הענין הוא כזה השנה ילדתי את בני השני צ'ו'צו
והייתי מאוד זקוקה להתחיל לעזור בפרנסת הבית.
הגדולה שלי צ'וצ'ה בת שנתיים, הייתה שנה שעברה בגן קיבוצי
כמעט בלית ברירה, בחרתי לסיים את התואר ואופי הגן מאוד מובנה ,חינוך פורמלי עם סדר יום עמוס.
היה לי מאוד קשה עם זה כל השנה וכל הזמן חיפשתי איך להוציא אותה מוקדם יותר או בכלל לא ללכת לגן.
השנה החלטתנו ביחד שזהו אנחנו לא מתפשרים
ובדרך פלא מצאתי עבודה במשפחתון הכי באופני שיכול להיות, חופשי נעים, מכבד, לומדים מהחיים לגמרי.
מלא מלא מלא באהבה. הגנן הוא גם חבר קרוב מאוד ממש כמו משפחה
ואיתו סגרנו שאני יכולה להביא איתי גם את צ'וצ'ו הקטן- פשוט מושלם.
........על הנייר........
המשפחתון רב גילאי, הקטנה בת שנה וחצי יש עוד קטן בן שנה, ביתי בת שנתיים ושלושה בני שלוש.
תוך כמה ימיים אני קולטת את המורכבות של העיניין,
צ'וצ'ה לא כ"כ מוצאת את עצמה, מצד אחד היא צריכה להתחיל ללמוד להעסיק את עצמה,
ללמוד מה באמת מעניין אותה,
מצד שני אמא כל היום איתה
מצד שלישי האח החדש בן חודשיים גם כל היום איתה
מכל מיני צדדים נוספים גילאי הילדים, אין כ"כ שפה משותפת
ואני רואה אותה בהתנהגות שלא הכרתי, מוזרה בוהה,
בדר"כ היא לידרית, פצצת אנרגיה צוחקת כל היום.
ברור לי שהכל חדש, גם הגן גם הילדים גם סוג המסגרת גם אמא כל היום...
לא ברור לי כיצד אדע אם לה זה טוב?? מעבר לרצונותיי ולנוחות שלי.
יש לציין שהיו לה חברויות נפלאות וקרובות שמלוות בהמון שמחה כשהייתה פוגשת את הילדים מהגן הקיבוצי...
בקיצור נכנסתי ללופ לא ברור וקצת איבדתי את הביטחון למה באמת טוב עבורה ועבורנו.
זה עושה קצת חוסר יציבות בבית...
כל מה שביקשתי זה להיות ביחד ויותר חשוב מזה
לאפשר לה חופש אמיתי ולשמור על הילדות שמחה מלאת דימיון ויצירתיות.
אשמח מאוד לשמוע רעיונות ועצות.
תודה
