בקרים בלתי נסבלים הצילו

[אימשלו*]

אז ככה זה נראה:
איתמר מתחיל להתעורר. הוא מביט לצדדים. מתמתח...
לא עוברות שלוש שניות והילד נעמד, מתכונן, ו........ נוחת חזק עם המרפקים וכל הגוף על הצלעות שלי. ואז מתחילה סאגה של נשיכות, והוא צוחק... ועובר ממני לאיש שלי, שמתחיל ליילל גם הוא.
ושניהם מקטרים.
ואיתמר מתחיל "אאאאאהההההה" ומוריד לי את החולצה בכוח. והכתפיות של הגופייה לוחצים לי, ומכאיבים לי, ואני רוצה רק עוד שתי דקות לישוווווון...
ואם אני לא מסכימה אז מתחיל בכי, ושוב קפיצה על הצלעות.... וכאבים כאבים...
ואז הפתילים מתחילים להישרף... ואני מתעצבנת... לא מצליחה להשתלט על זה ואני קצרת רוח ורק מתחננת: "קח אותו".

מה עושים? משפט ה"זה לא נעים לי" לא עובד אצלנו.
הוא אלים אלינו, ואנחנו עייפים.

איך מכניסים שפיות לבקרים שלנו?!

[אוד_ליה*]

אצלנו מוזיקה עוזרת להתחלת בוקר רגוע... ואולי להכין כמה צעצועים אהובים לשליפה מהירה, שישחק לידכם? או פרי?
באופן כללי, כשהילדים מתחילים להתנהג באלימות אני פשוט קמה והולכת (בצירוף עם "לא נעים"). כי רק להגיד "לא נעים" זה באמת לא תמיד אפקטיבי.
נכון, בוקר, ומבאס לקום מהמיטה, אל אולי אחרי כמה פעמים כאלה הוא יבין שלא כדאי לו להתחיל את הבוקר ככה כי הוא יישאר לבד במיטה...
ולגבי ההנקה- אולי פשוט ללבוש משהו שקל להניק איתו? או לחלופין משהו שלא ניתן להרים? (את רוצה להניק בבוקר?)
אצלי ההנקה דווקא נותנת עוד כמה דקות לנוח לפני שקמים.

[הפנתרה_הוורודה*]

זה לא נראה שהבעיה היא דוקא בבוקר. אני לא הייתי מרשה לבנים שלי להתנפל עלי ככה ולהכאיב לי בשום מצב.

_נוחת חזק עם המרפקים וכל הגוף על הצלעות שלי. ואז מתחילה סאגה של נשיכות, והוא צוחק... ועובר ממני לאיש שלי, שמתחיל ליילל גם הוא.
ושניהם מקטרים.
ואיתמר מתחיל "אאאאאהההההה" ומוריד לי את החולצה בכוח. והכתפיות של הגופייה לוחצים לי, ומכאיבים לי, ואני רוצה רק עוד שתי דקות לישוווווון...
ואם אני לא מסכימה אז מתחיל בכי, ושוב קפיצה על הצלעות.... וכאבים כאבים..._

אני כבר מזמן הייתי נותנת נהמת פנתרה של "עוף ממני הצידה, לא קופצים ככה על אמא, זה כואב". בלי קשר לרצון לישון. הוא באמת עושה את זה רק בבוקר?

[אימשלו*]

אני כבר מזמן הייתי נותנת נהמת פנתרה של "עוף ממני הצידה, לא קופצים ככה על אמא, זה כואב". בלי קשר לרצון לישון. הוא באמת עושה את זה רק בבוקר?


הוא עושה את זה רק כששוכבים, או מרוחים על פוף.
למען ההגינות אני אודה ואומר שפעם הייתי עושה איתו קרבות נשיכות, שהוא היה קטן והרבה פחות חזק. זה היה מצחיק את שנינו, עכשיו זה כבר ממש לא מצחיק.

[אילה_א*]

בן כמה הוא ?

[אוד_ליה*]

עם הייתי עושה איתו קרבות נשיכות, שהוא היה קטן והרבה פחות חזק. זה היה מצחיק את שנינו

לעבור לקרב דיגדוגים? עדיין תצטרכי להתעורר אבל לפחות לא יכאב...

[אימשלו*]

בן כמה הוא ?

שנה ושמונה חודשים (-:

[אימשלו*]

לעבור לקרב דיגדוגים?
זה ברור מדבריי שלא הייתי נוגסת ומתעללת בילד, נכון? ... הביסים שאני נתתי היו ממש כמו נשיקות וחיבוקים עם הפה, בעדינות, הביסים שלו מכווני נגיסה, לעיסה ובליעה...! חחח

[אימשלו*]

דבר שני הוא משחקי הקפיצות עלייך/ נשיכות/ הפשטות, שגם אני לא הייתי מאפשרת בכלל. גם הייתי אומרת שזה לא נעים לי, גם שאני לא מסכימה שימשיך להיות לידי עם התנהגות כזו. ואם הוא לא מפסיק מיד, אני הייתי קמה ויוצאת. מבאס להתעורר ככה מהשינה, הורס את כל הבוקר. שווה להשקיע בשינוי.


איך? איך? איך?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

כשילד בן שנה ושמונה חודשים קם בבוקר הוא רוצה לקום. לא להמרח במיטה ולדמיין מה יקרה היום...
לכן לדעתי, זה שישן יותר טוב בלילה צריך לקום עם הילדון ולהתחיל את היום. אין ברירה.
אני זוכרת עד היום את הזעקות של בכורתי שהיתה מתעוררת בצעקות "לאום!!! לאום!! (לקום...לקום...).

וגם היום כשהקטנה שלי(שנתיים ושבעה חודשים) מתעוררת, וזה יכול להיות בחמש בבוקר אבא שלה קם איתה ומתחיל את היום.
(אני מניקה המון בלילה כך שאין מצב שאני אקום בחמש וחצי!).

[נועה*]

גם אני חושבת שאין טעם במאבק, אלא פשוט לקום!
אולי כדאי לך ללכת לישון קצת יותר מוקדם.

כשילדיי היו בגיל הזה הייתי קמה לפניהם, מתלבשת, מתארגנת אפילו שותה משהו ומוכנה לקבל אותם כשהם מתעוררים. הייתי ככה הרבה יותר סבלנית.

[אינדי_אנית*]

הקטן שלי( 1.9) מתעורר ואומר יאללה ,מטה, אואי'יו ( יאללה לרדת למטה לאכול צ'יריוס ).
אז כמו שכולם אמרו, לנסות לשנס מתניים ולזנק ביחד איתו מהמיטה ולרוץ לעשות משהו נעים..
ואת ההתגוששות שלו תנסי להפוך לצחוק ודגדוגים.
(אני למדתי גם מנסיון כואב לא לשחק יותר אף פעם בנשיכות עם הילדים שלי.. )

[יוטי_בעיר*]

אני חשבתי בהתחלה שמדובר בילד קצת יותר בוגר ונרגעתי לקרוא שהוא "רק" בן שנה ו-8.
לא הייתי "מצפה" ממנו שיתנהג אחרת מלהציק להורים שלו על הבקר שיקומו .

ואת ההתגוששות שלו תנסי להפוך לצחוק ודגדוגים.

[יוטי_בעיר*]

עוד משהו,
יותמי שלנו (בן שנה ו-7) מתעורר מאד מוקדם, משהו כמו 5 וחצי-6 . אז אנחנו עושים תורניות קימה בבקר איתו והשני נשאר לישון עוד קצת.

[כל_הריון_הוא_התחלה*]

אולי להכין לו, כל ערב, הפתעה לבוקר- למשל דף צביעה, או פאזל שהוא פותר, וכשהוא מסיים אותו את קמה לראות.
אבל הכי טוב לקום לפניו.
הוא יונק?

[פלונית_מחפר*]

הקם לנשוכך, השכם...
מסכימה עם מה שכתבו כאן. גם אני גיליתי שכשאני מתעוררת לפני כולם, מתארגנת ומתלבשת, הרבה יותר קל לי להתמודד עם הבוקר.
במקום לנסות לקבל משהו שממילא אין לי סיכוי לקבל - כלומר, עוד שתי דקות לישון... אני מעניקה לעצמי משהו אחר- כמה דקות של שקט עם עצמי בהתארגנות. והופתעתי לגלות שאני אפילו לא מרגישה קורבן של הנסיבות...
כמובן שאם מדובר בחמש בבוקר, זה כבר מופרז (אני קמה בשש וזה נראה לי הכי מוקדם שניתן לצפות מבת-אנוש...). במצב כזה באמת כדאי לעשות תורנויות, אבל להקפיד באמת שמי שאמור לקום, יקום בלי להתפנק כדי שלפחות אחד מהשניים יזכה בעוד כמה דקות של מתיקות במיטה והאווירה הנעימה בבית תישמר.

[הפנתרה_הוורודה*]

אני חשבתי בהתחלה שמדובר בילד קצת יותר בוגר ונרגעתי לקרוא שהוא "רק" בן שנה ו-8.

מצטרפת ל:
_אז כמו שכולם אמרו, לנסות לשנס מתניים ולזנק ביחד איתו מהמיטה ולרוץ לעשות משהו נעים..
ואת ההתגוששות שלו תנסי להפוך לצחוק ודגדוגים._

[א_יידישע_מאמע*]

סתם מסקרן.
באיזו שעה זה קורה?
ובאיזו שעה הוא הולך לישון?
אולי כדאי לאחר את כל הענינים?

[אימשלו*]

(אני למדתי גם מנסיון כואב לא לשחק יותר אף פעם בנשיכות עם הילדים שלי.. ) לומדת וסופגת... ילד ראשון...



ואת ההתגוששות שלו תנסי להפוך לצחוק ודגדוגים. יש לנו גם משחקי דיגדוגים וכיף. לא בבוקר. לאחרונה הוא למד שמה שמעיר אותי עם חיוך ענק זה כשהוא מדבר. (יש לו עיכוב בדיבור, אז כל מילה מוציאה ממני אושר גדול מאד)

הוא יונק?
כן.


באיזו שעה זה קורה? זה קורה בסביבות 6 וקצת
ובאיזו שעה הוא הולך לישון? 8 וחצי - עד תשע
אולי כדאי לאחר את כל הענינים? אני מאד אוהבת את זה שהוא נרדם בשמונה וחצי. מאד.

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

_באיזו שעה זה קורה? זה קורה בסביבות 6 וקצת
ובאיזו שעה הוא הולך לישון? 8 וחצי - עד תשע
אולי כדאי לאחר את כל הענינים? אני מאד אוהבת את זה שהוא נרדם בשמונה וחצי. מאד._
תשמעי, אי אפשר לאחוז בחבל משני קצותיו אלה המאושרים שהילדים שלהם מתעוררים בשבע או שמונה, משכיבים אותם לישון בתשע או עשר בערב.

מסכימה עם מה שכתבו לך - או משמרות, או דרך להעסיק אותו בשקט (אצלי בחמש בבוקר זה היה, מודה ומתוודה, TV, אבל רק אחרי גיל שנתיים בערך. לפני כן היו כל מיני וריאציות - כולל לשים צעצועים רכים בחדר השינה ולסגור את הדלת, כשהוא משחק לידי. לא זוכרת מה עוד, אפופה מרוב שנים של השכמות בחמש וחצי).

[ב_עילום*]

אני חשבתי בהתחלה שמדובר בילד קצת יותר בוגר ונרגעתי לקרוא שהוא "רק" בן שנה ו-8.

את אישה והוא רק בן שנה ו-8
לפי דברייך , בתחושה שלך, הוא חזק ממך.
כאילו שאם הוא משתולל, את חסרת אונים.

גיליתי שפחות עוזר שינוי התנהגותי כלפיו ויותר עוזר מציאה של כוח פנימי אצלך.

כשאת מגיעה ממקום חזק, ברור שההתנהגות שלו לא יכולה לאיים עליך....
וקרוב לוודאי שהוא כבר לא יצטרך להראות לך את המקום הזה בך, שמרגיש חלש .

וקחי בחשבון שככל שהילד גדל, כך גם העוצמה שלו, כך, שיפה שעה אחת קודם...

[פלוני_אלמונית*]

_איתמר מתחיל להתעורר. הוא מביט לצדדים. מתמתח...
לא עוברות שלוש שניות והילד נעמד, מתכונן, ו........ נוחת חזק עם המרפקים וכל הגוף על הצלעות שלי. ואז מתחילה סאגה של נשיכות, והוא צוחק... ועובר ממני לאיש שלי, שמתחיל ליילל גם הוא.
ושניהם מקטרים.
ואיתמר מתחיל "אאאאאהההההה" ומוריד לי את החולצה בכוח. והכתפיות של הגופייה לוחצים לי, ומכאיבים לי, ואני רוצה רק עוד שתי דקות לישוווווון..._

כדי שילד יתנהג ככה בתור סימן שאת מאפשרת לו את זה- הוא עדיין קטן ומאד רגיש למה שאימא מאפשרת או לא מאפשרת.
ברור שאת לא רוצה את זה אבל זה לא מובן לך עד הסוף ש"ככה לא מתנהגים".

וקחי בחשבון שככל שהילד גדל, כך גם העוצמה שלו, כך, שיפה שעה אחת קודם...
את פשוט צריכה להחליט שזה לא מקובל עליך- בכלל בכלל לא! לפעמים רק ההחלטה בלב משנה את ההתנהגות של הילד מן הקצה אל הקצה (מתוך ניסיון).

העצה שכבר קיבלת- לקום מוקדם, יכולה לעזור מאד לעבור מהצד החלש ולצד החזק ולחזק את ההחלטה שההתנהגות שתיארת לא מקובלת עליך.