בעל עצבני מידי
בעל עצבני מידי
אם הייתי לגמרי שבויה לא הייתי פותחת את הדף הזה, לא הייתי הופכת בזה כל היום. הייתי נרדמת בלילה בשלווה!!
בעל עצבני מידי
מה היית עושה תאכלס?!?!?! מה זה הצטער על היום שהוא נולד??? מה היית עושה??
- קובעת את השיח ביניכם, שבו ברור שהוא אלים. כל ניסיון שלו להצדיק את הסטירות היה נפגש בסירוב מוחלט לשמוע את זה ובאמירה "יש דברים שאין להם הצדקה."
- מכריחה אותו לעזוב את הבית. אם הוא מסרב, צו הרחקה. הייתי הולכת הכי רחוק כדי לא לתת למי שמרביץ לילדים את האפשרות לעשות את זה. ילדים צריכים להיות מוגנים ושלווים בבית שלהם.
- מודיעה לעובדת סוציאלית מקומית, כדי שזה יהיה מתועד.
- מבהירה לו שבפעם הבאה שזה קורה, את קוראת למשטרה (זאת עבירה על החוק).
בעל עצבני מידי
אם הייתי לגמרי שבויה לא הייתי פותחת את הדף הזה, לא הייתי הופכת בזה כל היום. הייתי נרדמת בלילה בשלווה!!
סליחה על הניסוח המוגזם. אבל את צריכה לחלוטין להפסיק כל הצדקה שלך להתנהגות שלו.
תגידי, כשקשה לך, אפילו מאוד, את מרביצה לחסרי ישע, חלשים, שבוטחים בך, ושאת בעצמך הבאת אותם לעולם?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא.
סליחה על הניסוח המוגזם. אבל את צריכה לחלוטין להפסיק כל הצדקה שלך להתנהגות שלו.
תגידי, כשקשה לך, אפילו מאוד, את מרביצה לחסרי ישע, חלשים, שבוטחים בך, ושאת בעצמך הבאת אותם לעולם?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא.
-
בעל_עצבני_לפעמים*
- הודעות: 16
- הצטרפות: 01 מאי 2011, 17:02
בעל עצבני מידי
הסיפור שלך על בעלך מזכיר לי מאוד את עצמי.
את מה שהיה לי להגיד כתבתי בדף בעל עצבני מידי (ממליץ לך לקרוא את כל הדף).
_תגידי, כשקשה לך, אפילו מאוד, את מרביצה לחסרי ישע, חלשים, שבוטחים בך, ושאת בעצמך הבאת אותם לעולם?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא._
אני מחשיב את עצמי כנורמלי ומוסרי, אבל הייתי צריך עזרה חיצונית כדי להפסיק את ההתנהגות האלימה.
את מה שהיה לי להגיד כתבתי בדף בעל עצבני מידי (ממליץ לך לקרוא את כל הדף).
_תגידי, כשקשה לך, אפילו מאוד, את מרביצה לחסרי ישע, חלשים, שבוטחים בך, ושאת בעצמך הבאת אותם לעולם?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא._
אני מחשיב את עצמי כנורמלי ומוסרי, אבל הייתי צריך עזרה חיצונית כדי להפסיק את ההתנהגות האלימה.
בעל עצבני מידי
תודה לך! מאוד מעניין אותי לקרוא אותך. זה הצד החסר לי
בעל עצבני מידי
תודה קוראת אני איתך בדברים שכתבת הם חשובים.
בעל עצבני לפעמים,
ממש מדהים שכחתי שפתחתי דף כזה לפני זמן מה....
קראתי אותך עוד אז....
דבר לא השתנה בשבילנו....
בעל עצבני לפעמים,
ממש מדהים שכחתי שפתחתי דף כזה לפני זמן מה....
קראתי אותך עוד אז....
דבר לא השתנה בשבילנו....
-
בעל_עצבני_לפעמים*
- הודעות: 16
- הצטרפות: 01 מאי 2011, 17:02
בעל עצבני מידי
אז זו את מהדף ההוא...
_כמה זמן ניתן להקדיש לטיפול שלו?
גם נורא הפריע לי שהמטפלת שלו אמרה לו ( בתגובה להמלצתי שישב במעגל של גברים מכים) שהוא לא גבר אלים אחרת היה כך בכל תחומי חייו..._
גם לי היתה מטפלת דומה. לא עזרה לי בכלום.
לדעתי צריך (חייב) מטפל גבר. לדבר עם עוד גברים.
אבל רק אם הוא מבין שיש בעיה. אחרת זה אבוד...
תשאלי את עצמך אם היית נשארת איתו דקה אחת נוספת, אם הסטירה הייתה מופנת אליך?
אז למה כשזה כלפי הילדים זה "בסדר"?
_כמה זמן ניתן להקדיש לטיפול שלו?
גם נורא הפריע לי שהמטפלת שלו אמרה לו ( בתגובה להמלצתי שישב במעגל של גברים מכים) שהוא לא גבר אלים אחרת היה כך בכל תחומי חייו..._
גם לי היתה מטפלת דומה. לא עזרה לי בכלום.
לדעתי צריך (חייב) מטפל גבר. לדבר עם עוד גברים.
אבל רק אם הוא מבין שיש בעיה. אחרת זה אבוד...
תשאלי את עצמך אם היית נשארת איתו דקה אחת נוספת, אם הסטירה הייתה מופנת אליך?
אז למה כשזה כלפי הילדים זה "בסדר"?
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
להעיף סטירה לילדים פעם בשלושה-ארבעה חודשים זאת אלימות לשמה. מי שעושה זאת הוא אלים. נקודה. הורה לא אלים לא מרביץ לילדים שלו.
אכן זו אלימות לשמה ואני אישית לא מקבל את זה אבל צריך להודות שזה נחשב נורמטיבי - כלומר די מקובל.
אם לונה לא הייתה מתעוררת זה היה ממשיך כך בביתה (כמו שהיה בבית שבו עברה הילדות שלה וכמו בבית בו עברה ילדותה של אהבת עולם).
כאמור, אני אישית סולד מכל ביטוי של אלימות, לדעתי אין הצדקה לאלימות ועבורי גם הרמת קול היא אלימות כי אפשר להסתדר תמיד בלי זה.
כמו שכתבתי, אם לונה הייתה ביתי, ברגע זה הייתי בה ולוקח אותה ואת הילדים לבית שלי.
האלימות הזו חייבת להפסיק מיד.
וודאי יבוא מי שיגיד ומה כבר ההבדל...?
ההבדל הוא שכל זמן שהאלימות היא לא שיגרה יכול להיות שניתן יהיה לטפל בה ולמגר אותה.
אחרי הכל, עדיף לעשות מאמץ ולא לפרק את המשפחה.
אישית אני לא מכיר את הנושא ולא יודע להגיד לך האם יש מרפא למצב כזה ואם כן כיצד?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא.
לצערי יש לי חדשות לא נעימות בשבילך. אנשים נורמליים ומוסריים כן מכים את הילדים שלהם.
אני לא יודע אם וכיצד אני יכול לעזור לך....מאחל לך הצלחה
אכן זו אלימות לשמה ואני אישית לא מקבל את זה אבל צריך להודות שזה נחשב נורמטיבי - כלומר די מקובל.
אם לונה לא הייתה מתעוררת זה היה ממשיך כך בביתה (כמו שהיה בבית שבו עברה הילדות שלה וכמו בבית בו עברה ילדותה של אהבת עולם).
כאמור, אני אישית סולד מכל ביטוי של אלימות, לדעתי אין הצדקה לאלימות ועבורי גם הרמת קול היא אלימות כי אפשר להסתדר תמיד בלי זה.
כמו שכתבתי, אם לונה הייתה ביתי, ברגע זה הייתי בה ולוקח אותה ואת הילדים לבית שלי.
האלימות הזו חייבת להפסיק מיד.
וודאי יבוא מי שיגיד ומה כבר ההבדל...?
ההבדל הוא שכל זמן שהאלימות היא לא שיגרה יכול להיות שניתן יהיה לטפל בה ולמגר אותה.
אחרי הכל, עדיף לעשות מאמץ ולא לפרק את המשפחה.
אישית אני לא מכיר את הנושא ולא יודע להגיד לך האם יש מרפא למצב כזה ואם כן כיצד?
אני לא. אנשים נורמליים/מוסריים לא.
לצערי יש לי חדשות לא נעימות בשבילך. אנשים נורמליים ומוסריים כן מכים את הילדים שלהם.
אני לא יודע אם וכיצד אני יכול לעזור לך....מאחל לך הצלחה
בעל עצבני מידי
אכן זו אלימות לשמה ואני אישית לא מקבל את זה אבל צריך להודות שזה נחשב נורמטיבי - כלומר די מקובל.
יש בי אהבה, איפה אתה חי? יש לי עשרות חברים ומכרים, אינספור, מסוגים שונים ומוצאים שונים. אף אחד מהם לא הרים יד על הילדים שלו אף פעם. לא רק זה, אלא זה נחשב למעשה קיצוני ואלים. ממש לא מקובל!! אף חבר /מכר/ידיד שלי גם לא קיבל מכות בילדותו. חוץ מאחד והוא ממש נדיר, וכולנו היינו מסתכלים בו בהשתאות, והוא באמת די דפוק. סליחה על המילה.
_ממש מדהים שכחתי שפתחתי דף כזה לפני זמן מה....
קראתי אותך עוד אז....
דבר לא השתנה בשבילנו...._
לונה יקרה, כדאי לחבר את הדפים. זה גם נהוג בבאופן, וגם מאוד מלמד ויעזור לך מאוד לראות כמה זמן זה נמשך. השם של הדף ההוא הוא גם יותר מתאים. הבעיה היא לא הזוגיות בעיקר, אלא שזה שבן זוגך הוא אלים.
יש בי אהבה, איפה אתה חי? יש לי עשרות חברים ומכרים, אינספור, מסוגים שונים ומוצאים שונים. אף אחד מהם לא הרים יד על הילדים שלו אף פעם. לא רק זה, אלא זה נחשב למעשה קיצוני ואלים. ממש לא מקובל!! אף חבר /מכר/ידיד שלי גם לא קיבל מכות בילדותו. חוץ מאחד והוא ממש נדיר, וכולנו היינו מסתכלים בו בהשתאות, והוא באמת די דפוק. סליחה על המילה.
_ממש מדהים שכחתי שפתחתי דף כזה לפני זמן מה....
קראתי אותך עוד אז....
דבר לא השתנה בשבילנו...._
לונה יקרה, כדאי לחבר את הדפים. זה גם נהוג בבאופן, וגם מאוד מלמד ויעזור לך מאוד לראות כמה זמן זה נמשך. השם של הדף ההוא הוא גם יותר מתאים. הבעיה היא לא הזוגיות בעיקר, אלא שזה שבן זוגך הוא אלים.
בעל עצבני מידי
תראי, לונה, הלב יוצא אלייך ונשבר כשקוראים אותך.
עם זאת, את חייבת להתמודד עם האמת: את מאפשרת לילדים שלך הפצפונים לחטוף מכות. ביכולתך לעצור את זה. כל יום שהם יודעים שהם יכולים לחטוף מכה עלול לגרום להם לגדול או כאלימים או כדפוקים. זו החלטה שלך איזה חיים את נותנת להם.
היי גיבורה ואחראית. ודווחי פה ונעודד אותך.
עם זאת, את חייבת להתמודד עם האמת: את מאפשרת לילדים שלך הפצפונים לחטוף מכות. ביכולתך לעצור את זה. כל יום שהם יודעים שהם יכולים לחטוף מכה עלול לגרום להם לגדול או כאלימים או כדפוקים. זו החלטה שלך איזה חיים את נותנת להם.
היי גיבורה ואחראית. ודווחי פה ונעודד אותך.
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
יש בי אהבה, איפה אתה חי? יש לי עשרות חברים ומכרים, אינספור, מסוגים שונים ומוצאים שונים. אף אחד מהם לא הרים יד על הילדים שלו אף פעם
אני חי פה וגם אני חושב שאין לי אין מכרים כאלו. להבנתי, גם אין לי גם מכרים שמעשנים ושותים או בוגדים בבני/בנות הזוג שלהם כי זו החברה שבחרתי לי. יש בארץ הזו גם אנשים אחרים. הרי את נמצאת בקשר עם אחת כזו בדף הזה. היא גם חטפה כילדה וגם כאמא עדה לכך שהילדים שלה נפגעים מהאדם שאמור להגן עליה. ועוד דבר, הרבה פעמים כששומעים על מישהו שעבר עבירה כולם מתפלאים כי היו בטוחים שהוא לא, אבל אף אחד לא ידע מה קורה כשהדלת נסגרת.
אני חושב שלונה בתהליך הכרה באמת. מה שנראה לך פשוט וברור כל כך (וגם לי) לא כל כך פשוט ומובן לה. עבורה מציאות ללא אלימות היא לא מוכרת.
אני חושב כמוך שלונה מתחילה להבין שהיא נמצאת במקום לא טוב ולא נכון. היא צריכה את העידוד שלנו לעשות את הצעד החוצה והצעד הראשון הוא צעד אליה ולא צעד נגדו. ברגע שהיא תבין את מה שכל כך ברור לך ולי היא תוכל גם לסמן גבול ברור לאבי ילדיה ומכאן היא צריכה להחליט בעצמה.
אני חי פה וגם אני חושב שאין לי אין מכרים כאלו. להבנתי, גם אין לי גם מכרים שמעשנים ושותים או בוגדים בבני/בנות הזוג שלהם כי זו החברה שבחרתי לי. יש בארץ הזו גם אנשים אחרים. הרי את נמצאת בקשר עם אחת כזו בדף הזה. היא גם חטפה כילדה וגם כאמא עדה לכך שהילדים שלה נפגעים מהאדם שאמור להגן עליה. ועוד דבר, הרבה פעמים כששומעים על מישהו שעבר עבירה כולם מתפלאים כי היו בטוחים שהוא לא, אבל אף אחד לא ידע מה קורה כשהדלת נסגרת.
אני חושב שלונה בתהליך הכרה באמת. מה שנראה לך פשוט וברור כל כך (וגם לי) לא כל כך פשוט ומובן לה. עבורה מציאות ללא אלימות היא לא מוכרת.
אני חושב כמוך שלונה מתחילה להבין שהיא נמצאת במקום לא טוב ולא נכון. היא צריכה את העידוד שלנו לעשות את הצעד החוצה והצעד הראשון הוא צעד אליה ולא צעד נגדו. ברגע שהיא תבין את מה שכל כך ברור לך ולי היא תוכל גם לסמן גבול ברור לאבי ילדיה ומכאן היא צריכה להחליט בעצמה.
בעל עצבני מידי
עבורה מציאות ללא אלימות היא לא מוכרת._
זו קביעה ממש לא נכונה!
אלו נישואיי השניים ובראשונים לא היו דברים כאלו גם לא בדימיון.!! בואו נשאר בדיון רלוונטי בבקשה.
גם ככה המצב מורכב רגיש ועדין. בשבילי זה לא דף נחמד באתר "באופן" זה החיים שלי.
כשזה קורה אצלך בבית
ואני רחוקה פיזית ממשפחתי
באזור חדש שאני לא מכירה
הוא המפרנס (!!!)
לוקח זמן להתעורר ולאזור בכלל אומץ על לחשוב
להיות עם שני קטנטנים לבד!!
גם ככה אין לי עזרה בכלל, אבל בכלל
הוא היחידי שעוזר ביומיום.
אז באמת בפרץ האלימות האחרון, (שהיה בפומבי ביותר, גם משפחתי הייתה נוכחת! )
אמרתי לעצמי אין מצב בעולם שאני ישאיר אותם איתו לבד. מפחדת. לא סומכת עליו...
אבל
המציאות השוחקת , המעייפת לא איפשרה לי זאת. אומנם לא קרה דבר
אבל כן, הייתי חייבת קצת אוויר כמה פעמים....
זו קביעה ממש לא נכונה!
אלו נישואיי השניים ובראשונים לא היו דברים כאלו גם לא בדימיון.!! בואו נשאר בדיון רלוונטי בבקשה.
גם ככה המצב מורכב רגיש ועדין. בשבילי זה לא דף נחמד באתר "באופן" זה החיים שלי.
כשזה קורה אצלך בבית
ואני רחוקה פיזית ממשפחתי
באזור חדש שאני לא מכירה
הוא המפרנס (!!!)
לוקח זמן להתעורר ולאזור בכלל אומץ על לחשוב
להיות עם שני קטנטנים לבד!!
גם ככה אין לי עזרה בכלל, אבל בכלל
הוא היחידי שעוזר ביומיום.
אז באמת בפרץ האלימות האחרון, (שהיה בפומבי ביותר, גם משפחתי הייתה נוכחת! )
אמרתי לעצמי אין מצב בעולם שאני ישאיר אותם איתו לבד. מפחדת. לא סומכת עליו...
אבל
המציאות השוחקת , המעייפת לא איפשרה לי זאת. אומנם לא קרה דבר
אבל כן, הייתי חייבת קצת אוויר כמה פעמים....
בעל עצבני מידי
לונה, בשניה שאת נפרדת ממנו, את יכולה להתחיל לקבל מזונות.
בעל עצבני מידי
מישהו יודע לאחד את הדפים...? זה ובעל עצבני לפעמים
בעל עצבני מידי
ונה, בשניה שאת נפרדת ממנו, את יכולה להתחיל לקבל מזונות.
אנחנו לא נשואים ברבנות, האם זה קשור..?
אנחנו לא נשואים ברבנות, האם זה קשור..?
בעל עצבני מידי
סליחה, בעל עצבני מידי לאיחוד
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
אבל כן, הייתי חייבת קצת אוויר כמה פעמים....
למה הכוונה?
למה הכוונה?
בעל עצבני מידי
"התחתנת עם בעל אלים, זה מה יש עכשיו זה בידיים שלך מה לעשות..."
זה בא מכל ההרצאות שלי אליו היום שיכיר בהיותו אלים.
זה בא אחרי שיצא מ"טיפול" היום.... חוצפה!בא לי להתקשר לאשה התלושה הזו ולנער אותה!
עלק מטפלת רוחנית, שטויות במיץ! ! מלטפת אותו ולא מעמתת אותו עם עצמו...איזה בולשיט.
זה בא מכל ההרצאות שלי אליו היום שיכיר בהיותו אלים.
זה בא אחרי שיצא מ"טיפול" היום.... חוצפה!בא לי להתקשר לאשה התלושה הזו ולנער אותה!
עלק מטפלת רוחנית, שטויות במיץ! ! מלטפת אותו ולא מעמתת אותו עם עצמו...איזה בולשיט.
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
האם הדבר היחיד שמשאיר אותך איתו זה הפחד ממה יהיה בלעדיו?
הפחד מהצורך להתמודד לבד עם פרנסה וכל הכרוך בגידול הילדים?
הפחד מהצורך להתמודד לבד עם פרנסה וכל הכרוך בגידול הילדים?
בעל עצבני מידי
אני מנסה להפריד, להרגיש וזה לא ברור לי לגמרי...
לא סתם פתחתי דף של זוגיות במשבר תמידי כי זה לא רק מול הילדים...
גם אני זוכה לזלזול ול"סתמי ת/פה" ואף יותר מזה. בעינין השפה גמני לא שה!
אני כל הזמן מנסה להרגיש למה אני אתגעגע כשהוא לא יהיה פה...?
למה באמת?
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
בקיצור ממש נשבר לי הלב. תמיד הייתי מוערכת ואהובה, וכל בני הזוג שהיו לי
אהבו אותי באופן המכבד (המעריץ) ביותר ופתאום פה, עם שני ילדים נפלתי לביב תחתיות.
ואני כ"כ זוגית ומשפחתית,
וודאי שיש גם את הפחד : "מי יקח אותי עם שני ילדים " וכו'.
לא סתם פתחתי דף של זוגיות במשבר תמידי כי זה לא רק מול הילדים...
גם אני זוכה לזלזול ול"סתמי ת/פה" ואף יותר מזה. בעינין השפה גמני לא שה!
אני כל הזמן מנסה להרגיש למה אני אתגעגע כשהוא לא יהיה פה...?
למה באמת?
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
בקיצור ממש נשבר לי הלב. תמיד הייתי מוערכת ואהובה, וכל בני הזוג שהיו לי
אהבו אותי באופן המכבד (המעריץ) ביותר ופתאום פה, עם שני ילדים נפלתי לביב תחתיות.
ואני כ"כ זוגית ומשפחתית,
וודאי שיש גם את הפחד : "מי יקח אותי עם שני ילדים " וכו'.
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
אז אל תפחדי ותלכי. נשמע פשטני ולא רציני להגיד דבר כזה בלי להגיד אבל זו דעתי. אין סליחה לאלימות (למרות שבמקרים מסוימים היא יכולה להתקבל כחלק מתהליך תיקון).
למה לך קשר עם אדם כזה?
אולי הפחד שהוא זורע בך מונע ממך לעשות מה שכבר עשית בעבר. פרידה.
את כבר יודעת שהשד לא נורא כל כך.
למה לך קשר עם אדם כזה?
אולי הפחד שהוא זורע בך מונע ממך לעשות מה שכבר עשית בעבר. פרידה.
את כבר יודעת שהשד לא נורא כל כך.
בעל עצבני מידי
אולי כי עשיתי בעבר פרידה בקלות בלתי נסבלת. אז עכשיו אני נשארת לסבול!
כשהיה לי גן עדן בבית!!!
כשהיה לי גן עדן בבית!!!
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
מה שהיה היה. צאי אל העתיד שלך.
בעל עצבני מידי
מה שהיה היה. צאי אל העתיד שלך
לגמרי.
מה שיקל על החלטת הפרידה הוא שאסור לך להישאר אפילו יום אחד עם אבא שאלים כלפי הילדים שלך. זאת האחריות המלאה שלך שהם לא יקבלו מכה אחת יותר בחיים. אין פה מה להתלבט בכלל. את אחראית על יצורים קטנטנים שאת בעצמך הבאת לעולם.
מזונות לילדים הוא חייב לשלם מיידית. יש גם מזונות לידועה בציבור. את צריכה עורכת דין.
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
אכן. במקום לבכות, להוציא אותו מהבית.
_תמיד הייתי מוערכת ואהובה, וכל בני הזוג שהיו לי
אהבו אותי באופן המכבד (המעריץ) ביותר ופתאום פה, עם שני ילדים נפלתי לביב תחתיות._
אז בסך הכול יש לך סיפור חיים טוב. ועכשיו טעית. קורה לרבים מאיתנו. מה עושים? דואגים שהילדים לא יסבלו מהטעות שלך.
לגמרי.
מה שיקל על החלטת הפרידה הוא שאסור לך להישאר אפילו יום אחד עם אבא שאלים כלפי הילדים שלך. זאת האחריות המלאה שלך שהם לא יקבלו מכה אחת יותר בחיים. אין פה מה להתלבט בכלל. את אחראית על יצורים קטנטנים שאת בעצמך הבאת לעולם.
מזונות לילדים הוא חייב לשלם מיידית. יש גם מזונות לידועה בציבור. את צריכה עורכת דין.
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
אכן. במקום לבכות, להוציא אותו מהבית.
_תמיד הייתי מוערכת ואהובה, וכל בני הזוג שהיו לי
אהבו אותי באופן המכבד (המעריץ) ביותר ופתאום פה, עם שני ילדים נפלתי לביב תחתיות._
אז בסך הכול יש לך סיפור חיים טוב. ועכשיו טעית. קורה לרבים מאיתנו. מה עושים? דואגים שהילדים לא יסבלו מהטעות שלך.
בעל עצבני מידי
אני יושבת איתו עכשיו לגשש מה היה בטיפול איפה הוא נמצא... הוא בכלל לא דיבר איתה על זה, לטענתו יש לו דברים חשובים יותר כמו העסק שלו... עוד שבירת לב.
ואז אמרתי לו אני מניחה שאם היית מבין את גודל הבעיה היית הולך לטיפול
הוא: אני אלים כמו שאת מטומטמת
לכל אחד יש את ההתקפים שלו....
בלי לומר מילה
קמתי
מיציתי שיניים וקולו בעקבותי: זה היה רק לצורך ההשוואה
ועליתי לישון .. לכתוב...
הוא מפצח גרעינים ורואה טלוויזיה
כן, כשכותבים את זה זה מקבל פנים אחרות, יכולת ההדחקה פוחתת.
אני כמו עכשיו כל כך לא מורגלת ליחס כזה שהשוק הוא זה שלא מזיז אותי
ודרך הדף הזה אני מבקשת לצאת מהשוק
להתעורר
ולסרב להיות מושפלת!
ואז אמרתי לו אני מניחה שאם היית מבין את גודל הבעיה היית הולך לטיפול
הוא: אני אלים כמו שאת מטומטמת
לכל אחד יש את ההתקפים שלו....
בלי לומר מילה
קמתי
מיציתי שיניים וקולו בעקבותי: זה היה רק לצורך ההשוואה
ועליתי לישון .. לכתוב...
הוא מפצח גרעינים ורואה טלוויזיה
כן, כשכותבים את זה זה מקבל פנים אחרות, יכולת ההדחקה פוחתת.
אני כמו עכשיו כל כך לא מורגלת ליחס כזה שהשוק הוא זה שלא מזיז אותי
ודרך הדף הזה אני מבקשת לצאת מהשוק
להתעורר
ולסרב להיות מושפלת!
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
את עוברת תהליך מבורך. כל הכבוד לך.
ידיעה פנימית לא נקנית. היא מתגלה (כך הצהוב)
ידיעה פנימית לא נקנית. היא מתגלה (כך הצהוב)
בעל עצבני מידי
תודה לכם, אני צריכה חברה מחזקת, מכילה. מחבקת הלבד מאוד קשה לי
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
למה את לא פונה למשפחה שלך?
הם הגב האולטימטיבי למצב בו את נמצאת
עכשיו הם צריכים להיות כאן בשבילך...
הם הגב האולטימטיבי למצב בו את נמצאת
עכשיו הם צריכים להיות כאן בשבילך...
בעל עצבני מידי
הם רחוקים פיזית. אם היה לי גב שכזה כנראה שכבר הייתי זזה....
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
את שמה לב שכל הטיעונים שלך להמשך הקשר לא קשורים בכלל לאופטימיות שלך לגבי המשך הקשר.
האם לא בארץ? את לא בארץ?
האם לא בארץ? את לא בארץ?
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
פעם בשלושה- ארבעה חודשים זה מתפרץ ומתפלקת לו איזו סטירה.
אם זה היה רק זה, אני לא הייתי נחרצת כלכך.
אני כן יכולה להבין אנשים שבסך הכל הם הורים טובים ואחראים, אבל לפעמים, לעתים רחוקות, קורה שמתפרצים, לפעמים צועקים נורא, ולפעמים גם סטירה, כן.
היו לא מעט דפים שנפתחו כאן בבאופן על הנושא הזה, אמהות שחרה להן שהן לפעמים לא שולטות בעצמן, וקיבלו תמיכה כדי לשנות את המצב, ואני בטוחה שיש כאן עוד הרבה שזה קורה להם ולא מודים בזה.
אני בהחלט לא אומרת שזה טוב וחיובי, ברור לי שזה יוצר פגיעה כזאת או אחרת בנפשו של הילד.
אבל, לדעתי, אם זה קורה לעתים רחוקות, ואם ההורה מבין את טעותו ומבקש סליחה ומשתדל לשנות את עצמו - יכול להיות שגם הילד יצליח לצלוח את זה בשלום.
האם אותן אמהות שכתבו כאן בבאופן שהן מדי פעם נותנות סטירה או מושכות את הילד בכוח - האם אולי היה צריך להזמין את הרווחה שתיקח את הילדים מהבית? שתרחיק אותם מהאמא האלימה?
אני חושבת שכמעט לכל בר דעת יהיה ברור, שלמרות שזה מצב לא בריא במיוחד, עדיין עדיף לילד לגדול עם אמא שלו.
רק במצבים של אלימות קיצונית מוציאים ילד מהבית. וגם אז ראוי לשקול היטב היטב אם הרווח (בלי אלימות) יהיה גדול על ההפסד (קשר ילד-אמא)?
באותה מידה אני חושבת שגם אין למהר להרחיק ילדים מאבא שלהם.
כמו שלא נרחיק אמא מילדיה בגלל סטירה מדי פעם, גם לא נראה לי נכון להרחיק אב מילדיו על דבר דומה.
זה כמעט בדיוק אותו הדבר. (נכון שילדים מאוד קשורים לאמא, אבל גם לַאבא הם זקוקים).
כל זה עם ההסתייגויות הבאות...
**************
מה שכן, כל הנ"ל אמרתי רק מתוך ההנחה שבשאר הזמן ובשאר התחומים המצב יחסית בסדר.
ושבסך הכל כן יש קשר טוב, ואהבה, ומודעות עצמית, וניסיון לשפר.
אך לאחר שקראתי דברים כמו אלה:
גם אני זוכה לזלזול ול"סתמי ת/פה" ואף יותר מזה.
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
אני חושבת קצת אחרת.
נשמע שמעבר לאיבוד שליטה מדי פעם, יש לו נטייה קבועה להתעללות רגשית-מילולית.
וגם עצם זה שנשמע שהוא לא מספיק מודע לבעייתיות, לְמה זה עושה לילדים, לך, ולא עושה מספיק כדי לשנות את המצב -
יכול להיות שזו כן סיבה להיפרד.
נכון כפי שכתבתי קודם, שילדים זקוקים לאבא, ולפעמים גם הורים שפוגעים בילדים עד מידה מסוימת ראוי להשאיר את הילדים בקרבתם בכל מקרה,
אבל כשזה מתפשט לעוד ועוד תחומים של החיים,
ואם גם הקשר הזוגי לא טוב, שגם זה משפיע על הילדים - וכמובן גם הצד של האמא הנפגעת חשוב,
ואם לא רואים נכונות לשינוי מהצד השני -
יכול להיות שכן עדיף גם לך וגם לילדים שתיפרדו.
(אני לא יכולה לדעת כמובן רק לפי מה שתיארת, ואולי עדיין לא ניסיתם כל מה שאפשר, ואולי עוד יש מה לעשות - אני רק כותבת מהנתונים שקראתי בינתיים).
***************
אני מבינה גם שמאוד קשה להיפרד במצב שאת תלויה בו כלכלית וטכנית וכו'.
וזה ממש לא טריוויאלי.
במקרים כאלה יש נטייה לומר שאם זה 'רק' זה - אז את פשוט צריכה להיפרד וזהו.
אבל זה באמת לא כזה פשוט.
אני מקווה שתשקלי עם עצמך היטב היטב אם הקשר הזה תורם לך ולילדים יותר ממה שהוא מזיק ולהפך,
ושתנסי/תנסו מה שאפשר כדי לרפא את הקשר ואותו/אתכם,
או לחלופין - תהיי בטוחה שבאמת ניסית מה שיכולת -
ושאם תחליטי שלא ראוי להישאר בקשר הזה - תצליחי גם מבחינה טכנית לממש את ההחלטה שלך.
אם זה היה רק זה, אני לא הייתי נחרצת כלכך.
אני כן יכולה להבין אנשים שבסך הכל הם הורים טובים ואחראים, אבל לפעמים, לעתים רחוקות, קורה שמתפרצים, לפעמים צועקים נורא, ולפעמים גם סטירה, כן.
היו לא מעט דפים שנפתחו כאן בבאופן על הנושא הזה, אמהות שחרה להן שהן לפעמים לא שולטות בעצמן, וקיבלו תמיכה כדי לשנות את המצב, ואני בטוחה שיש כאן עוד הרבה שזה קורה להם ולא מודים בזה.
אני בהחלט לא אומרת שזה טוב וחיובי, ברור לי שזה יוצר פגיעה כזאת או אחרת בנפשו של הילד.
אבל, לדעתי, אם זה קורה לעתים רחוקות, ואם ההורה מבין את טעותו ומבקש סליחה ומשתדל לשנות את עצמו - יכול להיות שגם הילד יצליח לצלוח את זה בשלום.
האם אותן אמהות שכתבו כאן בבאופן שהן מדי פעם נותנות סטירה או מושכות את הילד בכוח - האם אולי היה צריך להזמין את הרווחה שתיקח את הילדים מהבית? שתרחיק אותם מהאמא האלימה?
אני חושבת שכמעט לכל בר דעת יהיה ברור, שלמרות שזה מצב לא בריא במיוחד, עדיין עדיף לילד לגדול עם אמא שלו.
רק במצבים של אלימות קיצונית מוציאים ילד מהבית. וגם אז ראוי לשקול היטב היטב אם הרווח (בלי אלימות) יהיה גדול על ההפסד (קשר ילד-אמא)?
באותה מידה אני חושבת שגם אין למהר להרחיק ילדים מאבא שלהם.
כמו שלא נרחיק אמא מילדיה בגלל סטירה מדי פעם, גם לא נראה לי נכון להרחיק אב מילדיו על דבר דומה.
זה כמעט בדיוק אותו הדבר. (נכון שילדים מאוד קשורים לאמא, אבל גם לַאבא הם זקוקים).
כל זה עם ההסתייגויות הבאות...
**************
מה שכן, כל הנ"ל אמרתי רק מתוך ההנחה שבשאר הזמן ובשאר התחומים המצב יחסית בסדר.
ושבסך הכל כן יש קשר טוב, ואהבה, ומודעות עצמית, וניסיון לשפר.
אך לאחר שקראתי דברים כמו אלה:
גם אני זוכה לזלזול ול"סתמי ת/פה" ואף יותר מזה.
אתמול שבכיתי מתסכול הוא אמר לי: זה שאת בוכה לא עושה אותך מיוחדת.
אני חושבת קצת אחרת.
נשמע שמעבר לאיבוד שליטה מדי פעם, יש לו נטייה קבועה להתעללות רגשית-מילולית.
וגם עצם זה שנשמע שהוא לא מספיק מודע לבעייתיות, לְמה זה עושה לילדים, לך, ולא עושה מספיק כדי לשנות את המצב -
יכול להיות שזו כן סיבה להיפרד.
נכון כפי שכתבתי קודם, שילדים זקוקים לאבא, ולפעמים גם הורים שפוגעים בילדים עד מידה מסוימת ראוי להשאיר את הילדים בקרבתם בכל מקרה,
אבל כשזה מתפשט לעוד ועוד תחומים של החיים,
ואם גם הקשר הזוגי לא טוב, שגם זה משפיע על הילדים - וכמובן גם הצד של האמא הנפגעת חשוב,
ואם לא רואים נכונות לשינוי מהצד השני -
יכול להיות שכן עדיף גם לך וגם לילדים שתיפרדו.
(אני לא יכולה לדעת כמובן רק לפי מה שתיארת, ואולי עדיין לא ניסיתם כל מה שאפשר, ואולי עוד יש מה לעשות - אני רק כותבת מהנתונים שקראתי בינתיים).
***************
אני מבינה גם שמאוד קשה להיפרד במצב שאת תלויה בו כלכלית וטכנית וכו'.
וזה ממש לא טריוויאלי.
במקרים כאלה יש נטייה לומר שאם זה 'רק' זה - אז את פשוט צריכה להיפרד וזהו.
אבל זה באמת לא כזה פשוט.
אני מקווה שתשקלי עם עצמך היטב היטב אם הקשר הזה תורם לך ולילדים יותר ממה שהוא מזיק ולהפך,
ושתנסי/תנסו מה שאפשר כדי לרפא את הקשר ואותו/אתכם,
או לחלופין - תהיי בטוחה שבאמת ניסית מה שיכולת -
ושאם תחליטי שלא ראוי להישאר בקשר הזה - תצליחי גם מבחינה טכנית לממש את ההחלטה שלך.
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
דבר נוסף, אני לא זוכרת אם כתבת:
האם את עדיין אוהבת אותו?
האם הוא עדיין אוהב אותך לדעתך?
האם יש איזה ניצוץ שבגללו לדעתך אולי כן ראוי לנסות ולשמור את הקשר הזה?
האם את עדיין אוהבת אותו?
האם הוא עדיין אוהב אותך לדעתך?
האם יש איזה ניצוץ שבגללו לדעתך אולי כן ראוי לנסות ולשמור את הקשר הזה?
-
משנה_כוון_מאיה*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 03 ספטמבר 2012, 22:31
בעל עצבני מידי
שהתחלתי לקרוא לא ידעתי עדיין שמדובר באלימות פיסית, כלפייך וכלפי הילדות - ועוד כל כך צעירות. אני קוראת מה שאת כותבת ולא יודעת אם לכעוס או לבכות. בבקשה בבקשה ממך, אני מבינה את הקושי ואת הבלבול, את הרצון והתקווה שדברים יישתנו ו"נהיה משפחה נורמלית" וכל זה, אבל דברים כאלה לא משתנים. בקשה ממך, צאי מייד מהמערכת הזאת שמסוכנת בשבילך ובשביל בנותייך עליהן את חייבת להגן כלביאה, גם מהאבא שלהן!
כתבי שהכל בסדר. עדכני!
כתבי שהכל בסדר. עדכני!
-
משנה_כוון_מאיה*
- הודעות: 2
- הצטרפות: 03 ספטמבר 2012, 22:31
בעל עצבני מידי
דבר נוסף: אנשים פה שואלים על אהבה והאם היא עדיין קיימת. אהבה זה דבר כל כך לא רלוונטי לפעמים, ודווקא בגלל שהוא גם לא ממש ברור בדרך כלל, אז ממש לא תמיד חייבים לשים עליו את הדגש. מי באמת יודע מה זו אהבה, ומתי היא נגמרת ומתחיל קומפלס תלותי כזה או אחר? במקרים של אלימות וילדים בבית מומלץ להיות מציאותי ו"חומרני" במובן של כאן ועכשיו ולשלוח את מושג האהבה לחופשה, עד שאחת כזאת, אמיתית תומכת ומחבקת תראה את פניה על דלת ביתך. ואם לא, גם לא נורא, שקט נפשי זה דבר שאנו נוטים לזלזל בו אבל אין כמוהו!
בעל עצבני מידי
ואוו תודה על הדברים שכתבתם....
אני חוזרת שוב אין אלימות כלפיי.
אנחנו כרגע לא מדברים.
כל אחד מכונס בעצמו
הוא השכיב את הילדים היום עם מקלחות והיה ממש מדהים סבלני עם סיפור שנמשך לשיחה חצי שעה והיה להם נעים...
הם קשורים אליו בטירוף.
אני מסכימה שאבא חשוב לא פחות מאמא ולהפריד ילדים מאבא זה צד אחד שנגדע.
מה אגיד...אני הופכת בדברים. שנינו צעירים ... לא מידי ,אבל מנסים להתמודד עם החיים עם גידול של שני ילדים כמעט בני אותו גיל. זה לא פשוט לנו.
קשה להרגיש אהבה בימים כאלו,
כן מרגישה ניצוץ וזיכרון של מה שהיינו...
אני חוזרת שוב אין אלימות כלפיי.
אנחנו כרגע לא מדברים.
כל אחד מכונס בעצמו
הוא השכיב את הילדים היום עם מקלחות והיה ממש מדהים סבלני עם סיפור שנמשך לשיחה חצי שעה והיה להם נעים...
הם קשורים אליו בטירוף.
אני מסכימה שאבא חשוב לא פחות מאמא ולהפריד ילדים מאבא זה צד אחד שנגדע.
מה אגיד...אני הופכת בדברים. שנינו צעירים ... לא מידי ,אבל מנסים להתמודד עם החיים עם גידול של שני ילדים כמעט בני אותו גיל. זה לא פשוט לנו.
קשה להרגיש אהבה בימים כאלו,
כן מרגישה ניצוץ וזיכרון של מה שהיינו...
בעל עצבני מידי
הוא השכיב את הילדים היום עם מקלחות והיה ממש מדהים סבלני עם סיפור שנמשך לשיחה חצי שעה והיה להם נעים...
עד הפעם הבאה שהוא יעיף להם סטירה. ושיהיה לך ברור, תהיה פעם הבאה. והיא באחריותך.
נעים להם? כן, והם גם כבר ניזוקו נפשית מהאלימות.
הם קשורים אליו בטירוף.
זה ידוע שילדים מוכים אוהבים את ההורים שלהם.
לדעתי, את לא קולטת את רמת האחריות שלך, ומחפשת סיבות להשאיר את הילדים שלך במקום שבו הם יכולים לחטוף מכות ולשמוע את אבא מדבר אל אמא באלימות.
אני תמיד חושבת על כך שלא הגנו עלי מההצקות של אחי הגדול. אם הייתי חוטפת סטירות מאבא ואמא לא היתה מגנה עלי? לא הייתי סולחת לה לעולם.
עד הפעם הבאה שהוא יעיף להם סטירה. ושיהיה לך ברור, תהיה פעם הבאה. והיא באחריותך.
נעים להם? כן, והם גם כבר ניזוקו נפשית מהאלימות.
הם קשורים אליו בטירוף.
זה ידוע שילדים מוכים אוהבים את ההורים שלהם.
לדעתי, את לא קולטת את רמת האחריות שלך, ומחפשת סיבות להשאיר את הילדים שלך במקום שבו הם יכולים לחטוף מכות ולשמוע את אבא מדבר אל אמא באלימות.
אני תמיד חושבת על כך שלא הגנו עלי מההצקות של אחי הגדול. אם הייתי חוטפת סטירות מאבא ואמא לא היתה מגנה עלי? לא הייתי סולחת לה לעולם.
בעל עצבני מידי
פתאום נהיה לי חשוב לתעד כל דבר איתו, שאוכל לקרוא,
שאוכל להיסתכל על הדברים בעיניים,
כי אט אט אני קולטת איזה מנגנון הדחקה מטורף,, פשוט לא זוכרת המוני דברים
וכך אני יכולה לשרוד...
אז, אני מבקשת להתחיל לזכור ה-כל.
בוקר, מכינים קפה אחד ליד השני הוא את שלו, אני את שלי....
הוא דורך על פירור אורז ברצפה, אומר מה זה... אמרתי לו שטפתי אתמול
הוא: אה, בגלל זה מלוכלך פה?
כל כך כל כך בקטנטנה אבל זה כמו מים על סלע.
האמת,
שאני בוחרת לשתף את הדברים הכי שוליים ביחסו אליי.
אולי עם הזמן אפתח ולא אפחד....
ביום שלישי הבא יש לי פגישה עם המטפלת המדהימה שמלווה אותי
כבר כמה שנים....
אני כבר לא מבקשת בהירות אני מבקשת אומץ.
שאוכל להיסתכל על הדברים בעיניים,
כי אט אט אני קולטת איזה מנגנון הדחקה מטורף,, פשוט לא זוכרת המוני דברים
וכך אני יכולה לשרוד...
אז, אני מבקשת להתחיל לזכור ה-כל.
בוקר, מכינים קפה אחד ליד השני הוא את שלו, אני את שלי....
הוא דורך על פירור אורז ברצפה, אומר מה זה... אמרתי לו שטפתי אתמול
הוא: אה, בגלל זה מלוכלך פה?
כל כך כל כך בקטנטנה אבל זה כמו מים על סלע.
האמת,
שאני בוחרת לשתף את הדברים הכי שוליים ביחסו אליי.
אולי עם הזמן אפתח ולא אפחד....
ביום שלישי הבא יש לי פגישה עם המטפלת המדהימה שמלווה אותי
כבר כמה שנים....
אני כבר לא מבקשת בהירות אני מבקשת אומץ.
בעל עצבני מידי
כן אני חיה בהתעללות ריגשית שאינה פוסקת!
בעל עצבני מידי
ומתייחסת אליה בסלחנות, כאילו שאני יישות רוחנית גבוה המטפלת בבעלי.
אני לא מטפלת אני רוצה לחיות את חיי.
אני לא מטפלת אני רוצה לחיות את חיי.
בעל עצבני מידי
אני כבר לא מבקשת בהירות אני מבקשת אומץ.
@}
@}
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
שלום לונה מה קורה איתך?
אני מקווה שאת כבר במקום אחר - לפחות בראש.
שבת שלום
אני מקווה שאת כבר במקום אחר - לפחות בראש.
שבת שלום
בעל עצבני מידי
הי תודה שאתה עוד פה....
גם אני מקווה שאני במקום אחר בראש..
נראה שזה עומד להסתיים
הוא מצא מקום,
אומר שיעבור אליו בשבוע הבא...
עצוב משהו...
גם אני מקווה שאני במקום אחר בראש..
נראה שזה עומד להסתיים
הוא מצא מקום,
אומר שיעבור אליו בשבוע הבא...
עצוב משהו...
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
על כך נאמר - אין דבר יותר שלם מלב שבור
עשית מה שיכלת עד כדי אובדן העצמיות שלך.
פתאום הבנת שמהסבל שלך אף אחד לא מרוויח
לא הוא, לא הילדים ובטח שלא את (אבל את זה ידעת והיית מוכנה לזה).
עשית מה שיכלת עד כדי אובדן העצמיות שלך.
פתאום הבנת שמהסבל שלך אף אחד לא מרוויח
לא הוא, לא הילדים ובטח שלא את (אבל את זה ידעת והיית מוכנה לזה).
בעל עצבני מידי
היי לונה. גדלתי עם אחיותיי בבית שנשמע דומה מאוד למה שאת מתארת. אמי מעולם לא עזבה את אבי, והמצב אכן הדרדר עם השנים.
אני יכולה להגיד לך בשיא הכנות, אחרי שנים של טיפולים וחפירות:
עשית את הדבר הנכון, לחלוטין. הלוואי שאמי היתה בוחרת בכך.
מקווה שזה יחזק אותך בזמנים קשים.
אני יכולה להגיד לך בשיא הכנות, אחרי שנים של טיפולים וחפירות:
עשית את הדבר הנכון, לחלוטין. הלוואי שאמי היתה בוחרת בכך.
מקווה שזה יחזק אותך בזמנים קשים.
בעל עצבני מידי
תגידו לי מה שונה הדף שלי מהדף אלימות בבית שלי
אני מאוד מזדהה עם הכותבת ושם לא מדברים על פרידה....!
אני מאוד מזדהה עם הכותבת ושם לא מדברים על פרידה....!
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
_עם שני ילדים (4,2) נקרעת למענם ולמען שקט הנפשי שלהם,
ובדיכאון מהזוגיות הכ"כ קשה שאני חיה בתוכה. כמו מכבש על ליבי.
פגועה, נעלבת, מושפלת, לא מוערכת ......ועושה שמיניות באוויר ובסלטות_
אף אחד לא ימנע ממך להשאר איתו.
על סמך מה שאת כותבת לא נכון לכם להשאר ביחד.
ההחלטה הילדים והזוגיות היא שלך....
ובדיכאון מהזוגיות הכ"כ קשה שאני חיה בתוכה. כמו מכבש על ליבי.
פגועה, נעלבת, מושפלת, לא מוערכת ......ועושה שמיניות באוויר ובסלטות_
אף אחד לא ימנע ממך להשאר איתו.
על סמך מה שאת כותבת לא נכון לכם להשאר ביחד.
ההחלטה הילדים והזוגיות היא שלך....
בעל עצבני מידי
נשבר לי!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
פשוט סיוטטטטטטטט כל האחראיות
כל התהיות
כל הלופים הפנימיים
אני יודעת שהוא לא רע,
אני יודעת שהוא משתדל
אבל
הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים.
אני
ג-מ-ו-ר-ה
פשוט סיוטטטטטטטט כל האחראיות
כל התהיות
כל הלופים הפנימיים
אני יודעת שהוא לא רע,
אני יודעת שהוא משתדל
אבל
הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים.
אני
ג-מ-ו-ר-ה
-
יש_בי_אהבה*
- הודעות: 100
- הצטרפות: 27 אוגוסט 2012, 22:33
בעל עצבני מידי
העזר היחידה שאפשר להושיט לך במצב הזה הוא שהוא לא יכול להיות גם וגם
הוא רק אחת מהדמויות האלו ואת השניה את מדמיינת.
מה מדומין ומה אמיתי?
הוא רק אחת מהדמויות האלו ואת השניה את מדמיינת.
מה מדומין ומה אמיתי?
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
_שהוא לא יכול להיות גם וגם
הוא רק אחת מהדמויות האלו ואת השניה את מדמיינת._
לא מסכימה עם זה.
אנשים הם לרוב גם וגם.
השאלה באיזה מינונים, מה יותר דומיננטי, ואיזה 'גם' שלילי אנחנו מוכנים לקבל בשביל ה'גם' החיובי.
הקושי הוא להחליט אם זה עובר את הגבול שלנו או לא.
הוא רק אחת מהדמויות האלו ואת השניה את מדמיינת._
לא מסכימה עם זה.
אנשים הם לרוב גם וגם.
השאלה באיזה מינונים, מה יותר דומיננטי, ואיזה 'גם' שלילי אנחנו מוכנים לקבל בשביל ה'גם' החיובי.
הקושי הוא להחליט אם זה עובר את הגבול שלנו או לא.
בעל עצבני מידי
גם וגם וגם וגם!!
הקושי הוא להחליט אם זה עובר את הגבול שלנו או לא.
איך אדע? אני נוטה לדרמות
אני רגישה מאוד
מחר טיפול איזה מזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
הקושי הוא להחליט אם זה עובר את הגבול שלנו או לא.
איך אדע? אני נוטה לדרמות
אני רגישה מאוד
מחר טיפול איזה מזל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בעל עצבני מידי
_אני יודעת שהוא לא רע,
אני יודעת שהוא משתדל
אבל
הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים._
לונה,
אני יודעת שהוא משתדל
אבל
הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים._
לונה,
- ההפרדה בין כוונות למעשים היא דרך ידועה להלבין או להצדיק מעשי עוול. אין הפרדה בין הכוונות למעשים, אם בן זוגך לא היה רוצה להרביץ לילדים שלו, הוא לא היה עושה זאת (בין אם זה היה קל לו לא להרביץ, ובין אם זה היה קשה לו והוא היה דואג לטפל בעצמו ולהכחיד לחלוטין את האלימות).
- את, בתור אמא של הילדים, בוודאי שלא צריכה להתעניין ב"כוונות" עלומות, אלא רק במעשים.
- הדבר תקף גם לגבי הוא לא רע. הטוב או הרוע לא נמצאים עמוק בנפש. הם מצויים במעשים. מי שמסוגל לראות את הילדים שלו חוטפים מכות, ואחת כמה וכמה להחטיף להם מכות, הוא עושה מעשי עוול. ולכן יש לו יסודות רעים בהחלט.
בעל עצבני מידי
הדברים שלך נשמעים מאוד קשים...
האם אפשר להגיד שאם פעם בארבעה חודשים מתפלקת סטירה זה נקרא להרביץ לילדים..???
מי שמסוגל לראות את הילדים שלו חוטפים מכות, ואחת כמה וכמה להחטיף להם מכות, הוא עושה מעשי עוול. ולכן יש לו יסודות רעים בהחלט.
משפט קשה מאוד
אני מאמינה ששינוי קורה בתהליך ולא במטה קסם...
ין הפרדה בין הכוונות למעשים, .......קשה לי להתחבר לזה
האם אפשר להגיד שאם פעם בארבעה חודשים מתפלקת סטירה זה נקרא להרביץ לילדים..???
מי שמסוגל לראות את הילדים שלו חוטפים מכות, ואחת כמה וכמה להחטיף להם מכות, הוא עושה מעשי עוול. ולכן יש לו יסודות רעים בהחלט.
משפט קשה מאוד
אני מאמינה ששינוי קורה בתהליך ולא במטה קסם...
ין הפרדה בין הכוונות למעשים, .......קשה לי להתחבר לזה
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעל עצבני מידי
אז אל תתלונני ותשארי איתו.
עם סטירה פעם בארבעה חודשים וצל מאיים של סטירה כל יום.
עם הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים
אני חושבת שאת מחפשת מהפורום הזה תמיכה למהלך שאת יודעת שהוא לא נכון
את מפחדת לעשות את הדבר הנכון שנפשך אומרת לך שאת חייבת לעשות אותו.
לחליפין יכול להיות שהוא נשמה טהורה ואת מלכת דרמות
במקרה הזה אם הוא יפתח דף ימליצו לו לעזוב אותך
עם סטירה פעם בארבעה חודשים וצל מאיים של סטירה כל יום.
עם הוא נשאר בוטה ומעליב, והקטע הכי גרוע שהוא לא מתכוון!!!!...לפעמים
אני חושבת שאת מחפשת מהפורום הזה תמיכה למהלך שאת יודעת שהוא לא נכון
את מפחדת לעשות את הדבר הנכון שנפשך אומרת לך שאת חייבת לעשות אותו.
לחליפין יכול להיות שהוא נשמה טהורה ואת מלכת דרמות
במקרה הזה אם הוא יפתח דף ימליצו לו לעזוב אותך
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
בעל עצבני מידי
ממש אין לי זמן עכשיו ונכנסתי לדקה לראות מה קורה
אבל התגובות שכתבו לך הותירו אותי בהלם, אז חשוב לי לכתוב
לא יודעת מה מצבכם ומה מצב הילדים, אבל פירוק הבית ועוד יותר ניתוק האב מהילדים זה מעשה שצריך לחשוב עליו המון
סטירה אחת לחודשיים לילד לא מצדיקה את זה לדעתי
כדאי להפריד מאוד בין מעשים שהם אסורים לבין האופן בו נגיב עליהם
ולזכור שניתוק ילד מההורה שלו זה מעשה מאוד מאוד אלים שיגרום לנזקים לטווח ארוך, אפילו באומנה טיפולית שבה הילד מגיע מרקע קשה ביותר משתדלים לשמור על קשר עם ההורים
שוב, אין בדבריי כדי להצדיק הישארות עם בן זוגך, אלא רק לטעון שהתמונה מורכבת מאוד שיש לשקול בכובד ראש
אבל התגובות שכתבו לך הותירו אותי בהלם, אז חשוב לי לכתוב
לא יודעת מה מצבכם ומה מצב הילדים, אבל פירוק הבית ועוד יותר ניתוק האב מהילדים זה מעשה שצריך לחשוב עליו המון
סטירה אחת לחודשיים לילד לא מצדיקה את זה לדעתי
כדאי להפריד מאוד בין מעשים שהם אסורים לבין האופן בו נגיב עליהם
ולזכור שניתוק ילד מההורה שלו זה מעשה מאוד מאוד אלים שיגרום לנזקים לטווח ארוך, אפילו באומנה טיפולית שבה הילד מגיע מרקע קשה ביותר משתדלים לשמור על קשר עם ההורים
שוב, אין בדבריי כדי להצדיק הישארות עם בן זוגך, אלא רק לטעון שהתמונה מורכבת מאוד שיש לשקול בכובד ראש
בעל עצבני מידי
אני חושבת שאת מחפשת מהפורום הזה תמיכה למהלך שאת יודעת שהוא לא נכון
אני לא מחפשת תמיכה כאן לאיזשהו מהלך,
אני מבקשת לפרוס הכל את התהיות ואת הקולות הכי מודחקים כמו "האם זה אלימות .."
כדי לשמוע את עצמי כדי לשמוע אתכם,
מחר יש לי טיפול שאני מקווה שיביא בהירות לחיי, שם אני אקח את האחראיות המלאה
קל להתלהם ולהגיד תעזבי עכשיו! איך את נשארת? שזה בתוך ביתך זה כ"כ אבל כ"כ שונה!!
אני לא מחפשת תמיכה כאן לאיזשהו מהלך,
אני מבקשת לפרוס הכל את התהיות ואת הקולות הכי מודחקים כמו "האם זה אלימות .."
כדי לשמוע את עצמי כדי לשמוע אתכם,
מחר יש לי טיפול שאני מקווה שיביא בהירות לחיי, שם אני אקח את האחראיות המלאה
קל להתלהם ולהגיד תעזבי עכשיו! איך את נשארת? שזה בתוך ביתך זה כ"כ אבל כ"כ שונה!!
בעל עצבני מידי
הדברים שלך נשמעים מאוד קשים...
המצב הוא מאוד קשה. סטירה מאבא פעם בכמה חודשים זה מאוד קשה. מאוד מאוד קשה.
האם אפשר להגיד שאם פעם בארבעה חודשים מתפלקת סטירה זה נקרא להרביץ לילדים..???
כן. זה בדיוק הרביץ לילדים. לתת סטירה=להרביץ. והסטירה לא מתפלקת. זאת מכבסת מלים. אני בטוחה שהוא לא מרביץ לבוס שלו, גם אם הוא מטריף אותו, וגם לא לחברים שלו גם אם הם מוציאים אותו מדעתו. הוא מרביץ למי שלא יכול להחזיר לו, או לפטר אותו, או להוציא אותו מהבית (משום שהאם גם היא לא עושה זאת).
אני מאמינה ששינוי קורה בתהליך ולא במטה קסם...
השינוי הזה צריך להיעשות כשהוא מחוץ לבית, ולא כשהילדים הם הקורבנות בינתיים.
ניתוק האב מהילדים זה מעשה שצריך לחשוב עליו המון
אבישג, אף אחד לא הציע לנתק את האב מהילדים!! זכותם הבסיסית של הילדים (שלא מוענקת על ידי האם והאב) היא לחיות במקום בטוח. מעבר לכך, הם יכולים להתראות עם האב כמה פעמים בשבוע, אפילו מדי יום, לזמנים קצובים, כדי שלא יספיק להרביץ להם, ותחת השגחה, כדי שלא יעיז להרביץ להם.
המצב הוא מאוד קשה. סטירה מאבא פעם בכמה חודשים זה מאוד קשה. מאוד מאוד קשה.
האם אפשר להגיד שאם פעם בארבעה חודשים מתפלקת סטירה זה נקרא להרביץ לילדים..???
כן. זה בדיוק הרביץ לילדים. לתת סטירה=להרביץ. והסטירה לא מתפלקת. זאת מכבסת מלים. אני בטוחה שהוא לא מרביץ לבוס שלו, גם אם הוא מטריף אותו, וגם לא לחברים שלו גם אם הם מוציאים אותו מדעתו. הוא מרביץ למי שלא יכול להחזיר לו, או לפטר אותו, או להוציא אותו מהבית (משום שהאם גם היא לא עושה זאת).
אני מאמינה ששינוי קורה בתהליך ולא במטה קסם...
השינוי הזה צריך להיעשות כשהוא מחוץ לבית, ולא כשהילדים הם הקורבנות בינתיים.
ניתוק האב מהילדים זה מעשה שצריך לחשוב עליו המון
אבישג, אף אחד לא הציע לנתק את האב מהילדים!! זכותם הבסיסית של הילדים (שלא מוענקת על ידי האם והאב) היא לחיות במקום בטוח. מעבר לכך, הם יכולים להתראות עם האב כמה פעמים בשבוע, אפילו מדי יום, לזמנים קצובים, כדי שלא יספיק להרביץ להם, ותחת השגחה, כדי שלא יעיז להרביץ להם.
בעל עצבני מידי
אם אבא של הילד שלי היה מעיז אפילו פעם אחת בחיים לתת לו סטירה... הוא היה מצטער על היום שהוא נולד.
קראתי את הדף מתחילתו, ואת הדף הקודם. זה המשפט שאני הכי מזדהה איתו. אם איזשהו מבוגר, כולל האב, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט.
קראתי את הדף מתחילתו, ואת הדף הקודם. זה המשפט שאני הכי מזדהה איתו. אם איזשהו מבוגר, כולל האב, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט.
בעל עצבני מידי
אני מסכימה עם ממ..!! איך אפשר לחיות עם אדם שאת רואה שהוא היכה / מכה את ילדיך. איך??????
באיזו זכות הוא עושה את זה ? מה הוא חושב לעצמו?
לא משווה אותך אלי, אבל אומר לך שבכזאת סיטואציה הייתי מתנפלת עליו בעצמי ומכה אותו חזרה.
זה מעל ומעבר למה שניתן לסבול.
בהצלחה אישה. לא יודעת מה את מתכוונת לעשות, אבל בהצלחה.
אבישג, הגזמת !
באיזו זכות הוא עושה את זה ? מה הוא חושב לעצמו?
לא משווה אותך אלי, אבל אומר לך שבכזאת סיטואציה הייתי מתנפלת עליו בעצמי ומכה אותו חזרה.
זה מעל ומעבר למה שניתן לסבול.
בהצלחה אישה. לא יודעת מה את מתכוונת לעשות, אבל בהצלחה.
אבישג, הגזמת !
בעל עצבני מידי
הנה, כתבנו יחד וכתבנו אותו דבר, לא ראיתי אפילו את שהוספת ממ..
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
אם בן זוגך לא היה רוצה להרביץ לילדים שלו, הוא לא היה עושה זאת
לא מסכימה עם הגישה הזאת.
אנחנו, כולנו, עושים הרבה דברים שאנחנו לא רוצים לעשות.
זה נקרא 'דפוסים'.
ולא קל לשנות אותם, למרות שלפעמים מאוד מאוד מאוד רוצים, ולפעמים זה חיים שלמים של מלחמות עם עצמנו, של הצלחות וכשלונות הצלחות וכשלונות.
לא אומרת שזאת סיבה שמצדיקה להישאר עם בן זוג כזה.
אבל לא בגלל שהוא רע, ולא בגלל שהוא אשם, ולא בגלל שהוא לא רוצה להשתנות, אלא פשוט בגלל ש-לי לא טוב איתו.
זאת יכולה להיות הסיבה היחידה, והיא לגיטימית לחלוטין.
שתוציאי מהבית את ההורה שמרביץ לילדים שלך.
ומה ייצא מזה בדיוק?
הוא הרי ימשיך להתראות איתם, וגם חלק מהזמן יהיה איתם לבד.
אני לא חושבת שהרווחה תאלץ אבא לפגוש את ילדיו רק בנוכחות השגחה בגלל סטירה פעם בארבעה חודשים.
איזה הגזמות הולכות פה בדף !!!
(וזאת בטח לא אבישג שמגזימה...)
לא מסכימה עם הגישה הזאת.
אנחנו, כולנו, עושים הרבה דברים שאנחנו לא רוצים לעשות.
זה נקרא 'דפוסים'.
ולא קל לשנות אותם, למרות שלפעמים מאוד מאוד מאוד רוצים, ולפעמים זה חיים שלמים של מלחמות עם עצמנו, של הצלחות וכשלונות הצלחות וכשלונות.
לא אומרת שזאת סיבה שמצדיקה להישאר עם בן זוג כזה.
אבל לא בגלל שהוא רע, ולא בגלל שהוא אשם, ולא בגלל שהוא לא רוצה להשתנות, אלא פשוט בגלל ש-לי לא טוב איתו.
זאת יכולה להיות הסיבה היחידה, והיא לגיטימית לחלוטין.
שתוציאי מהבית את ההורה שמרביץ לילדים שלך.
ומה ייצא מזה בדיוק?
הוא הרי ימשיך להתראות איתם, וגם חלק מהזמן יהיה איתם לבד.
אני לא חושבת שהרווחה תאלץ אבא לפגוש את ילדיו רק בנוכחות השגחה בגלל סטירה פעם בארבעה חודשים.
איזה הגזמות הולכות פה בדף !!!
(וזאת בטח לא אבישג שמגזימה...)
בעל עצבני מידי
אני לא חושבת שהרווחה תאלץ אבא לפגוש את ילדיו רק בנוכחות השגחה בגלל סטירה פעם בארבעה חודשים.
את כמובן צודקת לגמרי.
ובאמת יש כאן השתוללות אמוציונאלית שמזכירה לי שוב, כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עצות אינטרנטיות בנושא כה הרה גורל כמו פירוק משפחה, כשהשואל הוא אדם שלא ידוע לנו דבר וחצי דבר על עולמו, כלום, שום כלום, וכל מה שמתרחש באינטראקציה האינטרנטית הזאת הוא בעצם פריטה על נימי נפשו הפרטיים של הקורא וההד שפריטה זו מעלה
אשה יקרה , הנה לך עצה אינטרנטית: שובי אל העולם האמיתי. התקרבי אל האנשים שמכירים היטב אותך ואת ילדייך ואת בן זוגך. גלי את לבך. בקשי עזרה.
את כמובן צודקת לגמרי.
ובאמת יש כאן השתוללות אמוציונאלית שמזכירה לי שוב, כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עצות אינטרנטיות בנושא כה הרה גורל כמו פירוק משפחה, כשהשואל הוא אדם שלא ידוע לנו דבר וחצי דבר על עולמו, כלום, שום כלום, וכל מה שמתרחש באינטראקציה האינטרנטית הזאת הוא בעצם פריטה על נימי נפשו הפרטיים של הקורא וההד שפריטה זו מעלה
אשה יקרה , הנה לך עצה אינטרנטית: שובי אל העולם האמיתי. התקרבי אל האנשים שמכירים היטב אותך ואת ילדייך ואת בן זוגך. גלי את לבך. בקשי עזרה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעל עצבני מידי
_אני לא חושבת שהרווחה תאלץ אבא לפגוש את ילדיו רק בנוכחות השגחה בגלל סטירה פעם בארבעה חודשים.
את כמובן צודקת לגמרי.
ובאמת יש כאן השתוללות אמוציונאלית שמזכירה לי שוב, כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עצות אינטרנטיות בנושא כה הרה גורל כמו פירוק משפחה, כשהשואל הוא אדם שלא ידוע לנו דבר וחצי דבר על עולמו, כלום, שום כלום, וכל מה שמתרחש באינטראקציה האינטרנטית הזאת הוא בעצם פריטה על נימי נפשו הפרטיים של הקורא וההד שפריטה זו מעלה
אשה יקרה , הנה לך עצה אינטרנטית: שובי אל העולם האמיתי. התקרבי אל האנשים שמכירים היטב אותך ואת ילדייך ואת בן זוגך. גלי את לבך. בקשי עזרה._
כל מילה זהב.
וגם- בין השורות כתובות המילים. (המחכימון).
את כמובן צודקת לגמרי.
ובאמת יש כאן השתוללות אמוציונאלית שמזכירה לי שוב, כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עצות אינטרנטיות בנושא כה הרה גורל כמו פירוק משפחה, כשהשואל הוא אדם שלא ידוע לנו דבר וחצי דבר על עולמו, כלום, שום כלום, וכל מה שמתרחש באינטראקציה האינטרנטית הזאת הוא בעצם פריטה על נימי נפשו הפרטיים של הקורא וההד שפריטה זו מעלה
אשה יקרה , הנה לך עצה אינטרנטית: שובי אל העולם האמיתי. התקרבי אל האנשים שמכירים היטב אותך ואת ילדייך ואת בן זוגך. גלי את לבך. בקשי עזרה._
כל מילה זהב.
וגם- בין השורות כתובות המילים. (המחכימון).
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
אני לא חושבת שאי אפשר לבקש ולקבל עצות טובות דרך האינטרנט.
רק פשוט צריך לדעת לסנן.
וצריך לקחת את זה בחשבון מראש לפני שמתייעצים כאן.
(והאינטרנט הוא לא עולם פחות אמיתי מבחוץ. וגם בחוץ אפשר להתייעץ עם אנשים שיודעים רק את מה ששמעו ולא מכירים את כ-ל הסיטואציה. וגם בחוץ וגם כאן אנשים יכולים לתת תשובות אמוציונאליות מהמקומות הפרטיים שלהם.
בקיצור, כפי שכתבתי, אין ברירה - תמיד כשמבקשים עצות מאנשים, ולא משנה אם באינטרנט או בחיים ה'אמיתיים' - צריך לדעת גם לסנן).
לונה, בהצלחה גדולה.
לבי איתך !
רק פשוט צריך לדעת לסנן.
וצריך לקחת את זה בחשבון מראש לפני שמתייעצים כאן.
(והאינטרנט הוא לא עולם פחות אמיתי מבחוץ. וגם בחוץ אפשר להתייעץ עם אנשים שיודעים רק את מה ששמעו ולא מכירים את כ-ל הסיטואציה. וגם בחוץ וגם כאן אנשים יכולים לתת תשובות אמוציונאליות מהמקומות הפרטיים שלהם.
בקיצור, כפי שכתבתי, אין ברירה - תמיד כשמבקשים עצות מאנשים, ולא משנה אם באינטרנט או בחיים ה'אמיתיים' - צריך לדעת גם לסנן).
לונה, בהצלחה גדולה.
לבי איתך !
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעל עצבני מידי
רק פשוט צריך לדעת לסנן.
ולזה נראה לי היתה הכוונה ב כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עם דגש על ה- לקבל.
זה לא שזה בלתי אפשרי רק צריך להיות מאוד אחראי כדי באמת לסנן.ואיך נדע את מה? כשאנשים פונים במצוקה כ"כ גדולה ובצמא כ"כ גדול לתשובות מהירות וחד משמעיות אז קשה לעשות סינון.
כדי לקחת אחריות צריך להיות בהיר עם עצמך וממורכז. הבהירות היא זו שחסרה הרבה פעמים וזו בדיוק הסיבה בגללה פנו לכתיבה באינטרנט. וכשמגיעות תשובות שנשמעות כ"כ חד משמעיות אז בכלל...יש להן השפעה גדולה מאוד, גם אם לא מייד עושים "כמצוותן".
לראות מישהו, להרגיש מאיפה הוא אומר את הדברים, להסתכל בעיניים לראות שפת גוף לשמוע טונים, כל אלו דברים שפשוט לא קורים במימד הזה של האינטרנט, הם יכולים לקרות רק במפגש "אמיתי".
ולזה נראה לי היתה הכוונה ב כמה לא אחראי לתת (ולקבל!) עם דגש על ה- לקבל.
זה לא שזה בלתי אפשרי רק צריך להיות מאוד אחראי כדי באמת לסנן.ואיך נדע את מה? כשאנשים פונים במצוקה כ"כ גדולה ובצמא כ"כ גדול לתשובות מהירות וחד משמעיות אז קשה לעשות סינון.
כדי לקחת אחריות צריך להיות בהיר עם עצמך וממורכז. הבהירות היא זו שחסרה הרבה פעמים וזו בדיוק הסיבה בגללה פנו לכתיבה באינטרנט. וכשמגיעות תשובות שנשמעות כ"כ חד משמעיות אז בכלל...יש להן השפעה גדולה מאוד, גם אם לא מייד עושים "כמצוותן".
לראות מישהו, להרגיש מאיפה הוא אומר את הדברים, להסתכל בעיניים לראות שפת גוף לשמוע טונים, כל אלו דברים שפשוט לא קורים במימד הזה של האינטרנט, הם יכולים לקרות רק במפגש "אמיתי".
בעל עצבני מידי
לונה, אם זה מציק לך סימן שהגיע הזמן לשנות אבל אני לא מסוגלת להצטרף לקריאות מהיציע לפרק את המשפחה או לשלוח בדחיפות לטיפול.
הסיבה היא שאני בעצמי זוכרת שהפלקתי לילדיי (האהובים, היקרים, הנהדרים) כמה פעמים בילדותם הצעירה. וגם בעלי קרה לו מס' פעמים כדבר הזה. לא משהו שאנחנו גאים בו, חס וחלילה, אבל
גם לא משהו שזיעזע את עולמם או עולמנו לעד. נכון, גרנו הרחק מהמשפחה והיינו צעירים ועמוסים ומותשים מעבודה וטיפול בילדים, ולפעמים לא עמדנו בתסכול.
אני גם לא מצליחה להבין את החד-משמעות בעניין אלימות. צר לי, אבל אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה תמיד. אם היא רצחנית, אם היא על בסיס קבוע, אם זה טרור- יש כאן שריטה עמוקה שדורשת טיפול או הרחקה. אבל אם היא מתפרצת לעתים רחוקות ואינה מהווה סכנה? לפעמים היא קובעת גבולות ושומרת מסכנות. (לבת שלי היה מנהג להעצר באמצע מעבר חצייה בילדותה והיות ולא הסכימה לתת לי יד- קרה שהעפתי לה כאפה בליווי קללה שהטיסה אותה במהירות למדרכה).
רק את, לונה, יודעת מה קורה בביתך. רק את יכולה לסמן לעצמך את הגבולות שראויים בעינייך. תזכרי שכל אחד מאיתנו כאן לא מכיר אותך ומה שהוא כותב זה מסיפור חייו שלו ומהחלטת הגבולות שלו.
הסיבה היא שאני בעצמי זוכרת שהפלקתי לילדיי (האהובים, היקרים, הנהדרים) כמה פעמים בילדותם הצעירה. וגם בעלי קרה לו מס' פעמים כדבר הזה. לא משהו שאנחנו גאים בו, חס וחלילה, אבל
גם לא משהו שזיעזע את עולמם או עולמנו לעד. נכון, גרנו הרחק מהמשפחה והיינו צעירים ועמוסים ומותשים מעבודה וטיפול בילדים, ולפעמים לא עמדנו בתסכול.
אני גם לא מצליחה להבין את החד-משמעות בעניין אלימות. צר לי, אבל אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה תמיד. אם היא רצחנית, אם היא על בסיס קבוע, אם זה טרור- יש כאן שריטה עמוקה שדורשת טיפול או הרחקה. אבל אם היא מתפרצת לעתים רחוקות ואינה מהווה סכנה? לפעמים היא קובעת גבולות ושומרת מסכנות. (לבת שלי היה מנהג להעצר באמצע מעבר חצייה בילדותה והיות ולא הסכימה לתת לי יד- קרה שהעפתי לה כאפה בליווי קללה שהטיסה אותה במהירות למדרכה).
רק את, לונה, יודעת מה קורה בביתך. רק את יכולה לסמן לעצמך את הגבולות שראויים בעינייך. תזכרי שכל אחד מאיתנו כאן לא מכיר אותך ומה שהוא כותב זה מסיפור חייו שלו ומהחלטת הגבולות שלו.
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
בעל עצבני מידי
רוזמרין, תודה לך, חותמת על כל מילה.
ממ,
ברמה האידיאית אני מעריצה שלך
ברמה הפרקטית, היית זורעת כל-כך הרבה חורבן בעולם עם הרעיונות שלך שלא נותר לי אלא לשמוח שאת יכולה רק לדבר או לכתוב ואין לך סמכות לפעול.
יש לך מושג בכלל על מה את מדברת ?
הורה הוא הרבה יותר מביקור שבועי או יומי עם הילד, ומעשה כל-כך אלים של ניתוק הורה מילד והפיכתו לסוג של בובה במקום לדמות אוהבת ומגינה מחייבת המון מחשבה, ויש לעשות זאת רק במקרים קיצוניים של התעללות.
ממ,
ברמה האידיאית אני מעריצה שלך
ברמה הפרקטית, היית זורעת כל-כך הרבה חורבן בעולם עם הרעיונות שלך שלא נותר לי אלא לשמוח שאת יכולה רק לדבר או לכתוב ואין לך סמכות לפעול.
יש לך מושג בכלל על מה את מדברת ?
הורה הוא הרבה יותר מביקור שבועי או יומי עם הילד, ומעשה כל-כך אלים של ניתוק הורה מילד והפיכתו לסוג של בובה במקום לדמות אוהבת ומגינה מחייבת המון מחשבה, ויש לעשות זאת רק במקרים קיצוניים של התעללות.
בעל עצבני מידי
ומעשה כל-כך אלים של ניתוק הורה מילד והפיכתו לסוג של בובה במקום לדמות אוהבת ומגינה מחייבת המון מחשבה,
שוב, לא דיברו פה על ניתוק. אפילו לא קצת. דיברו פה על הוצאת האב מהבית כדי שהילדים יידעו שלא מרביצים להם בבית שלהם ושהם מוגנים. לאחר מכן הם יכולים להיפגש איתו בתדירות גבוהה תחת השגחה של האם או של כל מבוגר אחר, כדי שלא יוכל להרביץ להם.
חצי מהזוגות מתגרשים היום והאב לא גר בבית. אין פה כל מעשה קיצוני.
במקום לדמות אוהבת ומגינה
???
ושוב ???
דמות אוהבת ומגינה??? זה אבא שסתם לילדה בת פחות משנה את הפה עם היד כי היא בכתה בלילה:
בבקשה:
_לפני מס ימים הוא ממש עיקם לה את היד כי היא שרטה אותו כשהיה שרוע על השטיח עם הקטן.
לפני זה היא קיבלה מכונות על הכתף....
אני כותבת ומזדעזעת יותר...
באחד הלילות האחרונים היא קמה בבכי נוראי, הרטיבה במיטה, (מסרבת לחיתולים בלילה..)
רק אני קמה אליה כי הוא עצבני נורא... וקמתי לאיה, הייתי איתה, ניסיתי להרגיע אותה שתשכב בסלון,
פתאום הוא קם , לא יכל לשאת את הצרחות הנוראיות ופשוט סתם לה את הפה בשתיי ידיו... מפחיד!_
זה קרה כבר לפני שנה וחצי. כלומר, כבר שנה וחצי הוא מרביץ לפעוטה. כלומר, הפעוטה יודעת שבכל רגע נתון האב יכול להרביץ לה. היא לא מוגנת אפילו בביתה שלה.
זה יוצר אצלה נזקים בלתי הפיכים.
אם שלא מוציאה אב כזה מהבית משתפת פעולה עם האלימות.
שוב, לא דיברו פה על ניתוק. אפילו לא קצת. דיברו פה על הוצאת האב מהבית כדי שהילדים יידעו שלא מרביצים להם בבית שלהם ושהם מוגנים. לאחר מכן הם יכולים להיפגש איתו בתדירות גבוהה תחת השגחה של האם או של כל מבוגר אחר, כדי שלא יוכל להרביץ להם.
חצי מהזוגות מתגרשים היום והאב לא גר בבית. אין פה כל מעשה קיצוני.
במקום לדמות אוהבת ומגינה
???
ושוב ???
דמות אוהבת ומגינה??? זה אבא שסתם לילדה בת פחות משנה את הפה עם היד כי היא בכתה בלילה:
בבקשה:
_לפני מס ימים הוא ממש עיקם לה את היד כי היא שרטה אותו כשהיה שרוע על השטיח עם הקטן.
לפני זה היא קיבלה מכונות על הכתף....
אני כותבת ומזדעזעת יותר...
באחד הלילות האחרונים היא קמה בבכי נוראי, הרטיבה במיטה, (מסרבת לחיתולים בלילה..)
רק אני קמה אליה כי הוא עצבני נורא... וקמתי לאיה, הייתי איתה, ניסיתי להרגיע אותה שתשכב בסלון,
פתאום הוא קם , לא יכל לשאת את הצרחות הנוראיות ופשוט סתם לה את הפה בשתיי ידיו... מפחיד!_
זה קרה כבר לפני שנה וחצי. כלומר, כבר שנה וחצי הוא מרביץ לפעוטה. כלומר, הפעוטה יודעת שבכל רגע נתון האב יכול להרביץ לה. היא לא מוגנת אפילו בביתה שלה.
זה יוצר אצלה נזקים בלתי הפיכים.
אם שלא מוציאה אב כזה מהבית משתפת פעולה עם האלימות.
בעל עצבני מידי
לונה, ראיתי שביקשת לאחד, אז איחדתי. צריך לשנות את הניק הראשון או השני, בחרי איזה את מעדיפה.
בעל עצבני מידי
_הסיבה היא שאני בעצמי זוכרת שהפלקתי לילדיי (האהובים, היקרים, הנהדרים) כמה פעמים בילדותם הצעירה. וגם בעלי קרה לו מס' פעמים כדבר הזה. לא משהו שאנחנו גאים בו, חס וחלילה, אבל
גם לא משהו שזיעזע את עולמם או עולמנו לעד. נכון, גרנו הרחק מהמשפחה והיינו צעירים ועמוסים ומותשים מעבודה וטיפול בילדים, ולפעמים לא עמדנו בתסכול.
אני גם לא מצליחה להבין את החד-משמעות בעניין אלימות. צר לי, אבל אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה תמיד._
באמת? אם אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה. אז נגיד שאחד הילדים שלך הוא נער מתבגר שהוא צעיר, עמוס ומתוסכל. ונגיד שזה מטריף אותו שאת אומרת לו להתכונן לבגרויות. הוא מאוד לחוץ מהבגרויות גם כך, וכשאת אומרת לו להתכונן זה עוד יותר מלחיץ אותו. או שנגיד שאחותו מעצבנת אותו. אז הוא במצב נפשי דומה לזה שאת היית בו כאמא שמדי פעם מפליקה לילדים שלה.
אז פעם בשלושה-ארבעה חודשים הוא מפליק לך, או נותן לך סטירה. לפי השתלשלות הטיעון שלך, זה בסדר. זה לא יזעזע את עולמך. זה חלק מהחיים.
למה נראה לי שלא היית מוכנה לסבול את זה בשום אופן?
אבל כשמושא ההפלקות והסטירות הוא ילדים פצפונים זה בסדר?
התבלבלתן.
גם לא משהו שזיעזע את עולמם או עולמנו לעד. נכון, גרנו הרחק מהמשפחה והיינו צעירים ועמוסים ומותשים מעבודה וטיפול בילדים, ולפעמים לא עמדנו בתסכול.
אני גם לא מצליחה להבין את החד-משמעות בעניין אלימות. צר לי, אבל אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה תמיד._
באמת? אם אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה. אז נגיד שאחד הילדים שלך הוא נער מתבגר שהוא צעיר, עמוס ומתוסכל. ונגיד שזה מטריף אותו שאת אומרת לו להתכונן לבגרויות. הוא מאוד לחוץ מהבגרויות גם כך, וכשאת אומרת לו להתכונן זה עוד יותר מלחיץ אותו. או שנגיד שאחותו מעצבנת אותו. אז הוא במצב נפשי דומה לזה שאת היית בו כאמא שמדי פעם מפליקה לילדים שלה.
אז פעם בשלושה-ארבעה חודשים הוא מפליק לך, או נותן לך סטירה. לפי השתלשלות הטיעון שלך, זה בסדר. זה לא יזעזע את עולמך. זה חלק מהחיים.
למה נראה לי שלא היית מוכנה לסבול את זה בשום אופן?
אבל כשמושא ההפלקות והסטירות הוא ילדים פצפונים זה בסדר?
התבלבלתן.
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
בעל עצבני מידי
ממ, בואי נעשה הפרדה ברורה
מכות לילד זה לא בסדר, לא מוסרי, לא נכון, לא לגיטימי, לדעת כולם פה, בסדר ?
אין מחלוקת על כך
השאלה מה עושים במצב הספציפי כשדבר כזה קורה.
ולמקרה שקודם לא הייתי מספיק ברורה
גם אם האב יכול לפגוש את ילדו, אפילו מדי יום (תחת השגחה), זו התערבות ופגיעה חמורה מאוד מאוד בקשר בין הורה לילד.
לא דומה בכלל למצב של גירושין, שגם זה הרסני לילדים ופוגע בילדים, בואי לא נכחיש (למרות שאני בהחלט בעד גירושין במקרים מסויימים), ועדיין ההורה הגרוש לא מאבד מסמכותו ומהקשר שלו עם הילד, הוא עדיין אבא שלו במלוא מובן המילה ולא רק אבא צעצוע שנפגשים איתו תחת השגחה.
ולגבי הדוגמאות שציטטת, הן באמת נשמעות קשות יותר מתיאור הסטירה, ועדיין צריך להכיר את המשפחה והסיטואציה כדי להכריע בעניין, לא להסתמך רק על האינטרנט, כמו שכתבו כאן. כמו פעמים קודמות בעבר, גם הפעם לא קראתי את כל הדף והתייחסתי לפיסקאות האחרונות, חמור קופץ בראש (-: , ורוזמרין כבר הוכיחה אותי על כך בעבר.
מכות לילד זה לא בסדר, לא מוסרי, לא נכון, לא לגיטימי, לדעת כולם פה, בסדר ?
אין מחלוקת על כך
השאלה מה עושים במצב הספציפי כשדבר כזה קורה.
ולמקרה שקודם לא הייתי מספיק ברורה
גם אם האב יכול לפגוש את ילדו, אפילו מדי יום (תחת השגחה), זו התערבות ופגיעה חמורה מאוד מאוד בקשר בין הורה לילד.
לא דומה בכלל למצב של גירושין, שגם זה הרסני לילדים ופוגע בילדים, בואי לא נכחיש (למרות שאני בהחלט בעד גירושין במקרים מסויימים), ועדיין ההורה הגרוש לא מאבד מסמכותו ומהקשר שלו עם הילד, הוא עדיין אבא שלו במלוא מובן המילה ולא רק אבא צעצוע שנפגשים איתו תחת השגחה.
ולגבי הדוגמאות שציטטת, הן באמת נשמעות קשות יותר מתיאור הסטירה, ועדיין צריך להכיר את המשפחה והסיטואציה כדי להכריע בעניין, לא להסתמך רק על האינטרנט, כמו שכתבו כאן. כמו פעמים קודמות בעבר, גם הפעם לא קראתי את כל הדף והתייחסתי לפיסקאות האחרונות, חמור קופץ בראש (-: , ורוזמרין כבר הוכיחה אותי על כך בעבר.
בעל עצבני מידי
ממ, ההתייחסות שלי היא לדף שלונה פתחה , לפני שאיחדו עם הדף הנוכחי. את הדף הנוכחי טרם קראתי (אני חושבת). עצם זה שלונה פתחה כבר דף כזה בעבר מוכיח שיש לה ידיעה ברורה שהמצב בבית שלה מדליק אצלה נורות אזהרה ענקיות.
לונה, יש מצבים בחיי אדם שהוא באמת נתקף ב"שיתוק". את רואה מה קורה, את מדברת על זה, את מקשיבה אבל לא מצליחה לעשות את המעבר מפסיביות לאקטיביות, נכון?
כי אדם, אחרי שבחן ובדק ושאל, צריך בסופו של יום גם להחליט על פעולות מעשיות. ואם יש לך קושי בקבלת החלטות, האם האינטרנט יפתור לך את זה?
אין לי תשובה,וגם לאחרים אין, מה הדבר שאת צריכה לעשות. אנחנו רק יכולים לשתף, לייעץ, לשקף. בסוף זו את היחידה שיכולה להחליט מה את תעשי (את, ולא מה שבעלך יעשה) וכמו שנאמר לך-
גם לא לעשות, זו החלטה. שתהיה לכם שנה טובה ורגועה.
לונה, יש מצבים בחיי אדם שהוא באמת נתקף ב"שיתוק". את רואה מה קורה, את מדברת על זה, את מקשיבה אבל לא מצליחה לעשות את המעבר מפסיביות לאקטיביות, נכון?
כי אדם, אחרי שבחן ובדק ושאל, צריך בסופו של יום גם להחליט על פעולות מעשיות. ואם יש לך קושי בקבלת החלטות, האם האינטרנט יפתור לך את זה?
אין לי תשובה,וגם לאחרים אין, מה הדבר שאת צריכה לעשות. אנחנו רק יכולים לשתף, לייעץ, לשקף. בסוף זו את היחידה שיכולה להחליט מה את תעשי (את, ולא מה שבעלך יעשה) וכמו שנאמר לך-
גם לא לעשות, זו החלטה. שתהיה לכם שנה טובה ורגועה.
-
בעל_עצבני_לפעמים*
- הודעות: 16
- הצטרפות: 01 מאי 2011, 17:02
בעל עצבני מידי
אני בטוחה שהוא לא מרביץ לבוס שלו, גם אם הוא מטריף אותו, וגם לא לחברים שלו גם אם הם מוציאים אותו מדעתו. הוא מרביץ למי שלא יכול להחזיר לו, או לפטר אותו, או להוציא אותו מהבית (משום שהאם גם היא לא עושה זאת).
ה"ניתוח" שלך לסיבות לאלימות כלפי ילדים, הוא פשטני מדי (לא שזה הופך את זה לבסדר).
למרבה האירוניה, אני מזדהה לחלוטין עם המשפט:
אם איזשהו מבוגר, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט
ה"ניתוח" שלך לסיבות לאלימות כלפי ילדים, הוא פשטני מדי (לא שזה הופך את זה לבסדר).
למרבה האירוניה, אני מזדהה לחלוטין עם המשפט:
אם איזשהו מבוגר, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט
בעל עצבני מידי
ה"ניתוח" שלך לסיבות לאלימות כלפי ילדים, הוא פשטני מדי (לא שזה הופך את זה לבסדר).
לא ציינתי את הסיבות לאלימות כלפי ילדים. מה שעשיתי הוא להראות ללונה שהשימוש בביטוי "מתפלקת לו סטירה" הוא שימוש לא נכון ומטעה. שהרי עם אחרים לא מתפלק לו. כלומר, הוא יכול לשלוט בעצמו כשזה מספיק חשוב לו או כשהוא מפחד מהתגובה.
לא ציינתי את הסיבות לאלימות כלפי ילדים. מה שעשיתי הוא להראות ללונה שהשימוש בביטוי "מתפלקת לו סטירה" הוא שימוש לא נכון ומטעה. שהרי עם אחרים לא מתפלק לו. כלומר, הוא יכול לשלוט בעצמו כשזה מספיק חשוב לו או כשהוא מפחד מהתגובה.
-
אבישג_א*
- הודעות: 2086
- הצטרפות: 25 נובמבר 2006, 22:44
- דף אישי: הדף האישי של אבישג_א*
בעל עצבני מידי
_באמת? אם אלימות היא חלק מהחיים ולא בהכרח רעה. אז נגיד שאחד הילדים שלך הוא נער מתבגר שהוא צעיר, עמוס ומתוסכל. ונגיד שזה מטריף אותו שאת אומרת לו להתכונן לבגרויות. הוא מאוד לחוץ מהבגרויות גם כך, וכשאת אומרת לו להתכונן זה עוד יותר מלחיץ אותו. או שנגיד שאחותו מעצבנת אותו. אז הוא במצב נפשי דומה לזה שאת היית בו כאמא שמדי פעם מפליקה לילדים שלה.
אז פעם בשלושה-ארבעה חודשים הוא מפליק לך, או נותן לך סטירה. לפי השתלשלות הטיעון שלך, זה בסדר. זה לא יזעזע את עולמך. זה חלק מהחיים.
למה נראה לי שלא היית מוכנה לסבול את זה בשום אופן?
אבל כשמושא ההפלקות והסטירות הוא ילדים פצפונים זה בסדר?_
אז התשובה היא לא, כפי שכבר כתבתי
אבל
אני חושבת שהורה נמצא במצב שונה לחלוטין מילד
כאם אני אחראית לשלום ילדיי, להאכיל, להלביש, לחתל, לטפל, לקום עשרים פעם בלילה ומלבד זאת לדאוג לפרנסה, שיהיה ממה לחיות.
העומס הזה קיים גם על נער מתבגר ?
נקודה נוספת, די בעייתית, וכאן אני מזדהה איתך באופן חלקי, יש מעשים שהם לא בסדר אבל יש איזו לגיטימיות בחברה אליהן, ל"פליק" של הורה ( בשונה ממכות רצח) יש יחס סלחני יותר בחברה, אולי אם כולנו היינו תופשים את זה באופן שאת מתארת זה לא היה קורה לעולם. מצד שני אין לי ספק שהקו שלך הוא אובדני ומסוכן ומזיק לילדים יותר מכל פליק שיכלו לקבל. ואני כן מפרידה בין פליק למכות רציניות, שתיהן פסולות, שתיהן לא נכונות, לעיתים קשה לשים את הגבול הברור ביניהן ועדיין לא כל מכה מצריכה תגובה כל-כך קשה.
וגם אני מזדהה ומסכימה מאוד עם המשפט :
אם איזשהו מבוגר, כולל האב, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט.
אז פעם בשלושה-ארבעה חודשים הוא מפליק לך, או נותן לך סטירה. לפי השתלשלות הטיעון שלך, זה בסדר. זה לא יזעזע את עולמך. זה חלק מהחיים.
למה נראה לי שלא היית מוכנה לסבול את זה בשום אופן?
אבל כשמושא ההפלקות והסטירות הוא ילדים פצפונים זה בסדר?_
אז התשובה היא לא, כפי שכבר כתבתי
אבל
אני חושבת שהורה נמצא במצב שונה לחלוטין מילד
כאם אני אחראית לשלום ילדיי, להאכיל, להלביש, לחתל, לטפל, לקום עשרים פעם בלילה ומלבד זאת לדאוג לפרנסה, שיהיה ממה לחיות.
העומס הזה קיים גם על נער מתבגר ?
נקודה נוספת, די בעייתית, וכאן אני מזדהה איתך באופן חלקי, יש מעשים שהם לא בסדר אבל יש איזו לגיטימיות בחברה אליהן, ל"פליק" של הורה ( בשונה ממכות רצח) יש יחס סלחני יותר בחברה, אולי אם כולנו היינו תופשים את זה באופן שאת מתארת זה לא היה קורה לעולם. מצד שני אין לי ספק שהקו שלך הוא אובדני ומסוכן ומזיק לילדים יותר מכל פליק שיכלו לקבל. ואני כן מפרידה בין פליק למכות רציניות, שתיהן פסולות, שתיהן לא נכונות, לעיתים קשה לשים את הגבול הברור ביניהן ועדיין לא כל מכה מצריכה תגובה כל-כך קשה.
וגם אני מזדהה ומסכימה מאוד עם המשפט :
אם איזשהו מבוגר, כולל האב, ייגע בילדה שלי באופן אלים, אפילו פעם אחת בלבד, אפילו פעם אחת בודדה... לא כדאי אפילו להשלים את המשפט.
-
בעל_עצבני_לפעמים*
- הודעות: 16
- הצטרפות: 01 מאי 2011, 17:02
בעל עצבני מידי
כלומר, הוא יכול לשלוט בעצמו כשזה מספיק חשוב לו או כשהוא מפחד מהתגובה.
אז זהו, שהמשפט הזה לא נכון.
הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת.
אצל חלק מאיתנו, זה מוביל להתנהגות אלימה, למרות שבשום סיטואציה אחרת ומול אף אחד אחר, אנחנו אפילו לא חושבים להשתמש באלימות.
לכן, כדי להפסיק את אותה התנהגות אלימה, זה לא מספיק להבין ששגינו ולהחליט שמהיום לא מכים.
יש צורך בטיפול ממוקד.
אז זהו, שהמשפט הזה לא נכון.
הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת.
אצל חלק מאיתנו, זה מוביל להתנהגות אלימה, למרות שבשום סיטואציה אחרת ומול אף אחד אחר, אנחנו אפילו לא חושבים להשתמש באלימות.
לכן, כדי להפסיק את אותה התנהגות אלימה, זה לא מספיק להבין ששגינו ולהחליט שמהיום לא מכים.
יש צורך בטיפול ממוקד.
בעל עצבני מידי
ל"פליק" של הורה ( בשונה ממכות רצח) יש יחס סלחני יותר בחברה, אולי אם כולנו היינו תופשים את זה באופן שאת מתארת זה לא היה קורה לעולם. מצד שני אין לי ספק שהקו שלך הוא אובדני ומסוכן ומזיק לילדים יותר מכל פליק שיכלו לקבל.
נכון. בחברה המערבית המתקדמת כבר די מזדעזעים מפליקים. יש קבוצות אוכלוסיה שבהן נהגו להפליק לילדים, והיום פחות ופחות הורים בהן מפליקים לילדים שלהם.
הקו שלי לא אובדני. להיפך. אני לא מציעה לקרוא למשרד הרווחה ולתת למדינה לפקח על המשפחה הזו ולבטל את המשמורת של האב. אני כן מציעה שנשים שהבעלים שלהן נותנים סטירות לילדים יוציאו אותם מהבית ויאפשרו לילדים מרחב מוגן. שזה יהיה ברור שזה פשוט לא אופציה.
עובדה שהורים רבים היום, שעומדים באותם מצבים מלחיצים ומייאשים שעמדו בהם הורים במחצית הראשונה של המאה ה-20, לא חושבים אפילו להפליק לילדים שלהם.
_הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת._
זה ממש לא מדויק. יכול בעבודה להיווצר מצב של השפלה, תסכול נוראי, עייפות נוראית, כעס נוראי, ובכל זאת, בן הזוג של לונה לא היה מעיז ש"תתפלק" לו סטירה שם.
נכון. בחברה המערבית המתקדמת כבר די מזדעזעים מפליקים. יש קבוצות אוכלוסיה שבהן נהגו להפליק לילדים, והיום פחות ופחות הורים בהן מפליקים לילדים שלהם.
הקו שלי לא אובדני. להיפך. אני לא מציעה לקרוא למשרד הרווחה ולתת למדינה לפקח על המשפחה הזו ולבטל את המשמורת של האב. אני כן מציעה שנשים שהבעלים שלהן נותנים סטירות לילדים יוציאו אותם מהבית ויאפשרו לילדים מרחב מוגן. שזה יהיה ברור שזה פשוט לא אופציה.
עובדה שהורים רבים היום, שעומדים באותם מצבים מלחיצים ומייאשים שעמדו בהם הורים במחצית הראשונה של המאה ה-20, לא חושבים אפילו להפליק לילדים שלהם.
_הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת._
זה ממש לא מדויק. יכול בעבודה להיווצר מצב של השפלה, תסכול נוראי, עייפות נוראית, כעס נוראי, ובכל זאת, בן הזוג של לונה לא היה מעיז ש"תתפלק" לו סטירה שם.
בעל עצבני מידי
_אם אני אחראית לשלום ילדיי, להאכיל, להלביש, לחתל, לטפל, לקום עשרים פעם בלילה ומלבד זאת לדאוג לפרנסה, שיהיה ממה לחיות.
העומס הזה קיים גם על נער מתבגר ?_
מתבגרים לעתים מגיעים לסערות נפש עצומות. ובכל זאת, אני משערת שרוזמרין לא היתה מתירה לאף ילד מתבגר אפילו לתפוס לה את הזרוע בכל הכוח כשקשה לו, או אפילו לא פליק פצפון.
העומס הזה קיים גם על נער מתבגר ?_
מתבגרים לעתים מגיעים לסערות נפש עצומות. ובכל זאת, אני משערת שרוזמרין לא היתה מתירה לאף ילד מתבגר אפילו לתפוס לה את הזרוע בכל הכוח כשקשה לו, או אפילו לא פליק פצפון.
-
בעל_עצבני_לפעמים*
- הודעות: 16
- הצטרפות: 01 מאי 2011, 17:02
בעל עצבני מידי
זה ממש לא מדויק. יכול בעבודה להיווצר מצב של השפלה, תסכול נוראי, עייפות נוראית, כעס נוראי, ובכל זאת, בן הזוג של לונה לא היה מעיז ש"תתפלק" לו סטירה שם.
ממ, את ממש טועה.
אני כותב כאן ממקום שמעולם לא היית בו ואת לא יכולה לדמיין אותו.
אומר לך שוב: הסטירה שניתנת לילד מגיעה מתוך סיטואציה של איבוד שליטה. סיטואציה שלרוב לא מתקיימת מול אף אחד אחר.
ממ, את ממש טועה.
אני כותב כאן ממקום שמעולם לא היית בו ואת לא יכולה לדמיין אותו.
אומר לך שוב: הסטירה שניתנת לילד מגיעה מתוך סיטואציה של איבוד שליטה. סיטואציה שלרוב לא מתקיימת מול אף אחד אחר.
בעל עצבני מידי
מתבגרים לעתים מגיעים לסערות נפש עצומות. ובכל זאת, אני משערת שרוזמרין לא היתה מתירה לאף ילד מתבגר אפילו לתפוס לה את הזרוע בכל הכוח כשקשה לו, או אפילו לא פליק פצפון.
כן הייתי מאפשרת, בגבולות שלי. וגם לקלל אותי, השם ישמור...
הגבולות שלי שונים משלך, ממ. גם הפרשנות שלי לחיים, למדעים, לאקולוגיה וכו'- כפי שאת כבר יודעת. אם יש משהו שקשה לי בשיחות איתך, זו החד משמעות שלך. כאילו אינך מקבלת שיכול אדם, בהינתן לו המידע הנכון והכלים הנכונים, להגיע לתוצאות אחרות.
כן הייתי מאפשרת, בגבולות שלי. וגם לקלל אותי, השם ישמור...
הגבולות שלי שונים משלך, ממ. גם הפרשנות שלי לחיים, למדעים, לאקולוגיה וכו'- כפי שאת כבר יודעת. אם יש משהו שקשה לי בשיחות איתך, זו החד משמעות שלך. כאילו אינך מקבלת שיכול אדם, בהינתן לו המידע הנכון והכלים הנכונים, להגיע לתוצאות אחרות.
-
אהבת_עולם*
- הודעות: 5866
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2008, 01:17
- דף אישי: הדף האישי של אהבת_עולם*
בעל עצבני מידי
אני כן מציעה שנשים שהבעלים שלהן נותנים סטירות לילדים יוציאו אותם מהבית
אני שוב שואלת: ואם אלו הנשים שנותנות סטירות לילדים? (לא חסר כאלו. גם פה בבאופן)
רוזמרין העידה שבזמנו גם היא נתנה סטירות לילדים. האם היה צריך להוציא אותה מהבית?
אני שוב שואלת: ואם אלו הנשים שנותנות סטירות לילדים? (לא חסר כאלו. גם פה בבאופן)
רוזמרין העידה שבזמנו גם היא נתנה סטירות לילדים. האם היה צריך להוציא אותה מהבית?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בעל עצבני מידי
אני מסכימה לחלוטין עם בעל עצבני לפעמים:
_"כלומר, הוא יכול לשלוט בעצמו כשזה מספיק חשוב לו או כשהוא מפחד מהתגובה".
אז זהו, שהמשפט הזה לא נכון.
הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת.
אצל חלק מאיתנו, זה מוביל להתנהגות אלימה, למרות שבשום סיטואציה אחרת ומול אף אחד אחר, אנחנו אפילו לא חושבים להשתמש באלימות.
לכן, כדי להפסיק את אותה התנהגות אלימה, זה לא מספיק להבין ששגינו ולהחליט שמהיום לא מכים.
יש צורך בטיפול ממוקד_
ממ, אני לא מסכימה איתך.
ברור שאלימות נגד ילדים או נגד בני זוג (ואלימות בכלל אבל לא נכנסת לסוגיות יותר מורכבות) לא צריכה בכלל להתקיים.
אבל אנחנו חיים בחברה אלימה שבה רבים מאיתנו גודלו בתוך אלימות והיא טבועה בהם. צריך טיפול עמוק וממוקד שעלול להימשך שנים. כמו דפוסים עמוקים וקשים אחרים, זה לא "בשליטה".
יש כל מיני דרכים לטפל בזה, והן תלויות בזוגיות, בבני הזוג, בדרגת האלימות ועוד ועוד.
הורה שיש לו בעיית אלימות יכול לקבל עזרה ושיתוף פעולה מההורה השני - לא בהכרח התקפה וסילוק מהבית. למשל, ההורה השני יכול לבוא מייד לעזרת הילדים ולהתערב באופן מרגיע ומפריד. יש המון דברים שאפשר לעשות.
פה שאלה עקרונית היא, האם ההורה האלים מודע לבעייה שלו ומוכן ומתאמץ לטפל בה - או מטייח, מכחיש, לא מטפל, ואף מתפרץ באלימות מילולית ו/או רגשית וכדומה.
רק במקרה השני יש בעייה הרבה יותר חמורה, שכוללת גם את הזוגיות.
_"כלומר, הוא יכול לשלוט בעצמו כשזה מספיק חשוב לו או כשהוא מפחד מהתגובה".
אז זהו, שהמשפט הזה לא נכון.
הוא פשוט לא מגיע לאותו מצב נפשי, מול אחרים. כלומר הוא לא צריך לשלוט בעצמו.
ההתמודדות עם הילדים שלנו שמה אותנו במצבים נפשיים, שלא מוכרים לנו משום סיטואציה אחרת.
אצל חלק מאיתנו, זה מוביל להתנהגות אלימה, למרות שבשום סיטואציה אחרת ומול אף אחד אחר, אנחנו אפילו לא חושבים להשתמש באלימות.
לכן, כדי להפסיק את אותה התנהגות אלימה, זה לא מספיק להבין ששגינו ולהחליט שמהיום לא מכים.
יש צורך בטיפול ממוקד_
ממ, אני לא מסכימה איתך.
ברור שאלימות נגד ילדים או נגד בני זוג (ואלימות בכלל אבל לא נכנסת לסוגיות יותר מורכבות) לא צריכה בכלל להתקיים.
אבל אנחנו חיים בחברה אלימה שבה רבים מאיתנו גודלו בתוך אלימות והיא טבועה בהם. צריך טיפול עמוק וממוקד שעלול להימשך שנים. כמו דפוסים עמוקים וקשים אחרים, זה לא "בשליטה".
יש כל מיני דרכים לטפל בזה, והן תלויות בזוגיות, בבני הזוג, בדרגת האלימות ועוד ועוד.
הורה שיש לו בעיית אלימות יכול לקבל עזרה ושיתוף פעולה מההורה השני - לא בהכרח התקפה וסילוק מהבית. למשל, ההורה השני יכול לבוא מייד לעזרת הילדים ולהתערב באופן מרגיע ומפריד. יש המון דברים שאפשר לעשות.
פה שאלה עקרונית היא, האם ההורה האלים מודע לבעייה שלו ומוכן ומתאמץ לטפל בה - או מטייח, מכחיש, לא מטפל, ואף מתפרץ באלימות מילולית ו/או רגשית וכדומה.
רק במקרה השני יש בעייה הרבה יותר חמורה, שכוללת גם את הזוגיות.
-
ילדה_שהרביצו_לה_כשהתפלק*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 12 ספטמבר 2012, 00:18
בעל עצבני מידי
לפני הרבה שנים הייתי ילדה שהרביצו לה. מדי פעם, כש״התפלק״.
הייתי - אבל בעצם את נשארת לתמיד ״ילדה שהרביצו לה״
רוצה להגיד כאן תודה לממ וללא יודעת על המלים הבאות
שגם היום יש להן כוח להעביר בי צמרמורת טובה ולהזכיר לי שצריך להתייחס אלי יפה, שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי
(כי כן, כשאת ילדה ומרביצים לך ברגיל, במקום עמוק מאוד האישיות שלך גדלה להאמין שבטח כי מגיע. זה פשוט ככה)
ולדמיין לרגע שהיתה שם איזו אמא אמזונה נהדרת שהגנה ולא התבלבלה
מקיף אותי בחמימות נעימה
אפילו להשתמש ברוח שהבאתן כדי לדמיין את מה שאז היה לא אפשרי (הגנה, אהבה, מסירות) - משנה אותי קצת, מתקן קצת
_אם אבא של הילד שלי היה מעיז אפילו פעם אחת בחיים לתת לו סטירה... הוא היה מצטער על היום שהוא נולד.
קראתי את הדף מתחילתו, ואת הדף הקודם. זה המשפט שאני הכי מזדהה איתו._
_אני מסכימה עם ממ..!! איך אפשר לחיות עם אדם שאת רואה שהוא היכה / מכה את ילדיך. איך??????
באיזו זכות הוא עושה את זה ? מה הוא חושב לעצמו?
לא משווה אותך אלי, אבל אומר לך שבכזאת סיטואציה הייתי מתנפלת עליו בעצמי ומכה אותו חזרה.
זה מעל ומעבר למה שניתן לסבול._
הייתי - אבל בעצם את נשארת לתמיד ״ילדה שהרביצו לה״
רוצה להגיד כאן תודה לממ וללא יודעת על המלים הבאות
שגם היום יש להן כוח להעביר בי צמרמורת טובה ולהזכיר לי שצריך להתייחס אלי יפה, שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי
(כי כן, כשאת ילדה ומרביצים לך ברגיל, במקום עמוק מאוד האישיות שלך גדלה להאמין שבטח כי מגיע. זה פשוט ככה)
ולדמיין לרגע שהיתה שם איזו אמא אמזונה נהדרת שהגנה ולא התבלבלה
מקיף אותי בחמימות נעימה
אפילו להשתמש ברוח שהבאתן כדי לדמיין את מה שאז היה לא אפשרי (הגנה, אהבה, מסירות) - משנה אותי קצת, מתקן קצת
_אם אבא של הילד שלי היה מעיז אפילו פעם אחת בחיים לתת לו סטירה... הוא היה מצטער על היום שהוא נולד.
קראתי את הדף מתחילתו, ואת הדף הקודם. זה המשפט שאני הכי מזדהה איתו._
_אני מסכימה עם ממ..!! איך אפשר לחיות עם אדם שאת רואה שהוא היכה / מכה את ילדיך. איך??????
באיזו זכות הוא עושה את זה ? מה הוא חושב לעצמו?
לא משווה אותך אלי, אבל אומר לך שבכזאת סיטואציה הייתי מתנפלת עליו בעצמי ומכה אותו חזרה.
זה מעל ומעבר למה שניתן לסבול._
בעל עצבני מידי
תודה רבה לרוזמרין על הקול המאזן.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בעל עצבני מידי
כאשר צריך לקבל החלטה יש מאבק לא פשוט בין החלק הרצינאלי והחלק האמוציונאלי.
כמעט תמיד, לאורך זמן, החלק האמוציונאלי מנצח
זו הסיבה שדיאטות לא מחזיקות הרבה זמן מעמד. הכמיהה לאוכל מנצחת את ההגיון שרוצה ברזון.
זו הסיבה שבגללה גמילה מהרגלים רעים מתחילה בראש ולא בהרגל עצמו. אחרת היא נדונה לכשלון.
פרידה מאדם רע היא סוג של גמילה מהרגל רע וגמילה היא קשה.
אדם שמכור להרגלים רעים ויודע שהם רעים עדיין מכור להם ולכן עושה תהליכי רצינאליזציה כדי להצדיק אותם
כלומר מכופף את ההגיון כך שיאשר את מה שאומר הלב.
כמו שההגיון מצדיק גמילה מכל הרגל רע, ההגיון אומר שברור שאדם שמפליק לילדים שלו הוא לא אדם שהייתי היא רוצה להיות בת הזוג שלו
לא הייתי רוצה לראות אותו בבוקר, לא הייתי רוצה לשכב איתו, לא לכבס את בגדיו ולא להריח את ריחו
לא הייתי רוצה לראות אותו ליד ילדי ולא הייתי רוצה את צילו המאיים בביתי - במבצרי
אבל, וכאן מגיע האבל, החלק הרגשי והפחד מהשינוי הפחד מהשאלה מי אני אהיה בלי מושא ההתמכרות שלי גורם להגיון להצדיק את ההשארות
ממש כמו גמילה מכל הרגל רע אחר (אני יודעת שאוכל זה רע שאני פוגעת בבריאותי במראה שלי אבל אני כל כך אוהבת עוגות קצפת)
ומכאן באים משפטים כמו הוא ישתנה, זה רק פליק שמתפלק לו, בעצם הוא בסדר.....
וזה בסדר להשאר עם הרגל רע. יש הרבה אנשים שזו הבחירה שלהם בחיים.
חוץ מלשקף למכור שיש לו הרגלים רעים אי אפשר לעשות דבר.
כמעט תמיד, לאורך זמן, החלק האמוציונאלי מנצח
זו הסיבה שדיאטות לא מחזיקות הרבה זמן מעמד. הכמיהה לאוכל מנצחת את ההגיון שרוצה ברזון.
זו הסיבה שבגללה גמילה מהרגלים רעים מתחילה בראש ולא בהרגל עצמו. אחרת היא נדונה לכשלון.
פרידה מאדם רע היא סוג של גמילה מהרגל רע וגמילה היא קשה.
אדם שמכור להרגלים רעים ויודע שהם רעים עדיין מכור להם ולכן עושה תהליכי רצינאליזציה כדי להצדיק אותם
כלומר מכופף את ההגיון כך שיאשר את מה שאומר הלב.
כמו שההגיון מצדיק גמילה מכל הרגל רע, ההגיון אומר שברור שאדם שמפליק לילדים שלו הוא לא אדם שהייתי היא רוצה להיות בת הזוג שלו
לא הייתי רוצה לראות אותו בבוקר, לא הייתי רוצה לשכב איתו, לא לכבס את בגדיו ולא להריח את ריחו
לא הייתי רוצה לראות אותו ליד ילדי ולא הייתי רוצה את צילו המאיים בביתי - במבצרי
אבל, וכאן מגיע האבל, החלק הרגשי והפחד מהשינוי הפחד מהשאלה מי אני אהיה בלי מושא ההתמכרות שלי גורם להגיון להצדיק את ההשארות
ממש כמו גמילה מכל הרגל רע אחר (אני יודעת שאוכל זה רע שאני פוגעת בבריאותי במראה שלי אבל אני כל כך אוהבת עוגות קצפת)
ומכאן באים משפטים כמו הוא ישתנה, זה רק פליק שמתפלק לו, בעצם הוא בסדר.....
וזה בסדר להשאר עם הרגל רע. יש הרבה אנשים שזו הבחירה שלהם בחיים.
חוץ מלשקף למכור שיש לו הרגלים רעים אי אפשר לעשות דבר.
בעל עצבני מידי
מי אני אהיה בלי מושא ההתמכרות שלי
באה לי טוב השאלה הזו.
במסגרת הנקיונות והסדרים לשנה החדשה.
תודה!
באה לי טוב השאלה הזו.
במסגרת הנקיונות והסדרים לשנה החדשה.
תודה!
בעל עצבני מידי
למשל, ההורה השני יכול לבוא מייד לעזרת הילדים ולהתערב באופן מרגיע ומפריד. יש המון דברים שאפשר לעשות.
בשמת, בהתמודדות עם אלימים, יש הרבה פחות מה לעשות ממה שאת חושבת. זה אומר, למשל, שהאמא צריכה להיות נוכחת תמיד כשהאב שם (אסור לה לצאת מהבית כשהוא מטפל בילדים, או לתת לו לצאת איתם לבד). זה אומר שהיא צריכה להספיק לפני שהפליק נוחת. הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי. ואת הפחד הקבוע ותחושת היעדר המוגנות אי אפשר לקחת מהילדים.
וגם, הכרת אנשים אלימים? אפילו כאלה שלא מרביצים אבל נוטים לחטוף קריזה? או סתם כאלה שנוטים לצרוח? אי אפשר להרגיע אותםך ברגע האמת. זה כל כך נדיר. זאת סתם פנטזיה. אפילו כשהבת שלי המתוקה הזאת אומרת לי "אמא, הטון" כשהטון הוא נזפני מדי לטעמה כשצריך להתארגן בבוקר, קשה לי מאוד לספור עד 10 ולחזור לטון רגיל. ובחיי שאני בעלת שליטה עצמית סבירה. אפילו חברה שלי שמתעצבנת נורא בדיונים אי אפשר להרגיע אותה, והיא לא מצליחה להרגיע את בעלה האוהב והאהוב כשהוא צורח לפעמים על הילדים.
אז להפסיק סיטואציות של פליקים? לפזר אימה קבועה? סיכוי אפסי.
_פה שאלה עקרונית היא, האם ההורה האלים מודע לבעייה שלו ומוכן ומתאמץ לטפל בה - או מטייח, מכחיש, לא מטפל, ואף מתפרץ באלימות מילולית ו/או רגשית וכדומה.
רק במקרה השני יש בעייה הרבה יותר חמורה, שכוללת גם את הזוגיות._
פה מדובר בבירור במקרה השני: טיוח, אלימות מילולית וכל השאר.
_לפני הרבה שנים הייתי ילדה שהרביצו לה. מדי פעם, כש״התפלק״.
הייתי - אבל בעצם את נשארת לתמיד ״ילדה שהרביצו לה״
רוצה להגיד כאן תודה לממ וללא יודעת? על המלים הבאות
שגם היום יש להן כוח להעביר בי צמרמורת טובה ולהזכיר לי שצריך להתייחס אלי יפה, שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי_
לזה בדיוק התכוונתי. לונה ושאר הכותבות, ילד שמפליקים לו והאם מאפשרת חי בתחושה שזה רגיל, שזאת הנורמה, שזה מגיע לו. אומר את האמת, לונה, לדעתי יש אצלך רמת טיוח לא נמוכה בהרבה משלו. המצב הנוכחי מאוד מזיק לילדים. ובכל פעם שמישהו נותן לזה לגיטימציה, רווח לך.
בשמת, בהתמודדות עם אלימים, יש הרבה פחות מה לעשות ממה שאת חושבת. זה אומר, למשל, שהאמא צריכה להיות נוכחת תמיד כשהאב שם (אסור לה לצאת מהבית כשהוא מטפל בילדים, או לתת לו לצאת איתם לבד). זה אומר שהיא צריכה להספיק לפני שהפליק נוחת. הסיכוי שזה יקרה הוא אפסי. ואת הפחד הקבוע ותחושת היעדר המוגנות אי אפשר לקחת מהילדים.
וגם, הכרת אנשים אלימים? אפילו כאלה שלא מרביצים אבל נוטים לחטוף קריזה? או סתם כאלה שנוטים לצרוח? אי אפשר להרגיע אותםך ברגע האמת. זה כל כך נדיר. זאת סתם פנטזיה. אפילו כשהבת שלי המתוקה הזאת אומרת לי "אמא, הטון" כשהטון הוא נזפני מדי לטעמה כשצריך להתארגן בבוקר, קשה לי מאוד לספור עד 10 ולחזור לטון רגיל. ובחיי שאני בעלת שליטה עצמית סבירה. אפילו חברה שלי שמתעצבנת נורא בדיונים אי אפשר להרגיע אותה, והיא לא מצליחה להרגיע את בעלה האוהב והאהוב כשהוא צורח לפעמים על הילדים.
אז להפסיק סיטואציות של פליקים? לפזר אימה קבועה? סיכוי אפסי.
_פה שאלה עקרונית היא, האם ההורה האלים מודע לבעייה שלו ומוכן ומתאמץ לטפל בה - או מטייח, מכחיש, לא מטפל, ואף מתפרץ באלימות מילולית ו/או רגשית וכדומה.
רק במקרה השני יש בעייה הרבה יותר חמורה, שכוללת גם את הזוגיות._
פה מדובר בבירור במקרה השני: טיוח, אלימות מילולית וכל השאר.
_לפני הרבה שנים הייתי ילדה שהרביצו לה. מדי פעם, כש״התפלק״.
הייתי - אבל בעצם את נשארת לתמיד ״ילדה שהרביצו לה״
רוצה להגיד כאן תודה לממ וללא יודעת? על המלים הבאות
שגם היום יש להן כוח להעביר בי צמרמורת טובה ולהזכיר לי שצריך להתייחס אלי יפה, שלהרביץ היה ונשאר אסור והזוי - ולא משהו רגיל או שאולי קצת הגיע לי_
לזה בדיוק התכוונתי. לונה ושאר הכותבות, ילד שמפליקים לו והאם מאפשרת חי בתחושה שזה רגיל, שזאת הנורמה, שזה מגיע לו. אומר את האמת, לונה, לדעתי יש אצלך רמת טיוח לא נמוכה בהרבה משלו. המצב הנוכחי מאוד מזיק לילדים. ובכל פעם שמישהו נותן לזה לגיטימציה, רווח לך.