געגועים לשנות השישים

גונבה לאוזני שמועה לא נעימה על עלבון מסויים מצד שנות השישים אז מהרתי לתקן את העוול הנורא ופתחתי גם להן דף מכובד.

יש לי הרגשה שרוב הכותבים באתר עדיין לא נולדו או היו פעוטים למדי בשנות השישים, כך
שקשה יהיה להעלות זכרונות מאז...

זה בסדר, השמועה אומרת ששנות השישים בארץ פרצו בשנות השבעים.

טרקטור מסי-פרגוסון 185 הגיע לראשונה למשק, ונראה לנו כמו חללית (בהשוואה לפיאט-אליס).

רק קוראת

בהשוואה לפיאט-אליס).
פיאט אליס זה הטרקטור הקטן שקראנו לו "כלב"? כזה עם משטח מסביב לבסיס הכסא של הטרקטוריסט, משטח שקבוצת ילדים שלמה יכלה להצטופף עליו (חוץ מאלה שישבו על הכנפיים של הטרקטור)?
לא. אני חושבת שה"כלב" הזה שייך לשנות החמישים...

גולדן גיטר
חיפושיות
נט קינג קול

מיץ אדום בבקבוק בובה שקוף בדוכן פלאפל.
בננה מצופה שוקולד.
גלידה בכדורגל מפלסטיק כחול.
צמיד סוכריות.
פונצ'ו בחורף.
קרם ידיים פנג'אל.

אמא של יונת,
את צודקת לגבי הפיאט-אליס (אגב, הכינוי "כלב" לא מוכר לי), אבל אני מדבר על המסי-פרגוסון 185.

מיץ אדום בבקבוק בובה שקוף בדוכן פלאפל
ויי, איך את זוכרת את זה? מזכיר לי את הדרך לגינה בקיץ והטעם של המיץ החם עם הריח של הפלסטיק, ושאם הייתי ילדה טובה היו קונים לי גם את העוגה הזו שעשויה משני עיגולי בצק שאמור להיות פריך, מודבקים בריבה דביקה, ומצופים מלמעלה בציפוי "שוקולד" ובשברי בוטנים.
וגם סוכריה אדומה על מקל בצורת תרנגול.

וואו, ענת ושמיכת, 'זרקתן אותי' למחוזות רחוקים! לזמן בו לקרמבו, למסטיק העגול והבזוקה היה עוד טעם ילדות, ותיק ביה"ס היה מעור ועל הגב.

אני עוד זוכרת את ריח ילקוט העור מכיתה א' והקלמר החדש עם העפרונות החדשים.
הריח הנהדר של הקלמנטינות אחרי הגשם הראשון. (היום הן קלמנטינות מפלסטיק)
הפעמון המבשר על בואו של מוכר הנפט.
היה גם אחד שמכר קרח אבל הוא כבר זכור לי מאד במטושטש.
אהבתי גם את בקבוק הבובה השקוף עם המיץ הממותק. אחרי שהיה נגמר היו מכינים לי בבקבוק מיץ חדש.
את הבזוקה שהבטיחה לי שאני אגיע לירח.
ומי זוכר את גלידת החורף? גביע כמו של גלידה (מוופל) ובפנים משהו שמזכיר את הקרם הלבן שבתוך הקרמבו.
תמיד כשהיה יורד קצת גשם כל הילדים היו מאחרים לבית הספר וגם הפעמון היה מתקלקל או שלא היה חשמל ואז מי שמילא את התפקיד שנקרא היום אב הבית היה מסתובב ומצלצל בפעמון קטן , כזה כמו שיש לעיזים.

מה זה, כולכן למדתן בפתח תקווה?

אצלנו, בגשם הראשון הרחוב הראשי בדרך לבית הספר היה מוצף לעומק חצי מטר בערך, והשמחה היתה גדולה - מי שגרו קרוב היו מביאים גיגיות ושטים בזרם, ומי שלא היו מקפצים במים (למורת וחה של אמא שלי שהבטיחה לי שכולם יחטפו אנגינה, דלקת ריאות וצעקות מההורים שלהם, בסדר הזה).
אחרי שהיה נגמר היו מכינים לי בבקבוק מיץ חדש
אבל אף פעם לא היה לזה הטעם של המקורי, נכון?
ומי זוכר את גלידת החורף?
אני! אני! וגם מימיות מפלסטיק עם רצועות הפלסטיק והכוס הקטנה מעל למכסה, שהיינו לוקחים לגן וגם לטיולים. מישהו זוכר ג'מאיקה? שוקולד ממולא קרם בטעם רום - סינתטי פחד ובעיני השוקולד הכי שווה בעולם, אולי חוץ מ"גליל"?
ומשהו חמוד - תיק אוכל עשוי בד, תפור ביד, שאמא רקמה עליו את השם בחוט אדום.

שמיכת טלאים
על תיק האוכל שלי אמי רקמה גם את השם וגם פטריה.
בהפסקת האוכל היינו מוציאים מהתיק הרקום מפית ופורסים על השולחן ומעל זה מניחים את ארוחת עשר. ברי המזל היו מביאים בקיץ גם את בקבוקי הבובה
( ולא , הטעם המקורי לא נשמר אחרי המלוי) או את המימיות עם הכוס.
היה לנו גם תיק רקום לנעלי ההתעמלות. הוא היה בצבע כחול כדי לא לבלבל בינו לבין תיק האוכל הלבן.
בשעורי ההתעמלות היינו באמת מתעמלים (לא כמו היום) והיו לנו מכנסי התעמלות עם גומי מסביב לרגליים.
יה, איך שהמראות הנשכחים האלה יכולים פתאום להעלות על שפתי חיוך.

וגם תיק לספר

אוליני בכלל משנות השישים?

זה בסדר, השמועה אומרת ששנות השישים בארץ פרצו בשנות השבעים.
זה מסבירת הכל...

בהפסקת האוכל היינו מוציאים מהתיק הרקום מפית ופורסים על השולחן ומעל זה מניחים את ארוחת עשר בגנים ובבתי ספר וולדורף עוד אפשר להתענג על המראות הללו.

והיו לנו מכנסי התעמלות עם גומי מסביב לרגליים.

...הזכרת לי נשכחות

Oh my God!!! Reading this page completely blows my mind. It describes to a T my life right now in Japan
בננה מצופה שוקולד, גלידה בכדורגל מפלסטיק כחול, תיק ביה"ס מעור ועל הגב, הפעמון המבשר על בואו של מוכר הנפט, גביע כמו של גלידה (מוופל) ובפנים משהו שמזכיר את הקרם הלבן שבתוך הקרמבו, תיק אוכל עשוי בד, תפור ביד, שאמא רקמה עליו את השם, יה לנו גם תיק רקום לנעלי ההתעמלות, היו לנו מכנסי התעמלות עם גומי מסביב לרגליים I just) finished sewing all these things PLUS for my daughter's Kindy

.
So if anyone really misses it so much - come here!

So if anyone really misses it so much - come here
או שתשלחי לנו תמונות...

בהפסקות שחקנו איקס, מיקס עם עלים מהעץ.
או קפצנו בגומי, או חבל, או קלאס (עם אבן שמצאנו וגיר שלקחנו מהכיתה).
אם היינו עייפים שחקנו ארץ,עיר.

מי שהפריע עמד בפינה בתוך הכיתה. מי שהיה ממש לא בסדר עמד מאחורי דלת הכיתה הסגורה וקווה שהמנהל לא יעבור במסדרון וישאל מה קרה?

בסוף הטיולים תמיד שרנו "הבאנו שלום עליכם".
בהתחלת הטיולים : " הנהג שלנו חברה'מן"

וגם אני אשמח לראות תמונות .

O.K. let me try

First, the school bag that EVERY child in elementry school uses - click on the links to your left for more pictures"http://www7.ocn.ne.jp/~sudou/" (Heavy and costy\!)

Second, the school bags for the lunch box, indoor shoes, sports cloths etc. Although you can buy it at some shops, no proud mom would dare send her precious one with anything byut the hand made with mama love stuff

Next, I was looking for a clear picture of the gym shorts (with the rubberband), but kept landing on pornography pages

. I did find this one however, where if you scroll down you can kinda see what I mean. But if you read the Engrish(Japanese English) under each photo, you'LL probably find yourself transformed in the 60's anyway

I'll try digging more tomorrow

מנטי, תודה רבה על התמונות!!! רצתי עליהן ברעבתנות והכי ריגשה אותי משום מה התמונה של הכניסה עם הנעליים. כשגרתי בבתים משותפים זה היה תמיד בברדק נוראי בגלל הגאיג'ינים והסטודנטים וה-אוף שכחתי איך קוראים לו לאב הבית- שאצ'ו? היה מסדר את זה זעוף פנים.
אם יש לך כוח וחשק לעוד תמונות אז כן, כן!!

מנטי- תמונות מהפסטיבלים- בננה מצופה שוקולד וילדים דגים הפתעות בגרוש מגיגית מים...
רשיון הנהיגה היפני עדיין בארנק - בזה הרגע הוא עובר למגירה-

גמרת אותי עם התמונות האלה- הרשיון, האוכל
אשכרה רק גומישושא אין שם

כאלה מכנסיים ?

שיחקנו "אולר" וכבשנו את העולם.
קפצנו "בנחל אלכסנדר אוניות דוחפות" בחבל.
"גומי" עם הכסאות של הסלון.

וגם סוכריה אדומה על מקל בצורת תרנגול כן.
מרי פופינס
שלמה המלך ושלמי הסנדלר
השביעיה הסודית

אליקי
דליה והמלחים
החמישיה והכלב
משפחת שמחון
פינת הילד ברדיו הגדול שבסלון
חסמב"ה

המורה שמילקיהו

אליקי
איזה יופי - עוד מישהי זוכרת אותה. בפתח תיקווה היו מקרינים את סרטי אליקי בקולנוע שלום, וכווולנו היינו הולכות לראות. והיו גם סרטים רוסיים נורא יפים, צבעוניים ועשירים - אגדות עם על גמדים ושדים ופיות - שנורא אהבנו לראות.

שמונה בעקבות אחד
"חסמב"ה וילדי ההפקר" זה כבר שנות השבעים לא?

מישהו זוכר את פול טמפל?

אחי האובד ?

לא. בעלה של סטיב.

מישהו זוכר את פול טמפל? ו"פינת הילד" בשבת בבוקר בקול ישראל? סיגריות "נדיב" ו"אלעל".
מרי פופינס_ צלילי המוזיקה, לאסי, הרובינזונים השוויצרים. _גם סרטים רוסיים וגם סרטים הודיים
האם הבנות העירוניות הסתרקו עם שביל בצד או רק הבת דודה שלי? וחצאית טרלין עם קפלים, נעלים שחורות (בקיבוץ - נעלי עבודה עם שרוכים,חומות או שחורות - לבחירתנו- שעשה הסנדלר המקומי) עם גרביים לבנות מקופלות.
אוסף של מפיות נייר. התמימות.
תקופת "ההמתנה" לפני מלחמת ששת הימים: אבות חופרים שוחות וב"קול הרעם מקהיר " מהדהד קולו של הקריין- שמיכה שחורה תיפול על תושבי תל אביב (או משהו פיוטי כזה). איזה פחד!!! המבוגרים בוכים עם כיבוש ירושלים העתיקה.
ואצלנו בקיבוץ - הטלויזיה הראשונה במועדון (קרוב לסוף ה-60). האם אז נולדה המילה 'פרח/פרחה/פרחים (פה רפויה בשווא נאחס)?
אני מרגישה כמו: היומנים שלפני סרטי הקולנוע - יומני "גבע" או משהו כזה (עם הקריין מקול הרעם...)

קרם ידיים פנג'אל._ עדיין קיים. גם _צמיד סוכריות. ראיתי.

נעלי עבודה עם שרוכים,חומות או שחורות
שיא המודה בשנים האחרונות...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קבלתי באיחור של כמהשנים כנראה,מתקפת צחוק לזכר הקריין מקול הרעם
הוא היה אחרי כן נספח העיתונות שלהם.אולי עדיין אבל איבדנו קשר איתו.

במלחמת ששת הימים כתבתי יומן. בין היתר רשמתי שם כמה מפניני "קול קהיר":

אנשי הקומנדו הערביים פתחו היום במסע חדש תוך ישראל, תוך מטרה לדקור אותה מהבטן.
צבאות ערב מלמדים את צבאותיכם לקח בל יִשְׁכַּח!
הפיקוד העליון של הצבא הלבנוני הוציא הוראה, שאסור לטעון בנפט שום אוניה, החל מעכשיו ועד לאַלְתָּר.
הארטילריה הסורית הפגיזה היום את הקיבוץ ראש פינה. הקיבוץ נמחק.

פיאט 600
עוץ לי גוץ לי בביצוע המקורי
וכמובן מלחמת ששת הימים

במלחמת ששת הימים כתבתי יומן. בין היתר רשמתי שם כמה מפניני "קול קהיר"

אני טרם נולדתי, אבל אבא שלי תמיד מספר איך היה שומע:
"חיפה? שלנו.
תל אביב? שלנו.
מטוסיכם נופלים כמו זבובים (עם דגש בשני הב')"
אבא שלי שמע את זה ברדיו, תוך נהיגה במשאית צבאית, עמוק בתוך סיני, בין שאריות הכוחות המצרים...