בשמת א

חשבתי עלייך בעקבות הדיונים בדף של בלבוסטה.
עולים רמזים דקיקים בדברייך על קשיים שלך בעבר שממש נוגעים ללב. וזה מעניין, כי הסרטן הוא הכי גדול והכי שובר לב ואת הכי גיבורה, ופתאום הרמזים האלה...
לא יודעת אם הבהרתי את עצמי.
חיבוק

חמודה את קור את.
עברתי שנים מאוד מאוד מאוד מאוד קשות.
וכשעברתי אותן, לא ידעתי לאהוב את עצמי. ולא תיארתי לעצמי עד כמה המצב חמור.
בדיעבד, הדרך שעברתי מדהימה. טיפוס תלול במעלה הר. אבל המקום שהייתי בו, הביא לסרטן. ומהסרטן עדיין לא יצאתי.

עכשיו שוב קטע גועלי. אני אדלג על "מה קרה" (מין סיבוך שיגרתי של סרטן) ורק אגיד שאני מוצאת את עצמי כבר שלושה ימים בחולשה קיצונית ומסוכנת, אם הולכת יותר מכמה מטרים בבת אחת אני בסכנת התעלפות (הופ בבת אחת אנמיה קיצונית). "מאושפזת" פה על הספה, די עסק ביש.
היום עזרו אבא שלי, הילדים שלי וגיסי. עכשיו צריכה למצוא מהר עזרה אד הוק לכל יום בשבוע הקרוב (או בשבועיים שלושה הקרובים, הכי מהר אפשר להעלות המוגלובין מספר בחודש )-: אם אני בהתעלפות אז אוי ואבוי, אני כנראה מתחת ל-6 S-: ).
איכס.
אין דבר השנוא עלי יותר מאשר לשכב במיטה או על הספה ולהריץ אנשים עם הנחיות.

בשמת יקרה, נשמע שאת צריכה ומגיעה לך עזרה מביטוח לאומי, לא? האם אני טועה ומפספסת?
איך אפשר לעזור?

לא מגיעה לי. אני ממש לא נחשבת "סיעודית". זו תקלה נקודתית.
לעזור? שלחו מחשבות חיוביות.
כרגע יש לי עזרה עד יום ראשון כולל. מקווה שביום שני כבר יהיו לי יותר כוחות.

אין דבר השנוא עלי יותר מאשר לשכב במיטה או על הספה ולהריץ אנשים עם הנחיות.
כאן ממש צחקתי.
אולי כי נזכרתי בתקופה שאחרי הלידה הראשונה שהייתי רובצת בסלון ומתזזת את זוט, וכמובן כל פעם בדיוק כשהיה מתיישב. בסוף הוא התחיל לומר לי: אני רוצה לשבת עכשיו. בבקשה תגידי לי את כל מה שאת צריכה לחצי השעה הקרובה...

אבל גם כי, נו, אולי הגיע הזמן להוציא מעז מתוק. להשתמש בהומור, להתיידד קצת עם הסיטואציה.
כותבת טלגרפית, את כבר מבינה ויודעת.

<הולכת לכתוב אימייל מסוים מאוד>

לא מגיעה לי. אני ממש לא נחשבת "סיעודית". זו תקלה נקודתית.
שייחרב ביתם, ושהריס ישיר להם שירי היתולים על ההריסות.

הלוואי שיכולתי לבוא ולעזור קצת

בשמת יקרה, איך את מרגישה?

בשמת יקרה, איך את מרגישה?

עדיין חלשה, טיפה יותר טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

טוב לשמוע ממך. הלוואי שתתחזקי במהרה. את כל כך אהובה פה...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ואיזו מדהימה את, גם כשאת כ"כ חלשה ממשיכה לייעץ ולעזור כאן לנשים אחרות. אין מילים.

בשמת יקרה,
שולחת אליך באהבה מחשבות חיוביות ומילים טובות ותפילות ותקוות לכוחות. מאחלת שהטוב יתגבר וינצח. שהרע יתקפל ויברח.
בהזדמנות זו רוצה להודות על המילים הטובות שזרעת פה לאורך השנים ולעומק הדפים. כל כך הרבה פעמים מילים שלך היו בשבילי זריקת אנרגיה, מנה של כוח, משב רוח מרענן.
אני מזכירה זאת כעת מתוך אמונה ותקווה שהאנרגיה הטובה תשוב אליך, תנשב מעליך, תשתובב בכנפיך. כותבת באהבה גדולה ובתקווה שתהיי בטוב, ושיהיה לך טוב.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

עדיין יש לך עזרה כרגע?

יקרה,
חושבת כרגע בדיוק על איזו אמא מדהימה את, ואיזו מורת דרך לאימהות מיטיבה את, בדרך שרואה את טובת ההורה ואת טובת הילד בו״ז.

@}
את אהובה מאוד מאוד.
ובצדק.

את באמת מדהימה

עירית_לוי

חיבוק חם ואהבה, בשמת יקרה

שולחת לך מחשבות טובות ומחזקות,
ושפע של תודות על הנכונות המופלאה שלך לעזור, לייעץ, להכווין ולחמול.
תכונות נדירות וראויות עד מאוד

@}
שתתחזקי במהרה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הלוואי שבקרוב תרגישי טוב יותר, בשמת יקרה, טובה ומיטיבה שכמוך.

תרגישי טוב יקרה
אני מתפללת לרפואתך @}
מאחלת לך שפע של טוב, בריאות ואושר.

רק עכשיו קראתי על מה שאת עוברת בשמת, מאחלת לך שתתחזקי במהרה אמן

וגם אנימצטרפת לדברי קוראת, שלא ידעתי שהעבר היה קשה, מהפוסטים שהעלית על העבר, ומדהים כמה את חזקה. ממש.
השראה ענקית.

מצטרפת לאיחולי החלמה מהירה, והתחזקות

תודה חמודות!
מקווה שמתחזקת יום יום.

הי בשמת,
פלורדיקס לא עוזר לך ?

דבר נוסף...
רציתי להציע לך לרשום בגוגל: סרטן כל זכות

אתר כל זכות מרכז זכויות בתחומים שונים

יתכן שמגיעה לך עזרה יותר ממה שנראה

בשמת, מה שלומך?
חיבוק

בשמת,
אייקון של חיבוק,
אייקון של פרח,
והפתעה....

למה לא עוזר? כן עוזר. אבל אני בסך הכל לוקחת כמה ימים...

פלורדיקס, סליחה.

ותודה לכל המתוקות.

מקווה מאוד שאת מרגישה טוב, בשמת יקרה. את חסרה כאן לכולנו...

התארחתי באיכילוב. מחלקה פנימית. כולם היו מאוד נחמדים, בסוף שחררו אותי כי הבינו שאין לי בעצם כלום.
עכשיו עייפה מאוד ומתאוששת.

אויש, לא נשמע כמו חוויה מלבבת... הלוואי שתתחזקי מהר ולא תצטרכי לחזור לשם לעולם.

רפואה שלמה שלמה

ה"כלום" הזה!
במסגרת ה"כלום" ממנו אני סובלת (שילוב של חולשה וכאבים), יום אחד כשלא היה לי כוח למשהו חוץ מלקרוא קראתי את הספר היחיד שהיה זמין לי באותו רגע - ספר שחברה הביאה לי מהספרייה.
קול קרא בחשכה, של דבורה עומר, על הרצל.
פעם ראשונה שיצא לי לקרוא את הספר הזה, לא ברור איך.
מרתק תרבותית לקרוא על החברה באירופה המערבית של סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20.
כמה דגש שמו אז רופאים על ענייני גוף נפש!
הספר מלא בתיאורים של רופא שממליץ על תקופת החלמה באזור של מרפא. בהמלצות של רופאים לעבוד פחות קשה. בייחוס סיבות נפשיות לעניינים גופניים, על ידי רופאים.
בחברה של ימינו, זה לא קיים.
לכן, המון סוגי מצבים מקוטלגים רפואית כ"כלום". יקר מידי חברתית להמליץ על תקופות נופש והחלמה. הממסד לא בנוי לזה. אז מה שלא דורש התערבות רפואית, תרופתית, כירורגית, אישפוזית, או משהו מהסוג הזה, מקוטלג כ"כלום".
אשרי ה"כלום" ששמו לב אליו.
ולא היה צריך להישרף ולהדליק לבבות.
(סליחה, עסוקה עכשיו בכתיבה על אנשים עם טונוס נמוך והשלכות בריאותיות).

בקיצור, נוחי לך, מאחלת מכל הלב התאוששות טובה. טובה לך.
ואם לא בא לך בטוב בעיניים, בבקשה תמחקי.

אשרי ה"כלום" ששמו לב אליו.

לב יקרה, כתבת דברי חוכמה!! לא חשבתי על זה.

ובשמת, שולחת אנרגיות טובות למנוחה ועליה במשקל והתאוששות ושמחה בלב.

מסבירה את הכלום הנוכחי:

פתאום שמתי לב שעולה לי החום בערב ויורד בבוקר.
ככה שלישי, רביעי.
בחמישי הרופא האלטרנטיבי שלי אמר, לכי בבקשה להיבדק ע"י רופאת המשפחה, וזה לא פתוח לדיון. חום כזה עלול להעיד על זיהום כלשהו, ובדיוק נחלשת עקב איבוד דם ואת לא במצב לעמוד בזיהומים.
הרופאה שלי לא היתה אז אמרו לי לבוא בשישי בבוקר ויכניסו אותי למי שיהיה.
אז הרופאה שהיתה בתורנות, חששה שאולי מדובר בזיהום. אמרה לי, נראה לי לא אחראי לשחרר אותך עם אנטיביוטיקה. אני שולחת אותך למיון, שם יעשו בדיקות שאני לא יכולה לעשות, ויתנו אנטיביוטיקה לוריד, מה שאני לא יכולה לעשות.
הגעתי למיון, עשו בדיקת דם, בדקו, וחשבו שיש זיהום. אישפזו במחלקה פנימית.
בפנימית בדקו אותי בעיון, עברו על בדיקות הדם, והגיעו למסקנה שאין שום זיהום. גם כל השעות האלה בבית החולים, לא עלה החום. אז שחררו אותי הביתה לשבת בלי שום אנטיביוטיקה או תרופות, עם בקשה לחזור אליהם בראשון בבוקר לעוד בדיקות.
ואכן, חזרתי.
עוד בדיקות.
בשישי ובשבת החום כמעט לא עלה (37.6 לעומת 38.5), אז בכלל אושרה המסקנה שלא סבלתי משום זיהום ולא צריכה שום טיפול תרופתי.
אבל בינתיים היה מאוד כותש.
אני בבתי חולים לא משגשגת.
אפילו שכולם היו מקסימים.
עכשיו מתאוששת מהחוויה. מאוד לאט.

תודה בשמת על ההסבר.

אוף, שוחק..
הלוואי שתהיה התאוששות טובה

ועוד אחד

סתם כי את נחמדה כשאת נושמת

בשמת יקרה שאלתי שאלה בנוגע להנקה וברזל (2 נושאים שאת מומחית בהם (-: בדף דף תמיכה בהנקה של מושית אשמח שתציצי אם יש לך כוח.
תודה @}

היי בשמתי,
אני מקווה מאוד שיש לך פייסבוק כי ביוטיוב הקליפ הזה חסום מפאת זכויות יוצרים.
ראסל הווארד (קומיקאי בריטי) בסיפור שהצחיק אותי עד דמעות.
https://www.facebook.com/russellhowardf ... =2&theater

אזהרה: גס
(קומיקאים, נו. בחביבות)

ואוו וואוו וואו לא גס בכלל. מצחיק. מדהים.
(כבר כשהוא תיאר איך ומה הילד מתכנן, ועוד בצורה כל כך מפורטת, היה לי ברור מה זה עושה בגוף).

ובנימה אופטימית זו, השבוע אגיע לים.

לך לא, אבל יש נפשות בקהל עם סטנדרטים יותר מחמירים

שליחה על ידי יעלי* » 01 מרץ 2019, 14:56

הי בשמת @} כתבתי בשם חברה שלי בדף חיסון חצבת, היא צריכה לעשות החלטה מיידית וזקוקה למילים חכמות, אשמח אם תוכלי להיכנס ולהגיב

סליחה סליחה, ממש סליחה מראש, למען הישרדותי כרגע לא נכנסת לדפי חיסונים.

שליחה על ידי יעלי* » 02 מרץ 2019, 12:06

מבינה

בשמת, יש לך במקרה איזה מאמר בשלוף על ההשפעה של בכי על התינוק?
מבחינת ההשפעה על מערכת העצבים/החיסון וכו'
אולי אעביר למרפאה בעיסוק שתעביר פה לצוות...

פרח, זה נראה לי כמו מאמר טוב, קצר ולעניין, עם כמה וכמה רפרנסים:
https://www.askdrsears.com/topics/healt ... ng-harmful
(ד"ר סירס האמריקאי)

וגם זה, מ"פסיכולוגיה היום", ארוך ומפורט יותר, ועם נקודת מבט היסטורית ואבולוציונית.
https://www.psychologytoday.com/au/blog ... ing-it-out
(ד"ר Darcia Narvaez, פרופ' לפסיכולוגיה באוניברסיטת נוטרדאם)

<בשמת, מזכירתך הנאמנה הולכת לקניות

>

גילוי נאות: קראתי מה-זה-ברפרוף.

למען הישרדותי כרגע לא נכנסת לדפי חיסונים.
צודקת.
תורידי שני-שליש מההתנצלויות. "ממש סליחה" מספיקה בהחלט @}

תודה! אסתכל מאוחר יותר

או, תודה לתמרוש שחסכה לי. לדעתי ג'ון בולבי כותב על זה אבל זה איפשהו בשלושת הכרכים עבי הכרס של Attachment and Loss.
מזמן לא לימדתי את הקורס על אימהות וביולוגיה אז לא זוכרת בשלוף...

וואי בשמת הצטערתי לקרוא על תחושת ההתשה שלך בבית חולים/קופח.
מאוד מאוד מזדהה, אני שונאת ועושה הכל להימנע אבל יש מקרים שבאמת הסיכון לא שווה את ההימנעות וטוב עשית.

מקווה שאת יותר בטוב כרגע.

עובדת על זה... דווקא השבוע מצפה לי פעמיים איכילוב P-:

עובדת על זה... דווקא השבוע מצפה לי פעמיים איכילוב

החזיקי מעמד, בשמת המופלאה.

חיבוק ענק בשמת, את נהדרת |l|

שאני מקריבה אותו על מזבח הזמן ורק כדי לא להרגיז אותה, לא אבסורד?
אני הולכת להיות בוטה, אז קחי נשימה עמוקה, כן?
את לא מקריבה אותו "רק כדי לא להרגיז אותה" - אם תרגיזי אותה, היא תתנקם בו ותפגע בו. אז אם תרגיזי אותה, את מקריבה אותו.
אם תשתקי כדי לא להרגיז אותה - היא תמשיך להעניש אותו עונשים פיזיים, כי היא אלימה וכוחנית ואין לה שום כלים לטפל בילדים קטנים, אז את מקריבה אותו.
ברגע ששלחת אותו לגן, לגננת הזאת - את מקריבה אותו.
אני לא רואה שיש דרך לצאת מההקרבה הזאת, חוץ מאשר לא לשלוח אותו לגן.

זה היה נהדר לפיצי שלך, אבל לא אופציה מבחינתך.
אז האופציה היחידה היא לחשל את פיצי שלך. למצוא דרך שגם אם היא תעשה לו דברים שפוגעים בו (כמו להושיב על כסא כעונש ועוד כמה דברים שאתם די יודעים מראש), הוא יספר לעצמו סיפור אחר בראש, שימנע ממנו פגיעה.
לדוגמא (סתם המצאה, כן?): את אומרת לו, אני אמרתי לגננת הרבה פעמים לא לעשות לכם דברים לא נעימים, וזה לא עוזר. יכול להיות שגם מחר היא פתאום תעשה אותו דבר. אז מה אתה יכול לעשות?
אולי הוא יכול להעמיד פנים שהוא גיבור על? שהוא משחק באיזה משחק? הוא שבוי של מכשפה רעה ותיכף ישחררו אותו מהכלא בעזרת חרב קסמים?
לא יודעת. תהיי יצירתית. תני לו אפשרות לפרש את זה באופן אחר.
או כמשחק.
או כתרגיל מסוג אחר.
בכל אופן, לשנות מפרשנות של "אכלו לי שתו לי" לפרשנות אחרת. הוא ילד קטן אבל יש לו כוחות. הוא יכול להבין שכרגע, זה הגן שלו, את לא יכולה להחליף לו גן עכשיו, אז צריך להסתדר גם אם הגננת תמשיך לעשות דברים גועליים.

בשמת כמעט בכיתי מהתרגשות למקרא התגובה שלך. זו עצה כל כך מעולה עבור כל כך הרבה מצבים. בחיים של ילדים ומבוגרים כאחד. תודה על זה.
בלבוסטה-אני רוצה לא להסכים עם העצות האחרות שקיבלת. שמעי, אנשים רעים וכוחניים כמו שהגננת הזו מצטיירת מפחדים מנסיוני משני דברים: אנשים יותר רעים וכוחניים מהם, ומכך שהאמת תצא לאור. אז ממש לא הייתי פונה לכיוון של משלוח מנות מפואר, אלא יותר לכיוון שיחה בסגנון של "הגן יצירתי ובלה-בלה. עם זאת, את צועקת על הילד שלי, מפחידה אותו ומענישה אותו בעונשים מעליבים. זה לא מקובל עליי. תפסיקי לעשות את זה".
בסוף הייתי מוסיפה באופן מרומז מאד (ולא כאיום) שאת לא תהססי לפנות למי שמעליה במצב שסה יקרה שוב .
יכולה להגיד לך שעשיתי דבר דומה בנסיבות דומות שנה שעברה עם גננת שצעקה על הבן שלי באופן שיטתי. זה עבד.

שליחה על ידי אורית* » 16 מרץ 2019, 22:15

ולגבי הילד אני ממש מסבימה עם בשמת. צריך להעביר לו מסר שזו מציאות לא נכונה . ויש לו את הכוח להתמודד איתה באופן נכון

בשמת שלום.
חג שמח

שלחתי לך אימייל. מקווה שזה מתאים, לא ידעתי למי לפנות.
מיכל

מעבירה לכאן דברים שכתבתי ושכתבו לי בתוך דיון על "ללמוד שפה מהאוויר" שנמחק מדף בית אישי של טלי ב :

נכנסתי לבאופן ומה ראיתי, ישר במה חדש, ואחר כך בכל דף שפתחתי, צץ גריין מדברי. דף אחרי דף, ובראשו גריין מדברי בשמת א 0-:
אז הלכתי לי לקרוא דף ישן של עוברת אורח מהגגת, ומה מצאתי?
מצאתי שזו אני שהמצאתי את המושג "סדנת מותר" לפי ההנחיות של עירית לוי. איזה קטע! לא זכרתי שאני זו שהמצאתי את המונח הזה. הו הו, אני אקח לי שתי דקות תמימות לעוף על עצמי

אני אקח לי שתי דקות תמימות לעוף על עצמי
למה לא יומיים תמימים?? או יותר??

חחח עדיין לא התקדמתי עד כדי כך. אבל כל פעם שאכנס לכאן ואראה את זה אולי אעוף על עצמי מחדש D-:

בשמת מה שלומך?חשבתי לשאול אותך, אני צמריכה לכתוב מכתבים, מסמכים משפטיים אפילו, ובכלל - מכתבים ממוקדים
מצאתי לינק למישהי שמסבירה שצריך לחלק לרקע, תוכן וסיכום.
ויש לי העתקי מכתבים של עורכי דין.

אבל מה? יש לי המון המון בראש. המון! ואנימסתובבת עם בטן מלאה (נושאים כמובן טעונים) וניסוחים מלאם בראש וכל פעם צץ לי ניסוח אחר, ואני אל מצליח הלהביא את עצמי לכדי כתיבה.
זה מרגי שלי אובר.

זה ככה תמיד אצלי.

את יודעת איך למקד?
היא נתנה שם רעיון לרשום את כל הנקודות שאני רוצה לדבר עליהן בכמה מילים.
אבל זה ל אמופיע אצלי במילים, יש לי סיפור מאחורי כל נקודה וגם הנקודות השונות, איך לקשור ביניהן, פתאום צצים לי עוד דברים.

והכי חשוב - לתמצת.
זה משהו שרחוק ממני.

אני יודעת איך, אבל זה יקח לי שעות

לכן אני תמיד דוחה כתיבה של כאלה אפילו במחיר של אי הגשה, מרוב חרדה שלא ייצא נכון ומדוייק ומלא וקולע.

אשמח לעצתך. י שלי תחושה שאת תוכלי לעזור ולכוון.

בשמת,
עשית פה המון- פתחת נתיבים להרבה אנשים לבצע צעדים ושינויים משמעותיים. זה מתבטא גם בציטוטים.
תודה על הנתינה שלך לאורך כל השנים האלה.

[-: תודה [-:

בלבוסטה, העצה היחידה שלי בשלב זה היא להשיג עזרה: חברה שטובה במיקוד, או למשל מישהי שכאשר היא לידך את נעשית מפוקסת והכל מצטלל לך בראש, או משהו כזה.
אני לא יכולה לתת פה עצה כללית כי ממש צריך לראות את החומר לנגד העיניים, לחשוב "מה המטרה שלי בכתיבת המכתב הזה, מה אני רוצה להשיג" וכן הלאה. עוד טיפ: לנסות להכניס הכל בעמוד אחד.
אה, אוקיי, נזכרתי: הטיפ הראשון - דבר ראשון תעלי הכל על הכתב. כל מה שיש לך לומר לאותו יעד. הכל. לא מסודר, כן מסודר, חלק בנקודות, חלק ארוך, אבל תכתבי הכל.
תני לזה לנוח.
אחרי זה תשאלי את עצמך, מה אני רוצה להשיג. ותכתבי נדון למכתב שמתמצת את המטרה שלך.
ואחרי זה, תקראי שוב, ותתחילי למחוק מה שסוטה מהנושא, מה שיבלבל סתם, וכן הלאה.
כל מכתב תכתבי קודם כל "טיוטה 1 לעורך דין לוי". כשאת נכנסת לזה שוב, תשמרי קודם כל בתור "טיוטה 2 לעורך דין לוי". וכן הלאה. ככה תמיד תוכלי להתחרט אם מחקת משהו שאת רוצה להחזיר. בסוף בסוף אחרי שתשלחי את המכתב תשמרי רק "נוסח סופי לעורך דין לוי" ואת כל הטיוטות תמחקי.

ושוב: עזרה. גייסי מישהו או מישהי שיש להם יותר כישרון. וחס וחלילה לא מישהו שביקורתי כלפייך!

בשמת תודה. אין לי מישהו שיכול להקדיש לזה זמן וצריך זמן. או שיש לו כשרון או רצון להתעסק מטלה מאוסה כזו.
אני חושבת שיש לי כישרון לייצר את התוכן את הטיעונים האסטרטגיים ואת המטרה למשל לשכנע. אבל זה מרגיש כמו מסה.

העיצה לשפוך הכל לא עוזרת לי כי אני מתעייפת לחזור לקרוא הכל. וזה מתיש אותי גם לשפוך הכל.
מעט התרחקתי מהעומס הרגשי שהתלווה לזה גם מחיר עיכוב בהגשה אבל נראה לי שלחזור לזה פחות נסערת יותר טוב.
תודה יקירה

@}
תשמרי על עצמך.

בשמת,
האם מתאים לך שנעביר מיילים דרכך?
הייתי שמחה להציע לבלבוסטה לכתוב לך מייל ושאת תתני לה את המייל שלי.
כי לא בא לי לפרסם פה את המייל, גם לא לזמן קצר, ההוא עם האותיות באנגלית והמשמעות בעברית...
מתאים לך?

וויי וויי דו כיפת, איך שאני גרועה בזיהוי ניקים שמשתנים וכל זה... כל כך הופתעתי ממה שכתבת שהלכתי לעשות עבודת בילוש במייל שלי ומצאתי. בכלל לא ידעתי שאני יודעת ובכלל לא ידעתי שיש לי המייל שלך P-:
הוא ארוך כזה, נכון? זיהיתי נכון?
אז בלבוסטה, שלחי לי איזושהי כתובת מייל ואעביר. בנדון תכתבי משהו כמו בלבוסטה מבקשת את המייל של דוכיפת (-: חסמב"ה חסמב"ה חסמב"ה (הדודה ציונה מבקשת שתי טבלאות מגן דוד).

רק שתדעו שלא כל יום אני פותחת מחשב, אל תילחצו P-:

אחלה תודה לשתיכן!

הוא ארוך כזה, נכון? זיהיתי נכון?
כן כן, בדיוק!
ממש תודה רבה, איזה כיף שזכרת ( האמת שתיככנתי לשלוח אליך מייל במקביל אבל לא רציתי להטריח)
מנצל"ש:
את ממתק מתוק מדבש
כמות הפעמים שאני נזכרת במילים שלך ומשפרת לי את הסיטואציה היא כל כך רבה מספור...
אני כל כך מודה לאלוקים שברא אותך בעולמו, ומצא לי את הדרך להביא את אורך לעולמי. הפרקטיות, והחצי חיוך שאת מעבירה במילותיך הסדורות, מהוות בעבורי לא אחת משענת וחזון. אני לא אוכל למנות פה את כל הנושאים והתובנות, אבל אחד המהותיים בשבילי הינו הרעיון של אמא שאוהבת יותר
בזכות הדף למדתי לאהוב את ביתי באמת, ועל הדרך לבנות לעצמי דמות אם פנימית בעבורי. התהליך לא הסתיים, אני עדיין באמצע הדרך... אבל יש למה לצפות.
אני לא בטוחה שהצלחתי להעביר את הרגשות למסך אז רק אציין שאני כותבת עם דמעות התרגשות בעיני.
מאחלת ומתפללת שהדברים הטובים שאת רוצה וצריכה יגיעו אליך וימלאו את ימייך וחייך בכל טוב

[-: וואו הסמקתי.

תודה על העריכה!

בשמת לא שלחתי אליך עדיין מייל כי אני בכיבוי שריפות (אה! חג שמח) של נושא בוער אחר.
אני אשלח אלייך בימים הקרובים.

וכן גם אני מצטרפת לדברים של דוכיפת ורק אומר שאין לי מושג מאיפה הכוחות לכתוב ולהיות אכפתית כל כך לאחרים כשאת מתמודדת עם קשיים תובעניים משלך.
בריאות שלמה בקרוב, אמן ואמן

לגבי קרם הגנה לילדים רגישים:
ראשית, מה שכתבה בלבוסטה. לפעמים עדיף קרם הגנה למרות הנזק.
אבל, אם מדובר במשהו קבוע (כל יום למרוח עליה), אז לא טוב. העור העדין והגוף הקטן סופג את כל הרעלים האלה באופן קבוע.
מה שצריך זה בהחלט להקפיד על כובע רחב שוליים שמגן גם על העורף.
ולחשוף באופן הדרגתי איזורים כגון זרועות ורגליים כל יום. ביום הראשון - רבע שעה גג. אחרי כמה ימים של רבע שעה, כמה ימים של עשרים דקות.
במקום שעון אפשר גם להסתכל עליה: ברגע שהעור מקבל ורדרדות - הופ להסתלק מהשמש.
חשיפה יומיומית שמתחילה בכמות קטנה (עד עשרים דקות לעור רגיש) ועם כובע (הפנים כל הזמן בצל) מאפשרת לגוף לפתח "שיזוף" מתון והדרגתי, שהוא ההגנה הטבעית של העור מפני השמש.
אם היא פתאומית, בכמות רבה ולא יומיומית - העור נפגע בבת אחת כמו כוויה וזה גורם נזק.
אם זה במינון קטן ויומיומי, העור מפתח באופן עדין והדרגתי את ההגנה, ואז מקבלים ויטמין D.

בשמת מומחי עור כבר כמה שנים אומרים שגם ההגנה הטבעית כתוצאה מחשיפה הדרגתית וכו - מסוכנת.
הם טועים ומטעים.
ואגב, מעולם לא ראיתי שום מקור המזהיר מחשיפה לשמש ובכלל מכיר את החשיפה ההדרגתית.
הם כולם מתייחסים אך ורק לכוויות, ולא מזכירים בכלל מהי הדרך הטבעית (מזכירה שאנחנו באתר באופן טבעי שבזה הוא דוגל, בדרך הטבעית בכל תחום) שבעזרתה שגשג המין האנושי תחת השמש במשך מיליוני שנים.
זה נכון שהכוויות מסוכנות, גם לטווח ארוך.
אבל חשיפה הדרגתית היא בדיוק מה שמאפשר הסתגלות טבעית של הגוף ללא כוויות, והיא שמונעת כוויות גם בהמשך.
מי שלא מבין חשיפה הדרגתית ולא יודע ליישם אותה, אכן עלול להסתכן בכוויות (כל השבוע בגדים ארוכים והמנעות מהשמש ואז בשבת הולכים לים בבגד ים ומבלים שם שלוש שעות? זה מתכון לכוויה).
בפועל, הדבר המסוכן באמת הוא ההידרדרות החדה במצב הויטמין D באוכלוסייה, שגורמת לסרטן ולמחלות קשות אחרות - בעוד סרטן עור, מסתבר, כלל לא נגרם ברוב המכריע של המקרים מחשיפה לשמש!!! והאחוזים שלו נמוכים בהרבה באוכלוסייה מאשר המחלות שנגרמות כתוצאה מחסר ויטמין D.
ולגבי השעות הקשות - אחת הטענות בקרב אלה שהתחילו לחשוב חשיבה חדשה על השמש ולהפסיק להאמין להפחדות שמסתבר שלא היו מבוססות כלל על שום מחקר (!!!) אלא על ההשערות הדימיוניות של ה"מומחים" מטעם עצמם (למשל, כאמור, המומחים שכחו להסביר שרוב מקרי סרטן העור מופיעים דווקא באיזורי הגוף שמעולם לא נחשפו לשמש, אז כנראה שהם לא נובעים מחשיפה לשמש...),
הן שדווקא בשעות הצהריים הכי טוב להיות בחוץ,
כי קרני השמש מגיעות מלמעלה באופן ישיר - ולא בזווית. דווקא בשעות המוקדמות והמאוחרות, כשקרני השמש פוגעות בכדור הארץ בזוית קהה, יש יותר בעיה עם החדירות של גלי האור באורכים השונים.

המסקנות של הרבה מומחים שלא שבויים בקונצפציות: הקרם מסוכן יותר מה"קרינה". ה"קרינה" של השמש היא אלמנט חיוני לגוף האדם ממש כפי שהיא חיונית לצומח ולשאר ממלכת החי. לא רק לעור אלא גם לעיניים (להשתדל לא דרך משקפיים וכן רצוי כמובן להמנע מסינוור). שעות הצהריים הן כנראה השעות הטובות יותר להיחשפות לשמש. בכל מקרה אם חם מדי בחוץ חשוב להישאר בצל ולשתות מים, זה מה שעושות כל החיות כשחם מדי, לא צריך להתרוצץ ולאבד כוחות ונוזלים סתם ככה בלי התחשבות במזג האוויר.
לא רצוי ללבוש בגדים ארוכים ככל האפשר, להיפך, מסתבר שזה גורם לרככת (מחלה שחשבו שעברה מן העולם) ולמחלות אחרות של חסר בויטמין D מהשמש.
כמו כן, יש עכשיו הרבה טענות שויטמין D3 בטיפות לא מצליח באמת להחליף את מה שמיוצר בגוף מהשמש, ויש הטוענים שהוא אפילו רעיל לגוף (בזה לא מבינה כלום, רק מניחה פה את עובדת הויכוח ולא יודעת מה נכון).

בשמת יקרה מאד,
כאן פלונית אלמונית אמנם, אך משוטטת באתר כבר כמה שנים.
כמה שאת מיוחדת! כמה שאת מדהימה!
את כל כך אינטליגנטית, כמויות הידע שלך הן בלתי אפשריות, ואת חולקת ומעשירה ומבשמת את העושר שלך עם כולנו בכזו ענווה ובכזה אופן טבעי ומופלא.
אני נדהמת בכל פעם מחדש מהיכולת שלך לומר את דברייך המדוייקים וגם אם חדים מידי או בלתי מתפשרים בצורה בהירה אך עם זאת בכזו רגישות, בכזו הבנה לנפש האדם!
ככל שאני קוראת את דברייך, אני מתרשמת מאדם עם כח פנימי אדיר, עשית שינויים נפשיים- עשית, בדגש על עשייה ללא הנחות, את השראה עבורי!
למדתי ממך רבות, ואני חייבת לך הרבה מהאופן הטבעי בחיי.
יש לי עוד מה לכתוב, אך מתקשה לעשות זאת ביד אחת (השניה תפוסה בינוקא יונק)..
מאחלת לך בריאות איתנה, שמחה אמיתית ושלווה.