בלוג מיילדת מתחילה

דנה עם אפשר לשאול באיזה גיל התחלת את הלימודים עם איזה מחלקה התחלת?ובאיזה גיל נכנסת לחדר לידה ?? הנני מעוניינת לעשות הסבה בוולפסון את מכירה ממליצה? אני חושבת שאגש לשם השבוע

כן למדתי 4 שנות לימודי סיוט (סיעוד) בארץ שהוציאו ממני כל חשק להמשיך ללמוד מיילדות בארץ
וכרגע אני לומדת מיילדות בארהב (מיילדות בית).

אני התחלתי ללמוד סיעוד (מסלול רגיל)בגיל 25. כשסיימתי עבדתי שנה במחלקה אורתופדית-עיניים-אף אוזן גרון- פה ולסת (ככה זה אצלנו, בי"ח קטן). אחרי שנה עברתי לבית חולים אחר שאפשר לי ללמוד מיילדות ועבדתי שם שנה ביולדות ואח"כ בחדר לידה.
מבחינת לימודים - למדתי 3 שנים סיעוד +שנה להשלמת התואר ומייד לאחר מכן - שנה מיילדות.

אני לא כל כך מכירה את בתי החולים וכו' במרכז, למרות שמיילדות למדתי בתל השומר והייתי מאוד מרוצה.

אני התחלתי הסבה בגיל 27, שנתיים וחצי של ביה"ס לסיעוד (דוחה!!!!), ואז חופשת לידה ארוכה, ואז שנת עבודה בבית חולים (לא היתה חובה, פשוט ככה יצא), ואז שנה וחצי קורס מיילדות. בתה"ש.

מעדכנת מה היה (אם זה מעניין מישהו)
מה שתכננתי הוא להגיע לבי"ח ולעבור במיון- שם לבקש לא לעבור בדיקה וגינלית ולעלות לחדר לידה על סמך מוניטור עתיר צירים ועדות שלי שאני בלידה.

הבעיה היתה שאך הגעתי לבי"ח 9 שעות אחרי ירידת מים נפסקו לי הצירים, וחצי שעה של מוניטור הראתה ציר אחד אמיתי וגם הוא לא מרשים במיוחד. לאור החשש הממשי שיאשפזו אותי ואז יתחיל הכל מהתחלה עם מעקב מתיש, הסכמתי לבדיקה שהראתה פתיחה 3 ועליתי לחדרי לידה.
ברגע שדרכה רגלי בחדר הלידה עוד לפני שהספיקו לעשות כלום התחילה לידה ותוך 20 דקות היה לי תינוק בידיים.

המיילדת דוקא נורא שמחה מההזדמנות ליילד בתנוחה הזו ואמרה שזו פעם ראשונה בשבילה. (התפלאתי- בית חולים עם 1200 לידות בחודש)

הא, נפלא! מזל טוב!!

ברור שמעניין. ושווה דף סיפור לידה אם בא לך.
ומזל טוב!

רק עכשיו אני רואה את ההודעה של שביל בצד - אז.. מזל טוב! ואיזה יופי שיצא כמו שרצית!

מפתיחה של 3 לתינוק בחוץ תוך 20 דקות- על זה צריך לעשות סרט!

כן זה היה מדהים! הסתכלתי אח"כ בתמונות במצלמה ונדהמתי לראות תמונה שלי בכסא גלגלים מובלת לחדר לידה מחוייכת (לאחר שניסיתי לבקש שיאשרו לי ללכת ברגל לחדר לידה- זה הביך אותי- אבל הם התעקשו שאחרי ירידת מים חייבים בכסא גלגלים, בסוף בעלי ואני החלטנו לקחת את זה בצחוקים ועשינו תמונה) וכעבור חצי שעה (השעון של המצלמה מראה) תמונה שלי מנסה להניק את התינוק!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי דנה קראתי את כל הבלוג שלך את מקסימה , יש לי שאלה אולי תוכלי לעזור לי?
אחותי כרגע מאושפזת עם דלקת באגן ומקבלת אנטביוטיקה דרך הווריד , היא בחרדות ובדיכאון אחרי שקראה שיש סיכוי לאי פוריות
האם זה נכון?
ממה נגרמת המחלה , יכול להיות מהבן זוג שלה , אחותי קיימה יחסים רק איתו הוא הראשון שלה והיא כמובן לא ראשונה שלו , האם יש סיכוי שהוא הדביק אותה?

הי דנה , קרה אסון במשפחתינו בת דודה שלי ילדה עובר מת , היא בת 29 יש לה ילדה בת 4 , אז ככה יומיים לפני הלידה היא הלכה לרופא אמרו לה שהכל בסדר בבוקר למחרת כמה עם צירים הגיעה לביח ולא מצאו דופק , אני אישית לקחתי את זה מאוד קשה אני שלושה חודשים אחרי לידה אני נורא מבולבלת למה זה קרה למה זה מגיע לה?? היא לא רוצה לדבר עם אפ אחד ולא רוצה שיבואו גם
מה לעשות<??? איך אפשר לעזור לה , אני מנסה לתאר איזה לידה היא עברה איך בכלל אפשר לעבור לידה זה ממש טראומה ללדת עובר מת , מה קרה לה בזמן שהוציאו את העובר ואוו ממש קשה לי עם זה.

שלום פלונית יקרה.. אני רואה שאת מאוד נסערת ואני יכולה להבין את זה, במיוחד עוד שאת גם אחרי לידה - זה רק מעצים פי מיליון כל דבר שכזה.
אני אנסה לענות על השאלות שלך, על מה שאוכל -

למה זה קרה
יש הרבה סיבות אפשריות - מומים מולדים, גנטיים או מבניים בעובר, בעיות בשליה, "תאונת" חבל טבור כלשהי, מצב כלשהו באישה עצמה כמו למשל קרישיות יתר, היפרדות שליה עקב שלל של סיבות.. הסיבות האפשריות הן מרובות, ולא תמיד יודעים בסופו של דבר למה זה קרה דווקא למישהי אחת ולא לאחרת. בדיקות שנעשות לאחר הלידה באם או בעובר לא תמיד מגלות את הסיבה, ולמעשה ברוב המקרים זו נשארת תעלומה.

למה זה מגיע לה??
אני לא חושבת שזה מגיע לאף אחת אבל לפעמים זה פשוט קורה. השכיחות היא יחסית גבוהה - מקרה אחד כל 200 לידות בערך. לא מדברים על זה ולא מספרים אבל זה לא כזה נדיר. אם את שואלת את השאלה ברמה פילוסופית יותר, עניינים של שכר ועונש - קטונתי.

היא לא רוצה לדבר עם אפ אחד ולא רוצה שיבואו גם. מה לעשות<??? איך אפשר לעזור לה
אני יכולה להבין גם אותה. יכול להיות שגם יהיה לה קשה במיוחד איתך כי לך יש תינוק חי ולה אין. היו לי לא מעט נשים שדיברו על שבמשפחתן יש אישה עם תינוק או בהריון בשלב דומה לשלהן והפחד מלהיפגש איתן באופן מיוחד. אני מקווה מאוד שיש אנשים שתומכים בה ושהיא משתפת במה שעובר עליה כי באמת לעבור את זה לבד ובלי תמיכה זה מאוד קשה.
אני אוסיף לכתוב על זה מחר, אבל התינוק שלי עומד להתעורר כל רגע לפי הקולות שאני שומעת..
תנסי אולי בינתיים לשלוח לה תמיכה וחיזוקים, גם אם זה לא באמצעות מילים אלא במחשבה או פשוט סיר מרק / תבשיל שמכיל בתוכו תמיכה ואהבה.

ופלוני עמית - סליחה שעוד לא עניתי. הזמן שלי מאוד מוגבל ואני אנסה מחר לראות אם אני יודעת בכלל לענות על השאלה.. זה חומר שאני לא מתעסקת איתו בכלל ויש לי רק קצת זכרונות מביה"ס לאחיות. באופן כללי כדאי להתייעץ עם מקורות יותר מעודכנים ומוסמכים ממני.

תודה על התשובה דנה מחכה שתרחישי קצת , הייתי רוצה לשלוח לה הודעת smsמה היית ממליצה לשלוח לה ,לדבר אני לא מסוגלת כי אני יתחיל לבכות וכמו שרשמתי מקודם היא לא רוצה לדבר עם אף אחד .
שתהיה שנה טובה ומתוקה לכולן

שליחה על ידי פז* » 16 ספטמבר 2012, 14:11

לפלונית אלמונית
אם את רוצה את יכולה לקרוא ב
דף סיפור לידה שקטה
לידה שקטה סוערת
הלידה השקטה שלי

הי פלונית,
הקישורים שפז הוסיפה הם טובים להרחבת היריעה.
מה לשלוח לה? אולי מה שאת מרגישה - שאת עצובה בשבילה, לשאול מה שלומה, לספר שאת פתוחה להיפגש (אם באמת זה נכון), לשלוח לה אהבה...
נשים שונות חוות את זה בצורה שונה אבל באופן בסיסי זה תהליך של אבל, של אובדן, כי בעצם מאבדים ילד, תינוק. קשה קשה קשה.

דנה יקרה,
בשבוע האחרון קראתי בכל הבלוגים שלך, ואין לי ממש מילים לתאר את מה שחוויתי, כי זה מאוד גדול. בעיקר פתיחה של הלב.
את נחווית אצלי כמלאך אמיתי.
לשמחתי עברתי לצפון, ואני בתחילת היריון. לשמחתי הצלחת לעבור לפורייה ואט אט מתחילות להרקם אצלי ולהתהוות הדרכים להגיע גם כן.
אני מאחלת לך שנה של אהבה והתחדשות והתקדשות. שנה של הרבה בריאות מהפנים לחוץ ומודה לך על המילים שאת מניחה כאן.

הי רותם
תודה רבה על מה שכתבת.
תיקון קטן - אני לא מלאך.. מקווה להיות אדם טוב

איזה יופי שעברת לצפון - מקווה שניפגש בפוריה. מתי את צריכה ללדת?
וגם לך שנה נהדרת, מלאה באתגרים ובשמחות גדולות וקטנות

אני מאמינה במלאכים.
צפויה ללדת בסוף מרץ, עוד ארוכה הדרך:)
תודה על הברכות והמשך שבוע טוב.

סיפורי לידה דנדוש..... אני כל כך מתגעגעת!

גם אני מאוד(-: במיוחד אחרי שבלעתי את הספר.

אנחנו ג'אנקיות, נרקומניות של הריונות,לידות והנקות. תני לנו מנה

דנה שלום,
גם אני שייכת לחבורת ה: ג'אנקיות, נרקומניות של הריונות,לידות והנקות. תני לנו מנה
ובזמן האחרון שמתי לב שדף הבלוג פה גם משמש לשאלות ותשובות מקצועיות, אז ברשותך הייתי רוצה לשאול שאלה לגבי הלידה האחרונה שלי. אשמח אם תעני לי אך זה ממש לא דחוף זה פשוט ברמת עיבוד הלידה...
שאלתי היא לגבי האטות דופק במוניטור.
את הלידה הראשונה שלי ילדתי בחדר טבעי בליוווי של בעלי ודולה והיה מדהים, לא פחות ! לא היו שום סיבוכים ושם דאגות וכאבי הצירים היו חזקים אך התקבלו באהבה, ממש לידה בהזמנה
לפני חודשיים בערך ילדתי שוב, הפעם בחד הקבלה, ממש מהציר הראשון נראו האטות משמעותיות בדופק של התינוקת. לאחר כל ציר הדופק התאושש וחזר לעצמו, אך בזמן הצירים היו האטות (ממש יכולתי לשמוע את זה )
הובהר לי די מייד שלחדר טבעי אני לא אוכל להכנס, ולאחר שלעסק הצטרפו מים מקונייאלים הוגבר מאד הלחץ לניתוח קייסרי. בסופו של דבר הסכמנו על מספר פרוצדורות (שינויי תנוחות תכופים, מסכת חמצן לי, שטיפה של שק השפיר עם נוזלים חיצוניים,ניסיון הרחבה ידני של צוואר הרחם שהיה כואב ביותר...) שננסה לפני ואם שום דבר לא יעזור נלך לניתוח.
בסופו של דבר, דבר לא עזר ואני כבר הסכמתי לניתוח. אך ממש ברגע האחרון הרגשתי את הצורך המדהים והסוחף הזה ללחוץ !!! ממש תוך מספר צירים ביתי המתוקה כבר הייתה בחוץ עם אפגר "בין הטובים שהיו היום" כי שאמר לי רופא היילודים.
ועכשיו סוףסוף לשאלה שלי - האם לדעתך ניתן לעשות משהו בלידה הבאה כדי למנוע מצב כזה של האטות בדופק? מאד מתסכלת אותי המחשבה שהן היו שם כבר מההתחלה, מהציר הראשון שנרשם במוניטור, זה לא ששכבתי על הגב שעות ואז החלו האטות. האם יש לי דרך למנוע את התרחיש הזה בלידה הבאה? או פשוט לשחרר את העניין ולקוות לטוב?
תודה מראש על הזמן שאת מקדישה

אפשר לצרף עוד שאלה לשאלה של עדי דוש ?
האם יש באמת קשר מוכח בין ירידות בדופק לבין מצוקה עוברית?
האם יתכן שירידות דופק הן דבר שקורה לפעמים לעובר (לאורך כל ההריון וגם לפעמים בזמנים הקצרים של המוניטור) והוא לחלוטין תקין.
האם חקרו את זה במחקרים מדעיים?
תודה

בדיוק מישהי אמרה לי בהקשר הזה, אם היו מצלמים את כולנו 24 שעות ביממה כנראה שרובנו היינו נכנסים לבית משוגעים....
ירידות דופק יכולות להיות נורמליות, אבל זה קשור לעוד הרבה דברים אחרים, מתי יש ירידת דופק (האם בזמן הציר או סתם ככה?<) האם הדופק מתאושש אחרי הציר? תוך כמה זמן? האם ישמים מקונייאלים ועוד הרבה שאלות.

שלום לכל המכורות.. אני כרגע בחופשה קצרה אז אין לי מאיפה לספק לכן חומרים... בקרוב חוזרת לעבודה.
וכעת לשאלות:
האם לדעתך ניתן לעשות משהו בלידה הבאה כדי למנוע מצב כזה של האטות בדופק?
נשמע לי שעשיתם את כל מה שאפשר. לפעמים יש פשוט האטות שנגרמות בגלל לחץ של חבל הטבור שכרוך איפשהו או סתם נלחץ בין התינוקת לדופן האגן וכשיש צירים אז יש האטות - לפעמים ממש מתחילת הלידה. לפעמים זה בעייתי ולפעמים הלידה מתקדמת מהר ואפשר ללדת רגיל. זה די נדיר שממש מהציר הראשון יש האטות - אלא אם כן ירדו המים או שיש מיעוט מים או בעיה אחרת, אז הסיכוי שזה יחזור הוא באמת קטן מאוד ולכן לשחרר את זה זה רעיון ממש טוב

האם יש באמת קשר מוכח בין ירידות בדופק לבין מצוקה עוברית?
ובכן, תשובה מורכבת.. יש האטות שהן ממש שפירות מבחינת המשמעות שלהן ולא מדאיגות אף אחד, ויש כאלו שיותר מדאיגות. זה תלוי במשך כל האטה, בעומק שלה ובצורה שלה. זה גם תלוי איך המוניטור נראה בין ההאטות - איך ההשתנות של הדופק (מדד מסוים שהוא בעצם הכי חשוב כמעט), אם יש או אין האצות, מה הדופק הבסיסי ועוד.
עוד דבר חשוב שמסתכלים עליו, זה לא רק איך המוניטור נראה כרגע, אלא גם איך הוא נראה בשעה האחרונה או בשעות האחרונות. כי לפעמים אפשר לחיות עם ניטור "גרוע" אם זה ממש הצירים האחרונים ועד כה המוניטור היה תקין או סביר. אבל אם יש האטות לא ממש נחמדות במשך שעות, בסופו של דבר זה יגרום למצוקה לתינוק, שתלויה הרבה גם בעד כמה יש לתינוק הספציפי הזה רזרבות - אם הוא קטן ויש מיעוט מים למשל, יהיה לו כנראה קשה יותר לעומת תינוק במשקל טוב עם כמות מים תקינה.
הרבה פעמים לנוכח ניטור גרוע ממליצים לבצע ניתוח או ואקום ולפעמים התינוק יוצא נהדר - זה סימן ש: או שמוניטור "שיקר" כלומר ידוע ש - 70% מהפעמים בו הוא מראה על "מצוקה" אז בעצם אין מצוקה, או שהוצאנו את התינוק בזמן.. וזו תמיד ההתלבטות מתי "לחתוך" (תרתי משמע) - האם כשהניטור גרוע אבל התינוק עדיין בסדר ואז אולי נתהה אם באמת היה צורך בניתוח או לא, או כשהתינוק כבר לא בסדר, אבל אז אנו מסתכנים בכך שאולי נגרם לו נזק.

לעיתים נדירות הניטור הוא ממש חד משמעי - למשל דופק איטי (ברדיקרדיה) שלא מתאושש. במצב כזה הוכח שאחרי 17-20 דקות נגרם נזק מוחי לתינוק.

לגבי ההריון - לפעמים מגיעות נשים סתם כך, בגלל סיבה כלשהי שאפילו לא תמיד קשורה בהריון, נגיד - שלשולים או אבנים בכליות או משהו כזה, ובניטור אקראי לפעמים רואים האטות, אפילו "מפחידות". זה הרבה קורה בגלל שכיבה על הגב או אולי סתם כך מסיבה עלומה. אני מניחה שאם היינו מנטרים נשים לכל אורך ההריון אז היינו רואים לא מעט האטות ולרוב התינוקות אין בעיה עם זה.. זה כנראה חלק טבעי ויש מנגנוני פיצוי.
לפעמים ההאטות הן יותר משמעותיות. אני זוכרת אישה שפעם הגיעה סתם לניטור בשבוע 32 או משהו כזה והיה ניטור לא יפה, ולא משנה כמה זמן ניטרנו אותה - זה לא נראה טוב. היא אושפזה למשך כמה שבועות ועברה כל מיני בדיקות ללא תוצאות. בסופו של דבר היא ילדה תינוקת שסבלה ממחלה מטבולית כלשהי ונפטרה אחרי כמה שבועות בפגיה. אבל זה באמת מקרה נדיר ביותר.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום דנה ת גיליתי את הבלוג שלך בעקבות חופשת לידה שלי שכל היום אני באינטרנט למצוא מיידע על הסבת אקדמאים לאחות ומיילדת ...... נהניתי מאוד מהבלוג שלך מאוד , בהזדמנות הראשונה שאהיה בקניון קונה אתספרך ... את מקסימה!!!!!
שאלתי היא כזאת , עברתי ניתוח קיסרי מתוכנן שלישי שעבר ברוך השם בהצלחה , כשהרופאה הוציאה את השילייה היא ממש התלהבה ממנה , קראה לכל הצוות הרפואי ואמרה להם "תראו איזה שילייה מושלמת עטפו אותה ושילחו לביס סיעוד" את יכולה לתת לי הסבר על מה בדיוק היא התלהבה? איך שילייה יכולה להיות יפה?ילדתי בשבוע 38 +3 תודה רבה

הי נלי,
מזל טוב לך! ותודה על מה שכתבת..
לגבי השליה - כל השליות יפות בעיניי - פשוט מעניין להסתכל בהן, על הצורה, על כלי הדם, על הקרומים שבהם התינוק היה עטוף..
עכשיו אני לא יודעת למה התכוונה הרופאה - או שהשלייה היתה סימטרית במיוחד - ננחי חבל הטבור יצא בדיוק מהמרכז שלה והיא היתה ממש עגולה נגיד... או שהיה בצורה שלה משהו מיוחד - לפעמים יש שליות בצורת לב למשל, או שהיה בה משהו מעניין מבחינה מדעית - יש כל מיני סוגים של שליות - למשל שליה עם שליית לוואי - זו שליה גדולה עם עוד אחת קטנה לידה. יש שליה שנקראת בי-פרטיטה - נראית כמו פרפר או לב - כאילו מורכבת משני חלקים.. יש מצבים בהם חבל הטבור לא יוצא מהשליה אלא מהקרומים - לחלק מן המצבים יש משמעות רפואית ולכן חשוב להכיר ולזהות.. אולי לזה התכוונה..
ואולי היא פשוט מתלהבת מכל שליה, כמוני..

דנה, אני לא רוצה לנדנד (כי כתבתי גם בדף הבית שלך) אבל ראיתי שאת יותר פעילה פה אז ברשותך אחזור על השאלה שלי: .
אשמח לשמוע את דעתך ועצתך בשאלה מתי כדאי להגיע לחדר יולדות. הלידה שלי הולכת להיות לנל"ק (ויב"ק), ואני מעדיפה להגיע לבית חולים כמה שיותר מאוחר כדי להימנע מהתערבויות מיותרות ובעיקר מניטור רציף שבסורוקה - שם אני עתידה ללדת - מחייבים בו יולדות לנל"ק. אני גרה במרחק 40 דקות נסיעה מבית חולים ואני לא רוצה להעביר צירים חזקים תוך כדי נסיעה, אז חשבתי לנסוע לבאר שבע ולהעביר את הצירים שם עד שצריך להיכנס. השאלה היא מתי כדאי להיכנס? ציר כל חמש דקות? ציר כל שלוש דקות? צירים של דקה?
הלידה הקודמת שלי הייתה בקיסרי בגלל מצג עכוז. הקיסרי לא היה מתוכנן - בשבוע 36+2 המים ירדו והגעתי לבית חולים עם ירידת מים, פתיחה (אולי של 5, אני לא בטוחה) וצירים (שלא הרגשתי אותם).
האם יש איזשהו מדד שיעזור לי להגיע לבית חולים בזמן. תודה (-:

אני נדחפת עד שדנה תענה... אני נסעתי לבית החולים של דנה שהוא מרחק של כשעה נסיעה והעברתי נסיעה עם צירים, זה לא היה כל כך נורא כמו שחבתי שיכול להיות. עמדתי על המושב שליד הנהג על הרכיים הפוך: חיבקתי את המשענת ראש של הכסא ובעלי נהג ועשה לי מסז' בגב בכל ציר. האמת זה היה אפילו חוויה כי היום כשאני נוסעת בכביש הזה אני זוכרת איזה ציר היה לי בכל צומת... בקיצור, מה שרציתי להגיד זה לעודד אותך שזה לא בטוח שיהיה כל כך נורא בנסיעה. שיהיה בשעה טובה

תודה (-:

הי נגה
האם ילדת בעבר גם בלידה רגילה? כי אם כן, זה בהחלט משנה את התמונה - התפתחות הלידה עשויה להיות מהירה יותר.
באופן כללי זו שאלה שדי קשה לענות עליה. אני יכולה לפתוח כמה נקודות ואת זאת שבסופו של דבר תחליטי.
נקודה אחת היא הכאבים - מה שעולם ומלואו כתבה זה מאוד נכון (תודה עולם..) - זה באמת לא כזה כיף צירים בנסיעה, אבל אפילו אם יש ציר כל 4 דקות, זה אומר נסיעה עם 10 צירים. ואפשר להעביר אותם, לשנות תנוחות, לקבל מסאג' ממישהו, לעצור מדי פעם וכו'. אם יש לך איפה לשהות בב"ש לפני הלידה זה כמובן טוב יותר (לא ממליצה על לידה במגרש החניה, נראה לי מבאס לאללה).
עניין אחר זה עניין הניטור העוברי - ללידת ויב"ק באמת יש סיכון קצת יותר גבוה מלידה רגילה. האם את לא רוצה לשמוע את הדופק ולראות שבכל זאת אין האטות? זה כבר שיקול שלך כמובן. יש לך גם אפשרות ללכת לבי"ח בתחילת הלידה, לשמוע שם דופק וכו' ואם הכל בסדר ללכת לטיולולחזור לחדר לידה אחרי שהלידה קצת מתפתחת. האם אולי את יכולה לבקש עזרה ממילדת בית באזור שם שאולי תוכלי להעביר אצלה קצת זמן? כך היא תבדוק אותך ותבדוק דופק מדי פעם ותבלי את הזמן בבטחון יחסי ותגיעי לבי"ח בזמן שאת רוצה.
עוד דבר שכדאי לקחת בחשבון - כשמגיעים לבי"ח בסוף הלידה והכל קצת סוער, אז לפעמים מבלבלים לך את המוח דווקא בשלבים הכי קריטיים של הלידה - כבר ראיתי נשים שהגיעו בפתיחה מלאה ותוך כדי שהן לוחצות אז הרופא מנסה לקחת מהן אנמנזה ולהמליץ על טיפולים - לדעתי זה הרבה יותר מעצבן מאשר לעבור את אותו התשאול בתחילת הלידה.

אני לא יודעת מה הגישה של סורוקה ביחס ללידות ויב"ק, אבל אם מאוד חשוב לך להצליח - אולי ניתן לנסות ולמצוא מקום שתומך בלידות כאלו ולנסוע במיוחד לשם..

לגבי מה ששאלת - באיזו תדירות של צירים כדאי להיכנס - קשה לומר. אצל כל אישה ובכל לידה זה שונה. אפילו את מספרת שהיתה לך כנראה פתיחה של 5 ס"מ ולא ממש הרגשת. בלידה חוזרת זה עשוי להיות אפילו יותר מהיר. יש נשים שעד פתיחה מלאה חוות רק צירים כל 10 דקות. יש כאלו עם צירים כל 2 דקות שנמצאות בשלב לטנטי.. איך אפשר לדעת?

אני חושבת שתנסי להיות עם אצבע על הדופק ולהרגיש מתי את כבר רוצה להיכנס לחדר לידה בלי קשר לתדירות הצירים או למדדים מהסוג הזה.
סליחה שלא עניתי עד עכשיו - אני באמת נכנסת לבאופן כל כמה ימים ואם פספסתי זה לא בכוונה..

תודה דנה (רק עכשיו ראיתי את התשובה). אני מבינה ממה שאת (ואחרים) אומרים שזו שאלה שאי אפשר להכין עליה תשובה מראש (כל כך לא מתאים לי, אני אני אסתדר:-). אני אקח בחשבון את כל מה שאמרת ואחליט ברגע האמת. תודה.

כתבתי לך בדף אחר... אין המשך?

שליחה על ידי דנה_ה* » 30 מרץ 2014, 22:36

אי שם בעולם יש לי חיבוק
השבוע פגשתי בחדר לידה אישה מקסימה במהלך לידתה השלישית. היא הזכירה לי שבלידתה הראשונה אני הייתי המיילדת שלה ורעננה את זכרוני לגבי הפרטים הקטנים שנשמעים אולי סתמיים עד משעממים למאזין מן הצד אבל עבור כל אישה הם הם הפרטים שמרכיבים את סיפור הלידה שלה – מתי ירדו לה המים, ומה היא עשתה, ומתי הגיעה לבית החולים, וכמה בדיוק כאב לה ואיפה... והאמת שאני יכולה להקשיב לסיפורים הללו עד אין סוף כמעט.
ואז היא אמרה לי - “את יודעת, אני בחיים שלי לא אשכח את החיבוק שנתת לי בזמן שנורא כאב לי. החיבוק הזה הולך איתי מאז ואני מדי פעם נזכרת בו".
ואוו, חשבתי לעצמי, אי שם בעולם מסתובב לו חיבוק שלי ואני אפילו לא יודעת מזה.
אנחנו חיים לנו כך בעולם, מפזרים מילים, מבטים, חיבוקים ומעשים, ואז הם כבר לא שלנו, אלא יש להם חיים משל עצמם. חלק מהם הופכים להיות משמעותיים עבור אדם אחר וממשיכים לחיות בו ודרכו. האם החיבוק שלי יחזור אלי ביום מן הימים? אולי ביום האחרון, אחרי שאמות?
המשפט הקצר הזה שאמרה לי האישה הזו שינה משהו בדרך שבה תפשתי את העולם.
עכשיו היא מסתובבת לה עם החיבוק שלי ואני עם המשפט שלה.

שליחה על ידי עדי_א* » 30 מרץ 2014, 22:51

את לא יודעת איזה אושר הציף אותי לראות את שמך במה חדש.
ספרי לנו דנה ה , ספרי לנו סיפור.

שליחה על ידי דנה_ה* » 30 מרץ 2014, 22:52

''עכשיו היא מסתובבת לה עם החיבוק שלי ואני עם המשפט שלה.''
ענק.
קורה לי שמטופל חדש מגיע, מרגיש לי שהיה חיבור טוב, טיפול מדוייק, ואז הוא נעלם, ולא חוזר.
כבר כמה פעמים יצא לי לקבל משובים אחרי שנים (אפילו יותר מ 10 שנים!) ולגלות שהמפגש היה מעולה עבור המטופל והוא פשוט המשיך איתו הלאה, וחייו השתנו לטובה.
הוא לא חזר כי הוא היה מצוייד במספיק כלים בשביל להמשיך בעצמו.
בדיוק מה שתארת.
תודה.

_את לא יודעת איזה אושר הציף אותי לראות את שמך במה חדש.
ספרי לנו דנה ה , ספרי לנו סיפור._

הי דנה,
אני לא חושבת שאי פעם סיפרתי לך (אולי הזכרתי במילה שתיים אבל נראה לי שלא יותר) על נגיעה ומבט שלך שהולכים אתי עד היום.
האמת שרק אחרי הלידה הקיסרית השנייה שלי צף לי הזיכרון הזה במלוא עוזו.
אוגוסט 05 בי"ח פורייה, יצאתי מניתוח קיסרי לחדר התאוששות, הייתי לבד, היה לי קר, הייתי צמאה. אחרי דקות ארוכות של בכי הגיעה המיילדת עם שמיכה חשמלית ופד רטוב למציצה. והלכה. את הצצת לחדר וראית אותי בוכה. ניגשת אלי, נגעת בידי, הקשבת לי. בכיתי "אני רוצה את התינוק שלי!" ואת נתת לי מבט כזה... שהיו בו הרבה דברים, אבל אולי מה שקראתי בו הכי חזק היה "אוף כמה היא צודקת כמה זה לא בסדר ואיזה באסה שאני לא יכולה לעשות כלום".
אז כן עשית משהו. עצרת, התבוננת וראית אותי, ראית מה עובר עלי. זה יותר ממה שבעלי ואמא שלי עשו בשבילי באותו יום. וזה עזר לי. תודה לך @}

שליחה על ידי דנה_ה* » 31 מרץ 2014, 16:58

היי יעלי לה - את יודעת שהרבה פעמים אני נזכרת בך ובלידה שלך. אפילו אתמול - היתה אישה שתכננה ויב"ק וגילתה שלא תוכל ונקבע לה להיום תור לניתוח. היא נורא בכתה ואני ישר נזכרת במה שאמרת לד"ר פנסקי באותו רגע שהיה אצלך. זה עוזר לי לקבל את ולהבין את הבכי הזה. אז גם תודה לך.. ואגב לאישה הזו היה היום ניתוח קיסרי נפלא, פשוט נפלא. היא ממש זרחה ואמרה שהיתה לה חוויה נהדרת, מלאה בחמימות אנושית ובתמיכה - לא יכלה לדבריה לחלום על יותר מזה.

את לא יודעת איזה אושר הציף אותי לראות את שמך במה חדש.
בדיוק, ואיזה סיפור, ממש התרגשתי ממנו עד דמעות. איזה כיף שחזרת

זה עוזר לי לקבל את ולהבין את הבכי הזה. אז גם תודה לך..

@}

באמת כיף

אני משחררת אל אויר העולם כמה דברים מהמגירה...

ערב שבת ואני מטפלת באישה צעירה בלידתה הראשונה. נוצר ביננו קשר טוב ואנו חשות בנוח זו עם זו. באחת הפעמים שאני נכנסת אל החדר אני מוצאת שם פנים מוכרות. אישה מבוגרת יותר שלפני חודשיים יילדתי אותה כאשר ילדה זוג תאומות ללא רוח חיים בשבוע מוקדם של ההיריון.
“מה את עושה כאן?” אני שואלת אותה, מופתעת.
“זו הבת שלנו שיולדת" היא משיבה בחיוך.
כלומר, לא בדיוק הבת שלה, כי לה אין ילדים. זו בעצם הבת של בעלה. היא נישאה בגיל מבוגר לאלמן, אב ל – 5 ילדים ומאז הם מנסים להביא ילד לעולם, ללא הצלחה.

אני נזכרת בלידה שלה שהתרחשה לפני חודשיים ונזכרת בקשר המיוחד שנוצר ביננו אז, בכאב שחלקנו, באינטימיות שנוצרה למרות ואולי בגלל הנסיבות הקשות..
ואז אני מסתכלת בה ויש כאן מעין תעתוע – כי אם אני מסתכלת ומסבה את מבטי תוך שניה, אז אני לא מבחינה בשום דבר מיוחד, היא פשוט מחייכת ומסתכלת עלי בחזרה. אבל אם אני מסתכלת עליה לקצת יותר משניה אני רואה שמשהו משתנה. הפנים שלה קצת מאדימות, והעיניים שלה קצת הופכות למבריקות.
ואני מגלה שיש לי כאן אפשרות בחירה.. להפסיק להסתכל ולצאת מן החדר, להמשיך הלאה לענייניי, להתעלם ממה שראיתי לשניה קצרה, כי בעצם, היה שם בכלל משהו? אולי אני רק מדמיינת? ולמי בכלל יש כוח לכל זה.. או להישאר. ולהישאר זה אומר להמשיך להביט בה, עיניים לעיניים, נפש לנפש, להתקרב אליה, ובשניה שהעיניים שלה עולות על גדותיהן לחבק אותה ולא לעזוב עד שהיא עוזבת, עד שזה הספיק לה, גם אם זה אומר חיבוק ממושך מאוד.
הרגע הזה, הבחירה הזו, בין להיות שם, עבורה, אבל לאו דווקא עבורה, אלא עבור החיים היא עבורי הבחירה בין לחיות, לחיות באמת, ובין רק לשרוד.

וואי וואי, פרצת לי את הסכר הדמעות. (בגלל האמפתיה. בלי קשר ללידה ותינוקות..)
מקסימה את, תבורכי!

שליחה על ידי מאי* » 03 אפריל 2014, 08:15

אישה מבורכת ומברכת את, אין ספק בכלל.

בשעות האחרונות אני עם זוג מאוד נחמד מאחד הכפרים בסביבה. זו לידה רביעית וזו לידה טבעית.. אין משככי כאבים בתמונה, רק את מה שמסופק ברוב נדיבות ע"י אלוהים, כחלק מהתכנון הטבעי שלנו – אנדורפינים בשפע.
לקראת הסוף זה נהיה קצת קשה, והאישה כבר מבקשת את נפשה למות, ממש כך. היא מתחננת שנוציא את התינוק, שנעזור לה או לחילופין, שניתן לה ללכת ולמות בשקט איפשהו..
יש לה בעל מקסים, תומך מאוד, עם עיניים ירוקות מאירות, שיודע מה לומר לה ואיך לגעת בה, ומה שהוא עושה מרגיע אותה בכל פעם מחדש, עד הגל הבא, עד הציר הבא.
באומץ רב אנו צולחים יחד את הגלים הסוערים הללו, ולבסוף, בקול תרועה רמה נולד תינוק גדול ויפה.

מה שמדהים אותי הוא השינוי שחל באישה. ברגע אחד היא משתנה. מתיישרות לה הפנים המכורכמות, העיניים שלה נעשות גדולות ופקוחות, חיוך ענקי משולב בקצת דמעות, והיא קוראת בקול "אני לא מאמינה! הבאתי ילד אל העולם!, הבאתי ילד אל העולם! פאדי, תסתכל, אתה מאמין? הבאתי ילד אל העולם!”.
פאדי גם הוא מרוגש לחלוטין, ושניהם יחד מלטפים את התינוק, מתפעלים מאצבעותיו הקטנות ומעיניו החכמות, ולא רואים ברגע הזה שום דבר סתמי, שום דבר מובן מאליו, שום דבר רציונלי רגיל.

יש לו כבר שם, הם מספרים לי. החלטנו לקרוא לו "אדם", כמו האדם הראשון.
ואני חושבת לעצמי, כמה מתאים. כמה מתאים שהאדם הקטן הזה יתקבל אל העולם באהבה ובהתפעמות. כמה מתאים שכל אדם יזכה לאהבה כזאת ולהתפעמות כזאת, גם כשיגדל קצת, גם בבגרותו, וגם במותו.
ואני מזכירה לעצמי, להפסיק לראות את המובן מאליו, ולהתחיל להכיר בנפלא שמעליו.

תפילה_לאם

נהניתי לקרוא.

מה שמדהים אותי הוא השינוי שחל באישה. ברגע אחד היא משתנה.
אבל כמיילדת את לא רואה את זה תמיד? את ההקלה המבורכת מהכאב שבאה מיד איחרי הלידה ומפנה מקומה להתרגשות מהרך הנולד?
או שכתבת "מדהים", כי על אף שאת רואה זאת רבות, המהפך מדהים בכל פעם מחדש?

אני רואה את זה הרבה, כמעט תמיד, אבל לא תמיד. ובכל זאת זה מדהים כי השינוי שמתרחש ברגע שהתינוק נולד הוא מפתיע כל פעם מחדש - גם האישה שמשתנה, הכאבים שחולפים לגמרי או כמעט, והתינוק הזה שמופיע ממש יש מאין מבחינתי - אני ממש חושבת שהוא מגיע מיקום אחר, כשתעלת הלידה היא כמו חור שחור שמחבר בין יקומים. כך שמבחינתי התינוק ממש לא שם לפני הלידה, ממש קשה לפעמים לדמיין את נוכחותו ולחוש בה, למרות ששומעים את קצב פעימות ליבו במוניטור ורואים את התנועות שלו בבטן. רגע אחד הוא לא שם, ורגע אחד הוא שם באופן ממשי כל כך, חי ובועט וצווח - לגמרי שם. הלידה היא כזה שינוי של אוקטבה - הכל הכל משתנה בבת אחת.

אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את שם הדף ממילדת מתחילה ל.... משהו אחר. ואת באמת מופלאה. אני אוהבת אותך.

אני חושבת שהגיע הזמן לשנות את שם הדף ממילדת מתחילה ל.... משהו אחר

רעיונות לשם דף חדש?

דדדננננההההה!!!!!!
איזה כייף שחזרת!!

עכשיו אני יכולה להזניח הכל עבור סיפוק ההתמכרות הכי בריאה בעולם

אורלי נ

תפילה_לאם

הלידה היא כזה שינוי של אוקטבה - הכל הכל משתנה בבת אחת.
אין ספק.
וזה כל כך טרי ומהדהד לי עכשיו, קצת יותר מחודש אחרי הלידה האחרונה.

דנה יקרה,
אני חדשה כאן
בתחילת הריון לא קל מושבתת כליל ורתוקה למיטה, נותנת לכל הצוות לנהל את כל העניינים כאן בלעדי....
כל כך נהניתי לקרוא את הבלוג- מתחילה ועד הסוף,
תמשיכי לעשות חיל ולהצליח להיות כל כך שם בשביל כך אחת שאת מיילדת, ה' יתן לך כח!!!

תפילה_לאם

רעיונות לשם דף חדש?
קצת ארוך, אבל אולי תאהבי: בלוג מיילדת מתחילה בכל פעם מחדש.

מהמם! אהבתי.

רעיונות לשם דף חדש?
מיילדת ממשיכה בדרך (או בלוג מיילדת ממשיכה בדרך )

אבל ההצעה של תפילה - מעולה (לא שמתי לב לפני שהוספתי)

תפילה_לאם

זה פשוט התבקש מתוך מילותיה של דנה:
זה מדהים כי השינוי שמתרחש ברגע שהתינוק נולד הוא מפתיע כל פעם מחדש

רעיונות מעולים. נראה לי שאאמץ את בלוג מיילדת מתחילה בכל פעם מחדש...
תודה. הפוסט הבא יפורסם שם..

היי דנה. סליחה על השאלה החודרנית. אבל- איך התמודדת עם ניתוח קיסרי אחרי שאת רואה לידות טבעיות נפלאות?

בדיוק אותו דבר... הקיסרי שלי היה נפלא כי היו שם את כל המרכיבים שהייתי רוצה בלידה טבעית - היו איתי האנשים שבחרתי, בני היה איתי חצי שעה אחרי הלידה ובביות מלא לאחר מכן.. לא יודעת - הדברים החשובים היו שם. לפעמים אני מצרה על כך שלא חויתי לידה טבעית ממש, אבל אני לא ממש חיה עם רגשות של אובדן, אומללות או החמצה..
כשאפשר ללדת בלידה פיזיולוגית - זו האופציה הכי טובה, אבל אני לא בניתוח קיסרי דבר נוראי, ומליווי של נשים בניתוחים אלקטיביים, אנחנו מנסים שזו תהיה חוויה נהדרת, ולפעמים זה באמת כך.

אבל אולי אני מחמיצה משהו - כשאת כותבת "איך התמודדת?" למה בדיוק את מתכוונת?

היי דנה וכל הבנות שנוחכות כאן אני מיילדת כבר שלוש שנים כשמתוכם הייתי רק חצי שנה בחדר לידה מסויים כיוון שלא היו תקנים הייתי ביחידה להריון בסיכון כעת עברתי בית חולים בכדי להיות בחדר לידה ואני כבר חודש וחצי בחדר לידה הגעתי אל הדף הזה כשחיפשתי מקום לאוורר רגשות הייתי היום עם זוג מקסים שעקב ירידת מים החלו זירוז על ידי פיטוצין התקדמנו במינון והיולדת הכריזה כבר מלב מוקדם שהיא מעוניינת באפידורל סיכמתי איתה שננסה לשבת על הכדור עם מוניטור כיוון שהפתיחה קטנה ובמידה והיא לא תחזיק מעמד נעבור לאפידורל וכך עשינו בשלב מסויים היא הייתה כבר מאוד כאובה הזמנתי מרדים עשינו אפידורל וברגע שסיימנו היא חשה לחץ עז ללחוץ בדקתי אותה והיא הייתה בפתיחה של 9 התחלתי לארגן את החדר לקראת לידה הראש ירד במהירות פתיחה מלאה וכבר היא התחילה ללחוץ אבל לא לחיצות אפקטיביות הדרכתי אותה לליחצה נכונה ובגלל שאני חדשה בחדר לידה הזה הייתה איתי עוד מיילדת שמפקחת והיא שאלה אם אני חושבת שצריך לעשות חתך החייץ כמו שאני אומרת לה שלא היולדת נתנה לחיצה עצומה והוציאה את התינוקת בעוצמה לא הספקתי להניח את היד אני והמיילדת השנייה כבר ראינו את הקרע תוך כדי היציאה הזו זה הסתיים בתינוקת מתוקה ובקרע דרגה 3 תפרו בחדר לידה ואני הייתי שם לידה כל הזמן הדרכתי לטיפול בתפרים וכלכלה רכה וכל מה שצריך אחר כך היא הניקה את התינוקת ופתע הרגישה לא טוב היא פשוט הורידה לחץ דם השכבתי אותה דימום תקין לחץ דם נמוך הרצתי נוזלים והכל הסתיים בסדר והיא אמרה שהייתה לה לידה מאוד קשה ושחבל שהיא לא לקחה אפידורל לפני עניתי לה שממש חבל לי כי רציתי שתהייה לה חוויה טובה היא כמובן ענתה שאני הייתי בסדר גמור ומקסימה וכו אבל חזרתי הבייתה בלב כבד ושוב עם ההבנה שחוויה טובה היא ללכת לגמרי עם מה שהיולדת רוצה נכון שלא טוב אפידורל בפתיחה קטנה ושזה יכול להסתיים אחרת ואולי עוד פחות טוב אבל אוליי לא .......

נ.ב בדרך חזרה הבייתה ניגנו ברדיו את השיר עטוף ברחמים של ריטה כאילו ממש בשבילי

כל פעם שאני קוראת על מיילדות נחמדות מתכווץ לי הלב. אני מכירה רק מיילדות רשעיות

שלום מיילדת חדשה..
את מוזמנת לאוורר רגשות אצלי בדף... תמיד. או לפתוח דף שבו תספרי על חוויותייך - אני בטוחה שזה יהיה מעניין.
לא קל כשיש קרע גדול, אבל שתדעי לך ששום מחקר לא הוכיח שיש קשר בין איך שמקבלים לידה ובין הקרע ודרגתו. כנראה שהיה לה קרע גדול בכל מקרה, בלי קשר מתי עשו את האפידורל.
ההתקדמות בלידה - קשה לצפות אותה, לפעמים זה מהר ולפעמים לאט, ואני באמת מהססת תמיד אם לנסות לכוון את היולדת ללידה טבעית - אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה. אם אני רואה ומרגישה שהיא ממש יולדת עוד שניה אז אני כן אומר לה את זה אבל אם היא תתעקש אז נזמין מרדים. ולפעמים יש הפתעות לכאן ולכאן.
אגב, גם אפיזיוטומי לא מונע קרע גדול, ובמקרים שהיו לנו בשנים האחרונות, כמעט תמיד היה גם אפיזיוטומי וגם קרע.
לפני חצי שנה היה לי קרע דרגה 4, שהיה בנוסף לאפי.
בקיצור, ככה זה וזה באמת מותיר הרגשה לא נעימה...
טוב, צריכים כאן את המחשב שלי - אני בעבודה..
לילה טוב ותמשיכי לכתוב

דנה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום, אני אחות במקצועי וחלומי הוא להיות מיילדת... נרשמתי סוף סוף לקורס מיילדות ואת השלב הראשון שהוא המבחן הממיין לקראת קורסים על בסיסים עברתי!
זומנתי למפגש הערכה לקורס מיילדות.
רציתי לשאול אם מישהי יכולה קצת לשפוך אור על התהליך? מה שואלים? מה מצפים? האם יש לי סיכוי להתקבל למרות שכרגע אני לא עובדת?
תודה מראש על כל תגובה.

שלום פלונית
קודם כל בהצלחה!

לגבי התהליך - אין לי מושג כי בזמני היה רק מבחן קבלה בלי ראיון.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה על התגובה.
מאחלת לך שתמשיכי בדרכך המופלאה!

דנה שלום,
הסיפורים שלך כאן מדהימים והלוואי והייתה איתי מיילדת נהדרת כמוך!
הייתה לי לידה ראשונה טבעית מהירה ומדהימה, בנוכחות בנזוג תומך ודולה שמאוד עזרה לי.
וכל זה למרות שהמיילדות שהיו איתי בחדר הלידה לא ממש שאלו מה ואיך אני רוצה ללדת, ולמזלי, בעזרת נעימותה של הדולה שליוותה אותנו, הצלחנו לגשר על הפערים שבין הצורך שלי בתנועה ובתנוחה מסוימת ובין "הנוחות" וההרגל בעבודתה של המיילדת.

הלוואי ויותר מיילדות ייזכרו ברגעי הלידה שלהן עצמן -הרצונות,התנוחות המוזרות, הצורך בתנועה, בעיסוי, בהפחתת הכאב- כאשר הן עוזרות לנשים אחרות בתהליך המדהים של לידה.
שיהיו יותר קשובות לאישה ופחות במקום של בירוקרטיה, טופסולוגיה, צורך להישמר ולהיזהר מסיכונים.

אשמח להמשיך ולקרוא על סיפורי לידות ועל עשייתך הנפלאה עבור נשים רבות.
תבורכי.

היי תודה קודם כל על האפשרות להמשיך ולכתוב אני רוצה לענות לאחות שחולמת להיות מיילדת לגבי הראיון והפעילות הקבוצתית שאת עומדת לעבור מצפים ממך בעיקר שתראי כמה תשוקה יש לך להיות מיילדת כלומר להדגיש כל הזמן שזה החלום שלך מניסיון אני שמאוד רציתי להיות מיילדת הגעתי לראיון בפעם הראשונה בתקופה בחיים שעולמי חרב עליי ולא יכולתי לשדר את הרצון הרב שלי כי המילים בתקופה ההיא היו תפלות בעני אני חושבת שהייתי עסוקה בלינשום כל פעם עוד קצת וכל הבנות מסביבי התרפסו על כמה שזה החלום שלהם וככאלתי למה לא עברתי כי כל הקריטריונים שלי היו טובים אמרו שלא הראתי מספיק רצוון שנה אחר כך כמובן שעניתי על כל הציפיות (הגעלתי אפילו את עצמי ) אז זה העיקרון המנחה שיהיה בהצלחה

היי דנה, מתגעגעת לסיפורים שלך, אם את כאן- עשי סימן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,

אני בת 20 ומתעניינת בלימודי סיעוד ובהמשך רוצה להיות מיילדת

אני כבר הרבה מאוד זמן מתעניינת בתחום המיילדות, כבר כמה שנים שאני חולמת להיות מיילדת כשאגדל. זה נשמע לי מקצוע מרגש עם שליחות עצומה- להיות שותפה להבאת חיים לעולם! ואני גם כמובן לוקחת בחשבון שעם כל היופי שבדבר, זה מקצוע מאתגר שדורש חוסן נפשי גדול...

יש פה מיילדות בקהל שיכולות להסביר לי איך זה עובד? מאיפה מתחילים? מה תנאיי הקבלה? איך מגיעים מאחות למיילדת? צריך איזשהו וותק באחיות לשם כך וכמה זמן? איך השכר? משמרות? איך הלימודים? ועוד דברים טכניים כאלו ואחרים שצריך לדעת...

ובפן היותר רגשי, מה התכונות הנדרשות כדי להיות מיילדת? האם אתן מסופקות מהעבודה וממה שאתן עושות ביום יום? אשמח לשמוע באמת הכל גם דברים טובים וגם אתגרים וקשיים...

ועוד 2 דברים לגבי המשמרות..

איך זה עובד בשבתות וחגים? מהן המורכבויות מבחינה דתית?

לגבי משמרות לילה,

יש לי ברקע אפילפסיה. ברוך ה' אני מטופלת ויציבה כבר הרבה מאוד זמן, אבל הנוירולוג שלי אמר שאני חייבת להקפיד על שעות שינה , כי הנטייה עדיין קיימת. אז בעצם אסור לי לעבוד משמרות לילה... האם זה דבר אפשרי בכלל או שיש חובה לעבוד משמרות לילה? מכירות אולי מישהי עם מקרה דומה?

מצד אחד אני מאוד מאוד רוצה לעסוק במקצוע ואני גם יודעת שאני מסוגלת ומצד שני אני לא רוצה לפגוע בבריאות שלי.

אשמח ממש לתשובות

תודה

היי, אלו שאלות רציניות ולא הייתי מתייעצת עליהן באינטרנט.
אני מציעה לך לקבוע פגישה עם מכרה שעובדת בתחום. תשאלי את מי שאת מכירה אם הם מכירים מישהי שעובדת כמיילדת ותוכל לייעץ לך. בנוסף, אני מניחה שבהרשמה ללימודים יש יועצת מוסמכת שתוכל לענות על שאלותייך. בהצלחה

אני לא מהתחום ולא יודעת לענות לשאלותייך, אבל מאחלת לך הצלחה רבה. נגעת בלבי.