בלוג עשב השדה בצמיחה

אנונימי

_{שם הדף שוּנה מ: עשב השדה נובטת מעיזה לצאת לאור}

מרגישה כבר הרבה יותר בהירה בקשר לחלום שלי ולפרנסה
רואה את עצמי עם גן משפחתון ,איכותי , ושמחכים להרשם אליו ולא תמיד יש מקום, כלומר ביקוש גדול, שנתיים מראש, וקהל יעד שיכול ומוכן להשקיע בשנים הראשונות הרכות של ילדיהם, ושזה ראשון במעלה מבחינת סדרי העדיפות שלו
אינני יכולה לכנות את הגן הזה בשם של שיטה כזו או אחרת, אני מביאה את כל ארגז הכלים ( שגם הוא כל הזמן בלמידה וצמיחה)
ומה בארגז(רועד לי כאן קנה הנשימה ווקולות שאיני חפצה בהם מכווצים אותי , טוב שאני מרגישה את הגוף תוך כדי, רגע ,מסדירה את הנשימה ומפרגנת לעצמי בכל זאת),
ובכן באמת מה בארגז
מבחינת לימודים : שלוש שנים אמנות, שלוש שנים תנועה וכתב תנועה, שלוש שנים תאטרון וחינוך מיוחד, שנתיים אומנות הסיפור, שלוש שנים שיטת פאולה,שלוש שנים וחצי לפני שלושים שנה באימן, שנה גרינברג, שנתיים בשארה סקול(כתבים סופיים של אבן עראבי,) ועוד כל מיני שתמיד
יתחברו לדבר אחד וזה איך לדייק ולהעצים את כוונת בוראי על פני האדמה,
מעניין אותי ואני מלמדת את עצמי ומושפעת מאנשים שעוסקים בפרמאקלצ'ר ובהיבטים ההוליסטיים התרבותיים והחינוכיים של זה,
כרגע לומדת "הונא" שזה דרך שמאנית מהוואי וחושבת שבעיקרון אני מגשימה משאלה שהיתה לי בתחילת חיי , כשגיליתי את השמחה בלמידה אורגנית שלא אפסיק ללמוד כל חיי,
מבחינת נסיון ורקורד של עבודה, עבדתי כגננת בגני במעורבות הורים לימדתי ילדים אמנות, לימדתי דרמה,לימדתי תנועה סיפרתי סיפורים,העבודה בתוך המערכת היתה לרוב סביבה לא מתאימה לי, חיפשתי אינטימיות ורוך , חיפשתי דרכים לגעת בניצוץ שבילדים בפוטנציאל האלוהי, במתנות ובעוצמות שלהם,אחרי שילדתי מצאתי את כל זה ברכים שנולדו לי וחגגתי,ואז למדתי פאולה, אני מטפלת פאולה כבר שתים עשרה שנה, אוהבת את זה מאד אך רציתי להשאר בסביבה של פעוטות ולהעצים את המתנות יותר ויותר, והחלטתי לחלק את זמני בין שתי אהבות אלה,
בשנים האחרונות אני מטפלת בשני קטנים, ולאחרונה בשלושה,
היום זה מרגיש לי שהגיע הזמן ליצור קבוצה גדולה יותר לטווח ארוך בין שנה לשלוש, ולהגשים את מה שלמדתי, עם יותר ילדים
אז מה במהות אתם שואלים?
לזהות ולטפח את המתנות, להיות באינטימיות ובאהבה , ליצור סביבה בטוחה ואוהדת, שכל אחד ימצא בה את הביטוי למי שהוא באמת,ללא הנחה מוקדמת מה נכון או צריך, מתוך דיאלוג שכולל את כל הנמצאים גם המבוגרים,מתוך קשב ותקשורת ללא כפיה .
באלו אמצעים?
א. עבודה עצמית שלי והתבוננות על המקום ממנו אני מתקשרת(אימון מתמשך שעושה עמדי חסד גדול)
ב. המשחק כערך,יצירת סביבה המעודדת חקר וגילוי , דרך כל החושים,מגע טעם ריח מישוש ,ראיה שמיעה ,תנועה,
ג, שימוש בשפה חיובית ובחשיבה חיובית
שימוש בשפה מכבדת ובדרכי תקשורת מקרבת,
ד. שימת לב לתהליכים שעובר כל ילד באופן הוליסטי כלומר מה קורה שכלית רגשית גופנית תנועתית ,חושית,
ה.חשיפה למוסיקה מתרבויות שונות,, הרבה שירה, ועידוד של ביטוי קולי, טבעי,(הרבה ילדים שרים לעצמם אם לא עוצרים אותם עם שיפוטים),
הרבה שעות שקט נעים,ללמוד להיות נינוחים בתוך שקט טבעי, לא לדחוף "חומר", להיות קשוב לגילויים ושאלות במקום הזה,
ו . מינון מבוקר של גירויים, בעיקר טבעיים, לא טלוויזיה, לא עודפים של צעצועים , הפחתת עומסים ויצירת חלל למשחק חפשי,
ז. מגע וחשיפה לטבע, לגן ירק לבוץ לחול, למים, לעצים ,
ח. לגלות את פוטנציאל הלמידה בתוך השגרה היוםיומית, אכילת פירות, הכנת ארוחה, נקוי וארגון, הכנה ליציאה, ושאר פעולות שלכאורה בשגרה

טוב נו נמאסתי על עצמי לעת עתה אז המשך יבוא ואולי יצמצם כאן את כמות המילים האדירה
לפחות אני כותבת בדף בית וזה בעיקר לעצמי להבהרה של החזון שלי
יאללה ביי, אין לי התנגדות אם יגיבו לי , אם כי מעולם לא התנסתי, בשבילי זה עדיין די בלגאן .....

טוב נו, הנה אני
מרגישה חשופה ומפוחדת
רועדת כמו ילדה שיצאה עירומה מהמקלחת בחורף,
כמו תינוק רטוב שאך הגיח
וכמוהם זקוקה למגע עוטף ומחבק, אנא....ברכות
זהו דף בלוג ראשון בחיי
איזהמוזר ומפחיד
כמהה להרגיש בטוח, להרגיש אמון בבאות

מעבירה מדף הבית את הקטעים הרלוונטיים

לא מצליחה להעביר אולי מישהו מהעורכים יעזור לי

ברכות על הדף, תהני ממנו...
ונשיקות מהבנים וממני

עשב השדה הרבה הצלחה.
האמת שאני יחסית חדשה כאן באתר (אולי כבר לא כל כך?)
אבל עדין לא מבינה את המונחים.
אני יודעת שיש לך כאן דף בית, אז במה זה בעצם שונה מדף בלוג?
את היית אמורה כבר להיות נורא משופשפת, וגם זה לא מובן לי.
אבל, באמת הצלחה והנאה בדף.

הרבה בהצלחה!

עדי תודה,
אילת אני אולי נשמעת משופשפת אבל אני מרגישה מאד "ירוקה"
נדמה לי שההבדל שבלוג פתוח לדיאלוג ותמיכה (זה מה שאני מזמינה)
ושהוא ממוקד בנושאי עומק כך אני רואה בשנה וחצי שאני קוראת וכותבת כאן
אז זה גם דף תמיכה
תודה על האיחולים

אז מה כל זה?
אני בצומת דרכים שוב
לא פעם ראשונה בחיי, אבל הפעם אני במקום חדש,
צריכה למצוא מקום מגורים יציב מספטמבר, וצריכה לבנות את מקורות הפרנסה שלי בהיקף גדול יותר , מסודר , ובעל ערך נוסף על הערך המפרנס
ןכל כך למה?
כי זה בוער בליבי, ההרגשה הזו של הפוטנציאל לשנות באמת, גם בחינוך וגם בבריאות של אנשים
ואולי בבסיס זהו פוטנציאל לשינוי בתודעה
כשאני מסתכלת פנימה אני מרגישה כמו הרימונים האלה שמתפוצצים על העץ כי לא נקטפו עדיין והעור של הרימון כבר לא יכול להכילם
כשאני מסתכלת החוצה אני רררועדדדת וכמו שכתבתי

קרוטונית תודה על האיחולים ובעיקר על הנוכחות
לך ולכל מי שקורא/ת
אני ממש זקוקה לנוכחותכם העוטפת
מי שרוצה לעקוב מההתחלה יכולה להכנס לדף בית בשבוע האחרו
אני לא ממש מליחה להעביר לכאן
אנסה שוב

עירית_לוי

הי, תתחדשי!

עוד לא הספקתי לקרוא. רק ראיתי שפתחת, וכבר צריכה ללכת. אקרא בערב.

אני אוהבת מאד את הכינוי שלך!
בהצלחה בנביטה,
עושה רושם שאת באה ממקום בשל ונבון.

מזל טוב ובהצלחה.
האם את בתל אביב? (ראשונה בתור...)

טוב לקרוא אותך, אני מלאת אושר שיש אנשים עם רקורד כמו שלך שפונים להיות גננים.

איזה גיל הילדים שאת מזמינה, איפה את, מה שעות הפעילות, וקדימה

היי אהובה!
המון בהצלחה!!
אפשר לנסות לאתגר אותך?
סתם תרגיל קטן כזה;-)
נסי לכתוב משפטים שמתחילים במילים: "אני נותנת...

(זה בגלל שראיתי אותך איתם, וראיתי את כל מה שאת נותנת...)

עירית_לוי

ואוו, יש לך כל-כך הרבה מתנות להעניק לעולם, לילדים.
זה נשמע כאילו החל מרגע זה, בו זה בוער בך כל כך, זה יהיה כמעט בבחינת עוול

- גם עבורך וגם עבור העולם - לעצור את הנביעה הזאת.
ולא שנראה לי שאפשר לעצור פה משהו...היא פשוט מתרחשת מאליה, מתוך דחף פנימי עמוק.

אני מאחלת לך שהיציאה לאור תהיה מצמיחה, מעצימה, והרמונית, ושתקרה בקצב הנכון עבורך.

עצם פתיחת הבלוג, וגם הבקשה שלך לתמיכה ולעיטוף נשמעים לי כל כך מדוייקים: כי הרי כל מה שנדרש לנביטה, זה להתבונן בה ובנביעה הזאת בעיניים אוהבות. ושכל מה שהיא זקוקה לו זה קהל אוהד ללא תנאי. ואז כל השאר כבר יקרה מעצמו

.

וואו
וכתוב לי כאן בצהובון : כשאת לא יכולה יותר - אל תכילי
והוא טעה ובגדול
אני יכולה להכיל ורוצה לקבל את כל זה
איזה כייף
לפגוש כאן את כולכן
תודה
יסמין תודה ,
גם סאלי תודה,
ועירית כלכך רציתי שתהיי כאן, תודה
וורד וחצרנית..... נעים כאן, תודה

ורד
אני ברמתגן
לא יודעת היכן אגור בספטמבר
החוזה נגמר
גם שנת עבודה מתחילה באותו זמן
אולי אתחיל לעבוד באוקטובר....( אבל זה חודש ללא הכנסה וסיכון מבחינת עיתוי ליצירת קבוצה)
בקיצור מנסה לתזמן מעבר חלק ולהתחיל לעבוד בנחת אך בזמן
שזה אומר ספטמבר
אולי תל אביב שוב?הייתי בתל אביב עד לפני שנתיים,
לא יודעת?אולי גבעתיים
מכוונת יותר לרמתגן גבעתיים אבל מי יודע מה ילד יום.....
מעדיפה בית עם חצר קטנה או גינה או בית דירות בקומת קרקע עם שטח קטן

במקביל קיבלתי תרגיל
(אפרופו תרגילים יסמין(-:)
לבקש
ואני תוהה מה לבקש
ואיך לבקש,

(בדיוק לומדת קטע של אבן ערבי
מתוך ספר שנקרא הפוסוס
על שת, בנו השלישי של אדם,
עוסק בלבקש, מרתק........
עוסק במבקש ,בבקשה, ובאופן הבקשה)

ואולי זה כי האמנות היא להתכוון בבקשה לדבר שאין אתה יודע על עצמך ואיך תבקש?לזהות צורך חבוי ומהותי
זה כמו:
אין אדם יכול להרים את עצמו במשיכה בציצית ראשו,
או אין החבוש מתיר עצמו מאסוריו(מזמינה תיקון למי שמכיר/ה את הנוסח המדוייק)כלומר
לשחרר קודם את הדפוסים המגבילים
לצאת מה comfort zone מהכלא של המוכר והחוסם עי שינו התודעה,
למשל עניין פשוט לכאורה כמו (וכמובן שידי רועדות כאן מהתנגדות לומר מהו החסם) נהול כספים עצמאי,
ברררררררררר לא נוח לי כאן באזור האחריות האדמיניסטרטיבית, ארגונית וכל שאר המרכיבים הפרקטיים של היציאה לאור,
כל כך הרבה יותר נוח לי להשתמש רק באינטיליגניות שזמינות לי
בברררר
כל החיים רציתי שמישהו יקח את זה ממני, ושילמתי מחירים כבדים על כך
ממש לא נעים לי כאן בשדה המוקשים הזה
טוב, לנשום ולהתרגל לאור לאט לאט
להרגיש את הגוף גם כאן
אני יכולה, אני יכולה האם אני יכולה? מה ,לשבת בשקט רגע?לא לפחוד לפחד.............

לא לא ברחתי רק הולכת לנוח מזה קצת
לילה טוב

עירית_לוי

אנחנו כרגע בתל אביב אבל מחפשים באזור ביצרון רמת ישראל שזה כבר בקרבת רמת גן גבעתיים
אשמח להתעדכן כשתתמקמי
רונה בת 7 חודשים ואנחנו בבית, בשמחה
נראה לי שבשנה הבאה אשמח לקצת יותר זמן עבור עצמי
עדיין לא ברור הפורמט
ובינתיים מגששת...
שיהיה רק טוב ובהצלחה בכל מה שאת עושה למען עצמך

איזה יופי, ממש מרגש.
בלוג של עשב השדה (-:
אץ כותבת מקסים ומרגש וכאילו מרגישה שדרך הדף הזה את חושפת גם צדדים חדשים ולא מוכרים לנו עדיין.
ולא הכוונה שלי לפרטים החדשים שסיפרת על עצמך אלא על דרך הביטוי.
שמחה בשבילך ומתרגשת להמשיך לקרוא.

פתאום היתה לי פנטזיה נפלאה.
אני הרי רציתי ללמוד השנה פאולה עם יולי אבל מכל כך הרבה סיבות לא מתאפשר... ופתאום חשבתי איזה מעולה זה היה יכול להיות שאני הייתי לומדת פעם בשבוע ובזמן הזה הקטנה שלי היתה איתך... ואז היינו נפגשות....
טוב, עדיין בגדר פנטזיה ולא מציאותי לשנה הזאת אבל מי יודע, אולי בעתיד...?

בנתיים רק חיבוק גדול ולילה טוב (נרדמת כאן מוולללל הההההמממממממסססססססססססססךךךךךךךךךךךךךךךךךךךך......)

ורד,
גם אתם בשינויים
תצרי קשר ואולי נפגש לא?
עדינה
אני שמחה לקראת תמיד

כווץ ,שחרור,כווץ, שחרור
ובואו נראה מה המח הזה רוצה
יש רגעים ממש בהירים כאלה עם תמונה ברורה ורצון אחד וברור שמופיע
ואז החיים.........
ואז הספקות..................
ואז מחשבות שניות שונות ומשונות.............
ואז התחשבנויות .........וענייני כדאיות כלכלית.........וכל המציאות האפרורית כפי שתמיד ניסו לחנך אותי לראות...........
כזאת שלכאורה עומדת מול החלום, הרבה פעמים בסתירה לכאורה לחלום ,ובעיקר סטירה לחולמים, שיתישרו, שיהיו ראליים, שלא יפנטזו יותר מדי,
שלא יחשבו לעצמם שהכל אפשרי,או שזה כדאי, ועוד קולות שמי בכלל הזמין אותם למסיבה......
דדייייייייייייייי, שקט, עצור,... טוב לא מוכרחים לעצור תיכף ומיד אבל ..אפשר להזמין כאן רגע של רוגע? בבקשה
והבטן
כווץ שחרור, כווץ כווץ כווצים, והנה היא מפוגגת את הכאוס, ואת הכעס,
מתרחבת, מרשה לעצמה להיות, ככה נחה, מותר לא לדעת, זה בסדר להתבחבש אם יש צורך בכך
שחרור שחרור ששששחחחחחחחחחררררררררררווווורררר..............

עירית_לוי

ועכשיו אחרי שנפגשתי עם יועץ מס וניסיתי לראות כמה ילדים צריך בכדי לא להיות בקצה שרשרת המזון,
נבהלתי , לא רוצה שנים עשר ילדית עם עוד אשה שאצטרך לשלם לה בקמצנות
לא רוצה לעשות מאמץ כל כך גדול ולחזור לנקודת המוצא שהיתה לפני שנים ובה גיליתי שאני נשחקת, לא מגיעה לילדים הופכת למכונה
עזבתי אז גם בגלל זה, אבל חזרתי לעבוד במטפלת, לא גננת,
ואז חגגתי ועדיין חוגגת עם שלושה בהיקף חלקי
רוצה לגדול אבל המספרים לא מצדיקים, ובכדי שיצדיקו צריך לפגום באיכות,
נו טוף, אני עוד אחשוב, אולי איזה רעיון יצירתי, אולי יש בקהל מנוסות ומנוסים שייעצו?......
ועוד פעם הצהובון הזה
לפעמים הוא מאד מאד לא קשור, סתם גולם(-:

שליחה על ידי קואלה* » 04 מאי 2010, 23:16

איך יצא לך שלא משתלם כלכלית? הרי גן עולה ככ הרבה כסף... וחוץ מזה 12 ילדים נחשב עדין גן שווה נמאוד יחסית לגנ ים במרכז

קואלה, די קל לחשב. להוריד מן הסכום שמשלמים (3000 ש"ח? כמה כבר אפשר לגבות?) מיסים, הוצאות על מקום, משכורת לעוד עובדת, מזון, צעצועים, שיפוץ אם צריך, ומקבלים משכורת מאוד נמוכה לגן קטן. חישבתי הרבה פעמים את הנושא הזה של גן, כי כמו כל אמא חלמתי על הגן האידיאלי.

נו טוף, אני עוד אחשוב, אולי איזה רעיון יצירתי, אולי יש בקהל מנוסות ומנוסים שייעצו?......
מסכימה איתך. חייבים לחשוב על משהו יצירתי, משהו שונה. משהו שיהיה באמת רווחי עבורך ולא שוחק. היתי מציעה לך לשבת ולכתוב רשימה של אפשרויות, אפילו לא ריאליות, לנסות ממש להשתולל. מה יכולת לעשות? אם היו לך זמן, כסף ויכולת?

קואלה,
תודה על ההתעניינות
מנסיון שלי אני לא חושבת שבגילאים צעירים כל כך כזו כמות של ילדים היא טובה
חשבתי על ששה עד שמונה לכל היותר עם שתיים
למרות שזה יקר לאחר קיזוז המיסים וההוצאות ושכר ותנאים לעובדת נוספת זה לא יוצא כדאי,
רק כשזה מגיע ל12 ילדים זה יכול להקרא רווחי
ולא רציתי לעבוד עם כל כך הרבה ילדים
לא מדובר על גן רגיל
מדובר על גילאי שנה עד שלוש,ובפועל זה גם יכול לגלוש לתשעה חדשים
הרבה נקיון הרבה נשיאה על הידים או במנשא, הרבה התעסקות עם חיתולים או בלי בתקופת גמילה, ומעבר לעבודה הפיזית התובענית כל השאר
וגם כאן
מזון אורגני עד כמה שאפשר, לא פתיתים ונקניקיות,
תשומת לב אישית ומעצימה, וכל מה שכבר כתבתי למעלה
יכול להיות שזה אפשרי אבל צריך להעמיק את הבדיקה, לפגוש עוד יועץ , להתייעץ כאן,ליצור מודל טוב שבו לא נשחקים לדק תוך שנה

סאלי , בדיוק גמאני הגעתי למחשב וכתבתי
נכון מה שכתבת כאן
נראה איך ,אנחנו ננצח כך או כך,
אנחנו זה אני ואני (-:

אנחנו זה אני ואני

אנחנו יכול להיות את והילדים שיזכו להיות איתך, וגם את וכל מי שקוראת כאן

תודה סאלי על הרוח הגבית

ומוצאת עצמי חוזרת לגעגוע לטפל באנשים, בפאולה
בעשר וחצי השנים האחרונות ראיתי לפחות עשרים איש לשבוע
אמנם, חלק ניכר במסגרת קופ"ח אבל אינטנסיבי ורציף,
כבר לא הפנו עלי, אנשים הגיעו מכח השמועה, מפה לאזן
ועכשיו , זו תקופה חדשה
אני כבר לא בקופה חדשיים וחצי
בהתחלה זה היה מבלבל (אבל רציתי את זה, רציתי ליצור , ורוצה עדיין , קליניקה של 20 איש בשבוע , במחיר מלא
יש לי נסיון מספיק ענף בשביל זה,
וגם כאן זו החלטה לצאת לאור, להחשף ,
שינוי פאזה ושינוי בתודעה
יודעת שזה מעבר לפינה ולא מעבר לאופק
יודעת שאני מאמנת עכשיו את מנגנון הזימון האנרגטי של כל הזקוקים לי
אוהבת אותם מראש
במקביל לומדת המון ,
ונהנית מכל רגע.....

עירית_לוי

_וגם כאן זו החלטה לצאת לאור, להחשף ,
שינוי פאזה ושינוי בתודעה_
איזה יופי!!!

לפעמים
אני עומדת ככה מול ההזדמנות הזו לבקש , להגדיר בקשה, ולא תמיד ברורה הבקשה
לפעמים אני תוהה אם לא עדיף לא להגדיר אותה מדי, שמא אפריע לשפע המתנות המיועדות לי להגיע, אם אגדיר את הבקשות באופן צר מידי, ומכוון לצורך קצר טווח , צורך חלקי ,אז אולי אפספס את התכנית הרחבה.שגם בתוכי
זה קורה עכשיו
ולכן נראה לי שהכי טוב זה להיות כאן ועכשיו, לשמוע, להקשיב, מה הגוף מרגיש?, ערפול וטשטוש כלליים כאלה
מין תחושה של עייפות רצון להעלם לעצמי,לשכוח מכל זה , להתכנס ולהסתתר במערה פנימית כזו,
צורך עצום לקטון להתכרבל להפוך שוב לעובר , לזרע
לשחזר את הרגע ההוא לפני הפריצה החוצה, הנביטה
לאגור כאן כוח בכדי לצאת לאור
ולזכור שזה כווץ שחרור
חושך אור
התכנסות ויציאה שפועלים בי בפעימה מתמשכת
לעולם אי אפשר רק לצאת או רק להתחבא,
דין דון דין דון............
ולפרגן לעצמי את מה שיש, ואז הבקשה ברורה יותר
פרדוקס לא
רגע לפני כשחוויתי חסר לא היה לי ברור
ועכשיו משחווה יש התבהר לי
שהרי מבקשת להיות ב יש ושוכחת טעמו כשבחסרון ורק מתוכו אוכל לבקשו

עירית_לוי

_רגע לפני כשחוויתי חסר לא היה לי ברור
ועכשיו משחווה יש התבהר לי_
מרגש.

לפעמים אני תוהה אם לא עדיף לא להגדיר אותה מדי
מאוד מתחברת לזה.
כדי לא להגדיר באופן צר, אני מזמנת רק את התדר של הדבר. אני מתמקדת בלדייק לעצמי את התדר הנכון לי, וזהו.
ככה זה גם הכי רחב וגם הכי מדוייק.
אני יודעת להגיד ולהרגיש מהו התדר. מעבר לזה - מאיפה אני אמורה לדעת איך מתי כמה, למה ובאיזה צבע וצורה זה יגיע אלי?

.

תודה עירית, שמקדישה לי מזמנך,(-:
שמחה שמישהו מבין משהו ממה שאני כותבת
זה עוזר לי להבין קצת יותר
חווה יום מוזר קצת, לא כל כך פוטנטי,מתסכל,מעיק,
יכול להיות שאני צריכה הכוונה יותר מעשית, כזו שמחברת אותי לעשיה ברורה
לאש לאדמה
החיבור לצליל מדוייק הוא חשוב אך, לא רוצה לרחף ,מבקשת להוציא אל הפועל
ולא ברור לי מה בדיוק
מתברברת במקום הזה
מוכר למישהי?למישהו?
ועוד משהו חשובבבב, לתזכורת
זה יכול להשתנות ,וזה יכול בהחלט להיות חלק מההריון והלידה שאמורה להתרחש כאן
בתור התחלה מבקשת שינוי כזה, שאוכל להיות עם סימני שאלה , ואפילו עם תסכול אך ללא מועקה ,
הכתיבה עצמה עוזרת כבר קצת
אינשאללה

( אבל זה חודש ללא הכנסה וסיכון מבחינת עיתוי ליצירת קבוצה)
שלום לך יקירתי . סליחה שהגעתי רק עכשיו . השנה אוקטובר יהיה כבר "אחרי החגים" . - כל החגים מצטופפים בספט' וזה טוב להקמת קבוצות . בהצלחה !

אני עומדת ככה מול ההזדמנות הזו לבקש , להגדיר בקשה, ולא תמיד ברורה הבקשה
עשב השדה אהובה , (האם חייבים "גילוי נאות" ברשת ? )
לדור שלי ושלך + הרקע שלי ושלך אין סיכוי גדול עם בקשה . הרי גדלנו ש'אסור לבקש' ונראה לי שטכניקה זו אבודה בשבילנו. אבל ...! יש דרך נוספת . והיא של הדמיון היוצר .
החדשות הטובות הן שאנו הרי אלופים ביצירה .
שבי וציירי לך בדמיונך (או על נייר) את הכל . את הדירה , את החצר , את הצמחים , הכניסות , היציאות, העצים .. את חדרך ואת חדר הילדים ... המטבח השירותים
את עצמך בתוך כל זה ,

@} |אפרוח}

חדר העבודה והתור של הקליינטים....
ואל תשכחי שאת אלופה בשיטת פאולה ואלופה בשילוב כל הנסיון שלך והלימוד בשאר הדברים . לא שאת שוכחת , אבל כיף לי להזכיר לך זאת .

איזה כייף אהובה ,חוה חוה ,מה רע בלבקש,D-:
יש עוד כמה איסורים פסיכולוגיים שאני מנערת מעלי ומעיזה, חמישים ותשע הוא גיל מותו של אבי
והעזתי להמשיך ולחיות אחרי
ואת כל תסריט ההמשך אני ממציאה ממילא(או מאפשרת לו להווצר בי לטובת כל החלקים שבי הגשמיים והעדינים יותר)
וגם חלק ממהתסריט של השנים האחרונות אחורה כשבע שנים
ממציאה ממש באופן פעיל ויש לי כבר "רקורד" קטן ,אמנם ירוק ולא משופשף אבל הנה עכשיו זה הזמן שלי,
כך שאני מעיזה לבקש, גם בשבילך, אחותי, בתור ילדות הביבי בום שאנחנוD-:,העולם עדיין מפיק מאתנו הרבה טוב,וזה בוער בנו ,
מבחינתי החיים מכריחים אותי וזו ,כך למדתי, מתנה.
חוצמזה אני יושבת לצייר כעצתך
וברגע שהצעת כבר ראיתי לפחות את האווירה של המקום שלי וגם חלקים של חזיון ברורים וטריים,
תגידי?, לצייר זו לא בקשה?!
אף פעם לא למדתי אצלך מנדאלות , אבל איכשהו החזיון החל להסתובב לי....D-:
אלחמדולאיללה
ותודה על הפירגון המתוק כל כך

עירית_לוי

<קוראת אותך>

היי מתוקה
אני מנסה לחשוב שאופן יותר פראקטי
נראה שגן במשרה מלאה לא יאפשר טיפולי פאולה (בטח לא עשרים אנשים בשבוע)
אז אולי הדגש צריך להיות דווקא על הטיפולים?
אפשר לטפל גם בילדים (בפאולה)
ולשלב שעות כמטפלת-מיני משפחתון
באופן שלא יפריע?
אולי את צריכה אימון עסקי?

היי ריחות
בדיוק הייתי בדף של סאלי כאן
מעניין שם כי האימון שהיא עוסקת בו אינו עסקי בלבד אך יש לו פן מעשי,ויש לו חיבור לפאולה דרך טכניקת ההתמקדות
כן יכול להיות שאני זקוקה לסוג כזה של עזרה
והבטחתי לעצמי להעזר
מה שאני כבר עושה ,ואם אצטרך להרחיב את העזרה אעשה גם את זה
בינתיים הבלוג כאן גם הוא עושה עבורי חלק מהעבודה
בירור עם עצמי, ותגובות תומכות מאחרות/ים שכל אחת/ד בתורה/ו פותחות/ים בפני עוד כיוון חשיבה
הסיעור הזה נכון לי עכשיו
והאנשים כאן חכמים אחת אחת D-:

יסמינצ'וק
מעניין שאת חושבת כך ,
גם אני התחלתי לחשוב כך
אם כי שני התחומים מרתקים אותי,אני יכולה לראות איך אפשר להבלע בהיקף מלא של עיסוק ביצירת מקום לילדים,
ואני ממש לא רוצה שזה יקרה על חשבון הפאולה,ומה לעשות אני רק אדם אחד,מה עושים?
יכול להיות שיש אפשרות שלישית שאני עדיין לא מזהה?
ואם אין אני אמציא אותהD-:,

עשב, יש פה שאלה של מינונים, של כמה את מעוניינת לעבוד. אנשים שונים מעוניינים במידה שונה של התמסרות לעבודה. זה משתנה עם הגיל, עם התקופות, וגם עם סוגי העיסוקים. יש גם עיסוקים שהם מחייבים מאוד - גן למשל, אי אפשר לקחת פתאום חופשה ארוכה או להפסיק באמצע. לעומת טיפולים, שאפשר דווקא להתגמש קצת, לצמצם ימים, ומתישהו לעשות קצת fade out ולהוריד מינון עבודה, אם רוצים.

היית במקום שבו לקוחות הגיעו אלייך מפה לאוזן, זה מקום נעים להיות בו

(גם אני מתחילה להרגיש את זה...)

מה בעצם עוצר אותך מלטפל פרטי עכשיו? הרצון לעבוד עם ילדים?
אולי עם ילדים זה צריך להיות חוג? משהו כמו אחה"צ שלם, פעם בשבוע, אולי יחד עם הורים?...

אולי עם ילדים זה צריך להיות חוג? משהו כמו אחה"צ שלם, פעם בשבוע, אולי יחד עם הורים?...
איזה רעיונות מעניינים יש לך, סאלי,
קצת מאוחר
אני אשן על זה.........
מה בעצם עוצר אותך מלטפל פרטי עכשיו?

וגם על זה (-:

טוב הפנטזיות שלי עוברות להילוך גבוה...
מה דעתך על שיטת עשב השדה לטיפול בילדים?
ואז זה לא סתם חוג אלא שיטה טיפולית:-P
אני יודעת שזה נשמע קצת פנטזיונרי ורחוק מהמציאות אבל אם אזה נשמע לך מושך ומתאים אני בטוחה שזה לגמרי בר השגה!

שיטת עשב השדה לטיפול בילדים?
באמת הילוך גבוה ...........D-:

|אפרוח||L|

טוב פינטזתי קצת יותר מידי? הגזמתי...סליחה...זה סאלי התחילה אני רק המשכתי את הקו שלה...
אבל זה את שאמורה לפנטז פה לא אני
מחזירה אליך את הפוקוס
פנטזי לך את מה שמתאים לך

ריחות חמודה
,אין לי שום בעיה אם הפינטוז שלך, להיפך
חופשי...D-:
אני רק יכולה ללמוד באמת להעיז מזה,
וחוצמזה הרי הרבה יותר קל להעיז כשזה אצל הזולת, גם לי...D-:

ויסמין בשום אופן לא לעצור את עצמך
אם בזה כוחך וזו מתנתך אז פנטזי, גם בפומבי עלי...,

|אפרוח||אפרוח|

שליחה על ידי קואלה* » 16 מאי 2010, 19:23

מחברה באמריקה הבנתי שאין שם גנים עם 20 ילדים כמו פה. כנראה שזה לפי החוק כי בכל הפעוטנים לקטטנים יש יחס גננות של 1:4 זה רק עולה בהתאם ליום מלא (עד 6 בערב!) בערך 6000 ש"ח בחודש. את חושבת שיש משפחות בארץ שסכימו לשלם סכומים כאלה? (אגב אפשר שם לשים את הילד גם באופן חלקי)

עולה בהתאם ליום מלא (עד 6 בערב!) בערך 6000 ש"ח בחודש. את חושבת שיש משפחות בארץ שסכימו לשלם סכומים כאלה?

פה בחיפה, בכרמליה (שכונה יוקרתית למדי), מטפלת למשרה מלאה - או מעט פחות ממלאה, שזה הרבה פחות מעד 6 בערב (לפעמים עד 3, 4), עולה, כולל תנאים סוציאליים, 5000 ש"ח בחודש. ואנשים הרבה פעמים בגיל שנה, שנתיים, מסיימים עם סידור המטפלת כי הם רוצים שלילד תהיה חברה. בת"א הבנתי שיש גנים של 4000 ש"ח בחודש. כלומר, יש אנשים שיכולים ורוצים לשלם עבור חינוך איכותי.

ועדיין, יש לי תחושה שגן ירחיק אותך יותר מדי מדברים אחרים שאת רוצה, כמו הפאולה. גן הוא מאוד מאוד טוטלי.

כן , הכסף חשוב אך לא מוכנה לוותר על טיפול בפאולה (ועוד תחומים)
וגם לא חיה בשלום עם הרחקת התינוק מהוריו לכל כך הרבה שעות ביום
גם אם זה מכניס יותר
חוצמזה
כשמדברים על יחס של 1:4
זה נשמע מספיק אבל לא
לא בגיל שנה,או פחות
וגם לא בגיל שנתיים אם יש חבורה גדולה של ילדים
ככל שהקבוצה גדולה יותר, עבור הילד זה קשהיותר בגילאים האלה
אצלנו בארץ מקובל לזרוק את הילד למים ושישרוד,
אני חושבת שכאן החוליה הכי חלשה
הבסיס של המפגש עם האחר, אם העובדה שלשני יש רצון,
ושיש קונפליקטים כל הזמן ואיך לפתור אותם,
זה אחרת 1:4 כקבוצה,( מה שעוד לא ניסיתי בגילאים האלה,)
לבין 1:4 בתוך קבוצה של 16 למשל
זה כבר ממש מאד קשה לעיכול עבור פעוטות כאלה, הם שורדים ואולי אפשר יותר מזה אבל אין את השקט
שבתוכו אפשר ללמוד קשב, שיחה,פתרון של קונפליקטים בדרך עצמאית (עם תיווך, וגישור),
תקשורת מקרבת,לא אלימה,וגם לגעת לחבק ולתת מענה לצרכים של כל אחדבנפרד,מבלי להשתמש במילה כווווווווללם
היום אני עם שלושה, וזה טוב עם כי בהתחלה שעות המנשא והמגע היו רבות יותר
ולפעמים רציתי לשכפל את עצמי

אוו
לפחות הפעם הצהובון צדק
הוא שואל אותי "מה את רוצה?"
זו שאלת מליון הדולר כאן
אני יכולה לומר שאני רוצה אהבה בעבודה,
ליצור מקום לצמיחה של כולם
ואיזון בין שגרה להתחדשות בין תחומי העשיה שלי,
וכמובן שתמורה כספית ראויה והוגנת
וגם זמן לחיים פרטיים זמן ללמוד, זמן לצמיחה רוחנית
בריאות טובה.ויציבות עסקית ,
,וכל זה ללא פשרות בעניין הצרכים של תינוקות קטנים

רוצה לשתף ולספר,
אני מצליחה לצאת יותר החוצה לפגוש יותר אנשים ולהחשף יותר בכלל
רק בימים האחרונים שוב הסתפנתי לי מאחורי המסך
זה כיף , זה נחוץ ומלמד מאד אבל
לא כל כך טוב לי עם זה כשמשתלט
כאילו איזה חיישן פנימי מאותת לי
לכן לא כותבת כל כך הרבה כאן
קצת יותר עסוקה בלעשות,
כמו שביקשתי
יחד עם זה אני מדי פעם נכנסת לראות מי קפץ אלי, למי יש חדשה בשבילי,
אוהבת כל מי שנכנס הנה, באמת זה עוזר,
עשב@}@}@}

_לכן לא כותבת כל כך הרבה כאן
קצת יותר עסוקה בלעשות,_

טוב לקרוא אותך @}

תמיד כשראיתי את השם שלך באתר חשבתי שאת מאבני היסוד הוותיקות,
הופתעתי לגלות שרק לא מזמן פתחת לך בלוג.
אז תתחדשי, ותצליחי.
כיף לקרוא את ההתכוונות והתעוזה,
ומרשים מאוד כל מה שלמדת ועשית ועושה ולומדת ותעשי ותלמדי.
תיארת ילדה שיוצאת מהמקלחת בחורף, אני ראיתי ילדה שפותחת דלת לשדה ענקי ומתפעלת, יודעת שהכל יכול להיות שלה.

הברון מינכהאוזן נהג למשוך לעצמו בשערות הראש כדי להוציא עצמו ממצבים.
בזכותך נזכרתי בתנועה הזו ששכחתי.
חשוב לי לזכור אותה.
תודה @}

יהלומית,אמנם יש טעם קצת עתיק למילותי ואני בין המתבגרים כאןD-:
אבל אני כאן בזכות חברי הצעירים עדי ויובל שפשוט פתחו לי דף וקשר עם האתר והקפיצו אותי כמה עשרות שנים אחורה
הרווחתי,
יבורכו אהובי המתוקים
ככה נגמלתי מחרדת המחשב שהייתה לי כמעט לחלוטין
(את יודעת ,בעיות של אלה שנולדו עם דף ועיפרון בידD-:)
ובקשר לשדה הענק זה מעניין כי
בילדותי , אחד מהחלומות החוזרים, שלא אשכח כנראה, הוא של שטחי שדות ענקיים ומעוררי התפעלות וריגוש
כאלה ירוקים שנפרשים עד האופק ויש להם ריח של רסס מים רענן
הזכרת לי ,תודה.
וגמני אוהבת את הקטע הזה של הברון שמושך עצמו מהביצה בציצית ראשו,
למרות מה שנאמר בפרקי אבות,האאD-:

אורורה שלום לך
משום מה נמחק לי כל מה שכתבת
אשמח לשוחח איתך בטלפון שנמצא בדףבית שלי או במייל כנ"ל
תודה על התמיכה והעניין

עירית_לוי

_אני יכולה לומר שאני רוצה אהבה בעבודה,
ליצור מקום לצמיחה של כולם
ואיזון בין שגרה להתחדשות בין תחומי העשיה שלי,
וכמובן שתמורה כספית ראויה והוגנת
וגם זמן לחיים פרטיים זמן ללמוד, זמן לצמיחה רוחנית
בריאות טובה.ויציבות עסקית ,
,וכל זה ללא פשרות בעניין הצרכים של תינוקות קטנים_

מרגש לקרוא את זה

.
ובכלל, נעים לקרוא אותך.

ה יקרה
כמה טוב עשית לי במעט זמן וכה מהר.
תודה שוב!

זאת אני

חשבתי כך יהלומית,,כייף לקבל פידבק,
תמשיכי לתרגל בעדינות,

ולעבודה,
כל התקופה האחרונה היה לי מין שעול טורדני והרבה ליחה בחזה,
במקביל לטיפול שטיפלתי בעצמי הסתכלתי על המקום הזה בגופי וראיתי
מים באש
תחושה של התבוססות במקום שאמור להזין עשיה,
פחד וכובד ומשיכה למטה,
הסתכלתי בשקט,הבנתי שזה יכול להשתנות
ביקשתי שזה ישתנה, יעלם,
ביקשתי שבכל פעם שהתודעה תפנה לאיזור, וגם הלא מודע, תהיה שם אש מבוערת ותחושת התלהבות
השעול הלך ושכך, לא לגמרי אבל ממשיכה לתרגל את המקום הזה
למישהו יש רעיון נוסף איך לחבר את זה להתעוררות וחשיפה שאני מבקשת לעצמי?
מרגישה שהגוף אומר לי משהו חשוב

כנראה שהשאלה הסמויה היא אם מישהו יודע איך עובדים עם פחד שלא מופיע כפחד אלא כמחלה,
כנראה שלא הקשבתי באהדה לפחד כשנולד,
כנראה שאני פוחדת לפחוד......
ואולי עוד יותר מזה עודיותר,
צריכה ללמוד אמון בתהליכים שאני עוברת,
שהם מובילים אותי הישר לזרועותיו המושטות של
אב הרחמן..............
עכשיו אני מרגישה פחד והנשימה נעתקת לי
ומה אם אמון בחייאת אללה,
מה אם אמון, שמוליד התלהבות,
צריך לדעת לבקש..............

עירית , אם את קוראת רציתי להודות לך על הקישור ששמת לנילי בכר,
אהבתי שם את הדיבור על שינוי שמתהווה והופך יציב עם ההגעה למסה הקריטית ...
כנראה שאני בשלב של רגע לפני,
עדיין רגל פה רגל שם.....

הלכתי לישון עם השאלה הזו
מה עם טמון,
וקמתי מחלום מטלטל בבכי ובהזכרות תוך כדי חלימה שכבר חלמתי את עצמי במקום הזה בכל מיני ווריאציות,
אז זה אמנם פחד אך גם כעס ענק שמשתבר אל חופי הסליחה בתחינה,
אוןףףףףףף
זה עמוק מידי לבלוג
הצהובון הזה אמר לי משהו
"ההגיון תוחם אזור לא תחום, הדמיון הוא הנדרש לקפיצת הדרך"
אולי דמיון ואולי עוד דברים כגון הכרה,ואמון וסליחה עצמית וסליחה למעזים למות לי ,וסליחה לשוגים ולשגיאות,
וויתור מוחלט על הסביבה המוכרת שבנפש שמעכבת ועוצרת,ואומץ
אומץ לקפוץ לזרועותיו המושטות...........................של הזמן של השינוי, של הלא ידוע,של היודע אותי
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף
עוווווווווווווווווופפפפפפפפפפפפפפיייי

ישנם הבזקים של התלהבות,
אבל עדיין משתעלת , נושמת שטחי,
רגל פה רגל שם כבר אמרתי

עירית_לוי

_ביקשתי שזה ישתנה, יעלם,
ביקשתי שבכל פעם שהתודעה תפנה לאיזור, וגם הלא מודע, תהיה שם אש מבוערת ותחושת התלהבות
השעול הלך ושכך, לא לגמרי אבל ממשיכה לתרגל את המקום הזה
למישהו יש רעיון נוסף איך לחבר את זה להתעוררות וחשיפה שאני מבקשת לעצמי?_
זה נשמע שהמים מבקשים להתנקז החוצה,
לכן אולי על פני לבקש מהם להיעלם,
את יכולה לבקש מהניקוי ומהניקוז להתעצם, עד שיגיע לכדי מיצוי.
כדי לא לדחוק בחזרה פנימה את מה שמבקש לצאת. אולי אפילו כדי לא להצטרך לעבור עוד סיבוב כזה.

בנוסף, את יכולה להפוך את עבודת הניקוי לספציפית יותר,
בכך שתבררי עם עצמך מהם אותם מים.
באילו רגשות מדובר?
אולי בפחדים שמלווים לעשייה אינטנסיבית, למימוש? אולי במשהו אחר?

ועם הרגשות הללו אפשר לעבוד באופן טיפה יותר ממוקד.
למשל להתכוונן לניקוי ספציפי של פחד ספציפי. ללוות את השחרור שלו.
מודעות כזאת יכולה בעיני להעצים את התהליך, ולאפשר בהמשך הדרך לאש שלך להוביל אותך ללא מעצורים. או עם פחות מעצורים.

כנראה שהשאלה הסמויה היא אם מישהו יודע איך עובדים עם פחד שלא מופיע כפחד אלא כמחלה,
כאשר אני מזהה תהליך של ניקוי שמתגלם ברובד הפיזי שלו,
אני יוצרת בתודעה שלי מיד הקשר של ניקוי.
ואז אני מבקשת מעצמי לא להזדהות עם הניקוי.

המשמעות עבורי של לא להזדהות היא להתכוונן לכמה דברים:

לא להיות מסכנה בגלל המחלה. לא להפוך לסובלת מולה ולא להגיב ב"איזה באסה ומתי זה כבר ייגמר".
לא לחשוב "אני חולה" או "אני עומדת להיות חולה", אלא לחשוב "אני מתנקה פה ממשהו".
להתרחב מול הסימפטום במקום ההרגל האוטומטי להתכווץ מולו. לאפשר לו להיות. למשל, אם עולה כאב גרון, לדמיין את הגרון מתרחב על מנת לאפשר לו לעבור את הטרנספורמציה שהוא מבקש לעבור, או על מנת לאפשר למה שרוצה לצאת משם אכן לצאת.

אולי זה יתאים גם לך...

_עירית , אם את קוראת רציתי להודות לך על הקישור ששמת לנילי בכר,
אהבתי שם את הדיבור על שינוי שמתהווה והופך יציב עם ההגעה למסה הקריטית ..._
בשמחה.
אלה הם בעיני כלים חזקים מאוד ואני שמחה שהתחברת.
נדמה לי שתמצאי שם עניין גם בגלל השפה שמדברת על מים, אש, אוויר ואדמה.

תודה תודה,
תקופה אינטנסיבית של התודעה, שמחה על מה שכתבת ומסכימה לחלוטין,
הבקשה שזה ישתנה או יעלם משום מה לא עמדה בסתירה להסכמה שזה קורה, מוזר....
היה בזה יותר זהוי של התחוללות אנרגטית ,מקבלת שנכון יותר לצד הזהוי ללוות באהדה את הניקוז ניקוי, ולא להדחיקו,לא לסלקו
אולי לכך כיוונתי כשביקשתי שיעלם,במילים לא מדויקות
אולי שיתנקה ויתנקז,
כמה מילים חשובות....
תודה
עירית , אם את קוראת רציתי להודות לך על הקישור ששמת לנילי בכר,,
זה בא לי בזמן,
יש אפשרות שעוד אעמיק לחקור כאן,זה מאד מעניין אותי,

עכשיו אני מזהה שאני קצת דוחקתבעצמי,ואולי אל עצמי אני צריכה יותר אהדה,יותר שהות לנשום...
תודה עירית

עירית_לוי

@}
המציאות היא החלום האולטימטיבי
זה מתחיל להרגיש ככה
כל המאמץ הז ליצור מציאות
האם אינו מאולץ קצת?
זה לא שאני לא יוצרת מציאות ולא שלא החלום מייצר תכנית ובכל זא מזכירה לעצמי
לקבל
לקבל את מה שיש, את מה שמזמן עצמו לפתחי
להסכים להיות מופתעת מהנפלאות של רגעים כאלה
שיכולים לעבור על פני כמו זרים ברחוב
להכיר בפלא ולהוקירו
אכן המציאות היא החלום האולטימטיבי
let go

עירית_לוי

_להכיר בפלא ולהוקירו
אכן המציאות היא החלום האולטימטיבי_

היי עירית,
אחיניתך המתוקה התחילה להגיע אלינו,
כמו סנונית המבשרת את בא האביב,
מתוקה וחכמה ומסקרנת,
איזה כייף,
תודה על החיבור הזה

תודה על הגשמות , ועל ניסים,
א, יש לי כבר ילדה אחת מתוקה שתשאר איתי בשנה הבאה,
ב. יש סיכוי של 90% שאשאר לגור בדירתי הנוכחית שזה אידיאלי מבחינתי,
כך הודיעה לי בעלת הבית היום,
על עשרת האחוזים הנותרים אחשוב חיובי ואחכה בסבלנות עד שיודיעו לי סופית (שכן,כן כן)
החשיבה הזו שכן עושה לי אור בלב, וכל הרחוב שמח לקראתי,
מתאים לי ככה , ממש מעודד,
ג.יש פניות חדשות של מטופלים ,אוהבת אותם מראש,
שמחה להשתמש בכל האנרגיות האלה לטובתם ולרפואתם
ד. אני יוצאת הרבה יותר פוגשת אנשים,חיה וחולקת ,
ה. יש לי רעיונות חדשים באמתחתי ואני מתחילה לראות את הפוטנציאל הטמון בהם
כמה טוב לשבת בחברה ולהעמיק בשיחה קולחת
ו.אני חשה את הפחד מזדחל לו אל מול השמחה שלי ויש לי דבר אחד להגיד לו:
אני לא נבהלת ממך, אמנם חשה בכיווץ ובעצירת נשימה, אבל זה יכול להשתנות,אני לא פוחדת לחוש אותך כי יש לך תפקיד בעולם אבל,
הפעם אני בוחרת להזכר בכל הטוב שכבר קרה לי ולחוש אמון , אז תודה אבל לא תודה , פחד יקר, אתה יכול לשמור את קולך לזמנים רלוונטיים יותר
אני נושמת ונרגעת ושמחה שמחה
כך אני אוהבת את זה, ולכך אני ראויה,וכך אני יכולה,
תן לחיות...........D-:
ז. הה, כן הפסקתי להשתעל כמעט לחלוטין, ויש בי התלהבות לעשיה

ועכשיו תחזוקה!!!!!

עירית_לוי

ברכות!

(כן, יודעת. אורלי ואני מסונכרנות היטב

)

זהו זה 100% עכשיו
אני נשארת כאן עוד שנה
ואני מלאת הודיה ושמחה
וואו

פרסמתי בככר,
ואולי כבר בקרוב יפנו אלי
מקווה שזה יבנה בקלות ובהתלהבות רבה
ימים טובים בפתח, אני מקווה

טוב לקרוא אותך! @}

היי סאלי
טוב לדעת שאת קןראת אותי,
ונוכחותך חשובה לי
תודה

אז זה אמנם פחד אך גם כעס ענק שמשתבר אל חופי הסליחה בתחינה
שירה צרופה.

תודה ,שבע (-:

טוב לדעת שאת קןראת אותי,

תודה לך יקרה, אני לפעמים מתביישת לכתוב כל הזמן שאני קוראת. ולא תמיד יש לי דברי חוכמה להוסיף.

אז שתדעי שאני כל הזמן עוקבת אחרי הדף שלך. ושמחה מאוד בהחלטה שלך ובהתחדשות שלך!
גם נשמע לי נהדר זה שזה ארבעה ימים. זה גם ימשוך אלייך קהל מסוים, רצוי אני חושבת.

ברכות על כל ההחלטות!
שיהיו שפע של מטופלים ובית מלא שפע שמחה ואהבה.
אני לפעמים מתביישת לכתוב כל הזמן שאני קוראת. ולא תמיד יש לי דברי חוכמה להוסיף
גם אני.

איזה אתר.................
ואני חשבתי שאני לבדתי לבדתי כאן
שלום שמחה....
למה להתבייש,
אתן מאד מוזמנות
להביע דעה או מחשבה
אני יודעת שזה אני.....
שעושה מין רושם כזה של לגמרי מסתדרת
ואני בהחלט צריכה גם לקבל תמיכה מהחוץ, מהעולם
מין דפוס כזה שלרוב הוא טוב ומשמח אבל גם מבודד, ומפריד,
אבל למה לי לבד תמיד
רוצה ביחד
רוצה רחש של שיחה נוגעת מסביב למדורת השבט
רוצה את האישור הקדום הקבוצתי של המעגל הרך הזה
מעגל שמחכים אותי, שמחבק אותי, ששולף אותי מהקומפורט זון, שמעניין אותי,מרפא אותי
שחושב איתי ומרגיש איתי וגדל איתי
אנושיות כזו...
ונוכחותכם/ן חשובה לי
ותודה על הברכות, שמחת,
וסאלי, מה קרה לך
יש לך המווןןןןןןןןןןןןן דברי חכמה ועצות מעשיות טובות שאני דולה מפה ומשם,
ותודה לך על כך,אל תמעיטי בערכך אהובה.(-: