ביקורת על בןזוג לא יהודי

[פולינט*]

בן זוגי צרפתי, אנחנו ביחד פה ושם כבר שנתיים וחצי (בעיקר שם כי לי יש אזרחות אירופאית והוא נשאר פה כל את המאכסימום שהוא יכול מבחינה חוקית) והוא לא יהודי, אנחנו שוקלים להדק את הקשר ולהפוך חוקיים בעתיד.... הלא קרוב מדי....
אמא שלי מתייסרת מהרעיון שבן זוגי לא יהודי (סטייל "מה השכנים יגידו על זה?"). היא לא סיפרה לאף אחת מהחברות שלה, אין לי מושג מה היא אומרת להם כל פעם שאני נעלמת מהארץ לתשעה חודשים.
בגלל התגובה הזו של אמא שלי, אני בעצמי מתנצלת, לא יודעת מה להגיד כשישאלו מה עשיתי בחול, לא מספרת למשפחה המורחבת, כי הם ישאלו אם הוא יהודי וכשאגיד לא, העולם יחרב.
זו משפחה מצומצמת שמסתכמת בדוד ואישתו (הדודה) שני ילדים וילדי הילדים. בת הדוד חזרה בתשובה, נישאה לאיש חרדי ולהם 9 ילדים (ולהם גם כבר יש ילדים). אני חרדה מהתגובה שלהם.
לאור העובדה שהם מהווים את רוב המשפחה המורחבת שלי, צר לי שינתק הקשר, שתיהיה עויינות וכו'
והוא רואה את זה. אני כבר מכירה את כל המשפחה שלו כולל הדודות הדודים, האקסים של הדודות, כל הסבתות והסבים, להורים שלו יש תמונות שלי על שומר המסך בבית, בעבודה ובפייסבוק.
ומהצד שלי, יש התכחשות,

לי זה לא משנה, הרי בסופו של דבר לא הייתי בוחרת בו אם החזון האישי, הזוגי והמשפחתי שלו לא היה תואם לשלי.
אנחנו מאמינים באותו הדבר, אנחנו מקדמים ומעצימים אחד את השני. ואם לא היה כך לא הייתי בוחרת בו.
אני חושבת שהתא המשפחתי שלי יראה אותו הדבר בין אם בן זוגי הוא יהודי או לא.

אבל "מה השכנים יגידו?"
אני לא חזקה מספיק להתמודד עם ביקורת מהסוג הזה והאנרגיות השליליות..... הצילו.

[צוויליך*]

אני לא חזקה מספיק להתמודד עם ביקורת מהסוג הזה והאנרגיות השליליות..... הצילו.
תסלחי לי אבל את כן , ואת תצילי את עצמך.
(-:


_לי זה לא משנה, הרי בסופו של דבר לא הייתי בוחרת בו אם החזון האישי, הזוגי והמשפחתי שלו לא היה תואם לשלי.
אנחנו מאמינים באותו הדבר, אנחנו מקדמים ומעצימים אחד את השני. ואם לא היה כך לא הייתי בוחרת בו.
מאני חושבת שהתא המשפחתי שלי יראה אותו הדבר בין אם בן זוגי הוא יהודי או לא._
את כבר יודעת הכל ואת בת מזל שיש לך את זה ואת הידיעה.

את לא יכולה לקחת אחריות על התגובות של בעלה החרדי של בת דודתך (קבלי את עיטור העוז על פולניות רבת-מעוף (-: ).

אגב, מדוע אתם לא חוקיים כעת? כי אתם לא נשואים?
וכשתינשאו? הרי לא תינשאו דרך הרבנות, אם הוא לא יהודי.
ואפ הוא יתגייר אבל לא תמולו את הילד - מה תגיד הבת-דודה?
ואם הוא יתגייר ותמולו אבל תצביעו חד"ש - מה יגיד בעלה?
ואם יתגייר ותמולו ותצביעו ש"ס אבל תתלו וילונות משובצים - מה יגידו השכנים? התעמדו בלחץ? (-:
וכו'

שיהיה לכם הרבה שמייח ואהבה בעולם

צוויל

[ליאת*]

אני מכירה את זה מצד אחר.
כשבתי יצאה עם בן זוג שאינו יהודי (בינתיים הם נפרדו)
אימי שבדרך כל שהיא שמעה את זה נכנסה לחרדות קשות ואבי שנאלץ לסבול את התקפי החרדה של אימי ביקש שלא יבואו אליהם הביתה.
בתמונה הכוללת מי שהכי סבל היו הורי. זה לא היה לי נעים אבל לא היה לי מה לעשות.

לעניות דעתי אם הם לא מדברים איתך ולא שואלים אותך הם כבר מנחשים.
הם לא רוצים לשמוע את זה בקול רם. אז למה לשנות את המצב הקיים?
כשהם ישאלו את כבר תדעי מה לענות
בינתיים חיי את חייך
כל טוב!

[בשמת_א*]

אני רק רוצה להזכיר שני דברים:

1. אלה החיים שלך. הבחירות שלך. הזוגיות שלך. המשפחה שלך. אם הוא שווה את המחיר של הצגות פולניות מצד המשפחה - גם זו הבחירה שלך. המחיר ידוע. אי אפשר לשנות אותם. את מוכנה לוותר עליו בגלל זה?

1. כשהגבר לא יהודי זו בכלל לא בעיה מבחינת היהדות. הילדים שלכם יהיו יהודיים בכל מקרה כי מי שקובע את השייכות לעם ישראל הוא האמא, ואת יהודיה. ההיפך כן בעייתי (אם זה בכלל חשוב למישהו). ולכן, גם לחרדים זה לא אמור לשנות הרבה. יש לא מעט משפחות שהגיעו מכל מיני תפוצות וחיות בארץ כיהודיות לכל דבר, עם אבא לא יהודי.

[פלוני_אלמונית*]

מנסיון של 15 שנים...
ההורים שלי העלו את הענין ממש בתחילת הקשר, אמי שאלה אפילו אם יסכים להתגייר. שאלתי איך היתה מרגישה אילו אמו ביקשה ממני להתנצר. איכשהו הזמן והאירועים החולפים הוכיחו איזה אדם עומד מולם ובסופו של דבר משפחתית זה עבר והנושא ממש ירד מהפרק.
יש לנו 2 ילדים, אנחנו משוחחים על הענין אחת לכמה זמן, כל פעם מזוית שונה ובהתאם לגילם.
כל השאר, ממש לא מענייני. הרי לאנשים תמיד תהיה סיבה לחפש מה לא נכנס להם למגירות ואני תפקידי לטפל במגירות שלי..

[פולינט*]

תודה לכולכם על התגובות.
נסחתי תגובה ארוכה שבה התייחסתי למה שאתם מעלים ובסופה הבנתי שהחשש שלי הוא לא ממה שאנשים יגידו או יחשבו עלי. זה לא מה מפריע לי.
הפחד העיקרי שלי הוא מהתמודדות הפונטלית.
אני תמיד נמנעת מעימותים, מכל הסוגים. גם מעימותי כוחות. אני לא יכולה להגיד לאנשים דברים שיכעיסו אותם או ימעמידו אותם במקומם ובטח שלא להתריס אז בדרך כלל אני מוותרת.

אז הפנמתי עכשיו מה הבעיה שלי. למען האמת הבעיה היא שאין דרך להמנע מהעימות הזה. בסופו של דבר הם יצטרכו לדעת.
אני לא יודעת איך לפתוח נושא כזה מול אנשים שאני יודעת שיהיה להם קשה לקבל את זה, מה להגיד להם, איך להגיד להם. אני מפחדת מאיך שיגיבו, ממה שהם יגידו לי ומזה שאצטרך לענות להם. בכנות.

[אולי?*]

אולי,רק אולי......בתוך תוכך זה מפריע גם לך?.....
אולי עמוק בפנים זה מרגיש לך "לא בסדר" ולכן חשוב לך מה יאמרו אנשים מסביב?..........

[אני_דולב*]

אני מפחדת מאיך שיגיבו, ממה שהם יגידו לי ומזה שאצטרך לענות להם. בכנות.

אולי הלך רוח כנוע יהיה במקום?

בכל מקרה, לכי באומץ, בנחישות, מחזקת אותך מרחוק...

[בהצלחה*]

לעניות דעתי אם הם לא מדברים איתך ולא שואלים אותך הם כבר מנחשים.
נשמע לי הגיוני.
יש לנו חברים דתיים מאוד ויש לי הרגשה שהם לא רוצים לדעת מה אנחנו עושים בשבת ומה אנחנו שמים בצלחת.
אני ממש לא מתביישת בכך שאני לא דתייה, אבל לא מרגישה צורך להציג להם את מה שאני חושבת שלא יהיה להם נעים לשמוע.

יכול להיות שכאשר תהיה היכרות - הם לא ישאלו.
אם ישאלו - אני בספק אם הם יקימו קול צעקה באותו הרגע (רוב הסיכויים שישנו נושא)
אם יתנקו את הקשר איתך - זו בחירה מצערת שלהם (ויכול להיות שזה יהיה זמני בלבד)

מציעה שכשתרגישי שאת מוכנה - תערכי את המפגש המשפחתי הזה ותראי שהוא לא יהיה נורא כמו שאת מתארת לעצמך.
העיקר שהעיסוק בזה והחששות יהיו מאחורייך.

[פלוני_אלמונית*]

(אני מהנסיון של ...שנים)
יכול להיות שזה הנושא הראשון בחיים שמעמת אותך ממש מול הקושי להתעמת מול העולם. זה לא קל. מצד שני, כשאת עומדת מאחורי האמת שלך, יש מין תחושה מתוקה מתוקה של שחרור.
מה אני אומרת בעצם? כאשר תבשילי, המעמד יתרחש, אולי אפילו לא יהיה עימות כי כאשר תהיי שלמה עם עצמך הדברים אולי יקלטו אחרת אצל אנשים ולעיתים זה לא כזה גליק כמו שדמיינו מראש. בהצלחה.

[קוסקוס_עם_במיה*]

היי. אני עם בן זוג גרמני כבר יותר מארבע שנים. כמעט שנה הגנתי עליו מהתגובות שחשבתי שייגיעו מכיוון בני משפחתי, שיש מבינהם בעלי אידאולוגיות קיצוניות למינהן. לא דיברתי עליו כמעט, ולא הבאתי אותו לפגוש אותם. חששתי מאד מהתמודדות עם הנושא, ועוד יותר מזה, פשוט לא רציתי שהוא ייחשף לעלבונות או יחס גועלי (אחותי בפרץ זעם, צעקה עלי שאני יוצאת עם נאצים). אחרי חצי שנה בחו"ל, איתו כמובן, אמא שלי הודיעה, עוד לפני שנפגשו- שאם בחרתי בו אז הוא מבחינתם כמו בן, ושאנחנו מוזמנים אליהם הביתה ומובטח שנקבל יחס טוב. זה החזיק מעמד בערך שנתיים, אבל כל פעם שיש בעיות ביחסים עם המשפחה (=כל פעם שאני לא מתנהגת לפי רצונם) העניין נפתח מחדש ונשפכת מתוכו המון מוגלה שמבהירה לי שזה תמיד היה ויישאר נושא טעון, ושאני צריכה ללמוד להתמודד איתו אם אני רוצה להיות עם הבן זוג וגם לשמור על קשר עם המשפחה. כי הם כנראה לא יישתנו.
אני חושבת שזה לא פייר כלפי בן זוגך שאת מסתירה אותו. אם את שלמה עם ההחלטה להיות איתו כפי שאת כותבת, תראי לו שאת שלמה איתה. החיים קצרים, ומה לעשות, כוללים בתוכם לפעמים גם עימותים. אני חושבת שאם תסבירי שאתם מתכוונים להנשא ולהביא ילדים מצבך יהיה יותר טוב. ראשית בגלל שהם יבינו את כוונתך הרצינית- שזה לא איזה משחק או מרד סמוי מצידך, ושנית כי אנשים יכולים לבלוע כמה בחירות פחות נורמטיביות אם מגישים אותן עם מנה גדולה של בחירות שכן מוכרות להם מהסביבה בה התחנכו. תדגישי את מה שצריך להדגיש. זה לא יפתור את הבעיה אבל ירגיע את הרוחות, ויעורר יותר אמפתיה.
אל תהיי במגננה וגם לא במתקפה. בבחינת "זה המצב, קבלו אותו כמו שהוא".
ולעניניי בירוקרטיה- בן זוגך יכול לחיות איתך כאן ככל שיירצה, גם בלי נישואים, אבל זה מותנה בעירוב של משרד הפנים. תצטרכו להגיש בקשה, שיכירו באמיתות הקשר בינכם, ובחיים משותפים יחד- ותקבלו אישור שיש לחדש מדי שנה ("תהליך מדורג") שיאפשר לבן זוגך לחיות ולעבוד בארץ. צריך גם להגיש כל מיני מסמכים שלו- תעודת רווקות, תעודת יושר ועוד כל מיני. מתורגמים וחתומים על ידי נוטריון. וגם מכתבים מחברים ומשפחה בארץ שמעידים שאתם זוג. זה גוזל קצת זמן, עצבים וכסף, אבל לא נוראי כמו שזה מצטייר בהתחלה. חטטי בפורום "זוגות מעורבים" בתפוז, יש בו הרבה עצות מבעלי נסיון והוא מאד שימושי ומרגיע.
צידה לדרך- הרבה שלווה ואורך רוח. לא עשית שום דבר רע לאף אחד, גם אם מישהו שואב סיפוק מלגרום לך להרגיש שכן.

[גם_וגם*]

אני רוצה לכתוב כאן מנקודת המבט של הילדים.. אמא שלי יהודיה ישראלית קיבוצניקית אבא שלי נוצרי גרמני שהיגר לארצות הברית, הם התחתנו הביאו לעולם שני ילדים אחרי שבע שנים ביחד הם התגרשו היא חזרה לארץ איתנו אחרי שמונה שנים הוא נפטר. הוא ביקש בצוואה שלו שישרפו אותו ויפזרו את האפר בים במקום שבו הוא היה אוהב לדוג הייתי בת עשר לא הבנתי איך הוא רצה שישרפו אותו וכעסתי נורא שהוא לא השאיר לנו קבר ללכת אליו. אז אומנם קבר הוא לא השאיר לנו אבל הוא השאיר לי שתי אחיות מקסימות קתוליות הגדולה ממש הולכת לכנסיה כל יום ראשון האחיינים שלי קתולים אדוקים. זה ממש מוזר שאנחנו אחים וחיים חיים שונים לגמרי. אחותי השניה נפטרה לפני שנתיים זה היה עצוב היה השאירה מאוחר שלושה ילדים קטנים. ושוב היינו מוכי תדהמה שגם היא ביקשה להשרף ושהאפר יפוזר באותו מקום בים. הילדים שלה פיזרו את האפר..
מה שמוסיף עניין לסיפור הוא שאני עצמי חוזרת בתשובה עכשיו תדמיינו את ארבעת האחים מטיילים ביחד סמטאות העיר העתיקה: שתים קתוליות אדוקות עם צלב אחד חילוני ואחת חרדית עם כיסוי ראש וכולם דומים בני איש אחד.

[גם_וגם*]

אני חושבת שהתחתן עם מישהו בן דת אחרת הוא כן ביג דיל לא מצד מה יגידו השכנים או הבת דודה החרדית ברוכת הילדים. אלא מכיוון שאת צריכה להחליט עם עצמך האם תחגגו בבית פסח או איסתר חנוכה או חג המולד . בסופו של דבר אי אפשר לאכול את העוגה וגם להשאיר אותה שלמה. הפערים בין התרבויות שלנו גדולים ולילדים יש צורך להשתייך. בתור ילדה הרגשתי באבא שלי זרות -בתרבות בשפה בחגים.
נקודות למחשבה

[שלולית_י*]

גם וגם - מקסים!!
ונראה לי שלחגוג גם איסתר וגם פסח זה די סבבה, לא?

[שני_מ*]

אני 5 שנים עם בן זוג לא יהודי, כמה חודשים מתוכן נשואה לו ואנחנו עומדים להביא לעולם ילד ראשון בקרוב. אצלי המשפחה מאד מסובכת ונעה בקיצוניות בין דתיים לחילונים. וגם לי היה פחד מעימותים. בהתחלה לא ידעתי שהוא לא יהודי, לקח לי כמה שנים שבינתיים המשפחה הכירה אותו ולמדה לאהוב אותו כיהודי וכבן אדם. כשגיליתי שהוא לא יהודי נורא פחדתי והתקשרתי לסבתי, שאמרה לי להסתיר מכולם ולגייר אותו. דחינו את החתונה בשנה ובינתיים נכנסתי להריון לא מתוכנן שחייב אותנו להתחתן. היה חשוב לי לערוך חופה וקידושין, לא היה זמן להתגייר וכך יצא שנאלצנו להתחתן בחתונה רפורמית. מסתבר שהמשפחה הדתית שלי שונאת רפורמים יותר מאשר גויים ולכן חצי ממנה לא הגיע לחתונה. גם כמה חברים דתיים לא הגיעו. בדיעבד, היה לי חבל אבל לא היה נורא. הדבר היחיד שהיה ממש בעייתי הוא העובדה שידענו ולא סיפרנו. המון אנשים כעסו על זה שהסתרנו מהם את המידע, יותר מאשר שרגזו על כך שהוא גוי. קשה לחיות עם חוסר התאמה רעיונית למשפחה. יש לי עכשיו עימותים וניתוקי קשרים כי החלטנו לא לחתוך את הילד בגיל 8 ימים. רוב האנשים בוחרים להתאים את עצמם למשפחה, לחברה ולקונבנציה כי זה יותר קל. לא צריך לחפש, לא צריך ללמוד ולדעת דברים ולא צריך להתמודד עם ההשלכות של הידע החדש. הבחירה היא בין לוותר ובין לעמוד על שלך ולהרוויח דברים חשובים יותר לדעתי כמו שלוות נפש ובטחון שאת עושה את מה שבאמת מתאים לך. אני בכוונה מדברת באפן כללי ולא על המקרה הספציפי כי אם הקונפליקט לאיווצר עכשיו הוא יווצר בעוד כמה חודשים או שנים על דברים אחרים שאת לא מעלה על דעתך כרגע. השאלה היא באיזו דרך חיים את מעוניינת לבחור

[שני_מ*]

דרך אגב סיפור מעניין שקרה לחברה שלי, היא באמת נאלצה לבחור:
היא באה מאחת המשפחות הכי מדהימות שיצא לי להכיר: משפחה דתית, מאד ימנית, גרה בשומרון באיזור עם המון כפרים פלסטינים מסביב, המשפחה הזאת מאד פתוחה יחסית למשפחה דתית והאנשים שם חיים בצורה שלא ראיתי עוד אנשים חיים. כל חייהם מורכבים מלמידה ורוחניות, האבא מרפא בעזרת אנרגיות בצורה מדהימה. הם פשוט לא מתייחסים לשום דבר גשמי בעולם הזה בצורה שלא ידעתי שבכלל אפשרית, ומתעלמים מהגדרות קונבנציונליות של החברה כמעט לחלוטין. מדהים אותי כל פעם מחדש לראות אותם משלבים את הרוחניות ואת השקפות העולם שלהם עם הדת היהודית.
אחת הבנות שלהם התאהבה בטעות בפלסטיני. אני לא אספר איך בגלל פרטיותה, היא ממש לא התכוונה וניסתה להתנגד אבל בסוף נכנעה לרגשותיה והסכימה להתחתן. עד היום היא סובלת. בעלה איש מקסים, למרות שאני לא מחבבת ערבים נאלצתי להודות שהוא אדם נחמד ומעניין, והילדים שלהם גדלים כיהודים ומקסימים אפילו יותר מהוריהם.
אבל המדינה לא נותנת לו להכנס, בטח שלא להתאזרח. היא נאלצה להבריח אותו לארץ כדי שיוכל להיות אתה בלידה. המשפחה שלה, למרות שהיא פתוחה ומדהימה מפחדת מבעלה ולא מכירה בו ובנישואיהם, גם המדינה לא. ביישובים היהודים שבסביבה לא מוכנים לקבל אותה, את בעלה או את הילדים. היא נאלצת לגור אתו בכפר הערבי. ושם הבעיות קשות לא פחות. המשפחה שלו אמנם קבלה אותה אבל בעבודה שלו נמנעים מלקדם אותו והרשות הפלסטינית מתחקרת אותו כל כזמן בחשד למשת"פות. בכל זאת הם מצליחים לתחזק חיי נישואים לא שגרתיים ולחיות כמשפחה.
האהבה שלהם לדעתי, היא אחת היפות שראיתי כי היא עומדת במבחן של סבל אמיתי על פני שנים רבות.
כשסיפרתי לה על כל עניין הדת של בעלי היא נתנה לי עצה טובה. "תשאלי את עצמך אם הוא שווה את זה, אם כן אל תסתכלי אחורה ותתייחסי לכל בעיה בדרך כאל מקרה בלתי נמנע וכך תמנעי מרגשות אשם".
אין ספק שהחיים יכולים להיות קלים יותר אם משפחות לא היו עושות עניין מכל יציאה מהקונבנציה. תזכירי לעצמך שאת לא עושה שום דבר לא בסדר, ושאף אחד מהם לא דרש את האישור שלך על בן או בת זוגו והחלטותיהם בנוגע לילדים שלהם.
עוד דבר שיכול לעזור אם בן זוגך לא אדם חלש זה לבוא אתו למפגש משפחתי ולתת לו להציג את עצמו לכולם. זהיתן לכל הסיפורללבוש צורה נורמלית וגם עצם נוכחותו במקום תמתן ותרכך את התגובות שלהם ותבהיר להם את מידת הרצינות של מערכת היחסים.
ובכל צורך בחיזוק או בעיה אני אשמח לעזור

[זה_לא_מיותר*]

שמתם לב שרוב המקרים הם של אשה יהודייה עם ערבי (לפעמים נוצרי?)
מה זה אומר / מה זה אומר על יהודיות?
קדימה יפי נפש / פמיניסטיות, נשמע אתכם...
למה גבר יהודי לא הולך עם ערבייה?

[אביבה*]

לדעתי זה פשוט בגלל שרוב הכותבות כאן באתר הן נשים יהודיות.
אז הדבר היחיד שהן יכולות לספר זה על אישה יהודיה שהתחתנה עם גבר לא יהודי. את הסיפור של עצמן...

[תמרוש_רוש]

למה גבר יהודי לא הולך עם ערבייה?
יש את זה גם בעירובים אחרים.
אני מכירה לפחות ארבעה זוגות שבהם האשה אוסטרלית והגבר ישראלי, ואף לא זוג אחד הפוך.
(לא שזו סטטיסטיקה אמינה במיוחד )
בטח יש איזה הסבר...

פולינט, קראתי רק את הפוסט הראשון והשני שלך (מגבלות זמן), ורציתי להגיד שכל עוד את לא מעלה את הנושא, לעולם לא תהיה למשפחתך הזדמנות להתקדם אל מעבר לקונספט של "הוא לא יהודי" וללמוד להכיר ולאהוב ולהעריך אותו בפני עצמו.

_אני תמיד נמנעת מעימותים, מכל הסוגים. אני לא יכולה להגיד לאנשים דברים שיכעיסו אותם... אז בדרך כלל אני מוותרת.
הבעיה היא שאין דרך להמנע מהעימות הזה. בסופו של דבר הם יצטרכו לדעת.

אני לא יודעת איך לפתוח נושא כזה מול אנשים שאני יודעת שיהיה להם קשה לקבל את זה, מה להגיד להם, איך להגיד להם. אני מפחדת מאיך שיגיבו, ממה שהם יגידו לי ומזה שאצטרך לענות להם. בכנות._

יקירתי , את מבלבלת בין עימות לבין שיחה.
נדמה לי שיש לך בראש איזו דיכוטומיה, חלוקה נוקשה שבה כל דבר הוא או "עימות" או "התקפלות", וקשה לך לדמיין מצב שלישי, שבו יש מרחב לשני אנשים לא להסכים זה עם זה, ועם זאת לא להתנגש זה בזה.
מרחב שבו את מכבדת הן את עצמך ועמדתך, והן את עמדת הזולת.

ואם כך, הלך רוח כנוע זה בדיוק הדף בשבילך. כדאי כדאי כדאי לקרוא בו.

[דניאלה*]

_למה גבר יהודי לא הולך עם ערבייה?
יש את זה גם בעירובים אחרים.
אני מכירה לפחות ארבעה זוגות שבהם האשה אוסטרלית והגבר ישראלי, ואף לא זוג אחד הפוך.
(לא שזו סטטיסטיקה אמינה במיוחד )
בטח יש איזה הסבר..._
לנו יש חברים שהוא אוסטרלי והיא ישראלית. ביחד ניצחנו את הסטטיסטיקה!

[מבוגר*]

למה גבר יהודי לא הולך עם ערבייה?
האם אפשר לנצח את הסטטיסטיקה הזו ??
ואם כן מהי עלות פוליסת ביטוח החיים ?

[פולינט*]

תודה לכם על התגובות, אני קוראת ומפנימה.
הלך רוח כנוע זו בהחלט הקללה שלי ומהרגע שהבנתי שזו בעצם הבעיה שלי אני שמה לב לזה יותר.
אני לא בטוחה איך לעבוד על המידה הזו ואני גם לא בטוחה שאני רוצה, אבל אני בהחלט מודעת יותר לתכונה הזו ומבינה יותר על עצמי, על הבחירות שעשיתי בעבר ואלה שאעשה בעתיד.
תודה שוב, על התמיכה הסיפורים האישיים והסופים הטובים, לפחות מבחינתכן.