גמילה ביתית ממתוקים

[במבי_ק*]

ככלל, זו טכניקה. היא עשויה לעזור לחלק. בגדול? היא לא טבעית.

כן, לגמרי. אני יודעת שלמדתי מה טוב לי. ורוב הזמן אני יודעת מה טוב לי. כשאני לא רעבה יום שלם, ואני מיניקה - אז אני יודעת שאמנם הגוף אומר לי שהוא רעב, אבל זה בטוח אל טוב לי. אז אני פועלת בצורה מאלכותית כדי לחזור ל

[ניצן_אמ*]

לפני שמונה שנים החלטתי שאני מפסיקה לעשן כי תיכננו הריון וזה ממש לא הסתדר לי ביחד.
אני מאד מאד מבינה את זה ומסכימה עם זה.
אלא שאני חושבת שזה שאנחנו כאמהות (כולל אני, שלא יהיו פה טעויות) עדיין מתייחסות לתזונה לא מיטבית כאל משהו שלא חובה להפסיק לפני ובמהלך הריון... זו בעיה.

רק כדי שזה לא יישאר תלוי ככה כאמירה קיצונית כל כך, אני אסביר למה אני מתכוונת.
קודם כל, שיש בפירוש ויכוח או ערפל או עודף מידע היסטרי ומבלבל לגבי מה זו תזונה מיטבית. (אני צריכה למצוא היכן כתבתי את ההבנות שלי לגבי מה היא תזונה מיטבית בשבילי, וזה שזה ממש לא טבעונאות... <יש דמיון מסויים בחלק מהעקרונות המנחים, אבל האמת היא שזו השוואה קצת מצחיקה.>)

שנית, שבקשר למה זו תזונה לא טובה, הולך ומתגבש קונצנזוס מסויים, מצומצם, אפילו בלב המיינסטרים...

אני ורב מי שסביבי, בפרט ובוודאי פה, לוקחות את התזונה ברצינות, במיוחד בהריון. אבל אתן יודעות, מדי פעם מתבלמסות על משהו פה, או חוטפות משהו אחר שם, שהם, בלשון המעטה, לא אידיאלים. הלא מה על כל החומרים המשמרים שיש בזה, או תהליך הייבוש, או תהליך ההימגון, או תהליך הייצוב של מה שיש במה שאני אוכלת? אז באמת היום חוקרים את החומרים האלה יותר ויותר ויודעים, למשל, שלא מעט מהם קרצינוגנים (מחוללי או מעודדי סרטן) ויודעים שהם יכולים לגרום או לעודד מחלות אחרות קשות (במיוחד בפעוטות ובתינוקות.) אלא שאני חושבת שמכייוון שההנחה היא שזה "מזון", ויש נורא קצת מזה במילקי (קריצה לא'...1-)) אז לא חושבים על זה באותה רצינות שחושבים על סיגריה.

כי סיגריה.... חונכנו שזה רק סם ורק רע ושזה הרגל מגונה, ופינוק בלבד ואין בזה שום דבר טוב.
אבל אם היינו חושבים על זה כעל "נשימה עם חומרים מזיקים" ואת ההפסקה של זה כעל "מעבר לנשימה נקייה וטבעית" היה יותר קל לראות את האחריות שיש לקחת גם בהריון, על "אכילה עם חומרים מזיקים" ולעבור ל"אכילה נקייה וטבעית"

אני לא נגד קפה פעם ב... נגד סיגריה פעם ב... נגד סוכר פעם ב.. נגד כוס בירה פעם ב.. בחיי. הכל תלוי בידע האישי על הגוף האישי, במידת היכולת לצרוך פעם ב... (אני למשל, יכולה לשתות כוס בירה פעם בשבועיים, להנות ממנה ולא לחשוב יותר על אלכוהול בכלל. אין לי את הפריבילגיה הזו עם פיצה. אני בטוחה שיש שניים שלושה אלכוהוליסטים שהם ההיפך הגמור ממני...) והכל תלוי ביכולת של הגוף לנקות את עצמו. שזה קורה כשהגוף ממילא נקי ולא בעומס רעלים תמידי.

איכשהו, הרבה אנשים מתייחסים לתזונה טובה ובריאה כאל איזה מותרות חביבות שיעזרו להם לגזרה ולתחושה יותר קלילה (ממממש לא מדברת על פה!) אבל בראייה נטורופתית, בראייה של הגיינה טבעית, בראייה אבולוציונית, בראייה שאני מביאה לפה, זה הדלק של הגוף. מזה אנחנו עשויים. מהאוכל שאנחנו אוכלים. נבנים, נוצרים מאלף ועד תו. זה מה שבונה את האיברים שלנו, את הדם שלנו... האם אני רוצה שהאיברים שלי ייבנו מאיזה E? מחומרים מסרטנים? ומה על אברי העובר שלי?

שוב, רק כדי שלא יווצר רושם של מושלמות שוב... אני אישית? לא במקום הזה. אני בהחלט חושבת על זה, אני בתהליך של שנים לשם, עם שיפור מתמיד, במגמה חיובית ביותר עם הרבה מאד למידה ורווחים אישיים בלתי רגילים. אני ממש לא מאמינה בהלקאה עצמית כשלא עושים מושלם. לא בבלי חיתולים, לא בחינוך בלי גבולות, לא בתזונה ולא בכלום. אני מאמינה במודעות, ובאהבה עצמית גדולה. שזה אומר, לאהוב את עצמי מספיק כדי לשאוף בלי הרף לתת לגופי (ולמשפחתי, ולסביבתי) את האופטימום מצד אחד, ומצד שני, לאהוב את עצמי מספיק כדי לא לקחת את זה לכיוונים של הלקאה או אשמה כשאני (או משפחתי, או סביבתי) לא מושלמת. אני לא מושלמת, וזה ממש מושלם.

_{<במבי, נקטע לך באמצע. מחכה להמשך דברייך.>}

[מיצי_החתולה*]

איך אני נהנית מהדיון פה.

[במבי_ק*]

נקטע,

אבל עוד לפני שנקטע, יש שגיאות...

כשאני לא רעבה יום שלם, ואני מיניקה - אז אני יודעת שאמנם הגוף אומר לי שהוא רעב, אבל זה בטוח אל טוב לי. אז אני פועלת בצורה מאלכותית כדי לחזור ל

צ"ל - הגוף אומר לי שהוא לא רעב, אל זה בטוח לא טוב לי..

אמשיך אח"כ

[ניצן_אמ*]

במביק, אצלך זה נשמע פשוט כמו טיפוס גנטי כמעט הפוך. אנשים רזים באופן טבעי, בהכללה גסה כן? אלה ששוכחים לאכול, לא מרגישים רעב, במיוחד... אלה, להבנתי, אנשים שבאו מאיזורי שפע. אין להם מנגנון אכילה כפייתית, כי מנגנון אכילה כפייתית היה הורג אותם. באיזור דל במזון, מנגנון אכילה כפייתית הוא מנגנון שורד. באיזור שפע, זה מנגנון הורג (כמו בחברה המערבית. סוכרת, מחלות לב, מחלות כלי דם ועוד ועוד עוד)

מי שרזה באופן טבעי (לא חווה בולמוסים, כשהוא אוכל, הוא מעכל מהר וטוב, שוכח לאכול לפעמים, אין לו יותר מדי התמכרויות וכך הלאה) בנוי לאכילת שפע. מסתדר טוב גם במציאות המודרנית ההזויה. הוא בנוי לבחירה. לא קופץ על כל מה שהוא רואה. להם, הבעיות הן אחרות. ממוקדות הרבה יותר ב{{}}מה אוכלים, ובאיך מעודדים אכילה. כי שם, הכל נכנס, מעובד בצורה יעילה, ויוצא. צריך אפילו יותר להקפיד שזה יהיה מזון עתיר ויטמינים ומינרלים ולא מזון ריק. מזון ריק יחזיק אותם בחיים בלי להשמין, אבל לא יתרום לבריאותם. אלה באמת יהיו אנשים שנשנוש לא במאה אחוז מדבר אליהם. אכילה מהיד לפה, יכולה להתפס אפילו כטורח, כשעמום. יאללה אתכם! פעם ביום מורידים קוקוס שלם פעם ביום יורדים על כמה מנגואים, וזהו. למי יש כח להתעסק עם אוכל??? מה זה הכפייתיות הזאת?! הרי בטוח מחר יהיו עוד קוקוסים. לא צריך להתאמץ פה. למה לעשות מזה עניין?

להם, ארוחות מסודרות יכולות להוות מנגנון מצויין לזכור לאכול בכלל. שלא לדבר על זה שזו אכילה שיותר תואמת את הטיפוס.

אלא מה? האם יש עדיין טיפוס גנטי "נקי" וחד משמעי בעולם הזה המערבי המעורבב? לדעתי ממש נדיר אם בכלל. ולכן, צריך איזה בסיס של "מה כן לאכול", בסיס של "מה לא לאכול", מעל זה להבין מה בתחום האפור והענק של "מה אולי לאכול", ולעבוד עם זה. לראות מה עושה טוב לגוף האישי, זה תהליך.

[א*]

מרתק לי וכייף לי שהדף שפתחתי מדבר אל עוד רבים...מקווה שיצא לי להתייחס בסופשבוע באופן נקודתי לדברים שנגעו.

ומה היה לי היום:
בעלי השאיר מאתמול אייזה 20 פנקייקים,אז לארוחת בוקר אכלתי 3 עם ריבה כי מיברתי ולא הצלחתי לפתוח ת/פקק של הדבש,וקלטתי שבגלל קמתי מאוחר ושאין לי זמן להכין אוכל בריא כל היום שלי הולך להיות בסימן פנקייקים ושטויות כאלו ,אז קודם כל הקפאתי את כל שאר הפנקיקים ,לקחתי לעבודה ח' פריכיות אורז מקמח מלא וקלמנטינה ורצתי לעבודה.
כשחזרתי בצהריים ידעתי שיש לי רק חצי שעה לגלוש בשקט בבאופן טיבעי והתבאסתי לבזבז זמן על הכנת סלט/אוכל מושקע ובריא, חשבתי סתם להכין משהו מהיר (פיתה עם ממרח ללא ירקות) אבל ברגע האחרון התחרטתי וחתכתי בטילים חצי כרוב בחיתוך גס תיבלתי בסויה והוספתי מלא קשיו וזה היה ארוחת הצהריים שלי והרגשתי טוב מאוד עם עצמי וגם היה לי ממש טעים, בערב אכלנו פיצה בייתית ממוצרים טריים ובצק דק שנעשתה עם המון אהבה (אני ממש ממש לא בשלב של להוריד גם פיצות...ההדרגתיות אצלי הדרגתית).
השמנתי חזרה את הבקושי קילו ורבע שירדתי ,ואני באותו משקל כמו שהייתי כשהתחלתי לפני 20 יום,אני קצת מבואסת מזה אבל בגדול - מרגישה טוב עם עצמי.

בהצלחה לכל הנשים שעוברות תהליך דומה, תמשיכו לשתף זה תומך ומעניין.

[אלטר_אגו*]

אני רק שואלת אם זה יכול לקרות אם אכלת רק סלט בארוחה הזו, או שזה מה שאת דוחסת מלמעלה של האוכל בכח אני חושבת שכן. ואני כן חושבת שבמקרה שלי יש לזה אלמנט רגשי-פסיכולוגי חזק, אפילו תגובה פסיכולוגית לעצם החלטה לאכול אוכל יותר טוב. וחוץ מזה, כתבת נהדר ומסכימה איתך מאד.

שנית, קראי מה אלטר כתבה פה. שום ארוחות פרידה, לא להפרד משום דבר לכל החיים. אבל אני כתבתי שאני כן נפרדת מדברים לכל החיים. אבל אני עושה את זה בלי צער. אם יש משהו שאני מרגישה שקשה לי מדי להיפרד ממנו לכל החיים, אני דוחה את זה וממשיכה את ההתמודדות היותר קשה של לאכול-רק-לפעמים. מנסיוני האישי, ואני מדגישה - זה אישי מאד, זה מגיע עם הזמן ופתאום אני מרגישה שאני כן מוכנה לזה.

ג'מילה, הצחקת אותי ונגעת לליבי. כל כך מבינה ומזדהה.

[במבי_ק*]

מעניין מה שכתבת ניצן, יכול להיות. באמת היום תהיתי (כי הרי נקטעתי באמצע, ולא יכולתי להמשיך, אז חשבתי על זה בזמן שלא כתבתי) אם בכלל יש לי מה לתרום, בתור אחת שלא מבינה בכלל מה זה בולמוס. הדבר היחיד שאני יכולה לאכול בלי הגבלה (אני חושבת) זה סורבה, וגם אז רק אם הוא יהיה ממש טוב ולטעמי. הגעתי למסקנה (עוד לפני שקראתי מה שכתבת) שכנראה דברים שמאוד ברורים לי, לא בהכרח נכונים לאחרים. ואז כתבת הסבר מעניין. מעניין גם שאמא שלי כן אחת שאוכלת לפעמים בצורה שנראית לי ממש לא אחראית, הרבה מעבר לשובע, וגם אם היא ממש מלאה ויהיה משהו טעים ומפתה - אז לפעמים היא תרצה לטעום וכלמיני דברים שלא נראים לי נכונים. אבל היא גם אחת שכבר התקדמה באמת הרבה עם הקטע הזה ואוכלת את רוב התזונה בצורה מאוזנת ובריאה, ורק בזמנים יותר חלשים אוכלת ככה. מצד אבא זה ייקים. סבא שלי היה בשלן מדהים ובבית שלהם בשנות השבעים היה אוכל איכות אמיתי והרבה אהבת אוכל ובישול. מעניין על איזה גנטיקה אני יושבת.

[א*]

היום אני מרגישה חולשה במוטיבציה וחוסר אימון ביכולת שלי לעמוד בתהליך הגמילה.

קמתי בבוקר עם התחושה שהייתה לי כל בוקר במשך שנים שאני קוראת לה "תחושת החיפוש" אי שקט שיבוא על סיפוקו רק לאחר אכילה של X (הפעם: X =פיתה עם שוקולד).מי אמר קריז?
הצלחתי להעביר את הבוקר עם כמה פרוסות לחם קל טבול בביצת עין וכמה ירקות וכוס קפה ולקינוח סנדויץ עם דבש שהרגיע אך לא העביר את הכמיהה לפיתה עם שוקולד.
לא אוהבת את ההרגשה הזו, הרגשה של התאפקות אינטנסיבית ,הרגשה של "לעשות שריר" , זה דורש ממני המון אנרגיות ומעלה רגשות קשים של חסך ואומללות והלקאה עצמית, חושבת לעצמי שאולי היה כבר יותר בריא לאכול ת'פיתה הזו וזהו.
ומצד שני - חושבת לעצמי שזה לא רק "הפיתה הזו וזהו" זה הרבה מאוד Xים שיהיו כל יום במשך שנים ,בור ללא תחתית,לא רוצה לזרוק ת'תהליך שעברתי במשך יותר מ 20 יום לכל הרוחות.חושבת לעצמי שאולי זה מין "כאב גדילה" ושאם אעבור את היום הזה מחר ארגיש אחרת ואצא מחוזקת מהמשבר הזה.

התוכנית שלי: בעלי מכין עכשיו קובה סלק עירקי טעים אז לאכול ממנו כמה שאני רק רוצה ולישון צהריים וכשאקום - לעשות טיול של שעה בשדה והמנה האחרונה של ארוחת יום שישי (בדרך כלל עוגת ביסקוויטים) תהייה תפוח עץ ירוק עם קינמון וצימוקים.

מקווה לקום מחר ללא קריז, טיפים ועצות יתקבלו בברכה.

[דגנית_ב*]

מקווה לקום מחר ללא קריז, טיפים ועצות יתקבלו בברכה
בכל התקופות בהן אני מפסיקה לאכול קמח, אורז לבן וסוכר שמנפחים, משמנים, מעייפים וכו -
אם זה לא מאה אחוז, זה לא עובד!
(בעצם,סוכר בקפה מידי פעם)
אלא אם טעמתי ואני עוברת לגור באוהל במדבר. אם יש בסביבה, אני אחפש את זה ואחשוב על זה.
מהעוגה של יום שישי לכף אורז בשבת,פיתה, "נשיקה" של לחם ביום ראשון וכך הלאה.

[א*]

דגנית ב אני יודעת שאת כותבת לי מכוונה טובה לעזור מניסיונך האישי אבל מה שאת אומרת קצת מייאש אותי...כי אין לי שום רצון וכוונה להוריד קמח ומוצריו, אני ממש לא במקום הזה, אני אדם יצרי ואוהב אוכל והנפש והגוף שלי רוצים ואוהבים לחם, החיים שלי יהיו סיוט ללא קמח ומוצריו !!!! אני מעדיפה להיות נפוכה,שמנה ועייפה מאשר אומללה,חיה בתחושת חוסר מתמיד ,מרגישה בעונש וכל הזמן מתחבא מכל האוכל שאני רואה מסביב ורוצה.
אולי לך ,במקום שלך ועם האופי וההרגלים והגוף שלך זה נראה מוגזם אבל כרגע, אני מעדיפה למות ולא לחיות ללא קמח ומצריו.
אני בסך הכל רוצה להוריד לגמרי קוראסונים,ולהפחית משמעותית מוצרים תעשייתיים מעובדים המכילים קמח לבן וסוכר לבן.
אז הפסקתי קוראסונים שהייתי אוכלת באופן יומיומי ועברתי לקמח מלא וללחם שאור וגם ירדתי קצת בכמויות הלחם,אבל זה הגבול שלי, לא רוצה מעבר לזה ,רוצה להצליח להחזיק בזה....!

[דגנית_ב*]

מקובל עלי שמה שמתאים לך לא מתאים לי ולהיפך.
כי אני למשל חיה בתחושת חוסר מתמיד אל אם כן אני מפסיקה עם הקמח.
אני מרגישה שזה בא חזק מהגוף. גם הנזקקות וגם ההקלה.
יש גם גרעין של חוסר שקט נפשי, זה גם נתמך בשגרת יום כזו או אחרת, ילדות או הרגלי אכילה של פעם אבל כל כך ברור לי שאפילו 2 כפות בפשטידת דלעת
שולחת אותי (הסוגדת כמוך למאכלי בצק) לחיפוש מחודש אחרי החום, הקראנצ'י, הרך והספוגי הזה. כמו כלב אחר זנבו.

אבל! אין יאוש בעולם, שכחת ? (-;

[ניצן_אמ*]

אני אדם יצרי ואוהב אוכל והנפש והגוף שלי רוצים ואוהבים לחם, החיים שלי יהיו סיוט ללא קמח ומוצריו !!!! אני מעדיפה להיות נפוכה,שמנה ועייפה מאשר אומללה,חיה בתחושת חוסר מתמיד ,מרגישה בעונש וכל הזמן מתחבא מכל האוכל שאני רואה מסביב ורוצה.
אוי מתוקה... החיים שלך סיוט בלי סיגריות? כשעישנת, לא חשבת שכשלא תעשני תהיי בחוסר מתמיד? שאת מעדיפה להיות עם סיכון לסרטן הריאות ולא להרגיש בעונש?

יש חיים מצויינים ומלאים בלי קמח חיטה. לא חייבים להפסיק כל קמח שהוא לגמרי.
אם לא היית כותבת את זה, הייתי אומרת לעצמי, "זותי? יש לה קצת בעיה עם גלוטן. אבל לא משהו קשה כמו המתוק." אבל תראי למה התאווית? לא לשוקולד נקי בלי כלום. לא ללחם חי ומלא עם שוקולד. התאווית לפיתה. פיתה זה האמא של הגלוטן והקמח הלבן. התגובה הרגשית שלך, למחשבה על חיים בלי זה, היא כל כך קשה, שקשה לי להאמין שאין שם מרכיב פיזי התמכרותי חזק מאד.

אני מזדהה עם כל מילה של דגנית (שסיפרה על עצמה, סה"כ... לא אמרה לך מה לעשות...) גם אני ככה. אסור לי לגעת בזה. אסור שזה יהיה לידי, אסור לי להריח את זה. כמו אלכוהוליסטית קשה - אם אני לוחת ביס אחד, הכל מתחיל מהתחלה. אני. לא את. אבל על פניו, עכשיו נראה יותר ברור, שכנראה גם את.

עברת שלושה שבועות. כנראה שיש אלמנט של קריז. בשתי החזיתות הרי את צמצמת בצורה דרסטית את צריכת המתוקים, ושינית הרגלי אכילה של עמילנים ומוצרי קמח בצורה משמעותית. עכשיו השדים הפנימיים מתחילים להבין שאולי הם לא יקבלו את מבוקשם, חיכו, ישבו בסבלנות, חשו שאולי שכחת, אולי התבלבלת... אבל פתאום הם מבינים שהבחורה רצינית! אז הם מוציאים את כל התותחים הכי כבדים - הגוף זועק, הנפש מתייסרת... עמדי איתנה. את מסוגלת להם. זה הקריז. זה אומר שאת בדרך הנכונה.

@}

[בשמת_א*]

אוי איזה דף חכם!
אני מצטרפת לניצן ולדגנית שמסבירות על הקריז. זה בדיוק זה.
ואם תעברי את הקריז - הכל נראה אחרת מהצד השני.
זה פיזי לגמרי.
מצד שני, מי אם לא אני (ואנחנו ) אבין, שאת עדיין לא במקום הזה, שבאמת רוצה להיגמל ובאמת מוכן לעבור את הקריז (-: אז חזקי ואמצי, אנחנו איתך, את באמת עושה את זה בקצב שלך. כשתהיי מוכנה.

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

אצלי זה גם או הכל או כלום.
מתחילה ממחר (למרות שעדיין לא קניתי את הספר של אלן קאר ומשוכנעת שהוא יעזור לי בתהליך)
מתיחסת לזה כמו שניצן כתבה- בדיוק כמו לגמילה מסגריות- תחושת ההנאה מהסיגריה היא אשליה וכך גם תחושת ההנאה מאוכל ג'אנקאי- תחושת ה"הנאה" היא בעצם הרגע של שבירת הקריז ומייד אח"כ ממשיכים להרגיש שזה לא מספיק ורוצים עוד מהמתוק ו / או המעובד הזה
עד שמפסיקים באופן מאולץ (כמו שכתבה א) או שמפסיקים כשמגיעים לבחילה-
שתי האפשרויות לא משהו... P-:

[א*]

תודה, דגנית ב .
ניצן אמ את שוב חוזרת להסבר על ההתמכרות הפיזית ועכשיו אני פתאום מבינה למה כל פעם היית צריכה לחזור ולהסביר לי,זה לא שאני לא מבינה את מה שאת אומרת, אלא אני לא לגמרי מסכימה עם זה, כנראה זו האשת טיפול שבי שלא יכולה להסתכל על זה כאל משהו פיזי בלבד,על הכל אני מסתכלת במשקפיים של רגש או של גוף נפש ואף פעם לא רק של גוף (התמכרות פיזית טהורה,כפי שאת מתארת).
לפיתה עם שוקולד, למשל, יש אצלי משמעות מאוד עמוקה בהקשר של מאכל ילדות, סנדוויץ בית ספר , מהתקופה שבה הכל היה פשוט ותמים וקל (לא שהיום רע, היום מדהים,אבל אחרת).
אני מאמינה שהכמיהה שלי לפיתה עם שוקולד לא נבעה(רק) מהתמכרות פיזית בלבד אלא גם ממרכיב ריגשי.
קרעת אותי מצחוק כשכתבת על השדים הפנימיים, ממש יכולתי לדמיין את כל הסיטואציה מתרחשת לי בתוך הגוף (הקרנתי לעצמי את זה בראש עם דמוייות מתוך הסידרה האגדית "החיים"), זה גם נשמע לי מאוד הגיוני ומאוד חיזק אותי בתהליך.
אני גאה להגיד שעברתי את היום הזה בשלום,וכמעט לפי התוכניות. אמנם לא עשינו טיול ברגל בשדות כי ירד גשם אך גם לא אכלתי מתוקים למעט מעט גרנולה עם פירות יבשים, אכלתי מהקובה כפי שתכננתי לעשות "כמה צלחות שרק ארצה" אך מאחר והקשבתי לגוף זה הסתיים בחצי צלחת ממש טעימה. וגם כשחילקו שוקולד פסקזמן מריר לכולם לא התפתתי כי ידעתי שזה סתם יגרור רצון לעוד ורצון לעוד, קיווי אחד עשה את העבודה יופי.
הולכת לישון גאה ומרוצה, המשבר מאחוריי.
מחר תכננתי פיקניק מושקע, אמרתי לכל אחד מהאורחים להביא משהו אחד פשטידתי (פשטידה כלשהיא) ומשהו אחד ירקתי (סלט, ירקות חתוכים),כך שיהי מגוון של ירקות בכל מיני מצבי צבירה ואני גם התנדבתי להביא את המנה האחרונה (שתהיה פירות ותמרים) כדי שלא יפתיעו אותי עם מנה אחרונה שלא אוכל לסרב לה

[א*]

ג'מילה - שיהיה בהצלחה,
אני אגב קניתי את הספר וקראתי אותו (פעם אחת מהר, מתכננת להתחיל שוב לאט השבוע) אני התאכזבתי מהספר הוא הרב פחות "חזק" מהספר שלו על עישון , הייתה לי אפילו באמצע הקריאה הרגשה שהספר של העישון היה יכול לעזור לי יותר בנושא תזונה כי אני בעצמי הייתי עושה את ההתאמות וההקשות המתבקשות, הספר של קאר על התזונה לא מספיק עוצתי, כתוב מעצבן ו...לא מספיק אמין.
יהיה מעניין להתכתב יחד אחרי שתיקראי אותו ואולי אצליח לרדת לשורש האכזבה שלי ממנו.

[ניצן_אמ*]

א, אהובה. ברור שיש קשר גוף נפש. שלא תביני אותי חלילה לא נכון! אני ממש לא מזלזלת בהקשר הנפשי פה. אני מדגישה את ההקשר הפיזי, כי לדעתי הוא מוזנח מאד בתפישה המודרנית של קשיי אכילה ורגישויות תזונתיות. מתייחסים אליו כאל שולי לרגשות ילדות. בראייה שלי הוא מרכזי מאד. הוא משפיע על הנפש מאד מאד. הנפש שוכנת בגוף, הרגש, הוא בסופו של דבר גם סינתזה של הורמונים. אילו הורמונים? מה משפיע על שחרורם ועל הכמות והקצב? הופה. נכון. האוכל.

עוד דבר קריטי ממש, זה שרגשות הילדות האלה? למה הם כל כך חזקים? זה רק רגש? או שיש כאן מרכיב פיזי ענק שמתעלמים ממנו באלגנטיות? לי נתנו דייסות סולת לא ממותקות מגיל 3 חודשים. עזביי עכשיו רגש (ויש רגש) מה על אופן האכילה פרופר? התחושות שהמוח מעבד כ"ככה זה מזון"? רך, נימוח, בכמויות גדולות, לא ללעיסה, לבליעה... וכך הלאה. מה על הRUSH הלא צפוי של הסוכרים המעובדים למוח הצעיר והנבנה? והרגש? מה באמת על הרגש? הרגש שאומר "זו אהבה, זו הזנה, זו אמא, זה בטחון, זה הכי טוב בעולם ואין יותר מזה"? עכשיו לכי ותבני מדינה עם חסה! קר, לא נימוח, לא בליע, לא אמא ולא בטיח! איך אפשר לחיות ככה בלי אהבה?!!

אז אני אומרת לך פה, שאפילו הרגש הזה משקר לי! זו לא אהבה! זו התמכרות! זו לא הזנה! זה שקר! לאיזה עומק של קלקול גופני ונפשי הגענו שסלט לא עושה לנו את זה ופיתה עם שוקולד (או פיצה. באמאשלך, אני מבינה אותך עד העצם!!!) הדבר המזיק הזה, זו אהבה והזנה? מה? זו אהבה והזנה? זה מזין זה? זה מה שאני רוצה לבנות איתו את הגוף שלי? את הבית הפיזי של הנפש שלי? נפש בריאה בגוף בריא. קודם כל הבית הפיזי, הבסיס.

עוד התייחסות רגשית גדולה, זה שהאוכל הזה משפיע מאד על הרגש. עצבנות, מתחים, עודף אנרגיה, עייפות יתר, מה שנקרא FOOD COMMA, תחושת כבדות (פיזית אבל גם רגשית) יש אפקט רגעי קצר וידוע של תחושת שלמות, שמחה, אהבה, ואז נופלים שוב לבור הרגשי של החסרים האלה שתיארת פה למעלה. כאילו אם אני לא אוכל את זה אני לעולם לא אחוש יותר שלמה ואהובה ומלאה ונינוחה!
מנסיון אישי - שטויות במיץ עגבניות. מעולם לא הרגשתי שלמה יותר ונינוחה יותר מאשר בתקופות הארוכות שבהן לא צרכתי את האוכל הזה.

חשוב לי לומר שאני יותר מסלחנית כלפי אמי שרצתה רק את הטוב ביותר עבורנו והשקיעה המון המון בתזונה שלנו מתוך אמונה שלמה שזה מה שתינוקות צריכים. אין בליבי עליה. האשה היתה מוציאה לאבי את הנשמה שיסחט לנו תפוזים רק שניה לפני השתיה, שלא יברחו הויטמינים! אבל אני רוצה גם לעזור לעצמי של היום, זו שמבחינתה התחושה הכמעט קבסית בגוף של מלאות נפוחה ומגעילה מעודף של פחמימות (שלי הן ממש מזיקות!) זו אהבה.

נראה לך שאני לא מתייחסת לרגש? זה הכל מעורבב. הכל ביחד.
נפש בריאה בגוף בריא.

---

ג'מילה, הרבה הצלחה! זהו היום הראשון של שארית חייך!

[גם_אני_גם_אני*]

אפשר להצטרף לקבוצת התמיכה? כי אני צריכה הרבה
איפה מתחילים? אני מסכימה עם כל מה שניצן כתבה בדף הזה, יודעת את זה, מרגישה את זה,
אבל זה כל כך רחוק מיישום אצלי, ברור הרי שחלק מהמעשנים גם יודעים את הנזק אבל איך הופכים הלכה למעשה?
מכירה אחות ראשית במחלקת ריאות שמעשנת כמו קטר.
אני כמוה רק עם אוכל.
בראש אני יודעת ומבינה מה טוב ומה רע. כל פעם שאני אוכלת משהו רע (שזה רב האוכל שלי ) אני יודעת שהוא רע וכמה הוא מזיק ועדיין...
אין יום שאני לא חושבת שהגיע הזמן לעשות את המהפך, אבל לא מצליחה.
ואגב לחזור לאוכל בבית אמא- אצלנו היה רק גאנק. בוקר צהריים וערב.

אשמח לתגובות

[לא_מבינה*]

מה, הגוף לא זקוק לפחמימות?

[ניצן_אמ*]

ברור שזקוק לפחמימות. איזו שאלה?
אלא שפחמימות לא שווה עמילן שמגיע מחיטה מולבנת בניגוד לכל מה שלימדו אותנו מגיל אפס.
בתפוח בינוני (180 גרם) יש 25ג' פחמימות, שזה 8% מהתצרוכת המיינסטרימית המומלצת, מתוכם, 4ג' סיבים תזונתיים. אין שומנים, אין כולסטרול, יש הרבה ויטמין C. סוכרים טבעיים הם פחמימות. עמילנים שונים ומשונים הם גם פחמימות. אני מטילה ספק בעצם זה שצריך לצרוך דגנים מבושלים עתירי עמילן כמו תירס, אורז, ואחרים. ואפילו ככה אני חושבת שרוב הצריכה הקלורית היומית צריכה לבוא מפחמימות. אבל נניח שרוצים לצרוך דגנים. זה חובה שזה יהיה חיטה? פסטה ולחם? מה אומר,מליארדי אנשים במזרח יכולים להתווכח עם זה... מליוני שנות אבולוציה יכולות להתווכח גם עם ההכרח בצריכת דגנים בכלל. אפשר לאכול תפודים, בטטות, דלועים, קטניות (כל אלה בתחום האפור של ה"אולי" והבדיקה האישית לדעתי.) ואפשר גם אפשר, גם לא לאכול אותם.
אבל פחמימות? מי אמר לא לאכול פחמימות?
לא אני.

---

גםאניגםאני, גם אני.
מה אני יודעת? לי זה לוקח כבר המון שנים, אבל השינוי מנקודת ההתחלה פשוט מדהים. באמת. פשוט אין מה להשוות.
יש בהחלט מי שיכול לעשות מהפך מהיום למחר (אישי למשל), לרוב זה לא ככה.
הייתי מאד שמחה אם הייתי יכולה להבין בראש וטראח ליישם. אבל הכל כבר כל כך מעורבב, וכל כך כרוך עמוק מסביב לגזע המוח... שנראה לי שיש דברים ששום מילים ותובנות לא יכולים לעזור בהם, רק הרבה תמיכה הדדית והרבה מאד חיבוקים...

[תמי_גלילי*]

ברור שזקוק לפחמימות.
לי זה לא לגמרי ברור....
( מתי התחילו לבשל )

[ניצן_אמ*]

תמי, אפילו בתרד יש פחמימות. 3% אם רוצים לדייק. בשעועית ירוקה חיה יש 1% פחמימות. בקשיו חי יש כמעט 30% פחמימות. בשקדים כמעט 20% פחמימות.
אז נכון שבבשר אין, ונכון שיש הרבה אנשים שממש עדיף שאפילו בפירות הם לא יגעו (נגיד, אני. ) אבל לחיות לאורך זמן בלי פחמימות בכלל בכלל? אני חושבת שאין הרבה פרימאטים שמסוגלים (אין להם אפילו את הכישורים להשיג תזונה נטולת פחמימות.)

אז את זה:
אני חושבת שרוב הצריכה הקלורית היומית צריכה לבוא מפחמימות
אפשר ורצוי לסייג, שמדובר ברוב הגדול של האנשים, ובפירוש לא בכולם, שזקוקים לכך ש"רוב" הצריכה הקלורית וגו'.

אבל את זה:
אפשר לחיות לאורך זמן בלי פחמימות בכלל.
את צריכה להסביר או להוכיח איכשהו. כי זו אמירה לא מדוייקת. אפילו אם אוכלים אטקינס אוכלים לא מעט פחמימות.

[דגנית_ב*]

food comma - איזה ביטוי מדוייק!
ניצן מעניין וחשוב בשבילי. על האכלת התינוקות - רגשית ופיזית - מאד מדבר אלי. מאד.
אגב תפוח גם מנקה את השיניים.
תודה א על הדף והשיתוף. מאד.
אני לא מכירה את הספרים של אלן קאר. אני רק חושבת שיש הבדל בין סגריות לאוכל כי אי אפשר ללמד שאוכל, באשר הוא, זה רעל מסוכן.
אי אפשר להפסיק לאכול. זה הרבה יותר מורכב מבחינה מעשית גם אם העיקרון דומה.

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

קישור להקדמת הספר של אלן קאר-

http://readingmachine.co.il/home/books/ ... 1198082093

[לא_מבינה*]

אבל כל העניין עם השוואת הדייסה לחסה - מצטערת שאני אומרת את זה ככה אבל תינוקות שיונקים, אמא שלהם לא ממש משפריצה חסה מהציצים עד כמה שידוע לי? כלומר, בין אם האכילו אותך דייסה או חלב אם, אם את מבססת את הטענה שלך לגבי אוכל מנחם ושנתפס כמזין על מה שאכלת בגיל מוקדם כל כך, הרי שבשני המקרים את אמורה להימשך לאוכל מתוק, חלבי, שאינו מצריך לעיסה...?

התפיסה שלנו לגבי מה נחשב כאוכל מתבססת גם בשלבים מאוחרים הרבה יותר, תוך צפייה במה שאוכלים מסביבנו וטעימה. אחרת לא היינו נגמלים לעולם, או שגם בשלבים מוקדמים יותר של האבולוציה היינו ממשיכים לצרוך חלב ממותק...

בקיצור, לא מסכימה כל כך עם הטענה שמשם באה ההתמכרות לפחמימות מתוקות וריקות.

[לא_מבינה*]

חוץ מזה, בגילאים שבהם עדיין קשה ללעוס מזונות מסויימים, טבעי שנותנים לתינוקות דברים רכים ונימוחים (גם ברוקולי מבושל למשל יכול להפוך למחית, ולא נראה לי שמישהו מתמכר למחית ברוקולי כי האכילו אותו בזה כשהיה בן כמה חודשים). ואני מניחה שאפילו בשחר האנושות, לפני שבישלו אוכל, האמהות היו לועסות את האוכל עבור ילדיהן. כך שזה טבעי לגמרי לא לתת לתינוק קטן מאוד לאכול לבד גזר חי או תפוח, כי יש סכנת חנק וכי קשה לו ללעוס ולעכל את זה בלי עזרה.

ובכלל, פירות וירקות חיים ידועים כקשים לעיכול... אני חושבת שגם לאלפי שנות בישול אוכל יש השפעה ולא רק לתזונתנו מהתקופה שעוד היינו ממש קופים.

[אלטר_אגו*]

איפה מתחילים?
גם אני גם אני{{}}, אולי מלהוסיף דברים "טובים" לפני שאת מפחיתה את הדברים ה"רעים"?
את כותבת: כל פעם שאני אוכלת משהו רע (שזה רב האוכל שלי ) אז אולי קודם להוסיף משהו שחסר? אני מציעה את זה כי לי זה עזר מאד להגיע לאן שהגעתי (שזה רק איפשהו באמצע הדרך).

[ניצן_אמ*]

_אני לא מכירה את הספרים של אלן קאר. אני רק חושבת שיש הבדל בין סגריות לאוכל כי אי אפשר ללמד שאוכל, באשר הוא, זה רעל מסוכן.
אי אפשר להפסיק לאכול. זה הרבה יותר מורכב מבחינה מעשית גם אם העיקרון דומה._
כתבתי על זה למעלה. להקביל הפסקת סיגריות להפסקת אכילה זה לא נכון בעיניי. הפסקת אכילה מקבילה להפסקת נשימה. על הדרך גם יפסיקו לעשן ההקבלה המדוייקת יותר בעיניי זו נשימה עם חומרים מזיקים - אכילה עם חומרים מזיקים.

לא מבינה, את צודקת ולא מדייקת.
תינוקות מסוגלים לעכל דברים שמבוגרים לא (חלב למשל) יש להם את אנזים הלקטז המפרק לקטוז שלרובנו הגדול אין.
ברגע שהם מסוגלים לאכול מוצקים, אין כל מניעה שיאכלו ברוקולי לא מבושל (עובדה, שלי עולה כפורחת טפו טפו) אין צורך לתת להם דברים רכים ונימוחים, אבל כן דברים קלים יותר לעיכול. הם צריכים לתרגל את מנגנוני האכילה והעיכול שלהם, וזה לוקח זמן רב. מי אמר שדייסה קלה לעיכול וחסה לעוסה לא?
בטבע אמהות לועסות ואפילו מעכלות חלק מן האוכל לתינוקות. בין עלי תרד לעוסים ובין דייסת סולת עם סוכר יש מרחק אדיר תחושתית ותזונתית. (את מוזמנת לנסות להחליף פיתה בברוקולי חי ולעוס ולהגיד לנו אם זה יכול להפוך לבסיס התזונתי של מישהו שהוא לא יכול לדמיין אפילו על לוותר עליו )
אפשר לקרוא עוד גם ב{{}}תינוקות ומזון חי

גםאני, אני גם חושבת שהכי כדאי להתחיל בלשלב דברים בריאים ומזינים יותר בינות לדברים ה"רעים". לפחות תתחילי לקבל יותר מינרלים וויטמינים. סלט גדול באמצע היום? עם הררי פטרוזיליה קצוצה ברוטב טחינה? נשמע לך?
חוץ מזה, יש הרבה דברים "רעים" שאפשר ליצור להם תחליף ממש לא רע. מה הדברים ה"רעים" שאת אוכלת?

[יעלפו_מהמושב*]

(קוראת בשקט את הדף הזה בעניין גדול)

[א*]

קוראת בעניין גדול את החגיגה שהתחלתי פה, יש לי המון מה לכתוב אבל מעט מאוד זמן.

במשבר של אתמול קראתי לעצמי את הדף מההתחלה ומאוד עזר לי לראות את התהליך שעברתי ולקרוא איך היה כל יום ומה אכלתי/לא אכלתי בו אז למרות חוסר הזמו אתעד לעצמי איך היה היום:
היה טוב. בסופשבוע אני תמיד אוכלת יותר ,כאילו הקיבה שלי גדלה במיוחד לכבוד הסופשבוע כי היא רגילה שמגיל 0 בסופשבוע יש המון ארוחת גדולות(הורים דתיים),אבל ברור לי לחלוטין שזה פסיכולוגי,בפיקניק היה ממש כייף היו מלא ירקות חתוכים וגבינות שוות ולחמים מעולים ,לקינוח טעמתי עוגיית קינמון בייתית אחת מבצק עלים וכמה תמרים טריים ,אבל לא נגעתי בכל הגליליות ,וופלים ועוגות קנויות ש"רצו" שם וגם לא הרגשתי החמצה מכך, למעשה,הם ממש הגעילו אותי, אפילו הריח שלהם הגעיל אותי מרחוק.זה שינוי משמעותי. לפני חודש הייתי מנשנשת עשרות מתוקים קנויים כאלו ביום.
גם בערב אכלתי קל (יחסית לעצמי), גמבה לחם,גבינה וביצה קשה וממש נעים לי עכשיו בבטן.
מחר יש לי יום מרגש והתחלה חדשה בעבודה, אשמח אם מי שיקרא את זה יתרכז לשנייה באיחול : "שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש" . תודה.

[ניצן_אמ*]

שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש
@}

[בשמת_א*]

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש"

[רחל_ס*]

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש"
{@{@

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש

וגם אני גאה לסכם ולהכריז שהיה לי היום יום טוב (כל הכבוד גם לך א):
השכמה- תפוז
בוקר- דייסת שיבולת שועל עם שקדיה
צהריים- אורז מלא, נבטוטים וירקות מבושלים, אבוקדו
ערב- לחם שאפיתי (70% קמח מלא), גבינות רזות, סלט ירקות עם ביצה, אגוזים וגרעינים
לילה (כרגע..)- תה עלים
אכלתי המון מהכל וזה דורש שיפור אבל, להרגשתי, אין מה להשוות בין אכילה רבה של אוכל מזין לבין אפילו פרוסת עוגה קטנה אחת.
אני מרגישה נהדר!

תודה שאתן כאן
שבוע טוב ומלא בריאות

[אלטר_אגו*]

לקינוח טעמתי עוגיית קינמון בייתית אחת מבצק עלים וכמה תמרים טריים ,אבל לא נגעתי בכל הגליליות ,וופלים ועוגות קנויות ש"רצו" שם וגם לא הרגשתי החמצה מכך, למעשה,הם ממש הגעילו אותי
צעד גדול ונהדר!

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש"
ברררור!

[סלט_פירות*]

שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש

[א*]

וואו ! עשיתם לי את היום ! אני בשוק מכמות התמיכה פה ....אוהבת ומאחלת לכולם הצלחה בכל הפרוייקטים ובכל המישורים....

[דגנית_ב*]

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש"

[קרן*]

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש" @}

כשהשוואתי את הקלות שבה הפסקתי לעשן לעומת הקושי להפסיק לאכול מזונות "רעים" התכוונתי לכך שאם ברור שסיגריות זה רע אז למה
זה כל-כך קשה להבין שיש גם אוכל רע?!?
דוגמה נוספת זה קמח לבן - אין אצלי בכלל שאלה לגביו, הוא מזיק לי ברמות מטורפות.
מגיל 18 בערך גילו לי ערכים גבוהים של כדוריות דם לבנות, מעל 13 אלף,
העבירו אותי עשרות בדיקות לגלות "איפה מסתתרת הדלקת" וכשלא גילו הרופא אמר לי שכנראה אלו הערכים שלי ואין מה לעשות בנידון.
כשהגעתי לנטורפתית בבקשה לעזרה לשנות הרגלי תזונה היא עלתה על כך שכנראה יש לי רגישות לחיטה וזאת הסיבה לערכים הגבוהים.
התבקשתי להמנע לחלוטין מחיטה שלושה חודשים ולערוך בדיקה נוספת. התוצאות היו מדהימות! פעם ראשונה לאחר בערך 15 שנה שכדוריות הדם הלבנות
שלי היו בערכים נורמלים!
ולמה אני מספרת את כל זה?
כי חיטה בשבילי שווה לסיגריה. אין לי אפילו אלפית ערגה ומשיכה למאכלים מחיטה.

אני בעיצומו של תהליך שינוי וכל יום הוא אתגר ומבחן (שמתי לב שאם אני ממש מקפידה אז במשך כמה ימים יש לי כאבי ראש ואח"כ זה עובר)
והאמת, הגוף מחזיר לי הרבה תודה ואהבה על כך!

[אלטר_אגו*]

אכלתי המון מהכל וזה דורש שיפור אבל, להרגשתי, אין מה להשוות בין אכילה רבה של אוכל מזין לבין אפילו פרוסת עוגה קטנה אחת.
אני מסכימה, ובכלל אני בעד לעזוב בהתחלה את הכמויות, להתמקד בלאכול דברים מזינים וטעימים ובריאים ושמחים, ואחר-כך לעשות סדר בכמויות, אם זה לא יסתדר מעצמו.

[אלטר_אגו*]

שמתי לב שאם אני ממש מקפידה אז במשך כמה ימים יש לי כאבי ראש ואח"כ זה עובר
ואללה? זה קרה לי פעם כשנגמלתי מקפה.

[במבי_ק*]

איזה דף מעניין!

א' בהצלחה בפרוייקט החדש.

א' ואחיותיה - ממש מרתק לקרוא על התהליכים. הדף הזה פקח לי עיניים למשהו שלא הייתי ערה לו - התמכרות פיזית למזונות מסויימים. אתן מתארות ממש טוב את התחושה (מזדהה מהקפה). אז כל הכבוד! ממש מרגש לקרוא בזמן אמת תהליך כזה חשוב וחיובי!

[דגנית_ב*]

מתחשק לי לאפות לחם - פה, בארושה, יש רק רק רק לחם לבן. אין שום כלום ממגוון הלחם שיש בארץ.
יש כאן קמח מלא ועדין מידי לטעמי fine ורק שמרים יבשים. )-: (השפע והמגוון שיש בארץ ואורגני.. מי ישורנו פה?)
אבל מה עם שמרים? זה טוב? זה רע? זה לא משנה? עדיף טריים? אולי אפשר עם סודה לאפייה?
כאילו לנסות או לוותר?

[שאלה_לקרן*]

קרן , אולי תסכימי לגלות מה סוג הדם שלך? אני קוראת את הדף הזה כבר זמן מה ותוהה אם יש קשר בין סוגי דם לרגישות לחיטה.

[קרן*]

סוג הדם שלי הוא A-
לדעת הנטורפתית לרוב האנשים קשה לעכל חיטה, ואילו בעלי סוג דם A נחשבים להכי סובלים ומוגדרים כ"אי-סבילות" לחיטה.
ובמחקר קטן ולא אמין שערכתי גיליתי שכנראה זה נכון....

הוזכר כאן על נטייה לאכול מאכלים שאנחנו רגישים אליהם ושלושת ילדיי הם בעלי סוג דם A ולפחות שניים מהם מסוגלים/נמשכים לאכול כל היום והזמן חיטה,
אני מצידי (הם לא שמו לב במיוחד) החלפתי בבית את רוב המזונות לכוסמין/תירס/אורז או חיטה מלאה.
רק לפתי-בר פשוט עוד לא מצאתי תחליף ופתרון.

[אלטר_אגו*]

אני ממליצה על לחם שאור{{}}.

[שאלה_לקרן*]

תודה קרן @}

ועוד שאלה, מעבר לערכים הגבוהים של כדוריות הדם, האם צריכת החיטה גרמה לך לסימפטומים לא נעימים כלשהם? לדוגמה קשיי עיכול, פריחה וכדומה? או שלא הרגשת שום נזק מעבר למה שהתגלה בבדיקות?

[אלטר_אגו*]

שכחתי לספר: ביום שישי הילדים שלפו מהמגירה ביסקויטים אורגניים מקמח מלא, ואני, ברוח המתירנות של סוף השבוע, אכלתי אחד. היה לי טעים, רציתי עוד, אבל לא היה לי קשה להפסיק. אחר כך, הרבה שעות אחרי זה, שקלתי אם לאכול עוד אחד, ואז פתאום חשבתי שזה בעצם נופל בקטגורית העוגיות התעשייתיות שהחלטתי שאני לא אוכלת יותר. חששתי שזה יהרוס לי את המומנטום... אך לא. תייקתי את זה תחת "טעויות מקריות", בלי אשמה, כי פשוט התבלבלתי, והיום אני ממשיכה להתעלם בקלות מהצנצנות במטבחון.

[באופן_לייט*]

"שיהיה המון המון בהצלחה ל א' מחר בפרוייקט החדש"

[אוהבת_עגבניות*]

מוזמנים לדף אכילה לפי קבוצות דם

[ניצן_אמ*]

אני לא A, ולא מינוס.

[אלטר_אגו*]

אני A ולא חושבת שאני רגישה או מכורה לחיטה...

[קרן*]

גם אני לא חשבתי שאני רגישה לחיטה עד שהפסקתי והבנתי כמה רע זה עשה לי ולא רק בבדיקת דם.

[ניצן_אמ*]

אני ממש לא חשבתי שאני רגישה או מכורה לחיטה, עד שהיתה לי קנדידה מערכתית.

[א*]

תודה רבה על כל הברכות, היה די מוצלח (החלק הראשון היה מאתגר וקשה אבל החלק השני היה מעולה), מלא דברים חדשים שלמדתי על עצמיבהקשר של הנושא של הדף ושאני בוחנת מחדש :

יש לי קטע מוזר.לפני ארוע חשוב שחשוב לי להצליח בו אני תמיד מכינה לעצמי משהו מתוק מנחם וטעים,בדרך כלל פיתה עם שוקולד או קוראסון. אני מספרת לעצמי שבגלל שהולך להיות לי קשה ומאתגר אז אני צריכה להקל על עצמי או לפנק את עצמי עם אוכל טעים ומנחם והעיקר - שבשום פנים ואופן לא אחוש את ההרגשה הנוראית שנקראת רעב ,אפילו לא שביב של רעב,כי אסור בשום פנים ואופן שיהיה לי קושי נוסף מכיוון של האוכל.כשאני מתבוננת על הסיפורים שאני מספרת לעצמי מהצד זה נראה לי שטויות במיץ, קודם כל זה לא קושי-קושי, אלו כאבי גדילה, התרגשויות וחששות של לפני הגשמת שאיפות וחלומות ודברים נחמדים כאלו שגורמים לאדם להרגיש שהוא חי,אז אני יודעת שאני לא צריכה פיצוי וגם : שאם כבר פיצוי שיעזור לי אז עדיף משהו מזין...יהיו לי עוד הרבה ארועים מרגשים ומלחיצים כאלו,אחד מהם מחר, נראה אם ההבנה של מה שכתבתי פה תספיק בשביל לעשות שינוי.

חוצזמיזה אנשים כתבו פה על רגישות לחיטה מבלי לדעת על כך, אז קודם כל זה מתחבר אצלי לכך שהבן שלי לא נוגע בלחם ומוצרי מאפה (למעט עוגות ועוגיות,קצת) אבל הוא כן אוהב פסטה ואורז ,אז אולי הוא רגיש לשמרים? לחיטה?בכל מקרה - תמיד דאגתי לדחוף לו לחם עם כל מיני מניפולציות כי בתפיסה שלי אם לא אוכלים לחם אז לא שובעים אבל אני מבינה עכשיו שהוא יכול לקבל פחמימות מקורות אחרים ושיש אנשים שמצליחים לשבוע בלי מאפים ופחממות, אז החלטתי להפסיק לשכנע ולשדל לאכילת לחם. וגם שואלת עצמי איך אדע אם אני אלרגית לחיטה אם יש פה כאלו ששמים אותי בכיס הקטן מבחינת המודעות לאכילה ובכל זאת לא ידעו שהם אלרגים עד שקרה X?

ודבר נוסף שאני חושבת עליו מחדש ,ביומיים האחרונים הייתי מאוד לחוצה בזמן ולא הספקתי להכין לעצמי סנדויצים מזינים למשך כך היום,אני לא אוהבת להכין ת'סנדוויץ יום לפני זה מגעיל אותי כי את חלק מהסנדויצים אני אוכלת ב 13:00 וב 16:00, אבל בסוף יוצא שאין לי זמן לכלום, אז אני חוטפת 2-3 פירות ונשארת רעבה ומנשנשת,אני צריכה לחשוב מחדש על סדר העדיפויות שלי.

[שמש_בחורף*]

ניצן - מה זה קנדידה מערכתית? קנדידה שיצאה מאיזון ומתבטאת בכל הגוף? איך מגלים כשיש כזאת?

[א*]

מצטרפת לשאלה של שמש בחורף.ומוסיפה: במה התבטאה האלרגיה שגילית בדיעבד שיש לך לחיטה?

אני אחרי עוד יום עמוס,מגיעה הבייתה ממוטטת אך מאושרת (ממוטטת מרוב דברים שעושים לי טוב אבל בכל זאת לוקחים אנרגיה, ממוטטת מלהתרגש המון).
בשבוע שעבר שיתפתי בהתלבטות לגבי כיבוד לאירוח של קבוצה במסגרת העבודה, בסוף הלכנו על קונספט של סנדויצים עם טונה/חביתה , סלט ירקות גדול,עוד כמה סלטים/חמוצים ומושקע ועוגת בראוניז ביתית במקום הכיבוד הקבוע של : ביסלי,במבה וופלים וכדומה,היה טעים ומכבד ומכובד.
יישמתי את מה שכתבתי עליו אתמול - ולפני ארוע חשוב לא פיטמתי את עצמי בפיתה/פיתות עם שוקולד כהרגלי אלא קניתי קוסקוס וביקשתי שישימו יותר ירקות ופחות קוסקוס, זה בא לי ממש טוב בבטן ולא עייף אותי מידיי, בכלל- היום אכלתי מאוד בריא ומאוזן כל היום ואני ממש גאה בעצמי.

מקווה שהדף לא הולך ודועך כי המקום הזה שבו אני משתפת מאוד עוזר לי בתהליך.

[דגנית_ב*]

לא הולך ולא דועך.

אלטר אגו - קראתי ב לחם שאור. מבטיחה לנסות. תודה

[אלטר_אגו*]

לא הולך ולא דועך.
גם אני מרגישה שאני מחזיקה מעמד יפה.

[א*]

היום אכלתי שתי קלמנטינות אחת אחרי השנייה וקרה דבר מדהים.
לשתי הקלמנטינות היה טעם שונה לחלוטין, שתיהן היו טעימות אבל לכל אחת היה טעם שונה לחלוטין.כאילו מדובר בפרי מסוג אחר (תפוח ותפוז,למשל).
התרגשתי מזה וחשבתי לעצמי שבטח כל אחת הייתה על עץ אחר ואולי קיבלה קרן שמש מזוית אחרת או שאולי השתינו עליה יותר/פחות כלבים ,בקיצור - כל קלמנטינה עם הסיפור שלה.מדהים .

(א' שכל ההמבורגרים שאכלה עד היום במקדונאלד טעמו אותו הדבר בדיוק...).

[תמרוש_רוש]

במיים האחרונים הייתי מאוד לחוצה בזמן ולא הספקתי להכין לעצמי סנדויצים מזינים למשך כך היום,אני לא אוהבת להכין ת'סנדוויץ יום לפני זה מגעיל אותי כי את חלק מהסנדויצים אני אוכלת ב 13:00 וב 16:00, אבל בסוף יוצא שאין לי זמן לכלום, אז אני חוטפת 2-3 פירות ונשארת רעבה ומנשנשת,אני צריכה לחשוב מחדש על סדר העדיפויות שלי.

אז לא מכינים סנדוויצ'ים.
לוקחים את הלחם כמו שהוא, עם צנצנת קטנה של ממרח שאיננו מתקלקל מחוץ למקרר
(למשל, ממרח תמרים, טחינה מלאה-אורנית שבישראל נקראת משום מה "חמאת שומשום", חזרת לא-חריפה-מדי, או ממרח גבינה שמכיל גבינה מלוחה כלשהי +תבלינים + שמן זית שעוזרים לה להשתמר בטמפרטורת החדר אפילו יום וחצי, ומן הסתם יש עוד אופציות)
ואז מכינים אותו על המקום.
או לחילופין, יוצאים מקונספציית הממרח, ומלפפים את הפת עם משהו אחר.
או פשוט אוכלים את הלחם כמו שהוא, עם ירק כלשהו ליד, נניח עגבניה ומלפפון, ביס מזה וביס מזה כדי שיהיה עסיסי וטעים.
או לחילופין, יוצאים בכלל מקונספצית הסנדוויץ.
קונים קופסת אוכל גדולה (10X20X30 ס"מ לכל הפחות) עם מכסה על ציר (שלא נפרד ממנה) וזורקים לתוכה כל מיני מזונות: ירקות, פירות, לבן או יוגורט בצנצנת אישית (מחזיק מעמד יום שלם מחוץ למקרר), אגוזים, שקדים, צימוקים, וביצה קשה אחת או שתיים כדי לוודא שובע. באמת באמת באמת שלא צריך לחם. ואפשר גם קצת גרנולה כדי לערבב עם היוגורט על המקום.
או לחילופין, משהו אחר שלא חשבתי עליו עדיין. האפשרויות בלתי מוגבלות........

[תמרוש_רוש]

ודרך אגב, הסיפור שלך עם הקלמנטינות - מדהים!!!!! את כל כך בדרך הנכונה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
@}@}@}@}@}@}@}

[א*]

תודה !
רעיונות טובים מאוד, מצד אחד בא לי ליישם אותם עכשיו ! ומצד שני - קשה לי קצת איתם ואני עדיין מנסה להבין מה בדיוק הקושי.
זה קשור אכשהוא לכך שאני לא אוהבת שרואים אותי אוכלת (שריטה אגב, מאוד נפוצה בקרב נשים).
אין לנו בעבודה מטבח נורמלי ויוצא שאת האוכל שלי אני אוכלת מול שולחן עבודה עמוס בניירות,מול קיר,לבד.
ככה זה אצלינו, וכמו שכבר סיפרתי באופן קבוע יש ארגז סופגניות ומאפים במזכירות שכל מי שעובר שם חוטף לעצמו, רוב העובדים ניזונים מזה בלבד.
אין לנו אפילו סכום בסיסי בעבודה,ובכלל- אין אצלינו תרבות אכילה נורמלית, ואני חדשה מידיי בשביל להנחיל אחת.
מאז הפסקתי לאכול מהארגז הזה והתחלתי להביא אוכל מצאתי את עצמי מתביישת מכמות האוכל שאני סוחבת ו"מבריחה" למשרד מידיי יום שקית שופינג גדולה עם ,למשל, : בננה, תפוז, תפוח,מלפפון קלמנטינה ו 3 סנדוויצים קטנים מלחם קל עם חביתה וירקות...מלא נפח...פדיחות.
אז אני עוד יותר אתפדח "לפתוח שולחן" ולהתחיל להכין את הסנדויצים במקום, מול קיר, על דפי מסמכים,כשלקוחות יכולים להכנס בכל רגע.

בכל מקרה הרעיון של הקופסא נשמע ממש מפתה ואני כבר מתחילה לגלגל אותו בראש,מתאים לי לצאת מהקונספט.

[אלטר_אגו*]

הו!
אני מביאה לי כל יום לעבודה תיק גב גדול מלא אוכל. קופסה עם ירקות לסלט, צנצנת של אגוזים וגרעינים לאותו סלט, שתי צנצנות של תבשילים והמון פירות - וזה מה שאני לוקחת ביום רגיל שבו אני עובדת עד ארבע. ביום שאני נשארת עד מאוחר התיק שלי כבד מרוב אוכל. נכון, מעט מפדח, אבל יותר חשוב לי הגוף שלי וגם הזמן שלי. אנשים אחרים נוסעים למסעדה ויושבים בה לפעמים שעה ואף יותר. לי אין זמן לזה, ואני גם רוצה לאכול אוכל בריא וביתי שבישלתי בעצמי. ומעירים לי, כל הזמן. כמעט כל יום מישהו אומר לי משהו כשאני עומדת בקפיטריה וחותכת לי סלט. זה מעצבן, אבל יאללה. אני צודקת והם טועים ושידברו עד מחר.

[מיצי_החתולה*]

נראה לי דווקא שכולם יקנאו בך על השקית. ונראה לי גם הרבה יותר גרוע לאכול סופגניה מאשר אפילו 4 פירות. הסופגניה רק עושה נזק והפירות מזינים. בתקופה שאני עבדתי במשרד, אני זוכרת שהעובדים האחרים דווקא התקנאו באלה שהטריחו את עצמם עם אוכל מהבית וסלט בכל יום (אני ). בסופו של דבר באמת הונהגה שם תרבות אכילה אחרת אצל חלק מהאנשים,והיינו יושבים איזה 5-6 איש לצהריים של סלט ענקי, לחם/קרקרים ועוד דברים שהבאנו מהבית (בתורנות. בכל יום מישהו אחר הביא משהו).

אני שולחת עם הילדים לגן, לפעמים, לחם חתוך למקלות ומטבל כלשהו - חומוס או טחינה או יוגורט מתובל. זה גם מגוון את הכריכים, וגם נורא כיף.

[ניצן_אמ*]

סליחה על ההעלמות. היתה לנו בעייה ברשת.
אני רואה שהסתדרתן יפה
תרמיל, כן. יש שאלונים שמאפשרים בירור מעמיק אם את סובלת מזה או לא. אפשר למצוא הרבה חומר גם בדף (מקווה שאני זוכרת נכון) טיפול בקנדידה

[קרן*]

גם אני מגיעה לעבודה עם הר פירות
צחקו עליי שפתחתי מטע קלמנטינות ואשכוליות על השולחן...
בכלל לא איכפת לי ואני מעדיפה להביא כמות של פירות ולהיות "בטוחה" שיש לי מספיק אוכל, מאשר להשאר רעבה בגלל הפדיחות.

[דגנית_ב*]

להביא אוכל מהבית
גם חסכוני בימים טרופים אלו

[מיצי_החתולה*]

גם חסכוני בימים טרופים אלו לא כשיש בכניסה מגש מלא מאפים, כמו במשרד של א' .

[א*]

צודקת, מיצי החתולה אבל - אם לא הייתי מחליטה להגמל הייתי מוציאה בקרוב מאוד הרבה כסף על רופאים,דיאטנים, וכדומה.

זה באמת חסכוני ואני שמחה שיש לי שותפים לפדיחה,אבל זרעתם אצלי מחשבות שבטח בקרוב יהפכו למעשים והפדיחה שלי תתפוס צורה אחרת ,של קופסא ....
יש עוד עניין שקצת עוצר אותי, כלכלית נראה לי יקר מידיי לעבור לתזונה של הרבה פירות יבשים ואגוזים, אגוזים זה מצרך יקר ולחם (בעיקר לבן,מסובסד ממשלתיית) הוא משביע וזול,אני קמצנית וצריכה לעבור איזה שינוי במחשבה הזו.
(זה היה שיקול גם לגבי אירוח ששם חבילת וופלים שעולה 2.5 ש"ח כבר הוחלפה בתמרים וחרובים שעולים יותר בעיקבות השינויים שאני עוברת ...גם לגבי התזונה הכוללת שלי זה יכול להשתנות כך).הבן שלי (שנה וחצי) ממש מבסוט מהשינוי כי אני נותנת לא סוף סוף לאכול כמה פירות שהוא רק רוצה .
(תמיד הגבלתי כי זה היה נראה לי מתוק מידיי בשבילו ובמקום זה דחפתי לו לחם כי זה היה נראה לי משביע ומזין).

[ניצן_אמ*]

והפדיחה שלי תתפוס צורה אחרת ,של קופסא ....
גדולה!
_{מנסיון, זו לא פדיחה. באמת.}

משגע אותי שהממשלה מסבסדת את הזבל הזה, ומשגע אותי שזה מה ששולחים במשלוחי סיוע למדינות רעבות. משגע אותי שהביטוי הוא "רעבים ללחם"...
לעניין שעוצר אותך, זה אכן יותר יקר. מצד אחד. מצד שני, זה מוזיל הרבה עלויות אחרות, נגיד
על רופאים,דיאטנים, וכדומה
יתר על כן, יש הרבה פחות בזבוז, כמעט ולא זורקים מזון. לא כי משתמשים באוכל חצי רקוב חלילה, אלא כי קונים באמת לפי הצרכים ולא סתם. צרכנות מזון מודעת.

תמיד הגבלתי כי זה היה נראה לי מתוק מידיי בשבילו ובמקום זה דחפתי לו לחם כי זה היה נראה לי משביע ומזין
את וכל העולם בערך.. אני חושבת שהשינוי, בעיקר התודעתי , שאת עושה מבורך מבורך מבורך!!!
@}

[א*]

לגבי האוכל לילד וגם לגבי האוכל לעצמי לפעמים מתעורר בי חוסר אימון קל, לפעמים אני נבהלת ואומרת לעצמי שהשתגעתי לאכול כל כך הרבה פירות על סמך כמה ספרים שאנשים לא מקצועיים (אלן קאר), ובניגוד לתפיסה המדעית הרווחת ,המוכחת מדעית ,שמדברת על אכילת ארוחות מסודרות ומגוונות ,שיש בהם את כל אבות המזון והגבלה של לא יותר מפרי אחד ביום.
לפעמים אני מתפללת בתוך תוכי שאני לא דופקת לעצמי את הגוף עם ה 5-6 פירות שאני אוכלת ביום.(ברור לי שלוותר על קוראסונים,למשל, יעשה רק טוב לגוף הבעייה היא שזה מגיע אצלי עם החלפה של הרעל הזה בהרבה פירות) חייבת לשתף בכנות גם בתחושות האלו.
זה מה שגורם לי כל הזמן לאזן את התהליך ,לעשות אותו הדרגתי(להמשיך לאכול לחם,למשל)ומאוזן.כדי שאם התפריט הזה יתגלה כהרסני ופוגע לפחות הפגיעה תהא מתונה.

משהו מוזר שקרה לי בעיקבות הספר של אלן קאר- אני לא מסוגלת לגעת בעוף, אם אתן זוכרות לפני כשבועיים הייתה לי בחילה נוראית ופתאום נראה לי שזה קשור לבחילה על בסיס פסיכולוגי שהייתה לי מעוף בקוקי שאכלתי באותו יום ,בכל מקרה מרגע שקראתי את הפרק בספר של אלן קאר שמדבר על בשר ועוף אז אני לא יכולה יותר לגעת בזה, ממש כמו שקרה לי בזמנו עם הפסקת הסיגריות בעיקבות של סיפרו של קאר.

[א*]

אני גם חולה ,אולי זה קשור, מצוננת עם דלקת בגרון וחלשה בכל הגוף, כשאכלתי שטויות הייתי תמיד בריאה, מתלבטת האם לראות בכך סימן של הגוף שאני מזיקה לו ?
אני גם מרגישה יותר עייפה מאשר בדרך כלל.
השיפור היחיד שבמאה אחוז השתפר הוא הפסקה של עצירות כרונית שהייתה לי עד היום,זה שינוי מבורך ,אבל אם יתר הגוף קורס אז זה לא מספיק לי ולא שווה את זה.

[ניצן_אמ*]

, ובניגוד לתפיסה המדעית הרווחת ,המוכחת מדעית ,שמדברת על אכילת ארוחות מסודרות ומגוונות ,שיש בהם את כל אבות המזון והגבלה של לא יותר מפרי אחד ביום.
אה, סליחה, רווחת מוכחת מדעית ש.. מה? שזה טוב? שום דבר. אין שום הוכחה כזו. האוכלוסיה שאוכלת ככה איננה יותר בריאה, איננה יותר רזה, איננה יותר כלום מאוכלוסיות אחרות (אולי כן מאלה שאוכלים רק מקדונלדס. שיכולים לשכנע אותך שגם הם לפי פירמידת המזון... יש שם לחם, בשר, ירקות וצ'יפס!) זה סתם מקומם. אלה לא הוכחות, אלה השערות לא מבוססות.

לפעמים אני מתפללת בתוך תוכי שאני לא דופקת לעצמי את הגוף עם ה 5-6 פירות שאני אוכלת ביום.(ברור לי שלוותר על קוראסונים,למשל, יעשה רק טוב לגוף הבעייה היא שזה מגיע אצלי עם החלפה של הרעל הזה בהרבה פירות) חייבת לשתף בכנות גם בתחושות האלו.
רק תחשבי על בעל חיים אחד שאת מאמינה שעדיף לו קרואסונים על תפוחים. זה יעזור. איזה פגיעה יכולה להיות מלאכול את מה שהיית אוכלת בטבע? את מה שכל אבות אבותייך אכלו? בחייך. לנשום עמוק. זה פירות. אין טוב מזה.

ממש מעניין מה שאת מספרת על עוף! את מוכנה לפרט?

[ניצן_אמ*]

אגב, המומחה הביתי אמר לי פה, שגם הFDA וארגוני הבריאות שינו את ההמלצות, כבר לא מדברים יותר על פירמידת המזון. אלא שמה שכן ממליצים עכשיו לציבור, גם הוא לא יודעים שהוא טוב!
זה הכל הימורים. באוכלוסיות שלמות. איזה דֶפֶק!

בקשר לזה שפירות זה הכי טוב, זה כמובן בסייגים של גנטיקה אישית, בחינה מדוקדקת של פירות ספציפיים... וכו'. לי, ככלל, לא כזה טוב. אבל אין לי צל של ספק שזה עדיף מפיתה. <שוב, חשבי שימפנזה...>

בקשר למה שאת מספרת על המחלה, יש תופעה שנקראת דיטוקס. אני נזהרת מלהשתמש בזה כהסבר, אבל אולי כדאי לך לקרוא קצת בנידון.

[אמא_ללי*]

א', את מדהימה! התהליך שלך מעורר השראה. בזכות הדף הזה, בלי שעשיתי ממש החלטות או הצהרות, איך שהוא הדברים התגלגלו ככה שאין לנו עכשיו שום דבר מתוק בבית, ואני מרגישה עם זה נפלא! זה משהו שלא קרה, לדעתי, שנים. התחלתי להבחין בקריזים של הסוכר בשעות הערב, ומתוך התבוננות זה מה שקרה. יכול להיות שזה שלב, אבל אתמול בערב כשראינו תכנית נשנשתי תמרים וקשיו (באותו ביס, זה מעולה ביחד!) וזה ממש השביע את הצורך במתוק... נראה לאן זה יתגלגל.

יש תופעה שנקראת דיטוקס
בדיוק התכוונתי לכתוב משהו בהקשר הזה. קשה קצת להסביר את זה בלי שזה יישמע מופרך, ונראה לי שזאת תופעה שבעיקר כל אחד (ואחת) לומד להכיר בגוף האישי שלו. אבל בגדול, הגוף שלנו בנוי על שמירת איזון, גם אם האיזון הזה כולל חומרים שמזיקים לו. וכשעושים שינוי משמעותי בהרגלים, המערכת צריכה להתארגן מחדש, ויכולות להופיע כל מיני תופעות של ניקוי. הגוף מקבל הזנה מחומרים יותר טובים ובריאים, ויכול "להרשות לעצמו" לנקז החוצה את כל הרעלים שנצברו, וזה יכול להיות בשלל דרכים - מחלות, תופעות בעור, ועוד.
מה שחשוב לזכור, הוא שלמרות שהתופעות האלה לא נעימות ויכולות להיות מציקות, בטווח הארוך זה משהו מאד בריא שקורה. וכל רעל שמתנקז החוצה בדרכים מתונות, האלטרנטיבה היא שהוא היה ממשיך להישאר בתוך הגוף, וחס וחלילה להתפרץ בבוא היום בדרכים הרבה יותר חריפות ואקוטיות. אין ספק שהמזון שאת נותנת לגופך עכשיו הוא הרבה יותר בריא ומזין מאשר קודם! חזקי ואמצי בדרכך

[ניצן_אמ*]

שראינו תכנית נשנשתי תמרים וקשיו (באותו ביס, זה מעולה ביחד!)
נסי עם שקדים, זה בכלל שוס לא נורמלי...


מה שחשוב לזכור, הוא שלמרות שהתופעות האלה לא נעימות ויכולות להיות מציקות, בטווח הארוך זה משהו מאד בריא שקורה. וכל רעל שמתנקז החוצה בדרכים מתונות, האלטרנטיבה היא שהוא היה ממשיך להישאר בתוך הגוף, וחס וחלילה להתפרץ בבוא היום בדרכים הרבה יותר חריפות ואקוטיות.
חשוב רק לציין שתהליך ניקוי מרעלים (דיטוקסיפיקציה) אמור להתחיל ולהסתיים, ועל אף שהוא שונה מאדם לאדם ומרעל לרעל, יש קוי דמיון הן בזמנים והן בתופעות הפיזיות. אז אני לא אוהבת להשתמש בזה כהסבר אלא אם זה משהו מאד ברור, כי אחרת אפשר להצדיק תחושות של הרעלה בגוף על ידי זה שאומרים "זה ניקוי! ניקוי אני אומרת לך!"
יש תוספי תזונה לחיזוק הכבד שעוזרים בתקופות כאלה של ניקוי.


אין ספק שהמזון שאת נותנת לגופך עכשיו הוא הרבה יותר בריא ומזין מאשר קודם! חזקי ואמצי בדרכך
גם ממני.
@}

את עושה פה הרבה יותר מאשר גמילה אישית, התחלת משהו ציבורי וקהילתי. (בלי לחץ! )

[א*]

אין לכן מושג עד כמה אני מתרגשת מכל שדבריי מהדהדים אצל נשים נוספות !

נשמע מעניין הדיטוקס הזה, עוד לפני שידעתי מה זה דיטוקס עברה לי בראש מחשבה שאולי אני עוברת סוג של ריאקציה, טיפלתי בעבר ברפלקסולוגיה ותמיד בתחילת תהליך הייתה נסיגה במצב וחח"כ הגיע שינוי משמעותי,סוג של ירידה לצורך עלייה,אולי זה זה, ואולי לא,וקשה להבחין, כמו שאמרת ניצן אמ ...אני צריכה עוד לישון על זה ,צריכה לישון באופן כללי
עכשיו שלחתי את בעלי לקניות עם רשימה, לא היה בה שום דבר ממש תעשייתי למעט גבינה צהובה אחת למקרה של צורך בסנדוויץ מהיר כל השאר היו : אגוזים,ירקות,פירות ודבש.
גם הפח של הקומפוסט מנצח בתחרות של הפח הרגיל, אני מייצרת יותר זבל טיבעי מאשר אריזות ניילון וזה מאוד משמח אותי.
נזכרתי הבוקר בתקופה שהייתה לפני כשמונה שנים שבה התחלתי לאכול ממש בריא (לא זוכרת איך/למה זה הפסיק). זה היה כשהייתי סטודנטית בב"ש ועבדתי כדיילת מזון בסופר גדול בדימונה לפני פסח, במשך חודש צפיתי בדימונאים מעמיסים טונות של אריזות פלסטיק העוטפות אוכל תעשייתי וטונות של בשר חי וקפוא מכל מיני סוגים, ממש גן חיות שלם בתוך עגלות.
ומאידך ראיתי אנשים מקהילת הכושים העבריים שגרים בדימונה ,קונים בכמויות קטנות : אגוזים,שקדים,פירות,פירות יבשים ,ירקות, דבש , קמח מלא, שמן זית ומים.
אני זוכרת איך מיום ליום יותר ויותר הבנתי את התופעה שאני רואה לנגד עיניי וסל הקניות שלי השתנה בהתאם, נהייה לאט לאט פחות דימונאי/ישראלי ויותר כושיי עיברי...

[א*]

אמא ללי - בהצלחה עם הקריזים, פעם בכמה ימים יש שיא של כמיהה ואם עוברים את היום הזה בשלום למחרת שוב לא בא מתוק בכלל.
לי מאוד מרגיע את הצורך במתוק לאכול חרוב.

וניצן אמ - לגבי התהליך שעברתי בנושא אכילת עוף : אני לא מצליחה להזכר בדיוק במה שקאר כותב בסיפרו על עוף אבל בגדול - הוא אומר שזה לא נחוץ ושזה כבד על הגוף והוא משווה את גופינו לחיות מאוד גדולות וחזקות בטבע שלא ניזונות מבשר ומסביר שבעשב ,פירות וירקות יש את כל מה שאנחנו צריכים, הוא מציין שם כמה זמן (הרבה!) הבשר נשאר בקיבה שלנו וכדומה.
ובאותו סופשבוע שבו קראתי את הפרק היו לי חומרים לעוף בקוקי והכנתי אותו ולכולם היה טעים ורק אני ,עם קיבת הברזל שלי, הייתי עם בחילות והקאתי ואתמול הגעתי הבייתה והיה עוף וזרקתי אותו לחתולים,לא העזתי לגעת בו.
אני לא יודעת אם גם לסטייק עסיסי אצליח להגיד לא אבל - בנתיים מכל מאכלי הבשר הדבר היחיד שבה לי ושאני מרגישה שיעשה לי טוב זה מרק עוף שבו יש יותר עצמות וירקות ומים מאשר בשר,אני לא מתכוונת להפוטך לצמחונית אבל - אני מתכוונת לא לאכול בשר כשלא בא לי וגם אז - לאכול ממנו פחות.

[דגנית_ב*]

משגע אותי שהממשלה מסבסדת את הזבל הזה, ומשגע אותי שזה מה ששולחים במשלוחי סיוע למדינות רעבות. משגע אותי שהביטוי הוא "רעבים ללחם"...
יום אחד יצאתי עם כיתה של הבת לביקור במשפחה מסאית - גבר, כמה נשים, פרות ועיזים. הסתובבנו וכל זה.
כדי להודות על האירוח, המורה (שמצוייה בין המקומיים מאד, מטיילת באופניים ברחבי אפריקה, כמובן מדברת סוואהילי שוטפת ובבית הספר היא הלוחמת לשיוויון זכויות העובדים המקומיים וכו. בקיצור - אחלה) העניקה להם אבטיח, שקית סוכר לבן ובקבוק שמן.

בשנים שאני כאן בארושה(5) אני רואה בסופרמרקט עוד ועוד אנשים מעוטי אמצעים מאד, לעיתים ילדים בבמדי בית ספר בלויים, שקופצים בדרך הביתה לקנות מה? לחם. לבן.
השיפצור הנוסף החדש - משלוחי לחם על אופניים - ערימת ארגזים עם כיכרות (בשקיות נילון) של לחם לבן ודליל. אולי עדיף, שיאכלו אויר...

ולסיום - נזכרתי במה שבשמת פעם הזכירה על העיוות במבנה הפנים - נפוץ מאד לראות מסאים עם שיניים בולטות, לסת עליונה ותחתונה.
הרבה יותר מאצל העירוניים.

[ג'מילה_משתוקקת_לגמילה*]

לאחר אותו יום נהדר שעבר בהצלחה עברו עלי ארבעה ימים עמוסים במאורעות, באורחים ו.. לצערי גם באוכל גרוע.. /-:
מה לא היה שם?! לחם לבן, צ'יפס, פיצה, עוגה, גבינות שמנות, שוקולד, ירקות עם חמאה!!... ולבושתי הרבה - כרגע אני מול המחשב עם ופלים של לואקר- כלל לא נהנת אך "חייבת" לסיים את השקית..
למרות כל זאת, מצב רוחי טוב למדי. השגתי את אלן קאר וכיוון שהכרתי כל כך הרבה אנשים אשר נגמלו מסיגריות בעזרתו- אני אופטימית.
אתחיל לקרוא מייד עכשיו ואעדכן אתכן.

לגבי התהליך שעברתי בנושא אכילת עוף : אני לא מצליחה להזכר בדיוק במה שקאר כותב בסיפרו על עוף אבל בגדול - הוא אומר שזה לא נחוץ ושזה כבד על הגוף והוא משווה את גופינו לחיות מאוד גדולות וחזקות בטבע שלא ניזונות מבשר ומסביר שבעשב ,פירות וירקות יש את כל מה שאנחנו צריכים, הוא מציין שם כמה זמן (הרבה!) הבשר נשאר בקיבה שלנו וכדומה.

יופי, לפחות זה..- אני כבר צמחונית שנים...

[אלטר_אגו*]

לתפיסה המדעית הרווחת ,המוכחת מדעית ,שמדברת על אכילת ארוחות מסודרות ומגוונות ,שיש בהם את כל אבות המזון והגבלה של לא יותר מפרי אחד ביום. איזו תפיסה מדעית רווחת מדברת על לא יותר מפרי אחד ביום? מוכח מדעית? מה?

אני גם חולה ,אולי זה קשור, מצוננת עם דלקת בגרון וחלשה בכל הגוף, כשאכלתי שטויות הייתי תמיד בריאה, מתלבטת האם לראות בכך סימן של הגוף שאני מזיקה לו ?
היית תמיד בריאה? תמיד? גם כשמזג האויר מתחלף ככה? גם כשיבש נורא נורא? גם כשחצי מהאנשים חולים או סתם קצת מנוזלים ומתעטשים?

[תמרוש_רוש]

יש עוד עניין שקצת עוצר אותי, כלכלית נראה לי יקר מידיי לעבור לתזונה של הרבה פירות יבשים ואגוזים, אגוזים זה מצרך יקר ולחם (בעיקר לבן,מסובסד ממשלתיית) הוא משביע וזול,אני קמצנית וצריכה לעבור איזה שינוי במחשבה הזו.

אה. ברוכה הבאה למועדון הקמצניות
אז קודם כל: לחם לבן איננו משביע וזול. הוא מתסכל ויקר.
מתסכל, כי הוא לא משביע. הוא מנפח את הבטן, סותם אותה, יוצר תחושת מלאות, אבל משאיר את הגוף רעב. רעב למזון אמיתי, טרי, עשיר, מזין.
וזה יקר, כי (אצלי, לפחות) על כל פרוסת לחסם "זול" ודל שלמרבה הצער אכלתי, אני משלמת בהרבה אוכל אחר שאני דוחפת כתוצאה מתחושת הרעב ואי-סיפוק. אז פרוסת הלחם לא עולה כמו פרוסת לחם, היא עולה למעשה כמו פרוסת לחם ועוד חטיף מרס, או עוגיה, או משהו דומה. תעשי את החישוב כמה הפרוסה הזאת באמת עלתה לך! וזה לא כולל הוצאות לטווח ארוך כמו טיפולי שיניים (נושא כאוב אצלי), והוצאות לטווח מיידי - כל פרוסת לחם דורשת ממני הרבה יותר חוט דנטלי כדי לסלק את השאריות שלה.

זה כמו להגיד, נניח, שחיתולים חדפעמיים הם לא כאלה יקרים. בטח שלא. כי בגלל מבנה הכלכלה הדפוק שלנו אנחנו לא משלמים (ישירות) את המחיר האמיתי שלהם!
(המחיר כולל זיהום בייצור, בשינוע, בפסולת הישירה, וכו'. את הכל אפשר לתרגם לשקלים, בסופו של דבר)
אז יאללה, תתחילי להסתכל על המחיר האמיתי של דברים .

חוצמזה,לדעתי תזונה טובה לא חייבת לכלול ערמות של אגוזים ופירות יבשים. על הפירות היבשים את יכולה להסתכל כשלב ביניים בגמילה - ככל שתזונתך תתייצב לא תצטרכי הרבה מהם כתחליף למתוקים של פעם, תוכלי ליהנות מכמות קטנה. ואגוזים - נו, טוב. אני אוכלת חופן אגוזי מלך כמעט כל יום. אבל לא הרבה יותר מזה, ורק אגוזי מלך - ויתרתי על היקרים יותר והם לא חסרים לי. בעיני, העיקר הוא פירות וירקות טריים. וקטניות.

[תמרוש_רוש]

_אין לנו בעבודה מטבח נורמלי ויוצא שאת האוכל שלי אני אוכלת מול שולחן עבודה עמוס בניירות,מול קיר,לבד.
אין לנו אפילו סכום בסיסי בעבודה,ובכלל- אין אצלינו תרבות אכילה נורמלית, ואני חדשה מידיי בשביל להנחיל אחת._

סליחה, אבל זה שטויות במיץ
דווקא החדשים הם אלה שמביאים את השינוי. תמיד. הרי הוותיקים כבר רגילים, הם שכחו שפעם, כשהיו חדשים, הם חשבו שיותר טוב אחרת. את באמת רוצה לחכות עד שתהיי ותיקה ותתרגלי ותשכחי שיש אופציות נורמליות יותר?

אז כן, להגיד שוב ושוב, בשיחות פרטיות ובישיבות צוות "ראוי שתהיה לנו פינת אכילה מסודרת, ולכל הפחות פינת-הכנת-אוכל אנושית".
כי את: א. רוצה לאכול ו- ב. לא רוצה לעשות את זה על המסמכים ולעיני לקוחות, כי זה לא מקצועי ולא ראוי.
מצד שני, את בהחלט יכולה להסתכל על פינת העבודה שלך וליצור בה סדר (עדיפויות) חדש. לדאוג לכך שכן תוכלי לאכול כמו בתאדם ליד השולחן (הנקי) הזה, ולא על ערמת מסמכים. איפה אפשר לשים אותם? מה יקרה אם על השולחן תתווסף עוד קומה של עזר משרדי כלשהו שיוצר מקום? או ארונית קטנה ליד? או קופסת קרטון / פלסטיק גדולה וקשיחה לאפסן בה את כל מה שאת מביאה מהבית, כולל סכין קבוע וממרח רזרווי? קני כזה אפילו על חשבונך, ותקחי את העזר הזה אתך כשתעזבי, אם תעזבי. שווה לך. בחיי שווה לך.

אם במקום העבודה יש אזור מיוחד לעשיית צרכים - צריך שיהיה גם אזור ומתקן מתאים לאכילה. זה לא פחות בסיסי ונחוץ.
ואת יכולה ליצור את המרחב הזה, עם קצת יצירתיות, עם או בלי עזרה או הכרה כלל-משרדית.
(המבינים יתקנאו בך ויילכו אחרייך, והפראיירים ימשיכו להיחנק עם הסופגניות. שיהיו בריאים. הם לא הבעיה שלך)

[תמרוש_רוש]

צריכה לישון באופן כללי
זו עוד נקודה חשובה: תשימי לב אילו צרכים אחרים חשובים את כבר שנים לא מספקת לעצמך. שינה? חברה? אהבה? מים? זמן?
מחסור באחד מאלה יכול בהחלט להיתרגם לרעב-של-מתוקים, או לרעב בריא סתם.
<תמרוש צמצמה תחושת רעב באופן משמעותי מאז הביקור בארץ. זו היתה הטענת בטריות כללית - ואיזה השלכות יש לזה על האכילה!>

[ניצן_אמ*]

רק רציתי להתייחס להמלצותיו של אלן קאר בנושאי תזונה.

סליחה, כן, אבל האיש ממש לא תזונאי. הוא כתב ספר מאד מאד אפקטיבי על גמילה מסיגריות, הפך את זה למעצמה של ספרי גמילה מכל מיני תופעות (הרבה יותר יעיל לדבר בספר אחד על גמילה מהתמכרות באופן כללי, לא? ) ועכשיו הוא ממליץ לאנשים לעבור לצמחונות?! חסר אחריות. המוקד בקריאת הספר (בעיניי, כן?) צריך להיות על הגמילה. על ההבנה מה המנגנון הרגשי שפועל בהתמכרות כדי לאפשר להפסיק עם זה. ממש לא חושבת שלעניין לקרוא אותו כאילו הוא תזונאי או דיאטן. לא לעניין, למעשה.

צמחונות מוסרית, צמחונות מצפונית, צמחונות אגליטריאנית, זה הכל עניין של פרספקטיבה אישית וממש אין לי עניין לפתוח בדיון על כל אלה. איש באמונתו יחיה, בכל הכנות. אבל צמחונות כתופעה תזונתית בלבד? למי שאין שום בעיה עקרונית או אחרת לאכול בשר? פשוט לא מגובה מספיק. בשום צורה.

זה ש{{}}אפשר לחיות חיים צמחוניים? בהחלט אפשר, אפילו חיים טובים (אם עושים את זה מתוך מודעות ותשומת לב לפרטים ולא רק אוכלים פיתות עם חומוס) אבל אפשר גם לחיות על מקדונלדס. אז צמחונות זה הרבה הרבה יותר טוב, בהחלט. אבל זה ממש לא מיטבי ספציפית לבני אנוש. (אם אפשר בכלל להגדיר מה זה מיטבי) לא שוללת שעוף (שנדיר שאוכלים אותו חי) איננו מיטבי. אישית אני מרגישה שהגוף שלי בפירוש מעדיף עוף על פני בשר כרגע, זה לא היה ככה לפני שנה בערך, ההיפך הוא הנכון.
<יש דיון חשוב ומעולה על כל הנושא של אכילת בשר בראייה אבולוציונית... לא מצליחה למצוא.>

<ג'מילה, סליחה, זה לא נגד צמחונות. ממש לא.>

[תמרוש_רוש]

ניצן
אני מאוד תומכת בצמחונות מטעמים מוסריים, ומאוד ספקנית כלפי צמחונות מטעמי תזונה.
<בלי בשר פשוט לא הייתי יכולה לשרוד את חודשי ההריון וההנקה והנשיאה>

[טלי_מא*]

אני מאוד תומכת בצמחונות מטעמים מוסריים
אני לא.
פרות בתעשיית החלב

[תמרוש_רוש]

מי אמר שאני בעד חלב? גם זה נכלל אצלי בסל ה"הימנעות מ"