+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
יש משהו שיושב עלי.. אין לי עם מי להתייעץ לגביו ומקווה למצוא פה כתף
אני חיה עם תחושה פנימית מובהקת שבן הזוג שבחרתי לי איננו בשבילי
יש לנו תפיסת עולם שונה, השקפות שונות
אני רגישה, אופטימית, מחפשת את הטוב באנשים
הוא ציני, אוהב לצחוק על אנשים, יש בו אפילו רוע מסויים כלפי אנשים לפעמים כשדברים לא נראים לו או כשמרגיש שפגעו בו. הוא מאוד שיפוטי וביקורתי והרבה פעמים מתבטא בצורה מאוד מכוערת ובוטה, גם כלפי
אני מרגישה שמערכת היחסים בינינו מכבה אותי במקום לעזור לי לזרוח
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב, ונשארתי מתוך פחד להיות לבד. הוא מערכת היחסים הרצינית הראשונה שלי, ובדיעבד לא באמת ידעתי מה אני מחפשת ועל מה אני לא מוכנה להתפשר. אין חכם כבעל ניסיון - ולי לא היה מספיק ניסיון כדי לדעת..
היום יש לנו תינוק קטן ומתוק, ואני לא רוצה שיגדל בבית מפורק, אבל אני מרגישה כל כך כבויה מול בן הזוג. לא משנה מה אני עושה אני מרגישה תחת ביקורת. תמיד יש לו הערות וטענות.
והכי גרוע מבחינתי, זה שהוא מרשה לעצמו להגיד לתינוק דברים "בצחוק" בקול מתיילד כמו "אמא רעה נכון?"
הקטן עוד לא מבין, אבל לא ירחק היום שיתחיל להבין את מה שנאמר
ואני מפחדת שגם הילד יקבל ממנו יחס כזה שיצלק אותו
והכל כאילו בצחוק, כאילו בהומור, אבל חותך אותי כמו סכין בלב
פעם זה היה הרבה הרבה יותר גרוע, יש שיפור משמעותי בהתנהגותו עם השנים, וכשהוא מגזים הוא מתנצל ואומר שלא התכוון לפגוע ושהוא דביל. אבל כל "שטות" כזו שורטת אותי עמוק ומכאיבה לי כל כך. נמאס לי לחיות ככה.
אני לא אוהבת אותו, כנראה שמעולם לא באמת אהבתי אלא הייתי מונעת מפחד לעזוב. ועכשיו עם תינוק קטן אז בכלל קשה לחשוב על לעזוב
חשוב לי לציין שיש גם הרבה דברים טובים בקשר שלנו, אנחנו צוות טוב ביחד בהרבה מובנים, צלחנו ביחד לא מעט קשיים.
אבל אני מרגישה שהעניין של ההערות והשיפוטיות שיוצאת ממנו כלפי, הרבה פעמים בצורה לא עניינית ומעליבה, ממש מעפיל על הדברים הטובים. כאילו הוא מכבה את האור הקטן בתוכי כל פעם מחדש, ועד ששוב האור נדלק עוד פעם יש הערה מכבה.
בן זוג מכבה
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
היי
עצוב לקרוא.
לא כתבת כמה זמן אתם מכירים,האם הוא מתנהג ככה לעוד אנשים? בעבודה? חברים? משפחה שלך\שלו?
אני מבין שדברת איתו ואמרת לו כמה זה פוגע בך זה כנראה לא עזר .אך האם היית מספיק אסרטיבית?
האם כשהוא מעיר ככה ,זה מפעיל אותך?אם כן אולי יש לו רווח מזה ואם יפסק הרווח או שיהיה לזה מחיר זה יפסק.
אם יש שיפור עם השנים אולי יש סיכוי?
היי
עצוב לקרוא.
לא כתבת כמה זמן אתם מכירים,האם הוא מתנהג ככה לעוד אנשים? בעבודה? חברים? משפחה שלך\שלו?
אני מבין שדברת איתו ואמרת לו כמה זה פוגע בך זה כנראה לא עזר .אך האם היית מספיק אסרטיבית?
האם כשהוא מעיר ככה ,זה מפעיל אותך?אם כן אולי יש לו רווח מזה ואם יפסק הרווח או שיהיה לזה מחיר זה יפסק.
אם יש שיפור עם השנים אולי יש סיכוי?
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אני רק אחזור על מה שכתבתי בהמון דפים דומים:
תצילי את עצמך לפני שהתינוק מבין עברית...
נשמע שהוא לא אומר דברים רעים לתינוק, אלא לך דרך אוזני התינוק. יש סיכוי שהוא יהיה אבא טוב כשאת לא בסביבה. אז הייתי בונה איתו תוכנית כצוות לעניין, בוחרת לגור קרוב כדי שיהיה נוח לגדל את התינוק ביחד, אבל מצילה את עצמך ומצילה את התינוק שלך מלגדול ולהיות מושפע מכל הרעל הזה (והוא מושפע, אין לך מושג כמה).
במקביל, את לא אוהבת את עצמך ולא מעריכה את עצמך, מרגישה לא ראויה להיות מי שאת ולא רואה את עצמך ממטר. אם את רוצה בעתיד לחיות חיים טובים ולמצוא זוגיות אוהבת, זו המשימה שלך: ללמוד לאהוב את עצמך, להעריך את עצמך, להרגיש ראויה להיות מי שאת ולא לתת לאף אחד לדרוך עלייך יותר לעולם. בלי "אסרטיביות", פשוט כי את תהיי במקום אחר.
רוב ההבדלים ביניכם, לא חשובים. הוא פשוט מתנהג בעוינות כלפייך. בטח שזה מכבה... זה קטלני.
תצילי את עצמך לפני שהתינוק מבין עברית...
נשמע שהוא לא אומר דברים רעים לתינוק, אלא לך דרך אוזני התינוק. יש סיכוי שהוא יהיה אבא טוב כשאת לא בסביבה. אז הייתי בונה איתו תוכנית כצוות לעניין, בוחרת לגור קרוב כדי שיהיה נוח לגדל את התינוק ביחד, אבל מצילה את עצמך ומצילה את התינוק שלך מלגדול ולהיות מושפע מכל הרעל הזה (והוא מושפע, אין לך מושג כמה).
במקביל, את לא אוהבת את עצמך ולא מעריכה את עצמך, מרגישה לא ראויה להיות מי שאת ולא רואה את עצמך ממטר. אם את רוצה בעתיד לחיות חיים טובים ולמצוא זוגיות אוהבת, זו המשימה שלך: ללמוד לאהוב את עצמך, להעריך את עצמך, להרגיש ראויה להיות מי שאת ולא לתת לאף אחד לדרוך עלייך יותר לעולם. בלי "אסרטיביות", פשוט כי את תהיי במקום אחר.
רוב ההבדלים ביניכם, לא חשובים. הוא פשוט מתנהג בעוינות כלפייך. בטח שזה מכבה... זה קטלני.
בן זוג מכבה
אוי 
אין לי משהו חכם לומר חומזה שממש עצוב לקרוא אותך. ממש.
אני יכולה לשתף אותף שגם בי הדילמה הזו של בן זוג מכבה חיה, ועדיין לא ברור לי לאן נושבת הרוח. מה שמנחה אותי כעת זה הקו בשבמת העלתה פה: לאהוב אותי. לחבק אותי. להאמין בי ולי. לזכור שאי טובה. וראויה. ושווה. בפני עצמי.
זו דילמה קשה.
והדוגמא שאת מביאה: להגיד לילד על אמא שלו שהיא רעה?! זו דוגמא ממש ממש קשה. ממש.
אני לא מצליחה לחשוב באיזה הקשר זטץו עשויה להיות אמירה נורמטיבי.
זו לא.
מאחלת לך, יקרה, שתשמרי על עצמך
ותמצאי את הדרך של לצמוח @} @} @}
אין לי משהו חכם לומר חומזה שממש עצוב לקרוא אותך. ממש.
אני יכולה לשתף אותף שגם בי הדילמה הזו של בן זוג מכבה חיה, ועדיין לא ברור לי לאן נושבת הרוח. מה שמנחה אותי כעת זה הקו בשבמת העלתה פה: לאהוב אותי. לחבק אותי. להאמין בי ולי. לזכור שאי טובה. וראויה. ושווה. בפני עצמי.
זו דילמה קשה.
והדוגמא שאת מביאה: להגיד לילד על אמא שלו שהיא רעה?! זו דוגמא ממש ממש קשה. ממש.
אני לא מצליחה לחשוב באיזה הקשר זטץו עשויה להיות אמירה נורמטיבי.
זו לא.
מאחלת לך, יקרה, שתשמרי על עצמך
ותמצאי את הדרך של לצמוח @} @} @}
בן זוג מכבה
המשפט "אמא רעה נכון" הוא במסגרת סערת רגשות ? במריבות אנשים לפעמים אומרים דברים ממש רעים ומצטערים עליהם אח"כ. גם נורמטיבים.
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
בן זוג מכבה
זה לא מצחיק. את לא מדמיינת. הילד יבין וזה יהיה בקרוב.
ממליצה על הדף סימני התעללות בזוגיות
מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי, אני ניצולת שתי מערכות יחסים שכאלה (אבא ובנזוג) ומנסיוני הכי חשוב שלא תהיי בזה לבד.
[email protected]
אם תרצי אפשר גם בטלפון, את ממש מוזמנת.
ממליצה על הדף סימני התעללות בזוגיות
מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי, אני ניצולת שתי מערכות יחסים שכאלה (אבא ובנזוג) ומנסיוני הכי חשוב שלא תהיי בזה לבד.
[email protected]
אם תרצי אפשר גם בטלפון, את ממש מוזמנת.
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
_לא כתבת כמה זמן אתם מכירים,האם הוא מתנהג ככה לעוד אנשים? בעבודה? חברים? משפחה שלך\שלו?
אני מבין שדברת איתו ואמרת לו כמה זה פוגע בך זה כנראה לא עזר .אך האם היית מספיק אסרטיבית?
האם כשהוא מעיר ככה ,זה מפעיל אותך?אם כן אולי יש לו רווח מזה ואם יפסק הרווח או שיהיה לזה מחיר זה יפסק.
אם יש שיפור עם השנים אולי יש סיכוי?_
אנחנו מכירים 3 שנים. הוא אכן מתנהג ככה לעוד אנשים.. לרוב אנשים פשוט מבליגים לו על זה, עם חלקם זה גרם לסכסוכים
דיברתי איתו על זה לא מעט, וזה מאוד השתפר עם השנים, ועדיין הגרעין קיים שם. זה לא תמיד, לא יומיומי, אלא בא והולך בתקופות. במיוחד כשמשהו מפריע לו
הוא תמיד מתנצל אחר כך ואומר שאני צודקת ושהוא לא צריך לדבר ככה ושהוא ישתפר
אני יכולה לשתף אותך שגם בי הדילמה הזו של בן זוג מכבה חיה, ועדיין לא ברור לי לאן נושבת הרוח.
האם יש לכם ילדים? אם אין - שלא תהיה פה בכלל דילמה.. תברחי כמה שיותר מהר. אני חייתי באשליה שבגלל שדברים משתפרים כל הזמן אז בסוף יהיה טוב. והנה, לאורך השנים דברים השתפרו מאוד, ועדיין אני מרגישה שהאינטראקציה איתו מכבה אותי.
פעם היה הרבה רע ועכשיו יש מעט רע, אבל למה בכלל שמישהו ירצה לחיות עם גרעין רע בחייו? זה מרעיל הכל, כמו טיפת דיו במים שצובעת את הכל בשחור
וזה אגב לא אומר בהכרח שהוא אדם רע או מתעלל, אלא שמערכת היחסים ביניכם לא מוציאה ממך דברים טובים, וזה משהו שפשוט לא ישתנה, כי זו האינטראקציה ביניכם. זו התובנה שלי היום, ואם הייתי יכולה לייעץ לעצמי לפני מספר שנים זה מה שהייתי עושה - קמה והולכת בלי דילמות בכלל.
_והדוגמא שאת מביאה: להגיד לילד על אמא שלו שהיא רעה?! זו דוגמא ממש ממש קשה. ממש.
אני לא מצליחה לחשוב באיזה הקשר זטץו עשויה להיות אמירה נורמטיבי._
אני לא זוכרת בדיוק את הקונטקסט.. לדעתי זה היה באחד הערבים הקשים כשכבר לא יכולתי לשאת להיות מוצץ אנושי לקטני שלי, כי כאב לי והייתי עייפה ושחוקה, אז ניסיתי להרגיע אותו בלי ציצי והוא בכה לא מעט עד שנרגע. גם לי היה מאוד קשה באותה הסיטואציה אבל הרגשתי שזה המקסימום שאני יכולה לעשות באותה הנקודה. ולמחרת בבוקר בן זוגי שיחק עם הקטני ואמר לו את זה כאילו בצחוק. אני מבינה שהיה לו קשה לראות אותו בוכה, גם לי, אבל במקום לתמוך זו ההערה שיצאה לו מהפה, פוגענית וחותכת ומכאיבה בנקודה הכי רגישה.
_זה לא מצחיק. את לא מדמיינת. הילד יבין וזה יהיה בקרוב.
ממליצה על הדף סימני התעללות בזוגיות
מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי, אני ניצולת שתי מערכות יחסים שכאלה (אבא ובנזוג) ומנסיוני הכי חשוב שלא תהיי בזה לבד.
[email protected]
אם תרצי אפשר גם בטלפון, את ממש מוזמנת._
זרח הפרח אני מודה לך מאוד על הנכונות והתמיכה. מכירה את הדף, פעם מצאתי שם לא מעט סממנים מתאימים שהיום כבר לא קיימים במערכת היחסים שלנו, אך כאמור משהו מזה נשאר
אפשר לשאול לגבי הסיטואציה שלך? את עם ילדים? איך היה לגדול עם אבא כזה? זה מה שהכי מפחיד אותי בכל הסיפור
תודה לכולם על התמיכה
זה מרגש
_לא כתבת כמה זמן אתם מכירים,האם הוא מתנהג ככה לעוד אנשים? בעבודה? חברים? משפחה שלך\שלו?
אני מבין שדברת איתו ואמרת לו כמה זה פוגע בך זה כנראה לא עזר .אך האם היית מספיק אסרטיבית?
האם כשהוא מעיר ככה ,זה מפעיל אותך?אם כן אולי יש לו רווח מזה ואם יפסק הרווח או שיהיה לזה מחיר זה יפסק.
אם יש שיפור עם השנים אולי יש סיכוי?_
אנחנו מכירים 3 שנים. הוא אכן מתנהג ככה לעוד אנשים.. לרוב אנשים פשוט מבליגים לו על זה, עם חלקם זה גרם לסכסוכים
דיברתי איתו על זה לא מעט, וזה מאוד השתפר עם השנים, ועדיין הגרעין קיים שם. זה לא תמיד, לא יומיומי, אלא בא והולך בתקופות. במיוחד כשמשהו מפריע לו
הוא תמיד מתנצל אחר כך ואומר שאני צודקת ושהוא לא צריך לדבר ככה ושהוא ישתפר
אני יכולה לשתף אותך שגם בי הדילמה הזו של בן זוג מכבה חיה, ועדיין לא ברור לי לאן נושבת הרוח.
האם יש לכם ילדים? אם אין - שלא תהיה פה בכלל דילמה.. תברחי כמה שיותר מהר. אני חייתי באשליה שבגלל שדברים משתפרים כל הזמן אז בסוף יהיה טוב. והנה, לאורך השנים דברים השתפרו מאוד, ועדיין אני מרגישה שהאינטראקציה איתו מכבה אותי.
פעם היה הרבה רע ועכשיו יש מעט רע, אבל למה בכלל שמישהו ירצה לחיות עם גרעין רע בחייו? זה מרעיל הכל, כמו טיפת דיו במים שצובעת את הכל בשחור
וזה אגב לא אומר בהכרח שהוא אדם רע או מתעלל, אלא שמערכת היחסים ביניכם לא מוציאה ממך דברים טובים, וזה משהו שפשוט לא ישתנה, כי זו האינטראקציה ביניכם. זו התובנה שלי היום, ואם הייתי יכולה לייעץ לעצמי לפני מספר שנים זה מה שהייתי עושה - קמה והולכת בלי דילמות בכלל.
_והדוגמא שאת מביאה: להגיד לילד על אמא שלו שהיא רעה?! זו דוגמא ממש ממש קשה. ממש.
אני לא מצליחה לחשוב באיזה הקשר זטץו עשויה להיות אמירה נורמטיבי._
אני לא זוכרת בדיוק את הקונטקסט.. לדעתי זה היה באחד הערבים הקשים כשכבר לא יכולתי לשאת להיות מוצץ אנושי לקטני שלי, כי כאב לי והייתי עייפה ושחוקה, אז ניסיתי להרגיע אותו בלי ציצי והוא בכה לא מעט עד שנרגע. גם לי היה מאוד קשה באותה הסיטואציה אבל הרגשתי שזה המקסימום שאני יכולה לעשות באותה הנקודה. ולמחרת בבוקר בן זוגי שיחק עם הקטני ואמר לו את זה כאילו בצחוק. אני מבינה שהיה לו קשה לראות אותו בוכה, גם לי, אבל במקום לתמוך זו ההערה שיצאה לו מהפה, פוגענית וחותכת ומכאיבה בנקודה הכי רגישה.
_זה לא מצחיק. את לא מדמיינת. הילד יבין וזה יהיה בקרוב.
ממליצה על הדף סימני התעללות בזוגיות
מזמינה אותך לפנות אלי בפרטי, אני ניצולת שתי מערכות יחסים שכאלה (אבא ובנזוג) ומנסיוני הכי חשוב שלא תהיי בזה לבד.
[email protected]
אם תרצי אפשר גם בטלפון, את ממש מוזמנת._
זרח הפרח אני מודה לך מאוד על הנכונות והתמיכה. מכירה את הדף, פעם מצאתי שם לא מעט סממנים מתאימים שהיום כבר לא קיימים במערכת היחסים שלנו, אך כאמור משהו מזה נשאר
אפשר לשאול לגבי הסיטואציה שלך? את עם ילדים? איך היה לגדול עם אבא כזה? זה מה שהכי מפחיד אותי בכל הסיפור
תודה לכולם על התמיכה
זה מרגש-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
במריבות אנשים לפעמים אומרים דברים ממש רעים ומצטערים עליהם
לצערי יכולה להעיד על עצמי שעברתי את. אמרתי דברים קשים על האבא לתינוק קטן, מתוך ידיעה שהוא לא באמת.מבין.
היינו בתקופה קשה ומאתגרת.
והיום הכל נפלא.
זה לא אומר שהסיפור שלי אמור להתקשר לשלך, רק הרגשתי צורך לתת עד זוית
משום מה אני מרגישה שיש פה מגמה להגיד לנשים לעסוב את בעליהן בגלל פרט קטנטנן, ולגברים אומרים. לבינתיים תשטרו וטפלו בעצמכם.
לצערי יכולה להעיד על עצמי שעברתי את. אמרתי דברים קשים על האבא לתינוק קטן, מתוך ידיעה שהוא לא באמת.מבין.
היינו בתקופה קשה ומאתגרת.
והיום הכל נפלא.
זה לא אומר שהסיפור שלי אמור להתקשר לשלך, רק הרגשתי צורך לתת עד זוית
משום מה אני מרגישה שיש פה מגמה להגיד לנשים לעסוב את בעליהן בגלל פרט קטנטנן, ולגברים אומרים. לבינתיים תשטרו וטפלו בעצמכם.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אין פה בכלל פרט קטנטן.
השאלה באיזה מצב אדם נמצא, ומה חומרת ההתנהגות הזוגית.
החלטתי לענות בהרחבה על הטענה הזאת, כי היא הכללה שגויה של מישהו שלא קרא מספיק דפים באתר
יש גברים שהמליצו להם לעזוב, וכמה שיותר מהר.
יש נשים שהמליצו להן (ללא ספק אני בעצמי, בין היתר) לא לעזוב אלא קודם כל לטפל בעצמן, להתחזק ורק אחר כך לשקול את צעדיהן.
ההכללה מופרכת.
כל מקרה לגופו, זה תלוי מה האדם מספר, מה קולטים מדבריו, וגם אם יש מגמות, הן יותר באוכלוסייה של אלה שפונים לייעוץ באתר הזה.
בין היתר, למשל, יש פה לא מעט דפים שבהן נשים מתארות בעיות לא קלות בתחום המיני. הן קיבלו המון עצות לשפר, לא המלצות להיפרד בגלל אי התאמה מינית. באותה מידה, גם גברים לא קיבלו המלצות להיפרד בגלל אי התאמה מינית. שני המינים קיבלו שלל המלצות לנסות לשפר את המצב קודם.
יש פה הרבה משתנים.
אם אין ילדים - רוב המקרים שמביאים לכאן הם כאלה שלכל העולם (חוץ מהשואלת) ברור לגמרי שמומלץ לה לברוח משם...
אם יש ילדים, ואין סיבה לברוח מהר, כי המצב "סתם חרא" אבל אין שם מצב של אלימות/תוקפנות/עוינות - ההמלצה תהיה בדרך כלל קודם לעבור תהליכים אישיים ולפתח כבוד עצמי, ערך עצמי ו"אהבה עצמית" ואחר כך לבדוק שוב את הזוגיות.
אם יש ילדים אבל הקוראות (לפעמים גם הקוראים) באתר מזהים בין השורות שמתרחשים שם דברים מאוד רעים, יש חשיבות לכך שהצד הנפגע קודם כל יציל את עצמו ממערכת היחסים הזאת ורק אחר כך יטפל בעצמו, כי עצם המגורים בצוותא עם אדם שפוגע בך על בסיס יומיומי בכל מיני חיצי רעל - מעמיקים את הנזק. זה כמו לנסות למלא בור כשמישהו במקביל חופר ומרוקן לך אותו מהצד השני כשאתה לא רואה.
יש הבדל בין גברים לנשים, מבחינת יחסי הכוחות במערכת יחסים. הנשים כקבוצה פגיעות יותר פיזית, חברתית וכלכלית מהגברים כקבוצה. אמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי שתלויה כלכלית בבן זוגה לא נמצאת באותו מצב כמו אבא עובד לארבעה ילדים שהולכים לבי"ס. בכל המקרים שפנו פה עד כה, תמיד הדמות המטפלת בילדים היתה האמא, בין אם האשה פנתה פה ובין אם הגבר פנה פה.
כמו כן, שכיח מאוד אצל נשים המצב של ערך עצמי נמוך מים המלח, שבו האשה בכלל לא מבינה שמתייחסים אליה רע. היא בבלבול ובתעתוע, וכל הזמן מטילה ספק, חושבת שאולי רק נדמה לה שיש פה משהו לא בסדר. זה חלק מהבעיה, הבלבול והתעתוע., אבל למי שלא מבין מה קורה שם ולא יודע לקרוא בין השורות מה היא מתארת, נדמה כאילו מדובר ב"פרט קטנטן" או בדברים שוליים ולא חשובים.
זה לא כך.
צריך לדעת לקרוא את האשה שכותבת, ובמיוחד צריך להבין שככל שהמצב יותר גרוע, היא תמיד תספר סיפורים שוליים ואיכשהו לא תחשוב בכלל לספר את הדברים הכי הכי קשים.
היו פה גם מקרים של נשים שבאו להתלונן אבל התרשמות המשתתפות/ים היתה שונה. ככל שהן תיארו יותר, כך התברר שללא ספק המקור של חלק לא מבוטל מהבעיה היה ההתנהגות הלא נעימה של האשה עצמה... הרבה פעמים, דיונים כאלה פשוט מתאדים, כי רוב האנשים לא רוצים לכתוב לה משהו כמו "הלו, את בעצמך מתעללת בבעלך, אולי כדאי שתתחילי מלאפס את עצמך קודם..." (וכמובן, כשכותבים - ואכן כתבו - אז הכותבת בעצמה מסתלקת בזעם מהאתר).
לגבי גברים, במקרים רבים גברים שכותבים באתר לעזרה בבעיות זוגיות, ומספרים על ההתנהלות שלהם, די בולט שהם עצמם עושים שגיאות לא מעטות, שאולי הביאו עליהם את הצרות בזוגיות. במקרה כזה די ברור שכדאי קודם כל להציע לפונה לשפר את הצד שלו ולראות מה קורה.
צריך גם לזכור שאם יש אשה אלימה, אז עזיבת הגבר בדרך כלל תשאיר את הילדים אצלה (הפוך במקרה שהגבר אלים) וזה שיקול.
גם האלימות, לפחות במקרים שכתבו פה באתר באופן, בדרך כלל לא נעימה לגברים אך לא מסוכנת, בעוד שלנשים היא מסוכנת (פה לא סניף של הרווחה ולא מגיעים לפה מקרי קיצון ממש קשים ונדירים של גברים קטנים שנשותיהם הגדולות-פיזית מכות אותם מכות רצח שמסכנות את חייהם).
לא מיציתי, אבל אני רוצה להדגיש את השורה התחתונה:
התגובות פה הן תמיד, כל מקרה לגופו.
המגיבים והמגיבות שונים זה מזה ויש להם לפעמים דיעות מנוגדות, אבל תמיד מגיבים למי שכותב לפי מה שהוא כותב.
אין פה "פתרון בית ספר" ואני לא ראיתי אפילו כותב אחד באתר (כולל אישה במסע) שהגיב תמיד לכל אלה שפנו בבעיות בזוגיות בתשובה קבועה אחת.
השאלה באיזה מצב אדם נמצא, ומה חומרת ההתנהגות הזוגית.
החלטתי לענות בהרחבה על הטענה הזאת, כי היא הכללה שגויה של מישהו שלא קרא מספיק דפים באתר
יש גברים שהמליצו להם לעזוב, וכמה שיותר מהר.
יש נשים שהמליצו להן (ללא ספק אני בעצמי, בין היתר) לא לעזוב אלא קודם כל לטפל בעצמן, להתחזק ורק אחר כך לשקול את צעדיהן.
ההכללה מופרכת.
כל מקרה לגופו, זה תלוי מה האדם מספר, מה קולטים מדבריו, וגם אם יש מגמות, הן יותר באוכלוסייה של אלה שפונים לייעוץ באתר הזה.
בין היתר, למשל, יש פה לא מעט דפים שבהן נשים מתארות בעיות לא קלות בתחום המיני. הן קיבלו המון עצות לשפר, לא המלצות להיפרד בגלל אי התאמה מינית. באותה מידה, גם גברים לא קיבלו המלצות להיפרד בגלל אי התאמה מינית. שני המינים קיבלו שלל המלצות לנסות לשפר את המצב קודם.
יש פה הרבה משתנים.
אם אין ילדים - רוב המקרים שמביאים לכאן הם כאלה שלכל העולם (חוץ מהשואלת) ברור לגמרי שמומלץ לה לברוח משם...
אם יש ילדים, ואין סיבה לברוח מהר, כי המצב "סתם חרא" אבל אין שם מצב של אלימות/תוקפנות/עוינות - ההמלצה תהיה בדרך כלל קודם לעבור תהליכים אישיים ולפתח כבוד עצמי, ערך עצמי ו"אהבה עצמית" ואחר כך לבדוק שוב את הזוגיות.
אם יש ילדים אבל הקוראות (לפעמים גם הקוראים) באתר מזהים בין השורות שמתרחשים שם דברים מאוד רעים, יש חשיבות לכך שהצד הנפגע קודם כל יציל את עצמו ממערכת היחסים הזאת ורק אחר כך יטפל בעצמו, כי עצם המגורים בצוותא עם אדם שפוגע בך על בסיס יומיומי בכל מיני חיצי רעל - מעמיקים את הנזק. זה כמו לנסות למלא בור כשמישהו במקביל חופר ומרוקן לך אותו מהצד השני כשאתה לא רואה.
יש הבדל בין גברים לנשים, מבחינת יחסי הכוחות במערכת יחסים. הנשים כקבוצה פגיעות יותר פיזית, חברתית וכלכלית מהגברים כקבוצה. אמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי שתלויה כלכלית בבן זוגה לא נמצאת באותו מצב כמו אבא עובד לארבעה ילדים שהולכים לבי"ס. בכל המקרים שפנו פה עד כה, תמיד הדמות המטפלת בילדים היתה האמא, בין אם האשה פנתה פה ובין אם הגבר פנה פה.
כמו כן, שכיח מאוד אצל נשים המצב של ערך עצמי נמוך מים המלח, שבו האשה בכלל לא מבינה שמתייחסים אליה רע. היא בבלבול ובתעתוע, וכל הזמן מטילה ספק, חושבת שאולי רק נדמה לה שיש פה משהו לא בסדר. זה חלק מהבעיה, הבלבול והתעתוע., אבל למי שלא מבין מה קורה שם ולא יודע לקרוא בין השורות מה היא מתארת, נדמה כאילו מדובר ב"פרט קטנטן" או בדברים שוליים ולא חשובים.
זה לא כך.
צריך לדעת לקרוא את האשה שכותבת, ובמיוחד צריך להבין שככל שהמצב יותר גרוע, היא תמיד תספר סיפורים שוליים ואיכשהו לא תחשוב בכלל לספר את הדברים הכי הכי קשים.
היו פה גם מקרים של נשים שבאו להתלונן אבל התרשמות המשתתפות/ים היתה שונה. ככל שהן תיארו יותר, כך התברר שללא ספק המקור של חלק לא מבוטל מהבעיה היה ההתנהגות הלא נעימה של האשה עצמה... הרבה פעמים, דיונים כאלה פשוט מתאדים, כי רוב האנשים לא רוצים לכתוב לה משהו כמו "הלו, את בעצמך מתעללת בבעלך, אולי כדאי שתתחילי מלאפס את עצמך קודם..." (וכמובן, כשכותבים - ואכן כתבו - אז הכותבת בעצמה מסתלקת בזעם מהאתר).
לגבי גברים, במקרים רבים גברים שכותבים באתר לעזרה בבעיות זוגיות, ומספרים על ההתנהלות שלהם, די בולט שהם עצמם עושים שגיאות לא מעטות, שאולי הביאו עליהם את הצרות בזוגיות. במקרה כזה די ברור שכדאי קודם כל להציע לפונה לשפר את הצד שלו ולראות מה קורה.
צריך גם לזכור שאם יש אשה אלימה, אז עזיבת הגבר בדרך כלל תשאיר את הילדים אצלה (הפוך במקרה שהגבר אלים) וזה שיקול.
גם האלימות, לפחות במקרים שכתבו פה באתר באופן, בדרך כלל לא נעימה לגברים אך לא מסוכנת, בעוד שלנשים היא מסוכנת (פה לא סניף של הרווחה ולא מגיעים לפה מקרי קיצון ממש קשים ונדירים של גברים קטנים שנשותיהם הגדולות-פיזית מכות אותם מכות רצח שמסכנות את חייהם).
לא מיציתי, אבל אני רוצה להדגיש את השורה התחתונה:
התגובות פה הן תמיד, כל מקרה לגופו.
המגיבים והמגיבות שונים זה מזה ויש להם לפעמים דיעות מנוגדות, אבל תמיד מגיבים למי שכותב לפי מה שהוא כותב.
אין פה "פתרון בית ספר" ואני לא ראיתי אפילו כותב אחד באתר (כולל אישה במסע) שהגיב תמיד לכל אלה שפנו בבעיות בזוגיות בתשובה קבועה אחת.
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
בן זוג מכבה
אפשר לשאול לגבי הסיטואציה שלך? את עם ילדים? איך היה לגדול עם אבא כזה? זה מה שהכי מפחיד אותי בכל הסיפור
אני עם בן תיכף שש בבית.
לגדול עם אבא כזה היה מחריד, אני מבינה בדיעבד. זוכרת את ההורים צועקים. זוכרת אותו עושה תנועה של סנטימטר בין האצבעות ואומר לה "את כזאת קטנה". זוכרת אותו צועק שוב ושוב "נדמה לך" על כל טענה שהעזה להעלות.
כשהייתי בת 4-5 הוא עזב את הבית, אבל המשיך להשליט טרור.
היה מאיים שאני חייבת להמשיך לבוא אליו כי אחרת יכניסו את אמא שלי לכלא.
היה מופיע בגן, בבצפר, צועק עלי לפני כל השכבה, דורש שאעזוב הכל ואבוא אליו כי "אבא יותר חשוב מחברים". בסופו של דבר הלכתי להנהלה וביקשתי שינחו את השומרים לא להכניס אותו.
כשהייתי הולכת ברחוב הייתי מסתתרת בכל פעם שאוטו כמו שלו היה עובר בכביש, מדובר כבר בגיל תיכון.
סביב גיל 23 ניתקתי איתו קשר לגמרי.
אבל הפחד נשאר. בגיל 27 בערך היתה כבר ממש סיטואציה עלובה. הייתי ברחוב עובדת, אמצע היום, עצמאית עם עסק מצליח. פתאום קלטתי עובר ברחוב. נכנסתי לאוטו והתחבאתי מאחורי הציוד, ואשכרה לא נשמתי עד שהוא עבר ונעלם בלי לשים לב אלי.
היום, אחרי שנים ארוכות של ניתוק, אני כבר לא שמה עליו. אני בת 38. אני לא יוזמת איתו קשר. מדברים פעם בחודש אולי. נפגשים פעם בחצי שנה.
כשהוא מגיע אני לא משאירה אותו רגע לבד עם הילד. ובכל פעם שאומר משהו שאני לא מאשרת אני מייד מעירה לו שאני לא מוכנה לדיבור כזה אצלי בבית.
פרטים שגיליתי בדיעבד, הוא שילם עלי 60$ מזונות לחודש. בכל שנה חידש עיכוב יציאה מהארץ כי אמא שלי תיקח אותי ולא תחזור. הוא לא השתתף כלכלית בכלום בבית כי טען שכל המשכורת שלו מתבזבזת על האוטו (קיבל הוצ רכב מהעבודה). הוא לא נתן לאמא שלי לגעת באוטו "שלו". הוא לא נתן לנו לישון בלילות וצרח ככה שהשכנים באו לבדוק מה קורה.
יש עוד אינסוף תקריות ודוגמאות, אבל נראה לי שזה נותן איזו תמונה.
אני עם בן תיכף שש בבית.
לגדול עם אבא כזה היה מחריד, אני מבינה בדיעבד. זוכרת את ההורים צועקים. זוכרת אותו עושה תנועה של סנטימטר בין האצבעות ואומר לה "את כזאת קטנה". זוכרת אותו צועק שוב ושוב "נדמה לך" על כל טענה שהעזה להעלות.
כשהייתי בת 4-5 הוא עזב את הבית, אבל המשיך להשליט טרור.
היה מאיים שאני חייבת להמשיך לבוא אליו כי אחרת יכניסו את אמא שלי לכלא.
היה מופיע בגן, בבצפר, צועק עלי לפני כל השכבה, דורש שאעזוב הכל ואבוא אליו כי "אבא יותר חשוב מחברים". בסופו של דבר הלכתי להנהלה וביקשתי שינחו את השומרים לא להכניס אותו.
כשהייתי הולכת ברחוב הייתי מסתתרת בכל פעם שאוטו כמו שלו היה עובר בכביש, מדובר כבר בגיל תיכון.
סביב גיל 23 ניתקתי איתו קשר לגמרי.
אבל הפחד נשאר. בגיל 27 בערך היתה כבר ממש סיטואציה עלובה. הייתי ברחוב עובדת, אמצע היום, עצמאית עם עסק מצליח. פתאום קלטתי עובר ברחוב. נכנסתי לאוטו והתחבאתי מאחורי הציוד, ואשכרה לא נשמתי עד שהוא עבר ונעלם בלי לשים לב אלי.
היום, אחרי שנים ארוכות של ניתוק, אני כבר לא שמה עליו. אני בת 38. אני לא יוזמת איתו קשר. מדברים פעם בחודש אולי. נפגשים פעם בחצי שנה.
כשהוא מגיע אני לא משאירה אותו רגע לבד עם הילד. ובכל פעם שאומר משהו שאני לא מאשרת אני מייד מעירה לו שאני לא מוכנה לדיבור כזה אצלי בבית.
פרטים שגיליתי בדיעבד, הוא שילם עלי 60$ מזונות לחודש. בכל שנה חידש עיכוב יציאה מהארץ כי אמא שלי תיקח אותי ולא תחזור. הוא לא השתתף כלכלית בכלום בבית כי טען שכל המשכורת שלו מתבזבזת על האוטו (קיבל הוצ רכב מהעבודה). הוא לא נתן לאמא שלי לגעת באוטו "שלו". הוא לא נתן לנו לישון בלילות וצרח ככה שהשכנים באו לבדוק מה קורה.
יש עוד אינסוף תקריות ודוגמאות, אבל נראה לי שזה נותן איזו תמונה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
וואו זרח הפרח, איזה סיוט של ילדות היה לך 0-: כמה טוב שאת כבר לא שם
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
מישהו שלא קרא מספיק דפים
אני קוראת פה שנים, ומודעת לקולות השונים, אבל משום מה זאת המגמה שאני רואה בתקופה ההאחרונה.
וזה יותר קפץ לי לעין מהתשובה שלך בכיכר השוק. שאלה מישהי על דפים באתר בגלל בעיה מסוימת, והיא קיבלה תשובה של גואל מבעלה ומה היא עושה איתו בכלל, מצד שני גבר שאשתו לא מדברת איתו חודש, עדיין הוא בטוח הבעיה.
והיו בתקופה האחרונה עוד כמה דוגמאות.
אמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי שתלויה כלכלית בבן זוגה לא נמצאת באותו מצב כמו אבא עובד לארבעה ילדים שהולכים לבי"ס.
מצד שני האוטומט הזה מפחיד לא מעט גברים. הם יודעים שהם בסיכון משפטי לגבי אחזקת הילדים. הרבה תקועים בזוגיות לא טובות בגלל זה.
אני קוראת פה שנים, ומודעת לקולות השונים, אבל משום מה זאת המגמה שאני רואה בתקופה ההאחרונה.
וזה יותר קפץ לי לעין מהתשובה שלך בכיכר השוק. שאלה מישהי על דפים באתר בגלל בעיה מסוימת, והיא קיבלה תשובה של גואל מבעלה ומה היא עושה איתו בכלל, מצד שני גבר שאשתו לא מדברת איתו חודש, עדיין הוא בטוח הבעיה.
והיו בתקופה האחרונה עוד כמה דוגמאות.
אמא לארבעה ילדים בחינוך ביתי שתלויה כלכלית בבן זוגה לא נמצאת באותו מצב כמו אבא עובד לארבעה ילדים שהולכים לבי"ס.
מצד שני האוטומט הזה מפחיד לא מעט גברים. הם יודעים שהם בסיכון משפטי לגבי אחזקת הילדים. הרבה תקועים בזוגיות לא טובות בגלל זה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אכן, הרבה משני המינים תקועים בזוגיות מחורבנת רק בגלל כל מיני פחדים וסיכונים משפטיים. כמה אמהות בחינוך ביתי סבלו בגירושין ממתקפת רשעות נגד הילדים, בשיתוף פעולה של בית המשפט.
לגבי ההיא עם בעיית ההיגיינה (בכלל לא ברור אם זה בעלה, זה לא כתוב בטקסט), מה בדיוק היא מחפשת פה בדפים? לבדוק מה עשתה מישהי אחרת שהיתה לה בעיה עם גבר שההגיינה שלו מזעזעת בעיניה? היא כותבת שהיא סובלת מזה עד כדי כך שלא מסוגלת לישון. אז יאללה! שתסיק את המסקנות! (האמת שיש לי הרבה מה להגיד על התנהלות כזאת של נשים שבוחרות להיות סמרטוט, אבל חבל על האנרגיות שלי)
לגבי ההיא עם בעיית ההיגיינה (בכלל לא ברור אם זה בעלה, זה לא כתוב בטקסט), מה בדיוק היא מחפשת פה בדפים? לבדוק מה עשתה מישהי אחרת שהיתה לה בעיה עם גבר שההגיינה שלו מזעזעת בעיניה? היא כותבת שהיא סובלת מזה עד כדי כך שלא מסוגלת לישון. אז יאללה! שתסיק את המסקנות! (האמת שיש לי הרבה מה להגיד על התנהלות כזאת של נשים שבוחרות להיות סמרטוט, אבל חבל על האנרגיות שלי)
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
וואו זרח הפרח, איזה סיוט של ילדות היה לך כמה טוב שאת כבר לא שם
אבא מתעלל ורע
.
אכן, הרבה משני המינים תקועים בזוגיות מחורבנת רק בגלל כל מיני פחדים וסיכונים משפטיים. כמה אמהות בחינוך ביתי סבלו בגירושין ממתקפת רשעות נגד הילדים, בשיתוף פעולה של בית המשפט.
נכון.
אבא מתעלל ורע
.אכן, הרבה משני המינים תקועים בזוגיות מחורבנת רק בגלל כל מיני פחדים וסיכונים משפטיים. כמה אמהות בחינוך ביתי סבלו בגירושין ממתקפת רשעות נגד הילדים, בשיתוף פעולה של בית המשפט.
נכון.
בן זוג מכבה
מציעה לך להקשיב לבשמת. תצילי את עצמך ואת הילד שלך.
הוא לא ישתנה.
בחיים בחיים בן הזוג שלי לא אמר עלי מילה רעה לאף אחד ובוודאי שלא לילדים. זנ לא משהו שאמור לקרות, אין שום קונטקסט שהורה יגיד על השני שהוא "רע".
הוא לא ישתנה.
בחיים בחיים בן הזוג שלי לא אמר עלי מילה רעה לאף אחד ובוודאי שלא לילדים. זנ לא משהו שאמור לקרות, אין שום קונטקסט שהורה יגיד על השני שהוא "רע".
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
(האמת שיש לי הרבה מה להגיד על התנהלות כזאת של נשים שבוחרות להיות סמרטוט, אבל חבל על האנרגיות שלי
הביקורות הכי קשות שנשים מקבלות על החיים שלהם הן מנשים.
הביקורות הכי קשות שנשים מקבלות על החיים שלהם הן מנשים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
בהמשך למה שכתבה אמא נמרה, חזרתי כדי להגיד כמה דברים עקרוניים ל-אור קטן:
בן זוג "מכבה" זה שם קוד.
כלומר, אין דבר כזה.
הוא לא "מכבה" אותך. הוא עושה כל מיני דברים שלא בדיוק ברורים לך, שהתוצאה מהם היא שאת מרגישה כבויה.
אז קודם כל, כל הכבוד לך שאחרי שלוש שנים בלבד וכשהבן שלכם עדיין תינוק, את מרגישה. זה אומר שאת לא לגמרי מנותקת מעצמך.
אבל כשיש מצב כזה, שאחד מבני הזוג מרגיש לא טוב בזוגיות אבל לא בדיוק מבין למה - זה אומר שני דברים עיקריים.
טיפוסים כאלה יגידו לך שאת "תמיד מגזימה", "את סתם ממציאה", "את מנפחת ומוציאה מפרופורציה", "יש לך דמיון מפותח", "נסחפת עם הפרשנות", "סתם צחקתי", "את רגישה מדי", "אין לך חוש הומור".
הרעיון הוא לתקוע לך פיגיון בגב - וכשאת מסתובבת, הוא מסתכל לשמיים בתמימות, לה לה לה לה לה, לא עשיתי כלום, זה לא אני, נדמה לך, וכלום לא תקוע לך בגב.
זו שליטה כפולה. להסתובב עם פיגיון בגב מאוד מחליש, וההכחשה מולך גורמת לך להרגיש שאת לא בסדר ולהטיל ספק במה שאת מרגישה, במה שאת רואה, במה שאת מבינה.
באשה מבולבלת קל לשלוט והמטרה במערכות יחסים כאלה היא לשלוט בך. זה מרגיע את החרדות שלו, שיש לו אשה שאפשר לדרוך עליה (הסבר קצר על רגל אחת: גם הוא מרגיש חסר ערך בדיוק כמוך. הטקטיקה שלו להתמודד עם זה היא לדרוך עלייך מספיק חזק, ואז הוא מרגיש שהוא שווה יותר מעצם זה שאת - מתחתיו. חוץ מזה, כל עוד הוא שולט בך, זה נותן לו א. אשלייה של עוצמה וב. אשלייה שלא תנטשי אותו, כי אשה חלשה לא עוזבת).
שימי לב. "אשה חלשה לא עוזבת", זו לא אשלייה.
זו עובדה.
לצערנו עובדה ריאליסטית לגמרי. תסתכלי על עצמך. לא רק שלא עזבת אלא אפילו ילדת לו תינוק וסיבכת את עצמך עוד יותר עם אחד שמתייחס אלייך כמו שלא מגיע לאף אחת (לא מנחם אותי שהוא היה פעם הרבה יותר גרוע )-: ).
למה לעזוב עכשיו, במקרה האישי שלך, ולא לחכות?
מכל הסיבות שכבר כתבו לך, ועוד אחת. התינוק עדיין קטן. הוא אמנם ספג המון רעל בבית אבל ברגע שלא תחיי איתו, הוא לא יספוג יותר רעל ולא יראה יותר את אמא שלו נרמסת (אמא שלו, האדם הכי חשוב לו בעולם ושחייו תלויים בו, כל דקירת פיגיון בגב שלך - גם התינוק שלך מרגיש ישר בלב).
לכן השתמשנו במלה "להציל".
בן זוג "מכבה" זה שם קוד.
כלומר, אין דבר כזה.
הוא לא "מכבה" אותך. הוא עושה כל מיני דברים שלא בדיוק ברורים לך, שהתוצאה מהם היא שאת מרגישה כבויה.
אז קודם כל, כל הכבוד לך שאחרי שלוש שנים בלבד וכשהבן שלכם עדיין תינוק, את מרגישה. זה אומר שאת לא לגמרי מנותקת מעצמך.
אבל כשיש מצב כזה, שאחד מבני הזוג מרגיש לא טוב בזוגיות אבל לא בדיוק מבין למה - זה אומר שני דברים עיקריים.
- את לא מעריכה ולא מכבדת את עצמך, את לא מרגישה ראויה, בך יש המון ביקורת עצמית, ואת רואה את עצמך כמישהי שלא מגיע לה יחס טוב. אילו היה לך ערך עצמי, היה לגמרי ברור לך שאת מהממת ומלכה ואין מצב שתישארי דקה אחת עם מישהו שלא מבין את זה!
- שהוא עושה דברים מוסווים. בדרך כלל זה מכונה "פאסיב-אגרסיב" באנגלית. הכוונה לזה שההתנהגות העוינת שלו איננה גלויה, אין קללות, צעקות, השלכת חפצים, אלימות פיזית נגדך, לא נועל אותך בחוץ, לא מחזיק את כל הכסף אצלו ולא מכבה עלייך סיגריות (אני מאוד מקווה. אם אחד מאלה נכון, אז תברחי אתמול).
טיפוסים כאלה יגידו לך שאת "תמיד מגזימה", "את סתם ממציאה", "את מנפחת ומוציאה מפרופורציה", "יש לך דמיון מפותח", "נסחפת עם הפרשנות", "סתם צחקתי", "את רגישה מדי", "אין לך חוש הומור".
הרעיון הוא לתקוע לך פיגיון בגב - וכשאת מסתובבת, הוא מסתכל לשמיים בתמימות, לה לה לה לה לה, לא עשיתי כלום, זה לא אני, נדמה לך, וכלום לא תקוע לך בגב.
זו שליטה כפולה. להסתובב עם פיגיון בגב מאוד מחליש, וההכחשה מולך גורמת לך להרגיש שאת לא בסדר ולהטיל ספק במה שאת מרגישה, במה שאת רואה, במה שאת מבינה.
באשה מבולבלת קל לשלוט והמטרה במערכות יחסים כאלה היא לשלוט בך. זה מרגיע את החרדות שלו, שיש לו אשה שאפשר לדרוך עליה (הסבר קצר על רגל אחת: גם הוא מרגיש חסר ערך בדיוק כמוך. הטקטיקה שלו להתמודד עם זה היא לדרוך עלייך מספיק חזק, ואז הוא מרגיש שהוא שווה יותר מעצם זה שאת - מתחתיו. חוץ מזה, כל עוד הוא שולט בך, זה נותן לו א. אשלייה של עוצמה וב. אשלייה שלא תנטשי אותו, כי אשה חלשה לא עוזבת).
שימי לב. "אשה חלשה לא עוזבת", זו לא אשלייה.
זו עובדה.
לצערנו עובדה ריאליסטית לגמרי. תסתכלי על עצמך. לא רק שלא עזבת אלא אפילו ילדת לו תינוק וסיבכת את עצמך עוד יותר עם אחד שמתייחס אלייך כמו שלא מגיע לאף אחת (לא מנחם אותי שהוא היה פעם הרבה יותר גרוע )-: ).
למה לעזוב עכשיו, במקרה האישי שלך, ולא לחכות?
מכל הסיבות שכבר כתבו לך, ועוד אחת. התינוק עדיין קטן. הוא אמנם ספג המון רעל בבית אבל ברגע שלא תחיי איתו, הוא לא יספוג יותר רעל ולא יראה יותר את אמא שלו נרמסת (אמא שלו, האדם הכי חשוב לו בעולם ושחייו תלויים בו, כל דקירת פיגיון בגב שלך - גם התינוק שלך מרגיש ישר בלב).
לכן השתמשנו במלה "להציל".
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
הביקורות הכי קשות שנשים מקבלות על החיים שלהם הן מנשים.
ואני מקדישה כל שבוע שעות רבות באתר הזה כדי להסביר לנשים איך להפסיק להיות סמרטוט, אז די עם הצדקנות המגעילה הזאת באלמוניות!
ואני מקדישה כל שבוע שעות רבות באתר הזה כדי להסביר לנשים איך להפסיק להיות סמרטוט, אז די עם הצדקנות המגעילה הזאת באלמוניות!
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
ואני מקדישה כל שבוע שעות רבות באתר הזה כדי להסביר לנשים איך להפסיק להיות סמרטוט, אז די עם הצדקנות המגעילה הזאת באלמוניות!
נכון מאוד. זאת בעיקר בורות ורשעות.
נכון מאוד. זאת בעיקר בורות ורשעות.
בן זוג מכבה
וואו.. כבר כמה ימים שאני מנסה לארגן בראש את המחשבות שלי.. החלטתי פשוט לכתוב
אני אתחיל מלהודות על כל התגובות והתמיכה והשיתוף והתובנות. ההשקעה הזאת לא מובנת מאליה
זרח הפרח את מדהימה, מה שעברת נשמע כל כך קשה. השיתוף והחשיפה שלך נגעו לליבי
אתחיל דווקא ממה שמפריע לי מאוד. השימוש במילה סמרטוט. כמה צורם.
אני ממש לא סמרטוט ולא אהיה סמרטוט.
אכן היתה תקופה בה אפשרתי לו להתנהג בצורה שהיום בדיעבד לא הייתי צריכה לאפשר בשום אופן ופשוט לקום וללכת
זה קרה מתוך חוסר הניסיון שלי בקשרים, מתוך התכונה שלי להסתכל על עצמי ולבחון איפה היה החלק שלי בסיטואציה, מתוך חוסר המודעות של הסביבה שלי להתנהגויות כאלה הרסניות ולכן הם עודדו אותי לסלוח לו בלי להבין מה קורה פה באמת. ובעיקר מחוסר ההבנה שלי שמערכת יחסים יכולה להיות גם הרסנית. כמה תמימות!
אבל זה לא נבע מחוסר תחושת ערך עצמי, ידעתי ואני עדיין יודעת שמגיעה לי זוגיות טובה ואוהבת, מישהו שיעריך אותי.
זה נבע מהשמחה שמצאתי בן זוג אחרי שהרגשתי כל כך בודדה הרבה שנים והוא נתן לי חום ואהבה שהוויתור עליהם היה כואב. המחשבה על לישון לבד בלילה או לבלות ערבים בודדים היתה לי קשה.
גם לקח זמן להתנהגות ההרסנית שלו להתפתח ועוד זמן לקח לי להתפקח ולהבין מה קורה פה. וברגע שהבנתי הפסקתי לאפשר את זה. והוא השתנה בהתאם
אני מדהימה, חכמה, נבונה, אכפתית ורגישה. אף אחד לא יקח לי את זה.
בשמת א הדברים שתיארת אכן מדוייקים והיו שם בהתחלה -
טיפוסים כאלה יגידו לך שאת "תמיד מגזימה", "את סתם ממציאה", "את מנפחת ומוציאה מפרופורציה", "יש לך דמיון מפותח", "נסחפת עם הפרשנות", "סתם צחקתי", "את רגישה מדי", "אין לך חוש הומור". כל מילה. ויכוחים שלנו היה נגמרים בהתקרבנות שלו ובזה שאני הייתי צריכה להתנצל. היו שתיקות ארוכות, לפעמים שבוע ויותר. היתה הכחשה שגרמה לי לא להבין מה קורה פה בכלל. והיו גם צעקות.
היום הדברים האלה לא קיימים אחרי הרבה עבודה שעשיתי איתו. יש ויכוחים, אין צעקות. הרבה מהויכוחים נגמרים בזכותו, הוא מתרכך ומפייס כשצריך, אין לו בעיה להתנצל ולהגיד שטעה.
אין יותר שתיקות ארוכות. אין התקרבנות שלו. אם פעם הרגשתי שאני לא יכולה להעיר לו על כלום בלי שזה יהפוך לריב משוגע שבסופו אצטרך להתנצל, היום אני מרשה לעצמי להגיד לו הכל, גם דברים קשים אם אני חושבת שזה חיוני.
הדוגמא שנתתי היא אכן קשה, הערתי לו על זה בנחישות באותו הרגע, הוא התנצל וזה לא קרה מאז שוב. מה שמפריע לי זה שמלכתחילה הוא בכלל הרשה לעצמו לדבר ככה.
הוא בא מבית שבו מדברים ככה (לא בקיצוניות כמוהו אבל דומה), ואולי זה ההסבר. לו זה לא נשמע כל כך נורא.
אני חושבת שאני מרגישה כבויה לפרקים כי מערכת היחסים הזו גוזלת ממני הרבה אנרגיות כדי לגשר על הפערים בינינו.
אבל לעזוב כשיש לי תינוק בבית.. אוי..
אסיים בדוגמא נוספת -
בדיוק אתמול היה לנו ויכוח על משהו שקשור בתינוק.
התחלתי עם התינוק תהליך כלשהו ולאחר כמה זמן הרגשתי שקשה לי לבד
רציתי להביא ייעוץ חיצוני והוא התנגד כי זה עולה הרבה כסף שבעיניו לא שווה את זה וכי לדעתו אני מצליחה נהדר לבד
הוא הדגיש שוב ושוב איזה תהליך נפלא ומדהים עשיתי עם הקטן לבד עד כה, ושלדעתו אני יכולה להמשיך בלי ייעוץ ורק צריכה להאמין בעצמי
ניסיתי להסביר לו שאני יודעת שעשיתי כברת דרך, אבל בנקודה אליה הגעתי עכשיו אני מרגישה שאני צריכה עזרה ותמיכה כי קשה לי
זה נהפך לויכוח של שעות, הוא לא שחרר. מנסה לחזק אותי ולא מבין כמה הוא בעצם לא באמת רואה אותי. הסברתי לו שבן זוג תומך באמת יגיד את כל הדברים הטובים שהוא אומר, אבל שבסוף יוסיף - אבל אם את רוצה ייעוץ אני איתך, מתקום להכתיב לי מה לדעתו אני צריכה - להאמין בעצמי ולהתמודד לבד. הויכוח הזה והעקשנות שלו פשוט תסכלו אותי.. על מה אתה מתווכח כל כך? על מה?
נאמרו גם כמה דברים מצידו שהיה לי קשה לשמוע, למשל שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות. הופה, העלתי דגל אדום ואמרתי עד פה.
יצאתי לסיבוב עם הקטן
כשחזרתי הבחור התנצל, אמר שלא היה צריך להגיד את זה ושהוא לא באמת חושב ככה. הוא עדיין חושב שאני לא צריכה עזרה חיצונית אבל אם זה מה שאני רוצה אז הוא מוכן והוא יהיה חלק מזה.
וזה דפוס די חוזר. כלומר יש ויכוח, נאמרים מצידו דברים שבעיני לא צריכים להאמר בכלל, כשאני שמה גבול ברור הוא כן יודע להתנצל ולעשות בסוף את הדבר הנכון
אבל זה מתיש, וכואב, וגם אחרי ההתנצלות זה נשאר איתי.. ולכן אני מרגישה כבויה
אני אתחיל מלהודות על כל התגובות והתמיכה והשיתוף והתובנות. ההשקעה הזאת לא מובנת מאליה
זרח הפרח את מדהימה, מה שעברת נשמע כל כך קשה. השיתוף והחשיפה שלך נגעו לליבי
אתחיל דווקא ממה שמפריע לי מאוד. השימוש במילה סמרטוט. כמה צורם.
אני ממש לא סמרטוט ולא אהיה סמרטוט.
אכן היתה תקופה בה אפשרתי לו להתנהג בצורה שהיום בדיעבד לא הייתי צריכה לאפשר בשום אופן ופשוט לקום וללכת
זה קרה מתוך חוסר הניסיון שלי בקשרים, מתוך התכונה שלי להסתכל על עצמי ולבחון איפה היה החלק שלי בסיטואציה, מתוך חוסר המודעות של הסביבה שלי להתנהגויות כאלה הרסניות ולכן הם עודדו אותי לסלוח לו בלי להבין מה קורה פה באמת. ובעיקר מחוסר ההבנה שלי שמערכת יחסים יכולה להיות גם הרסנית. כמה תמימות!
אבל זה לא נבע מחוסר תחושת ערך עצמי, ידעתי ואני עדיין יודעת שמגיעה לי זוגיות טובה ואוהבת, מישהו שיעריך אותי.
זה נבע מהשמחה שמצאתי בן זוג אחרי שהרגשתי כל כך בודדה הרבה שנים והוא נתן לי חום ואהבה שהוויתור עליהם היה כואב. המחשבה על לישון לבד בלילה או לבלות ערבים בודדים היתה לי קשה.
גם לקח זמן להתנהגות ההרסנית שלו להתפתח ועוד זמן לקח לי להתפקח ולהבין מה קורה פה. וברגע שהבנתי הפסקתי לאפשר את זה. והוא השתנה בהתאם
אני מדהימה, חכמה, נבונה, אכפתית ורגישה. אף אחד לא יקח לי את זה.
בשמת א הדברים שתיארת אכן מדוייקים והיו שם בהתחלה -
טיפוסים כאלה יגידו לך שאת "תמיד מגזימה", "את סתם ממציאה", "את מנפחת ומוציאה מפרופורציה", "יש לך דמיון מפותח", "נסחפת עם הפרשנות", "סתם צחקתי", "את רגישה מדי", "אין לך חוש הומור". כל מילה. ויכוחים שלנו היה נגמרים בהתקרבנות שלו ובזה שאני הייתי צריכה להתנצל. היו שתיקות ארוכות, לפעמים שבוע ויותר. היתה הכחשה שגרמה לי לא להבין מה קורה פה בכלל. והיו גם צעקות.
היום הדברים האלה לא קיימים אחרי הרבה עבודה שעשיתי איתו. יש ויכוחים, אין צעקות. הרבה מהויכוחים נגמרים בזכותו, הוא מתרכך ומפייס כשצריך, אין לו בעיה להתנצל ולהגיד שטעה.
אין יותר שתיקות ארוכות. אין התקרבנות שלו. אם פעם הרגשתי שאני לא יכולה להעיר לו על כלום בלי שזה יהפוך לריב משוגע שבסופו אצטרך להתנצל, היום אני מרשה לעצמי להגיד לו הכל, גם דברים קשים אם אני חושבת שזה חיוני.
הדוגמא שנתתי היא אכן קשה, הערתי לו על זה בנחישות באותו הרגע, הוא התנצל וזה לא קרה מאז שוב. מה שמפריע לי זה שמלכתחילה הוא בכלל הרשה לעצמו לדבר ככה.
הוא בא מבית שבו מדברים ככה (לא בקיצוניות כמוהו אבל דומה), ואולי זה ההסבר. לו זה לא נשמע כל כך נורא.
אני חושבת שאני מרגישה כבויה לפרקים כי מערכת היחסים הזו גוזלת ממני הרבה אנרגיות כדי לגשר על הפערים בינינו.
אבל לעזוב כשיש לי תינוק בבית.. אוי..
אסיים בדוגמא נוספת -
בדיוק אתמול היה לנו ויכוח על משהו שקשור בתינוק.
התחלתי עם התינוק תהליך כלשהו ולאחר כמה זמן הרגשתי שקשה לי לבד
רציתי להביא ייעוץ חיצוני והוא התנגד כי זה עולה הרבה כסף שבעיניו לא שווה את זה וכי לדעתו אני מצליחה נהדר לבד
הוא הדגיש שוב ושוב איזה תהליך נפלא ומדהים עשיתי עם הקטן לבד עד כה, ושלדעתו אני יכולה להמשיך בלי ייעוץ ורק צריכה להאמין בעצמי
ניסיתי להסביר לו שאני יודעת שעשיתי כברת דרך, אבל בנקודה אליה הגעתי עכשיו אני מרגישה שאני צריכה עזרה ותמיכה כי קשה לי
זה נהפך לויכוח של שעות, הוא לא שחרר. מנסה לחזק אותי ולא מבין כמה הוא בעצם לא באמת רואה אותי. הסברתי לו שבן זוג תומך באמת יגיד את כל הדברים הטובים שהוא אומר, אבל שבסוף יוסיף - אבל אם את רוצה ייעוץ אני איתך, מתקום להכתיב לי מה לדעתו אני צריכה - להאמין בעצמי ולהתמודד לבד. הויכוח הזה והעקשנות שלו פשוט תסכלו אותי.. על מה אתה מתווכח כל כך? על מה?
נאמרו גם כמה דברים מצידו שהיה לי קשה לשמוע, למשל שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות. הופה, העלתי דגל אדום ואמרתי עד פה.
יצאתי לסיבוב עם הקטן
כשחזרתי הבחור התנצל, אמר שלא היה צריך להגיד את זה ושהוא לא באמת חושב ככה. הוא עדיין חושב שאני לא צריכה עזרה חיצונית אבל אם זה מה שאני רוצה אז הוא מוכן והוא יהיה חלק מזה.
וזה דפוס די חוזר. כלומר יש ויכוח, נאמרים מצידו דברים שבעיני לא צריכים להאמר בכלל, כשאני שמה גבול ברור הוא כן יודע להתנצל ולעשות בסוף את הדבר הנכון
אבל זה מתיש, וכואב, וגם אחרי ההתנצלות זה נשאר איתי.. ולכן אני מרגישה כבויה
-
אני_מליה*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 21 דצמבר 2018, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של אני_מליה*
בן זוג מכבה
נשמע מתעתע. לכאורה לא אלים, ויש תקשורת, מצד שני במבחן התוצאה נגמרות לך האנרגיות. אפשר להוציא לבן אדם את הנשמה גם כש׳לא יוצאים מהקוים׳ שנקבעו יחד.
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
בן זוג מכבה
נשמע קלאסי, פוגע ונסוג, פוגע ואוהב.
אמא שלי, בת הזוג לשעבר של אבי המתעלל, אומרת שלפני שהתחתנו היו פעמיים שאמר משהו "בצחוק", משהו נורא, אבל זה ככ לא הסתדר עם שאר ההתנהגות, שהיא לא לקחה את זה ברצינות, שאלה היו סתם פאשלות.
ואז, כשהתחילה לחיות איתו, והפרצוף האמיתי נחשף, היא הבינה שאלה היו רמזים. שזה היה האיש האמיתי, וכל השאר מן הצגה של איש נחמד ומשעשע, שנעלם ברגע שכבש את היעד.
זאת היתה שיחה מאוד מפחידה, כי מה, כולנו אומרות דברים נוראיים לפעמים. אבל פה יש משהו אחר, ולדעתי את כבר מרגישה אותו בעצמך.
אמא שלי, בת הזוג לשעבר של אבי המתעלל, אומרת שלפני שהתחתנו היו פעמיים שאמר משהו "בצחוק", משהו נורא, אבל זה ככ לא הסתדר עם שאר ההתנהגות, שהיא לא לקחה את זה ברצינות, שאלה היו סתם פאשלות.
ואז, כשהתחילה לחיות איתו, והפרצוף האמיתי נחשף, היא הבינה שאלה היו רמזים. שזה היה האיש האמיתי, וכל השאר מן הצגה של איש נחמד ומשעשע, שנעלם ברגע שכבש את היעד.
זאת היתה שיחה מאוד מפחידה, כי מה, כולנו אומרות דברים נוראיים לפעמים. אבל פה יש משהו אחר, ולדעתי את כבר מרגישה אותו בעצמך.
בן זוג מכבה
סליחה, אני קוראת את הדברים מהצד, ורוצה להביא צד אחר ושונה מהכיוון הכללי שקראתי עד עכשיו.
אני באמת מבקשת סליחה, כי לא אני ולא אף אחת חוץ ממך לא נמצאת שם ולא חווה את הדברים.
אני שומעת את הצד שלך, לא את הצד שלו, זה היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו, איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו.
אבל אני באמת חושבת שמה שאת מתארת זה תהליך של היכרות, התקרבות, שיחה.
לכל אדם יש הקצב הייחודי לו.
בדוגמא האחרונה, תיארת איך את באת ואמרת לו שאת רוצה X, והוא הביע התנגדות.
התנגדות שלו נבעה (לפחות על פני השטח מהדברים שאמרת) ממקום שבו הוא חושב שאת די מסתדרת ומתמודדת טוב עם הדברים.
הוא רצה לחזק אצלך את האמונה שלך בעצמך , לדעתי, גבר שמנסה לחזק את האמונה שלך בעצמך הוא ממש לא הטיפוס הקלאסי של הגבר המתעלל.
אז נכון היה וויכוח של שעות (והשאלה למה? ומה ביניכם מוביל לדינמיקה כזאת, יכול להיות שהיית צריכה לצאת לסיבוב עוד קודם, או להציע ששניכם תחשבו על מה שכל אחד אמר, ויחזור לשיחה עם תובנות חדשות , בהמשך. פעמים רבות אני אומרת לאישי מה דעתך על X? בוא נחשוב על זה ונדבר על זה שוב בערב...) והיה מאוד מתיש, וכמו שהצעתי לעיל, יש מקום לבדוק מה יוצר אצלכם את הדינמיקה הזאת?
אבל בסך הכל הוא מבין היכן טעה, התנצל, מקבל גבול, ועושה את מה שבעינייך "הדבר הנכון" .
זו זוגיות בעיניי, הקשבה, ליבון, עידוד, הבנה, אמונה בשני, התנצלות, קבלה של הדברים.
אני לא חושבת שבן זוג צריך אוטומטית להסכים עם כל מה שזוגתו רוצה או אומרת, אני חושבת שבהחלט טבעי שיהיו חילוקי דעות, וזכותו להביע את התנגדותו, במילים, בוויכוח, וקורה בוויכוח שלא מסכימים ואף בלהט הדברים נאמרים דברים שלא היו צריכים להיאמר.
אם אחר כך יש התנצלות, ויש פיוס אז אתם עושים את העבודה. העבודה הזוגית.
כן בעיניי, זוגיות זו עבודה. אם זו עבודה מאהבה ועבודה מהנה , אז אתם במקום הנכון, לדעתי.
(אצלי אני מרגישה אחרי כל מריבה ופיוס שהיתה לי , שאני מסתכלת אחורה והכל מתוק בעיניי, גם המריבות. כי אני מרגישה שצמחנו מהן. )
אם זה נשאר איתך, אני חושבת מבלי להאשים או לפגוע שזו עבודה שלך עם עצמך. זו אחריות שלך, זה שלך כמו שאומרים.
בנוסף לכל מה שאמרתי לעיל, ובמקביל לזה השאלה מה נק' המוצא שלך?
אם נק' המוצא שלך היא לפסול ולחפש פגמים את צודקת כל אי הסכמה/וויכוח/ התנגדות תהיה מתישה, אך אם נק' המוצא שלך היא שאתם אוהבים ואתם זוג ואתם שניים שהם אחד, אז התנגדות/דפוסים (לא כאלה שהם מתעללים)/ אי הסכמה הם מקומות נפלאים לצמוח.
אין לי שום כוונה לפגוע או להקטין את מה שאת מרגישה, רק היה חשוב לי להביא את הדברים כפי שאני קוראת אותם מהצד.
שיהיה לך רק טוב
אני באמת מבקשת סליחה, כי לא אני ולא אף אחת חוץ ממך לא נמצאת שם ולא חווה את הדברים.
אני שומעת את הצד שלך, לא את הצד שלו, זה היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו, איך הוא רואה את הדברים מנקודת מבטו.
אבל אני באמת חושבת שמה שאת מתארת זה תהליך של היכרות, התקרבות, שיחה.
לכל אדם יש הקצב הייחודי לו.
בדוגמא האחרונה, תיארת איך את באת ואמרת לו שאת רוצה X, והוא הביע התנגדות.
התנגדות שלו נבעה (לפחות על פני השטח מהדברים שאמרת) ממקום שבו הוא חושב שאת די מסתדרת ומתמודדת טוב עם הדברים.
הוא רצה לחזק אצלך את האמונה שלך בעצמך , לדעתי, גבר שמנסה לחזק את האמונה שלך בעצמך הוא ממש לא הטיפוס הקלאסי של הגבר המתעלל.
אז נכון היה וויכוח של שעות (והשאלה למה? ומה ביניכם מוביל לדינמיקה כזאת, יכול להיות שהיית צריכה לצאת לסיבוב עוד קודם, או להציע ששניכם תחשבו על מה שכל אחד אמר, ויחזור לשיחה עם תובנות חדשות , בהמשך. פעמים רבות אני אומרת לאישי מה דעתך על X? בוא נחשוב על זה ונדבר על זה שוב בערב...) והיה מאוד מתיש, וכמו שהצעתי לעיל, יש מקום לבדוק מה יוצר אצלכם את הדינמיקה הזאת?
אבל בסך הכל הוא מבין היכן טעה, התנצל, מקבל גבול, ועושה את מה שבעינייך "הדבר הנכון" .
זו זוגיות בעיניי, הקשבה, ליבון, עידוד, הבנה, אמונה בשני, התנצלות, קבלה של הדברים.
אני לא חושבת שבן זוג צריך אוטומטית להסכים עם כל מה שזוגתו רוצה או אומרת, אני חושבת שבהחלט טבעי שיהיו חילוקי דעות, וזכותו להביע את התנגדותו, במילים, בוויכוח, וקורה בוויכוח שלא מסכימים ואף בלהט הדברים נאמרים דברים שלא היו צריכים להיאמר.
אם אחר כך יש התנצלות, ויש פיוס אז אתם עושים את העבודה. העבודה הזוגית.
כן בעיניי, זוגיות זו עבודה. אם זו עבודה מאהבה ועבודה מהנה , אז אתם במקום הנכון, לדעתי.
(אצלי אני מרגישה אחרי כל מריבה ופיוס שהיתה לי , שאני מסתכלת אחורה והכל מתוק בעיניי, גם המריבות. כי אני מרגישה שצמחנו מהן. )
אם זה נשאר איתך, אני חושבת מבלי להאשים או לפגוע שזו עבודה שלך עם עצמך. זו אחריות שלך, זה שלך כמו שאומרים.
בנוסף לכל מה שאמרתי לעיל, ובמקביל לזה השאלה מה נק' המוצא שלך?
אם נק' המוצא שלך היא לפסול ולחפש פגמים את צודקת כל אי הסכמה/וויכוח/ התנגדות תהיה מתישה, אך אם נק' המוצא שלך היא שאתם אוהבים ואתם זוג ואתם שניים שהם אחד, אז התנגדות/דפוסים (לא כאלה שהם מתעללים)/ אי הסכמה הם מקומות נפלאים לצמוח.
אין לי שום כוונה לפגוע או להקטין את מה שאת מרגישה, רק היה חשוב לי להביא את הדברים כפי שאני קוראת אותם מהצד.
שיהיה לך רק טוב
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
רק תיקון, אור קטן. סמרטוט כתבתי ברוגזה על מישהי אחרת שהתלוננה בככר השוק על משהו בגבר שלה. לך כתבתי דברים אחרים.
אני לא חושבת שאת "סמרטוט", זה לא חל עלייך. אני גם לא הייתי מכנה את בן זוגך "מתעלל" בכלל.
מה שאני כן שמה לב אליו, הוא שאת אומללה ולא טוב לך, אבל את משקיעה המון המון המון בהסברים למה את מאמינה שהוא יכול להשתפר ומדוע את כן נשארת איתו.
חוץ מזה אני רואה שתי בעיות בויכוח שתיארת. האחת גלויה: נראה שיש חוסר התאמה בין הערכים שלכם.
השניה יותר עמוקה.
הדברים שהוא אומר לך, נשמעים לי לא אותנטיים. זה שאמר שאת עושה עבודה נהדרת לבד? נשמע יותר כמו מניפולציה עלייך כדי להשיג את שלו.
ובמקום לחתוך, את נכנסת לויכוח מיותר עם הסבריזם מיותר.
מה זה "לחתוך"? זה להפסיק להתווכח שעות.
זה להגיד כבר בשלב מאוד מוקדם אחרי הפעם הראשונה שהוא מנסה למרוח אותך במחמאות כדי לסרב לך: זה חשוב לי, אני זקוקה לסיוע מקצועי כרגע, תן לי סיבה משכנעת מדוע לא לקנות את העזרה שאני צריכה.
אם הוא חוזר שוב על אותו בולשיט, את אומרת, לא רלבנטי. לא שיכנעת.
אתה לא יכול להגיד לי למה אני זקוקה ולמה אני לא זקוקה. את זה רק אני יכולה להגיד. אתה יכול להגיד, אפילו שזה מאוד חשוב לך אני לא מסכים להוציא על זה כסף, או שאתה יכול להגיד, אם זה כל כך חשוב לך אני מסכים להוציא על זה כסף. זהו.
בקיצור, לפתח עמוד שידרה וערך עצמי כבר אמרתי?
אני מאמינה לך שהתחלת לפתח. אין ספק שעכשיו יש לך יותר ממה שהיה לך פעם.
אז זה אומר שצריך לחיות במצב כזה כותש עוד שנים על שנים בשביל שהוא יהפוך להיות אדם אחר, שאולי אולי תוכלי לחיות איתו?
אוסיף עוד משהו.
כיוון שכמעט כל מה שאמר לך מתחילת הויכוח היה בולשיט,
שבסוף חזר בו ממנו כשהבין שלא תוותרי,
אני מציעה לך לשבת ולשאול את עצמך, מה הסיבה האמיתית שלו להתנגדות. מה עומד מאחורי הבולשיט. הסיבה האמיתית עומדת גם מאחורי "לדעתו אני מצליחה נהדר לבד", "תהליך נפלא ומדהים עשיתי עם הקטן לבד", וגם מאחורי "שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
תרימי דגל אדום אחרי דקה.
לא אחרי שעות.
לא צריך להגיע למצב שהוא אומר ממש דברים מחפירים כדי שתפסיקי את הבולשיט. צריך יותר בהירות לגבי מי שאת ויותר אמונה שאת ראויה.
אני לא חושבת שאת "סמרטוט", זה לא חל עלייך. אני גם לא הייתי מכנה את בן זוגך "מתעלל" בכלל.
מה שאני כן שמה לב אליו, הוא שאת אומללה ולא טוב לך, אבל את משקיעה המון המון המון בהסברים למה את מאמינה שהוא יכול להשתפר ומדוע את כן נשארת איתו.
חוץ מזה אני רואה שתי בעיות בויכוח שתיארת. האחת גלויה: נראה שיש חוסר התאמה בין הערכים שלכם.
השניה יותר עמוקה.
הדברים שהוא אומר לך, נשמעים לי לא אותנטיים. זה שאמר שאת עושה עבודה נהדרת לבד? נשמע יותר כמו מניפולציה עלייך כדי להשיג את שלו.
ובמקום לחתוך, את נכנסת לויכוח מיותר עם הסבריזם מיותר.
מה זה "לחתוך"? זה להפסיק להתווכח שעות.
זה להגיד כבר בשלב מאוד מוקדם אחרי הפעם הראשונה שהוא מנסה למרוח אותך במחמאות כדי לסרב לך: זה חשוב לי, אני זקוקה לסיוע מקצועי כרגע, תן לי סיבה משכנעת מדוע לא לקנות את העזרה שאני צריכה.
אם הוא חוזר שוב על אותו בולשיט, את אומרת, לא רלבנטי. לא שיכנעת.
אתה לא יכול להגיד לי למה אני זקוקה ולמה אני לא זקוקה. את זה רק אני יכולה להגיד. אתה יכול להגיד, אפילו שזה מאוד חשוב לך אני לא מסכים להוציא על זה כסף, או שאתה יכול להגיד, אם זה כל כך חשוב לך אני מסכים להוציא על זה כסף. זהו.
בקיצור, לפתח עמוד שידרה וערך עצמי כבר אמרתי?
אני מאמינה לך שהתחלת לפתח. אין ספק שעכשיו יש לך יותר ממה שהיה לך פעם.
אז זה אומר שצריך לחיות במצב כזה כותש עוד שנים על שנים בשביל שהוא יהפוך להיות אדם אחר, שאולי אולי תוכלי לחיות איתו?
אוסיף עוד משהו.
כיוון שכמעט כל מה שאמר לך מתחילת הויכוח היה בולשיט,
שבסוף חזר בו ממנו כשהבין שלא תוותרי,
אני מציעה לך לשבת ולשאול את עצמך, מה הסיבה האמיתית שלו להתנגדות. מה עומד מאחורי הבולשיט. הסיבה האמיתית עומדת גם מאחורי "לדעתו אני מצליחה נהדר לבד", "תהליך נפלא ומדהים עשיתי עם הקטן לבד", וגם מאחורי "שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
תרימי דגל אדום אחרי דקה.
לא אחרי שעות.
לא צריך להגיע למצב שהוא אומר ממש דברים מחפירים כדי שתפסיקי את הבולשיט. צריך יותר בהירות לגבי מי שאת ויותר אמונה שאת ראויה.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
נשמע מתעתע. לכאורה לא אלים, ויש תקשורת, מצד שני במבחן התוצאה נגמרות לך האנרגיות. אפשר להוציא לבן אדם את הנשמה גם כש׳לא יוצאים מהקוים׳ שנקבעו יחד.
בדיוק. הוא מוציא לך את הנשמה ולא מטפח אותך ומשמח אותך.
_התנגדות שלו נבעה (לפחות על פני השטח מהדברים שאמרת) ממקום שבו הוא חושב שאת די מסתדרת ומתמודדת טוב עם הדברים.
הוא רצה לחזק אצלך את האמונה שלך בעצמך , לדעתי, גבר שמנסה לחזק את האמונה שלך בעצמך הוא ממש לא הטיפוס הקלאסי של הגבר המתעלל._
אני לא מסכימה. לדעתי, בעלך רצה לשלוט בך ושתעשי מה שהוא רוצה. הדברים הטובים היו מניפולציה כדי להשיג מה שהוא רוצה.
בדיוק. הוא מוציא לך את הנשמה ולא מטפח אותך ומשמח אותך.
_התנגדות שלו נבעה (לפחות על פני השטח מהדברים שאמרת) ממקום שבו הוא חושב שאת די מסתדרת ומתמודדת טוב עם הדברים.
הוא רצה לחזק אצלך את האמונה שלך בעצמך , לדעתי, גבר שמנסה לחזק את האמונה שלך בעצמך הוא ממש לא הטיפוס הקלאסי של הגבר המתעלל._
אני לא מסכימה. לדעתי, בעלך רצה לשלוט בך ושתעשי מה שהוא רוצה. הדברים הטובים היו מניפולציה כדי להשיג מה שהוא רוצה.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
אני רואה שבשמת טוענת את זה גם (כמובן בניסוח יותר מוצלח, מפורט, מושקע ומאיר עיניים משלי).
"שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
זה בדיוק חושף את הבולשיט שלו.
"שאם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
זה בדיוק חושף את הבולשיט שלו.
בן זוג מכבה
וואו בשמת א איזה ניתוח נפלא של הסיטואציה! אני ממש מודה לך על זה
אני מסכימה איתך לחלוטין, גם לי זה נשמע כמו בולשיט. אני כן חושבת שהוא מעריך את התהליך שעשיתי עם הילד, אבל זו בהחלט לא הסיבה שסירב לקחת עזרה - זה אכן בולשיט.
מתוך הדברים שאמר, לדעתי הסיבה האמיתית היא עקרונית. אם הייעוץ היה יותר זול זה לא היה מפריע לו שאקח אותו, הוא אמר את זה.
אבל הוא לא קמצן, זה לא זה. מפריע לו העיקרון
מפריע לו לשלם סכום כסף שבעיניו יקר, על מישהו/י שלדעתו לא יוכלו באמת לתרום לנו כי הוא "סתם עשה איזה קורס מעפן ועכשיו הוא מגדיר עצמו כיועץ ולוקח על זה מלא כסף". בכלליות יש לו בעיה עם יועצים למיניהם, הוא די מזלזל וחושב שרובם מחרטטים/מטומטמים ושהוא יודע לא פחות טוב.
גם לדעתי בעיניו להיעזר בסיוע חיצוני זו חולשה. צריך לדעת להתמודד לבד עם קשיים.
ולמה שמישהו יכתיב לו מה טוב ונכון עבור הילד? אני כאמא אמורה הרי לדעת מה טוב או לא טוב לו. ולכן "אם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
את גם צודקת באבחנה שלך שאני אומללה כעת, ומשקיעה מלא מאמצים בלהסביר למה אני נשארת - כנראה בעיקר כדי לשכנע את עצמי, כי אני לא בטוחה שזה חכם לעזוב בשלב זה עם ילד קטן, ומנסה לחיות בשלום עם הסיטואציה, לפחות לעכשיו. ואני מקווה שהעננה תתבהר ונגיע לימים טובים יותר. היו לנו ימים טובים יותר.
בבסיס יש הבדל בהתאמה בין הערכים שלנו ללא ספק. לו זה לא ממש מפריע, לי זה מפריע מאוד
ואולי על זה אני צריכה לעבוד עם עצמי, להבין למה זה כל כך מפעיל אותי כשיש בינינו התנגשות בערכים?
הוא בוחר לזלזל במטפלים/יועצים? בעיניו זה מטופש? זה עניין שלו. למה זה מעצבן אותי כל כך?
ואני אנסה ליישם את מה שהצעת
_תרימי דגל אדום אחרי דקה.
לא אחרי שעות.
לא צריך להגיע למצב שהוא אומר ממש דברים מחפירים כדי שתפסיקי את הבולשיט. צריך יותר בהירות לגבי מי שאת ויותר אמונה שאת ראויה._
מילים כדורבנות
אני מסכימה איתך לחלוטין, גם לי זה נשמע כמו בולשיט. אני כן חושבת שהוא מעריך את התהליך שעשיתי עם הילד, אבל זו בהחלט לא הסיבה שסירב לקחת עזרה - זה אכן בולשיט.
מתוך הדברים שאמר, לדעתי הסיבה האמיתית היא עקרונית. אם הייעוץ היה יותר זול זה לא היה מפריע לו שאקח אותו, הוא אמר את זה.
אבל הוא לא קמצן, זה לא זה. מפריע לו העיקרון
מפריע לו לשלם סכום כסף שבעיניו יקר, על מישהו/י שלדעתו לא יוכלו באמת לתרום לנו כי הוא "סתם עשה איזה קורס מעפן ועכשיו הוא מגדיר עצמו כיועץ ולוקח על זה מלא כסף". בכלליות יש לו בעיה עם יועצים למיניהם, הוא די מזלזל וחושב שרובם מחרטטים/מטומטמים ושהוא יודע לא פחות טוב.
גם לדעתי בעיניו להיעזר בסיוע חיצוני זו חולשה. צריך לדעת להתמודד לבד עם קשיים.
ולמה שמישהו יכתיב לו מה טוב ונכון עבור הילד? אני כאמא אמורה הרי לדעת מה טוב או לא טוב לו. ולכן "אם אני לוקחת עזרה חיצונית ולא סומכת עליו שיעזור לי בתהליך הזה שאני לא אצפה ממנו לעזרה, ושלדעתו אם אני לא מצליחה בזה לבד אז כשלתי בפן הזה של האמהות".
את גם צודקת באבחנה שלך שאני אומללה כעת, ומשקיעה מלא מאמצים בלהסביר למה אני נשארת - כנראה בעיקר כדי לשכנע את עצמי, כי אני לא בטוחה שזה חכם לעזוב בשלב זה עם ילד קטן, ומנסה לחיות בשלום עם הסיטואציה, לפחות לעכשיו. ואני מקווה שהעננה תתבהר ונגיע לימים טובים יותר. היו לנו ימים טובים יותר.
בבסיס יש הבדל בהתאמה בין הערכים שלנו ללא ספק. לו זה לא ממש מפריע, לי זה מפריע מאוד
ואולי על זה אני צריכה לעבוד עם עצמי, להבין למה זה כל כך מפעיל אותי כשיש בינינו התנגשות בערכים?
הוא בוחר לזלזל במטפלים/יועצים? בעיניו זה מטופש? זה עניין שלו. למה זה מעצבן אותי כל כך?
ואני אנסה ליישם את מה שהצעת
_תרימי דגל אדום אחרי דקה.
לא אחרי שעות.
לא צריך להגיע למצב שהוא אומר ממש דברים מחפירים כדי שתפסיקי את הבולשיט. צריך יותר בהירות לגבי מי שאת ויותר אמונה שאת ראויה._
מילים כדורבנות
בן זוג מכבה
הוא בוחר לזלזל במטפלים/יועצים? בעיניו זה מטופש? זה עניין שלו. למה זה מעצבן אותי כל כך?
נקודה למחשבה לעצמי שלא אשכח
אולי לא מפריע לי הזלזול בהם אלא זה משקף לי את תחושת הזלזול בי, בזה שאני רוצה עזרה מקצועית ובביטול של זה
נקודה למחשבה לעצמי שלא אשכח
אולי לא מפריע לי הזלזול בהם אלא זה משקף לי את תחושת הזלזול בי, בזה שאני רוצה עזרה מקצועית ובביטול של זה
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אור קטן, כתבת שהוא חושב: "ולמה שמישהו יכתיב לו מה טוב ונכון עבור הילד?"
אני רוצה לחשוף את הכשל פה. זו דרך מחשבה של אדם שעסוק בשליטה. יש שחור לבן, יש מנצח או מפסיד, אין שום דיאלוג. זה או שמישהו כופה עליו, או שהוא כופה על מישהו. אין תקשורת, אין דיון, אין חשיבה, אין התייעצות. (בעיני? קשה! ולדעתי? גם בעינייך).
לי בולט מאוד, שאת אדם דיאלוגי, חושב, מתייעץ, שפועל בשיקול דעת וחושב כל הזמן על טובת האחרים. למשל את מאוד מושקעת בטובת הילד שלכם.
לו, הממממ, חשובים דברים אחרים.
את יודעת, שאין מצב שמישהו "יכתיב לך מה טוב ונכון עבור הילד שלך". מה זה השטויות האלה? את הולכת להתייעץ, לקבל חוות דעת מקצועית, לשאול שאלות שמטרידות אותך ושאת מרגישה במבוי סתום לגביהן ולקבל תשובות - אבל לא תכתיב! מה פתאום תכתיב! היועץ הזה לא יקבע לך מה לעשות עם הילד, הוא רק יועץ. את תקשיבי. את תחשבי על זה. את תקבעי, בעקבות החשיבה שלך על מה שהיועץ יגיד, ועוד גורמים. למשל, היית שמחה מאוד להתייעץ גם עם בן הזוג, מה הוא חושב על מה שהיועץ אמר? האם ההצעה נראית לו הגיונית? אם יש שתי הצעות, איזה נראית לו יותר? מה האינפוט שלו?
הוא לא מבין אותך בכלל. הוא חושב שאם את לוקחת יועץ, אז
א. את תעשי כמו עיוורת את מה שהוא אומר לעשות (ג'יזוס קרייסט איזה זילזול והקטנה שלך),
וב. את לא צריכה אותו (מה שגורם לו להרגיש טיפש ומיותר, ברוב ילדותיותו),
כי הרי לפי התפיסה שלו, זה או הוא או היועץ, או את או היועץ, אין לו הבנה שיכול להיות פה סיעור מוחות ותהליך חשיבה בין שלושה אנשים מבוגרים ועוד תינוק! (תהליך חשיבה שאולי גם כולל ניסויים, כלומר לפעמים לא בטוחים מה עדיף לעשות ופשוט מנסים ורואים מה עובד)
ועכשיו לשאלתך הבאה:
"להבין למה זה כל כך מפעיל אותי כשיש בינינו התנגשות בערכים?"
כי הבעיה איננה רק ההתנגשות בערכים. זו אפילו לא הבעיה הכי גדולה. שימי לב, שאחרי שקלט שאת לא מתכוונת לוותר, החליט לסגת והסכים שתשלמי על הייעוץ שאת רוצה. כלומר, נעלמה לכאורה ההתנגשות בערכים, כי לכאורה "הוא נכנע" (אני יודעת שאת לא רואה את זה ככה, אבל הוא רואה את זה ככה. וכיוון שאצלו או מנצחים או מפסידים, ואם הוא "נכנע" אז הוא הפסיד, זה אומר שהוא כועס, ולא בטוח בכלל שלא תיתקלי בכל מיני סוגים מעניינים של חבלות בהמשך הדרך, אף על פי שנראה לכאורה שהבטיח לשתף פעולה).
הוא כן "אוהב אותך" (במובן של, רוצה אותך בחייו) והוא כן תלוי בך. ברגע שהוא קולט שעבר את הגבול עד כדי כך שהוא מסתכן בזה שתעזבי אותו, הוא עושה מאמץ להרגיע אותך.
(אז שימי לב. אין פה הסכמה שלו למה שביקשת מתוך הבנה של מה שחשוב לך ומה שאת מעוניינת לעשות. כל ההסברים שלך, לא מובילים להבנה או לתהליך חשיבה. הוא כל הזמן מודד רק האם את בכיוון להכנע או בכיוון להתעקש. ראי מה שתיארתי לגבי קרבות חתולים בהודעתי בדידות בחיי הנישואין (2019-08-19T16:22:29). הוא רק מקשיב, כמה חזק את מייללת מולו. יש פה "כניעה" לעמדה שלך כי הוא הבין שאין לו סיכוי "לנצח" אותך במקרה הזה ושהוא מסתכן בזה שתנטשי, ואת זה הוא לא יכול לסבול. האמת, נורא עצוב).
אבל למה הוא באמת אומר דברים שלא התכוון אליהם? כי בלהט הסיטואציה הוא מרגיש שהרצון שהבעת מאיים עליו, ומול האיום הוא ישלוף כל חרב מילולית שהוא יכול וינסה לתקוע בך. הוא לא מנסה לפתור שום דבר, הוא מנסה לנצח.
זה מה שמפעיל אותך.
זה מה שמכבה אותך.
זה מה שמאמלל אותך.
וזה מה שמעצבן אותך.
שהוא מזלזל בך ומקטין אותך, מתייחס אלייך כמו למטומטמת תוך העמדת פנים שזה לא כך, ומתנהל כל הזמן מתוך רצון לנצח אותך, במקום מתוך רצון לשתף פעולה איתך ביחד כדי להשיג את המטרות, ולחיות לפי הערכים, ששניכם מאמינים בהם.
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול. הזילזול ביועצים למיניהם אינו אלא חלק מהזילזול בך. כי המסקנה היא שאת מטומטמת ולא תדעי לבחור יועץ חכם או לשקול בשכל את מה שייעצו לך, לפי תפיסתו את תאמיני כמו פתי לכל אידיוט.
האם בנאדם שחי את חייו מתוך תחושת נחיתות ואיום, ולא מסוגל לנהל תקשורת דיאלוגית אמיתית אלא תמיד תקוע במאבק דמיוני שבו העיקר הוא אם "ניצחת" או "הפסדת" ולא תחושת האהבה, הרווחה והשמחה של האנשים היקרים לך, יכול להשתנות ולהפוך להיות אדם שמתנהל מתוך אינטגריטי, הדדיות, איכפתיות, חשיבה וערכים?
אך ורק אם הוא באמת מבין מה הוא עושה (בניגוד ל"לומד בניסוי וטעייה עד איזה גבול מותר לו לדרוך עלייך כדי שלא תנטשי אותו"), ורוצה להתנהל אחרת.
אני רוצה לחשוף את הכשל פה. זו דרך מחשבה של אדם שעסוק בשליטה. יש שחור לבן, יש מנצח או מפסיד, אין שום דיאלוג. זה או שמישהו כופה עליו, או שהוא כופה על מישהו. אין תקשורת, אין דיון, אין חשיבה, אין התייעצות. (בעיני? קשה! ולדעתי? גם בעינייך).
לי בולט מאוד, שאת אדם דיאלוגי, חושב, מתייעץ, שפועל בשיקול דעת וחושב כל הזמן על טובת האחרים. למשל את מאוד מושקעת בטובת הילד שלכם.
לו, הממממ, חשובים דברים אחרים.
את יודעת, שאין מצב שמישהו "יכתיב לך מה טוב ונכון עבור הילד שלך". מה זה השטויות האלה? את הולכת להתייעץ, לקבל חוות דעת מקצועית, לשאול שאלות שמטרידות אותך ושאת מרגישה במבוי סתום לגביהן ולקבל תשובות - אבל לא תכתיב! מה פתאום תכתיב! היועץ הזה לא יקבע לך מה לעשות עם הילד, הוא רק יועץ. את תקשיבי. את תחשבי על זה. את תקבעי, בעקבות החשיבה שלך על מה שהיועץ יגיד, ועוד גורמים. למשל, היית שמחה מאוד להתייעץ גם עם בן הזוג, מה הוא חושב על מה שהיועץ אמר? האם ההצעה נראית לו הגיונית? אם יש שתי הצעות, איזה נראית לו יותר? מה האינפוט שלו?
הוא לא מבין אותך בכלל. הוא חושב שאם את לוקחת יועץ, אז
א. את תעשי כמו עיוורת את מה שהוא אומר לעשות (ג'יזוס קרייסט איזה זילזול והקטנה שלך),
וב. את לא צריכה אותו (מה שגורם לו להרגיש טיפש ומיותר, ברוב ילדותיותו),
כי הרי לפי התפיסה שלו, זה או הוא או היועץ, או את או היועץ, אין לו הבנה שיכול להיות פה סיעור מוחות ותהליך חשיבה בין שלושה אנשים מבוגרים ועוד תינוק! (תהליך חשיבה שאולי גם כולל ניסויים, כלומר לפעמים לא בטוחים מה עדיף לעשות ופשוט מנסים ורואים מה עובד)
ועכשיו לשאלתך הבאה:
"להבין למה זה כל כך מפעיל אותי כשיש בינינו התנגשות בערכים?"
כי הבעיה איננה רק ההתנגשות בערכים. זו אפילו לא הבעיה הכי גדולה. שימי לב, שאחרי שקלט שאת לא מתכוונת לוותר, החליט לסגת והסכים שתשלמי על הייעוץ שאת רוצה. כלומר, נעלמה לכאורה ההתנגשות בערכים, כי לכאורה "הוא נכנע" (אני יודעת שאת לא רואה את זה ככה, אבל הוא רואה את זה ככה. וכיוון שאצלו או מנצחים או מפסידים, ואם הוא "נכנע" אז הוא הפסיד, זה אומר שהוא כועס, ולא בטוח בכלל שלא תיתקלי בכל מיני סוגים מעניינים של חבלות בהמשך הדרך, אף על פי שנראה לכאורה שהבטיח לשתף פעולה).
הוא כן "אוהב אותך" (במובן של, רוצה אותך בחייו) והוא כן תלוי בך. ברגע שהוא קולט שעבר את הגבול עד כדי כך שהוא מסתכן בזה שתעזבי אותו, הוא עושה מאמץ להרגיע אותך.
(אז שימי לב. אין פה הסכמה שלו למה שביקשת מתוך הבנה של מה שחשוב לך ומה שאת מעוניינת לעשות. כל ההסברים שלך, לא מובילים להבנה או לתהליך חשיבה. הוא כל הזמן מודד רק האם את בכיוון להכנע או בכיוון להתעקש. ראי מה שתיארתי לגבי קרבות חתולים בהודעתי בדידות בחיי הנישואין (2019-08-19T16:22:29). הוא רק מקשיב, כמה חזק את מייללת מולו. יש פה "כניעה" לעמדה שלך כי הוא הבין שאין לו סיכוי "לנצח" אותך במקרה הזה ושהוא מסתכן בזה שתנטשי, ואת זה הוא לא יכול לסבול. האמת, נורא עצוב).
אבל למה הוא באמת אומר דברים שלא התכוון אליהם? כי בלהט הסיטואציה הוא מרגיש שהרצון שהבעת מאיים עליו, ומול האיום הוא ישלוף כל חרב מילולית שהוא יכול וינסה לתקוע בך. הוא לא מנסה לפתור שום דבר, הוא מנסה לנצח.
זה מה שמפעיל אותך.
זה מה שמכבה אותך.
זה מה שמאמלל אותך.
וזה מה שמעצבן אותך.
שהוא מזלזל בך ומקטין אותך, מתייחס אלייך כמו למטומטמת תוך העמדת פנים שזה לא כך, ומתנהל כל הזמן מתוך רצון לנצח אותך, במקום מתוך רצון לשתף פעולה איתך ביחד כדי להשיג את המטרות, ולחיות לפי הערכים, ששניכם מאמינים בהם.
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול. הזילזול ביועצים למיניהם אינו אלא חלק מהזילזול בך. כי המסקנה היא שאת מטומטמת ולא תדעי לבחור יועץ חכם או לשקול בשכל את מה שייעצו לך, לפי תפיסתו את תאמיני כמו פתי לכל אידיוט.
האם בנאדם שחי את חייו מתוך תחושת נחיתות ואיום, ולא מסוגל לנהל תקשורת דיאלוגית אמיתית אלא תמיד תקוע במאבק דמיוני שבו העיקר הוא אם "ניצחת" או "הפסדת" ולא תחושת האהבה, הרווחה והשמחה של האנשים היקרים לך, יכול להשתנות ולהפוך להיות אדם שמתנהל מתוך אינטגריטי, הדדיות, איכפתיות, חשיבה וערכים?
אך ורק אם הוא באמת מבין מה הוא עושה (בניגוד ל"לומד בניסוי וטעייה עד איזה גבול מותר לו לדרוך עלייך כדי שלא תנטשי אותו"), ורוצה להתנהל אחרת.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אולי לא מפריע לי הזלזול בהם אלא זה משקף לי את תחושת הזלזול בי
לגמרי מסכימה וכתבתי את זה במקביל אלייך...
לגמרי מסכימה וכתבתי את זה במקביל אלייך...
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
התיאורים של הסיטואציות ומבני האנשים שבשמת מציגה פה הם כל כך חכמים ומאירי עיניים!!
חוכמה צרופה!
חוכמה צרופה!
בן זוג מכבה
אמאלה בשמת א!
קוראת וקוראת שוב וקוראת פעם שלישית ורביעית
את כל כך כל כך צודקת! זה מדהים איך מכמה משפטים את עושה ניתוח כל כך מדויק של הסיטואציה והאיש
זה מטורף ופוקח עיניים. צמרמורת.. כל מילה..
_הוא לא מבין אותך בכלל. הוא חושב שאם את לוקחת יועץ, אז
א. את תעשי כמו עיוורת את מה שהוא אומר לעשות (ג'יזוס קרייסט איזה זילזול והקטנה שלך),
וב. את לא צריכה אותו (מה שגורם לו להרגיש טיפש ומיותר, ברוב ילדותיותו),
כי הרי לפי התפיסה שלו, זה או הוא או היועץ, או את או היועץ, אין לו הבנה שיכול להיות פה סיעור מוחות ותהליך חשיבה בין שלושה אנשים מבוגרים ועוד תינוק! (תהליך חשיבה שאולי גם כולל ניסויים, כלומר לפעמים לא בטוחים מה עדיף לעשות ופשוט מנסים ורואים מה עובד)_
נכון נכון נכון. כל מילה
אני פתאום נזכרת שהוא ממש זרק איזו הערה על זה שאני אלך אחריה כמו עיוורת.. וכמה פעמים שאל אותי מה יהיה אם היועצת תתן עצה שגויה, מה אז אני אגיד.
ולא הבנתי מה הוא רוצה... מה לא ברור לו.. היועצת מטרתה רק לייעץ לא לקבוע, וכמובן שיכולות להיות טעויות, כולנו בני אדם. אז טועים ומתקנים ביחד אבל לפחות לא נמצאים לבד בתוך התהליך.. ולא הצלחתי להסביר לו את זה
עכשיו הכל יותר ברור לי
יש פה "כניעה" לעמדה שלך כי הוא הבין שאין לו סיכוי "לנצח" אותך במקרה הזה ושהוא מסתכן בזה שתנטשי, ואת זה הוא לא יכול לסבול. האמת, נורא עצוב)
נכון!
_אבל למה הוא באמת אומר דברים שלא התכוון אליהם? כי בלהט הסיטואציה הוא מרגיש שהרצון שהבעת מאיים עליו, ומול האיום הוא ישלוף כל חרב מילולית שהוא יכול וינסה לתקוע בך. הוא לא מנסה לפתור שום דבר, הוא מנסה לנצח.
זה מה שמפעיל אותך.
זה מה שמכבה אותך.
זה מה שמאמלל אותך.
וזה מה שמעצבן אותך.
שהוא מזלזל בך ומקטין אותך, מתייחס אלייך כמו למטומטמת תוך העמדת פנים שזה לא כך, ומתנהל כל הזמן מתוך רצון לנצח אותך, במקום מתוך רצון לשתף פעולה איתך ביחד כדי להשיג את המטרות, ולחיות לפי הערכים, ששניכם מאמינים בהם.
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול. הזילזול ביועצים למיניהם אינו אלא חלק מהזילזול בך. כי המסקנה היא שאת מטומטמת ולא תדעי לבחור יועץ חכם או לשקול בשכל את מה שייעצו לך, לפי תפיסתו את תאמיני כמו פתי לכל אידיוט._
נכון נכון נכון. וואו.
אז השאלה מה אני עושה מפה..
איך אני יכולה לדעת אם הוא באמת מבין מה הוא עושה (בניגוד ל"לומד בניסוי וטעייה עד איזה גבול מותר לו לדרוך עלייך כדי שלא תנטשי אותו"), ורוצה להתנהל אחרת.
האם יש לו דרך להשתנות?
קוראת וקוראת שוב וקוראת פעם שלישית ורביעית
את כל כך כל כך צודקת! זה מדהים איך מכמה משפטים את עושה ניתוח כל כך מדויק של הסיטואציה והאיש
זה מטורף ופוקח עיניים. צמרמורת.. כל מילה..
_הוא לא מבין אותך בכלל. הוא חושב שאם את לוקחת יועץ, אז
א. את תעשי כמו עיוורת את מה שהוא אומר לעשות (ג'יזוס קרייסט איזה זילזול והקטנה שלך),
וב. את לא צריכה אותו (מה שגורם לו להרגיש טיפש ומיותר, ברוב ילדותיותו),
כי הרי לפי התפיסה שלו, זה או הוא או היועץ, או את או היועץ, אין לו הבנה שיכול להיות פה סיעור מוחות ותהליך חשיבה בין שלושה אנשים מבוגרים ועוד תינוק! (תהליך חשיבה שאולי גם כולל ניסויים, כלומר לפעמים לא בטוחים מה עדיף לעשות ופשוט מנסים ורואים מה עובד)_
נכון נכון נכון. כל מילה
אני פתאום נזכרת שהוא ממש זרק איזו הערה על זה שאני אלך אחריה כמו עיוורת.. וכמה פעמים שאל אותי מה יהיה אם היועצת תתן עצה שגויה, מה אז אני אגיד.
ולא הבנתי מה הוא רוצה... מה לא ברור לו.. היועצת מטרתה רק לייעץ לא לקבוע, וכמובן שיכולות להיות טעויות, כולנו בני אדם. אז טועים ומתקנים ביחד אבל לפחות לא נמצאים לבד בתוך התהליך.. ולא הצלחתי להסביר לו את זה
עכשיו הכל יותר ברור לי
יש פה "כניעה" לעמדה שלך כי הוא הבין שאין לו סיכוי "לנצח" אותך במקרה הזה ושהוא מסתכן בזה שתנטשי, ואת זה הוא לא יכול לסבול. האמת, נורא עצוב)
נכון!
_אבל למה הוא באמת אומר דברים שלא התכוון אליהם? כי בלהט הסיטואציה הוא מרגיש שהרצון שהבעת מאיים עליו, ומול האיום הוא ישלוף כל חרב מילולית שהוא יכול וינסה לתקוע בך. הוא לא מנסה לפתור שום דבר, הוא מנסה לנצח.
זה מה שמפעיל אותך.
זה מה שמכבה אותך.
זה מה שמאמלל אותך.
וזה מה שמעצבן אותך.
שהוא מזלזל בך ומקטין אותך, מתייחס אלייך כמו למטומטמת תוך העמדת פנים שזה לא כך, ומתנהל כל הזמן מתוך רצון לנצח אותך, במקום מתוך רצון לשתף פעולה איתך ביחד כדי להשיג את המטרות, ולחיות לפי הערכים, ששניכם מאמינים בהם.
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול. הזילזול ביועצים למיניהם אינו אלא חלק מהזילזול בך. כי המסקנה היא שאת מטומטמת ולא תדעי לבחור יועץ חכם או לשקול בשכל את מה שייעצו לך, לפי תפיסתו את תאמיני כמו פתי לכל אידיוט._
נכון נכון נכון. וואו.
אז השאלה מה אני עושה מפה..
איך אני יכולה לדעת אם הוא באמת מבין מה הוא עושה (בניגוד ל"לומד בניסוי וטעייה עד איזה גבול מותר לו לדרוך עלייך כדי שלא תנטשי אותו"), ורוצה להתנהל אחרת.
האם יש לו דרך להשתנות?
בן זוג מכבה
_התיאורים של הסיטואציות ומבני האנשים שבשמת מציגה פה הם כל כך חכמים ומאירי עיניים!!
חוכמה צרופה!_
כתבתי ואז ראיתי את ההערה
יפה שכתבנו כמעט את אותם הדברים, בניסוח יותר מוצלח שלך
אכן חוכמה צרופה, יקרה מפז
חוכמה צרופה!_
כתבתי ואז ראיתי את ההערה
יפה שכתבנו כמעט את אותם הדברים, בניסוח יותר מוצלח שלך
אכן חוכמה צרופה, יקרה מפז
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
האם יש לו דרך להשתנות?
אני לא מאמינה גדולה בהשתנות מהותית, של התשתית של המבנה הנפשי. אני מתקשה להאמין שאדם כוחני ומתיש, שרואה את העולם כשולטים ונשלטים, יהפוך להיות אדם שרואה את הזולת כחבר שאפשר לשתף איתו פעולה עם אכפתיות אותנטית.
המבנה הזה של אכפתיות אמיתית מהזולת הוא נורא עמוק ונרכש בינקות.
אז הוא יכול להתמתן בקצוות, להיות יותר מאופק וגם יותר מניפולטיבי. אבל, עמוק בפנים, הוא תמיד יחזיק בתפיסת העולם הזאת:
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול.
זה נורא קשה לעזוב עם תינוק. אבל אני חושבת שבגלל שחיים רק פעם אחת, לא הייתי מבזבזת את החיים על חיים עם מישהו כזה. גם ככה החיים לא קלים.
אני לא מאמינה גדולה בהשתנות מהותית, של התשתית של המבנה הנפשי. אני מתקשה להאמין שאדם כוחני ומתיש, שרואה את העולם כשולטים ונשלטים, יהפוך להיות אדם שרואה את הזולת כחבר שאפשר לשתף איתו פעולה עם אכפתיות אותנטית.
המבנה הזה של אכפתיות אמיתית מהזולת הוא נורא עמוק ונרכש בינקות.
אז הוא יכול להתמתן בקצוות, להיות יותר מאופק וגם יותר מניפולטיבי. אבל, עמוק בפנים, הוא תמיד יחזיק בתפיסת העולם הזאת:
במקום משא ומתן, קרב. במקום דיאלוג, ניסיון כפייה. במקום הקשבה והתייעצות הדדיים, זלזול.
זה נורא קשה לעזוב עם תינוק. אבל אני חושבת שבגלל שחיים רק פעם אחת, לא הייתי מבזבזת את החיים על חיים עם מישהו כזה. גם ככה החיים לא קלים.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
כרגע, הוא ללא ספק לא מבין את מה שהוא עושה.
אני גם לא מאמינה שאפשר "להסביר לו".
כלומר, על סמך נסיוני רב השנים בתחום הזה, אני מצטערת לומר שאין שום דרך להסביר לו את מה שכתבתי לעיל. אין לו שום דרך להבין דברים כאלה אלא בתור הכפשה והאשמת שווא.
הואיל והוא מרגיש נחות ומאויים, כל דבר שאיננו "טיפוח האגו שלו" נתפס כביקורת, האשמה ורמיסה שלו. אם את לא "בעדו", את "נגדו". אין לו דרך להבין את זה אחרת.
כדי שהוא ירצה להשתנות, צריך לקרות משהו דראסטי.
צר לי לומר, שהגברים המעטים והנדירים מהסוג הזה שבאמת עשו שינוי, עשו אותו כי היו במצב קיצוני של חוסר ברירה. לרוב כי האשה עזבה אותם והיא היתה כל כך חשובה להם, שהם היו מוכנים לעשות שינוי אמיתי.
בדרך כלל, גם אם היא עוזבת, הם פשוט משכנעים את עצמם שהיא לא היתה שווה אותם ומוצאים מישהי חדשה במצב של חוסר-ערך כדי להמשיך באותה מתכונת (עד שגם היא מתחילה לצמוח, מגלה שהיא ראויה ושהיא לא זוכה ליחס הולם, ומסתלקת).
עוד דבר אגיד על שינוי.
אף אחד, ממש אף אחד, לא משתנה באמת כתוצאה מביקורת. אנחנו משתנים כי הסבל גדול מדי ואנחנו מחפשים דרך לצאת.
כשאדם מרגיש נחות ומאויים, הדרך להבריא איננה לגלות שהוא "טועה בחשיבה שלו". מעבר לזה שהוא לא במצב לראות את עצמו מבחוץ (בשביל זה צריך לקלוט שאפשר לחיות גם בדרכים אחרות), זה פשוט יפיל אותו )-:
הדרך להבריא היא להתחזק. לגלות שאתה ראוי. שאתה חשוב. מה גורם לך אושר, מה משמח אותך, מי אתה, מה אתה אוהב לעשות באמת (לא רק עושה כדי להציג אגו מוצלח לפי קריטריונים של אנשים אחרים), להתחבר לאותנטיות שלך, לרגשות שלך. לגלות שאהבה יותר חשובה מניצחון. ככל שהוא ירגיש יותר ראוי הוא ירגיש פחות נחות. ככל שתהיה יותר שמחה בחייו ובחירה אמיתית במה שהוא אוהב, כך הוא ירגיש יותר שווה. ככל שהוא יתחזק הוא ירגיש פחות מאויים. בסופו של תהליך כזה יש סיכוי שהוא יהיה במקום אחר שבו הוא אולי יוכל להסתכל אחורה ולהבין שפעם הוא חי בצורה איומה.
אבל זה לא הג'וב שלך. זה הוא שצריך לאהוב את עצמו. את לא יכולה להיות המטפלת שלו ו"לאהוב אותו בדיוק כמו שהוא" כי לאהוב אדם שפוגע בך כל הזמן ולא מתייחס אלייך כאל אדם שווה ערך אליו או כאל מישהי יקרה ואהובה שרוצים בטובתה, פירושו לא לאהוב את עצמך.
(בזמן שמטפל יכול לגמרי לאהוב אותו כפי שהוא, כי הוא לא צריך לחיות איתו והוא יכול לראות את האור שבו בזמן שהוא מחזק אותו).
אני גם לא מאמינה שאפשר "להסביר לו".
כלומר, על סמך נסיוני רב השנים בתחום הזה, אני מצטערת לומר שאין שום דרך להסביר לו את מה שכתבתי לעיל. אין לו שום דרך להבין דברים כאלה אלא בתור הכפשה והאשמת שווא.
הואיל והוא מרגיש נחות ומאויים, כל דבר שאיננו "טיפוח האגו שלו" נתפס כביקורת, האשמה ורמיסה שלו. אם את לא "בעדו", את "נגדו". אין לו דרך להבין את זה אחרת.
כדי שהוא ירצה להשתנות, צריך לקרות משהו דראסטי.
צר לי לומר, שהגברים המעטים והנדירים מהסוג הזה שבאמת עשו שינוי, עשו אותו כי היו במצב קיצוני של חוסר ברירה. לרוב כי האשה עזבה אותם והיא היתה כל כך חשובה להם, שהם היו מוכנים לעשות שינוי אמיתי.
בדרך כלל, גם אם היא עוזבת, הם פשוט משכנעים את עצמם שהיא לא היתה שווה אותם ומוצאים מישהי חדשה במצב של חוסר-ערך כדי להמשיך באותה מתכונת (עד שגם היא מתחילה לצמוח, מגלה שהיא ראויה ושהיא לא זוכה ליחס הולם, ומסתלקת).
עוד דבר אגיד על שינוי.
אף אחד, ממש אף אחד, לא משתנה באמת כתוצאה מביקורת. אנחנו משתנים כי הסבל גדול מדי ואנחנו מחפשים דרך לצאת.
כשאדם מרגיש נחות ומאויים, הדרך להבריא איננה לגלות שהוא "טועה בחשיבה שלו". מעבר לזה שהוא לא במצב לראות את עצמו מבחוץ (בשביל זה צריך לקלוט שאפשר לחיות גם בדרכים אחרות), זה פשוט יפיל אותו )-:
הדרך להבריא היא להתחזק. לגלות שאתה ראוי. שאתה חשוב. מה גורם לך אושר, מה משמח אותך, מי אתה, מה אתה אוהב לעשות באמת (לא רק עושה כדי להציג אגו מוצלח לפי קריטריונים של אנשים אחרים), להתחבר לאותנטיות שלך, לרגשות שלך. לגלות שאהבה יותר חשובה מניצחון. ככל שהוא ירגיש יותר ראוי הוא ירגיש פחות נחות. ככל שתהיה יותר שמחה בחייו ובחירה אמיתית במה שהוא אוהב, כך הוא ירגיש יותר שווה. ככל שהוא יתחזק הוא ירגיש פחות מאויים. בסופו של תהליך כזה יש סיכוי שהוא יהיה במקום אחר שבו הוא אולי יוכל להסתכל אחורה ולהבין שפעם הוא חי בצורה איומה.
אבל זה לא הג'וב שלך. זה הוא שצריך לאהוב את עצמו. את לא יכולה להיות המטפלת שלו ו"לאהוב אותו בדיוק כמו שהוא" כי לאהוב אדם שפוגע בך כל הזמן ולא מתייחס אלייך כאל אדם שווה ערך אליו או כאל מישהי יקרה ואהובה שרוצים בטובתה, פירושו לא לאהוב את עצמך.
(בזמן שמטפל יכול לגמרי לאהוב אותו כפי שהוא, כי הוא לא צריך לחיות איתו והוא יכול לראות את האור שבו בזמן שהוא מחזק אותו).
בן זוג מכבה
אוי בשמת, מאיפה את שולה את הפנינים הללו?
כל משפט שלך הוא פאנץ' ליין. אני נשארת בפה פעור. ובנסיונות שכנוע שאצלנו זה בכלללל לא כך, ומאאאאוד מאאאוד שונה. לא דומה בכלל.
כן. במקור הכל דומה: הוא לא אוהב את עצמו. אמא שלו דיברה ומדברת אליו כך. הוא חלש. ומחליש. כדי להרגיש טיפ-טיפה חזק יותר. ואני נשארת. בינתיים. לשם מה???
כשאת כותבת למישהי אחרת הכל כל כך ברור פתאום. אבל אצלנו, מסובך...
בשמת, אני רוצב להביע שוב את הערכתי על הלב שאת מביאה לפה והפרספקטיבה שהמילים שלך מאפשרות לי
כל משפט שלך הוא פאנץ' ליין. אני נשארת בפה פעור. ובנסיונות שכנוע שאצלנו זה בכלללל לא כך, ומאאאאוד מאאאוד שונה. לא דומה בכלל.
כן. במקור הכל דומה: הוא לא אוהב את עצמו. אמא שלו דיברה ומדברת אליו כך. הוא חלש. ומחליש. כדי להרגיש טיפ-טיפה חזק יותר. ואני נשארת. בינתיים. לשם מה???
כשאת כותבת למישהי אחרת הכל כל כך ברור פתאום. אבל אצלנו, מסובך...
בשמת, אני רוצב להביע שוב את הערכתי על הלב שאת מביאה לפה והפרספקטיבה שהמילים שלך מאפשרות לי
-
אני_מליה*
- הודעות: 180
- הצטרפות: 21 דצמבר 2018, 22:21
- דף אישי: הדף האישי של אני_מליה*
בן זוג מכבה
_אוי בשמת, מאיפה את שולה את הפנינים הללו?
כל משפט שלך הוא פאנץ' ליין. אני נשארת בפה פעור_
כל משפט שלך הוא פאנץ' ליין. אני נשארת בפה פעור_
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
מצטרפת למסכימות עם בשמת, לצערי מתוך הכרת הסיטואציה ממקור ראשון.
ואני גם חושבת שלא ניתן להסביר לבן אדם( לו) מה עומד מאחורי ההתנהגות שלו, הוא לא יהיה מסוגל בכלל לשמוע ולהקשיב לדברים כאלו וישליך הכל חזרה.
אוי כמה שאני מכירה את הזלזול ביועצים וההתנשאות עליהם...
ואת החשיבה הדיכוטומית של צודק /טועה, מנצח/ מפסיד, שמביאה
להתנהגויות פוגעות ונקמניות ברגע שהוא מזהה שאת לא מיישרת קו עם האג'נדה שלו, בגלל שאת שייכת ל"רעים".
אין לי עצות מועילות, מצטרפת לדעה שאת חייבת להתחזק מאוד ולהיות מודעת לרעל שאת חשופה אליו ולא להסכים לבלוע אותו או להצדיק אותו, למרות שברור שהוא מגיע ממקום של חולשה וחרדה ענקית.
ואני גם חושבת שלא ניתן להסביר לבן אדם( לו) מה עומד מאחורי ההתנהגות שלו, הוא לא יהיה מסוגל בכלל לשמוע ולהקשיב לדברים כאלו וישליך הכל חזרה.
אוי כמה שאני מכירה את הזלזול ביועצים וההתנשאות עליהם...
ואת החשיבה הדיכוטומית של צודק /טועה, מנצח/ מפסיד, שמביאה
להתנהגויות פוגעות ונקמניות ברגע שהוא מזהה שאת לא מיישרת קו עם האג'נדה שלו, בגלל שאת שייכת ל"רעים".
אין לי עצות מועילות, מצטרפת לדעה שאת חייבת להתחזק מאוד ולהיות מודעת לרעל שאת חשופה אליו ולא להסכים לבלוע אותו או להצדיק אותו, למרות שברור שהוא מגיע ממקום של חולשה וחרדה ענקית.
בן זוג מכבה
א. כל מה שבשמת כתבה.להעתיק, לגזור, להדביק ולשלוח לוועד המנהל.
אור קטן,
_בכלליות יש לו בעיה עם יועצים למיניהם, הוא די מזלזל וחושב שרובם מחרטטים/מטומטמים ושהוא יודע לא פחות טוב.
גם לדעתי בעיניו להיעזר בסיוע חיצוני זו חולשה. צריך לדעת להתמודד לבד עם קשיים._
בעיני, זה דגל אדום.
שאלת אם הוא יכול להשתנות.
עם גישה כזאת, הוא לא יוכל. בוודאות.
מכירה את הסיפור של ארכימדס, שהגה את רעיון המנוף? "הייתי יכול להרים את כל כדור הארץ (בעזרת מנוף) אילו היתה לי נקודת משען רחוקה ספיק".
אילו. הוא חייב נקודת משען אפקטיבית כדי להזיז משהו.
כדי שאדם ישתנה, יזוז ממקום אחד למקום אחר, הוא צריך נקודת משען חיצונית. משהו שיוכל להתייצב בעזרתו מצד אחד, בעודו מושך או דוחף מהצד השני.
"לדעת להתמודד לבד עם קשיים" זה לנסות למשוך את עצמך למעלה בעזרת שרוכי הנעליים שלך.
שיהיה בהצלחה לכל המתמידים
אין צ'אנס. אין סיכוי.
אני מסכימה עם בשמת שגישה כזאת לא נובעת ממקום של חוזק ("אני יכול לעשות את זה בעצמי") אלא ממקום של חולשה ומאבק כוח נצחי - "אם אני אפנה לעזרה - הפסדתי, נוצחתי ואני חשוב כמת".
עכשיו,
יש דבר כזה בעולם אנשים שהכשירו את עצמם ומתפקדים כמטפלים-עצמיים ומצליחים להוביל ולנהל בעצמם תהליכי שינוי מרשימים. אני מכירה כמה כאלה ככה-מקרוב. הנקודה היא, שגם אנשים כאלה, שהחליטו להיות במוקד השינוי של עצמם ולנווט וליצור את הטיפול שלהם - גם הם נעזרים.
ולמעשה, הנחה סבירה היא שככל שהם מטפלים-עצמיים טובים יותר, כך תראי אותם יותר מגייסים לטובתם את כל העולם ואשתו, מי בגדול ומי בקטן, שישמשו כתומכים וסייעים לתהליך.
המטפל העצמי עדיין שומר את כל הניווט וההובלה בידו, אבל הוא פתוח, אפילו כמה, לפידבק חיצוני, לנקודת מבט אחרת, למישהו שיאיר לו את הנקודות העיוורות, לנקודת משען, לתמיכה, למקום של הכלה ומנוחה.
אבל האנשים שמתעקשים להסתדר בעצמם כשברור לכל עין שהם לא מסתדרים בעצמם מי-יודע-מה - קשה. קשה מאוד.
והאנשים האלה, מי שהכי סובל מהתכונה הזאת שלהם זה אלה שמסביבם. כי לאנשים האלה יש כל מיני קומפנסציות כדי לשרוד. אבל קרובי המשפחה הם אלה שמשלמים את המחיר הכי נורא.
אני גם מסכימה שהבנזוג שלך לא השתנה באמת, פנימית, אלא הוא משנה את הגישה שלו ברמה הטאקטית כדי שלא תעזבי אותו לכל הרוחות.
האם הוא באמת מרגיש אחרת? האם הוא באמת רואה אותך אחרת?
הוא לא. אחרת לא היה מעלה על דעתו לדרוך עלייך ככה "אמא רעה, נכון?" אחרי שהיית במצב כל כך פגיע.
הוא משתנה רק אחרי שאת צורחת עליו (לא בהכרח צורחת באמת, צורחת במובן של צרחת המאבק הטריטוריאלי של החתולים) והוא רואה שאין ברירה אלא להתקפל.
הוא כל הזמן משנה את גבולות הגזרה של ההתנהגות שלו - אבל האופי שלו נשאר בדיוק אותו דבר.
וזה מזכיר לי את הכתבה שרקאתי פעם על "בית נעם", מוסד לגברים שהורשעו באלימות נגד נשיהם. אחד הגברים יצא לסופ"ש לבקר את המשפחה שלו וחזר שבור. הוא אמר "הרמתי את היד, רק לגרד את האוזן, והבן שלי נרתע ממני, והיה לו פחד בעיניים".
את מבינה? במשך שנים הבעל/אבא הזה השליט פחד במשפחה, ולא ראה את הסימנים ממטר.
הוא היה צריך את כל התהליך של תלונה במשטרה, ולצאת אשם במשפט, ולבחור בין "בית נעם" לסתם כלא (שגם זה לא מובן מאליו, אני בטוחה שיש גברים שהיו אומרים "@##$%, זו אשתי שתקעה אותי, שהיא תלך לבית נעם" ומעדיפים את הכלא), ולהתנתק מהסביבה המוכרת שלו, שם שבועות בתהליך עם גברים אחרים שחלקם מתקדמים יותר ממנו, שדוחפים אותו ומאתגרים אותו אל מעבר לגבולות שלו -
כדי שסוף סוף יראה את מה שהיה לו שנים על גבי שנים מתחת לאף. שהוא אלים ושהילדים שלו מפחדים ממנו.
עכשיו, יפה מאוד שהבעל שלך לא מפוצץ אותך (בהנחה שהוא לא), אבל האם הוא רואה מה ההערות שלו עושות לך? האם הוא יכול להרגיש את הכאב והפגיעה?
ממה שאת מתארת, כנראה שלא.
והנה מה שמדאיג אותי באמת:
אם האיש שלך תקוע בדפוס של מאבק כוח ומנצחים ומפסידים, ואם את בתהליך איטי של גדילה והתחזקות (ואין לי ספק שאת בדרך למעלה), כל פעם מעמידה אותו במקומו (גם אם במאמצים שמתישים אותך) וכיון שאת מתחזקת והולכת אז כל פעם המקום הזה טיפה יותר "לטובתך", כך שבכל סיבוב כזה הוא טיפה "מפסיד" - כמה זמן ייקח לו להרגיש ממש מאוים ממך, להתחיל להרגיש ללא מוצא, ולחפש בבית מישהו אחר כדי לשלוט בו, לנצח אותו, להיות חזק לידו?
המישהו הזה יהיה הבן שלכם.
והילד הזה, הוא לא יוכל להיכנס עם אבא שלו לקרבות חתולים של שלוש שעות. הוא לא יוכל להעמיד אותו במקומו. הוא יבוא אליו, פעם אחר פעם, בהכנעה וכמיהה ותקווה נואשת, ויקבל כל בדל יחס שבעלך ייתן לו, טוב ורע מעורבבים ביחד, ויפנים את זה כנורמה בסיסית.
תצילי אותו. בבקשה תצילי אותו לפני שזה יקרה.
עכשיו, לחלק החשוב של המשוואה הזאת.
_אני ממש לא סמרטוט ולא אהיה סמרטוט.
אכן היתה תקופה בה אפשרתי לו להתנהג בצורה שהיום בדיעבד לא הייתי צריכה לאפשר בשום אופן ופשוט לקום וללכת
אבל זה לא נבע מחוסר תחושת ערך עצמי, ידעתי ואני עדיין יודעת שמגיעה לי זוגיות טובה ואוהבת, מישהו שיעריך אותי.
זה נבע מהשמחה שמצאתי בן זוג אחרי שהרגשתי כל כך בודדה הרבה שנים והוא נתן לי חום ואהבה שהוויתור עליהם היה כואב. המחשבה על לישון לבד בלילה או לבלות ערבים בודדים היתה לי קשה.
אני מדהימה, חכמה, נבונה, אכפתית ורגישה. אף אחד לא יקח לי את זה._
יקירה, קשה לי לכתוב תגובה לזה.
אני מאמינה באמונה שלמה שכל מה שאת אומרת - הוא נכון.
את אשה מבוגרת, חכמה, חזקה וראויה לאהבה.
והאשה המבוגרת הזאת יודעת את זה ופועלת בהתאם.
אבל... האשה הזאת לא לבד.
אנחנו לא רק מי שאנחנו. אנחנו גם מי שהיינו.
ויש מצבים, מישהו לוחץ לנו על כפתור מסוים, ואנחנו נשאבות לחלק אחר, היסטורי.
והחלק הזה, מישהי קטנה שהיתה פה פעם ועדיין נשארה - לא באמת מרגישה שמגיע לה.
לא באמת מרגישה חזקה.
מדהים איך זה קורה בשניות, בחלקיק השניה, ואיך לפעמים קשה כל כך להבין שזה קורה.
זה קרה לי, וקרה לי, וקרה לי, וקרה לי, ורק מדי פעם הרגשתי במעומעם שהתגובה שלי חסרת פרופורציות למצב.
אצלי אישית זה היה פחד. חרדה. פחד מעונש - אללה יוסתור כמה שהפחד הזה משל לי בחיים, חלחל לכל חלקה טובה. נלחצתי מאוד מדברים שאנשים אחרים לוקחים יותר בקלות. או שהגבתי מאוד אחרת ממה שמתבקש מהסיטואציה - כי הילדה שבי התקפלה לשניים והגיבה מהפחד שלה, מהמקום שלה, לא שלי.
אז כמבוגרת - ברור לך שאת שווה וראויה וחזקה וטובה!
אבל קשה לי להאמין שהילדה שבך מרגישה ככה.
כי אילו היא היתה מרגישה ככה, היא כבר מזמן היתה צורחת לך "אמא!!! קחי אותי מפה!!!! אני לא רוצה להיות ליד האיש הזה!" ואת היית באה, מחבקת אותה, ומתרגמת בקלות את הצרחה הגולמית הזאת להתנהגות מבוגרת סבירה כלשהי, נניח "תשמע, אני מצטערת אבל אין לי מה לעשות אתך. תודה ושלום".
ונגמר הסיפור.
אצלי- הילדה שלי הכתיבה לי תגובות של פחד. אלימות מתפרצת לפעמים, צעקות לפעמים, ולפעמים קפיאה והתאבנות במקום.
ומה הילדה הפנימית שלך מכתיבה לך?
אני לא יודעת. לא בטוחה.
אולי זה מנגנון של בדידות תהומית.
איכויות של הינטשות, ושל הזדקקות ענקית למישהו שיהיה אתך, שיישאר לידך, שיהווה אתך צוות, שאפשר יהיה לדבר ולצחוק אתו, או לחבק ולהתעלס אתו, כי הבדידות היא סוג של מוות. בדידות פירושה שהנמר אורב קרוב, ואין עם מי לאגף ולהבריח אותו, ואין עם מי לקושש עצים ולהדליק אש ולהישאר בחיים.
ואולי יש מנגנונים אחרים. אולי מנגנון של ריצוי. משהו בסגנון "אוי אולי לא הייתי לגמרי בסדר אולי יש משהו במה שהוא אומר אני אנסה לשכנע / להסביר / להצטדק / להגן על עצמי כדי שיבין ויסכים וגם כמובן לראות את הצד שלו כי יש גם משהו במה שהוא אומר ואני צריכה להתחשב גם בצד שלו ואז הוא סופסוף יסכים לראות אותי ולהתחשב בי".
ואולי זה מנגנון של "אני לא מספיק טובה". את צריכה לעבוד מאוד קשה כדי להרוויח קמצוץ של יחס טוב, הוגן, מכבד. את צריכה להוכיח שאת חרוצה ולהוכיח שאת מתמידה ולהוכיח שאת עושה ככל שביכולתך ולהוכיח שאת מאורגנת ומתוקתקת, או להוכיח שאת רכה ונחמדה ועוזרת לזולת, ולהוכיח שאת הגיונית ולהוכיח שאת גמישה ומתפשרת, או להוכיח שיש לך יותר עמוד שדרה (ומה שיש לך אף פעם לא מספיק), או להוכיח שאת יודעת מה את עושה, ואם העולם תפס אותך בפשלה הכי קטנה שאפשר - טראח! איבדת את כל הנקודות שצברת מתחילת המשחק, ואת צריכה להתחיל מהתחלה.
אז ילדה כזאת - למה שתתקומם נגד התנהגות כזאת כמו של אישך? היא נשארת ונשארת ונשארת... ונשארת. כל פעם שהוא תוקע לה סכין מילולי בלב.
<<שימי לב!! אני לא מנסה לקלוע או לצדוק פה. אני רק מעלה אפשרויות, דוגמאות לתהליכים אישיים שבהם המבוגרת בטוחה בדבר אחד, והילדה הפנימית מכתיבה משהו אחר. אל תינעלי על הפרטים של מה שאני אומרת. רק תנסי לראות את העיקרון>>
שולחת לכן חיבוק אמיץ
אור קטן,
_בכלליות יש לו בעיה עם יועצים למיניהם, הוא די מזלזל וחושב שרובם מחרטטים/מטומטמים ושהוא יודע לא פחות טוב.
גם לדעתי בעיניו להיעזר בסיוע חיצוני זו חולשה. צריך לדעת להתמודד לבד עם קשיים._
בעיני, זה דגל אדום.
שאלת אם הוא יכול להשתנות.
עם גישה כזאת, הוא לא יוכל. בוודאות.
מכירה את הסיפור של ארכימדס, שהגה את רעיון המנוף? "הייתי יכול להרים את כל כדור הארץ (בעזרת מנוף) אילו היתה לי נקודת משען רחוקה ספיק".
אילו. הוא חייב נקודת משען אפקטיבית כדי להזיז משהו.
כדי שאדם ישתנה, יזוז ממקום אחד למקום אחר, הוא צריך נקודת משען חיצונית. משהו שיוכל להתייצב בעזרתו מצד אחד, בעודו מושך או דוחף מהצד השני.
"לדעת להתמודד לבד עם קשיים" זה לנסות למשוך את עצמך למעלה בעזרת שרוכי הנעליים שלך.
שיהיה בהצלחה לכל המתמידים
אין צ'אנס. אין סיכוי.
אני מסכימה עם בשמת שגישה כזאת לא נובעת ממקום של חוזק ("אני יכול לעשות את זה בעצמי") אלא ממקום של חולשה ומאבק כוח נצחי - "אם אני אפנה לעזרה - הפסדתי, נוצחתי ואני חשוב כמת".
עכשיו,
יש דבר כזה בעולם אנשים שהכשירו את עצמם ומתפקדים כמטפלים-עצמיים ומצליחים להוביל ולנהל בעצמם תהליכי שינוי מרשימים. אני מכירה כמה כאלה ככה-מקרוב. הנקודה היא, שגם אנשים כאלה, שהחליטו להיות במוקד השינוי של עצמם ולנווט וליצור את הטיפול שלהם - גם הם נעזרים.
ולמעשה, הנחה סבירה היא שככל שהם מטפלים-עצמיים טובים יותר, כך תראי אותם יותר מגייסים לטובתם את כל העולם ואשתו, מי בגדול ומי בקטן, שישמשו כתומכים וסייעים לתהליך.
המטפל העצמי עדיין שומר את כל הניווט וההובלה בידו, אבל הוא פתוח, אפילו כמה, לפידבק חיצוני, לנקודת מבט אחרת, למישהו שיאיר לו את הנקודות העיוורות, לנקודת משען, לתמיכה, למקום של הכלה ומנוחה.
אבל האנשים שמתעקשים להסתדר בעצמם כשברור לכל עין שהם לא מסתדרים בעצמם מי-יודע-מה - קשה. קשה מאוד.
והאנשים האלה, מי שהכי סובל מהתכונה הזאת שלהם זה אלה שמסביבם. כי לאנשים האלה יש כל מיני קומפנסציות כדי לשרוד. אבל קרובי המשפחה הם אלה שמשלמים את המחיר הכי נורא.
אני גם מסכימה שהבנזוג שלך לא השתנה באמת, פנימית, אלא הוא משנה את הגישה שלו ברמה הטאקטית כדי שלא תעזבי אותו לכל הרוחות.
האם הוא באמת מרגיש אחרת? האם הוא באמת רואה אותך אחרת?
הוא לא. אחרת לא היה מעלה על דעתו לדרוך עלייך ככה "אמא רעה, נכון?" אחרי שהיית במצב כל כך פגיע.
הוא משתנה רק אחרי שאת צורחת עליו (לא בהכרח צורחת באמת, צורחת במובן של צרחת המאבק הטריטוריאלי של החתולים) והוא רואה שאין ברירה אלא להתקפל.
הוא כל הזמן משנה את גבולות הגזרה של ההתנהגות שלו - אבל האופי שלו נשאר בדיוק אותו דבר.
וזה מזכיר לי את הכתבה שרקאתי פעם על "בית נעם", מוסד לגברים שהורשעו באלימות נגד נשיהם. אחד הגברים יצא לסופ"ש לבקר את המשפחה שלו וחזר שבור. הוא אמר "הרמתי את היד, רק לגרד את האוזן, והבן שלי נרתע ממני, והיה לו פחד בעיניים".
את מבינה? במשך שנים הבעל/אבא הזה השליט פחד במשפחה, ולא ראה את הסימנים ממטר.
הוא היה צריך את כל התהליך של תלונה במשטרה, ולצאת אשם במשפט, ולבחור בין "בית נעם" לסתם כלא (שגם זה לא מובן מאליו, אני בטוחה שיש גברים שהיו אומרים "@##$%, זו אשתי שתקעה אותי, שהיא תלך לבית נעם" ומעדיפים את הכלא), ולהתנתק מהסביבה המוכרת שלו, שם שבועות בתהליך עם גברים אחרים שחלקם מתקדמים יותר ממנו, שדוחפים אותו ומאתגרים אותו אל מעבר לגבולות שלו -
כדי שסוף סוף יראה את מה שהיה לו שנים על גבי שנים מתחת לאף. שהוא אלים ושהילדים שלו מפחדים ממנו.
עכשיו, יפה מאוד שהבעל שלך לא מפוצץ אותך (בהנחה שהוא לא), אבל האם הוא רואה מה ההערות שלו עושות לך? האם הוא יכול להרגיש את הכאב והפגיעה?
ממה שאת מתארת, כנראה שלא.
והנה מה שמדאיג אותי באמת:
אם האיש שלך תקוע בדפוס של מאבק כוח ומנצחים ומפסידים, ואם את בתהליך איטי של גדילה והתחזקות (ואין לי ספק שאת בדרך למעלה), כל פעם מעמידה אותו במקומו (גם אם במאמצים שמתישים אותך) וכיון שאת מתחזקת והולכת אז כל פעם המקום הזה טיפה יותר "לטובתך", כך שבכל סיבוב כזה הוא טיפה "מפסיד" - כמה זמן ייקח לו להרגיש ממש מאוים ממך, להתחיל להרגיש ללא מוצא, ולחפש בבית מישהו אחר כדי לשלוט בו, לנצח אותו, להיות חזק לידו?
המישהו הזה יהיה הבן שלכם.
והילד הזה, הוא לא יוכל להיכנס עם אבא שלו לקרבות חתולים של שלוש שעות. הוא לא יוכל להעמיד אותו במקומו. הוא יבוא אליו, פעם אחר פעם, בהכנעה וכמיהה ותקווה נואשת, ויקבל כל בדל יחס שבעלך ייתן לו, טוב ורע מעורבבים ביחד, ויפנים את זה כנורמה בסיסית.
תצילי אותו. בבקשה תצילי אותו לפני שזה יקרה.
עכשיו, לחלק החשוב של המשוואה הזאת.
_אני ממש לא סמרטוט ולא אהיה סמרטוט.
אכן היתה תקופה בה אפשרתי לו להתנהג בצורה שהיום בדיעבד לא הייתי צריכה לאפשר בשום אופן ופשוט לקום וללכת
אבל זה לא נבע מחוסר תחושת ערך עצמי, ידעתי ואני עדיין יודעת שמגיעה לי זוגיות טובה ואוהבת, מישהו שיעריך אותי.
זה נבע מהשמחה שמצאתי בן זוג אחרי שהרגשתי כל כך בודדה הרבה שנים והוא נתן לי חום ואהבה שהוויתור עליהם היה כואב. המחשבה על לישון לבד בלילה או לבלות ערבים בודדים היתה לי קשה.
אני מדהימה, חכמה, נבונה, אכפתית ורגישה. אף אחד לא יקח לי את זה._
יקירה, קשה לי לכתוב תגובה לזה.
אני מאמינה באמונה שלמה שכל מה שאת אומרת - הוא נכון.
את אשה מבוגרת, חכמה, חזקה וראויה לאהבה.
והאשה המבוגרת הזאת יודעת את זה ופועלת בהתאם.
אבל... האשה הזאת לא לבד.
אנחנו לא רק מי שאנחנו. אנחנו גם מי שהיינו.
ויש מצבים, מישהו לוחץ לנו על כפתור מסוים, ואנחנו נשאבות לחלק אחר, היסטורי.
והחלק הזה, מישהי קטנה שהיתה פה פעם ועדיין נשארה - לא באמת מרגישה שמגיע לה.
לא באמת מרגישה חזקה.
מדהים איך זה קורה בשניות, בחלקיק השניה, ואיך לפעמים קשה כל כך להבין שזה קורה.
זה קרה לי, וקרה לי, וקרה לי, וקרה לי, ורק מדי פעם הרגשתי במעומעם שהתגובה שלי חסרת פרופורציות למצב.
אצלי אישית זה היה פחד. חרדה. פחד מעונש - אללה יוסתור כמה שהפחד הזה משל לי בחיים, חלחל לכל חלקה טובה. נלחצתי מאוד מדברים שאנשים אחרים לוקחים יותר בקלות. או שהגבתי מאוד אחרת ממה שמתבקש מהסיטואציה - כי הילדה שבי התקפלה לשניים והגיבה מהפחד שלה, מהמקום שלה, לא שלי.
אז כמבוגרת - ברור לך שאת שווה וראויה וחזקה וטובה!
אבל קשה לי להאמין שהילדה שבך מרגישה ככה.
כי אילו היא היתה מרגישה ככה, היא כבר מזמן היתה צורחת לך "אמא!!! קחי אותי מפה!!!! אני לא רוצה להיות ליד האיש הזה!" ואת היית באה, מחבקת אותה, ומתרגמת בקלות את הצרחה הגולמית הזאת להתנהגות מבוגרת סבירה כלשהי, נניח "תשמע, אני מצטערת אבל אין לי מה לעשות אתך. תודה ושלום".
ונגמר הסיפור.
אצלי- הילדה שלי הכתיבה לי תגובות של פחד. אלימות מתפרצת לפעמים, צעקות לפעמים, ולפעמים קפיאה והתאבנות במקום.
ומה הילדה הפנימית שלך מכתיבה לך?
אני לא יודעת. לא בטוחה.
אולי זה מנגנון של בדידות תהומית.
איכויות של הינטשות, ושל הזדקקות ענקית למישהו שיהיה אתך, שיישאר לידך, שיהווה אתך צוות, שאפשר יהיה לדבר ולצחוק אתו, או לחבק ולהתעלס אתו, כי הבדידות היא סוג של מוות. בדידות פירושה שהנמר אורב קרוב, ואין עם מי לאגף ולהבריח אותו, ואין עם מי לקושש עצים ולהדליק אש ולהישאר בחיים.
ואולי יש מנגנונים אחרים. אולי מנגנון של ריצוי. משהו בסגנון "אוי אולי לא הייתי לגמרי בסדר אולי יש משהו במה שהוא אומר אני אנסה לשכנע / להסביר / להצטדק / להגן על עצמי כדי שיבין ויסכים וגם כמובן לראות את הצד שלו כי יש גם משהו במה שהוא אומר ואני צריכה להתחשב גם בצד שלו ואז הוא סופסוף יסכים לראות אותי ולהתחשב בי".
ואולי זה מנגנון של "אני לא מספיק טובה". את צריכה לעבוד מאוד קשה כדי להרוויח קמצוץ של יחס טוב, הוגן, מכבד. את צריכה להוכיח שאת חרוצה ולהוכיח שאת מתמידה ולהוכיח שאת עושה ככל שביכולתך ולהוכיח שאת מאורגנת ומתוקתקת, או להוכיח שאת רכה ונחמדה ועוזרת לזולת, ולהוכיח שאת הגיונית ולהוכיח שאת גמישה ומתפשרת, או להוכיח שיש לך יותר עמוד שדרה (ומה שיש לך אף פעם לא מספיק), או להוכיח שאת יודעת מה את עושה, ואם העולם תפס אותך בפשלה הכי קטנה שאפשר - טראח! איבדת את כל הנקודות שצברת מתחילת המשחק, ואת צריכה להתחיל מהתחלה.
אז ילדה כזאת - למה שתתקומם נגד התנהגות כזאת כמו של אישך? היא נשארת ונשארת ונשארת... ונשארת. כל פעם שהוא תוקע לה סכין מילולי בלב.
<<שימי לב!! אני לא מנסה לקלוע או לצדוק פה. אני רק מעלה אפשרויות, דוגמאות לתהליכים אישיים שבהם המבוגרת בטוחה בדבר אחד, והילדה הפנימית מכתיבה משהו אחר. אל תינעלי על הפרטים של מה שאני אומרת. רק תנסי לראות את העיקרון>>
שולחת לכן חיבוק אמיץ
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
בנות מדהימות, תודה לכל המגיבות ושוב תודה
בעקבות הדברים שהועלו אני רוצה לשתף במשהו נוסף
לפני כשבוע האיש אמר כמה דברים שפגעו בי. לא מתוך ריב, אבל כן מתוך חוסר הסכמה על משהו.
לאחר מכן התנצל, הסביר את עצמו. כאמור -דפוס
אבל למרות ההתנצלות אני נשארתי עם התחושות הרעות כמה ימים ולא הצלחתי לשחרר, זה ממש ליווה אותי.
וחשבתי על הקטני שלי ואיך אני לא רוצה שירגיש ככה כמוני לעולם.
אז החלטתי לקחת את האיש לשיחה, שיחה רגועה אך קשה, ולהגיד את כל אשר על לבי
אמרתי לו שאני מפחדת על הילד הקטן המתוק שלנו
שאני מפחדת שהוא יעשה לו את מה שהוא עושה לי, שיפגע בו בנקודות הכי רגישות, שיגיד לו דברים שלא צריכים להיאמר, פשוט כי זה מה שהוא עושה (אז עוד לא ידעתי לשים את האצבע על מה זה הדבר שמפריע לי כל כך, עכשיו אני מבינה הרבה יותר). ושהילד לא יוכל להגן על עצמו מהדברים האלה וזה ישפיע עליו קשות
היתה יממה של שתיקה הדדית, כל אחד עם מחשבותיו
למחרת בערב שוב פניתי אליו וביקשתי שנדבר על מה שאמרתי לו.
והוא פשוט התחיל לבכות. בכי אמיתי ועמוק.
הלם!
האיש שלי בוכה? מה קורה פה?
הציניקן הקשוח, בחיים לא ראיתי אותו מזיל דמעה, לא האמנתי שהוא מסוגל!
מסתבר שהפעם אני זו שנגעה לו בנקודה הכי רגישה, הבן שלו
ולנוכח דמעותיו אני הרגשתי הקלה עצומה. הקלה שהמחשבה על כך שיפגע בבן שלו קשה לו כל כך (ועכשיו בדיעבד - אולי המחשבה שאני חושבת שהוא יפגע בבן שלו?)
כרגע זה בעיקר מה שמפחיד אותי, שהילד הקטן והיפה והתמים שלי יגדל בצל של אבא שתופס את המציאות בצורה של שדה קרב
הוא לא אבא רע. אבל האם הוא יהיה אבא טוב? האם הוא יכול בכלל להיות?
הוא אוהב את הקטן, משקיע בו, מפנק אותו, משחק איתו וצוחק איתו. הקטן מת עליו. אבל הוא עוד.. ממש קטן.. כולו בעיקר חיוכים ואושר. וגם כשקשה איתו - כרגע זה גם ברור שאי אפשר להאשימו בכלום הרי הוא תינוק. אבל מה יהיה בהמשך? כשידבר? יבין? יתנגד?
כיצד אז האיש יתמודד?
וגם אם אעזוב אותו, הוא הרי אבא של הילד, לנצח הוא ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות
אני מפחדת שדפוס החשיבה ותפישת המציאות שלו יחלחלו לבן שלנו
ואני חושבת על האבא הנפלא שלי, האוהב הרגוע השקול המבין. מקום המבטחים שלי. ואיך לא השכלתי לבחור באבא כזה לילד שלי. הרבה רגשות אשמה.
אמיגדלה העלית נקודה מצמררת שלא חשבתי עליה - שככל שאתחזק יתכן כי מאבקי הכוח יופנו ממני לילד. אלוהים איזו מחשבה מצמיתה. אני מקווה ממש שלא נגיע למקום הזה
בנות מדהימות, תודה לכל המגיבות ושוב תודה
בעקבות הדברים שהועלו אני רוצה לשתף במשהו נוסף
לפני כשבוע האיש אמר כמה דברים שפגעו בי. לא מתוך ריב, אבל כן מתוך חוסר הסכמה על משהו.
לאחר מכן התנצל, הסביר את עצמו. כאמור -דפוס
אבל למרות ההתנצלות אני נשארתי עם התחושות הרעות כמה ימים ולא הצלחתי לשחרר, זה ממש ליווה אותי.
וחשבתי על הקטני שלי ואיך אני לא רוצה שירגיש ככה כמוני לעולם.
אז החלטתי לקחת את האיש לשיחה, שיחה רגועה אך קשה, ולהגיד את כל אשר על לבי
אמרתי לו שאני מפחדת על הילד הקטן המתוק שלנו
שאני מפחדת שהוא יעשה לו את מה שהוא עושה לי, שיפגע בו בנקודות הכי רגישות, שיגיד לו דברים שלא צריכים להיאמר, פשוט כי זה מה שהוא עושה (אז עוד לא ידעתי לשים את האצבע על מה זה הדבר שמפריע לי כל כך, עכשיו אני מבינה הרבה יותר). ושהילד לא יוכל להגן על עצמו מהדברים האלה וזה ישפיע עליו קשות
היתה יממה של שתיקה הדדית, כל אחד עם מחשבותיו
למחרת בערב שוב פניתי אליו וביקשתי שנדבר על מה שאמרתי לו.
והוא פשוט התחיל לבכות. בכי אמיתי ועמוק.
הלם!
האיש שלי בוכה? מה קורה פה?
הציניקן הקשוח, בחיים לא ראיתי אותו מזיל דמעה, לא האמנתי שהוא מסוגל!
מסתבר שהפעם אני זו שנגעה לו בנקודה הכי רגישה, הבן שלו
ולנוכח דמעותיו אני הרגשתי הקלה עצומה. הקלה שהמחשבה על כך שיפגע בבן שלו קשה לו כל כך (ועכשיו בדיעבד - אולי המחשבה שאני חושבת שהוא יפגע בבן שלו?)
כרגע זה בעיקר מה שמפחיד אותי, שהילד הקטן והיפה והתמים שלי יגדל בצל של אבא שתופס את המציאות בצורה של שדה קרב
הוא לא אבא רע. אבל האם הוא יהיה אבא טוב? האם הוא יכול בכלל להיות?
הוא אוהב את הקטן, משקיע בו, מפנק אותו, משחק איתו וצוחק איתו. הקטן מת עליו. אבל הוא עוד.. ממש קטן.. כולו בעיקר חיוכים ואושר. וגם כשקשה איתו - כרגע זה גם ברור שאי אפשר להאשימו בכלום הרי הוא תינוק. אבל מה יהיה בהמשך? כשידבר? יבין? יתנגד?
כיצד אז האיש יתמודד?
וגם אם אעזוב אותו, הוא הרי אבא של הילד, לנצח הוא ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות
אני מפחדת שדפוס החשיבה ותפישת המציאות שלו יחלחלו לבן שלנו
ואני חושבת על האבא הנפלא שלי, האוהב הרגוע השקול המבין. מקום המבטחים שלי. ואיך לא השכלתי לבחור באבא כזה לילד שלי. הרבה רגשות אשמה.
אמיגדלה העלית נקודה מצמררת שלא חשבתי עליה - שככל שאתחזק יתכן כי מאבקי הכוח יופנו ממני לילד. אלוהים איזו מחשבה מצמיתה. אני מקווה ממש שלא נגיע למקום הזה
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אמיגדלה, כמה טוב שבאת... 
אור קטן, מה שמטריד אותך מטריד מאות אלפי נשים בישראל.
(למעשה, גם גברים).
ואני מסכימה עם הנקודה החשובה שהעלתה אמיגדלה, של "הילדה הפנימית" (או הילד הפנימי, אם אתה איש).
הסיבה שאני משקיעה בלכתוב כאן היא מפני שאני רואה בזה שליחות, לעזור לכל אלה שמגיעות לדפים האלה, כדי שאולי אולי מתישהו, יצילו את עצמן. מתישהו.
אחת האג'נדות שלי בחיים האלה ובאתר הזה, היא שאני רוצה כמה שיותר אושר ואהבה לכולם, ואני חולמת שכל הילדים יגדלו באווירה של אהבה וכבוד.
אז אור קטן, אני רוצה להתייחס רק לכמה דברים, קצת על רגל אחת, ממה שכתבת.
"אופס, התבלבלתי. אני לא אשמה בכלום. בחרתי גבר מהלב שלי, כי האמנתי שזאת אהבה. האמנתי שזאת אהבה כי מי שבחרה היתה הילדה הפנימית. היא מתוקה וחמודה ואהובה ומקסימה ורגישה ומגיע לה רק רק רק אהבה. מתוקה שלי, אני אוהבת אותך, עשית הכי טוב שיכולת באותו זמן, את תמיד בסדר ואני תמיד אוהבת אותך. מותר לי לשנות את דעתי היום, ועדיין אני תמיד אוהבת אותך ואת תמיד בסדר בדיוק כמו שאת".
זה מכוון אלייך אור קטן, ואל כל מי שקוראת. וקורא.
עברה בך מחשבה של ביקורת על עצמך? תחושה של אשמה? זה כמו התראה בשעון המעורר של הנייד "ילד/ה פנימי/ת מתוקה שלי, אני אוהבת אותך". וכן, אלף פעמים ביום לא יהיה מעט מדי.
כשהוא לא לידך, זה רק הוא מול הילד. יש סיכוי, שכל עוד הילד קטן, וכל עוד הוא רואה אותו יחסית מעט, הוא ירצה להיות "האבא הטוב והמפנק" וגם לא יהיה כל כך בעומס יתר אז יהיה לו קל לשחק את התפקיד.
אם אתם ביחד, הילד נחשף להתנהגות פיכסית של אביו כלפייך (עד לחוסר כבוד וחוסר התחשבות), נחשף להתנהגויות הישרדותיות שלך כלפי אביו (רואה אותך נרמסת ואומללה, מצטדקת או מתווכחת) ונחשף להתנהגות מכוערת של אביו כלפיו (כרגע רק מתוך רצון לפגוע בך, אבל כשהילד יתחיל בעצמו להתנהג לא בדיוק לפי האג'נדה של האבא? ויהיה לו רצון משלו? לאבא לא יהיה צורך קריטי לנצח את הילד כדי להוכיח מי שולט פה ומאיפה משתין הדג?).
כתבת: "גם אם אעזוב אותו, הוא הרי אבא של הילד, לנצח הוא ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות".
נכון.
אז מה?
מה המסקנה מזה? הילד כבר קיים בעולם, מתוק קטן ומלאכי.
אם תישארי, הוא לא יהיה אבא של הילד, ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות? וודאי שכן.
אם תעזבי, הוא לא יהיה אבא של הילד? בטח שכן, אבל אולי במשך פחות שעות בשבוע!
אם תעזבי, האבא לא ישאר חלק מחייו? בטח שכן, אבל אולי חלק קצת יותר קטן ואת תשפיעי יותר? ואולי גם תתחזקי כל כך שתמצאי זוגיות בריאה יותר עם גבר שמתאים לך יותר ושכן אפשר לקיים איתו דיאלוג, שותפות, כבוד ואהבה, ואז לילד הזה תהיה דמות-אב נוספת, יותר בריאה, שתדלל את השפעת האבא הביולוגי?
אם תעזבי, האבא בהכרח ישפיע עליו עמוקות? לדעתי, ולדעתן של כמעט כל מי שכתבו לך כאן - לא. ההשפעה שלו תהיה פחות עמוקה והילד ייחשף לפחות רעל.
ולסיום:
"אני מקווה ממש שלא נגיע למקום הזה".
סליחה שאני רואת שחורות, אבל אם תישארי, בוודאי שתגיעו למקום הזה.
זה המקום שאליו כולם מגיעים במערכות היחסים האלה.
ואולי יש לך אבא נהדר, אבל תסלחי לי, ממישהו את למדת לא להעריך את עצמך ולא להרגיש ראויה, וזה היה בגיל שבו עדיין לא היו לך מלים. אחרת, לא היית מוצאת את עצמך בזוגיות כל כך מחלישה ועצובה.
אור קטן, מה שמטריד אותך מטריד מאות אלפי נשים בישראל.
(למעשה, גם גברים).
ואני מסכימה עם הנקודה החשובה שהעלתה אמיגדלה, של "הילדה הפנימית" (או הילד הפנימי, אם אתה איש).
הסיבה שאני משקיעה בלכתוב כאן היא מפני שאני רואה בזה שליחות, לעזור לכל אלה שמגיעות לדפים האלה, כדי שאולי אולי מתישהו, יצילו את עצמן. מתישהו.
אחת האג'נדות שלי בחיים האלה ובאתר הזה, היא שאני רוצה כמה שיותר אושר ואהבה לכולם, ואני חולמת שכל הילדים יגדלו באווירה של אהבה וכבוד.
אז אור קטן, אני רוצה להתייחס רק לכמה דברים, קצת על רגל אחת, ממה שכתבת.
- אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, לשים לב כל פעם שעולים בך רגשות אשמה או מחשבות של ביקורת עצמית - לשים לב אליהם ולהיות טובה ונחמדה לעצמך. כל הביקורת והאשמה האלה מיותרים. זה רעל פנימי.
"אופס, התבלבלתי. אני לא אשמה בכלום. בחרתי גבר מהלב שלי, כי האמנתי שזאת אהבה. האמנתי שזאת אהבה כי מי שבחרה היתה הילדה הפנימית. היא מתוקה וחמודה ואהובה ומקסימה ורגישה ומגיע לה רק רק רק אהבה. מתוקה שלי, אני אוהבת אותך, עשית הכי טוב שיכולת באותו זמן, את תמיד בסדר ואני תמיד אוהבת אותך. מותר לי לשנות את דעתי היום, ועדיין אני תמיד אוהבת אותך ואת תמיד בסדר בדיוק כמו שאת".
זה מכוון אלייך אור קטן, ואל כל מי שקוראת. וקורא.
עברה בך מחשבה של ביקורת על עצמך? תחושה של אשמה? זה כמו התראה בשעון המעורר של הנייד "ילד/ה פנימי/ת מתוקה שלי, אני אוהבת אותך". וכן, אלף פעמים ביום לא יהיה מעט מדי.
- האם הוא יכול להיות אבא טוב? כן.
- האם הוא יכול להיות אבא טוב? לא לידך.
כשהוא לא לידך, זה רק הוא מול הילד. יש סיכוי, שכל עוד הילד קטן, וכל עוד הוא רואה אותו יחסית מעט, הוא ירצה להיות "האבא הטוב והמפנק" וגם לא יהיה כל כך בעומס יתר אז יהיה לו קל לשחק את התפקיד.
אם אתם ביחד, הילד נחשף להתנהגות פיכסית של אביו כלפייך (עד לחוסר כבוד וחוסר התחשבות), נחשף להתנהגויות הישרדותיות שלך כלפי אביו (רואה אותך נרמסת ואומללה, מצטדקת או מתווכחת) ונחשף להתנהגות מכוערת של אביו כלפיו (כרגע רק מתוך רצון לפגוע בך, אבל כשהילד יתחיל בעצמו להתנהג לא בדיוק לפי האג'נדה של האבא? ויהיה לו רצון משלו? לאבא לא יהיה צורך קריטי לנצח את הילד כדי להוכיח מי שולט פה ומאיפה משתין הדג?).
כתבת: "גם אם אעזוב אותו, הוא הרי אבא של הילד, לנצח הוא ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות".
נכון.
אז מה?
מה המסקנה מזה? הילד כבר קיים בעולם, מתוק קטן ומלאכי.
אם תישארי, הוא לא יהיה אבא של הילד, ישאר חלק מחייו וישפיע עליו עמוקות? וודאי שכן.
אם תעזבי, הוא לא יהיה אבא של הילד? בטח שכן, אבל אולי במשך פחות שעות בשבוע!
אם תעזבי, האבא לא ישאר חלק מחייו? בטח שכן, אבל אולי חלק קצת יותר קטן ואת תשפיעי יותר? ואולי גם תתחזקי כל כך שתמצאי זוגיות בריאה יותר עם גבר שמתאים לך יותר ושכן אפשר לקיים איתו דיאלוג, שותפות, כבוד ואהבה, ואז לילד הזה תהיה דמות-אב נוספת, יותר בריאה, שתדלל את השפעת האבא הביולוגי?
אם תעזבי, האבא בהכרח ישפיע עליו עמוקות? לדעתי, ולדעתן של כמעט כל מי שכתבו לך כאן - לא. ההשפעה שלו תהיה פחות עמוקה והילד ייחשף לפחות רעל.
ולסיום:
"אני מקווה ממש שלא נגיע למקום הזה".
סליחה שאני רואת שחורות, אבל אם תישארי, בוודאי שתגיעו למקום הזה.
זה המקום שאליו כולם מגיעים במערכות היחסים האלה.
ואולי יש לך אבא נהדר, אבל תסלחי לי, ממישהו את למדת לא להעריך את עצמך ולא להרגיש ראויה, וזה היה בגיל שבו עדיין לא היו לך מלים. אחרת, לא היית מוצאת את עצמך בזוגיות כל כך מחלישה ועצובה.
-
פלוני_אלמונית_ותיקה*
- הודעות: 140
- הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59
בן זוג מכבה
אין עולם מושלם ואין אדם מושלם ואין בן זוג מושלם.
עם כמה שאני מסכימה לגבי הגברת האהבה וההערכה העצמית, אני מסרבת לקבל את המסר החד משמעי להיפרד.
כולנו צוברים פגיעות ושריטות במהלך חיינו, חלקן מודעות וחלקן נסתרות. אם יש אהבה וחיבה, יש מקום לתקן.
התנהגויות כמו של בעלך, אור קטן, קורות לכולם במינון כזה או אחר והמשימה היא להעלות את זה לשיחה שוב ושוב כדי לחזק את המודעות של כל צד להתנהלויות שלו שפוגעות בזולת. גם אם תיפרדי ותמצאי בן זוג אחר שאין לו את ההתנהגות הספציפית של הנוכחי, תגלי שיש לו התנהגות אחרת שפוגעת.
אני לא יודעת לגבי כל הממליצות להיפרד בקשר למצבן הזוגי, אם הן בעצמן נשואות או גרושות, אבל אני חושבת שיש אפשרות טבעית לחלוטין שהבחירות האישיות שלהן (שנובעות מהרגישויות האישיות שלהן) משפיעות על ההמלצות שלהן ולכן מציעה שתבדקי עם עצמך מה הרגישויות שלך לפני הכל. כשאת אומרת שבן הזוג שלך מכבה אותך, העברת את האחריות אליו אבל יתכן ותהיי מכובה גם בלעדיו או שתתעוררי לחיים גם איתו.
עם כמה שאני מסכימה לגבי הגברת האהבה וההערכה העצמית, אני מסרבת לקבל את המסר החד משמעי להיפרד.
כולנו צוברים פגיעות ושריטות במהלך חיינו, חלקן מודעות וחלקן נסתרות. אם יש אהבה וחיבה, יש מקום לתקן.
התנהגויות כמו של בעלך, אור קטן, קורות לכולם במינון כזה או אחר והמשימה היא להעלות את זה לשיחה שוב ושוב כדי לחזק את המודעות של כל צד להתנהלויות שלו שפוגעות בזולת. גם אם תיפרדי ותמצאי בן זוג אחר שאין לו את ההתנהגות הספציפית של הנוכחי, תגלי שיש לו התנהגות אחרת שפוגעת.
אני לא יודעת לגבי כל הממליצות להיפרד בקשר למצבן הזוגי, אם הן בעצמן נשואות או גרושות, אבל אני חושבת שיש אפשרות טבעית לחלוטין שהבחירות האישיות שלהן (שנובעות מהרגישויות האישיות שלהן) משפיעות על ההמלצות שלהן ולכן מציעה שתבדקי עם עצמך מה הרגישויות שלך לפני הכל. כשאת אומרת שבן הזוג שלך מכבה אותך, העברת את האחריות אליו אבל יתכן ותהיי מכובה גם בלעדיו או שתתעוררי לחיים גם איתו.
-
ענ_בל*
- הודעות: 893
- הצטרפות: 11 ספטמבר 2004, 22:30
- דף אישי: הדף האישי של ענ_בל*
בן זוג מכבה
אני גם מרגישה שהעצות כאן מאוד מכוונות מטרה והיא להפרד. אני קוראת כאן בהתמדה וליבי איתך, אור קטן (שהופכת להיות אור גדול ❤). ועדיין, עם כל הניתוחים הנהדרים, את צריכה להיות זו שתהיה עם ההחלטה. קשה לי עם האופן הפסקני בו מייעצות לך חלק מהכותבות כאן.
בן זוג מכבה
גם אני לא חושבת שהמקרים שמתוארים כאן בהכרח מולידים את המסקנה שמדובר באיש חסר תקנה (אולי כן, אבל זה מעט מדי מידע כדי שיהיה בהכרח).
אבל, אור קטן, כתבת שזאת לא אוהבת אותו ושכנראה מעולם לא אהבת - וזו ממש ממש ממש סיבה טובה להיפרד. לדעתי, גם עם תינוק.
נכון, בכל זוגיות יש עבודה, שגם מולידה צמיחה הדדית והתקרבות. אבל העבודה הזו שווה את זה (ואולי גם אפשרית) רק כשיש אהבה.
אבל, אור קטן, כתבת שזאת לא אוהבת אותו ושכנראה מעולם לא אהבת - וזו ממש ממש ממש סיבה טובה להיפרד. לדעתי, גם עם תינוק.
נכון, בכל זוגיות יש עבודה, שגם מולידה צמיחה הדדית והתקרבות. אבל העבודה הזו שווה את זה (ואולי גם אפשרית) רק כשיש אהבה.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
מצטרפת להטלת ספק בעצה שברור שחייבים להיפרד. אני חושבת בניגוד לבשמת גם, שפרידה יכולה להגביר את הרעל שהילד ייחשף אליו. ולמה? כי במסגרת מאבקי הכוחות הוא בהחלט עלול לגייס את הילד ויסית אותו נגדך, כי את כביכול ניצחת אותו בסיבוב כשנטשת אותו, והוא לא יעבור על זה בשתיקה. מה שחשוב לאנשים כאלו זו לא בהכרח טובת הילד והבטיחות הרגשית שלו, אלא הנקמה ולצאת "מנצחים" ואלו מצבים שמובילים בקלות לניכור הורי.
לכל החלטה שתקבלי יש מחיר, המחיר עלול להיות כבד ככה או ככה.
אם אי פעם דיברתם על פרידה, מעניין מה הוא אמר בהקשר הזה. זה יכול ללמד על מה שצפוי.
ואגב ההסתה הזו לא אופיינית דווקא לגברים.
לכל החלטה שתקבלי יש מחיר, המחיר עלול להיות כבד ככה או ככה.
אם אי פעם דיברתם על פרידה, מעניין מה הוא אמר בהקשר הזה. זה יכול ללמד על מה שצפוי.
ואגב ההסתה הזו לא אופיינית דווקא לגברים.
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
תודה מכל הלב לכל המגיבות.
על פיקחון העיניים, התמיכה והחיזוקים. על השמעת שני הקולות.
בכל עצה שניתנת פה אני לוקחת בחשבון שהמייעצות לא מכירות את הנפשות הפועלות והן מתבססות רק על מה שאני כותבת, בלי לשמוע את הצד שלו או את הדברים הלא כתובים (שלא נכתבו במודע, ובעיקר שלא במודע)
כרגע אני במצב של הקשבה, הפנמה והתבוננות פנימה. נותנת לדברים להבשיל בתוכי, עוד לא יודעת מה יוליד יום ואיזה תהליך מתחיל פה
__אם אי פעם דיברתם על פרידה, מעניין מה הוא אמר בהקשר הזה. זה יכול ללמד על מה שצפוי
בעבר, לפני הילד, עלתה האופציה של פרידה כמה פעמים מהכיוון שלי, לעולם לא משלו. זה קרה בעיקר בריבים מכוערים ואז הוא תמיד ניסה לפייס ולגרום לי להישאר, וביקש לדבר על הדברים. אבל גם ציין שבסוף הבחירה שלי ושהוא לא צריך לשכנע אותי להישאר איתו אם אני לא רוצה (למרות שבפועל כן ניסה לשכנע. מממ מבלבל)
אני זוכרת שפעם אחת אמר מיוזמתו שאם כל כך לא טוב לי איתו אז אני צריכה למצוא מישהו אחר, אמרתי לו שהוא צודק ובאתי ללכת, אבל הוא שכנע אותי להישאר
בשמת צדקה בזה שהוא מפחד שאעזוב אותו. אני מרגישה את זה. פעם אפילו הוחמאתי מזה, כי היי הבחור נלחם עלי! וזו היתה אחת הסיבות שנשארתי. היום אני כבר רואה דברים אחרת
תודה מכל הלב לכל המגיבות.
על פיקחון העיניים, התמיכה והחיזוקים. על השמעת שני הקולות.
בכל עצה שניתנת פה אני לוקחת בחשבון שהמייעצות לא מכירות את הנפשות הפועלות והן מתבססות רק על מה שאני כותבת, בלי לשמוע את הצד שלו או את הדברים הלא כתובים (שלא נכתבו במודע, ובעיקר שלא במודע)
כרגע אני במצב של הקשבה, הפנמה והתבוננות פנימה. נותנת לדברים להבשיל בתוכי, עוד לא יודעת מה יוליד יום ואיזה תהליך מתחיל פה
__אם אי פעם דיברתם על פרידה, מעניין מה הוא אמר בהקשר הזה. זה יכול ללמד על מה שצפוי
בעבר, לפני הילד, עלתה האופציה של פרידה כמה פעמים מהכיוון שלי, לעולם לא משלו. זה קרה בעיקר בריבים מכוערים ואז הוא תמיד ניסה לפייס ולגרום לי להישאר, וביקש לדבר על הדברים. אבל גם ציין שבסוף הבחירה שלי ושהוא לא צריך לשכנע אותי להישאר איתו אם אני לא רוצה (למרות שבפועל כן ניסה לשכנע. מממ מבלבל)
אני זוכרת שפעם אחת אמר מיוזמתו שאם כל כך לא טוב לי איתו אז אני צריכה למצוא מישהו אחר, אמרתי לו שהוא צודק ובאתי ללכת, אבל הוא שכנע אותי להישאר
בשמת צדקה בזה שהוא מפחד שאעזוב אותו. אני מרגישה את זה. פעם אפילו הוחמאתי מזה, כי היי הבחור נלחם עלי! וזו היתה אחת הסיבות שנשארתי. היום אני כבר רואה דברים אחרת
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
הוא מפחד שתעזבי, אבל הוא לא "נלחם עלייך".
הוא ממש טוב במניפולציות מילוליות ואחרות שמשכנעות אותך.
והוא בכלל לא רע בזיהוי של הגבולות שלך ובהתאמה של התנהגותו לרף (כל פעם שאת מעלה את הרף, הוא משפר עמדות באופן טקטי, כדי להגיע בדיוק עד הגבול שלך ולא לעבור אותו).
זו התנהגות הישרדותית שנובעת מפחד הנטישה שלו ומיועדת להגן עליו מהסכנה שתעזבי, לא מאמץ מושכל ומכוון לשנות התנהגויות שפוגעות בך, מפני שהוא אוהב אותך, ורוצה שתהיי מאושרת ומבין שיש התנהגויות פוגעניות שראוי להפסיק (כמו להגיד שאת אמא רעה! תחזרי לקרוא את אמא נמרה שהיא דוגמא לאשה בריאה לחלוטין בנפשה).
"נלחם עלייך" במילון שלי? עושה מאמץ למענך.
מה שהוא עושה, זה מאמץ למענו.
זה כאילו את חיה עם אלכוהוליסט. בהתחלה היה משתכר נגיד כל יום עד שהיה מחוק לגמרי. החלטת לעזוב. הופ התאפס, הפסיק. נשארת. עבר להשתכר פעם בשלושה ימים. אחרי זמן מה החלטת לעזוב. הופ התאפס, עבר להשתכר פעם בשבועיים, לא עד שמחוק לגמרי, ובשאר הימים שותה כמויות משתנות תוך כדי "אני לא מכור", "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה" ועוד כל מיני. אחרי כמה זמן לא קנית את זה יותר והחלטת לעזוב. הופ התאפס, לא מגיע אף פעם לשכרות ממש, ורוב הזמן מנטר את כמויות השתייה ככה שיהיו מתחת לסף ה"זה לא מקובל עלי ואני עוזבת". מדי פעם חורג, את מתחילה לעשות קולות של "עוזבת ברצינות", הוא מתנצל ומפחית, והרושם שלך הוא שהמצב כל הזמן משתפר, הנה עובדה, ויש סיכוי.
האם האלכוהוליסט הדימיוני שתיארתי מבין שהוא אלכוהוליסט, שזה לא טוב לא לו ולא לך (ובטח לא לילד שלכם), שיש לו איזו בעיה פנימית שגורמת לו לאלכוהוליזם, ושכדאי שהוא ינסה לטפל בעצמו כדי להבריא?
לא. הוא מאמין שהוא לגמרי בסדר, שאת קוץ בתחת, ורק תראו כמה הוא מוכן לסבול בשביל להיות טוב אלייך ולשטויות שלך. איזה בן אדם טוב הוא.
אני מסכימה לגמרי עם כל מי שכתבה מעלי שיש הרבה מאוד נשים שנשארות נשואות לאחד כזה, וסך הכל מסתדרות (אז פה ושם הוא מגזים קצת, לא צריך לעשות עניין, לכל אחד יש חסרונות, אף אחד לא מושלם, אבל יש לי גבר במיטה, הוא מפרנס, לא מחכה לי מישהו טוב יותר על העץ, ממילא מי ירצה אותי בכלל ועוד עם ילד).
אני גם מסכימה עם מי שכתבה לך שאת זאת שמכבה את עצמך. טוב, לא חוכמה, כתבתי לך את זה בעצמי. P-:
לכן המסר העיקרי שלי הוא, תרפאי את עצמך. אבל לא קל להפסיק להרגיש נחותה ולהתחיל להרגיש מלכה חיה, חיונית, שווה ושמחה, כשמישהו כל הזמן מרגיש מאויים מזה ועושה כל מה שביכולתו באופן מתמיד כדי שתישארי בתחושה נחותה.
הוא ממש טוב במניפולציות מילוליות ואחרות שמשכנעות אותך.
והוא בכלל לא רע בזיהוי של הגבולות שלך ובהתאמה של התנהגותו לרף (כל פעם שאת מעלה את הרף, הוא משפר עמדות באופן טקטי, כדי להגיע בדיוק עד הגבול שלך ולא לעבור אותו).
זו התנהגות הישרדותית שנובעת מפחד הנטישה שלו ומיועדת להגן עליו מהסכנה שתעזבי, לא מאמץ מושכל ומכוון לשנות התנהגויות שפוגעות בך, מפני שהוא אוהב אותך, ורוצה שתהיי מאושרת ומבין שיש התנהגויות פוגעניות שראוי להפסיק (כמו להגיד שאת אמא רעה! תחזרי לקרוא את אמא נמרה שהיא דוגמא לאשה בריאה לחלוטין בנפשה).
"נלחם עלייך" במילון שלי? עושה מאמץ למענך.
מה שהוא עושה, זה מאמץ למענו.
זה כאילו את חיה עם אלכוהוליסט. בהתחלה היה משתכר נגיד כל יום עד שהיה מחוק לגמרי. החלטת לעזוב. הופ התאפס, הפסיק. נשארת. עבר להשתכר פעם בשלושה ימים. אחרי זמן מה החלטת לעזוב. הופ התאפס, עבר להשתכר פעם בשבועיים, לא עד שמחוק לגמרי, ובשאר הימים שותה כמויות משתנות תוך כדי "אני לא מכור", "אני יכול להפסיק מתי שאני רוצה" ועוד כל מיני. אחרי כמה זמן לא קנית את זה יותר והחלטת לעזוב. הופ התאפס, לא מגיע אף פעם לשכרות ממש, ורוב הזמן מנטר את כמויות השתייה ככה שיהיו מתחת לסף ה"זה לא מקובל עלי ואני עוזבת". מדי פעם חורג, את מתחילה לעשות קולות של "עוזבת ברצינות", הוא מתנצל ומפחית, והרושם שלך הוא שהמצב כל הזמן משתפר, הנה עובדה, ויש סיכוי.
האם האלכוהוליסט הדימיוני שתיארתי מבין שהוא אלכוהוליסט, שזה לא טוב לא לו ולא לך (ובטח לא לילד שלכם), שיש לו איזו בעיה פנימית שגורמת לו לאלכוהוליזם, ושכדאי שהוא ינסה לטפל בעצמו כדי להבריא?
לא. הוא מאמין שהוא לגמרי בסדר, שאת קוץ בתחת, ורק תראו כמה הוא מוכן לסבול בשביל להיות טוב אלייך ולשטויות שלך. איזה בן אדם טוב הוא.
אני מסכימה לגמרי עם כל מי שכתבה מעלי שיש הרבה מאוד נשים שנשארות נשואות לאחד כזה, וסך הכל מסתדרות (אז פה ושם הוא מגזים קצת, לא צריך לעשות עניין, לכל אחד יש חסרונות, אף אחד לא מושלם, אבל יש לי גבר במיטה, הוא מפרנס, לא מחכה לי מישהו טוב יותר על העץ, ממילא מי ירצה אותי בכלל ועוד עם ילד).
אני גם מסכימה עם מי שכתבה לך שאת זאת שמכבה את עצמך. טוב, לא חוכמה, כתבתי לך את זה בעצמי. P-:
לכן המסר העיקרי שלי הוא, תרפאי את עצמך. אבל לא קל להפסיק להרגיש נחותה ולהתחיל להרגיש מלכה חיה, חיונית, שווה ושמחה, כשמישהו כל הזמן מרגיש מאויים מזה ועושה כל מה שביכולתו באופן מתמיד כדי שתישארי בתחושה נחותה.
-
בשמת_א*
- הודעות: 21563
- הצטרפות: 28 יולי 2001, 13:37
- דף אישי: הדף האישי של בשמת_א*
בן זוג מכבה
אה. אף אחד לא מושלם. אחת האמירות המסוכנות ביותר לנשים שחסרות ערך עצמי, כבוד עצמי ואהבה עצמית.
מי מחפש בכלל "מושלם". זה רק דחליל שאנשים ממציאים כדי לשכנע מישהו אומלל להישאר תקוע איפה שהוא כי כביכול יש רק שתי אפשרויות: לאכול חרא, או למצוא "מישהו מושלם". כי כמובן אין חיים בלי זוגיות כלשהי. מישהו מושלם זו פיקציה. ולכן כדאי להישאר ולאכול חרא, זה נורמלי, זה מה שכולם עושים.
זו אמירה שמבטלת את מה שאת חווה, מרגישה ויודעת. את יודעת שחרא, ומישהו מנסה לשכנע אותך שאת מגזימה וחוץ מזה כולם אוכלים חרא במידה זו או אחרת וכל המידות שווה זו לזו.
זה ההיפך מ"עד מואר" במקרי התעללות.
חלק מאלה שהמליצו חד משמעית לעזוב, הן נשים שחוו מערכות יחסים כאלה והצילו את עצמן. לדעתי זה נותן יותר תוקף לדבריהן ולא פחות.
את ראויה ליחס טוב ואוהב תמיד ובכל מצב מכל אחד.
ואף אחת לא צריכה להישאר במצב שבו דורכים עליה, אפילו אם היא בבלבול ובתעתוע אם דרכו עליה או שבטעות הנעל שלו כל פעם איכשהו מוצאת את עצמה על הרגל שלה.
זה לא נקרא "לא מושלם". לא מושלם זה אחד שבאופן קבוע מפזר את הבגדים המלוכלכים שלו ברחבי הבית במקום לשים בכביסה, או תוקע גרעפצים בפומבי או שיש לו בדיחות קרש דביליות.
הבסיס למערכת יחסים זוגית נורמלית היא יחס טוב וחברי.
מי מחפש בכלל "מושלם". זה רק דחליל שאנשים ממציאים כדי לשכנע מישהו אומלל להישאר תקוע איפה שהוא כי כביכול יש רק שתי אפשרויות: לאכול חרא, או למצוא "מישהו מושלם". כי כמובן אין חיים בלי זוגיות כלשהי. מישהו מושלם זו פיקציה. ולכן כדאי להישאר ולאכול חרא, זה נורמלי, זה מה שכולם עושים.
זו אמירה שמבטלת את מה שאת חווה, מרגישה ויודעת. את יודעת שחרא, ומישהו מנסה לשכנע אותך שאת מגזימה וחוץ מזה כולם אוכלים חרא במידה זו או אחרת וכל המידות שווה זו לזו.
זה ההיפך מ"עד מואר" במקרי התעללות.
חלק מאלה שהמליצו חד משמעית לעזוב, הן נשים שחוו מערכות יחסים כאלה והצילו את עצמן. לדעתי זה נותן יותר תוקף לדבריהן ולא פחות.
את ראויה ליחס טוב ואוהב תמיד ובכל מצב מכל אחד.
ואף אחת לא צריכה להישאר במצב שבו דורכים עליה, אפילו אם היא בבלבול ובתעתוע אם דרכו עליה או שבטעות הנעל שלו כל פעם איכשהו מוצאת את עצמה על הרגל שלה.
זה לא נקרא "לא מושלם". לא מושלם זה אחד שבאופן קבוע מפזר את הבגדים המלוכלכים שלו ברחבי הבית במקום לשים בכביסה, או תוקע גרעפצים בפומבי או שיש לו בדיחות קרש דביליות.
הבסיס למערכת יחסים זוגית נורמלית היא יחס טוב וחברי.
-
פלוני_אלמונית_ותיקה*
- הודעות: 140
- הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59
בן זוג מכבה
__לא מושלם זה אחד שבאופן קבוע מפזר את הבגדים המלוכלכים שלו ברחבי הבית במקום לשים בכביסה, או תוקע גרעפצים בפומבי או שיש לו בדיחות קרש דביליות.
הבסיס למערכת יחסים זוגית נורמלית היא יחס טוב וחברי.__
בעקרון אני מסכימה עם זה. בפועל, עם מעל 30 שנות זוגיות, לא תמיד נתנו אחד לשני יחס טוב וחברי. לפעמים היינו רעים אחד לשני. זה קרה בדרך כלל במצבי לחץ ותשישות או משבר אישי של אחד מאיתנו שהוביל להתנהגות ניבזית כלפי השני. לזה התכוונתי שאף אחד לא מושלם. לכל אחד מאיתנו יכולים לצאת התנהגויות לא אוהבות ולא חבריות מדי פעם. השאלה היא מה המצב בדרך כלל, אור קטן , האם הוא פועל כדי להקל עלייך ביומיום? האם אכפת לו כאשר את מצוברחת? האם הוא בכלל שם לב מה קורה איתך או שהוא מרוכז רק בעצמו? האם ההתנהלות הלא מכבדת שאת מתארת כאן זו הנורמה אצלו?
הבסיס למערכת יחסים זוגית נורמלית היא יחס טוב וחברי.__
בעקרון אני מסכימה עם זה. בפועל, עם מעל 30 שנות זוגיות, לא תמיד נתנו אחד לשני יחס טוב וחברי. לפעמים היינו רעים אחד לשני. זה קרה בדרך כלל במצבי לחץ ותשישות או משבר אישי של אחד מאיתנו שהוביל להתנהגות ניבזית כלפי השני. לזה התכוונתי שאף אחד לא מושלם. לכל אחד מאיתנו יכולים לצאת התנהגויות לא אוהבות ולא חבריות מדי פעם. השאלה היא מה המצב בדרך כלל, אור קטן , האם הוא פועל כדי להקל עלייך ביומיום? האם אכפת לו כאשר את מצוברחת? האם הוא בכלל שם לב מה קורה איתך או שהוא מרוכז רק בעצמו? האם ההתנהלות הלא מכבדת שאת מתארת כאן זו הנורמה אצלו?
בן זוג מכבה
__בפועל, עם מעל 30 שנות זוגיות, לא תמיד נתנו אחד לשני יחס טוב וחברי. לפעמים היינו רעים אחד לשני. זה קרה בדרך כלל במצבי לחץ ותשישות או משבר אישי של אחד מאיתנו שהוביל להתנהגות ניבזית כלפי השני. לזה התכוונתי שאף אחד לא מושלם. לכל אחד מאיתנו יכולים לצאת התנהגויות לא אוהבות ולא חבריות מדי פעם
בן זוג מכבה
השאלה היא מה המצב בדרך כלל, אור קטן? , האם הוא פועל כדי להקל עלייך ביומיום? האם אכפת לו כאשר את מצוברחת? האם הוא בכלל שם לב מה קורה איתך או שהוא מרוכז רק בעצמו? האם ההתנהלות הלא מכבדת שאת מתארת כאן זו הנורמה אצלו?_
שאלה נהדרת שקשה לי לענות עליה... אנסה להסביר
הוא אכן פועל על מנת להקל עלי ביומיום, שותף לתפעול של הבית (במידה כזאת או אחרת), שותף לגידול הילד
הוא לא אדם מאוד רגיש, אבל הוא מנסה להיות. כשאני מצוברחת הוא שם לב ושואל אם הכל בסדר. גם כשאני לא מצוברחת, ואולי רק נדמה לו, הוא שואל אם הכל בסדר.
הוא במהות שלו אדם שמרוכז בעצמו, אבל הוא עכשיו מנסה לא להיות כזה
אז מה הבעיה? קצת קשה להסביר.. אבל ההתנהגות הזאת מרגישה לי לא מאוד אותנטית
הרבה פעמים המעשים נכונים אבל משהו במילים שמתלוות לזה מרגיש לי לא טוב - הנה שמרתי על הילד בבוקר בזמן שאת ישנת עוד שעתיים, ויצאתי איתו לטיול והחלפתי לו חיתול ושעשעתי אותו, ואת ישנת. עכשיו אני צריך ללכת לעבוד אז יאללה קומי תורך.
ומשהו בזה צורם לי
מרגיש לי שאין פה התחשבות כנה ודאגה לשלומי - בוקר טוב איך ישנת? ראיתי שאת עייפה וזקוקה לעוד מנוחה, מקווה שהתאוששת
או משהו בסגנון..
מרגיש לי שיש פה התחשבנות מסויימת, אולי קצת כעס על זה שהיה צריך לעשות משהו למעני שלא ממש בא לו כנראה
אולי זה כמו שבשמת כתבה - הוא רק מתאים את ההתנהגות שלו למה שאני רוצה על מנת שלא אעזוב אותו אבל זה לא באמת בא ממנו, זה לא באמת מגיע מההבנה שלו שאני עייפה וגם לי מגיע לישון ושהוא יטפל קצת בילד
ואולי אולי אולי אני שופטת אותו לחומרה? מחפשת אותו בקטנות?
הוא אדם אגואיסט במהותו, אבל הוא מנסה לעשות את מה שנכון למרות שקשה לו, ואולי לכן הוא מחפש את הפרגון על מעשיו?
אולי במקרה הזה צריך לראות את המעשים ולא את המילים? את ההשתדלות?
האם ההתנהלות הלא מכבדת שאת מתארת כאן זו הנורמה אצלו?_
שוב, קשה לי לענות על זה. בתחושה שלי התנהגות כמו שתיארתי לעיל אינה מכבדת. לפרגן במעשים ולעקוץ קצת במילים זה לא מכבד.
התנהגות לא מכבדת קיצונית, כמו להגיד "אמא רעה" זה לא משהו שקורה הרבה, לפחות לא כיום
הוא כן יכול לדבר בצורה שבעיני לא מכבדת, אבל חלק מזה קשור להתנגשות באיך שחונכנו וגדלנו וצורת הדיבור המקובלת בבית ועם החברים (הוא יכול למשל להעיר לאמא שלו על דברים שבחיים לא הייתי מעזה להעיר לאמא שלי, ולאמא שלו זה ממש לא מזיז. עם החברים שלו יש דיבור שבעיני הזוי אבל אצלם זו נורמה וזה מצחיק).
אני חושבת שבסיטואציה שלנו יש הרבה ניואנסים שקשה לי להפריד ביניהם ולהגיד מה מהם נובע מהשוני בינינו - ואפשר לגשר עליו, מה נובע משוני שאי אפשר לגשר עליו
ומה נובע מליקוי באופי שלו שאולי לעולם לא ישתנה ואין טעם לנסות
שאלה נהדרת שקשה לי לענות עליה... אנסה להסביר
הוא אכן פועל על מנת להקל עלי ביומיום, שותף לתפעול של הבית (במידה כזאת או אחרת), שותף לגידול הילד
הוא לא אדם מאוד רגיש, אבל הוא מנסה להיות. כשאני מצוברחת הוא שם לב ושואל אם הכל בסדר. גם כשאני לא מצוברחת, ואולי רק נדמה לו, הוא שואל אם הכל בסדר.
הוא במהות שלו אדם שמרוכז בעצמו, אבל הוא עכשיו מנסה לא להיות כזה
אז מה הבעיה? קצת קשה להסביר.. אבל ההתנהגות הזאת מרגישה לי לא מאוד אותנטית
הרבה פעמים המעשים נכונים אבל משהו במילים שמתלוות לזה מרגיש לי לא טוב - הנה שמרתי על הילד בבוקר בזמן שאת ישנת עוד שעתיים, ויצאתי איתו לטיול והחלפתי לו חיתול ושעשעתי אותו, ואת ישנת. עכשיו אני צריך ללכת לעבוד אז יאללה קומי תורך.
ומשהו בזה צורם לי
מרגיש לי שאין פה התחשבות כנה ודאגה לשלומי - בוקר טוב איך ישנת? ראיתי שאת עייפה וזקוקה לעוד מנוחה, מקווה שהתאוששת
או משהו בסגנון..
מרגיש לי שיש פה התחשבנות מסויימת, אולי קצת כעס על זה שהיה צריך לעשות משהו למעני שלא ממש בא לו כנראה
אולי זה כמו שבשמת כתבה - הוא רק מתאים את ההתנהגות שלו למה שאני רוצה על מנת שלא אעזוב אותו אבל זה לא באמת בא ממנו, זה לא באמת מגיע מההבנה שלו שאני עייפה וגם לי מגיע לישון ושהוא יטפל קצת בילד
ואולי אולי אולי אני שופטת אותו לחומרה? מחפשת אותו בקטנות?
הוא אדם אגואיסט במהותו, אבל הוא מנסה לעשות את מה שנכון למרות שקשה לו, ואולי לכן הוא מחפש את הפרגון על מעשיו?
אולי במקרה הזה צריך לראות את המעשים ולא את המילים? את ההשתדלות?
האם ההתנהלות הלא מכבדת שאת מתארת כאן זו הנורמה אצלו?_
שוב, קשה לי לענות על זה. בתחושה שלי התנהגות כמו שתיארתי לעיל אינה מכבדת. לפרגן במעשים ולעקוץ קצת במילים זה לא מכבד.
התנהגות לא מכבדת קיצונית, כמו להגיד "אמא רעה" זה לא משהו שקורה הרבה, לפחות לא כיום
הוא כן יכול לדבר בצורה שבעיני לא מכבדת, אבל חלק מזה קשור להתנגשות באיך שחונכנו וגדלנו וצורת הדיבור המקובלת בבית ועם החברים (הוא יכול למשל להעיר לאמא שלו על דברים שבחיים לא הייתי מעזה להעיר לאמא שלי, ולאמא שלו זה ממש לא מזיז. עם החברים שלו יש דיבור שבעיני הזוי אבל אצלם זו נורמה וזה מצחיק).
אני חושבת שבסיטואציה שלנו יש הרבה ניואנסים שקשה לי להפריד ביניהם ולהגיד מה מהם נובע מהשוני בינינו - ואפשר לגשר עליו, מה נובע משוני שאי אפשר לגשר עליו
ומה נובע מליקוי באופי שלו שאולי לעולם לא ישתנה ואין טעם לנסות
בן זוג מכבה
__הרבה פעמים המעשים נכונים אבל משהו במילים שמתלוות לזה מרגיש לי לא טוב - הנה שמרתי על הילד בבוקר בזמן שאת ישנת עוד שעתיים, ויצאתי איתו לטיול והחלפתי לו חיתול ושעשעתי אותו, ואת ישנת. עכשיו אני צריך ללכת לעבוד אז יאללה קומי תורך.
ומשהו בזה צורם לי
אולי זו התשובה:
__הוא מאמין שהוא לגמרי בסדר, שאת קוץ בתחת, ורק תראו כמה הוא מוכן לסבול בשביל להיות טוב אלייך ולשטויות שלך. איזה בן אדם טוב הוא
ומשהו בזה צורם לי
אולי זו התשובה:
__הוא מאמין שהוא לגמרי בסדר, שאת קוץ בתחת, ורק תראו כמה הוא מוכן לסבול בשביל להיות טוב אלייך ולשטויות שלך. איזה בן אדם טוב הוא
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
זה כמעט מצחיק אותי שכותבים שיש נטייה להגיד כך או אחרת.
הדברים של בשמת כל כך מפורטים ומנומקים עד לפרט הכי קטן. כך שאין פה נטייה--יש פה אך ורק ניתוח מאוד מעמיק ומאוד מאוד רציני של הסיטואציה על כל חלקיה.
הדברים של בשמת כל כך מפורטים ומנומקים עד לפרט הכי קטן. כך שאין פה נטייה--יש פה אך ורק ניתוח מאוד מעמיק ומאוד מאוד רציני של הסיטואציה על כל חלקיה.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
אני גם מסכימה עם מי שכתבה לך שאת זאת שמכבה את עצמך._
אני חושבת שבן הזוג כן מכבה פה. יש סביבות ויחסים שיש להם השפעה שאי אפשר לעמוד נגדה ממש. אני בטוחה שאור קטן היתה במצב אחר באופן מהותי עם בן זוג חם ואוהב באמת מכל הלב.
אתמול נפגשתי עם בוסית רעה וחולת שליטה והיא כיבתה לי את הנפש. אני עדיין במצב ירוד. אז אמרתי לבן הזוג שלי שאני רוצה לבוא לקבל חיבוק. באתי. קיבלתי חיבוקים וחיזוקים, מילים טובות, ארוחת ערב, הבנה והזדהות. חזר האור. לא כל בני הזוג היו כאלה. ולא כל הבוסים היו כאלה.
אני חושבת שבן הזוג כן מכבה פה. יש סביבות ויחסים שיש להם השפעה שאי אפשר לעמוד נגדה ממש. אני בטוחה שאור קטן היתה במצב אחר באופן מהותי עם בן זוג חם ואוהב באמת מכל הלב.
אתמול נפגשתי עם בוסית רעה וחולת שליטה והיא כיבתה לי את הנפש. אני עדיין במצב ירוד. אז אמרתי לבן הזוג שלי שאני רוצה לבוא לקבל חיבוק. באתי. קיבלתי חיבוקים וחיזוקים, מילים טובות, ארוחת ערב, הבנה והזדהות. חזר האור. לא כל בני הזוג היו כאלה. ולא כל הבוסים היו כאלה.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
אור קטן, מעבר להכול, או בבסיס של הכול, אתם פשוט לא מתאימים!
את חמה, רגישה, תקשורתית, אוהבת אדם, נהנית מנתינה הדדית ומאכפתיות הדדית ומתענגת עליה. את אוהבת לעבוד בצוות אמיתי בתחושת גורל משותף.
הוא אגואיסט, מופנם, לא חם, שהדדיות היא לא בטבעו. הוא רואה את העולם כשולטים ונשלטים. נתינה בשבילו היא לא טבעית.
אתם ממש ממש ממש לא מתאימים.
את חמה, רגישה, תקשורתית, אוהבת אדם, נהנית מנתינה הדדית ומאכפתיות הדדית ומתענגת עליה. את אוהבת לעבוד בצוות אמיתי בתחושת גורל משותף.
הוא אגואיסט, מופנם, לא חם, שהדדיות היא לא בטבעו. הוא רואה את העולם כשולטים ונשלטים. נתינה בשבילו היא לא טבעית.
אתם ממש ממש ממש לא מתאימים.
-
פלוני_אלמונית_ותיקה*
- הודעות: 140
- הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
טוב, ההגזמות כאן גולשות לכיוון הזוי._
יש לנו תפיסת עולם שונה, השקפות שונות
אני רגישה, אופטימית, מחפשת את הטוב באנשים
הוא ציני, אוהב לצחוק על אנשים, יש בו אפילו רוע מסויים כלפי אנשים לפעמים כשדברים לא נראים לו או כשמרגיש שפגעו בו. הוא מאוד שיפוטי וביקורתי והרבה פעמים מתבטא בצורה מאוד מכוערת ובוטה, גם כלפי
אני מרגישה שמערכת היחסים בינינו מכבה אותי במקום לעזור לי לזרוח
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב
- איזו צורת ביטוי לא יפה וחסרת כבוד!
- קראי שוב את הפוסט הראשון של אור קטן, וראי כמה ההערה שלך לא לעניין ופוגעת.
יש לנו תפיסת עולם שונה, השקפות שונות
אני רגישה, אופטימית, מחפשת את הטוב באנשים
הוא ציני, אוהב לצחוק על אנשים, יש בו אפילו רוע מסויים כלפי אנשים לפעמים כשדברים לא נראים לו או כשמרגיש שפגעו בו. הוא מאוד שיפוטי וביקורתי והרבה פעמים מתבטא בצורה מאוד מכוערת ובוטה, גם כלפי
אני מרגישה שמערכת היחסים בינינו מכבה אותי במקום לעזור לי לזרוח
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
ואני רוצה להגיד משהו לעניין מה ״נורמלי״ בזוגיות. כי תמיד באה מישהי ואומרת: כל זוג רב. כולם פוגעים זה בזה לפעמים. זה לא נורא.
ואני אומרת: לא. זה לא נכון.
גם אנחנו זוג של שנים ארוכות, עם ילדים, והחיים מביאים התמודדויות. אבל - מעולם לא היו התנהגויות נבזיות. מעולם לא העלבות, מילים מקטינות, משפילות, מבזות.
לא.
אי- הסכמות - בוודאי. חילוקי דעות - ברור.
יש צרכים שונים ורצונות שונים, ויש גם מצבי רוח והורמונים, ותקופות של לחץ מכל מיני סיבות.
ועדיין - גם ברגעי מחלוקת, זוכרים שאוהבים, שאנחנו צוות שפועל ביחד למטרות משותפות.
אז לא, לא חייבים לקבל התנהגויות גועליות כחלק מהדיל הזוגי. ממש לא!
ואני רוצה להגיד משהו לעניין מה ״נורמלי״ בזוגיות. כי תמיד באה מישהי ואומרת: כל זוג רב. כולם פוגעים זה בזה לפעמים. זה לא נורא.
ואני אומרת: לא. זה לא נכון.
גם אנחנו זוג של שנים ארוכות, עם ילדים, והחיים מביאים התמודדויות. אבל - מעולם לא היו התנהגויות נבזיות. מעולם לא העלבות, מילים מקטינות, משפילות, מבזות.
לא.
אי- הסכמות - בוודאי. חילוקי דעות - ברור.
יש צרכים שונים ורצונות שונים, ויש גם מצבי רוח והורמונים, ותקופות של לחץ מכל מיני סיבות.
ועדיין - גם ברגעי מחלוקת, זוכרים שאוהבים, שאנחנו צוות שפועל ביחד למטרות משותפות.
אז לא, לא חייבים לקבל התנהגויות גועליות כחלק מהדיל הזוגי. ממש לא!
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
__ואני רוצה להגיד משהו לעניין מה ״נורמלי״ בזוגיות. כי תמיד באה מישהי ואומרת: כל זוג רב. כולם פוגעים זה בזה לפעמים. זה לא נורא.
ואני אומרת: לא. זה לא נכון.
גם אנחנו זוג של שנים ארוכות, עם ילדים, והחיים מביאים התמודדויות. אבל - מעולם לא היו התנהגויות נבזיות. מעולם לא העלבות, מילים מקטינות, משפילות, מבזות.
לא.__
תודה על הדברים האלה, ותיקה יקרה!!
ואני אומרת: לא. זה לא נכון.
גם אנחנו זוג של שנים ארוכות, עם ילדים, והחיים מביאים התמודדויות. אבל - מעולם לא היו התנהגויות נבזיות. מעולם לא העלבות, מילים מקטינות, משפילות, מבזות.
לא.__
תודה על הדברים האלה, ותיקה יקרה!!
-
מיכל_בז*
- הודעות: 2179
- הצטרפות: 14 יוני 2010, 16:49
- דף אישי: הדף האישי של מיכל_בז*
בן זוג מכבה
התחשבנויות כשיש תינוק זה די חלק מהנורמה. החכמה היא לעצור את זה ביחד והשאלה היא האם יש לך פרטנר לזה?
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
התחשבנויות כשיש תינוק זה די חלק מהנורמה. החכמה היא לעצור את זה ביחד והשאלה היא האם יש לך פרטנר לזה?_
נכון מאוד.
יש פה גם עניין יותר עמוק: של התאמה או אי התאמה שהיא בעומק הדברים.
נכון מאוד.
יש פה גם עניין יותר עמוק: של התאמה או אי התאמה שהיא בעומק הדברים.
-
פלונית_שהייתה_שם*
- הודעות: 1
- הצטרפות: 23 אוגוסט 2019, 16:24
בן זוג מכבה
היי אור קטן (שנשמעת דוווקא כמו אור מאוד גדול ועמוק ומרחיב!),
קראתי את מה כל השרשור, ואני חייבת לומר שממש נגעת בי ולכן אני בוחרת להגיב ולא להישאר ברקע.
אני פה בשביל לומר לך שאת חזקה ונפלאה ונהדרת, ושאני חושבת שאת צריכה לעזוב את הבחור.
הוא לא לטובתך, הבן זוג שלך חייב, צריך להיות לטובתך, לא לרמוס אותך, להקטין אותך או להילחם בך (במילים, בהתנהגיות, יש כל כך הרבה מזה בתיאורים שלך עליו) עד שאת מגעיה למצב של ריקון כוחות.
תאהבי את עצמך, תטפחי את עצמך, תחזקי את עצמך עד שתתמלאי בכל כך הרבה אהבה עצמית, עמוקה, בשביל להגיד "די! הגיע הזמן להשאיר את זה מאחורי וללכת", וזה לוקח זמן וזה בסדר.
הייתי איפה שהיית, אומנם קצת אחרת, אבל אני כל כך מבינה.. ההתנהגות מתעתעת ומרעילה והיא שם, ותישאר כך כנראה.
זה צריך לבוא ממך, הכוחות, ואנחנו כאן בשביל לחזק אותך.
זה יכול להיות אחרת. זוגיות יכולה להיות מכילה, אוהבת, חמה, מלטפת, עם יחס חברי, הוגן ומכבד. זה קיים! וזה קיים גם בשביל האוצר הקטן והמתוק שלך, שמגיע לו לגדול בסביבה שתעטוף אותו באהבה, שתלמד אותו מהו יחס מכבד, מה זאת זוגיות טובה.
שולחת חיבוק חם.
קראתי את מה כל השרשור, ואני חייבת לומר שממש נגעת בי ולכן אני בוחרת להגיב ולא להישאר ברקע.
אני פה בשביל לומר לך שאת חזקה ונפלאה ונהדרת, ושאני חושבת שאת צריכה לעזוב את הבחור.
הוא לא לטובתך, הבן זוג שלך חייב, צריך להיות לטובתך, לא לרמוס אותך, להקטין אותך או להילחם בך (במילים, בהתנהגיות, יש כל כך הרבה מזה בתיאורים שלך עליו) עד שאת מגעיה למצב של ריקון כוחות.
תאהבי את עצמך, תטפחי את עצמך, תחזקי את עצמך עד שתתמלאי בכל כך הרבה אהבה עצמית, עמוקה, בשביל להגיד "די! הגיע הזמן להשאיר את זה מאחורי וללכת", וזה לוקח זמן וזה בסדר.
הייתי איפה שהיית, אומנם קצת אחרת, אבל אני כל כך מבינה.. ההתנהגות מתעתעת ומרעילה והיא שם, ותישאר כך כנראה.
זה צריך לבוא ממך, הכוחות, ואנחנו כאן בשביל לחזק אותך.
זה יכול להיות אחרת. זוגיות יכולה להיות מכילה, אוהבת, חמה, מלטפת, עם יחס חברי, הוגן ומכבד. זה קיים! וזה קיים גם בשביל האוצר הקטן והמתוק שלך, שמגיע לו לגדול בסביבה שתעטוף אותו באהבה, שתלמד אותו מהו יחס מכבד, מה זאת זוגיות טובה.
שולחת חיבוק חם.
בן זוג מכבה
הטיעון של "אף אחד לא מושלם" מאוד מכעיס אותי.
אף אחד מאתנו לא מושלם, כולנו מתפרצים ו/או צועקים ו/או מגעילים ו/או אפילו אגרסיביים - במצבי לחץ.
אבל האנשים הטובים וההגונים בעולם - והם הרוב - מסוגלים בכל זמן אחר להיות אמפתיים, אוהדים, לשים לב, להיות עדינים. זה הדפוס הבסיסי שלהם.
פעם אחת בעלי אמר עלי משהו מגעיל לחברה שלי, בנוכחותי. זה לא היה גס, פשוט הוא אמר לה עובדה שלא היתה צריכה להיאמר, שברגע ההוא העמידה אותי באור מאוד לא מחמיא ובמצב מאוד לא נוח, יצרה רושם כאילו אני מנסה לעשות עליה מניפולציה.
נעלבתי מאוד.
אחר כך דיברנו על זה והוא חשב ואמר: "נכון! אני הלבנתי את פנייך ברבים".
זה אדם שהוא טוב ביסודו: אדם שיכול להבין, שיש לו אמפתיה, שיכול (לפעמים עם עזרה והרבה פעמים בלי) להבין, להבין ממש, איך האדם השני חש ומרגיש. בנאדם שאת רואה אותו לאורך השנים גדל ומתפתח בהבנה שלו את הזולת ואת מצבו הרגשי.
כל כך לא נכון וכל כך מטעה וכל כך רומס להסתכל על התנהגות ספציפית שלו ולהגיד "אבל כולנו עלולים להתנהג ככה לפעמים".
נכון, אבל זה בכלל לא העניין! העניין הוא לא בהתנהגות ספציפית זו או אחרת, אלא בדפוס. בדפוסים שחוזרים על עצמם.
בני זוג שעדיף לעזוב אותם מאשר להישאר אתם הם אנשים שהדפוס הכללי שלהם הוא פוגעני. שלאורך זמן, פעם אחר פעם, מפגינים אטימות, חוסר התחשבות, חוסר הבנה, דריסה של רגשות, לגלוג, הקטנה של הזולת, המעטה ברגשותיו, המעטה בחומרת המעשים של עצמם, הסכמה "להתפשר" ובקשת סליחה שבאות ממקום עמוק אינטרסנטי, לא מתוך רצון לראות אותך פורחת.
להסתכל על התנהגות ספציפית אחת, או שלוש התנהגויות ספציפיות, זה מטעה ומסוכן.
מה אמין? להסתכל על התחושה המיידית שנוצרת אצלך כשהוא מתנהג. זה מדד אמין, ואת יכולה לסמוך עליו.
אם את מרגישה מגעיל - הבנאדם היה מגעיל. למרות שהוא נראה מתחשב.
אם, לעומת זאת, הבנאדם יום אחד שפוך על הספה ומסרב לעזור לך אבל עושה את זה באופן אוהב, באופן שמכיר גם בעייפות שלך, באופן שמזכיר לך מבפנים את כל שלל הפעמים שבהם קם ועזר, באופן שגורם לך לדעת, מבפנים, מהקישקעס, שמחר ומחרתיים ובשבוע הבא הוא יקום ויסייע ויחייך ויחבב ויגרום לך להרגיש יקרה ובעלת ערך - זו חווייה אחרת לגמרי.
תראי מה בשמת כתבה בדף אמא שאוהבת יותר - אהבה נמדדת לא על פי תחושת האוהב, אלא על פי תחושת הנאהב.
אם את מרגישה אהובה - היתה פה התנהגות אוהבת.
אם את לא מרגישה אהובה - בכלל לא משנה מה הבנאדם השני מרגיש או אומר, האהבה שלו בתכלס מוגבלת מאוד או בלתי קיימת. אולי הוא היה רוצה לייצר אותה, היה מייחל להיות מסוגל לאהוב - אבל בפועל הוא לא.
ואצלכם, מה?
__הרבה פעמים המעשים נכונים אבל המילים שמתלוות לזה מרגישות לי לא טוב - הנה שמרתי על הילד בבוקר בזמן שאת ישנת עוד שעתיים, ויצאתי איתו לטיול והחלפתי לו חיתול ושעשעתי אותו, ואת ישנת. עכשיו אני צריך ללכת לעבוד אז יאללה קומי תורך.
אין פה התחשבות כנה ודאגה לשלומי.
יש פה התחשבנות מסויימת, כעס על זה שהיה צריך לעשות משהו למעני שלא ממש בא לו
כמו שבשמת כתבה - הוא רק מתאים את ההתנהגות שלו למה שאני רוצה על מנת שלא אעזוב אותו אבל זה לא באמת בא ממנו, זה לא באמת מגיע מההבנה שלו שאני עייפה וגם לי מגיע לישון ושהוא יטפל קצת בילד
בכל מה שאת מספרת לנו עליו, כל הפרטים הקטנים ביחד, לא ראיתי יכולת לאמפתיה. לא ראיתי קשב לזולת. לא ראיתי אהדה בסיסית שלו אלייך שאיננה תלויה בדבר.
רק פעם אחת ראיתי אותו יוצא מתוך המוגבלות של עצמו - כשאמרת לו מה מדאיג אותך בקשר לבן שלכם, והוא בכה.
וגם אז, אני חוששת שהבכי ביטא אמנם קצת יכולת לאמפתיה, אבל בעיקר פחד שהיכולת הזאת מוגבלת ואיננה מספיקה כדי להגן על הבן.
והוא מנסה לרמות, להציג מצג שווא של דאגה, ופעם אחר פעם לא הולך לו, ואת מרגישה היטב את ההבדל.
כל מה שאת חשה הוא אמיתי. אני סומכת ב-100% על התחושות שלך. התחושות שלך תואמות את מה שאת מספרת לנו, את הדוגמאות הספציפיות שאת מביאה.
אף אחד מאתנו לא מושלם, כולנו מתפרצים ו/או צועקים ו/או מגעילים ו/או אפילו אגרסיביים - במצבי לחץ.
אבל האנשים הטובים וההגונים בעולם - והם הרוב - מסוגלים בכל זמן אחר להיות אמפתיים, אוהדים, לשים לב, להיות עדינים. זה הדפוס הבסיסי שלהם.
פעם אחת בעלי אמר עלי משהו מגעיל לחברה שלי, בנוכחותי. זה לא היה גס, פשוט הוא אמר לה עובדה שלא היתה צריכה להיאמר, שברגע ההוא העמידה אותי באור מאוד לא מחמיא ובמצב מאוד לא נוח, יצרה רושם כאילו אני מנסה לעשות עליה מניפולציה.
נעלבתי מאוד.
אחר כך דיברנו על זה והוא חשב ואמר: "נכון! אני הלבנתי את פנייך ברבים".
זה אדם שהוא טוב ביסודו: אדם שיכול להבין, שיש לו אמפתיה, שיכול (לפעמים עם עזרה והרבה פעמים בלי) להבין, להבין ממש, איך האדם השני חש ומרגיש. בנאדם שאת רואה אותו לאורך השנים גדל ומתפתח בהבנה שלו את הזולת ואת מצבו הרגשי.
כל כך לא נכון וכל כך מטעה וכל כך רומס להסתכל על התנהגות ספציפית שלו ולהגיד "אבל כולנו עלולים להתנהג ככה לפעמים".
נכון, אבל זה בכלל לא העניין! העניין הוא לא בהתנהגות ספציפית זו או אחרת, אלא בדפוס. בדפוסים שחוזרים על עצמם.
בני זוג שעדיף לעזוב אותם מאשר להישאר אתם הם אנשים שהדפוס הכללי שלהם הוא פוגעני. שלאורך זמן, פעם אחר פעם, מפגינים אטימות, חוסר התחשבות, חוסר הבנה, דריסה של רגשות, לגלוג, הקטנה של הזולת, המעטה ברגשותיו, המעטה בחומרת המעשים של עצמם, הסכמה "להתפשר" ובקשת סליחה שבאות ממקום עמוק אינטרסנטי, לא מתוך רצון לראות אותך פורחת.
להסתכל על התנהגות ספציפית אחת, או שלוש התנהגויות ספציפיות, זה מטעה ומסוכן.
מה אמין? להסתכל על התחושה המיידית שנוצרת אצלך כשהוא מתנהג. זה מדד אמין, ואת יכולה לסמוך עליו.
אם את מרגישה מגעיל - הבנאדם היה מגעיל. למרות שהוא נראה מתחשב.
אם, לעומת זאת, הבנאדם יום אחד שפוך על הספה ומסרב לעזור לך אבל עושה את זה באופן אוהב, באופן שמכיר גם בעייפות שלך, באופן שמזכיר לך מבפנים את כל שלל הפעמים שבהם קם ועזר, באופן שגורם לך לדעת, מבפנים, מהקישקעס, שמחר ומחרתיים ובשבוע הבא הוא יקום ויסייע ויחייך ויחבב ויגרום לך להרגיש יקרה ובעלת ערך - זו חווייה אחרת לגמרי.
תראי מה בשמת כתבה בדף אמא שאוהבת יותר - אהבה נמדדת לא על פי תחושת האוהב, אלא על פי תחושת הנאהב.
אם את מרגישה אהובה - היתה פה התנהגות אוהבת.
אם את לא מרגישה אהובה - בכלל לא משנה מה הבנאדם השני מרגיש או אומר, האהבה שלו בתכלס מוגבלת מאוד או בלתי קיימת. אולי הוא היה רוצה לייצר אותה, היה מייחל להיות מסוגל לאהוב - אבל בפועל הוא לא.
ואצלכם, מה?
__הרבה פעמים המעשים נכונים אבל המילים שמתלוות לזה מרגישות לי לא טוב - הנה שמרתי על הילד בבוקר בזמן שאת ישנת עוד שעתיים, ויצאתי איתו לטיול והחלפתי לו חיתול ושעשעתי אותו, ואת ישנת. עכשיו אני צריך ללכת לעבוד אז יאללה קומי תורך.
אין פה התחשבות כנה ודאגה לשלומי.
יש פה התחשבנות מסויימת, כעס על זה שהיה צריך לעשות משהו למעני שלא ממש בא לו
כמו שבשמת כתבה - הוא רק מתאים את ההתנהגות שלו למה שאני רוצה על מנת שלא אעזוב אותו אבל זה לא באמת בא ממנו, זה לא באמת מגיע מההבנה שלו שאני עייפה וגם לי מגיע לישון ושהוא יטפל קצת בילד
בכל מה שאת מספרת לנו עליו, כל הפרטים הקטנים ביחד, לא ראיתי יכולת לאמפתיה. לא ראיתי קשב לזולת. לא ראיתי אהדה בסיסית שלו אלייך שאיננה תלויה בדבר.
רק פעם אחת ראיתי אותו יוצא מתוך המוגבלות של עצמו - כשאמרת לו מה מדאיג אותך בקשר לבן שלכם, והוא בכה.
וגם אז, אני חוששת שהבכי ביטא אמנם קצת יכולת לאמפתיה, אבל בעיקר פחד שהיכולת הזאת מוגבלת ואיננה מספיקה כדי להגן על הבן.
והוא מנסה לרמות, להציג מצג שווא של דאגה, ופעם אחר פעם לא הולך לו, ואת מרגישה היטב את ההבדל.
כל מה שאת חשה הוא אמיתי. אני סומכת ב-100% על התחושות שלך. התחושות שלך תואמות את מה שאת מספרת לנו, את הדוגמאות הספציפיות שאת מביאה.
בן זוג מכבה
ואולי אולי אולי אני שופטת אותו לחומרה? מחפשת אותו בקטנות?_
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את מתארת דברים כהווייתם. ואת מתארת דברים שקשה לשאת אותם.
אולי במקרה הזה צריך לראות את המעשים ולא את המילים? את ההשתדלות?_
לא! צריך לראות את ההשפעה שיש לזה עלייך.
זו השורה התחתונה וזה מה שהכי חשוב.
כרגע, ממה שאת מתארת, ההשפעה היא מרעילה, מכבה ופוגענית.
ואני שוב מפצירה בך לנסות לראות מאיפה הדפוסים האלה מוכרים לך, מי נטע בך את התחושה שהם "לא כאלה נוראים", שאפשר לקבל אותם כנורמה. מי לימד אותך להשלים עם פגיעה שאף אחד לא אמור לסבול בשקט.
לא!!!!!!!!!!!!!!!!!!! את מתארת דברים כהווייתם. ואת מתארת דברים שקשה לשאת אותם.
אולי במקרה הזה צריך לראות את המעשים ולא את המילים? את ההשתדלות?_
לא! צריך לראות את ההשפעה שיש לזה עלייך.
זו השורה התחתונה וזה מה שהכי חשוב.
כרגע, ממה שאת מתארת, ההשפעה היא מרעילה, מכבה ופוגענית.
ואני שוב מפצירה בך לנסות לראות מאיפה הדפוסים האלה מוכרים לך, מי נטע בך את התחושה שהם "לא כאלה נוראים", שאפשר לקבל אותם כנורמה. מי לימד אותך להשלים עם פגיעה שאף אחד לא אמור לסבול בשקט.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אור קטן, אני כותבת יותר כתשובה לדיון הצדדי שנוצר כאן.
__הטיעון של "אף אחד לא מושלם" מאוד מכעיס אותי.
אף אחד מאתנו לא מושלם, כולנו מתפרצים ו/או צועקים ו/או מגעילים ו/או אפילו אגרסיביים - במצבי לחץ.
אבל האנשים הטובים וההגונים בעולם - והם הרוב - מסוגלים בכל זמן אחר להיות אמפתיים, אוהדים, לשים לב, להיות עדינים. זה הדפוס הבסיסי שלהם.__
הסיבה שאנחנו מזכירות את זה בכל, בכל מקרה אני, לא מתוך הגנה על התנהגיות של בן הזוג אלא שלי.
מקרי לחץ לפעמים לא נגמרים בשעה, או ביום. לפעמים זאת תקופה, והסליחה לא באה מיד, ולפעמים היא גם לא עולה במילים.
אני זוכרת כמה מקרים שהייתי הכי לא בסדר שאפשר. לצערי הרב. לא לבן זוג ולא לילדים.
לכן עולה המחשבה באופן טבעי, כשקוראים תגובות כמו שלך, מה הייתי ממליצה לבן זוגי לעשות, אם היה מתאר את מעשי. אין לי גם ספק שאם הייתי מספרת כמה דברים שנפגעתי ממנו ברגע שהם קרו, הייתי יכולה לגרום לכם לחשוב שהוא הנורא באדם, והיו כאלה שהיו ממליצות לי לעזוב אותו. לפעמים גם בגלל מצבנו הנפשי, השני לא צריך לעשות הרבה בשביל שנרגיש נורא, כאשרהבמקרים אחרים לא היו מזיזים לנו בכלל.
הזוגיות שלנו מדהימה, אוהבת ותורמת המון לכל היחידים של המשפחה. שלנו ושל ילדנו.
אני חושבת שמה שאולי משנה את הגישה במקרים האלו, היא הידיעה הפנימית דיי חזקה, שאנחנו עם האחד והיחיד. אהבה אמיתית, הדדית, עוזרת לצלוח את הקשיים, ואת הצדדים הפחות נעימים שלפעמים, בתקופות קשות, מופיעות אצל הבן זוג, כמו שהוא ממשיך לאהוב אותי וגם לא ויתר עלי כשהייתי מקור הקושי.
אור קטן, אני כותבת יותר כתשובה לדיון הצדדי שנוצר כאן.
__הטיעון של "אף אחד לא מושלם" מאוד מכעיס אותי.
אף אחד מאתנו לא מושלם, כולנו מתפרצים ו/או צועקים ו/או מגעילים ו/או אפילו אגרסיביים - במצבי לחץ.
אבל האנשים הטובים וההגונים בעולם - והם הרוב - מסוגלים בכל זמן אחר להיות אמפתיים, אוהדים, לשים לב, להיות עדינים. זה הדפוס הבסיסי שלהם.__
הסיבה שאנחנו מזכירות את זה בכל, בכל מקרה אני, לא מתוך הגנה על התנהגיות של בן הזוג אלא שלי.
מקרי לחץ לפעמים לא נגמרים בשעה, או ביום. לפעמים זאת תקופה, והסליחה לא באה מיד, ולפעמים היא גם לא עולה במילים.
אני זוכרת כמה מקרים שהייתי הכי לא בסדר שאפשר. לצערי הרב. לא לבן זוג ולא לילדים.
לכן עולה המחשבה באופן טבעי, כשקוראים תגובות כמו שלך, מה הייתי ממליצה לבן זוגי לעשות, אם היה מתאר את מעשי. אין לי גם ספק שאם הייתי מספרת כמה דברים שנפגעתי ממנו ברגע שהם קרו, הייתי יכולה לגרום לכם לחשוב שהוא הנורא באדם, והיו כאלה שהיו ממליצות לי לעזוב אותו. לפעמים גם בגלל מצבנו הנפשי, השני לא צריך לעשות הרבה בשביל שנרגיש נורא, כאשרהבמקרים אחרים לא היו מזיזים לנו בכלל.
הזוגיות שלנו מדהימה, אוהבת ותורמת המון לכל היחידים של המשפחה. שלנו ושל ילדנו.
אני חושבת שמה שאולי משנה את הגישה במקרים האלו, היא הידיעה הפנימית דיי חזקה, שאנחנו עם האחד והיחיד. אהבה אמיתית, הדדית, עוזרת לצלוח את הקשיים, ואת הצדדים הפחות נעימים שלפעמים, בתקופות קשות, מופיעות אצל הבן זוג, כמו שהוא ממשיך לאהוב אותי וגם לא ויתר עלי כשהייתי מקור הקושי.
-
פלוני_אלמונית_ותיקה*
- הודעות: 140
- הצטרפות: 02 מאי 2017, 17:59
בן זוג מכבה
__הסיבה שאנחנו מזכירות את זה בכל, בכל מקרה אני, לא מתוך הגנה על התנהגיות של בן הזוג אלא שלי.
מקרי לחץ לפעמים לא נגמרים בשעה, או ביום. לפעמים זאת תקופה, והסליחה לא באה מיד, ולפעמים היא גם לא עולה במילים.
אני זוכרת כמה מקרים שהייתי הכי לא בסדר שאפשר. לצערי הרב. לא לבן זוג ולא לילדים.__
גם אני, ועדיין אוהבים וחברים אחרי שצלחנו תקופות רעות (שבאמת היו רעות יותר כשהילדים היו קטנים). אור קטן מרגישה מכובה, היא פותת דף ומעלה מחשבות שזה נובע מההתנהלות של בעלה וגם נותנת מספר דוגמאות. זהו! זה כל מה שאנחנו יודעות כאן, רק מה שהיא סיפרה. מאיפה הנחרצות להמליץ לה על גירושין? כאילו שזה דבר של מה בכך ולא משהו ש(לפחות סטטיסטית) יכול להכניס אותה למצוקה כלכלית/רגשית וזה בזמן שיש לה ילד קטן.
מצד שני, אם להתייחס למה שנכתב בתחילת הדף- יכול להיות שזה מה שרצית לשמוע, אור קטן, שעדיף לך להיפרד? כי זה מה שכתבת:
__אני מרגישה שמערכת היחסים בינינו מכבה אותי במקום לעזור לי לזרוח
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב
מקרי לחץ לפעמים לא נגמרים בשעה, או ביום. לפעמים זאת תקופה, והסליחה לא באה מיד, ולפעמים היא גם לא עולה במילים.
אני זוכרת כמה מקרים שהייתי הכי לא בסדר שאפשר. לצערי הרב. לא לבן זוג ולא לילדים.__
גם אני, ועדיין אוהבים וחברים אחרי שצלחנו תקופות רעות (שבאמת היו רעות יותר כשהילדים היו קטנים). אור קטן מרגישה מכובה, היא פותת דף ומעלה מחשבות שזה נובע מההתנהלות של בעלה וגם נותנת מספר דוגמאות. זהו! זה כל מה שאנחנו יודעות כאן, רק מה שהיא סיפרה. מאיפה הנחרצות להמליץ לה על גירושין? כאילו שזה דבר של מה בכך ולא משהו ש(לפחות סטטיסטית) יכול להכניס אותה למצוקה כלכלית/רגשית וזה בזמן שיש לה ילד קטן.
מצד שני, אם להתייחס למה שנכתב בתחילת הדף- יכול להיות שזה מה שרצית לשמוע, אור קטן, שעדיף לך להיפרד? כי זה מה שכתבת:
__אני מרגישה שמערכת היחסים בינינו מכבה אותי במקום לעזור לי לזרוח
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב
בן זוג מכבה
__אהבה נמדדת לא על פי תחושת האוהב, אלא על פי תחושת הנאהב.
אם את מרגישה אהובה - היתה פה התנהגות אוהבת.
אם את לא מרגישה אהובה - בכלל לא משנה מה הבנאדם השני מרגיש או אומר, האהבה שלו בתכלס מוגבלת מאוד או בלתי קיימת. אולי הוא היה רוצה לייצר אותה, היה מייחל להיות מסוגל לאהוב - אבל בפועל הוא לא.__
לא לגמרי מסכימה.
אהבה באה בהמון צורות. לפעמים יש לנו רעיון על איך צריכה להיות אהבה, ושהאוהב שמולנו מביע אהבה בדרך שונה יש לנו אכזבה שמובילה להרגשה שאנחנו לא אהובים. זה לא בהכרח מעיד על מוגבלות של האוהב אלא על שונות.
אדם יכול להיות מאוד מוערך למשל במקום העבודה שלו, אבל הוא לא יזהה את זה כי בתוכו אינו מרגישה כך וצריך חיזוקים אין סופיים שאף פעם לא מספיקים.אותו דבר גם במערכות יחסים.
אני ובעלי מתענינים בנושאים מאוד שונים. אני כרגע בתקופת לימודים של פסיכותרפיה גופנית, שזה לימודים גם חוייתים ומעוררים תהליכים רגשיים עמוקים. כמו כן אני הולכת לטיפול בתחום הזה שגם מעלה הרבה עניינים והתעסקות עצמית. פעמים רבות אני חוזרת הביתה נרגשת או נסערת ורוצה לשתף ואת בעלי זה לא תמיד מענין (בדרך כלל לא), והוא ממש לא בעינין של "חפירות". באותו סיטואציה לא קיבלתי את מה שהייתי זקוקה לו. אני יכולה להרגיש דחויה ולא אהובה(איך זה יתכן שהוא לא מתענין בי ? ) ואני יכולה לבחור לראות את זה שהוא חוזר מוקדם הביתה כי אני עד הערב בלימודים, ויושב איתי ועוזר לי להתכונן למבחן ענק במבוא לפסיכולוגיה שהייתי מאוד בלחץ ממנו. ובכל פעם שאני חושבת להפסיק את הטיפול כי זה יקר או שאני מרגישה שמיציתי הוא מברר איתי על הסיבות שמתחת להכרזות שלי על הפסקת הטיפול ותומך מאוד בהמשך הטיפול והלימודים כי זה עושה לי טוב.
ולגבי הצורך שלי שלא נענה - כמו שימימה אומרת :"בעל הוא לא חברה"
ההרגשה שלנו שאנו אהובים או לא תלויה גם בנו וביכולת שלנו לזהות אהבה על גווניה ולא לצמצם אותה לרעיון מסוים וממש לא רק באוהב
אם את מרגישה אהובה - היתה פה התנהגות אוהבת.
אם את לא מרגישה אהובה - בכלל לא משנה מה הבנאדם השני מרגיש או אומר, האהבה שלו בתכלס מוגבלת מאוד או בלתי קיימת. אולי הוא היה רוצה לייצר אותה, היה מייחל להיות מסוגל לאהוב - אבל בפועל הוא לא.__
לא לגמרי מסכימה.
אהבה באה בהמון צורות. לפעמים יש לנו רעיון על איך צריכה להיות אהבה, ושהאוהב שמולנו מביע אהבה בדרך שונה יש לנו אכזבה שמובילה להרגשה שאנחנו לא אהובים. זה לא בהכרח מעיד על מוגבלות של האוהב אלא על שונות.
אדם יכול להיות מאוד מוערך למשל במקום העבודה שלו, אבל הוא לא יזהה את זה כי בתוכו אינו מרגישה כך וצריך חיזוקים אין סופיים שאף פעם לא מספיקים.אותו דבר גם במערכות יחסים.
אני ובעלי מתענינים בנושאים מאוד שונים. אני כרגע בתקופת לימודים של פסיכותרפיה גופנית, שזה לימודים גם חוייתים ומעוררים תהליכים רגשיים עמוקים. כמו כן אני הולכת לטיפול בתחום הזה שגם מעלה הרבה עניינים והתעסקות עצמית. פעמים רבות אני חוזרת הביתה נרגשת או נסערת ורוצה לשתף ואת בעלי זה לא תמיד מענין (בדרך כלל לא), והוא ממש לא בעינין של "חפירות". באותו סיטואציה לא קיבלתי את מה שהייתי זקוקה לו. אני יכולה להרגיש דחויה ולא אהובה(איך זה יתכן שהוא לא מתענין בי ? ) ואני יכולה לבחור לראות את זה שהוא חוזר מוקדם הביתה כי אני עד הערב בלימודים, ויושב איתי ועוזר לי להתכונן למבחן ענק במבוא לפסיכולוגיה שהייתי מאוד בלחץ ממנו. ובכל פעם שאני חושבת להפסיק את הטיפול כי זה יקר או שאני מרגישה שמיציתי הוא מברר איתי על הסיבות שמתחת להכרזות שלי על הפסקת הטיפול ותומך מאוד בהמשך הטיפול והלימודים כי זה עושה לי טוב.
ולגבי הצורך שלי שלא נענה - כמו שימימה אומרת :"בעל הוא לא חברה"
ההרגשה שלנו שאנו אהובים או לא תלויה גם בנו וביכולת שלנו לזהות אהבה על גווניה ולא לצמצם אותה לרעיון מסוים וממש לא רק באוהב
בן זוג מכבה
מה שכתבתי מתייחס לציטוט שהובא פה של בשמת. זה אמירה כללית שאינה מכוונת לסיפור של אור קטן
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
אמיגדלה, כתבת פה טקסט חשוב מאוד מאוד!! קראתי אותו בעניין רב. הוא כמובן חשוב בכלל למצבים כלליים.
__להסתכל על התנהגות ספציפית אחת, או שלוש התנהגויות ספציפיות, זה מטעה ומסוכן.
מה אמין? להסתכל על התחושה המיידית שנוצרת אצלך כשהוא מתנהג. זה מדד אמין, ואת יכולה לסמוך עליו.
אם את מרגישה מגעיל - הבנאדם היה מגעיל. למרות שהוא נראה מתחשב.__
זה דבר חשוב. כי כמו שגם אור קטן ובשמת ציינו, במקרה של הבעל של אור קטן יש חוסר אותנטיות בהתנהגויות שהוא מציג כאכפתיות. זה מקור התעתוע. כי כשהוא עושה דברים שהם "בסדר", ההתנהגות נראית במבט שטחי כאילו בסדר, אבל המוטיבציה המקורית היא לא חברות ואהבה. מזה נובעת ההרגשה שהכול בולשיט ושאור קטן (או כל אחת אחרת) היא בעצם בודדה במערכה.
וזה מתקשר לזה:
אני יכולה לבחור לראות את זה שהוא חוזר מוקדם הביתה כי אני עד הערב בלימודים, ויושב איתי ועוזר לי להתכונן למבחן ענק במבוא לפסיכולוגיה שהייתי מאוד בלחץ ממנו. ובכל פעם שאני חושבת להפסיק את הטיפול כי זה יקר או שאני מרגישה שמיציתי הוא מברר איתי על הסיבות שמתחת להכרזות שלי על הפסקת הטיפול ותומך מאוד בהמשך הטיפול והלימודים כי זה עושה לי טוב._
זה בדיוק המצב ההפוך מאור קטן, אופיר. את מרגישה שאכפת לו ממך. הוא לא מסתדר עם תיאורים מפורטים של היום שלך. אבל הוא רוצה שיהיה לך טוב ושתפרחי. ואת מרגישה את זה גם כשהוא לא פנוי.
וכשהוא עוזר לך להתכונן למבחן או להישאר בטיפול או בלימודים--את מרגישה שזה אותנטי ולא בולשיט. את מרגישה שזה נובע מאכפתיות אמיתית.
__להסתכל על התנהגות ספציפית אחת, או שלוש התנהגויות ספציפיות, זה מטעה ומסוכן.
מה אמין? להסתכל על התחושה המיידית שנוצרת אצלך כשהוא מתנהג. זה מדד אמין, ואת יכולה לסמוך עליו.
אם את מרגישה מגעיל - הבנאדם היה מגעיל. למרות שהוא נראה מתחשב.__
זה דבר חשוב. כי כמו שגם אור קטן ובשמת ציינו, במקרה של הבעל של אור קטן יש חוסר אותנטיות בהתנהגויות שהוא מציג כאכפתיות. זה מקור התעתוע. כי כשהוא עושה דברים שהם "בסדר", ההתנהגות נראית במבט שטחי כאילו בסדר, אבל המוטיבציה המקורית היא לא חברות ואהבה. מזה נובעת ההרגשה שהכול בולשיט ושאור קטן (או כל אחת אחרת) היא בעצם בודדה במערכה.
וזה מתקשר לזה:
אני יכולה לבחור לראות את זה שהוא חוזר מוקדם הביתה כי אני עד הערב בלימודים, ויושב איתי ועוזר לי להתכונן למבחן ענק במבוא לפסיכולוגיה שהייתי מאוד בלחץ ממנו. ובכל פעם שאני חושבת להפסיק את הטיפול כי זה יקר או שאני מרגישה שמיציתי הוא מברר איתי על הסיבות שמתחת להכרזות שלי על הפסקת הטיפול ותומך מאוד בהמשך הטיפול והלימודים כי זה עושה לי טוב._
זה בדיוק המצב ההפוך מאור קטן, אופיר. את מרגישה שאכפת לו ממך. הוא לא מסתדר עם תיאורים מפורטים של היום שלך. אבל הוא רוצה שיהיה לך טוב ושתפרחי. ואת מרגישה את זה גם כשהוא לא פנוי.
וכשהוא עוזר לך להתכונן למבחן או להישאר בטיפול או בלימודים--את מרגישה שזה אותנטי ולא בולשיט. את מרגישה שזה נובע מאכפתיות אמיתית.
בן זוג מכבה
נכון מאוד קוראת. לכן גם הוספתי שמה שכתבתי אינו מתייחס לאור קטן אלא לציטוט מדבריה של בשמת.
בן זוג מכבה
__גם אני לא חושבת שהמקרים שמתוארים כאן בהכרח מולידים את המסקנה שמדובר באיש חסר תקנה (אולי כן, אבל זה מעט מדי מידע כדי שיהיה בהכרח).
אבל, אור קטן?, כתבת שזאת לא אוהבת אותו ושכנראה מעולם לא אהבת - וזו ממש ממש ממש סיבה טובה להיפרד. לדעתי, גם עם תינוק.
נכון, בכל זוגיות יש עבודה, שגם מולידה צמיחה הדדית והתקרבות. אבל העבודה הזו שווה את זה (ואולי גם אפשרית) רק כשיש אהבה.__
זה מה שניסיתי להגיד, לפני כמה ימים גם.
אנחנו רק שומעים את הצד שלך אור קטן מנקודת המבט שלך בלבד, היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו לפני שמחליטים שהוא בן אדם אגואיסטי או מכבה או שאר הדברים שנכתבו כאן. אם בשורה התחתונה אין אהבה , בכלל, אפילו לא גחלת קטנה, אז העבודה (הזוגית) מבחינתך , לא תהיה שווה את זה.
אבל, אור קטן?, כתבת שזאת לא אוהבת אותו ושכנראה מעולם לא אהבת - וזו ממש ממש ממש סיבה טובה להיפרד. לדעתי, גם עם תינוק.
נכון, בכל זוגיות יש עבודה, שגם מולידה צמיחה הדדית והתקרבות. אבל העבודה הזו שווה את זה (ואולי גם אפשרית) רק כשיש אהבה.__
זה מה שניסיתי להגיד, לפני כמה ימים גם.
אנחנו רק שומעים את הצד שלך אור קטן מנקודת המבט שלך בלבד, היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו לפני שמחליטים שהוא בן אדם אגואיסטי או מכבה או שאר הדברים שנכתבו כאן. אם בשורה התחתונה אין אהבה , בכלל, אפילו לא גחלת קטנה, אז העבודה (הזוגית) מבחינתך , לא תהיה שווה את זה.
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אני רוצה להציע נקודת מבט שאולי לא הודגשה?
כשאור קטן בקשה דיברה עם בעלה על יועץ לילד זה כבר צעד לכיוון פיתרון.
אפשר להציג את העניין גם כך:
אני חושבת שיש בעייה לילד,מה דעתך?
ואחרי השלב הזה חושבים ביחד מה לעשות.
בקיצור לרתום אותו לעניין.
אני רוצה להציע נקודת מבט שאולי לא הודגשה?
כשאור קטן בקשה דיברה עם בעלה על יועץ לילד זה כבר צעד לכיוון פיתרון.
אפשר להציג את העניין גם כך:
אני חושבת שיש בעייה לילד,מה דעתך?
ואחרי השלב הזה חושבים ביחד מה לעשות.
בקיצור לרתום אותו לעניין.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
מה הבעיה בכך שזה צעד לפתרון?
ענייני אגו שלו?
ענייני אגו שלו?
בן זוג מכבה
אני נדהמת מכמה אנשים פה מוכנים ללכת רחוק כדי לא לראות מה שכתוב להם במפורש מתחת לאף:
__אני מכירה את הדף סימני התעללות בזוגיות, פעם מצאתי שם לא מעט סממנים מתאימים שהיום כבר לא קיימים, אך משהו מזה נשאר
__הוא מאוד שיפוטי וביקורתי והרבה פעמים מתבטא בצורה מאוד מכוערת ובוטה, גם כלפי
לא משנה מה אני עושה אני מרגישה תחת ביקורת. תמיד יש לו הערות וטענות._
__ואני מפחדת שגם הילד יקבל ממנו יחס כזה שיצלק אותו
הכל כאילו בצחוק, כאילו בהומור, אבל חותך אותי כמו סכין בלב
פעם זה היה הרבה הרבה יותר גרוע
__עדיין הגרעין קיים שם
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב, ונשארתי מתוך פחד להיות לבד._
אני חייתי באשליה שבגלל שדברים משתפרים כל הזמן אז בסוף יהיה טוב. והנה, לאורך השנים דברים השתפרו מאוד, ועדיין אני מרגישה שהאינטראקציה איתו מכבה אותי. זה מרעיל הכל, כמו טיפת דיו במים שצובעת את הכל בשחור
זה קרה מתוך חוסר הניסיון שלי בקשרים, מתוך חוסר המודעות של הסביבה שלי להתנהגויות כאלה הרסניות. ובעיקר מחוסר ההבנה שלי שמערכת יחסים יכולה להיות גם הרסנית._
רבאק, תסתכלו על הדפוסים!
אור קטן מתארת דפוס עקבי ורב שנים של התנהגויות מתעללות, התנהגויות פוגעניות והתנהגויות בהווה שמתכנסות בקלות תחת מלים הורגות יומן קריאה. לא אחת ולא שתיים. היא מתארת מערכת יחסים במילה "הרסנית". והיא צודקת.
והיא מתארת דפוס עקבי ומתמשך של "שיפור" שמתרחש רק על פני השטח, קוסמטי, בשעה שהבסיס פגוע, פוגע ומרעיל כשהיה.
__אני מכירה את הדף סימני התעללות בזוגיות, פעם מצאתי שם לא מעט סממנים מתאימים שהיום כבר לא קיימים, אך משהו מזה נשאר
__הוא מאוד שיפוטי וביקורתי והרבה פעמים מתבטא בצורה מאוד מכוערת ובוטה, גם כלפי
לא משנה מה אני עושה אני מרגישה תחת ביקורת. תמיד יש לו הערות וטענות._
__ואני מפחדת שגם הילד יקבל ממנו יחס כזה שיצלק אותו
הכל כאילו בצחוק, כאילו בהומור, אבל חותך אותי כמו סכין בלב
פעם זה היה הרבה הרבה יותר גרוע
__עדיין הגרעין קיים שם
ידעתי את כל זה לגביו כבר בתחילת הקשר, ואם להיות כנה עם עצמי - כבר אז הייתי צריכה לעזוב, ונשארתי מתוך פחד להיות לבד._
אני חייתי באשליה שבגלל שדברים משתפרים כל הזמן אז בסוף יהיה טוב. והנה, לאורך השנים דברים השתפרו מאוד, ועדיין אני מרגישה שהאינטראקציה איתו מכבה אותי. זה מרעיל הכל, כמו טיפת דיו במים שצובעת את הכל בשחור
זה קרה מתוך חוסר הניסיון שלי בקשרים, מתוך חוסר המודעות של הסביבה שלי להתנהגויות כאלה הרסניות. ובעיקר מחוסר ההבנה שלי שמערכת יחסים יכולה להיות גם הרסנית._
רבאק, תסתכלו על הדפוסים!
אור קטן מתארת דפוס עקבי ורב שנים של התנהגויות מתעללות, התנהגויות פוגעניות והתנהגויות בהווה שמתכנסות בקלות תחת מלים הורגות יומן קריאה. לא אחת ולא שתיים. היא מתארת מערכת יחסים במילה "הרסנית". והיא צודקת.
והיא מתארת דפוס עקבי ומתמשך של "שיפור" שמתרחש רק על פני השטח, קוסמטי, בשעה שהבסיס פגוע, פוגע ומרעיל כשהיה.
בן זוג מכבה
עכשיו,
גלוי וידוע למי שבתחום, שהדפוס של נשים שסובלות יחס מחפיר ומתארות אותו בלשון המעטה, הרבה יותר נפוץ מהנשים שמעלילות על הבעל שלהן שהוא יותר גרוע ממה שהוא באמת.
למעשה כמעט כל אשה שסובלת שנים מיחס כזה - תצמצם את הרע כשהיא מציגה אותו, ותייפה אותו עם חצי מיליון הצדקות והתרצות ודגש על הצדדים הטובים.
וידוע שאחוז ענק של נשים שסובלות מיחסים זוגיים עם דפוסים פוגעניים - סובלות גם מהכחשה מאסיבית של הסביבה, טאטוא מתחת לשטיח, המעטה, התעלמות, זלזול והכחשה. או פשוט חוסר תמיכה מופגן "זה עניין זוגי, אני לא מתערב".
אז לפחות כאן, באתר הזה, במינימום של המינימום, זכותנו וחובתנו ליישם טיפה-טיפונת של גישה מתקנת.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.
כל כך קשה?
גלוי וידוע למי שבתחום, שהדפוס של נשים שסובלות יחס מחפיר ומתארות אותו בלשון המעטה, הרבה יותר נפוץ מהנשים שמעלילות על הבעל שלהן שהוא יותר גרוע ממה שהוא באמת.
למעשה כמעט כל אשה שסובלת שנים מיחס כזה - תצמצם את הרע כשהיא מציגה אותו, ותייפה אותו עם חצי מיליון הצדקות והתרצות ודגש על הצדדים הטובים.
וידוע שאחוז ענק של נשים שסובלות מיחסים זוגיים עם דפוסים פוגעניים - סובלות גם מהכחשה מאסיבית של הסביבה, טאטוא מתחת לשטיח, המעטה, התעלמות, זלזול והכחשה. או פשוט חוסר תמיכה מופגן "זה עניין זוגי, אני לא מתערב".
אז לפחות כאן, באתר הזה, במינימום של המינימום, זכותנו וחובתנו ליישם טיפה-טיפונת של גישה מתקנת.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.
כל כך קשה?
-
זרח_הפרח*
- הודעות: 529
- הצטרפות: 20 מרץ 2010, 20:33
- דף אישי: הדף האישי של זרח_הפרח*
בן זוג מכבה
__אז לפחות כאן, באתר הזה, במינימום של המינימום, זכותנו וחובתנו ליישם טיפה-טיפונת של גישה מתקנת.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.__
מסכימה. גם אני רואה את זה כך. אין פה מה לייפות או להיתמם.
היא יודעת. היא רואה. היא לא מדמיינת.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.__
מסכימה. גם אני רואה את זה כך. אין פה מה לייפות או להיתמם.
היא יודעת. היא רואה. היא לא מדמיינת.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
למעשה כמעט כל אשה שסובלת שנים מיחס כזה - תצמצם את הרע כשהיא מציגה אותו, ותייפה אותו עם חצי מיליון הצדקות והתרצות ודגש על הצדדים הטובים._
בדיוק.
בכלל, תודה על כל מה שאת כותבת, אמיגדלה. קוראת אותך תמיד.
וידוע שאחוז ענק של נשים שסובלות מיחסים זוגיים עם דפוסים פוגעניים - סובלות גם מהכחשה מאסיבית של הסביבה, טאטוא מתחת לשטיח, המעטה, התעלמות, זלזול והכחשה. או פשוט חוסר תמיכה מופגן "זה עניין זוגי, אני לא מתערב"._
בדיוק!!
הדפוס הוא כמעט תמיד של הצגה מאוד זהירה של הדברים מצד הקורבן, ומי שמנוסה יודע שמסתתרת מאחוריה מסכת קשה מהמתואר. וגם כמעט תמיד הסביבה מכחישה או לא רוצה לשמוע.
בדיוק.
בכלל, תודה על כל מה שאת כותבת, אמיגדלה. קוראת אותך תמיד.
וידוע שאחוז ענק של נשים שסובלות מיחסים זוגיים עם דפוסים פוגעניים - סובלות גם מהכחשה מאסיבית של הסביבה, טאטוא מתחת לשטיח, המעטה, התעלמות, זלזול והכחשה. או פשוט חוסר תמיכה מופגן "זה עניין זוגי, אני לא מתערב"._
בדיוק!!
הדפוס הוא כמעט תמיד של הצגה מאוד זהירה של הדברים מצד הקורבן, ומי שמנוסה יודע שמסתתרת מאחוריה מסכת קשה מהמתואר. וגם כמעט תמיד הסביבה מכחישה או לא רוצה לשמוע.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
__אז לפחות כאן, באתר הזה, במינימום של המינימום, זכותנו וחובתנו ליישם טיפה-טיפונת של גישה מתקנת.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.__
נכון מאוד!!
תודה גם על המילים הללו.
ואם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה.__
נכון מאוד!!
תודה גם על המילים הללו.
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
__אז לפחות כאן, באתר הזה
אז משהו קטן על האתר הזה.
אני זוכרת את הדיונים הארוכים, שהובילו לפתיחת אתר נוסף, לשיתופים ותמיכה.
אם אתן זוכרות, זאת הייתה תקופה סוערת, עד שהגיעו להחלטה להסיט דפים כאלו לשם.
הרגישו שמעבר לכך שזה מעמיס על מה חדש עם נושאים שלא קשורים לנושא הליבה של האתר, אלא גם זה פוגע ביכולת לפתח דיונים על נושאים כאלו.
אז חלק מאלה שענו לא לרוחם, דאגו לציין שהן מדברות באופן כללי, ולא על המקרה הספציפי של אור קטן.
זאת לא הפעם הראשונה שנוצר סב דיון בתוך דיון, או אפילו במקרה של תמיכה
זה אחד הדברים שאישית אני הכי אוהבת באתר הזה.
אז משהו קטן על האתר הזה.
אני זוכרת את הדיונים הארוכים, שהובילו לפתיחת אתר נוסף, לשיתופים ותמיכה.
אם אתן זוכרות, זאת הייתה תקופה סוערת, עד שהגיעו להחלטה להסיט דפים כאלו לשם.
הרגישו שמעבר לכך שזה מעמיס על מה חדש עם נושאים שלא קשורים לנושא הליבה של האתר, אלא גם זה פוגע ביכולת לפתח דיונים על נושאים כאלו.
אז חלק מאלה שענו לא לרוחם, דאגו לציין שהן מדברות באופן כללי, ולא על המקרה הספציפי של אור קטן.
זאת לא הפעם הראשונה שנוצר סב דיון בתוך דיון, או אפילו במקרה של תמיכה
זה אחד הדברים שאישית אני הכי אוהבת באתר הזה.
בן זוג מכבה
"ואני מפחדת שגם הילד יקבל ממנו יחס כזה שיצלק אותו"
הערה: זה יהיה הבן שלו בכל מקרה. ולא תהיה הבקרה שלך אם אתם בנפרד.
(בלי להתייחס אלייך - טובתך קודם כל. אבל צריך לתת את הדעת).
הערה: זה יהיה הבן שלו בכל מקרה. ולא תהיה הבקרה שלך אם אתם בנפרד.
(בלי להתייחס אלייך - טובתך קודם כל. אבל צריך לתת את הדעת).
בן זוג מכבה
מאחלת לך שמחה גדולה ואהבה עצמית, קודם כל בלי קשר לבן הזוג
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
הערה: זה יהיה הבן שלו בכל מקרה. ולא תהיה הבקרה שלך אם אתם בנפרד._
בנפרד הבן לא ייחשף להתנהגות הקבועה הקרה והמקטינה של אביו כלפי אמו. החשיפה הזו גם מצלקת את הנפש.
בנפרד האב לא יצטרך להקטין את האם כל הזמן כדי להרגיש טוב עם עצמו, ויהיה משוחרר מזה.
(בלי להתייחס אלייך - טובתך קודם כל. אבל צריך לתת את הדעת)._
לילד תמיד עדיף לראות את אמו עם ביטחון עצמי ומלאת חיים ואור. ההשפעה של אמא כבויה או מלאת אור על ילד היא עצומה.
בנפרד הבן לא ייחשף להתנהגות הקבועה הקרה והמקטינה של אביו כלפי אמו. החשיפה הזו גם מצלקת את הנפש.
בנפרד האב לא יצטרך להקטין את האם כל הזמן כדי להרגיש טוב עם עצמו, ויהיה משוחרר מזה.
(בלי להתייחס אלייך - טובתך קודם כל. אבל צריך לתת את הדעת)._
לילד תמיד עדיף לראות את אמו עם ביטחון עצמי ומלאת חיים ואור. ההשפעה של אמא כבויה או מלאת אור על ילד היא עצומה.
בן זוג מכבה
אז חלק מאלה שענו לא לרוחם, דאגו לציין שהן מדברות באופן כללי, ולא על המקרה הספציפי של אור קטן._
יש פה נקודה מעניינת.
אני אישית חושבת שבדילמה שבין הרצון לפתח דיון רחב וכללי לבין האתיקה של תמיכה לאשה במצוקה, בדף שלה - האתיקה לוקחת.
את הרצון בדיון אפשר לספק בדף אחר.
כמו שיש פה הבדלה והפרדה בין דפי תמיכה על ברית מילה לדפים וכחניים על ברית מילה.
אז למה לא, באמת, בעקבות דברים שעלו פה, לפתוח דף חדש דיון על בן זוג מכבה או דיון על דינמיקות זוגיות או אפילו דיון על היכולת לתמוך באינטרנט בבעיות זוגיות בהצגה חד צדדית. מה שבא לך, או לכל מישהי אחרת. אני בעד.
אבל בדף המסוים הזה, בתגובה לדברים שנאמרו על ידי האשה הספציפית הזאת, שמעל ומעבר לכל ספק ברור שקשה לה ושהיא סובלת -
להגיד משהו כמו:
אנחנו רק שומעים את הצד שלך אור קטן? מנקודת המבט שלך בלבד, היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו לפני שמחליטים שהוא בן אדם אגואיסטי
נראה לי ממש לא לענין. מחליש ופוגע.
יש פה נקודה מעניינת.
אני אישית חושבת שבדילמה שבין הרצון לפתח דיון רחב וכללי לבין האתיקה של תמיכה לאשה במצוקה, בדף שלה - האתיקה לוקחת.
את הרצון בדיון אפשר לספק בדף אחר.
כמו שיש פה הבדלה והפרדה בין דפי תמיכה על ברית מילה לדפים וכחניים על ברית מילה.
אז למה לא, באמת, בעקבות דברים שעלו פה, לפתוח דף חדש דיון על בן זוג מכבה או דיון על דינמיקות זוגיות או אפילו דיון על היכולת לתמוך באינטרנט בבעיות זוגיות בהצגה חד צדדית. מה שבא לך, או לכל מישהי אחרת. אני בעד.
אבל בדף המסוים הזה, בתגובה לדברים שנאמרו על ידי האשה הספציפית הזאת, שמעל ומעבר לכל ספק ברור שקשה לה ושהיא סובלת -
להגיד משהו כמו:
אנחנו רק שומעים את הצד שלך אור קטן? מנקודת המבט שלך בלבד, היה יכול להיות מעניין לשמוע את הצד שלו לפני שמחליטים שהוא בן אדם אגואיסטי
נראה לי ממש לא לענין. מחליש ופוגע.
בן זוג מכבה
ויש עוד משהו.
לדעתי, אם בודקים כל הערה לאור קטן שנכתבה פה בנפרד, לא תמצאי בכל אחת ואחת מהן איזה משהו איום ונורא. אנשים הביעו את דעתן, וסה"כ באופן נאות.
אבל ההצטברות של כמה הערות ביחד יצרה אצלי הרגשה חזקה של הכחשת הסבל ועיוורון לגבי מה שבאמת מתרחש, לגבי מה שבאמת נכתב ותועד. ואצל אשה כזאת זה יכול להיקרא ולהתפרש בקלות כ"את מנפחת את כל העניין", "את מגזימה", "את טועה".
שזה בדיוק מה שהיא לא צריכה לשמוע כרגע.
כי היא שומעת את זה ממילא מיותר מדי כיוונים.
לדעתי, אם בודקים כל הערה לאור קטן שנכתבה פה בנפרד, לא תמצאי בכל אחת ואחת מהן איזה משהו איום ונורא. אנשים הביעו את דעתן, וסה"כ באופן נאות.
אבל ההצטברות של כמה הערות ביחד יצרה אצלי הרגשה חזקה של הכחשת הסבל ועיוורון לגבי מה שבאמת מתרחש, לגבי מה שבאמת נכתב ותועד. ואצל אשה כזאת זה יכול להיקרא ולהתפרש בקלות כ"את מנפחת את כל העניין", "את מגזימה", "את טועה".
שזה בדיוק מה שהיא לא צריכה לשמוע כרגע.
כי היא שומעת את זה ממילא מיותר מדי כיוונים.
בן זוג מכבה
__אם מישהי כותבת על דברים קשים ודפוסים פוגעניים ותחושה מתמשכת של סכין בלב - להאמין לה
פשוט להאמין לה
אני לא מתכוונת לוותר על זכותי לקרוא את הדברים, המילים, המשפטים והדוגמאות בצורה שנקראת אצלי.
זה לא עניין של להאמין או לא, ואנחנו פה לא במשפט שדה (למרות שנראה שזה מה שמנסים לעשות כאן).
נאמרו כאן דברים על בן זוגה של אור קטן שהוא אגואיסט שהוא מתעלל וכיוב' בלי להכיר אותם, בלי לראות אותם בלי לראות אינטראקציה בינהם, בלי לשמוע אותו ולהבין את המקום שלו. מה החוויה שלו מול זה? מה יש לו להגיד על כך.
בוודאי שאני מאמינה לאור קטן, ולחוויה שלה. אני מאמינה לה שזה מה שהיא מרגישה, אבל אני לא חייבת לקבל את זה כאמת מוחלטת.
קור את, אמיגדלה ואחרות מקבלות את זה כאמת מוחלטת וזה בסדר, אבל זכותי לשמוע ולקרוא את הדברים קצת אחרת, ולא להזדעק מול זה.
אני כן שומעת אותה אומרת ורומזת שהיא כבר לא אוהבת אותו או פחות אוהבת אותו, וכאשר אין אהבה בכלל, יהיה קשה מאוד להדליק את הגחלת שוב, ולרצות לעבוד יחד.
פשוט להאמין לה
אני לא מתכוונת לוותר על זכותי לקרוא את הדברים, המילים, המשפטים והדוגמאות בצורה שנקראת אצלי.
זה לא עניין של להאמין או לא, ואנחנו פה לא במשפט שדה (למרות שנראה שזה מה שמנסים לעשות כאן).
נאמרו כאן דברים על בן זוגה של אור קטן שהוא אגואיסט שהוא מתעלל וכיוב' בלי להכיר אותם, בלי לראות אותם בלי לראות אינטראקציה בינהם, בלי לשמוע אותו ולהבין את המקום שלו. מה החוויה שלו מול זה? מה יש לו להגיד על כך.
בוודאי שאני מאמינה לאור קטן, ולחוויה שלה. אני מאמינה לה שזה מה שהיא מרגישה, אבל אני לא חייבת לקבל את זה כאמת מוחלטת.
קור את, אמיגדלה ואחרות מקבלות את זה כאמת מוחלטת וזה בסדר, אבל זכותי לשמוע ולקרוא את הדברים קצת אחרת, ולא להזדעק מול זה.
אני כן שומעת אותה אומרת ורומזת שהיא כבר לא אוהבת אותו או פחות אוהבת אותו, וכאשר אין אהבה בכלל, יהיה קשה מאוד להדליק את הגחלת שוב, ולרצות לעבוד יחד.
-
קור_את*
- הודעות: 1290
- הצטרפות: 26 ספטמבר 2006, 16:53
- דף אישי: הדף האישי של קור_את*
בן זוג מכבה
בוודאי שאני מאמינה לאור קטן, ולחוויה שלה. אני מאמינה לה שזה מה שהיא מרגישה, אבל אני לא חייבת לקבל את זה כאמת מוחלטת._
אהובה, את מה את לא מקבלת כאמת מוחלטת? לא הבנתי. האם את מאמינה לדיווח על הרגש של אור קטן אבל לא לדיווח על המעשים של בעלה?
אהובה, את מה את לא מקבלת כאמת מוחלטת? לא הבנתי. האם את מאמינה לדיווח על הרגש של אור קטן אבל לא לדיווח על המעשים של בעלה?
בן זוג מכבה
אני אישית חושבת שבדילמה שבין הרצון לפתח דיון רחב וכללי לבין האתיקה של תמיכה לאשה במצוקה, בדף שלה - האתיקה לוקחת._
אני חושבת שזה כמו להציע לפתוח ולסגור את הדיון באותה נשימה. לא אפשרי. או יותר נכון לא ממש מקדם ומענין. הנושאים הללו הם מורכבים וסבוכים, ולא בכדי עולים שוב ושוב באתר בוריאציות שונות. הרי גם התגובות שמעלות שאלות (ולא רק מעודדות לסיים מיד את הנישואין)משקפות התלבטות וקול פנימי של מי שמשתפת במצוקה שלה. אי אפשר להשתיק את הקולות האלה ו"לזרוק אותם לפח" להיפך הפלטפורמה האנונימית מאחורי המסך היא התחלה מעולה לגעת בספקות. כי אם אור קטן למשל מעלה סיטואציה שעלתה בבית. ומישהי מגיבה לה בסגנון של "אין כזה דבר בעל מושלם".
אז אולי בראש עולים מיד כל הקולות המחלישים שאומרים אולי אני סתם מגזימה, עושה עינין הרי הוא משתפר וכו.. אבל יש הזדמנות לשבת בשקט בבית ולבדוק איך זה מרגיש בגוף , לא רק מה אומרים הקולות בראש. אולי יש שם איזה כיווץ , איזו התנגדות .
דבר נוסף שיש דיון רחב , יש עוד קולות, כמו למשל בשמת שיודעת בצורה מאוד בהירה ואינטיליגנטית לפרק אמירות כמו "אף אחד לא מושלם" ופתאום משהו בקול הברור שלה ושל עוד כותבות כמובן מצליח לספק איזו תשובה לספקות שקיימים שם בין כה.
"הקולות המחלישים" קיימים לא רק בתוכה , אלא גם בסביבה ובשביל לעשות שינוי שיחזיק צריכה להיבנות עמדה פנימית יציבה ולכן שוב הפלטמורמה הזאת, המגוונת יחסית, היא הזדמנות מצוינת ומאוד עדינה ואוהדת להתחיל
אני חושבת שזה כמו להציע לפתוח ולסגור את הדיון באותה נשימה. לא אפשרי. או יותר נכון לא ממש מקדם ומענין. הנושאים הללו הם מורכבים וסבוכים, ולא בכדי עולים שוב ושוב באתר בוריאציות שונות. הרי גם התגובות שמעלות שאלות (ולא רק מעודדות לסיים מיד את הנישואין)משקפות התלבטות וקול פנימי של מי שמשתפת במצוקה שלה. אי אפשר להשתיק את הקולות האלה ו"לזרוק אותם לפח" להיפך הפלטפורמה האנונימית מאחורי המסך היא התחלה מעולה לגעת בספקות. כי אם אור קטן למשל מעלה סיטואציה שעלתה בבית. ומישהי מגיבה לה בסגנון של "אין כזה דבר בעל מושלם".
אז אולי בראש עולים מיד כל הקולות המחלישים שאומרים אולי אני סתם מגזימה, עושה עינין הרי הוא משתפר וכו.. אבל יש הזדמנות לשבת בשקט בבית ולבדוק איך זה מרגיש בגוף , לא רק מה אומרים הקולות בראש. אולי יש שם איזה כיווץ , איזו התנגדות .
דבר נוסף שיש דיון רחב , יש עוד קולות, כמו למשל בשמת שיודעת בצורה מאוד בהירה ואינטיליגנטית לפרק אמירות כמו "אף אחד לא מושלם" ופתאום משהו בקול הברור שלה ושל עוד כותבות כמובן מצליח לספק איזו תשובה לספקות שקיימים שם בין כה.
"הקולות המחלישים" קיימים לא רק בתוכה , אלא גם בסביבה ובשביל לעשות שינוי שיחזיק צריכה להיבנות עמדה פנימית יציבה ולכן שוב הפלטמורמה הזאת, המגוונת יחסית, היא הזדמנות מצוינת ומאוד עדינה ואוהדת להתחיל
-
פלוני_אלמונית*
- הודעות: 43441
- הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
- דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*
בן זוג מכבה
+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+
אהובה, את מה את לא מקבלת כאמת מוחלטת? לא הבנתי. האם את מאמינה לדיווח על הרגש של אור קטן אבל לא לדיווח על המעשים של בעלה?_
הפירושים שעולים פה הם לא האמ המוחלטת.
זה שהפירוש שונה, לא אומר שלא מאמינים לה, זאת בעצם זווית שונה.
המקרה שאור קטן תיארה בו בעלה דיבר עליה רע לתינוק נראה לי גרם הכי לזעזוע כאן,
אז באתי וכתבתי עם קושי רב, שלצערי אני עשיתי את אותו הדבר, רק יותר גרוע. זה לא היה מול בעלי, הוא תפס אותי אומרת את זה מאחורי גבו.
הקטע שנראה לי הוא שחלק מכאן מאמינות שעדיף ללכת למקרה הקיצון של פרידה, במקרה ובאמת יש התעללות אמיתית, ולמנוע טעויות.
אני רואה את זה אחרת, ונראה שיש כמה פה שכן יסכימו איתי, שללכת למקרה הקיצון של פרידה, למרות שיכול להיות שאין התעללות אלא שחיקה של זוגיות, זה גם מסוכן.
לגרום לזוג להפרד, שאולי כן יכול לעבוד על הבעיות, ולשמור על זוגיות ומשפחתיות, ובכך להציל את הילדים מפרידות וגירושין, לי מרגיש רע בדיוק כמו לגרום לזוג להשאר למרות שיש צד מתעלל.
אהובה, את מה את לא מקבלת כאמת מוחלטת? לא הבנתי. האם את מאמינה לדיווח על הרגש של אור קטן אבל לא לדיווח על המעשים של בעלה?_
הפירושים שעולים פה הם לא האמ המוחלטת.
זה שהפירוש שונה, לא אומר שלא מאמינים לה, זאת בעצם זווית שונה.
המקרה שאור קטן תיארה בו בעלה דיבר עליה רע לתינוק נראה לי גרם הכי לזעזוע כאן,
אז באתי וכתבתי עם קושי רב, שלצערי אני עשיתי את אותו הדבר, רק יותר גרוע. זה לא היה מול בעלי, הוא תפס אותי אומרת את זה מאחורי גבו.
הקטע שנראה לי הוא שחלק מכאן מאמינות שעדיף ללכת למקרה הקיצון של פרידה, במקרה ובאמת יש התעללות אמיתית, ולמנוע טעויות.
אני רואה את זה אחרת, ונראה שיש כמה פה שכן יסכימו איתי, שללכת למקרה הקיצון של פרידה, למרות שיכול להיות שאין התעללות אלא שחיקה של זוגיות, זה גם מסוכן.
לגרום לזוג להפרד, שאולי כן יכול לעבוד על הבעיות, ולשמור על זוגיות ומשפחתיות, ובכך להציל את הילדים מפרידות וגירושין, לי מרגיש רע בדיוק כמו לגרום לזוג להשאר למרות שיש צד מתעלל.