וזה דווקא נפלא לי כל האפלטוניה הזו.
שינוי נדיר ומרענן, בתוך בסיס צבאי סגור,
עם כל כך מעט חיילות, וכל כך הרבה חיילים חרמנים.
כל כך הרבה רוצים להשכיב אותי,
כל כך מעט מתעניינים בי.
כל כך פשוט וכיף להפתח לזר חולף,
שעוד כמה ימים לא יהיה קשור אלי.
היה לי דווקא חבר כאן בבסיס.
כל הבנות בבסיס חושקות בו, אבל הוא בחר בי!
ואז בעט בי...
מהתחלה ידעתי שזה מה שיהיה.
הוא הכי חתיך, והכי אמיתי, והכי מצחיק שיש.
מה היו סיכיי להחזיק בו לאורך זמן?
היה ברור שיזרוק אותי...
אפילו לא הייתי מופתעת,
למרות שלכאורה הכל ביננו הלך נפלא,
והשתדלתי והשקעתי..
- סליחה, מה זאת אומרת הוא זרק אותך? מה את, חפץ? - מתקומם אור.
- עובדה...
- מי זה, מי זה הסתום הזה, אני מכיר אותו?
- המממ... אולי ראית אותו, הוא שומר עכשיו בש"ג הדרומי.
- מכיר את כל השומרים מהשבוע, ולא נראה לי שפגשתי במדהים הזה אותו תיארת כרגע. כולם סבבה, אבל לא צריך להסחף.
אף אחד, את שומעת? -אף אחד!! לא יכול לזרוק אותך. כמו שאת אף אחד אי אפשר להחזיק.
כל אחד הוא של עצמו, ושייך לעצמו. לא ניתן לשייך אותו למישהו אחר, לקשור אותו, לזרוק אותו.
כל אלה סתם מילים מטומטמות ללא כיסוי.
את מבינה?
- כן, אני מבינה. אבל גם זאת רק תיאוריה. גם "של עצמו" זו סתם הגדרה, סתם מילה, כמו "שלי", "שלך".
אור שתק דקה ארוכה.
כשהתחיל לדבר שוב, דיבר בשקט ובבטחון,
ופרש בפניי את משנתו הסודית של הצלחה באהבה:
מכל האנשים בעולם אני הכי אוהב אותי.
מפנק אותי, דואג לעצמי, לא מחמיר עם עצמי, חי בשלום עם עצמי.
וכל סובבי נהנים מכך. כי כשלא מרגיש עומלל - לא מחפש להאשים את אף אחד בעומללותי.
אני שמח.
אני מאושר.
אנשים נמשכים אל אנשים שמחים, מאושרים, שלמים עם עצמם, נאמנים לעצמם.
כל מה שיש לעשות כדי למשוך אנשים - הוא להיות נאמנה לעצמך,
כך שכל מי שמכיר אותך, ימשך אליך האמיתית, ולא אל אותה הדמות אותה את משתדלת לזייף או לחקות.
וכך, כשאת נאמנה לעצמך, ימשכו אלייך האנשים שמתאימים לך, ואת מתאימה להם.
בין אם מדובר בחבר, או חברה, או ידיד, או מישהו שתעסיקי בעתיד.
דומה נמשך לדומה, אין טעם ליזום את זה, או להתנגד לזה.
את רואה? הכל קורה מעצמו.
רק תהיי עצמך.
זאת המשמעות של
העצמי, להיות
של עצמך
אני חושבת על זה קצת,
ומחליטה שיש בזה משהו, כי עובדה, הוא באמת התחתן עם אישה מדהימה.
- גם עם בריגיטה אני מבינה שזה עבד...
- בודאי. אם הייתי רודף אחריה, מבטיח לך שלא הייתה יורקת לכיוון שלי.
- D-: כן אהה...
- די איזו מעליבנית... סתם, אני צוחק. אבל ברצינות, אולי אני לא יפה במובן הקלאסי של המילה, אבל אני מלא חן. היופי טמון בתוי פנים שירשנו מהורינו. החן הוא בתנועה.
הוא משלב ידיים וחוזר על עצמו, מלא גאווה:
החן הוא בתנועה!
- ????...
- תראי, אם אראה לך תמונה של נוף יפה, את יכולה להסתכל עליה כמה דקות. אבל את לא יכלה להתפעל ממנה שלושה ימים.
את רואה אותה, לומדת לפרטים, ולא יכולה להתפעל עוד.
החן הוא בתנועה.
גם באמצע המדבר, יש מלא תנועות זעירות.
השמש ששוקעת, הירח שעולה.
כוכב נופל.
כל משב רוח בתוך השממה הזאת הוא משהו נדיר ומיוחד, יפהיפה.
אם אראה לך תמונה של ציפור - לא תוכלי להתבונן בה שעות.
אבל אם תראי ציפור מקפצת, מלקטת את מזונה, בונה קן, מאכילה את גוזליה-
אז המציאות הזת תהיה מלאת חן.
את מלאת חן. בדרך בה את זזה, מדברת עם הידיים, מבטאת אהבה או כעס.
מי שלא רואה את זה הוא עיוור.
הוא לא מסוגל לראות שאת מלאת חן, זה הכל.
זה בשום פנים ואופן לא אומר שאת לא כזו.
![:-]](./images/smilies/blush.gif ":]"){kind=small}
???!!!!)
