בלוג קטני בלי חיתולים

[אנונימי]

דף בלי חיתולים (דף בלוג)

[יעל*]

אז ככה. אמנון בן חודשיים וחצי ואתמול החלטנו להוריד לו את החיתול לכמה שעות. מדהים כמה שצעד כ"כ טבעי דורש אומץ. בפעם הראשונה הוא השתין עלי - כמובן - ומיד ראינו שיש לו סימון שאי אפשר לטעות בו לפיפי. מעין קיטור סף בכי על כל פיפי קטן. לזהות קקי זה כמעט תמיד לא בעיה וגם כך הוא עושה כמעט רק כשאני "עוזרת" לו בחיתול פתוח.
וזה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי!ומאד מרגש ומלמד אותי המון עליו. את רוב הפיפי בבית עכשיו כשהוא ער הוא עושה בתוך דלי.
בעיות לוגיסטיות - בשינה החלטנו לשים לו חיתול כי אמנם הוא מסמן גם בשינה אבל כמובן שזה מעיר ומעצבן אותו כשמרימים אותו לעשות איתו פיפי. בעיה לוגיסטית זה חירבון ופיפי תוך כדי יניקה. גם הסימנים ברורים אבל יש גבול לאקרובטיקה
ואני מבינה - משמעות הבכי שלו משתנה בעיני ונהיית יותר מגוונת. השינה שלו משתנה בעיני ולא כל התעוררות נלקחת כאמיתית. יש כאלו של פיפי בלבד ואז למרות בכי קטן הוא מיד חוזר לישון (כשקודם - מרימים מנחמים מדברים ואז הוא כבר מתעורר לגמרי).
מחכה בקוצר רוח להמשיך עם זה. לא כל הזמן - בינתיים כמה שעת ביום.
ומשהו מצחיק? מבלי מישים אני נותנת לו להשתין כמו בת. מרימה לו את הרגלים ומכוונת את הבולבולון שלו לתוך הדלי מה שגרר צחוק משועשע מאבא שמחזיק אותו ממרחק לדלי ומכוון את הזרם. המממ... איך לא חשבתי על זה.
אני לובשת "בגדי עבודה" שלא אכפת לי עליהם ומחזיקה אותו עם חולצה וחיתול פלנל שלא יהיה לו קר. הפלנל גם סופג טוב את הקקי אם יש תאונה.
שאלה - שמנו לב שהוא בוכה כשהוא צריך להשתין. תהינו אם אולי זה מצביע על בעיה שצריך לבדוק. מה דעתכם?
אשמח לתגובות!
שתהיה שנה מבורכת,
יעל ואמיר

[יעל*]

לפני שאני רצה לנצל את השינה עדכון קצר -
הוא בוכה בכי מר על כל פיפי שנשפך עד כדי כך שאני מוצאת את עתמי מבטיחה לו שיהיה לו עוד פיפי...
אני מבלבלת את עצמי - אני יודעת שהוא צריך פיפי אבל הוא עיף ומקוטר אז אני מחליטה לשים לו תיתול כדי שירדם וירגע אבל הוא לא נרדם עד שהוא לא משתין ולאט לאט (בסך הכל אנחנו בעסק 4 ימים) הוא יותר ויותר שונא לעשות בתיתול ועושה על הגב כשמחליפית לו או כשאי מפשפשת אותו. אז כן - לא - לשים תיתול - כן מעצבנת אותו בפשפושים שלי - אולי הוא מעוצבן בכל מקרה. נראה לי שזה הכי קשה לי - הבכי שלו כל פעם. מצד שני :
הלילות נפתרו לי כהארה. הוא יכול לחרוק שעות ועד עכשיו לא הבנתי למה. אתמול קמתי לפשפשו והוא אכן השתין תוך דכי עצוב וחזר לישון בשקט מבסוט. היום הוא כבר מיד העיר אותי. אז בניגוד לדיווח הקודם - מתוך שינה הרבה יותר קל לי לזהות. הבוקר כל הרצפה היתה הטובה כי עוד לא למדתי לכוון אבל יותר חשוב לי ללמוד אותו מאשר לקלוע!P-:
חוץ מזה נראה לי שהוא באופן כללי במצב רוח הרבה הרבה יותר טוב. אני לא יודעת אם זה קשור אבל נדמה לי שכן. רגוע חיכן ומאושר. רק כשהוא נהיה עייף אני מתבלבלת.
הנקה וחירבון - אני יושבת על קצה המיטה והגיגית בין רגלי - פועל יופי. גילה - אותם סימנים פיזיים לקראת חירבון וגם אצלו יש לי הרגשה שהוא מבשל את זה איזה שעה קודם.
הולכת לישון קצת. הבכי... למה זה בא עם כ"כ הרבה בכי? אני כבר לא יודעת אם הוא היה בוכה בכל מקרה או שלא. מה שלא יהיה - הוא מגיב מאד חזק לכל הענין במהירות מפתיעה.
תודה על התמיכה!
יעל

[יעל*]

זה לא רק מדבק זה גם ממכר. זה פשוט מרגיש לי כ"כ הרבה יותר נכון! היום החלטתי לא לעשות את זה כל היום כי אני מאד עיפה - כן, זה די מתיש. אבל לא יכולתי. הפך כמעט בן לילה לחלק בלתי נפרד מלהיות אמא.
וכמו שנאמר כאן למעלה - רק אמרתי שתוך שינה לא היו פספוסים - מיד פספסתי על המיטה שלנו בשנת בין הערביים.
אמשיך מחר!
יעל

[יעל*]

אצלינו יש תנוחה שונה לקקי ולפיפי כי אני לא מצליחה לא להרטיב לו את הרגלים בפיפי ובקקי הוא התרגל (בלי ששמתי לב שאני מרגילה אותו) לעשות על הגב בחיתול פתוח. אז אני מנסה ללמד אותו לחרבן בתנוחת ערסול כשהוא קצת על הצד ורואה אותי. פיפי הוא צמוד אלי עם הגב וחצי יושב לי על יד אחת.
אבחנה - משתין בדיוק רבע שעה אחרי שהוא יונק.
וגם - התחושה של שחרור החלב שמסמנת לי שהוא רוצה לינוק גם מסמנת לי על הצרכים שלו.

וגם - יום שלם הייתי איתו היום עם פספוסים והכל - והינה אבא חוזר ותוך 5 דקות יודע בדיוק לפשפש אותו...אבל מיד אח"כ שם לו חיתול.
המשך יום טוב!

[יעל*]

שלום ובוקר טוב! הגשם מגיע, איזה יופי!
אתמול דיברתי עם מישהי שמגדלת את הבת שלה בלי חיתולים והיא אמרה לי כמה דברים שספרו לה הסבתות בנפאל שרובם הפיעו פה אבל בכל זאת:
1 - הם לא עושים תוך כדי תנועה. כלומר אם הם עלינו ואנחנו מסתובבים איתם ואז מתישבים הם ישחררו אם יש להם כשנשב.
מחשבה - מה זה אומר עלינו כשאנחנו מסתובבים עם תינוק מקטר (אולי כי הוא מודיע שהוא צריך) כדי להרגיע אותו ואיך שמתישבים הוא מתחיל לבכות מחדש (מי לא מכיר את מד הגובה של תינוקות?). שלי בוכה בכי רציני בדקה שלפני השחרור כשהוא כבר בפוזה. משהו בהשתנה מאד לא נוח לו עדיין.אז אנחנו די פועלים הפוך הרבה פעמים...
2 - הם צריכים בערך 20 דק' אחרי יניקה, עם ההתעוררות וכל בין 30 דק' לשעה עם דפוסים שונים לכל תינוק.
3 - תוך כדי יניקה - כנראה הם לא ביקשו לינוק מלכתחילה...חוץ מקקי שזה קצת שונה.
4 - השפה שלהם כל הזמן משתנה וכך גם הדפוסים.
5 - הם מתעוררים קלות להשתין ובד"כ בשעות די קבועות בלילה: 00:00, 3:00, 6:00.
אז הינה מה שקרה אתמול בלילה אחרי ששמעתי את זה.ינק ב 23:20. נרדם. ב 23:45 ביקש פיפי עשה ונרדם. ב3:10 העיר אותי והמיטה שלו היתה יבשה. לקחתי אותו להשתין במבטיה (אכן הרבה יותר נוח וטוב מאשר בגיגית) השתין ו - חזר לישון! פעם ראשונה שלא מיד הנקתי אותו בלילה והוא ישן עם קצת חריקות עד 5:50 בבוקר. כשכבר התפוציציתי וקמתי לפשפשו ולהניק ראיתי שהוא כבר הרטיב ולכן כנראה החריקות. לגבי זה ממש מהפכני! זה לילה ראשון שאני לא מניקה כל 2 - 3 שעות אחרי השינה הראשונה.
מסקנתי היא שהענין הזה הוא השלמת ההנקה. כל המסרים שלא ברורים לי סביב מתי כן/לא להניק ולמה, מתחילים להתבהר סביב המסרים של הצד השני של שצינור... וזה כ"כ מובן מאליו כשחושבים של זה! מאד מזדהה עם מה שכתבו פה שבזה שאנחנו לא מתיחסים ליציאות שלהם אנחנו מתעלמים מאחד הדברים הכי מהותיים בקיום שלהם.
בינתיים אנחנו מפיצים את הבשורה בהתלהבות וצוברים תגובות למיניהן...
שאלה - כמו שאמרתי הוא התרגל לקקי על הגב בחיתול פתוח או סגור. אז לפעמים הוא משחרר גם באמבטיה אבל בעיקר על הגב. איך משנים הרגל כזה? יש לכן רעיון? (וכמה עוד הרגלים אני מקנה לו מבלי דעת?)
סוף שבוע טוב וגמר חתימה טובה לכול!
יעל

[יעל*]

וגם - שוב הציצים שלי התחילו לנזול כאילו שהוא הולך לינוק והוא התעורר להשתין ונרדם שוב. סימנו לי.

[אם_פי_3*]

יעל - לקחת את הדברים בערבון מוגבל. ההבדלים בין תינוקות הם גדולים מאד, כך שקשה מאד להגיד "הם". חלק מהדפוסים שציינת, לא מתאימים לתינוק שלי, למשל.
לבעלי היתה היום הברקה: הוא קרא ל"בלי חיתולים" - עקרון הרפש... טוב, אני יודעת שזה לא מדויק, אבל זה נחמד.
הוא מעז יותר להיות עם הילד גם כשהוא עירום (לא שותף לנסיונות, אבל כבר לא מביע התנגדות - כנראה כי ראה שזה "בטיחותי"), וגם זה נחמד לי. בסוף הוא אפילו יתרגל...

[יעל*]

P-: אופס אם פי 3 - מרגישה נזופה...
אלו קווי הנחיה כליים ביותר שלגבי מהווים בעיקר עידוד שאנחנו לא הולכים לגמרי על בליינד. התינוק שלי שובר את כל ה"קווים" הללו כל הזמן וזה השיעור הגדול שלי כרגע בקשב עצמי ואמון.
גם בעלי נרתע מהעירום של התינוק - הפחד מההפרשות - ומציע כל הזמן לשים לו חיתול ולפשפש אותו מתוך החיתול. הוא כן משתתף פעיל (ומוצלח ביותר) בכל התהליך.
כל יום כשלעצמו. אתמול כמעט ולא היו לנו פספוסם במשך היום. הלילה לעומת זאת היה רטוב רטוב. כל פעם כשכבר כן התעוררתי הוא גם כבר הרטיב את המיטה וגם השתין לאמבטיה. המון...
חוץ מבשעתיים שהוא ישן איתי אחרי שנרדמנו ביחד. אולי זה קשור?

[בשמת_א*]

אח, יעל! כמה טיפשי מצדי! לא העליתי על דעתי שיש פה אנשים שלא ישנים בלילה עם התינוק היונק!
העצות והדיונים בלילות מתייחסים לתינוק שישן צמוד לאמא.
כל הכבוד לך שאת בכלל מפשפשת בלילה תינוק שישן לחוד!

[יעל*]

בשמת - זה לא עיקרון לישון לחוד. הוא ישן לידינו בעריסה רוב הזמן, ככה התרגלנו כולנו. אולי נשנה את זה. הרבה יותר כיף לי לישון איתו...
משנה את שמי מגמחנו ליעל.
צום קל וגמר חתימה טובה לכולם.

[יעל*]

מתיש - אכן.
ממשפטי המפתח שמהדהדים בראשי- אנחנו מגדלים אותם בלי חיתולים כדי לגדל אותם בלי חיתולים. (זו את אמרת - בשמת?) יום מלא פיספוסים וחוסר תיאום. אבא ששם חיתול כל פעם שהילדון עובר לידיו ואני מאבדת כיוון. מזג אוויר שמאיים להתקרר ובעיקר - העיפות. היום הורדתי הילוך.
הבנתי על עצמי שהפוקוס כ"כ בקלות הולך לכיוון הלא נכון - כן תפסתי פיפי, לא תפסתי פיפי. כן היה פספוס או לא היה. זו לא הנקודה. אמביציה מטעה. הכי אני לא אוהבת פשפושי סרק. היו היום המון כאלו. ואיזה 3 פעמים שדקה אחרי הוא השתין עלי. לא אכפת לי הפיפי. אכפת לי שאני לא מאמינה לעצמי. הידע נמצא החיבור אינננו.
חוץ מזה? ממשיכה כרגיל. חלק ניכר מהיום הוא בלי חיתול - כזה יפה!
ועכשיו הוא עם חום אחרי חיסון. נחכה לעוד יומיים.

[יעל*]

האם פשפוש סרק גרוע יותר מפספוס, או להפך?
אולי ננסה לחשוב על מינוח אחר. פספוס הוא מונח מגמתי וטעון. הוא מרמז על כשלון ועל החמצה. כן, אני מפתחת אמביציה לא לפספס וכך מפספסת אותו במקום בו הוא נמצא. פשפוש סרק הוא בעיני דואלי - מחד - איך נלמד אם לא נטעה. מאידך אני מרגישה את הפיתוי שבלפתור כל קיטור לא ברור בפיפי. שני הצדדים של אותו מטבע. זה לא משנה. לא משנה לפספס ולא משנה לפשפש סרק. משנה עצם העשיה המשותפת. והיא משנה מאד מאד! (ועדיין אני לא אוהבת פשפושי סרק...)
הפיפי/קקי מסבירים כל כך הרבה דברים שתמיד היו מין אקסיומות של "תינוק בוכה" וכיו"ב. אני מתחילה לתהות לגבי המון "אמיתות" כאלה מה בהן אמת, ומה תלוי-תרבות-מחתלת.
מסכימה לגמרי. שם באור חדש גם את הספרים לגידול תינוקות (מודה באשמה, אפילו את הלוחשת קראתי עכשיו בענין כדי לראות איך זה נראה באור החדש).
אין לי ספק שהיא "עושה בשבילי" לפעמים. היא מתאמצת, ועושה טיפונת פיפי...ואני תוהה אם זה הוגן כלפיה
גם אצלינו. בכלל אני תוהה אם כל הטרטור העודף הזה הוגן כלפיו וזה לעומת איך שתינוקות אחרים גדלים. מצד שני אם הוא מקטר הוא יקטר עם או בלי פשפוש. ואז אני מחליטה שדי עם הטרטורים להיום ושמה לו חיתול והינה - בפעם הבאה שאני בטוחה שהוא צריך פיפי מיד אני שוב מורידה אותו. אז מה המסר? לא ברור לי. מה שכן - הוא פיתח יכולת מצחיקה להשתין בלילה כשאני לוקחת אותו ולהרדם מיד עוד באותה תנוחה עם גמר ההשתנה. חמוד ביותר. מה שגם אומר לי שכנראה זה לא כ"כ לא נכון בשבילו.
קיים הבכי הזה של לפני פיפי, אבל לא תמיד אכן היה לי כ"כ הרבה יותר נוח אם הסימן היה תמיד אותו הסימן. למשל הבכי הברור שהוא כמו זעקה שהוא משמיע כשהוא מתעורר וצריך דחוף. תוך כדי הנקה זה שפת גוף. זז באי נוחות ואז מפסיק לרגע לינוק באופן חשוד. זו למידה חדשה לי. כך גם לדבר איתו והוא מחייך ומשחק וצוחק ומשתין תוך כדי.
בבוקר - משתין בתכיפות גבוהה. היום - ארבעה "פספוסים" שלי כשאני מסתכלת עליו לנסות וללמוד מהם האותות. אולי פשוט לא תמיד יש. אולי הוא מאותת פחות כשהוא לא לגמרי מלא או כשהוא מאושר וצוחק. עדיין פתאום העינים מתקבעות או שהגוף זז קצת באי נוחות . קשה לראות.
"ידעתי, ראיתי, ולא האמנתי לעצמי די - לא עשיתי כלום, וחטפתי את הפיפי". התינוק שלי הוא המורה הכי גדול שהיה לי...
שפחות נוח לה כשבעלי מחזיק אצלינו זה מרגיש לי הפוך. ושלנו בן...???
עוד משהו ששמתי לב אליו ביומים האחרונים. כשהוא נרדם והגוף שלו נהיה רפוי, כמעט תמיד יש עוד פיפי אחד שמבקש לצאת. הוא מתחיל לקטר קצת ובמקום לנדנד אותו יותר חזק אני מפשפשת אותו ואז הוא נרדם בצ'יק. כמובן לא תמיד (אם פי 3 - (-;) אבל הרבה.
ועוד מחשבה - קצת כמו עם מוצץ - כמעט חבל שיש לי את הברירה להשתמש בחיתול כי לפעמים זה יותר מדי מפתה.
וגם - אני כמעט ולא מעזה להגיד אבל - מצב הרוח שלו כ"כ השתפר מאז שהתחלתי עם זה. או שאולי זה הגיל? מה אומרות בעלות הנסיון בענין?
הבכי הגדול שהיה מלווה כל פיפי קצת נרגע ואני שמה לב שלפעמים הפיפי מגיע עכשיו אחרי שהוא טיפה מרפה את הגוף (ואני חושבת שאין לו ומותרת). אז נראה לי שהוא לומד לשחרר. כשאין לו ממש והוא מתעצבן הוא בוכה ב - נה נה נה. חוץ מזה בד"כ אין סימנים ברורים שאין לו או שאין יותר.
אמא נמרה - איזה יופי! ספרי לנו עוד!

[בשמת_א*]

יעל, נהניתי לקרוא את המסה האחרונה (רק עכשיו ראיתי).

[יעל*]

גילה - לויודעת. הוא עושה כבר די הרבה זמן 2 - 3 פעמים ביממה בשעות די קבועות (כמובן בדיוק היום הוא עשה בצוהורים והפתיע אותי.) הוא גם נותן לי 2 - 3 מנות קקי בכל פעם. אני התחלתי עם הבלי חיתול רק לפני שבוע וחצי אבל קקי הוא כבר הרבה זמן עושה איתי בחיתול פתוח - לפחות את זה של הבוקר.
חדש גם - מצב רוח של קקי. שוכב על הגב או בטרמפולינה ומאד מאד מבסוט, קצת היפר. נראה שכיף לו מאד (-:. קשה לא ליפול בשביו ולהשאר עירנית אז אני מנסה גם וגם.

[יעל*]

חגית - גם אצלינו יש מרד קטן. בת כמה היא?

[יעל*]

מישהו יכול להגיד לי שזה משתנה כשהם גדלים קצת?
אני יודעת את זה לבד ובכל זאת. חוץ מ"עקרון הרפש" שאומץ בשמחה, יש אצלינו מונח חדש - הדרמה של הקקי והפיפי.
מתעורר בחריקה. משתין. יונק. מתחיל לזוז באי נוחות. אני מסתדרת מעל לגיגית או מעל לאמבטיה. מתחיל להלחם בשד, מוציא מנה של קקי, נח רגע, בוכה קצת. פיפי לכל עבר. יונק שוב בחמת זעם. נח עם הראש לאחור. שוב מתנפל על הציצי. מוציא מנה שניה, הרוב בגיגית. חלק ליד. משתין שוב מהמאמץ. וכו'.
בסופו של "סשן" שנינו יוצאים מותשים.
ובנוגע לאלרגיות שקראתי בענין למעלה - בשמת, האם זה חלף עם הזמן כשהוא גדל או שהמשכת להמנע מהמזונות עד היום?
מוכרחה להודות. אתמול היינו בקניון והנקתי בשילב. הוא היה ארוז היטב בחיתול וכמה שאני שונאת את זה עכשיו, היה לי ממש רגוע להניק בלי להיות עירנית למה הולך לצאת מהצד השני. פיפי תוך כדי כמעט לא קורה והוא מסמן ממש יפה (למרות שאני - כמובן - "מפספסת" לא מעט). קקי לעומת זאת בא כמעט אך ורק תוך כדי הנקה.
ויחד עם זאת - שנת צוהורים היום שבה תפסתי את כל הפיפי (פעמיים תוך שינה שלו ופעם שלישית אפילו הצלחתי להתעורר משינה שלי). בלילות אני עיפה מדי ומתעוררת מאוחר מדי והוא כבר רטוב...בכל זאת אני מעדיפה אותו בלי חיתול ורטוב מאשר ארוז עם חיתול מסריח.
מחר זה שבועים ולמרות שאני מתעיםת מזה לפעמים אני חושבת עכשיו (אווו הבלבול מתחיל)שזה לא מזה שאני מתעיפת אלא מלהיות איתו בכזו אינטנסיביות, ושאם אני כנה עם עצמי אז למרות שלכאורה זה נראה יותר עבודה, זה שינה כ"כ את כל הקשר איתו ולמעשה הפך את הכל ליותר קל. אז אני קוראת לעצמי למקם את העיפות שלי במקום הנכון.
מפניני חמותי (שהיא בד"כ נהדרת") : רק שלא תשרפי את עצמך. וגם - זה הופך אצלך לכפייתי. נכון - זה כפייתי כמו שכל צורך שלו אחר שאני מזהה נענה על ידי באופן כפייתי. וגם - עדיין לא מבינה מה רע בגמילה בגיל יותר מאוחר. וגומר וגומר. על תענו על האחרון אפילו.
כי גם אצלם למרות שהוא בחיתול אני מפשפשת אותו אם אני מוצאת לנכון. תגידו אתן לי איך אפשר לא?
נראה לי שעדיף לי ללכת לישון עכשיו מלהמשיך להשפך לכן פה.
כל פעם מחדש אני מתפעלת מתגלית הפיפי האחרון שלפני השינה. הוא נרדם בשקט לבד במיטה שלו אחרי הפיפי הזה הרבה יותר טוב מאשר עלינו. בכלל נראה לי שהוא יותר שקט כשהוא ישן לבד וכשאנחנו מניחים לו לנפשו גם כשהוא ער.
כבר אמרתי די להערב?

[יעל*]

• אל תעלבי, אני יודעת שאת באמצע הדרמה אבל התגלגלתי מצחוק מהתיאור שלך- חגית, לא נעלבת. גם אני צחקתי כשקראתי את זה אח"כ.
• התנקות פנימית שלנו מהרעש הפנימי שלנו- בדיוק זה. להפתעתי כשחברה שלי היתה פה ועשיתי את זה כלאחר יד זה היה מדויק ויותר פשוט.

גילה - מזדהה לגמרי. גם בעלי פשוט יודע ואצלו זה כאילו פחות טעון. גם בזמן הפשפוש אם הקטני בוכה הוא לא מתרגש. הוא פשוט "יודע" אם הוא צריך או לא. נראה לי - לפחות אצלי - זה קשור להתנתקות מהצורך להצליח לא לפספס. ואז אני מרפה מההסתכלות שלא נותנת לי מנוח. המורה הקטן שלי לזן.

[יעל*]

• אורחים- זה צשהו אחר. וזו היתה חברה שבאה עם תינוק משלה ולא הצריכה אירוח. פשוט תשומת ליבי לא היתה בפוקוס הסטרי על קטני.

תרגישו טוב כולכם.

[יעל*]

אתמול - יום אינטנסיבי ביותר וקשב/קשר מוחלט. היום - אני עיפה ועד כה כל נסיון פשפוש נתקל בהתנגדות עצבנית - מה גם שעצירות (אורז שאכלתי?) לא הקלה עלינו. נארז בחיתול ונלקח לסידורים ועכשיו היו שני פשפושים מתואמים וננסה לחזור.
כ"כ מרגש - בוקר שלם מתואם לגמרי...
איך שאבא חזר היו מיד שני פספוסים. אמא מורידה קשב, מחלקת את תשומת הלב. דובר פה על תהליך רקע? לא אצלי. עוד לא.
אנחנו כולו שבועים אז אולי עוד קצת.

[יעל*]

אם פי 3 - הקטני הרבה יותר קטן אבל גם אצלינו יש משהו דומה. אחרי יום יומים מוצלחים - הוא ממש זועק בזעם על נסיונות פשפוש. מזל - ואני שמחה לדווח - שאני כבר הרבה יותר בטוחה בעצמי ודי יודעת שכשאני מנסה הוא באמת רוצה, אבל זה הולך לרוב דרך הרבה בכי - חבל. אני שואלת את עצמי כמה להתעקש איתו. היום, אחרי שראיתי שכואבת לו הבטן ויש לו כל הזמן פלוצים עם קקי ובסוף יצא קקי מוקצף והמון ( אין לי מושג ממה זה, מכירות את התופעה? אולי יותר מדי מתוק בתפריט של אתמול) שמתי לו חיתול שישן וירגע והוא ישן כבר 4 שעות רצוף (מקוה שזה לא אומר כלום על הלילה...)
מה שכן - הולך לי הרבה יותר בטבעיות. ביום ראשון עשיתי רישום ומאד עוזר לי להעזר בשעון. בערך כל 20 דק' עד 1/2 חצי שעה אפשר לצפות לפיפי. לפעמים - בעיקר בבוקר זה יותר תכוף, לפעמים זה פחות.
חמוד - הוא התחיל לסמן לי במעין דיבור מתלונן במקום בחריקות ובכי. כזה מתוק! רק שאני עוד לא תמיד מזהה את זה. חדש לנו
מה עוד - צריכה לאזור אומץ ולעשות את זה בעקביות כשיש עוד אנשים בבית. שונאת את ההרגשה שזה הופך לקרקס. אני שמחה לגלות שזה מאלץ אותי לבחור בקשב אליו כעליון בסדרי עדיפויות הקשב. מה שכן - התגובות לכל הענין חזקות ביותר. נוגע לאנשים במקום עמוק - ומי כמוני יודעת.
אני כבר לא מדמינת את עצמי בלי זה. בהתחלה כשהוא היה נהיה קוטר הייתי שמה לו חיתול כדי לא לעצבן את שנינו. עכשיו זה ההיפך. אם יש לו חיתול אני מורידה אותו כדי להבין איפה אנחנו נמצאים. בלי להרגיש אותו עלי אני לא מרגישה אותו. (הממ, כמה הגיוני). בהתחלה כתבתי? אני מסכמת עכשיו שבועים וחצי!

[יעל*]

התלבטויות לילה: הקטני עושה פיפי בערך כל שעה וחצי שעתיים בלילה. אני מתעוררת אבל לרוב מאוחר מדי ואם לא אני לא בטוחה אם לפשפש או כדי לא להעיר לחינם.יוצא שרוב ההתעוררויות שלי הן להחליף מצע רטוב והלילה הוא ישן 7 שעות בלי להתעורר. אז מה יותר נכון - לחכות שהוא מלבד ירטיב פחות או לעורר את המודעות שלו להרטבות בזה שאני מפשפשת אותו או פשוט לשים לו טיטול לשכוח מהלילות ולנסות לישון בשקט בעצמי? (אפשרות ג נפסלה מיד. שונאת את החיתול הספוג על הבוקר).
אם פי 3 - תודה על החיזוק. אני לא מישמת את זה ביסודיות כמו שהייתי רוצה אבל זה כן נכנס לי מתחת לעור ואני משתדלת .
וכבר אין את הלחץ הזה של 'מה יהיה אם נפספס, אוי ואבוי! זה גם אצלי יותר ויותר - זו אחת הלמידות שלי נדמה לי.
לפני יומים היו אצלינו המון אנשים ( 10 ) והוא היה עלי במנשא עם חיתול שנשאר יבש במשך כל הארבע וחצי שעות. לא פספסתי אותו אף פעם. לפעמים נדמה שעם טיטול אני יותר רגועה וזה יותר קל - ושוב הלמידה.
עכשיו אני די פועלת לפי השעון - כל 20 דק עד חצי שעה פיפי.
אתמול הינו אצל הרופאה - לקטני יש פטריה על הגב - ויצא שסיפרנו לה על הענין. במקום התגובה הסקפטית והצינית שציפינו היא התענינה וסיפרה שהיא שאלה את האתיופיות על זה והן אמרו שהן כל 20 - 3- דק מורידות אותם לפיפי. היא טענה שלא אמורה להיות לו שום מודעות לצרכים שלו 0-: ? ושזה חדש לה לגמרי. כשיצאנו היא שאלה אם אנחנו עושים עוד דברים מענינים ואמרה שהיא תעקוב אחרינו. בדיוק לפני שהגיע תורינו הוא עשה קשת יפה בגינה שלה

[יעל*]

אפשרי הענין של חיתול בלילה אלא שדוקא במיטה נראה לי שטוב לו להיות חופשי ממנו. הבעיה שלי עם חיתול זה שאחרי הפיפי הראשון כבר אי אפשר לדעת אם אני לפני הפיפי או שכבר פספסתי אותו.
שאלה - במנסארי - בלי חיתול נראה לי שהוא מאד נמעך לו למטה? אני שמה אותו עם בשביל הריפוד ומפשפשת אותו ושוב אותה הבעיה אם פספסתיו.
גם אצלינו זה כשעה בבוקר - התעוררות יניקה פיפי קקי (לא בסדר הזה) ועוד קצת חינדלעך ואז ישן לו שוב.
ועוד מחשבה - אתם חושבות שהפיפי יותר מפריע לבנים מאשר לבנות? זה ממש מפריע לו להיות צריך וכשהוא עיף ממש קשה לו להוציא.

[יעל*]

גם אני אוכלת הרבה שקדים (ומרציפן) אבל זה היה חד פעמי ונראה לי קשור יותר למשהו שאכלתי יום לפני.
חגית - איך הטוסיק שלה קר - הוא נרטב? קטני ישן על הבטן והחיתול בד מקופל תחתיו ועוטף אותו מבין הרגלים. מעל הוא מכוסה בשמיכה. כשאני לא מספיקה לפשפשו אני מחליפה לו את החיתול בד ואת המגבת שמתחת. הטוסיק מכוסה! והוא לא מתעורר.
כל שעה וחצי שעתיים - גם אצלי. אבל זה עדיף לדעת שזה רק פיפי מאשר לחשוב שהוא רעב ולהניק על כל חריקה. אני כבר לא יכולה לא להתעורר כשהוא חורק אז ויתרתי על לילות שינה ארוכה יותר לבינתיים.

[יעל*]

מסכימה עם כל מילה של אם פי 3. כל אחד עושה מה שטוב לו ונכון לו איך שטוב לו ונכון לו.
להוסיף קצת מהחוויה המאד אישית שלי בנוגע למה ששאלת-
כן, זה בלע לי את החיים בשלוק אחד. ואני מתכוונת לתינוק החדש. אחד הדברים הטבועים בי עמוק כאמא באופן יצרי, הורמונלי ורגשי הוא הדחף והצורך החזקים מכל להענות לצרכים ולדרישות של קטי. אוכל? הציצי מתחיל לדלוף עוד לפני שהוא מבקש וזה נהיה החשוב מכל באותו הרגע להתישב להניק. זריקה כואבת? אני בוכה יחד איתו ללא מעצורים ובלי בושה. כאבי בטן - אז כבר כמעט 3 חודשים הורדתי מהתפריט כל מה שחשוד כגורם לכאבי בטן אצל תינוקות. אין כאן פנטיות. יש כאן מניעים חזקים ממני שסוחפים אותי למקום חדש.
מרגע שזיהוי הקריאה שלו לעשית צרכים במקום אחר (אחר, כלומר לא על עצמו) זוהתה בקוד הפנימי שלי כצורך שלו, הענין הזה הצטרף לרשימה שלעיל. ומה מסתבר? כל כך הרבה דברים מסתדרים לי כמו פאזל. זו היתה עבורי החתיכה החסרה וזה שווה כל רגע. אז יש גבול - למשל כשבעלי נרתע מלהחזיק אותו בלי חיתול כי הההפרשות של קטני מרתיעות אותו יותר מאותי זה גבול. כשאני מרגישה מטורטרת וקטני נראה לי פתאום כמו פצצת פיפי/קקי מקטרת זה גבול. הוא שעות ארוכות בלי חיתול וישן עירום אבל יש לי גבולות. אבל - אין כמו השעות ההרמוניות של קשב מוחלט ותקשורת זורמת והתמסרות מוחלטת.
באשר לתשומת לב? הם נולדים למסע מתמשך לעצמאות. תשומת הלב זה מה שהם צריכים על מנת לעבור אותו בבטחון ובשמחה. הכל עובר בזמנו הנכון. זה, השרשור הזה הוא לא על תשומת לב על משקל פינוק יתר. תשומת הלב היא רק נגזר ששנינו מרויחים ממנו.

[יעל*]

אחרי יומיים מלאי פספוסים אתמול היתה הפעם הראשונה שאני יכולה בודאות להגיד שהוא חיכה עם הקקי עד שלקחתי אותו. הבנתי שהוא צריך ואמרתי לו רגע והוא עם החיוכים חיכה ואיך שהחזקתי אותו מעל לגיגית הוא שחרר. איזה יופי!
אני עוד מפספסת הרבה פיפי אבל נדמה לי שכל פעם קצת פחות. שלשום עצרנו לפשפוש מוצלח בנסיעה. אתמול יצאתי איתו למגרש חניה של חנות בזמן קניות והוא עשה. אני עוד לא יוצאת איתו מהבית בלי טיטול.
לפני שבוע היו פה כ-10 אנשים והוא היה רוב הזמן עלי אבל גם ישן קצת וגם היה על אחרים. מ - 6 בערב ועד הלילה הטיטול נשאר יבש! הוא כל הזמן היה בראש מעיני אבל זה לא הפריע לי להיות גם עם החברה. יותר קשה כשאני מנסה לתת תשומת לב של אחד על אחד.
נדמה לי שהוא מסמן יותר ויותר בבירור. הקקי תוך כדי הנקה מתמעט והולך. עכשיו הוא בסבלנות מחכה שזה יצא כשאני מחזיקה אותו. פיפי תוך כדי הנקה וקקי מקבלים זעקת התראה קצרה. התעוררות במשך היום היא תמיד עם פיפי. גם בלילה אבל אצלי זה חצי חצי אם אני מצליחה להתעורר לפני או אחרי. בכל מקרה הוא לא נרגע עד שאני מחליפה לו מצע וממשיך לחרוק ולהתפתל.
שוב הדילמה - אם הוא קצת רעב ואני לא לוקחת אותו לפיפי הוא יעשה במיטה אבל ישן עד הבוקר. אם אני כן אקח אותו הוא יתעורר מספיק כדי לבקש לינוק. האם כל כך חשוב לי לתת לו לישון לילה שלם ללא הנקה (ולעתמי לעבור לילה ללא הנקה, כי החלפת מצע זה פחות זמן מלהניק - הוא ישן בנפרד)? האם יותר חשוב זה להרגיל אותו שפיפי לא עושים במיטה (כשאני מצליחה לקום) ולקחת בחשבון שהוא יונק למרות שכבר ישן לילות שלמים? לא יודעת לגמרי עדיין. הלילה שמתי לו טיטול ולקחתי אותו אלי למיטה כי הוא לא הסכים לישון לבד ולעזוב את הציצי. נרדמנו ביחד. הוא העיר אותי לפיפי אחרי שעתיים והטיטול נשאר יבש. זה קרה פעמים.
כשהוא עיף וצריך עוד את הפיפי האחד לפני ההירדמות זה לפעמים ממש מעצבן אותו שאני לוקחת אותו. אז החלטתי שעדיף לי לספוג "פספוס" מאשר שהוא יקשר פשפוש עם עצבים. בתזמון הנכון אין שום בעיה ואז הכל זורם בהרמוניה - עיפות, ידיים, פיפי בזמן, נרדם. אבל אני לא תמיד מתזמנת אותו נכון.
לפעול לפי השעון עוזר קצת. הוא עושה יותר תכוף. המינימום זה כל 10 דק' ואז זה לפעמים מפתיע. הוא כמעט אף פעם לא קוטר סתם והמון פעמים כשאני שוב מתפתה לקרוא לו נג'ס הוא מזכיר לי שזה רק פיפי ואמא - מתי כבר תלמדי.
אני מדברת אליו יותר ויותר וזה בא מלבד. תודה שהזהרת אותי תוך כדי יניקה, תודה שחיכית וכד'.
עוד מביך אותי לעשות את זה בנוכחות אנשים למרות שכולם מקבלים את זה בסופר פתיחות והבנה (כמעט כולם).
הלוגיסטיקה של לבוש וחום ונקיון עוד מעסיקה אותי והכל מרגיש לי עוד קצת מסורבל אבל אני מתחילה להתרגל.
אמא מתחדשת - אני לא חושבת שיש דבר כזה אין לי את הקשב הנחוץ. אולי הוא לא מאותת בבירור ואולי עוד לא למדת אבל - תאמיני בעצמך וזה יהיה שם. ותני לזה זמן - לך ולו.

[יעל*]

מפחדת ליצור לו התנגדויות ארוכות טווח - אותה התלבטות. כמו שכתבתי - אני מנסה לכבד את ההתנגדות שלו ותהבחין בין בכי של אי נחות בגלל שהפיפי מגיע לבין בכי של כעס על פשפוש סרק או פשפוש בזמן עיפות. אז לפעמים זה עלי - חיתול בד וחולצה וזה גם לא נורא.
הלילה הוא עשה פחות פיפי! שתי הפעמים הראשונות כרגיל ואח"כ עד היניקה הראשונה של 6 בבוקר - יבש! לישון לילה שלם קיבל משמעות חדשה - בלי לינוק ובלי להרטיב כי אני לא יכולה לא להתעורר - למרות שאני הרבה מתעוררת מאוחר מדי והוא כבר עשה.
ממשיכים כרגיל. שעות ארוכות (עד שאבא חוזר הביתה) הוא בלי חיתול ואני נעשית יותר טובה וגם לומדת לבטוח בו יותר. כשאנחנו ישנים ביחד אין פספוסים. כשמשהו ממש מפריע לו - בטן או שיניים זה הרבה יותר קשה. חוץ מטיטול שמפריע לי גם המוצץ מפריע וקיבל תפקיד משני ביותר של הרגעה לפעמים כשלא בא לי שהוא ימצוץ אותי בעצבנות. כל דיבור קטן שלו משמעותי.
כיף לנו!

[יעל*]

חגית - לא הבנתי למה דאגת. בגלל שהיא לא עשתה מתוך שינה? או בגלל שהיא לא עשתה הרבה שעות?
שוב הלילה פחות פיפי. עד 2:00 בלילה כרגיל - פעם או פעמיים (לא ממש זוכרת) ואז עד 6 בבוקר יבש, קם לינוק ורק אז מבקש פיפי.
אתמול היינו במפגש - הרבה אנשים הרבה תינוקות - אין שקט ומקום לפיפי. הוא נהיה קוטר יותר ויותר. סיוטי ביותר בשבילי עד שחזרנו הביתה והורדנו חיתול וחזרנו לקצב ביחד.
מחשבות על בכי. איכשהו אני מרגישה שבמקום שכרגיל היינו מלמדים אותו לא לבכות - על כל פיפי/קקי אי נוחות וכד' בעזרת מוצץ או משהו אחר, היום אני מעודדת אותו לבכות כי כך אני מבינה אותו יותר. אז לא בדיוק. אני מעודדת אותו לתקשר גם אם זה דרך בכי. הבכי שלו משמעותו זה כבר לא רק - רע לך הינה חיבוק, עכשיו יותר טוב. זה יותר - אני צריך עזרה אז גם תוך כדי בכי אני מחזיקה אותו לפיפי וזה נכון לי הרבה יותר. יוצא שהוא בוכה יותר (נדמה לי) מתינוקות אחרים ואני ממש מרוצה מזה!
ככל שאני חושבת על הענין יותר זה מרגיש לי יותר נכון. וכן - זה מאד מעיף.
יצא קצת מבולבל, לא?

[יעל*]

הייתי רוצה לשמוע מה דעתכן ונסיונכן מהיותר ותיקות:
הפעמים בהן קטני לא בוכה בזמן פשפוש הן ספורות ביותר. כשהוא לא נלקח לפשפוש ועושה בלי, הוא לרוב מקטר עד בוכה אבל לפעמים גם זה לא ורק זז ביתר אי נוחות. לויודעת כלכך מה לחשוב. אולי אני יוצרת אצלו אנטי חזק מדי, אולי זה ממש לא נעים לו ומעצבן אותו. אולי הבכי הוא מהאי נוחות של הפיפי שעוד לא גמר להתבשל ואני מבקשת ממנו לשחרר מוקדם מדי. מצד שני אין לי ממש אופציה כרגע. אני כבר לא יכולה להפסיק. אני משוכנעת מבפנים שזה נכון לקחת אותו לעשות פיפי במקום אחר ולא לתת לו לעשות על עצמו. אולי זה קשור לזה שהוא לא תמיד עלי כשאני לוקחת אותו. הוא יודע מיד שזה הולך לפשפוש ויודע להתעצבן מזה כ"כ!
גם אצלכן זה היה כך? האם זה עבר ומתי?
חוזרת על שאלה פרקטית - באיזה מנשא אתן משתמשות? אתן לא מוצאות את זה מסורבל להכניס ולהוציא? האם הוא לא נמעך בלי טיטול שמשמש ככרית?
(את מי אני אשאל אם לא אתכן, את אמא שלי? את חמותי? את החברות שלי? לא מכירה אף אחת שמגדלת כך את התינוק שלה חוץ מכן!)
ולגבי היחס של אבא: גם אצלינו קטני נארז בחיתול בשביל אבא וגם אצלינו לאבא יש רתיעה מההפרשות, למרות שזה נהיה פחות חזק (האם אני מקוה ומדמינת?). אבא אצלינו יודע לפשפש כמוני אם לא יותר מדויק אבל עושה זאת בהעדפה כשקטני בטיטול ולא תמיד מוצא את זה חשוב. אפילו עצרנו בהצלחה לשני פשפושים בנסיעה! הלילה זה הטריטוריה שלי. מה שכן - הוא מאד מאמין בזה וגאה בזה ומספר על זה אפילו יותר ממני.

[יעל*]

סתם לשתף: היה שעתיים עם סבתא לביבי סיטר - כמובן עם טיטול ונרדם איתו. חזרתי והמשיך לישון. אחרי כמה זמן התחיל לחרוק. בגלל הטיטול (לא ידעתי אם הוא כבר עשה פיפי או לא) פשוט הרמתי וחיבקתי. נרדם שוב. הורדתי את הטיטול ושמתי אותו לישון. התחיל שוב לחרוק. הרמתי לפשפוש. מיד השתחרר הזרם והוא חזר לישון בשלוה. איזה חמוד!!! (ובהמשך ללמעלה - בלי בכי...)

[יעל*]

נעלמנו והנה אנחנו שוב. הכל הולך יותר בקלות. עדין עם טיטול כשאנחנו יוצאים מהבית ואתמול פעם ראשונה פשפוש באסלה בעבודה של אבא! כבר כמעט לא בוכה בזמן פיפי, והתחיל מאד להתעצבן מפשפושי סרק בעיקר כשהוא עייף. הוא התחיל גם להסתכל בענין על הקשת שיוצאת ממנו בלי להבין את ההקשר. בקשר להתאפקויות - לפעמים לא נוח לו או נעים לו לעשות - כשיש המולה או כשאני לא מפוקסת או סתם כי הוא קוטר ואנחנו לא מתוזמנים. אז הוא מתאפק ויכול להחזיק פיפי הרבה זמן וזה אכן מפריע לו. אני לא בטוחה שזה קשור לכל הענין. גם עם קקי זה כך.
יש הרבה יותר פספוסים של קקי בימים האחרונים. נהיה לו יותר קל לעשות והוא התחיל לעשות יותר פעמים ביום ולא תמיד עם התרעה. אז מחדש אנחנו מנסים ללמוד מה הדפוס. וגם יש הכתמות קקי קטנות. אבל זה - אין מה לעשות. בלילה - עושה פחות פעמים, מודיע בחריקות וממשיך לחרוק אם הוא מרטיב בלי שאני קמה.
תוך כדי הנקה - קורה פחות ופחות ונעשה יותר קל לזיהוי. פיפי - הוא מתחיל לקטר או ממש לבכות או יונק בפראות. קקי - טוב, לא תמיד אני יודעת אבל לרוב יש עצירה חשודה, התמתחות נהדרת אחורנית, התעוררות אמיתית.
וזה כל כך כיף! הוא רוב היום לבוש מכנסי גומי קטנים ואם הוא מכתים אותם הם עוברים לכביסה. אפילו אבא כבר פחות נרתע מכל העירום הלא מוגן הזה ורק עם הקקי עוד קשה לו.
על הכתף - הוא פשוט כבד מדי ונשבר לי הגב אז הוא יושב במנסארי או על הידים או לידי על משטח. אין טאבו על עשיה במנשא אבל הוא מאותת בבירור עד שאני אעשה איתו. אם אני לא קולטת אותו הוא יעשה עלי. אין עם זה אפס. קיטור מתמשך זה המון המון פעמים הפרעת יציאה או צורך. אחרת זה הכל כ"כ הרבה יותר חלק ועם מעט בכי. הוא מתחיל לפתוח רווחים יותר גדולים בשעות מסוימות של היום. זה מפתיע אותנו בדיוק כמו השעות של פיפי כל 5 - 10 דק'. על הבטן הוא מתרגל לאהוב להיות ודוקא מסמן מאד בבירור. אולי זה בגלל שהוא רגיל לישון על הבטן.

[יעל*]

שלושה וחצי חודשים. נולד ב - 20.7.03 - איזה יום זה היה!!!

[יעל*]

אני התחלתי מוקדם? תחשבי על אלו שהתחילו מגיל לידה ועם עוד ילדים בבית!
שכחתי לספר שהסבתא הספקנית פשפשה את קטני פעמים בבייבי סיטר האחרון! הורה (אבל בשקט בשקט שהיא לא תשמע)

[יעל*]

תדירות הפיפי אכן קטנה גם אצלינו. שמתי לב לשני דברים. אחד שהוא הרבה יתר מתאפק לקקי מפעם וגם הרבה יותר מתאפק לקקי מלפיפי. אם אני לא לוקחת אותו לקקי כי אני לא מבינה הוא יעשה פיפי בתדירות הרבה יותר גבוהה. אתמול בלילה הוא עשה 5 פעמים פיפי (הכל במיטה...) ורק כשסוף סוף הבנתי ולקחתי אותו לקקי ב6:00 בבוקר הוא נרגע וישן בשקט עוד שעתיים. הלילה לעומת זאת הוא ישן מ11:30 עד 5 בבוקר בשקט מוחלט והתעורר - יבש - בחריקות קטנות לינוק ולהשתין תוך כדי.
דבר נוסף - כשהוא עלי בישבה/שכיבה כזו, הוא עושה פיפי בלי לסמן בכלל ואנחנו סופגים הרבה פספוסים בתנוחה הזו. מוזר.
פשפוש לילי - גם אם הוא בוכה הוא יעשה ויחזור לישון. הבעיה שלי היא שאני לרוב מתעוררת אחרי שהוא כבר עשה. לא נורא. הוא עדין עושה פחות ופחות בלילות.
הולכת אליו.

[יעל*]

אז עושים את זה כל הזמן כל היום כמה שמתאים לך לקחת אותו. אנחנו לפעמים שמים לו חיתול ומחיבים את עצמינו פחות - בזמן אוכל או אם יש יותר מדי אנשים וכד'. זאת למרות שנהיה יותר ויותר קל לדעת מתי הוא צריך ולרוב החיתול נשאר יבש.

[יעל*]

בשמת - התחלנו בגיל חודשיים ואני סופרת בדיוק שני לילות שבהם הוא היה 6 שעות רצוף יבש. חוץ מזה בין פעם ל4 פעמים של פיפי בלילה דרך קבע. הוא ישן בלי חיתול ובלי מכנס. לויודעת למה זה קשור. מחכה בסבלנות. הוא כן מעיר אותנו לפיפי בשנ"צ. פיפי וחוזר לישון או שלא חוזר לישון. בלילה הוא רק חורק עד שאני שומעת. לרוב הוא כבר רטוב.
וגם - אולי אפשר לשים את החלק שלך ושל יונת שרון בנפרד כי זה חלק די שלם בפני עצמו? סתם רעיון. וגם - אצלי לוקח לזה שניה לעלות אז אולי זו בעיה במחשב.
ועוד - נראה לי שאנחנו מגיעים לשלב הנכסף שבו הוא כבר מודיע שהוא לא אוהב חיתול ומעדיף בלי.

[יעל*]

ימים מלאי פיספוסים - שיניים, קיטורים ועיפות של אמא. אני מרגישה כאילו אני מתחילה מאפס, למרות שהבסיס עדין קיים. התגובה שלי היתה לשים לו יותר טיטול ונוצר מעגל שצריך לשבור כי זה לא הוא שמפסיק, זו אני שמפסיקה. יוצא שגם שהוא מבקש ומתאפק אני כבר לא מאמינה לעצמי. תופעת סרבנות הפשפוש - מסרב, מתעצבן ועושה דקה אחרי זה עלי. אבא אומר לתת לו יותר זמן. אני אומרת - זה לא שווה את העצבים שלו. של הקטני אני מתכונת. עדיף לי שיעשה עלי מאשר שיתרגז כ"כ. הרי הוא עוד כ"כ קטן בכל מקרה ואמביציה אמיתית להצליח פה במשהו אין לי, כך שהזרימה צריכה להיות איתו לכל הכיוונים. מבלבל.
אצל סבתא בכיור הוא עושה בשמחה גם כי יש שם מראה והוא צוחק אלי ואל עצמו.
ואז אני שוב מורידה לו חיתול - הוא עדין רוב הזמן בבית בלי - ופתאום הוא מבקש ואני מפשפשת בהצלחה, והוא מתאפק עם הקקי עד שאני מבינה אותו ואני שוב מגלה שכל פעם בפני עצמה כשזה הולך לנו זה קסם מחודש.
סבתא מתעלה מעל לכל ציפיה. כשאני משאירה אותו איתה אז השאלה מתי הוא עשה פיפי נשזרת עם השאלות הרגילות של מתי הוא ישן ומתי הוא אכל. כזה כיף! כשסבא בא לראות אותו עושה פיפי הוא לא התאפק ועשה לו פרצופים במראה והקטני צחק אליו בשמחה ולא עשה...
בבוקר הוא מעיר אותי קבוע לקקי. יושב לו בסבלנות בין הידיים (אני מחזיקה אותו מעל הגיגית כמו שגילה הציעה לי - ידי אוחזות בו מתחת לירכיים בין הרגלים שלי ) והוא - רק חסר לו עיתון של בוקר...מפהק בשקט, מחכה ועושה את הקקי שלו - כזה מתוק!!! כשהוא מתאפק לקקי במשך היום זה הרבה פעמים נשמע כמו קיטור מהומהם בפה סגור. הגיוני - סוגרים נקפצים בכל המקומות. פיפי אני כבר לא ממש יודעת. לפעמים זה היפר אקטיביות בגוף, לפעמים זה קיטור של ממש, ביניקה זה יניקה לא הרמונית עם קולות של נשיקות ומציצות שלא מצליחות. ולפעמים הוא מחיך אלי כשהוא שוכב ומרטיב בלי התראה.
לפעמים יש כאילו עצירות פיפי. אז או שבסוף זה יוצא עלינו, או שאני שמה אותו על הבטן וזה משתחרר.
אני חושבת שזה לא ממש טוב שאני מחזיקה אותו שונה לפיפי ולקקי כי זה אומר שאני צריכה להבדיל והוא צריך לדעת מה כן ומה לא לשחרר. אז אני מנסה להחזיק אותו יותר בישיבה, מה שגם עוזר לו לשחרר פיפי יותר בקלות וגם נראה לי יותר קל לנו. אלא שהלוגיסטיקה של מניעת השפרצות עוד לא נפתרה לי ואני אחסוך לכם את תיאור הפתרונות שלי בנושא... (-;
לרוב בלילה אני קמה אליו להנקת לילה ושמה לו טיטול ולוקחת אותו אלי למיטה וכמעט תמיד הטיטול נשאר יבש. בכל זאת - הוא מרטיב במיטה. או שהוא לא מעיר אותי מספיק או שאני לא מבינה אותו. הוא עושה בין 1 ל -5 פעמים ויונק בין 0 ל - 3 פעמים בין 11 בלילה ל - 7 בבוקר. בצוהורים הוא הרבה פשמים מתעורר בזעקה ומחפש יניקה/פיפי בסדר כזה או אחר, לפני שהוא חוזר לישון. לעיתים רחוקות הוא ישן יותר משעה רצוף במשך היום. 3-4 שעות עם התעוררויות פיפי והנקה.
מה מסוכן לי? לקרוא תזמונים של אחרים - למשל לקרוא שבערב הם פותחים מרוחים יותר גדולים אצלי זה ערובה לפספוסים רבים בערב. למרות שאני יודעת שזה לא מחייב אותנו עדיין איפה שהוא בראש מהדהד לי - אבל הוא לא אמור עכשיו, הוא אמור לפתוח מרוח גדול. ובעודי כותבת - התעורר לינוק, לפיפי, לקקי - לכל מה שכתבתי כאן. אסור לכתוב יותר מדי או לדבר יותר מדי. זה לגעת במישור הטלפתי שלו שפתוח לי לגמרי בכל מקרה. אם כך אז - לילה טוב!

[פלוני_אלמונית*]

עיפות של אמא.
אני אפרט את זה אצלי, אבל זו בהחלט סיבה טובה לחוסר יכולת הקשבה במיל.

[תבשיל_קדרה*]

זו כמובן הייתי אני.

[יעל*]

אחרי שבועיים של חוסר תיאום מוחלט וארבעה פספוסים על כל פשפוש וסרבנות פיפי, וחוסר תקשורת, היום היה לי פספוס אחד!!! (שקט, שלא ישמעו).
יש סרבנות פיפי ויש סרבנות תנוחה או מקום. מוכן כאן ולא שם, מוכן בישיבה ולא בעמידה.
עושה במנשא - מאותת אבל קצת ולא מתאפק ממש - אבל מתאפק אם הוא עם טיטול במנשא 0-:
התחיל להתאפק בנסיעות. אנחנו תמיד עם טיטול בנסיעה אבל לרוב הוא יבש ומחכה לכיור המיוחל. אגב - גילינו ביחד את הכיור. עד עכשיו זה היה האמבטיה או הגיגית. עכשיו אפשר לעשות צחוקים במראה!
לקקי הוא ממש מתאפק ונכנס למצוקה אמיתית אם אני לא לוקחת אותו.
בלילה זה ממש טירונות - הוא ישן 3 - 4 שעות בלי להרטיב אבל עם לינוק ומ 2 בערך זה כל שעה עד שעתיים פיפי.
זה אומר שאני כל הזמן מתעוררת גם אם אני לא לוקחת אותו לעשות ורק מחליפה לו כשהוא מרטיב. זה לא עוזר אם אני שמה לו טיטול כי אני בכל מקרה מתעוררת מהחריקות שלו. זה רק מקשה כי ככה אני לא יודעת אם הוא כן או לא עשה. הוא לא אמור לא לעשות בלילה?!

• יעל מתה לישון יותר משלוש שעות רצוף-

_בשמת א
הוא לא אמור לא לעשות בלילה?!
את בטח צוחקת, אבל אענה ברצינות: אין "אמור" ואין חוקים. כל ילד והדפוס שלו. כנראה שהרוב נעשים יבשים בלילה בסביבות גיל חודשיים שלושה, אבל זו רק סטטיסטיקה משוערת - והבן שלך איננו סטטיסט. הוא בן אדם D-:

-יעל מתה לישון יותר משלוש שעות רצוף-
גם אני... אני עוצרת את הנשימה בסבלנות (ולפעמים בלי טיפת סבלנות) עד גיל שנתיים.

_תמר מ
בשמת, אני בונה על זה, את אומרת שנשאר לי רק עוד חודש וחצי להתעורר בלילה?

_בשמת א
הי, תמר, אל תבני על זה. הרי בדיוק כתבתי ליעל: זו הסטטיסטיקה המשוערת. הילד שלך ייחודי.

יעל
את בטח צוחקת - כן אני צוחקת . אבל - שנתיים???!!! עד אז כבר יהיה עוד אחד ונתחיל מאפס שוב... כלומר לבנות על שנים ללא שינה... אני אעמוד בזה במצח נחושה!

_בשמת א
מי אמר שנתיים.... (בשמת מסתכלת מעבר לכתף....).
זה לא חקוק בסלע. אבל שמתי לב שהרבה ילדים עוברים בגיל שנתים לישון סוף סוף רוב הלילה... (רוב הלילה שלנו , כי הרי לגבי תינוקות "לישון כל הלילה" פירושו לישון 6 שעות רצופות, גם בין 7 בערב ל-1 בלילה )-: )

[יעל*]

החודש האחרון היה בסימן מחקר הלילה. אבא היה במילואים וקטני עבר אחר כבוד לישון איתי במיטה. עכשיו אני מבינה ומכירה לחלוטין את כל חריקות הלילה. כשהוא ישן על הבטן הוא לא מספיק להודיע וחורק אחרי שזה כבר יצא. איתנו הוא ישן מעורסל אצלי או על הגב. בתנוחות אלו הוא מודיע או בבכי וקיטור או בראש שנזרק באי שקט מצד לצד. לפעמים הוא שמח שאני לוקחת אותו לפיפי, לפעמים הוא מאד מאד מתעצבן ומוכן לעשות רק תוך כדי יניקה ( כשברור שהיניקה זה רק להרגעה כי הוא נרדם מיד אחרי). לפעמים הוא מתעורר לינוק , נרדם ורק כ - 10 דק' אחרי או יותר הוא מבקש פיפי. אחרי הפיפי יש פיהוק של הרפיה שבעת רצון. אם הוא ישן ממש עמוק (או שאני ישנה ממש עמוק) אני מתעוררת לשמע הפיהוק הזה ויודעת שהוא כבר עשה. כשאבא לא היה הוא עשה המון בלילות, כל שעה בערך. איך שאבא חזר - שוב פותח רווחים יותר מתחשבים. ההישג שלי הוא שהוא ממשיך לישון איתנו (ככה משכנעים אבא מפקפק).
נראה לי שהשיניים מציקות לו ואז אני לא תמיד יודעת על מה הקיטור והוא לא תמיד מזהה מה מפריע לו. בחודש האחרון הוא התעורר לעולם סביבו ומגיב חזק לכל דבר וכך פתאום הוא לא מוכן לעשות בכל מקום. בבית של חברים פתאום שעה וחצי לא. בקניון בשירותים כן. אי אפשר לדעת. אנחנו יוצאים מהבית עם טיטול ואני מנסה לקלוט אותו דרך זה. אני מפספסת אותו יותר מדי כדי לצאת בלי חיתול. לפעמים אני חושבת שכגודל האמון כך גם גודל ההצלחה אבל זה פועל גם הפוך - כגודל הספק כך גודל הפספוס, ועל כן אנחנו ארוזים היטב.
נו, הולכת להרדים.

[יעל*]

אצלינו בשבוע שעבר, ממש מיום אחד למשנהו פתאום נהיו רווחים של 45 דק' ויותר בין פיפי לפיפי. מיד אחרי שינה יש עוד איזה שנים רצוף ואח"כ - זמן! מפתיע.
הלילות נהיו ככה שאני כמעט ולא מפספסת אותו אבל הוא עושה כל שעה וחצי שעתיים עד בערך 6 בבוקר ואז מסרב להתעורר אבל מתחיל לעשות כל חצי שעה או פחות מתוך שינה קלה עד ההתעוררות לקקי ולבוקר שיכולה להיות גם ב 9!!! למותר לציין ששנתי קלה להחריד אם כי אנחנו כבר כ"כ מתורגלים בלילות שאני לא ממש מתעוררת. בתנועה חלקה אני מערסלת אותו ומושיבה אותו עלי לפיפי בגיגית שליד המיטה. הוא כבר מכיר את התנוחה וחוזר לישון בשקט או שיונק קצת או שמתעצבן אם לא צריך ויונק הרבה P-:
במשך היום אני קצת מתוסכלת מהרבה פספוסים כשהוא על הבטן. בין הסימון ועד לזה שאני לוקחת אותו הוא כבר עשה ומכיון שהוא נמצא המון על הבטן ומנסה להגיע לכל מיני דברים ולא מצליח, אני קצת מבולבלת. גם לתזמן לא ממש עוזר. זה המחקר הנוכחי שלי, מה עושים איתו כשהוא על הגחון - לומד לאט לאט לזחול, משחק לבד ופתאום הסימנים של - הלו, אמא, אני רטוב...אלו הפספוסים העקריים שלנו. אני לא רוצה שהענין יכתיב את ההתנהגות שלי איתו. אני מוצאת את עצמי מסתובבת איתו על הידים כאילו מחכה לפיפי שאני יודעת שצריך להגיע. אז אני מזכירה לעצמי כל הזמן שפספוסים זה לא נורא...
<יעל בדיאלוג פנימי אינסופי על הענין>
הוא כבר כמעט לא מוכן בעמידה ורק בתנוחת הסלקל. מתעצבן בכיור אבל שמח לשבת איתי על השירותים, שר ומדבר כשהוא עושה קקי. כשהוא לא צריך הוא מתעצבן כבר מההליכה לכיוון השירותים.

[יעל*]

קטני ישן איתנו קבוע - זה הכיף הגדול שלי! הלילות יבשים כמעט לגמרי למעט פספוס פה ושם והוא עושה כ4,5 פעמים בלילה כשלפנות בוקר התכיפות עולה. יונק רוב הזמן (לפחות כך נדמה לי...)
אתמול מאורע גדול - יצאנו מהבית בלי חיתול להרבה שעות וחזרנו יבשים!!! לחצי שהע שהוא שיחק על השטיח שמתי לו טיטול והוא אכן השתמש בו אבל חוץ מזה - יש הצלחה.
פספוסים רבים על הרצפה על הבטן. לעיתים רחוקות במצבים אחרים.
תגובות מענינות מהחברה...

[תבשיל_קדרה*]

החודש האחרון היה בסימן מחקר הלילה. אבא היה במילואים וקטני עבר אחר כבוד לישון איתי במיטה
יש לי איזו פנטזיה לנצל את המילואים לטיפול בלילה. אבל זו אשליה שיהיה לי כח לזה.

לגבי הבטן - ראית מה יש לי להגיד. באסה. איך תרגם לי בעלי את התגובות לשאלה שלי אתמול - "אה, אז צריך לקנות עוד מכנסיים".

[בשמת_א*]

אה, אז צריך לקנות עוד מכנסיים
למה? אני מסתדרת עם מעט מאוד זוגות. פשוט מכבסת כל יום.
חבל לקנות המון בגדים.
מצד שני, אם אתם מתכננים עוד ילדים אז לא חבל...

[תבשיל_קדרה*]

גם אנחנו מכבסים כל יום.
אבל אני לא מסודרת כמוך, אז...
אולי אני אתחיל ליבש על הרדיאטור.

[יעל*]

אני מיבשת על הרדיאטור. בלאו הכי זה עוד לא מסריח. כל כמה ימים הכל עובר כביסה. ( התחלנו מוצקים אז עוד מעט זה כבר כן יסריח...)

[יעל*]

יבש בנסיעות, מקטר עד בכי אמיתי עד שעוצרים לו, במיוחד בכסא החדש. אני יוצאת איתו יותר ויותר בלי טיטול מהבית. עדיין שמה טיטול על הכסא לריפוד ליתר ביטחון.
היינו באירוע משפחתי, קטני עבר מיד ליד, אני לא יודעת לפשפשו בשלט רחוק ולכן הנחתי לענין והוא היה עם טיטול. נהיה קוטר ומעוצבן. לקחתי אותו סתם פעמיים וכל פעם הוא עשה. החלטתי שבמצב כזה להבא אני לוקחת אותו לפי השעון כל חצי שעה שיוכל לעשות אם הוא צריך . ביציאות לסופר או לקניון הוא יכול להשאר יבש המון זמן. נכנס למין סוטול ושקט.
יוצא עכשיו שכמעט רק אני מפשפשת אותו. אבא מסרב לתנוחת הסלקל וקטני בד"כ לא מסכים לתנוחה אחרת. סבתא גם מצליחה ואצלה הוא עם טיטול. היום סבא אמר שאולי הקטני צריך פיפי!!! אחרית הימים...עד היום הוא לא התיחס לכל הענין.

[יעל*]

מרגישה צורך לדווח אבל לא יודעת איפה להתחיל. טיטול ומכנסיים - אני מרגישה שהוא מגיב אותו הדבר. הוא מסמן כשהוא צריך ומסמן כשהוא כבר עשה בשניהם. הקיו שלו לעשות זה ההפשטה ולכן כשהוא עם טיטול ואני מורידה לו את המכנסיים לפעמים הוא מתחיל עוד לפני שאני מספיקה להוריד גם את הטיטול. היו לנו שני לילות שבהם הוא היה יבש 6 שעות רצוף עם הנקות האמצע. מ 10 עד 4 בבוקר. עכשיו הוא מצונן ומשתעל ובכל זאת הלילה הוא לא הרטיב אלא ביקש לעשות. לפעמים בלילה הוא בוכה נורא כשהוא צריך ולא מוכן להכנס לתנוחת פיפי ולא מוכן ציצי ולא מוכן כלום עד שהוא עושה. אז אני מחזיקה אותו עם חיתול בד שירטיב אותו. הוא גומר לעשות ולבכות ונרדם כאילו לא היה ולא נברא, אפילו בלי ציצי. היינו באילת סופ"ש ארוך והוא היה חלק מהזמן בלי וחלק עם. רוב הזמן נשאר יבש (חוץ מעל הרצפה כמובן) ואפילו בלילות הוא היה מנומס למיטה שם. הוא עושה הרבה הרבה יותר בכיף בחוץ מאשר בתוך הבית ובעדיפות על קו המים בחוף. גם פה כשמספיק חם אני יוצאת איתו החוצה. <מצפה לקיץ>.כשהוא מצונן הוא מתעצבן שלוקחים אותו. כאילו כל ההתעסקות הזו מציקה לו מדי כי יש לו דברים אחרים על הראש. כשהוא צריך קקי או אחרי שהוא עשה הוא עושה קולות של פפפפפ. עכשיו יש לו קצת שלשול וזה מקשה על ההבנה שלי של מה הוא רוצה. זמנים - פתאום שעה וחצי הוא לא עושה פיפי, בעיקר בערב. מפתיע אותי. מחד אני מרגישה שזה נהיה הרבה יותר קל וטבעי. מאידך - עכשיו יש נסיגה והרבה פספוסים והתעצבנות שלו ואני שוב חוזרת אחורה קצת. היו כמה ימים שהרגשנו שהינה, זה נקלט. כנראה שה"התקדמות " היא שני צעדים קדימה ואחד אחורה כל פעם. לפעמים אני שמה לו חיתול בד שזה ביניים בין בלי לעם.
בהצלחה לאמא אדמה לצפי ג!

[תבשיל_קדרה*]

אוי, אני מתנצלת... [-:
איכשהו נשמעת לי, בתיאור הזה, חדשה.
(נדמה לי שלא הצלחתי להתרכז בקריאה)

[יעל*]

גילה - אין בעיה. מרגישה חדשה כל בוקר...לאט לאט לאט זה הופך לטבע שני אבל לא באמת.

[יעל*]

מוזר הענין הזה של לא מוכן במקום מסוים. נכון לעכשיו מוכן כמעט רק בחוץ. מזל שמספיק חם. על הרצפה כשהוא צריך אני שמה לב שהוא מתחיל לזחול לעברי. הוא עוד לא זוחל ממש וקל לפספס את השינוי אבל זה שיוני בקצב ובתשומת הלב שלו.
הלילות - מלא פיפים. פספוסי סרק במשך היום - מילא אבל בלילה ?! גם כאלו יש לנו...

[יעל*]

עשה פעם ראשונה בסיר [-:

[תבשיל_קדרה*]

תתחדשו!

[יעל*]

מסתכל בריכוז בפיפי שיוצא, מושיט יד לתפוס, נרטב ומשפריץ לכל עבר, מחליט שאין מה לתפוס ומחזיר את היד לפה...P-:

[צפי_ג*]

אז מלוח לו.

[יעל*]

הפיפי שלו מלוח???

[תבשיל_קדרה*]

זיעה מלוחה. האם ניתן להקיש מאחד על השני?

[יעל*]

שנטעם?

[צפי_ג*]

בשתן יש הרבה מלחים לא? לאמא שלי יש חברה ששותה את השתן שלה בטענה שזה מאוד בריא (הנ"ל היא ד"ר לרפואה). אולי אני אשאל אותה.

[יעל*]

אצלינו - 8 חד' - יש השכמות כל שעה וחצי ליניקה או לפיפי. פספוסים היו בעיקר בלילות שלפני השיניים והוא עושה בערך 5 פעמים בלילה. אין דרך חזרה לטיטול ולילות שקטים יותר. גיגית רחבה ליד המיטה על מגבת עבה שפרושה מסביב כדי לספוג פספוסים. תוך כדי הנקה לפעמים אבל לרוב - יונק מפסיק לפיפי ויונק איתי במיטה להמשיך לישון.
לגבי "שביתת פשפושים" - אצלינו זו גם הדרך שלו למחות על פרידה ארוכה וגם הזמן שלוקח לי להכנס איתו שוב לסנכרון. תמיד משני הצדדים.

[יעל*]

שתי השיניים הראשונות היו מלוות בלילות עם פספוסים - 2,3 לפני צאת השן. כמו בספרים. במשך היום, למרות שהוא עדיין על גחונו הרבה מהזמן, נהיה לנו הרבה יותר קל. פספוסים יש בעיקר בערב. הוא מסרב לעשות עם אנשים שהוא לא ממש מכיר. אנחנו עדיין יוצאים מהבית עם טיטול אבל זה די מיותר. מחוץ לבית אני כמעט לא מפספסת אותו. הלילות כבר נהיו יותר שקטים והלילה שוב איזה 6 פיפים, הכל לגיגית. גם כשהוא שוכב על הבטן הוא מתעורר. (כנראה השן למעלה שמנסה להציץ היא הפושעת). אם הוא צמא הוא לא יעשה פיפי עד שלא יהיה איזון בין המים שיש בתוכו ובין מה שאפשר להוציא. בכל זאת - אין מה להשוות לאינטנסיביות של החודשים הראשונים. כשאני מפספסת אותו הוא נעמד על 6 או על 4 כדי לעשות.

[תבשיל_קדרה*]

תתחדשו על השיניים!

[יעל*]

גילה - תודה! [-:
היום יצאנו בבוקר לגן החיות בלי חיתול. הסתובבנו, בקרנו את סבא ועד שחזרנו לבית של סבתא, בערך בשלוש - לא היה שום פספוס. כל מה שהייתי צריכה כדי לעשות את המעבר היה חברה שתשאל - למה בעצם הוא עם חיתול אם אין פספוסים מחוץ לבית? אז הינה. יצאנו מהבית לשעות ארוכות ללא חיתול. איזה כיף לנו!

[תבשיל_קדרה*]

לנו, האמת, יותר קל מחוץ לבית (ראי בעידכון שלי מלפני כמה ימים ב-בלוג הקטנה בלי חיתולים).
אגב - איך הולך עם האתיופי והבליחיתולים?

[יעל*]

האתיופי פינה את מקומו לסל-גוזל. הבלי חיתולים הוא ללא פספוסים כשהוא במנשא. כמו אצלך - פספוסים על הגחון בהזדחללויות הנמרצות או כשהוא עיף ופשוט לא בא לו. כבר ממש מזמן הוא לא עשה עלינו ולפעמים בערב הוא רק יחכה שנניח לו לדקה להיות על הרצפה כדי לשחרר וזה למרות שניסינו לקחת אותו כבר כמה פעמים והוא סירב בנימוס.

[יעל*]

שוב פספוסים בלילות. זה אחרי שכבר היו כמה שבועות ללא... בימים האחרונים אני פשוט יודעת מתי הוא צריך או עושה. אני לא צריכה איתות שלו ולא יודעת להגיד איך אני יודעת.אני גם מפספסת אותו הרבה גם כי הוא מצונן ומסרב לי וגם כי אני לא תמיד קשובה למחשבות החולפות בראשי הוא צריך פיפי... אני חושבת ולא מתיחסת ואז מגלה שהוא אכן עשה, שוב ושוב.

[יעל*]

ימים של אין עם מי לדבר. כמעט רק פספוסים. אני יודעת שהוא צריך, לוקחת אותו, הוא מסרב ומיד אח"כ עושה במכנסיים. אני מניחה שזה קשור לשיניים. החלטתי להשאיר אותו בלי חיתול בכל זאת. מספיק חם. אני פשוט מחליפה לו כל פעם. רווחים יותר גדולים - לפעמים עד שעה וחצי. היה לי תמריץ לראות את הקטנה בלי חיתול...
ואז, כשאני כבר כן שמה חיתול, פתאום הוא נזכר שהוא לא עושה בלי שלוקחים אותו ומתעצבן שעות עד שאני חושבת שאולי זה פיפי - ואכן. הלילות השתפרו קצת. הלילה רק שני פיפים עד הבוקר. עוד נגיע ללילות יבשים לגמרי...

[תבשיל_קדרה*]

משהו שעזר לנו עם סרבנות:
אני משכיבה אותה על הבטן, מחזיקה יד אחת מתחת לבטן, ושניה מתחת לברכיים. היא שוכבת, משחקת במשהו, נרגעת, ומסכימה. לפעמים, אני גם הופכת אותה לישיבת-פיפי.

[יעל*]

שום דבר לא עוזר והשביתה בעיצומה. הפיפי היחיד שלא מתפספס זה זה שאחרי השינה וגם שם יש עצבים. לא ממש יודעת איך להמשיך. לתת לו לעשות על עצמו כל הזמן בלי להתיחס, להמשיך לנסות להציע לו למרות שהוא מתעצבן, לשים לו טיטול ולשכוח מזה לכמה ימים. לא יודעת. אז אני עושה קצת מכל דבר. מנסה לראות אם זו לא אני שהפסקתי לקרוא אותו ולא הוא זה שהפסיק לסמן. עצות ורעיונות יתקבלו בברכה.

[תבשיל_קדרה*]

קחו פסק זמן.
אני הייתי עושה את זה בלי חיתול - יעשה על עצמו, תחליפי לו.

[יעל*]

המצב משתפר קצת. מה עוזר? להניח לו קצת, לשנות תנוחה (משתין בעמידה ונראה כמו המזרקות הקטנות באירופה של ילד משתין), לתת לו זמן.

[יעל*]

היום ספרה ידידה שהיא גמלה את בנה בן ה3 מטיטולים ושהוא גילה את כל מה שעכשיו תלוי לו שם חופשי. הקטני שלי כבר כחודש מתעסק במה שיש שם ללא רחמים - מורט, מושך, ממולל ומסתכל. הוא בן 9 חודשים. בליליות שמספיק חם והוא ישן עירום הוא המון עם היד בין הרגלים. בהמשך למה שגילה שואלת - מה זה עושה להם לחכות עם הדבר הזה עד גיל 3?

[תבשיל_קדרה*]

ומה פרויד היה אומר על זה? (-;

[אם_פי_3*]

גילה - אני לא יודעת לגבי האלמנט החמישי, סליחה, הפסיכולוגי, אבל אני חושבת ששומרים על רפלקס חזק, ולכן מאמינה שיהיו פחות פספוסים בעתיד (הבכורה, שבהחלט יבשה, מרטיבה פעמיים בכמה חודשים.... כמעט תמיד בלילה).
ויעל - גם אני חשבתי על זה. אורך היד ומיקומה הטבעי ממש דורשים התעסקות בפין - והוא אכן מקיים, לא מעט, וברור לי שזה הטבעי, הנכון (עבורו, אבל לא רק) הבריא. אז מה עם כל חבריו (ואחיו בגילו) שאין להם כמעט הזדמנויות?

[תבשיל_קדרה*]

(כמובן גם בתי עם היד ממוקמת בדיוק במקום)

[יעל*]

בתוך ים הפספוסים יש גם כמה לא פספופים. לא יודעת מה קורה. הוא מעדיף לתפעל את עצמו לבד. היום פעם ראשונה הוא זחל החוצה לעשות את זה [-:

[תבשיל_קדרה*]

היום פעם ראשונה הוא זחל החוצה לעשות את זה
איזה יופי!
הוא מוכן לגמילה? (-;

[יעל*]

גמילה? זה קשור לגמלים?

[יעל*]

היה ממש חולה עם חום גבוה והקאות ושלשולים. המשכתי עם הבלי. כנראה שהוא בישל את זה כמה ימים לפני. גם קראתי בחד הספרים מה שיש לה להגיד על שביתות וזה עזר.
היום, בלי עין הרע, עברנו עם פספוס אחד בלבד ושיתוף פעולה מלא ושמח.
לא מעזה לכתוב את זה...

[יעל*]

ארבעה ימים רצוף בלי טיטולים בכלל כולל יציאות ביקורים והכל. פספוסים מועטים. איזה כיף!

[תבשיל_קדרה*]

נפלא

[יעל*]

ממש מרגש. אחרי שבועיים של שביתה מוחלטת וסרבנות עצבנית פתאום אנחנו בלי טיטולים בכלל וכמעט בלי פספוסים. אני עדיין לא ממש מבינה מה קרה. אני יודעת שעזר לי מה שכתוב באחד הספרים - להתנתק ולעשות חושבים באשר למטען הרגשי שאני משקיעה בזה. אצלו - הוא היה חולה ואולי זה קשור. הוא הפסיק להתעסק בפין שלו עכשיו. למד מה יש שם ואיך זה מרגיש ורק לעיתים, בעדינות כשנעים לו הוא עושה את זה. אולי גם זה בא במקביל. הוא זוחל יותר ויותר על שש ומגלה עצמאות. היום הוא זחל ליציאה לגינה וקיטר עד שלקחתי אותו לעשות פיפי.
ובנושא אחר. יש אנשים שכשאני איתם אני תמיד מפספסת. מראש אני יודעת שזה יקרה. אני מתנתקת ממשהו (מעצמי?) וזה משקף לי אותי בצורה כ"כ ברורה.

[תבשיל_קדרה*]

יש אנשים שכשאני איתם אני תמיד מפספסת. מראש אני יודעת שזה יקרה
גם לי. משהו שאני לא בטוחה שעוזר (אבל אוכל לדווח בעוד שבוע, אם אזכור) - לומר להם את זה. ככה בפרצוף. זה קשה, כי אצלי זה אנשים שאני קצת נבוכה לידם, או "צריכה להוכיח".

[יעל*]

איזה כיף זה להביא אותו לסבתא למשמרת ל4 שעות ולקבל אותו עם אותו זוג מכנסים בחזרה...

[יעל*]

ללא טיטולים בכלל. פספוסים מועטים ביותר (אולי 1 ביום). נהיה חלק מהחיים. מאד נעים לנו.

[יעל*]

כמובן שאיך שכתבתי את זה נהיה יום של קיטורים ואי נוחות ובטן לא שקטה ופספוסים - כולל מתוך שינה.

[יעל*]

שני הסבים הצטרפו למפשפשים. באותו שבוע. מרגש...

[תבשיל_קדרה*]

תענוג.

[ליזה_ליזה*]

הבלוג שלך מקסים @}