בכי לפני השינה

עצוב לי: התינוקת הנהדרת שלי מתחילה לבכות כשההנקה מסתיימת, ואם בנוסף היא גם עייפה ורוצה לישון, היא צורחת (בין מספר שניות למספר דקות) עד שהיא נרדמת. כול נסיון שלי להרדים אותה באופן אחר נכשל.

הרקע לעניין הוא שמהתחלה הרגלתי אותה להרדם בהנקה, והיה נהדר עד לשלב שבו היא התרגלה להמשיך ולמצוץ את הפטמה (במקום מוצץ שהיא לא לוקחת). אז זה הכאיב לי, והתחלתי להפריד אותה מהשד כאשר התחיל לכאוב, והיא בתגובה התרגלה למחות...

ניסינו ללמד אותה דרכים אחרות להרדם מלבד יניקה, ניסיתי להחזיק ולנענע אותה (בכי), להרדים אותה בעגלה (זה עזר דווקא אבל היא מתעוררת כאשר מעבירים אותה למיטה), לשים אותה לידי במיטה ושנרדם ביחד (היא בכתה ורק ניסתה לחפש את השד, ולא נרדמה כמובן), להשאר איתה בחדר עד שתרדם (צרחות איימים). בקיצור היא ממש לא שיתפה פעולה.

מה שבסוף עזר היה לשים אותה במיטה, להגיד לילה טוב וללכת. אז זה מה שאני עושה עכשיו - מניחה אותה, היא בוכה בכי מרוכז שנמשך מספר שהיות, ולפעמים דקה או שתיים , ונרדמת. בד"כ היא ישנה טוב בלילה, ואם היא מתעוררת אז אחרי ההנקה אני נוקטת באותה שיטה.
תשאלו, אם זה עובד אז למה את מוטרדת?....

כי היא התרגלה לבכות ומקשרת בכי עם שינה, והצרחות הללו הפכו חלק מתהליך ההרדמות שלה ומאוד חבל לי.
אני חושבת שעשיתי טעות איפשהו , ואני אפילו לא מסוגלת לזהות איפה.
ו.......אני צריכה עידוד......

יש ספר שנקרא The No-Cry Sleep Solution מאת Elizabeth Pantley. אני לא אוהבת ספרים עם שמות כאלה, וגם אין לי איתו ניסיון אישי, אבל ידידה שלי כתבה תמצית מעניינת שלו, שנשמעת הגיונית. אני עוד מחכה ממנה לרשות כדי להעלות את זה לאתר. זה גם ספר שמומלץ ע"י ליגת לה לצ'ה.
אולי יהיה איפשהו ברשת אם תעשי חיפוש סיכום של העקרונות.
על פניו נשמע לי שההנקה מגיעה כשהיא כבר עייפה מדי, ושצריך למצוא את חלון ההזדמנויות שבו היא רק משפשפת אוזניים/עיניים או מתחילה להיראות קצת מסטולית, והופ להרדים מיד, אפילו אם היא עוד לא אכלה/התרחצה או כל דבר אחר.

מניחה אותה, היא בוכה בכי מרוכז שנמשך מספר שהיות, ולפעמים דקה או שתיים , ונרדמת.
נשמע לי מאוד עצוב, ולפי יתר התיאור שלך לא ברור לי אם באמת זה "עובד". כלומר, היא נרדמת. אבל עובדה שאת לא מרוצה מכל הדברים האחרים.
עצות אין לי, אבל אולי תנסי לנסח לעצמך תשובות לשאלות האלה:
א. איך הייתי רוצה שיתנהלו הדברים בקשר לשינה שלה? (תסריט פנטזיה)
ב. מה בדיוק מפריע לי היום? (הבכי והצרחות?)
ג. מה חשוב וחיוני לתינוקת שלי, שהיא לא מקבלת? מה התיסכול שלה? מה היא מנסה להביע בבכי ובצרחות שלה?
הרי היא עדיין לא מדברת עברית, אז היא מדברת בסימני בכי וצרחות.
אפילו תשאלי את השאלה הזאת לאוויר לפני השינה, ואולי בבוקר תקומי עם תובנה.
רק את והתינוקת שלך יכולות למצוא את הדרך שלכן בעצמכן. את אמא שלה, את מבינה אותה הכי טוב בעולם.

בטוח שאין לה גזים?

מסעדה, האם את מכירה מישהו שיש לו את הספר ויוכל להשאיל (אנחנו קוראים אנגלית), או אולי חברתך תסכים להעביר לי את המסר המקוצר?
אני לא חסידה של "ספרי הדרכה" , ואולי אפילו הייתי מעדיפה לדבר עם מישהם שהתנסו בשיטה, ושיוכלו להסביר על פי נסיונם.

גלגל הצלה, הלוואי וצדקת, אבל אני בטוחה לחלוטין שזה לא גאזים.

לגבי השאלות שלך בשמת, אולי אנסה לענות עליהן כאן, זה עשוי לעזור לי לחשוב:

א. איך הייתי רוצה שיתנהלו הדברים בקשר לשינה שלה? (תסריט פנטזיה)
הייתי רוצה לקלח אותה בערב, לתת הנקה אחרונה, לספר לה סיפור לפני השינה, להשכיב אותה במיטה ולהשאר איתה כמה דקות (אולי אפילו לשיר לה או לזמזם) עד שתיפול לתוך שינה שקטה ושלווה.....

ב. מה בדיוק מפריע לי היום? (הבכי והצרחות?)
מפריע לי שהיא אינה מזהה את ההליכה לישון כחוויה חיובית (או לפחות כך אני מזהה את הבכי שלה) (יכול להיות כמובן שאני טועה והבכי עוזר לה להרדם)
מפריע לי שההליכה לישון מלווה בפרידה מאוד לא רגועה וידידותית, ואני שואלת את עצמי האם בעיניה זה מצטייר כאילו היא בוכה ואני נוטשת אותה והולכת.

ג. מה חשוב וחיוני לתינוקת שלי, שהיא לא מקבלת? מה התיסכול שלה? מה היא מנסה להביע בבכי ובצרחות שלה?
שאלה קשה, אני יכולה רק להעלות השערות:
אני חושבת שהיא רוצה להרדם תוך כדי הנקה, להנות מכול החום האהבה והביטחון שהיא מקבלת יחד עם החלב עד לשינה הברוכה - כפי שעשתה בחודשיה הראשונים.
בעזרת הבכי היא מראה לי כמה זה מעצבן אותה (אפילו אם היא לא יודעת מה פירוש המילה) שההנקה נפסקת. כמה היא מתוסכלת מזה.

אני לא יודעת אם חסר לה משהו: במשך היום היא תינוקת רגועה מאוד, סקרנית ידידותית וחייכנית. ונראית לי די מאוזנת עםעצמה.
לפעמים יש לה נטיה "להתפנק" כשהיא רואה אותי, ורצון לינוק כשהיא עלי. לאבא שלה אין כאלה בעיות כמובן....
בערב המצב משתנה, והיא הופכת עייפה ובאופן טבעי יותר רגישה ונוטה לבכי, וכמובן יש את ענייין הצרחות של אחרי הנקה ולפני השינה.
בזמן האחרון התחלנו להשכיב אותה לישון מוקדם הרבה יותר, וזה משפיע עליה מאוד לטובה כי היא פחות עייפה בבוקר וישנה די טוב בלילה.
דרך אגב, הצרחות לפני השינה באות גם אם לא הנקתי אותה באותו רגע.

לגבי ה"מה חסר לה", שאלתי את עצמי האם חסרה לה תשומת לב ממני, או אולי אנחנו לא ביחד מספיק שעות (היא נמצאת 8 שעות ביום אצל מטפלת, ולפעמים גם 9 ו-10 שעות), האם אני סבלנית מספיק....... לא יודעת, מקוה שאני נותנת לה מספיק תשומת לב, ושהשעות שאנחנו ביחד, (מטיילות, משחקות, מנגנות מוסיקה וחוקרות את העולם) הן שעות איכות עבורה, לפחות כמו עבורי.
הסבלנות היא עקב האכילס שלי. בסה"כאני מאוד סבלנית, אבל יש לי ימים שבהם אני לא (כאשר אני עייפה, לפני מחזור או סתם זקוקה למרחב שלי), ולמרות שאני מנסה שזה לא יעבור אליה, אני יכולה להאמין שמשהו בכול זאת מחלחל.

וואאאווו, זה הפך למונולוג ארוך.
אפסיק כאן ואלך לישון ואולי יבואו תובנות.......

מסעדה
על פניו נשמע לי שההנקה מגיעה כשהיא כבר עייפה מדי, ושצריך למצוא את חלון ההזדמנויות שבו היא רק משפשפת אוזניים/עיניים או מתחילה להיראות קצת מסטולית, והופ להרדים מיד, אפילו אם היא עוד לא אכלה/התרחצה או כל דבר אחר

אני אנסה למצוא את החלון הזה כדברייך, ולדאוג שתהיה מוכנ ללכת לשינה מיידית (באמת אני מחכה עד שתראה סימני עייפות ואז מתחילה עם ההכנות לשינה, רחצה וכו').
אבל השאלה הגדולה שעדיין נשארת היא : נאמר שמצאתי את החלון הזה, איך בדיוק אני מרדימה אותה באופן כזה שלא תבכה?

היום היה לה ממש קשה להרדם, אולי היא מרגישה בלבטים שלי.

אז זהו, שאם מרדימים בחלון, זה צ'יק צ'ק, ואולי אפילו בלי בכי.

מסעדה

כבר כמה ימים שאני מחפשת את החלון הזה, בנתיים ללא הצלחה. כשרק נולדה הייתי מזהה את החלון בקלות, אבל עכשיו הוא חומק ממני. מה שכן, אני יודעת שהחלון שם איפשהו כי ברור לי שאני מפספסת אותו....

ענן, בסוף תמצאו.
אולי תנסי לערוך רישום במשך כמה ימים של שעות ההתעוררות וההירדמות שלה. אם יש דפוס מסוים - לאו דווקא מתעוררת/נרדמת כל יום באותה שעה, אלא נרדמת אחרי X שעות בבוקר/צהריים/אחה"צ וכו' - נסי ללכת לפי זה. התעוררה לפני שעתיים? אוקיי, בואו ננסה להרדים. אה כן, וליצור שגרת שינה - כמה פעולות שעושים תמיד לפני: החלפת חיתול, החשכת החדר, נדנוד, הנקה וכו'. בסדר קבוע ותוך חזרה על משפטים קבועים.

מסעדה וכולם

רציתי לספר שאתמול מצאנו את החלון סוף סוף. במקביל אנחנו מנסים ליצור לה סדר שינה קבוע, ולהשאר לידה עד שהיא נרדמת. אנחנו גם מנסים ליצור אחידות בדרך שבה שנינו משכיבים אותה לישון, שלא תהיה בלבלת.
בנתיים האיש שלי נוחל הצלחה יפה, הצרחות ההסטריות פסקו, והיא נרדמת בקלות רבה יותר. עדיין מתעוררת כמה פעמים בלילה אבל מה שחשוב הוא שהבכי שלה כשהיא מתעוררת אינו מבוהל כשהיה.
אצלי היא עדיין מקטרת יותר, אבל לאט לאט מתחילה לשתף פעולה וללכת לישון רגועה.

בטח נשמע מצחיק אבל אני חייבת לציין שבשבוע שעבר הענינים נראו לי אבודים סופית ....

ועכשיו חזר ה - >:) אל פרצופי
בעוד שבוע בטח לא אזכור בכלל שהיה.....

בכול מקרה רציתי להגיד המון תודה על התמיכה @}

איזה כיף לשמוע! תודה על העדכון.

איזה כיף לשמוע! תודה על העדכון.

בת כמה היא בכלל?

חגית, זה דף ישן ששיניתי לו את השם.
אני חושבת שזו הייתה ענן בעננים. אפשר לשאול אותה.

וואלה, התקלת אותי, באמת 2003!

אני חושבת שזו הייתה ענן בעננים. אפשר לשאול אותה.
חגית רצית לשאול אותי לגבי הגיל? כשכתבתי את זה היא היתה בת 7 חודשים ודרך אגב מאז ועד היום היא נרדמת וישנה מצויין (מלבד אירועים הקשורים לשיניים כמובן)

איך אפשר ליצור הרגלי שינה אצל תינוק בן שלושה וחצי חודשים שיונק באופן מלא.??? המתוק שלי מקבל עיסוי וא"ח אמבטיה יונק ונרדם ואני מניחה אותו במיטה הוא ישן חצי שעה ומתעורר צורח.
ניסיתי לשבת לידו ולהרגיע אותו עם מוצץ,הוא נרדם ומתעורר בוכה אחרי רבע שעה. כאשר אני עדיין לידו. הוא לא מוכן בשום פנים ואופן להרדם במיטתו גם כאשר אנו לידו וגם כאשר הוא לבדו. חלון ההזדמנויות הזה של כמעט שינה לא ברור לי. וכואב לי הקטע של הבכי לפני השינה. אני די אובדת עצות. קניתי את הספר הלוחשת לתינוקות אבל זה נראה לי קצת קשה ליישם את הענין של חינוך לשינה. הוא עדיין כזה גוזלי ואני לא אשאיר אותו לבכות במיטה במשך זמן רב. זה לא נראה לי אנושי. שמעתי על תינוקות שנרדמים לבד...אומרים להם לילה טוב ויוצאים את החדר!זה בהחלט לא התינוק שלי.

סגול היקרה,
זה באמת נשמע מאוד קשה מה שאת מתארת. ואני רוצה לחזק אותך בהסתייגות שלך מהלוחשת לתינוקות. כשאני נתקלת במשהו שהוא קשה ליישום - אני מסיקה שזו לא הדרך. זה מה שאומר לי הקול הפנימי שלי. ונשמע שכך גם אומר לך הקול הפנימי, האינטואיציה האימהית שלך. וכל הכבוד לך על ההקשבה לקול הזה שלך!
אשר לעניין ההרדמה:
רוב התינוקות אינם נרדמים לבד...! ואלה שכן, אולפו (כן, אולפו) על פי שיטת הלוחשת לתינוקות והחמש דקות הנוראית... לא ממליצה. מדובר בשיטות שגובות מחיר נפשי כבד מהתינוק

. וחשוב להכיר בזה.
איני יודעת אם את מכירה את האתר, אך כאן אנשים רבים מאמינים שתינוק בגיל של תינוקך לא אמור לישון לבד. גם לא לנסות להירדם לבד.
זה פשוט לא טבעי לתינוק, כמו שהוא לא יכול להתלבש לבד. לכן אנו עבורו שם - לעזור לו בכל הפעולות הללו.
ולכן, את בתי אני מרדימה עלי - או בהנקה, או פשוט על הידיים תוך כדי תנועה.
סגול,
אני ממליצה לך בחום לפני שאנו ממשיכות בדיון (אם תרצי) לקרוא כמה דפים בנושא, ואם אחרי הקריאה יהיו לך עוד תהיות - נשמח לתהות איתך יחד!
הדפים ששם תמצאי הורים רבים לתינוקות שלא נרדמים לבד

הם:
שינה של תינוקות
הרדמת תינוקות
שיטות הרדמה

וגם אפשר לראות מה לא כדאי לעשות ב-
שיטת חמש הדקות
הצד האפל של שיטת החמש דקות

ובכלל את יכול להיעזר ב - מדור תינוקות ופעוטות, יש שם דפים נוספים בנושא שינה של תינוקות.

בהצלחה! @}

ועוד משהו חשוב,
ספר מאוד מאוד מומלץ לענייני שינה ותינוקות ובכלל:
הורים גם בלילה - ד"ר ויליאם סירס.

יכול לסייע לך מאוד, ממליצה בחום!

אומרים להם לילה טוב ויוצאים את החדר!זה בהחלט לא התינוק שלי.
אני לא בטוחה שזו היתה כוונתה של הלוחשת לתינוקות, אלא יותר להיות עם התינוק, להרים אותו, להגיד לו לילה טוב ולשים בחזרה, ושןבעם הוא בוכה להרים, להגיד לילה טוב ולשם בחזרה. אצלנו זה עזר, אחרי אינספור פעמים.
אני מכירה מישהי שהרדימה בעזרת שיר קבוע, שברגע שהתינוק היה שומע, הוא היה מזהה עם שינה והולך לישון

הבת שלי בת 1.7, כשנולדה היתה "חיית לילה", בחודשים הראשונים הייתי הולכת לישון רק ב- 6 בבוקר, עם הזמן שעת השינה שלה הוקדמה לחצות, לאט לאט גם זה הצתמצם ושעת השינה החלה לנוע בין 9 ל12 בלילה.
לקראת סוף החורף האחרון הצלחנו להגיע לשעות שינה מסודרות, קבועות ונהדרות, היא הייתה מתעוררת ב 7:00 נרדמת צהריים ב 11:00 והולכת לישון ב 19:00, אבל אז שינו את השעון וזה משום מה שיבש לה את השעות לגמרי, ואחר כך הגיע פסח שגם הוציא אותה משיגרה, אחריו הריון שלי בו הרגשתי ממש (אבל ממש) רע שלא עלה יפה והסתיים (לצערנו הרב).
כל זה החזיר אותנו לשעות שינה מאוחרות לרוב ולא מסודרות.
כל זה מטריד וכמובן לא משאיר לי זמן איכות עם האיש, זמן לסדר את הבית (שעולה על גדותיו) ובטח לא שניה לעצמי, אך זו אינה הבעיה הקשה מכל.
לפני שלושה שבועות נסענו לחופשה באילת, שם היא חלתה והקיאה משך כמה ימים, עד שחזרנו הביתה היא כבר החלימה, אך מאז ניראה שהיא מוציאה כמה שיניים (דבר שבעבר כלל לא הורגש).
ובקיצור- מאז כמעט כל ערב לפני שהיא נרדמת יש סשן ארוך של בכי היסטרי, כל לילה על נושא אחר, כאשר קשה מאוד להרגיע אותה (הבכי אינו קשור בשינה עצמה מאחר ואני לא מחייבת אותה ללכת לישון, אני מציעה לי ללכת למיטה, אם היא מבקשת לקום אני מאפשרת לה), אני לא יודעת מה לעשות כדי לחסוך ממנה את הרגעים האלה.
דבר נוסף- לא משנה מתי היא מתעוררת או באיזה שעה ישנה צהריים- היא לא נרדמת לפני 23:00, מה שמשאיר את שתינו מותשות לגמרי בסופו של יום.

בספר התינוק יודע מדובר שבכי של תינוק הוא הרבה פעמים צורך לפרוק מטענים ישנים ותסכולים מצטברים, ואם מנסים להשכיב אותו לישון לפני שפרק, אז הוא עצבני. בספר כתוב שהבכי שבד"כ משייכים לעייפות לא נובע מעייפות אלא מהצורך לפרוק, ואם נותנים לו לפרוק באופן קבוע, המצב משתפר. הוא בוכה את משך הזמן שהוא זקוק לו וברגע שהוא מסיים הוא נהיה רגוע ושמח, ואם מדובר בזמן של שינה, אז הוא נרדם וישן היטב מאוד בלי התעוררויות.

ידוע לי שבאתר יש מתנגדים לחלק מהרעיונות שבספר, אך יש שמעידים שזה שינה להם מאוד את המצב לטובה, אז שווה לפחות להתוודע לרעיון, למי שלא שמע זאת קודם. (אליי הגישה הזאת מדברת מאוד).

שליחה על ידי .* » 21 יוני 2006, 09:53

אך יש שמעידים שזה שינה להם מאוד את המצב לטובה
אבל אוי המחיר .המחיר שהילד שילם על זה ...חשוב חשוב חשוב לציין את זה! התאוריה של בכי כמרפא טובה למבוגרים ,תינוקות בנויים אחרת וכדאי לא לאבד את הרגישות אליהם בלהט הגישות והתאוריות.

ואם מנסים להשכיב אותו לישון לפני שפרק
אני לא מנסה להשכיב אותה לישון כאשר היא לא מעוניינת בכך, בד"כ היא זו שמבקשת לישון, כך שזה לא ממש רלוונטי עבורנו
תודה בכל אופן.

רק טוב, לא כתבתי זאת אישית אלייך, אלא ציינתי זאת באופן כללי, נראָה לי רלוונטי לשאלה שעלתה בדף הזה בכלל.

נועה שלנו בת שנה וחמישה חודשים. עד לפני חודשיים, כל לילה הפך לסיוט. קשה לי להזכר איך זה היה עם שני ילדי הגדולים יותר, מה שאני כן זוכר שלאחר סיפורי הלילה, מצאתי את עצמי נשכב בין המיטות של שניהם, מתעורר אחרי 11 בלילה אם צוואר תפוס ומבין שעוד ערב עבר בלי שהספקתי להנות ממנו.
עם נועה זה הלך באותו כיוון עד שקראתי כתבה, כבר לא זוכר איפה, בה הומלץ להפריד את טקס הבקבוק שלפני השינה לטקס ההשכבה עצמו.ביומיים הראשונים היה קצת בכי אך מאז, להפתעתינו הגמורה, נועה צועדת בשמחה לעבר המיטה, היא גם המציאה בעצמה טקס לילה טוב בו היא נפרדת מאחיה הגדולים.
בעצם הבנו שנועה היתה זקוקה להכנסה שלה לתוך המסגרת, ואני כבר רואה בחזוני מישהו מצטט אותי. אני לא מדבר על גבולות אם כי יש בזה מן הגבול. אני מדבר על זה שבשעה שמונה וחצי נועה כבר עייפה ורוצה ללכת לישון.
בימי שישי בצהרים, אנחנו משכיבים את הילדים לישון וכך יש להם כח להישאר ערים יותר מאוחר בלילה.
לנועה יש קצת בעייה עם זה במוצ"ש, (היא בעצם חוזרת למסלול חייה הרגילים) אבל אנחנו משתדלים לדבר איתה כמו אל ילדה בוגרת והפלא ופלא היא מבינה.

לפעמים כשנועה לא מרגישה טוב, היא לא מתנהגת כבכל לילה אך בימים שלאחר כך היא חוזרת למסלולה.
דרך אגב, לפני שהתחלנו את הסידור הזה, מאז שהיא נולדה, היא התעוררה לפחות פעם אחת בלילה וברוב הפעמים רק בקבוק עזר.
מאז שהיא נכנסה להרגלי הלילה החדשים היא לא התעוררה ולו פעם אחת בלילה.

אני מספר לכם על נסיוננו האישי. אין בכוונתי לאמר למישהו לשנות את דרכיו אך כדאי לדעת שיש גם דרך אחרת הרי בסך הכל כולנו רוצים את טובת ילדינו.
בהצלחה,
אופיר

אבל אוי המחיר .המחיר שהילד שילם על זה ...חשוב חשוב חשוב לציין את זה! התאוריה של בכי כמרפא טובה למבוגרים ,תינוקות בנויים אחרת וכדאי לא לאבד את הרגישות אליהם בלהט הגישות והתאוריות.
נכון. לקחת כלים של מודעות עצמית שמשתמשים בהם מבוגרים כמו יעוץ הדדי במקרה הזה ולהשליך מהם על תינוקות זה די חסר אחריות.

בה הומלץ להפריד את טקס הבקבוק שלפני השינה לטקס ההשכבה עצמו
הי אופיר ,
אשמח לשמוע איך בדיוק עשיתם זאת? מבחינה מעשית.

אני לא יודעת מה לעשות כדי לחסוך ממנה את הרגעים האלה.
רק טוב, כיוון שכבר לקחת מהעצות שכתבתי לכוסמת אז אתמקד רק בנקודה הזאת.
אני מרגישה (מין תחושה שעוברת אלי דרך המלים שלך, אבל אולי אני טועה), שלא רק היא סובלת, אלא גם את מאוד סובלת ברגעים האלה. את חרדה ומתוחה כשזה קורה, ואולי אפילו כשמתקרבת שעת השינה המתח עולה בך. כשהיא בוכה, את ממש סובלת.
יכול להיות שכאן יש מפתח כלשהו.
כי אני יודעת שילדים קטנים מאוד רגישים אלינו, וכל מתח או חשש או סבל שלנו עובר אליהם והם מבטאים אותו כלפי חוץ.
לכן, הייתי חושבת על תוכנית בשני שלבים:

בשלב הראשון לוותר לגמרי על שעת השינה, כלומר, להרגיש שזה ממש בסדר כרגע שהיא הולכת לישון ב-11 בלילה, זה יטופל בשלב ב, ועכשיו אנחנו נרגעים לגבי השעה.
בשלב זה, אני מציעה לעשות סדר קבוע של פעולות, למשל, לפני השינה תמיד להקריא סיפור קצר, אולי אפילו תמיד אותו הסיפור, שהיא אוהבת. אולי השיר של ע. הלל (לילה טוב שמו? שכחתי, הוא מסיים את ספר השירים שלו שמתחיל ב"לאן לאן לגן"). וגם, תמיד להגיד לילה טוב לשורה של בובות או לצעצועים אהובים או משהו כזה. ועוד משהו או שניים שאת יכולה להמציא - נגיד, אם לפני השינה אתן מתקלחות, אז אפשר לעשות טקס עיטוף מיוחד במגבת (אני למשל מוציאה את הקטן במגבת ענקית ועוטפת אותו לגמרי כולל הראש ומייד קוראת: "איפה ינוקא? הרגע ראיתי אותו, והוא נעלם לי!" וכאלה דברים, ויש צחוק גדול כשהוא קורא מתוך החבילה שהוא כאן).
לא חשוב מה - כל מה שכתבתי הם רעיונות בשבילך - אבל אם במשך כמה ימים או שבועות (לא מבססים הרגל ביומיים) יש כמה דברים קבועים, שכוללים צחוק בהתחלה, ואחר כך סדר של התרגעות (הלילה טוב לצעצועים או לבובות מבוסס על חזרתיות, שיש בה תכונה מרדימה, ועל קביעות, שיש בה תכונה מרגיעה, ועל סדר, שגם בו תכונה מרגיעה, סיפור לפני השינה שמדבר על שינה גם עוזר) אינטימי, זה לאט לאט מרגיע ומבסס לגוף סדר שמלמד לצפות לשינה.
מלבד הסדר הקבוע, חשוב מאוד שאת תעזרי לעצמך להירגע מכל העניין.
למשל אולי תגידי לעצמך שזה רק שלב, לא קורית לה שום טראומה, זה יעבור, יהיה בסדר.
אולי, זה שיש תוכנית לפעולה יעזור לך.
לא משנה מה, אבל אם את אופטימית וחיובית ורגועה גם לגבי השעה המאוחרת וגם לגבי מה שיקרה לפני השינה, וגם אם יהיה בכי פשוט תהיי מלאה אהבה וחום וסבלנות ותזכירי לך ולה שזה תיכף יעבור, והיא עם אמא, והכל בסדר, והנה אמא מלטפת וכלום לא כואב, כאלה דברים, אני מאמינה שזה עשוי לעזור.
אם יש לך רסקיו רמדי של באך, גם זה מועיל מאוד (קחי את בעצמך, את יכולה לטפטף עליה טיפה, נגיד על החולצה קרוב לפנים. לא עליה אם היא לא רוצה, כן בלי בעיה אם היא מבקשת כמו אמא).

אם זה עובד, והיא נכנסת לשינה יותר ויותר ברגיעה ובלי בכי, אז אפשר להתחיל לטפל בשעת השינה.
אבל שוב, סדר עדין שאת שומרת מהבוקר - יביא בהדרגה גם לשעות שינה יותר נורמליות.
(אני בעצמי מיישמת עכשיו ורואה שלוקח לפחות שלושה שבועות עד שרואים ממש שינוי, וגם אז - בום! פתאום שתי חתונות ועוד שני אירועים מאוחרים בשבוע אחד קלקלו לנו את שעת השינה...).

מקווה שכל זה יעזור ומשהו מזה ידבר אלייך.

לקחת כלים של מודעות עצמית שמשתמשים בהם מבוגרים כמו יעוץ הדדי במקרה הזה ולהשליך מהם על תינוקות זה די חסר אחריות.
אף אחד לא דיבר על לקחת רעיונות בלי לבדוק אותם.
נכון, יש אפשרות שזה לא עובד אצל התינוקות כמו אצל מבוגרים. מצד שני, יש אפשרות שדווקא כן. מי אמר לכם שלא?

אני מכירה אישית אנשים שיישמו את זה, וזה הביא לרוגע אמיתי של התינוק. ולא רק שלא גבה שום מחיר אלא להפך. אם תאמרו, זה יתבטא כשיגדלו - אז כמה מהמשפחות האלה הילדים שלהם כבר גדולים, ורואים שטוב להם.

לדעתי כדאי לכל אמא לקרוא את הספר, ואז לפי התחושות שלה להרגיש אם זה נכון לתינוק שלה (לפחות, אם לא תקבל את זה, יש שם כמה רעיונות מאוד נכונים אחרים שאינם שנויים במחלוקת, כמו בנושא האכילה ועוד). וכמובן, שגם אם זה נכון לו - צריך להרגיש באיזו סיטואציה. כי ברור שלא בכל בכי זה נכון. ומלבד זה, ברור שהספר מתכוון שהיא נותנת לו לפרוק את הבכי תוך כדי שהיא מחבקת אותו.

ועוד כמה מילים על
התאוריה של בכי כמרפא טובה למבוגרים ,תינוקות בנויים אחרת
אני מאוד בספק אם זה נכון. לי ברור שבכי מרפא זה בכי מרפא. הטבע נתן לנו בכי - 1. בשביל למשוך אלינו עזרה מבחוץ 2. כדי לרפא. ולא נראה לי שעד גיל מסוים זה פועל רק כמשיכת עזרה ואח"כ פתאום עושה סוויטץ' ומשתנה לתפקיד של ריפוי. לדעתי מתחילת החיים יש לבכי את שני התפקידים האלה (תלוי במקרה ובסיטואציה). ויש מצבים שבהם הבכי של התינוק הוא לצורך ריפוי.
ואם כבר, הטענה היא לא שתינוקות בנויים כמו מבוגרים בעניין הריפוי שבבכי, אלא להפך - שמבוגרים בנויים כמו תינוקות. כלומר - קודם כל שהבכי מרפא לתינוקות, וכיוון שמבוגרים בנויים בעניין הזה כמו תינוקות - לכן גם להם הבכי מרפא.

מיתוסים ומוסכמות שהעמדנו בסימן שאלה :

האם באמת הטבע נתן לנו בכי כדי לרפא?
האם באמת מתחילת החיים יש לבכי את שני התפקידים האלה?
האם באמת יש מצבים שבהם הבכי של התינוק הוא לצורך ריפוי?
האם אכן בכי מרפא זה בכי מרפא?
האם באמת הבכי מרפא לתינוקות?
האם אכן מבוגרים בנויים בעניין הזה כמו תינוקות?
האם בטוח שגם להם הבכי מרפא?

בשמת- קודם כל תודה רבה על התגובה המהירה (ידעתי שלא תאכזבי)

אני מרגישה (מין תחושה שעוברת אלי דרך המלים שלך, אבל אולי אני טועה), שלא רק היא סובלת, אלא גם את מאוד סובלת ברגעים האלה
את כל כך צודקת, רק שאני לא חרדה מהרגעים האלה אלא מאוד עצובה ומותשת נפשית, מרגישה שאיני מוצאת את הדרך לנחמה, כשאני מנסה להרגיעה מלטפת ומנסה לברר איתה מה בעצם היא רוצה בכדי לרצות אותה, היא מתנגדת לי ומתעצבנת יותר, לפעמים אני פשוט יושבת לצידה ונותנת לה קצת לפרוק אבל מאוד קשה לי הפסיביות הזאת מולה כשהיא סובלת.
היום היא נרדמה ב-19:30 ברכב בדרך חזרה מאמא שלי, בלי בכי, אבל היא הייתה מאוד עייפה.
חשוב לי לכתוב שבין בכי לבכי בלילה אנחנו משחקות וצוחקות, אבל בשניות הכל יכול להתהפך בלי שבכלל אבין איך זה קרה...

אני אנסה באמת להתחיל עם טקסי שינה, בכלל אני חושבת שהיא (ובהחלט גם אני, אני מרגישה שחיי הפכו לסחרחרה) זקוקה לסדר יום קבוע ומסודר, לכמה עוגנים להישען עליהם.
דיברתי עם אישי והוא מוכן להירתם למאמץ שדורש מבחינתו להיות עוד יותר מוזנח בשבועות הקרובים (מה שאוד הפתיע אותי).

קומה ג', את צודקת. אלה באמת שאלות. אני לא יודעת את התשובה. אני מתארת לעצמי שגם את לא יודעת את התשובה.
אני כן יודעת מה אני מרגישה.
ואת יכולה להרגיש הפוך ממני.
לגיטימי.

אני עצמי מרגישה בזה גרעין של אמת נורא חזק.
עכשיו, מה לעשות עם גרעין האמת הזה, ואיך ליישם אותו, ובאיזה מצבים בדיוק הוא נכון - זה ראוי לבדיקה מבחינתי.
אבל קודם כל, להיות קשובה למה שאני מרגישה.

הי נהר זורם ביניהם,
נזהרתי מאוד בדבריי כשסיפרתי על איך אנחנו משכיבים לישון את נועה שלנו.
לא רציתי שאתפס כמחמיר או כקובע גבולות וחוקים.
היום כשהשכבתי אותה לישון, חשבתי על הדברים שנאמרו. בתחילה, אישתי כיוונה אות ה ללכת לישון אך נועה לא הראתה שום רצון ללכת לכיוון. האחים שלה צפו בקלטת עם צילומי המשפחה, היה שמח ופורח בסלון לקראת השעה שמונה בערב.
שחררתי את אישתי לחוג הפילאטיס שלה ואמרתי לה שכבר אסתדר.
אצלנו בבית, כך התברר לאחרונה, אני הוא שמכתיב את החוקים בבית, לא שזה הולך לי בקלות אבל אני לומד כל פעם מחדש, לעיתים אני מחכה אפילו לסיטואציה כדי לבחון את דרכי, (נשמע אבסורדי?). ייתכן שנועה, (שנה וחמישה חודשים), כבר מרגישה בנוכחות הזו שלי ותתפלאי, כל פעם מחדש אני מגלה שבכל הצבת גבול אני זוכה להערכה גדולה יותר בעתיד הקרוב, (אף על פי שבאותו רגע שאני שם את הגבול אני חש לעיתים כאבא הרע ובתגובה מצד ילדיי).
אז כמו שהתחלתי לאמור, נועה כנראה מרגישה בנוכחות שלי ותמיד כשאני משכיב אותה זה הולך ביתר קלות. אני לא מכניס אותה למיטה בכוח, להפך, אני מורה לה להיפרד מאחיה, לעיתים היא כבר עושה זאת לבד, אנחנו הולכים יד ביד לעבר חדר השינה שלה, היא מרימה את ידיה שארים אותה, אני מכניס אותה אל הלול ומציע לה להדליק מוסיקה מה שהיא אוהבת מאוד לעשות לבד. אני אומר לה לילה טוב, מכבה את האור ויוצא מהחדר.
בכתיבה הקודמת שלי כתבתי שאנחנו מפרידים את טקס ההשכבה מטקס האכילה. אני רוצה לתקן את דבריי. אנחנו אוכלים ארוחת ערב משפחתית, נועה אוהבת לאכול הכול. אח"כ היא נכנסת למקלחת, משחקת קצת עם האחים שלה, שומעת סיפור ואז למיטה, לרוב זה עם בקבוק. אני מוציא לה את המוצץ ושם לה אותו בכף ידה, מכניס את הבקבוק לפיה ומברך אותה בלילה טוב. אני גם מדליק את המאוורר שיהיה לה נעים יותר. לאחר כמה דקות היא כבר ישנה מחבקת את הארנב שלה.
לילה טוב,
אופיר א

מה בעצם היא רוצה בכדי לרצות אותה, היא מתנגדת לי ומתעצבנת יותר
אני מנחשת, שכאשר אנחנו רוצים "לרצות אותם" זה ממש מעצבן אותם וגורם להם חוסר ביטחון.
זה משדר: "אני, אמא הגדולה והבוגרת, חסרת אונים מולך ולא יודעת מה לעשות".
זה גורם לרוב המכריע של הקטנים אי שקט ענקי.
לכן, אפשר להיות עצובה - וגם להגיד לה שאמא עצובה כשהיא עצובה/בוכה - אבל לנסות להחליף את תחושות חוסר האונים והרצון "לרצות אותה" בתחושה שלווה וברורה של ביטחון שזה יעבור תיכף, אחרי שקצת תלטפי וקצת תנענעי ועוד כל מיני "קצת" פטנטים להרגעה.

מאוד קשה לי הפסיביות הזאת מולה כשהיא סובלת
אני מבינה אותך, ולדעתי יש לזה גם סיבה. מבחינת האינסטינקטים ההוריים הביולוגיים, המולדים, שלך, את לא אמורה להיות פסיבית כשהיא בוכה. לכן, כל דבר עדיף על זה. למשל, עדיף שהיא תבכה למרות החיבוק שלך, או למרות טפיחות על הגב, ולא כשאת לידה או מולה. זאת כמובן דעתי, את תחליטי.

(ובהחלט גם אני, אני מרגישה שחיי הפכו לסחרחרה) זקוקה לסדר יום קבוע ומסודר, לכמה עוגנים להישען עליהם.
מאוד מתחברת לזה. אני חושבת שהסחרחרה, ואולי עוד יותר - עצם התחושה שלך שהחיים הפכו לסחרחרה, גורמת גם לה לבלגן שקשור בשינה, כי כשהיא נרגעת בסוף היום, כל ה"בלגן בבטן" מציף אותה.
אשמח מאוד לשמוע ממך איך זה הלך

מכניס את הבקבוק לפיה ומברך אותה בלילה טוב. אני גם מדליק את המאוורר שיהיה לה נעים יותר. לאחר כמה דקות היא כבר ישנה מחבקת את הארנב שלה.
אופיר א, דרככם מאוד שונה מדרכי, אבל לגבי בקבוק לפני השינה - אם תרצה לשמוע כמה דברים לגבי הקשר בין מה שאתה מתאר לבין עששת, אני מוכנה לפרט. (תראה את עצמך חופשי לא לבקש פירוט (-; ).

הי אופיר

לא רציתי שאתפס כמחמיר או כקובע גבולות וחוקים.
כל פעם מחדש אני מגלה שבכל הצבת גבול אני זוכה להערכה גדולה יותר בעתיד הקרוב, (אף על פי שבאותו רגע שאני שם את הגבול אני חש לעיתים כאבא הרע ובתגובה מצד ילדיי).

הגבולות שאתה מדבר עליהם נשמעים לי דווקא מאוד נכונים ומכבדים ואני לא רואה בהם שום דבר רע.
אני בהחלט מאמינה שלנו כהורים יש את המחוייבות לשמור על הילדים שלנו וחלק מזה זה גם לדאוג שיהיה להם את הביטחון שגבול בטוח ומכבד נותן.
לשמור עליהם זה גם לדאוג שיקבלו מספיק שעות שינה בשינה איכותית. אני יודעת שאם ביתי תקבע את הגבול היא יכולה גם להמשיך ולשחק עוד שעות ארוכות, כל עוד יש לה עיניין (והיא לאו דווקא תשלים אותן בבוקר), אז כשמגיעה שעת השינה ובכלל בערב אנחנו מתחילים להרגיע את האווירה, עושים אמבטיה, אח"כ ארוחת ערב, אח"כ משחקים קצת בקוביות או משהו כזה כשהאורות מעוממים, וסביב 20:30 מכינים לה בקבוק לוקחים את כל הדובים ושמים אותם במיטה ואז נותנים חיבוק ונשיקה, והיא נכנסת למיטה עם הבקבוק. פעם גם היינו מקריאים סיפור לפני השינה, עד שהבנו שזה כבר לא מתאים לה ושכמו נועה שלך היא יותר קל לה פשוט להירדם ככה במיטה כשהיא יודעת שאנחנו ליד בסלון. כשהיא מבקשת לפעמים שנישאר אנחנו כמובן נשארים לידה, אך בזמן האחרון לרוב היא נרדמת לבד (היא בת שנתיים - אתמול

)

אצלנו בבית, כך התברר לאחרונה, אני הוא שמכתיב את החוקים בבית, לא שזה הולך לי בקלות אבל אני לומד כל פעם מחדש, לעיתים אני מחכה אפילו לסיטואציה כדי לבחון את דרכי, (נשמע אבסורדי?).

זה נשמע לי קצת מוכר כיוון שגם לאישי היקר הרבה יותר קל מאשר לי לעשות דברים מסויימים, כמו להשכיב לישון, לחפוף את הראש וכו', כיוון שהוא בא עם ביטחון וללא כל החששות שיש לי לפעמים, ולכן אני לומדת ממנו רבות, ומיישמת בעצמי , וזה אכן מוכיח את עצמו.
ברגע ששיחררתי ואיפשרתי גם לו להיות המטפל, זה נתן לשלושתינו המון, אבא, זה אבא, זה אבא - תפקיד חשוב ביותר.

המרגיעון שעלה לי :כשעולה התנגדות שימו לב.

נ.ב.
דרך ההשכבה שלנו מאוד דומה, הסיבה ששאלתי על כך היא שחשבתי שבהפרדה בין אוכל ושינה התכוונת לבקבוק, כלומר להירדם ללא בקבוק.

אבל לגבי בקבוק לפני השינה - אם תרצה לשמוע כמה דברים לגבי הקשר בין מה שאתה מתאר לבין עששת, אני מוכנה לפרט. (תראה את עצמך חופשי לא לבקש פירוט ).
הקשר ידוע לי אך מה אפשר לעשות עם פעוטה בת שנה + 11 ח' , גמולה, שנרדמת בזרועותי בעזרת פעולת המציצה מהבקבוק (ולא מוכנה להרדם עם בקבוק מים כתחליף. בשמת א מה אפשר לעשות במקרה כזה?

שנרדמת בזרועותי בעזרת פעולת המציצה מהבקבוק
אהה. קשה קשה.
גם מוצץ לא הולך?
היא בטח רוצה להרגיש משהו כמו החלב ולהירדם מחובקת.
אז הייתי אולי מנסה כמה דברים במקביל:

בכל השעות האחרות, לסיים כל ארוחה עם מים, ולצחצח שיניים גם כשהיא קמה וגם לפני השינה. יש טענה של רופאי שיניים, שרובד הפלאק נוצר תוך 24 שעות, כך שמועיל גם לצחצח בשעות אחרות כדי להקטין את סיכון החיידקים.

תזונה מאוד בריאה במשך היום, עתירת מזון חי וטרי עם ויטמינים ומינרלים מקטינה את הסיכון. בקבוקי תמ"ל, וגם חלב מפוסטר, אינם נכללים בהגדרה זו, אבל מובן שאם יש חטיפים או מתוקים או מזונות מעובדים אז בהם כדאי לקצץ.

האם אפשר להחליף את התמ"ל בחלב אורגני?

עיזים עדיף על פרות. הרי היא כמעט בת שנתיים, כך שלא צריך דווקא חלב תעשייתי מעובד שבו החליפו את השומן הטבעי שבחלב בשמנים תעשייתיים זולים, והוסיפו סוכר לבן ועוד כל מיני כימיקלים... בחלב אורגני אמנם אין ההגנה של חלב האם נגד עששת, ואמנם גם בו יש באופן טבעי סוכר טבעי, אבל לפחות לא סוכר לבן וכל השאר.

אני הייתי מדברת איתה.

כלומר, מספרת לה באופן ציורי וסיפורי ומתאים לגילה על החיידקים שאוכלים את השיניים, במיוחד בלילה, ומדברת איתה בכנות על החששות של ההורים שהחיידקים האלה יעשו לה חור בשן בגלל הבקבוק, ומתייעצים איתה מה לעשות. אומרים שמה שלא עושה חורים הוא בקבוק בלי כלום, בקבוק עם מים, מוצץ, או האצבע של אבא או אמא לשעת ההרדמה, או משהו אחר (אם יש לכם עוד רעיון יצירתי שלא חשבתי עליו).
אני מאמינה שילדים בכל גיל מבינים כשמדברים איתם בגובה העיניים, ומסבירים להם בכנות למה ומה מטריד אותנו.
גם אם היא עדיין לא תסכים להצעות, אני מאמינה ששיחה כנה יכולה לפתוח תהליך, שבהדרגה יביא לשינוי.

הצעתי פה מגוון רחב של רעיונות, אולי אחד מהם ייראה לך שווה ניסוי, או יצית אצלך רעיון אחר.
בהצלחה!

תודה על הרעיונות הטובים והאכפתיות בשמת.

הי בשמת,
לקח לי קצת זמן לקרוא את שכתבת.
לנועה יצאה שן ראשונה רק בגיל שנה וארבעה חודשים וכעת מבצבצת השנייה. (נולדה בשלהי ינואר 2005).
האם כבר להתחיל בצחצוח שיניים?
יש לה את ההרגל של ללכת לישון עם בקבוק. שאחליף אותו בבקבוק מים או שעדיף לנסות רק עם מוצץ?
תודה

הי אופיר,
רופאי השיניים אומרים להתחיל לצחצח ברגע שיוצאת שן ראשונה. בזה אני לא מומחית, ומקבלת את דעתם, שמרגע שיש שיניים ויש אוכל, חשוב לצחצח את השיניים.

שאחליף אותו בבקבוק מים או שעדיף לנסות רק עם מוצץ?
זה תלוי:

האם היא משתמשת במוצץ בכלל?
מה נראה לך יותר טוב?
מה היא תעדיף? שהרי אנחנו יכולים להחליט מה שבא לנו, בסוף הילד עצמו קובע מה הוא מוכן לקבל ומה לא...

פלוני אלמונית, בשמחה

כך שלא צריך דווקא חלב תעשייתי מעובד שבו החליפו את השומן הטבעי שבחלב בשמנים תעשייתיים זולים, והוסיפו סוכר לבן ועוד כל מיני כימיקלים...

מה??!!!?????!!!!? בשמת, את יכולה לפרט? אני חשבתי שחלב תעשייתי הוא לא רצוי בגלל הורמונים ואנטיביוטיקה שמקבלות הפרות.

את מדברת במקרה על תמ"ל? פתאום הבנתי שאולי לא הבנתי...

את מדברת במקרה על תמ"ל?
תמ"ל, תמ"ל. גם חלב פרה, גם מעובד לאבקה תעשייתית, גם שמנים צמחיים וגם סוכר וכימיקלים.

אני חשבתי שחלב תעשייתי הוא לא רצוי בגלל הורמונים ואנטיביוטיקה שמקבלות הפרות.
אני דווקא הבנתי שהכוונה לתמ"ל, אבל הפירוט גרם לי לשאול את עצמי אם לא עדיף כבר לתת לתינוקות לא יונקים חלב פרה רגיל (אולי אורגני) והשלמת ויטמינים נחוצים לחוד.

תודה בשמת

לתינוקות לא יונקים חלב פרה רגיל
תבדקי בכתובים. אמא ל-5 כבר כתבה את זה.

אם כי, חלב רגיל לא מתאים בהרכבו לתינוקות מתחת לגיל שנה.
לא רק בגלל מה שחסר בו (אין אפשרות להשלים ויטמינים ומינרלים נחוצים לחוד, בגיל כזה), אלא גם בגלל מה שיש בו יותר מדי, למשל יש בו חלבונים שנועדו לגדל עגל במהירות... וחלבונים לא מתאימים. ועוד.

אחרי גיל שנה, שזה גיל שבו כבר אפשר להסתמך על מזון מוצק לתינוקות שלא יונקים, לא צריך יותר להרתיח בקבוקים, פטמות ומים, ומותר לתת מוצרי חלב, אני באמת לא רואה שום סיבה לקנות תמ"ל. אפשר לתת חלב במקומו וגמרנו. פשוט, כמזון מוצק.

בילדותי, היו נותנים לתינוקות חלב פרה מורתח עם סוכר לבן. גם אני וגם אמא ל-5 גדלנו על ה"תמ"ל" הזה.
גם זה היה ניסוי בתינוקות בקנה מידה עולמי, והתוצאות שלו היו רעות.
במלים אחרות:
היינו בסרט הזה כבר.

חלב עיזים וחלב נאקות ניתנו לתינוקות בלי תוספת סוכר, כמו שהם. ביולוגית, חלבים אלה יותר דומים בהרכבם מבחינות מסוימות לחלב אנושי, כך שהם פחות מזיקים מחלב פרה, פחות רחוקים מחלב אם מאשר חלב פרה.
הסיבה שנותנים לתינוקות חלב פרה ותמ"ל מחלב פרה היא אך ורק כלכלית:
עיקר החלב מופק מפרות.
כלכלי יותר להפיק חלב מפרות.
החל מאמצע המאה ה-19 בערך יש עודפי חלב פרות, שכדי להרוויח כסף עליהם מצאו טכניקות לייבש אותם לאבקה.
אז הומצאו חלב משומר בקופסאות פח, אבקת חלב וכדומה.
אחרי שמכרו את המעובדים האלה לכל שימוש שיכלו להעלות על הדעת, עלה הרעיון להתפרס גם למזון לתינוקות.
וכך התחילו לעבוד על התמ"ל - הכינו מאבקת חלב משומרת חלב לתינוקות, כדי להרוויח עוד כסף מעודפי החלב.
ב-80 השנים הראשונות מתו רוב התינוקות מהתערובות השונות הנ"ל, עד שהצליחו לייצר תערובות שהרגו רק חלק קטן מהתינוקות.
והשאר רשום על ספר דברי הימים בדפים הרלבנטיים באתר.

תודה על ההסבר (המצמרר).

עוד אפשרויות לפעוטות שנרדמים עם בקבוק:

לדלל בהדרגה את התמ"ל.
להרדים כשהילד עייף ממש, כך שיש סיכוי גדול שישתה פחות מהבקבוק.

שלום, ביתי בת התשעה חודשים הולכת לישון עם סדר שיצרנו יחדיו, אך לאחרונה היא מתעוררת בזעקות ובכי קורע לב מספר רב של פעמים בלילה (לעיתים אינסוף כל רבע שעה) - הדבר היחיד שמרגיע אותה הנקה או ידיים.
יש למישהו רעיון איך להחזירה לשינה רצופה של 4-6 שעות?
תודה

ליאה, מה מצב השיניים שלה? בקיעת שיניים יכולה להציק מאד. מה זה לאחרונה?
חוץ מזה, אולי משהו בתפריט שלה השתנה? נתת לה איזה מוצקים חדשים שאולי היא רגישה אליהם?

השיניים העליונות בקעו לפני מס' שבועות ללא בעיות כלשהן, וגם התפריט שלה וגם שלי לא השתנה.
כשאנו בעבודה היא עם סבא וסבתא, כך ששום דבר לא השתנה - לכן זה מוזר לנו, וגם קשה.
קראתי דפים נוספים באותו עניין ולמעט נחמה שזה קורה אצל עוד הרבה משפחות, לא ראיתי דבר
תודה רבה על התעניינותך : )

כן, טוב, כמו שאומרים הנחמה הזאת היא לא משהו מיוחד. אצלי עד 4 חודשים ישנה מעולה, אז התחילה להתעורר כל 3 שעות, ובערך ב8-9 חדשים, אולי גם בעקבות מחלות שחטפה, המצב החמיר, וחמור עד עצם היום הזה (11) כך שלי אין פתרונות. ביעוץ שהייתי המליצו לי על גמילת לילה, אבל לא בטוח שאני מוכנה לזה וגם מסרבת להאמין שזו הדרך היחידה. שווה גם לעיין בספר לישון בלי לבכות.

אויש אני כ"כ מבינה, גם לי המליצו על כך - ואין לי לב לעשות את זה, היא כ"כ אוהבת לינוק וההנקה הולכת נהדר (אחרי המון המון קשיים בהתחלה) שאני לא מוכנה לוותר!!!

מבקשת עצה - האפרוח שלי בן ארבעה חודשים. עד לא מזמן נרדם נפלא על הציצי ופתאום, כמעט תמיד, הפסיק. הוא מראה סימני עייפות - ידיים עצבניות על העיניים, פיהוקים ומריטת אוזניים, יונק ולא נרדם, נכנס לתיסכול שמתחיל בנהמות ונגמר בבכי מיואש. כמעט כל זמן שינה - בוקר מאוחר, צהריים, לילה ואמצע הלילה - הוא נרדם רק על הידיים אחרי בכי או צרחות. יניקה בזמן עירות עוברת בשלום. אני חושבת שמציקות לו החניכיים לקראת שיניים, אבל אם זה קשור אז למה רק לקראת שינה? מישהי יכולה לנסות לעזור לי לעזור לו?

אני חושבת שמציקות לו החניכיים לקראת שיניים, אבל אם זה קשור אז למה רק לקראת שינה?
זה קורה בד"כ בערב (מאותה הסיבה העלומה שרוב המחלות מתגברות בערב ו"מתאוששות" בבוקר). לגבי שנת הבוקר והצהריים אין לי תשובה...
אולי פשוט לנסות להרדים בצורה אחרת? בעיקר בלי לחשוב על "מתי הוא יירדם"... אולי לקחת לטיול במנשא, לנדנד על כדור פיזיו מול הטלוויזיה (שדלוקה בשקט, כך שרק את תצפי בה), לצאת איתו בעגלה לסיבוב. כל מה שירגיע אותו קצת, בלי שתצטרכי להילחץ מזה.

מעבר לזה ראי בקיעת השיניים

אני לא לחוצה שהוא ירדם כבר, פשוט מצטערת שהוא לא מתפנן על הציצי כמו פעם. קראתי בינתיים על בקיעת השיניים - כבר ממש מרגישים ורואים שן - וכל תיאור של סימפטום מתאים. תודה על ההפניה.

פשוט מצטערת שהוא לא מתפנן על הציצי כמו פעם
מחשבה שלי שעלולה להקים התנגדות כאן:
קודם כל זה גיל שדפוסי השינה משתנים.
יכול להיות שהוא רוצה להירדם אבל לא לאכול, והוא לא יודע איך ולכן הוא בוכה. עצתי היא שלא תתעקשי איתו על הציצי, אלא באמת תנסי לתת לו עוד דרכים להרדם. כמו שקומה ג הציעה - טיול במנשא כדור. אולי לנסות להרגיל למוצץ...
העצה שלי באה ממקום שאני מרגישה שפספסתי את ההזדמנות הזו כשזה קרה לי, לא הבנתי למה היא בוכה, כל פעם איפשרתי לה לחזור לציצי מתוך ההרגל שכך היא נרדמת. בגיל 4 חודשים היא התחילה להתעורר קצת יותר בלילה, והיום (11 חודש) המצב ממש קשה, לעתים מתעוררת כל חצי שעה, גם בשנת צהריים, ותמיד צריכה את הציצי כדי לחזור לישון.

עבר זמן רב מאז כתבתי כאן.
לקחנו את הטיפ של לא ללכת לישון עם בקבוק בפה. אנחנו מכירים את זה וכמה שזה הורס את השיניים. יצאו לה שינייןם ראשונות רק בגיל שנה וחצי ועכשיו אנחנו קודם מספרים לה סיפור, בקבוק עם בסלון כשכל הילדים בסלון ואז עושים איתה טקס שינה בה היא נפרדת מכולם, לוקחים אותה למיטה, משמיעים לה מוסיקה, את הדיסק 'חלום קטן', (מומלץ ביותר), שרים לה שיר או שניים, אומרים לה לילה טוב והיא אכן נרדמת. זה פעל כמה ימים ועכשין היא עומדת במיטה וקוראת לנו בבכי ומאלצת אותנו לשיר עוד כמה שירים. אני לא רוצה שזה יהפוך להרגל.
יש רעיון מה עושים?

מזדהה איתך, שלי אומנם יותר גדול 2.5 אבל גם הוא נוטש בזמן האחרון את השגרה ( סיפור על הספה, עוד סיפור במיטה וזהו) מתעקש ללכת לישון על הספה בסלון ובוכה כשזה לא מתאפשר לו.
מנסיוני זה עניין של גלים, תקופות. טקס השינה שלנו השתנה כמה וכמה פעמים ומה שצריך זה פשוט סבלנות-לשיר עוד שיר ועוד שיר,סיפור או מה שהוא מבקש. כשהוא מבקש לצאת מהמיטה, להסביר ברוגע שעכשיו הולכים לישון, פשוט להשאר רגועים- זה כמובן עובד עם אתם שלמים עם העניין.
אני זוכרת כשאנחנו גמלנו אותו מבקבוק בערב בגיל שנה ושמונה. פשוט החלטנו שמפסיקים ואנחנו היינו שלמים עם ההחלטה שאנחנו לא מוותרים וישבנו לידו המון זמן כשאנחנו מסבירים לו בשקט כול פעם שהוא שואל למה ומתוך בכי. כול הזמן אמרנו לו שאנחנו אוהבים אותו, ושאנחנו יודעים שהוא שבע (הוא אכלן מצטיין..) וזה עבד אז- הסבלנות וזה עבד מאז בעוד משברי גדילה כאלה.
לי עכשיו קשה להיות כול ערב כ"כ קשובה אליו מכיוון שאני כרגע לבד בזה -בעלי במילואים וברור לי שזה גם אחד מהמשפיעים על המשבר הנוכחי.
אבל מה אכפת לי לתת עיצות

העברנו אותה עכשיו חדר. היא גרה עכשיו עם אח שלה. לראשונה אחרי חודשים רבים, היא מתעוררת בלילות וקשה לה להירדם.
מכירים את השינוי של לעבור חדר?
היא נורא מזיעה בלילה. אם נפתח מאוורר היא עלולה להתקרר. מה עושים?

משכיבים לישון בפיג'מה ארוכה ודקה?

חיתול וגופייה. אנחנו מפעילים לילדים מאוורר כדי שיהיה להם קל להרדם ומכבים אותו כשעה קלה לאחר שהם נרדמים.

אם היא סובלת חיתול טטרה על הגוף, לכסות אותה קלות ולהסיר אותו אחרי שמכבים את המאוורר.
נראה לי לא נעים, מאוורר על העור החשוף (כשמנסים להירדם, כלומר להרגיע את החושים).

אנחנו כעת בנופש כל השבוע. בהעדר מיטה, היא ישנה עם אמא במיטה, (תפסה את מקומי). מחר חוזרים הביתה. איך חוזרים לשגרה? איך היא חוזרת למיטה שלה עם כמה שפחות בכי לפני השינה?

חזרנו מהחופש, היה לא קל. לילדים היה קשה לחזור למסגרת ובמיוחד להוראות הלילה, מקלחת ושינה.