גמילה מהנקה

בהריון שלי, בתי טענה שהטעם לא השתנה.
אבל מצד אחד נגמר לי החלב מתישהו באמצע השליש השני.
בצד השני היה כרגיל, לפי טענת בתי.
זה היה משונה לי, כי לא ידעתי שיכול להיגמר רק חצי - שמעתי רק על "נגמר החלב" (בשני הצדדים) או לא.
אחרי הלידה, בשבועות הראשונים, בתי ובעלי טענו שהחלב "מתוק מדי". אחרי כמה שבועות הם אמרו שזה שוב "רגיל".

בני השני בן שנה וחצי פלוס - ועדיין יונק בלבד - לא מעוניין בשום תוסף אחר - לא דני לא פרי כלום מידי פעם הוא אוכל מעדן אך ביסורים רבים וגם לרוב לא מסיים אותו.
אודה לכם באם תוכלו להמליץ על דרך גמילה יעילה.

בני בן כמעט שנה ועדיין יונק בבוקר, אחר הצהריים וכמה פעמים בלילה.
ניסיתי להפחית את ההנקה לפעם בבוקר ופעם אחר הצהריים. התמדתי 2 לילות ונראה לי שבני כבר היה מתרגל לזה, הבעיה היא שהציצי שלי כל כך כאב מגודש, עד שנשברתי והנקתי אותו שוב בלילה שלאחר מכן.
יש למישהי רעיון איך להפחית את כמות החלב בציצי מבלי שיכאב, כך שאצליח להתמיד?
האם שימוש בעלי כרוב יכול לעזור? ואם כן, איך משתמשים?

אילנה, קודם כל חשוב לגמול בהדרגה . מידת ההדרגה תלויה בגוף שלך.
מה שקרה הוא, שניסית להוריד יותר מדי הנקות בבת אחת, ובמקרה כזה בהחלט מזל שהנקת, כי אחרת היית עלולה לפתח גודש ודלקת.

תחליטי קודם בינך לבין עצמך מה ההנקה שהכי חשוב לך להוריד - וכמובן, רצוי שזו לא תהיה ההנקה שהכי הכי קריטית לבן שלך (כי אז ההתנגדות הכי קשה והכי הרבה בעיות).

למשל, אם הוא יונק בדרך כלל כמה פעמים אחרי הצהרים - המטרה שלך להפחית את מספר ההנקות בשעות האלה בהדרגה ליניקה אחת בלבד.

כמה פטנטים:

להעסיק אותו במשהו שאת יודעת שמסיח את דעתו מהנקה, כך שלא יינק מתוך שעמום או תיסכול
לתת כל הזמן קצת אוכל (בריא, לא חטיפים) כך שלא ייווצר מצב שיהיה רעב וירצה לינוק מתוך רעב

אחרי שהורדת הנקה אחת אחר הצהריים את ממשיכה ככה לפחות שבוע, וכל הזמן בודקת אם לא נוצר גודש. אם נוצר גודש סימן שזה מהר מדי, אולי הוא ירד לך מחמש הנקות לשתיים וזה כבר יותר מדי, אז תעלי קצת חזרה.
אחרי שיש לך שבוע יציב שבו אין שום גודש ואת בטוחה שהוא ינק פחות פעמים, את מורידה באותה שיטה עוד הנקה.

ככה את ממשיכה עד שיש לך שלוש הנקות ביום - בוקר, אחר הצהרים ולילה.
אז את מתחילה לעבוד על הנקת הלילה, שבשבילה יש פטנטים אחרים. תחזרי אלינו... (או תקראי את כל הדפים שקשורים בגמילה, כי הדף הזה מלא פטנטים ולינקים לעוד פטנטים, ויש עוד דפים).

תודה בשמת!

יש הרבה אמהות ש מאד עוזר להן להפסיק את הנקת הלילה ואז הן יכולות להמשיך להניק עוד הרבה הרבה זמן, כשהן ישנות טוב יותר. אגב, לא כל התינוקות ישנו טוב יותר, מנסיון של הרבה חברות שלי, זה עובד
>ורד עוד לא מנוסה בעניינים שכאלה<

אני מניקה כבר 9 חודשים ומאוד נהנית. גם היא נהנית. ולכן אין לנו שום סיבה להפסיק (לפיכך אני לא מתכוונת להפסיק)
אבל אני שואלת את עצמי עד מתי מניקות נשים שמשאירות את הבחירה מתי לחדול בידי הילד?

כשנכסתי לראשונה לפורום הזה, לפני יותר משנה, רציתי עזרה בגמילה של מיה , אז- בת 9 חודשים. מאז היא עדיין יונקת (תודה למסעדה) אבל עכשיו כשהיא בת שנה ו 10 חודשים, נראה לי שהיא מוכנה לזה יותר, וגם אני. מה זה מוכנה? כשהיא מצליחה לפעמים להרדם לבד או לדלג על הנקת צהריים או בטיול עם אבא/סבתא.
כרגע יש הנקת הרדמות בצהריים, ואחת בערב לפני השינה. בלילה יש גם אך אני לא יודעת כמה כי היא ישנה איתנו וזה ממש מתוך שינה (שלי) .
שלשום ראיתי שהיא כמעט נרדמת במיטה שלי ואז היא ביקשה בובו. אמרתי לה שאפשר להרדם גם בלי בובו, ואולי היא רוצה על הידיים. היא הסתכלה עליי ופרצה בבכי נעלב : בובו זה טוב!
חוץ מזה היא בתהליך גמילה מחיתולים אז אולי זה לא זמן טוב? אנחנו עושים עכשיו שינויים-שיפוצים בבית ורוצים להעביר את מיה לחדר עם אחותה למיטה משלה. חשבתי שכשתהיה לה מיטה נוכל לשלב את זה עם הגמילה. עוברת למיטה של גדולים,ויכולה להרדם בלי בובו. אבל אני מתלבטת האם השילוב הזה טוב או מעיק?
האם להפסיק קודם עם הנקת לילה או יום או שתיהן?

אמא של מיה, אני רואה שלא קיבלת התייחסות לשאלתך... האם זה עדיין רלוונטי?
נכנסתי לדף הזה בעקבות הרהור של אמא אחרת שהגיע אלי בדואל - בשאלה האם ילדים שמתקשים להיגמל - נניח, בגיל 3, 4 ומעלה - מפגינים את הקושי בהיפרדות מדברים גם כשמדובר בדברים אחרים - בגדים שנעשו קטנים, צעצועים שבורים, וכו'? אני מרגישה שאצל הילדים הפרטיים שלי זה נכון מאוד - וכל אחד מהם אחר בנושא הזה.

את החלטית מאוד ולכן זה הולך בקלות יחסית
בהריון האחרון גם אני הנקתי וחששתי מאוד מהגמילה. בסופו של דבר במשך היום הילדה היפסיקה לבדה, מפני שלא היה חלב, ןבלילה משכתי את זה עד חודש ליפני הלידה רק ביגלל החשש ממה יהיה ואיך יהיה. אבל כשהירגשתי שהלידה מתקרבת והבנתי שאני לא רוצה להניק צמד גמלתי גם בלילה וזה היה הרבה יותר קל ממה שחשבתי לשימחתי.
אז שימשיך בקלות ושיהיה לכם רק כיף

אסנת יקירה, איזה יופי לקרוא שהכל עובר לך בקלות, את נותנת לזיו את הטוב ביותר ומספקת את כל צרכיו. שולחת לכם אהבה.

תודה למסעדה על התגובה.
אכן המצב בעינו. רוצה כבר לגמול אך לא יודעת ממש איך . אני לא רוצה בכי, ונראה לי שאי אפשר בלי.
בשבוע הקרוב כנראה מיה תעבור למיטה משלה בחדר עם אחותה. אני עדיין מתלבטת עם לשלב גמילה עם המעבר או שכל דבר בנפרד. חשבתי לומר לה שעכשיו שהיא גדולה ויש לה מיטה כמו לאחותה אז בלילה בובו ישן ואמא ישנה ומיה ישנה... ואני מקווה ששנתה תהיה באמת טובה יותר כשהיא לא תתעורר מהתזוזות שלי.
כיום המצב הוא הנקת הרדמות בערב ,הנקות לילה (לא זוכרת כמה ומתי) ולפני שנת צהרים. לפעמים היא קמה הפוכה ועצבנית אז גם כשהיא מתעוררת.
ושוב תודה ואשמח לעוד התייחסות.

אמא של מיה, את מכירה את מיה ואת הסיטואציה המשפחתית שלך הכי טוב, ולפי זה תוכלי לבנות את הגמילה. אישית נראה לי שדי הרבה שינויים משמעותיים קורים עכשיו - גמילה מחיתולים, שינוי בסביבה הביתית המוכרת, מעבר מן החדר שלכם ולמיטה שלה - להוסיף עוד שינוי משמעותי עלול להיות קשה.
מן הצד שלך, המשך הנקה בלילה הוא הרעה בתנאים, שכן את תצטרכי להתעורר ממש, לקום וללכת לחדר שלה, לחזור... וכמה פעמים בלילה... אני מתעייפת רק מלחשוב על זה (-:
הרבה אמהות מוצאות שגמילה הדרגתית קלה יותר כאשר מתחילים להוריד את ההנקות שלתינוק קל יותר לוותר עליהן.
אם את מסתדרת עם אנגלית - קישור למאמר קצר מאתר ללל הבינלאומית על גמילה, ומאמר ספציפי על גמילת פעוטות

אסנת - שיהיה בהצלחה וילך הכי בקלות שאפשר...

ובאופן רשמי פה באתר - המון המון מזל טוב על ההריון

|בלונים||בלונים||בלונים|

שליחה על ידי נעמה* » 08 מרץ 2004, 12:34

בני בן שנה ושלושה חודשים. יונק בלילה ופעמיים שלוש ביום, כשהוא לא בגן. ניסיתי להפסיק להניק אותו בלילה אבל כל פעם שהיה חולה חזרתי להניק אותו. אני רוצה להפסיק להניק אותו לגמרי. רציתי לשאול את דעתכן לפיתרון הבא: בעלי ואני ניסע לסוף שבוע ונשאיר את בני יומיים עם סבתו וכשאחזור לא אניק אותו יותר. אציין כי עד היום השארנו אותו בלעדנו, מלבד בגן, רק לשעתיים שלוש. האם הפיתרון נראה לכן?

הפתרון הזה לא כל כך מומלץ.
ראשית, זו טראומה לילד, ולא בטוח בכלל שזה יעזור לגמילה - הרי אם תסרבי להניק אותו לחלוטין בחזרתך, את יכולה לעשות את זה גם בלי לנסוע. הסבירות גבוהה שהילד יבקש לינוק באותה מידה גם אחרי חזרתך.
שנית, זו טראומה לך. לא מומלץ לגמול בבת אחת גם לך, כי את מסתכנת בגודש, סתימת צינוריות ודלקת בשד, ולמה לך.

הדרך המומלצת לגמול היא בהדרגה כל כמה ימים להוריד הנקה ולראות איך הגוף שלך מסתדר עם זה, ואז להמשיך כשאין שום סימן לגודש או סתימה גם אחרי 4-6 ימים בלי אותה הנקה.
וגם בסוף: הנקה אחת לכמה ימים במשך כמה זמן, אחרי זה אחת לשבוע-שבועיים אולי, וכך לאט לאט עד שאין יותר.

תקראי את הדף הזה, זה בוודאי מפורט כאן בשאלות קודמות.

שליחה על ידי נעמה* » 08 מרץ 2004, 15:12

תודה

בעלי ואני ניסע לסוף שבוע ונשאיר את בני יומיים עם סבתו וכשאחזור לא אניק אותו יותר

נראה לי הרבה יותר מדי קשה לילד, ועירבוב מין (פרידה מכם) בשאינו מינו (גמילה).

ושוב אני בדף גמילה
ביום השלישי לגמילת הילד השלישי.
בהריון שעבר היתה לי כזו הקלה בהפסקת ההנקה שהפעם החלטתי להקדים ובמקום חודש חופש אני מנסה לארגן לי כמעט חצי שנה.
האמת שהרבה יותר קל לי . בגלל הנסיון שהיה לי אני יודעת שאני עושה משהו טוב, אני מצטערת בצערו אבל כבר לא נקרעת מבפנים כמו שהיה בפעמיים הראשונות. יש לי תחושה שהעמידות הזו שלי מקלה עליו כי אני לא משדרת שאנחנו בעיצומה של טרגדיה אלא בשלב שהוא לא כל כך נעים אבל הוא בסדר.
בהצלחה לכולם

מישהי התנסתה בגמילת ילד בן ארבע?

שליחה על ידי אמא* » 08 אפריל 2004, 01:11

הלילה אני מפסיקה להניק.

הילד שלי בן שלוש וחצי. כבר כמה חודשים שהוא יונק רק בלילה, או רק להרדמות. במקרים ממש קיצוניים גם קצת ברגעים אחרים.
היו כבר כמה פעמים שהיה לי קשה להניק, אבל המשכתי. התגברתי. כבר כמה שבועות שההנקה קשה לי ואני מבינה שהגוף שלי אומר מספיק. כבר כמה ימים שאני מדברת על זה עם הילד, מנסה להסביר לו. הערב, אמרתי לו שהיום זה היום האחרון שהוא יונק. מחר הוא יקבל מתנה גדולה לכבוד סוף היניקה, ומחרתיים נעשה מסיבה לכבוד הפסקת היניקה. אבא שלו נרדם לפניו, הוא עוד לא יודע.
הערב הוא ינק בפעם האחרונה ונרדם, ואני מצאתי את עצמי מתייפחת. קשה לי לא פחות ממנו. היינו מחוברים בחיבור המיוחד הזה שלוש וחצי שנים, וממחר הוא יקבל ממני המון דברים אחרים אבל לא ציצי. הגוף שלי כבר מתחיל להרגיש את השחרור. מן שקט ורגיעה, מן הקלה. אבל הדמעות זולגות בטרוף. כאילו אני מפקירה אותו מעכשו לעולם, כאילו מעכשו הוא יצטרך להתמודד לבד. אבל בעצם הבכי הזה מכיל גם שלוש וחצי שנים של נתינה בלי גבול, של העמדת הצרכים שלו לפני שלי, שהיניקה מסמלת בשבילי. אני בודקת ונזהרת לפני שאני אומרת את המילה הבאה אבל אני לא יכולה להמלט ממנה: הקרבה. בגלל שהוא לא היה לגמרי בריא הרגשתי חובה להמשיך את היניקה כדי לתמוך בבריאות שלו, עד שהרגשתי שזה על חשבון הבריאות שלי. וכמה עימותים היו לי עם בעלי על הרקע הזה. הוא כבר מזמן חשב שהגיע הזמן להפסיק. הוא הרגיש שהיניקה היא גם על חשבונו.
ומעכשו, הילד המתוק והרגיש הזה יצטרך להיות בעולם בלי הריפוד היקר, החמים והעוטף הזה - היניקה.
מבחינה מסוימת אני מרגישה כאילו הוא אותת לי שהגיע הזמן. הוא כבר לא כל כך נרדם בקלות עם ציצי, היה חסר שקט ביניקה, ולפעמים היה לו יותר חשוב לדבר מאשר לינוק. היה לי קשה לראות את הרגע הזה בא, אבל זה נהיה ברור לגמרי: אני לא יכולה יותר, לא רוצה יותר. והלילה, אני מוכנה לתת לנו לעבור את השינוי הגדול הזה, לעבור לשלב הבא.
לא יכולתי לתפוס איך מפסיקים להניק, והרבה פעמים שמעתי מאמהות שהניקו עד גיל שנתיים וחצי-שלוש – "את כבר תדעי כשיגיע הרגע". אני עכשו יודעת, ואני נחושה. הגוף נחוש. אבל זה רגע לא קל. אני תוהה איך יראו החיים שלנו מעכשו. איך יראו ההרדמויות, איך אוכל לתמוך בו כשהוא מצוברך או כואב. מעכשו רק מילים ומגע, רק הסברים וחיבוקים.

אני חשבתי היום שאומני מתחילה לשנות משהו עם ההנקה.
פתאום לא בכל פעם היא ינקה, אלא יותר נשכה. גם אחרי פעמיים בהן לא הייתי איתה כמה שעות- היא מאד התגעגעה ל "אמא! ציצי! אמא יבוא! ציצי יבוא!" ואז כשבאתי היא שמחה מאד "ציצי, ציצי" ואיך שהתחברה ישר נשכה ורצתה לעבור ל "ני" (השני) וגם שם נשכה.
ואז לא הסכמתי לתת לה ושילחתי אותה לאבא שלה והיא כבר משננת "לכי, לאבא! לכי, לאבא!"

אבל לא יכולתי יותר שתתקרב אליי ותנשך. זה כאב!!!!!!!!!!
ואז הרגשתי כאילו היא מתחילה להיפרד ממני לאט לאט וממש הסרטתי לי את הסרט הזה וכ"כ היה לי עצוב.
כלורמ, ברור לי שזה יקרה מתישהו, אבל עוד לא עכשיו........ היא עוד לא בת שנתיים.
בסוף נכנסתי להתקלח והיא מיררה בבכי שהיא רוצה אותי וכשיצאתי היא התחברה מייד לציצי, ינקה ונרדמה!
מה אני צריכה להבין מזה?
כן, כן, שיהיו שלבים, שזה לא בבום, שלפעמים היא לא תרצה את הציצי בשביל לאכול ושבהחלט מתישהו היא תיפרד ממנו.

מאד!
וגם כשברור לי שיהיו עוד יונקים, זו בכ"ז הראשונה שלי!

בשבוע שעבר קרה לנו דבר מוזר מאוד.
נסענו לסיני, וביום הראשון שלנו שם יותם (1ו5 ח') התעורר והחליט לא לינוק.
שתבינו (מי שלא מכירה) שמדובר ביונק חמדן ותאוותן, שאם עוברת שעה בלי ציצי, אני מציינת לעצמי "וואו, המון זמן הוא לא ינק!".
הנסיעה עברה בנעימים וכך גם מעבר הגבול, כל הזמן עליי ובלי הפתעות מיוחדות.
ולא רק שהוא לא רצה לינוק, הוא לא רצה אימא בכלל! רק אבא! לא חיבוקים, לא צחוקים, לא שאאכיל או אשקה אותו, לא שאקח אותו על הידיים. אז אבא לקח אותו ושיחק איתו והשקה אותו, ואני נשארתי לבד.
בהתחלה היה לי מה-זה כיף. שכבתי לי בנחת, נשמתי עמוק, נכנסתי קצת לים, קראתי. אף אחד לא מפריע לי, החיים הטובים. אבל אחרי חצי יום התחלתי להרגיש קצת בודדה.
השתדלתי להסתכל על זה בצורה חיובית, לחשוב שהוא בחר, שנתתי לו כנראה מה שהיה זקוק לו. שאולי הוא צריך "להפנות לי עורף" כדי שיהיה לו יותר קל להיגמל.
שהוא אוהב אותי
שאני בן אדם שלם גם בלעדיו
שיש הצדקה לקיומי גם כשאני לא מזון
אתן בוודאי מבינות שהיה לי לא קל. מאוד לא קל.
ביום השני של השביתה העצב גאה בי. התחלתי לשלשל ועלה לי החום. הרשיתי לעצמי להיות עצובה ולבכות.
ובאותו הלילה הוא ינק, לא המון. התחושה שהוא חזר, הייתה הכרת תודה ענקית.
למחרת הוא ינק עוד קצת, ועוד קצת, ועוד הרבה, וחזר לינוק כתמיד.
למדתי הרבה משני ימי השביתה של יותם. ראיתי שהוא יכול בלי, ושיש לי תחליף, וכנראה היינו צריכים כולנו לדעת את זה. ועכשיו אני קצת פחות מקטרת על ההנקה, ונזכרת בהנקה המאושרת כשהוא חזר לזרועותיי, איך הרגשתי קרבה, התמזגות, אהבה צרופה.

שליחה על ידי אמא* » 09 אפריל 2004, 13:03

הוא קיבל את המתנה, היתה מסיבה קטנה ספונטאנית ונהדרת, "מסיבת בנים", ובלילה הוא ביקש - איך לא... ציצי,
והודיע לי שזו לא היתה מסיבת סוף הנקה אלא סתם מסיבה, ושהוא "המחליט".
ביקש וביקש וביקש, ובכה ונרדם. ובבוקר גם, ואחר כך עבר לעינייניו... היה הרבה פחות גרוע מהתקפות זעם רבות שעברנו.
התחושה בגוף היא נגמר וזהו. פשוט אין יותר.
אבל נדהמתי מכמה רגשות הפסקת היניקה ניקזה אצלי. הבנתי כמה ניסיתי לפצות אותו באמצעות ההנקה, על הלידה, על היחסים שלי עם אבא שלו, על החיים - על כל מה שהיה קשה לי בחיים.

אני מזדהה לגמרי, גם אני החלטתי וזה כלכך קשה. אתמול אחרי יומיים של בלי הוא ביקש ונשברתי. אני לא שלמה עם זה למרות שהוא כבר נורא גדול. הם לא אמורים להפסיק לבד? או שאולי זה רק אחרי גיל שש...

שליחה על ידי אמא* » 11 אפריל 2004, 01:27

אנחנו כבר שלושה לילות בלי.
אתמול הוא ביקש שנעשה מסיבה בשביל לחזור ליניקה...
גם הלילה בכה וביקש, בכה וביקש ובסוף נרדם.
הכי קורע אותי שהוא שואל, "אמא למה את לא נותנת לי ציצי?" בקול מלא עלבון מחוסר קבלה של המצב החדש.
לפי כל העצות והספרים אני מבינה שזה אמור להמשך כמה ימים עד שהוא יתרגל, עד שהוא יבין שזהו זה. אני מנסה להפריד בין הקושי שלו לשלי. אני יודעת שאין דרך חזרה.
היה עוזר לי ולו אם היו איזה שניים שלושה שירים בנושא. הוא כל כך אוהב לשיר, שירי חגים, כל שיר שהוא שומע ברדיו.
הלילה שרתי לו את "עוף גוזל", והייתי צריכה להסביר לו את ההקשר, אבל עצם זה ששרתי לו במיטה שיר יפה כזה עורר אצלו הקשבה מיוחדת. אבל כשאמרתי לו שהגוזל עזב את הקן כי הוא הוא כבר גדל אז הוא כעס ואמר שהוא עוד קטן, ושרק אתמול הוא נולד.

שליחה על ידי אמא* » 12 אפריל 2004, 20:32

אופס... ארבעה ימים אחרי ויש לי גודש קטן. הילד שלי מתחיל להשלים עם הגזירה. אני בוכה מדי פעם.
קראתי מה שכתבה מונו נוקי ב פרידה מהנקה וחשבתי איך יש בכי שמביא את החלב, ויש בכי של פרידה מהחלב.

שלום לכולן... ישבתי קצת היום לקרא חומר הסטורי מתחילת הדף ופשוט צחקתי בלי סוף - אולי מהזדהות וגם מתיאורי המו"מ שאתן מתארות עם החברה הקטנים. נטע שלי בת 11 חודשים, אוכלת כבר פירות ושאר ירקות - אצלי פחות אצל הסבתות יותר במיוחד כשאני איננה - יותר נכון הציצי איננו.
אנחנו רוצים - רק שנינו (אישי ואני כמובן) לצאת לחפשה של שבוע בחו"ל בסביבות ספטמבר - כלומר נטע תהיה בת שנה ו4 חודשים. יש סבתא שהתנודבה להיות עם נטע - וזאת בתנאי שעד אז ,לפחות בלילות, תהיה אלטרנטיבה לציצי - נטע אגב רגילה לבקבוק עם חלב שאוב.
בתור אחת שמכירה את ה"נפש הפועלת", נראת לי המשימה קשה ואולי אף בלתי אפשרית... ואם כן רצוי שנתחיל בהקניית ההרגלים כבר מהיום. רגשית אישי ואני מתקשים מאד ליישם את שיטת הכלת הבכי הנוראי.. ופשוט נשברים די מהר. ניסינו כמה לילות בעבר .
עצות מותאמות לגיל הנידון יתקבלו בשמחה - הרבה מהעצות היום לגילאים שהילדים כבר מדברים ומבינים היטב הכל.
הרבה תודה
אורנה

אורנה, את לוקחת בחשבון שאת בעצם תגמלי אותה גם אם תתני לה חלב שאוב בינתיים כי לא תניקי שבוע (אלא אם כן תשאבי בחופשה.) אם את שלמה עם זה פשוט תתחילי בהדרגה לוותר על הנקות מסויימות ותמיד להציע תחליף כמו מים בבקבוק או משהו לאכול או חיבוק.
הקטן שלי נגמל ככה לבד, אחרי שויתרתי על הנקות בעקבות לחץ בעבודה , באיזה שהוא שלב הוא כבר לא רצה, עם הגדול זה סיפור אחר ואני מסכימה לקביעה שכל ילד שונה בהנקה ובגמילה.

נראה לי כי בסופו של דבר ניסע יחד איתה..

אני בהריון ויש לי ילד בן שנה וחצי. נמאס לי מההנקה בעיקר בלילה. במשך היום הוא לא יונק בכלל אלא בצהריים כשהוא נרדם. כך זה כבר כמה חודשים. אני לא בטוחה שיהיו לי כוחות נפשיים להניק שניים ואני שוקלת לגמול אותו.
הבעיה היא שהוא לא נרדם בלי ציצי. אם בן זוגי מנדנד אותו הוא ירדם, אבל איך שהוא מניח אותו הוא מתעורר בבכי. ניסינו תוך כדי סיפור, שיר, ליטופים. שום דבר לא הולך. כשהוא עייף הוא מתחיל לבכות ודי מהר זה הופך לבכי היסטרי וזו לא המטרה שלנו.
לפעמים באמצע הלילה הוא מתעורר ואני מבקשת מבן זוגי שיקח אותו, הוא נרדם עליו חזרה תוך שניות ספורות, אבל שוב ברגע שהוא מניח אותו הוא מתעורר.
עצות? רעיונות

דרך אגב, גם שנת הצהריים שלו לא רציפה (מתעורר פעם פעמיים) ונרדם שוב עם ציצי.

הייתכן שאין כאן אף אחד עם איזה רעיון מקורי?

נועה, אין לי רעיון ואצלינו המצב דומה מבחינת הרדמות רק עם ציצי. כך שגם אני אשמח לשמוע רעיונות (אנחנו לא בגמילה, אבל אשמח לעוד אופציות הרדמות)

רעיונות מקוריים אני לא יודעת, אבל אם תגללי לתחילת הדף תוכלי לקרוא די הרבה רעיונות לא מקוריים.

יונת, קראתי את הדף כבר אי אלו פעמים ועדיין אנחנו לא מצליחים לפתור את הבעיה של הרדמות בלי ציצי.
תודה בכל אופן.

נועה הי. גם אצלנו זיו לא היה נרדם בלי ציצי.
אבל ברגע שנגמלנו מההנקה הוא סיגל לעצמו יכולת להרדם בלי ציצי. עם עזרתנו כמובן.
טיול עם המנשא, נידנודים ושירה, סתם לשכב איתו במיטה עד שנרדם.
מנסיוני רק, אני יכולה לומר שברגע שאין את הדרך הישנה להרדם הם מסגלים להם דרכים חדשות ובטבעיות מפתיעה אני חייבת לציין.

לגבי ההתעוררויות, גם זיו לא היה ישן רצוף בצהריים או בלילה. היה קם לינוק. אבל ברגע שנגמל השינה הפכה להיות חזקה יותר ורציפה. אני משייכת את זה לזה שהנקה שומרת עליהם שלא ישנו חזק כשהם תינוקות.

בקיצור תסמכי עליו ועלייך ותעשי מה שטוב בשבילכם. בהצלחה.

אסנת, באיזה גיל זיו נגמל? והבעיה העיקרית אצלנו היא לא להרדים בלי ציצי (הוא נרדם בנדנוד), אלא להניח אותו לאחר שהוא נרדם.

ניסיתם עם שתיה - מים פושרים או תה צמחים בלי סוכר? (שלא יזיק לשיניים)
אני כך התחלתי לגמול מהנקת לילה את הגדולים. מה שהיה אצלינו מאד חשוב, שאבא טיפל בהם בלילות כשרצינו לגמול, כי כשראו אותי זה היה אבוד...
בכל מקרה ההדרגה חשובה, ולנו היה גם חשוב מאד שזה לא יהיה טראומתי, אז אם הם בכל זאת רצו לינוק - אפשרנו את זה. רק מראש ניסינו להציע גם אפשרות אחרת, וזה עבד. הם היו בתקופה הזאת שעות נוספות על הידיים כל לילה, אבל ידענו שזה זמני, ועוד נחזור לישון יותר טוב...

כן, יש לו כוס מים ליד המיטה ואני מציעה לו. לפעמים הוא שותה אבל אחכ שוב רוצה ציצי, זה לא מרדים אותו.
אני אמשיך לנסות ונראה מה יהיה.

שליחה על ידי רינת* » 02 יוני 2004, 16:15

בתי בת 3.5 חודשים ומסרבת בכל תוקף לקבל את החלב שלי מבקבוק. נסיתי, אני לתת לה , אך גם בעלי, אמי ואחותי וללא הועיל. יש לציין שגם נסיתי בקבוקים שונים מחברות כמו BE FREE, AVENT & PLAYTEX כשהאחרון שבהם מדמה בצורתו פיטמת אם. כנראה שמה שמרתיע אותה זה טעם הגומי , שכן גם כלפי מוצץ היא מגלה דחושת דחייה ואף הקיאה בפעמים שניסיתי להרגיל אותה למציצת מוצץ. כיום המצב הוא כזה, שהיא הולכת עמי לכל מקום שאני הולכת כדי שתמיד אהיה זמינה עבורה בכל פעם שתהיה רעבה . הבעיה היא שבעוד חודש אני אמורה לשוב לעבודתי והיא תשאר בידיה של מטפלת ואני דואגת מה יהיה אז?!
אם משהו נתקל בבעיה זהה ויכול ליעץ לי אני אשמח לשמוע

טעם הגומי , שכן גם כלפי מוצץ היא מגלה דחושת דחייה ואף הקיאה בפעמים שניסיתי להרגיל אותה למציצת מוצץ.
יש דבר שנקרא אלרגיה לסיליקון. אולי זו הבעיה. החשד שלי התעורר מהעניין של ההקאה.
המטפלת יכולה להאכיל אותה בכפית, בשעות שאת בעבודה, ואז תוכלי להניק כרגיל בשעות שאת איתה.

עוד אפשרויות:

לדחות טיפה את החזרה לעבודה, אולי בעוד חודש. בגיל חמישה וחצי חודשים אפשר כבר לנסות פייה של כוס במקום פטמה של בקבוק (לבקבוקי אוונט יש פיה כזאת שמתלבשת על הבקבוק).
לחכות שהמטפלת תרגיל לבקבוק - היא תהיה גדולה יותר, וגם את לא תהיי בסביבה.
לא לדאוג. בגיל ארבעה וחצי חודשים, יש תינוקות שמסתדרים בלי לאכול בשעות שאמא בעבודה, ומשלימים את החסר כשאמא חוזרת. וממילא זה רק חודש וחצי עד שמתחילים לנסות מזון מוצק.

יש עוד רעיונות. בעיקרון מה שאת מחפשת הוא לא גמילה מהנקה אלא הרגלה לבקבוק, אז אולי כדאי לך לעשות חיפוש באתר על "חזרה לעבודה" , "הנקה ועבודה" ועוד.
בהצלחה!

שליחה על ידי רינת* » 02 יוני 2004, 17:14

תודה בשמת על העצות ומילות העידוד.

הבת שלי, בת שנה וחודש, מכורה לציצי(גם בלילה) גמלה את עצמה באופן פתאומי ביותר ביום שישי האחרון. שעה וחצי לאחר שינקה ניסתה שוב ו"כאילו" לא זכרה איך יונקים...המשכתי להציע לה ולנסות, אבל היא רק נתנה לי נשיקה על הפטמה וזהו...
לאחר יומיים של משבר רגשי עמוק, נותרתי עם גודש מטורף.. שמה כרוב, שותה נענע.. אמרו לי בשום פנים ואופן לא לקחת את הכדור...
מה אתן יודעות על הכדור הזה... בלעדיו, תוך כמה זמן אחזור לתפקוד נורמאלי??

אמרו לי בשום פנים ואופן לא לקחת את הכדור
צודקים. גם לא יעיל אם את לא ילדת הרגע (גם אז לא) וגם מסוכן לך.
שימי כרוב כל הזמן, תוציאי ידנית כשיש גודש (קראי בדף הזה למעלה, יש הוראות) ותשתי המון נענע ומרווה.
בהצלחה!

שליחה על ידי דידי* » 29 יוני 2004, 00:30

ביתי בת השלושה חודשים יונקת הנקה מלאה,בגיל 5 חודשים תיכנס למסגרת משפחתון . בכוונתי להמשיך להניקה גם לאחר חזרתי לעבודה,אשמח לשמוע עצות איך אני יכולה להמשיך לשמור על ההנקה במתכונת מלאה,וללא שימוש בתחליף חלב.

איך אני יכולה להמשיך לשמור על ההנקה במתכונת מלאה
את יכולה להתחיל לשאוב חלב ולהכין סטוק מוקפא של חלב שאוב. שאיבות הן מיומנות נרכשת, כך שהתחלת שאיבות לפני חזרתך לעבודה תאפשר לך לתרגל את הטכניקה וגם להכין סטוק, לגיבוי. כשתחזרי לעבודה, יש לקוות שתוכלי לשאוב במהלך העבודה, במקום ההנקות עליהן תדלגי, או בבוקר, לפני היציאה לעבודה, ולהכין כל יום את הארוחות ליום הבא. אימהות רבות נוהגות כך ואינן נזקקות כלל לתחליף.

קראתי חלק מהדף וזה מאוד עוזר לי, גם לדעת שאני עושה נכון את מה שהתחלתי וגם עצות חדשות.
התחלתי לגמול את הדר.. גיליתי בימים אלו שאני בהריון

ודיי מלחיץ אותי הרעיון להניק שניים וגם לא מתאים לי להניק בהריון מסיבות פיזיות של חולשה , לחץ דם נמוך , נטייה לאנמיה וכו'.
הדר בת שנה ו10 יונקת שלוש פעמים ביום ועוד כפעמיים בלילה.
התחלתי לטייל עימה בעגלה בשעות של עיפות והצלחתי כמה פעמים להרדים בעגלה. אני מדברת איתה ונותנת לה לינוק כשהיא רוצה אך לעיתי דוחה אותה בעדינות או אומרת "רק קצת" , הבוקר ינקה ובאיזה שלב אמרתי בואי נגיד בייביי ציצי ונלך לאכול וזה עבד.
הלוואי ותיגמל בקלות, היא די רכושנית כלפי ואני לא רוצה שתכנס ללחץ כשאניק תינוק שלישי.

שלום לכולן
החלטתי לגמול את נטע בת שנה ושלשה חודשים, כי אנו מתכננים כניסה נוספת להריון ונסיעה של שמונה ימים לחול בלעדיה.
התחלנו אתמול במהלך היום והמשכנו ללילה (לבן). בסיוע החמה שבאה לעזור, התחלנו גמילה מיידית ולא הדרגתית. ההדרגתית יצרה בלבול גדול אצל נטע.
שתי שאלות:
נטע עושה שביתת רעב - יש רעיונות?
לי הציצי (וגם הלב)כואב מאד - מה לעשות עם הציצי? ( הלב כבר יהיה בסדר)
תודה

אורנה, הדעות חלוקות לגבי הגמילה ויש ספר נחמד שעוסק בזה של ליגת לה לצ'ה. אני כבר חודשיים בגמילה איטית... בימים אלו הפסקתי הנקת צהריים והדר יונקת בוקר וערב וגם זה קשה לי. אני מתחילה חודש שלישי להריון והרגישות בשדיים מקשה על ההנקה . קראתי פה באתר שלקראת חודש רביעי יש שינוי בטעם - נוצר הקולסטרום ואז גם ימלאו לה שנתיים וכולי תקווה שנגמל בקלות.
בגלל הגמילה האיטית אין לי גודש ויש הפחתה משמעותית ביצירת החלב נסי לשאוב לבד כשמתמלא או להניח חיתול קפוא, עלי כרוב, לשתות נענע . אולי שווה לנסות להוריד קודם הנקה של לילה או בוקר ולהמשיך בהדרגה.
בהצלחה

אין מה להשוות גמילה הדרגתית לזו המהירה. הן מבחינת הילד והן מבחינת האמא והציצ.
אך זו החלטה שלכם (שלך?) ויש ללכת לפי מה שאת בוחרת.
לגבי שביתת הרעב- כמה זמן זה כבר כך? היא לא אוכלת דבר במקום? אני שואלת בזהירות, האם את מוכנה לשקול מצב של גמילה הדרגתית לאור המצב הזה, או שזו החלטה סגורה כבר?
לגבי הציצ- את צריכה להגיע למצב בו את יוצרת כמו גמילה הדרגתית באופן מלאכותי עבור הגוף. זאת כדי שלא תגיעי למצב של גודש, סתימת צינורית חלב , דלקת בשד וכו'.
כדאי לרוקן את השד עד להקלה, אם זה באופן ידני או בעזרת משאבה. ייתכן ותצטרכי לעשות זאת במשך מספר ימים, כדי שהגוף "יבין" שהוא מפסיק לאט לאט את ייצור החלב. בגלל זה את לא אמורה לשאוב כמויות גדולות של חלב, אלא לרוקן להקלה.
כדאי גם שתעסי את שדייך כדי להקל עליהם, כך גם תוכלי לברר שאין מקומות מוקשים, כואבים במיוחד וגדושים.
אפשר גם לשתות חליטות חזקות של מנטה, נענע, מרווה, זוטא. אם כי לא בטוח שזה יעזור. צמחים אלו עוזרים בייבוש החלב.
איך זה נשמע לך בינתיים?
בהצלחה

החלטתי לגמול את נטע בת שנה ושלשה חודשים, כי אנו מתכננים כניסה נוספת להריון ונסיעה של שמונה ימים לחול בלעדיה.
גם גמילה פתאומית, גם תינוק חדש, וגם נסיעה ארוכה בלעדיה... נמאס לך ממנה?

יש לך תינוקת שעדיין צריכה אותך. היא כל כך צריכה אותך שאם היא לא יכולה לינוק ממך, היא כבר לא רוצה לאכול בכלל. לא עדיף להשקיע בתינוקת שיש לך כאן ועכשיו לפני שאת משקיעה במקומה בתינוק הבא? ולנסוע לשמונה ימים לחו"ל פתאום, בשיא התקופה של חרדת נטישה... היא כבר הייתה סוף-שבוע בלעדיך? או לפחות לילה?

את מציגה את ההחלטות המשמעותיות האלה כנתון: גמילה פתאומית, עזיבה ארוכה (מבחינת התינוקת), ותינוק חדש. אבל הן לא נקבעו משמיים, אלא זו הבחירה שלך. הבת שלך אומרת בצורה הכי ברורה שאפשר שההחלטה שלך לגבי גמילה לא טובה לה. תקשיבי לה.

שאקטי, כולי צמרמורת, יפה ניסחת וכמה שאת צודקת.
גם לי הגמילה קשה.
לא שקשה לי עם ההיפרדות , אני דווקא שבעתי מההנקה , קשה לי לסרב לבקשותיה . שלשום התעוררה בשלוש בבוקר ובכתה ונרדמה עלי בלי ציצי. כל פעם שהנחתי אותה במיטה התעוררה ובסוף נרדמנו שנינו על הספה.
לשמחתי הלילה כבר ישנה עד רבע לשש קמה שמחה ומאושרת ולא ביקשה לינוק! אולי כי ישר הצעתי לה לאכול ארוחת בוקר. במילא אני אוהבת לקום מוקדם וגם לאכול בשעות אלו...
אז זה קרה ממש הדרגתי ויום יומיים קשים , שזה יגמר כך. אתמול התחלנו רק הנקה אחת לפני השינה - על הבוקר ויתרה כבר בעצמה.
חסכתי מתיאורים, אבל בלילה היה כעס ובכי וגם חטפתי מכות ממנה , מזל שהיה חשוך כי ממש ירדו לי דמעות.

לשאקטי
בשמך יש את המילה שקט, אך דברייך שיפוטיים מאד.
רק לעידכון נטע הפסיקה את שביתית הרעב אחרי יום אחד, אחרי יומיים אכלה בתיאבון גדול מאד והכל.
גם בלילה היא ישנה לילה רצוף ללא התעוררויות שהיו בזמן ההנקה.
גם סדר היום התחיל להיכנס לסדר יותר, מה שנראה שטוב לה יותר.
אני בת 35 וחייבת להיכנס שוב להריון במהרה - כך שהרבה ברירות אין לי. מה גם שילד זה יולד רק עוד שנה
ולגבי הנסיעה לחול - בפעם הקודמת לקחנו אותה, הפעם זו הנסיעה הראשונה מאז נישואנו שנוכל לנסוע לבד לפני הילד ההריון הבא.
אורנה

אה עוד דבר
לגבי " נמאס לך ממנה"
מהיכן מגיע משפט כ"כ נוראי? איך אפשר לומר דבר כזה לאם או הורה על ילדו?

שמחה לשמוע שהמצב משתפר, אורנה.
איך התחושה בשדיים?

הכל עבר היה הגודש ולבד עבר תוך שלושה ימים ללא כל בעיות מיוחדות, מלבד הכאב בלב ובשדיים.
נטע אוכלת ושמחה, אינה מבקשת שד ולא מושכת חולצה.
בסה"כ יומיים של קושי והכל עבר. נראה כי ההדרגה לא התאימה לה, וגם לא לבעלי. זה בילבל אותה אותי וגם אותו מתי כן ומתי לא? באיזו שעה מותר ומתי לא? אולי כי היא קטנה יותר והם עדיין לא מבינים כ"כ בוקר ערב וכל זה.
יש לי כאבי ראש כבר כמה ימים - האם זה קשור ? נראה שלא אבל זה ממש התחיל אחרי הגמילה

אלו הם פני הדברים. הקטן, כמעט שנה וחצי, הוא ילד של אמא. כך מיום שנולד וכך גם כיום, כרוך אחרי באשר אני, יומם וליל, ומוטב מחובר ויונק. אף אחד בעולם, לא אביו ולא אפחד, מעניין אותו כשאני בסביבה, ולאף אחד, חוץ מאשר אביו, הוא לא מתיר להרים אותו. מאד מתסכל, מיותר לציין, את אגף הסבים.

התינוק המקסים שלי, אהוב לבי הנצחי ואביר חיי המושלם, נתפס בעיני הסביבה כילד בכיין, מפונק, תובעני, סובל ולא נעים. כן, לפעמים הוא מפזר חיוכים ממיסים גם לשאר, אבל בדרך כלל הוא רודף אחרי באשר אני, תופס את הרגל, נצמד בבכי נעלב של למה אני לא יונק עכשיו בדיוק, וברגע שאני מרימה אותו דורש בנחישות להתחבר ואז מביט, בפה מלא ובהבעת נצחון, בסביבה העוינת. אחר כך, כשנרגע, מציץ מבין ידי אל אויר העולם, מקסים בכל עוזו, מוגן ובטוח. אוסיף שתגובות אלו מוקצנות במידה רבה בתקופות קשות של מתח, מעברים או צמיחת שיניים, בעוד בתקופות שקטות (שמזמן לא היו לנו...) הוא ילד רגוע בהרבה.

הקושי מתפלג לשניים. אחד - הפספוס הגדול של ההווי המשפחתי, כי לאחרים יש כל כך הרבה לתת לו לו רק יפתח, והשני – הצמידות המחייבת הזו, האינסופית, המשתקת, המפריעה לתפקוד.

הכי מעייפת ההנקה. להניק לשם תזונה זה כיף, אבל לחיות עם תינוק מחובר זה מתיש. וכואב, תריסר שיניים תודה רבה, כל אחת וחוד בה. והרדיפה הזו, ההזדקקות הבכיינית, הבכי, הבכי, הבכי. כל היום או מחובר או בוכה. והלילות, כמה תובעניים הלילות, מי המציא את הלינה המשותפת הזו, מי המציא את אמא מוצץ.

והנה – שתי התפתחויות מעניינות. אחת, התחלתי להעלם לפעמים ולהניח לו לשחק בחברת אחרים. שניה, טריה מהשבוע האחרון, התחלתי לישון במיטה נפרדת, ואבא נשאר לישון עם הילדים. ומה – הנסיך המפונק, הבכיין והצמוד שלי מתגלה כילד עצמאי, שמח וסקרן, המפזר חיוכים לכל דורש ושוקד שעות ארוכות על עיסוקיו. ובלילה, בלילה הוא ישן. אמנם בהתחלה בכה הרבה, אבל נכון לעכשיו מתעורר רק פעם פעמיים, שותה מים ונרדם מיד.

אבל כשאני מגיעה – מיד בשניה שהוא שומע אותי – הוא לובש עליו את מסיכת האומללות, רץ אלי, נצמד לרגל, בוכה מרה ולא נרגע עד שמחובר (או עד שאני מטפלת במה שמציק לו, למשל רעב או עייפות או חיתול מלוכלך, שמשום מה לא מציקים לו כשאני לא שם). ואתמול באישון לילה, לילה חמישי לגמילת לילה, כל כך התגעגעתי שנכנסתי למיטה המשותפת, והוא הרגיש, ובכה ובכה מתוך שינה, והצמדתי אותו אלי לכל אורכו המתוק אבל לא הנקתי, ובסוף לא עמדתי בבכי וקמתי משם, וחזרתי ביגון למיטת גלותי, והוא מיד השתתק ולא קם יותר עד הבוקר.

אין לי עצות חכמות לתת, רק השתתפות

גם יותם (1.9) כרוך מאוד אחריי, ועכשיו אני מתחילה להציב גבולות להנקה. לפני כשבועיים הפסקתי לתת לו לינוק בלילה, ואחרי כמה לילות עם בכי ובעיקר בלבול, הוא ישן עד אור הבוקר (או קצת קודם...) אני מרגישה שזה היה ברגע הנכון עבור שנינו. עכשיו אני גם אומרת לא לפעמים להנקה ביום, כי נמאס לי מהנקה כל 10 דקות. אז אני אומרת "אחר כך", ו"לא יונקים בזמן האוכל", ומציעה לו דברים אחרים. לפעמים זה הולך בקלות, לפעמים הוא מתעקש, לפעמים הוא מוותר, לפעמים אני. אבל חשוב לי לא להיות קורבן של התלות שלו, אלא לחפש את המינון שנכון לי, מתוך אמונה שזה מה שיהיה נכון בשבילו.

אבל כשאני מגיעה – מיד בשניה שהוא שומע אותי – הוא לובש עליו את מסיכת האומללות
נראה לי טבעי שילד בגילאים האלה יהיה תלוי באמו יותר מאשר באביו או באחרים, ושאליה הוא יפנה את דרישותיו הפיזיות, ושאצלה הוא יתנחם. כך זה גם אצלנו. לפעמים הוא פורק אצלי את המטענים שהוא צבר כששיחק עם אחרים.
מצד שני: אולי גם הקשר ביניכם צריך להתרחב לעוד מקומות, למקומות של משחק משותף, של בילוי, כמו עם אבא. ואז לא הכול יהיה רק ציצי ובכי.

מוזה , מאד נהניתי מכתיבתך וגם הזדהתי.
תלות עצמאות מלווה אותנו מרגע היציאה מהרחם, אימא בדרך כלל מהווה דמות מרכזית ומשמעותית להתקדמות ורגרסיה בתהליך הזה.גיל שנה וחצי עדיין מצוי בשלבים של שיא בחרדת הנטישה. בערך עד גיל שנה ושמונה פלוס מינוס תלוי בילד.
כנראה שילדך גם זיהה אצלך חלקים טובים " לנגינה" - אותן חולשות ונקודות שהם לומדים לנגן עליהם. מצטרפת לדעתה של קודמתי אך מצרפת קושי לזהות מה טוב עבורי ? כי זה קצת מתערבב לנו עם הטוב של הילד ומי מגדיר מה זה טוב?
אימא היא מיכל - מכילה את כל הקושי, הכאב - תפקיד גדול וקשה קיבלנו. לעיתים גם לי קשה ואז אני פונה לעזרה של מחליפים דמוי מטפלת, סבתא, אבא.

תודה לכן. אני מניחה שחלק גדול מן הקושי זה ההרגשה של מחרבת שמחות תמידית, זו שכל מי שהתינוק מחייך אליו, ובעיקר אבא, חוששים מן הרגע בו תופיע ותגרום לריצה אומללה ודומעת לכיוונה. כמה פעמים אומרים לי "לפני רגע הוא היה כל כך שמח. רק רואה אותך הכל נגמר". ובלילה, כמובן. קשה לי לישון מרחוק, אבל כל התקרבות שלי מעירה מתרדמתה את מסכת הבכיות. בלעדי הוא פשוט ישן. ואישי שיחיה אומר מתוך שינה לכי מפה, את רק מפריעה

שלום רב

בני בן 5 חודשים, ולמעשה כבר 3 חודשים שהוא יונק ואוכל דיסות במשולב ללא בעיות צריך לציין כי נראה שההנקה עונה אצלו על צורך ריגשי יותר מאשר האוכל-הוא נרדם ורגוע וכו'.

בספטמבר הכנסתי אותו למשפחתון והוא התחיל עם סנקציות ובשום אופן לא מוכן לאכול דיסה מבקבוק רק לינוק. כמובן שאני לא נותנת לו ביום כי אז הוא לא יתרגל ואני מניקה רק בערב. זה נראה הגיוני שכבר בגיל זה הוא מפעיל "נשק" כי הוא לא מרוצה מהסידור החדש?

מה עושים? למישהי יש עיצה?

המון תודה

הילה

הילה, הוא לא מפעיל "נשק", הוא פשוט עדיין מאוד מאוד קטן. אם הכנסת אותו בספטמבר אז בעצם הוא נמצא במשפחתון רק כמה ימים (היום החמישי לספטמבר). הבהלה שלו מהשינוי הגדול (מקום זר, מטפלת זרה) גורם לו להצמד לפעולה
המוכרת, הנעימה והמרגיעה ביותר שהוא מכיר : הנקה ישירה מאמא.

האם הוא אינו מוכן לשתות מבקבוק גם במשפחתון כשאת אינך?
הרבה תינוקות יונקים מוכנים לשתות מבקבוק רק כשאמא איננה.

האם גם לפני שהוכנס למשפחתון נתת לו לינוק רק בערב?
הוא עובר עכשיו שינויים כל כך גדולים, אולי דווקא הנקה חופשית בשעות שאינו במשפחתון יעזרו לו להתגבר על הפחדים שלו ולדעת שכשאמא בסביבה היא באמת שם בשבילו.

הי..
ילדתי בת שנתיים וחצי עדיין יונקת. שנה שעברה הכנסתי אותה לפעוטון חצי יום ורוב השנה היתה חולה,(מה שניפץ לי את תאוריית ההנקה מונעת מחלות).
מה שכן המחלות אף פעם לא נמשכו יותר מ3 ימים, ולשמחתי ללא אנטיביוטיקה. בהתחלה היא היתה חולה בתדירות של כל שבועיים ולקראת סוף השנה בערך כל חודש וחצי לשמחתי - מה שנקרא הסתגלות לא קלה. לכן לא חשבתי להפסיק את ההנקה למרות הרגעים המתישים שהיו לא פעם.
אשמח לשמוע על נסיונכן במחלות במקביל להנקה ממושכת.
כיום היא יונקת רק פעם באמצע הלילה ובבוקר למען אנרגית יקיצה(לא קבוע).
אשמח לקבל עצות לתזונה מחזקת מכיוון שאני מרגישה די חלשלושית לצערי.
והאם מנסיון שלכן ניתן לעבור הריון נוסף אחרי תקופה כולכך ממושכת
(לא כמו סמרטוט), או כדאי לעשות הפסקה משמעותית (שנה לפחות) כדי לצבור אנרגיה חדשה.

שלום לכולן
בני בר בן שנה ושלושה חודשים, יונק בבוקר, בצהריים לפני השינה ומתעורר בלילה בערך פעמיים, שלוש. כרגע אני לא עובדת , עבדתי לפני חודש רק יום אחד בערך חמש שעות והוא היה עם חמותי. עכשיו אני מתחילה ללמוד ומחפשת במקביל עבודה, אני רוצה לחפש לבר מטפלת או משפחתון אבל רוצה שזה יהיה בהדרגה, בנוסף אני רוצה להתחיל לגמול אותו באופן הדרגתי , להתחיל עם הנקת לילה ורק שזה יהיה יציב להכניסו למסגרת כלשהי כדי שזה לא יהיה טראומתי ושוב אחרי שיסתדר טוב במסגרת , נראה איך נמשיך עם הגמילה. השאלה שלי היא, אחת כמה זמן מספיק לחכות מרגע שהוא לא יונק בלילה להכניסו למסגרת , ושנית לפי דעתכם איזו מסגרת יותר מתאימה לו, מטפלת או משפחתון של 4 ילדים, הוא מאוד אוהב ילדים אבל מסתדר הכי טוב עם ילדים יחסית גדולים, בוגרים.
תודה רבה

ענבל- הביטי וקראי בדף
איך מפסיקים הנקה לילית
לדעתי-עדיפה מטפלת.

תודה ענבל על התשובה
וכמה זמן לפי דעתך כדאי לחכות בין הגמילה לבין הכנסה למסגרת? היום אני מתחילה את הגמילה ואם לומר את האמת אני די מפחדת, בנוסף אתמול בלילה הוא היה צמוד די הרבה , דבר שלא מתאים לו ואני חושבת שזה בגלל שן ומתלבטת אם כדאי להתחיל או לחכות? בגלל השיניים.

דווקא כשמכניסים למסגרת מאוד נוח להמשיך להניק בלילה כדי לספק קצת הגנה מכל המחלות שהוא יחשף להן, וגם לחזק אותו בעוד קצת אמא באופן כללי.

לא הפסקתי לצחוק

כולם מציירים את הגמילה מאד יפה ....אבל מה קורה אח"כ הנקתי את ביתי עד שנה וארבעה חודשים ומכיוון שזה הפך להיות מטרד ומוצץ ומאחר שיש לי עוד 2 ילדים קטנים יחסית החלטתי לגמול אותה. להפתעתי הטובה היא נגמלה תוך 3 ימים וכבר לא ביקשה "ציצי" אבל ופה מגיעה הבעיה הגדולה... איך מפסיקים את החלב ????????????
לקחתי דוסטינקס 2 כדורים ולא עזר עשיתי קומפרסים קרים חמים שאבתי טיפה להקל על הגודש הלכתי ימים ולילות עם כרוב קפוא וחזה קשור ולא עוזר הצילו למישהי יש פיתרון? אני ממש כואבת ומיואשת??????????????.

אשמח לכל עזרה בהולה
לימור [email protected] אודה לכל עצה

סיפור גמילה מקורי - ששמעתי מאמא בפגישה בלה להצ'ה ויישמתי. ירדן הייתה בת 22 חודשים ואני הייתי בהריון מתקדם. ירדן ינקה אחה"צ ובמהלך הלילה מתי שרצתה וכמה שרצתה. ההנקה הפכה לכואבת מאוד בעקבות ההריון וכאשר קמתי ללילה אחד בדמעות מההנקה (ירדן נהגה גם למולל את הפטמה השנייה) החלטתי שזהו אין יותר ציצי. הסברתי לירדן שציצי כואב ואני מוכנה לחבק אותה חזק חזק, כמובן שהיו דמעות אבל גם הבנה ירדן חזרה אחריי ציצי כואב. וכאן מגיע החלק המקורי בבוקר הדבקתי על הפיטמות פלסטרים וכשירדן ביקשה ציצי הראתי לה את הפלסטרים ואמרתי לה ציצי כואב אני יכולה לחבק אותך חזק חזק במקום. רוצה? כמובן שכן זה יותר טוב מכלום. הפלסטרים עבדו טוב כיוון שירדן הייתה מאוד בקטע של פלסטרים כל מכה קטנה סריטה וכו' היו עוברים באופן פלאי עם פלסטר. ידעתי שהפלסטרים זה משהו שהיא מתחברת אליו ומבינה ולכן זה עבד. יש לציין שאני לא יודעת עד כמה כבר היה לי חלב הייתי מוצץ אנושי בעיקר. ולכל אלה שחושבות שאם יפסיקו להניק בלילה הילד\ה ישנו טוב יותר - אין לי חדשות כל כך מרגיעות, ירדן הייתה ממשיכה להתעורר בלילות לקבל חיבוק, מים, פיפי. רק עכשיו שהיא בת 4 כמעט היא ישנה לילה לפעמים מתעוררת לעשות פיפי אבל זה כמובן בסדר גמור.

ועכשיו לבעייה שיש לי עם שליו שהוא בן 21 חודשיים - לפני 4 חודשים השיינים העליונות שלו החלו להירקב (לא הוא לא אוכל ממתקים, כן אני מצחצחת לו שיינים מאז שהופיע השן הראשונה בפיו). לקחתי אותו לרופא שיניים (אני גרה בלונדון) ורופא השיינים שלח אותי למומחה לרפואת שיינים לילדים צעירים - הרופא אמר לי שבכל 25 שנותיו כרופא, שליו הוא בהחלט בין הצעירים שראה עם חורים בשניים, ושייך את החורים להנקות המרובות בכל שעות היום והלילה. הוא המליץ להפסיק להניק מכירים עוד איש מתחום הרפוא שחושב שהנקה מזיקה. תחילה התנגדתי בתוקף. אבל הרופא טען שאם אני לא אגמול אותו הטיפול שיינים לא יועיל כיוון שעוד שישה חודשיים הוא יצטרך לחזור על הטיפול שוב. מיותר לציין שאין לי שום כוונה להעביר את שליו טיפול זה הכולל הרדמה מלאה פעם נוספת. מצד אחד קשה לי להאמין שההנקה היא הסיבה היחידה שגרמה למצב השיינים. מצד שני אני מקור התזונה העיקרי שלו. הוא אוכל עם אחותו הגדולה את כל הארוחות במשך היום אבל באמת זה טעימות, משחק, לא להשביע את הרעב. התייעצי עם ליגת לה לצ'ה ורופאת משפחה שהניקה את ילדיה מעבר לגיל 3, והם אמרו לי שגם להן קשה להאמין שזה רק ההנקה ככול הנראה יש יותר מסיבה אחת לרקבון השניים - חומצתיות בפה חוסר בפלאוריד במים, לחץ במהלך ההריון, גנטיקה, מי יודע. בכל מקרה הטיפול שניים בעוד 3 שבועות, כרגע הוא יונק כשוא מבקש, אני לא מציעה, אבל לא מסרבת, הצלחתי להסיח את דעתו כמה פעמיים ע"י משחק או משהו מעניין אחר, אחותו גם מסיחה את דעתו וזה עוזר, אבל קשה לי לדמיין את היום שבו באמת יהיה סטופ סופי.
אשמח לקרוא תגובות שלכן.

לימור שקד שלום,
אם את עדיין כואבת יכול להיות שגמלת את ביתך מהר מדי עבור הציצי שלך שהמשיך ליצר חלב בהתאם למה שביתך הייתה יונקת כמה ימים לפני שניגמלה.

הצעתי היא שתשאבי את החלב עם משאבה עד שאת מרוקנת לחלוטין את השד, בהתאם פחות או יותר למה שהבת שלך הייתה יונקת ולאט לאט תשאבי פחות, כך הגוף שלך ייצר בהתאם לדרישה פחות ופחות.

בהצלחה
יעל

זהו. שבוע הבא חוגגים שלוש.
לפשושית הקסם ולהנקה.
אני כבר לא יכולה יותר. אני רוצה לגמול. מיציתי.
אני גם מרגישה שאני רוצה להתכונן לקראת הילד הבא. נפשית וגופנית.
בעצם הייתי מוכנה להשאיר רק הנקונת אחת- בבוקר.
אבל אני חוששת שזה יבלבל אותה. היא מבחינתה מוכנה לינוק כל ה י ו ם .
אני גם חוששת לעשות זבנג לציצים שלי.
חשבתי על מסיבת גמילה. עם מתנות שיעזרו בזמן משבר וסיפור או הצגה שיעזרו למסר לעבור.
האם כדאי מסיבת פרידת ציצי ואז סיום מוחלט של ההנקה. ואז מקסימום כמה ימי עצב ואובדן, ואז זהו?או שבכל זאת להשאיר הנקת בוקר?
המלצות?

בעצם הייתי מוכנה להשאיר רק הנקונת אחת- בבוקר.

נשמע שגם לך קצת קה להיפרד , לא?

עד היום נשאר בי קצת עצב על שגמלתי את ילדיי (תאומים) בצורה פתאומית. אמנם גם הם היו בני שלוש ( אגב יום הולדתם חל גם בשבוע הבא ב-10.1) , והיה נדמה לי שאני עושה את הדבר הנכון, ומיציתי וכו' , רק אני חושבת שזו היתה שגיאה לנתק את זה בבת אחת.

קראתי בכמה מקומות על מסיבות גמילה ,וזה נשמע נחמד, אך אני חושבת שזו צריכה להיות יוזמה משותפת....

אל תשכחי שאפילו הנקה אחת ביום ממשיכה את יתרונות ההנקה וביניהם ההורמון ההוא , שכחתי איך קוראים לו, "האהבה", שעוזר מאוד להתמודד עם הגיל הזה שיכול להיות תובעני.
מקווה שזה עוזר לך במשהו

יעל תודה על דבריך. נראה לי שזה הכיוון.

היי מקסימה.
לא ידעתי שכך את מרגישה בנושא הזה.
אין לי שום דבר חכם לומר לך בנושא.
רק לשלוח לך המון

כי אני יודעת שזה לא פשוט לך ולפשושית המקסימה.
ודרך אגב, יום הולדת שמח לה.

|זר|

לא מצאתי דף שבדיוק מתאים לשאלה שלי אבל בטח כבר דברו על משהו דומה בעבר אז אין טעם לפתוח דף חדש ....

למרות שהשאלה שלי בקשר לשתיה מבקבוק אני כותבת בדף גמילה מהנקה כי נראה לי שנשים שגמלו תינוקם מכול מיני סיבות יבינו אותי יותר טוב.

הסיפור הוא מתחיל כך, בתי בת שנה ו9 חודשים ואני בחודש 5 להריון. מאוד מהר בתחילת ההריון פחת לי כמות החלב. היו הרבה תיסכולים ובכי עד שהבנתי את זה. היא היית יונקת, עוברת מצד לצד ומתעצבנת. יונקת שעות בלילה ובוכה. הבנו שהיא רעבה/ צמאה כאשר לילה אחת ירד האסימון ונתנו לה חלב סויה בבקבוק. היא שתתה, נרגעה ונרדמה. מאותו לילה היא מבקשת לשתוח חלב (חצי-שליש סויה והשאר מים). היא עדיין הייתה מבקשת לינוק אבל לא בשביל חלב. לפני בערך 3 חודשים היא די הפסיקה לבקש לינוק (מידי כמה ימים, כמו היום בבוקר, היא באה אלי כאילו לבדוק האם יש שם משהו ואחרי כמה שניות עוזבת). התקופה הזאת של המעבר שלה לחלב סויה הייתה כרוכה אצלי בהרבה רגשי אשם. היא עדיין הייתה מאוד זקוקה לחלב שלי מבחינת התזונה שלה. היא ירדה במשקל. לקח לה זמן להתחיל לאכול מוצקים יותר ברצינות. קשה לי לראות אותה אם בקבוק. נתתי לה חלב שאוב של חברה אבל אין לה מספיק שאוב לשני ילדים. אני סופרת את השבועות על שאלד ויהיה לי חלב למרות שלא בטוח שאז היא תרצה או שהיה לי טוב הנקת צמד.
הדילמה שלי עכשיו היא מה לעשות הלאה:
אני מפחדת שהיא שותה יותר מידי בקבוקים של חלב סויה (בערך 750 מ"ל ליום) ואני יודעת שזה על חשבון אוכל. כשהיא רעבה היא מבקשת בקבוק ולא מוכנה לקבל שום דבר אחר במקום.
בלילה היא שותה לפני השינה בערך 200 מ"ל ומשתינה כול הלילה, משהו שלא היה אם ההנקה. היא גם לפעמים מתעוררת באמצע הלילה ומבקשת ותמיד לפנות בוקר. נמאס לי להחליף לחיתולים 3-4 פעמים בלילה וגם לפעמים מכנסיים. אין לי כוחות להתחיל עם כמה לילות של לתת לה לבכות ולהגיד לה שאין חלב בלילה. העצלות שלי להחליף לה חיתול לא שווה הבכי שלה, אני מעדיפה פשוט לקום.
אז חשבתי להוסיף עוד ועוד מים עד שלא נשאר חלב סויה ואולי אם זה זה ייגמר אבל אני לא מצליחה להבין אם זה בשבילי או בשבילה. היא מאוד אוהבת את הבקבוקים, לה לא אכפת להשתין בלילה. האם אני לא חוסכת ממנה משהו שהיא צריכה בגלל רגשי אשם ועצלות שלי?

גם היונקים שלי פיתחו רעב בהריונות, נתתי להם ארוחות בלילה עד שהמצב התאזן.
לא כדאי לשתות כל כך הרבה חלב סויה, יש כאן דף על תחליפי חלב , אני חושבת שיש שם מתכון לחלב קואקר של ענת ג.
בהצלחה

אנחנו מטיילים בוואן עם נועם, בן 18 חודשים, כבר יותר מחצי שנה, בחו"ל. אנחנו ביחד ממש כל הזמן וטוב לנו, דבש... נועם מאד בטוח בעצמו ומבסוט. אולם...
מתוקון שיונק פעמיים- שלוש במשך היום, יונק מדי שעה- שעתיים במשך הלילה ואני מניקה אותו ממושכות בעמידה, במיטה שלו (שמאד הוא אוהב.)
מתישהו נמאס לי ואני מורידה אותו אלינו למיטה, שם הוא לא מפסיק לינוק לרגע ובוכה אם אני מתנתקת ומפנה לו את גבי. המיטה צפופה מדי לשלושתינו ואני מאד מתגעגעת לישון עם האהוב השני שלי קצת בשקט. הוא מצידו ממש לוחץ עלי להפסיק להניק בלילות ולהתחיל לבלות לילות יותר "נורמליים".
מה לעשות?? האם לגמול אותו בלילות, אולי בשיטת המסעדה הניידת? (ציצי גם הולך לישון...)
(מהי שיטת 5 הדקות האיומה??) איך?? איפה עוד אפשר לקרוא על זה משהו מרוכז??
אולי תדעו לעוץ לי עיצה לגבי השעות בבוקר במיטה שהוא לא מפסיק לרגע??
אלפי תודות

קנץ', איזה כיף לכם! מעורר קנאה - חוץ מעניין הלילות (-:
אנחנו לא מכירות, קראתי שוב את מה שכתבתי ואני רואה שאני כותבת כאילו שכן, ומזמן, אבל נו, קראת כבר דברים שלי ואני מקווה שתקחי את הכתוב ברוח טובה

אני חושבת שמרוב מתיקותו של נועם שכחת קצת את עצמך. להניק בעמידה בלילה? מה קרה? תסלחי לי על הניסוח הבוטה... אבל אם זה מנחם אותך, את לא האמא היחידה שמוצאת את עצמה פתאום בהסבה לאקרובטיקה ושאר תעלולים (-: וגם הפעוטות, שיהיו בריאים, יצירתיים מאוד בתנאים המשונים שהם מעמידים לאמהות...
יחד עם זאת, אפשר לאמץ גישה אחרת, של סליחה, גם אני בן אדם, ויש לי גבולות.
כשתחליטי שהעסק ממש ממש מפריע לך, תוכלי לקבוע תנאים משלך שבהם את מוכנה להניק. דברי איתו על זה בשעות היום הרגועות, הסבירי לו כמה חשוב לך ולאבא שלו לישון, שאת אוהבת מאוד להניק אותו אבל לא מוכנה להניק בעמידה/כל הלילה וכו'.
כשתגיעי לשלב שבו ממש יימאס לך, גמילת הלילה תהיה קלה. אני חוששת שאם תתחילי קודם לכן, שניכם תסבלו וזה ייקח יותר זמן.
לגבי שיטת 5 הדקות - בתור מי שמתעבת אותה, אני לא הולכת להקל עלייך למצוא אותה (-: (אבל זו לא בעיה כשמחפשים...)
בטח כבר כתבתי את זה בעבר

איזה כיף לכם!
מצטרפת.

(מהי שיטת 5 הדקות האיומה??) איך?? איפה עוד אפשר לקרוא על זה משהו מרוכז??

ראשית, אני בכלל לא חושבת שאת זקוקה לה. אני מאמינה שיש דרכים אחרות להקל עליכם ואני בטוחה שהדברים של עדי למשל ישפרו את המצב. גם אני מתעבת את השיטה וחושבת שהיא איומה. אולי דווקא בגלל זה אני ממליצה לך לקרוא עליה אצלנו...

כאן תקבלי אולי מידע באופן אחר ממה שתקבלי במקומות אחרים....
אז את מוזמנת לקרוא את:
שיטת חמש הדקות
הצד האפל של שיטת החמש דקות
ולראות למה זו התאכזרות לשמה - לדעתי...

אשר לשאלותייך, אין לי עדיין רעיונות, אני אמשיך לחשוב עליהן ואולי משהו יבוא...

אני מצטרפת למה שכתבו חברותי, ותוהה:
אני מבינה שאתם מטיילים. זה אומר שבמשך היום יש המון הסחות דעת, והמון עניין וחוויות, שהוא צריך לעבד?
אז אולי לפני שתתחילי בגמילת לילה, תנסי לאתר מה הצורך שעומד מאחוריה?
האם עומס של רשמים וחוויות שכדי לעכל אותם הוא זקוק להיצמדות אלייך בלילה, כשמפחיד וכשכל ה"בלגן" של החידושים והעניין וההתרגשויות שספג במשך היום פתאום עולה בגוף שלו בשקט וברגיעה של הלילה?
אם כן, אולי כדאי להתחיל בכמה רעיונות כאלה:

ליזום יותר הפסקות הנקה שלוות במשך היום (דווקא לא רק כשהוא מבקש), במקום נעים ושקט, לאפשר לו "הפסקות עיכול חוויות" רבות יותר במשך היום, "התחברויות עיגון" לאמא ולשקט הפנימי רבות יותר, כך שלא יהיה צורך להתחבר לשקע כל הלילה לקבל טעינה.
לעשות שינויים נוספים במשך היום, אם את רואה שצריך (בשביל לקבל רעיונות צריך לדעת בדיוק מה אתם עושים, ולכן רק את יכולה לגלות מה עוד אפשר או כדאי לעשות עם בנך).
להתחיל את הלילה במיטה המשותפת, מבחירה, כך שהוא לא ירגיש הרגשה פנימית שכדי לקבל את מקומו צמוד אלייך הוא גם חייב לינוק ללא הפסקה? אחר כך להעביר, או פיתרון אחר.

אלה בינתיים הרעיונות שלי.
בהצלחה!

שליחה על ידי טל* » 06 יוני 2005, 02:42

זה הדף הכי מתאים שמצאתי, וסליחה מראש על השאלה האדיוטית:
כשמפסיקים להניק, מה קורה לחלב שנשאר בשדיים?
האם יש איזשהו תהליך של ספיגה חזרה?
טיפשי אבל מעניין... תודה מראש לעונות!

טוב , בגלל ש שולי שאלה שאלה ב גמילה מהנקה ולא קיבלה תשובה אז אני באה לדפוק לך על הדלת שאולי את יודעת את התשובה לפני שהציצים שלה יהפכו לכדורים פורחים ויעופו באויר : אז השאלה היא מה לעשות עם הגודש בציצים במהלך הגמילה , בהנחה שהכרוב לא ממש עושה את העבודה?
הבנתי ששאיבה בעצם מייצרת שוב חלב אז איך מוציאים את זה משם?
ג'יזז קרייסט! אני מקווה שהיא מצאה את ג'ולי

הי, אבל היא לא כתוב שום דבר כזה ב-גמילה מהנקה. אולי השאלה בדף אחר?
אניווי -

כרוב (קר, כל הזמן רצוף, להחליף כשמתרכך)
סחיטה ידנית (או אםלא מצליחה, אפשר גם לשאוב טיפונת), ורק עד להקלה - לא יותר מזה.
תה מרווה, תה נענע.
טיפות של שרון קוצר (אם המצב קיצוני).
לקרר (קומפרס מאולתר: תירסנפרוסט).
אם כואב נקודתית/יש גושים, חשוב לעסות אותה נקודה, עד לפצפוץ הגוש, כדי שלא תדלק.

איך זה קרה? גמילה פתאומית?

מוסיפה לגילה:
סחיטה ידנית (או אםלא מצליחה, אפשר גם לשאוב טיפונת), ורק עד להקלה - לא יותר מזה.
להיכנס למקלחת חמה, ובמקלחת להוציא את החלב על ידי סחיטה עם האגרוף מבית השחי לכיוון הפטמה. רק עד להקלה. היא לא אמורה לסבול ככה!

או.. תודה רבה על העזרה. כל פעם אני מגלה מחדש שאני רוצה יותר לעזור לאנשים מאשר הם רוצים לעזור לעצמם. איזה ברוך!
צדקת, זה לא היה בדף הזה אלא "גמילה מהנקה ועוד איזה שתי מילים נוספות...נו טוב לא זוכרת ..זה פססה!
מה שמוזר , שלא מצאתי עדיין כאן באתר איזה דף שמסביר איך עושים את תהליך הגמילה באפן הדרגתי ולא כמו מתאבדת שיעית (כמו שולי , שאכן מודה שזה נעשה בקיצוניות יתר). נתתי לה את הטלפון של ג'ולי היועצת הנקה אבל היא לא עונה וגם מבקשת לא להשאיר לה הודעה(!!!)אולי ידוע לך על יועצת הנקה קצת יותר זמינה?
מה שהיא עשתה זה לשלוח את הילד עם האבא לסבתא לשלושה ימים...והיא לא כל כך יודעת איך להתאפק בפגישה המחודשת!
תיסלחי לי שאני מערבת אותך בכל זה אבל ..מה לעשות...פעם השמצתי אותך על איך שאת מתערבת.. ...היום אני נצלנית בדימוס מנצלת את תכונתך הנעלה!
ושוב...אשמח להפניות לדפים יותר מפורטים על גמילה מאשר השניים שמצאתי!...איזה פחד.........