בילבי בת גרב

[אנונימי]

ראו גם: ספרי ילדים מומלצים.

אוסף של דברים שנאמרו בדפים שונים על בילבי או גילגי או פיפי, חלקם נחתכו וחלקם הועתקו כדי לא לפגוע ברצף.

[אביה_נו*]

לתושבי גוש דן: ב"בית אריאלה" (הספריה העירונית של ת"א, רח' שאול המלך) יש סדרות של הרצאות, שמעתי את המרצים "מציגים" 2 מההרצאות שיהיו, ונשמע לי מענין:
"גן העדן האבוד" – סדרה של 15 הרצאות, של סופר הילדים יהודה אטלס ושל פסיכולוג ילדים, דור הררי. בכל פגישה יתמקדו בסופר "קלאסי", אטלס יסקור את הביוגרפיה "הדרמטית" של הסופר (קורות החיים שלדעת אטלס רלבנטיים לעצם היותו סופר, וכן לתכנים או הסגנון הספציפיים; אטלס הסביר שמכל הביוגרפיות שהוא מכיר, סופרי הילדים הגדולים חוו טראומות מטראומות שונות בילדותם, וכתיבתם היא בעצם ניסיון לשחזר את גן העדן האבוד של הילדות טרם הטראומה – ומכאן השם שהעניק לסדרה) וכמה מהיצירות הנודעות שלו, תוך ניסיון לנתח את סוד קסמן. הפסיכולוג ידבר על פן פסיכולוגי של היצירות.
לדוגמא: פגישה מס' 3 - אטלס: במבי הספר ובמבי הסרט: איך הפך ספר המבוגרים של היהודי האוסטרי סאלטן לסרט ילדים נצחי. ההשפעה של זעקת במבי "אמא אמא" על הגבלת הציד של חיות הבר ועל הווצרותן של החברות להגנת הטבע. דור הררי: איך משפיעים תכנים קשים, אלימים או עצובים על ילידם, האם נכון לחשוף אותם אליהם. על המפגש של ילדים עם זוועות החיים בספרות ובקולנוע וההשפעה על התפתחותם.
או למשל: * על אסטריד לינדרגן – חלקו של הפסיכולוג יהיה על: בילבי – ילדה מופרעת או נון קונפורמיסטית, טום-בוי, מרדנית שמייסדת את האשה החדשה. על גיבוש זהות מינית בילדות.

• אטלס – על גזענות וגזענות-לכאורה בספרי ילדים. הפסיכולוג ידבר על ילדים ותקינות פוליטית – או שמא לילדים מותר הכל? על ערכים והקנייתם בילדות, דגש על ערכים דמוקרטיים ומקומם בהתפתחות ילדים.

[בשמת_א*]

נחמד, יהודה אטלס מעניין והוא בטח יספר דברים שכתב פעם בסדרת כתבות לעיתון "ילד גדול" על הסופרים.
הייתי מעדיפה שלא ידברו על אסטריד לינדגרן, כי הפסיכולוג נשמע מה זה בולשיט (במקרה אני קוראת שבדית וחוץ מזה שתרגמתי אותה אז גם קראתי המון על היצירה שלה ואני מתמצאת בתולדות ספרות הילדים השבדית והחברה השבדית כרקע).

[אביה_נו*]

בשמת -
לגבי בילבי, קצת לא הבנתי: האם התכוונת שכשמכירים היטב את כל המטֶריה (גם את הספרות במקור, גם את הרקע הספציפי של הסופרת, וגם את הרקע החברתי והתקופתי הכללי) , רואים שהפרוש "בילבי כמרדנית טום בוי וכו' הכותרת של הפסיכולוג" הוא שגוי לחלוטין?
נכון ששיח פסיכולוגים בכלל, ופסיכולוגים של ילדים בפרט, הוא כר פורה לזיבולי שכל מקוממים, אבל יש שם גם פרחים מדי פעם. בעשר דקות ששמעתי את הדור הררי הזה לא היתה אף צרימה באזני, וזה כבר יפה.

[בשמת_א*]

אביה,
לגבי בילבי: פחות או יותר, כן. זאת אומרת, יש משהו בכותרת הנ"ל, אבל... פשטני, קלישאי וכו' וכו'. אוף.

[לילך*]

ואדוה כל הזמן שואלת: איפה אבא של בילבי? ושל הנסיך הקטן? ושל פו מהטלטאביז? ושל פו הדוב? למה כולם מסתובבים להם חופשי בעולם בלי הורים?

[עדי_יותם*]

אם ההורים היו בסביבה, הם לא היו מרשים להם לעשות את כל הדברים המעניינים שהם עשו, כי זה מסוכן ואתה תהיה חולה ואת תיפלי וזה לא לילדים.

[לילך*]

מסעדה, תלוי איזה הורים. אצל אדוה זה ממש לא מתקשר. למרות שבתרגום המעצבן שיש לנו של בילבי, כל שתי שורות מדגישים - אין אף אחד שיכול להגיד לה לא לעשות את זה.

[עדי_יותם*]

ברור. גם לא בהכרח אצל הילדים שלי. אבל כדי להמציא הורים כמונו צריך להיות סופר ממש בעל דמיון (-;
אבל ברצינות, זו באמת הסיבה שסופרים מסלקים בגללה את ההורים מן העלילה. אחרת זה לא היה "אמין" (לא שהרקע של הנסיך הקטן והטלטאביז אמין (-; ואבא של בילבי הוא ספן, לא? ברור שילדים לא יכולים לגדול על ספינה - הרי אין שם בית ספר! (-; סליחה שאני תוקעת סמיילים כל רגע, אחרת לא מבינים שאני לא מדברת ברצינות כל הזמן.)

[בשמת_א*]

אכן, בעניין "בילבי" (בתרגום הראשון זה בכלל גילגי, ובשבדית זו בכלל מלה אחרת, שאי אפשר לתרגם לכתיבה בעברית):
האבא הספן קיים במציאות הבידיונית (כלומר, הוא לא המצאה של בילבי, והוא קיים כדמות בספרים), ואיתו גם שאר המלחים וחייה של בילבי על הים. והאבא הזה הוא מין אבא עקרון הרצף כזה.
בפועל, במציאות הלא-בדיונית, שבדיה של שנות הארבעים-חמישים (שבה כתבה אסטריד לינדגרן את הספר) לא היתה כל כך רחוקה מהזמן שבו ההורות של האבא הזה היתה די נפוצה בחלקים של המעמדות הנמוכים השבדיים.
לעומת זאת, ההורים של טומי ואניקה מייצגים היטב את "ההורים" הקונבנציונאליים בסביבה. זאת התרבות הבורגנית, שהשתלטה על שבדיה בעשורים הראשונים של המאה העשרים.
אם כן, לינדגרן לא לגמרי סילקה את ההורים של בילבי מהעלילה, ודעתה על בית הספר מבצבצת מכל ספריה, לא רק מהספר הזה, אם כי פה זה יותר ברור.
עכשיו, כשאני חושבת על זה, בתור אחת שבילתה את כתה א' שלה (טוב, ליתר דיוק, כל "כתה א" שלי ארכה מסוף אוגוסט ועד חג המולד, אז זו רק דוגמית חביבה) בשבדיה, וגדלה על ספרי אסטריד לינדגרן, הנה עוד חלק ממה שבנה אצלי נכונות כל כך גדולה ומובנת מאליה לחינוך ביתי.

[אביה_נו*]

danke
ואם כבר הוזכרה פיפי ארך-גרב, רציתי לדווח שלקחתי מהספריה את התרגום הישן של ילדותי, שם היא עדיין גרה בבית-קונדס . הקראתי לבכור פרק פה פרק שם, ובהזדמנות זו קראתי את הספר שוב - ונזכרתי בסילבוס של ההרצאות של יהודה אטלס בבית אריאלה , ראי ב איך להקריא סיפור לילד , שם הוכתרה גילגי כנושא לדיון טום בוי ופמיניסטית וכו'. ואני גורסת: לא טום בוי ולא פמניסטית, גילגי היא פשוט ההורה האולטימטיבי שמטעמי נוחיות סיפורית הוכנס בגוף של ילדה. תמיד מטפלת בילדים (בטומי ואניקה ולפעמים באחרים), מכינה להם אוכלת דואגת לשלומם הפיזי מגנה עליהם ממציאה להם משחקים , חזקה (יכולה להגן מכל הרשע שבעולם) בעלת אמצעים קובעת את החוקים , מעניקה מעניקה מעניקה , ובד"כ לא לוקחת כלום לעצמה. לא ההורה שכל ילד (ברוגני...) היה מאחל לעצמו?

[בשמת_א*]

אביה! גאוני!
באמת תמיד הפריע לי ה"טום בוי" והפמיניסטית, כי הרגשתי שזה לא מתחבר. אבל זה הסבר אדיר.
הרי אסטריד, אמא די חדשה בעצמה, סיפרה את הסיפור הזה לבתה. כך זה התחיל. אם כן, בעצם, אסטריד הזדהתה עם גילגי.

[טליהש*]

למרות קשישותי היחסית אני זוכרת את הספר כילדה, ובשבילי היא היתה אז, וכנראה תהיה לעד דמות של ילדה. דוגמא לאפשרות לקחת את כל עולם המבוגרים בערבון מוגבל ולקבוע לבד את ההעדפות ואפילו לפעמים את החוקים.

[לילה_טוב*]

אני חושבת שמצאתי. הסיבה להעדרותם של ההורים היא כי זהו הפחד הגדול ביותר והחשאי ביותר, שמדברים עליו פחות מכל: לאבד את ההורים.
ומהם סיפורי הילדים אם לא דרך להתמודד עם הפחדים - ראה המכשפות הרעות והאמהות החורגות (= אמא כועסת).
עכשיו אנחנו (אני ואדוה) מדברות על זה הרבה - האם טוב או רע לבילבי שאין לה הורים נוכחים, מה היתרונות ומה החסרונות. והיא שוקלת גם את האפשרות להיפטר מאתנו (ולקנות חדשים אבל כמו אמא ואבא, רק שלא כועסים).
גם בכל סיפור או קלטת היא מוצאת (ובעצם בדרך כלל יש) הורה אלטרנטיבי: כריסטופר רובין, הטייס, העכבר של דמבו, ואפילו לארז טל ולימור יש ילדים משלהם...
זה מתיישב גם עם הפרשנות של אביה - בילבי כהורה אלטרנטיבי, אם הגיבורים שהילד אמור להזדהות איתם הם טומי ואניקה, והרי גם הוריהם לא ממש מופיעים בסיפור, אם כי קיימים, נוכחים-נפקדים כאלה.

[אמא_של_מיה*]

נטע שלי היתה בילבי בפורים האחרון ,ואני מנסה לשיר לה את השיר אך לא זוכרת את כל המילים:
"אני היא בילבי לא כלום
ואני משחקת הופה היי
לא אכפת לי שום כלום
וכיף לי יא בא יי

יש לי סוס _..."
וזהו. כל השאר לה לה לה וגם מה שיש לא ממש מדויק.
מי זוכר? (אני יודעת שיש דף על מלות שירים אבל נראה לי שפה יותר מתאים)

[לילה_טוב*]

"יש לי סוס על אמת
אני עליו כל יום רוכבת
ואני אוהבת עוגות קצפת באמת"
גם אדוה היתה (ועודה מדי פעם) בילבי בפורים, והשיר מושר בגאון בביתנו, יחד עם שירי הסרט כמו "לוח כפל לוח שפל..".
למעשה, יהונתן פרנס בטח חושב שככה קוראים לה, כי כך היא את הציגה את עצמה בפניו היום, בתשובה לשאלה "איך קוראים לך?".

[עדי_רן*]

מי יודע איך הפכה גילגי בת גרב (מהתרגום הראשון) לבילבי לא כלום (בסדרת הטלויזיה)? יש לי השערה אבל אשמח לשמוע עובדות.

[יונת_שרון*]

מאחר שבמקור היא פיפי לונגסטרום ובעברית זה לא ממש שם טוב, כל מתרגם המציא שם חדש לפי העדפותיו האישיות.

[פלונית_על_מונית*]

התרגום הישן של ילדותי,

מי המתרגם בתרגום הזה? ומהי שנת ההוצאה?

[ליזה_ליזה*]

אני רוצה לרכוש את הספר בעברית.
איזה תרגום הכי מומלץ? תודה!

[פיפי_בת*]

איזה תרגום הכי מומלץ?
של בש מת אולי

[אור*]

בשמת מה דעתך על התרגום החדש של בילבי גרב ברך של דנה כספי?
הספר עצמו יפהפה מהבחינה האסטטית ומעביר את הרוח של בילבי.
תוכלי לכתוב פה איזה ספרים של אסטריד תרגמת?

[נמוש*]

מקפצת הופה היי, לא משחקת הופה היי. היא מקפצת הרבה ובלי חשבון לאף אחד.