בלוג גמד במרחקים

תודה למברכים!!
שמש איזה כיף שאת ככ קרובה פה,
וגם תמר, עכשיו תורך הגיע, אולי ספרי קצת איפה החלטת ללדת ? אם בא לך..
אני שולחת לכם המון פרחים בחזרה, תודה שאתם איתי כאן עם כל הדרמות הקטנות האלה...
אני כולי התרגשות..ועצב.. אני רוצה כ"כ לראות את הקטנה. לחוש את המגע העדין הזה ולהריח את הריח המתוק.
אחותי אומרת לי עכשיו את רואה איך אני הרגשתי כשאת ילדת... כן, בפעמים כאלה המרחק מורגש ביתר חוזקה, והלב כואב.
וגם איה שלי שנעשית ילדונת מיום ליום ואני לא יכולה לחלוק את ההרגשות שלי איתה עם אף אחד מבני משפחתי..
הזמנים הם חשובים עכשיו וגדולים ואיך אפשר לתאר בטלפון את הפרצופים המצחיקים וההבעות המשתנות?...
אני מתנחמת בידיעה שאולי עוד מעט נגיע לארץ, ונשלים פערים איכשהוא. דיברנו קצת על כך היום, אהובי ואני, אין כ"כ מזומנים למסע, אך איכשהוא
מרגישה שזה יהיה בקרוב, זה פשוט מתבקש מעצמו ואני לא דואגת. משתדלת לפחות... החלטתי- אם אנימרגישה שאני מתחילה לדאוג, אני מפנה לדאגה חצי שעה בערב, ועד אז לא דואגת יותר... דוחה את הדאגה! דחיינות כרונית...

גמדית יקרה מזל-טוב!איזה צמרמורת עברה בי למקרא האירועים האחרונים...לא היתכתבנו כבר מלא ימים...היינו בחופשה(שנתית)ב(לא תאמיני)...הרצליה!ליד הים והבריכה ליד המרינה שמרגישה כמו הריווירה בעונה זאת של השנה ובעיקר ליד אמא שלי!היה ניפלא!!!כן כל כך פשוט וקרוב ומרגיע ומצוין אבל עכשיו אני רוצה דחוף איזה חופשת קמפינג אמיתית כזאת שאוכלים חול וישנים על הריצפה...ניראה איך זה יסתדר עם הקטנה(שכבר זוחלת ומכניסה הכל לפה...)דרך אגב מצאתי לה מטפלת פרטית שלוקחת כסף כמו משפחתון(פשוט כי היא לא חשבה לעבוד בכלל אז הסכום הזה זה יותר טוב מכלום בשבילה).אמנם זה קשה לעזוב את הקטנה(אפילו אם זה לא כל יום)אבל אין כ"כ ברירה גם במקרנו,ולא אתיפיף,זוהי גם בחירה...אז לפחות מטפלת שתהיה רק איתה ובשבילה...אולי תוכלי גם למצוא משהו כזה..ובקשר לכסף,אל תידאגי!מה שצריך להגיע מגיע!רק צריך לדעת לבקש מהיקום את הבקשה הנכונה!בהצלחה!!!|L|

הביי מזל טוב
אני עדיין מחכה לאיורים שלך

ואיך אפשר לתאר בטלפון את הפרצופים המצחיקים וההבעות המשתנות?...
את צודקת. אי אפשר!
אבל אפשר לצלם במצלמה דיגיטלית ולשלוח באי מייל.
אפשר לצלם בוידאו ולהביא את הסרט איתך לארץ.
אפשר לדבר ב"מסנג'ר" עם מצלמה ולראות אחד את השני.
נכון שהכל קצת דלוח מול המציאות האמיתית היומיומית הנושמת ומשתנה, אבל נותן לפחות טעימה.

אני רוצה כ"כ לראות את הקטנה. לחוש את המגע העדין הזה ולהריח את הריח המתוק.
אויש, לזה אין תחליף

הי גמדית כבר מתה מעיפות אז רק כמה מילים לפני שאשכח.כן,גם אני מרגישה כאילו אנחנו מכירות למרות שהרצליה היא לא עיר הבית שלי והורי עברו לשם רק בשנים האחרונות אבלמי יודע את דרכיו הניסתרות...(סתם בשביל החרוז והשעה המאוחרת)
בכל מקרה אשמח לפגוש אותך/אותכם כשכבר(נו כבר)תגיעו לארץ...לילה טוב עכשיו באמת!ZZZ

תמר מזל טוב!!!! מקוה שאתם מרגישים טוב כולכם... אם יש לך שאלות אשמח מאוד לעזור!
את יודעת איפה להשיג תטלפון או תמייל שלי.

תודה! @}
מחכים למפגש הפסגה...אומרים שהם דומים השניים

<אני מניחה ששלחו לכם תמונות>

מוזר לכתוב בבוקר... הכתיבה כאן היא אצלי תמיד כשלילה, שקט, ואור קטן בחדר.
אבל עכשיו בוקר, איה ישנה שנת בוקר ואני מרגישה קצת מבולבלת. לא כתבתי כאן כמה זמן... בימים האחרונים אני מרגישה ביתר שאת את הגעגועים הביתה ולהתרגשות שמביאה תינוקת חדשה למשפחה. מצד שני, אני לא כ"כ מעסיקה את עצמי במעבר חזרה לארץ שיקרה בעוד כמה חודשים אינשאללה..
אני רק חושבת על איך אני כאן ולא שם.
מנסה להחזיר עוד קצת שליטה לחיים שלי, לעשות רשימות, לטפל בעינינים.. קיבלתי הרבה רעיונות מ fly lady וזה ממש עזר לי להרגיש יותר מעשית ולא שהחיים בורחים או פשוט קורים לי בלי הכרה...זה כ"כ חשוב בעייני. יש כאן חיים לנהל!... וכדאי לי לקבוע דברים ולהתנהל בחוכמה, ולא סתם להעביר יום אחרי יום בציפיה או במרירות... אהובי היקר מאוד עסוק עד לסוף החודש, ולכן אני כאן לעצמי ולמחשבותי... יש לי רשימה של דברים שאותם אני רוצה לבקש ממנו לכשיתפנה קצת. אני ממש צריכה זמן לעצמי. עוד לא יצא לנו ממש שהוא ישמור על איה לבד, רק כמה פעמים שהלכתי לרופאה. והצורך בזמן לעצמי הוא מתחיל להיות חשוב בעייני ממש כמו צורך לבקר אצל הרופאה. אבל אני לא מתלוננת, אני מכינה רשימות...
איה התעוררה בקריאות רמות, והאיש יצא מהמקלחת ואוטוטו הוא בדרכו לסטודיו... הוא משחק איתה והם מסתכלים בעיניים... חמודים שלי.
הוא מושך אותה אליו לישיבה, והיא מצליחה להחזיק את עצמה כמה שניות... אני חוששת, אולי היא צריכה לנסות לבד לבד? בכל מקרה הם עוברים בקריאות שמחה למטבח.. ואני עכשיו מתחילה את היום... בהצלחה לי.
רק אהבה...

אשמח לראות מאיוריך , המרחק התקצר מזמן בזכות האינטרנט . אולי בכלל נפרסם זאת בגרמנייה ? אולי ?
אגב מותר לשאול למה לחזור לכאן ?. מחברתי שבברלין אני מבינה שזאת עיר מופלאה .
בכל מקרה את מוזמנת לצור קשר דרך המייל n shalva שטרודל zahav. net.il

תודה

בדלק',
יו ברלין.איך זה בשבילך להיות שם?

יואו... או שיש שבועות שלא קורה בהם כמעט כלום... מדבר סהרה בעונת היובש, או שיש שבוע כמו עכשיו שכל יום מלא פעילות...!
הייתי אצל חברתי העירקית החמודה בקצה השני של העיר, יום אחרי כן, איה ואני נסענו לאגם עם חברינו הנסיכה ומשפחתה, יום אחרי- נפגשתי עם האנס שיש לו הוצאת ספרים והוא נתן לי טיפים לגבי ספר מאויר שאני רוצה להוציא לאור כאן... והיום שוב היינו באגם והפעם גם עם אהובי!!! שלא יכול יותר לסבול לעבוד כשהשמש בחוץ, והצטרף אלינו לשמחת כולם... (כל המובטלים...)
וגם מחר אנחנו שוב מוכרות בשוק.. לאור הצלחת הפעם שעברה... אני מתרגלת קריאות שוק- הכל ביורו!!! הכל ביורו!!!
לי זה עולה יותר!! היי חמודה!!! רק תגידי לי מי עיצבן אותך! (זכרונות משוק הכרמל...)

כל יום כזה מלא עינינים ומידע שצריך לעכל ולא יצא לי כל כך לחשוב על הדברים.
מקוה שמחר בסוף היום אני אשב לי עם כוס קפה ואחשוב קצת... לעכל את הימים האחרונים.
בקשר לספר, אני עבדתי עליו קצת לפני ההריון ובמהלכו, ועכשיו אני מרגישה שוב את העקצוץ הזה בידיים- לעשות, לעשות, לעשות... לחזור לעצמי..קיבלתי מוטיבציה. ופתאום חברה שפגשתי אחרי השיחה עם האנס, אמרה לי שגם היא הרגישה כך אחרי הלידה, אבל שכדאי להרגע ודברים חוזרים לבד, ולהיזהר מההרגשה של יותר מידי לנסות לעבוד על הכל בבת אחת, ואז העשייה והיצירה לא יוצאות טוב, יוצאות ממקום של לחץ.
אבל אצלי- אסור לי להרגע!! צריך לנצל רגעי מוטיבציה כאלה... הם לא הכי שכיחים...
אני תמיד מתחילה בהו הא גדול, ומסיימת בקול רפה... איה היא הפרויקט היחיד לאחרונה, שממש הלכתי עד הסוף עם ההפקה והכל!...
שיהיה לנו יום נעים ונפלא מחר

התקוה ליום נעים התממשה בחלקה... כלומר היה גם נעים בין השאר אבל היה גם קצת חם מידי, מעייף ובנוסף לא קנו כ"כ הפעם...
מין צרוף כזה של נסיבות שגרם קצת לאכזבה אבל זה גם אולי תלוי במה שציפינו. וכדי ללמוד מהטעויות, אני מפרטת כאן קצת לקחים:

בפעם הבאה לא ללכת כשיש הרגשה שמחר יהיה חם..
וגם לא לנסות למכור בסוף החודש כמו שהבנו באיחור (הנסיך)
וגם להזמין הרבה זמן מראש, ודוכן שבו אין הרבה שמש ויש הרבה אנשים...
לא לעסוק בפעילות מעייפת לאחר שבוע מעייף...
וגם להזמין הרבה חברים למכירה כי זה זמן טוב להיפגש עם כמה שיותר אנשים.. (גם היום עובר מהר וגם נמצאים ממילא בחוץ).

ובכלל לא ללכת אם יש הרגשה לא טובה... לשתף את האחרים בכך. אבל היה לנו מזל שלא לקחנו קשה וגם למרות שהתעייפתי וכאב לי קצת הראש, השתדלתי לא לשקוע לגמרי באכזבות אלא לדבר עם עצמי וללמוד מכך. אני חושבת שהצלחתי בזה... אני רוצה למנות גם את הטוב-

למרות השמש אח"כ, השגתי את הדוכן שאותו רציתי... קיבלתי מנה של צורוס מהבילים וטעימים ממוכר פרואני מתלהב בדוכן לידינו... אכלנו אצלו גם פאיליה טעימה, מה שגרם לי היום לקנות מצרכים להכנת פאיליה בבית.. (אורז צהוב עם ירקות ועוד יצורים..מקוה שכך מבטאים את זה..)... איה ופיצ הקטנים נורא נהנו, שכבו זה לצד זה ותיקשרו בינהם בשפת תינוקות... למדנו הרבה על איך למכור, וכמה זה משחק תפקיד אם היום לא נע כפי שציפינו... וגם ראיתי הרבה אמהות ונשים בהריון וזה סתם מעניין ותמיד כיף...

בנוסף היום איה בת 7 חודשים. מאורע משמח בפני עצמו. חגגנו בארוחת גזר עם תפו"א מרוסקת דק דק... מסתבר שככה היא אוהבת את זה, לא חשבתי על זה קודם, אבל היא רגישה לטקסטורה ודי ירקה הכל לפני כן. ודי בחדוות יריקה, כך שחשבנו שזה מין משחק כזה שלה...אז עכשיו היא בלעה כפיות גדולות ורכות של מחית לשמחתינו והפתעתינו... ובמיוחד האבא הגאה נורא נהנה להאכיל.
הבת הקטנטנה של אחותי כמעט בת שבועיים... והלב מתהפך כרגיל.. מתגעגעת יותר ויותר. זה נכון אורית, אפשר פשוט להסתדר עם מה שיש.. תיאורים, תמונות וצילומי אונליין... לא הספקנו עדיין. כך שבגלל זה הלב נקרע ובא לי ממש להיות שם ולטעום לי את הנתח שלי מהקטנה. חולמת על הפגישה המרגשת בין שתיהן. מעניין מה יהיה, איך, ומתי כבר! מצד שני היא טועמת עכשיו מכל מני התערבויות ישראליות שנכנסות לוריד דבר שאני דילגתי עליו כאן במרחקים... לשמחתי ולצערי. אבל עכשיו האויר מלא בשינוי... אני מרגישה אותו בכל מקום ובכל התנסות שלי. אני עומדת בפני חידושים ושינויים, וזה מפחיד ומעניין.
כולי עצב ואושר ותזזית...

לגמד חיוכון
תודה על הברכה

.
שמחתי מאוד לקבלה. לא פגשתי בך בדפים השונים ועכשיו קראתי את הדף שלך.
בדף מתים לרדת מן הארץ כתבתי את סיפורה של ביתי הבכורה הנשואה כבר הרבה מאוד שנים לבן זוג דני והם חיים בארץ. אנסה להעביר לדף שלך. (יש להם כבר ארבעה בנים גדולים).
אגב, לשמחתי אינני נאורה יותר מילדי או נכדיכולנו פחות או יותר "באותו ראש". שישה מהנכדים גדולים ויש לנו הרבה שיחות מעניינות. גם הצעירים הם כבר בגיל חטיבת ביניים ולפעמים מצטרפים לשיחה.
הדף שלך מרתק. נשמח לדעת איך נקלטתם מחדש אצלנו. בהתחלה יהיה בוודאי קשה אבל אל יאוש!

אני מבינה את הרצון לצאת מהארץ.
באופן אישי אינני רואה את עצמי חיה במקום אחר ולא מתוך פטריוטיות. אני פשוט מרגישה קשורה בטבורי לארץ.
בתי הגדולה נשואה לבחור דני. לאחר שהיו בדנמרק כ-9 חודשים נסענו לטיול באירופה וכמובן היינו אצלם. כאשר ראיתי אותה נבהלתי- בחורה בת 24 נראתה כמו בת 35. לא אמרתי לה דבר אבל היא סיפרה לי שהם חוזרים לישראל. חתני כבר היה בישראל שנה כסטודנט. הוא אמר שבדנמרק משעמם (הלואי עלינו) ואילו בישראל אין אף רגע דל...
דווקא היו להם חברים דנים, גם חברים של חתני וגם חברים שבתי רכשה בעצמה אבל כנראה בתוך נשמתה לא יכלה לחיות בארץ זרה שאפילו חביבה למרות שכבר גם רכשה את השפה.
שבוע אחרי שחזרו היא כבר נראתה אחרת לגמרי. נעוריה חזרו. חתני סיים כאן את לימודיו והסתגל באופן יוצא מן הכלל. לאחר סיום הלימודים הצטרפו לקיבוץ ששם הם חברים פעילים עד היום ונולדו להם 4 בנים. כמובן, יש ביקורים הדדיים של משפחה וחברים אבל הקרקע היא כאן.
אגב, האתר שבו כתבתי נקרא לרדת מהארץ. כדאי שתעייני בו.

טעות. האתר נקרא מתים לרדת מהארץ

יכול להיות שאני מתפרצת לדלת פתוחה.
האם את יודעת שלבעלך מגיעות זכויות עולה גם אם הוא לא יהודי מפני שאת יהודיה?
זה לפי תיקון חוק השבות מ - 1970. קבלת זכויות עולה אינה דורשת ויתור על אזרחותו הגרמנית, לעומת זאת היא עוזרת בצד הכלכלי של הישיבה בישראל.
יכול להיות שזה ידוע לכם וגם הסדרתם את זה, אבל אם לא, תפנו לשגרירות ישראל בגרמניה כדי לקבל הדרכה. כדאי שמייד כאשר תגיעו יקבל תעודת עולה.
אם אתם כבר כאן תסדרו את זה במשרד הפנים.
אשמח לדעת אם הגעתם וכיצד אתם מסתדרים. בהתחלה זה תמיד קשה אפילו כאשר יש משפחה תומכת.
לנו לא היתה בעייה עם חתן דני. אנחנו לא דתיים וגם הוא לא דתי - אינו שייך לכנסייה. גם אימי ושאר המשפחה מדרגה ראשונה קיבלו אותו יפה כולם אינם דתיים, אבל למרבית הפלא גם בני הדודים הדתיים שלי...
גם משפחתו קיבלה את ביתי ואותנו יפה ואני התארחתי אצלם גם כאשר בני וחתני היו בארץ וארחתי אותם כאשר באו לבקר כאן.

במקרה נכנסתי אל האתר הזה [במבתא רומני] ו ראיתי שכתבת לאלה מעין שאינך זוכרת את חלומותייך,אז אם זה חשוב לך לזכור אותם יש לי שיטה בשבילך:
דבר ראשון תשני טוב, מעל 9 שעות בלילה ועדיף 10 לפחות זה מאוד חשוב מבחינה פיזית ופסיכולוגית דבר שני קחי לך מחברת וסימי אותה ליד מיתתך כשתזכרי בחלום
רשמי מה שאת זוכרת אפילו אם זה ממש מעט. בישבילי זה פעל טוב מאוד.אחרי כמה זמן אם השיטה של המחברת את תלמדי המון על עצמך ותזכרי את חלומותייך היתב,ואם גם תשני מעל 9:30 שעות בלילה את תרגישי מצויין
עם עצמך.
מעין

מצטערת שאני מתפרצת ככה, אבל אני עם מעיין. בחלומות יש הרבה תשובות להרבה דברים שמסעירים את רוחנו. והרבה פעמים בתקופות מסעירות אנחנו לא ישנים מספיק ואז לא כל כך קולטים מה קורה, אלא אחרי הרבה זמן.
בשביל לישון תשע שעות ביום את גם יכולה להיות אמא. זה לא חייב להיות ברציפות. ואז לדעתי השעות יום וערות שלך גם יהיו הרבה יותר ממוצות.
וגם על עניין המחברת אני ממליצה. מנסיון.

כמות שעות השינה הדרושות לאדם הן עניין של תכונות אישיות. יש אנשים שגם בלי הפרעות לא יכולים לישון יותר מחמש שעות וזה מספיק להם, אני למשל. בן זוגי אומר שאני חיה הרבה יותר מאנשים אחרים מפני שאני ערה הרבה יותר שעות...
יש אנשים הזקוקים ל-11 שעות שינה ובצבא חייבים לאפשר לחיילים לישון שש שעות. 9-10 שעות שינה נראה לי מופרז מאוד, במיוחד עם ילדים קטנים.
מחברת לרישום חלומות זו עצה של כל הפסיכולוגים והפסיכיאטרים החל מפרויד הגדול. אם זה באמת חשוב אינני יודעת. כל אדם חולם, זה כבר נבדק וחשוב לשינה בריאה אבל האם זה חשוב באמת לזכור את החלומות אינני יודעת.

אם את רוצה בכל זאת להכנס לאתר של הסוכנות הכתובת היא:
www.jafi.org.il

סבתא תודה, ממש מרגש איך כולם רוצים לעזור... החל מחלומות ועד לבירוקרטיה... תודה כנה!
פתחתי דף חוזרים לארץ ושם אפשר לעדכן את כל התקנות שיש להוסיף בענין החזרה ארצה. אני אנסה להעתיק את כל זה לשם גם.

הרעיון לפתוח את הדף חוזרים לארץ הוא מצויין.
כבר ראיתי הצעות. ביחס לזכויות עולה החשדנות היא בדרך כלל כלפי מי שמגיע מארצות עניות ואולי רוצה לנצל את החיים הטובים יותר בשראל. אני מניחה שלסוכנות יהיה ברור לגמרי שהמניע של אזרח גרמני לבוא לישראל איננו שיפור רמת החים לעומת גרמניה ולכן לא יעשו לכם יותר מדי בעיות.

עירית_לוי

אהלן

קודם כל זו הזדמנות לומר לך מזל טוב ובהצלחה!

לגבי העריכה - העתקתי את ההודעות מכאן לדף שפתחת.
אם יש הודעות נוספות שאת רוצה להעביר לשם - אמרי לי אילו.
אם העברתי הודעות שלא רצית להעביר - תוכלי למחוק אותן משם באמצעות לחיצה על המילה מחק שיש משמאל לכל הודעה על גבי הפס הירוק.
לא מחקתי את ההודעות מכאן - אם תרצי למחוק אותן - עשי זאת (גם באמצעות כפתור מחק ).

אם את רוצה ללמוד כיצד להעביר טקסט מדף לדף - תוכלי לקרוא בדף טיפים לעריכה.
וכמובן שאת יכולה להמשיך להעזר בי.

הי גמדון,הרבה זמן לא היתכתבנו,ראיתי שאת שוב על הקו עכשיו,כמוני,בשעות הקטנות האלה,השקטות...ד"א כתבתשאת מאיירת אז ראיתי ב כיכר השוק שמחפשים מאיירת לכמה ספרים אני חושבת,ראית את זה?מתה מעייפות,העינים כבר כבדות והבת שלי חולה-היצטננה המסכנה ומשתעלת ומתעוררת מזה,אז כנראה שמחכה לי מן לילה כזה,קשה...ומחר יום שישי ויש לנו המון תכניות,נקווה שהיא תרגיש יותר טוב מחר.אז לילה טוב לך עם או בלי חלומות,אני ד"א מאמינה שאם צריך לזכור חלומות אז זוכרים ואם לא אז התת מודע מדחיק אותם וזה בסדר גמור!טוב אני רצה אליה לילה טוב!

רציתי להגיד לך שנורא כיף לי שבימים האחרונים אנחנו כל כך הרבה ביחד. מקוה שאת מרגישה אותו הדבר. חבל שאתם בדרך החוצה מפה ולא תהיו חלק מהקומונה הקטנה שאני חולמת להקים...
וזה מדהים לראות איך הקטנים שלנו מתקשרים ונהיים חברים טובים. אני כל הזמן חושבת איזה מדהים היה יכול להיות להם אם הם היו ממשיכים לגדול ביחד.
טוב, מצטערת, לא התכוונתי להביא את העצב לדף שלך, באמת רק רציתי להגיד כמה כיף היה לי ולפיצ אתך ועם איה בימים האחרונים.

תודה נסיכה יקרה, אני התעוררתי הבוקר באותה הרגשה בדיוק!
היה לי כ"כ כיף איתכם ונעים להיפגש יום אחרי יום...! אבל אז ההרגשה איכשהוא השתנתה לעצבים לא מובנים...
לא ברור לי מאיפה זה בא, כנראה יש פשוט כאלה ימים... אם היה לי מחזור הייתי מטילה את האשמה על ההורמונים הארורים... פתאום הכל נראה לי גדול מידי וקשה... כל המעבר, כל השינוי המתקרב, הפרידה ממכם, כל הצד הכלכלי שלא ברור, כל מה שעבדתי על עצמי בזמן האחרון- לראות בחיוב את הדברים, לקבל את הלא נודע... לבטוח בעולם הזה שיביא לי את הטוב.. הכל מין נחלש ורגיש. ואני מרגישה תקועה. לא מרגישה בטוחה כאן ולא בארץ... הכל מתערפל..

הכל היה מפלא מאד
בקרבתנו המסתרת
ידענו: גם גילוי הסוד
יופע בדמות חידה אחרת

עם פתרונה של כל חידה
עמקו עליה השמים
ובנגלה היה סודה
עוטה אין-חקר שבעתיים

שבעה צעיפים של לאה גולדברג

בוקר צח לגמדית המחייכת

טמבלית שכמוני - רק עכשיו ראיתי שכתבת לי בדף פתאום אני אמא...
אז תודה על ההתעניינות

את יכולה לקרוא על המשך מעללינו בדף שתי משפחות גג אחד
חץ מזה - אשמח לענות על כל שאלה

ד"ש לברלין

היכנסי לאתר החינמי www.homeless.co.il
יש שם פרסומים ללא מתווכים על דירות ובתים לשכירות ומכירה ועוד דברים שאולי יעניינו אותך.
כתבתי גם בחוזרים לארץ.

כותבת שוב אחרי הרבה זמן שהדף הזה נהפך לדף מידע וסידורים... והרי הוא גם חצי דף בלוג...
אני עדיין בעניני חזרה לארץ- מתי איך, בקרוב, לא בקרוב וכן הלאה... אבל בינתים קורים עוד דברים ועד ניסיונות עוברים עלי ועוד דברים להתמודדות, כך שממש לא משעמם וגם לומדת הרבה מאיה שלי ומהיומיום.
היום היה יום קצת קשה. השארתי את קטנתי אצל חברה שהציעה ברוב נדיבות שאלך לי לשעה לבדי.. ההצעה כ"כ קסמה לי שלא ממש חשבתי על עצם הענין. ובעצם אמרתי: ננסה, מה יכול להיות, היא תתקשר אם איה תבכה, אני לא אלך להרבה זמן ובכלל לא רחוק, היא מתקשרת- אני כבר באה וזהו..
וזה נשמע לי הגיוני. אז ניסיתי. באתי אליה עם איה ועוגה בתודה על נדיבותה.. ישבנו קצת עם הבן שלה ואיתה, איה היתה קצת לא הכי שקטה אבל לא יוצא מן הכלל.. כלומר נתנו לה דברים לשחק איתם והיא שמחה. היא אוהבת כל משחק חדש ודברים לא מוכרים וגם היו גם כמה צעצועים שלה.
בסופו של דבר הלכתי מהחדר ואז אחרי עוד כמה תוספות שלי והוראות קטנות הלכתי, בלב קצת כבד.
בסוף יצא שגם לא הכי נהניתי ללכת מהר מהר... כי החלטתי בהתאם לאינטואיציה לא ללכת להרבה זמן, ובכ"ז רציתי להספיק משהו, גם הרגשתי רע שאני משאירה אותה בלי שום הסבר (למרות שהיא בת 7 חודשים... אולי איכשהוא הכנה כלשהיא יכלה לעזור..) וגם ידעתי בתוכי שלא כדאי.
הלכתי לי ממהרת ברחוב, והיה לי מוזר ובדיוק כשאני מפסיקה להסיח את דעתי בדברים שאני רואה ועומדת לעשות אחורה פנה אחרי 10 דקות- החברה מתקשרת שאיה בוכה בלי להפסיק...

רצתי במהירות עם כפכפים בעודי קורעת יבלות ברגליים... כי הקפקפים היו קצת לא נוחים ולא הורדתי אותם, אולי מתוך אשמה מעורבת בקצת נקמה בעצמי על שהייתי אמא שלא מקשיבה לעצמה...בקיצור הרס עצמי נחרץ והמון כאב..הגעתי אליה חסרת נשימה כדי למצוא את איה שלי בהתקפת בכי היסטרי!שדי נרגע אחרי שראתה אותי והפך למשיכות אף חזקות שנשבר הלב... סך הכל נעדרתי 20 דקות.. והדמעות בעיניים האדומות... פשוט למות...

חברתי לא נבהלה... חייכה אלינו וסיפרה מה היה. הבן שלה מוריץ בן השנה צפה בנו בענין והקשיב לאיה כמין אח לצרה, בעיניים מבינות שאומרות, כן קשה להיות בייבי... אני כמובן אספתי אותה לזרועותי וניחמתי כמה שניתן היה, הצעתי ציצי ונתתי לה לבכות (אבלהיא עצרה את הבכי איכשהוא) בעודימסבירה לה בעיברית כמה אני מצטערת וכמה אני אוהבת אותה. חברתי העירה שזה טוב שאני מדברת אליה ואמרה שאל לי להרגיש רגשות אשם. ושחוץ מזה... עברית היא שפה יפה לניחומים....
אבל אני- הרגשתי ועוד איך! ולהבא אני מפרטת כדרכי מה עלי לעשות...:

לדאוג שאיה תכיר היטב היטב את הבייבי סיטר שלה ותרגיש נוח בחברתה.
לנסות לתת הסבר כלשהוא, לעשות ניסיונות עם יציאה מהחדר לראות מה התגובה. ולהרגיל בהדרגה.
לא ללכת למקום רחוק, ופשוט להנות מההליכה גם, לא להיות לחוצה.
לצאת רק עםהרגשה טובה. להקשיב לעצמי ולהרגיש את איה.
לא ללכת עם כפכפים...

טוב, עד כאן השיעור: "20 דקות ראשונות עם בייבי סיטר.." למדתי מכך המון. גם למדתי שרגשות אשם הם דבר נוראי שמחלחל לכל הרגשה אחרת..
הלכתי ברחוב מרגישה קטנה, מסכנה ומעורפלת... בעודי משתמשת בעוברים והשבים כמראה עלובה (ולא נכונה) להרגשותי אל עצמי..
אין מה לעשות עם אותם רגשות אשמה, הם מיותרים. פשוט צריך ללמוד להבא וזהו. לדאוג להפנים את השיעור.
אז עכשיו לילה טוב ליום מעייף, שננוח היטב..

אני יכולה לעשות בייבי סיטר לאיה! (רק צריך למצוא מי יעשה בייבי סיטר לפיצ...)

אוי.אני כל כך מבינה איך את מרגישה!

אבל תדעי לך שאני בטוחה שאת אמא נפלאה! @}

תמר, איזה כיף שוב לשמוע ממך... ותודה.. נראה לי שקצת התגברנו על הטראומה...
מה שלומך? ואיך את מסתדרת? ושלום העולל? מקוה שאתם בטוב, מתרגלים לאט לאט זה לזה, ומצליחים להנות בתוך כל העבודה של ההתחלה...
זה רק הולך ומשתפר, הולך וקל כשמתרגלים. לפחות אצלינו ומקוה שגם אצלכם. מקוה שאין יותר מידי גזים או בעיות...ושמצליחים לישון. שולחת לך המון חום

תודה גם לנסיכה

תודה גמדית,עזרת לי באמת!!!אני מוחקת מפה את דברי הקודמים כי הם מאוד חושפניים ויישכים אולי לדף שלי אבל לא בטוח שלשלך...אז אני מקווה שזה בסדר.נשיקות ויום טוב|L|

כותבת במצברוח קצת מוזר של יום גשום... אבל בחוץ חמים, בפנים ברור לי שגשום לי.
מנסה שוב להבין את מקומי כאן, את מעשיי, את תחושותי המשתנות כל בוקר. שוב אחרי תקופה די ברוכה של התחזקות, אמונה בטוב, התמקדות בעשיה ואהבה.. שוב אני חשה מין נפילה קטנה. לא דרמטית, אך מורגשת.. קשה לי עם הקבלה הזאת של הלא -נודע...
אנו חיים כאן מיום ליום עם ביתנו המתוקה, היא ישנה איתי במיטה והאיש שלי ישן על הספה. כך שאני די מתגעגעת לכירבול איתו.. הוא לא קורה הרבה כי האיש מאוד עסוק בתקופה האחרונה ובקושי רואים אותו. זה מצב נתון ואין ככ ברירה כרגע. אני לכשלעצמי כבר חשבתי שאני די מרושתת פה ושיש לי קבוצה נחמדה של אנשים אהובים ובראשם נסיכה שאיתה אני מתראה לרוב. והנה היום הנסיכה נסעה, ולא היה עם מי להיפגש כלומר: היה עם מי אבל לא היה חשק למישהו אחר... הרגשתי מין סוג כזה של תלות מוזר. מה, האושר שלי היום תלוי בזה בלבד?? לא אהבתי את ההרגשה..
וחשבתי לי: בארץ זה לא היה קורה... בארץ אתה רק מת שהטלפון ידמום לרגע... בארץ תמיד יש עם מי לדבר\להיפגש... ואז אמרתי לעצמי שאולי לא.
אולי זה לא בדיוק ככה. אמנם יש לנו הרבה חברים מקסימים בארץ, אך האמת היא שכולם כבר עסוקים בחייהם עם קטניהם ועדיין לא חוינו בינתים סוג כזה של חברות איתם- חברות עם עוד קטנים.. לא בטוח שיהיה הכל כמו שהיה, או שיהיה זמן, או שנוכל לשחזר הכל.. הרי עברו כמעט 3 שנים.
מצד שני- אני לא נחלצת מזה. יודעת שחברויות משתנות. האופי שלהן. אבל המהות נשארת. האהבה לאותו אדם וההיסטוריה המשותפת, מכאן שבוראים איתם דבר חדש ולא בהכרח רע.
בכל אופן, הרגשתי קצת בודדה. חזרתי לחדרי הקט והסתכלתי עליו. הוא היה לי מקסים ונראה לי נעים עם ערימת הצעצועים של איה ועם עקבותינו בכל מקום, עדיין מסודר אבל מלא חיים- החיים שלנו המצחיקים האלה והלחוצים של העת האחרונה... ואז שמעתי מיליון קולות של דירים בחלונות סמוכים- אנחנו צופים לחצר פנימית, כך בנויים כאן רוב הבתים, וכל עיטוש, גרעפס, גירוד ומצמוץ מהדהדים להם בעליזות בחצר... (שלא לדבר על צקצוק, שפשוף ומרמור...)
ושוב הרגשתי מין הרגשה כזאת של מה אני עושה פה... במקום הזה שלא משקף אותי ואת איך שאני רוצה לחיות ולתת מרחב לבת שלי.. לא טוב לי בחוץ ולא טוב לי בפנים.. כמו שלא הכי מתאים לי כאן בברלין עכשיו, ואולי גם לא יתאים לי בארץ! מרגישה כ"כ לכודה בין כורחי מציאויות שכאלה, זה הפחיד אותי.
הפחד הזה של להרגיש בין ארץ לשמיים. לא למצוא את המקום שלי.

גמדית יקרה! לקחתי לתשומת ליבי את ענין המרווחים, גם אני שמתי לב לזה פתאום בפעם האחרונה שכתבתי וחשבתי לי את אותה המחשבה על חוסר הספייס בנשמה...
אבל בעצם רציתי להגיד לך שכן כן כן, תבואי כבר לארץ!!! אמנם החברויות משתנות אבל נוצרות חדשות גם בעקבות הילדים והצורך לבלות איתם בחברה. את כבר יודעת איפה את רוצה לגור? זה ניראה לי מאוד חשוב ומשמעותי לבחור מקום שיש בו מן קהילה או שכונה כזאת שיש בסביבה שכנות עם ילדים קטנים שתמיד אפשר לצאת החוצה או לגן השעשועים,
ואז לא צריך תמיד להיתאמץ כל-כך להיפגש. ההתחלה אולי לא תהיה קלה אבל כשאתה נמצא במקום הנכון שלך אז הדברים נופלים נכון ומסתדרים בדרך הטובה, אז רק עוד קצת אמונה...בקשר ללינה שלכם בניפרד, גם לנו זה קרה עם הילד הראשון ועברתי עם זה כל מיני שלבים מוזרים, אבל עם ביתי הקטנה זה כבר לא קרה. הוספתי מן הארכה למיטה שלנו שמורכבת ממזרונים שמגיעים לגובה שלנו ואז יש מקום לשנינו וגם לה "והגדול"ישן כבר בחדרו לבד,במיטת גדולים, בערך מגיל שנתיים.(לפני כן שמתי מזרון זוגי בחדרו והייתי ישנה לסירוגין איתו ועם בעלי במיטה. קצת מוזרים החיים פתאום כשיש ילד אה?!
ד"א במה הוא כ"כ עסוק האיש שלך? בטח הוא איש מקסים אם בחרת לחיות איתו גם שם במרחק...מחכה כבר להכיר אותכם כאן בארצנו הקטנה ומלאת הריחות הטובים המאכלים המעולים המוזיקה,הבגדים,הים והאנשים החמים-שזה עובד לשני הכיוונים...
אבל אני מרגישה שטוב כאן, מאוד אני אוהבת לחיות כאן, גם אם נהוג להיתלונן ולהגיד שקשה, אז יש פה דברים מגניבים ונוחים ונעימים שלא מצאתי במקומות אחרים.
טוב עד כאן בנתיים, לילה טוב ושינה עריבה

יש בחלקך המון להיות שמחה עליו! תרשמי לך את המשפט הזה בגדול, ותתלי אותו איפה שהו בבית במקום שאת מסתכלת עליו המון

@} @} @}

תודה לך,
ותמיד כדאי להיות יותר ספציפיים בבקשה
וגם שזה יבוא ממקום יודע ופחות שואל.
אהבה

עירית_לוי

הי חיוכית

ראיתי מודעה ב ככר השוק שאולי תעניין אותך עם חזרתכם לארץ:

_אפרת מ (09.09.2005 13:19):
מחפשת מדריכ/ה להדרכת חוג מאיירים צעירים וחוג סופרים צעירים לגילאי 8-12 בכפר הס ובשער-אפריים (מדריכ/ה אחד/ת לשני המקומות,סה"כ: יומיים בשבוע אחה"צ שעה בכל פעם).
רצוי: ניסיון בהדרכת ילדים, יצירתיות, אהבת ספרים-אגדות וקריאה. רקע באמנות/ציור ובכתיבה רצויים אך לא הכרחיים.
המדריכ/ה י/תקבל מערכים מפורטים, ציוד ועזרים, הדרכה ותמיכה.
אנא צרו קשר עם אפרת 050-2056373._

חוצמזה - סופשבוע נעים

עירית_לוי

החלטתם כבר על מקום לגור בו?

היי,

עניתי לך בדף הבית שלי (למרות שאני כבר די וותיקה באתר, אני אף פעם לא יודעת אם ומתי לענות בדף שלי ומתי בדף של הצד השני). אם בא לך לפרט מה את עושה בתחום הקומיקס אני אשמח לשמוע (כאמור, בדף שלי או שלך

).

עירית_לוי

משתדלים לא להילחץ ולתת להזדמנויות לקרות...
הכי טוב

בהצלחה.

הי חיוכון!

כיף לשמוע שעם הזמן זה נהיה קל יותר...עכשיו זה באמת קשה לפעמים,בעיקר ההנקות האינסופיות והעדיין-קצת-כואבות...אבל מה,הוא כזה מתוק שאני משתגעת!

אתמול היינו במפגש משפחתי ,ואחותך ואני הנקנו בתורות.זו היתה פעם ראשונה שנפגשנו אחרי הלידות,וראינו את הזאטוטית החמודה!
גמני מתגעגעת לכירבול עם האיש במיטה...אבל נהנית מהכרבול עם קטנצ'יק וגם האיש נהנה!
בנינו תוספת למיטה אבל בימים האחרונים אפילו זה פשוט מרגיש לנו רחוק מדי.אנחנו אוהבים להרגיש אותו לידנו אפילו שהוא תופס את כל המקום...ישן לו באמצע כמו מלך ישראל

איזה יופי לשמוע!! נשמע מקסים... גם שלנו שוכבת לה באמצע המיטה שלנו כמו מלכת העולם...!
לפעמים צריך להיזהר שמרוב שבא לכבצץ אותה מתוך שינה, שלא תתעורר... היא מרימה את ידיה ומתמתחת לה, מראה לנו את כל היופי שיש בה..
וחוזרת לישון באדישות.. איזה יופי לכם שכולכם נפגשים בכל המפגשים האלה שלכם, כל כך משפחתי הכל בארץ.. גמני רוצה להניק בתורות!..
בנתים אני מניקה עם עצמי, ונהנית מזה מאוד. הכאבים יעלמו ויחלפו, ולא תצטרכי בכלל להסתכל לאן לדחוף את הפטמה, הוא ירגיש לבד ומיד יתחבר בעצמו..
אנחנו היינו פעם צריכים קצת להדליק אור חלש כדי לראות איפה היא ואיפה הפה... אבל לא עוד... תמשיכו להנות! וספרי עוד אם בא לך.

הקטע הזה עם האור החלש בהחלט מוכר לי...ומעצבן,כי השלטר נמצא רחוק רחוק מהמיטה!
ואז צריך לקום לפני ואחרי כל הנקת לילה,ולפעמים גם להזעיק את האיש באמצע SOS
כמה אני מחכה שכבר יהיה קל יותר כל העניין.את נותנת לי תקווה

היום היה יום נעים... יום ראשון שקט ונחמד, מלא במפגשים ונטול בלבול שמאפיין את התקופה האחרונה קצת...
היום נפתח בגשם רעשני, לאחר כמה ימים חמים בהחלט, הגשם הגיע ושטף הכל... הקול שלו נשמע לי נעים והביא משב קטן של קור, כי למרות שהקיץ כאן קצר, ולא כל כך דרמטי כמו שבארץ, זה היה לי הקיץ הכי חם שלי! (בגלל ההנקות האלה... אחרי הלידה הייתי ממש צריכה להיזהר מאותם "עיגולי נהג משאית" מתחת לזרועות (כמו שחברתי טלי קוראת להם...). בארץ לפחות יש מזגנים!! (הו זמזום חביב)..
הלכנו איה ואני, לטייל ולפגוש חברה ישראלית-גרמניה, שחזרה שוב לברלין, ופתאום פגשנו עוד הרבה חברות, דיברתי גרמנית, אנגלית עברית בערבוביה, ונורא נהנתי מהעושר בסיפורים שסופרו... כל אחד שחוזר מהארץ מביא עימו קצת פתיחות וקלילות כזו... פגשתי עוד ועוד אנשים מוכרים בזמן שישבנו לנו בחוץ בקפה, והנה הבנתי שאני כבר ממש מכירה כאן הרבה אנשים! (היי! סחבקיה נולדה! כי כל החברים שלי הכירו זה את זה ממני, ואני גם את חבריהם, פתחנו שולחן!)
לוקח לפעמים זמן להבין זאת, אבל יום כזה מראה לי את המציאות מהכיוון הזה. (איך לפני כשבוע הרגשתי בדידות נוראית..!) אני שמחה על כך. פתאום כן הרגשתי בבית בשכונה הקטנה הזו. האיש עבד בסטודיו שלו מעבר לפינה ובא לאכול איתי פלאפל... ממש קליין תל אביב!
איה המקסימה הפעימה את כולם בחיוכיה ובמצברוחה הטוב... כולם התנדבו להחזיק והיא גמלה להם בסטירות חיבה עזות... איזה יופי.
והסוכריה של היום הזה עם איה היתה דוקא עכשיו בערב, ממש קצת לפני ההרדמה- היא ינקה ואז שכבה והסתכלה נכחה בלי לישון.. ואני ליטפתי לה את הפנים שעה ארוכה... היא לא התנגדה או סובבה את ראשה, היא פשוט נתנה לי ללטף אותה המון המון... כאילו התמכרה לליטוף בעודה בוהה בתקרה.
זה היה ככ נעים! בתחילה חשבתי שזה לא משפיע עליה כי היא התחילה שוב להסתובב ולהיות היפר, ולגמול לי גם בסטירות של חיבה.. אבל פתאום תוך דקות היא נרדמה לבד, איכשהוא היא נתנה לעצמה להירגע בליטוף. הו החסדים הקטנים האלה.. לילה טובZZZ

וואו. אני מבינה שנפלתי על זוג מקצוענים בעניני הקומיקס...
אני, למרות הכינוי שלי באתר, ממש לא.
יש לי כישרון איור לא רע (לדעתי) שמידי פעם אני רותמת אותו לפרויקטים שונים
למדתי בקורסים של חובבים בעיקר רישום וציור.
אבל מעולם לא חיזקתי את הנתיב הזה יותר מידי.
למרבה הצער מאז פרוץ הילדים- ממש אין לי זמן לתחביב גוזל הזמן הזה! הפנטזיה על כך שאני אצייר והילד ישב ויסתכל בי כמהופנט, התפוגגה בערך 5 דקות אחרי שהוא נולד... העיפות, קצב החיים, הצרכים שלהם, עניני פרנסה מושכים אותי לכיוונים אחרים, וחבל.

טוב, כמה השתפכתי. תודה על ההמלצות- לא הכרתי. אני אנסה לחפש אותם בארץ. לא יודעת אם את מעודכנת, אבל כאן נפתחו אי אילו חנויות לקומיקס (יותר ממה שהיה אי פעם, בכל אופן) אבל הכל עדיין יקררר נורא. אני בטוחה שבברלין המצב בתחום יותר מעודד.

אני אשמח לשמוע מה את עושה.

האם קראת את הספר "ההרפתקאות המדהימות של קוואליר וקליי" של מייקל שייבון? (זה לא קומיקס כי אם ספר על קומיקס)

ליאת

מה שלומך אחרי החופשה של "באופן"? איך מתקדמים סידורי החזרה לישראל? האם תחגגו את ראש השנה, איך והיכן?
בכל אופן
שנה טובה

שוב
שנה טובה

לשנה הבאה בירושלים הבנויה!
(או היכנשהו בסביבה)
מקווה שהנסיכה תביא רשמים טובים מארצנו הקטנטנה
ושוב תשובו במהרה
שנה טובה ומאושרה

"באופן" עושה קצת בעיות, כנראה יסורי הסתגלות לשרת החדש אז לא עניתי מיד.
גם אם החלטתם לדחות את החזרה לארץ כדאי שתבררי את הסטאטוס של אישך כאשר תבואו, אם עדיין לא בררת. אם כן - ספרי לי.
בסופו של דבר אני בטוחה שתגיעו הנה לפחות לתקופה כלשהי. הקשר לארץ שלנו עם על מגרעותיה כנראה חזק מאוד אפילו אם נמצאים בארץ עשירה ושקטה יותר.
שנה טובה לך לאיה ולאישך. (אם הוא לא יודע שיש לנו שנה חדשה שלנו זה יהיה לו סיפור מעניין).

הי, תודות לכם על הברכות והשירים הנחמדים.
מרגיש לי משונה קצת לכתוב פה שוב אחרי ההפסקה. כמו שצריך מחדש לשבור את הקרח, להתרגל... וגם המון דברים קרו..
אני ואישי החלטנו לא לחזור כעת לארץ. לא ביטלנו, אלא דחינו. וכמו שסבתא כתבה: הקשר לארץ שלנו עם על מגרעותיה כנראה חזק מאוד אפילו אם נמצאים בארץ עשירה ושקטה יותר. נכון. כך שידוע שנחזור. אני חווה כרגע רגשות אמביולנטיים בנוגע להחלטה- מצד אחד עצובה ומאוכזבת אחרי כל רקימת החלומות
והתוכניות הגדולות.. ומצד שני שמחה לעבור כבר דירה מביתינו הפצפון (שאם היינו חוזרים לארץ היינו נאלצים להישאר בו עוד כמה חודשים).
אז ככה שאני מאפסנת כרגע את החלומות שלי הקשורים לארץ, וממציאה שוב חלומות שקשורים לפה... (איה שזוחלת במרחבים של הבית הגדול החדש, אני מוצאת לי עיסוקים בבית, ועובדת, אני חוזרת לצייר ולאייר וליצור... אני ואישי יוצאים לבלות... -טוב לא הכל קשור אבל קצת.. -כרגע הכל מבולבל לנו מידי בשביל לחשוב על איך ומתי, אז אנחנו רק חולמים על כך..)
אז אכן שתהיה שנה מתוקה לכל מי שבמקרה נכנס לכאן זה זמן טוב לחלום עכשיו על התחלות חדשות, גם אם הן לא ההתחלות שציפינו להן..
רק אהבה

הי חיוכית!
אני מבינה שהחזרה לארץ נדחתה בינתיים...חבל!
אבל אמרתי לאחותך,ואני אומרת גם לך-מה שאת בטח כבר יודעת-שיש יתרונות לחיים בחו"ל שקשה לוותר עליהם,במיוחד כשיש בבית תינוקת קטנה.
בארץ קשה מאוד להשאר בכיף עם הקטנטנים בבית,כי הפרנסה לוחצת וקצבאות ממשלתיות אין.
<בגרמניה יש ,נכון?>
ובטח שקשה להתפרנס בכיף מאמנות.
זה לא בלתי אפשרי כמובן...אבל הלוואי והייתה לי האופציה להיות כמה שנים בחו"ל עם כלמיני זכויות
סוציאליות שמאפשרות לי ולבנזוגי לגדל את היונקים שלנו בעצמנו בשקט נפשי וכלכלי,בלי כל המעונות/מטפלות וכו',ובלי להכנס למינוסים מטורפים.
וכשהם גדלים קצת אפשר לחזור לארץ

בקיצור-לדלג מפה לשם כל החיים זה מבלבל,אבל יש לזה גם יתרונות,לא?
<מנסה נואשות לעודד אותך...

>
שתהיה שנה טובה!

הו תמר, איזה כיף לשמוע שוב את קולך!..
את דוקא מצליחה לעודד אותי קצת כי כל המשפטים האלה שבאים מכל מיני כיוונים לפתע, יוצרים ביחד איזשהיא הרגשה של משהו חזק. משהו שהרבה רואים אותו, וגם אני בעצם מתחילה להכיר בו. שאנחנו חיים כעת במקום שמעריך אומנים ושיש לנו קצת עזרה ממשלתית. בתכלס- אנחנו ממש מתפרנסים מהאומנות של אישי. ובארץ איפה אני יכולה לחלום לא לעבוד... (למרות הרצון כעת לחזור ולצאת אל השוק, בארץ זה יעשה תחת לחץ רב, כך נראה לי..).
ובנוסף- מפי אחותי ועוד חברות- בארץ כמעט אי אפשר להעביר יום מבלי לזכות בכמה אמרות שפר והערות למינהם מדודים-דודות המתכוונים לטוב...
אחותי טוענת שזה יתרון עוצמתי ביותר... למרות שאני -במדבר ההתערבותי כאן- מסבירה לה שלא תזיק לי איזה צרחה טובה על דודה נודניקית, (סתאם- לא צרחה, אני לא יודעת איך צורחים יותר, איבדתי את זה...) אלא צחקוק סלחני, והזמנה לדיסקוס בכל שלב אפשרי בגידול הפעוטה...
אולי פשוט להגיד, אבל יש לי הרגשה שהייתי מקבלת ומתמודדת גם עם זה ומכאן זה נראה לי מקסים שכולם ככ רוצים לעזור, צריך רק לעבוד על עצמינו בתגובה שלנו לכל זה. להיות בטוחות בדרכינו ולסלוח להם על ההערות שבעצם באות רק ממקום מגונן ורוצה לתמוך.
בכל אופן, אני מנסה להתגבר על התחושה שבארץ אני מפסידה משהו גדול. (האפשרות להיות בקשר יומיומי עם אהוביי, לראות את אחיניתי גודלת, ולטעום את הטעם המיוחד של הבית על כל המשתמע מכך- להרגיש פשוט בבית). לא לכל אחד יש הרגשה כזו. חברתי שמחה על כל יום שהיא פה ולא בארץ, ושמעתי עוד הרבה מכולם פה כמה לא טוב בארץ וקשה וכו וכו.
טוב, אני כאן עכשיו לעוד סיבוב- אבל אין מה לעשות והחלום על הארץ לא נגמר ולא נגנז, הימים בארץ כרגע נראים לי -רומנטיקנית שכמותי- הרבה יותר משמחים.
אבל תודות על העידוד הרב ושנה מתוקה!

את יודעת,לכל מטבע יש שני צדדים...
אני יכולה לומר לך שבעניין ההתערבויות-זה באמת יכול מאוד להעיק.
הרי גם כך להורים חדשים יש חוסר בטחון וחוסר נסיון בילט אין,ולא תמיד מאפשרים לך את המרחב לזרום בכיף עם התחושות שלך לגבי מה נכון למשפחתך המתהווה.
לפעמים הביקורת סתם מעצבנת,בגלל התחושה שאולי לא מכבדים אותך ואת בחירתך,ותאמיני לי
שעל רוב האנשים את לא ממש רוצה ויכולה לצרוח חופשי כשמעצבנים אותך.<וזה אומרת אני,צרחנית ידועה

>
ובתור אחת שהולכת עם הרבה רעיונות של באופן,את סופגת ביקורת מפה ועד הודעה חדשה.
יש עניינים שבהם זה שולי וחסר חשיבות ,אבל יש עניינים שבהם זו כמעט מלחמת עולם.
<את יודעת שאיננו רוצים למול את בננו,למשל,ולכולם יש רגשות עזים בנושא>
ובינינו למי יש כוח לכל זה אחרי לידה.מה שמעניין פה זה הפלא החדש ולא כל הדיונים מסביב.
ובקשר לגרמניה-בעיני הדבר הכי חשוב זה להיות עם הילד בשנה הראשונה <לפחות> בבית ביחד,
זה גם כיף וגם טבעי וגם משמעותי להתפתחות שלו וכו'.
ואם זה מתאפשר בגרמניה ולא בארץ-עדיף גרמניה-לפחות לפרק זמן מסוים.
<אנחנו בענייני עידוד, כן?

>
אני כל כך מבינה את הגעגוע שלך...אתם עוד תחזרו.
ועוד דבר אחרון-היום באירוע של הקטנה אמא שלך הסתובבה בגאווה עם תמונה יפיפיה מוגדלת שלך ושל איה במנשא.אתן נראות שם כל כך זורחות ומאושרות! וזה הכי חשוב.
יאללה איזה ארוך יצא לי...שבתשלום

הו תמרי מתוקה, תודה את ממש מעודדת!!
כן, שמעתי ממקור ראשון על האירוע ועל התמונה שהסתובבה (שבה אני נראית אגב, ממש פילה קטנה... הורדתי עוד קצת מעליי מאז).
ניסחת ממש יפה את ההתלבטות שלי _הדבר הכי חשוב זה להיות עם הילד בשנה הראשונה <לפחות> בבית ביחד,
זה גם כיף וגם טבעי וגם משמעותי להתפתחות שלו וכו'. ואם זה מתאפשר בגרמניה ולא בארץ-עדיף גרמניה-לפחות לפרק זמן מסוים._
נשמע כ"כ פשוט והגיוני. אני אנסה לזכור את המשפט הזה ברגעים הקשים..
מאוד מבינה את החוסר שלכם במרחב שלא נותנים להורים המתחילים. אגב אצלינו אישי חלם מזמן מזמן שיש לנו בן ואני ומשפחתי רודפים אחריו עם מספריים...
אז כך שאני שמחה שלא הייתי צריכה כעת להתמודד עם זה ומאוד מבינה את החלטתכם! ובכלל- זו החלטה שלכם ואתם לוקחים את האחריות עליה.
גם אמא שלי הרימה גבה כשאמרתי שנוני ישנה איתנו.. אבל כשעומדים עמידה איתנה (וסלחנית, כי באמת זה מתוך אהבה לכם ולתינוקי) מול כל הביקורת, אז זה פחות ופחות מזיז.. אגב, גם לצד ההפוך. אני נורא זורמת עם החלטות שהם לא באופן טבעי, כל אחד שיעשה את הישר בעיניו וכולם מנסים ככל יכולתם. זה ברור, אנחנו שונים וטוב שכך. (יש דף מאיר עיניים בנושא, שהסכמתי עם כל מילה שם ושמו: מחשבה על קונפורמיזם, נדמה לי. מציעה לך לקרוא, אם לא קראת)
בכל אופן, תמשיכי לכתוב אצלי, זה נעים לי.. מה שלום תינוקי קטן?ושלומכם גם.

תודה.

קודם כל אני רוצה לומר לך שאת נראית נהדר בתמונה.יפה וקורנת.
כמו שאשה אחרי לידה צריכה להראות!
בקשר לביקורת...הלוואי והייתי יכולה תמיד לזכור שמאחורי זה יש כוונות טובות ואהבה.
לפעמים אני שוכחת את זה.כי כשאומרים לך כמה את ילדותית/טיפשה/עקשנית/חסרת אחריות וכו'
זה פשוט מעליב,מה לעשות

.הרי כמו שאמרת כל אחד מנסה לעשות את הטוב ביותר לפי מיטב הבנתו ויכולתו.לי לא אכפת שלא כולם חושבים כמוני,אבל לפחות שיכירו בעובדה שהבחירות שלי נעשות מתוך מחשבה מעמיקה ולא מתוך גחמה.
חוצמזה,שלומנו נהדר.ה|תינוק| חמוד בטירוף,ולאט לאט מתרגלים לעניין ומגלים איך לזרום עם זה יותר
בקלות.בכל יום ושבוע שעובר אנו עוברים עוד משוכה שלפני כן נראתה בלתי אפשרית

מה איתכם?איך מעבירים את הזמן?

האם את מדברת עם החמודה הקטנה עברית? חשוב מאוד שתעשי זאת. גרמנית היא תדע ממילא אבל חשוב שאם בני משפחתך יבקרו או שאתם תבקרו היא תוכל ליצור קשר איתם. לילדים אין בעיות, הם יכולים להיות בקלות דו-לשוניים ואפילו יותר. באיזה שפה אתם מדברים ביניכם?
צריך להעמיד דודות/סבתות במקומן, בנימוס אבל בתקיפות. לנו לא היתה אף פעם בעייה כזאת, נתתי עצה רק אם התבקשתי, אבל אימי המנוחה היתה מסוג האמהות שמנסות לדחוף אוכל ובתקיפות לא הרשיתי לה להיות אפילו נוכחת בזמן ארוחות עד שהייתי בטוחה שהיא נגמלה מהעניין ואף הודתה שאני צדקתי והיא טעתה כאשר הכריחה אותי לאכול. היא הבינה שילדים אוכלים כאשר הם רעבים ולא כאשר מישהו אחר חושב שהם צריכים לאכול.
בעניינים אחרים היא היתה בסדר גמור. השגעון שלה היה רק בענייני אוכל למרות שלא היתה פולניה...
אין דבר כזה הורה מושלם וגם לא צריך להיות אבל חשוב לאהוב ולעשות במיטב יכולתנו ולהיות מודעים שודאי אנחנו גם שוגים לפעמים.

סבתא יקרה, איפה אתם בראש השנה?... סתאאאם, זו סתם שאלה נחמדה כזו ששואלים לפני החגים ואז מגיע פירוט מענין על איפה חוגגים, מה קנינו מתנה, מה היה בשנה שעברה כולל סקנדלים וענינים... (אם מדובר במשפחה שלנו לפחות..

..)
לשאלתך- ודאי שאני מדברת עם איה בעיברית וגם תיקנית ונמלצת אפשר לומר... אני מרשה לעצמי להשחיז את העיברית שלי איתה וככה גם מצחיקה את עצמי באותה הזדמנות.. אישי מדבר גרמנית וביננו מדברים אנגלית מעורבת בביטוים בגרמנית ועיברית... ניסינו לדבר רק עוד שפה אחת אבל האנגלית מוכרת לנו משחר היכרותינו (לפני כ 8 שנים), ולכן היא כבר רישמית השפה "שלנו".
באשר לדודות- סבתות, כפי שכבר ציינתי פה- אי שם למעלה- הייתי מתה לקצת התערבויות ועיצות. איכשהוא הן מתקבלות אחרת כשאנחנו נתקלים בבדידות משפחתית. משפחתו של אישי נמצאת באיזור המבורג שזה 3-4 שעות נסיעה מפה. והם גם קצת... אעפס- לא בדיוק המשפחה המשפחתית כמו בארץ..

ברור לי לגמרי ששוגים לפעמים. בעברי הטינ-אג"רי הייתי מלאת כעס כלפי הוריי... אולי זו גחמה של כל מתבגר מצוי. אך אז החלטתי לעבור מין סדנת מדיטציה ובמהלכה איכשהוא יצאו רגשות רבים וסלחתי להוריי. אני יודעת שאין כזה דבר הורים מושלמים. ואני לא משלה את עצמי שאהיה אחת...
את מזכירה לי את סבתי שלי שהיתה כ"כ "בן אדם" ונתנה לנו כבוד בתור ילדות- נערות ובכלל, מה שהורינו לא תמיד ידעו לעשות..
אבל אציין שאמי האהובה כבר לא מציקה או איכשהוא אזהרותיה נחלשו בעייני. אני רק מחייכת אליה בטלפון ואוהבת אותה איך שהיא.
ועכשיו חייבת להוציא את עוגת הדבש מהתנור!!
(עשיתי עוגת דבש של בישולה- יצאה גבוהה כל כך!... כמו העוגות שהיו עושים פעם, בכלל לא התכוונתי.. על הטעם אפרט בהמשך..) חג שמח!

שנה טובה לך ולמשפחתך!
עניתי לך בדף חוזרים לארץ....

יללה תחזרי כבר לארץ נעשה ספרים....
(הערסית בתחפושת של עמבה)

@} שנה טובה ומתוקה גמד,לך ולכל המשפחה! @}
חגגתם שם בניכר? איך יצאה העוגה?

שולחת לך ברכות ואיחולים מארץ הקודש

גמדית יקרה,כבר המון זמן שלא כתבתי באתר,בהתחלה לא הבנתי איך זה שאי אפשר לכתוב(כי פיספסתי את ענין החופשה)וחשבתי שמשהו לא בסדר אצלי...(תסמונת האשמה עצמית)ואז הבנתי וגם קצת ניגמלתי אבל חייבים להגיד שנה טובה לא? אז קראתי אצלך קצת את החדשות האחרונות ובאמת חבל שהשיבה לארץ נידחתה אבל כמו שאמרו חז"ל ולא סתם כנראה:כל עקבה לטובה! אז בואי נקווה שזה באמת כך! ואני מאחלת לכם שהשנה הקרובה תביא איתה הרבה השלמה ושימחה במקום שאתם נימצאים בו(פיזית ונפשית) וגם הוקרת תודה על כל המתנות(כי בלי עין הרע יש הרבה כאלה...) ועוד המון דברים טובים כמו אהבה,
שינה טובה שימחה וגם געגועים-שאם יודעים לנטב אותם נכון הם בסך הכל רגש מקסים.
ובשנה הבאה בירושלים הבנויה בעזרת השם אמן סלע,כן יהי רצון...והדוסים מוסיפים ואומרים
"שכל משאלותינו יתגשמו לטובה"! אז זהו,אשמח לשמוע ממך עוד מגרמניה שבטח הולכת ונעשית קרה...נשיקות בנתיים ושנה טובה

אז שמחתי לשמוע על נושא השפה. ביתך בהחלט תדע שלוש שפות וזה נהדר. ביתי וחתני דיברו בהתחלה אנגלית שזו היתה להם השפה המשותפת אבל כבר לקראת סיום השנה הראשונה חתני עבר בעצמו לעברית שהיתה חשובה לו בלימודיו וגם עם הילדים דיברו עברית ולכן עד שהילדים למדו אנגלית היה קושי בקשר עם בני המשפחה מדנמרק וזה היה די עצוב.
אנחנו חגגנו אבל בלי תפילות ובית כנסת. די מצחיקים אותי האנשים שכל ימות השנה אינם מקיימים אף מצווה שבין האדם למקום ובראש השנה וביוום כיפור מתהפכת להם הבטן והם רצים להסדיר את חשבונם עם אלוהים, אבל הם כנראה אינם יודעים מה שחז"ל אמרו "אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין יום הכיפורים מכפר".
אפית עוגת דבש - כל הכבוד! מה אמרו על כך הגרמנים? כאשר ביתי היתה בדנמרק הם התפלאו על העוגות שאפתה לפי מירשמים ישראל. להם היו עוגות נהדרות אבל קנויות.
כשילדי היו בגיל הטפשעשרה דווקא לא היו לנו בעיות ונכון להיום גם הנכדים עברו בשלום את התקופה עם הוריהם. יש עוד שניים שהם רק בתחילת הגיל הזה, נראה מה יקרה איתם...

תודה מתוקה ושוב שבת שלום לך @}

מוכרחה לכתוב כאן על חויה שעברתי כרגע ובעצמי להשתחרר קצת...
היום אחרי המון זמן שאין לי זמן לעצמי, החלטנו שאישי יקח את איה לסיבוב, שניהם, ואני אהיה קצת לבדי. עד עכשיו לא הצלחנו כי לא היה לו זמן.
זה עבר בסדר אבל לקראת הסוף היא בכתה נורא למרות שאכלה, והם הסתובבו עם העגלה כמו שהיא מכירה ואוהבת.. לדעתי היא פשוט הבינה שאני לא בשום מקום כי האיש אמר שהוא הוציא אותה מהעגלה והיא לא הסכימה לחזור אליה ומאותו רגע בכתה כל הזמן עד שחזרו הביתה והתקשרו אליי לבוא.
כשהגעתי היא די שמחה לקראתי, ינקה, ושיחקה אבל לא לבד בשום אופן, ואח"כ נרדמה.
התעוררה אחרי חצי שעה בבכי מר. ניסיתי לשיר לה וכו, היא חייכה קצת וחזרה לבכי. מאותו רגע הבנתי שהיא צריכה פשוט להוציא. והחזקתי אותה במשך שעה ארוכה. זזתי קלות וטפחתי לה בעדינות על הגב לעודד אותה להמשיך ולהוציא. היא בכתה במין קול ארוך ומונוטוני מתמשך, עם הפסקות קלות מידי פעם אבל ניכר בה שהרגישה טוב להוציא את הקול ולכן חזרה אליו כל הזמן. כשהפסיקה ליטפתי אותה, היא הסתכלה בי ושום חזרה לבכות במרץ... ממש כמו שמסופר ב התינוק יודע... עד עכשיו מאוד הסכמתי עם הספר באופן כללי אבל לא יצא כל כך בכי מהקטנה ונראה שהיא היתה ממש צריכה להוציא המון. ונראה לי שמה שעורר את זה, זה החוסר באמא היום.. בסוף הבכי כלומר עכשיו היא במצברוח מצוין- משחקת עם עצמה ועם אבא, מחייכת המון וצוחקת לה, ומדברת בשפתה היצירתית... עיקבות הבכי לא ניכרים בה. היא נהנית.
בדיעבד חושבת שהייתי צריכה לארגן את הפרידה ממנה בצורה יותר טובה, להסביר קצת שנפרדים ואבא ישמור עליה וכמובן להגיד שלום.
היא כעת בזמן של חרדת נטישה ופחד מזרים... זה בירידות ועליות אבל נראה כך כרגע לפחות, ולכן נראה לי שהיא צריכה יותר הסברים על אילוצים שכאלה,
ואני פשוט מרוצה מכךש הצלחתי למרות הקושי להכיל את הבכי ולתת לה לפרוק. עבור אישי הדבר היה יותר קשה- הוא התערב מידי פעם ושאל אם הכל בסדר, או אם זה השיניים או אולי יש לה חום?.. לא, לא חום היא רוצה להוציא. ביקשתי ממנו שיעזוב. וככה איה התפנתה יותר לבכי ולא היו הסחות דעת.
זהו, עכשיו היא קצת מתלוננת על עייפות, אז הולכים להרדים... לילה טוב

מבזק חדשות: איה לא ממש עייפה... בד"כ היא נופלת בשעה כזו, אבל עכשיו היא כולה אושר ומשחק.
שוכבת לה על הבטן על הרצפה ומכה בחפצים על קרשי העץ של הרצפה ובודקת קולות, כלומר אפילו ממש בתענינות כזו של למידה!...
תמיד חשבתי שהחושך מרתיע אותה.. (תמיד בכתה קצת כשהחשיך), ועכשיו היא משחקת די בחשכה, למרגלותינו שצופים קצת בטלויזיה..
לי זו עוד הוכחה שהוציאה היטב כי כאמור תינוקות שבוכים טוב, לא צריכים שינה רבה כדפוס בלימה לבכי.. (כך על פי אליטה סולטר).
טוב, אני חוזרת אליה, זה ממש מעניין...

חשוב מאוד להגיד לילד, אפילו תינוק, שנפרדים לזמן קצר ולנשק לפרידה ולהבטיח שבמהרה תפגשו. אפילו אם היא בוכה בזמן הפרידה זה יותר טוב מאשר להעלם בלי להגיד דבר. אחרי כמה פרדות קצרות היא כבר תרגיש ביטחון ולא תחשוב שנטשו אותה. בהתחלה הפרדות צריכות להיות קצרות ובהדרגה להתארך.
קראתי מה שכתבתי לך בפעם הקודמת וראיתי שסיפרתי על הילדים והנכדים אבל לא על עצמי - כנראה זה עבר רחוק. אני זוכרת שדווקא היו לי כעסים על אימי גם כאשר לי בעצמי כבר היו ילדים ויש דברים שאינני סולחת לה עד היום למרות שנפטרה לפני יותר מ - 27 שנים.
אני יודעת שבהשוואה לאמהות אחרות בנות דורה היא היתה נהדרת. משכילה, משוחחת, לא מרביצה (אז עוד היו מרביצים לילדים), אבל היו דברים שלא הבינה.
היא אהבה מאוד את נכדיה, אבל למרות שהיתה סבתא צעירה, בת 44, לא יכולתי לצפות ממנה לעזרה למרות שעבדתי כל השנים, גם מתוך הכרח כלכלי אבל גם מפני שאהבתי את עבודתי. אבל אם קרה שהמטפלת היתה חולה היא התנהגה כאילו הקריבה קורבן ענק כאשר נשארה עם ילד ליום אחד. לכן, מלבד הכעסים הרגילים של גיל ההתבגרות נשארו לי גם כעסים של גיל הבגרות. לעומת זאת, אבי שלא היה רגיל לטפל בילדים, אחרי פרישתו לגימלאות היה תמיד מוכן לעזור, לקחת את הילדים לטייל וגם להיות שמרטף אם רצינו לצאת.
דחיתם את חזרתכם, כנראה איכם עדיין בשלים לכך אבל מצד שני מוכרחים לפעמים לקפוץ לתוך המים הקרים ולא לחכות עד שהבריכה תתחמם...

איפה את?...

גמדית יקרה,מה שתיארת על היום של איה עם אבא שלה מאוד מוכר לי גם עם ביתי והאבא,שהוא אב מקסים ומשקיע והכל אבל כשהיא נישארת איתו לבד,כשאני רוצה להיות קצת עם הגדול או צריכה ללכת,זה תמיד אותו הסיפור:אחרי שעה היא מתחילה להיות מנוג'סת והוא מבקש ממני לחזור...היא נימצאת ימים שלמים אצל המטפלת,אוכלת,ישנה,משחקת,והכל בסדר(טפו טפו) אבל כשזה איתו,אחרי שעה ניגמר לה או לו, וזאת בדיוק הנקודה!!! אולי זה בכלל הם שמשדרים את חוסר הביטחון או חוסר הסבלנות או בכלל מעצם היותם גברים...לא יודעת אבל היום שכנה סיפרה לי שאצלה זה בדיוק אותו הדבר, אז לכי תביני...בכל מקרה לא צריך לרחם עליהם(על הגברים,על התינוקות כן) אבל לדעתי לא לוותר וכל פעם להגדיל בקצת את זמן ההעדרות, מה יש שיתמודדו!! זהו וחוץ מזה מחר יום כיפור, זה היום הכי מוזר בחו"ל לא? איך שהכל נימשך כרגיל,אנשים נוסעים,הולכים והכל...ופה עם הילד בטח יהיה כיף לנסוע עם אופניים בחוץ עם כל שאר הילדים וכולם שפתאום יש להם זמן והם ברחוב...רק שבעלי צם וזה בטח יהיה קשה כי זה אומר שהשניים עלי!!!...לא נורא,שיכפר בשביל כולנו.אז גמר חתימה טובה גם לכם שם בניכר,ואינשאללה בשנה הבאה בישראל הבנויה,לפחות לחגים לא?...

יצא לי פעם להיות ביום כיפור בדנמרק, מה שהפתיע אותי שהיתה בטלוויזיה תוכנית מיוחדת ליום כיפור. בני משפחתי הדנים תרגמו לי תוך כדי שידור. זה היה כבר לפני יותר מ-20 שנה אבל הם אמרו לי שכל שנה לקראת חגים יהודיים יש תוכנית שכמובן מיועדת לכלל האוכלוסייה. כאשר היה יובל שלשהו של הקהילה היהודית בקופנהגן הוציאו בול עם נרות שבת,גביע יין קידוש וחלות מכוסות במפית שעליה כתוב בעברית שבת שלום. בהחלט מחווה יפה.
אני בהחלט הייתי רוצה להיות שוב בחו"ל ביום כיפור, אני שונאת את היום הזה כאן אבל זה לא מסתדר.
אנחנו לא צמים ושני נכדי התל אביבים רק מחכים ליום הזה כדי לשוטט בעיר הגדולה עם חבריהם על אופניים. הם כבר גדולים ולא צריכים השגחת הורים (כיתות ז' ו - ט' ). אחרים נמצאים בקיבוץ ורכיבה על אופניים היא כלי תחבורה יום-יומי והצעיר ביניהם הוא בכיתה י"א, כך שאת היום מבלים במועדון הנוער והמבוגרים נוהגים כמו בכל חג.
יש לי גם שני נכדים שעברו כבר את עידן האופניים במושבה גדולה והם מבלים עם חבריהם.
אינני חושבת שילדים אינם רוצים לבלות עם אבותיהם. הם פשוט רגילים להיות צמודים לאמם, בעיקר אם היא מניקה. האבות צריכים בעצמם להתרגל לבלות עם הילדים וזה צריך להיות כבר מהיום הראשון.
הדוגמה הכי טובה שיש לי היא חתני הדני - הבנים תמיד אהבו ואוהבים עד היום לבלות איתו.

הכנסתי לדף שלי שני קטעים הומוריסטים מהמייל. את מוזמנת לקרוא.

אנונימי

קראתי קצת משכתבת בדפים אחרים (ממש קצת) ובאתי למסור לך ולשכנתך מקצה השכונה, ד"ש חמה וטעימה מהקובה סלק, קובה דלעת, סמבוסק ושאר מריעין בישין של פונדק משה באור יהודה.

<ככה בשביל לשבור את הצום>

חג שמח
מה נשמע אצלך? לא שומעים אותך, הכל בסדר?

היי ותודה לכל הכותבים... המחשב שלי שבק חיים וחשבתי כבר שאני מלווה אותו בדרכו האחרונה בקרוב אך פתאום באה ההצלה בדמות האיש הגאון של נסיכת השום..! והוא פשוט הציל אותי פשוטו כמשמעו... והבריא לי את המחשב המסכן שגסס לו במשך שבועיים..
בקרוב אכתוב הכל אודותינו,
אז בנתיים תודות למתעניינים החביבים

תודה על דברייך @}

אני שמחה ששימחתי אותך הגמד חיוכון אבל איפה הרשימה הייתי רוצה לקרוא אותה עוד פעם

דרך אגב: יש לך איזה הצעות איפה לעשות את היומולדת שלי אין לך מושג כמה אפשרויות יש לי ואני עדיין לא מצליחה לבחור ביניהם

דף העצות הפתוח (תשובה על השאלה בדף שלי)

שלום רב שובך. התגעגעתי אליך וגם דאגתי, אם זו רק בעיית מחשב אז לא נורא. כפי שנאמר "המחשב הוא מכשף"... לפעמים הוא משתגע כך שאפילו הטכנאים אינם מבינים מדוע.
כן, אנחנו אוכלים געפילטע פיש. משפחת אמי היא ממוצא אוקראיני ובילורוסי אם כי הגיעו לארץ חלק בתחית המאה ה-19 (!) וחלק בשנות ה-80 של המאה ה-19 עדיין נשאר להם הטעם שלהם מה גם שאבי עלה מאוקראינה ב-1921 ואלה אוכלים את הדגים בלי סוכר. מכיוון שאישי הוא פולני התחילה אימי להוסיף קצת סוכר. אנחנו למדנו לבשל געפילטע פיש רק אחרי שאמי נפטרה אבל אחותי בישלה לכל הקיבוץ שלה. חוץ מזה, כמובן מרק עוף. בשר ועוף עם תפוחי אדמה (בשבילי ארוחה ללא תפוחי אדמה אינה ארוחה), אורז ובורגול. אם אימך עירקית את ודאי יודעת מה זה בורגול. כמובן תפוח בדבש.
וכמו תמיד מכינים יותר מדי. וכאשר מגיעים לקפה עם העוגה כולם כבר פותחים את החגורות - כדי שלא תהיה טעות אנחנו משפחה של רזים.
את הגעפילטע פיש האותנטי מכינה הכי טוב אמו של חתני השני שהיא ס"ט מ-10 דורות בארץ, אבל בעלה המנוח היה פולני.
מכיוון שאימי היתה בת העיר העתיקה בירושלים אכלו אצלנו מאכלים של כל העדות. אני אינני חובבת בישול אז יש לי מרשמים שאני נותנת למעוניינים אבל אינני טורחת להכין בעצמי. אגב, אני מכירה גם כמה מאכלים יקים טעימים. בדרך כלל הבישול שלהם הוא לא משהו כפי שאת בוודאי יודעת, אבל יש גם חריגים.
איך את מסתדרת עם החורף בגרמניה? אני בעל חיים טרופי ושונאת קור.

הי גמדית,כבר ניגמלתי הרבה מהאתר הזה אבל רק קפצתי כדי להגיד לך שלום|L|

הו סבתא יקרה, תודה על מילותייך...
באמת איך זה להיות משפחה של רזים?... אצלינו לא רק פותחים חגורות אלא גם נפקעים קצת כפתורים בדרך...
סתם, זה לא שכולם אצלינו גדולים, אנחנו כולנו היינו רוצים להוריד 5 קילו...! למרות שאחרי לידות וענינים כולם הרזו והשמינו אז אני צריכה עוד ארוחה משפחתית כדי להבין עכשיו מי רוצה לרזות כמה...
בכל אופן, אני מסתדרת עם החורף שמגיע יפה מאוד, למען האמת עכשיו סתיו מרהיב בצבעי אש וזה מקסים! היום רכבתי על אופניי בדרך לסופר והתפעלתי קשות מהצבעים... הייתי רוצה להפליג עוד ועוד על האופניים פשוט סתם כך, אבל חיכו לי בבית אריזות לקראת המעבר ואיה קטנה שלא הסכימה לותר על אבא לטובת אריזה..
אכן הכאוס כאן לא קטן בכלל. אבל אנחנו איכשהוא מארגנים את הבלגן כך שבערב יש לנו את פינתינו על הכורסא והמרחב יחסית פנוי לצדדים ואפשר קצת להרגע. שנינו לא מאמינים כמעט שקורה הנס ואנחנו עוברים! יחד עם המעבר הזה באה אצלי התחושה הכללית של ניקוי מגרות מנטלי שכזה ואני קובעת לי ולנו חוקים חדשים.. כנראה זה באויר כאן השינוי וההתחדשות. רוצה שיהיה לנו מרחב חדש ונעים ככל האפשר וגם מרחב אישי וזוגי שיאפשר לשנינו חופש והבנה זה עם זה. ובאמת כשמנסים לעבוד על זה, זה מסתדר ומושגות כאן כמה הבנות, כך שזה נעים.
בקרוב שוב אהיה מנותקת מהמחשב לזמן לא ידועP-: בכל הקשור למעבר דירה, והתחלפות טלפון וקו אינטרנט, המדינה הזו היא כמו עולם שלישי! לא ידוע כמה זמן זה יקח לסדר בבית החדש חזרה את כל ההתחברות, וגם אישי ממש חייב את האינטרנט לעבודה שלו, ולא ברור מתי יזכה להשתמש בו שוב, זה יכול לקחת בין חודש לחודשיים.. מקוים שפחות... אז בנתיים לילה טוב, נשארו לנו עוד כמה ימים של קשר עם העולם עד אז...

איך להיות רזים? אין לי הסבר. אנחנו פשוט כאלה. יש לי נכד אחד שמן מפני שהוא דומה לאביו ואחותי ג"כ שמנה, אבל אני רזיתי עם כל לידה ועם הגיל ורופאים טועים שעלי לקבל במשקל אבל זה לא מצליח. ילדי תמידהיו רזים, חתני הדני רזה וגבוה וכך גם בני וכמעט כל נכדי. אישי לא רזה מאוד אבל פחות מבינוני.
מי ממשפחתך שייך לראשוני ראשון לציון? אני מכירה אותם היטב. משפחתי שייכת עוד למה שנקרא "הישוב הישן" שהיה בארץ עוד לפני המושבות הראשונות. משפחה של רבנים גדולים. איני רוצה כאן לחשוף יותר פרטים מפני שמיד יזהו אותי.
היום יש במשפחה חילונים גמורים בהכרה כמונו, דתיים וגם כמה חרדים אבל לא מהמגזר החרדי. פוליטית אף אחד לא שייך לימין וכולם חיים בשלום ובכבוד הדדי.
שמחתי לקרוא שאתם מרוצים ואצטער על הניתוק ממך. כנראה שגרמניה המזרחית עדיין לא ממש שייכת למערב אם יש בעייה כל כך קשה בהתקנת מחשב. כאן זה ממש תוך שעות ספורות.
קראתי גם מה שכתבת בדף שלי.

תקראי גם מה שכתבתי לך ב- אמא בת כמה את

היי גמד (גמד שהיא בעצם גמדית),
תודה על הפידבק בעסק נשי אשמח לשמוע על העסק הנשי שלך..

ערב שקט עובר עליי לאחר יום אריזות מתיש..
איה שלי מרגישה בבלגן ובהתרחשויות ומתקשה להרגע, ואני קצת חוששת לה, אך מצד שני מבינה בעצמי שאי אפשר כל כך לעשות דברים אחרת מאיך שהם קורים עכשיו. בנוסף על הענין של האריזה וכו, אני קצת נתקפת מידי פעם בהרגשות בדידות שכאלה... חושבת כמה היה נראה אחרת הכל עם קצת עזרה מידידי בארץ ומהמשפחה. מדמיינת בעיני רוחי את הארוחה שאמי היתה מביאה לנו לתוך הכאוס והאריזות, ואת העזרה עם נוני, שאולי היתה מוציאה אותה מפה קצת, מתוך האבק והקרטונים... (כמה שאני משתדלת לשאוב כל כמה זמן, הכל מתמלא מחדש..) את הקרבה לחברות שלי, שהיו בטח באות ונותנות בלי גבולות כרגיל..

אנחנו סגורים קצת בתוך עצמינו בבית הזה, על זכרונותיו וחפציו, על התקוה של ההתחלה פה בברלין, שממלאת את כל החלל הזה...
(הכל מלא מוביילים עם חרוזים, ועלים שאספתי ברחוב... תמונות שציירתי, גלויות שקניתי או אספתי מרחבי העיר, ודברים שמזכירים לי חברויות התחלה למינהן, שמילאו את תפקידן ושאין קשר אליהן כיום..).
ובעצם זו עדיין התחלה, ולמרות שעברו כמעט 3 שנים ועברנו דרך, עדיין אנחנו בתחילת דרכינו...מבחינת מקצוע, מבחינת הגירה לארץ זרה, מבחינת להיות הורים... מרחפת לי בראש שאלה- מתי אני כבר ארגיש קצת בבית..? במרחב שלי, בקרבה למשהו מוכר ונעים לי? מרגישה שבנתיים לא ממש נותר כאן שום מפעל שלי בגלל כל קשיי ההתחלה האלה, זה התחיל בשפה, עבודות זמניות, הריון, ועכשיו אני אמא, ועדיין מרגישה שלא ממש בניתי לי משהו כאן ששיך לי (חוץ מלהיות בהריון וללדת..?), הקריירה שלי נתקעה ואני צמאה להמשך, לפעולה, לויטאליות שאיפיינה את תחילת התקופה..
אני מרגישה בבית עם משפחתי, וזה יהיה בכל מקום בעולם. אז מהבחינה הזו אני כן קרובה למשהו נעים. מקוה להכנס למוזה הזו של פעולה, הצורך הוא אבי ההמצאה, והתחלות חדשות מביאות חיוניות וצמיחה. תודה על כל ההתנסות הזו, אמן שאראה את מה שאני צריכה ורוצה, שאקטוף את ההזדמנות בזמן...
אמן! לילה נעיםZZZ

אז את עדיין במחשב.
לכל אחד יש רגעים של התלבטות וחיפוש דרך, אני בטוחה שתמצאי את דרכך ומכיוון שאת אדם יצירתי חשוב מאוד שתמשיכ ליצור - זה הרי חלק ממך.
אל תתייאשי!

הי ממי. סוףסוף התחברתי! ניסיתי לכתוב לך כבר איזה שלושה אימיילים אבל איך שהוא זה כל פעם התפקשש. במקביל נכנסתי לאתר המדהים הזה והתחלתי לשוטט בו, בינתיים מרגישה שמגששת קצת באפלה לא מבינה עד הסוף איך הכל עובד ולאן ללכת. אבל העיקר שמצאתי את הדף שלך שנורא כיף לקרוא בו ,בא לי לקרוא הכל אבל זה המון ואני יושבת קצת בלחץ של " אין לי הרבה זמן, חייבת גם לישון, רציתי גם לקרוא..." את יודעת.
עוד אין לי כינוי , אשמח להצעות אבל את בטח יודעת מי אני.
עברתם?
נשיקות בינתיים . מקוה לשמוע בקרוב