בעל שלא רוצה סקס

צפריר תודה מקרב לב. למדתי ועדיין לומדת רבות מהשקפתך המרעננת והיחודית על החיים.
צפריר - תודה רבה לך ואני מקווה שתחזור מהר.

סופשבוע קשה.
הרגע שוב פרצתי בבכי, פעם ראשונה מול הקטנה.
מן התפרקות של רגשות.
ככל שאני משחררת יותר ויותר אני מתרחקת ומתבוננת מהצד ומבינה שאני לא רוצה לחיות עם האיש הזה.
האנרגיות של הכעס והעצבים שלו והעיפות והמותשות שלו מהחיים ממש שוחקות אותי.
ונכון שהקטנה שלנו עקשנית ומאתגרת אבל לא על כך דבר צריך לצעוק ולהיות חסר סבלנות.
אני מבינה שהוא לא בנוי לזה, לעוד ילד.
למרות שאתמול זרק לי כשראינו תמונות ישנות שמקוה שבחופשת לידה הבאה אהנה יותר.
עניתי שלא בטוח שתהיה כזו...והוא ענה שמבטיח שכן. אמרתי שיש עוד הרבה לעבור עד אז: להרגע, להתקרב, לרדת במשקל.
די השתיק אותי בדי להיות שלילית יהיה וזהו ואני כבר רגוע יותר.
היום היו מספר פעמים שצעק על הקטנה ועלי.
ושלשום התעצבן שלא שטפתי כלים. אומנם בצדק. אבל האנרגיה הזו לא נעימה.
כל הזמן צעקות וקושי. לא בא לי על זה יותר.
מסתכלת על משפחות אחרות, איך הכול נראה זורם אצלם, טבעי. ורק אצלנו כזה גרוע.
ובלי יחסי מין, למרות שהוא כן מאוד משתדל בימים האחרונים לגעת בי ככה בקטנה מגעים מזדמנים (לא מיניים). ואני מגיבה אבל קפואה מבפנים, כבר לא מתרפקת, כבר לא מסתפקת בזה.
המחשבות על פרידה וגירושים מנקרות לי במוח ללא הפסק.
אתמול גם היה לי התקף חרדה של כמה דקות אחרי המחשבות האלה. למזלי יש לי כבר כלים לעצור את החרדה עוד בתחילתה.
אבל מבינה שאני שוב בבית ילדותי, עם הצעקות של אמא שלי מהדהדות באוזני. לא בא לי שהבת שלי תגדל ככה.
ובתוך כל זה הוא מדבר איתי על לנסוע יחד לחו"ל ושאחפש לאן ומה רוצה שנעשה.
ושניסע לצימר בצפון בחודש הבא.
ואני לא מפסיקה לבכות. בלי שרואה. ולנסות ללא הצלחה לדמיין איך אני שוכרת דירה לבד, מנהלת מולו מלחמת גירושים ומשמורת. איך אני מסתדרת כלכלית.
איך אני בונה אמן מחדש בחיים, באהבה, בזוגיות, בגברים.
איך אני מצליחה ללמוד ולעבוד משרה מלאה.
אין לי עוד תשובות. כרגע מרגישה שצריכה להיחלץ מהקשר הלא בריא הזה.
משהו בי איבד את התקווה שהוא ישתנה ויהיה יותר טוב, האמביציה לשפר את המצב הולכת ויורדת לי.
האם זהו תחילתו של הסוף של הזוגיות שלנו?
או ששוב אתהפך ומשהו יחבר אותנו שוב יחד?
כרגע אפילו לא יודעת למה לצפות יותר.
מבינה שהשאלה האם אני אוהבת אותו לא רלוונטית יותר. וגם לא ממש יודעת לענות על איזו מן אהבה/תלות קיימת פה.
הוא משפחה שלי וברור שיש לי רגשות של אהבה כלפיו.
אבל, וזה אבל גדול, יותר חשוב אם אני אוהבת לחיות איתו באותו בית.
כרגע התשובה היא לא. אני לא אוהבת.
לא אוהבת את האנרגיה העצבנית שלו לפרקים (בעיקר כשאנחנו שלושתינו ביחד, ליד אנשים ומשפחה הוא יותר נעים לי)
לא אוהבת את הריחוק והקור שלו
לא אוהבת את חוסר המשיכה שלו אלי פיזית ומינית.
לא אוהבת לנסוע איתו לחו"ל - תמיד רק התרחקנו בנסיעות הללו וחזרתי מאוכזבת שגם שם לא היה סקס כמו שציפיתי.
לא אוהבים אותם דברים - אני אוהבת הרבה אנשים, חברים, פעילויות, הרבה יותר חברותית. הוא אוהב רק את החברים שלו ולהיות הרבה בבית (בחדר אומנות שלו).
הגישות שלנו כלפי החיים ולחינוך מאוד שונות.
מהרהרת לעצמי שאם נתגרש בטוח יהיו הרבה מחלוקות על גידול הילדה. שכרגע אנחנו מגשרים על חילוקי הדעות איכשהוא ומשפיעה עליו יותר.
כשהוא יהיה איתה יומיים בשבוע לבד, הוא יעשה מה שהוא חושב לנכון ולא תהיה לי שום שליטה על זה.
שואלת את עצמי גם מה לגבי הילדה, מה עדיף לה.
שתגור עם שנינו ותקבל חצי מהזמן אבא נפלא מסור שצוחק איתה ושהיא מאוד אוהבת וחצי מהזמן אבא שצועק וחסר סבלנות.
או שעדיף שתגור איתי בלעדיו, וכשיפגוש אותה יהיה רוב הזמן מסור ואוהב ויותר סבלני.
מפחדת מאוד גם ממה שיכול לצאת ממנו כשאודיע לו שרוצה להתגרש.
איך הכול התהפך, זה מדהים.
לפני 4 שנים הייתי בטוחה שהוא הגבר שלי חיי.
יכול להיות שהוא לא בנוי לגדל ילדים? שאין לו מספיק סבלנות לזה? שאולי בגלל שזה כאילו נכפה עליו הוא כל כך סובל ועצבני?
אם רק הייתי יודעת איך לגרום לו להיות מאושר הייתי בשמחה מספקת לו את זה.
ואולי זו אני השרוטה שנפגעת כל כך עם כל צעקה שלו לחלל האויר? בגלל שגדלתי בבית מלא צעקות אלימות זה עושה לי כל כך רע.
אני הבטחתי לעצמי שאת ילדי אגדל אחרת, בבית עם אוירה טובה ורגועה, ואני בעצמי, שהייתי פקעת עצבים מהלכת לא מתפרצת ומתפוצצת בבית (אלא רק מחוץ לבית, וגם לעיתים מאוד רחוקות, בעיקר במקומות עבודה). איך קרה שבסופו של דבר הפוך על הפוך זימנתי לי בעל כזה?
ידעתי שיש לו נטיה להתרצויות, רק שלפני הלידה זה קרה כל כך מעט פעמים שלא העלתי על דעתי שזה יהפוך לדפוס קבוע שישבש כל כך את הרגשתי.

מנסה להיות מאושרת עם עצמי אבל ממש מרגישה שהוא מפריע לי להיות מאושרת.
ושכל הזמן צריכה לכבות שריפות כדי שיהיה שקט ואוירה טובה בבית.
מספיק קשה לי להתמודד עם העקשנות של הילדה ומחפשת כל הזמן דרכים יצירתיות כדי לגרום לה לשתף איתי פעולה, אין לי כוח לחנך גם אותו.

ובתוך כל הבלאגן הזה, הזר שוב פנה אלי ורוצה להיפגש לקפה. לא חושבת שבא לי להסתבך איתו שוב, הוא בחור מאוד מאוד מתוסבך ושוכב עם מלא נשים, לא ממש מתאים לי.
מצד שני בשניה יכולה להמשך אליו ולחוות אחלה סקס שבעולם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שבוע חדש - מכוונת על אנרגיה חדשה.
להנות מהחיים שלי, בעבודה, בלימודים, עם הילדה.
עם האיש לשחרר לגמרי את הבחינה המדוקדקת וספירת כמות הפעמים שהוא לא נחמד וצועק.
לשחרר.
אין לי עדיין כוחות ללכת ממנו וודאות שזו אכן הבחירה הנכונה, למרות הכול.
לתת צ'אנס להתקרבות מחודשת.
לשחרר את החרדה והמועקה שהתיישבה לי בבית החזה ובמפתח הלב ולנשום.
לקחת לי את השבוע הקרוב לעשות הכול כדי להיות מאושרת, שמחה ורגועה.
לא לתת למחשבות על מה להחליט לגבי הזוגיות לחרבן לי את המצברוח ולערער אותי.
מזכירה לעצמי שלהיות חברה שלו זה חשוב בכל מקרה. לכן להחליט שאוהבת אותו ומקבלת אותו למרות שהוא בתקופה קשה ודי בלתי נסבל.
כשצועק לומר שזה לא נעים ולבקש שיפסיק. ולנתק מגע. ולא לחפור לעצמי בראש.
יהיו לי עוד הרבה שנים בלי עין הרע לאהבה זוגית, סקס ושאר ירקות.
כרגע זו תקופת גדילה מבורכת, למרות הכאבים הנפשיים העצומים שמלווים אותי.
תודה על מה שיש.
שבוע טוב מלא ניסים

מסובכת, קראת את " לבסוף מוצאים אהבה "?
אנחנו תמיד בוחרים במי שחלק ממנו מתאים לדפוסים ההוריים שאיתם גדלנו. מצד שני, אני מאמינה שבד בבד יש בבן הזוג הנבחר גם חלקים שונים בתכלית, מלאי פוטנציאל לתיקון (עצמי - לא לתיקון שלו). למרבה הצער, התיקון ההדדי כנראה חייב לעבור דרך אותם דפוסים כאובים מהעבר שכל אחד משקף עבור האחר.
אין זה אומר שצריך להישאר בתוך מערכת זוגית קשה, רק נקודה למחשבה.

מסובכת שבוע טוב גם לך. מזדהה מאוד עם כל מה שכתבת. עברתי את הכל וגם את היפוך הדברים והמחשבות והמסקנות. אין לזה ממש אחיזה במציאות.
המציאות הכי חזקה היא קודם כל הרצון שלך לשמור על המשפחה וכנראה שבשביל זה אנחנו מוכנות להפוך עולמות. האנשים לא דומים זה לזה והמשפחות גם לא דומות, ולא כל מה שנראה מבחוץ באמת כך.

מציעה לך לקרוא את הדברים שתודות כותב במקביל בשני דפים נפרדים. כאילו כל פעם מחדש הם נכתבים במיוחד בשבילי ובשביל כל מי שקורא בנפרד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסובכת, קראת את " לבסוף מוצאים אהבה "?
כן, קניתי והתחלתי ואני בחצי הספר, צריכה לחזור לזה . תודה על התזכורת.

המציאות הכי חזקה היא קודם כל הרצון שלך לשמור על המשפחה וכנראה שבשביל זה אנחנו מוכנות להפוך עולמות.
נשית יקרה, מרגישה שמתקרבת לקצה של היכולת שלי להחזיק את זה.
אוטוטו אני כבר לא שם. וכדאי שהוא יתעורר ומהר אם הקשר שלנו חשוב לו.

הבוקר כתבתי לו שוב בהודעה שאני מבואסת מהמצב היננו. וקשה לי שאתה לא רוצה לדבר איתי ולהקשיב למה שמרגישה. מעבר לריחוק הפיזי , שאיתו יכולה להתמודד בינתיים, מאוד מופשעת מהצעקות שלך בבית. זה מוריד אותי למטה נפשית. ומעורר שאלות קשות האם כך רוצה לחיות, באוירה של עצבים, לחץ, מאבק וכיבוי שריפות, כמו בילדותי עם הורים שצעקו כל היום. לא מאשימה אותך, רק מספרת לך שזה רע לי מאוד לנפש ומעורר בי חרדה ודאון. ועוד יותר מדאיג אותי שאתה לא רואה בזה בעיה. מתישהוא בקרוב נצטרך לדבר על זה. מה גורם לך לתגובות עצבניות כאלה כל הזמן. נכון שהקטנה מעצבנת ומאתגרת אבל מבחינתי זולא הדרך הנכונה לצרוח עליה כל היום. אני ממש במצוקה נפשית מזה, למרות שעובדת חזק על להסתיר את זה ממך ומהילדה ולהיות באוירה טובה. אבל אני לא יכולה להיות יותר לבד עם זה. אני חייבת עזרה וטיפול זוגי איתך או בלעדיך.

ענה לי: טוב, יכול כבר להכיל שיחה איתך. נדבר בחמישי במרפסת עם כוס תה. קבענו?
רוצה להחזיר אותנו למה שהיה, עובד על עצמי חשוב שתדעי, חושב שכן עברתי דרך וכבר ממש פחות צועק וגם ביננו פחות צעקות.
יש לי רעיון איך לטפל בבעיה. בחמישי אני מקשיב רק לך.
עניתי שמאוד אשמח לשמוע ולשבת איתו בחמישי לשיחה.
עודד אותי קצת, שיש עם מי לדבר.

מסובכת יקרה, אני גם מציעה לא להתפתל כל כך הרבה.
האם יש לו פונטציאל להיות חם ומיני?
האם הוא אוהב אותך באמת (לא כמתעלל. אלא באמת)?
האם הוא מודע לבעיות שלו ומוכן להודות בהן?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

קוראת כשיש ילדה בתמונה בהחלט עש צור להתםתל ולנסות כל מה שאפשר לפני החלטה לפרק.
פוטנציאל קיים, אהבה קיימת.השאלה כמה יהיה מוכן להודות בבעיה ולטפל בה.
וזאת מתכננת לברר בשיחתנו בחמישי.

הי מסובכת. אני בכלל לא בעד גירושים.
נשמע, אצלך, שמצד אחד בעלך קריזיונר וגם אולי עם בעיות מין די מובנות, וזה מדאיג. מצד שני, הוא מודע לבעיות שלו ורוצה לעבוד עליהן ואף להקשיב לך. וזה סימן טוב.

התגובה שלי היתה להמלצה להקשיב לעצות מסוג החקר העצמי הפתלתל. לדעתי, הן מזיקות ומטשטשות את התודעה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

התגובה שלי היתה להמלצה להקשיב לעצות מסוג החקר העצמי הפתלתל. לדעתי, הן מזיקות ומטשטשות את התודעה.
הי קוראת, מבינה אותך ומודה לך על תרומתך פה בדף.
את בהחלט מייצגת קול אחד שלי.

הוא מודע לבעיות שלו ורוצה לעבוד עליהן ואף להקשיב לך. וזה סימן טוב.
אתמול אחרי שמפלס החרדה עלה וכל התכנונים על איך אתגרש ממנו הטריפו אותי לדעת, רשמתי לו מה מרגישה ולהפתעתי הוא בהחלט הגיב בצורה חיובית ומעודדת.
כשחזרתי הביתה חיבק אותי ואמר שמצטער שמרגישה כל כך רע וקשה לי.
ודיברנו קצת, אמר שמודה לבעיות ועובד על עצמו בדרך שלו ושלא אוותר וארים ידים, כמו שהוא לא הרים ידים בתקופה של הדיכאון שלי.
הסברתי לו שאכן אני מבינה שיש התקדמות אבל עדיין היו צעקות בסופ"ש וזה ממש עושה לי רע.
הייתי צריכה ללכת ללימודים במכללה אז סיכמנו שביום חמישי נשב במרפסת והוא יקשיב לכל מה שיש לי להגיד.
ביקש שאהיה תמציתית כדי שיוכל להכיל את זה ונשמע יותר פתוח לנסות דברים.
פתאום ברגע הרגשתי שכל הבועה התפוצצה לי, שאפשר לתקן, שהוא אוהב אותי, שהוא משתפר, שיהיה בסדר.
ושניה אחר כך הספק שמנקר בראש, האם באמת הוא יוכל להרגע ולהיות שלו ונעים 90% מהזמן כמקודם? האם הוא באמת ימשך אלי שוב? האם יש סיכוי ליחסי מין סדירים לפחות אחת לשבוע?
אני עוד לא יודעת, אבל מה שחשוב שיש אור בקצה המנהרה והוא הקשיב לי ודיבר איתי.
להיות לבד עם כל המחשבות והדילמות והפחדים והכעסים הללו טחן אותי דק דק והכניס אותי לחרדה ודאון.
צריכה לנסח מה בדיוק הולכת לומר לו בשיחה ולבקש ממנו.
חשבתי להציע שנעשה את התרגילים בספר לבסוף מוצאים אהבה.
ולהסביר איך אני מרגישה בזמן התק, עצבים שלו. להסביר את רמת המצוקה והחרדה שזה מכניס אותי והפלשבק לילדותי.
לחשוב על פתרונות יצרתיים לגרום לילדה לשתף פעולה ללא צעקות.
בכלל אולי להציע שננסה שבוע שלם לא לצעוק ולהרים את הקול בכלל. ואם כל צעקה לעצור, לבקש סליחה ולתקן.
ולהתוות איזו תוכנית לחודשים הקרובים, בה אנחנו מתקרבים פיזית, משפרים את האוירה ביננו ובבית.
ולהבהיר שלפני שארגיש שיחסינו יציבים, לא יהיה עוד ילד.
כי אני לא יכולה להתפשר יותר על יחסי מין. ושאני אוהבת אותו מספיק בשביל לו לאנוס אותו וללחוץ עליו לשכב איתי.
ושאם עדיין מרגיש שלא מעוניין, אז שישחרר אותי למלא את צרכיי המיניים מחוץ לבית.
צריכה להבהיר לו בצורה נעימה שאני לא מוכנה לוותר יותר על המיניות שלי.
שיהיה יום טוב

היי מסובכת , מה שלומך? (: רציתי לאחל לך בהצלחה נשמה יקרה . שמעתי פעם דבר שהתחברתי אליו, אשתף אותך: בני הזוג שלנו וההורים שלנו והילדים שלנו הם התיקון שלנו בעולם הזה, בגלגול הזה. ההתמודדות שלנו מולם היא ההתמודדות שלנו מול עצמנו. לא סתם התחתנתם. יש לכם קשיים אבל אסור לך לוותר . אהבה יש - זה כבר טוב. על הכול אפשר לעבוד. עבודה עבודה עבודה. זה מה שהיו עושים פעם לפני שהגירושין הפכו לזמינים כלכך. אנחנו היינו על סף גירושין, ממש! נפגשתי עם עורך דין והכול. ובעלי ביקש גישור לפני גירושין ואני שמחתי על הצעד כי באמת שאוהבת אותו. זה עזר מאוד. רק אספר לך שהמגשר אמר לבעלי שהוא מחויב לספק לי חיי מין וזה לא משנה אם הוא נמשך אלי או אפילו נגעל ממני.יכולתי לבחור להיעלב ולאכול סרטים בכל פעם ששכבנו אבל בחרתי להתמקד בזה שאני מודה על כך שיש לי מין עם בעלי והשתדלתי להנות מעצם המין עצמו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בני הזוג שלנו וההורים שלנו והילדים שלנו הם התיקון שלנו בעולם הזה, בגלגול הזה. ההתמודדות שלנו מולם היא ההתמודדות שלנו מול עצמנו
צעירה חכמה, כמה שאני מסכימה איתך. בהחלט מאמינה מאוד בכך שיש לנו תיקון בעולם הזה שמשתקף הכי טוב דרך הקרובים לנו ביותר, כמו שכתבת.
תודה על התזכורת ש:
אהבה יש - זה כבר טוב. על הכול אפשר לעבוד. עבודה עבודה עבודה.
מקוה שאכן נמצא את הדרך האחת לשניה ונחזק את הקשר הרגשי והפיזי.
כרגע מסתובבת עם מחשבות כיצד לנסח את דברי מחר, כך שיתקבלו בצורה רצינית וחיובית.

רוצה למקד את דברי בהרגשה שלי כלפי צעקות (ולהבהיר בעדינות שזה משול לאלימות מילולית) וכלפי החוסר ביחסי מין.
חשוב לי להתמקד במה שזה גורם לי להרגיש ולא בלהאשים אותו שבגללו המצב כך וכך.
רק מפה יש סיכוי שירגיש לא מותקף ויסכים להקשיב ולשתף פעולה.
ולאחר שאסביר איך זה גורם לי להרגיש להבהיר בצורה נעימה אך מאוד אסרטיבית ש:
א. אני לא יכולה להתפשר יותר על האוירה בבית. משמע צעקות עושות לי יותר מידי רע לנפש ובוא נמצא לזה פתרונות:
כשאתה עומד להתפוצץ תלך להרגע בחדר השני, בחדר אומנות, מחוץ לבית, תתן לי לטפל בילדה ותלך להרגע.
בוא נחשוב על לוז שבועי שנכנס בו מספיק זמן לעצמך שנותן לך אויר.
אם כבר יצאה לך צעקה, תסכים שאתן לך סימן ואז תקח אויר ותפסיק עם זה.

ב. יחסי מין - להבהיר שהבנתי לאחרונה שאני מדכאת את המיניות שלי כבר קרוב לחמש שנים ושאני מוותרת על חלק חיוני עבורי שגורם לי להרגיש מלאת חיות ואושר. שלשכב פעם בחודש חודשיים לא מספק אותי, ושבכלל גם כשאנו כבר שוכבים זה מלא מחסומים שקשה לי להנות.
לומר שחשוב לי להתחבר מחדש למיניות המודחקת שלי ושזה חשוב לי מאוד ליחסים תקינים בבית.
לשאול האם רוצה להתקרב מינית והאם מוכן להקדיש לזה זמן ואנרגיה, בלי תירוצים של חוסר בזמן וכוח?
ואם לא (כי לא נמשך אלי יותר או חסום ולא רוצה לטפל בחסימה המינית שלו) שיגיד לי וישחרר אותי למלא את צרכי המיניים במקום אחר.
לומר שהבחירה הראשונה שלי שאוכל למלא את צרכי המיניים איתו, עם האיש שאוהבת וחיה איתו, אך אם הדבר לא אפשרי ורצוי מבחינתו אמצא דרכים אחרות בלעדיו.
ושחשוב שידע ויהיה מקובל עליו כי לא רוצה להרגיש רע שאני "בוגדת" או משקרת.

ולראות איך יגיב, להעביר את הכדור אליו.
מאוד חשוב לא להגרר לויכוח.

גבר שלישי - פערים בהשקפות לגבי חינוך הילדה.
לבקש שנחפש פתרונות יצירתיים יחד כיצד להתמודד עם העקשנות והסרבנות שלה לדברים, באוירה טובה וללא צעקות עליה.
להציע שנלך לסדנת הורים, נגלוש ביחד באינטרנט ונחפש פתרונות לבעיות שיש לנו איתה.
שנקודת המוצא תהיה באוירה טובה ואסרטיביות שקטה ולא אלימה.

מקוה שאצליח להבהיר מצד אחד מה שחשוב לי ומצד שני לא לנעול אותו ולהציף אותו.

מסובכת- נשמע מצויין רק לדעתי כדאי לחלק את שלושת הנושאים בין שלוש שיחות שונות בהפרשי זמן לפי מידת הדחיפות.
לתת זמן הפנמה ועבודה על הנושא הראשון- כמו הצעקות.
מניסיוני- אם תדברי על הכל בשיחה אחת, זה יציף אותו וחלקים מהשיחה יעלמו בתודעה שלו כאילו לא דיברתם עליהם בכלל.
את יכולה להגיד לו שיש עוד שני נושאים לשיחות, אבל בזמן אחר, אחרי שתגיעו להבנות בנושא הראשון.

שליחה על ידי אחת* » 24 דצמבר 2014, 14:15

גם אני חושבת שכדאי להפריד, בכלל כדאי לעבוד קודם כל על התקשורת בינכם, אולי אפילו ללמוד קצת על תקשורת בין בני זוג.
אני למדתי הרבה מהדף האשם תמיד למשל.
עצלינו בבית הייתה התקדמות בכל התחומים כאשר התחלנו לדבר יותר בכנות , לשמוע אחת את השני ולהפך, להקשיב באמת, להבין יותר ומכאן ללכת זה לקראת זה.
התקשורת הביאה ומביאה אותנו להגשים כל אחד את עצמו בתוך הקשר והמשפחה, גם במובן המיני וגם בעניני חינוך ומכאן השמיים הם הגבול...

כמה שאתן חכמות אחת מסובכת ונשית. כל הכבוד מסובכת . מסכימה שרק נושא אחד לשיחה אחת ובלי איומים רק ליטופים. למדתי עם בעלי שאם אני מקטינה את עצמי הוא מרגיש פתוח יותר לשינויים שאני מבקשת ושאם אני מאיימת הוא נאטם . בדברים הכי קטנים למשל עכשיו אני מניקה בחדר את העכברושית הכי קטנה ושמה לב שאין מספיק תנובה , צועקת לו לסלון ״ מאמי ,, תוכל בבקשה להכין בקבוק ״ הוא מביא לי את הבקבוק בלי חיתול ( חובה חיתול) אני אומרת לו בפרצוף של עלמה במצוקה ״ אויש .., שכחתי , שכחתי לבקש חיתול״ שימי לב לא ביקשתי חיתול ויותר מזה לא הערתי על כך שלא הביא לי חיתול ביחד עם הבקבוק . הקטנתי את עצמי . הוא לא מטומטם. הוא יודע טוב מאוד מה אני עושה. חשוב לי למעט עד כמה שאפשר בהאשמות , תלונות ואפילו בקשות. בהתחלה הרגשתי דבילית עם המאמי... וההקטנה העצמית. אני יכולה לספר לך שלפני שנה הוא היה נעדר והיום הוא מחזיק את הבית והוא המטפל העיקרי של האפרוחים שלנו וכל זה רק מזה ששיניתי גישה והתחלתי לשחק אותה אישה קטנה ומכבדת . הגענו למצב שאנחנו משתדלים ממש לפרגן האחד לשניה כמה שיותר ואף פעם לא דיברנו על זה זה פשוט קרה. בקשר למניעת מין אני אפילו לא מעלה את הנושא . גם ככה זה נושא רגיש אצלם. אז לדבר על זה רק עושה רע למצב. ככה זה אצלנו לפחות.

אז אםשר שני נושאים? (-:
לא יודעת מה יותר חשוב, שלא יצעק או שיהיה סקס.
לפעמים חושבת שאם היתה רק בעיה אחת מהשתיים היה הרבה יותר קל לסלוח ולהתמודד.
מכיוון שלא מדובשו וכן מעוקצו ממש קשה.
אז במה להתחיל? לוגית נראה לי שמהצעקות.
על מה שיותר בא לי לדבר זה על הסקס.
אבל באמת שחשוב למקד כי אם לא זה יתיש אותו.

אתחיל בעניין הצעקות והתוקפנות שלו, אנסה להסביר שזה אלים מבחינתי ושלא מוכנה להתפשר על זה.
אם יזרום טוב נמשיך לסקס. אם זה יהיה עמוס אומר שי' עוד שני נושאים בוערים.
תודה בנות יקרות עח העצות והרעיונות.
ולצעירה חכמה, מבינה מה שאת מציעה על ההקטנה העצמית ולתת כבוד. זה מאוד קשה לי לביצוע. אבל א צודקת ששווה מאמץ לדחם את האגו בצד. נועה ירון דיברה על זה בטלויזיה וזה חכם.
פתאום היום משהו פתאום נפתח בי ברצון לסקס טוב ויצרי, ונראה לי לפתע לגיטימי לגמרי לחפש את זה מחןץ לבית.

מסובכת אני מזדהה איתך. את אוהבת דרמה. את אישה יצרית . את אוהבת מין, חשוב לך להרגיש נחשקת, ואת אוהבת אש. כמוני כמוך. למה אני חכמה? אני עושה עבודה לכבוש את היצר. יצר ההרסנות. מין עם גבר שהוא לא בן זוגך זה הרסני. לדבר איתו על מניעת המין זה לחפש אש. לדבר איתו על כמה שאת כמהה לבית רגוע וכמה חשוב לך שהאוצר שלכם תגדל בסביבה נעימה זה לבנות את החיים שלכם ביחד. גברים הם לא כמונו . אנחנו מורכבות . גברים הם מאוד פשוטים. תני לו הרגשה שאת מעריכה אותו , שאת אוהבת אותו, שאת מקבלת אותו על אף מניעת המין ועל אף הצעקות. תני לו להרגיש בטוח איתך ואז בחוכמה תבני את הגבר שאת רוצה שהוא יהיה ואת חייבת להאמין שהוא מסוגל להיות הגבר שאת רוצה שהוא יהיה. יום אחד צרחתי על בעלי שהוא אפס אפס אפס . הוא באמת היה אפס.היום אני בשקט עם אלוהים שואלת מה עשיתי שמגיע לי שותף כזה .. הוא מלך . הוא כלכך עושה הכול בשביל שיהיה לי טוב וזה הדדי. תשני גישה, תפסיקי לחפש דרמה ותבני את הגבר שלך.

מסובכת יקרה. כמה קל ופשוט הפתרון שלך.
רק שלוש דרישות יש לך מבעלך.... לא יותר...
ואם הוא יענה להן... השלווה תחזור לבית שלכם.
את באמת מאמינה בכך?

לצערי, אם זה יקרה, אם הוא יעתר לדרישות שלך את רק תגבירי את הפחד שלו ממך
רק תגרמי לזה שהוא יהיה עוד פחות גברי, פחות אוהב, פחות אבהי....

כאישה לאישה, אני יכולה לומר שאם תמשיכי לעשות מה שכולם עושים סופכם שתגיעו לאן שהם מגיעים.
לקשר של שקר, לקשר שיש בו פחד מבדידות ואין בו אהבה. לקשר שניטל ממנו התוכן, הטעם, האהבה.

אין את צריכה לתקן אותו אלא את עצמך. זה גם יותר קל מאשר לתלות את האשמה בו.
גם את אינך אשמה בכך.
הסביבה שלנו מלמדת אותנו הנשים לעשות את הטעויות הללו.
הסביבה שלנו מלמדת את הגברים שלנו לעשות את הטעויות הללו
ואז אנחנו טועים, בטוחים שאנחנו צודקים והחיים שלנו לא שמחים
אין בהם אהבה, שמחה וקבלה...

אני ובעלי היינו על סף גירושים אחרי שנים של נישואים לא שמחים.
לא יכלתי יותר.
כל הטיעונים שלא מפרקים חבילה, שיהיה קשה כלכלית, שזה יפגע בילדים כבר לא עניינו אותי.
לא יכלתי לסבול את המראה שלו, לא את הגוף שלו ובטח שלא את הסקס איתו שירד והצטמצם לכלום וכשהיה משהו - זה היה גרוע.

אבל כשהבנתי למה זה קורה, ודיברתי איתו.... הבעיה נפתרה.

גם את יכולה - השאלה היא רק אם את רוצה..

הייתי שם. מסובכת מכורה לדרמה . שמה = מסובכת. מי שמאחלת לעצמה טוב - מושכת את הטוב לחייה. מי שמחפשת דרמה - אולי טוב לה כשרע לה? אולי היא לא יכולה אחרת? מסובכת אני לא מבקרת אותך אני מנסה להעיר אותך . יש לך בעל שאוהב אותך עם פוטנמיאל להיות בעל שמשמח אותך . חבל לזרוק את זה לפח.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

נכנסת לקרוא כאן אחרי פגישה עם חברת נפש שלי, רוחנית מאוד שגם חווה קשיים עצומים עם בעלה שניערה אותי כמו שצריך
ופחות או יותר אמרה מה שמעירה חכמה אמרת יפה:
תשני גישה, תפסיקי לחפש דרמה ותבני את הגבר שלך.

בעניין הדרמה, אני לא יודעת אם את ממש צודקת, לא בטוחה שאני כזו דרמטית אבל זה נכון שאני מאוד יצרית, סוערת נפשית וזקוקה לאישורים ואהבה.

_לצערי, אם זה יקרה, אם הוא יעתר לדרישות שלך את רק תגבירי את הפחד שלו ממך
רק תגרמי לזה שהוא יהיה עוד פחות גברי, פחות אוהב, פחות אבהי...._
הייתי שם תסבירי בבקשה....למה את חושבת ככה?

אבל כשהבנתי למה זה קורה, ודיברתי איתו.... הבעיה נפתרה.
בא לך לשתף? מה הבנת, מה היתה הבעיה וכיצד היא נפתרה?

ולסיכומו של עניין, לקראת השיחה הערב:
אדבר איתו אך ורק על איך שאני מרגישה כאשר הוא צועק וכועס.
על כמה שזה מפחיד אותי, פוגע בי, מעציב אותי.
ואז אגלגל אליו את הכדור, בגדר אני לא יודעת כבר מה לעשות, תעזור לי...מה אתה מציע לעשות?

בלי מילים גדולות ודרמטיות, בלי לומר שמרגישה כמו אשה מוכה לפעמים, למרות שנורא בא לי לומר כל מה שמרגישה.
אבל זה חלק משינוי הגישה.
ולא לדבר איתו על מניעת המין כרגע. הוא עוד לא בשל לשמוע וגם עושה מאמצי התקרבות, מזמין לנו צימר חודש הבא, ויותר רגוע ושלו השבוע.
ולתת לדברים להבשיל.

חברתי החכמה גם הציעה לי איך לנהוג כשהוא מתחיל לצעוק, ואני הולכת לנסות את זה.
בלי לכעוס עליו, פשוט לומר שאני לא יכולה להכיל את זה ולכן אני יוצאת להתאוורר לכמה דקות ופשוט להתרחק.
הזכירה לי שהתיקון שלי הוא איתו ורק אני יכולה לפתוח אותו ולגרום לו להתקרב ולהיות הבעל שרוצה.
אבל לא על ידי דרישה ועקשנות וראש בראש ותלונות.
רק בחוכמה של אשה, בלנהוג בו באהבה וסלחנות כמו בילד שלי, בלי לתת לו לטלטל אותי נפשית, להשאר בסנטר ובשמחה שלי.
ולשחרר לגמרי את עניין הסקס כרגע.
לתת צאנס אמיתי בלי לפזול החוצה ולהתקרבן.
סופש נעים שיהיה(())

מהממת! בהצלחה ! את תהיי נהדרת.אישההחזרה זאת אישה שיש לה כוח להציל את הנישואין שלה ולבנות את הגבר שלה.

להבנתי, בעלך נמצא במצב של פחד. מצב בו הוא לא מסוגל לאהוב את עצמו ומכאן לא בתכם ובטח שלא אותך.
אם היה אוהב את עצמו, אני חושבת שהיה עוזב אותך מזמן.
היה מחפש ומוצא אישה שאוהבת אותו ולא כועסת עליו. שלא אומרת לו שהוא לא מחנך נכון את הבת שלו ומצפה שבערב יתפקד כספק סקס סוער ומרגש.
איך את רוצה שהוא ירצה סקס איתך, אם לפחות בעיניו את אולי זו שלקחת לו את החופש (לא מאשימה).
אני לא מאשימה כי חלק גדול מהאנשים בעולם חי בפחד. להבנתי גם את ואם את אז גם הוא.

דברי איתו על כך שאת אוהבת אותו.
תגידי שאת שמחה שהוא בעלך ושאת מצטערת שצעקת וכעסת (בהנחה שזה נכון).
דברי איתו על כך שהוא משענת הכי יציבה שיש לך ולמשפחה שלכם.
תגידי לו שהבנת שטעית ושיש לכם מזל ששרדתם את הסערה הזאת

תגידי לו שאת רוצה שיספר לך איך הוא מרגיש? מה הוא חושב? מה מעיק עליו?
תבטיחי לו שלא תוסיפי לו על הקשיים העצומים שהוא ממילא מתמודד איתם....

ואז תשתדלי לקיים

אם היה אוהב את עצמו, אני חושבת שהיה עוזב אותך מזמן.

איזו אמירה רעה

שליחה על ידי אחת* » 26 דצמבר 2014, 08:01

אולי אם היה אוהב את עצמו היה נוהג באהבה גם בזוגתו.

קוראת:
נניח שאת אומרת לאשה שמעשנת בזמן ההריון שהיא פוגעת בעובר שלה.
האם זו אמירה רעה? - תלוי במניעים שלך ותלוי במצב ההקשבה של האישה.
אבל בואי נעזוב אותך ואת הסיבות שלך ונתמקד באישה שלה אמרת את זה - זו שמעשנת ובהריון.

הכי קל מבחינתה, זה להגיד לך, או רק לעצמה ובשקט, שלא תתערבי לה בעניינים או למצוא בך דופי אחר.
דופי שיתן לה את הסיבה לא להקשיב לך ולהמשיך את החיים שהיו לה לפני שהטרדת אותה.

יותר קשה, זה לקחת את האמירה הזאת למקום של שאלה למה בעצם אני פוגעת בעובר שלי ובעצמי.
היא מתחילה תהליך שהמטרה שלו היא לא בהכרח להפסיק לעשן כי זו רק תוצאה אפשרית של התהליך.
השאלה היא באמת למה? מסע פנימי אל נבכי הנפש שלי.

כאשר אני הייתי במשבר, הבנתי שאני צריכה לפנות פנימה. לשאול את עצמי למה החיים שלי כאלו, לא כדי להאשים אלא כדי לתקן.
הבנתי פתאם, רגע לפני שהתגרשתי שאני נשואה לבעל נפלא שאוהב אותי שהוא הזיווג השמימי שלי.
הבנתי שיש לי כלפיו וכלפי עצמי קשת רחבה של רגשות ותחושות שאת כולן אני יכולה להצדיק במעשיו.
החל משנאה ובוז תהומי ועד אהבה בוערת. וכל שנותר לי הוא לבחור.
וכשהיו לי חברות (כמו חלק מהמגיבות בדף) בחרתי לראות את השלילי שבו
וכשהבנתי שהחברות הללו זו הסיגריה הרגשית שלי, הפסקתי לעשן מתוך אהבה לעצמי ולעובר שלי

ולגבי מה שכתבה אחת:

ואולי, אם היה אוהב את עצמו, היה מצית את האהבה בזוגתו והיו חיים ביחד טוב.
ואולי, אם היה אוהב את עצמו, ולא הייתה ניצתת גם בה האהבה היו נפרדים.
אבל לא יכול לאהוב את עצמו ולנהוג באהבה אליה אם לא אוהבת את עצמה.

כפי שמשתקף לי כרגע הם ביחד כי כל אחד מהם לא אוהב את עצמו ולכן הם ביחד.

שליחה על ידי ואם* » 26 דצמבר 2014, 14:40

_הבנתי פתאם, רגע לפני שהתגרשתי שאני נשואה לבעל נפלא שאוהב אותי שהוא הזיווג השמימי שלי.
הבנתי שיש לי כלפיו וכלפי עצמי קשת רחבה של רגשות ותחושות שאת כולן אני יכולה להצדיק במעשיו.
החל משנאה ובוז תהומי ועד אהבה בוערת. וכל שנותר לי הוא לבחור.
וכשהיו לי חברות (כמו חלק מהמגיבות בדף) בחרתי לראות את השלילי שבו
וכשהבנתי שהחברות הללו זו הסיגריה הרגשית שלי, הפסקתי לעשן מתוך אהבה לעצמי ולעובר שלי_
ולמה את חושבת שמה שרלוונטי לך ועבד עבורך בהכרח רלוונטי כאן?

מסובכת אני מחכה לעדכון על השיחה של אתמול בערב

נניח שאת אומרת לאשה שמעשנת בזמן ההריון שהיא פוגעת בעובר שלה.

זאת השוואה דמגוגית ורעה בעצמה. בעלה של מסובכת הוא לא עובר חסר ישע, שכל כולו תלוי בחסד אמו. הוא מבוגר שיש לו חלק גדול מאוד ביחסים ביניהם, בהתקפות הכעס ובהימנעות ממגע. זאת האחריות שלו. לא אומרת שמצב היחסים כולו בגללו, אבל יש לו בטוח חלק באחריות על זה כאדם בוגר בעל זכויות ויכולות.

מצטטת קטע מספרו של בארי לונג. מעשה האהבה.

_האם אני מצדיק את קוצר הרוח המיני של הגבר? כמובן שלא.
אבל הגבר חופשי באמת רק כאשר הוא חסר פחד;
כאשר הוא אינו פוחד מהאישה - ואינו פוחד לאהוב אותה עד כלות.
ויחד עם זאת, אינו נכנע לרעיונותיה וחלומותיה הרגשיים על איך הוא אמור להיות
אינו נכנע למה שמערער את הגבריות שלו (אצלו ואצלה).
כאשר הגבר חושש שניהם מפסידים. וזה מה שקרה בין הגבר והאישה עלי אדמות.

הגבר בימינו אינו מסוגל להיות חופשי.
אמנם הוא רוצה חופש, אבל מבלי לוותר על הפחדים שלו - וזוהי חרפה.
הוא משתוקק לאהוב אישה אחרת וחושש מהאישה שאיתו.
הוא חרד ממה שהיא תטיח בו או תעשה לו, ולכן הוא פורק בסתר את הסקסואליות שלו באוננות, פנטזיות מיניות או סיפורים מהצד.
הוא אינו מסוגל להתייצב מול האישה ולאהוב אותה כמו גבר של ממש,
לאהוב אותה מבלי להתכופף מול הקנאה והרכושנות,
מול הרעיונות האנוכיים שלה אודות האהבה בין גבר ואישה.

שכן רק היעדר פחד מצדו ימוסס את חלומותיה וימלא אותה באהבה אמיתית, באהבה שהיא כבר מזמן שכחה את קיומה.
למעשה היא כבר מזמן הפסיקה להיות אישה, היא הפכה לאוסף של רשמים אישיים על אהבה שאינם אלא ההיפך הגמור מאהבה
או שהיא מנסה לברוח מהפגיעות והכאבים שאהבתו המפוחדת של הגבר הותירה בתוכה.

לכן היא רוצה אותו אך ורק לעצמה - כדי לרפא את הפצעים, את הלב החבול שנשבר פעם אחר פעם.
ובקנאתה (השד הרגשי שבתוכה) היא נאחזת בו ומצליפה בו, מנסה להכניעו
וכשהיא מצליחה, היא מאבדת את מה שכל אישה כמהה לו: אהבה אמיתית של גבר אמיתי.
כשהיא מכניעה אותו היא מובסת.
הוא הופך למסכן.
היא אומללה.
הוא אומלל.
וביחד הם מתאמצים להפיק את המיטב מהמצב: בית יפה, ילדים, תוכניות לעתיד.
או שמתוך פחד לאהוב באמת ולהיות מה שהוא באמת, ממשיך הגבר להימלט לזרועותיהן של עוד ועוד נשים._

איך את מרגישה עם זה? איזה גבר את רוצה לעצמך?
גבר מדהים, חכם, שמח וסקסי כמו שאני וצעירה חכמה יצרנו לעצמנו או או גבר שבורח ממך, צועק על הילדה וצופה בפורנו?
את יכולה לשנות את זה החל מהרגע הזה. זה רק בידיים שלך.

_גבר מדהים, חכם, שמח וסקסי כמו שאני וצעירה חכמה יצרנו לעצמנו או או גבר שבורח ממך, צועק על הילדה וצופה בפורנו?
את יכולה לשנות את זה החל מהרגע הזה. זה רק בידיים שלך._

אני מתחילה לחשוב שמדובר באיזה מטיפה חצי משיחית, מאלה שאומרות לאישה שהיא צריכה לעבוד את הגבר

.

כן, בטח, לגבר אין שום אחריות על המעשים שלו. כן , בטח, הוא צועק על הילדה וצופה בפורנו בגלל האישה.
מזכיר התייחסויות חשוכות לנשים מוכות שמפילות תמיד את האחריות עליהן. או תיאור נשים כמין מכשפות.

מסובכת, אני מציעה להתעלם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני ממש מסכים עם קוראת. הוציאה לי את המילים מהפה.

אפשר לומר אותו דבר על הרכושנות של הגבר וכל הקשקושים האלו ולהאשים אותו בלבדית במצב
נכון,
אבל זה לא עושה את דברי הייתי שם פחות רלבנטיים.
לכוון את המבט פנימה במקום החוצה.
המודעות שלי ל100% אחריות לכל מה שקורה לי.
ומכאן העוצמה שלי, היכולת לשנות את מה שקורה בחיים שלי.
אז לא משנה אם זה גבר או אשה, להיתקע שוב עם ה הסיגריה הרגשית הזאת רק מסיט את תשומת לבנו מהחשוב.
( _וכשהיו לי חברות (כמו חלק מהמגיבות בדף) בחרתי לראות את השלילי שבו
וכשהבנתי שהחברות הללו זו הסיגריה הרגשית שלי, הפסקתי לעשן מתוך אהבה לעצמי ולעובר שלי_ )

צוויל

ערב טוב ושבוע טוב שיהיה

בסוף השיחה לא התקיימה כי שנינו היינו עייפים והאמת שעבר שבוע כל כך טוב ורגוע שממש לא בער לי.
הוא ממש לקח לתשומת ליבו את שיחתנו הקצרה ביום ראשון ולא צעק בכלל כל השבוע, גם כשהילדה איתגרה כהרגלה.
חמישי אמר לי שנדבר במהלך הסופש כי שנינו עייפים ובמקום זה ישבנו מחוקבים וראינו סרט מצחיק שבחר.
למרבה האירוניה, הוא בחר את הסרט "סקס טייפ" שיש עכשיו בקולנוע שהיה רלוונטי להחריד, על זוג שהפסיק לעשות סקס ונשחק בשגרת החיים והנישואים.
חמש דקות אחרי תחילת הסרט כששנינו הבנו על מה הסרט הוא הסתכל עלי וצחק ואמר שלא ידע שזה על זה ואני חייכתי ואמרתי שזה ממש קטעים.
נשפכנו מצחוק משחרר כל הסרט, מזמן לא צחקתי ככה, ולמרות הכול, הרגשתי שבעיותינו נורמליות ואוניברסליות (למרות שאצלנו יש קצת יותר בעיות מכרגיל...).
כמובן שלא יצא בסופש לדבר, החלטתי לא ללחוץ וגם לא יודעת איך ל0תוח את זה עכשיו כשבאמת היה מקסים ורגוע כל השבוע.
מצד שני אולי דווקא עכשיו זה הזמן לדבר על הצעקות והתפרצויות הזעם כשהוא רגוע.
מחר אסמס לו שהיה לי מאוד מאוד נעים איתו בסופש ובכללל בכל השבוע, שהיה רגוע ושמח.
אני רואה שהוא מאוד משתדל, הוא נגע בי נגיעות קטנות כאלו לאורך השבוע והחמיא לי על שמלה שלבשתי היום כשיצאנו.
הוא התעסק בלחפש לנו צימר שווה ושלח לי לינקים שאגיד אם מוצא חן בעיני.
היום בצהרים בא אלי ביציאה מצחיקה ששנינו חייבים דיאטה ושבינואר בואי ניקח פרויקט לשנינו ונתחיל לרוץ פעמיים בשבוע ולהרזות לפחות 5 קילו עד מרץ.
אמרתי שצריך פרס גדול בשביל לעמוד בזה, ושאלתי מה יהיה הפרס.
הוא חייך אלי וענה "הרבה סקס" (-:
למרות כל הטוב הזה, סקס עדיין אין. אבל באמת שמרגישה יותר טוב ומשוחררת מיום חמישי כשהבנתי שבאמת עלי לשחרר את העקשנות שלי לסקס.
מה גם שהבנתי שהאורגזמות הכי טובות שלי הם עם עצמי, אז מה אני כזו נתלת ומתקרבנת? ולמה כל כך צריכה את האישור שאני אהובה ומושכת?
אולי באמת הגיע הזמן לתת אותו לעצמי. ככה ביג טיים. ובהמשך, בתקווה שאזכה לסקס גם עם בעלי.

היתה לי מחשבה כזו הסופ"ש שאם בעזרת השם המגמה תמשך ונמשיך להתקרב ולהיות חברים טובים, שצוחקים ומבלים יחד, ועם אוירה טובה בבית בלי צעקות וכעסים,
גם אם לא יהיה סקס סדיר, אלא רק פעם בחודשיים שלושה כמו עכשיו, אני מוכנה להתפשר ולהישאר בתוך הזוגיות הזו ולהביא עוד ילד.

לעניין הדיון שהתפתח פה בהעדרי,
אם היה אוהב את עצמו, אני חושבת שהיה עוזב אותך מזמן.
כפי שמשתקף לי כרגע הם ביחד כי כל אחד מהם לא אוהב את עצמו ולכן הם ביחד.
הייתי שם, מאיפה החוצפה שלך לקבוע זאת בנחרצות מבלי שאת מכירה אותנו בכלל?????
כזה בולשיט לא שמעתי כבר זמן רב, תסלחי לי על הבוטות.
אני מסכימה איתך שבעלי חי בפחד וקשה לו מאוד לאהוב את עצמו בחלק מהזמן, כמו רבים אחרים שאני מכירה.
לגבי, אני בהחלט מאוד אוהבת את עצמי (אני בתקופה של אהבה עצמית הכי גדולה מאז ילדותי), כך שהתיאוריה שלך לא ממש נכונה שאנו ביחד כי אנחנו לא אוהבים את עצמנו... ואני אוהבת מאוד גם את המשפחה שלנו ולכן אני לא מוותרת כל כך בקלות, למרות שיש רגעים שהייתי קרובה לזה מתוך יאוש.
לגביו, הוא אוהב אותי, אני יודעת את זה בודאות.
זה שיש לנו קשיי תקשורת ובעיות לא הופך אותנו ללא אוהבים אחד את השניה. וגם אם ניפרד תמיד נמשיך לאהוב בצורה מסוימת.
יש רגעים שהכעס והתסכול מאפילים על האהבה, זה נכון, אבל שנינו כאן גם כי יש עדיין אהבה, גם אם אנו קצת נוטים לשכוח את זה, זה קיים.

מציעה לך לא להיות כל כך נחרצת ושיפוטית, למרות שמעריכה את האיכפתיות והזמן שלך לתרום מניסיונך לדיון.
בכל זאת, לא ענית לשאלות הקונקרטיות שלי, התשובות שלך יעזרו לי יותר מפרשנות דמגוגית רחוקה מהמציאות:

_לצערי, אם זה יקרה, אם הוא יעתר לדרישות שלך את רק תגבירי את הפחד שלו ממך
רק תגרמי לזה שהוא יהיה עוד פחות גברי, פחות אוהב, פחות אבהי....
הייתי שם? תסבירי בבקשה....למה את חושבת ככה?
אבל כשהבנתי למה זה קורה, ודיברתי איתו.... הבעיה נפתרה.
בא לך לשתף? מה הבנת, מה היתה הבעיה וכיצד היא נפתרה?_

_הבנתי שיש לי כלפיו וכלפי עצמי קשת רחבה של רגשות ותחושות שאת כולן אני יכולה להצדיק במעשיו.
החל משנאה ובוז תהומי ועד אהבה בוערת. וכל שנותר לי הוא לבחור._
עם זה אני מאוד מזדהה ומסכימה איתך.
בוחרת לאהוב אותו ולשמוח מהטוב שכן יש בו כבעל ואב לביתי.

מסובכת אני גאה בך . האים תסכימי להחליף את כינוייך ? על דרך המלך ? ממש מתאים לך. את תראי שיהיה סקס . כשיהיה חו כיף איתך יהיה לו חשק לשכב איתך כי הוא ירגיש חיבור. כל מה שיש לך להגיד לו תגידי בתמציתיות והכי ברור שאפשר. זו השפה שהם מבינים. חשוב מאוד לחזק התנהגות רצויה . גם זאת שפה שהם מבינים. היה שבוע תענוג אני ממש שמחה לראות אותך במצב רוח טוב ושאתה שולט בכעס שלך ויודע להתאפק ולא להתפרץ על התינוקת אני ממש אוהבת אותך כשאתה ככה . חיוך חיבוק נשיקה אפילו פינוק מיני בלי לצפות לפינוק חזרה. אני לא אומרת לך מה לעשות. רק מספרת לך מה עבד אצלנו. את מהממת תמשיכי ככה . לבנות את הגבר שלך.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ממרום גילי וניסיוני, מסכימה עם כל מילה של הייתי שם ...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מסובכת אני גאה בך . האים תסכימי להחליף את כינוייך ?
תודה צעירה חכמה (-:
וזה אחלה רעיון להחליף את השם. מתלבטת לאיזה שם. אולי שלמה ואהובה?

את תראי שיהיה סקס
אמן

בינתיים יש סקס עם עצמי, היו לי שתי גמירות חזקות מאוד אתמול בלילה, כשהוא לצידי בפלאפון, אפילו לא מבחין...

כל מה שיש לך להגיד לו תגידי בתמציתיות והכי ברור שאפשר. זו השפה שהם מבינים.
אכן עובדת על זה. וזה לא פשוט למנתחת על שכמוני... אבל הוא עם סגנון תקשורת של משימתי, לכן עלי לקצר כדי שיבין אותי.

היה שבוע תענוג אני ממש שמחה לראות אותך במצב רוח טוב ושאתה שולט בכעס שלך ויודע להתאפק ולא להתפרץ על התינוקת אני ממש אוהבת אותך כשאתה ככה
מאמצת, אכתוב לו תיכף.

את מהממת תמשיכי ככה . לבנות את הגבר שלך.
מתוקה שאת. תודה

פלוני אלמונית יקרה, אם את כל כך מסכימה עם היית שם אולי את תוכלי לענות על השאלות ששאלתי אותה?

לדעתי, ברור שמה שכתבה הייתי פה זה מחריד. זה מין תוקפנות מלווה בשוביניזם מהסוג הישן והגרוע.
יש את הספרים הדתיים האלה שאומרים לאישה איך לקבל בעלה כמלך הבית. משהו כזה.

במילים אחרות, הייתי כותבת בדיוק כמו שלמה ואהובה (מסובכת לשעבר):

_הייתי שם, מאיפה החוצפה שלך לקבוע זאת בנחרצות מבלי שאת מכירה אותנו בכלל?????
כזה בולשיט לא שמעתי כבר זמן רב, תסלחי לי על הבוטות._

אין פה בכלל בעיה של חילוקי דעות, אלא של התנגדות להטפה שוביניסטית.

שלמה שלי יכול להיות שהוא לא שם לב משום שהשתדל מאוד לא לשים לב. ככה היה אצלנו, המיניות החזקה שלי הלחיצה אותו וגרמה לו עוד יותר להסתגר. לקוראות ולעוקבות אני לא דתיה ולא שוביניסטית אבל אני משתדלת לקבל את הגבר בבית כמלך לא בגלל מה שיש לו בין הרגליים אלא בגלל מה שיש לו בין האוזניים . לא בגלל שאני כנועה אלא בגלל שאני מאמינה שגבר שהאישה שלו מכבדת אותו כאדם וכשותף שווה בחיים המשותפים שלהם יעשה הכול על מנת לגרום לאישה שלו להרגיש כמו מלכה. כמובן שלא מדובר פה על מקרים חריגים של מנייאקים/ פגועים נפשית/ אומללים שכשמקבלים יחס של מלך נותנים יחס של שפחה. כשלי היה משבר עמוק בנישואין הטיפים של הרבניות היו לי לעזר רב.

ראשית, אני מצטערת באמת אם מישהי נפגעה. זו לא המטרה שלי - סליחה.

שנית, אני רוצה להאיר את המצב מהזווית שלי בעזרת דוגמה.
הרי כולנו בני אדם דומים ולכולנו קורים כל הזמן אותם הדברים.
לשם דוגמה, בכל חמש דקות למשל יש אדם שמקבל התקף לב במדינת ישראל.
בשבילו, עולמו מתהפך בדקה. משפחתו נזעקת והוא חושב שקרס עליו עולמו.
בשביל אלו שמטפלים בו זה רק עוד מקרה....
היה להם כזה בבוקר ועוד שעתיים יגיע עוד אחד.
קשה לו להבין את האדישות שלהם....

גם בעיות בזוגיות, הן אותו דבר. זה כמו התקף לב שפתאום מגיע.
בכל רגע נתון יש הרבה זוגות שמשהו בקשר שלהם מפסיק לעבוד.
כאן אין אמבולנסים ורופאים אלא מטפלים, יועצים וכדומה.
כמו בהתקף הלב, הם רק חלק מסטטיסטיקה.
עבורם, העולם הבטוח שגרו בו קרס.

כמו בהתקף לב, בהנחה שזה כבר קרה, יש שלושה דברים שצריך להבין.

שזה קורה. אף אחד לא אשם וחיפוש אשם לא יחזיר את הגלגל אחורה.
שעכשיו מחכה לנו פרק חדש ואחר בחיים - שיכול להיות יותר טוב.
שאם רוצים שהוא יהיה יותר טוב, כדאי מאד ללמוד מניסיונם של מאות האלפים שהיו שם לפניך.

אז יקרה ואהובה.
הייתי שם לפניך.
לא כי אני חכמה יותר - אלא פשוט כי אני כנראה מבוגרת ממך.
למדתי איך חיים אחרי התקף לב זוגי שכזה.

אני יכולה להגיד לך שכמו שהתקף הלב יכול לעורר מודעות לגוף שלי, לפעילות גופנית ולאוכל
התקף הלב הזוגי יכול לעורר מודעות לזוגיות. ושבעצם, הטראומה הזאת הייתה טובה.

הנישואים שלי, בעקבות הארוע הזה, שדומה למה שאת עברת, הפכו להרבה יותר טובים
הרבה יותר אהבה, הרבה יותר קבלה, הרבה יותר סקס ושמחה.

לנו זה עשה טוב ואני מאחלת גם לך שזה יעשה טוב לך.
קרה לכם דבר טוב. אל תהייה עסוקה במה שקרה אלא בהזדמנות שנוצרה לעשות לכם יותר טוב.
והסקס יגיע. ואם הזמן הוא רק ישתפר. זה תלוי בך, וזה אפשרי תאמיני לי.

הייתי שם,
האם את רוצה לתת דוגמאות ספציפיות להתנהגות שאת שינית?

הייתי שם תודה רבה על מה שכתבת.
ניסחת מאוד יפה ואני מאוד מתחברת להשוואה שעשית להתקף לב.
אחלה רעיון לקרוא למצב התקף לב זוגי (-:

_שזה קורה. אף אחד לא אשם וחיפוש אשם לא יחזיר את הגלגל אחורה.
שעכשיו מחכה לנו פרק חדש ואחר בחיים - שיכול להיות יותר טוב.
שאם רוצים שהוא יהיה יותר טוב, כדאי מאד ללמוד מניסיונם של מאות האלפים שהיו שם לפניך._
אחלה גישה, מאמצת. בכלל, להתמקד בלקחת אחריות לשינוי במקום להאשים (אותו או את עצמי).

_קרה לכם דבר טוב. אל תהייה עסוקה במה שקרה אלא בהזדמנות שנוצרה לעשות לכם יותר טוב.
והסקס יגיע. ואם הזמן הוא רק ישתפר. זה תלוי בך, וזה אפשרי תאמיני לי._
אנא שתפי קצת יותר, מה עברתם, מה הבנת, מה שינית בעצמך, איך המצב השתפר?
את נותנת לי תקוה ואופק לשינוי חיובי.
יום נפלא

היו לי שתי גמירות חזקות מאוד אתמול בלילה, כשהוא לצידי בפלאפון, אפילו לא מבחי

?:-(

היו לי שתי גמירות חזקות מאוד אתמול בלילה, כשהוא לצידי בפלאפון, אפילו לא מבחי
אולי רק נדמה לך שהוא לא הרגיש..
לפעמים זה נורא מאיים או מביך או נותן תחושה של בושה..
זה מה שעולה לי

כשהבנתי שבאמת עלי לשחרר את העקשנות שלי לסקס.

זאת לא עקשנות כלל. זה צורך חשוב שלך.

הדף הזה לוקח כיוון די מפחיד: התייחסות אל הגבר כאל דבר שיש להסכין עם כל התנהגות שלו, כנטול אחריות לחלוטין על מעשיו, ככזה שצריך לבנות אותו ולעשות עליו מניפולציות כדי שירגיש גבר. כך כל חיי האישה מכוונים לצרכיו העדינים, כדי שחס וחלילה לא תתמקד בצרכים שלה או שתרצה שייקח אחריות על מה שהוא עושה. אם האישה צריכה משהו, היא צריכה להשיג את זה בדרך עקיפה תוך כדי שהיא נוהגת עם הגבר בניגוד לכל אינסטינקט ודחף שלה.
לא פלא שהרבניות מייעצות כך. הן שייכות לקבוצה חשוכה ושוביניסטית שמרוממת את הגבר ולא מרשה לאישה לשבת באמצע בית הכנסת, לעלות לתורה חס וחלילה (או לגעת בספר תורה), לקרוא קדיש או לשיר בציבור רחמנא ליצלן.
חושך ודכאנות

.

ההצעה לתת מרחב לגבר כשאפשר, לפנות באופן חיובי, להדגיש את החיוביות, לבנות תקשורת בונה ולהבין תקשורת גברית היא דבר אחד. אני בעצמי מיישמת אותה (וראה זה פלא, אני עדיין לא מוותרת על הצגה ברורה של הרצונות שלי ועל הצורך שהגבר ייקח אחריות על מעשיו וינסה לתקשר איתי גם בשפתי הנשית. אני עושה את כל זה עם הרבה מאוד כבוד לבן הזוג והרבה אהבה והומור והנאה מההבדלים בין גברים ונשים. אבל לא מסמרטטת את עצמי).

ההצגה של כל התנהגות אטומה וקרה ולא אוהבת של הגבר כנתונה בידי האישה כאילו היא לא בנתה אותו וכאילו אין לו שום אחריות על כך שבוחר בפורנו על אינטימיות עם אשתו היא כבר דבר אחר לגמרי.

קוראת
_מחליטה כותבת:
מה שהכי קשה בכל הסיפור הזה שהוא לא באמת אוהב ולא באמת אכפת לו ממני כי אם כן, היה מקריב את סודו ולו כדי להציל אותי מעצמי.
ותשובתו של תודות היא שזו זווית להתבונן דרכך אך:
אין הדבר נכון.
האיש אוהב אותך ואת העדפתו הראשונה, וטוב שתדעי את זה כי זה המצב.
איני מגנה את התפיסה ומעריכה את השקעתו של תודות. אבל מנסה להראות את המחיר האפשרי שלה: חיזוק התחושה של אי הביטחון בדעותיה של מחליטה עצמה--מה שאפיין אותה לאורך רוב הנישואין. ערעור על טענותיה של מחליטה לדעתי עלול לקחת חלק בהשתהות הארוכה שלה ביחסים מתעתעים מתוך תקווה שהם ישתנו כשהם לא ממש._
נו, ומסתבר שתודות צדק. שהוא באמת אוהב אותה - למרות דעתך.
אבל מה שיפה בכל זה שאת עצמך עושה אותו דבר - וכשאת עושה את זה - זה בסדר.
_כשהבנתי שבאמת עלי לשחרר את העקשנות שלי לסקס.
זאת לא עקשנות כלל. זה צורך חשוב שלך._

אני בעצמי מיישמת אותה
וזה ההכשר. אם את מיישמת - אז זה בטוח בסדר.
לא הייתי כותבת לך את זה אם לא היית ממהרת כל כך להציע למחוק דברים של מישהי כי את לא מסכימה לדעותיה לכנות אותה טרול ולירות לכל הכוונים בכל פעם שיש דעה אחרת.

אין לך כבוד לאחרים, אין לך סובלנות לדעות אחרות וזה קצת נמאס.
זהו, שחררתי.

פלוני, אני מאמין שקוראת חושבת (והיא תתקן אותי אם אני טועה), וכך גם אני, שמה שקורה עם מסובכת הוא בדיוק הבלבול המסוכן והעיוות ממנו היא מזהירה.

"בינתיים יש סקס עם עצמי, היו לי שתי גמירות חזקות מאוד אתמול בלילה, כשהוא לצידי בפלאפון, אפילו לא מבחין..." - ואת זה היא כותבת כ - "שלמה ואהובה"

WTF ???

פלוני, אני מאמין שמחליטה חושבת (והיא תתקן אותי אם אני טועה), וכך גם אני, שמה שקורה עם מחליטה הוא בדיוק הבלבול המסוכן והעיוות ממנו היא מזהירה.
אז כדאי לך לקרוא בדף החדש שלה נשית שלי מה התרחש מאז בחייה - ואיך היא גילתה שלא היו דברים מעולם ושלא נכון שהוא לא אוהב אותה.

"בינתיים יש סקס עם עצמי, היו לי שתי גמירות חזקות מאוד אתמול בלילה, כשהוא לצידי בפלאפון, אפילו לא מבחין..." - ואת זה היא כותבת כ - "שלמה ואהובה"
שלמה ואהובה היא מסובכת - זאת אשה אחרת זאת לא מחליטה וזה לא קשור למה שכתבתי.

שליחה על ידי ואם* » 29 דצמבר 2014, 13:34

אני מתקוממת על זה ש הדף הזה לוקח כיוון די מפחיד מכיוון אחר.
כל דיבורי ה"לבנות את הגבר שלך"... אם מישהו היה מדבר עליי כעל אדם/בת זוג/אמא או מה שלא יהיה שיש לבנות אותה, הייתי מתפלצת.
אף אחד לא צריך לבנות אותי, אני בנויה ומוגמרת, תודה.
צריך להכיר אותי, להכיר בי ובצרכיי, לאהוב אותי, לתקשר איתי, להתפשר איתי לפעמים - אבל לבנות אותי?!
ולא, זו לא רק טרמינולוגיה. זה מבטא בדיוק את חוסר ההכרה ההדדי, ההרסני, שיכול להרוס זוגיות טובה.
וכן, אני מסכימה שזה מתאים לעולם מושגים של חושך ודכאנות שבו אנשים לא רואים אנשים אחרים כסובייקטים בעלי ערך עצמי, אלא כאובייקטים הניתנים לעיצוב

קוראת יקרה.
הקל ביותר מבחינתי הוא להתעלם ממך אחרי מה שכתבת עלי.
בכל זאת אכתוב לך מה שאני רואה ויכול להיות (מאד?) שאני טועה....

הציטוט הבא הוא רק סמן אחד לתפיסת העולם שאני חושבת שאת נמצאת בה. תפיסה של פחד
הדף הזה לוקח כיוון די מפחיד:

דף לא יכול להיות מפחיד. הוא נמצא אי שם במרחב הוירטואלי ולא יכול לעשות לך כלום.
ואם כתובים כאן דברים שלא נראים לך נכונים, מסוכנים, מאיימים הרי את חופשיה לעשות מה שבא לך.
אין אחד בדף הזה שיכול לכפות עליך או על אחרות לעשות משהו שלא נראה לה.

תמצית החיים בעיני היא ללמוד וללמד. ללמוד מניסיונם של אחרים וללמד אחרים מניסיונך.
את לא חייבת להקשיב, לא חייבת ללמוד - רק אם את רוצה (כמו בסקס)

וביחס לעניין. תחשבי על זה שאין לך ויכוח איתי אלא עם המציאות.
הוא לא חושב כמוך ואין דרך לכפות את זה עליו.

דף לא יכול להיות מפחיד. הוא נמצא אי שם במרחב הוירטואלי ולא יכול לעשות לך כלום.

שוב הדמגוגיה שלך. את מיישמת אחת לאחת את הטרמינולוגיה הדכאנית. הטפות מהסוג השוביניסטי שלך עובדות באמצעות עיתונים, פרסומות, פמפלפטים, הרצאות וגם אתרי אינטרנט. הן עובדות מצוין. ואכן נשים רבות מתקשות לצאת ממצב דכאני ואפילו קוראות לנשים אחרות להיכנס אליו. אגב הן עובדות על כל סוגים שונים של אוכלוסיות מדוכאות, לא רק נשים, פשוט ההטפה של הייתי שם נוגעת לנשים.

ולכן גם האמירה הזאת דמגוגית:

אין אחד בדף הזה שיכול לכפות עליך או על אחרות לעשות משהו שלא נראה לה.

זהו התחכום של הדיכוי: ההצגה כאילו כל אחד ואחת הם חופשיים ולא רגישים להטפות ולתעמולות מסוגים דכאניים. הרי הרבניות שמייעצות לבנות את הגבר ולא לבקש ממנו דבר הן בדיוק השופרות לתעמולה השוביניסטית. ואכן דורות של נשים וגברים השתמשו בזה ונכנעו לזה.

שלמה ואהובה היא מסובכת - זאת אשה אחרת זאת לא מחליטה וזה לא קשור למה שכתבתי.
תודה על ההבהרה (-: אכן זו אני מסובכת לשעבר.

ובקשר לזה שלא שם לב, עבדתי קשה כדי שלא ירגיש חחח...
זה דווקא אחלה תרגול של שליטה, אפילו די התלהבתי שאני מסוגלת לעשות את זה בלי "להתפס".
בעבר, לפני כמה שנים בודדות יכלתי לגמור רק על הבטן ועל ידי הזזת כל המיטה בדרך,
בשנים האחרונות למדתי לגמור גם בעמידה, ישיבה, על הגב, פעמיים בודדות בהחדרת אצבע לנקודת הג'י (עד אז הייתי בטוחה שזו אגדה אורבנית שיש נקודה כזו).
קצת משעשע אותי איזה בלאגן המשפט התמים שלי גרם פה....

ולקרואת ולכל הדואגות שהדף תופס כיוון של הסמרטת האישה,
מבינה איך זה יכול להתפרש כך על ידכם, סביר להניח שגם אני (פמיניסטית בכל רמחי איברי, שנלחמת על שוויון לנשים בכל הזדמנות אפשרית) הייתי מגיבה כך בעבר.
אבל דברים שרואים משם מסתבר שלא רואים מכאן...
והחוכמה והיופי שאשפר לקחת את הטוב מכל גישה ולהנות מכל העולמות.
פעם גם אני הייתי מאוד נחרצת, דעתנית, עקשנית ועדיין אני נופלת למקומות הללו לא פעם, גם בזוגיות שלי.
היום אני מבינה שאין אמת אחת ומה שמתאים לי היום לא יתאים בהכרח למחר כך שברור שלא בהכרח יתאים למישהי אחרת מה שמתאים לי.

אני חושבת שמה שחשוב ביותר זה להכיר בצרכים שלי, הרגשיים, המיניים.
שנית, ללמוד לתקשר נכון מול הצד השני כדי ליצור שיתוף פעולה.
להתחפר בדעה של "מגיע לי" "אני צודקת" "אני אומללה בגללו" - לא מקדמת אותי לשום מקום חיובי.
לכן אני בוחרת להרפות, לשחרר, לתת לעצמי מה שאני מחפשת ומכאן להתחיל להמשיך לבנות מחדש את הקשר איתו.
אני בהחלט חושבת שתודות צודק בזה, שהכי חשוב להיות קודם כל מאושרת בזכות עצמי ולשאוף להיות חברה טובה של בעלי.
בתקווה שנצליח להתקדם משם גם לעבר יחסים אינטימים וסקס ממלא.
ואם לא, תמיד יש לי את הבחירה לקום וללכת, אחרי שבאמת ניסיתי הכול, וברוח טובה, לא ממקום קורבני של הוא אשם בחוסר אושר שלי.
לא. זה לא יוביל לשום מקום חיובי. בכל מקרה הוא שותפי למסע החיים מתוקף היותו אב לביתי המדהימה.
כך שבכל מקרה זו לא היתה טעות להתחתן אתו , כי בלי זה לא היתה נולדת הילדה האהובה שלי שלימדה ומלמדת אותי את השיעורים הכי גדולים בחיים ובאהבת חינם.
ומכאן והלאה - הכול יכול לקרות.
למרבה ההפתעה מסתבר שאפשר להיות מאושרת גם בתקופה ללא סקס עם הבעל.
עכשיו, זה עדין, אני לא אומרת פה שאני מוותרת על סקס בשארית חיי. ממש לא.
אני מתפשרת ומוותרת כרגע על סקס, כדי להרוויח משהו אחר, חשוב הרבה יותר.
שלמות פנימית, בניית קשר מחודש עם בעלי ואב ילדתי (שחשוב בכל מקרה, גם אם נישאר יחד וגם אם לא).
ובינתיים לא מתפשרת על הצרכים המינים שלי כי ממלא אותם יופי עם עצמי.

תודה רבה לכל הקולות המגוונים פה באתר, כולם חשובים וקיימים גם בתוכי ועוזרים לי למצוא את איזוני הפנימי.

אז כדאי לך לקרוא בדף החדש שלה נשית שלי מה התרחש מאז בחייה - ואיך היא גילתה שלא היו דברים מעולם ושלא נכון שהוא לא אוהב אותה.

אנא קרא שוב וראה אם ההתנהגות שלו אוהבת. ממש לא ובכמה שנים של סבל מדובר.

"קוראת". כל מילה

. גם לי התהפכה הבטן

כן, אני מסכימה שזה מתאים לעולם מושגים של חושך ודכאנות שבו אנשים לא רואים אנשים אחרים כסובייקטים בעלי ערך עצמי, אלא כאובייקטים הניתנים לעיצוב
מסכימה גם עם הכיוון של "ואם"

גם לי מתהפכת הבטן מאמירות כמו
_בר מדהים, חכם, שמח וסקסי כמו שאני וצעירה חכמה יצרנו לעצמנו או או גבר שבורח ממך, צועק על הילדה וצופה בפורנו?
את יכולה לשנות את זה החל מהרגע הזה. זה רק בידיים שלך._
או מהשוואות של הגבר לעובר. סליחה.

הטקסט של בארי לונג הוא ביטוי של פחד מהפמיניזם שכולל הכללות מבחילות על גברים ושנאת נשים. שימו לב איך הוא מתאר את הגברים והנשים.

_הגבר בימינו אינו מסוגל להיות חופשי.

הוא משתוקק לאהוב אישה אחרת וחושש מהאישה שאיתו.
הוא חרד ממה שהיא תטיח בו או תעשה לו, ולכן הוא פורק בסתר את הסקסואליות שלו באוננות, פנטזיות מיניות או סיפורים מהצד.

לאהוב אותה מבלי להתכופף מול הקנאה והרכושנות,
מול הרעיונות האנוכיים שלה אודות האהבה בין גבר ואישה.

למעשה היא כבר מזמן הפסיקה להיות אישה, היא הפכה לאוסף של רשמים אישיים על אהבה שאינם אלא ההיפך הגמור מאהבה

לכן היא רוצה אותו אך ורק לעצמה - כדי לרפא את הפצעים, את הלב החבול שנשבר פעם אחר פעם_

אף אחד לא צריך לבנות אותי , אני בנויה ומוגמרת . תודה.
אני לא בנויה ומוגמרת. אני תמיד שואפת להתפתח ולגדול ולהיבנות . ובאמצעות מי? הסובבים אותי , בן הזוג שלי, בואי, ילדי, הקרובים לי והרחוקים ממני. אני חושבת שבין בני זוג קיים חיבור רוחני וכשם שאני רוצה להתפתח כך גם בן זוגי. וכיצד יתפתח? גם באמצעותי. נכון שלגבר אחריות על מעשיו. אין ויכוח. המטרה שלי היא לא להוכיח את צדקתי ולהעמידו על טעויותיו ולעמת אותו עם כישלונותיו ולהטיח בו את חסרונותיו . המטרה שלי היא להביא את שנינו למקום טוב יותר . כאנשים נפרדים וכשותפים .

אני לא בנויה ומוגמרת. אני תמיד שואפת להתפתח ולגדול ולהיבנות . ובאמצעות מי? הסובבים אותי , בן הזוג שלי, בואי, ילדי, הקרובים לי והרחוקים ממני. אני חושבת שבין בני זוג קיים חיבור רוחני וכשם שאני רוצה להתפתח כך גם בן זוגי. וכיצד יתפתח? גם באמצעותי. נכון שלגבר אחריות על מעשיו. אין ויכוח. המטרה שלי היא לא להוכיח את צדקתי ולהעמידו על טעויותיו ולעמת אותו עם כישלונותיו ולהטיח בו את חסרונותיו . המטרה שלי היא להביא את שנינו למקום טוב יותר . כאנשים נפרדים וכשותפים .
מסכימה עם כל מילה.

_דף לא יכול להיות מפחיד. הוא נמצא אי שם במרחב הוירטואלי ולא יכול לעשות לך כלום.
שוב הדמגוגיה שלך. את מיישמת אחת לאחת את הטרמינולוגיה הדכאנית. הטפות מהסוג השוביניסטי שלך עובדות באמצעות עיתונים, פרסומות, פמפלפטים, הרצאות וגם אתרי אינטרנט. הן עובדות מצוין. ואכן נשים רבות מתקשות לצאת ממצב דכאני ואפילו קוראות לנשים אחרות להיכנס אליו. אגב הן עובדות על כל סוגים שונים של אוכלוסיות מדוכאות, לא רק נשים, פשוט ההטפה של הייתי שם נוגעת לנשים.

ולכן גם האמירה הזאת דמגוגית:

אין אחד בדף הזה שיכול לכפות עליך או על אחרות לעשות משהו שלא נראה לה.

זהו התחכום של הדיכוי: ההצגה כאילו כל אחד ואחת הם חופשיים ולא רגישים להטפות ולתעמולות מסוגים דכאניים. הרי הרבניות שמייעצות לבנות את הגבר ולא לבקש ממנו דבר הן בדיוק השופרות לתעמולה השוביניסטית. ואכן דורות של נשים וגברים השתמשו בזה ונכנעו לזה_

זו את שמדכאת. את מדכאת כל אפשרות למצוא הבראה.
למה? כי את לא הבראת? כי את חושבת שמה שמתאים לך זה תופס לגבי כולם.
את יודעת רק להצביע על הרע, על מה שלא בסדר, למה כדאי לעזוב, ככה בלי בעיות לפרק משפחה - מזל שלדף אין שום יכולת באמת להפחיד אלא רק את מי שמפחד מראש. כל ההשלכה הזו ישר למגדרים, את מייצגת את הנשים כולם ואין שום דרך אחרת להסתכל על הדברים.
אצלך זו לא דמגוגיה - זו אלימות ממש.

עוקבת
_אז כדאי לך לקרוא בדף החדש שלה נשית שלי מה התרחש מאז בחייה - ואיך היא גילתה שלא היו דברים מעולם ושלא נכון שהוא לא אוהב אותה.
אנא קרא שוב וראה אם ההתנהגות שלו אוהבת. ממש לא ובכמה שנים של סבל מדובר._
קודם כל אני אשה וזה רק מראה שאת לא קוראת באמת לעומק אלא רק את מה שמתאים לך ומה את חושבת שאני לא קראתי הכל? זה לא קשור למה שאמרתי - מה שאמרתי זה שלקוראת מותר לעשות לפי ההתנהגות שלה מה שהיא פוסלת בדמגוגיה רעשנית ומיותרת אצל אחרים, זה לא רק לתודות זו כל ההתנהגות שלה.

שליחה על ידי ואם* » 29 דצמבר 2014, 15:54

אני לא בנויה ומוגמרת. אני תמיד שואפת להתפתח ולגדול ולהיבנות .
יש הבדל בין להיבנות ולהתפתח, גם בעזרתם של אחרים,
לבין לתת למישהו אחר לבנות אותך כראות עיניו ולפיו הבנתו וצרכיו.
הבדל תהומי

פלוני,
מה שאת כותבת רק מוכיח את מה שקוראת אומרת על הדיכוי.
שימי לב שאת תוקפת אותה באופן אישי, בצורה ממש לא יפה, בעוד שהיא כתבה דעות שבכלל לא התייחסת אליהן.
_ו את שמדכאת. את מדכאת כל אפשרות למצוא הבראה.
למה? כי את לא הבראת? כי את חושבת שמה שמתאים לך זה תופס לגבי כולם._
זאת רק דוגמה להתקפה די מרושעת על מה שאת מניחה בקשר לחיים האישיים של קוראת.

נכון שלגבר אחריות על מעשיו. אין ויכוח. המטרה שלי היא לא להוכיח את צדקתי ולהעמידו על טעויותיו ולעמת אותו עם כישלונותיו ולהטיח בו את חסרונותיו . המטרה שלי היא להביא את שנינו למקום טוב יותר . כאנשים נפרדים וכשותפים .
צעירה חכמה, מה שאת כותבת שונה בתכלית השינוי ממה ש"הייתי פה" כותבת על נשים. כמו למשל,

_מול הרעיונות האנוכיים שלה אודות האהבה בין גבר ואישה.

למעשה היא כבר מזמן הפסיקה להיות אישה, היא הפכה לאוסף של רשמים אישיים על אהבה שאינם אלא ההיפך הגמור מאהבה

לכן היא רוצה אותו אך ורק לעצמה -_
הוא גם קובע מה זה אישה. גם קובע שהיא הפסיקה להיות אישה. גם קובע כמה האישה מפחידה והגבר בעצם לא רוצה אותה. גם קובע שהיא כנראה סתומה כי היא לא מבינה בכלל מה זאת אהבה. גם קובע שהיא אנוכית כי היא רוצה את הגבר רק לעצמה.
שנאת נשים. לא יעזור כלום.
ואת זה מביאה "הייתי פה" כחיזוק לדבריה שהגבר לא אחראי על זה שהוא צועק על הילדה ורואה פורנו במקום לשכב עם אישתו.

קודם כל אני אשה וזה רק מראה שאת לא קוראת באמת לעומק אלא רק את מה שמתאים לך

גם בנוגע להתקפה עלי. עברתי שוב על מה שכתבת וחוץ מניק שמשמעותו זכרית, לא השתמשת בביטויים בהטיה נקבית.

אצל הייתי פה ובעלות הדעות הדומות לה הגבר הוא איזה סוג של אימבציל שאין לו אחריות מכל מין וסוג להתנהגותו ולמעשיו ...

שליחה על ידי ואם* » 29 דצמבר 2014, 17:17

דף לא יכול להיות מפחיד. הוא נמצא אי שם במרחב הוירטואלי ולא יכול לעשות לך כלום.
ההתכחשות לכך שלמילים (ועוד בצורת עצות) יש כוח רב היא מתמיהה מאוד בעיניי.
את באמת לא מאמינה שלמילים יש כוח?
ההיסטוריה מוכיחה ההפך

הדיון כאן מעניין מאוד מכיוון שאני מוצאת דברי טעם בכל מה שנכתב, למרות שיש פה דיעות מנוגדות. אני לא יודעת למה, אבל אולי דרך הכתיבה אבהיר את עצמי (לעצמי ולכן).
ההכללות שיש כאן לגבי גברים ונשים מקוממות את האשה שגדלה לעולם משוחרר ושיוויוני (כמו רובנו) ומצד שני, יש בהן הרבה חוכמה שמגיעה מתוך ניסיון רב ומצטבר...
הייתי שם ו צעירה חכמה הגיעו למצב טוב מאוד בזוגיות שלהן אחרי תקופה אפלה. הן הצליחו מאוד במקרה האישי שלהן ואי אפשר להתווכח עם הצלחה.
קוראת לעומתן אבל דווקא בדומה להן, גם היא עברה מהפך בזוגיות, אבל דרך פרידה והתאהבות בבן זוג חדש ושונה. מישהו שהיא לא צריכה להתפתל כדי לתקשר איתו בצורה חברית, לקבל ממנו אהבה וחום. זה הישג גדול מאוד כי ללא תהליך פנימי מין הסתם נדבקים שוב לאותו הטיפוס.

עם זאת, מה יקרה למשל אם בן הזוג של קוראת, חלילה יעבור משבר נוראי שימשך כמה שנים. (קוראת, סליחה מראש אבל זה רק סיפור קצר לשם המחשה).
באותה שנה- גם מישהו קרוב אליו ילך לעולמו, הוא יפוטר מהעבודה ולא יצליח למצוא עבודה חדשה בגלל משבר עולמי בתחום עיסוקו +גילו המתקדם ובנוסף, קוראת תקודם במקום עבודתה ותשהה שעות ארוכות מחוץ לביתה. היא גם תחשוב שזה מאוד נחוץ לאור המצב הכלכלי.
זה רק לתקופה קצרה היא תרגיע את עצמה, אבל בלי שתרגיש זה ימשך 3 שנים. אחרי שנה, היא התחילה להרגיש קצת מזלזלת בבן זוגה ומתנהגת מידי פעם ברודנות כלפיו ובעליונות. הוא העלה במשקל ופתאום נראה דומה לאביו באופן מפחיד.
בהתחלה הוא קיבל בהכנעה את רודנותה כי הרגיש מאוד אשם על כך שהיא נאלצת לעבוד כל כך הרבה וזה גרם לה לזלזל בו אף יותר בתוך תוכה. היא הרגישה שהיא פוגעת בו ומחלישה אותו והפסיקה להעיר לו, אך מבטיה שידרו לו את מצוקתה. לאחר כמה זמן החל להגיב בעצבנות על כל הערה קטנה מצידה. להיעלב מכל רמז שחשד בו שמכוון לרמוס אותו עוד יותר. הוא החל להתכנס בתוך עצמו ולבלות ימים מול המחשב, אפילו לתוך הלילה. היא הרגישה כל כך צודקת. כמה היא עושה ועובדת קשה, מתאפקת שלא להעיר לו והוא- מתנהג כמו שייח ערבי. מזלזל בה בכל הזדמנות, לא מראה יותר חיבה ואהבה כמו פעם.....נעשה רודן לא קטן. (זוכרים את פיוטי תודות על הרודן- קורבן?)

הבנתם מה קרה פה? הנה לכם זוג שיצא מאיזון לחלוטין!!! קוראת, כמו שלמדתי להכיר אותך את צוחקת עכשיו ולא כועסת...נכון?
מה עושים עכשיו? מי צודק? הוא מתנהג כמו הגברים הטיפוסיים האלו שכולנו שונאות. אי אפשר לתקשר איתו, הוא כמעט ולא עונה, לא מדבר, כועס...
קוראת עייפה כבר מלהוכיח לו כמה היא צודקת והוא טועה. פשוט אין עם מי לדבר יותר.
איפה הגבר ההוא שידעה והכירה כל כך טוב, לאן הוא נעלם?

הגעתי למסקנה עם עצמי שהמשפט "היה חכם ולא צודק" צריך להיתלות ווירטואלית מעל כל מערכת יחסים, גם בין עמים.
תמיד יש צד יותר חכם, רגיש לזולת, צד מודע יותר, צד ש"עובד" יותר על הבנה עמוקה ויש מצב שזה גם הצד שנינוח לו יותר מבחינה פיזית ונפשית.

במערכות יחסים במשבר (להבדיל מאלו שלא במשבר שלא מעניינות כרגע), יש הבדל גדול מאוד בין הצד הזה לבין הצד מנגד - שכאילו נתקע, נעצר, מתעקש, הורס את עצמו וסביבתו ולא יודע איך לצאת מזה. זהירות - רבנית מתקרבת במהירות מטורפת לתת כמה עיצות. אשה בונה אשה הורסת היא זורקת והולכת.
מעצבנת זו...אבל רגע, מי שהגה את המשפט השוביניסטי הזה, בטח ראה כמה דברים בחייו, לא?
במקרים שאני מכירה מקרוב של מערכות יחסים במשבר, האשה טרק היא יכולה להציל את המצב. לא תמיד היא מסוגלת, נכון, אבל רק היא יכולה. יכול להיות שזה בגלל שהאשה היא בדרך כלל הצד המודע יותר, זה שחופר תעלות עם חברות, נעזר בספרות מקצועית, הולך לטיפול. כמה גברים כאלו אנחנו מכירות, תכלס?
יש כמה גברים חדשים בסביבה עם המעלות הנ"ל. נכון. אני לא נשואה לאחד מהם וזו עובדה.

במערכת היחסים האישית שלי הרגשתי שאני כמו "הישראלים" ובעלי כמו "הפלשתינאים". ראיתי הרבה נקודות דימיון. בחיי!

אז נכון, יש מי שתאמר- שנים רבות כל כך עברו תחת עולו של הבעל הזה שלך, חבל כל כך! אבל קרו גם כל כך הרבה דברים בשנים האלו!! לא נגעתי כמעט בכל היופי הזה שנוצר ונבנה. סיפרתי רק על הקשיים. לא רציתי לעזוב אותו והוא לא רצה לעזוב אותי. דבקנו זה בזו אולי בזכות הילדים שלנו.
התהליך שעברתי ארוך מאוד. אולי יש כאלו שהיו מדלגות אותו בכמה שנים. אצלנו היה מקרה מורכב מאוד מאוד. שילוב של כמה בעיות קשות מאוד.
קודם ההבנה- שאם הוא לא רוצה אותי זה לא בגלל מה שאני. זה אצלו. רק זה לקח לי עשר שנים

אחר כך להבין שאני לא אשמה. שהמצב שלו זה לא בגללי. עוד חמש שנים.
בחמש שנים האחרונות בהדרגה להפסיק לקחת אחראיות על חייו. להפסיק להדריך אותו עשה ואל תעשה.
להפסיק לבקר אותו, להפסיק לכעוס עליו, להפסיק לצפות ממנו. זה תהליך. איפהשהוא בתהליך הזה מתנתקים מאוד זה מזו. ניתוק רגשי ופיזי עמוק.
למרות זאת...עדיין ביחד, עדיין רגעי קרבה מידי פעם. זה קסם שזה קורה וגם קסם ופלא גדול שהסתפקנו בכל כך מעט. אני חושבת על מה שעברתי ולא מאמינה.
איך עברתי את זה?
זה גורלי. עכשיו הרבה יותר טוב. הנה זה אפשרי. חברה טובה סיפרה לי היום שמצאה אהבה חדשה. זיווג משמים. אמרתי לה שגם אצלי יש אהבה חדשה. עם אותו הגבר. משהו נפתח אצלנו, השתחרר, אבל זה לא ככה סתם. אני משקיעה הרבה מחשבה ביחסים שלנו. מנסה להיות חכמה ולא צודקת.
זו עבודה יום יומית ובחינה יום יומית של מערך הכוחות ביני לבינו. עוד אכתוב על זה כשיהיה לי ברור יותר.

נשית כמה שהתגעגעתי לחוכמת החיים שלך.

הגעתי למסקנה עם עצמי שהמשפט "היה חכם ולא צודק" צריך להיתלות ווירטואלית מעל כל מערכת יחסים, גם בין עמים.
לגריין ממש.

האשה ורק היא יכולה להציל את המצב. לא תמיד היא מסוגלת, נכון, אבל רק היא יכולה. יכול להיות שזה בגלל שהאשה היא בדרך כלל הצד המודע יותר, זה שחופר תעלות עם חברות, נעזר בספרות מקצועית, הולך לטיפול. כמה גברים כאלו אנחנו מכירות, תכלס?
כל כך צודקת, וכך גם טוענים ביהדות ובקבלה ומסבירים שזה בעצם התפקיד של האישה, לבנות רוחנית את הבית והמשפחה, כי היא בדרגה רוחנית יותר גבוהה מהגבר.

אבל קרו גם כל כך הרבה דברים בשנים האלו!! לא נגעתי כמעט בכל היופי הזה שנוצר ונבנה. סיפרתי רק על הקשיים.
נכון, ובגלל שזה לא משתקף פה בדף, מי שקורא מקבל מושג חלקי בלבד על התמונה הגדולה של הזוגיות.
לכן יש להזהר מלשפוט וגם עלינו להזהר כשאנו מציגות בפני אחרים משהו שלילי על הבעלים שלנו, כי זו רק חלק מהתמונה.
יש גם הרבה טוב ולכן לעזוב זה לא הפתרון הנכון ברוב המקרים. בטח לא לפני שעושים תהליך אישי של התחזקות (או במילים דוסיות יותר - עד שנגמר התיקון עם אותו אדם). כי אם לא נמשוך עוד מאותו דבר במערכות יחסים אחרות.

ובקשר לדוגמה שאת נותנת על מה יכול לקרות גם בזוגיות טובה, זה בדיוק מה שחשבתי כל פעם שקוראת כתבה כמה היא במערכת יחסים מושלמת (סליחה קוראת, מקוה שאת לא נעלבת). כי פעם גם אני חשבתי שדפקתי את המערכת והתחתנתי עם הגבר הכי מושלם בעולם ומפותח, ועם השנים, ההורות, המשברים, האכזבות - התפכחתי. אין גבר מושלם.
כמו שאין אישה מושלמת. יש חיים. והתווכחות עם המציאות שלא כך צריך לקרות ולא כך זוג נשוי צריך להיות היא מיותרת.
בכל זוגיות יש עליות וירידות, הרבה פשוט לא משתפים או מודים בפני עצמם ואחרים על הדברים הפחות טובים והבעיות.
ברי המזל הם אלו שיודעים לעבוד על הקשר ולהתאזר בסבלנות עד שדברים יבשילו וישתפרו, כי זוגיות זו רציה למרחקים ארוכים וחבל לזרוק אותה ואת המשפחה לפח בגלל תקופות קשות.
כמובן שאם יש אלימות פיזית או אלימות מילולית מתמשכת אין להשאר ולסבול, ממש לא.
אבל אם יש, ולרוב יש, אהבה ואפשרות לתיקון - כדאי מאוד להילחם על הקשר.
כי בכל קשר, בשלב כלשהוא במהלך החיים יש משברים.
לא רק בזוגיות, גם ביחסי הורים ילדים, בין אחים ואחיות, עם חברות טובות.
אלו החיים.

זו עבודה יום יומית ובחינה יום יומית של מערך הכוחות ביני לבינו.
נשית, בהצלחה, נשמע שאת לגמרי בדרך הנכונה בשבילך.

נשית אשרייך ! התלהבתי לקרוא את דבריך. שלמה שלי אני מחזקת אותך שיהיה לך כוח במסע ולא לוותר גם אם יש מעידות .

עם זאת, מה יקרה למשל אם בן הזוג של קוראת, חלילה יעבור משבר נוראי שימשך כמה שנים.

קודם כול, אני ממש לא צעירה ומאוד מנוסה במשברים, כולל בזוגיות הזאת. אפילו ארוכים. אחד היתרונות בפרק ב' הוא שאנשים באים מאוד מנוסים, וגם פוגשים אנשים שרואים איך הם התמודדו עם משברים קשים של אבל, גירושין, בעיות עם ילדים ועוד. לפעמים פוגשים אנשים באמצע המשבר. וגם בזוגיות הזאת עברנו כמה דברים קשים. אבל עם הרבה כבוד הדדי וחום והערכה הדדית.
אם כבר מותר להיות כנות, אזי אם איני טועה בזוגיות שלך למשל וגם בשל אהובה מסובכת מהתחלה היו בעיות אינטימיות. ממש מהתחלה. אצלי מההתחלה היתה אינטימיות מצוינת במיוחד והרבה מאוד חום.
כלומר, בסיס הקשר הוא מאוד חיובי מכתחילה בלי מאמץ נוראי.

אבל רגע, מי שהגה את המשפט השוביניסטי הזה, בטח ראה כמה דברים בחייו, לא?
נשית, בחיי שביאסת אותי עכשיו. מי שהגה את המשפט השוביניסטי הזה ראה מאות שנים של דיכוי נשי ושל היררכיה זוגית מעוותת ודיכוי אישה מחריד (עד היום). מזה הוא הסיק את המסקנות. את חוסר ההדדיות ביחסים הוא הנציח לתוך התועבה הזאת, כדי להשאיר את הנשים איפה שהן.
זה לא צריך להיות המודל שלך.
זה לא צריך להיות המודל של אף אחת.

_האשה טרק היא יכולה להציל את המצב. לא תמיד היא מסוגלת, נכון, אבל רק היא יכולה. יכול להיות שזה בגלל שהאשה היא בדרך כלל הצד המודע יותר, זה שחופר תעלות עם חברות, נעזר בספרות מקצועית, הולך לטיפול. כמה גברים כאלו אנחנו מכירות, תכלס?
יש כמה גברים חדשים בסביבה עם המעלות הנ"ל. נכון. אני לא נשואה לאחד מהם וזו עובדה._

אוי ואבוי. ממש לא! יש גברים שסוחבים על הגב את כל המשפחה במשבר: אח שלי כזה, חבר שלי כזה, בני הזוג של שלוש חברות שלי כאלה. אני עוברת על כל הקולגות שלי, שאני מכירה כבר עשרים שנה ויותר. אחד מטפל בכל המשפחה כשאשתו בדיכאון קליני. בעצם שניים! איזה גברים על הכיפאק. ומה עם ציפור? ועם האשם תמיד? איזו מודעות וניתוחים!
יש גם כאלה שלא עושים את זה. אבל מי אמר שתמיד חפירות ומודעות פנימית מטפלים במשברים? לפעמים מעשים והומור והימנעות מחפירות.
יש גברים מכל הסוגים ונשים מכל הסוגים.
החלוקה הנוקשה לתפקידים היא מה שדיכא הן את הנשים והן את הגברים המון שנים.

אני כן חושבת שאנשים לא משתנים מקצה אל קצה, ולא מאמינה שמישהו שמסתדר בלי מין יהפוך את עורו ויספק את אשתו כמה שהיא צריכה. אני חושבת שאנשים קרים לא הופכים לממש חמים. זה מזג ומבנה נפשי ממש עמוק. לי קשה לשמוע על אנשים ששנים כמהים לחום בתוך זוגיות בלי חום. אבל הלוואי שאתבדה. אם תמצאי את האושר והסיפוק בנישואייך, זה פשוט נפלא. ורק את יודעת אם זה אפשרי. ואני אוריד את הכובע בכיף גדול.

ושיהיה ברור, אני בעד לתת לבן זוג את כל הכבוד בעולם. אני בעד לטפח ולחזק ולתמוך ולפנות תמיד בכבוד ולהיות חכמה. אני תומכת בבן זוג שלי בכל דרך ונותנת לו גם תחושה שהוא גבר של ממש. אבל אני לא צריכה להפוך את עצמי בשביל זה ולוותר על צרכי לאורך שנים ולעבוד על עצמי שהכול בסדר גם ככה.
האמירות שמציגות את האישה כאחראית בלעדית לזוגיות ואת בן הזוג כמין חסר ישע וחסר שליטה עצמית שצריך לבנות אותו ולעשות עליו מניפולציות ולהשתנות מהקצה לקצה בשבילו--אוי ואבוי ואוי.

כל פעם שקוראת כתבה כמה היא במערכת יחסים מושלמת (סליחה קוראת, מקוה שאת לא נעלבת). כי פעם גם אני חשבתי שדפקתי את המערכת והתחתנתי עם הגבר הכי מושלם בעולם ומפותח, ועם השנים, ההורות, המשברים, האכזבות - התפכחתי. אין גבר מושלם.

זה בכלל לא מה שכתבתי!! נא לקרוא הכול לפני שאומרים. בדף על ההתעללות סיפרתי לסוזן למשל הרבה על בעיות עם הבן זוג שלי. הזוגיות שלי ממש לא מושלמת!!! לפעמים יש בעיות קשות. אבל אני לא צריכה לעבור שנים של התפתלויות כדי לקבל חום ואינטימיות וביטויי אהבה. זה הבסיס לקשר וזה חלק בלתי נפרד מהתקשורת.

שליחה על ידי אחד* » 29 דצמבר 2014, 22:20

כך גם טוענים ביהדות ובקבלה ומסבירים שזה בעצם התפקיד של האישה, לבנות רוחנית את הבית והמשפחה, כי היא בדרגה רוחנית יותר גבוהה מהגבר.

קצת מצחיק שגבר צריך להזכיר כמה היהדות היא שוביניסטית. הטענות האלה היו שיטה להשאיר את האשה בבית. באמת אפילו הבת של עובדיה יוסף לא מעיזה לרוץ לכנסת וחוזרת להסתופף מאחורי הגברים. ולמי מותר לחתן, ולגרש, וללמוד כמה שהוא רוצה ולעזוב אשה ולגדל עם אשה אחרת ילדים בלי שייחשבו ממזרים? רק לגבר. לאשה אפילו אסור להיות עדה בטקס נישואין, אז בוודאי שלא כדאי ללמוד מהיהדות מה היא אומרת על התפקיד של האשה בנישואין שהיא פוסלת אותה אפילו לעדות או לחתן ורואה אותה כנחותה.

כמה דברים כתגובה...אנחנו מדברים על מערכות יחסים במשבר ולא על כאלו שזורמות טוב ואפילו צולחות קשיים גדולים. יכול להיות מאוד שאם בעלי ואני היינו נפרדים היינו מתחילים מערכת יחסים בריאה וחכמה בנפרד.
ביחד סחבנו איזה עומס רגשי ומטען מצטבר של התנהגויות שליליות אחד כלפי השני. המיניות הייתה הביטוי של העומס. בשונה ממסובכת המיניות הייתה טובה כשהייתה.

בוודאות אם הייתי נופלת למשכב, בעלי היה לוקח בשמחה ובששון את כל המשפחה עליו ואפילו לא מתלונן פעם אחת על גורלו. הוא היה מתאושש דקה אחרי שאני נפלתי.

לא כדאי להיתפס לקטנות כמו דוגמאות של גברים שמניעים את היחסים לכיוונים טובים. יש כאלו למכביר. נתתי דוגמא למערכת יחסים שבה צד אחד מסתגר בעצמו עם נטיות להרס עצמי וסביבתי וצד אחר מנסה לפתור את הבעיה ולא מצליח. בדרך כלל בעולמנו, גברים "גבריים" שיצאו מאיזון מתנהגים כך. זו עובדה ממש. הרבה פעמים הרגשתי שאם רק הייתי מקצינה מעט את מעשי הייתי גורמת לו אולי להרוג את כולנו. הוא אף פעם לא היה אלים ואין לי סיבה לחשוב כך אבל ראיתי אותו גמור נפשית, מחוץ, לא בגללי, אלא בגלל הנסיבות. מתנהג כביכול בחוסר אכפתיות קיצוני, בתעוזה שאין בה טיפת צדק והגיון.
הייתי רק צריכה לעמוד שם ולהחזיר לו כגמולו אבל ברגעים כאלו בחרתי לא להיות צודקת. למצוא רגע מתאים, להביט בעיניו, ולשאול אותו מה ירצה לאכול היום. למרות שלא הגיע לו. הרגשתי אישה מאוד חזקה באותם הרגעים.
זו דוגמא קיצונית. כמובן שיש המון גברים שעושים את זה כל הזמן. גם בעלי יודע לשקם בדרכו את היחסים שלנו. הוא לא אידיוט. הוא חכם ואחראי למעשיו. לא צריך לפטור אותו ואת בני מינו מאחראיות למעשיהם.
לא זה העניין. העניין הוא ללמוד להשתמש בכלי עוצמתי שהרבה מאוד נשים חזקות וכוחניות איבדו. עוצמה נשית חכמה וזהירה. זהירה כי היא מכירה לאן יכולה להגיע עוצמה גברית שיוצאת מכליה או עוצמה שנחבאת אל כליה.

רק להיות מודעת לזה כמו שאנחנו מודעים לשאר תופעות טבעיות.
אשה בונה אשה הורסת. המשפט הזה לא עושה לי רע, דווקא בגלל שאני מודעת לכל ההרס הפיזי המוחלט שגורם לו המין הגברי. דווקא מתוך הערצה לבניה הלא תאמן שהמין הגברי אחראי לה בעולם. המשפט הזה לא מזכיר לי ימים אפלים של שלטון גברי מוחלט. הוא רק מעורר מחשבה על היכולת שלנו לבחור בין הרס לבניה בתוך המשפחה. גם לבחור להרוס זו בחירה טובה ומוצדקת. הורסים ובונים מחדש כשלא יכולים אחרת.

סליחה טעות הקלדה נשית יפה דיברת

שלמה ואהובה
אני רוצה לכתוב לך על העניין שיש לבעלך עם מין ותדירות. בעלי פתח את עניין הפנטזיות שלו בכורח ולא מעצמו. לדעתי, אם לא הייתי מרגלת אחריו לא הייתי יודעת שהוא כל כך עסוק במיניות ופורנו. חשדתי שהוא מאונן במקום לשכב איתי אבל לא הבנתי כמה הפנטזיות שלו מיניות ופיזיות. עד כדי כך זה נראה מציאותי בפורנו שלו, שאפילו חשבתי שהוא בוגד בי. אני בטוחה שהרבה גברים שלא שוכבים עם נשותיהן מכורח או מבחירה, "בוגדים" בהן ווירטואלית או פיזית. יותר ממה שאנחנו נוטות לדמיין. כמובן שגם נשים עושות זאת, אבל לעניות דעתי גברים עושים זאת הרבה יותר ועם פחות מעורבות רגשית.

מכלול הבעיות בחיינו המשותפים ושאת חלקן תיארתי כאן, היו מקבלות גוון הרבה יותר פשוט וקליל אם היינו שוכבים בתדירות גבוהה זה עם זו.
אבל גם אצלי וגם אצלך, שאר הבעיות הוחמרו והסתבכו בגלל המיטה הקרה. חלק מהנשים שכותבות כאן מבינות היטב שזה יכול להיות מאוד פשוט כי אצלן הבעיות לא מתבטאות במיטה. הגברים שלהן פשוט רוצים מין איתן בלי קשר למה שקורה מחוץ למיטה.
אבל את ואני בחרנו בגברים שונים ועדיין דבקות בהם. למה? זה כבר לדף אחר.
העבודה הפנימית שלי ושלך מגיעה לבסוף, כי הבנו שדווקא בין הסדינים שלנו, יהיה לנו הכי קשה להתחיל לפתור את הבעיות הזוגיות שלנו. שתינו מאוד מכוונות לשם כל חיינו ובדרך מפתיעה, דווקא לשם אנחנו סופגות את המהלומה הכי חזקה וכואבת.

זה שגיליתי שבעלי לא בוגד בי עם גברים, לא אומר שאין לו דו מיניות כל שהיא. בהגדרה של דו מיניות נכתב שהקצה הכי חלש שלה הוא פנטזיות על יחסי מין הומוסקסואלים אבל אין רצון לבצע במציאות. כנראה ששם נמצא בעלי. יחסים לא מספקים איתי (שאולי הזכירו לו את יחסיו עם אימו / סבתו) שלחו אותו במהרה לעולם שכולו טוב....בלעדי. היחסים שעלו מדרגה לאחרונה ביני לבין בעל (הפעם כמה מדרגות מעל פעמים קודמות של ירח דבש שעברנו), גם בזכות מצבו האובייקטיבי באופן כללי שהשתפר (קריירה וכו) , גם בזכות שינוי הגישה שלי (הרבה הומור וקלילות, מתנהלת בחוכמה ולא נופלת למהמורות של וותרנות והתרפסות תוך וויתור עצמי, ומצד שני מקפידה מאוד במילותי ומעשי, לכבד אותו כאדם ולא לפגוע בו כלל, גם אם כעסתי)
וגם, כך נדמה לי, בזכות מה שגיליתי עליו וקיבלתי. המשכתי לאהוב ולרצות אותו למרות הגילוי. נדמה לי שעצם הקבלה של "הדבר הזה" שהוא הסתיר ממני כל כך כי התבייש בו, כאילו שחרר אצלו שוב את ניצרת המיניות כלפי.

מה שאני רוצה להגיד לך בעצם, זה לא להציע לך שתרגלי אחריו, אלא להבין שיכול להיות שגם בן זוגך "נאבק" עם עצמו באיזו תשוקה והעדפה למיניות אחרת.
יכול להיות שזה מה שהשפיע על יכולתו לגמור איתך כבר מההתחלה (אולי לא מצליח לפנטז על דברים אחרים בזמן המין איתך. רק אולי. זורקת לך משהו למחשבה).
יכול להיות שהקושי הזה במיטה נראה לו כמו הר שלא בא לו בכלל לטפס עליו ושוב להיכשל , ולכן דוחה ודוחה את המפגש המיני עד אין קץ.

מבחינה וורבאלית, בעלך נראה לי הרבה יותר "מפותח" מבעלי ומבחינה מינית יותר "מסובך". המיניות המפותחת שלך (שאפו אגב) אפילו אולי דוחקת אותו עוד יותר לסוג של עליבות עם שלו.
חושבת שאת בדרך ממש טובה ושלאט לאט היחסים שלכם יהפכו לחבריים ממש. בזכות התהליך הנהדר שאת עושה.
נראה לי שאצלכם יש מקום בעתיד, אחרי שתפתרו בעיות ביחסים, להיעזר בסקסולוג טוב או איזה מומחה אחר בתחום.

זה בכלל לא מה שכתבתי!! הזוגיות שלי ממש לא מושלמת!!! לפעמים יש בעיות קשות. אבל אני לא צריכה לעבור שנים של התפתלויות כדי לקבל חום ואינטימיות וביטויי אהבה. זה הבסיס לקשר וזה חלק בלתי נפרד מהתקשורת.
צודקת, זה לא מה שכתבת אבל זה מה שאני מבינה מכל התגובות שלך, שאצלך יש מערכת יחסים נכונה ובריאה. טוב לשמוע שגם את עובדת על הזוגיות שלך ולא הכול מושלם (לא שחשבתי אחרת...).
שמחה בשבילך שאת לא צריכה לעבור התפתלויות כדי לקבל חום וסקס, מסכימה איתך שזה חלק בלתי נפרד מהתקשורת ושעדיף שיהיה הבסיס לקשר, רק שהחיים לימדו אותי שלא תמיד סקס זה הבסיס לקשר זוגי. בתקופות הטובות שלנו (והיו הרבה כאלו בעשור שאנו ביחד) היה סקס, לא מצויין ובתדירות שרציתי, אך היה סקס טוב ומקרב שבהחלט עזר לתקשורת הזוגיות שלנו והיתה בהחלט אינטימיות והרבה מאוד חום ומגע של חיבוקים, נשיקות קטנות וליטופים.
כך שזה לא מדויק שהיו בעיות אינטימיות מהתחלה, כן היו קשיים בסקס ופערים ברצון לסקס (לו הספיק פעם בשבוע שבועיים, אני רציתי תמיד יותר), אבל התמודדנו איתם ובסך הכול הייתי מאוד מרוצה ומאושרת איתו. אחרת לא הייתי בוחרת להתחתן איתו, אין מצב.
זה נכון שתמיד חשבתי שאפשר לשפר את מצב התדירות והפתיחות שלנו בסקס, אבל ללא ספק היה בסיס מספיק מוצק לקשר, עד שממש הייתי בטוחה שזכיתי במפעל הפיס, בגבר שתמיד אפשר לדבר ולתקשר איתו הכול ולהגיע להבנות (בניגוד להרבה זוגות סביבי, בעצם גם היום אין לי זוג אחד שאני מכירה בחיי, לא חברים ולא משפחה שהם מודל לזוגיות שאני מאחלת לעצמי).
ממש הייתי באופוריה שמצאתי גבר אידיאלי - גם חם ואוהב, שאפשר לדבר איתו על הכול ולספר לו הכול, גם כזה שתומך בכל החלומות שלי להתפתח בתחום המוזיקלי, ללמוד מה שרוצה, לא קנאי, מאפשר לי הרבה חופש ומרחב, אחד שיש לו גם חיים משל עצמו שלא נתלה עלי, וגם גבר שמנקה, מבשל, עושה הכול בבית. מסור ונאמן.
אבל, כמו שנשית מתארת, גבר כמוהו שעובר משבר קשה ורגיל להסתדר עם בעיותיו לבד בחיים כי הוא סגור ולא אוהב לשתף אחרים - מתרסק ויוצא מאיזון.
לכן, מכיוון שמכירה אותו כל כך הרבה שנים ואוהבת אותו, למרות הבעיות והחסרונות הגדולים שלו - יודעת שהוא יכול לחזור לאיזון ולשוב להיות בעל שטוב לי איתו.
נכון, אני לא משלה את עצמי שהוא יהפוך את עורו והסקס איתו יהיה מסעיר ועל בסיס 3 פעמים בשבוע, אבל זה באמת בסדר.
ודי בטוחה שגבר שהיה רוצה לשכב איתי כל רגע היה די דוחה אותי ומתיש אותי.
אולי זה דפוק, אבל מניסיון עבר זה בדיוק מה שקרה לי.
אז אני שואפת לאיזון ומקוה שנצליח למצוא כזה.
ובינתיים משתפת אתכם ומתחזקת מלכתוב ולקרוא את התגובות.

אשה בונה אשה הורסת.
מעורר מחשבה על היכולת שלנו לבחור בין הרס לבניה בתוך המשפחה
בדיוק. אולי בגלל שברור לי שאין טיפת שוביניסטיות ביחסים שלנו אני לא נבהלת מאמירות שעלולות להתפרש כמנחיתות את האישה.

היהדות היא שוביניסטית.
רבנים וקיצוניים רבים מפרשים בצורה שגויה הרבה חוכמה שיש בספרי הקבלה והיהדות.
בזרם הקבלי שאני שואבת ממנו הרבה תובנות וכוחות לחיים (ואני חילונית לגמרי) אין אמת רחוקה יותר מכך שהיהדות שוביניסטית.
להיפך, בכל ההרצאות שהייתי רק חוזרים ומדגישים את העובדה שהאישה ברמה רוחנית גבוהה יותר ובאה לעולם מבחירה כדי לעזור לגברים לסיים את התיקון שלהם, כי האישה כבר מזמן סיימה את התיקון שלה. כעת היא באה לעולם בגלגול הנוכחי כדי לעזור לגברים להתעלות רוחנית ועל הדרך היא מקבלת תיקונים משלה לבצע בגלגול הזה.
אבל שוב, מבינה שדברי ישמעו סינית למי שלא מאמין. זה בסדר. איש באמונתו יחיה.

נתתי דוגמא למערכת יחסים שבה צד אחד מסתגר בעצמו עם נטיות להרס עצמי וסביבתי וצד אחר מנסה לפתור את הבעיה ולא מצליח. בדרך כלל בעולמנו, גברים "גבריים" שיצאו מאיזון מתנהגים כך. זו עובדה ממש. הרבה פעמים הרגשתי שאם רק הייתי מקצינה מעט את מעשי הייתי גורמת לו אולי להרוג את כולנו.

נשית יקרה, לדעתי, אחת הבעיות בשהות בתוך זוגיות שבה צד אחד מרשה לעצמו להתנהג בצורה כל כך לא יפה ולא אחראית ולא מאוזנת היא שהצד השני מתחיל לחשוב שזה נורמלי לקבל יחס כזה. מתחילים לחשוב שהרוב כאלה, או שאלה שהם לא כאלה הם עלובי נפש או לא גבריים.

זאת רציונליזציה שעוזרת לשרוד את החסך הרגשי והקור.

כמו למשל מה ששלמה ואהובה אמרה:
ודי בטוחה שגבר שהיה רוצה לשכב איתי כל רגע היה די דוחה אותי ומתיש אותי.

זאת נראית לי דרך למצוא נחמה במצב לא טוב, כשנשענים על הקצנה של הצד השני.
גם גברים וגם נשים עם יצר מיני בריא ונטיה לספק חום לא רוצים לשכב כל רגע! מה פתאום. לפעמים לא רוצים.
אבל המין הוא לא בעיה. הוא בדרך כלל מקור לשמחה ולתקשורת.
את מציגה את זה כאילו הצד השני של הקור הוא פתטיות עלובה.
זה ממש לא ככה. גבר עם יצר מיני ושאוהב פיזיות הוא בדרך כלל מאוד גברי.

אני לא אומרת לך, שלמה ואהובה, לעזוב אותו. מה פתאום. אם היה לך בדרך כלל טוב איתו ואת מאמינה שתצלחו את המשבר, נפלא. אבל אם צריך כל כך כל כך כל כך להתאמץ ולהתפתל כדי לקבל חום במשך שנים, כמו שנשית היקרה והנפלאה מתארת, יכול להיות שזה בזבוז זמן. זה אומר שמשהו בבסיס ובמהות לא בסדר. יכול להיות שכדאי לעבור הלאה לגבר שבשבילו להיות חם ואינטימי זה לא כל כך הרבה עבודה.

אישה ברמה רוחנית גבוהה יותר ובאה לעולם מבחירה כדי לעזור לגברים לסיים את התיקון שלהם
את לא קולטת כמה שזה שוביניסטי? זה יוצר הכללה על כל הנשים כולן. זה אומר שנשים באו לעולם כדי לעזור לגברים. זה אומר שהתפקיד שלהן זה לעזור לגברים לממש את עצמם ואת הפוטנציאל שלהם. וזה מה שמוביל נשים רבות להיות מוכנות לסבול שנים רבות כל כך ולחשוב שזה התפקיד שלהן לצאת כנגד כל מה שהלב שלהן רוצה כדי לעזור לגבר לחבק אותן.

ומה אם אישה לא רוצה להקדיש את חייה לתיקון של גבר, אלא חיים שוויוניים שבהם כל פעם מישהו עוזר לאחר להיפתח ולהתקדם?
ואיך זה שהקבלה לא מבקרת בכלל את העובדה שכל התורה שבעל פה וכל הכתבים נכתבו על ידי גברים, והמנהיגים הם גברים, והרבנים הם גברים והפוסקים הם גברים? ואם האישה גבוהה רוחנית יותר מהגבר למה היא לא יכולה להיות רבה של קהילה ושיבואו נשים וגברים להתייעץ איתה? אין שום קהילה קבלית שאישה מנהיגה אותה ושהגברים באים להתייעץ איתה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

ומה אם אישה לא רוצה להקדיש את חייה לתיקון של גבר, אלא חיים שוויוניים שבהם כל פעם מישהו עוזר לאחר להיפתח ולהתקדם?

היא כנראה עוזבת...
ןחוץ מזה, נשמע שהבעל בכל זאת עוזר לה בדרכו להיפתח ולהתקדם. יש הרבה דרכים לעזור לכך.

שליחה על ידי אחת* » 30 דצמבר 2014, 10:28

לגבי ההרגשה ש אם היית מקצינה את התנהגותך היית גורמת לו פלהרוג אתכם,
אני לא הרגשתי כך מעולם (נשואה יותר מ15 שנה עם כמה ילדים), וכן היו משברים כמובן, ודווקא בן זוגי הוא אדם עם נטייה להתפרצויות ותוקפנות, לא בחור עדין בכלל , אבל לא מפנה כלפינו את האלימות שלו.
אני חושבת שאם הייתי חוששת מכך הייתי בורחת.

קוראת, אני מאוד מסכים עם הגישה שלך ועם מה שאת כותבת כאן והעמדה שאת מציגה ממש במלואה. רק תני דעתך לכך שעד שבן הזוג הסובל (שניהם סובלים אבל לצורך העניין מדובר בבן הזוג הכותב כאן) לא הגיע למצב שהוא לא יכול יותר סופית והוא עוזב ומוכן לשלם את כל המחירים הכרוכים בכך (הוא וילדיו), הוא ייטה לקבל דעות או עמדות שמאפשרות לו להישאר ולהמשיך לנסות. בטווח הקצר זה תמיד נראה קל יותר - כלכלית ונפשית, זה סוג של אזור הנוחות שהכול מוכר וידוע. ואני גם לא בטוח שזה לא נכון יותר. קחי מצב שהאישה עזבה ולא מצאה אחר כך זוגיות חדשה וטובה (זה לא קל) - אם לא נגמר לה לגמרי מהזוגיות הנוכחית ולא הגיעו מים עד נפש לעולם תצטער על כך ומה גם שממרחק הזמן הדברים נראים מרוככים ויתחילו מחשבות אולי הגזימה ואולי יכלה לעשות יותר... (אפילו סוזן סוזן מסימני התעללות בזוגיות נופלת למחשבות כאלה לפעמים) וראי את ציפור ומה שהוא עובר וכמה קשה לו לעזוב..
אנחנו גם לא יודעים כלום על היכולות ועל הבעיות של אלה שכותבות כאן (כלכלית ונפשית) להתפרנס, להשיג זוגיות וכו'. אז כמובן תמשיכי להביע את דעתך החשובה והנכונה רק תני דעתך לאמור.

שליחה על ידי ואם* » 30 דצמבר 2014, 10:59

_אישה ברמה רוחנית גבוהה יותר ובאה לעולם מבחירה כדי לעזור לגברים לסיים את התיקון שלהם
את לא קולטת כמה שזה שוביניסטי?_
ושוב... גם מתנשא מאוד כלפי גברים.
ויהודי מאוד: הרי כך היהודים רואים עצמם מול יתר העמים.
בהחלט חלק ממנגנון רב שנים של דיכוי תודעתי, שאפשר להסתכל עליו מכל מיני כיוונים.
אם אני הייתי הגבר במשוואה הזו, הייתי כועסת על הצגתי כבלתי מפותחת, כילד שזקוק לעזרה ממישהו מבין וגדול, שכבר "סיים את התיקון שלו"
(ובהקשר הזה - הרי היינו רוצים לראות בעצמנו יצורים המתפתחים כל העת, לא "גמורים ושלמים", לא בהכרח כאלה שכבר גמרו את התיקון שלהם... לא?)

נהיה פה ממש מעניין.

הגעתי למסקנה עם עצמי שהמשפט "היה חכם ולא צודק" צריך להיתלות ווירטואלית מעל כל מערכת יחסים
כל כך נכון. מזכיר לי את הדיון שהיה על צדק בדף לדבר פשוט שפה זוגית

להפסיק לבקר אותו, להפסיק לכעוס עליו, להפסיק לצפות ממנו
מסכימה.
כל כמה זמן אני מוצאת את עצמי לומדת מחדש, כמה ש{{}}ציפיות בזוגיות זה מכשיל. ממש מכשיל את האהבה.
לצפות שהאדם השני ישתנה, שיעשה כך או אחרת - וגרוע יותר, לדרוש את זה ממנו - במקום להתמקד רק במה שאני יכולה להיות, לשנות ולעשות - זה בוזמנית גם רודנות וגם קרבנות, תלות. (אם אני לא אהיה מרוצה עד שאתה... מהשזהלאיהיה, אז אני חד-משמעית קרבן של מעשיך. ורק האדם עצמו יכול לשים את עצמו במקום כזה)

האשה ורק היא יכולה להציל את המצב
לדעתי כל אחד, גבר או אשה, יכול לתקן מערכת יחסים לגמרי בעצמו בלי להתעסק במעשי הצד השני, אם רק יש אהבה.
ביהדות, אגב, אומרים את זה גם לאשה וגם לגבר. לאשה אומרים שזו אחריות של האשה, וגם לגבר אומרים שזו אחריות של הגבר. (שמעתי מגברים שהיו בהדרכות לשלום בית אצל רבנים)
אם כי גם ברוב מערכות היחסים שאני רואה, האשה היא הכוח המניע בהתפתחות ובגדילה של הקשר.

_אני משקיעה הרבה מחשבה ביחסים שלנו. מנסה להיות חכמה ולא צודקת.
זו עבודה יום יומית ובחינה יום יומית של מערך הכוחות ביני לבינו_
מזדהה.

ביהדות, אגב
חוץ מזה היהדות כל כך רחבה ורבת פנים.
יש גם יהדות שוביניסטית (אוהו, ועוד איך), אבל זה לא אומרת ש{{}}ה{{}}יהדות שוביניסטית.
יש גם יהדות שיוויונית, בכל מיני מובנים (לא רק במובן של כן או לא קדיש טלית כותל וכו').
בעיניי אין שום קשר בין האמירה שהאשה נמצאת במדרגה רוחנית גבוהה יותר לבין היהדות השוביניסטית.

כאלה שכבר גמרו את התיקון שלהם
לא חושבת שמדובר על לגמור את התיקון. (לדעתי, כשגומרים לעשות את התיקון שלנו בחיים האלה פשוט מתים. או, מי שזוכה, עוזר לתקן את הרבים)
אלא על מדרגה רוחנית אחרת

ממני היקר,
דבריך חכמים וחשובים! בהחלט נקודות שאני צריכה להביא בחשבון. טוב ששפכת אור עליהן.

אני מאוד מודעת לזה:
עד שבן הזוג הסובל (שניהם סובלים אבל לצורך העניין מדובר בבן הזוג הכותב כאן) לא הגיע למצב שהוא לא יכול יותר סופית והוא עוזב ומוכן לשלם את כל המחירים הכרוכים בכך (הוא וילדיו), הוא ייטה לקבל דעות או עמדות שמאפשרות לו להישאר ולהמשיך לנסות. בטווח הקצר זה תמיד נראה קל יותר -

אני נהגתי כך בדיוק בזוגיות לא מספקת. וברור לי גם שאי אפשר לדעת מה המצב הכלכלי והרגשי של מי שכותב/ת ומה האפשרויות הפתוחות לפניו.
אני כן חושבת שניתן לבנות חיים חדשים וחיים רק פעם אחת וזה חבל להעביר את החיים בתסכול מתמשך.
אבל ברור לי כשמש שיש פרטים רבים שאני לא יודעת ויכול להיות שיש מצבים שבהם עדיף להישאר.

קחי מצב שהאישה עזבה ולא מצאה אחר כך זוגיות חדשה וטובה (זה לא קל) - אם לא נגמר לה לגמרי מהזוגיות הנוכחית ולא הגיעו מים עד נפש לעולם תצטער על כך ומה גם שממרחק הזמן הדברים נראים מרוככים ויתחילו מחשבות אולי הגזימה ואולי יכלה לעשות יותר... (אפילו סוזן סוזן מסימני התעללות בזוגיות נופלת למחשבות כאלה לפעמים) וראי את ציפור ומה שהוא עובר וכמה קשה לו לעזוב..

זה לא קל. אבל זה אפשרי. אך כמובן שאתה אומר דברי טעם ותודה!

_לגבי ההרגשה ש אם היית מקצינה את התנהגותך היית גורמת לו פלהרוג אתכם,
אני לא הרגשתי כך מעולם (נשואה יותר מ15 שנה עם כמה ילדים), וכן היו משברים כמובן, ודווקא בן זוגי הוא אדם עם נטייה להתפרצויות ותוקפנות, לא בחור עדין בכלל , אבל לא מפנה כלפינו את האלימות שלו.
אני חושבת שאם הייתי חוששת מכך הייתי בורחת._

כדי שלא יפתח פה דיון בנושא: רק למען הסר ספק- החשש הזה הגיע לא בגלל משהו בהתנהגות שלו אלא בגלל מה ששומעים בחדשות.
בדיוק כמו ששומעים על מטוסים שמתרסקים וחוששים שיקרה לנו ובכל זאת ממשיכים לטוס.
אם היה לי איום ממשי גם אני הייתי בורחת.

_ממני היקר,
דבריך חכמים וחשובים! בהחלט נקודות שאני צריכה להביא בחשבון. טוב ששפכת אור עליהן._

המערכות הזוגיות שלי ושל שלמה, באופן כללי, לא מצדיקות נטישה בעינינו. אנחנו אכן מתלבטות ועוברות מצבים שונים ומייאשים אבל עדיין לא עשינו שום צעד משמעותי לכיוון פרידה,
כיוון שקיימת בהן גם אהבה, גם צמיחה, גם עזרה הדדית גדולה בתוך חיי המשפחה, גם חיי משפחה מלאים, גם עמידה מול הרבה קשיים אובייקטיבים תוך שמירה על הורות טובה ואחראית ועוד הרבה אלמנטים אחרים שגורמים לנו לרצות להתפתח בתוכה ולא מחוצה לה.
ולאו דווקא בגלל מה שממני מציג בטעות רבה לעניין שכאן, כזוגיות מתעללת.

_המערכות הזוגיות שלי ושל שלמה, באופן כללי, לא מצדיקות נטישה בעינינו. אנחנו אכן מתלבטות ועוברות מצבים שונים ומייאשים אבל עדיין לא עשינו שום צעד משמעותי לכיוון פרידה,
כיוון שקיימת בהן גם אהבה, גם צמיחה, גם עזרה הדדית גדולה בתוך חיי המשפחה, גם חיי משפחה מלאים, גם עמידה מול הרבה קשיים אובייקטיבים תוך שמירה על הורות טובה ואחראית ועוד הרבה אלמנטים אחרים שגורמים לנו לרצות להתפתח בתוכה ולא מחוצה לה._

נשית יקרה, רק שיהיה ברור, כמו שכתבתי לך רק את יכולה לדעת אם צריך/כדאי/רצוי לפרק את הזוגיות.

כמו שכתבתי לך רק את יכולה לדעת אם צריך/כדאי/רצוי לפרק את הזוגיות.
קוראת, כביקורת בונה ולא בשביל לריב או לנזוף או משו - שמת לב כמה פעמים לאורך השנים אמרת דברים דומים? כמה פעמים הרגשת צורך להבהיר את זה?
אולי כדאי לתהות למה את נדרשת לזה כל פעם מחדש?
אני קוראת אותך הרבה שנים וגם אני חושבת שפעם אחר פעם את שולחת נשים להיפרד, לפעמים בצורה ממש בוטה ולפעמים זה עולה בעימות שלך עם דמויות אחרות שבו את אומרת שלדעתך אין דרך אחרת כי אנשים לא משתנים באמת.
וזו לא רק את שנוהגת כך. יש הרבה התנצלויות והסברים סביב הדבר הזה. אז אם כל פעם זה חוזר מחדש אולי כדאי לעדן קצת את המסרים. זה נמשך כבר הרבה שנים ולפעמים מהצד זה ממש מכאיב לראות את זה. אני בטוחה שהכוונות שלך טובות זה ממש ברור לי לגמרי.
וסליחה שזה כאן כי אין לך דף בית.

וגם אני חושבת שפעם אחר פעם את שולחת נשים להיפרד

חושבת, אין לי כל בעיה לקבל ביקורת ואף לא להתנצל. אבל מה שכתבת הוא ממש לא מדויק ואף סותר את עצמו. אם אני כותבת את זה שוב ושוב אז סימן שאני לא שולחת כל הזמן אנשים להיפרד. את תופסת את הטענה האחת כבסיסית ואת זאת כהתנצלות. ואני מקפידה לבטא את שתיהן במקביל עם מעמד שווה.

בכל מקרה, אני חושבת שכדאי להימנע מניתוח שלי עצמי, ולהתייחס לטענות ולתוכן.

קוראת אני קוראת ברפרוף ובלט לי מין הלך רוח כזה אצלך שאת מרבה להמליץ על פירוק החבילה. חשבתי שזאת רק אני ושמשהו בי קלט דווקא את זה. ( בגלל הקריאה המרפרפת) יש משהו מרגיע בזה שאני לא היחידה שקלטה את זה.מרגיע אולי זה לא משהו בי. זה בך. אולי.. מציעה לך להתבונן פנימה ובכנות עם עצמך לברר מאיפה זה מגיע.תעזבי עכשיו את הביקורת שלנו ותעזבי עכשיו אתה להתגונן. בינך לבין עצמך, מה דוחף אותי להמליץ כל הזמן על פירוק החבילה. באופן אישי אני מאמינה שזה מגיע ממקום מאוד מאוד אמיץ. מקום מלא בכוח. מקום החלטי שאומר לא טוב לי , ניסיתי וניסית, זה לא עובד,פה זה נגמר, יאללה ביי! אני אוהבת את זה. כשאישה מחליטה החלטה עצמאית כזאת . אבל אני לא ממליצה לחברות שלי על פרידה כמוצא. למה? כי יש בי צד רומנטי, אופטימי, מאמין בטוב, מאמין בזוגיות, מאמין שלא תמיד הכול תותים. ושאפשר על הכול להתגבר יחד. אני גם חושבת שמבחינה רוחנית זה לא כדאי להמליץ לאנשים להיפרד . אני חושבת שלהמליץ לעשות עבודה עדיף. פרט למקרים חריגים של גבר אלים ו/ או מהמר ו/ או מסומם ו/ או שיכור. בבקשה אל תרגישי ביקורת ממני , נסי לחוש את האהבה שבדברי.

מציעה לך להתבונן פנימה ובכנות עם עצמך לברר מאיפה זה מגיע

זוהי הצעה פטרונית ולא יפה. קוראת הגיבה באופן מאוד מרענן וחשוב לדברים שאתן כתבתן. אז לשלוח אותה לברר מאיפה מה שהיא אומרת מגיע כאילו הדעות שלה קצת פתולוגיות ולא רציניות ושתברר למה, זה לא לעניין.
בשבילי הדעות שלה הן חשובות בצורה בלתי רגילה וכדאי שכל הנשים יקראו אותן.
מאוד מעניין שלא הצעת את הדבר לצפריר שמביע עמדה אחת שוב ושוב ושוב עם הלך רוח מאוד ברור. אולי כי הוא גבר

צעירה חכמה, אני בכלל לא מציעה לכולן להיפרד. ממש לא. אני למשל לרגע לא חשבתי שמסובכת צריכה להיפרד.
אני חושבת באמת ובתמים שציפור לא יקבל לעולם מה שמגיע לו או שהוא רוצה, ועוד רבים מאוד כתבו לו את זה. ואני כתבתי זאת לנשית כי מדובר בעניין של 20 שנה (!) והיא התחילה את הדף בניק מחליטה להיפרד. כך שתמכתי במה שהיא בעצמה העלתה.
גם את מה שכתבתי לנשית סייגתי כמה וכמה פעמים. ובכל פעם שהעלתה את האפשרות לשיפור, כתבתי לה שזה נפלא מה שהיא מספרת.

אני חושבת שלהמליץ לעשות עבודה עדיף.
אני חושבת שזו גם הצעה גורפת שעלולה להשאיר אנשים במקום שהם סובלים בו. אולי לא סובלים מספיק כדי להיפרד, אבל יבזבזו את החיים בזוגיות לא מספיק אוהבת.
אני חושבת
אני גם חושבת שמבחינה רוחנית זה לא כדאי להמליץ לאנשים להיפרד .
בעיני זה שמרני לחשוב שהפרידה תמיד נחותה מהביחד, כשהביחד הוא לא ממש ביחד. לעתים פרידה היא ההזדמנות של אדם לפתוח בחיים חדשים, מספקים ומלאי אהבה. היא פרידה מבן זוג אבל חזרה אל עצמו. ואז מבחינה רוחנית לעזור לאדם לעבור לשלב טוב יותר בחיים זה מצוין.
זה דרך אגב די שכיח שנישואים שניים הרבה יותר מצליחים, כי אנשים בוחרים בני זוג במצב יחסית מגובש ובאים מנוסים לקשר.
בחירה של בן זוג בגיל צעיר היא בעייתית לפעמים, כי לפעמים מאוד משתנים ומתבגרים ובן הזוג שנבחר בגיל הצעיר כבר ממש לא מתאים.

עוקבת, כתבתי לפני שראיתי שגם את כתבת. עכשיו אני רואה שזה הצטרף לדף. אז תודה עכשיו.

לעוקבת גם , אני קוראת בעיקר ברפרוף כמו שכבר ציינתי. את צפריר אני כמעט ולא קוראת . לא מתחברת לדברים שהוא כותב , לא לתוכן, לא לניסוח . לא בגלל שהוא גבר . לא יודעת למה. אני לא מתחברת אליו. עדיין לא שאלתי את עצמי למה. וזה לא כזה מעניין אותי.
לעומת צפריר ( שכבודו במקומו מונח) , קוראת מעניינת אותי, אני מתחברת אליה. לא תמיד אנחנו באותה הדעה.קוראת יקרה אני מצטערת שהרגשת לא נעים לקרוא את דברי . הייתי צריכה לחשוב שוב לפני שהעליתי אותם . אי אפשר להכריח אדם אחר לראות משהו שאת רואה אם הדבר הזה בכלל לא קיים בראיית המציאות שלו. ולפלוני שטרח ועמל להביא סימוכין לדבריו. מה נסגר? מאחלת לך להוציא כמות אנרגיה כזאת על דברים בונים ומפרים. ולא על ביקורת וקטנוניות. ובכלל נראה לי שגלשנו . אני בדף הזה מקום לדיון על בעלים שלא מעוניים במין. (כמו בעלי) ולא האים קוראת קוראת לפרידות או לא. הקול של קוראת חשוב לא פחות מקולות אחרים. דעותיה חשובות כמו גם הדעות המנוגדות לה. ולדעתי אין צורך להשתיק אף אחד או להתנגח . דיון זה אחלה. התקוטטות זה לא בשבילי.

_יכול להיות שגם בן זוגך "נאבק" עם עצמו באיזו תשוקה והעדפה למיניות אחרת.
יכול להיות שזה מה שהשפיע על יכולתו לגמור איתך כבר מההתחלה (אולי לא מצליח לפנטז על דברים אחרים בזמן המין איתך. רק אולי. זורקת לך משהו למחשבה).
יכול להיות שהקושי הזה במיטה נראה לו כמו הר שלא בא לו בכלל לטפס עליו ושוב להיכשל , ולכן דוחה ודוחה את המפגש המיני עד אין קץ._
הי נשית, מניחה שאת צודקת, זה בהחלט יתכן שנאבק עם עצמו לגבי תשוקה אחרת.
או זה או שמכבה את עצמו מינית לחלוטין בגלל הקשיים ומהחסומים הרגשיים שחש במיטה ולכן דוחה את המפגש המיני עד אין קץ.
גם עכשיו זה מה שעושה, למרות שבשבועיים האחרונים יותר רגוע, הזמין לנו צימר, קונה לי איזו מתנה בהפתעה, יותר חם כלפי במילים, עדיין מרוחק פיזית.
אתמול כתבתי לו שהיה ממש סקסי במקלחת, ענה לי שגם לו יש חשק ושצריך למצוא זמן. התאפקתי ולא הגבתי שרק צריך לרצות, לא צריך זמן. זמן יש. מבחינתי בכל רגע נתון מוכנה לדחות כל דבר שעושה כדי שנהיה ביחד במיטה.
סגרנו על צימר בעוד 3 שבועות ומרגישה שבזה סימן לעצמו וי שהוא מרגיע אותי זמנית. אני מאוד סקרנית לדעת מה עובר לו בראש, אבל אין לי דרך טכנית לעקוב אחריו במחשב.
בפלאפון לא מצאתי כלום. אני בטוחה במאה אחוז שהוא לא בוגד בי. זה או שהוא מאוד מתבייש בתשוקות אחרות שיש לו ולכן מדחיק או שבאמת הוא א-מיני. ממש אניגמה.
כשנהיה בצימר אתן לו להוביל וליזום סקס. ואחרי שזה יקרה או לא יקרה איזום שיחה חברית וכמה שפחות מלחיצה על המיניות שלו ושלי ומה הלאה בנושא זה.
לגבי העצבים והכעסים אני מרגישה שהוא הבין והפנים ושאולי הדרך לומר את הדברים בכל מיני הזדמנויות וגם בהודעות טקסט עשו את שלהם יותר מלהושיב אותו ולחפור לו כמה שזה מכאיב לי. הוא לא אידיוט, הוא מבין. ואמשיך לשמור על הקו הזה של אוירה טובה ולומר לו כשהוא מתעצבן שזה לא נעים ולקחת מרחק. אשתדל כמו שחברתי הציעה לי בלי כעס, פשוט לשדר לו שלא נלחצת מה, ומצד שני לא מוכנה לספוג את זה ולכן מתרחקת בעצמי או מרחיקה אותו מהילדה עד שירגע.
בינתיים הוא ממש נפלא איתה. אתמול נכנסתי הביתה והיה עסוק במשהו ולא ממש התפנה לעצור ולחבק אותי כמו שרציתי.
זיהיתי את הצורך שלי וגם את הצורך שלו להמשיך במה שעושה והמשכתי לענייני.
זה הרבה יותר משחרר ככה מלהתקרבן ולהתאכזב. כמו שצפריר רשם לי, יש לי חיים מלאים ושלמים עם עצמי בלי קשר אליו לשמוח מהם, וכשירצה נתקרב.

אחרי שתפתרו בעיות ביחסים, להיעזר בסקסולוג טוב או איזה מומחה אחר בתחום.
כרגע הוא לא מוכן בשום אופן אבל never say never...

אחת הבעיות בשהות בתוך זוגיות שבה צד אחד מרשה לעצמו להתנהג בצורה כל כך לא יפה ולא אחראית ולא מאוזנת היא שהצד השני מתחיל לחשוב שזה נורמלי לקבל יחס כזה. מתחילים לחשוב שהרוב כאלה, או שאלה שהם לא כאלה הם עלובי נפש או לא גבריים.
קוראת יקרה, לרגע לא חשבתי שהעובדה שהפסיק לשכב איתי או הצעקות חסרות הפרופורציות שלו הן יחס נורמלי, ולרגע לא הפסקתי להלחם בדרכים שונות ומשונות כדי לשנות את זה ולשפר. אני גם לא חושבת שהרוב סובלים מאותו דבר. אבל כן חושבת שכל זוג שנמצא לטווח ארוך יחד עובר משברים ולעיתים מתייחס לא יפה לשני.

_גם גברים וגם נשים עם יצר מיני בריא ונטיה לספק חום לא רוצים לשכב כל רגע! מה פתאום. לפעמים לא רוצים.
אבל המין הוא לא בעיה. הוא בדרך כלל מקור לשמחה ולתקשורת.
את מציגה את זה כאילו הצד השני של הקור הוא פתטיות עלובה._
חס וחלילה. התכוונתי שמנסיון העבר שלי, כשגרתי שנה עם חבר שרצה כל רגע לשכב הרגשתי על גבול הנאנסת.
אבל מצד שני אולי את צודקת, זה היה לפני 15 שנה, הייתי מאוד צעירה ולא ידעתי לגמור ולהנות בסקס כמו היום.
איזון זה הדבר הכי טוב ונפלא ואם שני הצדדים רוצים אותו מינון זה האידיאל.
רק שבחיים אין תמיד אידיאל...מה לעשות. לכן הזכרתי לעצמי שבהחלט יתכן שאם הייתי עם גבר שרוצה לשכב יותר ממני (כמו רוב החברות שלי, שרק מספרות כמה הן עייפות ואין להן כוח לשכב עם הבעל שלהן שרוצה כל הזמן) גם אז המצב לא היה אידיאלי מבחינתי.

אני לא אומרת לך, שלמה ואהובה, לעזוב אותו. מה פתאום. אם היה לך בדרך כלל טוב איתו ואת מאמינה שתצלחו את המשבר, נפלא. אבל אם צריך כל כך כל כך כל כך להתאמץ ולהתפתל כדי לקבל חום במשך שנים, כמו שנשית היקרה והנפלאה מתארת, יכול להיות שזה בזבוז זמן. זה אומר שמשהו בבסיס ובמהות לא בסדר. יכול להיות שכדאי לעבור הלאה לגבר שבשבילו להיות חם ואינטימי זה לא כל כך הרבה עבודה.
מבינה מאוד מה שאת אומרת. ובוחנת את זה. כרגע מרגישה שסוג של התעוררתי על החיים שלי לגבי היכולת שלי להיות מאושרת ומינית, ואני לא מתכוונת לדחוק זאת שוב לתוך מגירה ולחיות בלי זה. רק שמבינה שהדרך לשם היא לא בכוחניות ודרישה כפי שניסיתי להשיג ממנו בשנים האחרונות. אלא בצורה קצת יותר מפותלת ופחות דוך.
ואם אחרי שארגיש שבאמת עשיתי הכול עדיין אני לא מאושרת ומתפשרת, בהחלט יתכן ואפרד ממנו.
אבל לשמחתי אני עוד לא שם. ויש לי יותר תקווה שאפשר לתקן ושאנו לאט ובטוח עולים על דרך המלך.

את לא קולטת כמה שזה שוביניסטי? זה יוצר הכללה על כל הנשים כולן. זה אומר שנשים באו לעולם כדי לעזור לגברים.
יקרה, אי אפשר להסביר את התורה כולה על רגל אחת וברור שהמשפט הזה שכתבתי מעורר פה תגובות שונות, כי זה לא כזה פשט. זה הרבה יותר עמוק ובשביל זה צריך שרשור נפרד וזה סוטה מהנושא לשמו התכנסנו בדף זה.
רק אומר שזה הכי לא שובינסטי בעולם. כן, זה יוצר הכללה על כך הנשים, זה נכון. לכל אחד יש את התפקיד שלו בעולם הזה.
והתפקיד של הנשים, בגלל היכולות התקשורתיות והרוחניות הגבוהות שלהן, להיות בנתינה ועזרה לכל האנשים, אבל בעיקר לגברים, שמאוד קשה לרבים מהם עדיין להתחבר לרוח ולרגש. זה לא אומר שהם נחותים, יש להם תפקיד אחר ודברים שהם הרבה יותר טובים בהם מנשים, ושוב זו הכללה גסה. ברור שכל איש ואישה שונה.
אבל במהות הפנימית, לנשים יש את הכשרון הזה לחבר לעולם הרוח והרגש. ולכן באנו לכאן לעזור גם לגברים להתחבר לשם.
זה לא אומר שכשאישה יורדת לעולם הגשמי הזה (מבחירתה), היא לא לוקחת על הדרך גם כמה תיקונים רציניים על עצמה.
ברור שלכל אישה יש מה לתקן בעצמה, אחרת לא היתה כאן אלא בעולמות גבוהים ורוחניים יותר.
אבל כאמור, זו הסבר מאוד חלקי, מי שרוצה להבין באמת מה הקבלה אומרת על מקומה של האישה ותפקידה מוזמן לבוא ללמוד ולחקור את הנושא.
אני אישית למדתי ניסים ונפלאות וחוכמה שלא תסולא בפז במרכז לקבלה בתל אביב. ולא, אני לא דתיה בכלל, חילונית גמורה. אבל אישה מאמינה ומתחברת מאוד לרוחניות שבקבלה.

אין שום קהילה קבלית שאישה מנהיגה אותה ושהגברים באים להתייעץ איתה.
קוראת את טועה, למשל הרבנית קרן ברג מהמרכז לקבלה העולמי.

נשמע שהבעל בכל זאת עוזר לה בדרכו להיפתח ולהתקדם. יש הרבה דרכים לעזור לכך.
חבל על הזמן, בזכותו אני מתפתחת ומתקדמת בהמון תחומים. הוא תמיד שם לי מראה מול העיניים ולא מפחד לומר לי את האמת. ואני בחורה מאוד עקשנית ודעתנית, בגלל שיודעת שבא ממקום אוהב וטוב כלפי מסוגלת להכיל ולקבל הרבה ביקורת ולשפר דברים.
ובנוסף הוא היחידי שיכולה להתבטא ולשיר לידו בחופשיות מתי שרק רוצה, בלי להתבייש.
בנוסף הוא תומך מאוד בכל החלומות שלי, חשוב לו שאצליח בלימודים, שאעסוק במוזיקה שלי, שאעשה ספורט ואדאג לבריאות שלי.
שלא לדבר על כל הדברים שלמדתי ממנו, בזכותו התבגרתי בגישה הכלכלית שלי, בהבנה שעלי ללמוד "דברים של מבוגרים" שברחתי מהם כל החיים כמו: לנהוג ברכב, לבשל, לדאוג לפנסיה, לביטוחים, להורים המזדקנים.
הרבה דברים הוא מלמד אותי לי לצמוח, בהחלט זה תפקיד הדדי בזוגיות לעזור אחד לשניה לצמוח (ולא רק לאישה ללמד את הגבר כפי שהובנתי כאן בטעות).

שעד שבן הזוג הסובל (שניהם סובלים אבל לצורך העניין מדובר בבן הזוג הכותב כאן) לא הגיע למצב שהוא לא יכול יותר סופית והוא עוזב ומוכן לשלם את כל המחירים הכרוכים בכך (הוא וילדיו), הוא ייטה לקבל דעות או עמדות שמאפשרות לו להישאר ולהמשיך לנסות. בטווח הקצר זה תמיד נראה קל יותר - כלכלית ונפשית, זה סוג של אזור הנוחות שהכול מוכר וידוע. ואני גם לא בטוח שזה לא נכון יותר
ממני מסכימה איתך לגמרי. זה נכון. בהחלט מקוה למצוא תמיכה וקולות שיעזרו לי לצלוח את המשבר ולהישאר איתו ולהיות מאושרת במקום להיפרד.
ובהחלט חושבת שעדיף להיפרד רק שבאמת בטוחים במאה אחוז שזה נגמר ואין סיכוי לפתור את הבעיות.
וכן, גם בגלל שלהיות חד הורית זה לא כזה להיט וכלכלית זו די התרסקות וירידה ברמת החיים, לפחות בשנים הראשונות.

_רק למען הסר ספק- החשש הזה הגיע לא בגלל משהו בהתנהגות שלו אלא בגלל מה ששומעים בחדשות.
אם היה לי איום ממשי גם אני הייתי בורחת._
נשית, אני לגמרי מבינה למה התכוונת ומודה שגם אני הרגשתי כך פעמים בודדות.
אבל ברור שזו מחשבת חרדה שלשמחתי לא קרובה למציאות ואם הייתי מרגישה איום פיזי ממשי הייתי נמלטת כל עוד רוחי בי.

אני גם חושבת שמבחינה רוחנית זה לא כדאי להמליץ לאנשים להיפרד . אני חושבת שלהמליץ לעשות עבודה עדיף. פרט למקרים חריגים של גבר אלים ו/ או מהמר ו/ או מסומם ו/ או שיכור.
צעירה חכמה, כבר אמרתי לך שאת חכמה? (-:
לגמרי נכון, מבחינה רוחנית כדאי לך קוראת להימנע מהמלצות. ויחד עם זאת מאוד שמחה שאת כאן ומייצגת קולות שקיימים בי ועוזרים לי למצוא את איזוני הפרטי ולשים לב לא לקדש סבל.

אני חושבת באמת ובתמים שציפור לא יקבל לעולם מה שמגיע לו או שהוא רוצה
קוראת, באופן פרדוקסלי מקריאת הדף של ציפור אני לחלוטין מסכימה איתך.
גם אני חושבת שזה די אבוד ועדיף לו להיפרד.
אבל מתוך צניעות והבנה שאני לא רואה את כל התמונה - לעולם לא המלצתי לו לעשות כך.

זה דרך אגב די שכיח שנישואים שניים הרבה יותר מצליחים,
מבחינה סטטיסטית את ממש, אבל ממש טועה...
לרוב נישואים שניים לא יותר מוצלחים ואנשים חוזרים על אותן טעויות בסיסיות....אשרייך שאצלך זה לא כך.

יום טוב שיהיה