אשליית הטבעיות

[חלקיקה_בשלם*]

פותחת דף חדש, ברשות הכלל...

דברים שעולים בי לאחרונה, בעקבות דיונים באתר וגם בעקבות מחשבות שבאות עם הרוח הסתווית הזאת.

אני נתקלת בשנים האחרונות, במיוחד במקום מגוריי, אך גם במפגשים שונים, באנשים טבעיים, נחמדים, שדוגלים באורח חיים טבעי ובאג'נדות שמוכרות לנו ( כל באי האתר).
אבל במבט מעמיק יותר, ובהכרות ארוכת טווח , אני מגלה ש- 90% מהם, ממירים את הדפוסים הישנים שלהם, במסכה טבעית.
כלומר- במקום לרדוף אחרי כסף, משרה, מעמד וסמלי סטטוס, הם רודפים אחרי רוחניות, אג'נדות ו"טבעיות".
וזו אשלייה.

אני מקווה שאפשר לפתוח כאן באתר הנפלא הזה דיון כנה, מתוך ישרות לב על אשליית הטבעיות.

אני ארחיב עוד-

כל מי שנאחז, ללא גמישות או זרימה, במה נכון או לא נכון, בלי לקבל דעה אחרת משלו, בשבילי זה לא טבעי.
זאת צביעות.
האמת בלהיות טבעי, זה להבין ולקבל שהעולם מורכב מחלקים ולכל חלק יש את מקומו החשוב , אחרת הוא לא היה קיים .( ומכאן הניק שלי- חלקיקה_ בשלם).

היופי בלחיות באופן טבעי ואף העיקר בלחיות באופן טבעי הוא לקבל שיש כל כך הרבה אפשרויות וקולות וגוונים לחיות.
לא כולם חייבים להתנזר מקמח לבן, לקנות יד שנייה ולחנך בבית. וזה לא עושה אותם לא טבעיים או לא מתחשבים בסביבה או בחברה.

העיקר מה יש בפנים- יש לב פתוח? יש שמחה פשוטה מהחיים?

או שיש רגשות אשם על זה ששלחתי את הילדה לגן?- אם כן, אז מתחילה בעייה. ואם אני שולחת את הילדה לגן, בלב שלם, בשמחה, בקשב פנימי להחלטה שלי- אז הכל בסדר. ( לא דפקתי אותה)
או שיש הקרבת יתר בחינוך ביתי, הילדים באים לפניי ? אם כן, אז מתחילה בעייה ומורכבות, ואולי כדאי לבקש עזרה, בייביסיטר, סבתא, מישהו?
אם אני נאחזת באמונות שלי, אפילו שהן כבר לוחצות עליי, זה לא טבעי.
טבעי שווה זרימה, שווה גמישות, שווה חיים.

מי שמתפלל שחרית, אומר בכל בוקר ( או בכל פעם שהוא בוחר להתפלל) : " המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית" , בורא עולם, בכל יום, מחדש, בורא את הבריאה. מחדש.
בכל יום הוא בודק ובוחן ומברר ובורא מחדש מעשה בראשית.
וטוב נעשה אנחנו אם בכל יום נברר ונבחן את האמונות שלנו וההחלטות שלנו, כי החיים זורמים ומשתנים בכל רגע ואם אנחנו גמישים איתם , אנחנו אחד עם הטבע.
ואם אנחנו מתעקשים להאחז באמונות , יהיו טבעיות אשר יהיו , אנחנו נפרדים מן הזרימה הטבעית, מההתחדשות, מהחיות.

אשמח לתגובות.

[אני*]

מאוד מתחברת למה שכתבת כאן. בחרתי להיות אם טוטאלית.מאז שתינוקי נולד אני איתו,בלתי נפרדים. הוא בן 5 חודשים. בהנקה מלאה. הוא יקר ואהוב עד בלי די. אבל הגוף שלי עייף עייף. כואב. יש לי תחבושת שעוטפת לי את כול זרוע ימין. המפרקים שלי כואבים כשאני קמה. מרוב שאני נושאת אותו עליי.
אין לי כוח פיזי לסדר את הבית כמו שהייתי רוצה,ואני חיה מיום ליום ,משעה לשעה,סביב התינוק שלי.מעבר לזה,מרגישה בדידות לאחרונה,סוג של ניתוק מהעולם. ולמה אני מספרת את זה? כי אתמול בשיחה עם אחותי הבנתי שאני צריכה אולי עזרה. בייביסיטר לשעתיים ביום,שאוכל לנשום קצת. קשה לי באמת לדמיין את זה עכשיו,שאני משאירה את התינוק שלי בלעדיי. מתחילה לעכל את הרעיון. לעבד אותו ולומר לעצמי שאולי זה בסדר..
ואם אנחנו מתעקשים להאחז באמונות , יהיו טבעיות אשר יהיו , אנחנו נפרדים מן הזרימה הטבעית, מההתחדשות, מהחיות
האמנתי שאני יכולה להיות אמא טוטאלית בלי עזרה ולהרגיש טוב עם עצמי ,אבל עכשיו כשאני כמעט קורסת אני מתחילה להקשיב ליכולת שלי ולצרכים האמיתיים שלי,ומשתדלת לעשות את זה בלי להרגיש אשמה. נראה אם אני באמת מסוגלת ליישם את זה..

[אני*]

אם אני נאחזת באמונות שלי, אפילו שהן כבר לוחצות עליי, זה לא טבעי.
מאוד מתחברת למשפט הזה.

[מאי_הקטנה*]

אני מאד מסכימה איתך.
אבל אני חושבת שזה סוג של טבע אנושי: נאחזים במשהו חיצוני.
אני חושבת שיש אנשים שזה מוביל אצלם להתפתחות רוחנית, כמו למשל חוזרים בתשובה שמוצאים התפתחות רוחנית במערת חוקים נוקשה של הדת.
ויש אנשים שלא. כי אם מחפשים את התשובה מבחוץ, זה ממסך את החיפוש הפנימי.
אני חושבת שזה לא קשור לטבעיות. יש אנשים שמחפשים מזור בג'יפ חדש ונסיעות לחו"ל, ויש כאלה שבנסיעה לרבי שמעון, ויש כאלה שהמזור נמצא בנשיאה ובהנקה.
אני חושבת שאם הייתי צריכה לדרג, אז כאילו מובן לי שג'יפ לא יביא מזור, אבל אני יכולה לראות את כל השאר עוזרים. אני חושבת שבגלל שאלו חוויות, ולא חפצים.
לכן, אנשים יכולים למצוא משמעות ורוחניות בהורות טבעית, בתנאי שזה לא תרבות צריכה במסווה. כי אם כל היום מתעסקים באיפה נקנה קמח אורגני יותר בזול ומנשא יותר טוב ואופניים יד חמישית ומקום באילת שמוכר חליפות לילדים בחמישה שקלים, אז זה תרבות צריכה.
אם אנשים מתעסקים באיזה אתרוג הם יקנו, ובדיל לאומן, ובלמי יש שטריימל יותר מכובד, אז זה גם תרבות צריכה.
אני חושבת שזה פחות קשור להיאחזות באמונות, אלא יותר לסוג האמונות ולאיך ממשים אותן. על מה בוחרים לשים דגש.

[מאי_הקטנה*]

מעבר לזה, יש גם את הפן החברתי, שהוא גם אנושי מאד: הרצון להיות עם הדומים לנו ולהיבדל מה"אחרים".
זה לדעתי מאפיין אנשים שלא מאד בטוחים בדרכם.
יש תופעות כאלו, של דחייה של אנשים שהם לא מספיק באופנים, והתסכלות בעין עקומה עליהם, למשל עיקום אף כלפי אנשים שמחתלים בח"פ.
אני נתקלתי בכמה בעלי דעות קדומות שכאלה. העצוב הוא, שאלה האנשים שלא מצליחים להתמיד באורח החיים הזה שהם בחרו לעצמם, ואז למשל שולחים לגן, ומצדיקים את זה באלף ואחד דברים (מצדיקים לסביבה אבל בעצם לעצמם), וזה אחרי שהם התייחסו מגעיל למישהי כי היה נראה להם שהיא לא נושאת את הילד מספיק במנשא, או שסתם אין סממנים חיצוניים כמו שרשרת ענברים או שושוז....
ושוב אני מקבילה לדתיים: גם פה יש את אלו שהכשרות של השכן אינה מהודרת מספיק בעיניהם, או שהשביס של אישתו אינו נאה בעיניהם.

[חלקיקה_בשלם*]

מאי, ההקבלה לחזרה בתשובה מאוד מעניינת וגם אני חשבתי על זה.
אני אתן לך דוגמה אישית- אני שומרת שבת ואוכלת כשר ושומרת על טהרת המשפחה , אני לא מגדירה את עצמי דתייה , אבל אני יודעת שאינני חילונית.
כשניסיתי להגדיר את עצמי, התחיל הבלגן, התחילו ההקפדות האלה וההקפדות האלה, כי אם אני דתייה, אז אני צריכה לעמוד בעוד קריטריונים, לא?
אז פניתי אל הלב, מה הלב רוצה? הלב רוצה לנוח בשבת ולשמור על כשרות ועל טהרה ועל שמחה ועל חגים ועל שורשים יהודיים.
וזה מבחינתי העיקר.
ולכן, אני לעולם לא אטיף למישהו לא לנסוע בשבת או איך לחיות את חייו.
ואני נתקלת בהטפות של אנשים בדרך.
לא פעם הייתי במפגשי חינוך ביתי והוצאתי מגבון מהתיק לקנח לילד את האף ובמקרה הטוב קיבלתי מבטים עוינים ( כןף עוינים מאנשים שלקחו על עצמם לאהוב את הסביבה, איפה אהבת האדם?) ובמקרה הפחות טוב הטפה מאמא אחת שאני רוצחת את העולם....
אז משהו לא נכון פה.

אני אתן עוד דוגמה- בת דודה שלי התגוררה במשך 15 שנה בניו יורק וגידלה שם ילדים בחינוך ביתי.
לפני כמה חודשים הם חזרו לארץ וישר חיפשה מפגשים ומשפחות של חינוך ביתי.
היא מצאה והם הלכו למפגש אחד ואז לעוד כמה מפגשים ואת יודעת מה היא אמרה לי?
היא שאלה אותי למה בארץ כל האימהות שמחנכות בבית גם לא מורידות שערות ברגליים, אוכלות רק אורגני, קונות רק יד 2, ולא מלות את הבנים שלהן.
ואז היא אמרה: לא אכפת לי מה הן בוחרות לחיים שלהן, אבל למה להטיף לי על החיים שלי ולתת לי הרגשה שאני לא בסדר?

אז משהו פה לא נכון.

זה יהיה עצוב מאוד אם הקהילה האלטרנטיבית- טבעית בישראל תבדל את עצמה ותסגור את עצמה מכל מה שלא עומד באורח החיים או באמונות שלה, כמו, למשל, קהילה חרדית בירושלים.

[חלקיקה_בשלם*]

העיקר- תהיה בן אדם.

[אורי_יורמן*]

אני מקווה שאפשר לפתוח כאן באתר הנפלא הזה דיון כנה, מתוך ישרות לב על אשליית הטבעיות.
כנ"ל

(בינתיים נהנה לקרוא)

[מים_חיים*]

• מראה נוכחות קריאה

מסכימה.
מרגישה את זה גם במסגרת שאני נמצאת בה כרגע- יש שלב שבו הדברים נהיים מוחלטים ושוכחים לערער עליהם מחדש. ברגע הזה, אני חושבת, מאבדים משהו מהדרך, כאילו מתקבעים, נשארים.
כשמתחילים לשמור על הרעיון באדיקות על חשבון רגישות לסביבה ולשינויים, על חשבון הקשבה, אז הרעיון מאבד ממהותו. אנחנו הופכים לעבדים שלו במקום להנות מפרותיו.


אצלי, לדוגמא, ישנה הטבעונות.
היא לא מובנת מאליה.
מספר פעמים בשמונה שנות-טבעונות לקחתי צעד אחורה, תהיתי על הבחירה שלי, פתחתי אותה מחדש לדיון עצמי כדי לבחור (או שלא) מחדש, כדי להחיות בי את הכוונה שבבסיס ההחלטה, את החלק המהותי.
זה קורה פתאום וגם בהדרגה, החשק גובר על האידיאל, זה כבר לא חלק מגופי, כבר לא מופנם, והשאלות נכנסות. הפה טועם מה"איסורים", הגוף מרגיש אם טוב לו איתם - אם לאו. וכל ישותי בוחרת מחדש. בסוף התהליכים האלה, עד כה, הטבעונות הופנמה שוב והשמירה עליה לא הייתה בכח אלא בזרימה, כחלק טבעי ממני.

ואני חושבת שמה שחשוב לזכור בנקודות האלה זה לא לפחד מכך שאולי הדברים ישתנו. שאולי נגלה שעכשיו ישנה דרך אחרת שמתאימה לנו.


במקום הנוכחי אני מגלה עד כמה שינויים הם דבר קשה,(ולא שלא ידעתי. עכשיו זה מול עיני יום יום). יש לי את השיעור הזה כל יום מחדש דרכי ודרך האנשים עמם אני עובדת.

שינוי נעים:)

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

קוראת

[חלקיקה_בשלם*]

כמה טוב לקרוא שיש הרבה אנשים חושבים, בודקים, את עצמם ואת הדרך.
יש עניין רוחני בסוכות של שבירת ההרגלים.
גם סוכות זה אחד משלושת הרגלים, ורגל זה מהמילה- " הרגל", ועצם היציאה מהבית למבנה ארעי, היא בבחינת שבירת הרגל.
ואם אנחנו " צולחים" את השינוי הזה, את שבירת ההרגל הזה בשלום, הלב מתמלא בשמחה ואנחנו נכנסים איתו לשמחת תורה, שמחה של השינוי ושל ההתחדשות.
הרי בשמחת תורה אנחנו מתחילים לקרוא את התורה מחדש, לא ממשיכים לקרוא אותה מחדש, אלא מתחילים, ממקום אחר מזה שהיינו בשנה שעברה.
מאחלת לכולנו להמשיך לשאול, לחקור וללמוד את עצמינו, לשבור הרגלים ולשמוח מהזכות הזאת לבחור בכל רגע את דרכינו מחדש.
חג שמח!

[מים_חיים*]

תודה על המילים המבורכות

חג שמייח

[רוני_של_4*]

למה בארץ כל האימהות שמחנכות בבית גם לא מורידות שערות ברגליים, אוכלות רק אורגני, קונות רק יד 2, ולא מלות את הבנים שלהן.
איזה משפט מכליל ושיפוטי! קטונתי מלהחשיב את עצמי ותיקה בחינוך הביתי, אבל יצא לי להכיר לא מעט משפחות בכל רחבי הארץ, ובפירוש אי אפשר להכליל ולהגיד כזה מין דבר. לפחות רוב המשפחות שאני פגשתי, היו מקבלות ופתוחות מאוד לאורח החיים של אחרים. אנשים ספורים ביותר היו שיפוטיים ולא מקבלים את מי שלא הולך בתלם שלהם, ומאלו אני מקפידה להתרחק בד"כ. מעניין, אגב, שלחברתך כל כך לא אכפת איך אחרים חיים את החיים שלהם, ועדיין זה צריך לעניין אותה מי מורידה שערות ומי לא מורידה שערות.

שמעי, חלקיקה... הדברים שאת מעלה מעניינים וחשובים. אין ספק שזה מאוד מכעיס ומרחיק כשאנשים מנסים להטיף ולכפות את דרכם. הבעיה שאני רואה היא, שמה שאת עושה כאן (ובדף אחד ממנו קישרת הנה ושדרכו הגעתי) הוא בדיוק אותו הדבר. זה קל להעביר ביקורת על אחרים ולהגיד דברים כמו
אני מגלה ש- 90% מהם, ממירים את הדפוסים הישנים שלהם, במסכה טבעית. כלומר- במקום לרדוף אחרי כסף, משרה, מעמד וסמלי סטטוס, הם רודפים אחרי רוחניות, אג'נדות ו"טבעיות".
אותו הדבר אפשר להגיד גם על שמירת שבת וטהרה וכשרות, אגב... בכל אופן, מה שאת כותבת נשמע לי גם כמו העברת ביקורת סמויה על אותם אלו ש רודפים אחרי רוחניות וטבעיות ואני לא כל כך מצליחה להבין מה המטרה שלך

[המסתובבת_בקבוצות*]

_למה בארץ כל האימהות שמחנכות בבית גם לא מורידות שערות ברגליים, אוכלות רק אורגני, קונות רק יד 2, ולא מלות את הבנים שלהן.
איזה משפט מכליל ושיפוטי!_

תלוי - יש קבוצות שהן ממש כאלה אני יכולה לקבוע בוודאות באיזו קבוצות האמא לא ביקרה (רחובות, ירושלים), ובאיזה יש מצב שהיא אולי כן ביקרה (השרון)

[מישהי*]

צדיק ורע לו בענייני באופן
דיון דומה
מכירה?
אולי לאחד דפים?

[נקודות_ורודות_אגדיות*]

גם בקבוצה איתה אני התראיתי, היה מגוון מאוד רחב של טיפוסים וכמעט כולם היו מהסוג שמקבל את האחר.
אי אפשר לאמר שעל כולן היו מזהים שהן "באופן": לא בלבוש, לא בטיפוח (יש אחת עם לק על הציפורנייםP-:) ולא בדעות(יש הומסקולינג ואנסקולינג וחילוניות ודתיות וטורפי בשר/ממתקים לעומת המחמירים בתחום הזה).
אולי באתר זה מצטייר אחרת כי לא כל הקולות משמיעים את עצמם וגם יש נטיה לקול אחד להישמע יותר מן הקול האחר.

[פלוני_אלמונית*]

ביקורת לחלל האויר

[פלוני_אלמונית*]

דף נבירה עצמית

[חלקיקה_בשלם*]

אותו הדבר אפשר להגיד גם על שמירת שבת וטהרה וכשרות, אגב... בכל אופן, מה שאת כותבת נשמע לי גם כמו העברת ביקורת סמויה על אותם אלו ש רודפים אחרי רוחניות וטבעיות ואני לא כל כך מצליחה להבין מה המטרה שלך

שלום רוני,

_אני אתן לך דוגמה אישית- אני שומרת שבת ואוכלת כשר ושומרת על טהרת המשפחה , אני לא מגדירה את עצמי דתייה , אבל אני יודעת שאינני חילונית.
כשניסיתי להגדיר את עצמי, התחיל הבלגן, התחילו ההקפדות האלה וההקפדות האלה, כי אם אני דתייה, אז אני צריכה לעמוד בעוד קריטריונים, לא?
אז פניתי אל הלב, מה הלב רוצה? הלב רוצה לנוח בשבת ולשמור על כשרות ועל טהרה ועל שמחה ועל חגים ועל שורשים יהודיים.
וזה מבחינתי העיקר._

וזו לא ביקורת.

אני אסביר לך מה המטרה שלי. לחשוב.
לפני שאנחנו מחליטים על דרך " נכונה" או " לא נכונה"- לחשוב.
בדיוק כמו עם כשרות ושבת וכ"ו.
גם אני בחינוך ביתי וחושבת בכל בוקר אם זה מתאים לנו, מחדש.
כמו שחושבת בכל שבת , בכל שבת אם לשמור או לא.
לפעמים אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל לא לחשוב. פשוט להחליט ולהצמד לדרך, לא משנה מה קורה בה, כן מתאים, לא מתאים, רק כי החלטתי או רק כי קראתי איפשהו שזה טוב.
אבל הבנתי שזה זיוף, בחיים שלי, לא לחשוב זה זיוף.
מצטערת אם יצאה נימה שופטת ,אבל את לא צריכה להתגונן, לתקוף ולקחת אישית.
המשפט המכליל נאמר בפי בת משפחה יקרה, בתור שאלה תמימה של מי שחייתה שנים רבות בח"ול , אותי, אגב השאלה מאוד הצחיקה.
אבל מה לעשות שאני נתקלת בשפיטה וביקורת רבה מהרבה " טבעיים"?

[רוני.של.4*]

חלקיקה - סליחה אם נקראתי בעינייך כתוקפת - זו לא היתה כוונתי. למרבה הפליאה, גם את נקראת בעיניי קצת ככזו... אז אנחנו פיטים סתם, סתם, סתם! לא מתכוונת להתנצח... אני במצברוח כזה זיפת היום, קצת... סליחה.

אבל מה לעשות שאני נתקלת בשפיטה וביקורת רבה מהרבה " טבעיים"?
אוקיי, מקבלת שזו החוויה שלך. את מקבלת את זה שהחוויה שלי, ושל עוד הרבה אחרים, שונה? מעבר לכך, גם מה שאת עושה כאן נקרא כשפיטה וביקורת... שימי לב. בעצם, ממה שאני מבינה, את חושבת שלא הרבה אנשים בודקים את עצמם מידי פעם? שכל הבאופנים הטבעיים האלה, החליטו החלטה והם הולכים איתה באש ובמים לא משנה מה? ראש בקיר? זה גם נקרא שיפוטי...

מה שאני בעצם מנסה להגיד (עם יותר מידי מילים ובצורה קצת עילגת לטעמי... אבל זה מה שיוצא לי) זה שמה שנראה לעין הוא לא תמיד מה שבאמת מתרחש בתוך תוכו של הבנאדם. גם המחנכת הביתית הכי באופנית שפירצפה לך במפגש על המגבון, או פשפשה את הילד שלה ליד המחצלת שלך, היא בנאדם. אולי היא עוברת יום לא טוב ולכן פירצפה, ויצא לה ככה לא טוב כי משהו אחר לא טוב לה מבפנים? ומהיכן לנו לדעת שהיא לא קמה יום יום ובודקת את עצמה? ואולי היא בכלל חדשה בקטע הטבעי הזה, וקצת כמו שלפעמים רואים אצל חוזרים בתשובה היא מדקדקת בקלה כבחמורה, ואם תתקלי בה בעוד כמה שנים תגלי שהיא התרככה קצת? מטיפה פחות?

אפרופו החוויה האישית שלי (ששונה משלך מאוד) - אני, אגב, כמעט ולא נתקלת בביקורת ושפיטה מחבריי הטבעיים והבאופניים. אני כן נתקלת הרבה מאוד בביקורת (לעתים גלויה וישירה לפרצוף ולעתים סמויה ומפרצפת מאחורי גבי) מאנשים יותר קונבנציונליים שרואים את בחירותיי בחיים כמגוחכות במקרה הטוב, ואפילו כגורמות נזק במקרה הפחות טוב (בחיי, לפעמים ככה חושבים שאני עושה לילדים שלי...). רק השבוע קיבלתי "מחמאה" ממשפחתו של בחיר לבי - שאני "מתבזבזת בבית עם הילדים" ולמה? כי יש לי יותר מידי שכל, לדבריהם. אני חכמה מידי. חבל על השכל הזה שיתבזבז בבית . שוין. את בעלי זה הצחיק, אותי זה עצבן. כי מה יותר חשוב ומהותי מלבזבז את השכל על הילדים?

[חלקיקה_בשלם*]

הי רוני,
למען הסדר הטוב- יש לי ויהיו לי , אני מקווה, הרבה חוויות טובות ומפגשים משמחים ומלבבים עם אנשים שבוחרים לחיות את חייהם באופן טבעי. הרי גם אני כזו וקל יותר להיות עם מי שדומה לי...והרי אנחנו גם מזמינים לעצמינו את מי שדומה לנו....
לא כתבתי את כל זה כאן, כי מהות הדף היא לא לדבר על כל המפגשים החיוביים ...בשביל כך יש הרבה דפים אחרים.
אז מצטערת שלא ציינתי גם חוויות חיוביות, כי יש הרבה.

לעניננו- הדף הזה נפתח כדיי לפתוח כאן באתר הנפלא הזה דיון כנה, מתוך ישרות לב על אשליית הטבעיות
כדיי לשאול ולדסקס ולהבין את הבחירות שלנו.
ואני מאוד שמחה לקרוא כאן שהרבה מאיתנו חושבים על הבחירות שלנו ולא נאחזים בהם.
ואני מאוד שמחה לגלות ש-
אני מתחילה להקשיב ליכולת שלי ולצרכים האמיתיים שלי,ומשתדלת לעשות את זה בלי להרגיש אשמה. נראה אם אני באמת מסוגלת ליישם את זה..
וגם ש-
_מרגישה את זה גם במסגרת שאני נמצאת בה כרגע- יש שלב שבו הדברים נהיים מוחלטים ושוכחים לערער עליהם מחדש. ברגע הזה, אני חושבת, מאבדים משהו מהדרך, כאילו מתקבעים, נשארים.
כשמתחילים לשמור על הרעיון באדיקות על חשבון רגישות לסביבה ולשינויים, על חשבון הקשבה, אז הרעיון מאבד ממהותו. אנחנו הופכים לעבדים שלו במקום להנות מפרותיו._
ו-
לקחתי צעד אחורה, תהיתי על הבחירה שלי, פתחתי אותה מחדש לדיון עצמי כדי לבחור (או שלא) מחדש, כדי להחיות בי את הכוונה שבבסיס ההחלטה, את החלק המהותי
ועוד-
וכל ישותי בוחרת מחדש. בסוף התהליכים האלה, עד כה, הטבעונות הופנמה שוב והשמירה עליה לא הייתה בכח אלא בזרימה, כחלק טבעי ממני.
אז בשבילי היה כדאי לפתוח את הדיון הזה, כדיי לגלות שהרבה מאיתנו חושבים ומרגישים מה קורה עכשיו, נוכחים בחיים שלנו בזמן אמת.
אולי כדאי גם לדבר על זה לפעמים במפגשים, פנים מול פנים ולא רק וירטואלית....

[ותיקה*]

דף מצחיק. לא מתחבר לי ל{{}}צדיק ורע לו בענייני באופן כי כאן לא מדובר על האם זה לא נכון לחיות כך, אלא על ביקורתיות ושיפוטיות של אנשים שחיים בצורה מסויימת כלפי אחרים שבוחרים לחיות אחרת.

מזכיר את הדפים המהוללים קיצוניות באופן טבעי, קיצוניות באופן טבעי 2, קיצוניות באופן טבעי 3 (אולי לאחד).
ואכן, יש כאן מן ה{{}}ביקורת לחלל האויר .

אני מכירה כאן הרבה אנשים, גם לא וירטואלית, וכמו בכל מקום יש כל מיני סוגים. יש ביקורתיים, ויש סובלניים, יש חכמים ויש פחות חכמים. החוכמה, לדעתי, היא למצוא עם מי נעים לך להיות, מי נותן לך הרגשה שאת נתרמת ממנו, ומשפרת את חייך כתוצאה מהקשר איתו.

ועוד הערה קטנה -
והוצאתי מגבון מהתיק לקנח לילד את האף האם את מודעת לכמות החומרים הלא בריאים יש במגבון? חוץ מזה, זה באמת לא אקולוגי. אם את מודעת וזו הבחירה שלך, סבבה. אם את לא מודעת, אז הסבר קצר: אני לא הייתי מודעת, עד שחברה באופנית, ככל הנראה מאד ביקורתית, האירה את עיני (והעירה אותי). היא הסבירה לי למה לא כדאי לי לקרב מגבונים לחלקים בגוף האנושי. מאז אני משתדלת למצוא דרכים יותר בריאות לקנח את האף של הילד, לנקות את הידיים של הילדה. ולא - אני לא שולחת מבטים עוינים או רגשות אשמה באף אחד.

[גלי_לבנדר*]

נוצר קצת בלבול לדעתי
בין ביקורת שלנו על אחרים ושל אחרים עלינו,
ובין האם זה שמחנכים בחינוך בייתי מחייב גם לאכול אורגני ולא להשתמש במגבונים...
וגם - האם אנחנו זוכרים לבדוק את עצמינו מחדש כל יום?

[ותיקה*]

נוצר קצת בלבול לדעתי
לא חושבת שהתבלבלתי. הביקורת בדף הזה, לדעתי, היא על אנשים שנוהגים בטבעיות (מה זה בדיוק?) ונוהגים באורח לא נעים ו/או מנסים לכפות את הבחירות שלהם על אחרים.
אני שוב אומרת שהכרתי כאלה וכאלה. וזו בחירה שלי עם מי להיות, למי להקשיב, וממי להיות מושפעת.

ובין האם זה שמחנכים בחינוך בייתי מחייב גם לאכול אורגני ולא להשתמש במגבונים...
מחייב? אף אחד לא מחייב אף אחד בשום דבר. אני מציעה לכל אחד ואחת להשתמש בשכל הישר ולבדוק את הבחירות שלנו לאחר שיש בידינו את המידע לגביהן.
אוכל אורגני יקר או מסובך לקנות או לא נוח לכן? אז לא.
נוח לכן ואתן מעדיפות להשתמש במגבונים למרות מה שהם מכילים? סבבה. זכותכן.
ויש כאן גם כאלה שאוכלים אורגני, לא משתמשים במגבונים, וכן שולחים את הילדים למערכת החינוך. עניין של בחירה.


<אין משטרת באופן.>

[קרוטונית_מהמרק_הגדול*]

ראיתי את מקום נביעת הדיון הזה במידע פרדס חנה

חלקיקה, לא הבנתי מה ה"אשליה" כאן. את מצפה שאנשים יתגמשו עם האידיאלים שלהם במקומות שבהם זה נוח לך (או לכל אדם אחר). זו כמובן ציפייה לגיטימית אך לא תמיד ריאלית

_במקום לרדוף אחרי כסף, משרה, מעמד וסמלי סטטוס, הם רודפים אחרי רוחניות, אג'נדות ו"טבעיות".
וזו אשלייה._
למה זה יותר אשליה מהאשליה העצמית של מישהו אחר? כל אחד מספר לעצמו את הסיפור שלו, וזכותו.

[חלקיקה_בשלם*]

קרוטונית שלום,
אני אענה לך:
קודם כל אני לא מצפה מאף אחד לכלום.
אני שואלת.
אני מעלה דיון.
וזה בעקבות מפגשים לאחרונה ותחושה של קיבעום בתוך דעות ובתוך אורח חיים.
אי אפשר להתגמש עם אידיאלים. אידיאל זה משהו רחוק, בלתי מושג- אידיאל זו אשלייה. נשהו שאתה רוצה, שואף להגיע אליו, ויכול להיות שבדרך אתה מאבד את עצמך.
אני מנסה להיות מחוברת, לא לאבד את עצמי בדרך.
לכן זנחתי אידיאלים.....
ולגביי אשליות עצמיות, לדעתי ולדעתי בלבד- זו סכנה.
עדיף לחיות עם מה שיש ולא עם סיפור דמיוני שאני מספרת לעצמי. זו תחושתי.
שבת שלום.

[חלקיקה_בשלם*]

סליחה על שגיאות כתיב, כתבתי מהר, השבת כבר כאן....

[שום_כתוש*]

_למה בארץ כל האימהות שמחנכות בבית גם לא מורידות שערות ברגליים, אוכלות רק אורגני, קונות רק יד 2, ולא מלות את הבנים שלהן.
איזה משפט מכליל ושיפוטי_
אני חושבת שמה שמכליל ושיפוטי הוא שברור שמי שמורידה שערות שחי שפם מפשעה מן הסתם גם צורכת קמח לבן ושולחת את הילד מ700 עד 1700 למסגרות מיינסטרימיות.
יש כאלה ויש כאלה ואני חושבת שמה שיפה זה החיפוש אחרי האמת הפנימית של כל אחד ואחד, ודרך הדיונים פה באתר, בגלל מגוון הדעות שמובילות בכיוון כלשהו,ניתן להגיע לאיזושהי דרך שטבעית לכל אחד.

[שני_צו*]

_אני אסביר לך מה המטרה שלי. לחשוב.
לפני שאנחנו מחליטים על דרך " נכונה" או " לא נכונה"- לחשוב.
בדיוק כמו עם כשרות ושבת וכ"ו.
גם אני בחינוך ביתי וחושבת בכל בוקר אם זה מתאים לנו, מחדש.
כמו שחושבת בכל שבת , בכל שבת אם לשמור או לא.
לפעמים אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל לא לחשוב. פשוט להחליט ולהצמד לדרך, לא משנה מה קורה בה, כן מתאים, לא מתאים, רק כי החלטתי או רק כי קראתי איפשהו שזה טוב.
אבל הבנתי שזה זיוף, בחיים שלי, לא לחשוב זה זיוף._

אם אנחנו מתעקשים להאחז באמונות , יהיו טבעיות אשר יהיו , אנחנו נפרדים מן הזרימה הטבעית, מההתחדשות, מהחיות.

לא הבנתי, הדרך שלך להיות חלק מהזרימה הטבעית, ההתחדשות והחיות זה לחשוב כל הזמן ?

[שום_כתוש*]

באופן טבעי זו גישה לחיים בה בוחרים את דרך החיים לא רק על-פי הדרך המקובלת אלא מנסים לגלות את הדרך ה"טבעית", תוך חיפוש הטבע האישי שלנו מתחת לשכבות התרבות
זו לא בושה לחפש, ולא בושה למצוא את הדרך הטבעית שלי אפשהו באמצע.

[חלקיקה_בשלם*]

זו לא בושה לחפש, ולא בושה למצוא את הדרך הטבעית שלי אפשהו באמצע.
תודה.

[לילה_טוב*]

האם אנחנו זוכרים לבדוק את עצמינו מחדש כל יום?
האם אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כל יום מחדש?
אני חושבת שזה קצת טריקי. האם את מכירה מישהו, מיינסטרים נגיד, שבוחן את עצמו כל יום מחדש?
האם העובדה שבחרנו בדרך לא שגרתית מחייבת אותנו יותר מאחרים לבדוק את עצמנו כל הזמן?
האם זה לא קצת משגע ועוכר שלוה לא לנוח לרגע אחד ולשמוח במה שיש לנו?
הרי כשדברים לא מתאימים יותר הם עולים מעצמם ודוחקים לנו בכתף ואומרים, הי, זוז קצת, לא נוח כאן.

[ליאת*]

שלום חלקיקה,
קראתי את הדף הזה, כמה וכמה פעמים. אחר כך עברתי לדף הבית שלך, ומאד נהנהיתי לקרוא דברים שכתבת שם. את נשמעת אשה נחמדה ונעימה, שהייתי שמחה להיות חברה שלה .
חלק מהדברים שכתבת כאן העלו בי חיוך, חלק גרמו לי להרגיש לא נוח ("אוי, אולי פעם פגעתי במישהי כשהסתכלתי במפגש ככה או אחרת?"). אני מודה שבדרך כלל נוח לי עם הדרך שלי. ברור לי שזו הדרך שלי ושמה שטוב לי ולמשפחתי, לא בהכרח מתאים למישהו אחר. האמירה איש באמונתו יחיה, מאד מתאימה לי. בזכותך חזרתי לחשוב על דברים שבדרך כלל אני כבר לא חושבת עליהם, את יודעת, השגרה וכו'. אז קודם כל תודה. תודה שגרמת לי לעצור ולהרהר בדברים.

קראתי גם את הדף מידע פרדס חנה שאני מבינה שממנו התחיל הדיון הזה (הבנתי נכון?) השאלה האם לפרסם באתר הזה משפחתונים וגנים היא עתיקת יומין, ויש עליה כ"כ הרבה תשובות....אני חושבת שזה נושא שבפירוש אין עליו הסכמה. באופן אישי, לי זה לא מפריע שמפסרמים, אבל אני מבינה מאד את האנשים שהנושא הזה בוער בנפשם ומפריע להם מאד.

מקוה שתמשיכי לכתוב דברים מענינים.

[חלקיקה_בשלם*]

לא הבנתי, הדרך שלך להיות חלק מהזרימה הטבעית, ההתחדשות והחיות זה לחשוב כל הזמן ?
שני יקרה,
גרמת לי לחשוב....לא באמת, נקודה מעניינת ותודה רבה רבה שהארת את עיניי.
כן, זאת בעייה וזה מתיש לחשוב יותר מדיי ויש מצב שזה התיקון שלי...
להפסיק לחשוב ופשוט לזרום, איך עושים את זה בדיוק?
ואז קראתי את מה ששכתבה לי לילה טוב:
הרי כשדברים לא מתאימים יותר הם עולים מעצמם ודוחקים לנו בכתף ואומרים, הי, זוז קצת, לא נוח כאן.
וזה נכון, יש אותות ואיתותים. לפעמים זה גופני, משהו מציק ולעיתים זה תחושה רגשית, עצבים לא במקום למשל, איזו התפוצצות על פקח חנייה....
וזה אומר לי- היי, משהו כאן לא מאוזן.
אז תודה לשתיכן- שני שזרקת לי ככה שאלה שהתיישבה לי על הכפתור הלוחץ ולילה טוב- על התשובה שנתת לשאלה- ואני מתרגמת אותה במילים שלי-
שחררי, את כבר תקבלי סימן כשהדרך שלך לא מאוזנת.
שבוע טוב!

[חלקיקה_בשלם*]

ליאת,
תודה.
את נשמעת מאוד בטוחה ונינוחה בדרך שלך,
מעוררת השראה.
תמשיכי!

[מעיינה*]

חלקיקה
את כותבת ונשמעת לי כמי שלמדה חשיבה הכרתית , נכון?

[סגו_לה*]

חלקיקה,אני נהנית מהדיון שלך ומהשלווה בה את מנהלת אותו-את נעימה לקריאה ואני מניחה שגם בעצמך
ממה שאני קוראת כאן הדיון הפך לסוג של התמודדות מול ביקורת.
ויש בזה שוב מין מגננה (מהי ההתקפה הטובה ביותר?)
מה שאת מעלה,לפי בהנתי היא הסתכלות כנה,עד כמה בשם הבחירות הטיבעיות שלנו לפעמים אנחנו לא גמישים,
וזה המקום להזכר באפשרות להתבונן,להתחדש,איפה אנחנו מתכסים בעור קשה וחסר חיים רק כדי לגונן על עצמנו במקום לנוע בגמישות,לנשום.
לחיות ממקום פתוח.
אז תודה על התזכורת,אני הייתי זקוקה לה.
מתפללת לזכור להכניס יותר רכות ואהבה ליום שלי.

[חלקיקה_בשלם*]

את כותבת ונשמעת לי כמי שלמדה חשיבה הכרתית , נכון?
עלית עליי...

[טליה*]

חלקיקה בשלם כתבת כ"כ מדויק, המרדף הוא אותו מרדף, ההקצנות באותם עצימות, ההטפה והדרך זהים רק בכיוון אחר, השאלה איפה זה שם אותנו האם אנחנו חוטאים ומקבלים את הטבעיים החדשים בשיפוטיות יתרה ומעבירים אותם כדרך הדתיים מבית את החוזרים בתשובה, או שבמבט אובייקטיבי הם באמת אובר ומגיבים יותר בקיצוניות לדרך? שאלה אמיתית שמעסיקה אותי ואת זוגתי לאחרונה מאוד

[עירית*]

טליה כחברה די חדשה בקהילה טבעית (7 שנים) אני יכולה לאמר שאופי האדם אותו אופי רק שבקהילה שלנו יש עוד כמה מסננים ובקרה לאיך לאמר ולהגיש את הדברים, בין ביקורת, שאלות או הכוונה, כשהגענו הרוב המוחלט קיבל אותנו בהמון חום ואהבה, היה זוג אחד מכול הקהילה שהרגשנו שדי מבקר ושופט אותנו, ממש התייסרנו, למרות זה רק זוג אחד מתוך כל הקהילה. הקושי לדעתי ממרחק השנים היה בנו, אנחנו כנראה לא מספיק האמנו בדרך וכל דבר קטן גרם לנו לחשיבה שאולי אנחנו מרמים את עצמנו ואולי זה לא נכון וכדו', בגלל שזו קהילה תומכת מהר מאוד פתחתי את ליבי לחברה מאוד טובה מהקהילה והיא נתנה לי כמה נקודות שסידרו לי את המחשבה. לפני שנתיים הצטרפו כמה משפחות ומצאתי את עצמי מאוד מגוננת והרבה יותר מעורבת בקליטה שלהן, הייתי לי קמת ביקורת או הארות\הערות אבל חסכתי מהן את מה שיכולתי והעברתי להן בסופר רגישות את מה שהייתי חייבת. אני מאמינה שזה טבע האדם הביקורת, החשדנות והשיפוטיות העבודה שלנו כחברה לנסות לנקות או לפחות למתן את התוכונות האלו ויותר לקבל ולהכיל.

[קארי_ירוקה*]

כשהגענו הרוב המוחלט קיבל אותנו בהמון חום ואהבה, היה זוג אחד מכול הקהילה שהרגשנו שדי מבקר ושופט אותנו, ממש התייסרנו, למרות זה רק זוג אחד מתוך כל הקהילה

להיכן הגעתם? באופן פיסי? חשוב לי להבין האם לקהילה יש איזה מפגש "מקיים"
תודה

[עירית*]

קארי ירוקה הגענו לקהילה פיסית עברנו מהמרכז לפריפרייה, מעדיפה לא לרשום איפה בדיוק, חשוב לי לחדד במידה ולא הייתי ברורה
הרוב המוחלט קיבל אותנו בהמון חום ואהבה כיום אנו לגמרי בתוך הקהילה והילדים שלנו כבר שחכו את הבית במרכז. היה חשוב לי לציין את החוויה שעברנו, ואת מה שלקחתי ממנה.

[תמיר*]

החלק המובנה והמולד מתכונות הבסיס שלנו, להרגיש עליונות, דבר שגורם לא פעם לבקר, להטיף, לשכנע "ולתפוס תחת" על חדשים יותר, הדרך היחידה להתמודד עם התופעה היא ניתוח לקיצור או הסרה של האגו, ברגע שנצמצם אותו נהיה יותר נחמדים ומכילים, לא נצטרך לגמד אף אחד ע"מ להרגיש טוב יותר עם עצמנו, וננסה לשכנע ממקום של עזרה ולא ממקום של לנצח בויכוח. לא משנה באיזה מקום, דת, קהילה, שבט או חברה אתם נמצאים תמיד קיים הצורך במעמד שלרוב מובדל בידע, ותק או כוח. עדיין לא מצאתי את המנתח והטיפול להסרת אגו בנתיים מנסה כלמיני תרגילים ודיאטות.

[פלוני_אלמונית*]

האמונה באנרגיה גבוהה יותר, בורא לעולם, טבע, בודהה, קארמה וכדו' מפחית ק"ג של אגו, ברגע שאתה מבין שאתה זמני וכל מה שיש לך לא מובן מאליו או מובטח לך לנצח, הצניעות עולה במשקל על חשבון האגו, שווה תמיד לחיות עם תחושה שיש משהו מעליך, לא בקטע של חרדה, אלה בקטע של להבין ששווה להיות טוב, להבין שמה שאתה נותן אתה מקבל ומה שאתה אומר על מישהו אומרים עליך ואיך שאתה מתנהג יתנהגו אליך. ברגע שגיליתי את התאוריה הזו אני באוטומט לא מקבל דברים כמובן מאליו והיחס שלי לסביבה הרבה יותר טוב וסובלני.

[שרון*]

פלוני אלמוני הצניעות עולה במשקל על חשבון האגו, שווה תמיד לחיות עם תחושה שיש משהו מעליך
זה מאוד מדיוק, ללא ספק כחלק מאותה קהילה של הטבעיות חשוב לנו באמת לזכור כמה קטנים אנחנו מול הטבע ושהכל יכול להשתנות בשניה אחת, צריכים לחדד ולהדגיש את העזרה לזולת והסולידריות החברתית, לזכור שגם מנמלה או יתוש אפשר ללמוד על אחת כמה וכמה מכל אדם באשר הוא, מספיק שנזכור את זה נבוא פתוחים יותר לכל שיחה או מפגש.

[קארי_ירוקה*]

_הגענו לקהילה פיסית עברנו מהמרכז לפריפרייה, מעדיפה לא לרשום איפה בדיוק, חשוב לי לחדד במידה ולא הייתי ברורה
הרוב המוחלט קיבל אותנו בהמון חום ואהבה כיום אנו לגמרי בתוך הקהילה והילדים שלנו כבר שחכו את הבית במרכז. היה חשוב לי לציין את החוויה שעברנו, ואת מה שלקחתי ממנה._

תודה על המענה יקרה
מוזר, אך אני כן שמה לק ומאוד אוהבת דברים שונים למרות שאני די נגד תרבות הצריכה יש דברים בלתי נמנעים מבחינתי.
לצערי מפאת העבודות שלנו (שאנו אוהבים ומוקירים) אנחנו לא יכולים כרגע להחליף את המגורים שלנו למקום "טבעי" יותר.
למזלי יש לי 2-3 חברות שחיות בתנאים טבעיים יותר וגם מאוד מעורבות וחיות לצד הקהילות האלה.
לי לצערי נראה שזה משהו בלתי מושג וזו תמיד הצצה מאוד חד פעמית לעולם שלעולם לא אהיה חלק ממנו.. (תחושת פספוס ומעט כאב).
לפחות לא בשנים הקרובות.
אני רואה את זה כמזל שיש לי חברה שהיא מטפלת והיא חיה בחברה טבעית יותר שהייתי מבקרת לעיתים קרובות ושהייתי ערה למפגשים ושיחות ואני ערה ומודעת לצורת חיים שהיא קצת אחרת.
לשום דבר אין חוקיות ובטוח שגם לא לצורות החיים הטבעיות והקהילות האחרות...
כשהייתי יכולה לחיות כך הייתי צעירה יותר ועם קשיים רבים (בעיקר קשיי שינה) וכיום אני נשואה ובין היתר רוצה ומחוייבת גם לרצונות של הבן זוג שלי.
אז
נשמח להגיע לגיחות חביבות עם עוגה טבעונית וקפה אם יש כאן זוגות שישמחו לארח אותנו בגינה
כרגע ללא ילדים

חיבוק!
קארי