האלו אולם קצרה היריעה מלציינם.

מסקנות הוועדה הרי שוללות זאת וממליצות על שליט יחיד לבית הספר - המנהל, ללא שום מעורבות של ההורים - שהוועדה ממליצה להקטין את מעורבותם, של המורים, והס מלהזכיר, של התלמידים

את זה אפשר לרכך (לא להפוך כיוון), על ידי תיקון די קטן, וממש מתבקש, בהמלצות הוועדה, אשר בהחלט עולה בקנה אחד עם רוח הוועדה: שינוי המדדים.
מכל ההמלצות של הוועדה, אשר רובן סבירות בעיני, המדדים נראים לי הפיספוס הכי גדול. כל כך גדול שהוא יטרפד את כל הפרי של הועדה.
המדדים חייבים להיות הרבה יותר רחבים: השגי התלמידים זה מדד נכון להערכת מורה - אבל הוא צריך להיות אחד מלפחות חמישה. ארבעת הנוספים הם:

שביעות רצון תלמידים (בממדים שונים. כל שביעות רצון היא בממדים רבים, כמו בקיאות, יחס לתלמידים, טיב ההסברים, חוויית הלימוד וכן הלאה).
שביעות רצון הורים.
שביעות רצון ממונה (המנהל או מנהל החטיבה, או מנהל מקצועי - לפי מבנה בית הספר).
שביעות רצון עמיתים - בחלק מבתי הספר אשר בהם יש הרבה שיתוף פעולה בין המורים.

כמו כל מערכת מדידה, גם מערך המדדים הזה אינו מושלם, אבל דבר אחד אפשר להגיד לזכותו: שימוש נכון בו ישפר הרבה את ההוראה.

השימוש הנכון הוא זה: מורה שמדורג בעשרים האחוזים התחתונים בכל המדדים - השגי התלמידים, שביעות רצון התלמידים, שביעות רצון ההורים, שביעות רצון הממונה ושביעות רצון עמיתים - צריך לעשות הסבה מקצועית.

שלחתי קישור לדף הזה אל כל חברי ועדת החינוך של הכנסת.
נקווה שיכנסו הנה.
(אני לא ממש בטוח מה יכולת ההשפעה של ועדת החינוך בנושאים מעשיים-ביצועיים. כנראה שנושאים אלה הם בעיקר בידיה של הממשלה).

שביעות רצון ממונה הוגדרה בדוח כדרישה הכרחית לקיום אוטונומיה ניהולית.

אך לא כמדד לביצועי המורה.
למעשה, אם הבנתי נכון אז יש רק שתי רמות של שביעות רצון ממונה:

ממשיך לעבוד בבית ספרנו.
איחלתי למורה הצלחה בפרק הבא בקריירה שלו.

אבל אני לא בטוח בזה.

אולי צריך לעשות גם למורים כל כמה ימים, כמו שעושים עכשיו לתלמידים, מבחנים כלליים (או "מדדים") ולהשוות את התוצאות לכל מדינות העולם...

הנשק ה"סודי" של בית-הספר סדברי-ואלי

[. . .]
אין קביעות בסדברי-ואלי. אסיפת בית-הספר שוכרת את הצוות, כחלק מחובותיה בניהול בית-הספר. כל שנה, באביב, מתקיימות בחירות לצוות של השנה הבאה. על כל אחד שרוצה לשרת להציג את מועמדותו.

אסיפת בית-הספר דנה, באריכות, בצרכי בית-הספר בנוגע לצוות, ובוחנת כל מועמד בנפרד. ביום הבחירות, לכל אחד בבית-הספר ניתנת ההזדמנות להצביע הצבעה חשאית.

זה מחזיק את כולנו בכוננות מתמדת.

לפעמים, מישהו נפלט. לעיתים מועמדים חדשים מתקבלים. דם ישן ודם חדש מתערבבים היטב בצוות.

לאחר שני עשורים כמעט, שישה מתוך התריסר המקורי עדיין חברי הצוות. אחד פרש לגמלאות, שניים הורחקו, ושלשה אחרים עברו למקומות אחרים.

התברכנו בקבוצה של כישרונות ורקעים מגוונים. הצוות מכסה מגוון כזה שלא היה מבייש בית-ספר פי-חמש יותר גדול מאיתנו. ישנם בעלי תואר דוקטור ובוגרי בית-ספר תיכון, אמנים ואינטלקטואלים, אנשי מקצוע ואומנים. יש מבוגרים וצעירים, גברים ונשים. אפילו אחדים מהבוגרים שלנו חזרו והצטרפו לצוות בית-הספר.

אנחנו לא קבוצה פוליטית, דתית, או חברים מבחינה חברתית היום יותר מאשר היינו בשנת 1968. הקשר המשותף נותר מה שתמיד היה: מחויבותנו לראות את סדברי-ואלי פורח.

[מתוך, "הצוות", סוף-סוף חופשי -- בית-הספר סדברי-ואלי, דניאל גרינברג, http://www.sudval.org , תרגום מאנגלית, דוד רובנר]

get]Acerca de la Escuela Democratica Sudbury Valley [en espaniol -- Spanish] message[/po]&mview=0&ID Message=485&LastModified=4675468223880143843

"ביקורת מכיוון אחר על דוח ועדת דוברת מאת שחר אילן, כתב הארץ לענייני חרדים.
תקציר: קיצור שבוע הלימודים לחמישה ימים יביא את השכבות הנמוכות למצב בלתי אפשרי: הם עובדים שישה ימים, והילדים לומדים חמישה. הפתרון שלהן יהיה לשלוח את הילדים למסגרות חינוך חרדיות.

"משרד החינוך צומח"

ראש הממשלה, מר אריאל שרון, החליט. ושר האוצר, מר בנימין נתניהו, "לאחר מאמצים אדירים" מצא, בשלב זה, 700 מיליון שקלים חדשים אשר יושקעו ביצירת ביורוקרטיה חדשה כדי ליישם את המלצות ועדת דוברת.
מתווספת ביורוקרטיה חדשה, מבלי לבטל את כל הביורוקרטיות למיניהם של משרד החינוך משנים עברו . . . הרי "לביורוקרטיות" יש קביעות . . . !!

הקטנת השירות הציבורי ??? . . .
אין כסף במדינה ??? . . .
סדר עדיפויות ??? . . .
הכסף – לחינוך . . . במקום לרכוש "תותחים" לצה"ל . . . או לביורוקרטיה ???

מעניין, דומה שזה הדף הכי גברי ב"באופן". וזאת בניגוד להרכב מצבת העובדים בחינוך.
דוקא שמחתי לקרוא כי הוחלט לצמצם 2,000 משרות של לא-מורים במשרד החינוך. כל הכללה חוטאת, אך עובדה היא שיש לי נסיון עשיר ומדכא עם פקידים במשרד החינוך. כולל אנשים שהיו טובים לפני שמונו למערכת. לכן בכל זאת ארשה לעצמי להכליל ולהשמיץ: מסתבר שיש משהו משחית במערכת, ההופך גם את טובי המחנכים לביורוקרטים מוגבלים ומגבילים.

כלל: השפוטים של המערכת (לרבות המתפרנסים ממנה) לא מבקרים את המערכת, מייק !!

דוד,
חשבת שמייק מתפרנס ממשרד החינוך?
טעית.

מעניין שהקול הנשי היחידי היה של גלית ועמרי שאמרה דברים כלבבי, נגעה בנקודות חשובות מאד, אבל לא היתה אף תגובה או התייחסות למה שהיא כתבה! (וזו שורש הבעייה)
הכל מתחיל בכיתות עמוסות לעייפה! מה זה משנה אם יאריכו את שעות הלימוד (בלתי נסבל בפני עצמו) אם הכתה תמשיך להיות בת 35-40 תלמידים (בתיכון אפילו 42). למה מצפים? ומה זה הדיון הטפשי בקיצוץ החופש הגדול? מישהו מסוגל בכלל ללמוד או ללמד ביולי אוגוסט? ראיתם פעם כתה בסוף יוני? זה פשוט זוועה וכולנו חייבים את האוורור הזה. בחודש אוגוסט כבר מתארגנים לחזרה אז מה נשאר?
סליחה על הבוטות, אבל - מי שלא נמצא במערכת כנראה לא יודע על מה הוא מדבר. שיפורים - בברכה, אבל בטעם, איפה שצריך, ולא כל שני וחמישי תיאוריות מופרכות. וכמו במשפחה - אמא מרוצה

בית מתוחזק, ילדים שמחים, אמא ממורמרת - הכל הופך לתוהו ובוהו. מישהו חושב על המורים? מורה מרוצה

כתה מרוצה! מפה זה מתחיל. אז תתחילו בדברים הקטנים - מזגן בכתה, תנאים נורמליים ללמידה, סביבה נעימה ועוד ועוד (אני כותבת על רגל אחת כי נכנסתי לכאן ואין לי כרגע הזמן להגיב, רק מרפרוף בדף התרגזתי והחלטתי להגיב).

מעניין, דומה שזה הדף הכי גברי ב"באופן"
מייק, מרימה את הכפפה. אהבתי את העמדת החינוך ומערכת החינוך במוקד של חשיבה. ההשענות על 'מצליחנים' מתחומים שונים, ובייחוד כלכליים, מעידה על ההקסמות של החברה שלנו מהצלחה חומרית. אם היו בוחנים את החינוך הדתי-לאומי, למשל, היו מוצאים מודלים אחרים של הצלחה, שגם נמדדת אחרת. יחד עם זאת אנשי טכנולוגיה וכספים, כמו כל מגזר אחר (וכמו שרואים באתר המופלא הזה), אינם בהכרח חסרי ערכים ולכן אני לא פוסלת את מסקנותיהם.

חלק מהרעיונות הקשורים בעבודת המורים נראים לי מוצלחים - מבנה יום העבודה, מרחב ו'כתובת' משלהם בתוך בית הספר - כל אלו מצמצמים את הדרישות האמורפיות מהמורים, שיכולות להתבטא בשעות עבודה רבות שאינן מתוגמלות ולחילופין באבטלה סמויה תחת האצטלה של 'שעות לא פרונטליות'.

העיסוק המרובה במדידה מעיד, בעיני, בצורה הטובה ביותר על המבוכה והניכור שמודגשים בדוחו"ת מן הסוג הזה. אם היה ברור לנו לאן פנינו מועדות ואיזה בנאדם שלם אנחנו מגדלים - היינו נזקקים פחות להשענות על מדידות חוזרות ונשנות (מיצב וכו'). בעיני, ניתוח של מערכת החינוך אינו יכול להיות מנותק מנתוח שינויים אחרים שעוברים על החברה. בתי הספר שלנו משקפים את הקיטוב והבלבול שבהם שרויה החברה - וההישגים הם רק התוצר הסופי. למשל, במקום להעמיד את מתודות ההוראה כמקור לירידה בהשגים - היה מענין לבחון את השינויים שחלו במשפחה ואת המגמה הגוברת של העדר הורה נוכח בבית (או את הסטנדרטים של פעוטונים ומעונות יום) כמקור לירידה בהשגים ואולי גם למצוקות אחרות בבתי הספר (אלימות וכו').

ניל פוסטמן כתב ספר יפה בשם 'קץ החינוך' (באנגלית בעל משמעות כפולה end = סוף / מטרה). לטענתו מה שחסר (באמריקה, ואצלנו) הוא הקשר, תוכן, נרטיב, משמעות ללמודים - עבור התלמידים (והמורים). נקודת המוצא שלו היא ש'אל הטכנולוגיה' אינו מספיק כדי להניע אנשים לחקירה. דרוש כוח משיכה אחר, פנימי, שאותו צריכה מערכת החינוך לחפש ולעודד. הוא גם מציע כמה 'סיפורים' שכאלה, אחד מהם הוא הקשר אקולוגי ואחריותו של הדור הצעיר לשימור כדור-הארץ כסיפור מסגרת ללמודים בבית הספר.

אמא של יונת,
חשבת שחשבתי שמייק מתפרנס ממשרד החינוך?
טעית.
במקום לקבוע . . . כדאי לשאול !! -- כלל מספר X בתקשורת.

ל ב דחילו, "אבטלה סמויה תחת אצטלה של שעות לא פרונטליות" נו באמת! מי שנמצא במערכת, אם ירצה או לא, חייב לבדוק מבחנים נכון? עשית חישוב כמה מבחנים מורה צריך לבדוק במשך השנה ולאיזה מסה מגיעים? אין דבר כזה "אבטלה סמויה" בחינוך. אני לא מעלה על דעתי איך אפשר לשבת רגל על רגל בזמן שמלמדים, אין אפשרות! יכול להיות שיש אבטלה סמויה שכזו במשרד החינוך עצמו, בין הפקידים או בעלי תפקידים אחרים, אך למורה הפשוט, זה שכורע תחת נטל העבודה היומיומית אין את הפריבילגיה הזו. כנראה הדימוי הנמוך של המורה מגיע גם לפה...

בקשר לאבטלה הסמויה, זה אולי 'לא יעלה על הדעת' אבל בהחלט קורה בשיטת התגמולים הנוכחית. לדעתי, הראשונים שמפסידים מכך הם המורים, ולכן יש ערך לשינוי שיטת התגמולים.

רעיון יום לימודים ארוך - אני לא בטוחה שאמהות לילדים קטנים מרוצות מכך, גם נשים קשות יום שעובדות עד אחר הצהריים לא בדיוק היו רוצות שילדיהן יהיו מהבוקר עד 1600 בביה"ס. אבל אולי אני טועה?)
רעיון יום הלימודים הארוך, לפי הבנתי, עוזר לאמהות קשות יום ולילדיהן להיות תחת השגחה ולזכות לארוחה חמה. לא נראה לי שהרעיון הוא להכריח אמהות שלא רוצות בכך לשלוח את ילדיהן עד ארבע.

הדוח כמו שהוא מעורר מחלוקת, ולכן הדף פתוח לדיון, אבל לתלות את הבקורת עליו בהבדלים בין נשים לגברים אינו מוצדק - אלא אם כן את חושבת שמי שחושב כמוך הוא אשה ומי שלא הוא גבר

ב דחילו, נראה לי שבקשר ליום לימודים ארוך, אז נראה לי שכן, המערכת תהיה בנוייה כך שיהיו לימודים עד 1600לפחות כמו בכתות הגבוהות שגם ככה יש מערכת שעות ל-7-8שעות ביום. אני בהחלט מקווה שזה לא יהיה חובה (כמו שבעבר היו שעות אפס והן חייבו את התלמידים וההורים).
את צודקת בקשר להפרדה שעשיתי, אולי זה לא מוצדק, כך זו היתה התחושה הראשונית שלי. (האם את יודעת אם היו נשים שתרמו את חלקן בדו"ח הזה? ואני לא מדברת על לבנת... לתחושתי, לא נכחה שם "דמות אמהית")

מתוך האתר הרשמי של הועדה, חברות בה:פרופ' נעמה צברבן יהושע, רות אוטולנגי, פרופ' רות קלינוב, אילנה בר ופרופ' נילי כהן.

מתוך הד החינוך: '17י מפתח מתחומי החינוך, האקדמיה, הכלכלה, ההיי טק, ומהרשויות המקומיות. בראש הוועדה עומד שלמה דוברת, יו"ר אי.סי.איי. טלקום ושותף בקרן הון סיכון "כרמל". חברי הוועדה האחרים הם; איש העסקים מאיר שני, שישמש כסגן יו"ר הוועדה, פרופ' איסמעיל אבו סעד, מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת באר שבע, רות אוטולנגי, לשעבר מנהלת האגף לחינוך על יסודי במשה"ח, ד"ר מאיר בוזגלו מהחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית, אילנה בר, מנהלת ביה"ס התיכון "עמל ליידי דיוויס", ד"ר דן גיבתון, מומחה למשפט ומינהל של החינוך, מאוניברסיטת תל אביב, הרב אברהם גיסר, מחנך ומשפטן, יצחק דנציגר, נשיא לשעבר של חברת קומברס, ג'קי ונונו, מנהל אגף החינוך בעיריית עפולה, שמואל הר נוי, לשעבר סגן נציב שירות המדינה, פרופ' נילי כהן, לשעבר רקטור אוניברסיטת תל אביב ופרופ' ויקטור לביא, מרצה לכלכלה באוניברסיטה העברית'

למרות אי ההתאמות בין שתי הרשימות - נראה שיש 'ייצוג' לכל המגזרים. אמנם כל אחד מהמשתתפים (יכול להיות) הורה - אין ייצוג להורים כקבוצה ו... לתלמידים.

תודה.. אני מבינה שזו קבוצה רצינית ומעריכה את מאמציהם (ללא אינטרסנטים). מה בסופו של דבר נכנס מכל הדו"ח לגבי השנה, יש לכם מושג?

המעבר לחמישה ימי לימוד יתממש רק בתשס"ו, כנראה. לגבי יום לימודים ארוך, את צודקת שהוא לא כולל 'מפעל הזנה', כלומר ארוחת צהרים.

אחרי קצת קריאה באתר של 'כוח המשימה' נראה שכותבי הדו"ח דווקא מאוד מסכימים איתך על הצורך ב'שיפור מקצוע ההוראה ומעמדו'. השינויים העקריים יהיו בשעות העבודה: חמישה ימים, שמונה שעות - ביניהן שעות לימוד פרונטליות ושעות יעוץ ועבודה בבית הספר. במקביל שיפור משמעותי בשכר. אם אינני טועה ישנה הצעה להשוות את התנאים לתנאים של עובדי המגזר הצבורי, שכר התחלתי טוב יותר לצד דרישה לשנת סטאז', תארים מתקדמים יותר ותגמול על תפקידים שונים בבית הספר - רכז וכו'. נשמע לא רע, בפועל כנראה יזמן מלחמת עולם, או פשרה, כלומר המשך המצב הקיים. הנסיון האחרון לעודד השכלה נגמר בסחר בתעודות מזויפות.
עד כאן נראה לי שהדוח 'משתמש' היטב בכישורי הארגון והניהול של כותביו. רעיונות חכמים לשיפור ויעול נהול בית הספר כיחידה עצמאית, בעלת סמכות ואוטונומיה תוך הפחתת ייסורי הבירוקרטיה והפיקוח/תקצוב הכפול (משרד החינוך והמועצות),

מה לא אהבתי? ההתמקדות ב'תוצרים' - סעיפים רבים עוסקים במדידה והערכה: "חינוך מוכוון יעדים ומונחה תוצאות". במקום אחד נאמר שאחת הסיבות להתדרדרות החינוך בארץ היא התמקדות בתשומות ולא בתוצרים. כלומר, השמת דגש על תכניות למוד ופחות על עיכולן. בעיני זהו כשל שאחרים פה וודאי ייטיבו להסביר אותו. אם יש 'יותר מדי תשומות' ופחות מדי תוצרים, כלומר הבנה שלהן, או שהן לא מוצלחות או שמשהו בתלמידים, שראוי לחקור אותו, מסרב לבלוע.

במקום זה (למרבה האסון) ההתמקדות היא 'מתחת לפנס', כלומר, יצירת מודל למדידה 'הצלחה בית ספרית', לפיו בית הספר ימדד על פי עמידתו בסטנדרטים לימודיים (וערכיים - איך בדיוק, לא מובן): כך למשל,

על אחוז מסוים מהתלמידים לעמוד בסטנדרט מינימלי (כמה זמן נמשכה מלחמת ששת הימים)
אחוז נמוך יותר מצופה לעמוד בסטנדרט תובעני יותר, שנגזר מתכנית הלימודים (מה נמוך מזה? לא הבנתי) (איזו מחתרת תרמה יותר לכינונה של המדינה, שים לב מי בשלטון)
אחוז נמוך מזה מצופה להיות מצטיין. בתי הספר צריכים לשאוף לשפר את התפלגות אחוזי המצטיינים והממוצעים. (מי שר החינוך)

נקודת אור מתיחסת לצורך הדחוף בהקטנת מספר הילדים בגן ובכלל חשיבות רבה מיוחסת לגיל הרך כמנבא המוצלח ביותר להשגים בשנים הבאות. המלצה לקורסים וסטנדרטים חדשים להעסקת סייעות. הדוח כולו והחלק הזה בפרט מדבר על פערים שניצקים בגילאים אלו. המסקנה שלהם - להפנות משאבים לגיל הרך ולנתב 'אשכולות גנים' לבתי הספר המיועדים כדי לצור שיתוף פעולה בין בית הספר לגן. אני הייתי ממשיכה את הגן עד כיתה ב'...

המטרה שכותבי הדוח מצהירים עליה היא בניה וחיזוק של תשתית משותפת - ערכית ותרבותית, לאזרחי המדינה. אין שום התיחסות לערכים ולתכנים - חוץ מהדגש על חינוך כמפתח לחברה מתקדמת ומצליחה. מה'מרק התרבותי' הזה שתיתי לאורך כל שנות לימודי, ועצוב לי לקרוא שכלום לא השתנה. תמהיל פרווה של 'עמישראל' במולדתו. לא ראיתי דגש על יצירתיות, בקורתיות, או דיון על 'יצירת' אדם אחראי, שלם, מאושר וחלילה שוחר שלום.

ולאנשי החינוך הביתי, הרוח של הדוח לא אוהדת. השאיפה היא ליותר ממלכתיות-ציבוריות, כך למשל מומלץ לצמצם את החינוך הייחודי (בתי ספר ייחודיים אומנויות וכו') בגלל הדגש על שוויון. למרות שבמקום אחר בדוח מתוארת ההתיחסות הייחודית לכל ילד, כישוריו ונטיותיו - לצערי נראה שהרצון להיות ממלכתיים ושוויוניים, כפי שהוא מתבטא ברוח הסטנדרטית-כמה-שפחות-ייחודית, נראה קצת כמו שורות של ילדים מושפלי עינים.

תודה!

הנעלם הגדול???*

האם מישהו יודע אם משרד החינוך, בעקבות המלצות ועדת דוברת, ימשיך לתמוך בחינוך הייחודי ובבתי-הספר הייחודיים, לרבות בתי-הספר הדמוקרטיים וחינוך מן הבית – היינו בחופש הבחירה ובחופש הלימוד -- או שתהיה במדינת ישראל אוטוקרטיה חינוכית ?

או . . . שנמשיך לשחק אותה: גם דמוקרטים וגם אוטוקרטים -- עם מראית עין של סובלניים ?

לימור לבנת נוטה לרעוץ כל מה שייחודי, פרט למה שדתי.

קראתי "באחת הביקורות" www.bsh.co.il/ShowArticle2logic.asp?Art ... CategoryId על הדו"ח, משהו בסיסי שאני מאוד מאמינה בו - כל שינוי ושיפור של המערכת חייב להתחיל בהקטנת מספר הילדים בכיתה. המשמעות של זה היא כסף. הרבה כסף. כסף שלא יכול לבוא מפטורי מורים (ואם כן, יהיה צורך בשכירת אחרים במקומם). הנקודה הזו מאוד מחדדת את הפער בין דיבור גבוה-גבוה על חינוך ואידאולוגיה לבין פריטת המילים הגבוהות לתקציבים. תקציבים שצריך לקחת אותם מאיפשהו, והרי לכם הכרעה לאומית. אפשר לצרף למשאל העם הקרוב

"לימור לבנת מחפשת יחצ"ן לדוח ועדת דוברת

מדינת מ י ש ט ררררר עעעעעע!!!!

מה זה מחליטים להורים ולילדים לא להתראות עד שעות אחה"צ???
ואל תגידו שבחו"ל זה ככה, כי שכנתי בדקה בכל העולם ובשום מקום לא מדובר על כ"כ הרבה שעות, מתחילים בתשע ומסיימים בשלוש, ובשום מקום אין כזאת צפיפות בכיתות.

ובכלל, שכל הנוגעים בחינוך יטרחו ויקראו את הספר החדש של יעקב הכט על ביה"ס הדמוקרטי בחדרה ואח"כ יעמיקו ויקראו את הספר של דניאל גרינברג על סאדברי וואלי ויפנימו את יאנוש קורצ'אק- אדם אמיץ והומאני בתקופה חשוכה, יהי זכרו ברוך @}
וגם שיקראו את ג'ון הולט -
ואח"כ נראה אותם.

מסקנות הדו"ח הראה כי 8 מתוך 10 הורים מעוניינים בהארכת יום הלימודים

אני מאמינה שזה נכון וזה מה שעצוב. בעבודה אצלנו הרבה הורים בחרדה שהולכים לבטל את יום שישי - כי זה היום החופשי היחידי שלהם.

והנה שוב מראה מערכת החינוך (כמו בשאר המערכות הממשלתיות) שמספיק ש-8 מתוך 10 מעוניינים/מצליחים בשביל להחיל את החוקים על כל ה- 10. מה עם השניים הנותרים - שיסתגלו (שיסבלו)!!!!!

מה עם השניים הנותרים
זהו, שזה לא שניים. באחוזים, זה עשרים אחוז! בחישוב של כלל האוכלוסיה זה מאות אלפים!

ראיתם את המדגם הזה לגבי דו"ח ועדת דוברת?
http://www.midgam.com/dovrat.htm
יש אפשרות למלא את השאלון עד ל-1 למאי - בעיני זוהי דרך נוספת להביע דעה על הדו"ח

שני קורסים עברתי בסמסטר שעבר שעסקו, דנו וניתחו את דו"ח ועדת דוברת (אחד במדיניות ואחד במינהל). יתרונות וחסרונות. הקורסים הועברו ע"י ד"ר גבתון שהיה חבר בועדה ואמר דברים מעניינים רבים בגנות ולחיוב ההמלצות של הדו"ח. כמובן שהיו דיונים מאוד סוערים ומפרים מאנשי החינוך השונים ומכאלה שאינם ואני מאוד אשמח לכתוב מעט מדעתי ועל מהות הדו"ח בהזדמנות אחרת כי כבר נוכחתי בדיונים רבים לגביו ונכון לעכשיו עייפתי מהדיון בו.

נוסף על כך, אם יש משהו שאני יכולה לומר נחרצות על מערכת החינוך , הוא כי קשה מאוד ליישם רפורמות כאלה או אחרות כפי שהתכוון המחוקק מסיבות תקציביות, ביורקטיות, פוליטיות כמובן ועוד (במקרה הטוב שאכן מחוקקים רפורמה ובכך מעניקים לציבור ידע נגיש ויכולת להתמודד מול החוק בדרכים מקובלות ודמוקרטיות ולא מול רפורמה אוטופית שמתנחלת לך בבית הספר של ילדך בלי יכולת לומר את דברך כאיש הקטן).

שנית, אם כבר החלו בהטמעה של רפורמה כלשהי במע' החינוך, החילופים התדירים בין שרי החינוך והמיני מגלומניה שלהם גורמת לכל שר חדש לבטל או לטרפד רפורמה שאושרה בקדנציה של קודמו. לכן, הסקפטיות שלי מרקיעה שחקים גם בנוגע לרפורמה הזו.
אע"פ שמסתמן כי דווקא בשל היות הדו"ח מוצא תחת ידיהם של אנשי חינוך כלכלה ומשפט (בכוונה תחילה, על מנת שתהיה אפשרות לעמוד מול בעיות עתידיות מהתחומים הללו), על כן הוא מצליח יחסית להתמודד עם טענות מצד אנשי האוצר (כלכלה), המחוקקים (משפט) ואנשי החינוך (הסתדרות המורים) ביד רמה ובכך אולי כן לאפשר את קבלתו ויישומו על פני רפורמות קודמות.

לבקשת פותח/ת הדף לגבי סכום/ תקציר של דו"ח דוברת, יש לי תקציר של הדו"ח באתר האוניברסיטה, ואני צריכה לבדוק אם זה תקין להעבירו לכאן.

<אה, ותודו ש"כח המשימה הלאומי" נשמע כמו שם ששל איזו חבורת פאואר ריינג'רס או דומיו

, אפילו קראתי בדו"ח שהם שילבו ידיים או משהו דומה להצלחת הועדה, אני ממש מדמיינת אותם עם מגנים צבעונייםכובעים מצחיקי ומוזיקת רקע של ג'יימס בונד.>

יש לי תקציר של הדו"ח באתר האוניברסיטה, ואני צריכה לבדוק אם זה תקין להעבירו לכאן.
פשוט שימי קישור.

טובי, כשיתחשק לך, אשמח לשמוע מה אמר פרופ' גבתון בעד ונגד. האם היתה התיחסות לנושאים שהטרידו אנשים פה בדף - ההתמקדות בציונים וב'תוצרים', האחידות וה'תעשייתיות' כפתרון לבעיות של חוסר שיוויון והעדר הבחירה, באופן כללי ובמיוחד במה שקשור ליום לימודים ארוךךךך.

ואם יש מקום אחר שבו כבר דנו, גם אני אשמח לקישור. בקשר לתקצירים, מסתובבים כל מיני תקצירים 'מטעם' של ארגוני המורים ושל ארגוני הורים חנפנים. המורים דווקא דיברו לענין כשהעלו את הדרישה להקטין את מספר הילדים בכיתה. אולי זו צורה אפקטיבית שלהם להשבית את הרפורמה..

המורים דווקא דיברו לענין כשהעלו את הדרישה להקטין את מספר הילדים בכיתה. אולי זו צורה אפקטיבית שלהם להשבית את הרפורמה..
לדעתי זו דרישה בסיסית מחייבת שצריכה להתמלא לפני הפעלת כל חלק אחר ברפורמה
הבת שלי נמצאת בכתה של 40 ילד וזה סיוט פשוטו כמשמעו.

בואו נצא מנקודת הנחה [מופרחת] שכל הדו"ח הזה מושלם. כל הצעה נראית לנו הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות. כל אנשי החינוכביתי כבר נסוגים לאחור ומחכים לרגע בו יצא הדו"ח לפועל והם ירוצו לרשום את ילדיהם למוסדות חינוך.

לא ראוי היה שיתחילו מפיילוט? בית ספר, עיר, משהו...
הרי אם הכל יכשל, יחזרו לאחור?

_יש לי תקציר של הדו"ח באתר האוניברסיטה, ואני צריכה לבדוק אם זה תקין להעבירו לכאן.
פשוט שימי קישור._

זה אתר של הקורס שנכנסים אליו רק עם תעודת זהות וקוד אישי. צריכה רק לתפוס את המתרגלת או את גבתון לשאול.

מטעמי נוחות השימוש בדף אני העברתי taktzir]למקום נפרד dovrat[/po].htm את התקציר שהביאה ג'ינ ג'ית.

תודה על הקישור, אני חושבת שזה מה שקראתי באתר הרשמי של הדו"ח (בקישור למעלה).

קראתי דברים של אילן גור-זאב על הדוח, אותו הוא מגדיר כהצלחה, הצלחה בדהירה של החברה הישראלית אל קיצה. באופן כללי homepage]הוא ואחרים heb[/po].html רואים את נקודת החולשה של הדוח בהגדרת היעדים והערכים שלו. אם מבקשים אנשים מתוכנתים, צמאי 'הצלחה' ומאמינים שהמשמעות היחידה של כלכלה היא הפרטה - הדוח הוא הצלחה.

ניל פוסטמן כתב ספר יפה בשם 'קץ החינוך' (באנגלית בעל משמעות כפולה end = סוף / מטרה). לטענתו מה שחסר (באמריקה, ואצלנו) הוא הקשר, תוכן, נרטיב, משמעות ללמודים - עבור התלמידים (והמורים). נקודת המוצא שלו היא ש'אל הטכנולוגיה' אינו מספיק כדי להניע אנשים לחקירה. דרוש כוח משיכה אחר, פנימי, שאותו צריכה מערכת החינוך לחפש ולעודד.

בדיוק קראתי את הספר ולא יכולתי שלא להמנע מלראות איך הדברים שהוא מזהיר אותנו מפניהם - בין השאר, אלילי טכנולוגיה וכלכלה למניהם (אותם הוא מכנה אלילים שהכזיבו) הם בעיני בדיוק האלילים שאותם מציע דוח דברת.

לדעתי ישראל 'מפגרת' באופן קבוע בכ-11 שנה אחרי ארה"ב (ז"א כול דבר שקורה אצלם לתערנו מגיע גם לארץ ) ולמעשה את מה שפוסטמן כבר רואה ככשלון החינוך האמריקאי, אנחנו מנסים להתחיל...

תודה בר עדש.

קראתי בקישור שהביאה טובי-י:
חשוב לחזק את הביטחון העצמי של ילדים על-ידי זימון של הצלחות בדרכים מגוונות בהן ילדים מתבטאים: באמנות, במשחק ובפעילות גופנית.
בגילאים הצעירים הקצב ההתפתחותי שונה מאוד מילד לילד; שהות ממושכת יותר בגן, במהלך יום מלא, תאפשר לילדים להתנהל בקצב האישי שלהם בין המטלות השונות.

אין לי מה להוסיף.

אנ בעד יום לימודים ארוך, מגובה כמובן בכיתות קטנות יותר, ארוחת צהריים וזמן מספיק להכנת שיעורים, אם תחשבו קצת, הרי במקום לסיים בשעה אחת, אם נוסיף הפסקת צהרים לאוכל ועוד שעה וחצי לשיעורי בית, כבר הגענו לארבע.
בעיני זו צביעות מסויימת לזעוק לשיוויון ומאידך לבקש הילדים יהיו במסגרת חינוכית עד שתיים עשרה בצהריים ואחר כך יהיו בבית - עם אמא כמובן, אז בשביל לשלוח את הבנות לבית ספר - שישארו בבית וילמדו מאמאאיך להיות עקרת בית למופת , מחנכת ותומכת כמובן.
אנ ועוד כמוני שרוצות להיות משהו, אפילו בקנה מידה מקומי, שלימדו אותנו לא להגביל את השאיפות ולא להיות מספר שתיים - רוצות שגם הבנות שלנו יהיו כאלה, וכל עוד יום עבודה הוא עד ארבע או חמש - אני עובדת כמו כל אחד אחר ומקבלת שכר כמו מקבילים לי ולא פחות ולא נחות.
יש טעם להאריך את יום הלימודים, עם תשתית מתאימה, אולי סוף סוף יהיה שיוויון מה בין המינים וחברותי לא ישארו בבית כי זה זול ונוח וקל יותר....

פלוני אלמוני - אני מצדיעה לך על שאיפותיך ומאחלת לך הגשמה מלאה - אבל דורשת את זכותי לבחור את בחירותי בעצמי. כלומר, הבו יום לימודים ארוך למי שמעוניין והניחו לאחרים, שלא מעוניינים בכך, לקחת את ילדיהם בשעות המוקדמות יותר. זה הכל!!!

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/S ... ntrassID=0

שימו לב לפסקה 10:
יש מקומות שבהם ההורים מתחילים "לעשות שריר" אל מול מערכת החינוך. בבית הספר היסודי כפר יהושע שבעמק יזרעאל, שוררת התנגדות משמעותית בקרב ההורים ליישום שלב א', בעיקר בשל חוסר הרצון של הורים להשאיר את הילדים בבית הספר עד ארבע. לישיבה שהתקיימה לפני תחילת השנה עם ראש המועצה הגיעו כ-100 הורים, שאיש מהם לא הביע תמיכה ברפורמה. בתחילת השנה הגיעו הורים לבית הספר בשעה אחת כדי להוציא את ילדיהם לפני סוף היום הארוך, ונתקלו במאבטח שמנע מהם להיכנס. בשיחה עם המחנכת נמסר להורים כי היועץ המשפטי לממשלה, לא פחות ולא יותר, עומד להוציא הודעה שתאסור על הורים לקחת את ילדיהם לפני הזמן. את מאיר צייגר, אב לילד בכיתה ב', זה לא מעניין. "אנחנו נוציא את הילד מבית הספר עם או בלי אישור", אמר.

אצלנו בבית הספר יום חינוך ארוך (גם לפני הרפורמה)
הילדים מסיימים ללמוד בשלוש וחצי, הבת שלי חוזרת עם אנרגיות (ולא שבורה והרוסה מעייפות כמו שחשבתי שכך יהיה) ומתחילת השנה יש גם הזנה (מצויין !)
אבל איפה הכיתות הקטנות שהבטיחו?? 35 ילדים בכתה זו רפורמה?? ישנה כתה עם 41 תלמידים - היכן הרפורמה??