בלוג משפחה בהרפתקאה

[משתחררת*]

גשם דק מדגדג לי בפנים, , נתז בוץ אקראי מחמם שוב את ידי ורגלי, זה מצחיק את "המקסים" שיושב מקדימה. "המתוק" כבר נרדם מזמן בין רגלי ו"אבויה" ממשיך להדהיר את כולנו בדרך הביתה.
מסביב הרים מעורפלי עננים, שמיים בגוונים של אפור עמוק והמון ירוק, ירוק ירוק, זוהר וחי , בריא כזה.
הדרך סלולה אך בוצית, מדי פעם בור או שלולית שמזכירים את מטח הגשם של הימים האחרונים. פתאום מצטרף לריח הרטוב והירוק ריח עשן מתוק ופלאש-בק" מיידי שלי ושל "אבויה" 7 שנים אחורה .
אז היינו שניים על אופנוע, מטפסים על ההימאליה ונושמים את המפגש המיידי והישיר עם העולם, והיום אנחנו ארבעה על טרקטורון בדרך הביתה, לכפר קטן בחצי האי-ניקויה - קוסטה פאקינג-ריקה!!!
פתאום קולטים שזה באמת קורה! ממשיכים לפגוש את העולם - הפעם בגירסא המשפחתית!

בגירסא המשפחתית מופיעים כמובן שינויים אחדים. - במיוחד כשמדובר במשפחה צעירה , לא ממש "מסודרת" ועם ילדים קטנים
אז לא חסכנו כסף ולא לקחנו הפסקה מהחיים, ובטח שלא זרמנו לגמרי בספונטניות - (בעצם די זרמנו, לא?) אלא תכננו מראש, חיפשנו מקום לנחות , שכרנו בית מראש וואבויה עדיין עובד...

הכל התחיל כשאבויה התחיל לעבוד מהבית, לרגע נהנו מהתובנה שלא חייבים להשאר לגור במרכז, אפשר לבחור איפה רוצים לגור, אפשר לעבור לצפון (ולהגשים חלום) , אצבע הגליל נשמע טוב... רגע, רגע אפשר לגור איפה שרוצים! אפילו איפה שרוצים בעולם!
פתאום הבנו שיש לנו הזדמנות להגשים חלום הרבה יותר ראשוני - לגור לתקופה במקומות אחרים בעולם, לחוות מקומות מרתקים, תרבויות, אנשים וכל זה בחבילה משפחתית, "המקסים" בן 5 אוטוטו וחצי ו"המתוק" עוד שניה בן 3

אחרי תקופה קצרה של גישושים ורעיונות החלטנו על קוסטה-ריקה, היינו בקשר עם חברים של חברים שגרים בכפר קטנצ'יק שנשמע מקסים, אפילו כלכלית אנחנו יכולים לעבור מהגדלת המינוס באופן עקבי לחיסכון חביב שיצטבר אינשאללה לקראת חזרתנו
כמה זמן? לא ידוע, בין חודשיים לשנתיים

זהו, אנחנו כבר חודש פה! הנסיעה שתיארתי בהתחלה פתחה לנו צ'אקרה והעבירה אותנו משלב ההתמקמות וההתיישבות לשלב ה"לעשות חיים, לטייל ולהנות מהחוויה המדהימה שזמנו לעצמנו"

את הבלוג הזה אני פותחת כהזדמנות לבטא את העצמי, לשתף בחוויה ואולי אפילו לתת השראה. לרוב אני מרגישה מאוד נוח לשתף ולספר על עצמי ולעיתים שופטת את עצמי על קשקשנות יתר. בשנים האחרונות ובעיקר לקראת הנסיעה, גיליתי שהרבה פעמים השיתופים שלי, בעיקר אלו שבאים בהתרגשות ומהלב, באמת מעניינים אנשים ונשים סביבי ואפילו נותנים השראה, זורעים רעיונות, מעוררים תקווה שהכול אפשרי, שאפשר להגשים חלומות.
אז אני הולכת על זה ומקווה לזרום עם הכתיבה והשיתוף, כמו עם ההרפתקאה הגדולה הזו

אשמח לתגובות, שיתופים והתענייניות לאורך הדרך

[עורכת*]

שלום, הניק שבחרת נמצא כבר בשימוש (ראי: בן זוג מתעלל מילולית ).
אנא החליפי אותו, תודה

[איריס*]

איזה כיף... התגשמות חלום... הלוואי עלינו גם...
שיהיה לכם המון טוב

[אילה_א*]

אוי קנאה ופרגון
אניכאן מחכה לעוד

[למ*]

יופי, אני אוהבת לקבל השראה מהרפתקאות!

אניכאן מחכה לעוד

[גוונים*]

וווואאאאאאההההההההווו !!!
איזה כיף לכם!

_אוי קנאה ופרגון
אניכאן מחכה לעוד_

[איגו_אנה*]

כשהגענו לכפר שלנו, הייתי בהלם מוחלט! כמויות ירוק מטורפות, ג'ונגל אמיתי ובתוכו אנחנו הולכים לגור! הבתים עצמם מעורבבים לגמרי בתוך הירוק הזה, איגואנה הולכת על העץ לידי, ופרות מעבר לגדר במרחק 5 מטר ממני. מדי פעם נהמות קופים מהעצים בחצר של השכן! כל מיני חיות קטנות מטיילות מסביב, פרפרים, משהו שנראה כמו זבוב עם שני חלקים, לטאות קטנות ובינוניות, מליון ציפורים נשמעות מסביב- נו וכל זה בדקות הראשונות שלי בבית, אחרי שהכנסנו את התיקים ממש. אה, וחום!!! חום מטורף ולחות - כמו תל אביב בשיא הקייץ אבל פי 3 בערך!
אחרי שעתיים, הכל נראה הרבה יותר הגיוני!!!
אנחנו גרים בבית "טיקו" משמע, בית קוסטריקני בסגנון של המקומיים, ולא בית שבנו מערביים שגרים פה או בתים להשכרה לתיירים.
הבית "טיקו" שלנו הוא קטן, יש לו גג מפח, אין תקרה - זה אומר שכשחם, הבית חם נוראאאא וכשיורד גשם מרעיש נוראאאא - היה אפילו ערב שהפסקנו לדבר כי כבר אי אפשר היה לשמוע אחד את השניה. (שלא לדבר על הערב שבקושי שמענו את "אבודים" מרוב רעש). הילדים דווקא ממש זורמים עם זה שום רעש לא מעיר אותם.

יש לנו זוג שכנים ישראלים (+ילדים בגילאים תואמים) חברים של חברים שבעקבות קשר אינטרנטי אתם בחרנו להגיע דווקא לכפר הזה. הם ממש מקבלים את פנינו ולימדו אותנו המון, מהרגע הראשון, על המקום על מנת שנוכל להסתדר ונבין את ההבדלים החשובים.
למשל:

1. קומפוסט - סיפרו שמפרידים אשפה יבשה ואורגנית - מייד הגבתי בהתלהבות, שבבית הקודם, לא יצא לי להפריד והתבאסתי מזה ואיזה כייף עכשיו להתחבר מחדש לאקולוגיה. הם ענו בביטול מה... שפה אין עניין של איכות הסביבה. פשוט בגלל החום והלחות אם משאירים אשפה רטובה, זה נהיה כל כך מסריח ומזמין חיות קטנות הביתה שממש לא כדאי להשאיר בבית. פשוט זורקים לכיוון השדה מאחורי הבית ועד הבוקר כבר הכל מחוסל על ידי הפרות ושאר חיות קטנות.

1. נייר טואלט - לא זורקים אף פעם לאסלה - יש פח אשפה בכל מקום ליד השרותים והוא שימושי יותר מכל מקום אחר שראיתי. יש פה מערכת ביוב של בורות ספיגה שעובדת יפה כל עוד לא מכניסים ניירות.
2. חיות מסוכנות - תיארו את קוסטה-ריקה כמקום של שפע ונוחות. גם הטבע פה בשפע ולא בהשרדות מטורפת כמו למשל בארץ מדברית כשלנו - ולכן החיות פה גם סך הכל סבבה, כולל כמות החרקים המטורפת שבהם מפורסמת קוסטה-ריקה. למשל, יש פה עקרבים (כבר פגשתי אחד איזה בוקר ליד המקלחת) אבל העקיצה שלהם לא קטלנית כמו של עקרב במדבר אצלנו. לפי התיאור שלהם - כואבת כמו עקיצת דבורה מאוד מאוד כואבת. ויש כל מני מעופפים מתחלפים. הם קוראים לזה "חרק השבוע" בכל שבוע יש חרק לא-מזיק אופנתי אחר. בוכל זאת מכיון שאנו גרים באמצע הג'ונגל והבית די פתוח לסביבה, קיבלתי הנחיות, לנער כל בגד לפני שלובשים, לנער כל מגבת לפני שמתנגבים ובכלל תשומת-לב לשותפים שלנו לבית.

1. כילה - אצלנו בבית יש הרבה יתושים, יותר ממה שנוח לי. לשמחתי יש לנו כילה ענקית מיוחדת ללינה משותפת ששומרת את כל המעופפים שאינם יתושים מחוץ לה, ככה שאפשר לישון רגוע בלי ששום גחלילית תנחת על המצח או איזה חומני ענקי יתעופף לידי. אבל כאמור, היתושים נכנסים איכשהו, ולא עוזרות כל הסגירות ההרמטיות שניסינו. אז כל ערב לפני הסיפור יש טקס מחיאות כפיים ליתושים, והתמרחות בקרמים. טקס מעייף ומוציא את כל האנרגיה השלילית שהצטברה במשך היום, ובסה"כ עם הזמן אנחנו נעקצים פחות. אמרו לנו שזה בתקופות ושלא מרגישים את היתושים כל כך כל הזמן, אז אנחנו מקווים לשיפור. איך למנוע יתושים - כמובן לוודא שלא מצטברים מים בגינה - במיוחד חשוב להפוך אגוזי קוקוס פתוחים שמצטברים בהם מים.

1. "פורה וידה" - ביטוי שבשגרה פה, כמו להגיד "יום טוב" למישהו שהתרגום החופשי שלו הוא "חיים יפים" או "חיים טהורים" ויותר מזה שאנשים נוהגים לומר אותו זה לזה לעיתים תכופות, אנחנו מאוד נהנים, במיוחד פה בכפר שלנו, מהידידותיות הנעימה של המקומיים. כל מי שעובר לידי ברחוב, אבל ממש כולם מברכים "שלום" ומה שלומך" כל הזמן "בואנס"" "אולה". עושה נעים. באמת נעים.

1. מים בששון - מדהימה אותי כמות המיים פה! יש פה שני נהרות קרובים, אבל כשהתחילו הגשמים, נהיו פה נחלים כל 100 מטר. כמו החיות שכתבתי קודם, לא משהו מזיק, נחלים יפים כאלה לאורך הדרך, מתחת לדרך, לצד הדרך. ושני הנהרות הגדולים יותר התמלאו עכשיו במיים ומתחברים ישירות לים שזה מקסים בפני עצמו (אנסה להוסיף תמונות בקרוב). חוץ מזה יש את האוקינוס - הים השקט כמו שקורא לו "המתוק" , וכל מיני סוגים של חופים. מחוף לבן עם גלים מדהימים לגלישה בסנטה-טרזה לידינו, ועד לגונות וחופים שקטים ליד הבית שלנו. חופים עם חול, חופים עם אבנים, יש אי בהמשך הרחוב שלנו, יש שפל, גאות וחוויות מים כאלה שעושות לנו טוב. שלא לדבר על הבריכה שבמלון בכפר שלנו שתמיד כייף לקרר בה אחר צהריים חם ולח.

1. שעועית ואורז - המאכל הלאומי, נראה לי. אוכלים כל היום - רק מחליפים את השם. בבוקר קוראים לזה "גיו פינטו" ואפשר להוסיף ביצה או אבוקדו ליד. ובצהריים קוראים לזה"קסדוס" ואפשר להוסיף, דג או בשר וסלט. האמת זו שעועית שחורה כל כך טעימה שבאמת אפשר לאכול המון ממנה. הילדים מתים על זה וגם אנחנו.

כבר 22:00 בלילה שזה ממש מאוחר יחסית לשעות השינה שלי פה, אצלכם כבר 7 בבוקר, זמן טוב לדבר עם אבא.
תודה על כל התגובות המפרגנות והמתעניינות (-:

מחר עוברים דירה לבית קצת יותר מפנק, פרטים בהמשך

[איגו_אנה*]

איך עושים שיהיה לי ניק בלי סימן שאלה? מה צריך לפתוח דף בית?

[הקוסמת_מארץ_עוץ*]

וואווווווווו.

[ע_ע_ע*]

שלום! תתחדשי על ה{{}}דף בלוג המקסים והמרתק הזה!

איך עושים שיהיה לי ניק בלי סימן שאלה? מה צריך לפתוח דף בית??
רק אם את רוצה.
את יכולה להיות בלי סימן שאלה ובלי דף בית, אם רק תבטלי את ה{{}}מלים מחוברות בקו תחתי שבכינוי שלך. כלומר, במקום להיקרא איגו אנה, תקראי לעצמך פשוט איגואנה (או כל ניק אחר במילה אחת).

אם את בכל זאת רוצה דף בית אישי, פשוט היכנסי לדף-שעוד-לא-קיים איגו אנה, וכתבי בו משהו בצירוף המילים דף בית אישי.

[מיכל_בר*]

יא אללה, איזו הרפתקה מסעירה!
איזה כייף!!
איך הילדים מסתגלים למעברים האלה?

[דאנה_אום*]

את חיה את החלום שלי. תמשיכי לספר!! קוראת בהתלהבות

[אור*]

איזה כייף!!
מהי העבודה שבה עובד הבעל אשר אינה תלוית מקום? סקרנית אנוכי.

[מיכל*]

וואו!מרגש מאוד! תמשיכו להנות ולעדכן, שנהנה גם אנחנו...

[איגואנה*]

תהליכים.
הכול תהליכים. פעם הייתי קוראת לזה "תקופות" - "אני בתקופה של..." עד שחבר קרוב רחוק צחק על זה שאני תמיד בתקופות והעיר את תשומת -ליבי. מאז ובעקבות עוד כמה דברים בדרך, אני ב"תהליכים" (מאוד מצחיק את אבא שלי).
ההבדל? תקופה היא כאילו משהו סטטי, או שיש לו התחלה וסוף, ונושא, והיא שונה מתקופות אחרות כביכול. והרי זה לא מדייק את המציאות - שבה אין ממש התחלה ולא ברור הסוף בדרך כלל, והכל מתערבב או מתמזג לו. הדיוק הזה חשוב לי, כי הוא עוזר לי לראות יותר בבהירות מה באמת קורה פה. לראות שאני בתוך משהו שקורה ומשתנה ודינמי. שאני משתנה ואני לומדת ואחרים משתנים והמציאות. המילה הזו "תהליך" עם כל הניו-איג'יות שלה - מזמינה אותי להתבוננות , מאפשרת פרספקטיבה וצמיחה גם מתוך הסיטואציה, גם מתוך הסערה, השמחה או הכאב.
נו, ומה כל זה קשור למשפחה בהרפתקאה? אני מוצאת את עצמי שזורה ומעורבבת בתוך תהליך אחד גדול ועוד כל מיני תהליכים קטנים ובינוניים שמתערבבים ועולים בזמנים שונים. להבדיל מחווית התהליכים בארץ בשנים האחרונות, ששם הייתי באינטנסיביות גדולה של החיים(עם ילדים קטנים) והתהליכים האישיים שלי קיבלו תשומת-לב מוגבלת, פה הזמן מתרחב, כמות המשימות שלי הצטמצמה ואני פנויה יותר להרהר, להרגיש, לתת לי מקום. בנוסף לזה, נראה לי שהתנועה מאזור הנוחות שלי(נוח במובן שמוכר וקרוב לקרובים) מקצינה את התנודות והרגשות. בהתחלה זה היה ממש רכבת הרים של רגשות ועם הזמן מתמתן בעדינות, מאוד בעדינות.

את הקטע הזה כתבתי כבר לפני 3 שבועות ועוד לא הרגשתי נוח להדביק אותו פה בבלוג. בערך מאז שכתבתי אותו עברנו לבית חדש והמעבר הזמין איתו עוד "תהליך" ועוד דברים שנפתחים. ובתוך כל המערבולות הרגשיות האלו, לא מצאתי פניות לכתוב. היום מתחיל יום טוב! אחרי שיחה מדהימה עם חברה בארץ שבה קיבלתי המון אמפתיה והקשבה וחשיבה משותפת (תודה מותק) אני מצליחה להיות יותר בקשר עם הפרופורציה על הדברים ולא עמוק בתוך הדרמות.
ואז אולי אוכל להיות גם בתהליך וגם להנות מכל הקסם וההזדמנויות שפה מסביבי.

[איגואנה*]

מהי העבודה שבה עובד הבעל אשר אינה תלוית מקום? סקרנית אנוכי.
"אבויה" עובד באינטרנט, בחברה שמחזיקה כל מיני אתרים - מה שמצריך רק זמן עבודה , אינטרנט מהיר וחשמל - שזה נותן לנו מרחב יצירתי לחשוב על עוד מקומות מעניינים לגור בהם בהמשך - אינשאללה

איך הילדים מסתגלים למעברים האלה?

הילדים נהנים מאוד!! אני היחידה פה עם קשיי מעבר(-:
אחרי חודש בערך היה יום געגוע ועצב, בעיקר געגוע לחברים הקרובים. ובעיקר בגלל שהצורך החברתי פה עדיין לא נענה. זאת אומרת שאין פה ילדים כרגע בכלל בגילם שמדברים עברית ואנחנו בודקים אפשרות לעבור לעיירה קרובה ששם יש קהילה ישראלית.
ו"המתוק" אמר פעם כששאלתי אם הוא אוהב את הבית החדש.. שכן , אבל שביראל לא היו לנו כל כך הרבה ג'וקים בבית. ופעם אמר שהוא אוהב את הים פה אבל שהגלים מרביצים לו, ושהוא אוהב יותר את חוף הצוק...

תודה על כל התגובות המפרגנות (-:

[למ*]

ואז אולי אוכל להיות גם בתהליך וגם להנות מכל הקסם וההזדמנויות שפה מסביבי.
בהצלחה!

[פלוני_אלמונית*]

וואו! מצאתי אץ הדף שלך בעודי מתכננת נסיעה לקוסטה ריקה לחודשיים (מפברואר עד אפריל) עם משפחתי היקרה (בת חמש ובת שנה ואבא) וזה באמת מעורר השראה!. גם לנו יש עבודה שמאפשרת להסתובב הרבה... נשמח מאוד לשמוע אם אתם עדיין בקוסטה ריקה ולהמשיך לקבל השראה ואולי גם כמה עצות...

[איגואנה*]

רוצה לסגור מעגל
התחלתי פה את הבלוג המשפחתי שלנו בהתלהבות ושמחת יצירה, ואחרי פעמים אחדות התרחקתי והייתי עסוקה יותר בעצמי ובמשפחתי.
מרגישה צורך לסגור את המעגל, לשתף עוד קצת לפני שאני נפרדת

[איגואנה*]

אז הנה קטע שכתבנו כשעוד היינו שם ואולי יום אחד נמשיך אותו מתוך הזכרונות הקסומים שלנו:

דברים שרואים מכאן (קוסטה ריקה) ולא רואים משם (ישראל)

1. ציפור יונק הדבש מקים קן מעל מכונת הכביסה
2. עכביש טרנטולה יושב לו בנחת בכיור המטבח
3. גשם יורד שבוע ללא הפסקה
4. איגואנה גרה על הגג שלנו
5. עדר פרות נכנס אלייך לחצר
6. רק בקוסטה ריקה אין תקרה בבית שלנו
7. סנאים ענקיים גרים על עץ הקוקוס בחצר
8. רק בקוסטה ריקה כשיורד גשם ממש חזק אי אפשר לדבר ולשמוע אחד את השני
9. רק בקוסטה ריקה לא צריך לראות סרטי טבע בטלוויזיה,פשוט יושבים בסלון...
10. רק בקוסטה ריקה כל היום הכביש לכפר משתנה בהתאם לגשם
11. רק בקוסטה ריקה אפשר אפשר ללכת ברגל או על אופניים לאי בזמן השפל.

[איגואנה*]

ומה באמת קרה איתנו...
היה לנו מאוד מאוד טוב ונעים לגור בכפר קטן בקצה העולם, תכננו לטייל עוד בקוסטה ריקה ואולי גם במדינות נוספות באיזור.
בחודשיים הראשונים שפע הטבע וההרפתקאות מילאו את חיינו ובחודש האחרון הכמיהה של הילדים לחברים התגברה. ניסינו למצוא דרכים למלא אותה שם, אבל לא נולד משהו חי ומחייה. החלטנו לחזור לארץ ולגור בצפון (ולא במרכז כמו קודם לכן) ואנחנו היום מאושרים מהבחירה. איזור אצבע הגליל מקיים איזון נעים ומפרה בשבילנו בין הקצוות של לגור במרכז הארץ לבין לגור בכפר הקטן בקצה העולם. איזון מבחינת הקירבה למשפחה, הקירבה והמרחק המתאים מהעומס והקצב של המרכז ולעומת זאת לחיות באיזור שופע וירוק אבל עם תנאים מערביים, איזון מבחינה חברתית, שפע ילדים וקלותהתקשורת אתם. אנחנו בבית!
ועד שיתחיל יצר הנדודים שוב...אני נפרדת ואולי עוד אשוב
תודה לקוראות ולמגיבות שחיממו לי את הלב

[פלוני_אלמונית*]

היי, אכן סגירת מעגל... אני מאוד אשמח ליצור איתך קשר ושמוע קצת יותר. אנחנו מתכננים חופשה משפחתית של חודשיים וחצי לקוסטה ריקה ונשמע שאולי תוכלי להאיר לי כמה דברים. האימייל שלי זה sharonigi בהוטמייל. קום תודדה רבה, שרון