אשתי לא בעניין שלי יותר

אנחנו נשואים 7 שנים, בסוף שנות השלושים שלנו, עם שני ילדים מתוקים ומקסימים ( 6 ו- 3), אנחנו חיים בחו"ל מאז החתונה, יש לנו חיים נוחים מאד, עם הרבה זמן חופשי, סופי שבוע ארוכים והרבה סיבות טובות לקום בבוקר.
אשתי פרפקציוניסטית, בחורה מושכת מאד אבל עם קושי להיפתח ולהראות רגשות. היא מלאת רגש אבל קשה לה להחצין את זה. אני יכול לספור על יד אחת את הפעמים שבהן אמרה לי שהיא אוהבת אותי, וכשזה כבר קרה זה היה אחרי גילוי אהבה מצידי. הזוגיות בינינו עברה כמה תהפוכות, וכמו רבים וטובים אחרים הלידות שינו את הדינמיקה ואת סידרי העדיפויות. הטוטאליות שלה בעניין הילדים דחקו את הזוגיות לקצה הרחוק בסולם סדר העדיפויות. הנקות עד גיל שנתיים, הרדמות שהתארכו עד אין קץ, וקרירות מינית הולכת וגוברת. באיזה שהוא מקום התחלתי להרגיש שאני מאבד אותה כבר שם כבת זוג, ושהאמהות שלה העבירה אותה טרנספורמציה שהוציאה את המאהבת שבתוכה לטובת תפקוד אמהי. ( היא אמא מדהימה)
אני לעומתה, אדם פתוח יותר שקל לו להביע רגש ואוהב וזקוק למגע פיזי ולליטופים מילוליים. הפיכתנו למשפחה רק העמיקו אצלי את תחושת האהבה והערכה כלפיה על שני הילדים המקסימים שיש לנו ועל כך שהיא מתפקדת ללא עוררין כאמא - דבר אותו אני מעריך ואוהב מאד.
אבל ככל שהזמן חלף והתירוצים למה לא לצאת/לשכב/לאהוב התגברו התחילה להתחוור אצלי התחושה שאולי אני כבן זוג לא מספיק לה או מעורר אותה.

התדירות שבה שכבנו פעמיים שלוש בחודש לא הספיקו לי. כשניסיתי לדבר איתה על העניין הסבירה לי שהשינויים ההורמונלים עושים את שלהם ושהחשק עוד יחזור. אבל לא רק שהוא לא חזר - המין הפך להיות טכני, היא כמעט נרתעת ממני כשאני מתקרב אליה, אנחנו לא מתנשקים כי היא לא אוהבת, היא לא אוהבת שאני נוגע לה באבר מין, אין מה לדבר על מין אוראלי, ובאופן כללי גבישי קרח בינינו התגבשו והתסכול על כך רק הזין את הלגיטימציה להתרחק.
היוזמות שלי לדבר על המצב כבר הפכו בעיניה לטרחנות. אני בעיניה כבר סוג של בכיין וקוטר. יש משהו מן האמת בכך שאני נוטה להציף ולהביא את התחושות שלי החוצה, לא פעם מהר מדי וייתכן מאד שעייפתי אותה. ניסיתי אין ספור פעמים לומר לה שאני מתגעגע אליה, שהקור שלה כלפי עושה אותי עצוב וחסר חיות. אבל היא מצידה גוש קרח. לאתיגע, לא תחבק, לא תנשק לא תנחם. רק תשב קפוצה ותקשיב בלית ברירה לתסכול שלי.
חוסר הביטחון שלי מן הסתם טפח וברגע מסויים מצאתי בודק באימיילים שלה האם יש מישהו אחר. גיליתי תקשורת לא רציפה עם אקס מיתולוגי שבו היא תמיד התעניינה ( אבל הוא פחות). חלופות המכתבים ביניהם הייתה מאד רגשית ואוהבת אבל לא מעבר לכך. הרגשתי כמובן נבגד, בעיקר על רקע המשבר ההולך ומתעמק בינינו. היא מעולם לא התנצלה, אלא בעיקר התגוננה והאשימה אותי על חטטנות יתר. מאז המדרון הפך להיות תלול וחלק יותר. אני חשדן, והיא מגננתית ומרוחקת. היא ישנה חלק גדול מהלילות במיטה של הבת. הסקס מכאני ותמיד ביוזמתי. אין תקשורת כמעט מילולית, עניין במה נעשה איתי במהלך היום - נתק הולך וגדל בינינו. זה מחסל אותי מבפנים ואני מפנים את העובדה שאשתי כנראה חדלה לאהוב אותי ושייתכן והמצב בלתי הפיך. היא כן מטפחת את עצמה כשהיא יוצאת ( היא לא עובדת) אבל זה למעני. ניסיתי בהרבה דרכים להשיב את הרומנטיקה - כתיבת מכתב, ארוחה מושקעת, טיול יומי רק של שנינו. הכל מרגיש כאילו לצאת ידי חובה. היא מכירה שיש בעייה, היא לא מתה ללכת לטיפול אבל היא תעשה את זה אם צריך. היא מאד רוצה ילד שלישי אבל אני מרגיש שללא זוגיות טובה ואהבה הדדית אני לא בענין .
מה לעשות ?

בעל שלא רוצה סקס רק הפוך. כמו שכתבתי בדף שלי: על בעיה כמו שלך שומעים הרבה יותר. בא לי להגיד לך לברוח

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לברוח לאחר שכלו כל הקיצים ונעשה כל מה שניתן כדי להציל את הבית. אבל באמת- לא מתוך תחושת המגיע לי . אה שאלה אם יהיה לי דלק חזה? אני חושב שכל עוד קיימת תקווה שהגלגל יתהפך, שזה זמני, שיש דרך- כל עוד זה נמצא שם כאפשרות- אני מוכן לנשוך את השפה ולמשוך. אבל ברור לי שלא לאורך זמן ולא בכל מחיר. האושר ושמחת החיים שלי הם לא משהו שאני מתכוון להתפשר עליו.

מה לעשות?
להניח.
הנח לה.
אל תבקש ממנה מין, אל תבקש ממנה דבר. להפך - בקש רק אחר דבר אחד בקשר אליה - לתמוך בה בכל דרך.
מצא לך את מה שעושה לך טוב, התמקד בספורט או בכל דבר אחר שיכול להביא לך סיפוק.
הפוך לאבא נהדר. התמקד בילדיך.
הנח לה.

אין לך כל אפשרות לשנות אותה.
יכול להיות שזה יוביל לפרידה ויכול להיות שלא.
אבל, וזה חשוב, התמקד בעצמך ובכל מה שלא קושר אותך להיות תלוי בה.

עם כל כמה שזה קשה, וותר על הסקס. בכלל. אל תבקש ואל תדרוש.
יש פתרונות זמניים בלי בגידה במובן של אוננות ובעיקר באופן הזה שאתה מתמקד באושר שלך.

כאשר אתה עצמך תהיה שמח - אפשר שהיא תוכל להיפתח. כאשר אתה מלא טענות כרימון ומעביר מסרים כפולים - אתה מרחיק אותה עוד יותר.

מעבר לכך, ראה איך אתה עצמך שם אותה כאמא נהדרת ולא רואה בה יותר מאהבת.
אתה אומנם אומר שזו היא - אבל התבונן מחדש - עד כמה באמת, בתוכך אתה משתף עם זה פעולה ורואה בה יותר אם לידיך מאשר מאהבת או אוהבת או אחלה סקס.

שוב, בהחלט ייתכן שתיפרדו, עדיף שלפני כן תפתור את הבעיות שלך עם עצמך,
תתבונן פנימה ותמצא לך את המקורות לשמחה ועונג,
ושוב, ספורט הוא יופי של תחליף למין וחברים הם יופי של מפלט מזוגיות (אם צריך).

זה לא שפרידה מוקצה מחמת משהו.
זה כן שבכל מקרה ועל אחת כמה וכמה כאשר עולות בעיות כאלה - טוב עם תעבוד עם עצמך, ותברר עם עצמך את הסוגיות שלך - האשה שאתך איננה רלוונטית כלל.

אמצעי עזר לא חסרים ואם תהיה מעוניין ניתן יהיה לפרט יותר, ובכל זאת "העבודה" של ביירון קייטי יכולה לתת לך נקודות אור חדשות על חייך.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה צפריר על התגובה הבונה. אני חושב שבאינטואיציה שלי כבר הבנתי שזוהי הברירה היחידה - להרפות מהדרישות ומהציפיות. שום דבר טוב לא צמח מזה וזה בדיוק יוצר את ההפך - נתק רגשי, ניכור ובדידות.
ספורט וחברים כתחליף לזוגיות - כן אם זה זמני, אבל אל נשלה את עצמנו זה לא ימלא את החסר. יכול מאד להיות שאני צריך לקחת פסק זמן מהזוגיות ( כפי שהיא למעשה כבר עשתה) מבלי לפרק את החבילה. זה דבר שהוא קשה לי וכנראה גם מפחיד אותי אבל יכול להיות מועיל יותר מבמובן אחד. העניין הוא שאני צמא לחום נשי ויש לי חשק מיני מאד גדול. לקחת את הצורך הכמעט קיומי הזה עבורי ולאפסן בבוידם נראה לי פתרון שכרוך עבורי בסבל רב ועלול להסתיים במפח נפש ופרידה ואולי חלילה אפילו בבגידה. כבר בגדתי פעם אחת בחברה לשעבר ונשבעתי לעצמי שלעולם לא אפול בכך שוב. אוננות זה נחמד אבל היא לא תחליף עבורי לאינטימיות עם אישה. אני פשוט יודע שאני לא רוצה להתפשר על זה, אבל מוכן לשים זמנית בצד את הצרכים שלי כדי לתת לה את המרחב ולעצמי את האפשרות לצמוח באופן עצמאי. יש לי הרבה תחומי עניין, אני אדם ספורטיבי וחברותי, ואני חי חיים מלאים אבל ללא החלק הזוגי אני חש ריקנות ועצבות.

אף פעם לא הבנתי נשים שמעבירות את כל העניין שלהן מהגבר לילדים,
או מאבדות את העניין בסקס (לא לשבועות או לחודשים, אלא לשנים) -
כמה זמן הן בדיוק מצפות שהגבר יישאר שם ויסכים לשאת את המצב הזה?

נכון שלא ילדתי, ואולי זה יכול לקרות גם לי, ואולי זה פשוט משהו שקורה לאישה בעקבות הלידות והיא לא יכולה לשלוט בזה.
אבל נראה שיש יותר מדי נשים שנדמה להן שהגבר יישאר שם בכל מקרה, והן פשוט לוקחות אותו בסביבה כמובן מאליו.
אני אומרת שגם אם זה קורה באופן טבעי, שהחשק או העניין כלפי הגבר יורדים בעקבות הולדת הילדים - האישה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר את העניין, ולתת לו הרגשה של אהבה וטיפוח.

(וכמובן שזה נכון משני הצדדים).

בכיין קוטר, אני מבינה מאוד ללבך. (גם אני מאלה שמאוד מאוד אוהבים חום, ליטופים מילוליים, וסקס - ונראה לי שבמצב שאתה מתאר הייתי משתגעת).

לדעתי חבל שבחרת לך כינוי כזה. אתה סתם חוטא לעצמך.
מה שאתה כותב זו לא סתם בכיינות.
אתה מדבר על צרכים מאוד בסיסיים ולגיטימיים.

יכול מאד להיות שאני צריך לקחת פסק זמן מהזוגיות ( כפי שהיא למעשה כבר עשתה) מבלי לפרק את החבילה.

חס וכרפס.
על פני לקחת פסק זמן מהזוגיות - היכנס לזוגיות בכל כוחך.
כלומר, היה אוהד, אוהב ותומך בה ובילדים, היה איש משפחה למופת.
ובתוך זה התחל ללמוד את הזוגיות בינך ובין עצמך. בינך ובין גופך.

ברשותך הבה ונפתח את העניין הזה של הצורך להיות עם אשה.
האם הצורך הוא להיות עם אשה או עם האשה שאתה אוהב? זו, הספציפית? המיוחדת" הבלתי מושגת כרגע?

אם כל אשה יכולה לספק אותך ואין שום משמעות לאהובתך - שווה לבדוק את יסודות הקשר. שמא באמת אבדה המשיכה.
אם כל אשה יכולה לנחם את גופך המבודד - סכם עם אהובתך שהנך הולך לפרוק את המשא הזה בחוץ. בהסכמה. בגלוי.
אם אתה מעוניין בה - באהובתך הזו - הרי שכל האמירה הזו מיותרת שכן התבגרת כבר אל המקום בו רצונותיך מזוככים דים על מנת להביא בפניך את התסכול הזה של הבלתי מושג.
מכאן טוב אם תתבונן על עוד נושאים בחייך שאינם מושגים, כלומר שנראה שאינך יכול להשיג.
רק התבונן על זה - אל תעשה דבר.

שכן, אף אשה לא תפצה על החוסר אהבתה של האשה הזו מחד,
מאידך תחושת גבריות אינפנטילית עשויה למלא את חזך בגאוות התרנגול - הגבר,
לאמור שעדיין הנך מושך ואטרקטיבי כאשר תתפתה לאהוב גוף אחר.
אז זו עשויה להיות סוג של הצדקה בעוד הגוף ניחם על העונג האפשרי.

בכל מקרה, כאשר הנך דורש או מצביע על תסכולך המיני או כל תסכול אחר הנך משיג בדיוק את ההפך.
כאשר, אם וכאשר אתה מודיע על כך שהנך לוקח לך את החירות לרעות ולראות בשדות זרים - כמעשה אוננות ותו לא -
אתה עשוי לעורר מלחמת עולם שזה מאוד ישמח אותך
או להיפגע עד עמקי נשמתך אם וכאשר היא תתן את אישורה ואף תיאנח אנחת רווחה.

כאן, ראה, שים לב אל העניין הזה.
היא רוצה עוד ילדים. ממך.

ובמובן הזה - העניינים ההורמונליים שולטים בגופה הרבה יותר מכל מחשבה או ניסיון לשלוט ברצונותיה.

טוב לבדוק ביחד את העניין הזה, שכן איננה יכולה להתגבר על ההורמונים, בדיוק כפי שלך הדבר קשה.

תודות.

לי נשמע כאילו אשתך עוברת משהו ממש קשה שאני בכלל לא בטוחה שקשור אליך. אולי בגלל זה גם קשה לה לשמוע את הטענות שלך, כי זה מעמיס עליה במקום שהיא לא ממש מצליחה לגעת בו, או לפתור אותו.
אני ממש לא בטוחה שזה קשור לזה ש"ירד" למה ממך או שהיא לא בעניין שלך יותר. לי נראה שהדברים מורכבים יותר וקשורים למיניות שלה עצמה.

יש אפשרות שתדברו על זה בלי קשר אליך או אליכם? לא ממקום של טענות אלא של עניין? מהתיאור שלך של אשתך דווקא לא הרגשתי קור, אלא כיווץ וחרדה. משהו עובר עליה, ללא ספק. ואני כמעט בטוחה שמשהו הזה לא קשור אליך.

נשים פדנטיות ופרפקציוניסטיות לרוב מאבדות חשק מיני כשהן הופכות לאמהות ובעלות בית. ממש נושא למחקר

העניין הוא שאני צמא לחום נשי ויש לי חשק מיני מאד גדול.
ברור לך שמדובר בשני עניינים שונים לחלוטין?
לשכב עם אישה זרה לא יפתור לך את בעיית החום הנשי ואם תמצא אישה חדשה שתאהב אותך, יתכן שבמידה והיא תלד תמצא את עצמך שוב עם אישה שמפנה את האנרגיה שלה לילד ולא אליך.

הטוטאליות שלה בעניין הילדים דחקו את הזוגיות לקצה הרחוק בסולם סדר העדיפויות.
שוב, שני עניינים שונים. זוגיות מתבטאת בהרבה דברים ומיניות היא רק פן אחד בתוכה. לכל אחד מאיתנו, גבר או אישה, יש פנים בזוגיות שבאים לידי ביטוי יותר וחלק פחות וזה גם יכול להשתנות בעקבות כל מיני גורמים. האם היא דואגת לך לאוכל טעים, לבריאותך, מתעניינת בעבודתך, לכביסתך, לילדיך? האם אתה דואג לה בצדדים אלה של הזוגיות או אחרים?

אני לעומתה, אדם פתוח יותר שקל לו להביע רגש ואוהב וזקוק למגע פיזי ולליטופים מילוליים
אם לפני בוא הילדים היא נהגה להביע רגש ועכשיו היא נמנעת, יתכן שהיא חוששת שאתה תבין את זה כסוג של הזמנה לסקס. יכול להיות שהיא נכוותה כמה פעמים מההשלכות והחליטה לוותר על זה. לעומת זאת, אם מלכתחילה היא היתה חסכנית בביטויי אהבה ובכל זאת בחרת בה להיות זוגתך ואם ילדיך- כנראה מצאת בה צדדים אחרים שחשובים לך יותר.

_לי נשמע כאילו אשתך עוברת משהו ממש קשה שאני בכלל לא בטוחה שקשור אליך. אולי בגלל זה גם קשה לה לשמוע את הטענות שלך, כי זה מעמיס עליה במקום שהיא לא ממש מצליחה לגעת בו, או לפתור אותו.
אני ממש לא בטוחה שזה קשור לזה ש"ירד" למה ממך או שהיא לא בעניין שלך יותר. לי נראה שהדברים מורכבים יותר וקשורים למיניות שלה עצמה.
יש אפשרות שתדברו על זה בלי קשר אליך או אליכם? לא ממקום של טענות אלא של עניין? מהתיאור שלך של אשתך דווקא לא הרגשתי קור, אלא כיווץ וחרדה. משהו עובר עליה, ללא ספק. ואני כמעט בטוחה שמשהו הזה לא קשור אליך._
כשלגבר יש בעיה עם אשתו הוא צריך להתחשב בה ובבעיותיה כי היא לא אשמה ואין לה שום חלק בבעיה שלו - כשאשה מתלוננת על בעלה הבעיה הוא בו ('מחליטה' למשל) הוא לא בסדר.
כלומר בכל מקרה הבעיה היא בגבר ובכל מקרה האשה היא זו שזה צריך להתחשב בה.
אני רק מחכה ל'קוראת', מתי היא תבוא ותגיד לאשתו של הבכיין שהיא צריכה להיפרד (האג'נדה של קוראת היא כשיש בעיה - להיפרד - והרושם שלי הוא שקוראת חושבת כמעט תמיד שהאשה צודקת ..) או לבשמת שתגיד לו לבכיין שהוא לא אוהב מספיק, כל הנשים כאן באתר שתמיד ימצאו למה הבעיה היא בגבר...

בכיין - תעזוב אותה, שתישאר עם הבעיות שלה ושתפתור אותם בעצמה, או שתמצא לך מאהבת ואז תאמין לי אשתך תתעורר ותרדוף אחריך, אם לא, סבה טובה לעזוב אותה.
היא לא תשתנה ואחרי שיש לה כבר שני ילדים ממך היא לא צריכה אותך יותר.
תחפש לך אשה אוהבת ומפנקת שתהיה מינית כמוך ותיהנה מהחיים - רק אל תעשה לה ילדים, הם משתגעות אחרי הילדים...

לפני שאתן עורכות תקראו טוב, אין כאן שום השמצה - רק הבעת דעה - והדעה הזו תישאר כאן כי היא חשובה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה רבה על התגובות המועילות - אני חדש כאן, ומרגש לגלות שיש אנשים ברמה, עם ידע ורגישות המקדישים זמן יקר לטובת בעיות של אחרים.
אהבת עולם - "האישה צריכה לעשות כל מה שהיא יכולה כדי להחזיר את העניין, ולתת לו הרגשה של אהבה וטיפוח" - כן יירבו נשים כמותך בישראל

- זוגיות בריאה מעצימה אחד את השני, והפקרה של הקירבה הפיזית לטובת חסדי החשק והאיזון ההורמונלי הוא סוג של פינוק יקר ומסוכן. זה נכון שבית מתוקתק וכביסה מדיפת ריח טוב עושים טוב על הנשמה, אבל אם בבית נושבת רוח קרירה למי אכפת אם יש הכל במקרר ונעלי הבית במקום. זה לא מרגיש כמו בית כשהמיטה ריקה, כשאין בוקר טוב או לילה טוב, כשקל יותר לחלץ את המטוס המלזי מלחלץ חיבוק או מילה טובה. אגב הכינוי שבחרתי הוא הכינוי שקיבלתי מאשתי כשהתלוננתי בפעם האחרונה. ברור לי שיש לי את כל הלגיטימציה להתלונן - אבל האם זה מי שאני רוצה להיות? המתלונן והלא מרוצה התמידי? גם זה עסק יקר ומסוכן שלא לומר ממכר. לפני שאתייחס לדברים היפים והחכמים של צפריר רציתי להגיד למיכל שללא ספק משבר גיל הארבעים מרים את הראש חזק כאן. שנים של מסירות טוטאלית לגידול הילדים גבו מחיר נפשי מסויים, והרצון שלה עכשיו להתפרק ולבנות עצמיות מחודשת מובן לי. הכאב שלי היא שאני לא שותף לתהליך וכאן אני מגיע לדברים של צפריר. אני חושב שלתת לה מרחב עכשיו זה כל מה שאני יכול וצריך לעשות. מרחב בכל המובנים - תמיכה, פרגון, ולשמש כעמוד תווך של המשפחה. ליטול ממנה חלק מהתפקידים בבית ולשחרר אותה על מנת שתצא למצוא את עצמה מחדש. זהו מבחן אהבה אולטימטיבי עבורי. שכן אם אני בא חף מצרכים ורשימות מכולת של מה צריך לעשות כדי שיהיה טוב, אלא פשוט נותן לה את התחושה שהטוב כבר כאן, ושאנחנו רק צריכים למצוא אותו מחדש. אולי ככה היא תרגיש שוב ביטחון שאני לצידה ולא שם על מנת לקחת את חלקי כעוד ילד נוסף שמחכה לקבל את ליטרת תשומת לב שלו. בעצם על מנת לתת לכל העניין הזה סיכוי צריך להעיף את המעונה ולהישאר רק עם הקדוש. הדבר היחידי עליו אני צריך להקפיד הוא שהיא לא תפרש את זה ככניעה לאגואיסטיות ולקבלתי כמובן מאליו. אבל מאחר ויש לי עדיין את האמונה שגם אם האש כבתה יש כמה גחלים שעדיין לוחשות ושכל עוד היא לא תעשה עליהן כיבוי פלמח"י יש סיכוי שנצא מזה אפילו מחוזקים. אמן.

האם בעבר היא הפגינה חום ורגשות ואהבה מין? האם היו בינכם יחסים חמים קודם?

אני חושב שלתת לה מרחב עכשיו זה כל מה שאני יכול וצריך לעשות.
יכול וצריך - לא תופס.
רוצה.
רוצה לתת לעצמך מרחב ומתמקד בלתת לה מרחב.
זה הרצון וזו הדרך.

מרחב בכל המובנים - תמיכה, פרגון, ולשמש כעמוד תווך של המשפחה.
כאשר הנך נותן תמיכה, לעתים אינך נותן מרחב.
נתינת מרחב היא להניח לה את ההתמודדויות שלה מבלי לכפות עליה תמיכה.
שכן, תמיכה לעתים היא המניפולציה היעילה ביותר דרכה אפשר לשלוט במתרחש.
לכן, הזהר בתמיכה ושים לב טוב טוב שהיא אכן מעוניינת בתמיכה שלך ובאופן שבה הנך נותן לה תמיכה.
התבונן באופן שבו היא מסכימה לקבל ממך – יכול להיות בהחלט שמאוד קשה לה לקבל ממך.
אל תכפה מתנותיך.
פרגון הוא בדיוק המקום להיות נוכח ולהניח עזרה
רק כאשר אתה מתבקש ובאופן בו אתה מתבקש להניח עזרה.

ליטול ממנה חלק מהתפקידים בבית ולשחרר אותה על מנת שתצא למצוא את עצמה מחדש.
שים לב, אתה לא רק רוצה לתמוך בה, אתה גם מגדיר בעבורה מה היא צריכה ומה המטרה שלה.
אולי דווקא המטלות בבית זה החלק שהיא לא מבקשת עזרה, אולי היא מעוניינת לצאת לבלות שלוש פעמים בשבוע? איך אתה קובע מה היא צריכה? עזוב את התשובה שזה מה שהיא אומרת, שכן הפער בין מה שהיא אומרת למה שאתה שומע ולמה שאתה מבין כל כך גדול שמה שהיא אומרת לאוזניך זה לא רלוונטי.
הנח. אינך יודע עדיין למה היא זקוקה, אבל אתה מעוניין או מבין שיש כאן עניין של מרחב, או היעדר מרחב.
תן לה מרחב בכך שתיקח לעצמך מרחב. שחרר מעט את המרחב המשותף.
הנח לה להתכנס אל תוכה וגם אם היא מוצאת חבר או חבר ומשתפת אותם במה שהיא לא יכולה כרגע לשתף אותך – הנח.

המרחב שאתה לוקח לעצמך הוא מרחב מוגן, רחב ומלא הפתעות ואפשרויות
ולא מדובר כאן אלא על המרחב הפנימי, בתוך אבר המוח, בתוך הגולגולת - יש מרחבי אינסוף גלקסיות על גלקסיות – על המרחב הזה מדובר.
אם אינך חש את הדימוי הזה זה בסדר, העיקר שהמילים נקראו.

ולאחר שהנחת למרחבים שלה והנך מתכנס אל המרחב שלך,
אתה גם יכול לוותר על המטרה ששמת לה – לנוחותך הרבה,
כתרגיל ערום להפליא, בו "עבדת על עצמך"
שכן אולי היא לא ממש בשלה למצוא את עצמה מחדש?
אולי לפני כן היא צריכה להיזכר בעצמה הקודמת?

כלומר, ההבשלה וההתפתחות מאוד אישיים
ואינך בעמדה להחליט בעבור הזולת את שלבי ההתקדמות. אף אחד לא.
אפילו לא אלוהים.

זהו מבחן אהבה אולטימטיבי עבורי. שכן אם אני בא חף מצרכים ורשימות מכולת של מה צריך לעשות כדי שיהיה טוב, אלא פשוט נותן לה את התחושה שהטוב כבר כאן, ושאנחנו רק צריכים למצוא אותו מחדש.

לאהבה אין מבחנים. רד מזה, אהבתך איננה עומדת למבחן ואתה לא בא חף מרשימת מה צריך להיות, אינך יכול לתת לה שום תחושה והיא לא צריכה להצטרף אליך על מנת למצוא את הטוב מחדש.
הנח לה!
מצא את הטוב. מחדש או מישן. מצא את הטוב שבך ובחייך בלי שום קשר אליה ואם אתה רוצה לכרוך אותה לתוך הספור מצא את היכולת ללטף אותה בעיניך,
במיוחד כשהיא לא רואה ולא שמה לב.
קוראים לזה – מבט אוהב.
יש מבטים מרפאים – יש שאת המובט ויש שאת המביט.

אולי ככה היא תרגיש שוב ביטחון שאני לצידה ולא שם על מנת לקחת את חלקי כעוד ילד נוסף שמחכה לקבל את ליטרת תשומת לב שלו. בעצם על מנת לתת לכל העניין הזה סיכוי צריך להעיף את המעונה ולהישאר רק עם הקדוש.

מה שהיא תרגיש ככה או אחרת לא רלוונטי כי הרגשתה אינה יכולה להיות המטרה שלך.
לא הרגשתה הטובה ולא הרגשתה הגרועה, אינך אחראי לרגשות של הזולת,
אתה בהחלט יכול ללמוד לשלוט על רגשותיך אתה –
בפועל – זו השליטה היחידה שיכולה להיות לך על חייך.
זה לא אישי רק לך זה ככה סתם, כי הנך אדם.

הנח לסיסמאות והנח למעונה והנח לקדוש.
היה מי שאתה בהווה, כאשר הנך סובל הזכר לעצמך שזה עובר,
כאשר אתה מתעלה הזכר לעצמך שזה עובר
וכאשר אתה למד את השלווה והזרימה והיציבות שזורות אלה באלה –
אתה מתקדם אל לימודי האיזון העצמי שלא תלוי בדבר, לא בה ולא בשום דבר חיצוני.

הדבר היחידי עליו אני צריך להקפיד הוא שהיא לא תפרש את זה ככניעה לאגואיסטיות ולקבלתי כמובן מאליו.

שים לב היטב למשפט הזה. כולו איוולת צרופה. זה לא הדבר היחיד, ואינך יכול להקפיד על איך היא תפרש את הדברים והמובן מאליו כל כך רחב שאין לך מושג כמה אתה מובן מאליו ועד כמה חייך מובנים מאליהם ובמובן הזה, על פני שהיא תקבל או לא אותך כמובן מאליו, הבא את בן הברית האולטימטיבי אל התבוננות נקיה וחפה – המוות – ומשם, מהתבוננות ישירה במוות – באפשרות מותך – משם תתחיל להתבונן על המובן מאליו ולהודות.

וההודיה היא לב הביטוי של הטהרה ולהפך, שהטהרה היא התכנסות פנימה וההודיה עולה מתוכה ומתפרשת עד אין כך.
לכן אמור תודה גדולה – בעיקר על המובן מאליו.

אבל מאחר ויש לי עדיין את האמונה שגם אם האש כבתה יש כמה גחלים שעדיין לוחשות ושכל עוד היא לא תעשה עליהן כיבוי פלמח"י יש סיכוי שנצא מזה אפילו מחוזקים. אמן.

כל עוד היא לא תעשה? כל דבריך עד כאן הם כיבוי סופר דופר, ממש טונות של מים על להבת האהבה – והגחלים עדיין לוחשות.

וטוב שתעדכן אותה על זה, בבחינת -
"ראי,
החלטתי שאני צריך לטפל בעצמי על מנת להיות יותר שלם עם עצמי ולהיות יותר מאוזן.
יכול להיות שיהיה שינוי בהתנהגותי. דעי שזה חלק מהעניין."

זהו, להודיע לה - בפשטות.
ואז, להקשיב לה בשבע עיניים.
כלומר, להקשיב בלי להגיב,
ואתה יכול כשהיא מדברת לחזור על מילותיה אצלך בראש,
בניגון שלה ובקצב שלה,
ממש חיקוי מושלם של דבריה אבל בראש, לא בקול רם.
אתה גם יכול לבקש ממנה לאשר לך שהבנת נכון את דבריה –
כשאתה חוזר במילותיך על המסר שלה אליך.
כל זה בעבורך ולא במובן של לקבל ממנה מה שאתה רוצה אלא במובן של לפעול למען איזונך האישי.
האם זה ברור?

תודות.

שליחה על ידי pk* » 12 אפריל 2014, 08:35

אני תוהה לגבי עצותיו של צפריר. הן נשמעות מאוד תאורתיות- אוטופיות ולא תואמות מציאות. בן הזוג שלא רוצים בקרבתו, צריך להסיק מכך שהוא צריך לעבור סוג של גיבוש אופי חדש ושינוי התנהגות מקצה אל קצה כדי להגיע אל האור. והאור? לא מובטח לו שאשתו תרצה אותו בסופו של דבר. גם תוך כדי התהליך, אל -לו לבקש זאת לעצמו אפילו בסתר ליבו, כי אז הוא כופה את עצמו ומחשבותיו. הוא צריך להלך בביתו שלו כרואה אך לא מורגש, כדי לא, חלילה, להעיר את האריה הזועם ולעצבן אותו עוד קצת.
מותר לו לקחת מאהבת? זה לא מובן מהכתוב אבל בתוך ראשו, נרמז לו, יש לו יכולת להפליג לעולמות קסומים.

יש הגיון בחשיבה שאם לא רוצים אותך, סימן שאתה מעיק, נסה להיות לא מעיק. שנה אופייך וגישתך. אבל האם זה מעשי לשלוח אדם אל בדידות אין קץ עם חיבוטי ליבו, בתוך ביתו ולצד זוגתו אותה הוא רוצה בצורה פיזית וספק אם יוכל להפסיק להגות בה...אל עולם מפותל של שינויים מחשבתיים והתנהגותיים, שיגרמו לו לכל היותר כמה רגעי נחת בודדים עם זוגתו וכל הפחות -בלבלת?

"הבכיין" אמר שאשתו לא שוללת טיפול זוגי. נראה לי שהדרך היחידה היא, ששני בני הזוג יטפלו בעצמם ביחד וכל אחד לחוד כדי למצוא את הדרך אחד אלי השני, בעבודה משותפת. גם אם תתרחש פרידה בסופו של דבר הרי אי אפשר להטיל את העבודה העצמית וההתפתחות רק על אחד מבני הזוג.

שליחה על ידי pk* » 12 אפריל 2014, 09:16

כשלגבר יש בעיה עם אשתו הוא צריך להתחשב בה ובבעיותיה כי היא לא אשמה ואין לה שום חלק בבעיה שלו - כשאשה מתלוננת על בעלה הבעיה הוא בו ('מחליטה' למשל) הוא לא בסדר.

נכון מאוד!!! בדף של מחליטה רוב הדיעות שהובעו היו נגד הבעל. פה הבעיה דומה אז למה העיצה הפוכה?
רק צפריר איתן בדעתו שבכל מקרה, העבודה העצמית ניתנת למי שמתלונן.

זה שאתה עושה שימוש בכינוי שהיא נתנה לך לא מקדם אותך ואת הזוגיות שלכם אלא פועל בכיוון ההפוך.
אתה יכול לומר לה שעד שאתם לא מתבוננים על המצב ביניכם נושא של ילד נוסף לא יכול לעלות.
כשאני אומרת להתבונן על המצב הקיים אני לא מתכוונת לתיאור המציאות כפי שהצגת אותה אלא לראיית התמונה הכוללת. אתה הצגת חלק ממנה. בדרך כלל כשהתיקשורת בין בני הזוג אינה זורמת נחוץ צד שלישי כדי שבני הזוג יוכלו לראות את כל התמונה.
לאמונתי כל ילד שמגיע מביא איתו הזדמנות לשינוי והתפתחות אישית. אולי זו המתנה שמביאה לשניכם הנשמה החדשה שאמורה להגיע.
מאחלת לכם בהצלחה רבה

אני רק מחכה ל'קוראת', מתי היא תבוא ותגיד לאשתו של הבכיין שהיא צריכה להיפרד (האג'נדה של קוראת היא כשיש בעיה - להיפרד - ותמיד האשה צודקת)

מעניין מאוד, אמנם שינית מעט את הניסוח, אבל עדיין הדברים שלך תוקפניים, חשדניים וגם פשוט שקריים. לא אני ולא בשמת חושבות שהאשה תמיד צודקת. חלקים עצומים בסימני התעללות בזוגיות הוקדשו לאחרונה להראות לכותב שאשתו מתעללת בו, ובשמת ואני היינו מהכותבות העיקריות שטענו כך שוב ושוב.הראינו לו שאישתו מפעילה עליו טרור ואלימות. אני אמרתי שם שוב ושוב שלדעתי הוא צריך להיפרד ממנה. חלק גדול נמחק ביוזמתו (מחשש מסוים), אבל אתה יכול לקרוא בגרסאות מוקדמות. מעניין אם אז תודה שטעית ותתנצל.

אמחק עוד כמה ימים את ההערה הזו שלי וגם את ההערה שלך. משום שאני לא מוכנה ששקר כזה ייכתב על הדברים שלי או על של בשמת.

קוראת
שיניתי ל- הרושם שלי הוא שקוראת חושבת כמעט תמיד שהאשה צודקת ...
עכשיו מה לא תקין?

ולגבי בשמת, אל תכניסי לי מילים לפה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

רב תודות לך צפריר על 'דברי אלוהים חיים' שכתבת כאן. אני בהחלט יכול להתחבר לדברים שכתבת. העובדה שפסח בפתח רק מדגישה עבורי את זה שהגיע הזמן להשתחרר מ'העבדות' הזו. ה'עבדות' להיות רצוי, אהוב, מקובל, נערץ על ידה. ולא רק. למה בעצם אני צריך את זה כדי להרגיש טוב? או יותר נכון מדוע חוסר אהבתה מערער אותי כל-כך וגורם לי להרגיש כל כך קטן ונחות? הגיע הזמן שאת הערך העצמי שלי אני אעניק לעצמי ולא אהיה כל-כך מושפע מגחמות של אחרים יהיו קרובים אלי ככל שיהיו. ההפנייה לביירון קייטי במקום - הספר נמצא שוב פעם בידיי וייזכה לקריאה מחודשת. תודה על כך. הגיע הזמן לשחרר. המלצותיך הן בעלי משב רוח בודהיסטי מרענן. הם מצד אחד מנוגדות לאינסטינקט האקטיביסטי שלי לקרב את מה שמתרחק. אבל כמו שאתה כותב - אין לי באמת שליטה על מה שהיא מרגישה. היא ועולמה שם ואני ועולמי כאן. אם ירצה יתמזגו העולמות פעם נוספת ואם לא אז לא.
אני לא משלה את עצמי - אני אדם די רגיש ומילים, מעשים וחוסר מעשים יכולים לפגוע. היום לצערי התדרדרו העניינים לכדי ריב מר, אשר במהלכו היא שלפה משפט עוקצני במיוחד "עם הגברים הבאים שיהיו לי זה לא יקרה". לפני כמה שבועות במהלך ריב היא זרקה לעברי בהתרסה 'אתה לא הגבר שלי יותר'. פעם חשבתי שהיא לא מתכוונת לזה, וזו רק אמירה בשעת כעס. אבל על רקע הקרירות הכללית אני חושב שלאמירות הללו יש כבר שורשים אמיתיים. היא לא מתנצלת עליהם. בהתחלה חשבתי שאלו דברים שאי אפשר לחזור מהם לנורמליות. שאלו דברים שאין עליהם סליחה, אבל גם על זה למדתי להתגבר. האמת היא שמשפטים מהסוג הזה גורמים לי להרגיש כלפיה חמלה על כמה ארס הצטבר בתוכה כלפי. אני יודע שאין סיכוי בעולם שאני בעל כל-כך איום וחונק כפי שהיא מתארת. נכנסנו לדעתי ל'לופ' שבו לשנינו יש צרכים ורצונות שונים מהקשר, והפער הזה יוצר מתחים והתפוצצויות אטומיות. לא נראה לי שיש טעם לאולטימטומים או למשחקי כוח כגון מאהבת, או עזיבת הבית לתקופה. יש לנו ילדים קטנים ואי אפשר לטלטל את הבית באופן שכזה. מה שכן אפשר לעשות זה אתחול של המערכת. וכאן צפריר נותן לדעתי את המתכון הטוב ביותר אם כי הוא הקשה והמאתגר שבהן. להרפות. לעזוב מבלי לנטוש. להיות שם בכל עוצמתי ויישותי מבלי לתפוס מקום. מבלי לבקש דבר. להעניק היכן שאני מתבקש. ולעצור היכן שישנו תמרור אין כניסה. אין מה לרטון על כך. זה מה שיש ולא לגמרי חשוב עכשיו לשאול למה ומי גרם לכך. זוהי דינמיקה, אין כאן אשמים. לא צריך לחפש את הצדק. קודם כל נשחרר את כל המטען הזה לים, ונצא לדרך חדשה ונקייה. יהיו נפילות ומעידות כפי שהיה לי היום כשרציתי שנצא כולנו לפארק מאחר והיא עמדה להיעדר כל אחה"ץ והערב לטובת בילוי עם חברה. היא שינתה את דעתה ברגע האחרון ולא רצתה להצטרף. כעסתי עליה. למה את לא יכולה להתאמץ קצת? כל השבוע היינו עסוקים ולא התפנינו להיות יחדיו והנה כשיש הזדמנות אז את שוב פעם מתקרנפת? זה לא התקבל טוב בלשון המעטה. אז אמרתי משהו על זה שמעט בעלים היו סובלים את היחס הזה שלה כפי שאני סובל והיא אמרה משהו על כך שהגברים הבאים לא יסבלו או משהו איום אחר. נמאס מכל החרא הזה. אני אוהב אותה עדיין אבל מתכונן בתוך תוכי לשלב הבא אם הוא יבוא. הלוואי ולא נצטרך להפריד כוחות ונמצא דרך לצאת מהמשבר הלא פשוט הזה. אני אדם מאד אופטימי ביסודי אני מקווה שבמקרה הזה אני לא נאיבי.

בכיין,
חשוב ביותר שתסביר לה מה אתה עושה.
כלומר, תוודא שהיא יודעת שאתה מתכוון לטפל בעצמך. בלי שום קשר אליה.

ונסה לשחרר - עד כמה שניתן.

תודות.

ושם שלי הוא שקוראת חושבת כמעט תמיד שהאשה צודקת ...

תודה ששינית. רצוי בכל מקרה היה לשאול. הרי זה אתר שרוב הכותבות בו נשים, וכך יוצא שיותר נשים מספרות על בני זוג מתעללים באתר זה מאשר גברים. אולם כשגבר הצטרף לדף המרכזי ב"תחום" פה, הוא קיבל את מלוא התמיכה ואף נעזר מאוד בכותבות כדי לאתר את ההתנהגות המתעללת (מאוד!) של אשתו.
בכלל, אני מכירה נשים וגברים מכל הסוגים, ואין בי שום נטיה לצד מסוים כשאני פוגשת זוג.
באופן כללי, נכון אמנם שתקופות שוביניסטיות הציבו נשים בעמדת נחיתות במערכות זוגיות רבות, בעיקר בתחום הכלכלי ושל המימוש המקצועי. התלות הזו אפשרה לגברים לפעמים פחות להיזהר בהתנהגות ולנשים יותר לפחד. ראיתי את זה אצל הדור של ההורים שלי בבירור.
אבל אני אישית בהחלט רגישה גם למצבים שבהם האשה מקטינה את הגבר, והם חורים לי מאוד מאוד!! אני בשום אופן לא אתחבר עם מישהי כזאת, ואם הגבר ירצה בדעתי אומר אותה ללא כחל וסרק. היה לי פעם זוג חברים (דרך בן זוג) שבו האישה התעללה בבעל. אני מיד קלטתי את זה, על אף שאחרים הכחישו. אפילו שהוא לא קרוב אלי, כשהוא סיפר לי קצת, אמרתי לו שהדרישות שלה לא נורמליות ודכאניות.

במקרה של "בכיין", חסר מידע. זה לא נשמע טוב, אבל זה לא לגמרי ברור.
שאלו פה את "בכיין" איך היא היתה לפני הילדים. זה פרט חשוב. אם היא היתה חמה ותומכת ואף מינית, יכול להיות שההריונות וגידול הילדים הקטנים הביאו אותה למצב שבו היא סחוטה מאוד ובקצה הכוחות שלה. עם זאת, יש פה רמזים לכך שהיא קרה מטבעה ואולי לא אוהבת אינטימיות. אם כך, מאוד יכול להיות שזה כלל לא מתאים ל"בכיין" (גם לי השם הזה קשה לשמיעה).
לעומת זאת, בכיין נשמע מלא רצון טוב וחם ומקסים וכזה שאפשר לפתוח איתו ערוצי תקשורת טובים מאוד. התגובות של אשתו לנסיונות לתקשורת הן מאוד לא יפות ומקטינות.
צריך עוד פרטים כדי לדעת את המערך הזוגי.

_לי נשמע כאילו אשתך עוברת משהו ממש קשה שאני בכלל לא בטוחה שקשור אליך. אולי בגלל זה גם קשה לה לשמוע את הטענות שלך, כי זה מעמיס עליה במקום שהיא לא ממש מצליחה לגעת בו, או לפתור אותו.
אני ממש לא בטוחה שזה קשור לזה ש"ירד" למה ממך או שהיא לא בעניין שלך יותר. לי נראה שהדברים מורכבים יותר וקשורים למיניות שלה עצמה.
יש אפשרות שתדברו על זה בלי קשר אליך או אליכם? לא ממקום של טענות אלא של עניין? מהתיאור שלך של אשתך דווקא לא הרגשתי קור, אלא כיווץ וחרדה. משהו עובר עליה, ללא ספק. ואני כמעט בטוחה שמשהו הזה לא קשור אליך.
כשלגבר יש בעיה עם אשתו הוא צריך להתחשב בה ובבעיותיה כי היא לא אשמה ואין לה שום חלק בבעיה שלו - כשאשה מתלוננת על בעלה הבעיה הוא בו ('מחליטה' למשל) הוא לא בסדר.
כלומר בכל מקרה הבעיה היא בגבר ובכל מקרה האשה היא זו שזה צריך להתחשב בה._

מכיוון שציטטת את ההודעה שלי, אני אשמח אם אפילו ממש תתייחס למה שכתוב בה ולא תמציא את מה שלא כתוב בה. האם ביקשתי ממנו להתחשב בה? האם אמרתי שהבעיה אצלו? האם יש איזשהו קשר ולו הקלוש ביותר בין מה שאני כתבתי וציטטת לבין התגובה שלך.
אז יש לך אג'נדה. מגניב! הידד לך! לך עליה, למה אתה צריך להתייחס בכלל למישהו אחר? הרי בין כה וכה אתה מעוות את הכתוב לאג'נדה הפרטית שלך. אז מה בצע לך להתייחס למה אני כתבתי או לקוראת או לכל אחד אחר? תחווה דעתך בלי להיגרר למלחמת מינים מטופשת. מישהו ביקש ממך להביא את מלחמת המינים הפרטית שלך לדף הזה?

אז יש לך אג'נדה. מגניב! הידד לך! לך עליה, למה אתה צריך להתייחס בכלל למישהו אחר? הרי בין כה וכה אתה מעוות את הכתוב לאג'נדה הפרטית שלך. אז מה בצע לך להתייחס למה אני כתבתי או לקוראת או לכל אחד אחר? תחווה דעתך בלי להיגרר למלחמת מינים מטופשת. מישהו ביקש ממך להביא את מלחמת המינים הפרטית שלך לדף הזה?
הבאת את האג'נדה שלך והתייחסת אל דברי ועיוותת את הכתוב לאג'נדה הפרטית שלך. אז מה בצע לך להתייחס למה שאני כתבתי או לכל אחד אחר? תחווי דעתך מבלי להיגרר למלחמת מינים מטופשת מישהו ביקש ממך להביא את מלחמת המינים הפרטית שלך לדף הזה?

בכיין - אני חושב שהיא בוגדת בך.

שליחה על ידי pk* » 13 אפריל 2014, 22:46

בכיין גם לי יש הרגשה חזקה שיש לה מאהב. קשה

איפ... הטרולים והאנרגיה הארסית שלהם... כמה מעייף

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אז הנה בעיתוי חג החירות - להתראות לכינוי הישן והלא מחמיא " בכיין" .... וברוך הבא ציפור חופש

כן - בגידה או מאהב הם בהחלט חשש או יש לומר פחד אמיתי שמלווה אותי מאז שגיליתי את עניין ההתכתבויות שלה עם אהבה בלתי מושגת מעברה. יש בחשש הזה מעין צדק פואטי שבו אני, החשוד המיידי בשל עברי הבוגדני ( במערכת היחסים הקודמת שלי) , וככה אני נמצא בסיטואציה האיומה הזו בה אני חושד בכל ג'ינס צמוד, ובכל בגד חושפני שהיא שמה על עצמה כשהיא יוצאת לעולם. העליתי את זה בפניה, ונראה כמעט שהיא השתעשעה מהעובדה, שאני - דווקא אני חושש מכך. זה אולי נתן לה עודף כוח, עוצמה ומעמד בשל מצבי חסר הביטחון - דבר שמפחית עוד יותר את מעמדי בעיניה. אבל למרות כל זאת אני יכול להגיד שהיא לא בוגדת בי בגוף - איך אני יודע? אני פשוט יודע. היא קודם תסיים את הקשר הנוכחי לפני שהיא תקפוץ לעוד מערכת יחסים. אני די בטוח לגבי זה. אבל אין אף פעם וודאות מוחלטת. זו בהחלט כרגע לא הדאגה הראשונה או השנייה שלי.
אז איך היינו בעברינו? הייתי מחלק את זה לכמה תקופות. חצי שנה ראשונה - הרבה תשוקה הדדית ואינטימיות טובה. שנינו, בוגרי מערכות יחסים ארוכות, לקחנו את זה בקצב שלנו, ולא נשרפנו בלהט התשוקה. זה נבנה לאט אבל חזק. מהתחלה היה לי ברור שאני צפוי להתמודדויות לא פשוטות. למשל - גם בהתחלה, אחרי ששכבנו, היא מהר מאד השתחררה מחיבוק אוהב והלכה לה לפינה שלה במיטה כי "עכשיו יושנים" - דבר שעבורי היה נראה אז מוזר ולא טבעי. אני זוכר שפעם אחת היא נכנסה הביתה בסוף יום, בשעה שאכלתי ליד השולחן, ומבלי לחשוב, לקחה לה מנה של אוכל מהסיר והלכה לה להתיישב בחדר שלה מול המחשב מבלי לומר דבר. אני זוכר שזה מסוג הדברים שקוממו אותי. גם אם נורא בא לך לשבת עם עצמך מול המחשב, מן הראוי שתתייחסי אלי, שתגידי לי שאת רוצה קצת זמן לעצמך - הכל הולך אבל תתקשרי בנאדם! הצורך שלה בשליטה כבר אז התבטא היטב, היו כבר אז סימנים למניפולציות רגשיות , התפרצויות כעס וקנאה - כל אלו גרמו להתלבט כעבור כשנתיים כשהייתי צריך להכריע האם אתה אני הולך לחופה. היה לי ספק האם איתה יהיה לי טוב. האם הסימנים הללו הן סנוניות המבשרות את בוא החורף הארוך והקר או שאלו גבשושיות עקשניות שיתיישרו בסופו של דבר בהיתוך הטבעי שקורה בין בני זוג שאוהבים. כאמור הימרתי על השני.
ואכן ישנם שני צדדים לסיפור - הסיפור שלה יתחיל בכך שהקשר שלנו עבר את הגלגולים אותן עוברים הרבה זוגות. במשך שנים ארוכות וטובות בהן טיפלה במסירות בילדים. דחקה את עצמה הצידה - הטוטאליות והפרפקציונזם שלה לא השאריה כמעט מקום לעצמה. שלא לדבר על הקשר. את מה שעשתה עשתה באהבה, במסירות על פי האני מאמין שלה שאם עושים כבר אז ללא פשרות. גם הקריירה של נדחקה הצידה. חיי החברה. אשתי אקדמאית מוכשרת בעלת תארים מתקדמים והמעבר לחו"ל שנעשה מתוך הזדמנות שנקרתה בדרכנו לשפר מצב כלכלי הקפיאו את הקריירה והשאיפות שלה בתחום. אציין רק שאשתי גדלה עם סוג של כפית של כסף, ושטרדות הפרנסה עבורה בשל תמיכה כלכלית ממשפחתה הם לא עניין קיומי. אני מביא את זה מאחר והיא תוכל לשמור על רמת חיים דומה גם אם אני לא אהיה בתמונה. וצריך לומר את זה כי אם הייתי המפרנס בהא הידיעה אולי היא לא הייתה מרשה לעצמה לעשות את כל מה שעשתה. זוהי רק מחשבה.
אמשיך בסיפור שלה - אני אמנם אבא טוב, ואיש יקר אבל לא הוכחתי את עצמי כחבר נאמן. בהרבה רגעים חשובים וקריטיים בשנים האחרונות, כשהייתה עצובה, בודדה ומותשת - לא הייתי שם לגמרי לצידה. פעם ההנאות האישיות שלי דחקו אותה לצד ( פגישה עם חברים, בן משפחה, ספורט) אבל 'הסרטן' של מערכת היחסים הזו הוא בעיניה הביקורתיות שלי כלפיה. חוסר היכולת שלי לקבל אותה כפי שהיא. טענות כמו "תשתחררי" או "קחי קצת אוויר" - מחרפנות אותה. הצדקנות ואפילו שחצנות שלי מכבים אותה. מכל האנשים אותם היא מכירה, אני הוא זה שגורם לה להרגיש פחות טוב. לא מוערכת. לא שווה. ואם אני כבר עושה את המאמץ, אז זה על מנת לתקן איזה שהוא עוול . או אולי על מנת להתחנף ולקבל איזו שהיא טובת הנאה. בקיצור - אני חשוד בחוסר אוטנטיות גם כשאני נחמד. והמשקעים שיצרתי כבר הפכו את הקשר הזה למעיק על הנשמה. והנה עכשיו שהיא כבר מצליחה להשתחרר אני שם דורש ממנה להנמיך עוף על מנת שתהיה עמי. השיחות האינסיופיות עלינו רק מכבות לה את החשק להיות יחד, והיא כבר ממש פיתחה אלרגייה לנימה המתלוננת שלי - תהיה עקיפה ככל שתהיה. מוצדקת או לא - רק אל תתלונן\תתבכיין!
אני אני יכול להזדהות עם חלק מהביקורת שלה. אולי הציפיות שלי לא ריאליות? אולי אני דורש יותר מדי מהמסכנה הזו? אולי אני רק טוב בלדבר על אהבה אבל כשזה מגיע להיות אוהב על ידי קבלה אני נכשל באופן מוחץ? אני מאמין שסרים לי כלים בארסנל על מנת להיות אותו גבר שהיא צריכה או קיוותה שאהיה.

אני מאמין שסרים לי כלים בארסנל על מנת להיות אותו גבר שהיא צריכה או קיוותה שאהיה.
כלים זה דבר נרכש

הכלי הראשון הוא אינפורמציה. ממליצה לך לקרוא את "המוח הנשי" . יש גם ספר המשך- המוח הגברי.
אני מזהה ששניכם לא נמצאים בגובה עיניים כאשר אתם מדברים האחד עם השנייה. אולי העבודה הנחוצה היא מודעות של כל אחד אל הערך העצמי שלו? אל הגובה האמיתי שלו? ואולי אם אתה תעשה את העבודה הזו היא כמראה תשווה את עצמה אליך במובן של דומה מושך דומה?
חג חרות שמח ציפור חופש

במובן הזה של חופש, חופש לעולם נדרש לכבלים.
חירות מאידך מתקיימת מבלי להיות תלויה בדבר.
אינך זקוק לשחרור מהכלא על מנת שחירותך תהא נוכחת
אינך זקוק לשום דבר מלבד הסכמה אל החירות.

דומה הדבר לחסד שאינו תלוי בדבר - גם לא בדין
שהדין נמשך מהחסד, עולה נובט בהדגשת הנבדלות
במובן של צדק וצודק מי שצודק אחרון
וטוב לזכור שהחסד, שאינו תלוי בדין
מצביע על צדק לכל, כולם צודקים.

ולכן, היות ובמובנים רבים פניך אל החסד ואל האיזון,
ומתוך כך שאתה מבקש לדייק כמה שיותר את ההבחנות שלך -
טוב להתמקד בחירות ולהניח לחופש.

הווה דואה על כנפי רקיעים בחירותך
על פני לפרוץ כלובים דמיוניים ולהיות "חופשי".
זוהי חירותך וזה חג החירות,
ובברכת התקדמות מחירות לחירות
הנח לה את כעסיה כי רבים.

הפוך את מרירותך למתיקות אפשרית - בינך ובין עצמך - בכך שתאמץ לך את מבט עיני החסד,
החסד הגמור שבו אתה החי, עם אהובתך,
החסד שמאפשר לכם להתנהל כמו שני ילדים בעלי אגו פגוע ופצוע,
החירות להתעמר אחד בשניה מבלי משים,
החירות לשפוט ולהעביר בקורת שנדמית עליה וכולה עליך, שאין בקורת ושיפוטיות מלבד אלה העצמיים
ומלותיך לכאורה צולפות בה ובעצמך, לכאורה הכל מובן ומסודר לך בראש, מה היא, מה אתה, מה היא חושבת ומרגישה ומה מקומך בחייה,.

ראה מה מקומה בחייך, ראה את האמת העירומה -
לטובת זו הורד כל שיפוטיות וערך, רק ציין בפני עצמך אבחנה נקיה משיפוט.

והאבחנה הנקיה מכל שפוט עשויה להיות כואבת,
למשל האבחנה עד כמה הנך מרמה את עצמך,
עד כמה את נוטה לשפוט ולבקר אותה - על מגרעותיך,
ולהלל ולשבח את עצמך כמי שלא חוסך מעצמו בקורת.

יש לו בהחלט משקל ומקום לזיוף,
יש מקום של כבוד לכזב.
הבגידות זה עניין של הגדרה
ואינך יכול לבגוד אלא בעצמך.

החדשות הטובות הן שעצמך לא יתגרש ממך ולא ייפרד ממך אלא ישתף פעולה.

התבונן בזיוף במבט נקי.

חירותך האישית היא חירותך הכללית, מחירות לחירות להווה חייך.
חג אביב שמח.

תודות.

ציפור חופש, אתה נשמע גבר חם, אוהב, מודע לעצמו, מוכן לשמוע ביקורת, מוכן להשתנות.
וממש לא בכיין.

אני אישית הייתי שמחה לגבר כמוך.
חבל שנותנים אגוזים למי שאין שיניים

.

אני אישית הייתי שמחה לגבר כמוך. חבל שנותנים אגוזים למי שאין שיניים
קישקוש של רווקה שלא מבינה מה זו זוגיות רבת שנים.
ציפור חופש, עצתי לך שבמקום להקשיב לרעל או החנופה תתמקד בדבריו של צפריר.

_ציפור חופש?, אתה נשמע גבר חם, אוהב, מודע לעצמו, מוכן לשמוע ביקורת, מוכן להשתנות.
וממש לא בכיין._

היו כבר אז סימנים למניפולציות רגשיות , התפרצויות כעס וקנאה - כל אלו גרמו להתלבט כעבור כשנתיים כשהייתי צריך להכריע האם אתה אני הולך לחופה. היה לי ספק האם איתה יהיה לי טוב

נדמה לי שהרבה נשים לוקות בזה בתחילת דרכן עם בן זוגן. יש משהו קשה ומאכזב מאוד בנפילת המתח לאחר כמה חודשי חברות אינטנסיבית.
בתחילת הקשר אנחנו מקבלות אהבה וחיבה ללא תנאי, רומנטיות חסרת תקנה. הגיע הנסיך ההוא- ההוא, מהאגדות שגדלנו עליהן. לפתע אנחנו מבחינות שהוא מתעורר מנשים אחרות, שהוא צורך פורנו, שהוא מאונן השם ישמור (לא כולנו יודעות שזה קיים בכלל כשגבר נמצא בקשר).
זו מכת מוות לנאיביות שלנו. עדות אישית. זה מוציא מרבות מאיתנו ציניות ארסית שמרחיקה את הנסיך המופתע, שבכלל לא מבין מה עשה. אולי דור הבנות שלנו יהיה פחות נאיבי. אני לפחות, דואגת להעביר מסרים קטנים פה ושם על טבע האדם וכמה חשוב לקבל אותו ולא להתנגד לו.

הטוטאליות והפרפקציונזם שלה לא השאריה כמעט מקום לעצמה. שלא לדבר על הקשר
מוכר, חיה עם אדם כזה ומכירה הרבה נשים כאלו שבעליהן אומללים. אין לי הרבה תובנות על איך מתמודדים כשחיים עם אדם כזה. זה מאוד מאוד מאתגר וסוחט. גם אם הם מתרצים לעגל פינות למען המשפחה והיחסים, הם עדיין לא משוחררים כי היו רוצים לגמור את המטלות. הרבה מהם מודעים לכך ובכל זאת קשה להם לשחרר. למה זה צריך להיות כל כך קיצוני לעזאזל? גם אני אוהבת שלמות ומתפעלת ממנה, אבל לא על חשבון היחסים והמשפחה. בזמני החופשי בהחלט. בשנים הארוכות עם בן זוגי זלזלתי בכל הבעלים הלא קפדנים שראיתי מסביבי. שכנעתי את עצמי שזכיתי. באמת זכיתי ולא רק הפסדתי, אבל היום אני במצב שפרפקציוניזים מעורר בי התנגדות . ערים ארופאיות מסודרות ונקיות גורמות לי לחשוב ספונטנית על כל אותם אנשים בודדים,שרוצים לבלות עם בני זוגם אבל אלו מבלים את כל שעות הפנאי בתחזוקת הגינה ושיפוץ חלונות

. כל אותם ילדים מנומסים ומוקפדים חיצונית גורמים לי לחשוב על ההורה שעסוק בחינוכם ולא בחיבוקם.
יכולה להבין את התסכול שלך ואת הביקורת שלך כלפיה. תעשה את העבודה שלך עם עצמך אבל אל תחמיר עם עצמך. שניכם ביחד יצרתם את הריחוק.

נראה לי שהעבודה שצפריר שלח אותך לעשות נכונה. אני מנסה לעשותה בשנה האחרונה , לא יודעת בכמה הצלחה אבל משהו ממנה חלחל לתוכי. נראה לי שהפסח הזה גם אני החלטתי החלטה לעצמי.

חבל שנותנים אגוזים למי שאין שיניים
כדאי שתסבירי. על פניו זה נשמע לא מכבד את אשתו של ציפור חופש
מהתחלה היה לי ברור שאני צפוי להתמודדויות לא פשוטות.
אם תתבונן על המצב בזוגיות שלכם לא מהמקום של מה היא או מה אתה לא בסדר אלא מהו השיעור שבאת ללמוד בחיים האלה על מערכות יחסים זוגיות,
ותאפשר לעצמך ללמוד כמו תלמיד שבא ללמוד ברצון ובאהבה, תגלה שיש מולך מורה מדהימה.
אני מאמינה שאנו בוחרים את בניהזוג שלנו על מנת שיעזרו לנו ללמוד את שיעורי החיים שלנו.

מעניין התהליך הזה שעובר עלי בימים האחרונים לנוכח המשבר והעצות היפות שאתם חולקים איתי כאן - מעניין זה אולי "פרווה" מדי כדי לתאר את זה... מפליא יותר מתאים. החל להיווצר פער בין האני הפגוע, הקנאי, העצוב, והבודד לבין אני אחר - בלתי תלוי, חף מדרישות, רצונות וגחמות. האני הזה איננו מבקש דבר לעצמו או מצפה שיקרה או שלא יקרה. קשה לערער אותו משלוותו ואם זאת הוא ערני, קשוב ולא זקוק לאישורים.
המצב התודעתי הנעים הזה הוא עסק חמקמק ועל מנת לקבע אותו יש צורך בעוד הרבה עבודה. אני לא משלה את עצמי ויודע היטב עד כמה הדפוסים הישנים קשים לסילוק. הם ירדפו אותי וינשכו בעקבי ברגע של חולשה. אבל כמאמר הקלישאה " גם רומא לא נבנתה ביום אחד" - אני מקווה להיות סבלני כאן עם עצמי, ובעיקר סלחני.
אני מרגיש שזה מקנה לי זמן. זמן לבחון את יחסי עם אשתי ממקום רחב יותר. ממקום שבא נקי יותר מציפיות. לא על מנת לזכות בנקודות על התנהגות טובה ולהתפוצץ כעבור שבועיים בדרישות למדליה בצורת אהבה וחום. המרחק הזה דרוש לנו שנינו על מנת להיזכר מי אנחנו לבד. מה אנחנו אוהבים ורוצים מהחיים האלה, לבד ובמשותף. וגם להתבונן האם החיבור הישן שחיבר אותנו עדיין שם. או שמא אבד ואנחנו בצומת דרכים בה המשך יחדיו הינו דבר מאולץ וכורח הנסיבות. אותן גחלים לוחשות זקוקות לנשיפה, אבל על הריאות קודם כל להתרוקן מן האוויר העכור שנשאף לתוכן, ולהתחדש באוויר מסוג חדש לפני שניתן יהיה לנשוף בעדינות ולהצית את השלהבת מחדש

ושוב. עליך לשתף את אהובתך בהחלטתך לעשות שנוי. אין צורך לפרט לה מה השנוי ולהטיח בה הבטחות ותקוות. רק לומר לה שאתה החלטת לטפל בעצך ולאזן את עצמך ולכן אם התנהגותך משתנה - זו תוצאה של ההחלטה הזו.
ואתה יכול להוסיף כך - כשאהיה בשל לכך, אם תרצי אשתף אותך.

שאם לא תשתף אותה באלה - פרשנותה עשויה להיות הפוכה וזה אמנם לא הבעיה שלך,
אבל זו תהיה בעיה גדולה בעבורה.
מתוך חשדנותה הטבעית היא יכולה להחליט שאתה הולך לאחרת או כל פרשנות מעוותת אחרת.
שכן, עיניים זועמות לא רואות בזר פרחים - אלא סימן לבגידה.
האם זה ברור?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן זה ברור...אבל בינתיים אני מוצא את עצמי מתמודד עם סערת רגשות שלה. הלילה היא חזרה בשתיים בבוקר מחברה, שתויה למחצה, אחרי שאמרה לי שש שעות קודם לכן שהיא יוצאת לסיבוב להתאוורר. במהלך השש שעות האלה היא לא טרחה לומר היכן היא רק אחרי שסימסתי לה והתקשרתי. כשחזרה, עברה על פני והלכה לה לנגן בגיטרה לבדה. כששאלתי אותה מה קרה ׳ענתה שנמאס לה מהכל׳. שתקתי, וקמתי ללטף לה את הראש. שאלתי אותה אם משהו ספציפי קרה היום- היא ענתה שלא. שאלתי אותה האם היא רוצה לדבר על זה- היא ענתה שלא. לא התאפקתי ושאלתי אותה האם יש לה מישהו אחר- היא ענתה שלא. היה נראה שהיא ממש לא מעוניינת בקרבתי. אלא להיות עם עצמה. כיבדתי את זה אם כי בפנים אני חש קרוע לגזרים. שאלתי אם היא רוצה לדבר על הפסקה/פרידה אפשרית כי אי אפשר להמשיך את זה ככה. היא אמרה שהיא לא במצב כעת לדבר על משהו כזה. זהו סבל הדדי שאין ביכולתי לגאול אותה ממנו. אני מתכוון לומר לה שאני עומד בפני שינוי. רמזתי לה שהיא יכולה לשפוך כי אני לא במקום שיפוטי יותר ואני פתוח לשמוע מה על ליבה. זה מצב קשה. קשה מאד. אני נמנע לחשוב על מה יהיה ומתמקד במה שכאן ועכשיו. זה מספיק והותר. אני לא רוצה לקפוץ למסקנות ולראות שחורות. אנחנו לא הזוג הראשון או האחרון שנכנס למשבר. אני יודע שאני בכל אופן מוכן לעשות כל מה שניתן כדי להציל את הקשר. אבל אני חושש שהלב שלה כבר אטום אלי, שהיא בשלב של הסתגרות ובריחה ממני. היא ממש מתחמקת ממגע. לא רק פיזי, בכל צורה שהיא. אני מנסה לא לשייך הכל אלי כי כפי שמישהי כאן כתבה- משהו די גדול עובר עליה שאולי קשור לגיל, הורמונים או מרחק מהבית- השד יודע מה. בכל אופן אני כאן אנסה לקדם את הבאות באהבה תהנה אשר תהנה. העיקר לא לכעוס או להאשים או חלילה לפגוע. כל אלה מחבלים פוטנציאלים כשהמחשבה ׳מגיע לי יותר טוב מזה׳ מתחילה לצוץ ולתפוס נפח.

ראה,
הנח לה והנח לעצמך.
הנח לה להיות מסתגרת ומרוחקת כי היא זקוקה למרחק ולמרחב בו אתה אינך נוכח.
זה ספציפית אליך, היא צריכה מרחק ממך. ממש ממך - עד כדי כך הנך תופס מקום בחייה, עד כדי כך יכולתך להשפיע עליה מאיימת עליה - עד כדי כך אתה חשוב לה!

זה לא שיש לך באמת יכולת להשפיע, זה כן שאתה טריגר לכל מיני רגשות שכרגע -
היא מבקשת מהם מרחק שכן גדול עליה גם להתמודד עם רגשותיה הכמוסים ממך וגם אתך בו זמנית.
לכן, הסר כל אחריות עליה.
היא הולכת? לא חוזרת? לא מדווחת? הנח. זה לא באחריותך וזה לא עניינך מה ולאן היא הולכת.
להפך, קח את זה ככה,
הנה כי כן היא יכולה ללכת להתאוורר ובדרך לעשות שינוי על דעת עצמה ללא הסכמתך וללא ברכתך ולחזור הרבה יותר מאוחר.
על פני לדאוג או להתקרב ולכפות עליה את תמיכתך ואהבתך - פרגן לה.
פרגן לה בכך שכשהיא חוזרת ככה מאוחר - אתה כבר ישן במטתך. לא מודאג, סומך עליה ועל היקום שהכל בחסד והכל בסדר.
פרגן לה בכך שהנך משחרר אותה גם מהתפקיד של היותה טריגר.

כאן, אתה יכול לכעוס - ולבסוף תגלה שאתה כועס רק על עצמך.
אתה יכול להאשים ולבסוף תגלה שזה הכל רגשות האשמה שלך.

תן לרגשות האלה את מקומם, הרשה לעצמך לכעוס, להאשים, לנטור טינה,
אפילו להטיח בה את כל הרגשותיך - כשהיא לא לידך, באופן הזה הווירטואלי, אם תרצה כשאתה לבדך - דבר גם בקול רם או זרוק בקבוקי זכוכית על קיר שיתנפצו - שפוך חמתך.

לתת מקום לרגשות האלה מול עצמך זה תרגיל מעניין, משחרר ובעיקר מזכך.

כשהמחשבה ׳מגיע לי יותר טוב מזה׳ מתחילה לצוץ ולתפוס נפח
המחשבה מגיע לי מעלה רגשות של עלבון, בוז, דחיה, חוסר הערכה עצמית, הקטנה עצמית והקנטה עצמית.
מנגד הוצע לך כבר להתחיל להודות - בדיוק על מה שמגיע אליך - המובן מאליו -
הודיה על המובן מאליו וקבלת חייך כפי שהם בהווה עשויים להראותך שהנך מוקף בחסד ובמובנים רבים חייך נופת צופים.

הודה לה. הודה לה בלבך והודה לה במילים, פשוט, אמור לה תודה, ולו בשל תבשיליה או על כל מה שאתה יכול.
הודה גם לאלוהים אפילו אם אינך מאמין בו, האמן בהודיה.

אפילו הודעתך בדבר השינוי יכולה להיות מתובלת בתודה -
"רציתי להודות לך על אתמול, בהתחלה נבהלתי ונעלבתי אבל אחרי שהסתכלתי על זה טוב הבנתי שלא יכולת להתקרב אלי.
בדרך החדשה שאני מנסה ללמוד ללכת בה, אני יכול להבין עכשיו שזה לא היה נגדי, זה היה בשבילך.
ורציתי גם להגיד לך שאני מנסה לעשות שינוי וכו' וכו'....

ראה,
הנך אדם נפלא שראוי לכל הטוב שבעולם -
הבעיה היא לא שהיא לא חושבת ככה או שהעולם לא חושב ככה, הבעיה היא שאתה לא חושב ככה.
התמקד במילים טובות על עצמך וטוב אם תרשום חמש עשרה תכונות טובות שלך (אפילו כאן),
התמקד בהודיה, נסה להעלות חיוך על שפתי כל מי שאתה פוגש.

כעס ושמחה זו בדיוק אותה אנרגיה, שמח בכעסך או כעס בשמחתך, העיקר שתפזז ותרקד לך - ואם לא בפיזי, לפחות בראש.

תודות.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

איזה נדיבות וחוכמה במילותיך צפריר!!!
ואיזה איש מקסים אתה חופשי כציפור. אני כבר אוהבת אותך.

איזה נדיבות וחוכמה במילותיך צפריר!!!

צפריר
תעשה לי ילד? ילדה? כבש? פיל?
תעשה לי משהו....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לציפור חופשייה

אתה נשמע מקסים ואוהב וקרוע ולבי איתך.
מרוב כאב אתה גם עושה טעויות שמרחיקות אותה קילומטרים. כל מה שצפריר אמר נכון ואני אוסיף - תתרחק ממנה לגמרי. כמה שאפשר.
התאור שנתת כשהיא חוזרת כולה אפופה בשכרות וריחות של חופש ואתה ננעל עליה ומרוב רצון טוב ממש מעיק ומכביד - כנראה שזV תמצות של הקשר שלכם. היא מנסה לפרוש כנפיים, להירגע להשתחרר ואתה שם רוצה להקשיב רוצה לדבר רוצה להיות שותף - יותר משהיא רוצה להיות שותפה. שים לב כמ הפעמים היא אומרת לך "הנח לי" ואתה עדיין שם. ועוד מעל הנושאים שלמי יש כח להתעסק איתם בשעה כזו ובמצב רוח כזה.

בקיצור תתרחק, זה קשה לביצוע, בייחוד כשאתה על קוצים אבל זה הכי נכון שאפשר.
מנסיון של אחת שגם נוט הלהיצמד כשקשה ולאו דווקא להתרחק, בדיוק כמוך אני אומר שלא להאמין כמה דברים קורים כשמתרחקים. עם כל הקושי. ולא להתפתות להתקרב כשהיא מתחילה להתקרב. להבין היטב שכרגע בחודשים הקרובים הדבר היחידי אם יש סיכוי כזה לקרב אותה אליך זה דווקא להתרחק. לא לשאול, לא לתחקר, לא להציע, לא לעמוד מאחורי הגב ולנסות לתמוך. נסה למצוא לך עיסוקים רבים ככל האפשר בבית ומחוצה לו. חפש סדרה חדשה להתאהב בה ולצפות בה. קח ספר מרתק שתוכל לצלול לתוכו בכל פעם כזו. אמץ עבודות בית נוספות. קבע עם חברים לכדורסל אחר הצהריים. קח את הילדים מהבית החוצה. קפוץ להורים שלך. תן לה כמה שיותר זמן לבד או בלעדיך.

שוב פעם תודה על המילים החכמות והמרגיעות צפריר... הם כמים מרווים לנפש צמאה. וגם לך פלוני אלמונית על כך שאת משלימה את דבריו של צפריר בהוראות מעשיות ומפורשות.
ל ש ח ר ר - מצד אחד כה פשוט, מצד שני בלתי אפשרי כמעט. מה קורה בעצם כשאני משחרר? אני נשאר עם עצמי. אני ומחשבותיי השליליות. אלה המחשבות שכמו מדוזות ארסיות משתלטות על כל חלקה טובה. מה זה משתלטות? אני נותן להם את המקום אז הם חוגגות. 'אתה כבר לא כזה שוס', 'אתה לא הגבר שהיא מחפשת' - 'יש פי כמה וכמה ממך שם בחוץ שגבוהים ממך בעשרים ס"מ עם כל בס מסוקס וידיים חזקות שיום יבוא וילטפו אותה בדיוק היכן שהיא לא נותנת לך ....'( כמה טוב שהבלוג הזה אנונימי

או 'אתה בחור נחמד וטוב מדי והיא זקוקה לאיזה מנייאק שיראה לה מי הגבר בבית', או כל מיני דברים בסגנון שיש בהן כנראה שמץ מסויים של אמת אבל בעיקר יש בהן תפיסה פסימית, לא שלמה ובטח לא מכירת טובה במי ובמה שאני. ועל כך אני נענש. על עצם היותי מחזיק בנבואות ואמרות שקר מקטינות ומסכסכות נפש שגורמות לחיים להיראות כמו הפספוס ההוא של רוני רוזנטל מול שער ריק... אבל בתוך תוכי אני יודע שאפשר אחרת. שיש אהבה ושפע שעוטפים אותנו מכל עבר ושאולי משברים נועדו בכלל כדי שנוכל לראות ולהרגיש אותם באופן ברור וטבעי יותר. שהרי גלוי וידוע ש' אין הברכה שורה אלה במקום הסמוי מהעין'.
לענייני -
אוי כמה שזה הולך להיות קשה...אבל הצדק עמכם חברים. אל לי לפול לתוך אותם מוקשים מוכרים שבהן התומך הוא הנתמך. 'הנח לה' שאתם משננים לי חזור ושנה הוא גם 'הנח לך' מלנסות ולשלוט בהלך הרוחות.
פ.א מציעה להשתבלל ולצאת לחופשה ללא תשלום מהזוגיות. צפריר מבקש ממני להיות דני דין - רואה ואינו נראה שמוקיר על זריחת החמה ועל מרק האפונה. אני לא יודע, אבל כשאשתי מחקה אותי בלעג באמבטיה מול הילדים כשאני מבקש לעזור לה וגורמת לי להרגיש מקק - בא לי להגיד לה שהיא פוסטמה ממוצעת ושגבר אחר היה כבר מוותר. אני לא אומר את זה אבל אני חושב את זה. לא קל לי עם הסירוס הכימי הזה ואני עדיין צריך לראות איך אני לעזאזאל ישלוט ברגשות ובמחשבות כשאני פוגש את החוצפה במלוא הדרה. אבל אמרה כאן מישהי כבר שזו המורה הטובה ביותר שלי. צפריר הציע לנפץ בקבוק זכוכית ( על קיר, לא עליה).
מעולם לא אהבתי שיעורי בית, בטח לא כאלה שמגבירים את הלחץ דם וגורמים לך לשאול מי צריך את החרא הזה?

המשך יבוא....

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אתה נשמע כבר אחרת. כועס. טוב מאד. הסרת את הנחמדות ואתה חש את עצמך לעומת מספר על עצמך.
למה להציע עזרה באמבטיה של הילדים אם לא ביקשה ממך? זו טרחנות והתחשבות יתר.
וכן זה יכול להיות נחמד במצבים מסוימים ומעיק מאד בכל השאר

אני נשאר עם עצמי
אתה פוגש את עצמך.

זה השעור.

אבל כשאשתי מחקה אותי בלעג באמבטיה מול הילדים כשאני מבקש לעזור לה וגורמת לי להרגיש מקק - בא לי להגיד לה שהיא פוסטמה ממוצעת ושגבר אחר היה כבר מוותר.
צא וחשוב מה אתה גורם לה להרגיש כשאתה מנסה לכפות עליה בכל דרך עזרה מצד אחד ומצד שני, עם יד על הלב, כשאתה מפליא בה גם את ארסיותך מעת לעת.

מי צריך את החרא הזה?
אתה.

וטוב אם תתבונן ב פרחי באך.

תודות.

אני לא יודע, אבל כשאשתי מחקה אותי בלעג באמבטיה מול הילדים כשאני מבקש לעזור לה וגורמת לי להרגיש מקק - בא לי להגיד לה שהיא פוסטמה ממוצעת ושגבר אחר היה כבר מוותר

בוודאי שאין להגיד לה שהיא פוסטמה, אבל בשום אופן אין לקבל התנהגות כזאת. מתן חופש אין פירושו הסכמה לגסות ולהקטנה. עלבונות כאלה נצרבים וקשה מאוד אחר כך לחזור ליחסים אוהבים בסוף תהליך, אם בכלל.

רמזתי לה שהיא יכולה לשפוך כי אני לא במקום שיפוטי יותר ואני פתוח לשמוע מה על ליבה.
בעיני זה דווקא מצוין להראות שיש צוהר לנתיב טוב יותר.

מהניסיון המר והכואב שלי, כשבן הזוג מתייחס אלייך בצורה לא הולמת צריך לשים גבולות ולומר עד כאן, אני לא מוכן לקבל את היחס הזה ממך. זה טוב לא רק לך אלא גם לה ובעיקר לקשר.

ציפור,
על פני להתעמת מולה ואתה - טוב להתאמת.
שכן, זה לא חד צדדי, הסירוס המילולי, והנך יודע את זה היטב.
על כל סרקזם מצדה באה ציניות מצדך ולהפך.
יתר על כן, לפני שהנך מצהיר הצהרות בגנות תגובותיה או מילותיה - טוב אם אתה תהיה ללא רבב, שאם אינך ללא רבב, אין שום תוקף להצהרות כאלה ואחרות.
לכן, התמקד בעצמך, בעלבונך תוכל לראות גם איך אתה עצמך מעליב, בתחושת הדחייה תוכל לבחון כיצד אתה מרחיק ובהשפלתך תוכל לראות היכן אתה מבזה את את האהבה.
אין באמת ביזוי באהבה,
יש לכאורה.

לעתים קרובות האמת מסתתרת מאחורי פרגוד הלכאורה עד כדי כך
שהלכאורה נראה ממשי ממש - ואינו.
שבת שלום.

תודות.

ועוד כיוון ללהתבוננות שאולי יכול לעזוור:
נוכחות.
להיות מודע לכך שהמחשבות על אתה בלעדיה או היא בלעדיך הן מחשבות שלא שייכות להווה וככאלה הן ממסכות ומסתירות אותך מעצמך.
מי שחושב אותן הוא גוף הכאב שלך (ראה ספר: כוחו של הרגע הזה). מהות שמשתלטת עלינו כאשר מה שמעסיק אותנו הן מחשבות בתדר של פחד.
שבת שלום

אכן אין להצהיר הצהרות עד שאינני ללא רבב - מסכים עם זה לגמרי ועלי לשנן את זה פעמיים בוקר וערב כמנטרה סותרת צדקנות.
להיות מוקיר תודה ולשמוח בכל מצב זוהי תורה גדולה מאד. תמיד בליבי רציתי להיות חסיד ( לא לובאוויץ' אבל של החיים) אלא שישנה עופרת יצוקה שמקרקעת אותי כבר שנים. קוראים לזה האגו, או השכל או סתם חרדה אחרת מלעזוב את הדפוסים הישנים המוכרים והבטוחים כל-כך. אלא שאז העולם סוגר עליך ולא מוכן יותר להשלים עם חוסר הרצון לנקות את האורוות ולהשתתף בחיים במלואם. התזכורת מגיעה מחדש בכל שעת משבר, אלא שדווקא אז קשה יותר להודות ולשמוח.
עלי לשמוח בחלקי בעולם ולהוקיר תודה. זה קודם כל. החידוש הנפלא הוא שההודאה והשמחה הזו ראויות בכל שעה ובכל רגע שאנחנו נושמים. זהו מצב צבירה שבאידיאל צריך להיות חסין לכל הנסיבות - קשות ככל שיהיו.
ולגבי, אכן משבר נשואים מהותי עובר בינינו. אולי פרשת דרכים, אולי קפיצת המדרגה של הקשר - מי יודע? מה שחשוב הוא לא להיות בתדר של הפחד כפי שחני כותבת. גוף הכאב הזה שנולד בתוכי משתלט במהירות של קוזאק על כל חלקה טובה, משחית אתה ומזהם אותה בשקרים ובעיוותים שמסוככים על האמת. הלכאורה הזה מתעתע ביותר, ורק איזו תחושה פנימית עמומה, איזו שהוא זיכרון עבר מרוחק משכנע אותי להתעלם מהפרגוד ולרצות לחיות את המציאות שמעברו השני. יהיה לכך תג מחיר. אבל נראה לי שאין מחיר לחופש! חג שמח

להיות מוקיר תודה ולשמוח בכל מצב זוהי תורה גדולה מאד.
חס וכרפס. אף אחד לא אמר בכל מצב, אי אפשר להיות שמח תמיד ובכל מצב,
יש מקום גם לרגשות אחרים ומי שמסתיר את רגשותיו על ידי רגש אחד בלבד יכול לעשות את בהיצמדו לכעס או לשמחה - אין הבדל.

על פני לשים לעצמך מטרות על- טוב אם תרשה לעצמך לחוות את רגשותיך.
זה לא אומר שהיא צריכה לחוות את רגשותיך.
זה לא אומר שרגשותיך נשגבים או מבוזים.
זה לא אומר כלום, אלא שכאשר הנך שמח אתה עשוי לקפץ ולדלג או לפרוץ בצחוק גדול וכאשר הנך עצוב מותר לדמעה לנצנץ בזוית העין.

עזוב את כל הפילוסופיות. התמקד בהווה חייך, התמקד בעצמך, התכנס לעצמך והנח לה ולך ולקשר ולמה יהיה ומה יהיה המחיר ומה יהיה המחר.
הנח לכל הצדקנות והסברי האגו, האגו דורש את שלו ואם לא ילוטף ינסה להשתלט על השיחה התמידית שבראש.

בדיוק בגלל זה טוב אם תניח לאגן לחוות את רגשותיך עד הסוף.
עם זאת, על פני האפשרות לצרוח עליה את קללותיך טוב אם תצא מהבית ואפילו תשאג באוטו את כל תסכוליך כשהנך לבדך ומאידך הנך יכול לקחת את המשימה הזו של להיות בהווה, כל פעם לחמש דקות. עכשיו, ממש ברגע זה.

זכור שהנך מתבקש להודות וזכור שאין קל מלהודות, זה הרגש הקל ביותר לחוויה - תמיד יש על מה.

חג שמח

תודות.

ציפור חופש, אני אוהבת לקרוא אותך.
עוקבת בהשתאות ובהערכה.

מה שחשוב הוא לא להיות בתדר של הפחד
חשוב יותר להיות בחמלה לתדר של הפחד.

גוף הכאב הזה שנולד בתוכי משתלט במהירות של קוזאק על כל חלקה טובה, משחית אתה ומזהם אותה בשקרים ובעיוותים
הוא נולד בתוכך מתוכך. מה שיכול לעזור הוא שתזהה אותו אבל ללא שיפוט. גוף הכאב באמת משתלט אבל מה שמפוגג אותו הוא תדר של אהבה. אהבה לעצמך. שזה אומר: אני מזהה שאני בתדר של פחד ואני שולח אנרגיה של אהבה לעצמי. אהבה למה שאני מרגיש.

אני שומר עכשיו על הפאסון. מרגיל את עצמי למחשבה שלתקופה הקרובה אני עם עצמי. מבלה יותר עם הילדים. הזמן שלי עם אשתי תלוי ועומד ברצונה להתקרב. אז ככה הילכתי לי כמה ימים, חף מדרישות, נותן לה ללכת לישון עם הילדה מבלי לומר מילה. לא שואל ולא בודק, מתנהל לי בתוך עולמי, מנסה להנות מכל אותם דברים שאינם תלוים בה. מבשל, קורא, יושב קצת עם חברים, וממתין. היא מצידה, מתנהלת לה לידי, באופן מקביל. אין מגע, מעט מאד קשר עין, שממה רגשית. אתמול בנסיעה חזרה הביתה, הילדים נרדמו מאחור, והנחתי את ידי על ידה. שאלתי האם היא עדיין קצת חברה שלי, היא הנהנה קלושות שכן. 'אז לבטל את המנוי החדש שעשיתי לאתר השידוכים?' זרקתי לעברה עם חיוך. 'אל תדבר שטויות' ענתה, עצמה את עיניה ואמרה שהיא עייפה ורוצה לישון. כשהגענו הביתה נכנסנו למיטה לתנומת צהריים קטנה, משכתי אותה לעברי, והיא נעתרה לי בכך שהניחה את ראשה על חזי והתוודתה שהייתה לה מריבה קשה עם חברה ושהיא מאד מדוכדכת מכך. חיבקתי אותה, אמרתי לה את דעתי בעניין, ורציתי לשכב איתה. היא נעתרה תוך שהיא פולטת לאוויר ש 'אין לה כוח יותר לאף אחד'.
כששכבנו - שוב פעם התקשתה להישיר מבט, להתקרב , המגע מהנה ומענג ככל שיהיה עדיין מרוחק ומשקף את המרחק הגדול שבו אנחנו עדיין נמצאים אחד מהשני. זהו סקס עצוב עבורי. נחמת עניים.
בערב חזרה מוקדם מבילוי - התיישבנו לראות פרק של רמזור מתוך האייפד. צחקנו פה ושם, וכשסגרתי את התוכנית - קפץ דף הפורום הזה למסך להרף עין - כשהכותרת "אשתי לא בעניין שלי יותר" מתנוססת בגאון . סגרתי את הדף.
'מה זה?' שאלה מופתעת ומסוקרנת כאחד. 'זהו פורום' עניתי קצרות. אני אגב מאד לא מעוניין שתדע על התכתבותי כאן, זו צריכה להיות נחלתי הפרטית.
'למה אתה שם'?
'אנשים עם בעיות בנישואין כותבים, מתייעצים ומקבלים עצות מאנשים עם ניסיון מצטבר' עניתי לה. זה עוזר לי להתמודד עם מה שבינינו ועם מה שאין בינינו.
'אבל לא הייתי קוראת לבעייה, 'אשתי לא בעניין שלי יותר' - יש לנו משבר בנישואין. נכון. זו בעייה. אבל אני שחוקה. זה לא רק קשור בך. זה אני, זה השלב הזה בחיים. זה הכל.
שנינו לא רצינו לגלוש לשיחה נוספת בנוסח היחסים בינינו לאן? היא הזכירה שמערכת הציפיות שליוותה את הזוגיות שלנו עד היום היא גם זו שהקשתה עליה להמריא. היא חנקה. שהיא הרגישה שהיא הגיע למבוי סתום ולכן העדיפה לעזוב את המאמצים ולתת באופן טבעי לדברים לקרות. 'אולי הדברים יתעוררו מחדש' אמרה.
משהו בכותרת הנואשת 'אשתי לא בעניין שלי יותר' נגע בה. היא הושיטה לעברי יד מייד כשקלטה שמדובר בנו. זה היה ליטוף מהיר שרוצה לנחם. היא חזרה על הליטוף המהיר הזה כששכבנו לישון בלילה, וליוותה אותו ב - 'לך לישון, אל תדאג יותר מדי' - 'אני לא דואג יותר מדי' הכחשתי. את היד שלי משכתי חזרה ממנה והסתובבתי לישון. אולי משהו בכל זאת נבקע שם. זה רק אולי.

שליחה על ידי פז* » 23 אפריל 2014, 01:15

קח בחשבון שהיא יכולה לגלל את שם הדף שראתה ולהגיע לכאן. אולי תשנה אותו וגם אז לא בטוח שזה יעזור...

מציעה שתעתיק ותשמור ואז תמחק את הדף ותפתח תחת שם אחר.

על פני להסתיר את הדף הזה הנך יכול להחליט לתת אמון.

אם היא תקרא את כל מה שכתוב כאן, היא תלמד מזה ואולי אפילו תבין כמה עניינים, מה גם שזה מראה על אכפתיות מצדה.
מאידך, אתה יכול לעשות כפי שהוצע לך, להעתיק, להסתיר ולהיעלם מהדף הזה בשם הזה.

הנכון הוא שאין כאן נכון או לא נכון. זה עניין שבלב.
והעניין שבלב הוא כל העניין כולו.

תודות.

קראתי עכשיו את הדף מהתחלה, והשיחה האחרונה שלכם נשמעת לי ממש אופטימית.
היא אומרת לך לא לדאוג יותר מידי, אני מאמינה לה.
היא אומרת לך שהיא מותשת, שאין לה כוח.

זה מאוד מחזק את דבריו של צפריר.
ואם אתה קורא את ביירון קיטי אז אתה בטח גם מכיר את העניין של להתעסק בעניינים של עצמך. קשור מאוד לכל העניין של לתת מרחב.

מתנהל לי בתוך עולמי, מנסה להנות מכל אותם דברים שאינם תלוים בה
כך אתה כותב, אבל לא עברו אלא יומיים ואתה מפר את זה:

והנחתי את ידי על ידה
הפרה קלה.

שאלתי האם היא עדיין קצת חברה שלי
הפרה מעיקה.

אז לבטל את המנוי החדש שעשיתי לאתר השידוכים?' זרקתי לעברה עם חיוך
הפרה בוטה. והיא הגיבה חזק, ובצדק.

עצמה את עיניה ואמרה שהיא עייפה ורוצה לישון. כשהגענו הביתה נכנסנו למיטה לתנומת צהריים קטנה, משכתי אותה לעברי, והיא נעתרה לי בכך שהניחה את ראשה על חזי והתוודתה שהייתה לה מריבה קשה עם חברה ושהיא מאד מדוכדכת מכך. חיבקתי אותה, אמרתי לה את דעתי בעניין, ורציתי לשכב איתה. היא נעתרה תוך שהיא פולטת לאוויר ש 'אין לה כוח יותר לאף אחד'
אתה קורא מה שאתה כותב?
היא עצמה את עיניה
אמרה שעייפה ורוצה לישון
הלכה לישון
אומרת לך שאין לה כוח יותר לאף אחד
ואתה - די כופה עליה סקס.
היא אומרת לך בכל דרך אפשרית, עדינה, שהיא לא רוצה. אבל כשאתה כופה עליה, לא נעים לה לסרב אז היא "נעתרה". עוד ניסתה להסביר לך שלא מתאים לה אבל אתה אטום לחלוטין.
וזה "מתנהל לי בתוך עולמי" ונותן לה מרחב?

כששכבנו - שוב פעם התקשתה להישיר מבט, להתקרב
ברור. היא לא רצתה. היא ניסתה להגיד לך בכל דרך אפשרית, לא הקשבת, המשכת בשלך, נדחפת, מה אתה רוצה שהיא תעשה כשאתה גם משחק את הנעלב והדחוי כל הזמן? החליטה לא לסרב לך. אבל זה לא "סקס בהסכמה", שתדע. זה "אשה נשואה שקולטת שבן זוגה כל כך אטום לרגשותיה ולצרכיה שאין עם מי לדבר ומחליטה לסתום ולפתוח רגליים". אתה עוד רוצה קירבה?

כאן, ברשותך,
על פני לחזור לדפוסי חיבוק הדוב והנטייה לדאוג לה, המשך לתת מרחב, לעצמך ולה.
המשך בדרך זו שכן כך הנך משרת באופן הטוב ביותר את עצמך ואת המערך הזוגי.

ושוב, כאמור, פרחי באך יכולים לתת מענה מצוין לאיזון עצמי.

תודות.

איי איי איי, אתה לא מרפה איש .
כשקראתי את הפוסט האחרון שלך ריחמתי על אשתך. הרגשתי את הכפייה שלך מתוך נחמדות כביכול.
אבל כפייה.
הדברים שנאמרים כאן באים לא בכדי לפגוע חס וחלילה, רק לשקף.
אתה מוזמן לעשות עימם קצת עבודה, או להתעלם, אבל הן מתבקשות ומבקשות להיאמר.

מסכימה כמובן עם כל מילה של 'לתשמות לבך'

היא נעתרה תוך שהיא פולטת לאוויר ש 'אין לה כוח יותר לאף אחד'.

מה אתה חושב על המשפט הזה?

מוכרחה לומר כאן שתודה לזוגי שלי על הסבלנות האינסופית שלו אלי. לזה שלא בא לי. שאין לי כוח. שמרגישה נתק.
הסבלנות הזאת האינסופית באמת באמת מחזירה אותי אליו מחדש בנבטים עדינים שצומחים להם מבפנים. בלי שום כפיה.

המטרה הראשונית בעבורכם היא להתחזק אישית, ולא באמצעות הצד השני. אין לכם ממה לתת. אתם קודם צריכים לקבל.
דרך אחת למשל תהיה לקבל את הצעתו של צפריר שפרון. ובהדרכתו להתחזק באמצעות פרחי באך.
באהבה

המטרה הראשונית בעבורכם היא להתחזק אישית,
בהחלט, ועל פני להתייחס במובן הזה אל שניכם טוב אם תתמקד אך ורק בעצמך.
הנח לה את איזונה העצמי. תמוך מרחוק - בהיעדר תמיכה.

ובמובן של כפייה טוב אם תכפה את עזרתך המבורכת - על עצמך וטוב אם תשים לב שהכפייה הזו באה מתוך אכפתיות.
כפי שהתחלת לשים את מרצך ברווחתך האישית ובאיזונך -

וטוב לזכור שכולנו נופלים לדפוסים ישנים, גם אתה גם בת הזוג
וטוב גם לסלוח לעצמך על המעידות האלה - בד בבד להיות מודע להן.

ובעניין יחסי המין - על פני לאונן עם אשתך שכן אם היא אינה מעונינת ונלהבת אין הבדל בין קיום יחסי מין איתה כפסיבית לבין כל סוג אחר של אוננות - טוב אם תקבל החלטה ע ק ר ו נ י ת
על פיה אינך יוזם או מבקש או אפילו רומז על רצונך במין בשום מצב - לא בחולשתה ולא בעוצמתה - לא בחולשתך ולא בעוצמתך -
וטוב אם תסביר לה את החלטתך
שיחסי המין ביניכם יוכלו להתקיים בשני תנאים -
הראשון הוא - על פי בקשתה המפורשת - על פי רצונה ועל פי צרכיה
השני הוא - הסכמתך להיענות לבקשתה ולצרכיה. כאן, החיוך העולה למקרא רעיון זה עולה מוקדם מדי
שכן להפתעתך הרבה תוכל לראות בעתיד כיצד היא משתוקקת - ואתה לא מעוניין.
לא כי כבה היצר המיני (שגם זה עשוי להתרחש) אלא כי מצאת דרכים אחרות להגיע לסיפוק מיני במובן של אוננות או כי בדיוק כרגע אין לך כוח או רצון למרות שהיא משתוקקת.

על פני לפתות ולחזר אחריה במובן המיני,
הפגן חיבה אנושית פשוטה שלא מובילה ליחסי מין -
כלומר, על פני נשיקה על השפתיים נשיקה על המצח, על הלחי,
אמירת מילות אהבה והדגשת האחווה החברית דווקא. כמו הפכת אותה לאחותך.

זכור כי היצר המיני הגברי שונה לחלוטין מזה הנשי וכי אינך יכול להבין מה קורה בגופה בימים אלה.

אינך יכול לעשות בקשר לזה כלום, אף אחד לא יכול.

האם זה ברור?

תודות.

תודה על השיקוף. דברים שרואים משם לא רואים מכאן. או יותר נכון לא רוצים לראות מכאן.
'לתשומת לבך' - הבאת את הדינמיקה הזוגית שלנו לכותלי בית המשפט והרשעת אותי בכפיית סקס ובחוסר אותנטיות. אני חושב שהאמת טיפהל'ה מורכבת יותר אבל נחסוך אותה מכולנו מאחר ועשית שירות טוב וחידדת את מה שקשה לי כנראה נורא להפנים וליישם. הצרכים המיניים שלי הם שלי וזו לא חובתה או תפקידה של בת זוגתי למלא אותם ולהביא אותי על סיפוקי. ביום ההולדת האחרון שלי התפוצצתי ממש כשאחרי בילוי כיפי ומהנה 'לא קיבלתי' ממנה סקס. אחד התירוצים שלה הוזנקו לאוויר ולי התחשק לקפוץ מהחלון. מה זה אין סקס ביום הולדת? ועוד אחרי בילוי יחד שבו הייתה לבושה בלבוש פרובוקטיבי ומגרה. או כשאיזו הבטחה עלומה שנתנה לי שנעשה אמבטיה משותפת התבדתה. מילאתי ערב אחד בו הילדים ישנו מוקדם אמבטיה עם קצף והזמנתי אותה להיכנס. היא דחתה את הרעיון ואמרה שהיא בעצם לא אוהבת אמבטיות משותפות. 'אבל הבטחת?' נתתי בה עיני כלב וזה רק עצבן אותה יותר. מספיק עם כל זה. הגיע הזמן להתבגר. סקס כרגע לא בתפריט. הנסיגה חייבת להיות מוחלטת עד לסנטימטר האחרון.
יש פער בין מה שהראש מבין לבין מה שהלב רוצה ומבקש (שלא לדבר על למטה ממנו). אבל יש משהו משחרר בהוצאת העניין המיני מהמשוואה. אני מתחיל לחשוב שכל עוד המין בינינו הוא חד צדדי כל-כך ומשרת רק את הצורך שלי, נוצרת החפצה שלה, וממנו נובע ריחוק ועוד תסכול. יש הרבה עבודה קודם לעשות לפני שמחזירים את המין לבמה המרכזית.
מה אגיד? קל להגיד וקשה לעשות. אבל היום היה יום כזה. השיחות בינינו היו רובן ענייניות. אבל גם מצאתי עצמי מחמיא לה על הלבוש בו נראתה נהדר. הודיתי לה על כך שסידרה ארון אחד במטבח שהיה מבולגן ושנוא עלי במיוחד.
בערב ישבנו זה לצד זה, לא נוגעים אחד בשני. הרגשתי כמו אברך לפני שידוך. דיברנו מעט, צחקנו מעט. העניינים בינינו די קפואים אבל הייתה לי תחושה סוף סוף שהיא רוצה בקרבתי. היא לא מהרה לעזוב והמשיכה לשבת לידי כמבקשת מגע. אפילו חשתי ממנה מעט אכזבה שאני לא מצטרף אליה למיטה לישון. הפעם שום דבר לא העז להפר את המחשבה הצלולה שלא הולכים למיטה. לא נוגעים. קמתי מהספה, התחבקנו והתנשקנו כ א ח ו א ח ו ת אוהבים.
כל מה שליבי חפץ כרגע זה לעבור את המשבר. להחזיר את האמון. לתת אוויר לה אבל גם לעצמי. ולחזור לאהוב אחד את השני עם או בלי מין.
צפריר, אני יודע היטב שהדפוסים הישנים הם חזקים ונשכניים. הם באים בכל הצורות והצבעים. קראתי מעט על פרחי באך - זה מעניין. הבנתי שאין ממש הוכחות קליניות שהשיטה יעילה מעבר לאפקט הפלסיבו. נשמע על פניו שכגודל האמונה גודל ההצלחה של הטיפול, וזהו איננו דבר מבוטל כלל.
תודה לכולכם על התמיכה והליווי - אני חש את נוכחותכם בהחלטותיי.

ציפור חופש יקר...מדהים אותי כמה התחושות שלך מוכרות אבל בהיפוך. לי יש קצת יותר פזמ במצבך וגם אני ניסיתי את העבודה של צפריר עם עצמי ואני נזכרת בהתחלה שלה שהייתה די דומה:

בערב ישבנו זה לצד זה, לא נוגעים אחד בשני. הרגשתי כמו אברך לפני שידוך. דיברנו מעט, צחקנו מעט. העניינים בינינו די קפואים אבל הייתה לי תחושה סוף סוף שהיא רוצה בקרבתי. היא לא מהרה לעזוב והמשיכה לשבת לידי כמבקשת מגע. אפילו חשתי ממנה מעט אכזבה שאני לא מצטרף אליה למיטה לישון. הפעם שום דבר לא העז להפר את המחשבה הצלולה שלא הולכים למיטה.

מניסיוני, קשה מאוד להיות עם ולהרגיש בלי לאורך זמן. לדעתי צריך להתעלות לדרגה של קדוש (ולהשאר מעונה).
זה משחרר כי אתה לא שם את עצמך יותר כמצפה עם עיני העגל ל"טובה" שלה, או גרוע יותר - שלפחות תהיה מנומסת בימי הולדת. זה משחרר כי אתה לומד שהיא ישות בזכות עצמה וזכותה לא לרצות אותך או מין בכלל ואתה לומד לא להיפגע מזה כי אתה מבין שזה שלה ולא שלך.

אבל לדעתי, חלק מההתחברות לעצמך זה גם להבין שאתה צריך אינטימיות עם אישה ולא ע"י אוננות. אני די מצטערת שכל השנים הרבות התביישתי לבקש זאת לעצמי בקול רם וברור ופשוטו כמשמעו- וויתרתי על המיניות שלי, סירסתי את עצמי בתקופה שהייתי בשיאי מבחינה מינית וגם חיצונית.
אם הייתי היום יכולה לשנות משהו אחד קטן בהתנהלות שלי מולו, זה היה להעמיד את המיניות שלי כעובדה מוגמרת וגאה בעצמה ולומר בקול ברור: אני מכבדת את חוסר הרצון שלך במין איתי, כמוך, גם אני לא מעוניינת לפרק את המשפחה ולפגוע בילדים, אבל אני משחררת את עצמי ממחוייבות ונאמנות מינית אליך. אתה צריך למצוא לך מאהבת. רק כך תוכל באמת להמשיך לכבד ולשחרר אותה, אבל בעיקר לשחרר את עצמך מהתלות בה.

כשאנחנו פוגשים באהבה שלנו, דבר ראשון אנחנו מיישמים את האהבה מבחינה פיזית. בעיני זה הבסיס. כשאחד מאיתנו לפתע מתנה את האהבה שלו ומגביל אותה, מסיבותיו, יש פה שבירה של כללי המשחק. אפשר להתחשב לתקופה קצרה או ארוכה "בגלל נסיבות מקלות", אבל להיזהר שזה לא יכנס לשיגרה.
אתה יכול גם לסרס את עצמך בלי שתרגיש, כמו שקרה לג' מהסיפור שלי. אותי זה ממש הכניס לחרדות ותקופה ארוכה סבלתי מהתקפי חרדה שעוד יותר החלישו אותי וגרמו לי להרגיש פחות שווה בעיני עצמי.
העבודה של צפריר תרמה לי להתחבר דווקא למיניות שלי ולהבין שאסור לי להשתיקה. ההכרות של עם ג' הפריחה בי נשיות נהדרת. אני מרגישה שגברים לא מורידים ממני את מבטם ברחוב. כל כך אני פורחת.
אל תכבה את הלהבה...ציפור חופש. קח לך שיר לשבת

ציפור,
במובן הזה ההזדככות הבאה עם הסיגוף - שאינו מוכר לך ובעבורך הוא חדש ומעניין - היא סוג של התכנסות - טהרה עצמית.
על פני להיתלות בסיפורים שאתה מספר לעצמך, על פני להגיע למסקנה ולנתח הכל ברמה המילולית, ראה כיצד ההתכנסות הזו מיטיבה עמך.
ברמת הגוף וחדוות הנשימה -
נשום.

כאן, עליך להבהיר ולספר לזוגתך על החלטותיך, עליך להבהיר לשניכם שהמהלך הלא הגיוני הזה הוא מהלך שבחרת בו מתוך הרצון להשתנות ולקבל שינוי לחייך.
זה עקרוני.

שאם תנהג כך בחד צדדיות מבלי לשתפה במצבך אתה,
תהא אז עשוי להצטייר בעיני עצמך כמי ש"מראה לה מזה זה" -
שתוכל לחוש מה שאתה חש כשאינה משתפת אותך בשינויים שעוברים עליה.

לכן זה עקרוני.

באשר לפרחי באך -
ספקותיך מובנים ועדיין הנך מוזמן להטיל ספק בספק ולהסכים לנהוג שוב בחוסר היגיון.
כלומר, על פני להתייחס לפלסבו - המדגיש את כוח האמונה, קח לך משימה הפוכה והדגש את חוסר האמונה, את הספק ואת חוסר ההיגיון.

זה לא סתם נאמר לך, ההיגיון הוא כלי שרת בידי הרגש על מנת לנווט את האדם לדפוסיו באשר הם.
כל הסבר המניח את הדעת אם כך עשוי להיות מצופה בפירורי היגיון על מנת להניח את הדעת.
בסופו של יום האמונה עשויה להיות גם מכשול בפני התקדמות.

לכן, אם הנך מעוניין לעשות שינוי, השינוי המשמעותי ביותר הוא להסכים לנסות שיטה שכזו למרות ספקותיך או בזכות ספקותיך.
זה יהיה שינוי מרענן שכן תסכים לנהוג לא על פי ההסכמות הרגילות שלך.

בדיוק כפי שיש אדם אשר עשוי להשתמש באנטיביוטיקה כשהוא אינו מאמין בדרכי הטיפול התרופתיים.
אז, חוסר האמונה השכלי - שכולו "הגיון צרוף" על פיו אנטיביוטיקה אינה רצויה, מונח הצדה ועולה ההסכמה לשחר את הגוף להשפעות הכימיות האלה.
או אם תרצה, חוסר האמונה במדע ובהוכחות המדעיות לא מונע מהאדם לנהוג ברכב שרובו טכנולוגיה הנשענת על הגיון מדעי כזה או אחר.
ברשותך לא יורחב כאן עוד על המדע, הדעת, המידע, הידיעה והעדות האישית.

כעת, על מנת לנסות את פרחי באך מבלי שאף אחד יידע, רק בינך ובין עצמך, סור לבית המרקחת הקרוב או לבית הטבע הקרוב ורכוש "רסקיו רמדי".

קח שלוש פעמים ביום שתי טיפות על בסיס יומיומי, וטוב אם תתחיל לקחת כשהנך לבדך, עם הקימה, בצהרי היום ולפני השינה.
קח כך שבוע ימים.
אחרי שבוע או בתוך השבוע ציין לעצמך מה אתה חש שהשתנה אצלך אם בכלל.
ואת הספק שילווה את כל התהליך, חבק - כחבר טוב.

ראה את תהילתך, את הודך ואת ההדר של חייך, ראה את יפי עיניך,
ראה את עצמך בראי וקרוץ לעצמך, כשאתה הולך התבונן סביב וכשאף אחד לא רואה - דלג דילוג או שניים.

כאן, סיפורך האישי הוא ייחודי למרות שהוא משיק לסיפורים דומים.
למרות שיש מי שיוצא נשכר מתובנותיך ומהתקדמותך,
למרות שיש מי שמזדהה אתך או עם זוגתך -

זכור, הנך יחיד ומיוחד, וכל בחירה שלך בכל מקרה נקיה וחפה -
במיוחד לעת ההתכנסות הזו.
שזו היטהרות.

אל תשכח לומר תודה.
גם
ל
ע
צ
מ
ך.

תודות

החלטתי להיפרד מאשתי. אני כותב את המילים הקשות האלה ובוכה על כל אות והברה שיוצאים מידי. אני מוותר עלינו. אין טעם.
אשתי בגדה בי עם אשה שהכירה והתאהבה בה. אני לא יודע מה הם עשו או לא אבל התחושה שהקשר ביניהן עשתה לי הספיקה כדי לקרוא לזה בגידה. אתמול אחרי שיצאה אליה בפעם המי יודע כמה וחזרה בשעות הקטנות מבושמת מיין, ראיתי שהיא שמה תחתוני תחרה לכבודה. האשה הזו היא לסבית מוצהרת, יפה, מושכת וכריזמטית. כשהיא יוצאת אליה היא מתלבשת כאילו לדייט. נועלת את הדלת שלא נפריע לה. ואז היא עוזבת אותי עם הילדים, לא עונה לסמסים . כשביקרה בביתינו בשבת ראיתי את הכל בצורה ברורה, ואמרתי לה שאני יודע ומרגיש שהיא התאהבה. היא בכתה אבל המשיכה להכחיש שהאשה הזו לא פנוייה רגשית בכלל ושיש לי עיוות תפיסה. לא מצליח להאמין לה. מצב הרוח שלה תלוי באם הם נפגשות או לא. אני עוד יותר שקוף ממה שהייתי קודם. הכל תחת הכותרת של אני צריכה חופש ולהתאוורר אחרי טיפול ארוך ומסור בילדים. נשכבתי לידה אתמול במיטה ושאלתי אותה מה את רוצה? את רוצה להתנסות עם המין השני? היא אמרה שכן. שזה מושך אותה מאז שנחשפה לעולם הזה. אמרתי לה שאני רואה שטוב לה ושאם זה מה שהיא רוצה שתלך על זה אבל אנחנו חייבים לעשות את זה ממקום כנה. אחרת זה לא הוגן כלפי. אמרתי לה שלאור העובדה שהקשר בינינו מרוסק, ושישנם עוד הרבה משקעים ( בגידה רגשית עם אקס מיתולוגי לפני כחצי שנה) בינינו ניסוי כזה יגמור את הקשר. אמרתי לה שקיוויתי שהשחרור שלה שמאפשר לה להרגיש טוב עם עצמה יתועל לכיוון הקשר ולא למציאת הרפתקאות אהבים. אמרתי לה שהיא עברה את הגבולות שאיתם אני יכול להשלים. שהיא לא שיתפה אותי והתנהלה כמו גנבת.
אני כועס ופגוע אבל ברור לי על רקע כל מה שעברתי איתה בשנים האחרונות שזו איננה האישה עבורי. איתה אני לא ארגיש טוב ומוערך. אני לא יכול לסמוך עליה שתישאר נאמנה לי. שתהיה אשה שלי. היו לה אינספור הזדמנויות לרצות ולחדש בקשר. אבל כשזה הגיע אלינו, העדיפות תמיד הייתה האחרונה. לא יצאנו כמו בני זוג בגילנו. תחביבים החליפו את הזמן המשותף שלנו. אני מכה על חטא שגם אני אולי לא השקעתי בדרכים יצירתיות לתת לה להרגיש טוב יותר עם עצמה. להפתיע אותה. וכשכבר ניסיתי היה מאוחר מדי. הרכבת עברה והיא הייתה עליה בדרך לארצות חדשות שלא כוללות אותי.
עכשיו היא נבהלה. היא מבינה שיכול להיות שזו הייתה מכת המוות. היא מחפש אותי, מתנצלת על מה שהיה, מקווה שאולי כן נצליח. מתעקשת לומר שאסור לוותר. אבל אלו קולות של אדם שעולה לגרדום. זוהי איננה משאלת לב אמיתית ונקייה, שכן אזהרות והודעות שלי על כך שאנחנו הולכים לאבד אחד את השני לא שינו בכהו זה את דפוסי ההתנהגות שלה. יותר ויותר אני מרגיש ככלי מנוצל בו שימשתי כאב, כזה שיוצא לעבודה ובערב חוזר לבית קר ולא אוהב, לא מפנק ולא מפרגן. קרירות מינית, גסות, חוסר הערכה וקבלתי כמובן מאליו במשך זמן ארוך מדי. אלא לא נישואים. החברות מתה יחד עם הציפיות לשפיות ולהדדיות שהתרסקו פעם אחר פעם. הקטע האחרון פשוט שבר אותי. צפריר - לא השתמשתי בפרחי באך - אלה 'בפרחים' אחרים אתמול ורציתי לראות כל-כך מציאות שבה היא למעשה נמצאת בפריחה עם מישהי שיכולה להוציא אותה מהקונכייה שלה, שאולי כל ההתאהבות הזו היא רק תשוקה גדולה להיות עם מישהי שהיא יכולה להתחבר איתה ולצאת מהבדידות הגדולה ששרתה עליה בשנים האחרונות. הבעייה היא שהיא חצתה את הגבולות. היא הלכה אל 'מעבר לגבהות' לפחות ברצון שלה. היא לקחה עצמאות לעבור את הקווים מבלי לקחת אותי בחשבון. אני רק הייתי שם כמטרד. ואני לא רוצה להיות בינה לבין האושר שלה. אם אני לא מסוגל להעניק לה יותר את ההרגשה הקוסמית של אהבה, אז אני פורש מהמירוץ.

אני צריך כמה ימים טובים בהם לא מחליטים כלום. נמשיך לגור תחת אותה קורת גג על מנת שהילדים לא יפגעו. כמה חבל וכמה עצוב. כמה נהדר וכמה אופטימי יכול להיות העתיד.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי...ציפור חופש. שולחת אליך חיבוק ווירטואלי עד ששוכני האתר יתעוררו ויחבקו אותך גם. אתה צריך עכשיו הרבה תמיכה. אני יכולה להבין מה אתה מרגיש.
אני יכולה להבין גם שאשתך מרוסקת. היא בטח עוד לא הבינה בינה לבינה מה היא רוצה וכבר היא צריכה לפרק את המשפחה שלה.
רוצה לחזק את החלטתך לא להחליט עדיין , למען שלום הילדים, לא לפרק כל כך מהר אלא לתת לה את החופש לברר לעצמה ולהגיע גם היא להחלטה שאי אפשר להמשיך את המערכת הזוגית שלכם וכדאי לשם כך ללכת לטיפול זוגי כדי לעשות זאת בדרכי שלום. אם תעזוב עכשיו, המצב הנפשי שלה (ושלך) ישפיע על הילדים ויפגע בה בצורה כזו שלא תוכל לטפל בהם כמקודם. דווקא היא כאמא קפדנית ופדנטית יכולה להיכנס להלם מתפקוד חלקי של עצמה ואז להגיע לקיצוניות של או הכל או כלום ולא לתפקד בכלל. אני יודעת שיהיו כאלו שיגידו שהילדים מרגישים הכל...אבל לדעתי כל שעה או יום או שבוע שתוכלו לטפל בילדים ביחד עד להחלטה משותפת ומשלימה- עדיף.

ציפור חופשיה
עצוב לי בשבילך.
מצטרפת להמלצה של ״ מחליטה״
להחליט שלא להחליט כלום כרגע.יכולה להגיד לך שמניסיון שלי אפשר ללכת רחוק מאוד שהלב עצוב ובודד... פתח את ליבך גם עכשיו שהאגו מרוסק והלב שבור
חיבוק חזק
ליבי איתך

שולחת חיבוק,
תודה שאתה משתף.
מקווה (ובטוחה) שיבואו ימים טובים יותר.

הילד הקטן נפגע.
זה מה שקרה.
עכשיו אתה יכול לשלוח את עצמך לכל הרוחות ואתה יכול לשלוח אותה לכל הרוחות -
לכל הרוחות יש מקום בשביל שניכם.

זה לא אפשרי כרגע להחליט ככה או ככה, או להחליט בינתיים לא להחליט או לחשוב שאתה יכול להחליט משהו. אינך.
אין בידך לעשות כרגע כלום חוץ מאשר לייבב על מר גורלך. תייבב.
כמו ילד קטן שננטש. חסר ישע. אומלל.
חשיבותך העצמית מנופחת כפי רחמיך העצמיים.
הקרבתך אין לה גבול ומנחתך לא רק שלא מתקבלת אלא נדחית ברגל גסה.
נאמנותה לעצמה צורמת לך שכן כביכול היא באה על חשבונך.
אין קשר. בכלל.
היא יכולה היתה לצאת למאהב,
לערב חילופי זוגות או לערב ברידג' עם חברים.

היא יכולה היתה לבנות אימפריה כלכלית מאחורי גבך
ועדיין כל זה לא היה מתוך בגידה אליך אלא מתוך נאמנותה לעצמה.

חלק מהזוגיות זה לפנות מקום וזמן על מנת שכל אחד מבני הזוג יהיה בן חורין לזמנו ולמעשיו ולו לפסק זמן. זה לא קל להכיל את הרעיון שאהובתך מתענגת בלעדיך, אבל בזוגיות יש כל מיני דברים לא קלים.
כל בכייך הנוכחי נוטף נאמנות עצמית דומה.
רק אתה במרכז הבמה.
נאמנותך לברית שביניכם אם כך
מתערערת על פי התנהגותה.
תתבונן על זה.

אתה לא רק שלא עוזב.
אתה יוצא למלחמה על הזוגיות שלך ועל אהובתך.

לפעמים, זה קורה, אחד הצדדים צריך לומר
עד הלום! להבהיר את הקו ולשרטט איזה גבול.
וכאשר הצד השני מסכים להתיישר,
ויש נכונות לעבוד ולפתור ולהתאזן ולצמוח מזה ביחד,
הופך הקורא לסדר להיות ילד קטן ומושתן ולייבב -
היא לא באמת רוצה אותי, אחרת לא הייתי צריך לקרוא אותנו לסדר.

אינפנטיל. לא מותיר לה ברירה אלא להיות אשמה והגורם למסכנותך.
היא לא.
תבכה ותייבב. תזכור שיש בך גם אדם בוגר,
שיודע להכיל קשת גדולה של רגשות,
בבגרותך הנך כקומפוסטר במובן הזה של
הופך חרא - לזהב.

תודות.

אני בכלל לא מסכימה עם הלך הרוח של צפריר. ובכלל בניסיון הזה להבין אותה ולקבל אותה. ברור לי שההתנהגות המרוחקת שלה הייתה סימן שמשהו לא בסדר, במקום להיות גלויה איתך היא הדפה את התהיות שלך והשאלות שלך בתירוצים והתגוננות מדוע היא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת במקום לומר את האמת. השאירה אותך בחוסר וודאות לגבי מה לעזזאל קורה כאן, ברור לי שזה לא נורמלי שבת הזוג שלך מרוחקת ולא מעונינת בקרבתך ולא צריך לקבל את זה. או שהיא תתאפס על עצמה ותסכים ללכת לטיפול זוגי או שגם אני לא חושבת שהיא האישה בשבילך.

צפריר, התגובה שלך אלימה.

שליחה על ידי מיקה* » 17 מאי 2014, 14:51

צפריר, התגובה שלך אלימה

צפריר, התגובה שלך אלימה.
המילים מילים זורמות מאליהן,
וכפי שהנחל השקט מעורר תחושת מרגוע ובהמשך הדרך עשוי להיות מפל מסוכן ממש - טוב להתייחס למקור המילים האלה - למעיין המילים האלה בשיוויון נפש, שכן לא העיקול שבדרך או התהום הפעורה הם הבעיה לזה שמבקש לשתות ממי הנהר, אלא האופן בו הוא עצמו ינווט בין פכפוך מים חרישי שיש בו מים חיים לסערת הנפש האפשרית נוכח אשדות ומפלים.

במילים אחרות - מעולם לא לקחתי אחריות על המילים הזורמות דרכי - אין בכוונתי להתחיל כעת - שכן אז אחטא לערוץ הזה, בו המים זורמים מכוח הגרביטציה, לעתים באלימות המעיין והמפל ולעתים ברגיעת גבים נסתרים בקניון עמוק אי שם במדבריות הדמיון האנושי.

תודות.

במילים אחרות - מעולם לא לקחתי אחריות על המילים הזורמות דרכי._
חבל. אולי הגיע הזמן.
ץ

שליחה על ידי pk* » 17 מאי 2014, 17:03

מעולם לא לקחתי אחריות על המילים הזורמות דרכי.
עדיף שלא יקח, כי אז נאבד פה כולנו מהחכמה חכמה הזו.

שליחה על ידי קוראת* » 17 מאי 2014, 17:08

אני בכלל לא מסכימה עם הלך הרוח של צפריר. ובכלל בניסיון הזה להבין אותה ולקבל אותה. ברור לי שההתנהגות המרוחקת שלה הייתה סימן שמשהו לא בסדר, במקום להיות גלויה איתך היא הדפה את התהיות שלך והשאלות שלך בתירוצים והתגוננות מדוע היא מתנהגת כמו שהיא מתנהגת במקום לומר את האמת. השאירה אותך בחוסר וודאות לגבי מה לעזזאל קורה כאן, ברור לי שזה לא נורמלי שבת הזוג שלך מרוחקת ולא מעונינת בקרבתך ולא צריך לקבל את זה. או שהיא תתאפס על עצמה ותסכים ללכת לטיפול זוגי או שגם אני לא חושבת שהיא האישה בשבילך.

מסכימה

צפור חופש,
התנצלות מעומק הלב -
על שהגבתי לאבחון הזה על פיו מילים שעברו דרכי הן תגובה אלימה.

שהרי ברגיל תפישתי היא שבדף כזה בו פנית ובקשת לקרוא מילים שעוברות דרך כל מיני אנשים
הוא דף בו מתקיים דיאלוג אך ורק בינך ובין הקוראים, ולא בין הקוראים לבין עצמם.
שכן אתה וסיפורך – מרכז העניין.

אני שכשלתי בתגובה שאינה במקומה - אינני רלוונטי כלל
אלא ככלי שבאמצעותו עוברים אליך מסרים.
כפי כל אחד שכותב כאן בדף.

סליחות

צפריר,
תודה לך וגם למקור

(מה שצפריר אמר פה זה, שאלה לא המלים "שלו" אלא שהוא העביר תיקשור כפי שקיבל אותו, ללא שיפוט או עריכה.
אני מניחה שחלק לא יודעים שזה אחד הדברים שצפריר עושה.

למיטב זכרוני יש באתר כמה דפים עם תיקשורים של צפריר ואפשר לראות איך כל תיקשור מכוון "לדבר" ישירות לאדם שהוא מופנה אליו. ואפילו לאו דווקא לחלק המודע שבו. אם כי, גם אחרים ששומעים/קוראים, יכולים לקחת מזה גם לעצמם אם ובמידה שזה רלבנטי לחיים שלהם, בין אם הם מאמינים בתיקשורים ובין אם לא. אם יוצאים דברים מאוד בוטים אולי זה בדיוק מה שהבנאדם צריך לשמוע עכשיו. ולפעמים יוצאים דברים מאוד מרומזים ועדינים וחידתיים)

עברתי את הסבל שלכם, רק שאני האשה. אם זה כמו אצלנו, אז היא באמת עוברת תקופה קשה ומבולבלת. עצתי- אל תוותר. זה רק יפגע בכולכם, במיוחד בילדים.
תודיע לה שאתה מוכן להמשיך רק עם טיפול זוגי. שם היא תלמד לשחרר ולהביע - וזה לא קל, (מניסיוני האישי) ובעקבות זה גם להבין את עצמה - מה חסר לה.
אתה לעומת זאת תלמד לשחרר אותה ולא לחנוק - זה אפשרי, עובדה שגם בעלי הצליח! ולאט לאט עם סבלנות ואהבה הקשר שלכם יהיה חזק יותר מקודם. תתעודד, אצלנו הכל היה נראה אבוד, וכעת אנחנו בדרך המלך- יש מה להתקדם אבל הכיוון מצוין.
מעניין שגם אני חוויתי קושי בעיקר עם נשיקות...
אל תוותר! בהצלחה!

שליחה על ידי אחת* » 18 מאי 2014, 15:29

_(מה שצפריר אמר פה זה, שאלה לא המלים "שלו" אלא שהוא העביר תיקשור כפי שקיבל אותו, ללא שיפוט או עריכה.
אני מניחה שחלק לא יודעים שזה אחד הדברים שצפריר עושה._
אני דווקא יודעת, וחושבת שזו דרך נוחה מאוד להתחמק מאחריות, בין שהתקשור אותנטי ובין שלא

אני דווקא יודעת, וחושבת שזו דרך נוחה מאוד להתחמק מאחריות, בין שהתקשור אותנטי ובין שלא
(-:

עברתי כמה ימים סוערים במיוחד - כדורי שינה, קופסאות סיגריות והרבה כאב לב. הרבה שיחות עם משפחה וחברים. מה לעשות, האם לעשות. המצב כל-כך סבוך ומורכב, בגלל הילדים, הריחוק מהבית.
למעשה התגובה של צפריר עזרה לי למצוא את הפתח לדיאלוג והבנה לאשתי. ביום שישי במקום תוכניתי המקורית לסיים את הקשר, הפתעתי אותה בנשיקה וחיבוק. אמרתי לה שאני מתנצל שחשדתי בה בבגידה עם אשה ללא וודאות ולמרות הכחשות שלה. ללא ספק הקשר הזה עם האשה הוא קשר רגשי עמוק שמעניק לאשתי הרבה שמחה וחיות. היא נהנית בחברתה, היא מתגעגת אליה וכן היא גם נמשכת אליה והיו לה פה ושם מחשבות בעניין. אמרתי לה שבשלב הזה אין טעם למנוע ממנה קשר שהוא חשוב עבורה אבל אמרתי את חייבת ללמוד לשמור על הגבולות ולא להיסחף אחרי הרגש. זה קשה שבעתיים מאחר ואנחנו לא ביחסים של זוג מעל לחודש. ואין תאריך פג תוקף על מושבת העונשין הזו. אז אנשים אמרו לי שזו אגואיסטיות ממדרגה ראשונה, ושמה זה צריך להיות. היום החלטתי לקחת את ערימת הגיבובים האלה ולשים בצד. בוא נעזוב את זה. אנחנו נמצאים כאן בישורת האחרונה של הזוגיות הזו. או שהיא תמשיך את גוויעתה או שהמרחב החדש הזה יעיר בה משהו חדש ורענן. הלוואי. בינתיים שם המשחק הוא מינימום מגע. כמה שיותר מקום. אפס דרישות. אפס חקירות. אפס מענות. כל אחד חי את חייו ואת ענייניו. שותפות בענייני הילדים והמנהלות. ישנים עדיין באותה מיטה. אבל לא נוגעים אפילו לא בשעת יציאה או חזרה מהבית. קשה ביותר עבורי. לא נותרה לי עוד הרבה סבלנות באמתחתי. מצד שני אני לא מתכוון לוותר. אני מנסה לחשוב אופטימי. אנחנו למעשה פרודים בתוך מסגרת של חיים משותפים. זהו הדבר הרצוי ביותר עבור הילדים כרגע, הוא יאפשר לה לקחת את החופש ואת המרחב שהיא זקוקה לו על מנת לחזור לקשר אם וכאשר. כמובן שהדבר קשה לי מאד ואני רחוק מלאהוב את הרעיון. אבל זה מה שיש.
לא נעלבתי מהתיקשור שלך צפריר - קשה ככל שיהיה לקרוא על עצמך שאתה אינפנטיל - הבנתי על מה אתה מדבר. תחושת המגיע לי שליוותה את כל הקשר החבוט הזה מתחילת דרכו עשתה בנו שמות. עכשיו ברור שכשבת הזוג מתקשה להביע רגשות ואהבה מילולית או פיזית החסך מתחיל להיבנות אבל יש להתגבר על המכשול ולא לזהם את המרחב בביקורת ובאי שביעות רצון משתקת ומרפה.
העמדת עצמי במרכז הבמה - בהחלט אחד מהתחלואים של קשר זוגי. הרבה רצון לתשומת לב וציפייה לחום כשבפועל עצם הציפייה עצמה כבר יצרה בינינו משוכה שגרמה לה לסגת להסס ולהרגיש אשמה כשלא מילאה את הציפיות.
ועכשיו אשתי יוצאת למסע חיפוש עצמי, אולי אפילו מיני. אני לא הוזמנתי למסע. אצטרך לייצר לי מרחב חדש עבורי שהוא נטול מזוגיות אבל מלא בדברים טובים אחרים. כל מה שמתנגן לי בראש עכשיו זה 'על תוותר עליכם' ומנגד 'תסיים את זה כמה שיותר מהר. אין סיכוי. היא כבר לא בעניין שלך'. כלי העבודה היחידים כאן הם הסבלנות ואופטימיות. הבעייה האמיתית היא שהקשר שלנו איננו קשר חברי חזק, עם עבר גדוש באינטימיות ואהבה. אין מהיכן לשאוב. אין כל-כך על מה לסמוך. היא רוצה שאהיה מצידה זבוב על הקיר. שאתן לה חופש פעולה מלא ואפס ציפיות. אני לא יודע אם אני מסוגל לעמוד בציפייה הקשה הזו. עד כמה שזה אכזרי זהו רצונה ולו רק בשביל זה אנסה למלא אותה. דיברנו על גבולות, ועל כך שצריכה להישמר הנאמנות. אני לא יודע אם אני יכול לסמוך כאן עליה בענין הזה. כל שפת הגוף והלבוש מעידים על הזמנה. אני לא יכול להרשות לעצמי להיות נאיבי אחרי כל החבטות שאני חוטף כאן. התחושה הקשה היא שלא נראה שממש אכפת לה מה אני מרגיש ומה אני רוצה. האם אני בסדר אם זה? היא פשוט לקחה את החופש לעשות את מה שהיא עושה כי לדבריה לא הייתה יותר ברירה. זה או זה או פרידה. ופרידה היא אמרה, היא לא רוצה. היא רוצה ללכת לטיפול אישי ואח"כ אולי זוגי. היא מתהלכת בבית כמו ארי בסורג. האימהות הפרפקציוניסטית שלה שחקה אותה ועכשיו היא רוצה לגלות מחדש את החיים. אני שהתבקשתי בשנים הארוכות הללו לסור הצידה בשם גידול התינוקות, הרדמתן הארוכה וכו', מתבקש שוב פעם לסור הצידה עכשיו כשהיא רוצה לטרוף את החיים. היא רק חושבת מתי תוכל לצאת. ככל הנראה לאהובתה החדשה. החיים זה לא פיקניק...
אני מתכוון לקחת הרבה אוויר, להרפות, להישאר חיובי, לראות בכך שלב, ולבעיקר לבנות את עצמי מחדש לכיוון זוגיות חדשה טובה ומתאימה הרבה יותר עבור שנינו. אעדכן על התהליך וההתפתחויות כאן .