אני והדחיינות יוצאות למסע

איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

מנסה לפתוח דף תמיכה זמני מקווה שהצלחתי לעשות זאת תחת מדור לימודים

אני חדשה באתר, קוראת שקטה כמה חודשים, עם דף בית טרי יחסית :)
נבוכה מעט לתפוס פה מקום לפני שממש התערתי בקהילה, ותרמתי משלי. אבל אני זקוקה לתמיכה, ולכתיבה, ולתיעוד.
הגעתי לכאן בעקבות הריון ראשון ונגזרותיו (בגישת באופן טבעי) שמתבשל לו בבית, אבל עוד לפניו אני חייבת לסיים את הסמינריון
האחרון ללימודי המקצוע שלי, שהגיעו אחרי שנים ארוכות של תואר ראשון (גם שם הסמינריונים נכתבו באיחור של שנה וחצי).

תחושת חוסר מסוגלות, תיוגים של דחיינית כרונית, חוסר אונים, פחד, הפיכת זבובה לפילה, תחושת כשלון.
את התואר הראשון סיימתי בהצטיינות וממוצע הציונים שלי בתעודת הנוכחית עד כה הוא 95? אז מה לעזאזל הבעיה שלך איזו בל?
ישנן אלפי סיבות, שנלמדו ונלמדות בטיפול שלי. עכשיו אני רוצה לסיים את העבודה הזאת.

עשרות פעמים בחצי שנה האחרונה בה אני מנסה לכתוב את העבודה הזו הכנתי לוחות זמנים צבעוניים. תרשימים ומשימות, הבטחות, אקסלים
מדוגמים ומסמכים מפוארים. דבר לא קרה. ויש לי זמן, ויש לי אפילו מבוא שהצלחתי לכתוב בין רפיון לויתור.
ארבעה פרקים. שלושים ומשו עמודים או כמה שייקח.
אני הולכת עכשיו להעביר את המסמכים של העבודה למחשב החדש. עד ההרצאה בערב (אני גרה בחו"ל) אני עובדת על העבודה ולא עובדת על
עצמי.

עורכת: המטרה - העבודה מוגשת בתאריך 5.5 - יום שלישי בעוד שבועיים. אמן.

אשוב לעדכן.
רייצ'ל*
הודעות: 36
הצטרפות: 26 אוקטובר 2003, 10:11

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי רייצ'ל* »

בהצלחה!
ו{{}}ביד רכה{{}}. ההתנגדות לכתיבה לא סתם שם. יש לה סיבות, וסיבות מצוינות. ההתנגדות שם, מן הסתם, כי היית צריכה אותה כדי לשרוד רגשית. אז ברוך, הרבה הרבה רוך.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

תודה רבה רייצ'ל!
גם על הרשימות מאירות העיניים שקישרת. אני מזהה את ההתנגדות שלי ומכירה [בחלק] מהסיבות לה. השבוע אמרה לי המטפלת שלי שהשינוי לא יוכל לבוא מהמצב הקיים,
שמשהו צריך לזוז. ואני שאלתי מה להזיז, לאן, כמה ואיך ותשובות אין.
מאוד מתחברת ל חמלה עצמית בעיני היא בראש ובראשונה כלי שמאפשר לחיות מתוכו את החיים באופן שלֵו, שמח, נינוח ונעים. שנית, חמלה עצמית היא כלי מרפא בפני עצמו_
שנים של שנאה עצמית על כל עיכוב, על אי עמידה בתלם, על ריפיון או ליתר דיוק נרפות ועל שיתוקים אלו ואחרים העברתי את עצמי, עד שהבנתי שלשנוא את עצמי
ולנזוף בעצמי רק מזין את מעגל התסכול, ומהתסכול נולד עוד ויתור, אבל לא כזה שמטעין באנרגיות של הרפייה לשם תקומה, אלא כזה שמוביל לריפיון.
וגם חושבת על כך שלפעמים כן עשיתי דברים בכוח, למרות ההתנגדות העזה, פשוט כי לא היה מוצא אחר. אבל אלו היו מכשולים נקודתיים,
כמו סמינר לסיום התואר, או עבודה בקורס. זמניים וחולפים תוך יום, יומיים, שבועיים.
שינויים גדולים זה סיפור אחר. ובכל זאת, אני תוהה למה הכוונה באיזון שעירית לוי כותבת עליו "שומרים על איזון עדין בין נחישות ליצור שינוי,
לבין חמלה ורכות כלפי הקושי, כלפי הכאבים והפחדים ששוכנים בפנים ושיוצרים את העיכוב ואת ההימנעות מהשינוי."
איך שומרות על האיזון הזה? ואפרופו יד רכה - למה לא לסמוך על עצמי שאדע בעצם?
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

אתמול:
רחוצה ומסורקת ניגשתי למשימת העברת המסמכים למחשב החדש. התלבשתי יפה, כלומר לא בפיג'מה, כי אני יוצאת לעבודה!
העברתי את המסמכים וניגשתי לעבודה.
הזמן שעבר מאז הפעם האחרונה שנגעתי בעבודה חייב אותי לקרוא שוב חומרים שכבר התעסקתי בהם. צלחתי את שלב ההתערות
והמשכתי בניסיון להתקדם.
ארוחת צהריים, שעת מנוחה קלה על הספה.
שבתי.
פה התעכבתי שעתיים על הערת שוליים של שלוש שורות שהזיזה לי את כל הפסקה מאיפוס ונאלצתי לערוך שוב ושוב.
לא נורא. מתי מגיעה לפרק החדש? קראתי עוד חומר חדש וכמה מאמרים, תמיד בעת כתיבת עבודה אני נסחפת לקריאת מחקרים
שקורצים לי, גם אם הם אינם קשורים לעבודה הנוכחית. זה מעניין, ואני לא אוהבת לעשות רק את מה שצריך.
כבר נהיה ערב, המוח הרגיש מוצף והגוף שמחובר אליו ביקש אוויר צח. על ההרצאה ויתרתי כי לא התקדמתי מספיק,
אז יצאנו לקניות וסיבוב קל. ראינו את העצים הורודים של פריחת האביב, צילמתי אוטו גלידה ששב לפזז ברחובות לאחר החורף
הארוך ועשינו קניות.
סיכום:
משהו זז. חזרתי לעבודה. החלונות במחשב פתוחים, המחשבה התרעננה, מפוקסת על השלב הבא - המשך תחילת תחילתו התחילית של פרק א'.
לא התקדמתי מאוד אתמול, אבל יש תנועה.

מטרות להיום: עבודה על פרק א'. עד מחר בערב - סיום פרק א'. עוזר לי לכתוב פה ולתעד, איזה כיף.
כמו ילדה חדשה בגן, מקווה לעוד תגובות
|*|
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

קוראת בעניין, גם אצלי אלו נושאים שחוזרים - תקופות עם יותר ופחות תנועה, יחס לעבודה, מעצורים שנובעים מהפחד להיכשל והמחשבה שכל צעד גורלי וקובע...
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

הי שקטה, כיף שאת פה @}
כל צעד גורלי וקובע
או כל מילה שנכתבת צריכה להיות יהלום מלושט ללא רבב.
וכך מצאתי את עצמי אתמול, חגיגית ונחושה, ניגשת לכתיבה ביום השני. לא הייתי מרוכזת בכלל, אז לקחתי חצי כדור של ריטלין 20 מ"ג.
למרות שאני לא רוצה לגעת בזה יותר, אני לא באמת זקוקה לזה. רגע, מאיפה אני יודעת? אולי אני כן זקוקה לזה לפחות מנטלית.
בניסיונות להכין את הגוף להריון, לחזק אותו, לצמצם למינימום אפשרי את הכדורים שאני בולעת ובולעת שנים בגלל כאבי הראש,
החלטתי שמהריטלין יהיה הכי קל להיפרד. מוותרת לעצמי בשלב זה. יש מטרה נוספת חשובה גם היא, העבודה הזו שמעכבת אותי בכל כך הרבה מישורי חיים,
אני רוצה לשלוח אותה לדרכה.

אז באמת למדתי. לא מאד רצוף, עם שעה של הפסקת צהריים, ואז הכנות לארוחת יום העצמאות אליה הוזמנו בערב,
אבל הייתי שם. ובכל היום הארוך הזה, כתבתי שורה וחצי. לא ידעתי איך להמשיך משם. אז התחלתי לקרוא ולקרוא ולקרוא, מאמר
ועוד מאמר, מחפשת השראה, פריצת דרך, משהו להמשיך איתו. נהיה ערב, ונסענו לארוחה.
אז היום כבר לא אסיים את פרק א'. לוחות הזמנים יאלצו להתגמש בצער.

אבל אבל, רגע,
ביד רכה -
אני בתוך זה! השולחן הפך לשולחן לימודים של סטודנטית, עמוס ספרים ומאמרים ממורקרים בצבעים זרחניים.
נתתי לעצמי מתנה - הפסקתי להתייסר ימים על גבי ימים, שבועות, לילות, שאני לא כותבת את העבודה.
אני שם, אני בדרך, צעדים קטנטנים, מהוססים, עקב לצד אגודל, אנטר לצד מקלדת.
היום אני ממשיכה.
אל_הלב*
הודעות: 665
הצטרפות: 05 מאי 2012, 11:14
דף אישי: הדף האישי של אל_הלב*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי אל_הלב* »

כל הכבוד איזובל!

יודעת כמה זה קשה.
גם אני נמרחתי שנה וחצי עם שתי סמינריוניות ורק החודש, אחרי 6 וחצי שנים סיימתי את התואר...

תמיד יש מיליון סיבות לדחיינות.
כנראה שההחלטה והרצון להתגבר על כל הקשיים צריך לבוא באמת מבפנים ולא בכוח.

נשמע שנכנסת לזה ומעודדת אותך להמשיך (-:
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

אל הלב, מזל טוב על התואר החדש (ישן)!
איזה כיף שיש מי שמבינה לליבי :)

אני לא כותבת בדף כי אין לי מה לכתוב. נסוגתי אחורנית. קשה לי לזוז. אפילו לתאר את מצבי האומלל מול העבודה כבר מרגיש
לי מטופש וחסר תוחלת.
בינתיים קוראת סיפורי לידה באתר, ועוד מיליון דפים במקביל ובו זמנית - הנקה, קריירה, בלוגים, בלי חיתולים, בעיות פוריות, הכל הולך.
אני בבאופן רוב ימיי ולילותיי, לימודים אין. תינוק אין, שלא לדבר על הריון. עדיין מחשבת ביוצים ומשקשקת מפחד.

השהות באתר גורמת לי לבחון את עצמי למול המדובר, כלומר הנכתב. מסתבר שבאופן אינטואיטיבי לגמרי, הפסקתי לפני שנים עם הגלולות,
כי הרגשתי שעשו לי רע. אני כבר שנים מתמודדת עם תחושת האחרוּת הזו מול המיינסטרים שעושה את שצריך, ולא את מה שרוצה.
כלומר, לא חושב בכלל. בתחומים אחרים לגמרי מנושאי הליבה פה, כמו שאומרות. אבל אני עדיין באופנית!
מוזר איך שאני מייד מנכסת לעצמי תחושת שייכות כזו, למרות שמי מכירה אותי פה בכלל.

אז העבודה הזו. לא נגעתי בה מאז יום שלישי שעבר. יוצאות למסע, עלק. קוראות בבאופן, אני והדחיינות שלי
פלוניתית*
הודעות: 173
הצטרפות: 19 מרץ 2002, 12:51

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי פלוניתית* »

רציתי להמליץ על הספר צעד קטן לשינוי גדול. מסביר כמה עניינים חשובים באופן הגיוני דבר שעזר ליישם חלק מדרכי הפעולה שהוא מצייע
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

תודה פלוניתית {@
קראתי על הספר והוא נשמע לי רלוונטי, הבעיה היא שאני לא גרה בארץ ולכן אחכה עד הקיץ וארכוש אותו.
רשמתי לי.

עדיין תקועה.
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

שלום איזו בל :-)

קראתי את דף התמיכה שלך, ואשמח לנסות לתמוך ולעזור גם כן.
אם מתאים לך, אוכל לשאול אותך כל מיני שאלות על מנת לנסות ולברר מהו המחסום שעומד בינך לבין סיום כתיבת העבודה.
וגם לעזור לך ליישם את גישת היד הרכה שאני מבינה מהקריאה פה שהתחברת אליה.
{@
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

הי עירית, אני ממש מאושרת שבאת!
אני מכירה אותך מדפים אחרים באתר ומאד אוהבת את התשובות (והשאלות!) שלך. אז בטח שמתאים לי.
בדיוק אתמול חזרתי לקרוא בדף של היד הרכה.
והתחלתי (המשכתי) לחשוב שאולי זה מסוכן לי רוך, כי אני מאבדת את הנחישות.
וזה מתחבר לשאלה ששאלתי מעלה בתגובה לרייצ'ל - על האיזון בין הנחישות לשנות לבין חמלה ורוך. אני חוששת שמרוב רכות, ברגע שיש
פתח לחמלה, אני שומטת הכל.
תודה רבה :)
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

האיזון בין הנחישות לשנות לבין חמלה ורוך
מציעה את הרעיונות: נחישות רכה או רכות נחושה
פגשתי את שתיהן, הן אפילו די חברות. הן אפשריות לגמרי ומועילות מאד.
|אפרוח|
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

בשמחה :-)

_על האיזון בין הנחישות לשנות לבין חמלה ורוך. אני חוששת שמרוב רכות, ברגע שיש
פתח לחמלה, אני שומטת הכל._
אני מבינה.
אם מתאים לך לעשות זאת כאן, בואי ננסה להיכנס לעומק של זה מבחינת התפיסה שלך.
השאלה הראשונה שלי אליך היא - מה מחזיק את הדברים מבחינתך כל עוד אין רכות וחמלה? "בזכות" מה הדברים אינם נשמטים? :-) (תקשיבי ותעני לשאלה הזאת עד כמה שאת מצליחה ללא שיפוט עצמי. אין בה טיפת שיפוט).

ועוד שתי שאלות שעלו לי:
  • מה מפחיד אותך (אם מפחיד) בלא לסיים את העבודה הסמינריונית?
  • מה מפחיד אותך (אם מפחיד) בכן לסיים את העבודה הסמינריונית?
מציעה כאן לא לענות מיד אלא לתת לזה קצת זמן. לבחון אם אכן מתחת לפני השטח שוכנים פחדים, ומהם.
פלוני_אלמונית*
הודעות: 43441
הצטרפות: 19 אוגוסט 2001, 22:52
דף אישי: הדף האישי של פלוני_אלמונית*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי פלוני_אלמונית* »

_מציעה את הרעיונות: נחישות רכה או רכות נחושה
פגשתי את שתיהן, הן אפילו די חברות. הן אפשריות לגמרי ומועילות מאד._
מה ההבדל בינהן?
נשמע כמו בספירת העומר חסד שבגבורה או גבורה שבחסד. . .
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

מה ההבדל בינהן?
אני חושבת שההבדל הוא מה הגרעין ומה המעטפת. בסופו של דבר כנראה שהדמיון בין השתיים הוא גדול, אבל אולי יש הבדל מבחינת התהליך והדרך להגיע למקום המורכב.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

חוזרת לענות.
עירית,
בזכות מה הדברים אינם נשמטים?
תלוי מה לא נשמט. אבל בכוונה אשאר באזור האקדמיה/עבודה/סטאז' – שאלו הדברים שעסקתי בהם בשנים האחרונות.
קודם כל, רוטינה, שגרה, סדר יום והתחייבות. היתה לי בשנה שעברה, לדוגמא, שגרה מאוד עמוסה, שכללה גם לימודים, גם
עבודה וגם יום בשבוע הכשרה מעשית. היה סדר, היה ברור לאן צריך ללכת בכל יום, מה המטלות השבוע. וגם - העבודה והלימודים
זלגו לסופי השבוע, בעיקר העבודה, מיוזמתי. אני השקעתי מיוזמתי יותר מהדרוש – היתה בי הנעה פנימית וכוח רצון, כי הרגשתי
שאני מתקדמת, מתנסה בדברים חדשים (למשל להרצות מול קהל גדול), שאני זזה, והכי חשוב – שמצליח לי! גם בעבודה, גם בלימודים,
גם בסטאג'.
אז זו עוד נקודה בזכותה לא שמטתי – הצלחתי. אפילו נהניתי. הרגשתי שאני מטפסת על הר, טיפוס איטי ועיקש, אבל שהשרירים מתחזקים,
שאני מאמנת את הגוף, מזיעה זיעה טובה של מאמץ, ומקבלת בתמורה אנדרופינים שחבל על הזמן!
כי כמי שחיה כל חייה בתחושת אי מסוגלות, ושהכל קשה, ולא יכולה, ורחמים עצמיים, לגלות שאני מסוגלת היה גילוי נפלא.
ולא היתה שם רכות, כי היא לא היתה נחוצה בכלל. טוב, אולי כן, מדי פעם, כשהייתי בורחת למיטה ופשוט ישנה במקום לעבוד או ללמוד.
אבל שמטתי במידה, והצלחתי.

אגב, גם בלימודי התואר שלי שמטתי המון. הצלחתי לצלוח אותם רק בזכות השמיטות, הדחיות שביקשתי וקיבלתי, מועדי ב' וג'.
הארכה של שנתיים. אולי לימודי התואר שלי מתארים את מה שהגדירה נוודית רכות נחושה – כי היה לי ברור שאסיים את הלימודים,
למרות ההבנה והסלחנות שגיליתי כלפי הקושי שלי לעמוד בלוחות זמנים, להתמודד עם עומס משימות. אז הארכתי את הלימודים,
וזה מבחינתי הרוך שגיליתי כלפי עצמי. כי הבנתי שזה מה שאני זקוקה לו כדי לצלוח את האתגר.
ברגע שהיה צריך להתקדם, והמזכירות לחצה, ואני הבנתי שרק אני יכולה לסיים את הסאגה הזו, התגייסתי וכתבתי את העבודות.
וסיימתי. אפילו בהצטיינות.



_עוד שתי שאלות שעלו לי:
  • מה מפחיד אותך (אם מפחיד) בלא לסיים את העבודה הסמינריונית?
  • מה מפחיד אותך (אם מפחיד) בכן לסיים את העבודה הסמינריונית?_
חשבתי על כך ביומיים האחרונים, הולכת לנסח.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

נוודית,
זה מעניין אותי מה שכתבת.
אולי בא לך לתת קצה חוט, או דוגמא, איפה ואיך -
פגשתי את שתיהן, הן אפילו די חברות. הן אפשריות לגמרי ומועילות מאד
{@
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

איזו בל,
לפעמים אני שמה לב שהתנועה שלי היא מאד נחושה, עד קיצוניות. אני לא מחבבת קיצוניות. אז אני עוטפת את הנחישות ברכות. מעגלת את הפינות שלה. אולי מאיטה אותה קצת. בעיקר מאפשרת פתחי יציאה ודרכים חלופיות (שהנחישות עצמה לפעמים לא מספקת). הנחישות מציגה סולם עדיפיות מאד ברור וחד ואולי נוקשה. עם קורט רכות אני קצת מעגלת ופותחת אותו.

לפעמים אני שמה לב שהתנועה שלי מאד רכה. מאד מאד. אני אוהבת את הרכות, אבל לפעמים היא כרוכה באיזה פיזור, או יותר מידי פתחים, כיוונים, אפשרויות, וגם קצת איטיות. אז אני עוטפת את הרכות במעטה נחישות. מוסיפה קצת "עוקץ", קצת כיוון, סוגרת קצת פתחים ואפשרויות, ואולי קצת מאיצה. הרכות מציגה סולם עדיפויות מאד שטוח, או לגמרי לא קיים. עם קורט נחישות אני בונה סולם כזה, או קצת מחדדת אותו.

אני בכלל לא בשלנית, אבל אני יודעת שבבישול - הקורט מוסיף המון ואפילו חיוני. קורט מלח במתוק, קורט סוכר במלוח.

(יש קצה חוט? 8-) )
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

כתבתי תשובות ארוכות ומושקעות, שלחתי, ראיתי אותן, והן נעלמו לבלי שוב.
אוףףףף. אנסה לשחזר לאט לאט. חלק שמור לי במחשב.

נוודית, התיאור מרתק.
זהו לא רק קצה חוט אלא אסופת קצוות חוטים משתלשלים!
עבורי זו נשמעת מלאכה מסובכת מאוד, כי לפעמים עלולים להידחף לריקוד הזה שיקולים זרים. למשל,
הרס עצמי, תחביבי היקר משכבר הימים. הדחף לעשות דווקא. ייאוש ואז אינעל העולם וכלום כבר לא משנה.
אני אנסה לתרגל את זה על סיטואציה ממש פשוטה ולא טעונה רגשית ואשוב עם מחשבות.

אני דווקא כן מבשלת, די הרבה מאז שעברתי לגור פה (המזון באמריקה הוא מאוד לא באופני, וזו מחמאה נדיבת לב)
ותמיד עם מתכונים בהירים ומעקב קפדני אחרי ההוראות והכמויות. אם רשום להוסיף "קורט" אני מתחילה לגלות סימני מצוקה ;-)
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

עונה לשאלות של עירית:
מה מפחיד בלא לסיים את העבודה?
האם זה מפחיד בכלל? לא ממש. אני כבר שם, לא מסיימת את העבודה, וזה לא מפחיד.
כן מפחידות אותי תחושות שיכולות להתלוות לאי סיום כללי של העבודה במצב של הרמת ידיים וויתור.
או אז מפחיד אותי התסכול, מפחיד אותי להרגיש תבוסתנית ולא מסוגלת וחלשלושה וכל המחמאות שאחלק לעצמי.

מה מפחיד בלסיים את העבודה?
הווווווווו מה לא?
אחרי שאסיים את העבודה, אצטרך להתעמת עם הסיטואציה הנוכחית בה אני נמצאת באופן פרקטי ולא רק מנטלי,
ולמצוא לי חיים פה בחו"ל. כרגע אני בשנת חופש, שהתבררה כאחת השנים הכי לא חופשיות שיכולתי להפיק בכשרון רב
אני לא רוצה לגור פה בכלל. הסכמתי לעבור, לא רציתי (עקב קריירה של הבן זוג, ולתקופה מוגבלת). ואני בהתנגדות מתישה מול המצב, ומול עצמי, ומולו.
אני כועסת על כל מה שהחמצתי בארץ, לרבות תחילתה של תנופה מקצועית משמעותית.
ומנגד, אם אני כבר פה, אני רוצה וצריכה למצוא לאחר חופשות הקיץ (כן, חופשות. אם אני כבר פה, אז נוסעות לטייל הרבה, פרסי ניחומים אני קוטפת לעצמי)
עיסוקים (עבודה, התנדבות, התפתחות אישית) כי כרגע אין לי לאן ללכת משל עצמי, לבדי, בלי קשר לבן זוגי - חוץ מלקניות או קפה פעם בשבוע עם חברה.
אני בבית, חסרת מעוף, חיונית וחיים, מלאת רעיונות ורצונות ושאיפות שמקומן להתגשם בארץ. פה הכל יהיה פשרה.
איך אפשר לחלום בעברית ולהגשים את החלומות באנגלית רעועה?
אני צריכה לפרק את ההתנגדות לחיים פה, כי אני תקועה. נתקעתי.
אני רוצה לנסות ולהבין איך אני מרוויחה מהנסיעה הזו דברים לעצמי, אבל לא ממש יודעת מאיפה להתחיל לברר.
אז העבודה הסמינריונית הזו, שכבר כתבתי ודיברתי עליה פי שמונה מיליון מגודלה המציאותי ומשקלה הכולל ביחס לחיים,
היא צינור המילוט שלי –
להחזיק פה משהו שהוא שלי, שקשור למקצוע שלי, שאני צריכה לעשות אותו, שאני מכוונת אליו. מושקעת בו רגשית, סובבת סביבו.
אנא אפנה בלי העבודה שאינה נכתבת? אני בארץ זרה, בלי עבודה, עם שום סדר יום וצורך דחוף להמציא לעצמי חיים.
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

איזו בל, משחזרת את התגובה שלי:
עבורי קורט היא מילה קסומה, כי כך מבשלות מכשפות. קורט מזה וקמצוץ מההוא. :)

ותגובה חדשה לכתיבה שלך על הפחד.

ההתבוננות שלך בעצמך מדהימה. את רואה. אני חושבת שזה המון.
בין השאר, את בעצם מתארת מצב שבו את לא רוצה להסיר מעליך כבלים, מפחדת לוותר עליהם. אפילו קצת מוסיפה עליהם באמירות החלטיות ש פה הכל יהיה פשרה
זו בחירה לגיטימית, ואת יכולה להתבונן בה ברכות. זה באמת מפחיד לוותר על הכבלים, הם הגנה, הם שומרים עליך. בלעדיהם את קצת free falling.
מצד שני - כתבת שיש לך צורך להמציא חיים. אני מציעה להחליף את זה ב הזדמנות להמציא חיים :) לי זה נשמע יותר מפתה ומעודד :)
להמציא חיים זה נהדר. ולמרות הביטוי שנשמע גרנדיוזי, זה לא חייב להיות דבר ענק, זה יכול להיות משהו, או כמה דברים קטנים (עבודה, התנדבות, התפתחות אישית)

אני מאד מזדהה עם איך אפשר לחלום בעברית ולהגשים את החלומות באנגלית רעועה?
זה מאד מתסכל לחיות בשפה זרה. אבל אני חושבת שהחלום גדול מהשפה, או מהגיאורפיה.

וגם, אני רוצה להציע לך לא לשכוח להסתכל על ההווה. את בהרבה מחשבות עתידיות, וזה מובן בשלבים מסויימים בחיים. אבל אל תשכחי להסתכל על מה שיש. נשמע שיש גם הרבה דברים כיפיים כמו כן, חופשות. אם אני כבר פה, אז נוסעות לטייל הרבה אל תוותרי על להנות מכל אלה היום :)

|אפרוח|
טלי_ב*
הודעות: 1664
הצטרפות: 12 נובמבר 2012, 12:07
דף אישי: הדף האישי של טלי_ב*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי טלי_ב* »

לעבודות סמינריוניות דחויות יש מקום של כבוד בהסטוריה הפרטית שלי (-:
טיפ טכני שלפעמים עוזר: לא להתחיל בפרק א. אפשר גם לכתוב אותו אחרון. תתחילי מהאמצע, איפה שהכי קל לך. בלי להתעכב על ניסוחים ועל הערות שוליים. רק להוציא כמה שיותר מלל מהראש אל הדף (או המחשב. אבל כשאני ממש תקועה בעצם עוזר לי לפעמים לכתוב ממש).

וגם אני, כמו נוודית, חושבת שכדאי להחליף את ה צריך שב"צריכה להמציא חיים".
ונגיד שלא תמציאי, אלא רק תתבטלי לך כל השנה הזו, או עד שיבוא לך איזה דחף לעשות משהו אחר. מה יקרה אז?
אני רוצה לנסות ולהבין איך אני מרוויחה מהנסיעה הזו דברים לעצמי נשמע לי מצד אחד רעיון נהדר, ומצד שני... קצת משקולת. משהו שצריך להצליח בו. אולי זה בסדר גם פשוט להעביר את השנה הזו איכשהו, בלי שייצא לך ממנה כלום ובלי שהיא תהיה מדהימה במיוחד. מקסימום תנוחי הרבה ותחזרי לארץ עם הרבה מרץ.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

ואולי זו דווקא הזדמנות מצויינת ללמוד אנגלית? זה מה שאני הייתי עושה. מחליטה שברגע שאני מסיימת את כתיבת העבודה אני מתחילה ללמוד אנגלית ברצינות. זה יכול לפתוח לך המון דלתות, לאו דווקא במקום שבו את נמצאת אלא גם אחר כך.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

ואולי אם תהיה לך תוכנית ללמוד משהו חדש (אנגלית או כל דבר אחר) יהיו לך יותר חשק ומרץ לסיים את העבודה הנוכחית, כי כבר תדעי מה הדבר הבא.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

נוודית,
אני חובבת מכשפות ידועה! מכשפות הן נשים שמאיימות על הסדר הטוב, מה יותר פמיניסטי מזה?

לשאר הדברים אתייחס בהמשך
בינתיים קבלי |גזר| - הכי קרוב למטאטא של מכשפה שמצאתי פה :)
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

הי טלי,
שמחה שבאת! נעים מאוד... גרמת לי לחשוב. אז אחשוב ואענה מחר.
איזה כיף למצוא מקום של דיאלוג עם מי שכותבת
אולי זה בסדר גם פשוט להעביר את השנה הזו איכשהו, בלי שייצא לך ממנה כלום ובלי שהיא תהיה מדהימה במיוחד. מקסימום תנוחי הרבה ותחזרי לארץ עם הרבה מרץ.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

הי שקטה יקרה.
וזו גם התוכנית שלי, כלומר, היתה התכנית שלי לחודשי האביב שאחרי הסמינריון, שהייתי אמורה לסיים בחורף. ותכף קיץ.
ולזה אני מתכוונת כשאני כותבת על רווח אפשרי מהשהות פה. אנגלית היא חיונית בעוד אזורים של החיים, כמו שכתבת.
בדיוק היום בצירוף מקרים משונה (אני תמיד רצה, ועושה את עצמי ממהרת, כדי לא לדבר עם אף אחת) פצחו איתי בשיחה שכן ושכנה,
ומי שלא בעלת הגייה ממש מדויקת אני לא מצליחה להבין אותה, עם כל המבטאים פה,
ואני מוצאת את עצמי עונה, יס, יס, ווינטר, סאמר, איט'ס וורי וורם, יס, יס, ומרוב בלבול לא מצליחה להבין מה רוצות ממני ונלחצת,
ומגמגמת משהו, וחושבת לעצמי, אלוהימה אדירה, אני הבת חווה הכי וורבלית ואפילו רהוטה (בעברית), ופה אני נאלצת לדבר ומרגישה ילדה
בת שלוש. זו חוויה כל כך חדשה בשבילי, לא להצליח להתבטא, לחזור לראשוניות כזו, אפילו לבראשית, כמו תינוקת שלומדת ללכת.
אבל התסכול
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

נוודית, הפתעת!
עכשיו אני תוהה באיזה חלק של הכדור את, או שמא חמש בבוקר בשבת זו שעה בעלת פוטנציאל קסום שטרם מימשתי ZZZ

יצאתי. ממשיכה להגיב מחר
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

איזו בל, כבר כתבתי שאני מזדהה עם התסכול הזה של סירוס יכולת הביטוי בשפה זרה. מצד שני, אני מצאתי בזה גם צד לחיוב, במובן של ענווה. מסבירה את עצמי - גם אני מרגישה מאד רהוטה בעברית, וכשהשפה נלקחת ממני, אני מרגישה קצת לא מוגנת. זה מתסכל, אבל גם משחרר מאיזו שכבה מילולית. כשהיא נעלמה, גיליתי שהיא קצת מרחיקה (בעיקר אותי מעצמי). מקווה שיש בזה משהו מובן :)
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

אני מאוד מבינה למה את מתכוונת, הייתה לי חוויה דומה כשעברתי לארץ זרה לפני שנים ולמדתי שפה חדשה. הרגשתי מאוד פגיעה ומוגבלת וחששתי שלא יידעו שאני בעצם כזאת וכזאת ויחשבו אותי לפושטית או משעממת...: )
מה שאני יכולה להגיד על זה - אין לך מושג איזה סיפוק זה נותן כשאת מתגברת לאט לאט על המחסומים האלה ורוכשת את השפה בקצב שלך. כשאת מגיעה לרמת שליטה שקרובה לרמה שלך בשפת האם, זה נותן תחושת הישג, חופש ומסוגלות מספקת מאוד. בהחלט שווה את ההשקעה, במיוחד בשפה חשובה ושימושית כמו אנגלית. וזה גם תרגיל טוב לאגו, להצליח לשים את התחושות האלה בצד ולא להתרגש מהן. כמו כן, זה הולך ונעשה קל ומספק יותר ויותר ככל שאת מתקדמת.
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

איזו בל,

אולי לימודי התואר שלי מתארים את מה שהגדירה נוודית רכות נחושה – כי היה לי ברור שאסיים את הלימודים, למרות ההבנה והסלחנות שגיליתי כלפי הקושי שלי לעמוד בלוחות זמנים, להתמודד עם עומס משימות. אז הארכתי את הלימודים, וזה מבחינתי הרוך שגיליתי כלפי עצמי. כי הבנתי שזה מה שאני זקוקה לו כדי לצלוח את האתגר.
זו נקודה חשובה: את כבר מכירה את התחושה, את החוויה הזאת של השילוב בין רכות לבין נחישות. יש לך בתודעה זיכרון של איך זה מרגיש, ולאן את יכולה לכוון את עצמך כעת, אם תרצי כמובן, וזה נהדר.

או אז מפחיד אותי התסכול, מפחיד אותי להרגיש תבוסתנית ולא מסוגלת וחלשלושה וכל המחמאות שאחלק לעצמי.
מול הפחד הזה עולה אתגר, שהוא אתגר שכל אדם מתמודד איתו, ובעיני ההתמודדות איתו יכולה להוות מתנה לכל החיים: האתגר של להפריד בין המעשים שלך והתוצאות שאת מייצרת או לא מייצרת, כלומר להפריד בין מה שקורה במציאות שלך (הישגים, תוצאות, דעות של אנשים אחרים וכו') – לבין הדרך שבה את תופסת את עצמך. בעצם להפריד בין התוצאה לבין הערך העצמי שלך.

אני אסביר את כוונתי: הערך העצמי שלך הוא דבר קבוע ולא משתנה, ולא משנה מה קרה או יקרה בחיים שלך. שום דבר לא באמת יכול "לגעת" בו או לנגוס ממנו, ולחילופין שום דבר לא באמת יכול להעלות אותו. לא הישגים, לא כישלונות, ולא דעות של אנשים אחרים. הדבר היחיד שיכול להשתנות זו רק התפיסה שלך את הערך העצמי שלך. ועל זה אפשר לעבוד: על לייצר תפיסה של ערך העצמי שהוא עצמאי ובלתי תלוי בשום דבר שמתרחש במציאות.

זהו הלך רוח שמאפשר חופש פנימי לחיות את חייך באופן שקשוב יותר פנימה ופחות החוצה. הלך רוח שמפנה לך הרבה משאבי נפש למקומות הנכונים, במקום לבזבז אותם על להוכיח דברים (לעצמך ולאחרים).
לפני שאני ממשיכה, תבדקי האם את מתחברת לכיוון המחשבה הזה? תכתבי מה עולה לך מול הרעיון הזה, וניקח את זה משם.

_אחרי שאסיים את העבודה, אצטרך להתעמת עם הסיטואציה הנוכחית בה אני נמצאת באופן פרקטי ולא רק מנטלי,
ולמצוא לי חיים פה בחו"ל._
_ואני בהתנגדות מתישה מול המצב, ומול עצמי, ומולו.
אני כועסת על כל מה שהחמצתי בארץ, לרבות תחילתה של תנופה מקצועית משמעותית._
אז הנה, אולי "עלינו" על משהו שגורם לך, כפי הנראה עד כה באופן לא מודע, לא לרצות לסיים את העבודה הסמינריונית. אולי זה המחסום, אולי זה ה"פקק".
ולכן, אם נאמץ כאן את גישת היד הרכה - במקום לנסות לחלץ את הפקק בכוח, אולי יהיה יעיל יותר לראות מה גורם לו להישאר, ולטפל בזה. וכמו שתיארת, כנראה מה שמייצר את הפקק זו ההתנגדות למציאות החיים הנוכחית שלך.

לכן, אולי (תבדקי אם את מתחברת), מול זה ניצב האתגר: או לשנות את המציאות, או להסכים לקבל אותה.
אם תבחרי באופציה של ההסכמה, חשוב לי לומר שהסכמה הזאת זה משהו שנדרש לטפח לאט, בהדרגה ובסבלנות, ובכמה רבדים: ברובד הרציונלי וברובד הרגשי. ואני מאמינה שההסכמה הזאת תאפשר בסופו של דבר ל"פקק" ששמת לך בינך לבין בחיים בחו"ל, להשתחרר. כלומר, אם תסכימי לקבל את מציאות החיים הנוכחית שלך, אולי לא תזדקקי יותר ל"פקק" (ל-לא לסיים את העבודה), ותעלה בך ההסכמה לסיים אותה.

מה דעתך על הכיוון הזה?
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

לא חזרתי אתמול, כי..... כתבתי! והפרחים לריטלין.

כתבת שיש לך צורך להמציא חיים. אני מציעה להחליף את זה ב הזדמנות להמציא חיים :) לי זה נשמע יותר מפתה ומעודד :)
נוודית, זה ממש מצחיק. לפני שכתבתי "צורך", כתבתי שאני "חייבת" להמציא לי חיים. ושניה אחרי ההקלדה, ה"חייבת" הזה
זעק לי - מה פתאום חייבת, אני לא חייבת כלום ואני שונאת חובות. מחקתי מיד ותיקנתי ל"צורך".
עכשיו אני חושבת שהצורך הזה מבטא חוסר, אין וריק, בניגוד לרצון, נניח, שהוא ביטוי של כמיהה פנימית שלא חייבת להיות תלויה באין.
אני מאמינה ששפה מעצבת מציאות, אבל המציאות גם מעצבת את השפה. אולי חיוני לי לשים לב למקומות בהם אני נגררת
אחרי המציאות ומדברת אותה, במקום לעצב את המציאות שלי גם באמצעות השפה. תודה על זה

זה מאד מתסכל לחיות בשפה זרה. אבל אני חושבת שהחלום גדול מהשפה, או מהגיאורפיה.
קראתי את המשפט הזה ועלתה בי מיד התנגדות. נוודית והרעיונות המופלאים והרומנטיים האלה שלה ;-)
ואז, יום אחרי, צץ בי רעיון להציע סדנה שהעברתי בארץ לפרויקטים של הקהילה היהודית כאן באזור, וההתנגדות הראשונית שככה.
זה יצריך לחזר על פתחים, לעשות עבודת שיווק, אבל גם אם לא ייצא מזה משהו, זה יפריח מחדש את החלום.

גם, אני רוצה להציע לך לא לשכוח להסתכל על ההווה. את בהרבה מחשבות עתידיות, וזה מובן בשלבים מסויימים בחיים. אבל אל תשכחי להסתכל על מה שיש.
נכון. תודה על התזכורת.

כשהשפה נלקחת ממני, אני מרגישה קצת לא מוגנת. זה מתסכל, אבל גם משחרר מאיזו שכבה מילולית. כשהיא נעלמה, גיליתי שהיא קצת מרחיקה (בעיקר אותי מעצמי)
אבל מה אני בלי המילים שלי? אני מתחברת למרחק מעצמי שיוצרת האין שפה, אבל המרחק שאני חווה הוא מרחק מכוח אדיר שיש לי, להקסים במילים.
מנסה לדמיין סוג של שחרור בלי השכבה המילולית, לא מצליחה...
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

חוזרת לדבריה של טלי
_נגיד שלא תמציאי, אלא רק תתבטלי לך כל השנה הזו, או עד שיבוא לך איזה דחף לעשות משהו אחר. מה יקרה אז?
אני רוצה לנסות ולהבין איך אני מרוויחה מהנסיעה הזו דברים לעצמי נשמע לי מצד אחד רעיון נהדר, ומצד שני... קצת משקולת. משהו שצריך להצליח בו._
הווו מה יקרה אם אתבטל עוד שנה? כולנו גדלנו על התפיסות האלה, שצריך לעשות, צריך לפעול, צריך להתקדם, מהר מהר, הלאה, קריירה, קריירה, בראבק.
מאד קשה לי גם עכשיו להתמודד עם ה-פוס! כרטיס אדום, יצאתי מהמשחק ואני מאפשרת לעולם המסכן הזה לנוח קצת, לפחות ממני.
אני כמובן ניגשתי למשימה בחדווה ובתחושת אינדיבידואליות עילאית, איזה כיף לי! שנת חופש!
אבל גיליתי שיותר מדיי חופש כולא אותי.
אפרופו רצון וצורך, אני רוצה ששנה הבאה תהיה אחרת. כשיש רצון, אני חושבת שהצורך שנולד ממנו הוא לא משקולת.
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

שקטה
אין לך מושג איזה סיפוק זה נותן כשאת מתגברת לאט לאט על המחסומים האלה ורוכשת את השפה בקצב שלך. כשאת מגיעה לרמת שליטה שקרובה לרמה שלך בשפת האם, זה נותן תחושת הישג, חופש ומסוגלות מספקת מאוד.
וואו, זה נשמע לי קסום. מזכיר לי את הסיפור שלי עם מתמטיקה - כמו ילדה טובה וצייתנית להבניות חברתיות, גם אני הפנמתי מגיל צעיר שמתמטיקה זה משהו שבנות
לא מבינות בו, ומאחר ואני בת, כך גם אני. אחרי שנים של ייסורים בשיעורי מתמטיקה בכל גיל, ודרמות קולוסאליות לפני כל מבחן, הגיעה הבגרות, ואני הפסקתי ללמוד מתמטיקה
בכיתה י"א.
ואז, כמה שנים אחרי הצבא, לקחתי קורס אקסטרני כדי להשלים את הבגרות. פתחתי דף רענן ונקי, עם מורה נפלא וסביבה של א.נשים כמוני, שלא בדיוק הסתדרו במערכת.
ניגשתי למשימה.
נחשי מה קרה? אוי לבושה, נהניתי בקורס. הכנתי שיעורי בית. התאמצתי. הצלחתי לפתור שאלות שהדהדו לי מהתיכון, ואז נראו לי כמו מפלצות יורקות אש.
קיבלתי מאה בבגרות. תחושת הסיפוק בהחלט שווה את ההשקעה
אולי גם עם אנגלית?...
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

אני מנסה לחשוב איך לענות על המשפטים האחרונים. זה רעיון קצת מופשט באמת, וקצת קיצוני אולי. חושבת איך לדייק ולהסביר את עצמי. ואז אני קוראת אותך -
אבל מה אני בלי המילים שלי? ו
אני חושבת לעצמי, מה באמת? אולי בשאלה הזו שלך גלומה הרבה מהתשובה? :)
ועוד קצת על זה - ממש בזהירות. להקסים במילים זה כוח אדיר. אבל אולי לפעמים המילים מקבלות כוח משל עצמן, ומשאירות אותי מאחור? לפעמים אני מרגישה כך. שאולי המילים מרחיקות אותי מהמהות הפנימית בגלל שהן מקסימות.
להיות בארץ זרה עם מעט שפה - זו מגבלה ללא ספק, וזה קושי גדול. המחשבה היא שאולי אפשר להוציא מעט מתוק מהקושי, כמו סוג של ויפאסאנה.
מצד שני - מאד יכול להיות שזה ממש לא שייך ולא מתאים לך, עכשיו או בכלל. אז פשוט שחררי את הרעיון שלי, והוא יעוף להצטרף לשאר הרעיונות הפורחים באוויר.

אז, יום אחרי, צץ בי רעיון להציע סדנה שהעברתי בארץ לפרויקטים של הקהילה היהודית כאן באזור
נהדר :) בהצלחה! מאד מסכימה גם עם גם אם לא ייצא מזה משהו, זה יפריח מחדש את החלום

ותודה (מאוחרת) על הגזר :)
|אפרוח|
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

עירית יקרה, המון תודה |L|
מעריכה מאוד את המילים שלך.
נגמר לי זמן המחשב (אה! איזובל נעה ברכות ובנחישות ומקצה לה זמן התרועעות בבאופן לפני שניגשת ללמוד)
ואשוב לענות בהמשך.

ותודה לכולכן. לכל מי שכותבת לי. עייפתי ממילים שחוקות, ואתן מביאות לחיי משב מרענן ומרפא של מחשבות ורעיונות.
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

מצחיק, גם אני תמיד הייתי גרועה במתימטיקה...
לגבי השפה, אני ממש חושבת שזה רק עניין של התמדה ורצון. וגם למצוא שיטה שמתאימה לך. דווקא כשהתחלתי ללמוד אנגלית בבית הספר, בסביבות כיתה ד'-ה', לא הייתי טובה בזה במיוחד. כי לא התחברתי לקטע של השינון, המשפטים המלאכותיים, הדיקדוק. הלימוד המובנה הזה בתוך מסגרת באמת קצת דומה למתמטיקה ואולי עם זה קשה לך? כי אני לדוגמה שונאת משפטי "הדגמה" כאלה שבכלל לא נשמעים כמו משהו שמישהו באמת אומר בחיים האמיתיים. זה אולי נשמע מוגזם אבל זה יכול ממש להוציא לי את הכיף מהלימוד.

מתי כן התחלתי להתקדם ולאהוב אנגלית? כשהפסקתי לראות בזה משהו שאני צריכה ללמוד בשביל בית הספר והתחלתי פשוט לקרוא ספרים באנגלית בשביל עצמי, לראות סרטים עם כתוביות באנגלית או בלי כתוביות בכלל, לחפש במילון איזו מילה שלא הכרתי מתוך שיר שאהבתי וכן הלאה...

המזל עם האנגלית הוא שהיא באמת בכל מקום אם רק רוצים להיכנס לזה קצת יותר עם כוונה. ללמוד שפות אחרות יותר קשה בעיני כי החשיפה היא לא אותה חשיפה.
בכל אופן נדמה לי שאני מבינה קצת מה תוקע אותך, גם אני מגיבה או חושבת בצורה דומה, אם כי לא לגבי שפות דווקא:)

סליחה אם קצת כתבתי לך ו"דחפתי" אותך יותר מדי בנושא, כל מה שקשור ללימוד שפות נוגע בליבי איכשהו ואני נסחפת:)
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

חוזרת לענות לעירית (ולעצמי) אחרי ימים של למידה ולמידה. אני בפרק א', מסיימת אותו. מחיאות כפיים.

את כבר מכירה את התחושה, את החוויה הזאת של השילוב בין רכות לבין נחישות. יש לך בתודעה זיכרון של איך זה מרגיש, ולאן את יכולה לכוון את עצמך כעת, אם תרצי כמובן, וזה נהדר
נכון. אני שמחה שציינת את זה, כי זה מסמן לי שעשיתי את זה בעבר, וזה לא רעיון אמורפי בלבד

מול הפחד הזה עולה אתגר, שהוא אתגר שכל אדם מתמודד איתו, ובעיני ההתמודדות איתו יכולה להוות מתנה לכל החיים: האתגר של להפריד בין המעשים שלך והתוצאות שאת מייצרת או לא מייצרת, כלומר להפריד בין מה שקורה במציאות שלך (הישגים, תוצאות, דעות של אנשים אחרים וכו') ג€“ לבין הדרך שבה את תופסת את עצמך.
לפני שאני ממשיכה, תבדקי האם את מתחברת לכיוון המחשבה הזה? תכתבי מה עולה לך מול הרעיון הזה, וניקח את זה משם.
וואוווו. זו חתיכת מיומנות נשגבת בעיני, להגיד לעצמי: אני בסדר. אני קודם כל בסדר, וראויה לטוב, בלי שעשיתי כלום, ובעיקר אם לא עשיתי כלום. לזה הכוונה?
הלוואי ויכולתי להצטיין בזה. מה זה מתחברת? זה חלומי בעיני.
אני חייבת לציין פה שבדרך כלל הייתי ועודני קשובה לעצמי, ופעלתי לפי הקשב הזה, אבל זה דרש ודורש עדיין מאבק קשוח מאוד בסביבה, כי הסביבה לא אוהבת מורדות, היא אוהבת נתינים צייתנים.
דוגמא איזוטרית מהתיכון - ידעתי שללמוד ככה בבית הספר הזה זה לא טוב לי, לא מעניין אותי ללמוד את זה,
אתם משעממים אותי, לא מסתכלים עליי ועל הצרכים שלי, לא מתאים לי להיות מכונה משננת ולקבל על זה מספר בתור הערכה רק כדי שתהיו מרוצות, אני צריכה משהו אחר עכשיו.
שתביני, הייתי בכיתת המצטיינות של בית הספר, ונזפו בי שאני לא עומדת ביעדים כל הזמן. עד שהחלטתי, בניגוד גמור למה שעשו חברותיי ובניגוד גמור ללחצים מההורים, מהמורות וכו' -
אני לא עושה בגרויות עכשיו, ביי!.
או לא ללדת. בגילי, אמצע שנות השלושים, ועוד בזוגיות, לא ללדת כי לא מתאים לי ולא נכון לי, זה משהו בלתי מתקבל על הדעת. אולי זה מתקבל על הדעת של אנשי ונשות באופן :)
אבל לא על הדעת של הנורמה. ואנחנו מוקפות בנורמטיביות הזו.

אם תבחרי באופציה של ההסכמה, חשוב לי לומר שהסכמה הזאת זה משהו שנדרש לטפח לאט, בהדרגה ובסבלנות, ובכמה רבדים: ברובד הרציונלי וברובד הרגשי. ואני מאמינה שההסכמה הזאת תאפשר בסופו של דבר ל"פקק" ששמת לך בינך לבין בחיים בחו"ל, להשתחרר. כלומר, אם תסכימי לקבל את מציאות החיים הנוכחית שלך, אולי לא תזדקקי יותר ל"פקק" (ל-לא לסיים את העבודה), ותעלה בך ההסכמה לסיים אותה.
לחלץ את הפקק בכוח זה לא עובד, ולא יעבוד. לא אצלי. בעיני רק חופש מוליד הנעה, וכוח משתק אותי. מתחברת מאוד.
אני לא בטוחה שאני אוכל להסכים למציאות החיים הנוכחית. אני אוכל להסכים לרעיון של חיים פה, לתקופה זמנית, ובתוכה לפעול ולשנות. היא חייבת להשתנות.
חשוב לי לדייק את זה, כדי להבין אם בכלל הבנתי אותך נכון :)
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

שקטה, תכתבי תמיד ומה שבא לך. שום סליחה, זה מעניין אותי לקרוא!
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

אני בפרק א', מסיימת אותו. מחיאות כפיים.
מחיאות כפיים @}
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

מאד יכול להיות שזה ממש לא שייך ולא מתאים לך, עכשיו או בכלל. אז פשוט שחררי את הרעיון שלי, והוא יעוף להצטרף לשאר הרעיונות הפורחים באוויר.
נוודית, לא בטוחה שהרעיון עזב אותי. למעשה,
שמתי לב השבוע שכמויות הסמול טוקס שאני מנהלת במעלית בלי מילים אלא רק בעזרת חיוכים, הנהונים וצחוק בווליום משתנה, הן לא יאומנו.
אחרי שכל השבוע, כל נוסעות המעלית, בכל נסיעה ללא יוצאות מן הכלל התעקשו לדבר איתי, אני רוצה לומר לך - אפשר בלי מילים! :)
אבל בלי המילים אני סתם שכנה נחמדה, שקטה וחייכנית, ואני אמנם ממש נחמדה, אבל לא חייכנית ובטח לא שקטה, יש לי הרבה מה לומר וממש בא לי שישמעו
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

מחיאות כפיים
משתחווה!
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

אפשר בלי מילים!
כן. אחרי כל מיני מסעות במקומות שבהם באמת בקושי היו לי מילים משותפות - אני מאד מאמינה שאפשר. אפשר להסתדר. אבל אפשר גם יותר מזה, אפשר ליצור קשר, ללמוד על אנשים, כל מיני דברים, לצחוק, לשיר :)

יש לי הרבה מה לומר וממש בא לי שישמעו
בוודאי! זה עניין של ערוצים שונים. בטח שצריך לשמור ולפתח את ערוצי הביטוי המילולי, וזה נכון כפליים למי שמילים כל כך חשובות לה ואהובות עליה. הרעיון שלי הוא לזכור שה"בלי מילים" או עם מעט מילים, או עם שפה מצומצמת ומוגבלת (יחסית) זה לא קיר חסום. זה ערוץ שאפשר לזרום בו, רק קצת אחרת. :)
נוודית*
הודעות: 879
הצטרפות: 09 נובמבר 2012, 00:10

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי נוודית* »

ועוד משהו שחשבתי בהקשר - שפה זרה זה קצת כמו מסיכה או תחפושת. אז מצד אחד זו באמת לא ממש אני, זאת שמדברת אנגלית במאמץ, אבל מצד שני - יש את החופש המיוחד הזה שנשף תחפושות מאפשר :)
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

להגיד לעצמי: אני בסדר. אני קודם כל בסדר, וראויה לטוב, בלי שעשיתי כלום, ובעיקר אם לא עשיתי כלום. לזה הכוונה?
כן, בדיוק לזה הכוונה :-)

הלוואי ויכולתי להצטיין בזה. מה זה מתחברת? זה חלומי בעיני.
אני חושבת שזו כמיהה של כל אדם באשר הוא. אבל זה לא משהו שקורה מיד או בלחיצת כפתור. זו מיומנות שאפשר לטפח לאורך זמן, וכל פעם לעלות בה עוד מדרגה.

אני חייבת לציין פה שבדרך כלל הייתי ועודני קשובה לעצמי, ופעלתי לפי הקשב הזה
זה מרשים, וזה מעיד בעיני על משאבי הנפש שלך. הנה עוד תזכורת לעצמך שיש לך על מה להישען בתוכך (בהקשר של חיזוק התפיסה של ערך עצמי עצמאי ובלתי תלוי).

_אני לא בטוחה שאני אוכל להסכים למציאות החיים הנוכחית. אני אוכל להסכים לרעיון של חיים פה, לתקופה זמנית, ובתוכה לפעול ולשנות. היא חייבת להשתנות.
חשוב לי לדייק את זה, כדי להבין אם בכלל הבנתי אותך נכון :)_
אז בואי נדייק.
האם תוכלי לתאר - לאילו דברים את מסכימה, זמנית? ולאילו דברים את בשום פנים ואופן לא מסכימה?
אם מתאים לך, תארי עבורי ביתר פירוט את התמונה, ואת חווית החיים שלך בתוכה, ואנסה לעזור ולדייק - לאן לקחת את זה וכיצד.

{@
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

חמישה חודשים לא הייתי פה ואני מרגישה ממש רע עם זה. כמה קל לשמוט...
חייבת חייבת לעדכן אתכן.
אז באמצע יולי הגשתי את הסמינריון, אחרי חודש וחצי של מאבק עיקש אך נחוש.
הייתי לפני טיסה לביקור של חודש בארץ, וידעתי שאם לא עכשיו לעולם לא.
אז נכנסתי לטרנס. ישבתי וכתבתי עשר שעות ביום (כלומר, עבדתי עשר שעות ביום, מהדקת, מלטשת, חושבת, חוקרת, מוחקת).
בסוף שלחתי את העבודה. סיימתי את הלימודים. תחושת הסיפוק ליוותה אותי בערך שבועיים, ועכשיו כבר נשכחה וההתמודדויות האחרות פה
דורשות תשומת לב.
מישהי רוצה לנחש כמה קיבלתי?
כן, הציון הזה
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

כמה?:)
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

אכן כמה?
וכל הכבוד על הנחישות!

(ואם את צריכה עזרה בהתמודדויות האחרות שהזכרת, בשמחה).
איזו_בל*
הודעות: 48
הצטרפות: 21 פברואר 2015, 15:01
דף אישי: הדף האישי של איזו_בל*

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי איזו_בל* »

פלונית צדקה :-] :-]
אכן קיבלתי מאה.
אבל יותר חשובה עבורי היא ההתגייסות.

תודה עירית, אני אשמח. מנסה לשנות את שם הדף לכבוד העניין
עירית_לוי
הודעות: 4259
הצטרפות: 13 יוני 2004, 20:33
דף אישי: הדף האישי של עירית_לוי

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי עירית_לוי »

ואוו, כל הכבוד על המאה!
כתבי מהו שם הדף החדש שאת רוצה, ונבקש ממי שבקיאה בעריכה, לשנות אותו.
{@
שקטה*
הודעות: 1157
הצטרפות: 25 ספטמבר 2012, 14:14

אני והדחיינות יוצאות למסע

שליחה על ידי שקטה* »

כל הכבוד!:)

חזור אל “אתגרים בהורות”