אני חושבת שבעלי אלכוהוליסט

בעצם אני די בטוחה.......................

בעלי בן אדם מדהים, הוא החבר הכי טוב שלי ושהיה לי בעולם ,הוא אבא נהדר הוא בן אדם רוחני וחושב ואני מאוד מאוד אוהבת אותו.
אבל הוא שותה .
תמיד יש בירות ,רד בולים,וודקות במקרר,אני לא זוכרת מתי לקחתי שלוק מהכוס שלו(אפילו שהיא נראתה די תמימה, ספרייט, לימונדה,קולה)ולא הרגשתי שזה מהול במשהו, הבקבוק יין שאנחנו קונים לשבת אף פעם לא נשאר עד מוצ"ש,וכשאנחנו נוסעים לשבת לארוח הוא תמיד קונה יין "כי זה לא יפה לבוא בידיים ריקות" ושותה כמעט את כולו בעצמו.

עם כל זה והוא מתפקד מצויין ,הוא עובד והוא אחראי,ואני סומכת עליו בהכל ותמיד אפשר לדבר איתו (לפעמים לפעמים הוא מדבר שטויות, אבל מי לא?)

הבעיה היא שאני לא יכולה להעיר לו, כי הוא טיפוס מרדן מטבעו,וכל פעם שאני אומרת לו משהו על זה הוא פשוט שותה יותר,המשפט "עליי זה לא משפיע"(מה שנכון, לפחות למראית עין)כבר יצא לי מהאף.
הוא גם מספיק אנטיליגנט בשביל לתת לי דוגמאות מהקבלה כמה שיין זה דבר טוב ושזה מפתח רוחנית וכל מיני דברים כאלה.
גם המשפחה שלו לוחצת עליי להגיד לו להפסיק,במיוחד אמא שלו ואחותו,ואני רק אומרת להם לא להגיד לו כלום כי אני רואה אותו אח"כ שותה יותר .
אני גם פוחדת שהוא לא מאושר מספיק אולי, למרות שהוא אומר לי שהוא כן.כי אני לא מבינה את המניע שלו והרצון שלו להיות מסטול כל הזמן............

כשהכרנו ידעתי שהוא אוהב לשתות, וגם היינו מעשנים ביחד ,אבל הפסקנו לעשן (רק פה ושם, פעם בכמה חודשים) ואני לא שותה בכלל,בעיקר בגלל שנהייתי אנטי אלכוהול בגללו.

מה עושים בכזה מצב?????????????

תחפשי קבוצת תמיכה לקרובים/בני זוג של אלכוהוליסטים (אולי ב-אי אי) ותתייעצי.

אהלן אוזה,
(זה אוזה כמו אוּזוֹ או כמו אָוָזָה ?

)
שתייה זה גם דבר תרבותי. את מתארת מצב שהוא שותה אבל מצד שני לגמרי מתפקד.
אני לא מומחית אבל לפי מה שאני יודעת התנהגות נחשבת התמכרות כשהבןאדם לא מתפקד.
אם נעביר את הסיטואציה שתיארת ללונדון אז יתכן וההתנהגות שלו לא היתה נראית חריגה. הם שותים אלכוהול באמצע היום ואח"כ בפאב וכו'.
האם את יכולה לחשוב על עוד ביטוי לכך שהשתייה שלו בעייתית?
האם את מרגישה שהשתייה שלו גורמת לריחוק כלשהו ביניכם?
אם השתיה שלו היא התמכרות אז בטח שכדאי לטפל. זה יהיה אפשרי אם גם הוא יחשוב שהוא מכור...
אם השתיה אינה בעית התמכרות אז יש פה בעיה של מחלוקת בזוגיות. ואז יש פה באתר המון דפים שמתעסקים בפערים בין בני זוג.
בכל מקרה בהצלחה

טוב, לא יודעת אם הדף למחיקה או לא, ואם את קוראת פה בכלל, אבל אני לגמרי מסכימה עם מה שענת כתבה.
בעייה של אלכוהוליזם היא לפעמים שתייה בכמויות גדולות הרבה יותר ממה שאת מתארת, עם הרבה אלימות וחוסר תפקוד. אם לא קיים אחד מאלו אצל בן זוגך, יכול מאוד להיות שהוא לא אלכוהוליסט, אלא פשוט הרגלי השתייה שלו קצת שונים ממה שמקובל מסביב.
וגם יכול להיות שזה מה שמפריע לך, שזה לגמרי מקובל והגיוני. יש סיטאציות שיכול להיות שזה לא מתאים בעינייך. ולדעתי, אם הזוגיות ביניכם אכן טובה, אז עליו להתחשב בדעתך, ולמתן את שתייתו, לפחות בחלק מהמקרים.

שלום לכולם,
אני קוראת סמויה כבר המון זמן ומאד נהנית מהאתר! אז קודם כל תודה.
גם לי יש את אותה הבעיה- בעלי שותה המון. גם הוא אדם מדהים, חבר טוב ובעל נהדר, ומי שלא יודע גם לא מרגיש את זה עליו. הבעיה היא שהוא מודע לזה שהוא שותה הרבה יותר מידי (כבקבוק יין בערב ולפעמים גם כמה בירות לסיפתח..) ומנסה להפחית כמויות ולא מצליח לאורך זמן. הוא טוען שהוא לא מכור ושהוא יכול להפסיק אם הוא רוצה (אבל לא עושה זאת למרות שהוא אומר שהוא רוצה). אני לא לוחצת ואפילו לא מעלה את הנושא יותר כי זה רק גורם לויכוח ולא עוזר. הבעיה היא שאני בהריון וכל הנושא של העישון והשתיה שלו (שסיכמנו מראש שיפסיק ברגע שנחליט להקים משפחה!) מאד מפריע לי. לא יודעת מה לעשות.
הוא אומר שהוא "עובד על זה" והוא באמת הפחית כמויות (לחצי בקבוק יין בערב) בשבוע האחרון- אבל לי זה עדיין לא מספיק. הוא מבקש שאתן לו זמן - רק שלא נראה לי שזה ישנה במשהו. אני רוצה שיפסיק לגמרי, ועכשיו...
אני יודעת שאין לי שליטה על מה שהוא בוחר לעשות (וגם אין לי שום רצון לשלוט בבחירות שלו באופן כללי) רק שזה מאד מאכזב ופוגע שהוא לא מכבד את ההסכם שלנו - להפסיק ברגע שנחליט להקים משפחה. לא יודעת מה הדרך הכי נכונה להתמודד עם הבעיה.

ווידוי. גם אצלנו יש בעיית שתיה לגבר. והא כבר בשלב שהוא אומר שהוא אלכוהוליסט, ועדיין לא מוכן לקבל עזרה. הוא ניסה פעמים רבות להפסיק לבד וזה עבד לתקופה מסויימת ואז חזרה השתייה.
זו התמכרות. קשה מאוד להפסיק לשתות, בטח ובטח עד שלא מזהים נזקים.
אצלו יש "נזקים" שמשרתים אותו בחייו, וכך גם השתיה עוזרת לו להתגבר על קשיים אחרים בחיים וזה עושה את ההתמכרות הרבה יותר מפיזית.

רק שזה מאד מאכזב ופוגע שהוא לא מכבד את ההסכם שלנו
מותק, את בטח מאוכזבת. אבל הציפיה הזו היא מראש היתה סיבה לאכזבה. אם את בוחרת להיפגע ולהרגיש לא מכובדת אני מציעה לך לעשות מהר רשימה של המעלות שלו, ואותה לתלות לעצמך מול העיניים ולשנן . כי חסרונות לכל בן אנוש יש, ואלו שלו, אם את רוצה לנפנף לו בהן אז מהר מאוד תתפרק לכם החבילה.
ז"א: או שתקבלי אותו כפישהו, אולי תלכו יחד לטיפול זוגי, אבל כדאי לך לחפש סיבה זוגית אחרת כי עבורו לעשות בעיה ממשהו שהוא רק רוצה "להנות" ממנו ואת זו שרוצה לקלקל לו... זה יחזור אלייך כבומרנג גדול.
תחשבי טוב עם עצמך. כמה חשוב לך הבנאדם שבחרת להיות איתו וכמה את מוכנה להשקיע בישבילו כדי שהוא יעשה וויתורים "כואבים" בשבילך.
ההריון הוא עוד קושי להתמודד איתו, ומי שפונה להתמודדות מסוג "שתיינות" קשה לו מאוד למצוא דרכים אחרות . תהיי מוכנה לכך שההריון יכול להחריף את הבעיה.
או אולי אין לי מושג על מי אני מדברת, ואצלכם יש סיפור שונה של אדם מוצלח שרק זקוק "להתפרקות"
האם את רוצה לשתף? האם את מזהה אצלו קשיים נוספים בחיים?

האם את מבינה, או שיצא מבולבל......?

מוכרת בעילום שם,
תודה על התגובה! אין בעיות אחרות שאני מודעת אליהן.. הוא גם לא "מטביע את יגונו" בשתיה. הוא פשוט שותה יין כמו שאנשים אחרים שותים קולה,חלק מההויה שלו בערב או בחברה. מה שמטריד אותי בעניין זו הבריאות שלו (לפעמים בא אלינו זוג חברים שאנחנו מאד אוהבים ושני הגברים מסוגלים לחסל 4 בקבוקי יין בערב!). הוא ממש לא מתנהג באופן פוגע או אלים או מעליב, הוא גם לא מרוחק או מסתייג..
מעבר לזה הזוגיות שלנו נהדרת. ומאד הייתי רוצה שהיא תשאר כזאת. ברור לי שלכל אדם יש חסרונות, הוא לא מושלם ואני בטח שלא מושלמת. זו גם לא הציפיה שלי. אני מקבלת אותו ואוהבת אותו מאד למרות הכל ! אני גם לא "מציקה" לו באופן בלתי פוסק (מידי פעם זה עולה - והוא מסכים איתי שמשהו צריך להשתנות בעניין ושוב זה עוזר לתקופה מסויימת ואחר כך הוא חוזר לשתות הרבה). לקבל את העובדה,לשתוק ולהעלים עיין לא נראה לי פתרון. מצד שני אני ממש לא רוצה להגיע לסיטואציה כמו שתארת שהוא רוצה "להנות" ואני רק מקלקלת לו.. לא רוצה להגיע לעימותים בעניין אבל גם לא רוצה שהמצב ימשיך ככה.
אני ממש לא מתנגדת שישתה כוס או שתיים מדי ערב.. רק קשה לי עם הכמויות.
בקשר לויתורים.. ויתרתי על ה מ ו ן בשביל המערכת יחסים הזאת, מבחירה ומרצון ובאהבה ובלי להביט אחורה (גם לא כשקשה לפעמים!) ואין לי שום כוונה לנגן לו על המצפון בגלל זה - זו הייתה בחירה שלי ואני שלמה איתה ב100% , אבל הוא בטוח לא יכול להגיד שאני לא עשיתי ויתורים! (עזבתי לימודים באוניברסיטה והיגרתי בשבילו למדינה אחרת - אז זה די נכנס לקטגוריה של לוותר על החיים שלי כמו שהכרתי אותם)
מקווה שעכשיו זה יותר ברור.
( () )

אני מתנצלת על עילום השם, קצת חשוף לי מדי לכתוב את זה תחת שמי, למרות שבחיי היומיום גם אבי וגם אני לא מעלימים את העובדה, שאבי הוא אלכוהוליסט.

הוא משתלב היטב בחברת הגברים שתמונתם שורטטה בהודעות הקודמות: גבר אינטליגנט, נעים הליכות, שמוריד כמה בירות עם ארוחת הצהריים ובקבוק יין עם ארוחת הערב. אפריטיף לפני כל ארוחה, דיז'סטיף אחרי כל ארוחה. הוא תץמיד אהב לשתות, ותמיד היה בעל הליכות אירופאיות, וזה הסתדר עם דמותו, אבל מתישהו נחצה הגבול בין "נהנה לשתות" ל"שותה כדי להנות", ל"שותה כדי לשכוח", או להקהות את הכאב, או לתפקד, או כל מה שאנשים שותים בשבילו.

אמא שלי טענה שהוא אלכוהוליסט במשך שנים. הוא היה צוחק עליה. גם אנחנו, האמת. חשבנו שזה פשוט עוד פן נהנתני שלו. היה נראה לנו מגניב לשתות דרינק לפני ארוחת הצהריים. והכי חשוב: הוא המשיך לעבוד כרגיל (הוא עצמאי, כך שלא היה בוס שיכול היה לראות ירידה בתפוקה או משהו מוזר אחר), לתפקד כרגיל, אף פעם לא הרים קול ובטח שלא יד, לא התאים בכלל לסטריאוטיפ "השיכור".

אבל לאט לאט הדברים התחילו להתפרק. או אולי נכון יותר לומר, האמת החלה להיחשף, כי הרי ברור שאם מישהו שותה ככה החיים שלו לא בדיוק גן של ורדים. אחר כך כבר כולם חוץ ממנו הסכימו עם זה שהוא אלכוהוליסט.

בסופו של דבר הוא גם עבר מיין לוודקה וג'ין, בשילוב קטלני עם כדורים נגד דכאון, לפני שהפסיק לשתות והתחיל ללכת ל - AA.

אני מספרת את כל זה, כדי שתדעו שאלכוהוליסט לא חייב להיות מובטל, אלים ולא מתפקד. אבי המשיך להיות המפרנס העיקרי במשפחה, רך קול ולב, לכל אורך הדרך.

מצד שני, אין שום דרך בעולם לגרור אלכוהוליסט שלא מודה בכך לטיפול, או לטפל בו בלי שהוא מודה בבעיה, ככל הידוע לי.

לאלו מביניכן שחושדות שבן-זוגן אלכוהוליסט, הייתי ממליצה לפנות ל - AA, יש קבוצות תמיכה לקרובים של אלכוהוליסטים.

שולחת

לכל מי שזקוק לו.

האם זה באמת חייב להגיע לכזאת קיצוניות ? איך אפשר לעצור את התהליך לפני שזה יוצא מכלל שליטה?

איך אפשר לעצור את התהליך לפני שזה יוצא מכלל שליטה?
ללכת עכשיו ליעוץ.

אני מצטרפת, זו פעם ראשונה שאני נכנסת לפורומים, השעה 3:44 לפנות בוקר וכרגע בעלי חזר מיציאה עם חברים- מהחלל הזיגזג בבית ונרדם אחרי שסוסבתי את הגב. זו השעה בה אני מתעוררת ופשוט לא נרדמת. בעלי היא אותה דמות שתוארה כאן. בן אדם מקסים, לב זהב, חבר תומך- אך אוהב לשתות. והרבה. אנחנו כבר אחרי טיפול זוגי שמאוד עזר לנו. בתחילת הטיפול היו לנו המון קשיים- בעלי לא עבד למעלה משנה, יצא בלילות ושתה בזמן שאני לומדת ועובדת במשמרות, כמו כן ניסינו להיכנס להיריון ולא הצלחנו. היום אני בחודש תשיעי, בעלי החל לעבוד, והיחסים בינינו ממש השתפרו. חוץ מהאלכוהול- בעלי עדיין שותה והרבה, הוא מתעקש על יציאות עם חברים- כאילו מרגיש חנוק וזקוק לזמן הזה להתפרקות הזו. אבל הבעיה היא מעבר, בן אדם שזקוק ל׳שבת עם חברים׳ לא יוצא ב22 בערב לבר, וב 1 רק כשהוא שיכור הוא ממשיך הלאה לבר הבא... וחוזר מתנדנד ב4 לפנות בוקר- עש פה התמכרות נוספת. הוא לעולם לא מודה בזה. אנחנו מדברים על זה המון- והוא רק מתעקש שהוא צריך את הזמן הזה- ובלבד הזה. פעם היינו יוצאים המון יחד, ההיריון די גרם לזה שאני כבר לא יוצאת איתו, ומרגיש לי שהיציאות האלה יוצאות מרחק אגיר בינינו- אני גם הסברתי לו על החשש הזה שלי. אין לי שום שליטה במקום הזה, גם שאני מתקשרת אליו ואומרת לו שמאוחר ומתי הוא חוזר? מה שאני הכי שונאת לעשות, אבל אולי אני מיתממת לחשוב שהוא לא שם לב לשעה טו משהו גזה, הוא עונה לי שהיום הוא צריך את זה. זה- הדבר שלא נותן לי לישון מהרגע שהוא חוזר הביתה. אני מאוד מודאגת לפני כ 4 חודשים הוא נתפס שותה ונוהג- וכנראה תודה לאלוהים רישיונו נשלל והוא לא הרג מישהו, אני מפחדת שעקרה לו משהו- הוא שותה המון!יש לו קיבולת שמדהימה אנשים. אני ממש אובדת עצות

שלום פלונית. האם נושא השתיה עלה בטיפול הזוגי ? האם זה נושא שמדובר ביניכם בפתיחות ? האם הוא ער לדאגתך ? אם יש בינכם חברות טובה והבנה אולי תשתפי אותו בדאגותייך, אולי תשקלו לחזור לטיפול זוגי ? ובמקביל את יכולה לפנות לAA (אלכוהוליסטים אנונימיים) יש קבוצה לקרובי משפחה...עדכני ושיהיה חג שמח ולידה קלה אמן !

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אפשר להפסיק לשתות לבד?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן. פשוט להפסיק ולריב עם עצמך כל יום. זה שהפסיק ינצח את זה שרוצה לשתות. כל השאר קשקשת.

הסיטואציה שלי כמו של כולם פה רק שאצלי אין הריון כבר שנים..אני חוששת ואפילו בטוחה שהבעיה אצלו.. העישון והאלכוהול מפחיתים את כמות ואיכות הזרע..

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום
גם בעלי שותה משהו כמו 5 בירות ביום,זה לא משפיע על התפקוד שלו,הוא עובד כעצמאי ומתפקד.הבעיה היא שתמיד יש ממנו ריח של אלכוהול ואני כבר לא מסוגלת להריח את זה.הוא הבטיח מס' פעמים שיפסיק אבל הוא תמיד חוזר לזה.טענתו היא שבארץ זה לא מקובל אבל באירופה זה חלק מהחיים-טיעון שאני לא מקבלת.כרגע אנחנו בטיפול זוגי והמטפלת הבהירה לי שאני לעולם לא אוכל לגרום לו להפסיק,רק אם זה יבוא ממנו.אני לא מצליחה לקבל את זה.בנוסף,הוא מעשן סיגריות וג'ויינטים.לי ברור כבר שהוא ישתנה רק אם הוא ירצה וכרגע זה לא קורה.אני צריכה ללמוד לחיות עם זה אם אני רוצה להמשיך להיות ביחד,הוא מאוד אוהב אותי ואת הילדים ומביע את זה ושותף מלא בבית.בכל זאת קשה לי לראות איך איש שאני כל כך אוהבת הורס לעצמו את הבריאות.איך אני חיה עם הידיעה הזאת?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי כולן... ממש אשמח לקצת ייעוץ
אני נשואה כחצי שנה לבן זוג שאני איתו כבר 9 שנים.. לא אספר כאן את כל הסיפור כי הוא ארוך ומורכב רק אספר שהיינו פרודים כמה פעמים אך תמיד אהבנו מאוד ובסוף החלטנו להתחתן ולהביא ילדים יחדיו. גם בעלי שותה.. בעיקר בירות כ - 3-4 יש ימים ששותה יותר יש ימים פחות תלוי במצב בחיים שלו ובזוגיות שלנו..תמיד ידעתי ששותה ותמיד הערתי לו על זה .. בניגוד אליכן אני מציקה לו בנושא המון - זה באמת מחריף את המצב! אבל אני מרגישה שאינני יכולה לחיות עם זה , זה מפחיד אותי ! גם אם רבים כשהוא שתוי אז הוא יכול להיות אלים בהתנהגות (לא כלפי- כלפי רהיטים ושלטי טלויזיה וכו..) וגם קצת בדיבור.
אנחנו גם לא מצליחים להכנס להריון.. אני מניחה שכל הלחץ והסטרס שלנו בזוגיות לא עוזר.. אני כבר לא צעירה.. 35 (בהקשר של ילדים) אני חוששת להיפרד מצד שני גם ממש חוששת להישאר . הוא מחביא ממני את הבירות ששתה ומתחמק ממני כששתוי כי יודע שמפריע לי.
הוא איש טוב עם לב זהב, לא תמיד עובד ולא הכי חרוץ בעולם.. אני עדיין אוהבת אותו אך מרגישה שמשהו נשבר ואני לא סומכת עליו.
אני מבולבלת ומיואשת
מה אתן אומרות שעלי לעשות? (טיפול זוגי ניסינו .. לא ממש עוזר , מבחינתו אין לו שום בעיה , לא של אלימות ולא של שתיה - אני הבעייתית, טוען שהרבה אנשים שוברים ארון בבעיטה כשכועסים או שולחן או שער וכו)

מה אתן אומרות שעלי לעשות?
פוחדת ומיואשת - לעזוב אותו.
ולהגיד תודה שאין ילדים משותפים.
וללכת לטיפול אישי כדי לברר מה משך אותך לחיות 9 שנים עם אדם שמתנהג ככה. משקר, אלים, מפחיד אותך.
(שאלת. אז זאת התשובה שלי)

_לעזוב אותו.
ולהגיד תודה שאין ילדים משותפים.
וללכת לטיפול אישי כדי לברר מה משך אותך לחיות 9 שנים עם אדם שמתנהג ככה. משקר, אלים, מפחיד אותך.
(שאלת. אז זאת גם _התשובה שלי)

וגם שלי.
ויפה שעה אחת קודם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני נמצאת עם בעלי 20 שנה יש לנו 3 ילדים.בעלי מגיע ממשפחה ששותים והרבה עם קיבולת מטורפת !!!!!!
לפני שנה בדיוק שלחתי אותו לגמילה למכון אברמסון מסיגריות ואכן הוא הפסיק לעשן אך ממשיך לעשן גוינט ים על בסיס קבוע והשתייה החמירה הוא שותה כל יום וכל הזמן בדרכ בסתר .הוא מתפקד מעולה אך אני שבורה מזה לי ממש נמאס מהמצב .היה לנו משבר בהריון ומריבה מאוד גדולה בעניין ביקשתי שיעשה גמילה הוא לא מוכן בשום פנים ואופן שאני אקבע לטענתו לא אלכוהליסט.הוא אמר שנמאס לו שאני קובעת והוא לא מבין את חומרת המצב.....לא יודעת מה לעשות.לא מוכן לשמוע על טיפול זוגי מאוד פרימיטיבי בעניין.הוא חבר נהדר,מתפקד באופן סביר בבית אך עובד מאוד קשה בכדי שאני אצליח ללמוד ולגדל את הקטנים.נמאס לי ולא יודעת מה עליי לעשות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שכחתי לציין שמאז הגמילה הוא רק גדל בכמויות השתייה בצורה בלתי רגילה.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות
תודה רבה על העצות ! תגובתכן הקשה מאוד הפתיעה אותי וחיזקה אותי בו זמנית.
אנחנו מתגרשים .. היו קשיים נוספים בזוגיות אך מבחינתי הסיבה העיקרית לפרידה היא השתייה והאלימות שמתלווה אליה ובעיקר כי הוא אינו מודע לכך , מתכחש ואינו מוכן ללכת לטיפול.
נתתי לו צ'אנס בחודש האחרון ללכת לטיפול ביוזמתו (בהצעת הפסיכולוגית שלי שנפגשה גם איתו מספר פעמים שייעצה לי גם לעזוב במידה ולא יטפל בעצמו)
לא רק שלא הלך גם מכחיש כל קשר לאלימות ולשתייה .
אז זהו! רק היה לי חשוב לציין שתגובתכן בהחלט עזרה לי להתעורר ולהחליט בלב שלם!
תודה
כבר לא פוחדת..

כל הכבוד שהגעת להחלטה סופית,אני עדיין לא שם,יש לנו 3 ילדים קטנים והוא אבא נהדר וכל פעם שאני אומרת לעצמי שאני יכולה לחיות ככה אני מריחה אותו ויש לו תמיד את הריח הזה של האלכוהול ואני פשוט יודעת שכל עוד הוא כל כך מתנגד לזה שהוא מכור שום דבר לא יעזור.אני כל יום כל היום חושבת האם להיפרד או לא וברור לי שהוא לא יפסיק.אני ממש לא יודעת מה לעשות,מצד אחד הוא בעל ואבא טוב,עוזר,מפרנס ומצד שני הוא שותה ומחביא בקבוקי בירה בכל מקום ותמיד עם ריח של אלכוהול-דבר שגם מאוד מביך אותי כי כולם שואלים אותי עם הוא שותה וכולם יודעים ואני אוהבת אותו אבל כל כך מתנגדת לסגנון חיים שלו...

האמת שאצלך ההחלטה היא באמת הרבה יותר קשה בגלל הילדים... לא בטוחה שאם היו לי ילדים הייתי עוזבת.. למרות שאצל בעלי(בקרוב הגרוש...) היו גם מיקרי אלימות, קלים אומנם ולא כלפי אבל עדיין גרמו לי לחוש פחד ורתיעה ממנו בעצם זה הקש ששבר את גב הגמל - שהתחלתי לפחד , לא רוצה להביא ילדים ללתוך מערכת שיש סיכוי גבוה שיחוו בה אלימות . אני לא מתכוונת לתת לך עצה או לאמר לך את דעתי .. כי רק את יודעת עמוק בתוכך מה הדבר הנכון לילדייך ולך. ניסית לשוחח איתו על זה? האם הילדים שמים לב לזה? כיצד זה משפיע עליהם? האם יסכים אולי ללכת לייעוץ רק בשבילך ובשביל הילדים ? אולי אם תאמרי לו שיעשה זאת למענך אפילו אם משוכנע שאין לו שום בעיה..
לפעמים אם הם חשים שהם עלולים לאבד את המשפחה , הזוגיות והאהבה זה מדרבן אותם לרצות לעשות שינוי...
אני כלכך מבינה אותך.. גם אצלי היה מחביא בירות בכל מיני מקומות..
ולי גם ללא ילדים היה מאוד קשה לקבל את ההחלטה לעזוב וגם עכשיו כשכבר נגמר לא קל בכלל ..
כדאי לך מאוד להתייעץ עם איש מקצוע שילווה אותך באיזה תהליך שלא תבחרי.. ויכוון אותך לקבלת ההחלטה שהכי נכונה לך ולילדים.
לאלכוהליזם יש פתרון ואפשר לחיות עם זה בתנאי שמטפלים.
מאחלת לך המון הצלחה ! L

תודה על התגובה.אני לא מצליחה לחשוב על שום דבר אחר.ניסינו טיפול זוגי אבל גם בעלי לא מוכן להודות שיש לו בעיה,נראה שהוא ויתר על עצמו ואם פעם היה מבטיח הבטחות(שכמובן לא קיים),עכשיו גם את זה הוא לא עושה ורק שותה.לפני כמה ימים הוא אפילו ביקש ממני לקנות לו בירות במכולת,משהו שהוא בחיים לא עשה,לאחרונה הוא חווה אובדן במשפחה שלו והכפיל את כמות השתייה.אני רק לאחרונה הבנתי שזה לא ישתנה,3 ילדים מאוחר מדי ואני היא זו שצריכה או ללמוד לחיות עם זה או לעזוב...אני כבר רוצה להיפרד אבל כואב לי על הילדים,הוא אבא מקסים והם קשורים אליו,חוץ מזה שאם ניפרד והילדים יהיו אצלו לפעמים לבד אז הוא עדיין ישתה רק שזה לא יהיה בנוכחותי ואז אני אשתגע אבל מרחוק.בקיצור,אני יודעת שאם ניפרד הוא עדיין יהיה בחיים שלי(דרך הילדים) והבעיה שלו לא תיפתר אז יש לי הרגשה שזה באמת לא יפתור שום דבר.אני במבוי סתום.
לפעמים נראה לי שאני אצטרך להמשיך לחיות כך עד שהילדים יהיו גדולים ופחות יפגעו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

השאלה שלי היא האם זה פוגע גם בחשק אם גבר שותה כל יום 4 או 5 בירות ביום וגם מעשן ג'ו׳ינטש

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הוא יכול לקיים פעם בשבוע וזה מספיק לו. מה זה הגיוני? או שלאט לאט החשק הולך כששותים כי הוא די נזרק מזה. תעזרו י. הוא רק בן זוג שלי בפרק ב׳ . רוצים להתחתן ולהקים בית..והוא מקסים אבל אני מרגישה דחויה כך

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי לכולן אני אשאר בעילום שם יש לי שאלה ושיתוף אני ובעלי ביחד כבר שלוש שנים יש לנו ילד מקסים בן חודש וחצי וכן בעלי שותה הוא התחיל טיפול ולא המשיך כי זה עלה הרבה כסף בשבת האחרונה פשוט ברחתי להורים שלי עם הילד כי הוא קנה בקבוק ערק ומספר בירות בשביל להתפרק בסופשבוע ואני לא מוכנה שהילד יגדל בבית כזה האם עשיתי נכון שהלכתי להורים צריכה עזרה בלהחליט אם להשאר או ללכת ולהתגרש

אני חדשה פה ,מעדיפה גם להישאר בעילום שם .אני נשואה שלוש שנים .לא מצליחים להיכנס להריון .הוא מעשן ג'וינטים ושותה המון .בערך שלוש בקבוקי וודקה בשבוע .אני בת 29 ואם יש לי חלום זה להיות אמא .עכשיו אני מבולבלת .להתגרש ?או להמשיך לחיות בחיים האלה שאני לא מאושרת ! (דרך אגב הוא אומר ששותה משיעמום )

אם לא טוב לכם ביחד, או שתלכו לטיפול או שתפרדו, מה השאלה?

אני מבולבלת ואם זה היה קל הייתי פשוט הולכת .אחרי חמש וחצי שנים ביחד קשה .וגם אנחנו בטיפולי פוריות .מפחדת להפסיק ואז להישאר בלי ילדים .יש לי הרבה חששות .

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי,אני אהיה בעילום שם...חבר שלי בנדם מקסים מככבד נאמן מצליח אבל כל הזמן שותה בירות - הוא מתנגד בתוקף ללכת לטיפול ,למרות שהשתיה פשוט רק מרוממת את המצברוח שלו ולא גורמת לו כל מיני תופעות אחרות כמו דיבור לא יפה/אלימות-אני לא מוכנה להתחתן עם בעיה שכזו-אשמח אם תייעצו לי אך לגרום לו להפסיק לשתות,תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולן אני שמחה שמצאתי את האתר הזה נהנת לקרוא ולהזדהות ..אבל רוצה בקצרה לתת לכולנו עצה אחת ..אני אוהבת את בעלי ויש לנו 3 ילדים נשואה 6 שנים בעלי מעשן ושותה כרוני יוצא בלילות ..אני מרגישה צורך להביע לכן את ההזדהות שלי עם נשים שמרגישות שהן קשורות לאהבה הזו ..אני היום במקום שחושבת שאשה צריכה לדאוג לעצמה ליפני הכל ליפני הילדים וליפני הבעל והבית ..לתת לעצמה תמיכה רגשית ולדעת שמגיע לה יותר ומגיע לנו גם שיקבלו את דעתנו את צלם אנוש ויש לך את הזכות להיות מאושרת ולקבל אמון מלא מהצד השני ,מגיע לנו בלילה לחיות עם בעל כמו כל בני זוג נורמטיבים אבל הכל תלוי ברצון שלנו לעשות לעצמנו טוב ..ברגע שתירצי לפרגן לעצמך מציאות טובה יותר את תהיי מאושרת איך עושים את זה אני אשמח ליצור קבוצה בישבילכן פעם בשבוע בסכום סימלי ..שתיגע לכולנו בנפש הפנימית ..ותיתן לנו כח להוביל את הבית שלנו למצב בריא יותר בזכות עצמנו...

שליחה על ידי מישל* » 31 מאי 2015, 01:06

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות, קראתי את רוב התגובות שלכן.. אני לא נשואה ובלי ילדים.. אני בת 22 והבן זוג שלי בן 31.. אנחנו ביחד 6 שנים, גרים יחד וכבר מדברים לעיתים קרובות על חתונה וילדים. הוא שותה בעיקר בסוף שבוע כשחברים באים אלינו הביתה..ואני מתכוונת לוודקה ויסקי וכאלה). אני גם שותה ואין לי בעיה עם אלכוהול אבל לא כשזה ממשיך גם ליום למחרת..אני מרגישה שכאן הוא מאבד את גבול הטעם הטוב והנורמלי. הוא אומר שהוא עובד קשה ובסוף שבוע הוא רוצה לנוח וכך מבחינתו מתבטאת מנוחה (שתיית אלכוהול מופרזת) בבוקר הוא יכול לשתות הרבה בירות עד שהוא נראה שוב שיכור ויכול גם להתחיל עם וודקה. כמו שכולכן כתבתן גם הבן זוג שלי בן אדם מדהים! מכבד, מתחשב, דואג, אכפתי, אוהב. כשהוא שותה הוא אף פעם לא מרים ידיים ואם אני רומזת לזה שהוא שותה הרבה וזה לא מוצא חן בעיניי ואפילו המשפחה שלו חושבת שהוא אלכוהוליסט הוא לא מוכן לקבל את זה ונעלב ואו שהולך לישון או שהולך מהבית לחברים ושותה עד רמה מגעילה פשוט ואני דואגת ולא יודעת מה קורה איתו.. כי בדרך כלל הוא גם לא ממש במצב של להרים את הטלפון.
אגב קרו מקרים שהוא גם לקח את הרככ ונהג שיכור! האם זה נקרא אלכוהוליזם? אם כן, איך אפשר לגרום לו להבין שזה לא בסדר וזה לא נעים לי ושאולי הוא צריך טיפול אם הוא לא מוכן להודות בזה שיש לו בעיה? (מפריע לי מאוד הריח של האלכוהול יום למחרת..אני ממש נגעלת להתקרב אליו בגלל זה..ודבר נוסף שמדאיג אותי זה שחס וחלילה לא יצאו לנו ילדים אלכוהוליסטים בגלל זה.. אבא שלו האמיתי היה אלכוהוליסט ומת מזה.. והאבא החורג שלו גם היה שותה לא קצת.. ולהיפרד מבחינתי זאת לא אופציה)

שליחה על ידי דנה* » 05 יוני 2015, 03:03

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן, מדהים לראות שיש כאן הרבה נשים שסובלות מאותה בעיה. אני נשואה לבחור מדהים, באמת, כמו באגדות. שנה וחצי ביחד. כשהוא שותה הוא מאבד שליטה. בחודשים הראשונים להיכרות היה שובר דברים ( מעולם לא פגע בי ), אבל חפרתי לו הרבה שהוא לא יכול להמשיך ככה והוא ממש השתפר. אבל מידי פעם הוא שותה -וזה תמיד בבית, הוא לא אוהב לצאת תודה לאל - הוא שותה בלי שליטה עד שמתנדנד ונהיה פשוט אישיות אחרת שאני ממש לא אוהבת.
לכל הנשים פה שמציעות להתגרש מבלי שהן מכירות את המקרה בפרטים אלא רק מה שהנשים מעלות כאן, שימו לב בבקשה למה שאתן עושות, אולי אתן הורסות חיים של זוג שכן יכול לצאת מהמצב, אני בהלם מהקלות הבלתי נסבלת שנשמות טובות פשוט מציעות להתגרש ובזה לפתור את הבעיה.
במקרה שלי, בעלי כן השתפר מאוד ורוצה להמשיך להשתפר, והוא מבקש שאעזור לו ונעבור את זה ביחד. אבל אם הייתי מתארת לכן פרצי זעם שלו בעקבות האלכוהול, גם לי הייתן מציעות להתגרש ולדעתי זה ממש לא נכון לעשות. יש לי גבר מדהים בידיים, הוא לא אוהב לעשן בכלל, עוזר לי בבית ובחוץ, עושה הכל כדי שיהיה לנו טוב. אז יש לו בעיה, אז מה, יושבים ומדברים בסבלנות ובהרבה אהבה. היו פעמים שזה נהייה מכוער ואיימתי לעזוב אותו אם לא יפסיק לשתות. הוא ממש מפחד שניפרד אז הוא משתדל להשתנות. הוא נופל מידי פעם, אבל להשתנות לוקח זמן, זה לא קורה ביום אחד.
סבלנות בנות, לפעמים באמת משתלמת

אם טין לכם ילדים, הייתי מציעה להמנע מללדת ילדים לאב אלכוהוליסט. זה לא מגיע לאף אחד לגדול באווירה כזו.!
יש גברים נהדרים שאין להם התפרצויות זעם.
שבת שלום

שליחה על ידי דנה* » 07 יוני 2015, 05:52

כבר כמעט ואין התפרצויות. והוא האדם הכי מדהים שאני מכירה. הוא גם צעיר ממני בכמעט 14 שנה אז לוקח לו קצת יותר זמן ללמוד. כיף שיש גבר צעיר בחיים, אני מאוד רוצה ללדת את ילדינו הראשון, הוא נהדר עם ילדים. אוהבת אותו כמו שלא אהבתי אף אדם בחיי. תנסי, כדאי לך זה כיף.

שליחה על ידי דנה* » 07 יוני 2015, 05:54

כבר הזכרתי לעיל לא להמליץ על פרידות מבלי שיודעים לפרטי פרטים. רק זוג עצמו יכול לדעת מה קורה ביניהם. בגלל אנשים כמוך זוגות נפרדים בתדירות גבוהה מאוד וזה לא נכון לדעתי. אשאר גם אשאר איתו כל חיי באהבה עצומה וברצון.

שליחה על ידי sise* » 23 יוני 2015, 00:46

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי... חבר שלי ואני יוצאים ביחד שנתיים, הקשר כל הזמו בעליות וירידות פרידות וחזרות והכל בגלל השתיה, הוא שותה בין 4/5 פעמיים בשבוע, יוצא עם חברים ושותה לפעמיים יותר לפעמיים פחות, אבל כשהוא שותה יותר הוא לא זוכר מה היה איתו, נפצע שוכח בטוח שהוא לא הוא, אני לא מרגישה שאני סומכת עליו אבל אני מאוד אוהבת אותו, הוא מבחינתי אחד ויחיד, הוויתור עליו קשה לי כל כך בכל פעם שאנחנו נפרדים מיוזמתי אני מתפרקת, אבל גם כשאנחנו ביחד אני כבר מרגישה שאני לקראת שבירה, אני נשאבת להרגשה ולא מצליחה להתמודד עם זה, היינו במס' טיפולים , הוא יודע שיש לו בעיה נראה לו שהוא יטפל בהמשך... הוא לא יכול לקבל שהוא לעולם לא ישתה, הניסיונות להפסיק בעיקר היו עד שבועיים ואז נוצר ריב שפתח את הוודקה, אני כבר באמת לא יודעת מה לעשות, אני מבינה שזאת החלטה שלי לגבי היחסים והחלטה שלו אם להפסיק, במשבר קשה שאני לא יודעת להתמודד איתו,

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי sise
קראתי את ההודעה שלך ומאוד הזדהיתי כי הייתי באותה סיטואציה... הייתי עם החבר שלי כשנה וחצי שבהן הוא שתה כמעט כל יום כ-4-5 מנות שתיה בכל פעם. בכל פעם שהיינו נפרדים (בגלל זה) הייתי מרוסקת, לא יכולה לאכול ולא יכולה לישון, ומרגישה ממש אבודה בלעדיו. לכן גם המשכתי לשמור איתו על קשר ובעצם בשום פרידה לא באמת היה נתק מוחלט.
מצד שני, כל פעם כשהיינו ביחד לא באמת הבנתי איך אני יכולה להמשיך לנהל קשר כזה לטווח ארוך., איך אפשר להקים כך משפחה כשכמעט כל יום רבים על הנושא, וכשאני לא יכולה לסמוך עליו באמת.
לבסוף נפרדנו לפני 3 חודשים ושוב אותו שברון לב... שוב פרצי בכי כל היום ושוב תחושת האבדן הגדולה והתחושה שהכאב גדול מנשוא.
עד שהחלטתי להעמיד את עצמי במבחן ולנתק ממנו לגמרי את הקשר ואני חייבת להגיד לך שכבר לאחר חודש עם נתק מוחלט התחלתי להרגיש הרבה יותר טוב., לאט לאט הבכי פוסק והתחושה שעשיתי את הדבר הנכון גוברת.
מה שאני מנסה להגיד לך זה שאם את מחליטה להיפרד אבל הדבר היחיד שמונע ממך לעשות זאת, זה הפחד שלעולם לא תצאי מתחושת האבדן... אז יש אור בקצה המנהרה... הזמן עושה את שלו והפצע מחלים לאט לאט...
לגבי ההחלטה עצמה... כמובן ששום קשר לא מושלם אבל תשאלי את עצמך האם זה באמת הקשר שייחלת לו, או שאת רוצה מערכת זוגית בריאה יותר שבה את יכולה לסמוך על הבן זוג שלך. תחשבי לטווח ארוך אם אתם יכולים לעבור משברים ביחד, לחזק אחד את השני, להוליד ילדים ביחד...
מאחלת לך בהצלחה ושתגיעי להחלטה הנכונה

שליחה על ידי מיכל* » 09 יולי 2015, 22:07

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום לכולן,הייתי רוצה את עצתכן בנושא שלי אני חייה עם בן זוג (אנו לא נשואים ) כבר קרוב ל 8 שנים אנו מכירים כבר יותר מ 12 שנה וכשהכרנו הוא היה נוהג לשתות רק ביציאות ורק עם חברים אך לאט לאט הוא החל לשתות לבד בבית וברגע שנולד הילד הראשון שלנו לפני 4 שנים הוא החל לשתות יותר ויותר כרגע יש לנו שני ילדים ואני בהריון בילד השלישי . בהתחלה הוא היה אדם מקסים,חכם וטוב לב עוזר ומפרגן והמשפחה שלי הייתה מוקסמת ממנו וגם אני. והיום המצב השתנה היום הוא לא עובד הוא מתחיל עבודה מספר חודשים קצרים ועוזב ומאשים את כולם חוץ מעצמו ויושב בבית ושותה במשך כל היום הילדים רואים אותו מתנדנד ונופל כל הזמן ברגעים שהוא לא שותה הוא מקסים אתם אך כשהוא שותה הילד הגדול נרתע ממנו ומתרחק והקטן לא מבין עדיין
אני פוחדת להשאיר אותם איתו אז אני לוקחת אותם איתי לכל מקום (כבר אמרתי שאני בהריון מתקדם) אני לא יכולה לסמוך עליו שישגיח עליהם וגם היחס שלו אליי השתנה כשהוא שותה הוא מדבר בצורה מזלזלת וקורא לי בשמות כמו שמנה וטיפשה ולפעמים אני פוחדת שזה יגלוש לדברים אחרים אז אני שותקת ולא עונה לו והוא לא היה אדם כזה.
ההורים שלי גילו זאת לפני שנה (גרתי רחוק מהם ) וגם אני לא סיפרתי על מצבי וכשאימי גילתה היא לא הפסיקה לבכות שככה אני חייה את חיי ושהיא חשבה שאני חייה חיים טובים.
כיום אני גרה בקרבת הוריי עברנו לשם יחד והוא הבטיח שישתנה ויפסיק לשתות בהתחלה הוא לא שתה כ- 3 חודשים אך לאחר מכן הוא חזר לשתות כרגיל ושוב כלום לא השתנה חשבתי שהמצב ישתפר שהוא יתבייש מפניהם אך המצב כיום קשה יותר הוא שותה יותר ויותר בלילות אין לי מנוחה ,מתנדנד ונופל כל הזמן אני ישנה בסלון כי אני כבר מפחדת וככה אני קרובה יותר לחדר הילדים .חס וחלילה הוא לא מכה אותי אך דבר זה גורם למריבות רבות ואי שקט בבית .הוא לא עובד קרוב לחודשיים גם לא טורח לחפש עבודה ,ההורים שלי מתחננים שאבוא לגור איתם אך משהו כל הזמן עוצר אותי אני מאיימת שאעזוב אך גם אם אני הולכת ללילה או שניים להוריי אני תמיד חוזרת .
מצד אחד אני יודעת שאלו לא חיים טובים לא לי ולא לילדים ומצד שני אני מאוד דואגת לו שלא יקרה לו משהו הוא מאיים שהוא יתאבד אם יישאר לבד(הוא לא בקשר כל כך טוב עם משפחתו) ואני פוחדת שהוא יעשה משהו לעצמו אך גם אני לא יכולה להמשיך ככה.
הייתי שמחה לשמוע מה הייתן עושות במצבי? מה נראה לכן הצעד הנכון? אני מאוד מתביישת במצבי ואני מרגישה שנכשלתי בזוגיות שלי ובחיים שנתתי לילדיי. אני לא מדברת על זה ולא משתפת כמעט אף אחד.

שליחה על ידי אחת* » 09 יולי 2015, 22:29

קודם כל אל תתביישי, את לא אחראית על התנהגותו.
דבר שני אני מציעה להודיע לו שאת עוזבת את הבית, ולא חוזרת עד שהוא לא נגמל ומתחיל טיפול ומוטב גם מתחיל לחפש עבודה.
לך ולילדיך מגיעים חיים בטוחים וטובים ואת אחראית לאפשר לכם את זה, אםירצה להצטרף לתהליך ההבראה, מה טוב, אם לא, חבל, אבל בעיה שלו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני באותה בעייה בן זוגי נחמד דואג ומבין בכל ערב באופן קבוע שותה חמש מנות שתייה החלתי לא להישאר זה פרק ב סבלתי מספיק מרימה ראש ומיסתכלת קדימה קשה ליחיות עים אלכואליסט נקודה בהצלחה לכלהבנות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מיכלוש המתוקה את מתארת מצב קשה מאוד כל אחד שיגיד לך ללכתתת לא יכול להבין בחיים מה את מרגישה דבר שני כשאת יוצאת מהביית להורים כחי יותר זמן ותיראי מה את מרגישה האים קל לך האים הוא נירתע הם האלכואליסטים מאוד מנפולטיוים ושקרנים אניהיום בפרידה ומנסה להיתגבר פשוט לכי להורים עים הילדים ותני לזמן לעשות את שלו בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות , בזמנו רשמתי כאן הודעה תחת השם "פוחדת ומיואשת" אך למזלי הרב חיי ניצלו כמעט ברגע האחרון כי החלטתי לצאת מהזוגיות שתיארתי לכן בהודעות הקודמות. אני מרגישה שחייבת לשתף אתכן במה שעברתי ובמקום שבו אני נמצאת היום - בת 36 בהריון חודש 9 לגבר מדהים ומקסים שאין ספק שהוא אהבת חיי ולא הבחור הקודם שאיתו ניהלתי מערכת זוגית במשך 9 שנים !!! כן 9 שנים חייתי בתחושה שזוהי אהבת חיי ואעשה בכל בשבילה גם אם אומר לחיות בזוגיות לא בריאה עם אלכוהול ואלימות מילולית וזריקת חפצים.
בעזרת פסיכולוגית מדהימה הצלחתי לצאת מהקשר הקודם וסוף סוף לפקוח את עיני להתגבר ולראות את האהבה האמיתית שחיכתה לי בחוץ וכשזה זה זה זה !!!!!! אין פחד והתלבטויות גם אם לפעמים יש קשיים זה עדיין לא הקשיים שיש עם גבר ששותה!!
אף אחת אף אחת!!! לא צריכה להשאר עם גבר ששותה שלא מוכן לטפל בעצמו! ובטח ובטח לא מכיר בבעיה שלו ומכחיש.. כמובן שיש לתמוך ולעזור כשיש אהבה והגבר מכיר בבעיה ומוכן ללכת לטיפול ולהתמיד בו כי הבעיה היא שלו!! ללא שום קשר לאשה!!
אנא מכן בבקשה המשיכו לכתוב כאן ולשתף .. זה כלכך עוזר ..
לכל אחת אם בעיות דומות אני ממליצה לשתף כאן ובנוסף כמובן הכי חשוב ללכת לאיש מקצוע שיתמוך ויכוון כי לבד זה כמעט בלתי אפשרי.. מנסיון ..
באהבה אליכן ורק בהצלחה לכל אחת ואחת מכן נשים חזקות !

ל:חיי ניצלו
כל כך כיף לשמוע שעשית החלטה נכונה ושהגעת סופסוף למקום של אושר! מאחלת לך שלא תדעי עוד כאלה קשיים לעולם

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

דנה כאן?
להמליץ על פרידה זו העצה הטובה ביותר, למי שלא מוכן להכיר ולטפל בבעיה, אלכוהןליזם לא משתפר, בעיה קשה ולתמיד, דרך קשה גם עם טיפול.
אף אחד לא מכריח אותך להיפרד, רק שנשואים וילדים הם תוספת קושי במקרה קשה מהתחלה.

שלום לכן נשים,
קראתי את כל מה שכתבתן אני גם באותה בעיה: בעלי הוא אדם טוב באמת בעל מקסים אבל הוא שותה ולא מוכן להודות שהוא שתיין, נהיה אלים מילולית, בא בשעות לא שעות, מפחיד אותי ולא מכבד את עצמו. זה מאוד מאוד מציק לי.
לילה אחד נעלתי את הדלת ולא נתתי לו להכנס הביתה, אולי תגידו שזו שתלטנות אבל אחרי הפעם הזאת הרבה זמן הוא לא שתה. כנראה שהוא מאוד נפגע ממני כי זה עשה ביננו משהו, אבל אמרתי לו שאני לא מוכנה לחיות ככה יש לי 2 ילדים ואני לא צריכה עוד ילד גדול. אני כועסת ומאוכזבת הודעתי לו שאני מוכנה שהוא ישתה בקבוק בירה אחד בשבוע ויין בשבת כל פעם אני שופכת הלכוהול שאני מוצאת בבית והאמת זה נהיה חמור יותר.
זאת לא אופציה להתגרש מבחינתי, יש לי ילדים וילדים צריכים משפחה ואבא נורמלי אני מוכנה לוותר על הרבה אבל הוא לא מוכן לוותר על השתיה למען המשפחה שלנו.
מה לעשות?

לדעתי להציב לו אולטימטום שבלי טיפול את לא מוכנה להמשיך.
כנראה שהוא צריך להבין שהגעת לקצה שאת מוכנה לספוג כדי שיעשה שינוי.
הוא מכור. הוא לא ממש יכול לקבל החלטה מושכלת כרגע.

הוא בהחלט לא יכול לקבל החלטה מושכלת כרגע.
הוא מאשים אותי בשתיה שלו אבל זה לא נכון הוא רוסי שגדל על זה.
כן אני אנסה להציב אולטימטום, תודה!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שאלה לכולכן, אם עדין רלוונטי... אני נמצאת עם אהבת חיי כבר 8 שנים. הוא באמת גבר מקסים, מושלם אוהב ותומך באמת !! החטא היחידי שלו זה לעשן ג'וינטים והרבה... הסיבה שאנחנו לא מתקדמים לשלב הבא זה רק בגלל זה. כשהכרנו שנינו עישנו, הפסקתי אחרי מספר חודשים כי הוא היה מראה לכל מה שאני לא אוהבת שהוא מעשן. במהלך הזוגיות שלנו הריב היחידי שהיה לנו הוא רק על הנושא הזה. אני שונאת שהוא ב"דודא", אני שונאת שכשאין לו מה לעשן הוא בדיכאון נוראי, אני שונאת שהפנים שלו מאורות כשנוסעים למקום כולשהו ששם יש לו מה לעשן.. הוא טוען שזאת דרך חיים שלו, שזה האופי שלו שהוא אוהב את זה. זה עוזר לו להתפרק, לנוח, לחשוב אבל הוא פשוט מתנהג כמו דביל עם רפלקסים איטיים שהוא מסטול וזה מעצבן!!! ניסינו פשרות שונות ומגוונות במהלך השנים: עישון פעם בשבוע, רק בסופי שבוע, פעם בחודש אבל תמיד הוא חרג מהגבולות ואפילו שיקר לי המון... אני שונאת שהצמח המפגר הזה הורס לי את הזוגיות הכמעט מושלמת שלי ועכשיו הגענו למבוי סתום... או שהוא מפסיק או שאני הולכת. הבעיה היא שהוא לא רוצה להפסיק ואני לא רוצה ללכת כי הוא באמת אוצר. אבל שאני חושבת על העתיד, משפחה, להזדקן ביחד אני לא רוצה את זה בתמונה... מה לעשות??

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

לעזוב כמה שיותר מהר. הוא לא מכבד אותך, משקר לך, ולא מתכונן להשתנות בשבילך.
מצטערת לומר, אך לא הצמח הוא שהורס לך את החיים, אלא בן הזוג.

להתחיל בייעוץ, העומס עליך כבד ואת זקוקה לעזרה, 2 תינוקות ובעל שותה, קשה מאד לתפקד ככה.
לא הבנתי איך הוא ממשיך לעבוד כרגיל, הוא בישיבה? יש סיכוי לדבר עם רב?
אולי להתחיל בעו"ס, לקבוע תור וללכת לדבר, לעשות סדר בדברים, איך מתחילים.
לבדוק לפני הכל אם לא נשקפת סכנה לך ולילדים, לפני הכל.
מה הוריך או משפחתך יודעים, לדבר אתם, את חייבת ליידע גורם חיצוני.
בהצלחה, סיפור לא קל עבורך ואת צריכה כוחות והרבה תמיכה חיצונית.

אם**

תודה לכל הנשים שסיפרו ושיתפו את שעל ליבן. זה היה מאוד משמעותי עבורי לקרוא מה שכתוב פה. נכנסתי לכאן לפני שלושה חודשים כשחיפשתי בשורת חיפוש בגוגל- אני נשואה לאלכוהוליסט. אני רואה שהסיפורים הם אותם סיפורים, אין חדש תחת השמש. ובסוף צריך לבחור. בחרתי בחיים שלי. אני כותבת את זה ובוכה. אני אוהבת אותו מאוד מאוד. כשממש קשה אני נכנסת לפה שוב וקוראת כדי להזכיר לעצמי שאני עושה את הדבר הנכון עבורי. אני אפילו חושבת שלצערי, גם עבורו זה הדבר הנכון. לקבל את הבום מהפרידה ולא מזה שהוא יכניס מישהו לקבר כשהוא עולה על ההגה. מילים קשות אהה? הכל קשה עכשיו. הכל מלא בכאב. על הפרידה, עליי, עלינו, עליו. אבל. אני יודעת שהזמן יעשה את שלו. ולאט לאט מתחילים גם להופיע חיוכים. תודה ואהבה- לי ולכן

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי בנות, בניגוד לסיפורים שלכן, אני זאת ששותה,
ואוהבת לשתות, יש לציין, בזגויות שלנו. אני חייבת להתוודות שאבא שלי אלכוהוליסט, שהיה אלים כלפי אמי ולקחתי אותו לגמילה.
אני לרוב נהניית חברותית ושמחה יותר, לפעמים תופסת בטחון יתר ואומרת כמה דברים מגעילים לבן זוג. הבעיה שרק הוא יודע שיש בעיה כי הוא מתמודד איתי יום יום. אני שכירה במקצוע מבוקש, מתפקדת היטב בעבודה ועם חברים ומשפחה. אין לי רצון להפסיק...
בנתיים זה עובד. וגם אני מתרצת ה"באירופה זה סבבה" כי באמת היתי שם תקופוץ ואכן יש את ההויה הזו אם רוצים.
אולי זה לא בעיה כלל?
כלומר,אני מגעילה לבן גוז גם כשאני לא שיכורה. למרות שאני אוהבת אותו ונמשכת אליו והוא מחבק, אוהב, מקשיב ועוזר מאז הכרתי אותו בלימודים, עוזר בבית ובכלל. אולי אלכוהול זה בסדר וייסורי המצפון הם הבעיה?

היי me האם את שותה על בסיס יום יומי וכמה את שותה ומה שותה זה העניין הגברים שותים הרבה ובכמויות ואני בטוחה שזה מלחץ כלכלי וכל זה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

הי תודה על התשובה, כן שותה כל יום. כל יום משהו אחר. לפעמים חצי בקבוק יין, לפעמים 3 בירות (900 מ"ל סה"כ), לפעמים ויסקי

אלכוהול זה לא בסדר ולהיות מגעילה לבן זוג זה עוד יותר לא בסדר.

ממה יש לך ייסורי מצפון ? למה כתבת פה בכלל ?מה מפריע לך במה שאת עושה ולמה ?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תראי, אני שמחה שכתבת כי את מרגישה שמשהו לא עובד טוב.
אף אלכוהוליסט לא התחיל משני בקבוקים ביום, לרב זה מתחיל ממינון קטן ומתגבר
אני הייתי בתקופה קשה בחיים וגיליתי שאני שותה כמויות קטנות שגדלו עם הזמן. לא סיפרתי לפסיכולוג (דא!!) אבל גיליתי לחברה עובדת סוציאלית והיא עודדה אותי להפסיק כי אמרה שזה מתחיל בקטנה ובהמשך מאבדים שליטה וזה פוגע במשפחה.
פוגע במשפחה וגם בגוף- בכבד ועוד המון מחלות ובעיות שייחודיות לאנשים ששותים הרבה אלכוהול
זה לא הפריע לי ללכת למסיבה ולשתות יותר מדי ואז להקיא את הנשמה
החלטתי להתרחק משתיה בארועים אפילו תמימים למראה
שותה רק בבית ולעולם לא לבד!!
החלטתי שאני בוחרת במשפחה
החלטתי להגביל את השתיה לסוף שבוע כוס ביום
החלטתי לא לשתות באמצע שבוע
הצטרפתי לקבוצת תמיכה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות גם בעלי שותה אנחנו נשואים 4 שנים עם שתי בנות בעלי שותה יומים בשבוע ויכול אפילו לפרק בקבוק שלם עכשו זה מאוד מפריע לי אני כול הזמן מדברת איתו שילך לגמילה והוא לא רצה עד שאמרתי לעצמי די עד כאן הלכתי אני למנהל בעמות של אלכואליסטים וסיפרתי לו את הבעיה הוא אמר שאני צריכה לערב את המישפחה שלי שיאימו אליו עם אתה לא הולל לגמילה אז היא תתגרש מימך זה מה שהיה ועכשו אני חושבת לעזוב אותו לתקופה וככה אני יראה מה באמת יותר חשוב לא הדתיה או המישפחה שלו זה המיבחן האמיתי מה אתן אומרות????

היי,
אני מאמינה שמי שכותבת פה פחות מתחברת לעולם השתיה, אבל אני כן מבינה שיש את האהבה הזאת וזה כן בסדר לשתות. אני רק לא יודעת אם בעלי עבר את הגבול או לא.

בעלי נמצא במצב בו הוא חייב לשתות פעם בשבוע ברמה שהוא ממש מסטול. ביום שהוא יוצא ושותה- הוא שותה בערך 6 כוסות אקסל עם וודקה ועוד איזה 3 בירות ועוד צייסרים.. הוא מגיע תמיד למצב שהוא מחוק ולא שולט בעצמו. הוא לא נהיה אלים אבל הוא נהיה אטום וחסר רגישות. האלכוהול פשוט משנה אותו. הוא יכול לצאת עם חברים בשעה 9 בערב ולחזור למחרת ב7 או אפילו ב:9 בבוקר בלי לענות לי בכלל לטלפונים כל אותו ערב.

בתחילה כשיצאתי איתו הוא טען שבגלל שאני לוחצת עליו ביציאה שישתה פחות אז הוא מרגיש שהוא לא ממצה וחייב לשתות הרבה ועד מאוחר.
בדרך כלל אני פשוט הלכתי לבית באיזה 2 והוא נשאר לבד עד הבוקר.

הוא גם תמיד מתכנן את היום שתיה שלו כמה ימים מראש וזה לטענתו מה שנותן לו את הכוח לעבוד באמצע שבוע- הידיעה שבסופ"ש הוא יכול לשתות ולהתפרק.

מבחינתו זאת האהבה שלו וזה הכיף שלו והשחרור שלו. הוא טוען שהוא לא מכור כי הוא לא שותה באמצע שבוע(פעם ב.. בירות), אבל אין סיכוי שהוא יעבור שבוע בלי יום שבו הוא שותה בכמויות מפחידות.

האם זה תקין או התמכרות?

תקין זה ממש ממש לא

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי בנות,
גם בן זוגי שותה, אנחנו שנתיים יחד, בתחילת הקשר הוא לא היה שותה בכלל, טען שבעברו עישן ג׳וינטים, שנינו סטודנטים, והוא עובד במשרת חלומות, מצטיין בלימודים, ומצליחן בהרבה תחומים, פרט אולי לזוגיות, בתחילת הקשר לא נחשפתי לאלכוהול ואחרי מספר חודשים גיליתי את זה, יש לציין שזה החמיר בחצי שנה האחרונה, מדובר על בקבוק יין לערב כמעט כל יום (לפחות 4-5 פעמים בשבוע) קצת קשה לי להבין איך האדם המצליחן הזה והחבר הטוב שלי,מפרק כל ערב בקבוק יין ועדיין קם לשגרה נורמטיבית, הוא טוען שהוא צריך את זה כדי להשתחרר, כשהוא שותה זה מאוד פוגע בזוגיות שלנו, הוא יכול להעליב אותי ולהתפרץ וכן גם להעיף דברים בבית, אני מנסה לחשוב שאולי גם אני לא בסדר בזה שאני מתחננת לקצת עזרה בבית.. כשאני מעירה לו על השתייה באותו ערב הוא ימשיך לשתות אך אם אבקש למחרת לא ישתה, כך חשבתי והיום הוא לא שתה, והיה בלאגן בבית, הרגשתי שלא היה לו את המענה של האלכוהול אז ההתפרצויות שלו הסלימו, יש לציין וחשוב לציין, שכשהוא לא תחת ההשפעה הוא בן זוג מקסים. אני ממש לא רוצה להיפרד אבל חוששת שעכשיו אני צעירה ויכולה לשנות את העתיד שלי. אני לא עוזבת כי אני אוהבת אותו, וכי לפרידה יהיו המון השלכות , תקופת לימודים, אני חוששת שזה יעצור לי את מסלול החיים הנוכחי מצד שני כבר היו לנו דיבורים על עוד שנה שנתיים להתחתן, ואני חוששת להביא ילדים לעולם לאב כזה שאני מפחדת שביום מן הימים יש סיכוי שאתגרש, גדלתי בבית שונה לחלוטין לעולם לא היו התפרצויות, אלכוהול, או בעיות בין הוריי, ואני לא מסוגלת להמשיך כך. האם יש סיכוי להילחם? מבחינתי פרידה זה מעד גדול מדי, האם מה שאני מתארת זה אלכוהוליזם?

מה שאת מתארת זו אלימות.
לפי מה שכתבת, הוא התפרץ גם בלי אלכוהול. לא שזה משנה, הרבה אנשים משתכרים בלי להפוך אלימים.
את במערכת יחסים אלימה. נשמע לי שכדאי לך לצאת ממנה עכשיו, לפני שהמצב יחמיר.

יקירתי כדאי לך ומהר מאוד לברוח מהקשר הזה עוד שאין ילדים בתמונה. מה שאת מתארת זו אלימות מילולית המצב יהיה רק יותר גרוע!

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יכול להיות שאנחנו שותים בגלל שאתן חופרות?

יכול להיות שאנחנו שותים בגלל שאתן חופרות?
לא. יכול להיות שאתם שותים כי במקום לקחת אחריות על החיים, קל יותר להאשים מישהו אחר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני רוצה להגיד כמה מילים לכל מי שחושבת שהיא חזקה ויכולה להעביר זאת ובעלה אוהב ותומך!!!!!
את חיה באשליות או שיך לטיפול וגם את ולעקוב בדריכות אפילו לא כפיט אלכוהול ואם לא !!!!!
אז לא אהבה ולא תמיכה ולא בולשיט !!!!!
לעזוב אותו !!!להיתגרש ממנו !!!שהוא יגיע לתחתית או שיגמל לבד בילעדיך או תיסבלי כי הוא לא אוהב אותך ולא את הילדים אגואיסט הוא אוהב את האלכוהול .שזה לא פייר לילדים שלך זאת הדרך אחי טובה לכל מי ששותי מהמר בהצלחה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
אני ממש בהלם מכמות המקרים.
גם אני נשואה לבחור מקסים, נשואים 6 שנים.
שותה אלכוהול בצורה מופרזת בשנתיים האחרונות.. מחביא בקבוק וודקה באוטו "למקרה חירום", נוסע באמצע הלילה לקנות יין בעיר הסמוכה כי הוא חייב לשתות כל ערב. שותה לפחו. 2 בירות וכוס יין גדולה מאוד (אחרי שבגלל שרבנו על הכמות הוא הפחית מבקבוק יין בערב לכוס אחת).
אנחנו על סף פירוק החבילה. עם כל הצער.. זה מצטרף לעוד בעיות בחיי הנישואים שלנו.
יש לנו 2 ילדים קטנים, אחד חולה במחלה נדירה והוא בן שנה.
אני כל כך מפחדת... כל כך.
ולא יודעת מה לעשות.
הוא מכחיש כל קשר להיותו אלכוהוליסט. ובטוח שזה נורמלי לחלוטין..
יש לציין שאמו הייתה אלכוהוליסטית וכבר פיכחת 11 שנים. כנראה שזה עובר לדור הבא

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום,
אני ממש בהלם מכמות המקרים.
גם אני נשואה לבחור מקסים, נשואים 6 שנים.
שותה אלכוהול בצורה מופרזת בשנתיים האחרונות.. מחביא בקבוק וודקה באוטו "למקרה חירום", נוסע באמצע הלילה לקנות יין בעיר הסמוכה כי הוא חייב לשתות כל ערב. שותה לפחות 2 בירות וכוס יין גדולה מאוד (אחרי שבגלל שרבנו על הכמות הוא הפחית מבקבוק יין בערב לכוס אחת).
אנחנו על סף פירוק החבילה. עם כל הצער.. זה מצטרף לעוד בעיות בחיי הנישואים שלנו.
יש לנו 2 ילדים קטנים, אחד חולה במחלה נדירה והוא בן שנה.
אני כל כך מפחדת... כל כך.
ולא יודעת מה לעשות.
הוא מכחיש כל קשר להיותו אלכוהוליסט. ובטוח שזה נורמלי לחלוטין..
יש לציין שאמו הייתה אלכוהוליסטית וכבר פיכחת 11 שנים. כנראה שזה עובר לדור הבא אחרי הכל...

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אופפפפפפ כמה מיקרים . מעצבן . אז אני נשואה 7 שנים לאלכוהוליסט . הוא לא תמיד היה כזה . זה התחיל בבדרגה . הוא נשמה טהורה עם לב זהב . יש לו התמכרות תקופתית . הוא יכול לא לשתות חודש . אבל ברגע שמתחיל לא מסיים . נמאס לי אבל קרועה . אני בחיים לא אמצא גבר שמגיע לקרסוליים שלו . הוא מוכן ללכת לטיפול . מישהי מכירה משהו טוב ?תמיכה לנשים שמתמודדות עם בעל אלכוהוליסט ?ממש אשמח לכל פורום ייעוץ ועזרה בדחיפות

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני הלכתי לנר אנון. חפשי באינטרנט. מעניין אותי, מה גרם לו פתאום לרצות ללכת לטיפול? מה היה הקש ששבר?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

אני קוראת וקוראת את מה שאתן כותבות ומבינה עד כמה הנושא נפוץץ ...
גם אני חיה עם בחור שבוחר לפתור את הבעיות שלו ואת המצוקות שלו בבריחה לאלכוהול ..
לאחרונה מצבו הוחמר הוא פותח את הבוקר בשתייה כך שבערב כבר מגיע למצב שאני לא מזהה אותו .
אני מרגישה קרועה מצד אחד יש לי רגשות מצד שני ככה אני יודעת שלא אוכל להמשיך ..
לראות אדם הורס את עצמו במו ידיו ואני עומדת מהצד ולצערי לא יכולה לעשות כלום .

תעזבי אותו. התומכרות כזו זו מחלה קשה

ולפני שמגיעים הילדים.

אלכוהול הורס כל חלקה טובה!!!.אלכוהוליזם זו מחלה קשה מאוד העזרה הכי טובה והכי יעילה היא לעזוב !!ראשית עוזרת לעצמך!שנית עוזרת לו !רק כך יש סיכוי לגמיל ה ואם לא בעיה שלו
אנחנו חיות את חיינו כשבויות !!בלי להרגיש מכניסות את עצמינו למערבולת אכזרית!!ותכלס אנחנו לא האשמות!!נכון שהוא תמיד ינסה "להקטין"אותך להרוס אותך ..והכל בגללך וזה נכון הכל בגלל שאנחנו נשארות !!סופגות!!סולחות!!מבחינתו הכל ברור מאליו היא תספוג היא תסלח.....אנחנו "חומר ביד היוצר"כל עוד אנחנו עדיין שם!!!!!!!אגב "להתנחם"בזה שהוא מקסים אבא טוב אוהב תומך בעיני זו רק הצגה ותירוץ למה אני עדיין כאן ואיתו תכלס הבנאדם מכור!!הבנאדם אבוד!!הבנאדם ללא שום שיקול דעת!!אבל מה את?בובת ספוג שסופגת את כל ההשלכות את כל האלימות גם אם היא "רק"מילולית !!את הורסת לעצמך את החיים וכמובן ובעיקר את חיי הילדים!!הבית במתח 24/7 הכל צפויי מראש אין הפתעות ודעי לך זה רק ילך ויחמיר !!שלא תשלי את עצמך אין כזה דבר להיגמל לבד לא קיים המושג הזה גם אם זה יצלח הדרך לשם תהיה כ"כ קצרה ומהירה שאת אפילו לא תשימי לב לכך !!! (אני כותבת לכן נשים יקרות במטרה "להעיר אתכן "אני כותבת מנסיון רב ועשיר מאוד לצערי הרב)בהצלחה לכולנו...

מניסיון כאוב ומר-אין תקנה לאלכוהוליזם .ובעיקר בלי סיוע.הגם שעם סיוע -מדובר בתהליך מורכב שלא תמיד מצליח..
כמה מוכרת לי התקווה ששוב ושוב ושוב התנפצה..למרות הבטחות,שינויים,הכלות,סיבובי סיבובים בארץ ההאשמות העצמיות ואילו רק היינו אנו ,בני המשפחה משתנים קצת לכל הרוחות..מבינים..מקשיבים..מכילים ..אילו רק היינו קצת יותר..מה בעצם..חזרנו תמיד ושוב לאותו בקבוק שנוא הבקבוק של ימי החול וערבי החג ,הבקבוק של המהומות הליליות,הרדיו הפתוח בקולי קולות,ההתפרצויות,הרהיטים השבורים...שנים ארוכות ומייסרות אשר פירקו אותנו כמשפחה.שנים. גם היום וגם ממרחק הזמן,החיים בצילו של אב אלכוהוליסט הם חלק מסוייט ובלתי נפרד מעולמי הפנימי.. ...
כילדה היתה לי תפילה אחת.התפללתי לגירושי הוריי.כמה חבל שזה קרה באיחור של כל כך הרבה שנים.
באמת אין תקנה.באמת

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום-
מרוב ייאוש חיפשתי באינטרנט כל מיני כתבות מאמרים וכו׳... ומצאתי כאן כמה שיתופים... החלטתי לשתף מעט את שלי כדי להקל גם על עצמי.
אני נשואה מזה כבר 9 שנים- כעת נמצאת בהיריון בשבוע 35. עד היום המשפחה שלנו התנהלה באופן טבעי לחלוטין- בעלי נהג לשתות כל יום כוסית עד 3 של ערק/ויסקי.. לפני כחצי שנה הוא החמיר וסיים לפחות חצי בקבוק ביום. לאחר מכן, הייתה שבוע שלם שהוא שתה בלי הפסקה מבלי לאכול שום דבר. הוא היה מרבה להקיא- אחרי שהוא מקיא שוב היה לוגם עוד... הייתי מאוד חסרת אונים- ביקשתי עזרה מכל בני משפחה אפשרי- לאחר 7 ימים הוא הפסיק ל 4 ימים. הייתה לנו אירוע משפחתי שבו השתתף ושם שוב חזר לשתות... אבל במינון נמוך. והמשיך לשתות כל יום כמו פעם....
לפני כשבועיים הוא חזר לשתות כל יום בקבוק- אבל הפעם הוא משלב גם אוכל שזה די טוב. הוא פחות מקיא, אבל הבעיה היא שהיום הוא הפסיק לעבוד. ואנחנו מצפים לילד נוסף במשפחה- אני מאוד מודאגת... התייעצתי עם הרבה אנשים ולא הועילו- האולטימטום שניסיתי גם לא עבדו. הבנתי שבלי נוכחות של הבקבוק הוא ממש משתגע.... מחפש בכל מקום- אצל קרובי משפחה... לא משנה איפה, העיקר שמוצא משהו לשתות. ניסיתי כל מיני דרכים לגרום לו להפסיק וזה החמיר עם הזמן והפסקתי. הוא שותה חופשי, בכל בןקר הוא הלך לקנות בקבוק חדש.
אני מודאגת מהבריאות שלו. אני יודעת שהוא לא יפסיק עד שימאס לו או עד שיתמוטט
אני פשוט חסרת אונים- צופה את כל זה ולא יודעת מה לעשות...
אם יש לכם עצה לתת לי אשמח מאוד.
שכחתי לציין שבלילות אני לא ישנה כבר כמה וכמה שבועות וימים... עד שאני בטוחה שהוא נרדם ולא מעיר את כולם.
הוא בן אדם שאוהב ילדים ואת המשפחה, אף פעם לא אלים, אבל יש לי תמיד את הפחד שיתפרץ יום אחד וינסה לפגוע... ניסיתי לצאת מהבית ולתת לו להיות לבד אבל לא העזתי מתוך הפחד שיעשה רע על עצמו.
כל כך קשה לחיות בצל של מכור...

סיוון, כתבת: "ניסיתי לצאת מהבית ולתת לו להיות לבד אבל לא העזתי מתוך הפחד שיעשה רע על עצמו".
הוא כבר עושה רע לעצמו.
הוא כבר בחר את החיים שלו.
אין לך סיכוי להציל אותו.
לעומת זאת, את חיה בסבל ובאומללות קשים (את אומרת שהוא גם הפסיק לעבוד, אז מי מפרנס?) ואת כותבת "מצפים לילד נוסף", כלומר יש כבר ילד אחד או יותר.
אני מציעה לך להציל את מי שאפשר להציל: את עצמך ואת הילדים שלכם.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום בנות. אף אחת פה לא כתבה על נשים ששותות, רק על גברים.
אז הנה אני, אישה בת 47, נשואה פעם שניה לגבר מקסים.
משכילה, מטופחת, מקום עבודה מסודר, אחראית, בית מתוקתק. שותה רק בסופי שבוע ולעולם לא נוהגת שתויה, אפילו לא אחרי כוס יין אחת.
לא יוצאת לבילויים ליליים עם חברות, שותה רק בבית ועם הבעל.
אבל ברגע שאני מתחילה, אני לא מצליחה להפסיק בזמן.
אני לא מקיאה על עצמי ולא צועקת על בעלי, לא אומרת לו דברים רעים, לא מועדת או נופלת ואין סקנדלים- אבל בעלי אומר שכשזה קורה לי, הוא מעדיף שאני אלך לישון כי השיחה לא קוהרנטית וכי הוא מרגיש שאני לא בהקשבה מלאה, חוזרת על עצמי או נתפסת לשטויות שלא הייתי נתפסת עליהן אם לא הייתי שתויה.
אף אחד מבחוץ לא היה מבין מה הבעיה. כי רק בעלי באמת מכיר אותי לעומק ויודע שאני שתויה.
אני לרגע לא משלה את עצמי שאין לי בעיה (למרות שאפילו בעלי טוען שאני לא אלכוהוליסטית ושאני סתם שותה קצת יותר מדי).
בצעירותי, וכשחייתי לבד, סבלתי מבעיית שתייה חריפה הרבה יותר ולא פעם איבדתי את הראש. תודה לאל הגיל והאושר בזוגיות עשו את שלהם.
היום אני מצליחה להפסיק בזמן רק לפעמים. כל יום שבת אני מתעוררת עם רגשי אשם וחרטה ששוב דפקתי לבעלי את הערב, כי נרדמתי שיכורה או כי לא הצלחתי לנהל שיחה אמיתית, אבל זה עובר לי בשישי הבא. קשה לי.
אז הנה אני, גברת מכובדת שבחיים לא הייתם חושבים שיכולה להיות לה בעיית שתייה- ובקבוצות של "אלכוהוליסטים אנונימיים" הכרתי המון נשים כמוני. או סבתות בנות שבעים. או שלל טיפוסים שבחיים לא הייתן חושבות שהם כאלו.

הי לכולם
כתבתי בפורום הזה לפני 4 שנים על בעלי האלכוהוליסט, אנחנו נשואים 10 שנים עם 3 ילדים.לפני כשלוש שנים החלטתי שאני לא נשארת איתו אם הוא לא נכנס לגמילה. בערב אחד שהוא חזר שיכור הביתה הזמנתי משטרה וזה מאוד הבהיל אותו והוא אכן נכנס למוסד גמילה לחודש...כשהוא יצא הכל השתנה לטובה והוא היה הבעל המקסים שלי עם כל התכונות הטובות שבגללן התאהבתי בו ובלי ההתמכרות הנוראית הזאת... אבל, עבר קצת זמן והוא שוב שותה. לא את אותן הכמויות של פעם, לא כל יום אבל שותה. למען האמת כמויות נורמליות לבנאדם רגיל אבל הוא לא צריך לגעת במשקה. כל מי שמתמודד עם דבר כזה יודע שהחיים הם לא שחור ולבן.יש נפילות אבל אני כבר כל כך עייפה מלהתמודד עם החולשה שלו הקלה ושאני כבר לא יודעת מה לעשות.הוא אבא מדהים ובעל טוב והילדים עדיין קטנים. ביקשתי ממנו לא לחזור הביתה למשך שבוע בפעם הקודמת שהוא שתה ובשבוע הזה היה לי קשה בטירוף עם הילדים לבד אז כשהוא חזר היתה לי הקלה והרגשתי שאולי כן אפשר להסתדר... אני עכשיו כותבת אחרי שיחת טלפון איתו שברור שהוא שתה וביקשתי ממנו לא לחזור הביתה. אני בסערת רגשות.נמאס לי להרגיש ככה בגלל בעיה של מישהו אחר. שמחה שיש את הפורום הזה. בפעם הקודמת שכתבתי פה לפני כמה שנים התגובות פה נתנו לי המון כוח...

קודם כל

(())(())(())(())

אולי תבחרי לך כינוי שיהיה קל לענות לך לאורך שיחה?

נשמע ממש לא קל. ואפילו ממש ממש.
את מוזמנת להמשיך לשתף, וגם להגיד מה את מבקשת לקבל פה (אוזן קשבת וחיבוקים, עיצות, מידע,...), ואולי גם מה את לא רוצה (אוזן קשבת וחיבוקים, עיצות, מידע,...

).

אני מאחלת לך שתמצאי את הדרך להפוך את החיים שלך ליותר טובים, דרך השיחה פה, ובכל דרך אפשרית אחרת.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי, אציג את עצמי בשם ציקיטיט אנו זוג בשנות השישים המוקדמות , מעולם בעלי לא היה שותה עראק.... בשנתיים האחרונות החל לשתות בבוקר בבהכנס יחד עם החברים דבר שגורם לו לצעוק ולדבר לא יפה לילדים לנכדים ולפני הכל אלי... ניסיתי ברוגז ניסיתי לא לבשל לא לכבס אחרי שבועיים של פרצוף נפט בבית הוא נשבר והבטיח שלא ישתה יותר ואכן הפסיק לקנות עראק לבית הממה התחיל לשתות מהחברים בבהכנס ולשלם להן בכסף החלטתי להימנע ממגע עימו דבר שהכעיס אוצו מאוד ועכשיו חזר וקנה עראק גם לבית יש לנו ילדים נשואים נכדים ובת אחת רווקה שרק בגללה אני עוד מכבסת מבשלת ומכינה מה שצריך לבית. .כולם מצדיקים אותי אבל הוא בשלו שעוד לא מצאנו אותו זרוק ברחוב ... מה שהוא לא מבין זה שהוא בא בשבת בבוקר שתוי הוא נרדם על הכיסא עוד לפני הקידוש ומתנהג בחוסר כבוד אלי ואל הילדים ואפילו על הנכדים הוא כועס . אני מיואשת אין לי מושג מה לעשות... ילדי אומרים שכדאי שפשוט אתעלם ממנו ומהשתיה והוא יפסיק כי מה שאני עושה כרגע זה שאני נותנת לו תשומת לב .... כי אנחנו לא מדברים אז כשאני רואה את העראק ואמי משתגעת זה כאילו הוא מקבל ממני תשומת לב ... האמת חשבתי ללכת לקנות איזה 10 בקבוקים ולפזר לו בבית במיטה בשירותים במקלחת בסלון הכל מקום אפשרי שישתה עד שימאס לו. מה דעתכם? הנושא הזה ככ מעצבן דוחה ומיאש. תודה

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי
אשמח לעזרה.
קראתי פה את כל הסיפורים ואני חושבת ששלי קצת שונה.
יכול להיות שאני סתם בלחץ ויכול להיות שאני צודקת..אשמח לפידבק.
אני ובעלי נשואים מספר שנים, עדיין ללא ילדים. ביחד כבר 8 שנים... בעל מדהים, מקסים, מכבד ואוהב.
יש לו קטע שהוא אחת לשבוע בממוצע.. שותה 3-4 בירות. זה יכול להיות מול הטלוויזיה שיש כדורגל וזה יכול להיות שאנחנו יוצאים או שהוא יוצא עם חברים.
אני שואלת את עצמי - למה חייב 3-4 ולא 1-2? אבל מנגד אם זה פעם בשבוע וזאת לא כזאת כמות רצינית ולא משקאות חריפים יותר וזה עושה לו טוב והוא גם מתנהג סבבה, אז למה לא.. שיהנה.
אגב הכמות הזאת של השתיה פחות או יותר מאז שאנחנו מכירים וזה נשאר ברמה הזאת ואין עליה או ירידה בכמות. אגב שאמרתי אחת לשבוע זה ממוצע.. כי יכול להיות משחק באמצע השבוע ושנצא סופש ואז זה יוצא פעמיים ויכול להיות שהוא שותה אחת לשבועיים.
אשמח לפידבק
תודה רבה

זה שום דבר. לא הייתי אפילו מציינת את זה באוזניו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

שלום אני נשואה 48 שנה כל השנים הוא שותה רק בסופי שבוע אבל ביגלל הגיל זה כניראה מאוד משפיע עליו כל סוף שבוע יש מריבות וצעקות בילתי ניסבל אני לא יודעת מה לעשות בגילי

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

מירב, מה שאת מתארת הוא סבבה לגמרי, הכמות שהוא שותה והתדירות הם נורמליים לחלוטין.. אם תראי שזה עולה ועולה אז כמובן שיש בעיה. כרגע אין בכלל.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

היי לכולן,
בעלי ואני נשואים 7 שנים ומכירים בסה״כ 10 שנים. מאז שאני מכירה אותו ידעתי שיש לו בעיית שתייה, הוא גם סיפר לי בדייט השני שלנו כבר.. אני זוכרת כשרק הכרנו לא הרגשתי שלמה לגמריי עם הקשר הזה, ובכ״ז זרמתי אלוקים יודע למה? וככה היינו זוג שנתיים וחצי ועוד לפניי שהתחתנו בגד בי עם קוקסינל לאחת ששתה המון, כשחזר סיפר לי את זה ואני הייתי נסערת וכעסתי מאוד והוא התנצל ביקש סליחה והבטיח שזה לא יקרה שוב, לאחר המקרה הזה התחתנו למרות הספקות שלי והיה כייף ויופי ונהדר במשך שנתיים לאחר החתונה, היו לו מעידות קטנות פה ושם אבל חזר למסלול מאוד מהר והתעשת, אני ניכנסתי להריון שנתיים אחריי שהתחתנו ונולדה לנו בת בכורה הכל היה טוב ויפה כשנה אחריי שנולדה עברנו לדירה יותר גדולה והייתי איתה בחופשת לידה בבית עד שהיתה בת שנתיים, במהלך הזמן הזה היו ביני לביו בעלי המון בעיות תקשורת וחוסר הבנה ולי היה כבר מאוד קשה להישאר איתה בבית, בגיל שנתיים שמנו אותה בגן פרטי ואני חיפשתי עבודה בנתיים חשדתי ובאמת צדקתי בעלי שתה מפעם לפעם וחשב שאני לא שמה לב לכך, היתה לנו מריבה ממש גדולה באותה השנה ועל משהו ממש טיפשי ומשהו באינסטינקטים שלי הרגיש לי שקורה פה משהו אחר, לאחר כשבוע שלא דיברנו השלמנו וגם הלכנו לטיפול זוגי שלא הרגשתי שזה ממש מועיל לנו כי המטפלת היתה מתמחה ולא מנוסה מקצועית מספיק אז הפסקנו את הטיפול. כשברקע תמיד היו לנו בעיות תקשורת בעלי הוא אדם מופנם וסגור, אדם טוב אבל מתקשה להתנסח וורבלית והוא אבא טוס לילדות אבל שוב זה לא אומר כלום. לאחר כשנתיים התחילו מריבות רציניות בינינו והוא גם החל לשתות המון ולעשן ג׳וינטים, בקיצור חזר לסורו הוא גם קילל אותי בנוכחות הילדות וממש הקטיו אותי והשפיל אותי לידן, אני מבחינתי אמקתי לו שככה אי אפשר להמשיך והוצאתי אותו מהבית כל פעם לשבוע שבוע וחצי היו כ6 מריבות כאלה שאיבד את זה וקילל אותי והתנהג באלימות מילולית. בפעם האחרונה אמרתי לו שמבחינתי זה נגמר ואני מגישה בקשה לגירושין למרות שרציתי שננסח הסכם ביחד כבר נמאס לי והוא לא אמר שהוא מצטער אבל רק לאחר ששלחתי לו הודעה שאני אוהבת אותו וחבל שהוא מתנהג כך, באלימות מילולית כלפיי כתב שהוא מצטער וגם הוא אוהב אותי, חזר הביתה במקביל התחלנו טיפול זוגי אצל מטפל ממש טוב ולאחר כמה ימים בלילה סביב 1:30 לאחר ששכבנו מישהי שלחה לו הודעה, ושאלתי מי זה? ענה שזאת הקוסינלית שהיה איתה אז כשבגד בי וגם הוסיף שהיה איתה גם לפניי שנתיים או שנה, בשלב הזה איבדתי את זה והודעתי לו שאנחנו מתגרשים סופית, כי אני לא רואה איך אפשר להציל נישואים כאלה כשלא נשאר מה להציל מהם, הוא מבחינתו אמר שהוא מצטער וסיפר לי רק כי חשב שאנחנו היינו מספיק פתוחים כדי שיספר לי באותו הרגע מה היה. פרט חשוב: שנייה לפניי שהיא שלחה לו את ההודעה הוא דיבר איתי על אפרות של יחסים פתוחים כי מבחינתו זה המצב הכי אישיאלי שיש לו גם אותי שהוא אוהב וגם את האפשרות להיות עם נשים/קוקסינליות אחרות לפניי שמיזדקנים ומתים, ואני אמרתי שאני לא מסכימה ליחסים פתוחים, ושאלתי אותו ומה אם אני לא אסכים לזה מה הוא יעשה? הוא אמר שכנראהשלא יעשה כלום, והביע מורת רוח מכך היה מבואס שלא הסכמתי עם ההצעה שלו כי משך את גופן ממני והתיישב לבד עם עצמו, זו לא פעם ראשונה שמעלה את האופ׳ של יחסים פתוחים זה מאוד מטריד אותי וגורם לי לחשוב שאני לא מספיקה בשבילו ומצד שני יש את הבעיית שתייה והמשיכה לקוקסינלים שזה הזייה, אגב לאחר הריב האחרון שהיה לנו סיפר לי שהצגעדע אליי מאוד לאחר שהשהלמנו וסיפר שהלך לקוקסינלית בתחנה המרכזית ואפילו לא היתה חדירה רק התחכך בה ואמר שלא נהנה בכלל ושזה היה אילוץ. אני מבחינתי לא רואה שום סיכוי להציל את הנישואים הללו אבל המטפלת שלי אומרת שאם כבר אנחנו בטיפול זוגי ואצל מטפל טוב כדאי שאני אבדוק למה הצחיל לשתות ולעשן שוב כי לדעתה הוא במצוקה בגלל משהו וצריך לברר מה יש מתחת לפניי השטח ואם כל פעם אני מאיימת בגירושין אין בסיס להיפתח באמת בטיפול הזוגי. אני מבחינתי מרגישה שנתתי לו המון הזדמנויות לתקן וכבר קשה לי להכיל את זה ופשוט נמאס לי לנסות לשקם ולתקן משהו שהוא שבור כבר מזמן, אני מרגישה שהוא לא אוהב אותי כמו פעם למרות שהוא אומר שהוא אוהב אותי אבל אני ממש לא מרגישה כך. מה גם כשהיינו יחד שאלתי אותו מה הוא אוהב בי וענה לי תשובות ממש שטחיות ולא מספקות ענה לי: את יפה, את חתיכה, את נחמדה כאלה.. כאילו מדובר במישהי שהוא בקושי מכיר ולא חי איתה 10 שנים.. פשוט הזייה!! לי זה מרגיש כאילו הוא כבר מיצה את הקשר ולא מתאים לו יותר והוא רוצה להתפרפר ולעשות מה שבא לו עם מי שבא לו בלי להתחשב ברגשותיי בכלל! יש לציין שאין לו הרבה נסיון עם בנות היום הוא בן 37 והכרנו כשהוא היה ממש צעיר בן 26 היתה לו יזיזה אחת סה״כ וחברה לא רצינית כחצי שנה בזמן שהיה סטודנט, היתה לו גם מישהי במשך שנתיים שלא ממש רצתה אותו ושיחקה לו ברכשות ובין לבין היה עם מבלה בלילות עם כמה קוקסינליות. בקיצור אני כרגע חושבת שאני סתם מבזבת את הזמן איתו הוא מבחינתו לא רוצה להתגרש לפחות זה מה שהוא טוען, הוא לא מאושר כל-כך בחיים אני יכולה לראות את זה עליו ואני אומללה מהקשר הזוגי שלנו כבר חצי שנה נעה בין ייאוש לתקווה. פשוט שבורה מזה וכל האינסטינקטים שלי אומרים לי לברוח מהקשר הלא בריא הזה.