בדידות בחיי הנישואין

אני נשואה, אבל מרגישה בודדה. נשמע מוכר למישהו?

מוכר גם מוכר.
למה זאת הרגשתך?

מוכר מאוד.

אך יודעת שזה לא אמור להיות כך.

גם אני נשואה, אפילו עם בייבי קטנה ומרגישה בדידות, לא יודעת אם זה בדידות מחיי הנישואין למרות שבהתחלה חשבתי ככה אלא יותר בדידות ממקום של חוסר, חוסר בחברים, חוסר בעיסוקים, חוסר בדברים שממלאים אותי, בהתחלה
השלכתי את זה על הזוגיות, חשבתי שלא טוב לי בזוגיות, שהבן זוג לא מתאים לי אבל אחרי מחשבה מעמיקה הגעתי למסקנה שאני צריכה 'למלא' את עצמי ולדאוג שלא 'ישעמם' לי עם עצמי קודם ואז לבדוק דברים אחרים, כגון הזוגיות.
אולי זה מדבר גם אליך....

אני לא יודעת לגבי נישואים כי אני עוד לא נשואה. אבל עם בן זוג של שנתיים כמעט, הרגשתי ברמה מסוימת תמיד בודדה. הסיבה הייתה לדעתי שלא היינו מתאימים.

העבודה של ביירון קייטי
היא הצילה אותי.
אחרי 25 שנות נישואין מתסכלות ביותר, בהן סבלתי, חליתי והתחרפנתי מבדידות, וגם הייתה לי המון טינה על בעלי בשל כך, הגעתי למצב שאני לא תלויה באף אחד בשביל האושר שלי והאהבה שלי. החיים (גם מבחינת זוגיות) הפכו להיות טובים מאוד.

הסיבה הייתה לדעתי שלא היינו מתאימים
מה זה אומר "מתאימים" מבחינתך?

אני מנסה להגדיר לעצמי את משמעות המושג "בדידות". אפשר להיות מוקפים אנשים ולהרגיש בדידות. אז זה לאו דוקא בדידות פיזית.
אפשר שהוא יבוא בשעת ערב מוקדמת. ישתתף במטלות הבית, ואחר כך נשב ונדבר. וגם אולי נצא לבילוי. ונחזור ואולי נעשה אהבה.
ועדיין אני מרגישה בדידות.
לפעמים אני רואה שאנחנו כמו שני קווים מקבילים. הוא עסוק בענייניו ואני בשלי. אין מפגש. אולי זאת הבדידות. אני לא יודעת איך להתקרב אליו.

בראוניז

כשאני מדברת איתו אני לא מרגישה שהוא מבין אותי. זו בדידות.

נכון. זו בדידות.
למה את חושבת הוא לא מבין אותך? (אני שואלת מסקרנות כי גם לי זה קורה)

אני מנסה להגדיר אינטימיות.
להיות קרובים. ללא הסברים.

אני חושבת שאנחנו פשוט לא על אותו הגל. אני בן אדם רגיש עם יכולות בין אישיות גבוהות (קולטת סימנים עדינים מהסביבה) לעומתו שהוא די גס בתחום הזה ולא ממש קולט ניואנסינים בתקשורת בין אישית.

ולא ממש קולט ניואנסינים בתקשורת בין אישית.
יש לך דוגמאות ספצפיות למקרים שבהם ניסית להסביר לו משהו והוא לא הבין?

רוצה לאמר תודה לכל המשתתפות בדף. קשה לי להגיב לכל דבר, לפעמים לא יודעת מה לכתוב..

יש לך דוגמאות ספצפיות למקרים שבהם ניסית להסביר לו משהו והוא לא הבין?
אני יכולה לתת לך דוגמה, היום אמרתי לבן זוג שלי שאני צריכה קצת "שקט" רוצה לקחת יום לעצמי להתפנק באיזה עיסוי טוב, להיכנס לסאונה טובה ומנקה, הוא משום מה לקח את זה נורא קשה ולא הבין מה אני רוצה ממנו? הוא באמת חשב שאני רוצה/צריכה ממנו משהו, נכנס ללחץ נוראי וישר התחיל לתקוף, מה קרה לך? כלום לא טוב לך? וכו' למזלי הזוגיות ביננו במצב נהדר התקשורת נהדרת (אבל מה לעשות? גבר זה גבר זה גבר!) תוך כמה מילים הצלחתי להרגיע אותו ולהסביר לו שאני לא צריכה ממנו כלום ואני לא באה אליו בתלונות אני פשוט משתפת.... זה הצליח והוא נרגע ואפילו עזר לי לחשוב על מקומות אפשריים בשביל יום כזה.

מה שרציתי לומר זה שכרגיל, אנחנו אומרת משהו אחד והם שומעים משהו אחר,אני לא חושבת שיש משהו "נסתר".
וחוץ מזה ממליצה לקרוא את הספר "נשים ממאדים גברים מנגה" פשוט, קל ומסביר נהדר את ההבדל בין גברים לנשים.

בראוניז היום דיברתי איתו בטלפון וניסיתי להסביר ללא ללא תועלת משהו.
לפני כמה ימים הוא יצא עם חבר שלו ואני הייתי בדיכאון. נורא רציתי שיגיד לי "אם את צריכה אותי אני נשאר ומדבר איתך" והוא לא אמר את זה... היום ניסיתי להסביר לו למה הייתי צריכה שיגיד את זה, ושזה היה גורם לי להרגיש אהובה (ברור שהייתי אומרת לו "מה פתאום, תלך תהנה, אבל הייתי צריכה לשמוע את זה) הוא לא הצליח להבין את זה שמה שהייתי צריכה זה רק לשמוע את זה וזה היה גורם לי להרגיש טוב והוא כל הזמן אמר לי כמה שהיה חשוב לו ללכת עם החבר וכמה שהוא קבע את זה מראש.. גרם לי להרגיש עוד יותר רע, כי הוא הדגיש כמה הפגישה הזו חשובה לו במקום להדגיש כמה אני חשובה לו. הוא לא יבין "אה היא רק רוצה להרגיש שהיא חשובה לי , זה לא שהיא באמת תגיד לי לא ללכת..."

נורא רציתי שיגיד לי...
לדעתי, ברגע שאת אומרת משפט כזה, את שמה את עצמך במקום של הזדקקות למשהו ממנו.
שווה לבדוק את הנקודה הזו.

אני לא חושבת שיש משהו "נסתר".
מה שעדיין נסתר לי, זה למה אני בודדה אפילו שאני נשואה.
(בראוניז ממחשב אחר)

מה שעדיין נסתר לי, זה למה אני בודדה אפילו שאני נשואה
אני חושבת שזה משהו שאת צריכה לברר בעצמך ולעצמך ושאין לזה קשר לחיי הנישואים שלך.

אני חושבת שזה משהו שאת צריכה לברר בעצמך ולעצמך ושאין לזה קשר לחיי הנישואים שלך.
אני מאמינה שאפשר לפתור בעיות גם דרך עבודה עם בני זוג. ראי את הספר המצויין "לבסוף מוצאים אהבה".

אני מאמינה שאפשר לפתור בעיות גם דרך עבודה עם בני זוג. ראי את הספר המצויין "לבסוף מוצאים אהבה".
את הספר כבר קראתי מזמן, והוא ספר מעולה, אבל אני לא מבינה מה את מנסה לומר כאן?
קראת את הספר? הוא עזר לך? אז זה רק מחזק את מה שאמרתי

שזה משהו שאת צריכה לברר בעצמך ולעצמך ושאין לזה קשר לחיי הנישואים שלך.

בראוניז
קראתי את מה שכתבת, נראה לי שאת מתכוונת להגיד : אני נשואה - אני בודדה -
מסקנה : אני צריכה לדרוש ממנו פיתרון ... או למצוא פיתרון אחר ואם אין פיתרון
אז אני צריכה להיפרד , למצוא מישהו אחר שאיתו אני לא ארגיש בודדה
אני לא מסכימה,
קודם תנסי לבדוק מה נותנים לך הנישואים ומה לא ( אין בהם פיתרון לבדידות ) אבל בטח יש בהם הרבה דברים אחרים
בדידות אפשר לנסות להקל על ידי קשרי :חברות, משפחה, עבודה, חוגים, ילדים ....
אם הבעיה קשה - זה אומר שיש גם אצלך בעיה ולא רק בקשר איתו
אני מדברת מניסיון, גם אני בודדה ...
אני מסתכלת מסביבי ונראה לי שזה נדיר לראות זוג נשוי מאוהב מאוחד בתקשורת והבנה לעולם ועד
לבקש מצב כזה, זה כמו לסמוך על הפיס
( ופה מתבקשות תגובות הקהל - מי זכה ב"פיס" )

מצד שני אם הנישואים האלה, לא נותנים מענה גם בתחומים אחרים - אז יש מקום ללבטים ...

ש.מ. אפשר לדעת בת כמה את? כי אמרת אני מסתכלת מסביבי ונראה לי שזה נדיר לראות זוג נשוי מאוהב מאוחד בתקשורת והבנה לעולם ועד וזה מוזר לי בגלל שאני רואה בדיוק הפוך.. כשאני מסתכלת סביבי אני רואה הרבה זוגות שמאד טוב להם ביחד והם מסתדרים מצוין (גם כאלה שכבר מספר שנים ביחד) אולי זה משתנה בגילאים מאוחרים יותר? (אני בת 27)

אני מדברת מניסיון, גם אני בודדה ...
את נמצאת בקשר זוגי כרגע ומרגישה בודדה?

אומרים ש "אם אין אני לי מי לי?!"
גברים לעולם לא יוכלו להיות בעלי אינטלגנציה רגשית כמו של נשים.. ולכן " בינה יתרה ניתנה לאישה.." זו האמת. אני כבר התייאשתי מדיבורים על הלבד עם הבעל.. נראה כי " זה נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשנייה.." וכבר אי אפשר לדעת.. לא בטוח שבחוץ יש מציאות יותר טובות.. אפילו שלפעמים ממש בא לי לנסות.. ולכל הנשואות הבודדות כמוני, אני מאחלת רק אושר והעיקר הבריאות!

פלונית למעלה כתבה: העבודה של ביירון קייטי ואני מצטרפת. הרגשתי כמוכן פעם והיום יש לי מערכת יחסים הרבה יותר בריאה וטובה. הפתרון לבעיה הוא לא אצל בני זוגכם אלה אצלכם.

גם אני נשואה עם ילדים ומרגישה בודדה.
הקשר ביינו קר וטכני לניהול הבית. אני חושבת שאנחנו באמת לא מתאימים.
מדי פעם מתחילים דף חדש, מתקשרים בצורה חמה יותר אבל תמיד בסוף מגיע לאותה נקודה. כבר לא מחפשת את הפתרון ממנו....רוצה חברה טובה כתחליף.
אני לא בודדה כשאני נמצאת עם חברה טובה. אבל אין לי מספיק זמן חברות בשביל להתגבר על תחושת הבדידות. הייתי רוצה שתהיה לי חברה קרובה ויומיומית. אבל כולן כל כך עסוקות..מחפשת את השלמת הזוגיות בחברה. זה אפשרי? מקווה שאמצא מישהי כזאת בקרוב....

אבל אין לי מספיק זמן חברות בשביל להתגבר על תחושת הבדידות
זה כל כך נכון. היה רגע בחיי שבו הבנתי שהדבר הזה שתורם לי כל כך הרבה אושר - אני לא משקיעה בו. אני לא משקיעה בלפנות לו זמן. להביא אותו אל תוך חיי. אני נותנת לחיים לזרום - ובחיים העסוקים שלנו, זה לא "זורם" לכוון של הרבה מזה.
מה שעוד מאוד שיפר את התחושה הכוללת בחיים היה כשהתחלתי ללמוד טכניקות תקשורת מיוחדות, ואז התחילו להיות לי שותפים קבועים לתרגול של סוגים מיוחדים של שיחות - שבאמת עוזרות לי לאוורר את הקשיים וליצור שינוי. אלו לא שיחות רגילות - שיחות שעשו לי טוב אפילו יותר משיחות "רגילות" עם חברות. בהתחלה זה היה "יעוץ הדדי" ואח"כ "התמקדות". היום יש לי שיחות קבועות כאלה, 3-4 בשבוע, כל שבוע, ואני מרגישה ממש טוב.

נעים לקבל התייחסות. תודה.
מה שאת כותבת מדגיש לי את ההבדל ומכאן את ההבנה מה אני מחפשת....
אני לא זקוקה לכמה חברות שימלאו לי את הזמן - זה יש לי. אני זקוקה לחברה אחת שאפשר יהיה להיות איתה ביחד הרבה. אני גם לא חושבת שאני יכולה לערוך שיחות עמוקות בתדירות גבוהה. הייתי רוצה קשר שמבוסס על דברים יומיומיים - כמו לשבת ביחד ולעסוק כל אחת בעבודת יד. או מדי פעם לעזור אחת לשנייה בבישולים. לטייל ביחד עם הכלב. ברור שגם לפטפט ולחפור, אבל לא רק, לא בעיקר... בגלל זה כתבתי שאני מחפשת השלמת זוגיות. אפילו עם סוג של מחוייבות - שהקשר יהיה מספיק חשוב בשביל להקדיש לו זמן תמיד, אפילו כשקצת לחוץ - לפחות שיחת טלפון קצרה כל יום. את זה אין לי. אני בטוחה שיש נשים שהן חברות קרובות שזו מעין זוגיות. אני רוצה כזה קשר לעצמי. זה חיפוש כמעט בלתי אפשרי כי אני צריכה למצוא מישהי שתהיה נחמדה ושיהיה לה מחסור בזוגיות בנישואיה - קשה לדעת את זה מראש. כל החברות הנוכחיות שלי חיות בזוגיות טובה - כך נראה. בטוח יש כמוני, לא? צריכה הרבה סבלנות, אבל אני חשה בדידות ללא זוגיות וקשה לי לאזור סבלנות.

זה חיפוש כמעט בלתי אפשרי כי אני צריכה למצוא מישהי שתהיה נחמדה ושיהיה לה מחסור בזוגיות בנישואיה - ... צריכה הרבה סבלנות, אבל אני חשה בדידות ללא זוגיות וקשה לי לאזור סבלנות.
ממה שנשמע את מחפשת להשאיר את הכל הכל כפי שהוא, ורק למצוא את החתיכה המדויקת שתתאים לחור המדויק שיש לך בפאזל. וזה באמת יכול להיות מייאש ולקחת המון זמן.
יתכן שתוכלי לשקול חשיבה אחרת. ליצור שינויי בחייך. ואז כל חלק ממה שכתבת יכול להשתנות. גם הזוגיות שלך. גם הקשר שלך עם חברות (גם אלו שיש להן זוגיות טובה). גם סוג השיחה שאת מחפשת. הכל. ואז את לא צריכה לחפש, את מתחילה ליצור.
אין שום הכרח לקבל את דברי - אפשר אפילו למחוק - רק שזו ההצעה שחשבתי לשים על השולחן @}

לי זה נראה באמת בלתי אפשרי. את מחפשת משהו יום יומי, מעין "תחליף זוגיות" שכזה. אולי במקום שווה להשקיע בשיפור הזוגיות הקיימת שתוכל לתת את המענה הזה? אם אפשר בכללל ויש עם מי, כמובן.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את הזוגיות ניסינו לתקן פעמים רבות. וגם עכשיו אנחנו בתחילתו של דף חדש. לצערי הפעם לא רווח לי כמו תמיד. ולמרות הפיוס האחרון, אני מרגישה בדידות שלופתת בגרון. בסופו של דבר אני יודעת שהאפשרות הריאלית היחידה לזוגיות כרגע היא עם בן זוגי. זו הדרך שאני הולכת בה. אבל זו פשרה והזוגיות הזו משאירה בי חלל. אני מקווה למשהו מחוץ לזוגיות שימלא לי את החלל הזה.
אני חושבת שיש לי יחסים טובים עם חברות. חסר לי סוג נוסף של קשר. כמה שזה נראה בלתי אפשרי, אני מקווה למצוא אותה יום אחד.

שלום כותבת לעצמי יקרה
ולמרות הפיוס האחרון, אני מרגישה בדידות שלופתת בגרון.

לי נראה שאת מערבבת בין כמה נושאים:
האחד הוא תיסכול בזוגיות והשני הבדידות שמעיקה עלייך.
לפעמים זה נראה כאילו שאם בן הזוג יעשה דבר מה (או יפסיק לעשות משהו שמפריע) הכאב שנמצא שם בתוך הבדידות יעלם. הריק והחלל כבר לא יהיו שם.
כמו שאני רואה את זה בן הזוג משקף לנו חלק בעצמנו כדי שנוכל להתבונן מקרוב, להתקרב ולאהוב את עצמנו.
קשה לנו להכיל מראה שנוגעת בנקודה רגישה.
באהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה, חני בונה.
באמת יש שני נושאים שמעיקים שלי. בעיות בזוגיות ובדידות.
אני חושבת שיכול היה להיות לי בן זוג שאיתו לא הייתי מרגישה בודדה. אבל עם בן הזוג שכבר יש לי זה לא עובד.
דווקא אני מנסה לא לערבב בין הדברים - רוצה למלא את החלל שלא בעזרתו.
אני חושבת שאני קרובה ואוהבת את עצמי. זה לא מספיק. אני צריכה גם מישהו מחוץ אלי קרוב שאוהב אותי ואני אותו. כשאני נמצאת בנוכחות אנשים כאלה אני
מרגישה טוב. יש לי אח כזה, ויש לי גם מעט חברות כאלה. אבל התדירות של המצבים האלה אינה מספיקה ולכן רוב הזמן מרגישה בודדה....אני גם חושבת שלהוסיף עוד כמה חברות, שיהיו לי יותר שעות כאלה בשבוע לא לגמרי יעזור. אני צריכה את זה כמו זוגיות - מישהו שיאהב הכי אותי. זאת האמת.
אני יודעת שאפשר להגיד על זה שלא כדאי לי לתלות את האושר שלי בגורם חיצוני. לחפש את עצמי בלבד. אבל גם את זה ניסיתי לשווא. זה לא צורך בסיסי של כולם להיות בזוגיות טובה ומשלימה? אם כבר התחתנתי ויש לי ילדים ואני מוצאת שאני לא מצליחה לייצר בנישואין זוגיות טובה עבורי, זה לא מתבקש שאנסה למצוא לי אלטרנטיבה? הנה, נכנסתי לדף של מישהי נוספת שבודדה בנישואים. אני במין תקווה למצוא כזאת בחיים שלי, קרוב אלי. זו תקווה לא טובה? למה?

שליחה על ידי אמא* » 09 דצמבר 2012, 10:08

אם אני מבינה נכון, את מרגישה שבן זוגך לא אוהב אותך, או לא אוהב אותך מספיק?ואת לא אוהבת אותו?

זה לא מתבקש שאנסה למצוא לי אלטרנטיבה?
לגמרי מתבקש. וזה מה שמבלבל. לא תמיד כשהולכים בעקבות מה שמתבקש זה לטובתנו.
מתבקש זה השכל אומר. הוא אומר אם רע לך תעשי משהו שיהיה לך טוב. ככה השכל כאילו "שומר " עלינו. אבל בעצם הוא מרחיק אותנו מעצמנו. ממה שאנו מרגישים.
זה שם את הבדידות שלך ברשימה השחורה שאותה לא כדאי להרגיש.

ואני מוצאת שאני לא מצליחה לייצר בנישואין זוגיות טובה עבורי
אם היית מצליחה לייצר זוגיות טובה בנישואין שלך איך זה היה נראה?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לאמא -
קודם כל, אני כבר לא אוהבת את בן זוגי. הוא טיפוס קשוח וסוליסט. לפני 20 שנה זה לא הפריע לי. ידעתי שהוא קשוח, אבל, כל עוד לא היו קשיים וחיכוכים זה לא היה לכיוון שלי, לא ידעתי שיהיה לי קשה עם זה כשזה יופנה כלפי. היום זה מונע ממני לאהוב אותו. כשיש קצרים הוא כועס ומתרחק ואף פעם לא יוזם התקרבות. אומר שמצידו אפשר גם לחיות ככה. שהוא יכול להסתפק בהתעסקות בעבודה ותחביבים שלו. אני סובלת מאוד מתקופות של כעס ותמיד יוזמת את ההתקרבות. האם הוא לא אוהב אותי מספיק? הרבה תלוי גם בי. אני יכולה לקרב אותו יותר. אבל זה לא מרכך אותו. נישואים עם ילדים... תמיד יהיה משהו מכעיס. והוא שוב ישתוק ויתרחק ואני לא יכולה לסבול את זה כל פעם. גם כשאני מתחילה בשיחות התקרבות, לוקח לו הרבה זמן לזנוח את הכעס.
לחני -
בזוגיות טובה נדמה לי שמצליחים לשרוד כעס בלי להגיע להתרחקות. לפחות לא לפרק זמן ארוך. היום, שאני מכירה את עצמי טוב יותר, אני חושבת שאני יכולה לקיים זוגיות רק עם אדם שהתרחקות תהיה לו כואבת כמו לי. שירצה מאוד לתקן ולא יחושב - טוב, גם ככה אפשר. כנראה, מישהו שגם הוא סובל בדידות לפעמים. אני חושבת שבעלי לא סובל אף פעם מההרגשה הזו, למרות שלו עצמו אין חברים קרובים וגם המשפחה שלהם לא קרובה. יותר טוב לו להיות בקרבה, אבל הוא בפירוש לא חש בדידות. הוא לא חייב את הקרבה הזו...לא יוזם שיחות מפייסות ולא נעתר להן בקלות. זה מאוד קשה לי ליזום כאלה שיחות כשאני לא מרגישה שהוא כל כך מעוניין בהן.
מה אפשר לעשות?

בזוגיות טובה נדמה לי שמצליחים לשרוד כעס בלי להגיע להתרחקות
קשה. אפשר לשרוד מריבה בלי להגיע להתרחקות. מריבות יכולות להיות קולניות ושעדיין לא יהיה בהן כעס. אבל לכעס יש השפעה הרסנית.

אני חושבת שאני יכולה לקיים זוגיות רק עם אדם שהתרחקות תהיה לו כואבת כמו לי.
אבל הוא בפירוש לא חש בדידות. הוא לא חייב את הקרבה הזו

בספר "המוח הנשי" כותבת הנירופסיכיאטרית ד"ר לואן בריזנדיין שהצורך של נשים בחברה הוא הרבה יותר גדול מזה של גברים. בעת מצוקה למשל גברים יעדיפו להיות לבד.
לא יוזם שיחות מפייסות ולא נעתר להן בקלות.
אין לו צורך בהן. אם תבקשי שיקח בהן חלק בשבילך אולי יעשה זאת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אולי יש לי אפשרות...
אני צריכה להשלים איתו היטב ומיוזמתי הפעם. וכל פעם שאני מרגישה ששוב נכנסים לתקופה של משבר לומר לו מיד שלמרות שיש בינינו כעס אני רוצה שלא נכנס לתקופה רעה אלא שנפתור את זה לעומק, וסופי ומהר. את זה עוד לא ניסיתי. תמיד אני נותנת להתרחקות להתקיים ויוזמת את ההתקרבות רק אחרי תקופה ארוכה שבה רע לי...אני צריכה להשלים עם זה שזה לא רע בשבילו. לתקן בשביל עצמי ולא לתת לזה להיכנס לתקופה שהיא קשה רק עבורי....
ותודה רבה לכל מי שענה לי והאיר את עיני, ונתן לי הזדמנות לחפש איזושהי תשובה שאני יכולה ליישם. ולא חיפוש בלתי אפשרי (למרות שגם חסרה לי חברה טובה טובה, אבל את זה אני אחפש בסבלנות ובלי קשר)

נהדרת את
בהצלחה ובאהבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את נהדרת. תודה רבה רבה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רציתי לשתף.אני נשואה עם ילד וברוך ה עוד אחד בדרך בזמן האחרון אני מרגישה בודדה ומוצאת את עצמי בוכה הרבה אני גרה במקום שאני לא ככ מתחברת לאנשים ורחוקה מהמשפחה אני לא יודעת מה לעשות

היי אני מזדהה איתך.. אמנם לא בוכה אבל בהחלט מרגישה בדידות מסויימת..

בדידות בחיי הנישואין בד״כ תלוי בפרטנר
שלנו.
אני בעד לנסות ולשקם וזאת גם רק בתנאי שהבן זוג בעניין לתקן ואין קשר לזה שגברים נכים רגשית ולא כל הגברים כאלה.
בעלי נכה רגשית ואין שום מקום לתיקון משכך שאין לתקן יש לחתוך ועדיף שעה אחת קודם בהתאם לנסיבות כמובן.

הי אני רוצה להצטרף לשיחתכן. גם לי יש בעל כזה. איזה מזל שיש עם מי לדבר על זה... גם לבעלי לא חשןב להתפייס גם הוא מתרחק כשהוא כועס ולא מרגיש בדידות.
גם בעלי לא צריך מגע או מילה טובה או מחמאה ואני אשה נורא נורא רגישה. גם יחסי מין כמעט ואין האם גם אצלכן אין יחסים ??
יש כאן מישהי שהלכה לטיפול זוגי עם בעלה וקבלה מענה הולם ???

פלונית.
"הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:

רציתי לשתף.אני נשואה עם ילד וברוך ה עוד אחד בדרך בזמן האחרון אני מרגישה בודדה ומוצאת את עצמי בוכה הרבה אני גרה במקום שאני לא ככ מתחברת לאנשים ורחוקה מהמשפחה אני לא יודעת מה לעשות"

ככה בדיוק אני מרגישה

יש כאן מישהי שרוצה לשוחח??

כיצד מרגישים ילדיכם בתוך הנישואין עם בעל נכה רגשית ??

פלונית זה בדיוק המצב שלי גם כן

שליחה על ידי צחי* » 24 יוני 2019, 23:51

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולם
רציתי לשתף,אני גבר ואצלנו זה בדיוק הפוך .אשתי מתרחקת ולא צריכה קשר וגם לא מין ורק כשאני מתפוצץ אני מתחנחן ולוקח לה מלא זמן עד שהיא חוזרת וזה עם אלף סליחות, וחיזורים והבטחות .לא זכור לי אף פעם שהיא בקשה סליחה. הצילו מישהוא יכול לתת עצה?

פעם ראשונה שאני נתקלת בדף הזה.
צחי, אתה שואל אם מישהו יכול לתת לך עצה.
התשובה שלי היא - לא ממש. בכלל לא ברור מה קורה אצלכם, זו לא סוגיה לשאלה על רגל אחת באינטרנט, זה דורש בירור רציני ויסודי וסיעור מוחות עם מישהו שמבין.
עצה?
יכול להיות שאשתך בכלל לא אוהבת אותך.
יכול להיות שאשתך כל כך כועסת עליך, שנגמר לה לגמרי והיא כל הזמן על הקצה.
יכול להיות שאשתך בכלל בת זוג "מתעללת" ולכן היא בעיני עצמה גם הקורבן שלך וגם תמיד צודקת וגם חושבת שמגיע לך עונש כל הזמן, ואתה חסר ערך עצמי, בטחון עצמי ואהבה עצמית ולכן מסכים להיות רמוס.
יכול להיות שאתה בעצמך לא רואה בכלל כמה שאתה פוגע בה כל יום המון פעמים, ואם היה מישהו שהיה מצליח להראות לך כמה אתה פוגע בה, אולי היית יכול לשפר.
אני כותבת פה כל מיני אפשרויות שממש סותרות זו את זו, רק כדי שתבין שאי אפשר ממה שכתבת פה להבין שום דבר על מערכת היחסים שלכם וזה לא מצב לשיפור בעזרת עצות מזרים באינטרנט. זו לא עצה איך להוריד כתמי תה מכוס חרסינה.

שליחה על ידי שרון* » 25 יוני 2019, 23:34

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
אני מציע לך לשחרר. לוותר. להרים ידיים. לוותר על האינטימיות על סקס על החברות . להתכנס ולחשוב. לדעתי אתה אמור להתחיל תהליך ריפוי עם עצמך. תתחיל להקשיב לעצמך ולשים לב אל עצמך את הזוגיות ואל אשתך.

בשלב שני תתחיל לשים לב לדינמיק.ה ולתהליכים מתי היא שמה לב לשינוי שעובר עליך איך היא מגיבה לו. האם היא דואגת? לחוצה? אדישה ? מתענינת?

זה יתן לך אינדיקציה מה היא חושבת עליך ואיך היא מרגישה כלפיך.
כשהיא תתחיל לשאול תנסה בעיקר להקשיב תוכל להבין אם יש לה טענות וכיצד היא חשה באופן כללי.

הניתוק הראשוני אמור לגרום אצלך תהליך של ריפוי בנית ערך ובטחון עצמיים. ההקשבה לאחר מכן עשויה לגרום לך להבין היכן אתה עומד.

אני עובר תהליך זהה ומרגישו בדיוק כמוך בזמן האחרון . לפי מה שקראתי והתרשמתי זו מן תבנית זוגית כזו שהגבר משקיע נוכח ונתפס משום מה כמובן מאליו. ברגע שמזהים שזו הדינמיקה יש להתאים פתרונות או עם איש מקצוע או כאן אן עם עצמך אם עם חבר או עם אשתך

בהצלחה
וחיבוק אתה נשמע אחלה גבר

שליחה על ידי צחי* » 28 יוני 2019, 01:27

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לעונים ולמשיבים ארחיב קצת למען אהיה יותר ברור .
קודם כל אני חושב שהאתר הזה ענק!יש פה תגובות ומאמרים שמאירים את העיניים.תודה לכולם שוב.
אנחנו נשואים 20 שנה ויש כמה ילדים .בשנתיים האחרונות אנחנו בטיפול זוגי אינטנסיבי פעם בשבוע אבל אני חושב שהמטפלת לא טובה לנו ואין לי אומץ ללכת לאחרת ולפתוח עוד פעם את הכל ולספר מה היה מהתחלה... מישהו מבין על מה אני מדבר?
אני חושב שהיא אוהבת אותי, לפחות בזמנים שטוב לנו אנחנו בעננים
זה נכון שהיא כועסת ונגמר לה אבל לדעתי זה לא באשמתי יש לנו טבע שונה, אני מאד אוהב חברה, ומאד מוחצן וחשוף ואוהב לדבר על הכל .והיא יותר עם עצמה וטוב לה עם זה (לדוגמא אני לא מסוגל להיות באמבטיה לבד יותר מחמש דקות. והיא יכולה גם שעה אפילו בלי ספר)אני חושב שאני מקבל את הטבע שלה יותר ממה שהיא מקבלת אותי ורוצה שאני אשתנה.
לא חושב שהיא מתעללת אלא אם כן זה משהוא שהיא לא מודעת אליו הייתי שמח לקרא על זה יותר
אני פוגע בה אבל זה לא פגיעה מכוונת אלא דברים שהם הטבע שלי שהיא לא מקבלת למשל ריב שהיה לנו לאחרונה היינו אמורים ליסוע לכנס בעיר של הורים שלי ואמא שלי שאלה אם נבא לבקר אמרתי לה שלא נראה לי והיא שאלה אבל אם תבואו לא יהיה כיבוד?אז אמרתי לה ליתר בטחון תקני עוגה.
אשתי שאלה אם נלך להורים שלי ואמרתי שלא נראה לי שנספיק. בסוף הספקנו ,וכשאישתי שאלה את אמא שלי איך יש עוגה היא אמרה מה זאת אומרת?צחי אמר לי לקנות.נו נו אתם כבר מבינים מה חטפתי "שקרת אותי, תכננת שנלך לאמא שלך ולא אמרת" זה עלה לי בשבועיים נתק ועד היום היא לא מבינה שבסך הכל אמרתי לאמא שלי שליתר בטחון תקנה עוגה וזה יצא לי מהראש דקה אחר כך
זה נכון שאני תמיד זמין לה ובכיס שלב וזה אולי אחד הגורמים לבעיה. אבל מה שבעיקר התכוונתי לעצה זה מה אני עושה עם הברוגז שלה? למה זה כל כך בוער בי?אני אדם עסוק מאד אבל כשזה קורה כאילו כלום לא מעניין ,רק שהיא תחזור. אני משתגע מזה ולא מצליח להתגבר
אולי עכשיו אני יותר ברור. עוצו לי עצה

שליחה על ידי צחי* » 28 יוני 2019, 01:29

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לשרון תודה אבל ההודעה נחתכה תוכל לכתוב שוב?

זה עלה לי בשבועיים נתק ועד היום היא לא מבינה שבסך הכל אמרתי לאמא שלי שליתר בטחון תקנה עוגה וזה יצא לי מהראש דקה אחר כך.
כשאתה מספר את זה ככה, זה נשמע מאד טפשי וקטנוני מצידה. אבל היא נשואה לך 20 שנה והרוגז הזה מבטא אולי חוסר אמון בדבריך שלא התחיל מהעוגה או מהיום? אני צודקת בזה? ואם כן- יש לה סיבות טובות או שהכל שטויות ורק בראש שלה?

שליחה על ידי צחי* » 28 יוני 2019, 14:50

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

את מאד חכמה וצודקת אבל זה באמת לא חוסר אמון אלא שוני בהבנה של הדברים .ואכן היא סוחבת רוגז הרבה שנים אבל זה הכל בראש שלה כי באמת אני לא מתכוון לכלום.

שליחה על ידי שרון* » 28 יוני 2019, 16:00

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לגבי הברוגז תראה שלא אכפת לך בכלל. ברגע שמתנקת תתנתק גם אתה. לדעתי תוך חצי שנה זה עשוי להיעלם.

לגבי ההודעה היא למעלה ומלאה ושלמה

ואכן היא סוחבת רוגז הרבה שנים אבל זה הכל בראש שלה כי באמת אני לא מתכוון לכלום.
ברור שזה בראש שלה, בדיוק כמו שכל הרגשות שלך הם בראש שלך. כבן זוג שלה, אתה רוצה שהיא לא תתרגז, נכון?
אז הדבר הראשון זה לברר איתה מה בדרך ההתנהלות שלך מוציא ממנה את זה ועל מה זה "יושב" אצלה.
אתן לך דוגמא מחיי (אני ובעלי כבר מעל 30 שנה ביחד): היה לו קטעים שכשהוא היה בדרך חזרה מעבודה הוא היה נותן לי הערכה מתי הוא יגיע ואז פשוט לא הגיע בזמן ולפעמים בעיכוב של שעה-שעתיים. זה גם היה גורם לי לחרדות (לא היה סלולרי אז) וגם כבר הייתי באפיסת כוחות עם הקטנים וגם שיבש לי את הלו"ז של ארוחת הערב וההשכבות. זה גרם לי להיות מאד עצבנית עליו במשך שנים. הוא לא התכוון לגרום לי להרגיש ככה אבל לקח לו המון שנים עד שהוא שינה את ההתנהלות הזאת כדי שאני ארגיש יותר טוב. יש לי עוד דוגמאות אבל אני חושבת שזה מספיק כדי להדגיש את זה שגם אם אתה לא מתכוון לפגוע, אולי אתה לא משתדל מספיק למנוע את הפגיעה. מה דעתך?

זה הכל בראש שלה כי באמת אני לא מתכוון לכלום.

״הכל בראש שלה״ מוריד ממך לחלוטין את האחריות, וגם לוקח ממך את הכוח להשפיע.
עדיף לחשוב מה אתה יכול לעשות אחרת. לא בטוח שזה ישפיע, אבל לעשות נסיון תמיד אפשר, ואולי אחרי כמה נסיונות תגלה שחלק מהם משפיעים גם על מה ״שבראש שלה״.

בעיני הזמנים שאתם צריכים לעבוד על הקשר והתיקשורת ביניכם אלה הם הזמנים של השגרה ולא מצבי הקצה שבהם כל אחד מכם נמצא בצד הבודד והפגוע שלו.
לדוגמה: להחליט שפעם בשבוע כל אחד מכם שואל את השני איך היה לו השבוע ובאמת מקשיב.
שמה נוצרת קירבה שעוזרת בזמנים מאתגרים.
לא הבנתי אם יש לכם מטפלת שלא טובה לכם למה אתם ממשיכים איתה.

הכל בראש שלה
אם אחד מהחברים שלי היה מדבר אלי ככה, הוא היה מפסיק להיות חבר שלי. הייתי מנסה להמנע במידת האפשר מקולגה שמדבר אלי ככה - ולמען האמת, קולגות כאלו לא בנמצא, כמו שאין במקום העבודה שלי אנשים שמקללים.

זה ניסוח מזלזל מאוד, שמעיד על מחסור חמור בכבוד, ובהתייחסות שלא בגובה העיניים. אני מורשמת מכל האנשים פה שמנסים להסביר לך מה הבעיה, אבל אני לא בטוחה שהם עוזרים לך בכלל.

הייתי אומרת - שחרר אותה. תפרד, תתגרש, ולך תמצא לך אישה שכשכואב לה או היא מרוגזת אתה לא אומר שזה בראש שלה, אלא כואב גם לך, כי אכפת לך ממנה. ותן לה למצוא גבר שלא עושה דברים שמרגיזים אותה, חושב שכוונות זה קסם ולכן אם הוא לא מתכוון המעשה באורח פלא מפסיק להיות פוגע, ואז אומר שזה בראש שלה ולכן הרגשות שלו חשובים יותר מהרגשות שלה.

שחרר אותה למצוא גבר שמכבד אותה.

שליחה על ידי שרון* » 29 יוני 2019, 12:50

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
הייתי רוצה לדעת מה המצב היום.. מספר ימים לאחר שפנית לפורום. האם ניסית לישם ? האם יש שינוי כלשהו?

לדעתי נתק של שבועיים כפי שאתה מתאר ובכלל זה סוג של אלימות אבל גם קריאה נואשת לעזרה. תראה בזה הזדמנות לפתיחת דיאלוג. כמובן רק אחרי שהתקשורת חוזרת למסלול תקין ושיש עם מי לדבר ובעיקר יש מי שמקשיב. זה מניסיוני קורה לבד לאחר שמנתק הקשר נרגע ומחדש אותו בעצמו. או אז יש להבהיר בחביבות אבל בהחלטיות שנתק כזה לא מקובל . פוגעני ולא תורם. שזה סוג של ניסיון אלים לחנך אך לא תורם לתקשורת בריאה ובונה. וככל שיש כעסים וגם כעסים היסטוריים הרי שהם ניתנים לפתרון בתקשורת מילולית מכבדת שכמובן מופנית פנימה. שכן אתה חשוב לה והיא חשובה לך

בהצלחה..
ולא הייתי ממהר להתגרש ואני לא חושב שאתה לא מכבד את אשתך.. וזה שהכל בראש שלה לא אומר שזה לא משפיע עליך ועל הזוגיות כך שיש להתייחס גם לראש שלה ברצינות

זה עלה לי בשבועיים
זה לא פעם ראשונה שמישהו מתאר באתר מצב כזה, לרוב על ידי נשים. לרוב מכנים זאת התעללות, אבל במקרה שלך אתה לא בסדר מכל הבחינות. אתה אשם בשתיקה ואשם בזה שאתה רואה בשתיקה בעייה.
שחרר אותה למצוא גבר שמכבד אותה.
זלזול בך וברגשות שלך. בפתיחות שלך.
אתה רוצה לדבר וגם זה לא בסדר מבחינת הנשים פה.
אני הייתי מחפשת אוזן קשבת במקום אחר...

לרוב מכנים זאת התעללות
את צודקת - זו התעללות וזה לגמרי לא בסדר. אבל המסקנה נשארת אותה מסקנה - עדיף להם להפרד.

לי אישית לא נשמע שיש פה "התעללות" מאף צד, אבל כן נשמע שיש פה שני אנשים שלא מבינים אחד את "הראש" של השני באופן טוטאלי.

צחי, אתה זה שפונה פה, ואני מבינה שאתה זה שרוצה לפתור את הבעיה, ולא ממש בא לך להתגרש ממנה.

נושא א' - טיפול זוגי
אז קודם כל, אני מצטרפת לשאלה של חני בונה, שהיא במקרה מטפלת זוגית מהטובות שנתקלתי בהן בחיי: למה לא להחליף? באמת רק בגלל הטירחה לספר הכל מההתחלה? 0-: ולמה בכלל צריך "לספר הכל מההתחלה"? למי זה בכלל חשוב?

מה שחשוב הוא, להגיע למישהי טובה שמסוגלת להבין את שתי השפות שלכם ולתרגם אתכם זה לזו!

לא צריך לספר הרבה סיפורים. צריך לבוא עם מין אי הבנה כזאת מהשבוע האחרון אל המטפלת הזוגית, ולהגיד לה: "אני עשיתי משהו לגמרי הגיוני אבל היא לא מאמינה לי ומאשימה אותי בשקר. אני לא מבין למה, תסבירי לי". והיא תקשיב לגירסה שלך ולגירסה של אשתך ותנסה להסביר לה אותך, ולך - אותה, ואז ליצור ביניכם יותר הבנה ויותר שפה משותפת, שכל אחד יתחיל להבין את ה"ראש" של השני ויהיו פחות אי הבנות ופחות ייחוס של כוונות רעות.

נושא ב' - מה באמת קרה שם?
סוף סוף נתת קצה של תקרית, שברור לי איך היא נראית מהצד שלך - אבל לך (וזו נקודה חשובה, שים לב לזה), לך, אחרי עשרים שנות נישואין לאשה הזאת, אין שום מושג מה היא הבינה לא נכון S-:
איך אומר הציטוט ההוא... נו... "ופה, חשדתי!"
אני שואלת את עצמי: מדוע אשתך חושבת שאתה משקר?
מדוע איננה מאמינה לך גם כשאתה מסביר? על מה זה מבוסס?
ועוד משהו שיכול להיות שאתה מפספס: האם ללכת להוריך זו הקרבה מצידה? זה משהו שהיא סובלת ממנו? כאשר שאלה אותך אם תלכו להורים שלך, באיזה טון זה היה? אתה כותב על הביקור כאילו זה משהו נייטראלי, אבל בין השורות עולה אצלי חשד, שבין אשתך לאמא שלך היחסים מאוד לא טובים. אמא שלך סתם אמרה "צחי אמר לי לקנות" וזהו? לא, נגיד, "צחי אמר לי לקנות ליתר ביטחון ואיזה מזל שקניתי, כי באמת הצלחתם להגיע"? לא אתה ולא אמא שלך לא הסברתם לה מה באמת היה? יש פה בסיפור הרבה מאוד פרטים שאתה לא נותן, ולדעתי הסיבה שאתה לא נותן אותם, היא מפני שאתה מפספס אותם. אתה לא מייחס להם חשיבות. וזה חלק מהבעיה.
הדברים שאתה מפספס? אלה הדברים שאשתך לא מפספסת. היא כן רואה אותם. והיא כועסת בגללם. האם זה ברור כמה חשוב להבין מה אתה מפספס בתמונה ומה היא רואה?

אני רוצה פה להתייחס לשני דברים ששמתי לב שגברים נוטים לפספס:

א. "נתק של שבועיים": אתה מציג את זה בתור עונש (כלומר משהו שנעשה בכוונה ובקור רוח כדי לפגוע בך). לדעתי הסיכוי גדול יותר שאתה טועה, וזה לא "עונש" אלא תגובה של כעס ותחושת בגידה.
גבר שאומר דברים כמו "זה בראש שלה" או שחושב ש"זה עלה לי בשבועיים נתק" (כמו עיסקה עם מחירים),
זה גבר שיש לו בעיה עמוקה מאוד.
וחלק מהבעיה הוא, שאפילו לא עולה בדעתך לחשוב שאולי אתה פשוט טיפש!!!! ולא שהיא לא בסדר.

פה כמובן עלי להתנצל. אני לא מתכוונת להעליב, אבל הבוטות במלה "טיפש" מכוונת. הכוונה היא להוריד לך נבוט על הראש כי התחושה שלי שאם אכתוב רק בצורה עדינה "אתה מפספס משהו", "יש פה פרטים חשובים שאתה לא מתייחס אליהם", "לדעתי אתה לא מבין את אשתך" וכל מיני כאלה, זה יעבור לך מעל לראש.
אני מנסה לפתוח לך את הראש לאפשרות, שהבעיה הגדולה היא לא שהיא לא מאמינה לך וחושבת שאתה משקר - אלא שלך אין מושג למה ואתה אפילו לא קולט כמה חשוב להבין את זה!

ב. גברים נוטים לפספס את הנושא של "היסטוריה". כלומר, כל פעם שהיא נפגעת ממך, זה מצטרף לכל הפגיעות בעשרים השנים האחרונות והיא יכולה גם לשלוף את כל עשרת הכרכים של כל פגיעה שפגעת מאז שנת תרפפ"ו ולהזכיר לך את כל המגילה.
אז אין משמעות לתקרית של הכנס וההורים והעוגה, בלי ההיסטוריה.
אם אתה רוצה להבין מה הכעיס אותה, למה היא לא מאמינה לך, למה היא חושבת שאתה משקר, אתה חייב ללכת להיסטוריה.

לסיכום,
ממה שכתבת עולה, שאתה רואה בעצמך קורבן ובה - לא בן אדם:
במקום לנסות לברר את אי ההבנה ביניכם אתה פשוט מזלזל בה ("הכל בראש שלה", זה ביטוי שמוריד ממך כל אחריות לאי ההבנה וגם כל סיבה להתאמץ להבין אותה).
במקום לזהות את הרגשות שלה (כעס, כאב, תחושת בגידה וכדומה) אתה מציג אותה כאחת שמענישה אותך בכוונה. כלומר אתה מייחס לה רוע בלי סיבה, במקום להניח שהיא בן אדם עם רגשות, ושאם הרגשות שלה נפגעו אז חשוב לך לתקן את הפגיעה כי אתה אוהב אותה ואיכפת לך ממנה.

ואני חושדת שיש צדדים לסיפור שאתה כנראה לא מבין או לא מבין את חשיבותם. למשל, מערכת היחסים בין אשתך לבין אמא שלך או הוריך: יש פה רמז שאתה שמח ללכת לבקר את הוריך והיא לא. אילו "ביקור אצל הוריך" היה משהו נחמד ותמים מבחינתה, היא לא היתה מייחסת לך מזימה אפלה לבקר אצלם. הניחוש שלי הוא שהיא כועסת לא רק על זה ש"שיקרת" מבחינתה, אלא גם על עצם זה שנאלצה לבקר את הוריך.

אה, מלה לסיום: 50 אחוז מהאחריות לאי ההבנות מוטלת עליה. זה לא שצחי אחראי פה לכל הבלגן והיא איזו צדיקה תמימה. יש פה שניים בטנגו הזה.
אבל עליה, אנחנו לא יודעים כלום. לא היא פונה פה, לא היא מבקשת עזרה, ולכן אין לנו שום אפשרות להתייחס פה למה ש"היא" יכולה או אמורה או צריכה לעשות כדי לשפר את המצב.
היחיד שפנה פה הוא אתה, צחי, ולדעתי אתה יכול לעשות לא מעט עם 50 האחוזים שלך.
אבל האתגר גדול, ואני חוזרת על עמדתי, שהוא חורג מגבולות האינטרנט. צריך בן אדם אמיתי שיש לו או לה הכישורים לשבת עם שניכם ולתרגם אתכם זה לזו.

שליחה על ידי שרון* » 29 יוני 2019, 22:09

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר מאוד

אכן 50 אחוז מוטלים עליך ויש המון המון מה לעשות איתם למעשה הכל. עם זאת שים לב אתה לא טיפש אתה חכם ולו בגלל העובדה שאת. מחפש עיצה. שאתה רוצה לפתור...

כש אתה חווה נתק של שבועיים כעונש זה לא כי זו טעות זה כן כי זה באמת עונש... התעללות. .. גם שליפת היסטוריה היא עונש בבית משפט בודקים את ההיסטוריה לפני מתן גזר הדין.

חוסר תקשורת באיתטלה של היעלבות זה עונש ג
כי מי שמעלה יכול לומר זאת להסביר מדוע לצפות ןאפילו לבקש התנצלות והתחיבות לעתיד. אפשר לקחת כמה דקות או שעות על מנת להירגע וגם זאת יש להבהיר כשעושים..

בקיצור אתה לא אשם אתה לא טיפש אתה מנסה וזה כבר הרבה...

נסה לעבוד על החלק שלך. המתקן תתעלם גם אתה כשמסתיים תבהיר באופן נחרץ שזה לא מקןבל.. מאמין שהמצב פתיר אתה מתאר סיטואציה מוכרת בין בני זוג..
כמו כן הייתי מנסה וגם מסביר לה ברגע מתאים לדייק לא לסלף ודברים לא יצאו לך מהראש שניה אחרי שאמרת

הייתי פשוט מדייק נראה,ה לי שזה מה שחשוב לאשתך שתדייק בעובדות. בהתחייבויות העמידה בזמנים וכד -.

מניסיוני לעיתים חוסר דיוק שם את הצד השני בחוסר ודאות באויר ןבעלביון ומכאן התגובה החריפה שלה... לא שהיא מוצדקת!!

שליחה על ידי צחי* » 01 יולי 2019, 00:11

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה לכולם .אני חוזר ואומר שנדיר למצא אתר עם אנשים יקרים ואיכפתיים כל כך. נתתם לי המון כח ונקודות למחשבה.בעיקר בשמת ,אפילו שנתת בראש אבל יש הרבה צדק במה שכתבת.הסיבה שלא כתבתי מייד היתה שקראתי את כל הכתוב כמה פעמים כדי להפנים.
לשרון תודה על האמפתיה והחיזוק. אם אני מבין נכון את מה שכתבת אתה בעצם אומר לי לעשות נתק בחזרה .אני לא יודע א' אם אני אוכל לעמוד בזה, וב' זה לא משהו שהוא ממני. אני די נוטה לקבל את מה שאמרה בשמת שהיא לא מתעללת במודע אלא צריכה להתאפס על עצמה. אמנם היא לא מבינה כמה זה פוגע ומכאיב ולכן זה גובל בהתעללות.
לאלמונית,להתגרש זה קל אבל מה עם הילדים?
בקיצור מה שאני צריך עצה זה איך אני עובר את התקופה הזו עם הבדידות הנוראה.
לגבי המטפלת נתתם לי כח לעזוב ולחפש אחרת.אגב היא טוענת שצריך לעשות פרידה מהטיפול(היא-הכוונה המטפלת)אתם חושבים שזה נכון?או פשוט לעזוב?
אני חושב שאחרי שנתיים של טיפול היינו צריכים להרגיש שינוי משמעותי לא כך?
אודה לכם על התייחסות
תודה ולילה טוב

לדעתי (הלא מקצועית) טיפול של שנתיים בלי תוצאות משמעותיות הוא פשוט לא יעיל. שינוי/ תהליך אישי וזוגי כלשהו אמורים לראות הרבה יותר מהר (שבועות עד חודשים ספורים), ותוצאות של ממש הן הצטברות של התהליכים הללו.
לדעתי אין מה לבזבז זמן, כסף וכחות נפש על סגירה עם המטפלת הזאת.

לדעתי בשביל לעבור את התקופה הקשה כדאי לך:

לבטא את התסכול שלך, בשביל לא להתפוצץ, אבל לא מולה כרגע, אלא פה, עם חבר טוב ודיסקרטי, או בתשלום. העיקר לאוורר את הלב והנשמה.
למצוא מטפל/ת (זוגי/ת?) טוב/ה.

לדעתי חני בונה, וגם עירית_ לוי הן מעולות. כל אחת מהן תוכל בדרכה לקדם אתכם כזוג וכבני אדם למקום יותר טוב. תמצא פרטי התקשרות שלהן בדפי הבית שלהן. לדעתי אפשר לשאול אותן אפילו אם אפשר לעשות תהליך בכתב, און בסקייפ, אם אתה באיזור מרוחק גיאוגרפית.
בהצלחה.

שליחה על ידי שרון* » 01 יולי 2019, 12:52

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי יקר
מסכים לגבי בשמת תותחית חדה כתער מרפסת עם זאת מאוד רגישה ואכפתית ..הנקודות שלה מאפסות וגורמות לחשוב מחדש על הכל...

לגבי הנתק כוונתי היא כשהיא מתנתקת היא מצפה שאתה תשלים תדבר תכרכר וכו' זותבנית שאני מבין שמפריעה לך..
כשהיא בנתק תתנתק גם אתה עד שהיא תתאפס . כשהיא חוזרת לדבר איתך תדהר מיד.

אני לא מציע כעונש אלא כ... שיקוף של ההתנהגות שלה. גם אני לא חושב שזה במודע אבל זה סוג של אלימות שהיא מפרשת החינוך מחדש שלך. כאמצעי הרתעה.. אז א י מציע להראות לך שזה לא כל כך מרשים אותה.. אבל מכבד את דעתך לא לאמץ זאת . ממליץ רק למי שמתחבר לזה.

מה שאני מציע זה שתעבוד רק על החלק שלך.. תדייק תכבד תזכור תשים פתקים תרשום תזכורות. תתייחס לכל דבר שמפריע לה במלוא הרצינות וותטפל במלוא. היעילות.

עם זאת

אין מקום שתסבול מטרור של שתיקה במשך ימים עד שבועות. זה צריך להבהיכ לכל בן זוג לא מקובל..
אחת הדרכים להתמודד וזזו הדרך שהצעתי היא לשקף לה עי שתיקה וכחוזרת לעצמה היא תבין שזה לא משפיע עליך ותחווה בעצמה כמה זה לא נעים

אני לא מסכימה לעצת השתיקה כשיקוף. אני חושבת שזו עיצה גרועה.

בוא ניקח דוגמא מתחום אחר- הורות, רק להבהרה, כי זוגיות היא (אמורה להיות) שיוויונית:
אם הילד שלך מקלל וצורח- תצרח ותקלל אותו שיפסיק?
אם הוא מכה- תכה אותו חזק יותר עד שיפסיק להכות?
בהורות זה ברור לנו מאוד שדוגמא אישית חשובה- דיבור מכבד ומנומס, התיחסות גופנית מכבדת, התיחסות רגשית חמה ותומכת. הילדים סופגים את זה.

אז עם אשתך, שברור פה שיקרה לך - אתה, שרון, לא רוצה לבגוד ולא רוצה לערער את המשפחה, וגם אתה, צחי, אז אתה ממליץ להכנס מרצון לתוך תגובת שתיקה מכוונת? בדיוק אותה תגובה ממנה אתה סולד?
במקרה יכול להתברר שהמצב הזה של שתיקה, שכל כך חורה לך, יהיה מאוד נח לאישתך, כי ככה יש פחות קונפליקטים ביניכם, ופחות דרישות מצדך כלפיה, ו... אופס, עברתם לתבנית של חוסר דיבור וחוסר תקשורת.
אני מרגישה שהדרך היא להגיד בעדינות מה שיש, בלי טינה, בלי ללחוץ, בלי להכריח- אני אוהב אותך, וזה לשוב שנדבר. וזהו. לא ללחוץ. כשיש לך מה להגיד- תגיד בעדינות. אל תכריח אותה לעשות כמוך, אבל אל תשתמש בעצמך בכלים שלא מקובלים עליך.

המרגיעון שהופיע הרגע: ׳הסבר פנים על פני הסתר פנים׳- בדיוק על זה דיברתי! אפילו התוכנה הבינה

שליחה על ידי שרון* » 01 יולי 2019, 14:17

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יוליקו וצחי
לאחר קריאת התגובה של יולי-קו ולאחר מחשבה נוספת נראה לי שהדרך שלכם יותר נכונה..

חוזר בי מההצעה שלי
..הדרך הנכונה יותר היא לתקשר בעדינות
לא להכריח.... אבל עדינות עשויה לעשות עבודה יותר טוב ... כמו שכתוב במקורותנו "לשון רכה תשבור גרם".

שליחה על ידי צחי* » 01 יולי 2019, 15:27

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יוליקו שלום תגובה נכונה ומעמיקה .תודה. הצלחת אפילו לשכנע את שרון.לא הבנתי מה כתבת על המרגיעון אולי תסבירי.

לשרון אתה אחד הגברים הרגישים שפגשתי. אמנם נראה לי שאשתך לא חושבת ככה ונראה שאתה גם סובל ממה שאני עובר ומיטיב להבין אותי עם כל

הניואנסים .אני כל הזמן מזכיר לעצמי שלפרק זה הכי קל, אבל אין מה לעשות צריך לעבוד.

מצד אחד אולי אשה אחרת תבין אותי יותר ויהיה יותר טוב. אבל המחשבה על הבדידות של הילדים לא נותנת לי מנוח. נקווה לטוב. מחר יש לנו פגישה עם המטפלת אני מקווה פעם אחרונה. אשתי רוצה ללכת מחר כדי לסגור את הסיפור לפני שנתחיל אצל מישיהיא אחרת אעדכן מה קורה.
אגב יש כאן אפשרות לצ'אט או משהו כזה?

שליחה על ידי שרון* » 01 יולי 2019, 15:39

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

צחי תודה

אכן הילדים זה המיין אישיו.. אבל הפתרון נמצא בזוגיות הטובה..

להתגרש זה קל אבל מה עם הילדים?
אני חושבת שלילדים, לגדול בבית בו ההורים ברוגז במשך שבועיים זו דוגמא אישית איומה ונוראית. זה לחנך אותם לאלימות. לחנך אותם שהתנהגות כזו היא בסדר. ככה הם ימשכו כלפי עצמם התנהגות כזו, וגם יתנהגו ככה בעצמם.

תיארת פה כמה וכמה התנהגויות שהן ממש חריגות מבחינתי. אחת מהן הייתה עילה לחשוב מחדש על כל מה שאני יודעת על חבר שלי. כולן ביחד? מערכת היחסים הזו נשמעת לי רקובה מיסודה.

אתה יכול לנסות את העצות של בשמת. אבל הייתי ממליצה לך לעשות את כל התהליך מחוץ לזוגיות. כי בזוגיות הזו, אתה לא מתחיל מאפס. אתה מתחיל ממינוס מיליון. מהמעט שרשמת, נראה ששניכם התנהגתם רע מאוד זה לזה. אתם נמצאים בבור עמוק מאוד, ויהיה קשה מאוד לצאת ממנו.

ובזמן הזה, הילדים שלך ילמדו ש"אהבה" זה כשאמא כועסת על אבא כי הוא מזלזל בדברים שחשובים זה כי שטויות והכל בראש שלה, ואמא ברוגז עם אבא. איזה מודל לזוגיות אתה נותן להם? אתה באמת חושב שזה עדיף על גירושים?

אני נשואה יותר מעשור, ואם הייתי צריכה לבחור בחירה אחת לכל החיים, את מערכת היחסים שאתה מתאר, או להיות לבד, הייתי בוחרת להיות לבד. ואילו לך יש עוד סיכוי להתחיל מדף חדש. לתת לילדים דוגמא של זוגיות טובה.

כזו שבה אם את היודע שחשוב לאשתך לדעת על דברים, אתה לא שוכח אחרי רגע, כי אתה אוהב את אשתך ואכפת לך ממנה וככה נראית אהבה. ואם שכחת אתה מייד מתנצל בכנות ומסביר, כי אתה מייד מבין למה היא נפגעה. ובמקרה לא ידעת ועשית משהו שפוגע בה, היא לא עושה ברוגז כי היא כבר התייאשה מכל תקשורת איתך. היא מסבירה לך, תוך אמונה מלאה באכפתיות ובאהבה שלך כלפיה. ועושה את זה בלי ביקורת, בצורה שאתה מבין. כי אוהבת אותך ואכפת לה ממך וככה נראית האהבה שלה.

מצטערת על המגילה, התיאור שלך את אשתך מזכיר לי אישה שאני מכירה, שהתגרשה. וטוב שהתגרשה.

שליחה על ידי שרון* » 01 יולי 2019, 23:04

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אלמונית
לא נעים לי לקרוא תגובה כמו שלך. התגובה שטחית ילדותית ושיפוטית.. מה אמור לעשות.גבר נשוי להשאיר את הילדים עם אישה שהוא חושב שההתנהגות שלה לא תקינה?
אם היתה משמורת משותפת אוטומטית אולי הדברים היו נראים אחרת.

גבר מנסה בכל הכח לפתור כל בעיה כי jמצב אחר הוא מפסיד ..
הכל...
ומשאיר את הילדים לעיתים ים אישה כועסת תוקפנית שמתנהגת בחוסר איזון. שאיבדה את הבלמים ששותקת שבועיים רצופים למרות שיש ילדים בבית שרואים...
צחי ביקש עצה לא שטיפה חד צדדית תוקפנית..ולא תורמת
והמצב שלו ממש לא רקוב... מציע לך להסתכל בכנות על עצמך ולא על מי שמבקש עצה. גם לומר מה שאמרת יש דרך .. וואו מקווה שתביני אותי ... לא נעים

שליחה על ידי צחי* » 01 יולי 2019, 23:37

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה לשרון
אחרי שהתחזקתי קצת פה מכל התגובות ישבתי עם עצמי היום והבנתי מה השאלה שלי.
אני אדם שבחלק מתפקידו עוסק גם בייעוץ.(לא זוגי...)היום למשל משפחה התייעצה איתי אם לעבור דירה,עוד אחד התייעץ אם להגדיל את העסק, ומסרתי הרצאה באולם מלא.
אז למה לכל הרוחות הנתק עם אשתי כל כך תופס אותי עד כדי כך שלא נהניתי מכל מה שעשיתי זו השאלה. יש תשובה?

בזוגיות הזו, אתה לא מתחיל מאפס. אתה מתחיל ממינוס מיליון.

בגלל זה יהיה קל מאוד לשפר: כמעט כל שינוי יביא לתוצאות משמעותיות.
(בעיקר שבין מלים שומעים שעוד יש כאן אהבה.)

אז למה לכל הרוחות הנתק עם אשתי כל כך תופס אותי עד כדי כך שלא נהניתי מכל מה שעשיתי זו השאלה. יש תשובה?

כן, בטח.
בניגוד לאלמונית, אני חושבת שזה מפני שמערכות יחסים, ובוודאי זוגיות עם אשה שאוהבים אותה ועוד כשיש ילדים משותפים, הן הדבר הכי חשוב בחיינו. אין דבר שחשוב לנו יותר מאהבה, אין דבר שמפיל אותנו יותר מהפגיעה במקום של האהבה, מתחושת חוסר האהבה (יש כרגע לפחות עוד 3 דפים אחרים באתר שעוסקים בדיוק בדיוק בטראומה הזאת).
שם נמצא הערך העצמי הכי עמוק שלנו. לא בהישגים המקצועיים (אם כי איזה מזל שיש תמיכה בערך העצמי מתחומים נוספים בחיים!).

אני אישית לא רק חושבת, אלא גם אומרת באופן גלוי את דעתי באתר הזה כל פעם מחדש: במערכות יחסים עם ילדים, כדאי לעשות --הכל-- כדי לנסות לתקן, לפני שמרימים ידיים ונפרדים.
"להרים ידיים" זה להבין באופן ברור, שאין שום סיכוי להציל את מערכת היחסים הזאת. שאין עם מי.
שאין שם אהבה, אין רצון טוב, אין כוונות טובות.
אם יש המון כעס ואי הבנות, זה לא אומר שאי אפשר להציל. זה אולי אומר שמאוד איכפת ולכן יש סיכוי ששני הצדדים רוצים.

ויש עוד סיבה שבגללה לדעתי הדבר --האחרון-- שצריך לעשות הוא להיפרד.
והסיבה היא, שכמעט כל התקלות במערכות היחסים (אני לא אומרת "כל" רק מפני שאני נזהרת, אבל בסתר לבי אני חושבת "כל") נובעות מחוסר אהבה עצמית וחוסר ערך עצמי, שכרוכים תמיד גם בנתק של האדם מעצמו.
ההצעה הכי ראשונה שלי לכל אדם שחווה קושי במערכות יחסים - לא רק בזוגיות אלא גם נגיד אחת עם "חברות" מרושעות ומתעללות שהיא ממשיכה להקשיב למה שהן כותבות לה - ההצעה הכי ראשונה שלי היא:
לך לטפל בעצמך. לך ללמוד אהבה עצמית אמיתית.
(במקביל לייעוץ זוגי. לייעוץ זוגי טוב ומוצלח).
לא הרבה אנשים מלמדים את זה, אבל סימן ההיכר של אלה שמלמדים את זה? הם יתייחסו אליך באהבה. ברכות. בעדינות. בכבוד. הם יחפשו ביחד איתך מי אתה ומה טוב ונכון לך, ולא ינסו להלביש עליך אג'נדה שלהם.
ואתה תרגיש שינוי לטובה תוך זמן קצר מאוד. שינוי שיתבטא בתחושה שאתה אדם טוב, וראוי, וחזק, ומה שלא יהיה, יהיה לטובתך. שינוי שיתבטא בזה שתרגיש שמשבוע לשבוע יש לך יותר כבוד עצמי, כבוד עצמי אמיתי (דמיין את מלכת אנגליה או הדלאי לאמה, איך הם מגיבים להתנהגות לא יפה, בדרך שתשמור תמיד על כבודם).
לא מיציתי, סתם התעייפתי (-:

שליחה על ידי שרון* » 02 יולי 2019, 19:23

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת חבלז כל מילה בסלע

שליחה על ידי ענבל* » 02 יולי 2019, 20:12

אלמונית - כל הודעה נוספת שלך תימחק. בבקשה לכי מכאן, נוכחותך אינה רצויה כל עוד את מתבטאת כך!

שליחה על ידי צחי* » 02 יולי 2019, 20:41

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת את מדהימה ונותנת המון כח .אולי כי הדברים שלך מרגשים ואולי כי אני רגיש עכשיו, עלו לי דמעות כשקראתי מה שכתבת..אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם ותמשיכי לעזור לאנשים עם הידע ויכולת הכתיבה המדהימים שלך. ובעיקר הלב הגדול .אפילו שאנחנו לא מכירים ואיני שייך לקהילה (בינתיים.)מרגישים את הלב.
שוב תודה

שליחה על ידי שרון* » 02 יולי 2019, 23:12

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

בשמת
מצטרף לדברי צחי את מדהימה

כשאני העלתי מצוקה משלי בשמת חשדה שאני טרול. בצחוק בשמת אני חושד שאת גבר... וזו מחמאה! את מדברת בשפה שלנו בניואנסים שלנו פשוט מדהים היכולת שלך לדבר בשפה מובנת למין הגברי היא נדירה... חבל על הזמן . כל הכבוד מאחל לך שתמשיכי לעזור לאנשים. יש לך גיפט.,

זאת בשמת בדיוק.

מה שמעצבן אותי בהדיון הזה זה שכולם מתנפלים על צחי בגלל ה״זה בראש שלה״, בשעה שפולנית וותיקה היא שהשתמשה בניסוח הזה מלכתחילה כששאלה אותו שאלה והוא רק ענה לה במילים שלה.
בדידות בחיי הנישואין (2019-06-28T09:36:54)

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זוגיות טובה אולי קיימת בגן עדן. לא להתייאש הדשא אצל השכנים אינו ירוק יותר.

שליחה על ידי שרון* » 05 יולי 2019, 18:44

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אכן. עם זאת לפי התרשמותי בדכ וכשמתחיל שיח של חירשים צד אחד מסרב לשיח ליעוץ לבחינה מחודשת לתיאום ציפיות הוא מתחפר. נוח לו. הצד השני סובל ומחפש פתרון. בטעות הוא מחפש במסגרת הזוגיות. בטעות כי לצד האחד לא בוער שום דבר להיפך נוח לו. מכל מיני סיבות.

הפתרון: הצד השני צריך לעשות את העבודה עם עצמו לבד. לקבל בחזרה את העצמיות. את הכח
לבדוק מה הרצונות האמיתיים שלו השאיפות . וכו'. כל מה שדורש שניים וכעת לא בר ביצוע עדיין יישאר לא בר ביצוע . אבל הרעיון שהצד השני יתמקד בדברים שניתן לעשות לבד. סרטים מוזיקה ספורט חברים. גם מין יכול להיות בלית ברירה דבר שנעשה באופן יחיד.

לכאורה. הבעיה לא נפתרה אבל למעשה כן היא נפתרת .
הצד השני מתחזק חוזר לעצמו משתרש חוזר לשורשים. נהיה עצמאי
דינאמי לא תלוי לא נזצרך לאנזקק או אז צד אחד מבין שהוא לא שווה בכל מחיר שאם הוא יזלזל יעניש לא יעריך לא יתרום הוא יעשה לא רלוונטי הוא מאבד את הכח שהיה לו..
אז הזוגיות משתווה. נהיית בחירה מחודשת יומיומית..ולא משהו של מאבקי כח חד צדדית וכו'...
אז זה חוזר להיות גן עדן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

זוגיות טובה אולי קיימת בגן עדן.
הצלחת להוציא אותי משתיקתי (-:
אמנם עדיין זה לא גן עדן, אבל זוגיות טובה קיימת. זה לא תמיד זוהר, אבל אם משקיעים אפשר לטפח את האהבה ולגרום לה לצמוח עם השנים.
החיים הם לא כמו סיפורי האגדות, שאחרי החיבור הם חי באושר ועושר עד עצם היום הזה, מצד שני האהבה לא חייבת להשחק בגלל המציאות היומיומית. המין לא חייב להפוך לשיגרתי ומשעמם, אפשר גם ללמוד אחת את השני עם השנים ולהנות הרבה יותר בזכות זה.
יש מקומות שאחוזי הגירושין יורדים, אבל זה בגלל שהרבה פחות מתחתנים מלכתחילה, בדיוק בגלל הגישה שמתוארת פה.
כבר מראש מאמינים שזה לא יוביל לכלום, ולא ממש מאמינים בכוחה ונחיצותה של אהבה, ובשבילי אהבה של צאצאים, היא לא תחליף לאהבה עם בני זוג. עם אהוב ליבי אמשיך לישון במיטה יחד, אחרי שהילדים יגדלו ויצאו מהמיטה המשפחתית. איתו אני בונה קן, ואת הילדים מכינים כדי לפרוח ממנו, ולבנות אחד בשבילם.
נשים בימינו הבינו שהן לא באמת צריכות גברים בשביל לגדל ילדים, אז הרבה מהן מוכנות לוותר על אהבה בגלל כוס לא שטופה, ולדעתי זה חבל. לפעמים זה לא שיח של חירשים, אלא שיחות של האגו.

אז צד אחד מבין שהוא לא שווה בכל מחיר שאם הוא יזלזל יעניש לא יעריך לא יתרום הוא יעשה לא רלוונטי הוא מאבד את הכח שהיה לו...
שרון, אני מאמינה ביותר שזה לא כוונתך, אבל לאורך הכתיבה שלך אפשר למצוא שוב ושוב תזכורות למשחקי כוחות, וזאת גישה לא מתאימה ליחסים קרובים באופן כללי, אז בטח לא בזוגיות.
כשכתבתי למעלה שאני מאמינה באהבה בזוגיות, לא סתם התחלתי עם האהבה.
גם בימים של ריבים וחוסר הרמוניה, אני בטוחה באהבתי לבן זוגי, וגם יודעת עד כמה הוא אוהב אותי. זה מה שגורם לנו להמשיך למצוא את הבלאנס, ולא להגיע לניצחון של איזשהו צד.
הזוגיות שלנו לא חשובה לילדים, כמו האהבה הזוגית שלנו.
אתה נשאר בגלל שאתה אוהב אותה, ויודע שזאת האחת עד היום, או שאתה פשוט זורם עם המצב מתוך פחדים ושיקולים חברתיים? האם אתה מאמין שאשתך אוהבת אותך, או שאתה כבר לא בטוח?

אם ילדה

שליחה על ידי שרון* » 06 יולי 2019, 10:57

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אם ילדה
אוהבת כן. לוקחת כמובן מאליו גם כן. מנסה לתקשר באופן זוגי כן אבל רק בשבועות האחרונים כשהורדתי כמה הילוכים. כשלא ביקשתי ולא יזמתי מין וכשבגדול אני מתייחס לגופם של דברים שבנושא הנדון ולא לתמונה הגדולה.... בא לי ללכת לסרט ? מציע .. לא בא לי לאמציע.. וכך הלאה הכל נקודתי והכל לגופו של ענין..
משחקי הכוחות נובעים מכך שהרגשתי אבוד בזוגיות . שקולי לא נשמע ושאין התיחסות לצרכים שלי.. למעשה בעזרת האנשים כאן החלטתי להתמקד בעצמי וחיפשתי סיפוק עצמי והעצמה
כאשר.אשתיי ראתה שאני יותר מכוון עצמיות ולא זוגיות שאני לא ממוקד בה מחזר קונה עושה וכד (מה שעשיתי מאז שהכרנו) החלה להתעורר .. זה עדיין ממש לא זה אבל היא מתקשרת מחמיאה יוזמת פה ושם.

אין לי ספק שהשינוי שלה נובע מהשינוי שלי.
אז אפשר לקרוא לזה משחקי כוחות אפשר לקרוא לזה התמקדות בעצמי אפשר לקרוא לזה אכזבה ממנה והייתי מאוכזב! אפשר לקרוא לזה מרמור והייתי! דווקא כשהחלטתי להתמקד בעצמי היא החלה להיפתח מעט ולהתמקד בנו .

אם ילדה יקרה אין בי שום צורך ושום רצון למאבקי כח . לא אוהב את זה ולא בנוי כך... הייתי רוצה לראות בבית שלי קן שמחזק ומעצים אותי ולא מקום למאבקים. עם זאת בשביל לא ללכת לאיבוד החלטתי להתמקד בעצמי. כשאשתי ראתה זאת היא החלה לתקשר. האם זה מאבק כח?