ג'טלג נסיעה וילדים

[ענן_בעננים*]

אני מאוד מתלבטת האם לטוס עם בת שנה וחצי לקנדה בקיץ. הסיבה היא לאו דווקא הטיסה, אלא הג'טלג המתלווה לעניין.

טסנו איתה כשהייתה בת 6 חודשים. לפני הטיסה היא ישנה נהדר בלילות וכשחזרנו לארץ זה ממש שיגע אותה , היא התחילה להתעורר בלילה, לקום בשעות מזרות והיתה עייפה ורגוזה במשך היום. לקח לנו כחודשיים להחזיר אותה לשינה רגילה וטובה.
אני מודעת לזה שהשנה היא כבר גדולה יותר, אבל עדיין , קשיי השנה שעברה עדיין זכורים לי...
היש כאן בעלי נסיון בעניין?

[עוף_החול*]

אנחנו טסנו הרבה פעמים עם הילדים בכל מיני גילאים.

• לנסות לטוס בטיסת לילה.
• בדרך כלל החישוב הוא שעה ליממה. (בג'ט לג)
• אם זו טיסת יום אני אישית נותנת בשלב כלשהו מוטרין ילדים והם נרדמים לכמה שעות. זה עוזר מאד.

ובכלל אם אתם טסים כחלק מהשיגרה שלכם הילדים צריכים ללמוד להתמודד עם הטיסות אין מה לעשות. זה הרגל נרכש. הילדים שלי טסים כמו כלום. קטן עליהם.

[ענן_בעננים*]

בקי קודם כול תודה (איכשהו ידעתי שממך יבוא עזרי )
העצות שלך מצויינות ואקח אותם בחשבון. למה את מתכוונת ב בדרך כלל החישוב הוא שעה ליממה. (בג'ט לג)? האם כוונתך שזה הזמן שלוקח לילד לחזור לשיגרה? ז"א שאם הפרש השעות הוא 7 אז זה יקח שבוע?
איך אתם מחזירים תינוק לזמן המקורי?, זאת היתה הבעיה הכי גדולה שלנו כשחזרנו לארץ, שהיא 'נתקעה' בזמן eastern של צפון אמריקה.

משפחת האיש שלי מפוזרת בעולם ואכן אנחנו טסים הרבה, אני מניחה שבתי אכן תטוס הרבה ואת מאוד צודקת בנקודה זו. השנה ההתלבטות שלי נוצרה בגלל שלכאורה זו לא טיסה הכרחית. הוריו של בן זוגי אמורים לבוא לארץ, אבל הם לא צעירים ולא אוהבים לטוס במיוחד ולכן נבדקת האפשרות שגם השנה נבוא אנחנו אליהם.
אם נסרב סביר להניח שהם יבואו - אבל לא בטוח. אם נסכים לבוא, הם ישמחו מאוד.

מלבד עניין הג'טלג, אני גם שואלת את עצמי האם אני לא מעמיסה על הילדה יותר מידי חוויות בזמן קצר. אם נטוס באוגוסט, כשבוע או שבועיים לאחר שנחזור היא תתחיל ללכת למשפחתון עם עוד 4 זאטוטים בני גילה ומעלה (כרגע היא אצל מטפלת אותה היא מכירה מאז שהיתה תנוקת רכה, ושם ישנם עוד 2 תינוקות קטנים ממנה). למרות שהיא מאוד חברותית ואני חושבת שהמשפחתון הספציפי הזה יעשה לה טוב, אני פשוט שואלת את עצמי האם לא כדאי פשוט לתת לה לסיים את השנה עם המטפלת, לנוח בבית ביחד שבועיים ולהתחיל דף חדש, במקום לגרור אותה ברחבי העולם????

[ענן_בעננים*]

ועוד משהו, מה זה מוטרין?

[תבשיל_קדרה*]

זאת היתה הבעיה הכי גדולה שלנו כשחזרנו לארץ, שהיא 'נתקעה' בזמן eastern של צפון אמריקה
היא עדיין שם? אז אין בעיה לטוס לקנדה (-;

[עוף_החול*]

מוטרין זה כמו נורופן. עכשיו, אני יודעת שתיכף יצלבו אותי פה אבל עם כל הכבוד לבאופן טבעי אם לבחור בין ילד מסובב חודש או כפית אחת של נורופן...... אני בוחרת בנורופן. אם את נוסעת לקנדה אני ממליצה לך לקפוץ לבית מרקחת ולקנות מוטרין. אני מעדיפה אותו על נורופן.

לגבי שינויים. למרות הפחד הגדול שלנו כהורים מפני זעזועים לילדים אני מופתעת לגלות שוב ושוב עד כמה הילדים שלנו גמישים ובלתי מזדעזעים בעליל. שבועיים לילדה קטנה הם כמו שנתיים בשבילנו. עד שיתחיל הגן הנסיעה תהיה מבחינתה משהו שקרה לה בגילגול הקודם.

אני דווקא רואה יתרון גדול בילדים שנוסעים הרבה בעולם. יש בהם גמישות מחשבתית ויכולת הסתגלות שאין בילדים רגילים.

נ.ב. יש גם את האפשרות של כדורי מלטונין אבל אין לי נסיון איתם ואני לא יודעת עליהם כלום. הכל אופן כשחוזרים הביתה חשוב מאד (במיוחד עם קטנטנים) להקפיד על הפרדה ברורה בין יום ללילה. ביום להציף את הבית באור ובלילה להחשיך אותו לחלוטין (אם הולכים לישון מוקדם יחסית אז לסגור תריסים ווילונות ולהגיד "עכשיו לילה". לנו זה לוקח משהו כמו שלושה ימים קשים ועוד יומיים קצת מבולבלים אבל החישוב שנתתי לך הוא שעה לכל יום כלומר שבוע לשבע שעות.

[ענן_בעננים*]

בקי ,הענינים מתחילים להראות וורודים יותר....

ובכול זאת שאלה נוספת:
מוטרין זה כמו נורופן
מה זה נורופן?????
האם זה אמור לעזור להתגבר על ג'טלג?

גילה - נקודת השקפה מעניינת, אשקול בתור אופציה

[עוף_החול*]

תגידי לי מה אני אעשה איתך? הכל אני צריכה ללמד פה?
מוטרין=נורופן=אופטלגין מיוחד לילדים=חומר מרדים מצויין.
לא משהו שמישהו (חוץ ממני) ימליץ לך עליו אבל אני חייבת לאמר לך שזה לא רעיון פרטי שלי.
באותו סיגנון אפשר גם סירופ (לא טבעי) נגד שיעול או כל מוריד חום אחר. חשוב לבדוק על הילד לפני הטיסה כדי לוודא שזה מרדים אותו ולא גורם לו לאלרגיה.

[שרון_ג*]

מוטרין זה אכן בדיוק נורופן וגם אדוויל זה אותו הדבר. תרופה נגד כאבים וחום לילדים, אפשר להשתמש באותם מצבים בהם נותנים אקמול. ממש לא אמור להרדים. (מותר לשמוש מעל גיל חצי שנה, מניון של 5-10 מ"ג לק"ג משקל גוף. תינוק ששוקל 10 ק"ג יכול לקבל 5 מ"ל שהם 100 מ"ג)
אופטלגין זה משהו אחר לחלוטין וממש לא מומלץ לתת לתינוקות.
לטיסות אני העדפתי לתת אנטי-היסטמינים שאכן מרדימים (פניסטיל, אהיסטון) וגם עשויים להקל על השוואת הלחצים באוזניים.

[ענן_בעננים*]

שרון תגידי, אם בפעם האחרונה לא הוטרדה מלחצים באוזניים, האם יש סיכוי שגם הפעם לא תסבול?

לגבי הרדמות - אימצתי את עצתה של בקי לטוס בלילה (אם אכן נטוס - לא ידוע עדיין), והיה ואחליט לתת משהו נוסף האם פירושו שתישן במהלך כול הטיסה - או במילים אחרות לכמה זמן האנטי-היסטמינים משפיעים?

[שרון_ג*]

היות שהישנוניות הנגרמת מהם היא תופעת לוואי ולא המטרה העיקרית של התרופה, אין מידע מדוייק לכמה זמן. לא תמיד זה גם עובד. תלוי בילד.
אם אין לה בעיה של לחצים באוזניים, לא סביר שעכשיו תהיה אלא אם היא מנוזלת/מצוננת (שאז כדאי להוסיף עוד משהו לטיפול בפניסטיל).
(חשבתי שכבר טסתם...)

כשטסתי עם רעות בגיל שנה ועשרה לאורגון, טסנו בטיסה של 1:00 בלילה של אלעל. היא ישנה בצהריים ואח"כ החזקתי אותה ערה עד הטיסה. נתתי לה בקבוק ביד ואמרתי לה שכשהמטוס יתחיל לנסוע מהר היא תוכל לשתות. היא התחילה לשתות בהאצה לפני ההמראה, נרדמה עוד לפני שהגענו לגובה שיא, וישנה בערך 6 שעות מתוך ה- 11-12 שעות לניו-יורק (נתתי לה אהיסטון באותו יום). את שאר הזמן העבירה בשתית מיץ תפוזים ובמשחקים והפתעות שהבאתי לה (ארזתי כל הפתעה באריזת מתנה ונתתי כל חצי שעה הפתעה קטנה - מדבקות, חותמות וכאלה). כשהגענו ל- JFK היא התחילה לשלשל נוראות, כנראה מהמיץ...
ייתכן שגם המציצה עזרה לה בשחרור הלחצים באוזניים, אם כי עיקר הבעיה היא בנחיתה ולא בהמראה. בטיסה מניו יורק לפורטלנד היא היתה עירנית מאד ומאושרת.

[ענן_בעננים*]

טסנו איתה לפני שנה כשהייתה בת חצי שנה - זה היה מאוד קל. בטיסת הלילה היא ישנה כול הדרך, וגם בטיסת היום היא לא יותר מידי זזה. נראה לי שעכשיו הדרישות שלה השתנו....
אבל בעיות אזניים לא היו, ובאופן כללי את יודעת שאני לא חסידה של כדורים ותרופות, אז לא סביר שאתן לה משהו אלא אם יש צורך ממשי (ובכול זאת הרעיון של שינה ארוכה בדרך קוסם מאוד...)
מה שהטריד אותי זה הג'טלג שהיה בעייתי בשנה שעברה, בעיקר כשחזרנו לארץ. לקח לה כמה חודשים לחזור לעצמה. ובאמת אם אפשר היה לדמות לילה כבר במטוס - ז"א אם תישן בזמן שהוא לילה בארץ ההגעה, וכך תתרגל מהר יותר, אז הייתי שוקלת.

[מוזה_שכזו*]

אנחנו טסים הרבה, ונמנעים מכל סוג של תרופות.
הפתרון המועדף עלינו, לילדים ולמבוגרים גם, הוא להקל על הגוף ככל שניתן.
הרבה פעמים הבעיה היא שאנחנו נוחתים ישר לתוך חיים סוערים וגועשים, עמוסים בפגישות וחובות ומפגשים ומשפחתיות מרגשת, ומצפים מעצמנו, ומילדינו, להתאים מיד לשעון החדש. בנחיתות שלנו, אנחנו מנסים להיצמד לילדים, לישון אתם ולקום אתם. זה כולל 2 בלילה בגן השעשועים, ארוחות בשעות משונות ושינה עמוקה בדיוק כשהדודה הגיע לראות איך הילד גדל או כשהארוחה החגיגית על השולחן.
אני מניחה שזה ענין של שבוע, אבל כבר אחרי יומיים שלושה כמעט לא מרגישים.
קחי בחשבון שהחויה של הטיסה וכל הכרוך בה כל כך מרגשת, שיתכן מאד שיידרשו שעות שינה נוספות לרגיל. כשהגענו לארה"ב בפעם האחרונה, למשל, הילדה חיברה לילה ליום, ישנה רצוף את כל הג'ט לג וקמה לשעון המקומי מוכנה ומזומנה

עוד עצה, לא לזלזל בבחירת שעות הטיסה.

[שרון_ג*]

ולשתות הרבה בזמן הטיסה

[שיר*]

שרון ג, האם את יכולה להסביר עוד על מלטונין? מה זה בדיוק ומה ההשפעה של זה על ילדים ועל מבוגרים? האם נכון שכדאי להיות בשמש הרבה כדי להתרגל חזרה לשעון "הבית"? אם כן, למה?
סליחה על כל השאלות...

[השקדיה_פורחת*]

אנחנו גם טסים הרבה עם הילדים בין ישראל לבין סן פרנסיסקו. מעולם לא השתשמשנו בתרופות.
ראשית אני מסכימה עם מה שנאמר לגבי בחירת שעות הטיסה. אנחנו משתדלים שהטיסה הארוכה תהיה תמיד בזמן שנת הלילה של הגוף. לנו אין טיסה ישירה, אז תמיד צריך להחליף- באירופה, בקנדה, בניו יורק וכד'. לכן אם טסים מהארץ לאמריקה והטיסה הראשונה היא הארוכה יוצאים מאוחר בלילה, ואם יוצאים מסן פרנסיסקו בטיסה מקומית בתוך ארה"ב ורק אחר כך הטיס ההארוכה לארץ, אז יוצאים משם בשעות אמצע היום.

לגבי התמודדות עם הג'ט לג- גם אנחנו לוקחים בחשבון חישוב דומה. אצלנו ההפרש הוא 10 שעות אז מעל שבוע, אבל בדרך כלל לוקח פחות. יש כשלושה ימים עקומים הפוכים לגמרי, ואז עוד כמה ימים של התיישרות. שהולכים לטיול בחמש בבוקר ורואים את כל החקלאים יוצאים לשדות וככה. גם אנחנו משתדלים לתכנן ולצפות מינימום בימים הראושנים ומקדישים אותם להסתגלות. המשפחה מקבלת בהבנה את שעות השינה והאוכל הבלתי צפויות.
יש בזה אפילו משהו מיוחד. מן זמן כזה בעולם שהוא רק אנחנו וכל העולם סובב סביבנו בקצב אחר. סוג של גיבוש משפחתי.
אה, וגם שכחתי לציין שהרבה פעמים דווקא ביום הראשון (או בלילה) שלאחר הטיסה נדמה שהכל סבבה. ישנים מעולה, כמעט כאילו אין שום ג'ט לג. ורק אח"כ מגיע הבום של העייפות בשעות ההפוכות. אני מאמינה שזה תוצאה של הטיסה, העייפות, ההתרגשות והכל.

בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לכל המנוסים בטיסות עם ילדים,
אני טסה בעוד כשבועיים עם בני בן ה שנה וחמישה חודשים למיאמי דרך ניו יורק. בחרתי בטיסת לילה אך אני חוששת מכל עניין הגט לג..יש לנו רק עשרה ימי שהייה במיאמי ואז חוזרים לארץ...אשמח לכל עצה שהיא החל מאיך להעביר את הטיסה (כולל - איך הוא אמור לישון????) וכלה באיך הכי מהר להתגבר על הגט לג שלא יהרס לנו רוב הטיול (חשוב לציין - אני טסה איתו לבד...)
ואם מישהו מכם יודע - איזה מזון אני יכולה לקחת איתי למטוס? מה עושים עם המטרנה?
אודה לכל עצה שהיא !!!
תודה!!!

[תמרוש*]

היי פלונית,
הפילוסופיה שלי בנושא היא זאת:

1. או שיהיה ג'ט לג מאסיבי או שלא. לדעתי זה קצת בלתי צפוי... תלוי בשילוב בין הרבה גורמים.
2. לקבל בהבנה את סעיף 1... להשלים עם מה שיש כשזה בא עלייך, להשתדל להיות נתמכת באופן כלשהו על ידי הסביבה. לאן במימי את נוסעת? האם תהיי לבדך או בחברת חברים או קרובי משפחה? במקרה שיש את ההתעוררות בארבע לפנות בוקר, עוזר מאוד אם אחר כך במשך היום את יכולה להיעזר במישהו שישחק עם הילד בעוד את חוטפת תנומה או מנוחה בחדר אחר.
3. איך הוא אמור לישון? עלייך, כמובן.... שניכם ביחד שרועים על שני המושבים, או שאת יושבת והוא שרוע חצי עלייך וחצי על המושב שלו.

עוזר מאוד להביא איזה משהו רך לריפוד. אפילו שזה תופס מקום. בנסיכה האחרונה ראיתי בבית של סבתא שלי כרית שטוחה של כסא נוח שהיא לא היתה צריכה, ונורא רציתי לקחת אותה לטיסה חזרה, אבל לא עשיתי זאת כי התקמצנתי על המקום. היום הייתי עושה את זה ללא היסוס. גם שמיכת תינוקות עבה יכולה מאוד לעזור.
מזון - את יכולה לקחת למטוס כל דבר שאת רוצה. פירות, קרקרים, סנדוויצ'ים, קופסה קטנה עם מזון מבושל מהבית - חופשי. אין לי ניסיון עם מטרנה, אבל משיחות ם הורים אחרים ידוע לי שדיילות נותנות לך מים רותחים (או רתוחים) בלי בעיה. זה החלק הקל.

איך להעביר את הטיסה:
לקחת צעצועים שפרקטיים במטוסים: כאלה שגוררים התעסקות ממושכת שלו, קטנים וקלים יחסית, בלי יותר מדי חלקים קטנים שמתפזרים ונאבדים, ושאפשר ליהנות מהם גם במרחב מצומצם. אה, כן, ולא מהרועשים המצפצפים המעצבנים...
ספרים חביבים, פלאפון, אייפוד עם שירים אהובים יכול להיות מעולה. מדבקות. חבילה של מנקי מקטרות הוכיחה את עצמה בנסיעות אצלנו - אפשר ליצור מהם כל מיני צורות בהתאם לתחום העניין של הילד (אצלנו זה היה רכבות). אם יש לך צעצוע אחד שמוכיח את עצמו אבל הוא גדול ומסורבל יותר (נניח, לוח ציור מגנטי), אז זה יכול להיות שווה לסחוב אותו למרות הגודל והסרבול.
בגיל צעיר - השירותים של המטוס הם אתר מאוד פופולרי. כשהילד שלי היה בן שמונה חודשים הלכנו לשירותים לפחות שלוש-ארבע פעמים במהלך הטיסה, כדי להסתכל במראה ולעשות פרצופים, לנסות את כל הידיות והברזים והקליפסים...

[פלוני_אלמונית*]

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

וואו תמרוש... תודה רבה!! עזרת לי מאד, אכן הרבה עצות שיעזרו לי אני מקווה!

הבעיה היחידה היא שאין לי מושב לילד כי הוא בן שנה וחצי ולא קניתי לו כרטיס (הוא עדין בשלב שיכול ליסוע בחינם..) ולכן רק אם יהיה לי מזל יהיה לידי מושב ריק..

בכל מקרה המון תודה!!!
אספר בהקדם איך היה...

[טייסת*]

רק אם יהיה לי מזל יהיה לידי מושב ריק
תבקשי להיות ליד מקום ריק! גם בשלב שאומרים לך מה מקום הישיבה וגם כשאת כבר על המטוס תשאלי את הדיילות אם יש מקום מתאים שאפשר לעבור אליו.

[פלוני_אלמונית*]

שלום לכולם,
התינוק שלי בן 5 וחצי חודשים, הוא סובל מאוד בנסיעות באוטו- אם הוא לא ישן הוא נכנס ללחץ ומתחיל לצרוח ללא הפסקה.
יש למישהו רעיון איך לעזור לו?

[גרה_ביערות_קנדה*]

היי יש לי נסיון רב בנסיעות קנדה - ישראל, והדבר שאני יכולה לומר הוא שאין נסיעה דומה לשנייה. לרוב יש בעיה עם האוכל, הילד שלי לא אוהב אוכל של מטוס ולהביא אוכל זה רעיון טוב, משהו שהוא בוודאות יאכל, ולא יותר מידי, זה מסורבל ולרוב לא אוכלים הכל. חוברות צביעה עבדו לנו טוב, מכוניות קטנות שלא כואב הלב לאבד וכמובן אוזניות לילדים ולהוריד סרטים מראש לטלפון הסלולרי.

יש קושי רגשי בנסיעות ארוכות, שינוי הגובה, השעות, הבלאגן של חושך ואור והצפיפות הפיזית יוצרת עומס רגשי, אם זיהית עומס כזה, שמתבטא בתסכול בד"כ, יש לאפשר לילד לבכות ולא לנסות למנוע את הבכי. אחרי הבכי הוא ישן שנת ישרים וקם מבסוט:)