בלוג הכלב מצטרף למשפחה

אנונימי

אונדקס ב מדור בעלי חיים בקטגורייה "כלבים"

אז ביקרנו בצער בעלי חיים.

בילדותי היו לי המון בעלי חיים, מכלבים, חתולים, ועד ארנבות, שרקנים, תרנגולות, תוכים,ומה לא. היו לי הורים כאלה שהירשו ה-כ-ל העיקר שנהייה מאושרים. כשהייתי בת שש עברנו לבית עם גינה.נראה לי שאבי אז מאוד אהב כלבים, יחד טיילנו בגנים ציבוריים במטרה למצוא כלב.... וכן היו לנו יותר מכלב אחד..... אפילו התנדברתי בחנות החיות השכונתית יום-יום.

והנה אני, אנחנו גרים בבית פרטי עם חצר. שני הבנות כל כך רוצות כלב.

עשינו ניסיון בעבר קיבלנו גור שתוך כמה חודשים גדל לגודל מפלצתי ביותר ולא ניתן היה להמשיך לגדלו והוא נמסר.
ואחר כך היתה גורה קטנטונת אבל היא אכלה את כל הרהיטים, עשתה את צרכיה בכל מקום, ובעיקר נשכה את הילדים (שהיו קטנים אז) מתוך משחק - גם היא נמסרה.

האמת שבעיקר הבת שלנו הגדולה, ממש מדברת ב"כלבית", קוראת אך ורק ספרים על כלבים, כל בובות הפרווה שלה הם כלבים (כולל כלוב מפלסטיק וערכת וטרינר). הילדה "חולה" על סרטים עם כלבים, חולמת כלבים. אבל מה?! אין לה כלב.

אני יודעת שאין כמו ילדים שגדלים עם כלבים. בילדותי כלב נחשב לאח ולא בעל חיים.
אז אחרי שכנוע ממושך מאוד בעלי בערך הסכים. בעלי לא מאוד אוהב כלבים (למרות שאת הכלב הראשון הוא הביא היתה). והאמת שפשוט החלטתי (אני פחדנית היסטרית בלילות שבעלי נעדר מהבית, וזה קורה פעם בשבוע קבוע).
למעשה תיכננתי זמן ממושך את הרגע בו אחזור הביתה מצער בעלי חיים עם כלב. ילדים חייבים כלב. חיים עם כלב הם חיים אחרים....

אז היום הייתי עם הילדים בצער בעלי חיים, עברנו בין הכלובים, המקום מסודר ונקי להפליא. חלק מהכלבים נראים מאושרים מאוד, חלקם פוחדים, חלקם נובחים בלי הפסקה (מתוך פחד?!). משום מה דווקא נמשכתי לכלבים עם הטראומות.
חיפשנו כלב בוגר באופן יחסי, לא גור, קטן בגודלו, משהו מעורב, שקט ונחמד.

לבסוף אחרי מספר סיבובים החלטנו על אחד הכלבים. האחד שנראה לנו מתאים ביותר. אחד שדווקא גדל בבית עם ילדים ונמסר ע"י הבעלים.
הילדות התמלאו בשמחה אבל הצער היה גדול למשמע הבקשה. התבקשנו להשאיר את הכלב ולבוא לקחת אותו ביום ראשון/שני כי הכלב צריך לעבור סירוס.

מה? סירוס? שאלתי. חייבים?
לא חייבים אבל הכלב יהיה רגוע יותר, ישאר נאמן לבית ולא ישתגע כשיפגוש כלבה מיוחמת באזור.
גדלתי עם כלבים לא מסורסים. ואין לי בעיה עם זה. אמרתי.
זו המדיניות. לא חייבים למעשה אבל זה עדיף. וזה בחינם.
מה בדיוק עושים לו? שאלתי בפחד.
(לא ללב חלש) מסירים לו את האשכים. ענו לי בשקט שלא ליד הילדות.
מה? הייתי בשוק. למה? זה נוראי! אני לא רוצה כלב בלי בייצים! זה יכאב לו מסכן.
זה ייעשה בהרדמה, הוא יתאושש.
(הוא יתאושש ואני אהייה בטראומה כל חיי על מה שהסכמתי שיעשו לו!)

האמת שכשאני מתעמקת במחשבה שיהיו פחות כלבים משוטטים, זה מקל עלי מעט.

לבנות כמובן לא יכולתי לספר. סיפרתי שעושים לו מן חיסון בהרדמה והוא צריך לנוח כמה ימים. זה יעשה אותו רגוע יותר וחזק יותר (ולעצמי חשבתי, חזק?? איך? הרי הוא יהיה גבר בלי ביצים!)
הבנות היו עצובות אבל זה נתן לנו זמן להתארגן קצת.
חזרנו הביתה, אפילו הבעל היה מאוכזב שחזרנו בלי כלב (מה לא יכולתם לצלם אותו??).
אז באתרים באינטרנט מצאנו את התמונה שלו.מקסים שכמותו.
אז קערות המזון כבר עומדות במטבח, העצם החדשה והשטיחון החדש ממתינים לו.
ילדי השכנים כבר קיבלו הסבר מפורט.

אנחנו מצרפים לחייק משפחתנו כלב.

מצפים לך חמוד! מקווים שאתה ישן היטב כל סוף השבוע. ושתהייה חזק בבוקר יום ראשון! וגם אחריו!

אז אני מקדישה את הבלוג לכל אוהבי בעלי החיים! ובפרט כלבים!

תתחדשו
כלבים לא זוכרים בערב מה שעשו להם בצהריים .
וחוץ מזה זה חלק מהדיל בלקחת כלב מצער בעלי חיים הכלב בחינם העיקור עולה כסף והכל באוהב אותך מאותו יום ואילך עד יום מותו.

מזל טוב. אין כמו כלב בבית.
צודקים בצב"ח שעדיף לסרס - ייתכן אפילו שאם הייתם מודעים לאפשרות כשהיה לכם הגור הראשון זה היה מאפשר לכם להמשיך לגדל אותו. תוך יומיים הוא יישכח את הניתוח שבעצם הוא לא כcategory]כ פולשני במובן שזה שלא כמו עיקור כלבה שכולל פתיחת הבטן. חשוב להקפיד על מתן אנטיביוטיקה ולשים לו 'אהיל' על הראש (כתר לבן) כדי שלא יוכל להגיע לתפרים - בהתחלה הוא ייתקל בדברים אבל מהר מאוד הוא יילמד את הגבולות החדשים וזה לא יפריע לו. צריך להתאים את הגודל כדי שיוכל לשתות ולאכול עם זה ויש כלבים ש'אוכלים את עצמם' והולכים עם זה חודשים ושנים. זה חשוב כי אם הוא יגיע לתפרים הוא עלול לפתוח או לזהם אותם. קחי בחשבון גם, שממש כמו ילדים, בהתחלה הוא ינסה לבדוק אתכם ואת הגבולות במקום החדש. כדאי שעד יום ראשון תכינו רשימה של מותר ואסור כדי שמההתחלה הוא (וכולכם) יילמד אותם בלי בילבולים. למשל תחליטו אם מותר או אסור לעלות על הספות בסלון, לישון עם הילדים במיטה, להיכנס לחדרים מסויימים (אצלנו אסור לו לעלות לקומה השניה ששמורה לחתולה), מי אחראי על אוכל/טיול/הברשה .... תבחרו שם ואם זה כלב ראשון והילדות קטנות אז לדבר על מה מותר ואסור לעשות לכלב (הכלב לא אוהב שדוחפים לו אצבעות לעינים ולא אוהב שמושכים לו בזנב:-P)
אני לא יודעת בת כמה הבת שלך אבל זה נראה כאילו היא העתק של הגדולה שלי. תסתכלי כאן: id[/po]=2". אני מאוד נגד המיסחור ובתי גידול אבל יש להם קייטנות נהדרות והילדים מאוד נהנים ורוכשים הרבה ידע ונסיון. מאוד יקר אבל מאוד מושקע וזה כולל גם פנסיון לכלב. הגדולה שלי כבר מדריכה שם וסה"כ כבר 6 סביב הכלבייה.
בהצלחה

לא צריך לדאוג בצער בעלי חיים נותניםאת הכלב אחרי במורידים לו את האהיל מהראש ואומרים לזור עוד כמה ימים להוצאת התפרים.

גדל לגודל מפלצתי ביותר ולא ניתן היה להמשיך לגדלו
דווקא כלבים גדולים מאוד קל לגדל, הם ממש אנושיים והם לא סובלים מרגשי נחיתות של כלב קטן.

בהתחלה הוא ינסה לבדוק אתכם ואת הגבולות במקום החדש
הוא לא ינסה לבדוק את הגבולות כי אם להיות הוא עצמו - כלב - ואם משהו יפריע לכם אז תוכלו להעיר לו ולתת לו להבין שזה לא מתאים לכם. הכי טוב וקל זה לקחת שני כלבים כי אז הם מעסיקים אחד את השני רוב היום ולומדים אחד מהשני את כללי ההתנהגות בבית.

תכינו רשימה של מותר ואסור
אין מה להכין. הדברים הם גמישים. יכול להיות שהם כל כך יתאהבו בכלב שירשו לו ה-כ-ל או שיחליטו שהם אוהבים את הכלב אך לא עד כדי כך שיהיו מוכנים לנקות את השערות שלו מכל מקום בבית כל היום. הכל תלוי בכימיה שתיווצר בין השניים.

מי אחראי על אוכל/טיול/הברשה
לא לצפות שהילדים יהיו אחראים על משהו. אנחנו כהורים צריכים לתת את הדוגמא ואז אם זה בא באופן טבעי מהילדים, אז סבבה. להבין שמי שאחראי זה אך ורק המבוגר ומדובר בהשקעה של זמן.

לדבר על מה מותר ואסור לעשות לכלב
חבל על הדיבורים. אם הילדים לא ממש קטנים אז אין שום סיבה שידחפו לו אצבעות לעיניים או ימשכו לו בזנב. אם רואים שהילדים מציקים לכלב אז להעיר אבל למה להקדים את המאוחר?

הכי חשוב לתת ספייס לכלב - לתת לו להתרגל לטריטוריה החדשה שלו, לאנשים.
כמו כן לתת לו תזונה טבעית - בשר נא.

http://www.tapuz.co.il/Communa/userComm ... naId=16733

ברור שאיני מצפה מהילדים שיהיו אחראיים על הכלב באופן מלא. זה ידוע שמי שצריך בסופו של דבר לטפל אלו ההורים (בעיקר אני).
הבנות לא ממש קטנות (בנות שבע ושמונה). לגבי חוקים. כן אני בעד חוקים. לא אוהבת על ספה או מיטה (בדרך כלל). אבל אין ספק שהוא אמור להיות חלק מהמשפחה ממש.
לגבי מזון, לפחות מנסיוני בעבר כלב צריך לאכול גם מזון יבש וגם מזון טבעי (בשר), כדי שיוכל להנות ממזון מגוון. בילדותי היה נהוג לתת מדי פעם גם פרוסת לחם עם מרגרינה כדי שהפרווה תבריק.
לגבי התפרים קצת הפחדתם אותי. אני מודה. אם יידרש עוד יום מנוחה בשבילו בכלבייה אעדיף להשאיר אותו יום נוסף. ובלבד שירגיש טוב. שם הצוות מקצועי ויוכל לטפל בו היטב.

למעשה בתחושה הוא כבר איתנו. אנחנו מדברים עליו כאילו הוא כבר כאן. ממש מתגעגעים. הבנות התעוררו בבוקר ושמעתי אותן מדברות עליו במיטה.
אני חייבת לציין שהדבר היחידי שקצת מדאיג אותי זה שיש לו שיער די ארוך. לא מתה על שיערות בבית ולכן זה דורש טיפול, סירוק לעיתים קרובות.

הבת הגדולה שזוכרת את הנזקים של הכלבה הקטנה (גורה) שאומצנו לזמן קצר בזמנו שאלה אתמול "מה נגדל אותו בחצר?" ומיד עניתי "מה פתאום למה בחצר? הוא חלק מהמשפחה, יש לנו חצר אבל אני רוצה כלב בבית ולא בחצר" ולכן בחרנו בכלב שאינו גור.

דווקא החוויה מהצוות בצער בעלי חיים לא היתה לי חיובית במיוחד. חשבתי שהעמותות והכלביות העירוניות ממש מחפשות נואשות משפחות שמעוניינות באימוץ. אני ממש הרגשתי שעושים לי טובה שבאתי. אמנם באתי ביום שישי סמוך לסגירה. אבל בכל זאת נתנו לנו לחכות די זמן עד שאיפשרו לנו להיכנס ולצפות בכלבים, וגם שם לא נידבו את מלוא האינפורמציה על כלבים ששאלנו עליהם.
לא כל הכלבים לאימוץ יש כאלה שנמצאים שם גם בהסגר ולכן אסור לגעת בהם. הילדה הגדולה חיפשה איזה שהוא קליק ואני רק חיפשתי להציל איזה כלב שעבר טראומה וזקוק לאהבה. כל כלב שנראה בטראומה לא הסכימו לתת עליו מידע. כל כלב בטראומה אחרי ששאלתי עליו אמרו לי שהוא לא למסירה. בסוף בחרנו בכלב שנראה דווקא בריא נפשית באופן סביר לגמרי. כלב שבעליו מסרו אותו כיוון שלא יכלו לטפל בו. הוא גדל במשפחה עם הרבה ילדים.
מה שכן הלהיב אותי זו רמת הניקיון. מה כל כך שומרים על סדר ונקיון? היכן הכלבים עושים את צרכיהם? הכלובים היו כל כך נקיים ומאווררים. מקסימום ארבעה כלבים בכלוב אבל בחלק מהם היו גם אחד או שניים.

לאחד הכלבים שנראו בטראומה ממש התקרבתי, התיישבתי מולו ממש נמוך, וניסיתי לחייך אליו ולדבר אליו. זנבו הסתתר בין רגליו, אבל כל כך הרבה עצב היה בו. שום חיבה, כאילו נטול רגש. איך הגיע לשם? מה עבר עליו? איך איבד את אמון בני האדם? כל כך רציתי לקחת אותו. כל כך רציתי להעניק לו. כל כך רציתי להשיב לו את האמון בחיים, האמון בבני אדם. איתו בכלוב היה כלב גדול מאוד וקופצני ועוד כלב קטן אחר. אבל הוא נראה לי כל כך בודד שם. כל כך פוחד. כל כך הזדהיתי עם הכאב ששידר.
וכששאלתי (וישבתי ליידו הרבה זמן יחסית) אמר לי הבחור שהוא אינו למסירה. כעסתי קצת. מה הוא לא יכל להגיד לי קודם? אולי לכלב היו תקוות כשראה אותי? לי דווקא היו. וכך המשכנו ועברנו מכלוב לכלוב. מקום לא גדול. אבל באמת שהרגשתי עצב.
מכל ההיצע עלי לבחור את האחד. איך עושים את זה?

אולי מוטב שאציין כאן שלא מדובר היה בעמותה כי אם בכלבייה עירונית.

שליחה על ידי .* » 02 יוני 2007, 09:16

מרגש.
בהצלחה!

בסופו של דבר בחרנו בכלב שבפעם הראשונה שראינו אותו חייך אלינו. כן אתם בטח יודעים איך נראה כלב מחייך. הוא כשכש מעט בזנב. בדיוק עמד ואכל. בסוף הסיבוב שלנו שם חזרנו לראות אותו. הוא ישב כמו פסל הביט בנו בלי הרבה רגש. קראתי לו והוא רק הביט בנו. כל כך יפה. נראה לי שקצת דומה לנו. שקט כזה.
כשאמרתי לבחור שם שזו הבחירה שלנו הוא לא הגיב. עמד והסתכל.
ושוב אמרתי לו - אנחנו בוחרים בכלב הזה.
והבחור? ממשיך לעמוד שם כאילו כלום. אני בשוק!

הוא לאימוץ כן? שאלתי.
כן הוא ענה לי.
אם כך מה המשך התהליך? מה עליינו לעשות?
לגשת לשלם בכניסה.

סוף סוף הוא דיבר. מה הבחירה לא נכונה? מה יש לו? זה יום שישי, הוא לא ממהר ללכת הביתה? מה זה הפסיביות הזו?

דווקא כשהבחורה דיברה איתי היא אמרה שהבחירה מוצלחת. והוא כלב נהדר.
אני מקווה שאנחנו נהייה משפחה מוצלחת בשבילו.

מכתב לכלב מהבת הקטנה: (בת רבע לשבע)

כשראיתי אותך כל כך התרגשתי. ראיתי גם כלבים אחרים אבל הם לא נראו טובים כמוך. אנחנו מחכים לך והתארגנו ואני מקווה שיהיה לך פה טוב כי במכלאה זה אחרת לגמרי וגם שמנו לך את כל הדבריםשיכולנו. אתה תקבל מהמכלאה מזכרת כדי שתזכור את המכלאה ושלא יהיה לך עצוב. אני מקווה שתרגיש טוב ותהייה בריא ושנאהב אותך הרבה.

הבת הגדולה מכינה טבלת טיפול בכלב.

שליחה על ידי .* » 02 יוני 2007, 11:27

מה בדיוק עושים לו? שאלתי בפחד. (לא ללב חלש) מסירים לו את האשכים. ענו לי בשקט שלא ליד הילדות.

גם הבא לא מתאים לבעלי לב חלש, לא פחות מהקודם :

_עשינו ניסיון בעבר קיבלנו גור שתוך כמה חודשים גדל לגודל מפלצתי ביותר ולא ניתן היה להמשיך לגדלו והוא נמסר.
ואחר כך היתה גורה קטנטונת אבל היא אכלה את כל הרהיטים, עשתה את צרכיה בכל מקום, ובעיקר נשכה את הילדים (שהיו קטנים אז) מתוך משחק - גם היא נמסרה._

טיבם של גורם לגדול. על אחת כמה וכמה גורים מצב"ח שגזעם לא ידוע.
טיבם של גורם לעשות צרכים בכל מקום ולאכול רהיטים. כדי לחנך אותם לא לעשות זאת נדרשת להערכתי כשנה.

זרקתם כבר שני גורים וסירוס נראה לכם אכזרי ?

הכי טוב וקל זה לקחת שני כלבים
נו שוין. את/ה מכיר/ה מישהו שניסה פעמיים להתמודד עם גור ללא הצלחה ואז הצליח להתמודד עם זוג ?

המטרה של דברי אינה להשבית את שמחתכם אלא לגרום לכם לחשוב שוב על כל העסק הזה, אם הוא מתאים לכם.

כואב לי הלב על ילדים וכלבים שמבוגרים משחקים בחייהם בלי מחשבה מעמיקה.

שלום לך,
עבדתי במשך שנה כסייעת לוטרינר והשתתפתי באין ספור סרוסים לכלבים זכרים. למרות שאינני מכירה את השיטה בצב"ח, אני יכולה להגיד לך שזה ניתוח באמת מאד, מאד, מאד פשוט. לא מורידים את האשכים אלא קושרים את צינורית הזרע, הליך שנמשך דקות ספורות ללא חתך בבטן ועם התאוששות מהירה ביותר. הרבה יותר קשה, כואב וטראומתי, גם לכלב וגם לבעלים, לטפל בכלב שעבר מלחמות זכרים הורמונליות, ומגיע כולו נשוך וחבול, או כלב שנמשך לכלבה מיוחמת ונדרס או נפגע בדרך אחרת בדרכו אליה.
בהצלחה

לחם עם מרגרינה כדי שהפרווה תבריק
עדיף לתת קובית חמאה מרגרינה זה חומר שמתאים לשימון דלתות לא למאכל .

שליחה על ידי .* » 02 יוני 2007, 12:29

ועוד נקודה :
היו פה כבר כמה במעלה הדף שניסו להסביר כמה הפרוצדורה של סירוס לזכרים היא פשוטה.
לדעתי, גם אם הפרוצדורה הייתה מסובכת (מורכבת, כואבת, יקרה) היא הייתה עדיפה על פני היתרבות טבעית של כלבים לא רצויים.
הסיבה שמפורטת פה : יותר קשה, כואב וטראומתי, גם לכלב וגם לבעלים, לטפל בכלב שעבר מלחמות זכרים הורמונליות, ומגיע כולו נשוך וחבול היא בעיני סיבה חשובה אך לא העיקרית.
הסיבה העיקרית לעיקור היא שכלבה לא מעוקרת מביאה תוך שנה-שנתיים עשר גורות לא רצויות, שמביאות תוך שנה-שנתיים עוד עשר גורות לא רצויות (כל אחת) וכן הלאה (טור הנדסי שמשמעותו שושלת בת אלפי כלבים ללא בית).
סירוס של זכרים חשוב פי כמה, כי זכרים יכולים להכניס מספר נקבות להריון בזמן נתון (הכפלה פי כמה של שושלת בת אלפי גורים).

מאוד קשה לי, באופן אישי, להביע דעה כזו באתר באופן טבעי שעקרונות רבים שלו אני מאמצת, ובמיוחד את העיקרון של לתת לטבע לעשות את שלו, להשתדל להתערב כמה שפחות.
זה לדעתי סוג של מקרה חירום. עדיף לדאוג שבסביבה שלנו יהיו מעט כלבים בריאים, מטופלים, אהובים, מאשר המוני כלבים חולים ומוזנחים.
היתרבות טבעית מתאימה לשמורות טבע ולא לריכוזי אוכלוסין עירוניים (וכפריים עוד יותר, שם לדעתי שכיחים יותר מקרים של כלבת וכלבים משוטטים וחולים).

נו שוין. את/ה מכיר/ה מישהו שניסה פעמיים להתמודד עם גור ללא הצלחה ואז הצליח להתמודד עם זוג ?
אני לא מכירה אך מנסה לאמר שזה יותר קל לגדל שני כלבים ביחד מאשר אחד, כמו כן - שני חתולים - וגם ... שני ילדים יותר קל מאחד.

זרקתם כבר שני גורים וסירוס נראה לכם אכזרי ?
לא זרקנו. כפי שכתבתי, מסרנו אותם לבית אוהב וחום שבו הבעלים מסוגלים לטפל בו.
ועם כל הכבוד, לא פשוט לגדל כלב כשיש לך ילדים בני פחות משנתיים.
אז להירגע בבקשה!! אף כלב לא "זרקנו" לרחוב.

שליחה על ידי .* » 02 יוני 2007, 18:28

לא פשוט לגדל כלב כשיש לך ילדים בני פחות משנתיים.
נכון מאוד.
ואת זה אפשר לדעת מראש, אם מקדישים לזה מחשבה.
ואת יודעת מה ? גם אם לא חושבים על זה מראש, אפשר לדעת את זה בודאות אחרי שניסיון ראשון לא צלח.
ואני באמת מצטערת להיות זו שמכתימה לך את הורוד האופטימי של הדף הזה, אבל אני לא רואה שום סיבה שהפעם השלישית תצלח.
נהפוך הוא, כבר פעמיים מסרתם כלבים לבית אוהב וחום שבו הבעלים מסוגלים לטפל בו.
למה שלא תעשו זאת בפעם השלישית ? הרי אתם יודעים שכשלא מסתדר תמיד אפשר למצוא בית חם ואוהב.
_

אבא שלי גסס בגיל 55 קרוב לשנתיים בבתי חולים עד שנפטר.
אני כבר הייתי אז אמא, עם בית משלי, תינוק קטן וכלב (משלי).
במהלך חצי השנה הראשונה למחלת אבי, כל יום הלכתי לבית הורי עם התינוק שלי, פעמיים ביום, להוציא את הכלב.
אחרי כחצי שנה נשברתי ומסרנו כלב שחיי עם הורי כ- 5 שנים למשפחה חמה ואוהבת.
הכלב שם, עד כמה שידוע לי, עד עצם היום הזה (מסרנו אותו לפני כשלוש שנים).

אני לא מספרת את זה כדי לקבל עיטור גבורה (אחרת לא הייתי כותבת בעילום שם).
חשוב לי שתדעי שיש נסיבות בהן לדעתי אפשר ואפילו רצוי למסור כלב.

שליחה על ידי .* » 02 יוני 2007, 18:37

את כמובן מוזמנת למחוק אותי מפה לחלוטין אחרי שתקראי.

מה זה הדבר הזה
בן אדם מתרגש לפני קבלת כלב חדש ואתם חייבים פשוט מוכרחים לכתוב לו כמה דברים מגעילים . די!
שיהיה בהצלחה עם הכלב

באמת יכול להיות שבגלל ההיסטוריה הכלבית שלכם לא התלהבו מכם בצער בעלי חיים.

שני דברים לדיון המוזר שהתפתח -
(כי ובכל זאת זה רק כלב.. )

אחד - רוב הכלבים בצב"ח שלא לוקחים אותם (ואת רובם לא לוקחים) נידונים לגורל הרבה הרבה יותר אכזר מאשר להיות בבית אחד, ולעבור ממנו לאחר.
שניים - אפשר להיות לא מוכנים לכלב בנקודת זמן אחת, וכן מוכנים בנקודה אחרת. גם אני, שמגדלת כלבים כבר מעל עשרים שנה כולל כל הדקויות, פישלתי אימים עם הכלבה הראשונה שלי. את השניה הבאתי כשהייתי בת 12, וזה כבר היה סיפור (אהבה ואחריות) רב שנים ושונה לגמרי.

אפשר להיות לא מוכנים לכלב בנקודת זמן אחת, וכן מוכנים בנקודה אחרת.

ולגיטימי לחלוטין לנסות שוב כאשר ברור יותר מה צריכים להיות המאפיינים המתאימים וכאשר מצב המשפחה מתאים יותר לגידול כלב בכלל.

אלו בדיוק שני התאורים המתאימים לנו. אני לא מרגישה ש"פישלתי" בכלבים האחרים. להיפך, ראיתי שאין כאן התאמה מבחינת הצרכים וכשהבנתי שבבית אחר יהיה להם טוב יותר ויתרתי ומסרתי אותם (ומצאנו להם בתים באמת טובים, את האחד מהם יוצא לנו לבקר לפעמים).
ואילו כעת משהילדים גדלו יותר, זה נראה לנו אופטימלי בתנאי שזה יהיה כלב בוגר בגודל בינוני-קטן ולא גור (שהצרכים שלו שונים ולא מתאימים לנו).
אני לא קולטת איפה כאן הבעייה?! מה יש?

באמת יכול להיות שבגלל ההיסטוריה הכלבית שלכם לא התלהבו מכם בצער בעלי חיים.
שני הכלבים האחרים שהיו אצלנו לא הגיעו מצער בעלי חיים או כלבייה אחרת.

חבר'ה ההערות שלכם מאוד פוגעות. בעדינות בבקשה.

גם ככה לא היה פשוט לתאר את התחושות ולעלות אותם כאן....

דחילק' זה לא שאין לי ניסיון. יש לי המון ניסיון וגידלתי בילדותי הרבה כלבים (לא אחד ולא שניים) אני לא חדשה בתחום. רק שסדר העדיפויות בעבר היה שונה.

באמת יכול להיות שבגלל ההיסטוריה הכלבית שלכם לא התלהבו מכם בצער בעלי חיים.
בולשיט ביג טיים
בצער בעלי חיים אפשר להחזיר את הכלב אחרי חודש נו קווסטיינס אסקט. כלומר מבחינתם רק אחרי חודש האימוץ הוא סופי !!
ואני די בטוחה שמי שיחזיר להם כלב אחרי חודש וחצי גם לא יבררו איתו יותר מידי .
או במילים אחרות להם יש יותר רגישויות למצבים שבהם לקיחת כלב מתבררת כטעות מאשר למנהרת הזמן וכמה מין הכותבים האחרים פה.
ושוב בהצלחה עם הכלב (אם תפגיני את אותה סובלונות שאת מפגינה כלפי האנשים האלה כלפי הכלב אז הוא בהחלט במקום ראוי)
למען הגילוי הנאות > החברה הכי טובה של אילה היא כלבה שנלקחה לפני הרבה שנים מצער בעלי חיים<

תודה איילה, אני מהחלט מתחילה לאבד סבלנות ושוקלת אם להמשיך לכתוב.

זה קרה גם בדפים אחרים שנגעו בכלבים באתר הזה. לא יודעת למה. להתעלם וזהו, לא?

שרון ס,
למה את נדחפת ומחרחרת? הנסיונות שלך "לעודד" את פלוני אלמונית יותר מזכירות נסיון שלך לקחת טרמפ על דף בלוג כדי להיכנס ב
כאלה, שיעוררו מריבות קשות כדי שהכלב (של מישהו אחר) יקבל את המקום הראשון בסדר העדיפויות.

מה פתאום שאת תפסיקי לכתוב. הבלוג הזה ממש מתוק ומעניין אפילו אותי שלא מתעניינת בכלבים בכלל. לדעתי תמחקי את הנקודה הנוקדנית כדי שלא תקלקל לך ותמשיכי.
אתם ממש מקסימים (המשפחה שלך שככה מצפה לכלב)

שרון לא כתבה שום דבר מחרחר ריב
אנא ממך המשיכי לכתוב את הבלוג של איך הכלב מצטרף למשפחה

מתאים לחוסר הסובלנות שפשה באתר באופן כללי. חבל.
המשיכי לכתוב ובהצלחה עם הכלב החדש.

כן הוא בהחלט הגיע הביתה. המרגיעון שיצא לי עכשיו "כולנו משפחה אחת" ואלו בדיוק המילים לתאר.
מובן שמעט חששתי. חששתי שהגודל שלו לא סופי ושהוא עוד עלול לגדול. נראה שהוא מעורב גם עם כלב גדול.
הוא בן שמונה חודשים, בגובה בינוני, שעיר, לבן עם קרם. יש עוד סיכוי שגודלו לא סופי?? שהוא עוד יגדל??

בכל אופן בשעה הראשונה בבית היינו לבד. אני והוא. כלב שמחייך ואני. הוא היה נרגש מאוד, אחרי חודש וחצי כלוא. אוהב להיות בגינה ובשמש והריח כל דבר שרק אפשרלחשוב עליו.
הבנות הכינו לו כבר מיום שישי קערות למים ואוכל והניחו בשבילו עצם שקנינו. הוא נכנס לבית ומיד הלך לקערות שלו שתה ולקח מיד את העצם בפה. אושרו היה אדיר.

ואז הבנות הגיעו מבית הספר. הקטנה מעט פחדה והגדולה טיפה חששה בתחילה. אבל הכלב מתנהג כחלק מהמשפחה, אוהב כל כך.
והכי מדהים זה שהכנו לו שטיחון והוא כאילו מיד ידע שזה בשבילו. מיד ידע היכן הפינה שלו, בערב אמרתי לו ללכת לישון והוא נשכב על השטיחון שלו לישון כמו ילד קטן. לגדולה הוא מיד נקשר, היא ניסתה ללמד אותו לעבור במכשולים על הדשא ונתנה לו פרסים (חטיפי כלבים). כשאומרים לו לשבת הוא אינו ישב ויש על מה לעבוד איתו אבל הוא כל כך מבין דברים אחרים.... תענוג.
מדי פעם הגדולה נשכבה על הספה הנפתחת בסלון ליד השטיחון שלו והוא פשוט נשכב לידה על השטיחון שלו ונרדם. היא רק קמה למטבח והוא אחריה.

לא תארתי לי שהוא יהיה כל כך רעב. הוא די רזה. אולי בכלבייה שהוא היה הכלבים הגדולים יותר אכלו לו את האוכל ולא נשאר לו מספיק. הוא ממש ממש רעב.

הבת הקטנה כל הזמן בכתה. כשאמרתי לו ללכת לישון היא בכתה וטענה שאני מעליבה אותו. לפני השינה בכתה, באמצע הלילה היא הגיע למיטתנו בבכי. כשאני שואלת מדוע היא אומרת שהיא דואגת לו כי היא כמו אמא שלו, ומצד שני היא מפחדת ממנו. מפחדת להישאר איתו לבד בסלון (בזמן שהייתי עם הגדולה במקלחת). אני באמת לא יודעת מה הסיבה לבכי. כששאלתי אם היא היתה רוצה שנחזיר אותו היא אומרת לי "השתגעת? מה פתאום!!"
(אשמח לעצות ודיעות בעניין)

בכל אופן הוא מקסים בהתנהגותו. ממש כמו ילד.

בלילה הוא לא כל כך מצא את עצמו, הוא הסתובב הרבה בבית, ליקק את הבנות קצת.
בשש וחצי בבוקר הבת הגדולה כבר יצאה איתו לטיול פיפי. וזו היתה הפעם הראשונה שראינו שעשה את צרכיו (בחוץ) עד אז הוא ממש לא עשה את צרכיו. דאגתי קצת. הוא גם קצת משתעל. אולי האוויר השונה שאליו הוא לא רגיל.

אני מקווה שהוא ימשיך להפתיע. (כרגע הוא ממש מסרב לשבת, אולי בגלל הסירוס שעבר ביום ראשון?)

ואני מקווה שההסתגלות של הבנות (של הקטנה!) תהייה קלה יותר. בבקשה תנו לי עצות. היא דווקא נהנת לטייל איתו בחוץ עם הרצועה, אבל מיד כשהוא מביט אלייה נכנס הפחד.

ושכחתי לספר כשבעלי הגיע הביתה הכלב לא הפסיק לנבוח עליו. עד שחיבקנו את הבעל ואת הכלב והוא נרגע.
בעלי דווקא אמר שהוא חמוד. מצא לו מיד שם חיבה.

תני לעצמכם כמה ימים, הוא נרגש מאוד לא מכיר אתכם ואתם עוד לא מכירים אותו. דברים נכנסים לשיגרה והכלב מוצא את מקומו הטבעי ומשתלב במשפחה.
אפילו גורים לא עושים צרכים ביום הראשון מרוב לחץ.

מזל טוב! ובהצלחה...

היום בצהריים כשנתתי לו לאכול הוא החזיר לי את הצלחת עם הפה...
(כאילו הוריד את הצלחת שלו כמו שאנחנו דורשים מהבנות שלנו כשהן מסיימות לאכול).
הוא כל הזמן רעב שאי אפשר לתאר.... וכל כך ידידותי....

מדהים שכשהבנות עמדות יחד מול הטלויזיה גם הוא קם ועומד איתן.
היו לנו שני ילדים וכעת יש שלושה...

בקשר לשיעול-
במכלאות נפוצה שעלת המכלאות. שימי לב לשיעול ואם הוא מחמיר - לרופא.
פותרים בקלות ע"י טיפול תרופתי.
ועוד משהו- אל תדאגי, לא מדבק לאנשים.
בהצלחה.

הי מזל טוב
הצחיק אותי שכתבת שהכנתם לו שטיח והוא ישר התיישב עליו כי נזכרתי שהדבר הראשון שהנסיכה עשתה שהגיעה לבית היה להתיישב על שמיכת הפוך שלי ומאז היא לא יורדת ממנה (חוץ מכשמאכסנים אותה בבקיץ) הייתי צריכה לקנות לה שטיח

זה תמיד גורם לי לחשוב שמעניין איפה היא הייתה לפני כן
תתחדשו לגבי השיעול סביר להניח שזאת שעלת חכו 5 ימים אם לא עובר אז לרופא .
באופן כללי כלבים ממכלאות הם חלשים רעבים וחולים ואחרי חודש בבית הם כמו חדשים .
לגבי הפחד של הילדה זה יסתדר וגם הבכי יסתדר.
זה שהוא נובח על הבעל זה טוב כי זה אומר שהוא מרגיש שהוא צריך להגן עליכם מפני זר שמתקרב .
לגבי יגדל בדרך כלל כשכפות הרגליים גדולות ביחס לגוף זה סימן שיש עוד גדילה בדרך .(כמו אצל בני אדם )

כמה כלב יכול להיות אנושי וחכם?! אתמול חזרתי מאוחר מטיול גיבוש (מהעבודה) והוא רק ראה אותי וקפץ עלי בהתרגשות, שמח כל כך, מבסוט כל כך. שם עלי את הראש שלו. קבלת פנים כזו אפילו הילדים שלי לא עשו לי.
אתמול ישבתי עם בעלי במרפסת ודיברנו, והחמוד פתאום שם את הראש שלו על הרגל שלי. ממש מבקש תשומת לב.
הוא מעיר אותנו בחמש בבוקר בנשיקות ומבקש לצאת לצרכים. בבוקר מוקדם אני פותחת לו את השער של החצר, הוא יוצא ועומד ומחכה לי. רוצה לצאת איתי. לא רוצה לצאת לבד. הוא ממש חמוד. משפחתי כזה.
ועדיין הוא רעב. כל הזמן רעב. בדרך כלל כשאנחנו אוכלים אני מוציאה אותו לחצר.
הבת הגדולה אתמול לא זכרה להוציא אותו ולקחה פרוסת עוגה וישבה ככה ממול לטלויזיה, הכלב הרעב חטף לה את העוגה והיא נפלה די רציני (הרגל שלה התנפחה והכחילה) ובכתה כל כך. נאלצתי להסיבר לה שוב שאם היא רוצה לאכול בנחת עדיף להוציא אותו לכמה דקות לחצר. אחרי כמה דקות היא ניגשת אלי ומחבקת אותי ואומרת לי "תודה אמא שהבאת את הכלב".
אז יש לנו הרבה אהבה בבית... לא תארתי לעצמי שאקשר אליו כל כך.... הוא מרעיף המון אהבה.... כיף לראות חייה שכל כך מלאה באושר....
איך אתאר אותו במילים?

כלב צוחק (יש לו מן פרצוף כזה שמח עם פה פתוח) ומאושר
כלב משפחתי
כלב רעב
כלב חכם

ועדיין הוא נראה לי גדול באופן יחסי! אבל מתוק להפליא!

הבנות שמות לו כובעים מצחיקים, כששטפתי את הבית (לפני יומיים בערך) ביקשתי מהבת הגדולה לשמור עליו בחדר שלה עד שהריצפה תתיבש מהשטיפה. בינתיים היא שיחקה איתו ב"ויטרנרית וחולה". יש לה כלים מפלסטיק חמודים כאלה והוא היה ממושמע כל כך.

יש גזעים שרעבים תמיד ואז צריך להגביל להם את האכילה (לברדורים למשל )
מאיזה גזע הוא ?

לברדור תמיד רעב?? לא ידעתי . הוא משהו מעורב. לבן עם אזניים שמוטות. אבל לא לברדור.
בגובה בינוני.
מה, יכול להיות שהוא יהיה רעב לנצח??
בנערותי, קיבלתי גור רוטוויילר קטן לתקופה של שבועיים (חברים שעברו דירה בדיוק) והוא היה ממש "חיה רעבה", באחד הימים אמא שלי הכינה דגים בתנור והגור ממש השתגע מהריחות! כמעט טרף אותנו...

שליחה על ידי .* » 07 יוני 2007, 17:03

כלבים מסורסים (או כלבות מעוקרות) נוטים להיות בעלי מערכת חילוף חומרים משובשת, עקב הסירוס/עיקור.
כדאי לברר כמה כדאי לתת לכלב לאכול ולהקפיד על כך, כי השמנה זה גם לא רעיון מוצלח לכלבים.

(הזדמנות להמליץ על תזונה טבעית לכלבים שמבוססת על בשר נא ).

גמני חושבת שאולי זה קשור לסרוס - אחרי ניתוח הגוף דורש יותר. מחשבה נוספת - אולי האוכל שאתם נותנים לו לא מזין אותו? אולי חסר לו איזה רכיב במזון שהוא צריך להשלים, למשל ברזל או איזה ויטמין, ולכן הרעב הבלתי נגמר?

אצלנו הכלבה הקטנה אוכלת כמה שהיא רוצה ומשאירה את הרוב בצלחת
והלברדורית אוכלת כל מה שנותנים לה מבקשת עוד גונבת אוכל, מפתה כדי שיתנו לה ,עומדת מתחת למי שאוכל ומתחננת שיפול לו .
שתיהן אוכלות מהזבל . אני חושבת שזה קשור לאופי של הכלב .אבל הייתי בודקת עם הוטרינר כמה לתת.
אבל בעצם הכי חשוב בעיני זה שתדעי שכל מיני סוגיות כאלה שבהתחלה הן מאוד מטרידות ומציקות אחרי כמה זמן פשוט מתאזנות לפתע מגלים שיודעים מה הכי טוב לכלב שלך.

אתמול הגיעו אורחים...שני הורים ושני ילדים.. החמוד לא הפסיק לנבוח... נבח ונבח בלי הפסקה... עד כדי כך שיצאתי איתו לעשות סיבוב.
חיבקנו אותו וליטפנו בלי הפסקה, בסוף הוא עלה על הספונת (ספה קטנה שלא קשורה לסלון אבל במקרה היתה שם) ממש ביני לבין בעלי...
כל כך היסטרי... כל כמה דקות נזכר שוב לנבוח... עד שהוא נרגע ואורחים הלכו.
ניקשרנו אליו בצורה שאי אפשר להאמין.
הבת הקטנה (זו שפחדה ממנו כל כך) קושרת אותו ברצועה ויוצאת איתו לטיול פעמיים ביום, הבת הבכורה פעמיים ביום, ואני כמובן פעמיים ביום (בוקר וערב). כל היום הוא מטייל, מקבל המון תשומת לב ואהבה...
מבקש לצאת לצרכים.... ועדיין לא עבר שבוע שהוא אצלנו!
בכל פעם שהכלב נרדם, הבת הקטנה (7) פתאום נזכרת ומתחילה לבכות, כששואלים למה, היא אומרת שהוא נראה לה עצוב ושאולי הוא מתגעגע למכלאה.... היא אומרת שגם היא נזכרת שיש שם עוד כלבים וכולם היו עצובים כל כך.... אולי הביקור במכלאה עשה לה לא טוב?! ובכל זאת בזכות הביקור שם נראה לי שהיא אוהבת אותו יותר.

ספר מתוק שאהוב עלינו במיוחד, במיוחד בשבילכם

ספר
על ילדה קטנה שהולכת לבחור כלב מצער בעלי חיים, אוהבת אותו מאד אבל ממשיכה לחשוב על הכלבים שנשארו שם.

מחשבות... נשמע לי מקסים! אבל אני לא מסתדרת כל כך באנגלית (ממש חבל! נראה לי בול מתאים לסיטואציה)... הילדה כל כך דואגת לו... אם היא הולכת לישון והוא יושב במרפסת היא ממש בוכה שהיא רוצה אותו ודואגת לו...
לא תארתי לעצמי שהילדה כל כך רגישה!!! אני בהחלט ברת מזל!! וגם הכלב כנראה!

ועכשיו... בקשה לקוראים!
יש לי בזמן האחרון מן הרגשה שאין הרבה קוראים לבלוג שלי, שהוא לא מעורר עניין (אולי כי הוא על בעל חיים ואנשים מתמקדים יותר בבני אדם בחיי היום-יום).
בבקשה! השמיעו קולכם! רק כדי שאדע שאתם כאן!
(גם אם אין לכם ממש מה לומר)

מתפקדת!
הבלוג שלך חמוד...

היי אני כאן. איך קוראים לכלב?

שליחה על ידי קיזי* » 09 יוני 2007, 23:44

גם אני פה... דווקא מעניין ומרענן ומקווה שתכתבי עוד. הכלב נשמע פשוט מקסים (ואני דווקא טיפוס של חתולים) וכיף לקרוא את מה שאת מספרת. אם כבר המליצו לך על ספר, יש ספר די נחמד של סמדר שיר (אני לא מתה עליה באופן כללי) שנקרא "רוני ורינגו", על ילד שמקבל כלב והכלב הולך לאיבוד... הסוף טוב כמובן. הספר ממש שופע אהבה לכלבים ולקשר המיוחד הזה שאפשר ליצור אתם, נראה לי מאוד מתאים לילדות שקיבלו הרגע כלב:)

(ודרך אגב על אותו עיקרון יש ספר של דבורה עומר שנקרא "לאן נעלם קפיטן קוק", על ילדים שהתוכי שלהם נעלם והם מחפשים אותו. כתוב יותר טוב אבל זה לא על כלב...)

ואם כבר דבורה עומר וחיות שהולכות לאיבוד, אז מה יותר מהקלסיקה "מעשה בלולי ה...". אבל האמת היא שזו המלצה יותר לאחרים ופחות לבנותייך, כי למה למשוך אותן דוקא ברגע הזה ליצורים אחרים.

שליחה על ידי קיזי* » 10 יוני 2007, 11:05

מחשבות,

סלחי לי על הבורות, אבל, "ה..."???

חתולי?

נמרי

אבל את זה יודעים רק לקראת אמצע הספר, כשהחתלתולי לא מפסיק לגדול

שליחה על ידי קיזי* » 10 יוני 2007, 12:52

אהה:)
נשמע מותח, אנסה להשיג את הספר:)

עשרה ימים מאז הכלב אצלנו כאילו תמיד היה אתנו... השתלב בצורה מדהימה. ובכל זאת, מה עושים עם כלב שמרדת החשיכה נובח!! בלי הפסקה (עד שכולנו הולכים לישון)??
הוא מתקשר עם כלבי השכונה האחרים שנובחים וכולם יחד נובחים בלי סוף... מה עושים?
גם כשמישהו מתקרב לשער הבית הוא נובח ואי אפשר לעצור אותו.

בסופו של דבר רוב הזמן אני יוצאת איתו לטיול, בשעות שיש אנשים בשכונה זה נעשה לא פשוט. בעיקר כשהוא רואה כלבים (או חתולים) שהוא מאוד רוצה לפגוש. הכי קל לצאת איתו בבוקר מוקדם. זו שעה שאני ממש נהנת לטייל איתו, הרחוב שקט, אנשים רק מתעוררים, ממש לפני שהיום מתחיל. וגם בערב כשילדי הרחוב כבר בבתים ואין אנשים....
הוא דווקא מאוד חביב עם ילדי השכונה.
אני תוהה אם הוא מבדיל בין חתולי השכונה לכלבי השכונה, הוא רוצה כל כך לפגוש בהם עד שרץ אחריהם ולעתים זה גורם למרדף נוראי (כן, יש לו המון כוח, החתולים והכלבים הקטנים מיד בורחים), ולא ממש מתאים לי לתת לילדים שלי לאחוז ברצועה שלו בעת מרדף כזה. זה עלול להיגמר רע מאוד.

בבית הוא בסך הכל חביב ומלא אהבה. מאוד אוהב בובות. אתמול בעלי התעורר בלילה ומצא אותו בתוך סלסלת הבובות בחדר הילדים. יש לו גם בובה פרטית משלו והוא סתם מחזיק אותה בפה ולא גורם לה נזק (בינתיים). מעבר לזה הוא גונב פה ושם עפרונות לילדים וצריך לשים לב וללמד אותו מה אסור ומה מותר. זה לא פשוט לפעמים.
הוא מאוד אוהב להיות בגינה שלנו (שם הוא הופך ממש לכלב שמירה).

קטע מרגש במיוחד היה אתמול בערב, הבת הבכורה שינתה את החדר, הזיזה את הרהיטים לבדה (אלו הקלים באופן יחסי) ובאנו כל המשפחה לראות. ואז היא נשבה על המיטה שלה והכלב נשכב בצמוד אליה והיא ממש חיבקה אותו והרגיעה אותו עם ליטופים.... היא כל כך התרגשה "תראי אמא הצלחתי להרגיע אותו" ואני בליבי חשבתי שאולי הוא הרגיע אותה?? היה לה יום לא ממש מוצלח. היא ניסתה לעשות מלאכת יד ושום דבר לא הלך לה. עד שהחליטה שזה זמן לשינויים והפכה את החדר.

איך אומרים? העיקר שיהיו מאושרים!

ובכל זאת, מה עושים עם כלב שמרדת החשיכה נובח!! בלי הפסקה (עד שכולנו הולכים לישון)??

אילוף בסיסי.

פקודות כמו "לא" , ,למקום" , "רגלי" כדי שגם הטיול יהיה נחמד וגם בבית יהיה שקט.

ובכל זאת, מה עושים עם כלב שמרדת החשיכה נובח!!

הוא אומר משהו. מה הוא אומר? כמו ילד, אפשר להקשיב לו, ואפשר להסיט את תשומת לבו למשהו אחר. קשה להתעלם מכך שעד לא מזמן היו לו חיי חברה כלביים עשירים, ופתאום התפוגגו כלא היו.

הוא רוצה כל כך לפגוש בהם עד שרץ אחריהם ולעתים זה גורם למרדף נוראי

כאן באמת דרוש אילוף. אני מאמינה גדולה באילוף - זה נותן לכלב כלים לבחור, להביע דעה, להחליט מתי בא לו להיות ממושמע ולהתבשם מחיזוקים, ומתי שובב ומרדן וצוחק על העולם, ובעיקר חשוב לבטחונו. כמובן תלוי איך. האילוף הבסיסי ביותר בחוץ הוא איך ללכת עם רצועה. האם הכלב רגיל לרצועה, או מושך כאילו היא לא קיימת? מרגע שהכלב רגיל ברצועה, חצי הדרך מאחוריכם.

פטנט שלמדתי - אילפתי באדיקות את כל הכלבים שהיו לי לעצור לפני שחוצים כביש (ממש טקס - לשבת, לחכות, להביט לי בעיניים, לחכות לסימן ואז ללכת צמוד לרגלי עד הצד השני, לשבת שוב, קשר עין, לחכות לפקודה 'חופשי'). לא משנה מה ויתהפך העולם וחתוליו - חובה עליהם לעצור. החובה הזו ניטעה חזק כל כך במוחם (שזו מהות האילוף), עד שהם לא יכולים להרשות לעצמם להיסחף במרדפים או ריצות באזורים עירוניים, שמא ייכשלו. או אז אפשר בשקט להניח לקטנים לאחוז בהם.

איך ללכת עם רצועה. האם הכלב רגיל לרצועה, או מושך כאילו היא לא קיימת?
הוא בהחלט לא רגיל. הוא מושך ולעתים ממש נחנק. איך עושים זאת? איך מלמדים אותו?

להביע דעה, להחליט מתי בא לו להיות ממושמע ולהתבשם מחיזוקים, ומתי שובב ומרדן וצוחק על העולם,
אני בטוחה שהוא לא עושה זאת בכוונה, צריך רק ללמד אותו, בבקשה תני לי כלים! אני חייבת ללמד אותו.
בהתחלה כשרק הבאנו אותו, בימים הראשונים הוא דווקא הלך יפה, אולי מתוך חוסר בטחון. היום הבטחון שלו עלה. עדיין הוא מאוד אוהב שמלטפים אותו ומפנקים אותו, לעתים ממש מבקש תשומת לב וזו ניתנת לו מיד..... מכל בני המשפחה.

אתמול חזרתי מהעבודה והייתי כל כך עייפה, שכבתי לי על הספה, ואז הוא הגיע ועלה לספה בחצי גוף עליון, והתחיל ללקק אותי כל כך, שזה גרם להרבה צחוק מצדי ומצד בני המשפחה הנוספים (הילדים השתגעו מזה), ממש התנפל עלי בליקוקים. כל כך הרבה אהבה הוא יודע להעניק. מי היה מאמין שיש דבר כזה??

ביומיים האחרונים בכל יציאה שלנו לצרכים הוא רק מטיל את מימיו ולא עושה משהו אחר... מצד שני הוא קצת פחות להוט לאוכל כמו קודם. אוכל בצורה יותר מסודרת וקבועה, עדיין יותר פעמים מכלב בוגר, נדמה לי שהוא אמור לאכול רק פעמיים ביום. אצלנו הוא אוכל שלוש פחות או יותר. גם בזה אני צריכה להרגיל אותו לשעות אוכל קבועות. נניח בוקר ואחר הצהריים.
אבל תמיד הוא נראה לי רעב עוד קצת.

אני מאמינה גדולה באילוף - זה נותן לכלב כלים לבחור, להביע דעה,
או מחשבות, חבל שאת לא גרה בישוב שלי.... הייתי לומדת יותר מקרוב.

הי,
קשה ללמד מרחוק, ואני חוששת שאני גם לא כזו מומחית. צריך להבדיל (לא עשיתי זאת קודם) בין חינוך ואילוף. חינוך זה הא"ב - איפה לעשות צרכים, איך ללכת עם רצועה, מה אסור ומותר ברמה הכי בסיסית. יש הרבה ספרים טובים שמתייחסים לזה, ואם הם לא מספיקים אפשר להתייעץ עם מומחה שיעבוד מול הכלב ומולכם - מספיק אפילו שיעור אחד או שניים לדעתי. כאן - שימי לב שהכלב שלך מצטייר כמקסים ועדין נפש, וצריך להזהר לא ליפול בידיים של מאלף קשוח מדי, ויש הרבה כאלו. אילוף זה השלב הבא (שלא כולם בוחרים) - רצוי לא לפני גיל 6-8 חודשים, ואז אפשר או לערב מאלף פרטי או להשתתף בקבוצה או לנסות להבין לבד מספרים. אישית, אני תמיד נהניתי יותר מקבוצה, וכך גם הכלבים.

לגבי האוכל - אולי כדאי לתת לכלב גישה חופשית למזון בלתי מוגבל במשך כמה ימים, ואז לראות מתי וכמה הוא אוהב לאכול? יתכן שתגלי שהוא גרגרן ללא תקנה, ואז כדאי יהיה להגביל אותו. מאידך, יתכן שהוא רגיל לזמני האכלה או לכמויות שונות, ולכן לא מתאפס על רעבונו.

חינוך זה הא"ב - איפה לעשות צרכים, איך ללכת עם רצועה, מה אסור ומותר ברמה הכי בסיסית.
לגבי צרכים אני יוצאת איתו הרבה וגם הילדים אז זה בסדר.
לגבי טיול עם רצועה, איך מרגילים אותו?
בינתיים (זה ישמע מצחיק לרובנו) אני עושה קולות כמו שעושים לסוס כשאני מטיילת איתו. אני משתדלת להחזיק את הרצועה גבוה וכך הוא לא מסתבך בה. אבל למרות זאת, כשאני יוצאת איתו מוקדם בבוקר או בערב אני הולכת איתו עד לסוף הרחוב ושם משחררת אותו מעט, הוא עושה את צרכיו, הוא חוזר אלי, אני מחברת אליו את הרצועה ואנחנו חוזרים הביתה.

עדיין בערב הוא מרבה לנבוח!

בבוקר נחמד מאוד. שהוא ישן בבית, אני מתעוררת והוא מיד מגיע ומתמתח מולי, עובר ממיטה למיטה ומלקק את כל בני המשפחה, אני מיד לוקחת את הרצועה ואנחנו יוצאים. ככה בשקט של הבוקר. רק אני והוא.
אני מודה שלמרות חוסר בזמן אני תמיד מתרגשת בשעה הזו של הבוקר. יש ביציאה הזו מן פסק זמן קצר של עשר דקות מהלחץ של הבוקר. כולם עדיין ישנים, נעים ואפילו קריר בחוץ.
הכלב מרחרח כל דבר, ממש הולך עם האף למטה. את הצרכים הוא עושה במקומות קבועים בחוץ.

אתמול בערב כולנו עבדנו בגינה. השמש כבר שקעה, תענוג של אוויר, הילדים שיחקו עם הכלב, זרקו אליו כדור והוא רץ והביא אותו, כולנו השתוללנו איתו וכל כך הרבה שמחה. ממש תענוג.

יחד עם זאת כל מי שעובר ליד השער (ואווי למי שרוצה להיכנס) חוטף נביחות רמות.

כשאני יוצאת איתו מוקדם בבוקר או בערב אני הולכת איתו עד לסוף הרחוב ושם משחררת אותו מעט, הוא עושה את צרכיו, הוא חוזר אלי, אני מחברת אליו את הרצועה ואנחנו חוזרים הביתה

הממ... נשמע שהוא כבר יודע ללכת עם רצועה

זה שהוא חוזר אליך ממצבו החופשי ומתחבר מרצונו לרצועה זה נהדר! הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי...
אם אני מבינה נכון, מה שמפריע לך בהליכה ברצועה זה שהוא מושך. כדי להרגיל אותו שלא, ואני מסתכנת בלכתוב דברים מרחוק בלי להכיר, צריך להגדיר מטרה - שהרצועה תמיד תהיה קצת רפויה - ולעמוד בה. ברגע שהכלב מתחיל למשוך, נותנים לו קצת עד שמסתדרים, ואז אומרים 'לא!' תקיף ובה בעת מושכים אותו בחוזקה ובפתאומיות בחזרה. אני לא מכירה את הכלב - אמרי את עד כמה המשיכה צריכה להיות חזקה, וכמה חיזוקים הוא צריך כדי לא להעלב לאחריה. בהתחלה צריך לחזור על זה המון פעמים, בעיקר אם יש איזה פוטנציאל למרדף מעניין ממש מתחת לאף. בהמשך, אם את רואה שהוא שוקל למשוך חזק, אפשר גם להזכיר לו בעדינות ובליטופים שישאר קרוב לרגל. כדאי גם שיהיה לו ברור מאיזה צד שלך הוא אמור ללכת - לאנשים רבים נוח שהכלב הולך מצד שמאל, והרצועה מוחזקת ביד ימין. כך קל יותר ללכת עם רצועה רפויה, ולכלב יש יותר מרחב אם בא לו לבקר גם מצדך השני. ה'סדר' הזה לא באמת חשוב כשהולכים סתם, אבל לקראת מעבר חציה, למשל, כדאי שהוא יידע לאיזה צד להיצמד.
מקוה שעזרתי

הלו ,מה עם חינוך ללא כפיה ?
בעיני עדיף כלב שלא יודע ללכת עם רצועה מאשר כלב שחנקו אותו עם רצועת חנק
גם לך רצועת חנק לא מסוכנת אז מה את מוכנה ללכת עם אחת ?
הכלבים היחידים שצריך להשתמש בדבר כזה עליהם זה כלבים מסוג רוטוולר או אמסטף שמוגדרים ככלבים מסוכנים וחייבים להיות מאולפים ביותר .
כל כלב אחר יכול להיות טיפה שובב ולא יקרה כלום מזה ואין שום סיבה להכאיב לו . כן כדאי לנסות לטפל בבעית הנביחות אבל בשום אופן לא על ידיד אלימות
ואל תלכי לשום מאלף שמשתמש בשיטות אלימות . בדיוק כמו שאת לא מחנכת את הילדים שלך בשיטת לתת פליק לילד .
תודה רבה

אילה א עם כל הכבוד לחינוך ללא כפיה, כלב שלא יודע ללכת עם רצועה יכול להיות מאוד מסוכן. גיסי קיבל במתנה כלבת דוג דה בורדו מדהימה אחרי שמשכה ברצועה את הילד של הבעלים בן 8 וגילחה אותו על המדרכה, ורק בגלל התרגשות שראתה כלב אחר.

רוב הגזעים שהם בינוניים ומעלה, וכלל לא קשור לגזעים שציינת אכן צריכים בעל הבית שיתפס בעיניהם כמנהיג הלהקה וכן צריכים חינוך ואילוף. אחרת מאוד קשה לחיות עם כלב כזה את ה- 12 שנים הממוצעות שלו.

לנו יש 2 כלבים, אחת בולדוג אנגלי, שבאופן טבעי אלא שטיחי רגליים בבית.אדישים לכל דבר בעולם, רק תני להם לישון, לכן בכלל לא השקענו מעבר לחינוך בסיסי שנעשה על ידינו, והיא פשוט תענוג.
ואילו הכלב השני, הוא מסוג קאנה קורסו, זהו כלב חכם ביותר גדול מימדים, שמודע היטב לכח שלו. וממש רואים את ההבדל, כרגע הוא עוד בתהליך החינוך והאילוף והוא מגיב רק לבעלי. הצורה היחידה שאני יכולה לטייל איתו בחוץ זה עם רצועת חנק, אחרת אפילו אני נגררת בכח רב ובמהירות בכבישים אחרי כל גירוי שהוא מבחין.

צריך לראות מי הכלב ומה האופי שלו, יש כלבים שבהחלט אפשר ללמד אותם עם רצועה רגילה ע"י משיכה קצרה כל פעם שהוא מתרחק ואמירת הפקודה "רגלי" , אבל לא כל הכלבים לצערי מגיבים לזה.

אבל לקראת מעבר חציה, למשל, כדאי שהוא יידע לאיזה צד להיצמד.
אין מעבר חצייה, זה ישוב קטן מאוד.

כן כדאי לנסות לטפל בבעית הנביחות אבל בשום אופן לא על ידיד אלימות
מלבד לאמירת "לא" ו "אסור" שאינה עוזרת במקרה זה. שיטת הטיפול שאני מכירה זו שיטת הפינוק. להכניסו הביתה ולהסייח את דעתו תוך כדי ליטופים ופינוקים. הוא ממש אוהב את זה.

לצורך האילוף בלבד ולא בידי הילדים ברצועת חנק.
הוא נראה לי מאוד רגיש. גם ברצועה רגילה הוא לפעמים נחנק. אני לא מסוגלת ברצועת חנק (זה כמו להרוג אותו ואותי יחד). זה בהחלט מתאים לכלבים גדולים יותר.

כל כך נקשרנו אליו. הילדים בקושי מרשים לי לומר לו מה מותר ומה אסור
אני: "אסור אני לא מרשה, לא לא אסור" (לקחת את הברבי מחדר הילדים)
הבת: "אמא, הוא נעלב (פורצת בבכי), את מעליבה אותו"
אני: "אבל הוא יקלקל את הבובה וחבל, זו בובה יקרה. אולי תשמרו על הסדר בחדר ואז הוא לא יקח"
הבת: "אבל הוא בודד, בסך הכל רוצה להשתעשע קצת"
אני: "הוא צריך לדעת שיש כאן חוקים"

הוא נראה לי מאוד רגיש

אם הוא כלב רגיש רצועת חנק אכן תעשה לו נזק. ממליצה לך לנסות לעבוד על חיזוקים. כל פעם שהוא הולך לידך יפה לשבח המון ובהגזמה "איזה יופי , אתה הולך רגלי..." כל פעם שהוא רגוע בבית ולא נובח המוווווון תשומת לב ותשבוחות. כלבים חיים על התשומת לב שלנו, זה הקשר שלהם איתנו ולהיפך. כמו ילדים קטנים. כל פעם שהוא עושה מה שלא מתאים להגיד לא, ואז להתעלם. ככה גמלתי את הכלבה שלי מלקפוץ עלינו ועל כולם כל הזמן.
פשוט עמדתי בלי לזוז ולא התייחסתי אליה, איך שהיתה מתיישבת הייתי מלטפת ומשבחת. לקח זמן והיא הפנימה.

את הדרך הזאת אגב לימדה אותי שולה חתולה .

אני כל הזמן כותבת עם שרון ס ביחד....

הכלבים היחידים שצריך להשתמש בדבר כזה עליהם זה כלבים מסוג רוטוולר או אמסטף שמוגדרים ככלבים מסוכנים וחייבים להיות מאולפים ביותר .

הסיבה העיקרית שבכלבים כאלו משתמשים ברצועת חנק היא שהצואר שלהם מסיבי ביותר, ורצועה רגילה היא כקליפת נייר עבורם.
לגבי הסכנה שברצועת חנק- בהחלט יש. הרצועה יכולה להיתפס במשהו (צמח, חוט ברזל) או שהכלב יכול לנסות לקפוץ לאנשהו והרצועה נתפסת או נשארת ביד של מישהו שלא הספיק לשחרר, או שסתם מושכים חזק מדי בלי כוונה, ואז זה כמו חבל תליה - רק ממתכת.

לגבי הנביחות - אולי אני לא דוגמא, אבל אני מעולם לא מצאתי פתרון ארוך טווח לזה, ולא שלא חיפשתי.

אפשר להציע תחליף הומני לרצועת חנק?

מוליך ראש. שמות מסחריים: Halti, Gentle Leader
כשהכלב מושך, הפה שלו נסגר. זה פועל עליו פסיכולוגית יותר מאשר פיזית. כמו שהכלבה האמא סוגרת את הפה של הגור כשמגיעה לו נזיפה חמורה.
מאפשר גם לילד להוליך כלב חזק ללא מאמץ.

ראיתי פעם ילדים מוליכים גור לברדור ברצועת חנק. זה היה נורא, הם גררו אותו והוא בקושי נשם. מי שמשתמש נכון ברצועת חנק, עושה תיקון מהיר ומשחרר. אבל כשלא משתמשים נכון זו פשוט התעללות.

בשביל זה כתבו

לצורך האילוף בלבד ולא בידי הילדים

ובשביל זה אני הוספתי ואפשר בלי זה פשוט עבודה קשה ומי של ארוצה לעבוד קשה שלא יהיה מעורב בחינוך - בבקשה

פשוט עבודה קשה

לא הוספת שום הסבר לעבודה קשה. רק כתבת עובדות לא נכונות שכלבים גדולים שהם לא רוטויילר ממש לא נורא אם הם שובבים ורצים לכל כיוון.

ומי של ארוצה לעבוד קשה שלא יהיה מעורב בחינוך - בבקשה

כמו שאני לא עובדת קשה בחינוך הילד שלי, ככה אני גם לא עובדת קשה בחינוך הכלבים שלי. כולם צריכים להשתלב באופן טבעי במשפחה ולהפנים את הנורמות האישיות המקובלות במשפחה הרלוונטית. אין פה "עבודה קשה" רק עקביות, הדרך שלי, והאמונות שלי.

אני לא מקבלת בשום אופן מצב בו אני צריכה להיגרר בריצה אחרי הכלב שלי, או שהשכנים שלי ישתגעו בבית כי הכלב שלי נובח כל היום.

וכל אחד שיחליט לעצמו מה נכון לו, ולא יקבע לאחרים במה הם כן או לא יהיו מעורבים - בבקשה

נו מה יהיה?

אז בעצם אתן אומרות שלא מדובר ברצוי ,מדובר במשהו שחוסך לכן קושי או מאמץ -בסדר אבל טובת הכלב זה לא

טובת הכלב זה לרוץ בלהקות חופשי ומאושר , ולצוד בשר לארוחת הצהריים.

מה לעשות שאצלי הכלבים גרים בתוך בית, עם בני אדם בתור להקה, ואוכלים פרופלאן פעמיים ביום.

זכותך לחנך איך שאת רוצה, אני לא אמרתי שזה חוסך לי קושי או מאמץ. רק ציינתי שזו לא עבודה קשה בעיני, בעיני דברים צריכים לבוא באופן טבעי, ולא בראיה של עבודה קשה, מאמץ והשקעה כלל לא קשורים לעבודה קשה.

הראיה שלי על חינוך היא שונה משלך, במיוחד על חינוך כלבים, אני לא משווה בינהם לבני אדם, המעמד שלנו לא שווה בעיני .

אני לא נגד אילוף אני נגד אילוף בדרכי כאב והכאבה בעזרת רצועת חנק
. ואני יודעת כמה קשה לחיות עם כלב שלא חונך כי לבן זוג שלי יש כלבה כזאת ובהחלט אני שמחה שהיא לא גרה איתנו .

איזה בלוג מקסים!
אנחנו אמצנו את היפהפיה שלנו לפני כמעט שנתיים, והיא הנסיכה האולטימטיבית.
דומה בתיאור לשלך - אמצנו אותה כבוגרת בת שנתיים, לבנה, גדולה, מחונכת להפליא.
נשמה טובה, מחונכת ואהובה.
לא יכולים לדמיין את החיים בלעדיה.
כיף לקרוא מחוויותיך.

אז היום בבוקר באמת שמתי לב שהוא הולך קצת יותר נורמלי עם רצועה, קצת יותר רגוע (עד שהוא רואה איזה חתול או כלב אחר).
מדהים שהילדים לימדו אותו לא לקפוץ כשהם מגיעים מבית הספר. ודווקא אני שלא חשבתי על זה, לא לימדתי אותו והוא עדיין על פי רוב מקבל אותי בקפיצות. מיד כשהם מגיעים הביתה והוא שמח לקראתם הם אומרים לא "לא" "לא לקפוץ" ...
והוא מקשיב להם. פשוט מקשיב להם.
הוא ממש מדבר, בבוקר מבקש שיצאו איתו, בשמחה רבה. מתסכל אותי שלפעמים הטיול בבוקר בבוקר ממושך כי הכלב לא עושה מיד את צרכיו (הכבדים). ובבוקר כולנו ממהרים. לכולנו אין זמן ואני לפני הכל בטיול איתו.
אמנם זו מרגיש נעים, אוויר צח וקריר יחסית בבוקר, שקט אמיתי, כמה דקות של רגיעה לפני הלחץ של הבוקר - אבל בכל זאת אני די ממהרת בבוקר.
לפעמים אני עדיין תוהה אם לתת לו לאכול, במהלך היום, אני חושבת לעצמי "רגע, הוא רעב? הוא נראה לי רעב"
ואז בא בעלי ואומר לי "תירגעי הוא אכל לא מזמן", ואני אומרת, אבל הוא נראה לי רעב, הוא ממש מבקש, ונותנת לו עוד אוכל (ממלאת את הקערה עם בונזו משובח) והוא אוכל ואוכל ואוכל, תוך עשר דקות (מקסימום) עם כמה הפסקות קצרות הוא מסיים את הקערה. מוזר לי מאוד. אולי כשאהייה בבית בחופש אנסה לשים לב יותר. בינתיים כל אחד מבני המשפחה מרחם עליו וקשה לי לוודא כמה הוא באמת אוכל (חוץ ממה שאני נותנת לו).
ובכל אופן כרגע הוא לא שמן, הוא רק ממלא מצברים מהרזון של הכלבייה. ומתרוצץ די הרבה ככה שאני לא מאוד מודאגת מהשמנה אלא רק מעניין של חינוך ושעות ארוחה קבועות.

כלב צריך להיות שלא יראו לו את הצלעות אבל ניתן יהיה להרגיש אותם .
כייף לקרוא אותך תמשיכי

הוא נראה לי רעב
בע"ח טורפים תמיד רעבים. אם תתנו לו לאכול כל פעם שהוא עושה פרצוף מסכן, הוא יסבול מעודף משקל עם כל התחלואים שמתלווים אליו.

אז באשר לאוכל אני מאוד מוטרדת. חייבת לספר להוא מסוגל לחטוף מהילדים אוכל (הוא עושה זאת), ממש להתנפל עליהם ולחטוף מהם את האוכל שלהם (פיתה או כריך, עוגה, כל דבר).
ודבר נוסף הוא חוטף כל הזמן דברים מהבית (כדי לחדד את שינויו) אבל בדרך כלל לא הורס אותם, אבל גונב הכל לדשא בגינה (גרביים, בובות בד, כל דבר). אלו הדברים שממש מכעיסים אותי.
בלבד לדברים האלה, שקשה מאוד לחנך אותו לעניין הזה, נראה לי רק שצריך סבלנות, זמן (המילים "לא" "אסור" עדיין לא ממש עוזרות).
מלבד לדברים הללו הוא חמוד מאוד, מחזיר המון אהבה וזה בהחלט נעים. מאוד מרגיש חלק מהמשפחה. כשכולנו שוכבים במיטה הזוגית, עם הילדים, וצופים באיזו תכנית, הוא מרים את פלג גופו העליון (ראש וזרועות) ומקבל את תשומת הלב מאיתנו כמובן. מאושר עד הגג. בהחלט חלק מהמשפחה.

אתמול ממש רתחתי מכעס. השארתי על השיש במטבח 200 ג' גבינה צהובה, אחרי שהכנתי טוסט לקטנה שלנו. ואז היא קראה לי מהאמבטיה לרגע. כשחזרתי מהמטבח הגבינה הצהובה היתה על הרצפה והכלב ליקק ואכל ממנה בהנאה.
200 ג' גבינה צהובה!

יו! ומה כתוב כאן במרגיעון?? במרגיעון שיצא לי?
"אם יצאת מכליך אל תשכח לשוב"
נכון שזה אומר הכל?? תיכף יוצאת עם הכלב לטיול. ממש מאוחר כבר.

זה שהכלב חוטף אוכל לא אומר שהוא רעב, לא הייתי דואגת...

זו פונקציה של חינוך. עם הכלבה הבוגרת שלנו הגענו כבר למצב שאפשר להשאיר את הצלחת על השולחן בסלון וללכת והיא לא תיגע. עם הכלב הצעיר יותר זה רחוק משם.

א. בחיים לא לתת אוכל לכלבים מהשולחן.
ב. אצלנו כל פעם שהם לידינו ואנחנו אוכלים, אנחנו לא מתייחסים אליהם, אם הם מנסים לעלות אנחנו אומרים "לא" תקיף. כשהם נרגעים אנחנו ישר משבחים.

סבלנות, זו הסתגלות, אלנו היו מלא נזקים בהתחלה, אבל עכשיו זה תענוג.

מה שלומכם ושלום הכלב?