גשמי ברכה

שליחה על ידי שיחות* » 01 מרץ 2009, 23:28

זה יותר משהו באמצע בין banghead ובין מגלגל עיניים.
כן, בדיוק! (-: (זה ההלך רוח של מוציא הלשון, תמיד נדמה לי, באסה מעצמך כזאתי)

מישהו שאני מכירה
עלק! D-:

חיקוי למוצר עממי ביתי שהיה בבתים
הממ. אני לא בטוחה. באמת לא בטוחה. אבל אולי תלוי איפה. כלומר, באיזו ארץ (-: אני כל כך ארצישראלית, ויש ארצות אחרות שבהן צמחי התבלין לא קיימים כל השנה (-:

אולי אני מכירה את שמו?
את אולי כן, אבל אני לא.
(קטע מביך, התקשרתי להורים לשאול)
זוסיה ליברמן, זה השם (לא יכול היה לעברת?!)

שליחה על ידי שיחות* » 02 מרץ 2009, 00:18

עלק!
טוב זו היתה הרמה להנחתה (-:
המישהו הזה מחוסר עבודה כרגע. אשתו אמרה לי שהיא תוהה איך עוזרים לבעל למצוא עבודה בלי לדרוך לו על האגו. מיד חשבתי עלייך כמקור טוב לעצה. את עדיין כאן?

ההורים של הסבתות שלי דיברו עברית.
גם שלי (מצד אחד)

ויש ארצות אחרות שבהן צמחי התבלין לא קיימים כל השנה.
בספר של פיליס גלזר יש מתכון של אבקת מרק ביתית כזו, והיא כותבת שזה די עתיק - ההמצאה הזו של אבקת מרק.
נראה לי שגם לארצות מושלגות, וגם כשיוצאים למסעות (ימאים, למשל, או צבאות P-: ) ואי אפשר לסמוך על אספקה טריה

בשמת, למה את לא מכינה מרק עוף בלי סלרי?
יוצא לו טעם מצוין גם רק עם שמיר או פטרוזליה או ירוקים אחרים שזו עונתם.
אני מכירה מישהו שטוען שהוא אלרגי לסלרי..

שליחה על ידי יעל_צ* » 02 מרץ 2009, 11:24

רק באתי להגיד שלום בבוקר הקר הזה בעיר הבורות. אני רואה שהדף שלך מלא וגדוש. אחר כך אקרא... ( בא לי שמישהו יכין לי מרק ירקות חם.. עם סלרי..)
ולא, לא ראיתי האח הגדול.... לעומת זאת טיילתי שלושה ימים במדבר (הילדים הסכימו לוותר יום אחד על בית ספר....) , ואפילו שם היו קצת גשמי ברכה ....
ואפילו קצה קצהו של שיטפון ראינו אתמול בערב ליד ים המלח. נחל צאלים ונחל חבר.

<הגיע הזמן שאגיע לבקר בגיא-אוני . גי-אונה גם בסדר... >

המישהו הזה מחוסר עבודה כרגע. אשתו אמרה לי שהיא תוהה איך עוזרים לבעל למצוא עבודה בלי לדרוך לו על האגו. מיד חשבתי עלייך כמקור טוב לעצה. את עדיין כאן?
בתור מחוסרת עבודה כרגע בעצמי, אני חוששת שאני לא מקור טוב לעצה P-:
אבל אפשר לפנות עם קורות חיים למקומות מתאימים באיזור, בטענה ש"בדיוק סיימתי פרוייקט מחקר ארוך-שנים ועכשיו התפניתי ואני מעוניין לשם שינוי במשהו באיזור". אולי ייצא מזה משהו.

זוסיה ליברמן, זה השם (לא יכול היה לעברת?!)
נשמע מוכר, אבל לא זוכרת שום דבר ספציפי שקשור אליו. אכן "היה מהחבורה" זה תיאור מדוייק!

בשמת, למה את לא מכינה מרק עוף בלי סלרי?
לא טעים לי?

בא לי שמישהו יכין לי מרק ירקות חם.. עם סלרי..
יאללה בואי!

_בשמת, למה את לא מכינה מרק עוף בלי סלרי?
לא טעים לי?_
טוב זה כבר סיפור אחר (-:

יש פה את הדף האח הגדול אז תרגישי בנוח (-:
< לא רואה האח הגדול>
<אבל בודקת קבוע באינטרנט מי בניכנסים וביקורות..>
<תוהה בקשר להיתנצלות הקבועה>

למה יבשים, למה גרוסים, אני שמה צמחים רעננים טריים! אין אצלי אבקות מרק ומעולם לא היו. במרק העוף שלי יש חבילת פטרוזיליה, חבילת שמיר, בצל לבן שלם, כמה גזרים, כמה ענפי סלרי גדולים עם העלים ורצוי גם שורש פטרוזיליה או שורש סלרי.
אין עןף, אבל בטח יש כפתור, נכון?

מרק עוף אני יכולה לעשות מעוף, מים, קולורבי, דלעת וגזר. לפעמים טיפת מלח. שום בוקה גרני, שום סלרי ושום נעליים.
הכי טעים.
ולא כפתור, אצלנו זה אבן.

אין עןף, אבל בטח יש כפתור, נכון?
ציינתי רק את הירקות... העוף - רק אורגני.

ולא כפתור, אצלנו זה אבן
איזה קטע. השבוע סיפרתי לבצקיה וציינתי שיש גירסה נוספת שבה במקום אבן יש גרזן.
מאז אני נדון לספר את הסיפור בכל סיבוב פעמיים (זהות!) ברצף: פעם עם אבן ופעם עם גרזן.
נראה לי שאת המידע לגבי גירסת הכפתור אני אשמור לעצמי בינתיים...

איזה כיף! המון לקרא...
(ואני כל כך רציתי לישון...)
ץ

שליחה על ידי שיחות* » 03 מרץ 2009, 08:56

רחמנות, מה זה עם הכפתור והגרזן והאבן?

שליחה על ידי שיחות* » 03 מרץ 2009, 09:02

שום סלרי ושום נעליים.
הלכו לי העיניים על זה. שום סלרי עבר אצלי מיד בקריאה ראשונה כמלח סלרי ומלח לימון, לא התעכבתי. אבל שום נעליים? איך קוראים את זה?
או בדיחה שלא הבנתי, או חלק מחמשירי גרזן ופרח, שלא הבנתי, או שום שצורתו נעליים...? אולי היתה לה שגיאת הקלדה? שום עלים? עליים? מה זה?!

(טוב, טוב, הבנתי כבר. לא צריך לכתוש את בשרי בשומים.) (יש ביטוי כזה, נכון?)

שום כלום ושום דבר. שום X ושום נעליים. זה אומר "לא ולא X מכל וכל ואיכסה וזהו ודי."
נו זה הסיפור על ההוא שבא ולא רצו להאכיל אותו אז הוציא אבן מהכיס ואמר שהוא לא צריך כלום כי הוא מכין מרק מאבן. רק סיר ומים. לומכירה?

רחמנות, מה זה עם הכפתור והגרזן והאבן?
יש סיפור "מרק כפתורים" - נווד עני ורעב מגיע לעיירה ענייה שבה אנשים סגורים בביתם ומשכנע את התושבים להכין מרק מכפתורים.
הנווד מבקש כפתורים, מבשל ואומר: "אם רק היה בצל....(מביאים לו בצל), אם רק היה גזר....(מביאים לו גזר)... וכך הלאה...
תוך כדי יש התלהבות של האנשים וכל אחד תורם משהו, מבלי שהנווד יבקש, עד שמקבלים מרק עשיר שגורם לשמחה ואחווה.

מרק אבן

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 22:30

אה! תודה על סיפור המרק (-:
מי שכתב כאן על הקו הירוק "סתם לתיקון" - אז לא הבנתי. אולי זה גם מתכון למרק.

שום כלום ושום דבר. שום X ושום נעליים. זה אומר "לא ולא X מכל וכל ואיכסה וזהו ודי." כן, תודה, מוחי החלוד כאמור קלט את זה אחרי נצח שניות בהייה במסך.

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 22:32

היום, אשה אחת שעמדה ליד איש אחד, שעמדתי לידם, אמרה לאיש בעיניים בורקות:
"בעלי קיבל אישור למים לגד"ש! היו אמורים לקבל רק לשקדים השנה! ויהיה מים גם לגד"ש! כל המאגרים התמלאו!"

מלא מים, אמן.

(גד"ש זה גידולי שדה)

אני כתבתי "לתיקון" כי יש באג שהפריע לדף לעלות.

ואגב, אין גאונה בעברית
רשב"ג א' 163: "על כל גאונים היא גאונה ועל כל קצינים היא קצינה".

_כל המאגרים התמלאו!"
מלא מים, אמן._

אמן ואמן.

שום כלום ושום דבר
יש גם הסיפור של נ' זרחי על "מרק שום דבר". או כמו שקוראים לזה אצלנו "מרק כלום". הנה מתוכו הפואמה האהובה "סושי מושי":

"עומר, אוריה, מיכל, אהרוני, עדנה, צדף, גל, בלוט:
עוגה, פשטידה, פיצה, קציצה,
קוּבֶּה, לוּבּיה, סושי, מושי,
ספגֶט, בגט וגלידת תות."

(זה מה שילדים התנדבו להביא ליום המשפחה. טוסטי אמרה שהיא תביא מרק שום דבר, וכשהילדים טעמו ממנו הם התאיידו. אחר כך אמא של טוסטי, המפלצת הגדולה טוסטר, החזירה את הילדים והסבירה):
"מה הילדים אכלו כבר? מנה קטנה של שום דבר!
כל אחד צריך לדעת לאכול שום דבר, כי כל כך הרבה פעמים כשרוצים משהו -
אנחנו לא מקבלים אותו.
מה מקבלים אם לא שום דבר?
זה בסך הכל חיסון להכניס לגוף קצת ממה שאי אפשר לסבול כשזה הרבה בבת אחת..."

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 22:55

תודה יונת

רשב"ג א' 163:
בויינה!
(אז מי היא היא ?)
<שומרת על פאסון ולא שואלת מי זה ומאיפה את מכירה אותו>

אמן ואמן.
כן יהי רצון (-:
(אפשר להמשיך ככה לנצח (-: ) (ממש לא אכפת לי

)

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 22:57

זה בסך הכל חיסון להכניס לגוף קצת ממה שאי אפשר לסבול כשזה הרבה בבת אחת..."
(-:

אפשר להמשיך ככה לנצח

מצאתי אותך

<מאושרת>

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 23:19

רציתי לדבר קצת על הסרט הספרדי "לחזור".
טוב זה סרט יפה. מה יפה. נפלא. מה נפלא. מרטיט מקסים מושלם יפה. מצויין. אבל בפעם השניה שראיתי אותו, הוא עשה לי מחשבות. כי בדיוק היה לי כל כך רע עם בן הזוג שלי (איחס. אני אומרת בן הזוג שלי, כבר מעיד על ניכור וחיפור וחיסור) (אבל איך אפשר להגיד את המילה האמיתית כשמדברים על כל כך רע. שלא ידבק בה, לא אומרת.)
ופתאם, הסרט הזה, כמה שהוא מצויין, בא לך לא טוב. עדיף ז"א, לראות אותו כשטוב לך עם בעלך. שישאר הסרט הזה במרחק בטוח, כל הזמן קצת ממול. שלא יחדור לנשמה יותר מדי, כי יש לו את זה ותתני לו הוא חודר ואז הוא יושב ועושה מחשבות.
אני מדברת על דמויות הגבר שם בסרט. בואו נראה:
בצפייה ראשונה, זה שיר הלל לנשיות על כל צורותיה. בא למות מאהבה לכל ביטויי הנשיות האלה, לכל הכיוונים, הבת האמא האחות הסבתא הדודה השכנה החברה הבת של המאהבת ...
בצפייה שניה, בזמן לא טוב, זה תופס אותך בביצים, ואת הרי אין לך ביצים, אז אם משהו תופס אותך שמה אז משהו בא לך לא טוב.
אני מדברת על התפקידים שמקבל הגבר שם:
הגבר הראשון ,שיכור חרמן, מובטל, מתנפל על ילדה, נדקר ומת ומוחבא במקרר ומסתלק מהסיפור. (מקרר שאמור להיות מלא באוכל, מתמלא בגבר שלא מילא אותו)
הגבר השני, מופיע ברגע הסתלקותו מהסיפור, כשהוא מותיר אחריו מסעדה לא מתפקדת.
הגבר השלישי, בא לאכול והופעתו קשורה להסתלקותו מהסיפור עם חבורתו שבאים לאכול כחלק ממסיבת סיום כלשהי.
הגבר הרביעי הוא בכלל רוח, של גבר בוגדני שנשרף למוות על ידי אשתו ומסתבר שהיה גם אב מתעלל מינית. הסתלק מהסיפור עוד לפני שהתחיל.

וכל אלה, עוד לפני שדמותם מתפתחת בכלל, דמויות שורת סיום, נעלמים חסרי תכלית ותוחלת על רקע פריחתן ופריחת אהבתן של נשים צבעוניות ועזות.
יש בזה משהו מדכדך ומסעיר כאחד.
לא פלא שעשה את זה הומו. הוא מה'כפת לו שייכחדו כל אלה. אין מחילה אין סליחה ואין שיבה גם לא מעולם המתים ששמה זה דווקא מקובל. אונסים הולכים סוגרים הולכים אוכלים הולכים מתים הולכים.
וואו איזה סרט. הוא בטח לא חשב לשניה על האחריות שיש לו מול נשים שצריכות לחיות עם גברים אחר כך. מניאק. הומו.

שליחה על ידי שיחות* » 04 מרץ 2009, 23:20

מצאתי אותך
אוייש. מותק

מי זה ומאיפה את מכירה אותו
אני? אני מצטטת ממילון אבן שושן.....
<אגב, צריך לציין שהמילון טוען שמלה היא "גאונית", ועדיין מביא את הציטוט הזה, כך שיתכן שהוא סובל מסוג של פיצול אישיות>
<או שרשב"ג לא ידע עברית מי יודע כמה>
<מצד שני, אם לעגנון מותר לכתוב על האדונית (והרוכל) אז גם לרשב"ג מותר להמציא וזה ייחשב חוקי>

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:00

עוברת, בניסיונותי הנואשים לחפש את השיר של רשב"ג (רבי שלמה אבן גבירול?) - שהעלו חרס - נזכרתי מה קרה כשחיפשתי את זוסיה ליברמן:

משהו על היסטורית של התעופה בארץ - יצחק זמר קודם היה טייס בטייסת קלה עוד בשנות החמישים, טס כטייס במילואים בטייסת שלי ביום כיפור על אלואט II, עבד כטייס בארקיע. טסתי איתו ב-1965 משדה דב לרמת דוד כשהוא שומר עלי על PILATUS TURBO PORTER חדש לגמרי, היה מטוס קצר נחיתה והמראה בעל ביצועים בולטים. במקום מצערת היה כפתור חשמלי שקבע את הביצועים של מנוע הטורבומקה אסטאזו (מנוע כזה היה גם באלואט). פעם ניסה אחד מטייסיו הראשונים לנחות לרוחב מסלול 28 בשדה דב וגמר את זה בתוך מבנה. שמו המקורי של זמר - זוסיה ליברמן.
_

_רציתי לדבר קצת על הסרט הספרדי "לחזור".
טוב זה סרט יפה_
ככה, בסוד בסוד, אני אספר לך שאליס הולכת ומוציאה את דיבתו רעה. שאנחנו אוהבות את אליס, שהיא ככה חכמה ומצחיקה ויודעת הרבה, אבל פה היתה לה קצת טעות, לא ככה? לא נורא, אשכנזיה המסכנה.

נזכרתי מה קרה כשחיפשתי את זוסיה ליברמן
קרה לי אותו כנ"ל. מה שמראה לך שהאינטרנט רחב כים, אבל תמיד נופלים בו על אותה טיפה.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:03

אופס! כתבנו יחד!
תגידי לידידך אבן שושן שאין רשב"ג א' 163 באינטרנט. והמילים שציטטת לא מביאות לכלום.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:07

מה שמראה לך שהאינטרנט רחב כים, אבל תמיד נופלים בו על אותה טיפה.

ואליס, תראי, את שוכחת שהיא מלומדת, ואלה, כבר אמרנו כאן מספיק עליהם, ועוד נוסף על זה כאילו חסר לה, נהיה לה המוח ככה כומו הלחוח של התמנים כי מסכנה ילדה במזל טוב לא מזמן והמוח שלנו אנחנו עוד אחרי שיולדות נהיה עוד יותר לא מי יודע מה. העיקר שתהיה בריאה. אם לא מבינה בסרטים זה לא בושה.

אם לא מבינה בסרטים זה לא בושה.
אולי שכחת את הדף היסטוריה קולנועית באופן טבעי ?

הלכתי לאבן שושן. אמרתי לו: את אבן גבירול אתה מכיר? הרי שניכם אבן, לא?
אמר: מכיר.
אמרתי: מה זה רשב"ג א'?
אמר: שירי שלמה אבן גבירול, מהדורת ביאליק ורבניצקי ב-6 כרכים (א' הוא כנראה הראשון, אבל התביישתי לשאול), הוצאת דביר תרפ"ד-תרצ"ב, מה לא ברור כאן?
אמרתי: אה, אז בעמוד 163?
אמר: אנא עארף, לא אוהב שירת ימי הביניים. מעדיף יונה וולך.
אמרתי: וואללה, זאתי גאונה.
אמר: וואללה.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:16

|פרצוף צהוב מוריד את הכובע בהערכה|

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:23

אולי שכחת את הדף היסטוריה קולנועית באופן טבעי
זה בסדר, אני לא מבינה כלום בסרטים (-: בעלי תמיד צוחק עלי שראיתי חמישה סרטים בחיים אבל אלה שראיתי יש לי כ"כ הרבה מה להגיד עליהם)
(תראי אליס איך שומרת לך את הכבוד זאתי. נראה לי מה זה אוהבתותך)

שליחה על ידי מי_מה* » 05 מרץ 2009, 00:29

ווי איזה צחוקים ושיגועים נהיה פה. כמו השפע מיים ככה שפע כייף.
שימשיך משניהם.

בעלי תמיד צוחק עלי

זה שהוא חזר לטייטל 'בעלי' זה כנראה סימן טוב, לא?.... תמסרי לו מז"ט (תכף זה בא)

טוב, אבל רק שתדעי שכל הזמן מאיימים למחוק את הדף ההוא, אז כדאי שתלכי לקרוא בו מהר....

רשב"ג א' 163: "על כל גאונים היא גאונה ועל כל קצינים היא קצינה".
שלא תביני אותי לא נכון, אני והרשב"ג ככה עד מהימים ששירת ימי הביניים תפסה אותי חזק.
אלא מה?
זה שהוא עושה הכללות בעברית כמו האחיין שלי בן השלוש, מה אני אגיד לך, לא מוסיף לו נקודות אצלי.
"על כל אביונים היא אביונה, על כל הפינים היא פינה." נא נא נא.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:43

אז כדאי שתלכי לקרוא בו מהר....
לא מבינה שם כלום אומרת לך! ולהיתקע עם תמונה של גרינג במכנסי עור הפוכים זה לא משהו ללכת איתו לישון.

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:44

"על כל אביונים היא אביונה, על כל הפינים היא פינה." נא נא נא.

די. זהו. לדעתי מיצית את זה בצורה הכי מכובדת

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:47

תמסרי לו מז"ט (תכף זה בא)
יו! את זוכרת את זה?!

שנאמר: אדרבא ואדרבא!

הוא צורח, הדימיון. לא?

שליחה על ידי שיחות* » 05 מרץ 2009, 00:55

(-:
טוב, אז שלא יימחק עד מחר בבוקר. אני כבר לבשתי את מכנסי העור שלי והולכת לישון.

לילה טוב!
ץ

רשב"ג א' 163
עוברת, הצלת את כבודי האבוד!

אנונימי

Y, הרגתן אותי מצחוקים

שליחה על ידי שיחות* » 06 מרץ 2009, 11:14

בתי השקדנית קוראת מחוברת העבודה של בית הספר:
"דני קיבל מאבא מתנה מכונית משטרה"
מה זה?! נזעקת אחותי. זה נשמע כמו סיפור על משפחת פשע!
והוסיפה: "דני, אמר אבא, אתה יכול לשחק בשוטר. הוא בבגאז'"

גאונה!

שליחה על ידי שיחות* » 06 מרץ 2009, 18:14

גאונה!
אה, לא צריך להיסחף, היא בת שלושים !

אנונימי

מחכה ומחכה...
איפה את? עסוקים בכירסום אזני המן ומשלוחי מנות?
פורים שמח

נו מה, אנשים בקריז! מה את מזניחה אותנו ככה?

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 11:51

אין לי מה לכתוב [-:

מאד מעניין מה שאת אומרת.

<אני כל הזמן חושדת בתמימים בקשר לבלוג הטבריינית...>

אין לי מה לכתוב.
מעולה!
בעד חיים אמיתיים! הלאה החיים הבלוגיים!

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 14:37

<אני כל הזמן חושדת בתמימים בקשר לבלוג הטבריינית...>
תודה על המחמאה הענקית, וכמו שאמרתי לחברה חשדנית אתמול: הלוואי עלי!

(למען הסר ספק: בחיי שזו לא אני, תודה למי שעבר בו אפילו צלו של ספק, זו באמת מחמאה אדירה, ובכלל, אני בטוחה שאני יודעת מי היא הטבריינית (-: )
(וחבל שהמנוולת לא באמת עושה מפגשים בתחנה המרכזית של טבריה כי הייתי באה)

אני כל הזמן חושדת בתמימים בקשר לבלוג הטבריינית.
חשדתי, אבל הרגשתי שזה לא אותה היד (-:
אני מתה לדעת מי היא!

אני כל הזמן חושדת בתמימים בקשר לבלוג הטבריינית.
אפשר הסבר?

אפשר הסבר?
בלוג הכי טוב בבית לנו לפחות

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 18:19

בעד חיים אמיתיים! הלאה החיים הבלוגיים!
את יודעת, מישהו אמר לי בחיבה "נהיה מהבלוג שלך קרחנה".
קרחנה היא אחת המילים היותר גסות שיש. לא רק בגלל המשמעות (בית זונות, נדמה לי), אלא בגלל אופן השימוש, בוטה ומדייק בסיטואציות. מילה מצויינת וגועלית שכזאת.
וזה כי תשוקת החברותא (שלי) הזדחלה לכאן ותפסה תחת. והתחלתי לבוא לכאן בעיקר לפגוש את החבר'ה [-:
זו לא תלונה או מסקנה ואין פואנטה, רק שציינתי לעצמי את זה. אני אוהבת את המשתתפות כאן. ואת הפגישה הזאת.
(לבת שלי שלא רצתה ללכת למסיבת פורים ולהישאר להתכתב, הטפתי נורא יפה על הסכנה שבלהחליף את החיים האמיתיים בחיים וירטואליים.)

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 18:20

אבל- כתיבת קטעי הסיפורים פה לא באה על חשבון החיים האמיתיים אלא תודות להם.

רק לגבי המילה "קרחנה":
במילון הסלנג של רוביק רוזנטל כתוב שמקור המילה הוא טורקי-ערבי. בהוראה העתיקה: בית מלאכה, בהוראת ימי הביניים: בית זונות, בית חרושת.

<מילה די דוחה, לדעתי... >

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 20:06

הנה למשל קטע ממש מן החיים עצמם:
אתמול התחפשתי לעצם בגרון שהתחפשה לגרביים ישנות ומסריחות של אחשדרפנים. הפרצוף הפך סוליית בוץ קשה, כי הנעליים של הפרסים בנויות ככה, שאם יורדים גשמי ברכה, וישר אחריהם שמש קופחת, אז הבוץ מספיק להתגלץ' פנימה אל הגרביים ושם להפוך למיקשה סדוקה כזאת, שמקבלת חיזוק מהזיעה של הרגליים כמו חלמון ביצה בציורי קיר במסגדים. ואז אם אתה מנסה לחייך או לחילופין לבלוע כזה שעולה לך, הכל זז ונסדק וזה מגרד בטירוף, אבל למחרת פורים עבר ואיתו כל הציווי הזה להיות שמח למרות הכל, ואפשר היה סוף סוף ללכת סתם להתערב בין האנשים בתור לקופת חולים, לחייך, להחליף קלישאות על מחלות ילדים, לקבל עצות אמהיות, להתרחק ממשתעלים כבדים מדי ולקבל מבטי הזדהות חמימים מזרים גמורים.
ביצה עלומה, חשבתי לקרוא לזה בבדיחות הדעת- תודו שזה אחלה שם לאשך טמיר- אבל כשבעלי נלחץ אז הטירדה הקלה שלי מיד הפכה להיסטריה והלכתי לבדוק, וזה לא, מסתבר שהן עולות ויורדות להן, עד גיל שש בטח. שתיהן שם, ברוך השם, והכל בסדר, טפו טפו טפו.

שליחה על ידי שיחות* » 12 מרץ 2009, 20:07

אחותו של אבשלום קור זה עתה הבליחה פה, לדעתי.

ביצה עלומה, חשבתי לקרוא לזה בבדיחות הדעת- תודו שזה אחלה שם לאשך טמיר

מעולה

שיחות, לא הבנתי כלום כלום כלו-ם מכל הפוסט האחרון שלך.
אפשר איזה הסבר לקשי תפיסה?

ומה הקשר בין ה'ביצה העלומה' למה שהתחפשת? (או שלא באמת התחפשת, באמת שלא הבנתי...)

<זה שאני לא מבינה 90% מהדאחקות בין החבר'ה כאן זה מילא, אבל שאני כבר לא מבינה את מה שאת כותבת...

>

הבליחה פה, לדעתי. הבליחה, הבליחה.

ביצה עלומה מבריק!

שליחה על ידי עולם* » 12 מרץ 2009, 22:00

מפגרת. תשאלי! אפילו אני, שאין לי בנים יודעת את זה

שליחה על ידי עולם* » 12 מרץ 2009, 22:01

ביצה עלומה מבריק!

לדעתי שיחות מספרת שהיא הלכה לקופת חולים עם התינוק בשל חשש לאשך טמיר (ע"ע ביצה עלומה D-: ), והתברר שלא כצעקתה. הכל בסדר. יופי!

לדעתי שיחות מספרת שהיא הלכה לקופת חולים עם התינוק בשל חשש לאשך טמיר (ע"ע ביצה עלומה ), והתברר שלא כצעקתה.

כן, גם אני הבנתי משהו כזה.... רק ששיחות סיפרה זאת בסגנונה המיוחד.

לדעתי שיחות מספרת שהיא הלכה לקופת חולים עם התינוק בשל חשש לאשך טמיר (ע"ע ביצה עלומה ), והתברר שלא כצעקתה.
בוא נגיד שאת זה בערך הבנתי אחרי שחיפשתי בגוגל מה זה ביצה עלומה ובאתר חיפשתי מה זה אשך טמיר. (האמת, את שני הביטויים לא הכרתי קודם, אבל ידעתי שיש באתר מישהי בכינוי ביצה עלומה, אז חשבתי שאולי אשך טמיר זה גם כינוי של מישהו פה

).

ובכל זאת, מה כל זה: אתמול התחפשתי לעצם בגרון שהתחפשה לגרביים ישנות ומסריחות של אחשדרפנים.

זה לא נראה לי קשור לאשך הטמיר.
לא בדיוק הצלחתי להבין איזו מין תחפושת זו, אם זו בכלל תחפושת, או שמא רק מטאפורה?
אני הבנתי מכל זה שהתייבש לה העור של הפנים. או שהיה לה יום חרא וככה היא הרגישה.
או ש... מה?

<שיחות, אחלה סגנון יש לך, אבל בבקשה קצת רחמים על אנשים שלא הכי בעניינים...>

אהבת, נראה לי ש
שהיה לה יום חרא וככה היא הרגישה.

שליחה על ידי שיחות* » 13 מרץ 2009, 05:40

אבל בבקשה קצת רחמים
אין רחמים. מה רחמים. לא שמעת שפורים? רחמים תבקשי אצל המן.

אנונימי

< אהבת עולם - כמוני - כמוך, ב"לא מבינים"

אבל מתגלגלת מצחוק וכמעט מעירה את הגור הישן >

שליחה על ידי שיחות* » 25 מרץ 2009, 17:16

לא אכחיש, אני בהחלט נכנסת לכאן בצעדים מדודים ושולחת מבטים זהירים לכל הפינות, שמא איזו פרה תחליט לכוון את אחוריה גם לכאן,
אבל מה לעשות שקורים דברים שפשוט לא מתחשבים ברגישויות כאלה ודורשים להיכתב. וזה קרה בסניף הדואר:
בזמן שחיכיתי בתור, שחררתי את התינוק הפעוט המתפתל שרק רצה להושיט יד אל החבלים האדומים שקשורים למוטות הכסף המבריקים. זה היה הדבר הכי יפה שהוא ראה בחיים שלו. והוא התנהג די יפה, גורף מצמוצים מציבור הממתינים וליטופי "איזה חמודה" כהרגלו, עד לרגע שבו הסתובבתי לראות כמה הוא ממשיך להתנהג יפה וראיתי אותו מוריד בלות של פרוספקטים אל הרצפה בדבקות מפחידה במטרה.
יש רגעים שהמוסר שלך פשוט נקרע. לנטוש את התור? בדיוק אין לפני אף אחד! להתעלם? כן. כן. הכי בא לי להתעלם. להפריע לאחותו לקרוא ספר?
אוף אמא! היא מרססת אלי מהספסל שבקצה ואני יורה בה גץ רושף שגורם לה להניח את הספר ולגשת אל אחיה המאושר תוך מלמול דברים שעדיף לי לא לשמוע. הסתובבתי והמשכתי לחכות בנימוס לזה שלפני שיגמור להדביק את השבע מאות מעטפות שלו. ואז מגיע תורי, ואני קונה בול , ומשלמת, ומדביקה, והקופאית מחזירה לי עודף, ויד רכה דוחפת אותי מתחת לברך, ואני מסתכלת ורואה את מחמל לבי הזהוב הזה מושיט אלי ערימת פרוספקטים בחיוך ואומרת לו בלב נמס "תודה מותק שלי!" ושומעת את הקופאית עונה לי ביובש "בבקשה."

שליחה על ידי שיחות* » 25 מרץ 2009, 17:37

איפה שרי אנסקי כתבה פעם, אולי עדיין? באחד העיתונים. היא כתבה באהבה כה גדולה וכאב כה גדול על תפוחי אדמה, מישהו זוכר? מאז לא קראתי דברים שכתבה אבל לבי הוצף אז באהבה אליה. ואז הופיעה ערב אחד בתכנית של חיים כהן, התכנית שהיא חלק מהשלישיה האהובה שמקבלת את השבת, התכנית "כך היה" , אחר כך התכנית של דב אלבוים פרשת השבוע, ואז הבישול של חיים כהן המתוק מדבש. איזה כיף של טלויזיה. אז ראיתי אותה, איך כל הזמן פנתה אליו בחום "מותק שלי! מותק שלי!", כאילו היתה אמו האובדת... יש משהו כה מרגש בהתבטאות ובהופעה ובמראה של האשה הזאת. בקיצור כמעט בכיתי כשגיליתי בספריה ספר בישול עב כרס שלה. רק התחלתי לקרוא בו וכבר נמסתי עליו ורציתי לשתף בדבר קיומו, זה הכל.

שתדעי שאני כמעט לא מבשלת מהספר(ים) שלה, אבל מאד אוהבת לקרוא. כזו אהבה לאוכל ולאנשים ולמה שמחבר ביניהם... שקוף שדווקא את תביני ותתחברי.

<ואוי, איזה יופי ששבת אלינו!>

ואני מסתכלת ורואה את מחמל לבי הזהוב הזה מושיט אלי ערימת פרוספקטים בחיוך ואומרת לו בלב נמס "תודה מותק שלי!" ושומעת את הקופאית עונה לי ביובש "בבקשה." d-:

<ואוי, איזה יופי ששבת אלינו!>