בעל עצבני מידי

[אבישג_א*]

תודה רבה לרוזמרין על הקול המאזן.

[אבישג_א*]

לממ ובעיקר לילדה שהרביצו לה

גם אני כילדה חטפתי (מעט פעמים) פליקים (צביטות) מאמא שלי
אז ?
אני חושבת שגדלתי להיות אדם מדהים, בריא בנפשו וטוב (ממ, לא נתווכח על העניין עכשיו בסדר (-: )
אני חושבת שאמא שלי היא אשה מדהימה, אם נפלאה שאהבה אותי ואוהבת אותי בלי גבול, שנתנה לי תמיכה, חום, אמון, אמא שידעתי שאם צריך היא תצא עם נבוט להגן עלי מפני מי שיעז להרים עלי יד. אמא מסורה וסבתא מסורה לילדיי, יש לי כמעט רק מילים טובות עליה.
הלוואי שאני אזכה להיות אמא טובה כמוה
אבל לפי התיאוריה של ממ היה עדיף שאגדל במוסד או שאבא שלי יגדל אותי (פחחח)
אמא שלי התמודדה עם מצבים מאוד קשים בחיים שלה, החיים שלי הרבה יותר קלים, פשוטים, טובים, נוחים משלה, ולצערי על עצמי יהיה לי יותר קשה לסנגר, אני מתמודדת גרוע ממנה עם מצבים קלים בהרבה.

אין לי זמן עכשיו, אני כותבת בקיצור שבקיצור, אבל החיים מורכבים מאוד ממ, מאוד מאוד מורכבים.
ורוזמרין, שוב תודה, אני איתך חותמת על כל מילה.

[רוזמרין*]

_שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי
(כי כן, כשאת ילדה ומרביצים לך ברגיל, במקום עמוק מאוד האישיות שלך גדלה להאמין שבטח כי מגיע. זה פשוט ככה)_

מסכימה עם זה. ילד שהרביצו לו תדיר כחלק מהחינוך זה נורא בעיניי. זה שורט את הילד לתמיד. בתוכו, הוא לומד להאמין שזה בצדק ומגיע לו ואם רק היה ילד טוב, לא היו עושים לו את זה.

אנחנו, כהורים צעירים, הבנו די מהר שאין קשר בין התנהגות הילד לתגובה שלנו. זאת אומרת, יש קשר אבל חלש. כלומר, התגובה להתנהגות מעצבנת של הילד נבעה מסף תסכול נמוך. בימים רגועים
זה בכלל לא גרם לנו לתגובה אלימה. אותה התנהגות של הילד ותגובה שונה לגמרי שלנו.
מרגע שהבנו את זה, פנינו לבדוק את עצמנו. ראשית, איך להמנע מלהגיע לרמת מותשות נפשית כל-כך גבוהה (זה דרש, למשל, הגברת השותפות וחלוקת העבודה הביתית בינינו) ושנית- לזהות את המצב שלנו עוד לפני התגובה. במצב כזה, ההורה במצב הטוב יותר היה עוזב הכל ולוקח את הילד מחוץ לטווח (טיול או משחק בחדר אחר) או שההורה המוחלש היה יוצא להרגע.

קיבלנו על עצמנו גם מחיר כלכלי כדי לשנות את ההתנהלות. בעלי עבר לעבודה אחרת, עם שעות חזרה נורמליות ופחות כסף. היה שווה את זה לגמרי.

[רוזמרין*]

ועוד משהו,
התקופה המדוברת אצלנו היתה כשהילדים היו קטנים ואנחנו צעירים וחסרי נסיון. זו היתה תקופה קצרה ביותר, של כמה חודשים, עד שהתחלנו לשנות. ואת השינוי ליווינו בהסברים לילדים.
שזה לא בגללם אלא בגללנו, שהם בסדר גמור כמו שהם אבל לפעמים נגמרת לנו הסבלנות. במסגרת קביעת הגבולות, אמרנו שאפשר לקלל חופשי אבל להשתדל לא להרביץ.
בינם לבין עצמם הם הלכו מכות כמה שנים טובות. וגם היו (ועדיין) חברים טובים.
כן, החיים מורכבים ואלימות היא חלק מהם. יש לה תפקיד, אחרת לא היתה קיימת, אבל בצורתה הקיצונית והמתמשכת היא הופכת לפצע גדול.

לונה, זה יפה שאת יושבת עכשיו ביציע ונהנית מדיון מעניין אבל אלה החיים שלך, לא הצגה של מישהו אחר. האם את מבינה משהו חדש לגבי עצמך? האם זה עוזר לך לקבל החלטות?

[אבישג_א*]

_שגם היום יש להן כוח להעביר בי צמרמורת טובה ולהזכיר לי שצריך להתייחס אלי יפה, שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי
(כי כן, כשאת ילדה ומרביצים לך ברגיל, במקום עמוק מאוד האישיות שלך גדלה להאמין שבטח כי מגיע. זה פשוט ככה)
רציתי להוסיף שברור שלא התכוונתי למכות באופן קבוע
וברור שגם פליק חד פעמי הוא שלילי ולא נכון
ואף פעם לא העבירו לי מסר שזה בסדר לחנך ילדים במכות, תמיד היה ברור שזה לא נכון
תיארתי סיטואציה מאוד שונה אני משערת ממה שאת מתארת
היה לי פשוט קשה מאוד עם הגישה שעל כל פליק צריך להרחיק את ההורה ולהתייחס אליו כאל פושע, זה פוגע קשות בילד, הגישה הזו.

[קוראת*]

אבישג ורוזמרין, בלי להכיר אישית את הנפשות הפועלות, אני כמעט בטוחה שהמקרים שלכן שונים לגמרי לגמרי מהסיפור פה.

לונה, לדעתי יעזור אם תפרטי פה את כל ההתפרצויות של בעלך. זה יעזור לך להסתכל עליהן.

וגם, כתבת בעבר שהוא יצא מהבית ושפירקתם את המשפחה. אז אני לא מבינה, הוא עדיין בבית?

[קוראת*]

מה שרציתי להגיד בעצם לרוזמרין ולאבישג זה שכשאני קוראת את הסיפורים שלהן זה מפחיד אותי שלונה ואחרות שקוראות פה ייתלו בהם כדי להישאר בתוך אלימות. והם סיפורים אחרים לגמרי מהסיפור פה.

[לונה*]

ואוו... קצת מתקשה להגיב אחרי כל הנאמר פה, נדמה לי שהדף כבר לא שלי, זה דיון מהותי....
היו פה ניתוחי אופי וכל מיני מסקנות....
טוב,
המצב אצלנו כרגע עומד בכך שהוא עוזב את הבית בימים הקרובים.
אם היה מדובר באלימות מידי פעם מול הילדים לצד זוגיות טובה ותומכת , לדעתי, היה אפשר לטפל ביחד
להעצים אחד את השני ולהעניק עזרה...
זה לא המצב.
מדובר על זוגיות הרסנית וקשה עם השפלות וקללות ובכיות....לא פשוט.
כן וודאי יש התמכרות למצב הקיצוני הזה, התגייסות להתגבר להישאר ובעצם אני לא רוצה להיות מגוייסת כל חיי
אני רוצה לנח
וכך באה העצירה וההפרדה הפיזית.
אין התכחשות מצידו למצב ולהתנהגויות שלו, יש רצון לשפר ולהשתפר.
אנחנו נמצאים המון באגו ובמלחמה אחד מול השני כל אחד בדרכו המיוחדת והפוגענית.
היום זה זמן חשבון נפש נפריד ונרגיש מחדש....

[בשמת_א*]

פה מדובר בבירור במקרה השני: טיוח, אלימות מילולית וכל השאר
לזה אני מסכימה לחלוטין.

[לונה*]

טיוח?? למה טיוח? זה מאוד פוגעני!
את חושבת שלא הרמתי קול זעקה?? את חושבת שלא העפתי גם את חפציו מהחלון??
למה טיוח?
אתן באמת חושבות שאחרי הפליק הראשון יושבים על מדרגות הרבנות? או מה שלא יהיה?!?!

[מתלבטת*]

הדף הזה נראה לי רציני וחשוב
אבל אני נמנעת מלהשתתף בו כי פותחת הדף לא "נשמעת" לי אמיתית
היה לי חשוב לכתוב את זה.
סליחה

[לונה*]

זכותך המלאה.
מה לא נשמע לך אמיתי? הסיטואציה?? התגובות..?? אל תמהרי לשפוט....

[מאמינה_בשפע*]

בהצלחה !
חשוב לעשות את ההפרדה,
רק במצב שאין הכרח להיות ביחד, אפשר להקשיב לעצמי, אפשר לראות מה מרגישים בלי בן הזוג,
היכן הוא חסר, היכן יש הקלה גדולה, היכן התרומה שלי למצב התוקפני בינינו,
תעדכני כשתוכלי.

[מתלבטת*]

מה לא נשמע לך אמיתי?
את.







-

[קוראת*]

טיוח?? למה טיוח? זה מאוד פוגעני!
אני חושבת שהתכוונו לטיוח מצד הבעל, לא מצדך.


_המצב אצלנו כרגע עומד בכך שהוא עוזב את הבית בימים הקרובים.
אם היה מדובר באלימות מידי פעם מול הילדים לצד זוגיות טובה ותומכת , לדעתי, היה אפשר לטפל ביחד
להעצים אחד את השני ולהעניק עזרה...
זה לא המצב.
מדובר על זוגיות הרסנית וקשה עם השפלות וקללות ובכיות....לא פשוט.
כן וודאי יש התמכרות למצב הקיצוני הזה, התגייסות להתגבר להישאר ובעצם אני לא רוצה להיות מגוייסת כל חיי
אני רוצה לנח
וכך באה העצירה וההפרדה הפיזית._

לונה, אני הייתי נשואה למתעלל רגשית (שגם היה רומנטי ומדהים ומאוהב וכל מה שאת רוצה). אחרי שעזבתי אותו, נזכרתי תוך כמה זמן איך זה לחיות בלי אלימות מסביב. זה פשוט היה מדהים. מדהים. לא הבנתי איך יכולתי לחיות בתוך ההתשה הזאת, כל הזמן דרוכה, כל הזמן עושה רציונליזציות.
את עושה את הצעד הנכון לך ולילדייך. כל הכבוד.

עדכני פה, אנחנו קוראות אותך

[לונה*]

תודה רבה לך, קוראת. קצת נחת...
האם את יכולה לשתף אותי עוד מה זה מבחינת מתעלל ריגשית?
האם הייתה גם אלימות?
(Rק אם מתאים לך לפתוח...)

[לונה*]

_הצלחה !
חשוב לעשות את ההפרדה,
רק במצב שאין הכרח להיות ביחד, אפשר להקשיב לעצמי, אפשר לראות מה מרגישים בלי בן הזוג,
היכן הוא חסר, היכן יש הקלה גדולה, היכן התרומה שלי למצב התוקפני בינינו,
ממש ולגמרי כך. תודות!!

מתלבטת בבקשה ממך אל תגיבי פה יותר.

_מה לא נשמע לך אמיתי?
את._ אוקיי אז עיברי הלאה בבקשה.

[רוזמרין*]

מה שרציתי להגיד בעצם לרוזמרין ולאבישג זה שכשאני קוראת את הסיפורים שלהן זה מפחיד אותי שלונה ואחרות שקוראות פה ייתלו בהם כדי להישאר בתוך אלימות. והם סיפורים אחרים לגמרי מהסיפור פה.
אני מסכימה. כתבתי את הדברים בימים האחרונים, כשזה היה עוד בדף אחר. עכשיו, כשזה אוחד עם הדף הנוכחי, אני רואה את התמונה קצת יותר מלאה. לונה, שבתחילת הדף מכונה "זאתי", מתארת חיים רצופים באלימות. מסתבר שהתייחסתי לזה גם אז, לפני שנה וחצי. אני תוהה למה מצב כזה, שכבר זוהה ע"י לונה כבעייתי ממזמן, עדיין מתקיים. האם זה ההרגל או ההתמכרות או פחד משינוי?
לונה, את יכולה להסביר מה קרה במהלך השנה וחצי האחרונים?

[לונה*]

לונה, את יכולה להסביר מה קרה במהלך השנה וחצי האחרונים?
v
מה קרה...? האמנתי שיש תהליך לעבור ...שזה ישתנה אך לא במטה של קסם,
נשאבתי לגידול הילדים,עברנו שני בתים מאז....בקיצור התגלגלנו.
אני אומרת שוב אל תשפטו אותי כ"כ מהר לא קל להגיע לרגע בו מחליטים
חד משמעי לעצור ולאולי כדאי להתמקד בזה
ולא במה עשיתי או לא עשיתי בשנה וחצי האחרונות,אין בזה טעם מבחינתי...עברתי תהליך מן הסתם
שהוביל אותי למעשיי היום,
כן ........זה הזמן שלי לקח לעכל ולהטמיע את המצב, אני בסדר עם זה (- זה לא בכעס).....

[לונה*]

סימן ה"ווי" יצא לחלוטין בטעות....

[קוראת*]

האם את יכולה לשתף אותי עוד מה זה מבחינת מתעלל ריגשית?

מתפרץ בהפתעה וחוטף קריזות, גורם ללכת על ביצים לידו, יורד עלי, לפעמים מקלל, הכול סובב סביבו וסביב הרגשות שלו, יוצר סביבה של חששות תמידיים שמשהו לא בסדר, וגם יוצר מין תחושה מבולבלת כשכבר לא ברור מה נכון ומה לא נכון ומה צודק ומה לא צודק. למשל הוא יצר מין קטע כזה שבו הוא החליט שאני אף פעם לא מקשיבה לו וכל הזמן התפרץ על זה. זאת אשכרה היתה המצאה. אני כל כך הקשבתי לו. או שהוא היה אומר שאני משקרת, כשאני כמעט לא משקרת בחיים (ממש לא מאפיין אותי). אז כל הזמן צריך להתנצל על דברים שהם לא אמיתיים אפילו.

וגם זה גרם לזה שאני גם התחלתי להרים את הקול, ולהשתמש במלים לא יפות ולענות לו. כלומר גם אני כבר התחלתי להתקלקל בסביבה הזאת. כשיצאתי מזה, כל זה עבר. נזכרתי מי אני. לא שאני עדינה במיוחד, אבל אני מאוד נורמלית.
וזה מאוד מבלבל כי הוא גם היה מאוד מאוהב בי וסופר רומנטי וקונה את המתנות הכי יפות ולוקח לטיולים הכי יפים ומאוד חם ומלא חברים ובשלן מדהים. כל זה לא שווה פרוטה כשיש את האלימות מסביב.

[רוזמרין*]

אני אומרת שוב אל תשפטו אותי כ"כ מהר לא קל להגיע לרגע בו מחליטים חד משמעי לעצור ולאולי כדאי להתמקד בזה
אני לא שופטת בכלל, רק ניסיתי להבין. את צודקת, תהליכים לוקחים זמן וגם לאזור אומץ לעשות שינוי טראומתי לוקח זמן. כל הכבוד לך שהעזת.

[עתליה*]

חדשות טובות לונה. עד כמה שיכול להיות טוב . זה קשה מאד. אבל מבורך.
מאחלת לך בהירות בדרך. שתגיעי למצב ומקום שיש בו כבוד כלפייך וכלפיי ילדייך.

ובאופן כללי ',בנות ונשים שהיו חסרות סבלנות וחסרות הבנה לדברים של ממ.. מה נסגר אתכן ??
מה ניסיתן להעביר בדף הזה?

[בעל_עצבני_לפעמים*]

מתפרץ בהפתעה וחוטף קריזות, גורם ללכת על ביצים לידו, יורד עלי, לפעמים מקלל, הכול סובב סביבו וסביב הרגשות שלו, יוצר סביבה של חששות תמידיים שמשהו לא בסדר, וגם יוצר מין תחושה מבולבלת כשכבר לא ברור מה נכון ומה לא נכון ומה צודק ומה לא צודק. למשל הוא יצר מין קטע כזה שבו הוא החליט שאני אף פעם לא מקשיבה לו וכל הזמן התפרץ על זה. זאת אשכרה היתה המצאה. אני כל כך הקשבתי לו. או שהוא היה אומר שאני משקרת, כשאני כמעט לא משקרת בחיים (ממש לא מאפיין אותי). אז כל הזמן צריך להתנצל על דברים שהם לא אמיתיים אפילו.

סימני התעללות בזוגיות

[בעל_עצבני_לפעמים*]

עתליה,

למה העברת את מה שכתבתי???

[אבישג_א*]

הדברים שכתבתי התייחסו לנושא התיאורטי שהועלה ולא נגעו במקרה הספציפי שתואר, שאין לי כל מושג בו.
אם דבריי יצרו בלאגן מיותר והזיקו לעיסוק החשוב בנושא, אם התבטאתי בחריפות אני מתנצלת, לא לכך הייתה הכוונה.
אני נוטה לכתוב לעיתים מהלב במקום מהראש, צריכה לעבוד על זה.
שנה טובה לכולם, רק טוב.

[עתליה*]

שלום בעלי עצבני לפעמים, מתנצלת, חשבתי שזאת היתה כוונתך מאחר ושמת את שם הדף מתחת לדבריך. מחזירה לכאן.

[לונה*]

_האם הטיפול שאתה הלכת אליו היה מעירייה או משהו כזה...???
אני הלכתי (ןעדיין הולך) לקבוצה בתל אביב.
יש השתתפות במימון לתושבי ת"א אבל גם בלי מימון, המחיר ממש לא יקר. הרבה יותר זול מטיפול פרטני ולדעתי גם יותר יעיל._

אם את רוצה, אני יכול לשלוח לך יותר פרטים במייל.

בעל עצבני לפעמים, האם עדין ניתן לקבל פרטים למייל...???

[מתעניינת*]

בעל עצבני לפעמים

אולי אתה יודע אם יש קבוצת תמיכה לנשים של בעלים עם בעיית אלימות?

[בשמת_א*]

לונה - ב"טיוח" הכוונה כמובן לטיוח מצד הבעל. הוא משקר, מכחיש ומטייח את ההתעללות שלו.
וכמו שתיארה קוראת, מי שחיה עם אחד כזה מוצאת את עצמה בבלבול. קשה לה להבחין בין המציאות לדמיון. הוא הופך את הסרט שלו למציאות ההזויה שכולם חיים בה.
עד שעוזבים.
ופתאום אפשר לנשום.
פתאום השמש זורחת.
פתאום המציאות היא המציאות.

[בשמת_א*]

חשבתי שזאת היתה כוונתך מאחר ושמת את שם הדף מתחת לדבריך
כוונתו של בעל עצבני לפעמים היתה להפנות מן הפיסקה שציטט אל הדף הזה, שבו יש תיאור מפורט ודיון בשאלה "מהו ומיהו המתעלל" ואיך לזהות התנהגויות מתעללות.

[בשמת_א*]

אולי אתה יודע אם יש קבוצת תמיכה לנשים של בעלים עם בעיית אלימות?
נעמ"ת, המרכז למניעת אלימות במשפחה.

[בעל_עצבני_לפעמים*]

בעל עצבני לפעמים, האם עדין ניתן לקבל פרטים למייל...???
אין בעיה. אם תרשמי מייל (את יכולה לפתוח מייל אנונימי בג'ימייל או במקום אחר), אשלח לך.

_אולי אתה יודע אם יש קבוצת תמיכה לנשים של בעלים עם בעיית אלימות?
נעמ"ת, המרכז למניעת אלימות במשפחה._
http://naamat.org.il/violence.php?cat=32

[לונה*]

אני הכי מושפלת שיש, כי עכשיו גילית שהעזרה שהוא מקבל ,ניסיתי לשאוב מידע ונעלבתי להבין שהיא ילדה בת 25 בלי ילדים או משפחה... כמה ניסיון טיפולי יכול להיות לה????!!! היא יודעת מה זה לגדל ילדים??!! היא יכולה לשער איך מרגיש אבא? איך מרגישה אמא??? אני מתפוצצצצתתתתתתתת!!!!!
כשהתגלגלה השיחה על מה שאני חושבת על זה דוב עלה עינין האלימות והוא אומר באופן נחוש זו סטירה שהגיע לה, סטירה חינוכית..!!!! בא לי פשוט למות!!!!!!!!!!!! איך יכול להיות שזה באמת מה שהוא חושב?!?! איך יכול להיות שבשיחה קודמת הוא אמר שאף פעם לא צריך לתת סטירה וגם אם הגיע לה יש דרכים אחרות..??? שבאתי לשאול איך יכול להיות שבשיחה קודמת אמרת אחרת?!?! הוא כעסס כל כך ואמר לי עופי לי מהפנים! זה אתה שעף מפה עניתי לו!!! חוצפן טיפש אידיוט!!! איך יכול בן אדם במשבר הכי גדול שלו ודל משפחתו ללכת לאיזו ילדה שתתגלח עליו??? עליי?????? בא לי למות!!!

[אהבת_עולם*]

יש הבדל בין לתת סטירה מתוך איבוד שליטה בהתרתחות של רגע, ולהתחרט על זה אח"כ,
לבין לחשוב שזו דרך חינוכית ראויה.
(הראשון גם לא טוב, אבל השני לא משאיר יותר מדי סיכוי לשינוי).

הוא כעסס כל כך ואמר לי עופי לי מהפנים!
זה מה שנראה לי אפילו יותר מדאיג כאן.
אלימות מילולית עלולה להיות יותר הרסנית אפילו מאלימות פיזית.

לא יודעת מה האפשרויות שלך, אבל נשמע שזו לא זוגיות שכדאי להיות בה.
ושאת לא צריכה להסכים להיות עם מישהו שמדבר אלייך ככה.

[לונה*]

היום הוא יוצא,
בבוקר הילדים ביקשו שנקח אותם ביחד לגן, אמרתי לביתי שאין צורך ששנינו נצא,
כיוון שלא הייתי מודעת לתוכניותין הוא אמר לה שכן, אני בא איתם, אז אמרתי לו תודיע לי מה קורה
אני האדם האחראי פה
הוא: אה באמת!? לא שמתי לב...
אמרתי לו אחר כך אם עוד פעם אחת פעם אחת אתה משפיל אותי אני פותחת עלייך פה שלא תדע מאיפה זה בא לך
אני כבר לא מחשבנת לך אף אחד לא יעליב אותי יותר בחים! אף אחד!!!!! ואם תעיז אני לא ארשה לך להיכנס לבית!!
זה הבית שלי עכשיו, אני מבטיחה לעצמי לשנה החדשה לדאוג שרק מי שמעריך אותי
רק מי שבא בטוב יכנס בדלתותיו. אמן

[אורחת_מהגגת*]

יופי. מזל טוב וברוכה הבאה לעתיד טוב יותר - אמן.

וכשהמים ירגעו תוכלי לשאול את עצמך למה זה קרה לי?
לא ממקום של קטגור שופט ותלין שיאשים אותו, ימצא אותו אשם ויהרוג אותו מייד (באופן דימיוני)
לא ממקום של הוא כזה (רע?) ואני כזו (טובה?)....

יש לך כאן שיעור חשוב לעצמך
למה סיימת את מערכת היחסים הקודמת שלך?
למה בחרת בו?
למה נשארת איתו?
למה ילדת ילדים איתו?
למה לקח לך כל הרבה זמן לעזוב אותו?

הרי אם תבדקי טוב, תראי שבעצם הוא היה אותו אדם כמעט בכל הנקודות שבהן קבלת את ההחלטות שרשומות למעלה...


זה לא למה של תוכחה כי אין כאן מקום לתוכחה
זה למה של לימוד מתוך אהבה לעצמך
פירגון לעצמך
ובעיקר סליחה לעצמך אם את חושבת שאת אשמה באחת מהשאלות הללו.


רק ככה תמנעי מעצמך לחזור על השיעור הזה בעתיד.

[לונה*]

_ש לך כאן שיעור חשוב לעצמך
למה סיימת את מערכת היחסים הקודמת שלך?
למה בחרת בו?
למה נשארת איתו?
למה ילדת ילדים איתו?
למה לקח לך כל הרבה זמן לעזוב אותו?_

הלקאה עצמית

[ממ*]

לונה, אני מברכת אותך על כך שאת מוציאה את האלימות מהבית שלך. נקטת בצעד הנכון!! את בו בזמן מגינה על ילדייך הצעירים ומשמשת להם דוגמה.
אני מתנצלת על כך שאמרתי שגם את מטייחת. נראה שאת מתמודדת באומץ עם האלימות.

כשהמים ירגעו תוכלי לשאול את עצמך למה זה קרה לי?

לדעתי, זה הרבה פחות חשוב. ואת צודקת שזה עלול להוביל להלקאה עצמית. מה שיותר חשוב הוא להתבונן קדימה: לשרטט גבולות ברורים בעבורך ובעבור ילדייך שלא ייחצו יותר. מה שחשוב הוא לחזק עצמך, לדעת שלא את ולא ילדייך ראויים להתנהגות אלימה. יהיו לך ולילדייך מפגשים נוספים עמו. ואם הגבולות יהיו לך ברורים מאוד מאוד, יהיה לך הרבה יותר קל להתמודד. מבטיחה לך שגם הוא ירגיש גבולות אלה אצלך.
דמייני מעין חומה פנימית שהוא לא יכול לעבור אותה.

חזקי ואמצי.

[יש_בי_אהבה*]

אני מברך גם... מזל טוב ללידה מחודשת שלך.

וכשהמים ירגעו תוכלי לשאול את עצמך למה זה קרה לי?
לדעתי, זה הכי חשוב. לא הבנתי את זה כהלקאה עצמית. ממש ממש לא
מה שכן, אולי זה מוקדם מדי לדבר על זה כי הפצע טרי אבל זו לא הלקאה ולא חיטוט בפצע.

אבל זו הדרך היחידה להמנע מליפול לאותו בור פעם נוספת
את צריכה לעשות את זה ממקום של אהבה לעצמך.

פני למשפחה לחברים רק על תהיי לבד בתקופה הזו.
תחשבי שאת נגמלת מסיגריות.
אם תהיי לבד ותרגישי בודדה יש סיכוי שהגמילה לא תצליח


שנה טובה

[לונה*]

אני מתנצלת על כך שאמרתי שגם את מטייחת תודה לך

ואת צודקת שזה עלול להוביל להלקאה עצמית.- זו הייתה תשובתי לכל השאלות...

ילדייך הצעירים ומשמשת להם דוגמה.

איך בדיוק אני משמשת להם דוגמא...??? הרי לא אשתף אותם מדוע
אנחנו לא מסתדרים .. מן הסתם מצבם הכי מדאיג אותי ובא לי שמישהו יאמר לי , זה לא כ"כ נורא! הם יתרגלו וישארו ילדים שמחים עצמאיים שמאמינים בעולם הזה!!

מבטיחה לך שגם הוא ירגיש גבולות אלה אצלך.
זה חזק! כי היום שצרחתי עליו עם דמעות בעיניים שאף אחד לא יעליב אותי יותר,
ראיתי בעיניו שהוא פתאום שומע, כי לי זה היה ברור כל כך.

דמייני מעין חומה פנימית שהוא לא יכול לעבור אותה
לוקחת את זה איתי.

[יש_בי_אהבה*]

זו הייתה תשובתי לכל השאלות לא סבלת מספיק....?
אני יודע שזה קשה, במיוחד עכשיו, אבל את מבינה שמה שקרה קרה כי משהו בתוכך הסכים שזה יקרה?
את אותו משהו את צריכה לברר לפני שתמשיכי הלאה שכן אחרת את מזמנת לעצמך חזרה על השיעור הזה.
הרי גם כאן בדף היו כאלו שניסו להצדיק ולהסביר את שאין להסביר ואין להצדיק.

[לונה*]

אני מניחה שאת הפרידה הראשונה שלי מלווים רגשות אשמה וחרטה ענקיים שאין לתאר
לכן רשמתי הלקאה עצמית, אולי זימנתי לעצמי עונש, אולי חשבתי שאני ראוייה להיענש על מעשיי
.........................................................................................................................................................................................................................

[תמרוש_רוש]

_למה סיימת את מערכת היחסים הקודמת שלך?
למה בחרת...?
למה נשארת...?
למה...
למה..._

באמת הלקאה עצמית.
ובייחוד עכשיו זה פשוט לא הזמן. יש ללונה דברים כל כך חשובים יותר על סדר היום.

אורחת מהגגת, בא לי לשתף אותך במשהו שלמדתי לאחרונה, על שאילת שאלות.
שאלות שנשאלות בכוונה טובה, כדי לאסוף מידע ולהבין את הבנאדם, צריכות להישאל בזהירות.
שאלות שנשאלות כדי לעודד את הבנאדם להבין את עצמו, צריכות להישאל עוד יותר בזהירות.

• ובאופן כללי, שאלות "למה" הן בעייתיות. הן תמיד, תמיד עלולות להתפרש או להישמע כהתקפה.

וצריך להיזהר אתן כפל כפליים.*

אני יודעת שכתבת את הפוסט שלך בכוונה טובה.
ולכן, אני ממליצה לך לא לכתוב דברים ברוח זו עוד פעם.
לא פה ולא בכלל.
כי אפילו לי, בתור קוראת מהצד, היה קשה לקרוא את כל זה ברצף, ולא להרגיש תוכחה והתקפה.
@}

[לונה*]

אני בסדר.................תודה על הרגישות.

[אורחת_מהגגת*]

_אני מניחה שאת הפרידה הראשונה שלי מלווים רגשות אשמה וחרטה ענקיים שאין לתאר
לכן רשמתי הלקאה עצמית, אולי זימנתי לעצמי עונש, אולי חשבתי שאני ראוייה להיענש על מעשיי_
ולכן בקשתי ממך לזכור מה הוא העיקר - את ורק את.

כבר היו כאן הרבה נשים שהציעו לך להשאר עם בן בזוג הזה ולסבול אבל התגובה של תמרוש רוש - נו טוב...

אני יודעת שכתבת את הפוסט שלך בכוונה טובה.
מאיפה את יודעת את זה?

אולי זה ריכוך לקראת סדרת החינוך שלך:
_ולכן, אני ממליצה לך לא לכתוב דברים ברוח זו עוד פעם.
לא פה ולא בכלל._

הלו זו רק נקודת ההשקפה שלך....
כי אפילו לי, בתור קוראת מהצד, היה קשה לקרוא את כל זה ברצף, ולא להרגיש תוכחה והתקפה.

[לונה*]

די בחייאת די....

[יש_בי_אהבה*]

כל הכבוד לונה אין לצדק משמעות.
את ממש משמחת אותי.

[בשמת_א*]

_אני מניחה שאת הפרידה הראשונה שלי מלווים רגשות אשמה וחרטה ענקיים שאין לתאר
לכן רשמתי הלקאה עצמית, אולי זימנתי לעצמי עונש, אולי חשבתי שאני ראוייה להיענש על מעשיי_
יכול להיות שהענשה עצמית עומדת תמיד מאחורי בחירה בבן זוג מתעלל.
בצורה זו או בצורה אחרת, תמיד יש שם בבסיס הענשה עצמית.
את חושבת שאת לא מספיק טובה, או שאת לא נחשבת באמת, או שאת חסרת ערך, או שלא מגיע לך, או שאת לא ראויה לאהבה.
וזה גם בא מהילדות. איפשהו בילדות קיבלת את המסר שאת לא מספיק חשובה, הרגשות שלך לא נחשבים והרצונות שלך לא חשובים. במצב כזה, כל פעם שאת מנסה לבחור בעצמך ובטובתך, במקום למחוק את עצמך לטובת הרצונות השתלטניים וחסרי ההתחשבות של מישהו אחר - את נענשת.
אם הוא לא מעניש אותך, את מענישה את עצמך.
ובכל מקרה תשתפי פעולה עם התנהגות מכוערת כלפייך.

אז כאשר את מחליטה להפסיק לחיות בתוך אלימות,
זו גם החלטה שאת ראויה.
ראויה לאהבה.
ראויה ליחס טוב.
ראויה אך ורק בזכות קיומך.
לא מפני שעשית משהו, לא מפני שמחקת את עצמך.
וזה מאוד קשה לצאת מזה.
הדחף למחוק את עצמך, להבליג ולספוג יחזור.
תסתכלי לו בעיניים ותביני את הקשר בין מחיקה עצמית לבין הרשאה לאלימות - נגדך, נגד הילדים שלך (שגם זה נגדך כי הם חלק ממך, ומפני שהם חלק ממך את הרשית אלימות נגדם. מבינה? כי הרשית אלימות נגדך. לא חשוב איזו צורה היא לובשת. הרשית).

תחפשי כל תמיכה שאת יכולה. תפני לנעמ"ת, תפני לויצ"ו, תפני לחברות, אולי תגלי שבמצב חירום יש לך בכל זאת משפחה. אל תפסלי מהר את האפשרות הזאת.
צריך תמיכה כדי לצאת ממצב כזה.
בהצלחה.

[ממ*]

איך בדיוק אני משמשת להם דוגמא...??? הרי לא אשתף אותם מדוע

אין בכלל ספק שהם קלטו וספגו את האלימות, גם כלפיהם וגם כלפייך. ככל שהיו גדלים, האלימות היתה נראית להם יותר ויותר כברירת מחדל.
הם רואים אמא שלוקחת גורלה בידיה. ככל שהם יגדלו, הם גם יבינו את זה מושגית יותר טוב. וגם עתה הם קולטים. הביני שעכשיו את קוטעת שרשרת שהיתה יכולה להימשך עם הבת שלך ועם גברים בחייה (או חברות, או בוסים, או בוסיות וכו'). בזכות הצעד שנקטת, היא תבין שאמא שלה לא מוכנה לחיות באלימות.
ובנוסף, עכשיו יהיה להם מרחב שבו בני המשפחה מתייחסים זה לזה בכבוד!!

תחפשי כל תמיכה שאת יכולה. תפני לנעמ"ת, תפני לויצ"ו, תפני לחברות, אולי תגלי שבמצב חירום יש לך בכל זאת משפחה.
בנוסף, קראת את הדף של מתחילה להבין? שם היא סיפרה על כך שפתאום יש לה ארוחות נפלאות שלה ושל שני הילדים. שפתאום כיף. שפתאום שרים יחד. ערכי ארוחות כאלה, שבו שלושתכם והקריאי להם סיפורים, קבעי איזה טקס יומי או שבועי של שלושתכם (נגיד שכל אחד מספר משהו נחמד שקרה השבוע. או שר שיר, או מציע משחק). דברים קטנטנים ומשמעותיים וכיפיים.

(ערכתי לך טיפונת: הפרדתי בין הציטוטים למה שאת כתבת. מקווה שזה בסדר)

[לונה*]

אני מודה לכן, נתתן לי רוח גבית נעימה
אני בוכה ומחייכת
הוא יצא מהבית לפני חצי שעה.
תחפשי כל תמיכה שאת יכולה. תפני לנעמ"ת, תפני לויצ"ו, תפני לחברות, אולי תגלי שבמצב חירום יש לך בכל זאת משפחה
במה הם יכולים לעזור לי...??

בשמת אני מבינה מה שאת אומרת אני חייבת לציין שנישואיי הראשונים היו נופת צופים
שאני מתוך ילדותיות וחוסר הערכה(ולידה אחת שקטה...) החלטתי לפרק.
אבל אני לא רוצה לעסוק בזה
חשוב לי להיות פה וכרגע.
למצוא חברה ועזרה ומשפחה יש לי והם יכולים לעזור אבל לא פיזית.. וזה הכי חשוב לי עכשיו.

[לונה*]

קראת את הדף של מתחילה להבין??
לאיזה דף התכוונת??

[פלוני_אלמונית*]

סליחה על ההתערבות המטיפה אבל לא יכולתי להתאפק-
_תחפשי כל תמיכה שאת יכולה. תפני לנעמ"ת, תפני לויצ"ו, תפני לחברות, אולי תגלי שבמצב חירום יש לך בכל זאת משפחה. אל תפסלי מהר את האפשרות הזאת.
צריך תמיכה כדי לצאת ממצב כזה._
תדעו לכם לכל מי שמציע לחפש עזרה, שהיום אין עזרה לאף אחד, שהמקלטים נסגרו, שאין תמיכה מויצו ונעמת חינם, שאנשים לא מציעים לארח אף אחד
שמתלכתילה אם היתה תמיכה, אולי נשים לא היו מגיעות למצב הזה
שאין קצבאות כמעט, שמשוכרות המינמום לא מספיקים כלום,
תדעו לכם שהמדינה פושטת רגל ואנחנו פה בבאופן שדנים בגידול עיזים וארנבונים ודאודורנט בריא ובן ופרידות עצובות לא שונים מיושבי בתי הקפה שדנים בטיול המתוכנן לחו"ל והבית החדש שירכשו. כי ברגע שיש מצב חירום ואנחנו מתעלמים ממנו ?(ואני לא רוצה להפנות להיסטוריה) כולכם יודעים...
למה אף אחת לא מציעה להיפגש עם לונה, להציע לה עזרה אמיתית?

[לונה*]

ואוו..... אין לתאר, דף ארוך מידי....
דבר לא השתנה
רק החמיר.
בסוף החודש הזה "הוא" יוצא מהבית .

נראה לי שאני יעשה חגיגה ענקית!

[לונה*]

אין פה שום חגיגה...ופה אין איש...?...?

[לונה*]

אני משתגעת!
שמישהו כבר ידחוף אותי לתהום שפעורה תחת רגליי!!!!

[אקסטרה_לארג*]

לונה, אני מציעה לך לפנות לארגון סיוע לנשים.
איפה את גרה?
את יכולה לכתוב לי כאן או בדף הבית שלי, יש לי כמה רעיונות למי לפנות לקבל עזרה.

[לונה*]

הי לך,
איזה ארגון יכול לעזור לי..??

אני חייבת להתחיל את חיי ולא יודעת כיצד ולאן!
בנתיים תקועה עם אדם זר בבית \ נראה לי שלמדתי שקוראים לזה מתעלל רגשית.

[רוזמרין*]

לונה, לאיזו עזרה את זקוקה כרגע? נפשית? כלכלית?משפטית?פיזית?
אם תפרטי קצת, אולי נוכל לעזור לך ו/או לכוון אותך.
אגב, באיזה אזור בארץ את גרה?

[לונה*]

הי אני גרה באזור הרי יהודה.
תודה רוזמרין...
אני צריכה עזרה שקשורה קודם כל לנפש. להתנהלות מול הילדים
שמישהו יבוא ויגיד לי שהילדים שלי יהיו בסדר!!
שעדיף להם אמא רגועה מאמא בוכייה ופגועה שצורחת עליהם.
שלכולם זה עדיף - אני יודעת את זה אך לא מרגישה!
אני צריכה מישהי עם ניסיון שתספר לי איך הדברים מתנהלים אחרי הגירושים
א ו מ ץ

[רוזמרין*]

קודם כל תפני ל עירית לוי שתעזור לך לגדול ולצמוח. היא יכולה לעשות זאת לא רק במפגש פנים אל פנים. כנסי לדף הבית שלה ותזמיני אותה, אם היא לא קוראת את הדף הזה.
אני גרה באזור הרי יהודה
בהתנחלות כלשהי? אולי אבישג א קרובה אליך ותוכל לשמש לך כתף לא וירטואלית? או מישהי אחרת מהאזור? נדמה לי שאמרת שיש לך מחסור ביחסי משפחה וידידים, נכון?

_שמישהו יבוא ויגיד לי שהילדים שלי יהיו בסדר!!
שעדיף להם אמא רגועה מאמא בוכייה ופגועה שצורחת עליהם_
הילדים שלך יהיו בסדר, את תהיי בסדר. למען האמת גם הקושי והסבל שאת חווה כרגע הוא בסדר. אנחנו כולנו צומחים ממשברים שהתגברנו עליהם וקושי הוא דבר מבורך, ברצינות.

[לונה*]

תודה לך.
אני לא בהתנחלות,

אני צריכה לצאת מבוץ תובעני...

[בשמת_א*]

אני צריכה מישהי עם ניסיון שתספר לי איך הדברים מתנהלים אחרי הגירושים
האמת, יש כל מיני נסיונות.
אף אחד בעולם לא יכול להגיד לך איך זה יהיה אצלך.
בשביל להיפרד - את צודקת, צריך לעבור את מחסום הפחדים.
צריך פשוט לאהוב את עצמך מספיק בשביל להפסיק לחיות בסיוט שאת חיה בו עכשיו.

לכן מצטרפת להמלצה החמה על עירית לוי.

תנסי לקרוא בדפים של מתחילה להבין שהפכה ל- מתחילה להיבנות, וגם ב- אמא לשלושה מתוקים.
מקווה שלא טעיתי בשמות הדפים.

[לונה*]

תודות!

[אקסטרה_לארג*]

לונה, אני גרה באזור ירושלים ואשמח לדבר איתך או להתכתב איתך על פרידה מאדם לא נעים, כועס ומפחיד.

[תמרוש_רוש]

אמא ושלושה מתוקים

[לונה*]

הי אקסטה לארג',
נהדר!
אשמח מאוד , איך אשתף אותך במייל פרטי...?
אולי אפשר לסמס לך לנייד?

[לונה*]

תודה תמרוש, אני קוראת אותה קצת.. היא כל כך מדהימה!!

[תמרוש_רוש]

והדף שבו היא התחילה היה אבא סבבא אמא קרציה.
אה, כן, הדף השני שבשמת הזכירה, הדף של מתחילה להבין הוא עזרה בזוגיות בעייתית.
קריאה נעימה...
@}

[לונה_באור*]

אף אחד בעולם לא יכול להגיד לך איך זה יהיה אצלך.
א מ ת
טוב לי , כייף לי, אני שמחה, רגועה
ומתמודדת באופן הראוי לשבח עם כל הנפילות שלהם!!

איזה כייף לנו - הילדים שמחים ורגועים!!!!!!

ואני מהרהרת בליבי: זה חלום או מציאות!?!??!