אמא ושלושה מתוקים

אוספת את הקטנים בצהריים. ראשית את הקטן, אחר כך את האמצעי. הדרך הביתה היא שעת חסד יומית. בדרך כלל בפועל, לפעמים רק בפוטנציאל. הקטן מחווה בידו, "אמא, בואי נלך מכאן". אין בעיה, נלך מכאן. הולכים, מגיעים לנקודה ממנה אפשר לחזור לכיוון גן המשחקים הסמוך. "אמא, אני רוצה לגן משחקים". אבל רצית שנלך מכאן, וככה הלכנו, ועכשיו לא נחזור לגן המשחקים. "אבל אני רוצה!!!!!" הדמעות מציפות את פניו. אני לחוצה, זהו יום ראשון, בארבע הם הולכים לאבא, צריך להספיק להגיע הביתה, להתארגן, לאכול. לגדול יש חוג בשעה 3 והוא צריך לאכול קודם. אני מסבירה שאנחנו קצת ממהרים. הוא לא מוכן לקבל זאת ובסוף אני מוצאת את עצמי נכנעת, מה שמעצבן אותי. טוב, נלך דרך הגן משחקים, אבל לא נעצור בו, ומעכשיו תהיה סבבא, כן? אני מתרה בו. הוא מהנהנן. עכשיו תורו של האמצעי. "אמא, למה משם? אני רוצה מכאן!". פרצופו מתכרכם והדמעות פורצות. עכשיו אני מרגישה שעשן יוצא לי מהאוזניים. אני מודעת לזה שאני נותנת לכעס שלי דרור, ולא אכפת לי שאנחנו במרחב ציבורי. אני צועקת על שניהם שיפסיקו לשגע אותי. אני רוצה לעשות להם כיף, והם רק בוכים ומרגיזים. ממחר אני אוספת אותם באוטו, וכו' וכו'. הבכי ממשיך. אני נושמת, ומציעה לאמצעי להמשיך לבד מהדרך ההיא, ולפגוש אותנו בהמשך. הוא מסרב. אחרי עוד משפט או שניים הוא מסכים. בא לציון גואל.

עכשיו ככה יקרה, אני כל כך מבינה את דברייך על פירוק המשפחה והרכבה של טלאי על טלאי של משפחה חדשה. באמת מוזר. כך גם אני מרגישה עם בעלי לשעבר. כמה יגון, כמה שבר, כמה נזק העזיבה שלו גרמה.
אבל זה שמתוך השבתות פעם בשבועיים שלו אבא של הילדים שלך עדיין מעדיף לקרוא עיתון ולקבל שקט זה מראה שטוב שנפרדתם. הוא לא היה משתנה בחיים. ילדים זה גדול עליו.

ונראה שמה שיש לך עם הילדים עכשיו זה פשוט מדהים! איזה יופי, איזו אהבה והרמוניה. ואיזה יופי של ארוחות.
את משהו משהו

תודה, יקרה...
כל כך מעודד לקבל מילים חמות.

שליחה על ידי ת* » 28 נובמבר 2011, 17:39

היי יקירה,
כל כך הרבה זמן עבר, מאז הפרידה.. והקטנים שלך... כמה שנים עברו. דיברנו לפני המון המון זמן, ומרגישה רע שדווקא כשהיית צריכה אותי לא הייתי איתך ולצידך, מקווה שאת סולחת ומבינה.
אני מקווה שאת מזהה מי אני מאוד התרגשתי לקרוא את הדף הזה, קראתי בימים האחרונים בהמשכים ובשקיקה, איזו דרך עברת !

אשמח לדבר איתך, אם תרצי כמובן..
החלפתי מאז שני מכשירי פלאפון ואין לי את המספר, תתקשרי?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כל כך עצוב ומשונה זה נראה, איך שהוא קרע משפחה עם שלושה ילדים, ועכשיו הוא מאחד טלאי לטלאי עם אמא זרה ובן זר. והבן הזר הזה יגור איתו, עם האבא של הילדים שלי. בעוד שהילדים שלי יהיו רק על תקן מבקרים שם, הגם אם לעיתים תכופות. וההיא תשמש לילדי תחליף אמא.

זה באמת כואב, נורא. קשה לדמיין וקשה לתאר כמה זה כואב. במיוחד כשהילדים הזרים גרים עם אבא של הילדים שלך ונהנים מהאבהות שלו. זה קשה מנשוא.
לספר לך שזה יהיה קל יותר בהמשך, זה אולי לא מנחם, אבל זו האמת. הכאב דוהה. שמחת החיים מנצחת.
ובבקשה את המתכון של עוגת הגזר מתחילת הבלוג (-:

איזה דף מרגש, קראתי הכל בבת אחת. מה הדף הקודם שהוא הרקע לדף הזה?

איזה אמא מדהימה את! ומה שלום היד שלך?

(ואני לא מתאפקת מלכתוב שהוא נשמע לא מציאה, ואני עדינה.. ואת כן מציאה, וגם כאן אני עדינה

)

במבי - הדף שקדם לדף הזה הוא אבא סבבא אמא קרציה.
היד שלי הסבה לי סבל רב, רק היום חלה התמתנות בכאב ובחולשה, בעקבות ביקור פרטי אצל פיזיותרפיסט שהוא גם מדקר סיני. לדבריו, יש לי דלקת בעצב בגב העליון.

ת - אינני מזהה אותך.

מתכון - עוגת גזר או קישואים

200 ג' חמאה נמסה
2 כוסות סוכר (אפשר חלק סילאן)
3 ביצים טרופות
3 כוסות קמח (אני שמה שליש לבן, שליש מלא, שליש קמח חומוס)
תבלינים לבחירה (הל, קינמון, מוסקט, ציפורן, וניל)
כוס וחצי אגוזים (אפשר חלק קוקוס וכדומה)
3 כוסות גזר או קישוא מגורר, עם המיץ (אפשר לקצוץ חתיכות גזר במג'ימיקס עם סכין רגיל במקום הסכין-פומפיה)
צימוקים, אם רוצים (אני תמיד משרה אותם קודם).

תבנית משומנת בחמאה, תנור מחומם מראש על 180 מעלות, 55-50 דקות. (עדיף שהעוגה תהיה well done מאשר medium).

יש כזה דיסוננס בין התגובות כאן לבין התחושה שלי ביחס לאמא שאני.
היום, למשל. אני עד עכשיו מכווצת מהזכרון שאינו מרפה של הצעקות שלי.
צעקתי בארוחת הצהריים, על כך שנמאס לי להאכיל את הקטן ועל כך שהאמצעי מושך את הארוחה במשך יותר משעה.
צעקתי על הגדול, כשהוא נכנס למסכת ריבים מטופשת עם האמצעי.
צעקתי בארוחת הערב, כשהקטנים קמו באמצע הארוחה כהרגלם.
צעקתי על הקטן כשסירב לבוא להתקלח, ואחרי המקלחת, כשסירב לניסיונותי לפזר שמן רוזמרין מהול על שערו.
אני הרבה יותר מדי צועקת.

אני הרבה יותר מדי צועקת.
לצערי שוב מבינה,
וגם שמחה על המתכון, תודה

(מנסה ללמד את עצמי לקחת אויר לצעקה ואז לנשוף אותו במקום לצרוח, ולעשות פרצופים מכוערים במקום כל המלל הנוראי שרוצה לצאת. הם נבהלים לרגע ואז צוחקים, כשזה מצליח. לפעמים אני נאלצת לקום לריקוד אינדיאני מטורף במקום לתפוס אחד מהם ולנענע אותו. גם זה עובד.)

זה שאת לא מושלמת, זה חוקי וזה בסדר ובעיקר שאת שואפת וגם פועלת מעשית להשתפר במקומות החלשים יותר (מזדהה).

בקיצור - עומדת מאחורי מה שכתבתי. אני אלך לקרוא בדף ההוא

^{+הודעה ממשתתף חדש התקבלה בברכה:+}

יפה ומעודד למרות הכל.
יש הרבה ללמוד ממך ועוד תלמדי מההשתפרות העצמית.
יהיו לך הרבה "קבלות" על הצלחות אין כמו רגעים של כיף עם אמא. ומרום שנותי אומר לך: קחי כל רגע שעובר עם כל קשייו.
נשקי וחבקי ואל תתני לו לעבור. תזכרי שזה מה שהם יזכרו כל ימיהם. הם קוראים את פנימיותך ויודעים שאת לצידם ולטובתם.
לכן חשוב מאוד שגם מבחוץ יבחינו בחיוכך.(וזה לא קל) עם כל זאת. זה שוה להתאמץ.( וגם במאמץ הם יבחינו. זה משודר נרצה או לא.)
אחר תקופה קצרה תחושי בהבדל וברוגע שחדר הביתה. הם יתרגלו לא לצעוק, ויבינו לא לסרב.
כי יראו דוגמא נאצלת שכמותך. וזה הכי חשוב שיהיו קשורים לאהבתך ולא יוותרו עליה. תציירי לעצמך עתיד מגניב איתם. זה עוזר.
רק אל תשכחי את עצמך את הבילוי שאת צריכה ההתפתחות האישית תלכי לכושר ועוד... זה חשוב גם כדי שתהיי שם בשבילם שמחה ומרוצה עם כוחות נפש וגוף. הרבה הצלחה ונחת אמיתי.
מאחד שגידל ומגדל נחת. ב"ה.
זה לא נגדך, זה בעדך
} חזקי ואמצי !

לגדול יש עכשיו פרוייקט מגניב בבית ספר. סטודנטים לצילום באים ומלמדים את הילדים לצלם. הילדים מוזמנים לצלם ותהיינה תערוכות.
פארשים שכמותנו (בעיקר אני, כמובן). הילד לא הביא למפגש הראשון את המצלמה, כי היא נטולת חשמל ונטולת מקום איחסון בזיכרון הדיגיטלי שלה. לא טרחנו להתאמץ ולפתור את הבעיות האלה. אנחנו לא מוצאים מטען עבורה ולא הבנו איפה תוקעים במחשב את כרטיס הזיכרון שנשלף מהמצלמה על מנת להעביר החומר למחשב.

שלפתי השבוע את אלבום התמונות מהחתונה, אחרי שנים שאף אחד לא נגע בו. החתונה, מלפני 14 שנים, נראתה אירוע שלא קשור אלינו, למרות שיש לי ממנו זכרונות עמומים. היינו שיכורים, מאושרים ויפים. אני זוכרת שאני לא הפסקתי לרקוד. גם כשכולם התיישבו לאכול, נותרתי לבדי על הרחבה והתנוענעתי. דווקא לא רקדנו הרבה ביחד, אני והוא, הוא היה יותר בקטע של לקבל את האורחים. אבל בתמונות שלנו ביחד רואים עלינו שאנחנו מאוהבים. זה קטע, שדווקא הפרידה מעצימה את חשיבותו של המסמך המצולם הזה. ברור לי שהילדים ישוטטו בין הצילומים בשקיקה כשהם יהיו מודעים לקיומו, בחפשם עדות לאהבה שהיתה פעם בין אמא ואבא, ואולי גם רמזים למה שעתיד לקרות.

והחודש אני מחליפה קידומת. אלוהים ישמור. אני יוצאת משנות השלושים, סוגרת את העשור הסוער הזה, ונכנסת לארבעים. אויויוי.

שליחה על ידי אחת* » 01 דצמבר 2011, 22:41

החודש אני מחליפה קידומת. אלוהים ישמור. אני יוצאת משנות השלושים, סוגרת את העשור הסוער הזה, ונכנסת לארבעים. אויויוי.
לי תמיד ארבעים נראה אי שם בעתיד הרחוק,
ואמא שלי תמיד אמרה, ועד היום היא עומדת על כך, ממרום שנותיה,
שזה היה העשור היפה ביותר בחייה, ולדעתה, באופן פוטנציאלי - של כל אישה.
לטענתה זה כבר גיל שאת מכירה את עצמך, מאוזנת, מיושבת, מתפנה מעט זמן ככל שהילדים גדלים ואת חופשייה לנצל את כל הידע וההיכרות שלך עם עצמך ועם העולם,
מצד שני עדיין אישה בשיא אונה, חזקה, צעירה ומסוגלת לעולם ולכול.
עוקבת אחרייך בדבקות, מתרגשת כמעט כל פעם ומקבלת מפעם לפעם הרגשה חזקה יותר שחייך בכיוון נכון וטוב.
מאחלת לך עשור מהמם, של אושר עילאי וסיפוקים מכל הסוגים.

התארחנו לארוחת ליל שבת אצל חברים שגרים במרחק הליכה מאיתנו. הם דתיים (אנחנו לא). יש להם חמישה ילדים, הגדול בכיתה ב'. האמא מסתחררת הלוך ושוב מהמטבח אל שולחן האוכל וחוזר חלילה, תוך בטיפול בילדים. כשהיא סוף סוף מתיישבת לאכול, התינוק רוצה לינוק. מסתבר גם שהוא שיחרר חבילה בחיתול. בעלה בינתיים עושה את ברכת המזון, ואז פונה אל הסלון וקורא לעצמו מהספר תורה.
הילדים שלי מופלאים, זו פשוט עובדה. מסתדרים נהדר אחד עם השני ועם ילדים אחרים. אני מפריחה קריצה אל הבן הגדול שלי, שנבוך מהבכי הקולני של ילד מהמשפחה המארחת, בן 4, שמתלקח בקלות וטוען שהגדול שלי דחף אותו. אני מאמינה לגמרי לגדול שלוחש לי שהוא לא נגע בו.
נעים להיווכח שיש אצלנו, אמא ושלושה מתוקים, לא מעט נועם וחמימות וקירבה. בארוחה כזאת, שאמורה להיות מיוחדת ואפילו נסוכת קדושה, מפתיע שרוב ככל ההתייחסויות של ההורים לילדים הן שליליות (אל תקום, עכשיו שקט), ואין כלל מגע, למעט עם התינוק, בעיקר בעת הנקה.

אחת - תודה. חיזקת אותי וריגשת אותי.

יופי זה ממש משמח ומעודד.ומאידך מצער הטון השלילי שנשמע שם בבית
את יכולה בהחלט גם להוסיף ידע למארחת . בהזדמנות לפקוח את עיניה.
כי היא מסכנה בודאי תשמח ותאמץ דברים חיוביים.
אל תשכחי תמיד ישנם רגעים לא מרנינים ואנו יכולים להועיל האחת לשניה
בכיך ומתוך גישה חיובית. ונצא כולנו נשכרים.
לא תמיד שמים לב ואפשר להעשיר מהערה בונה שניתנת נכון
ביי חממה. ישר כח.

היום היתה לי ולגדול שעת רצון מענגת במיוחד. באתי לתת לו כמה מילים טובות משעברתי בסמוך וגיליתי שהוא עדיין ער (הוא תמיד מתקשה מאוד להירדם, הוא סובל מפחדים). הוא תבע בידיים מושטות חיבוק, ויצא שהתיישבתי לצידו ושוחחנו על מתמטיקה. זה התחום המקצועי שלי (והאקדמי בתואר הראשון). הוא שאל איזו שאלה, ומשם המראנו לעולם המספרים. הוא טוב במתמטיקה והוא מגלה עניין. שאל אותי אם אני אם אני מלמדת חזקות. עניתי שלא, הסטודנטים אמורים לדעת את הנושא הזה. אבל לפעמים מופיע לנו ביטוי (משוואה) עם חזקות. הוא ביקש דוגמא. האמת שאז נהיה לו קקי והשיחה נקטעה, בעודי אובדת עצות איזה דוגמאות כדאי להראות לו. אבל אז היתה לי הארה: אני אספר לו על המשפט האחרון של פרמה. דרך זה אני יכולה לספר לו עוד הרבה דברים: על המתמטיקאים שעלולים לבלות עשורים שלמים מחייהם בחיפוש הוכחה לטענה מסוימת, והם אפילו לא יודעים בוודאות אם היא נכונה. על הסבך-ג'ונגל שבו המתמטיקאי מנסה לפלס דרך-הוכחה, בהעדר איזה אלגוריתם-על שינחה אותו תמיד אל המסלול הנכון. אני יכולה להכיר לו את תורת המספרים, את תורת הקבוצות, לספר לו מיני קוריוזים ותובנות נוגדות-אינטואיציה (לא תמיד נכון ש"השלם גדול מחלקו").
הקיצר, הילד היה עייף וחזר למיטה, אבל אני המשכתי לטוות לנו שעות חסד כאלה, אני והוא לבד, מדברים מתמטיקה.

ועוד שיחה מתקדמת שהיתה לי ולגדול היום, אחרי שהקטנים הלכו לישון. הוא מרבה להתעניין בדת ובאלוהים. אצל אבא שלו הוא סופג הרבה דתיות, והוא חוזר אלי עם רעיונות ושאלות. איך משהו מורכב נוצר, אם לא על ידי משהו עוד יותר מורכב. כאלה מין.
ממני הוא מקבל, תלוי ביום, חילוניות צנועה ("אני כזאת קטנה ואין לי מושג לגבי דברים גדולים. אין בקרבי אמונה כי קיים אלוהים"), או אתאיזם פנאטי. למעשה את הפנאטיות הזאת הוא מקבל בעיקר מאבא שלי.

אז היום אמרתי לו, שתמיד יהיו אנשים שיגידו לו את האמת, אבל זו האמת בעיניהם. חלקם באמת מאמינים בדברים בכל ליבם, חלקם פועלים מתוך אינטרסים שונים (אראה לו את ערוץ המטיפים הנוצרים בטלוויזיה אצל הורי). הוא צריך לבחור את האמת שלו, ולא לקבל אותה מוכנה וסגורה מאחרים.

בהמשך ישיר. מצחיק, אבל הקונפליקט של הגדול בין אבא ואמא מתבטא גם במישורים הכי לא צפויים. כשהוא מנגב לעצמו את הטוסיק, למשל. אז בקטנותו לימדתי אותו שלוקחים חתיכה ארוכה של נייר ומקפלים אותה לשלוש. מקבלים מלבן נייר נאה. בזמן האחרון הילד נוקט בגישה אחרת, מן הסתם מבית מדרשו של אבא: הוא מועך חתיכת נייר ואת הקווץ' הזה מגיש לטוסיק. לקח לי זמן לקלוט את המבט שלו כאשר ראה שאני מבחינה בדרך הניגוב הזו. הוא קצת חשש, המתוק, שאנזוף בו. מזל ששתקתי.
<ביום בו יתלכלכו לו האצבעות הוא יבין כי האמת אצל אמא!!!!!!!!!!!>

איזו סיטואציה מוזרה. לקחתי אחר הצהריים את האמצעי לחוג (אמנות לחימה). בעיקרון זה יום אבא, אבל אבא לקח את הגדול לרופא מקצועי כלשהו, אז נדברנו שאני אבוא עם הקטנים למקום החוג ואבא יאסוף אותם משם.
ומי עוד משתתף בחוג, באותה קבוצה של האמצעי? הבן של זוגתו של אבא.
היינו שם, ברחבה שלפני האולם שבו מתקיים החוג, אני והקטן, והיא. מפעם לפעם השקפנו דרך החלונות הקמצניים שבדלת על הילדים שמתאמנים בפנים. היא היתה כזו פתוחה וזורמת איתי ועם ילדי. אני עצורה ומסוייגת.
אני שמחה שהיא ראתה אצלי אימהות טובה בזמן הזה. והיא ראתה שילדי מאוד אוהבים את אמא ואמא מאוד אוהבת אותם.
אחר כך אבא הגיע עם הגדול. לראשונה ראיתי את אבא ואת זוגתו ביחד. כשהיא ראתה אותו היא הכינה עצמה לנשיקה. הוא קלט שאני מסתכלת ולהבנתי הוא החליף את הנשיקה על השפתיים בנשיקה במצח. בכל אופן זו היתה נשיקה עם הרבה רוך. הזכירה לי את הנשיקות שהוא היה מרעיף עלי.
חזרתי הביתה לבדי, שטופת דמעות.

שליחה על ידי אחת* » 07 דצמבר 2011, 20:14

<ביום בו יתלכלכו לו האצבעות הוא יבין כי האמת אצל אמא!!!!!!!!!!!>
(-:

תענוג לקרוא אותך

מבינה את הדמעות.
אל תשכחי שכל מה שהוא הרעיף עלייך בשנים האחרונות היה טונה של אדישות, אי אכפתיות וחוסר תמיכה פיזית ונפשית.

כל כך חושבת, מקריאת הבלוג הזה עוד מתחילתו, שהפרידה זה הדבר הכי טוב שעשיתם.

_מבינה את הדמעות.
אל תשכחי שכל מה שהוא הרעיף עלייך בשנים האחרונות היה טונה של אדישות, אי אכפתיות וחוסר תמיכה פיזית ונפשית._

מה שלומך?

טוב, אז נהייתי בת 40, השם יקום המספרים.
יצאתי לבלות, הייתי בהופעה של משינה, הייתי בפאב דרום תל אביבי מקסים, ערכתי מסיבת בני דודים. וגיסה (נותרה לי אחת. היו לי תשע, עד לפני שנה).
שמחתי על שהיה לי האומץ לשיר במסיבה את השיר שהכנתי. לא משהו יותר מידי מתוחכם, סתם שיר שרקמתי לאיטי, למנגינת הפזמון "לא כל כך יפה" של ריטה. אז הכנתי את עצמי עם יין וזה וביצעתי את השיר. יופי שלא גברה עלי הביישנות. אין ספק שהיין תרם לנועזות.
הגדרתי את המתוקים בשיר כ"כוח עליון".
הבית האחרון היה:

זה עולם קשה,
אכזר, וגם מורכב,
אבל מעו-לם לא היה
לי טוב כמו עכשיו...

עכשיו זה נשמע לי, ככה, קצת מופרז, אבל זה לא בלתי נכון.
הכנתי גם ים של מוסיקה למסיבה. עשיתי את זה אולד-פשן, ערימות של דיסקים ורשימות עם שיר או שניים מכל דיסק.
בפועל זה כמעט לא התממש, כי לא היה מתנדב למלאכת החלפת הדיסקים. אני עשיתי זאת במעט מהזמן.

אז זהו. אני בת 40.
הצטרפתי לאחרונה, לראשונה בחיי בשדה הזה, לטיול פו"פ של החברה להגנת הטבע. ישנן שתי קטגוריות: גילאי 25-45, וכן 40-65.
איזו בחירה, אללי! ילדים לעומת קשישים.
בכל אופן הטיול היה סבבא. אלה היו הצעירים.
רק אני הייתי טמבלית, ועשיתי לעצמי פאדיחות ואף שם רע, של הולכת עם נשואים, על לא עוול בכפי.

מזל טוב

שליחה על ידי אחת* » 02 ינואר 2012, 09:44

מזל טוב!
את משהו מיוחד

מרגש לקרוא אותך.
את נהדרת

_מרגש לקרוא אותך.
את נהדרת_

תודות על הדף, נעזרת בו במצבי.

מה נשמע, חברות יקרות?
ראשית אעדכן, שהלשעבר שלי מתחתן עוד כמה חודשים. אישתו החדשה עבדה תחתיו ולצידו במשך שנים, כאשר הוא ואני היינו נשואים. עכשיו הם גרים ביחד, ואיתם בנה אשר בגן חובה.
אני מבינה שהם מתכננים עוד ילדים, מה שמבעס אותי, כי גם ככה אינטנסיבי לו עם השלושה (שלנו) (הוא אומא זאת בפה מלא). אני מניחה שאישתו החדשה לוחצת עליו להביא עוד ילדים. אני חוששת שכתוצאה מכך יהיו לו עוד פחות פנאי וסבלנות עבור המתוקים המשותפים שלנו.
וזה כל כך מוזר שהבן שלה גר איתו באותו בית, ילד זר עבורו, במקום שילדיו שלו יגורו איתו.
איזה מצב מעוות.
וכשיהיה להם ילד חדש, יהיו שלושה סוגים של ילדים במשפחה הזאת: שלו, שלה, ושלהם.

וכעת נעבור אלי. לי ברור שאני לא רוצה עוד ילדים. השלושה שיש לי הם יצירות מופת בעיני, ההישג המופלא שלי. נשמות גדולות, לא רק מתוקות. תינוק חדש עלול לערער את המצב המאוזן למדי שהושג בביתנו, וודאי כשמדובר בתינוק שאביו אינו האבא של השלושה. זה לא בא בחשבון מבחינתי.
ובשנה האחרונה כבר היו לי מערכות יחסים, או מערכות יחסים בפוטנציאל, אשר דעכו לאור ההתעקשות הזאת שלי.
כמו שהרב בבית הדין הרבני אמר - נישואים שניים זה ביזנס, זה לא רומנטיקה כמו הנישואים הראשונים. אתה פועל לפי רשימות של קריטריונים ומאפיינים, ולא מתוך היסחפות רגשית. אז הבנתי (לאחר אכזבות) שעלי לחפש בן זוג שלא מעוניין ב(עוד) ילדים.
ואני מעדיפה שהוא כן יהיה אבא, זה חשוב לי, גם מבחינת המימוש שלו כמבוגר, וגם כי אחרת זה מצמצם לנו את מרחב העניין המשותף. אני "מאוד" אמא וחשוב לי לשתף את בן הזוג שלי במישור הזה, ושהוא ידע על מה אני מדברת. רוצה גבר שהוא אבא פעיל ומודע. לא רוצה גבר שהוא תינוק או ילד בעצמו ומחפש את האישה שתטפל בו ותהיה לו תחליף אמא. יש לי שלושה גברברים שאני נותנת את הנשמה בשבילם, לא רוצה עוד אחד לטפל בו; רוצה בן זוג בגובה שלי. להישען עליו, להיתמך ולתמוך, ולפנק - אבל בקטע הדדי, לא חד צדדי.

אז כן, כמו שאפשר להבין, אני עוברת מסעות במרחב הזה של מחפשים ומחפשות. זה בדרך כלל מעצבן אותי ומביך אותי להיות במעמד הזה של "מחפשת". זה נראה לי מקום מוחלש חברתית. אני כל כך לא רוצה להידמות לנשים האלה, אשר תמיד נראות מתוקתקות פיקס, עם לק, איפור כבד , שיער עשוי יתר על המידה ולבוש מוקפד גם כשהן הולכות למכולת, נשים אשר מזהים עליהן למרחוק שהן מחפשות גבר, ושהן 24/7 בתשומת לב להימצאות של זכרים בסביבה, ומייד כשנצפה אחד כזה הן אוטומטית מפלרטטות ומתחנחנות.
אני לגמרי לא כזו, האח, אבל אני בכל זאת מוצאת את עצמי מקפידה יותר על המראה, וגם - מביך לומר - מודעת הרבה יותר להימצאותם של זכרים בסביבה.
הקטע הוא, שגברים הרבה פעמים משדרים בתדר המיני, גם אם הם לא בגיל הרלוונטי (לאישה שבסביבתם), או גם אם הם נשואים.
לא רוצה למצוא את עצמי מתחנחנת לזקנים, לצעירים, לנשואים, קיבינימט.
רוצה שיישארו מחוץ למרחב החיפוש שלי. אבל דומה, שבהיותם גברים, הם לא מציבים עצמם במצב דיכוטומי: אני כן פנוי ומחפש או שאני לא. הם תמיד בפלירטוט.

מעבר לזה, אני בהחלט חווה ריגושים (מכל מיני סוגים...) בסטטוס החדש שלי. זה מאוד מרגש, אין מה לומר, לחוות התחלות חדשות של קשר, להיכנס לעולם של מישהו חדש ולהכניס אותו לעולמי, לחקור אותו לאט לאט... שלא לדבר על נשיקה ראשונה וכו' וכו' - אין על הריגושים האלה, וברור כשמש כי זו החמצה אדירה של כל אישה (או גבר) נשואה (ואני נמנעת כאן מלטעון נחרצות בעד או נגד נישואין).
היה לי אפילו קשר אשר תיגמל אותי בענק, רק היום אני מבינה את זה. קשר אשר הרגשתי בו מאוהבת, וכתוצאה מההתאהבות הזאת ירדתי הרבה במשקל, כיוון שלא היה לי תאבון. אני, שתמיד אוהבת מאוד לאכול, נזכרתי פתאום כי כבר חצי יום לא אכלתי, והלכתי בבעסה להכין לי משהו בשביל להשקיט את הרעב. הקשר הזה היה מאוד מהנה, בצד דברים אחרים. הוא לא התפתח, בעיקר מהסיבה של העדר עתיד משותף לאור אי הנכונות שלי להביא לעולם עוד ילדים. בכל זאת קיבלתי ממנו מתנה בדמות דמותי החדשה, עם אולי עשרה קילו פחות (אני לא יודעת בדיוק, אין לי משקל ואני לא נשקלת). אני נראית היום הרבה יותר טוב, וזה פשוט קסם - יד האלוהים אשר אינו קיים - שקיבלתי את המתנה הזאת ואפילו מבלי לשלם מחיר גדול - הבעסה שהיתה מנת חלקי לאחר שהקשר נגמר לא היתה גדולה.
אשכרה קסם.

מה שכן, אני חייבת להניע את עצמי להיות פרודוקטיבית. אני מוכרחה לכתוב תזה, אם לא אעשה זאת השנה הלך התואר השני. ואין לי עדיין שום כיוון. ואין לי אנרגיות לזה. אני צריכה גם למצוא עוד מקור פרנסה - מה שיש לי מצומצם מידי.

יאללה, הולכת לרחוץ כלים, ואז להתלבש יפה (עם ג'ינס חדש שקניתי, במידה קטנה יותר!), למרוח ליפסטיק ולצאת להרצאה ייחודית. כן, הילדים אצל אבא.

החיים יפים, כן!

וואו!!
איזה התפתחויות מדהימות!! ואיזו מדהימה אתה שאת כל כך מתקדמת בחייך ומוצאת אושר אחרי כל הסבל.
קראתי את הכל בשקיקה ושאבתי השראה.

צר לי על הילד של האישה החדשה של גרושך שאין לו אבא משלו בתמונה וכי הוא רואה שני הורים אחרים מתפקדים גם כגרושים
שמח בשבילך שאת מרגישה יותר טוב עם עצמך

יופי לך!
את זוהרת גם בלי שיער מוקפד יתר על המידה.
תודה על השיתוף!

כל כך משמח לשמוע!!
תראי, קצת לא נעים לי לעשות לך את זה אבל... אמרנו לך!!!
הצעד הכל כך קשה שעשית היה כל כך נכון, הוביל אותך למקום כל כך חיובי.
ניסית להשוות את איך שאת מרגישה עם עצמך היום לאיך שהרגשת לפני שנה?

אין לי בכלל ספק שתמצאי בן זוג נהדר. כל דבר בעתו.

עכשיו ככה יקרה, תודה רבה! מחקתי את ההודעה לבקשתך, ואשלח לך מייל בקרוב

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

יובלות שלא הייתי כאן!!!
קודם כל מרתק לשמוע על ההתפתחויות החדשות.
וכן, גם אותי העציב לקרוא איך שהוא מפתח מערכת יחסים חדשה מבלי להשתנות כלל וכלל, ובמקום בו הוא לא מוכן להשקיע בילדים, הוא חושב על עוד ילדים. זה מאוד מקומם. מקומם גם שבמקום לעבוד על היחסים איתך ולהשקיע בך, הוא בחר באחרת. אכן מאוד קשה ומאוד כואב.
אני מאוד מתפעלת ממך. אני קצת משווה ביני ובינך כי עברנו שתינו גירושין (אע"פ שאנחנו כמובן מאוד שונות) ושתינו מתמודדות עם יום יום קשה.
קודם כל, איך שאת דואגת לאוכל מזין, זה משהו! אותי צריך להכניס למטבח בכוח ממש. כל כך לא אוהבת את זה!
וגם הלימודים שלך! איך את מצליחה גם ללמוד וגם להיות אמא יחידנית?? זה פלא בעיני!
לגבי בן זוג חדש, אני מאוד מבינה את הקשיים, אבל כמובן שבסוף תמצאי מישהו. זה עניין של זמן. גם אני חשה שאני עדיין לא ממש מסוגלת להתמסר לקשר חדש.
גם הגרוש שלי התחיל מערכת יחסים לפני חודשיים.
מאוד כעסתי. לא בגלל שלא רציתי בגירושין, אלא בגלל שקומם אותי שהוא לא מוכן להשתנות ולעבוד על עצמו וממשיך לחפש.
כנראה שהכעס הזה עשה משהו, כי לא מזמן הם נפרדו.
אני מתארת לעצמי שהיא קלטה עם מי יש לה עסק.
בחורה רווקה, פתאום קונה לילדים שלי מתנות, פתאום אני צריכה לשמוע מהילדים שלי איך האבא שלהם מתמזמז עם החברה. היה לי מאוד קשה.
אבל הנה, גם זה עבר.
ההתמודדות כגרושה מאוד קשה, מאוד לא פשוטה.
אבל את יודעת מה?
לפני כמה ימים פגשתי אשה בשנות החמישים. היא סיפרה לי את סיפור חייה. עזבה בחור בגיל עשרים בהיותה הרה ממנו.
בשנות השמונים להיות אם חד-הורית, זה בעצם להודות שאת זונה.
היא סיפרה לי שבכל מקום גברים היו בטוחים שהיא מותרת, שהיא רוצה את זה!
הלכה לעורך דין שלה והוא כמעט אנס אותה! רק בגלל שהיה בטוח שהיא זונה!
בשום מקום לא קיבלו אותה!
אז למזלנו אנחנו בתקופה אחרת, בו אם יחידנית לא נחשבת לזונה ומותרת.
אשמח להמשיך לקרוא אותך!

שמחה לשמוע שאת בטוב. נשמע שממש חוזרת לחיים, חוץ מהתהיות המובנות על שילובים מוזרים של "ילדים שלו, שלה ושלהם". רק דבר אחד רציתי לומר - שאולי לא תסגרי את הדלת לילד/ה נוספים. בעצם יש יתרון להחלטה כזאת לסגור את הבסטה - שלא תצטרכי להתמודד שוב עם זוגיות עם האבא של ילד/ה שלך, כשיש דברים שמאוד חשוב לך להקפיד עליהם בהורות וזה משפיע גם על הזוגיות. אז כאילו את מפנה את שולחן הזוגיות מהבעיה הזאת כשאת מונעת אפשרות כזאת מראש. אבל מצד שני, יש לך שלושה בנים, האם את לא סוגרת את הדלת בפני בת קטנה שיכולה להיות לך? אם היו לי שלושה בנים הייתי מתה שתהיה לי בת. מעבר לזה בן זוג שרוצה איתך ילדים נשמע שפוי ואוהב, יכול להיות קשה למצוא אחד מוצלח שכבר שבע מהורות בעצמו. זה די מצמצמם את האוכלוסייה.
בכל מקרה שיהיה בהצלחה בדרך החדשה.
וגם אני מצטרפת להתפעלות מהמטבח הפעיל והבריא שלך.

אוי נו....
לא מסכימה.

ונניח שעכשיו ככה תעשה עוד ילד, נו, ואם הוא יהיה בן?
ילד עושים כי רוצים עוד ילד, לא משנה מה מינו, ולא כי רוצים דווקא מין כזה או אחר.

וחוץ מזה, זה ממש לא מצמצם את המבחר, אלא מגדיל אותו.
גבר גרוש, אב לכמה ילדים בעצמו, לא בטוח שירצה ילדים נוספים מזוגתו השנייה.

וחוץ מזה, שלושה ילדים זה יפה, ואפילו מאוד.
בטח במצב הכלכלי של היום.

אני במקום עכשיו ככה, לא הייתי אפילו חושבת בכיוון.

היום התלתל (בן 5) אמר שהגננת סיפרה להם את סיפור המגילה לקראת פורים. הוא היה מוטרד מכך שהמלך גירש את אישתו, ולקח אישה אחרת במקומה. הוא הסביר שהמלך כעס על אישתו, כיוון שלא באה כשרצה אותה. ואז הוא הישיר אלי את עיניו החכמות והקשה, איך המלך עשה את זה, רק בגלל שהיא לא באה אליו?!
הוא ציפה להסבר, לתשובה מניחה את הדעת, ואני לא ידעתי מה לומר לו.
אפשר כמובן לפתוח בהסברים, על כך שלפעמים בני זוג אינם מתאימים וכו' וכו', אבל להערכתי זה לא ישכנע אותו. הרי אם בני הזוג ביחד, הם בחרו להיות ביחד, וזו בחירה בעלת משמעות ואחריות. הם אמורים להישאר ביחד בטוב וברע, להתגבר במשותף על קשיים, בוודאי לאחר שהקימו משפחה.
ברור שאני מערבבת כאן את קולי עם קולו של ילדי.
עדיין אני מתעסקת בשאלה, איך הוא היה יכול לעשות את זה. עדיין משתאה, לא מאמינה, זועמת על עצמי ועליו.

עכשיו ככה ,
יאללה תנוחי לך קצת.
נשמע שאת יצאת לדרך חדשה, מצליחה להתאהב, לקיים יחסיי מין עם אחרים, להינות מעצמך ומהילדים.
הוא התקדם למשהו שאולי יותר מתאים לו, גם את יכולה.
החברה החדשה שלו נחמדה לילדייך? אם כן זה רק טוב עבור כולם.
את מוצלחת, לא חסר לך כלום, עזבי אותו, הרי כבר שיחררת אותו, כן! את שחררת אותו, לא נלחמת עליו לגמרי, אולי כי לא ממש רצית...

שליחה על ידי אחת* » 01 מרץ 2012, 13:46

הוא ציפה להסבר, לתשובה מניחה את הדעת, ואני לא ידעתי מה לומר לו.
מעבר למטען המובן מאליו שאת נושאת כאן, כשאני נתקלתי בשאלה דומה על אחשוורוש וושתי, התשובה שלי היתה אוטומטית:
אחשוורוש עשה מעשה כוחני ומכוער שלא ראוי לעשותו, והוא עשה את זה רק כי היה בעמדת כוח בלתי מוצדקת.
אני יודעת שזה קצת כבד אבל בעיניי זו הזדמנות פז ללמד ערכים הומניים וגם קריאה ביקורתית.

עכשיו ככה לא הבנתי למה היתה לך בעיה להסביר לילד שלך שאחשוורוש היה מלך מנוול שהרג את אשתו כי לא הסכימה לבוא אליו? על מה או מי את חושבת להגן?

לא הבנתי למה היתה לך בעיה להסביר לילד שלך שאחשוורוש היה מלך מנוול שהרג את אשתו כי לא הסכימה לבוא אליו?
זו גם דעתי.
ממתי אחשוורוש נחשב צדיק?
שוביניסט, כוחני ונבזה.
במקרה אנחנו שמחים שאסתר היתה כזאת יפה שמצאה חן בעיניו והצליחה להציל את עמה, אבל גם פה, במה מדובר בסך הכל?
שהיא הצליחה לזכות ב"תחרות מלכת היופי" בפני המלך ובפרס הגדול - להצטרף אל אוסף היפהפיות בהרמונו, שאותן הוא מבקר בלילה לפי החשק וכמובן רצונה של האשה לא נחשב? ממש כיף מפוקפק...

_לא הבנתי למה היתה לך בעיה להסביר לילד שלך שאחשוורוש היה מלך מנוול שהרג את אשתו כי לא הסכימה לבוא אליו?
זו גם דעתי._
כנ"ל
ואסתר נלקחה אליו - לא באה מרצונה, זה היה באונס וזה לא ממש מפתיע, בגמרא כתוב שהיא הייתה אשתו של מרדכי.
וכל הנשים שנשארו שם כשפחות או פילגשות, החפצת האשה, ואת ושתי הוא הרג, לא רק גירש לפי חלק מהדיעות, כמו כן הוא רצה שהיא תבוא אליו בעירום (כתר מלכות על ראשה)- גם זה לא פשט מלא.
בקיצור הניחי לילד יקירה ואמרי לו שממלך מרושע לא לומדים על יחס בין בני זוג

שליחה על ידי עדי_א* » 05 מרץ 2012, 20:59

נראה לי שאמא מכוונת למקום קצת אחר.
מה שאני שומעת בשאלה של הילד הוא : " את ואבא התגרשתם כי הוא גירש אותך כמו אחשוורוש?"
אני הייתי שואלת אותו מה הפריע לו בסיפור, על מה זה גורם לו לחשוב. אולי גם מרגיעה ואומרת שזה היה מזמן, היום לא מתנהגים ככה לאנשים.

בטח מישהי כאן יכולה לחשוב על ניסוח יותר טוב, אבל בעיני אין כאן באמת שאלה של קריאה פמיניסטית. מדובר בילד בן חמש.

מסכימה בעיקרון עם כל מה שכתבתן, אבל עדי הבינה אותי הכי טוב.
הילד משליך מהסיפור של המגילה על הקשר ביני לבין אבא שלו. הוא תוהה, לפי איך שאני קוראת אותו, אם גם אצלנו, אני גורשתי עקב אירוע פעוט, ואישה חדשה נלקחה תחתי. והוא מתקומם.

הילד משליך מהסיפור של המגילה על הקשר ביני לבין אבא שלו
אז תפרידי, אם זה חשוב לך. תסבירי על אחשוורוש. ותובילי את השיחה למחשבות של הילד: שהוא יבטא מה הוא חושב, שהוא ישאל אותך אם גם אצלך היה אותו דבר.
ולפי מיטב זכרוני, אבא שלו לא היה מאוד שונה מאחשוורוש... (אני זוכרת כוחנות, אגואיזם, אגוצנטריות, נצלנות, אני ואפסי עוד, חוסר התחשבות קיצוני בך, חושב רק על עצמו... אז אוקיי, רוצח הוא לא).

אולי גם מרגיעה ואומרת שזה היה מזמן, היום לא מתנהגים ככה לאנשים
באמת?!
תפתחי עיתונים מדי פעם (לא באמת ממליצה, פיכס, אבל אם את חושבת שזה לא קורה היום, אז אני מציעה בדיקת מציאות).

שליחה על ידי עדי_א* » 06 מרץ 2012, 20:57

אולי גם מרגיעה ואומרת שזה היה מזמן, היום לא מתנהגים ככה לאנשים
האמת אני קוראת עיתון כמעט כל בוקר.
אני לא חושבת ככה באמת, אני חושבת שזה משפט מרגיע להגיד לילד בן 5.

אה, הבנתי. אבל אני לא הייתי אומרת משהו שאני לא חושבת שהוא נכון, גם בשביל להרגיע.

הגדול משחרר מידי פעם שאלות והערות סביב הגירושים. לפני כמה ימים הוא שאל אותי, אמא, לא חסרה לך אהבה?
הוא יותר ויותר ער לחוסר הסימטריה בין המצב של אבא שלו למצב שלי. לאבא שלו יש בת זוג חדשה, אוטוטו אישתו, ואילו לי אין בן זוג. טוב, הוא קולט שיש לי משהו, קשרים שהוא לא יודע את טיבם. זאת למרות שאני מנסה להפריד לגמרי בין "לייף 1" שלי (אני והמתוקים) ל"לייף 2" (אני והגברים) <לא לקחת את זה רחוק מדי, כן?>.
בכל אופן הוא מפגין אמפתיה, הנשמה הזה, חומל על אימו, כיוון ש-ככל הנראה- אין לה בן זוג.

וכעת, לפינה הקולינרית.
תבשילי קטניות שחלק מילדי מסכימים לאכול:

מג'דרה. אפילו עם אורז מלא. יוגורט בשפע. העדשים עם מלח, כמון והרבה שמן זית, ללא בצל.
חומוסים. מבושלים עם עלה דפנה ו/או סלרי. מעורבבים לפני ההגשה עם מלח ושמן זית. מוגשים בתוספת קוסקוס מלא (מהיר כזה, פתרון קל ונוח).
מש ברוטב עגבניות. מוגש עם יוגורט. אפשר מעל אורז.

את שלושת התבשילים אני נוהגת לבשל בכמויות ולהקפיא בצנצנות.
לגבי האורז המלא - יש מקדמים לטובתו. למשל: שיהיה בסמטי. שיישטף (תוך סירוק של האצבעות) כמה פעמים (לגירוש חלק מהעמילן, הדבק). שיושרה כמה שעות לפחות.
כמובן שכל הקטניות מושרות לילה לפחות לפני הבישול.

עכשיו ככה,
התגרשתי לפני שנה וקצת, לבן זוג יש חברה ולבתי בעוד שלושה שבועות יום הולדת.
נתקלת במצב הזה? מה עושים? יום הולדת משותפת/לבד?
אשמח לתובנות

עוד יבוא, וודאי שנתקלתי.
לא מזמן נערכה לבני האמצעי מסיבת יום הולדת בבית של אביו והחברה שלו.
זה היה עבורי לא פשוט. הייתי אורחת במסיבה של הילד שלי. מה גם שהחברה דאגה להדגיש את הזוגיות שלהם, למרות שבאופן כללי היא השתדלה שארגיש בנוח.
סיכמנו מראש חלוקת עבודה. אני הייתי אמורה לדאוג להפעלה לילדים (וכן לכיבוד למסיבה בגן למחרת) והוא היה אמור לדאוג לכיבוד. כדרכו, הוא השתולל ללא פרופורציות עם הכיבוד. לי לא היתה מילה. החברה שלו וידאה שאבין כמה השקעה היתה פה (למשל - הם הזמינו 4 מגשי פיצה! רק מחציתם נאכלה).
בכל אופן היה בינינו שיתוף פעולה משביע רצון, והעסק זרם.
בפעם אחרת עשיתי מסיבה לבני הקטן אצל הורי, רק לצד המשפחתי שלי. (זה מתאים רק כשהילד קטן; כשהוא גדול הוא דורש מסיבה בהשתתפות חבריו. בת כמה ביתך?).
אופציה נוספת היא לעשות מסיבה במקום נייטרלי, למשל בגן שעשועים או בחיק הטבע או בעסק שמשכיר מקום לצרכים כאלה.
ברור שככל ששיתוף הפעולה בין ההורים גדול יותר, כך טוב יותר לילד. כדאי להתאמץ ולבלוע צפרדעים פה ושם בשביל לשמח את הילד.

תודה, הבת שלי בת 8, המסיבה תתקיים בבית שלי. חברתו תגיע עם שתי בנותיה.
אולי נעביר את המסיבה למקום נטראלי בו יהיה פחות מחוייבות לאינראקציה.
גרושי וחברתו תמיד מפגינים אהבה זה לזו, מאוד קשה וכואב לי לראות עד כמה הם הרבה יותר מתאימים ממה שאנחנו היינו (טוב, יותר נכון להגיד ממה שהפכנו להיות במהלך השנים).

נעביר את המסיבה למקום נטראלי בו יהיה פחות מחוייבות לאינראקציה
נראה לי עדיף בהרבה.
אם יש סיכוי למזג אויר יפה, עדיף בפארק/גן שעשועים נחמד.
להכניס אלייך הביתה את גרושך, חברתו ושתי בנותיה - נראה לי מתכון לכאב לב גדול בשבילך.

הלשעבר וארוסתו רוצים שהילדים שלי יקראו לה "אמא".
הזוי, לא???

הזוי ולא מקובל וללא פרופורציות.
אמאלה, איזה מזל שאתם גרושים....
לדעתי, תבהירי שזה לא מקובל עלייך.
אמא יש להם רק אחת.

קוראת אותך תמיד אך לא כותבת - והפעם חייבת - זה באמת הזוי ובלתי מתקבל על הדעת.
האם שמעת על זה מהמתוקים או מאביהם? האם זה הגיע כתביעה מהם או כתביעה לגיבוי גם מצדך?

שליחה על ידי קוראת* » 27 מרץ 2012, 12:51

זה באמת הזוי ובלתי מתקבל על הדעת.

לא יעלה על הדעת

אמא יש להם רק אחת.

אז איך? שיקראו לה בשמה הפרטי? לדעתי זה גם לא טוב.
אולי אמא זה באמת מקומם, אבל אפשר למצוא אופציה אחרת.
זו סוגיה מעניינת, כי מה אם יהיה הפוך? אם את תתחתני, איך תרצי שיקראו לבעלך? בשמו הפרטי? או אולי משהו אחר?

שליחה על ידי מצ'רה* » 27 מרץ 2012, 13:38

שיקראו לה בשמה הפרטי? לדעתי זה גם לא טוב.
אני ממשפחה שההורים התגרשו ושניהם נישאו שוב. כל ילדותנו קראנו לבני הזוג החדשים בשמותיהם. אני לא רואה בזה שום בעיה.

אצלנו במשפחה קוראים גם לחמה אמא, הגיסות שלי קוראות לאמא שלי אמא ואני נהגתי לקרוא לחמתי לשעבר אמא.
גם אם יש אמא ביולגית רק אחת יש נשים הנוהגות בנו כאם ולהן אין שום בעיה לדעתי לקרוא להן אמא מבלי לגרוע או להפחית ממעמדה של האם הביולגית.
הלוואי ובת זוגתו של גרושי תנהג בילדי לימים כאם ולא יחושו ממנה תחושת משניות לילדיה.

אני קוראת לאשתו של אבי בשמה הפרטי. כל אופציה אחרת נראית לי מוזרה ואפילו קצת מזעזעת.

שליחה על ידי עדי_א* » 27 מרץ 2012, 17:55

מצטרפת למזועזעות.

הבחור וארוסתו נשמעים לא אפויים.

מעניין אותי מאוד מאיפה שמעת על זה? ממנו? מהילדים?

הילד הגדול (9 וחצי) העלה את זה. הוא אמר שהילדים שלי הונחו לקרוא לארוסה אמא, והבן שלה הונחה לקרוא ללשעבר שלי אבא.
לא ברור אם זה כבר בהווה או שמדובר על אחרי החתונה אשר ביולי.
הגדול שלי הביע בלבול מכך. הבהרתי לו שיש לו רק אמא אחת, ואין שום סיבה לקרוא לארוסה בתואר זה.
שאלתי על כך בטלפון את הלשעבר. הוא הציג את זה בצורה מרוככת, כאילו זו היתה רק הצעה ולא דרישה.הוא טוען שהוא לא רואה בעיה עם זה. הבהרתי לו שזה ממש לא מקובל עלי, אבל אני לא יודעת אם הוא מייחס לכך משקל.
ברור לי כי גם אם אתחתן שוב, זה יהיה לא מתאים שהילדים שלי יקראו לבעלי "אבא", בטח כל עוד אביהם האמיתי חי ומתפקד.

חוצמזה: הבן הקטן והמתוק להפליא (3 וחצי), אשר נהיה פחות ופחות תינוקי ויותר ויותר ילד גדול וחכם, נוהג לאחרונה לשיר לי מייד כשהוא קם: "אמא מתוקה-לה-לה". פשוש כזה, ישר פותח לי את הלב ומכניס לי מנה שמחה ושתי מנות אושר. איך זכיתי.

אם היא האמא בבית ונוהגת בהם כאם אני לפחות לא רואה בכך בעיה ואפילו הייתי שמחה בכך שהילדים זוכים לתחושה משפחתית בשני הבתים. הבת שלה בטח קוראת לה אמא והם לא יכולים ? זאת גם בעיה לבת שלה ולכל הבית שלהם.
חשבתי על זה שאולי זה עניין של מנטאליות , אנחנו ממוצא מזרחי ואצלנו זה מקובל , יכול להיות שזה חלק מהנוחות אצלנו בבית לקרוא לחמה אמא וכו'

אם היא האמא בבית ונוהגת בהם כאם אני לפחות לא רואה בכך בעיה ואפילו הייתי שמחה בכך שהילדים זוכים לתחושה משפחתית בשני הבתים. הבת שלה בטח קוראת לה אמא והם לא יכולים ? זאת גם בעיה לבת שלה ולכל הבית שלהם.
מסכימה!

אגב. חייבת להוסיף משהו.
אני בטוחה שהאקס שלי ל א יסכים בשום אופן שהילדים שלו יקראו לגבר ש(יהיה) איתי "אבא".
יחד עם זאת, לא איכפת לי שיקראו לאשה שאיתו "אמא". אבל בתכלס הם קוראים לה בשמה הפרטי...
התלבטתי רבות לגבי זה באופן תאורטי. כי למעשה, אני כן רוצה שהגבר שיהיה איתי, יהווה דמות של אבא לילדים. דמות שמכבדים שמתייחסים כמו אל אבא. לכן, לקרוא לו בשמו הפרטי מוריד מכבודו ושם אותו בגובה העיניים של הילדים. מאותה סיבה שהם לא יקראו לי בשמי הפרטי, כך לא נראה לי נכון שיקראו לו בשמו הפרטי. אז חשבתי על מן קומבינה כזאת שאם נניח קוראים לו ראובן, אז שיקראו לו "אבא ראובן". בכל אופן עדיין אין לי מישהו, כך שזה רק בתאוריה...

לי נראה ביזארי לבקש מהילדים לקרוא לאשתו של הגרוש אמא. התגובה הראשונית שלי, או יותר נכון של כל תא בגופי היתה - הייתי מסכימה לזה בשמחה- על גופתי המתה. באמת, אם חו״ח ילדי היו מתייתמים מאם- אז היה משמח אותי שיש להם אמא למרות העדרי.
במחשבה שניה- חשבתי שזה אולי האגו שלי שמדבר.
לכן, הייתי שואלת את הילדים איך הם מעדיפים לקרוא לה. אולי הם רוצים לקרוא לה אמא, אך חוששים לפגוע בך? ואולי זה ממש ממש לא נראה להם, והם מבקשים את עזרתך.
בהצלחה, ותני חיבוק גם לעצמך..

לכן, הייתי שואלת את הילדים איך הם מעדיפים לקרוא לה. אולי הם רוצים לקרוא לה אמא, אך חוששים לפגוע בך? ואולי זה ממש ממש לא נראה להם, והם מבקשים את עזרתך
מסכימה חלקית. אני הייתי אומרת לילדים שאני מעדיפה כך וכך ושואלת אותם מה הם חושבים על מנת ליצור איזשהו דיון והבנה.

במחשבה שניה- חשבתי שזה אולי האגו שלי שמדבר.
זה בהחלט יכול להעליב כאשר הגרוש מוצא אשה אחרת ופתאום הילדים קוראים לה "אמא". ההרגשה היא שלא רק הוא זרק אותי אלא כביכול גם הילדים (או שלפחות הם כביכול מסכימים עם זה). אבל אם יוצאים מהעלבון וחושבים קצת, אז זה לא כמו שזה נשמע. אני חושבת שלתת לילד מסגרת משפחתית זה חשוב.
יש לי זוג חברים שהם כבר לא זוג אלא בנפרד. הם החליטו ביניהם על משמורת משותפת. שניהם נישאו מחדש ולשניהם יש ילדים מהנישואין השניים.
הילדים המשותפים קוראים אבא לבעל של האמא, ואמא לאשה של האבא.
אבל אני כן מסכימה שצריך לבדוק עם הילדים כיצד הם חשים לגבי זה.
כלומר, הילד מספר שאבא ביקש ממנו לקרוא לאשה שלו "אמא", ואת עכשיו ככה יכולה למשל לשאול אותו מה דעתו על כך ואם זה נראה לו. את יכולה גם לשתף אותו ברגשותייך ומחשבותייך על כך, אבל להיזהר לא להעביר לו את העלבון שלך ואת הכעס על הגרוש. מה דעתך?

זה אולי נכון, אבל מבלבל מאוד לילדים הקטנים.
וחוץ מזה, אמא ואבא יש רק שניים וזהו.
לא מבינה למה לקרוא לאשה שהם מכירים חצי שנה אמא.
והילדות שלה הן הילדות שלה, ולכן הן קוראות לה ככה.
שום דבר לא יקרה לנפשם הרכה אם הם לא יקראו לה אמא למרות שהבנות שלה קוראות לה ככה.

וחוץ מזה, אפשר להתייחס יפה ולכבד את החברה או האישה החדשה של האבא גם בלי הטייטל אמא.
היחס לא מושפע מהעובדה שקוראים לאדם בשמו הפרטי.
יו הדיון הזה נורא מקפיץ אותי. אני בחיים לא הייתי מסכימה!

לא מבינה למה לקרוא לאשה שהם מכירים חצי שנה אמא.
מסכימה עם אורורה.
ברור שחשוב לדבר עם הילדים, להקשיב לרחשי ליבם. אבל נשמע לי מופרך שאחרי חצי שנה, ילד בן 9 ירצה לקרוא לאשה החדשה של אבא:״אמא״.

חוצמזה, אני חוזרת בי מההסתייגות שלי מקודם: במחשבה שניה- חשבתי שזה אולי האגו שלי שמדבר.
מה זה משנה מאיזה מקום זה בא?
אם לא מתאים לאם, שילדיה יכנו את אשתו החדשה של אביהם:״אמא״, האם זו לא סיבה מספקת לא לקרוא לה כך?

שליחה על ידי אחת* » 31 מרץ 2012, 10:55

מוסיפה גם שבעיניי זה ניסיון לכפות מציאות רצויה במקום לתת לה לצמוח באופן טבעי ואורגני.
אם בחלוף הזמן הם ירגישו שהיא כמו אמא בשבילם - אולי יהיה על מה לדבר.
ככה זה פשוט מאולץ ומגוחך.
כאמא ממש לא הייתי מסכימה לזה, בטח לא אחרי זמן כל כך קצר.

שליחה על ידי ממ* » 31 מרץ 2012, 11:35

באופן מוחלט, לא הייתי מסכימה לזה. זאת סחיטה רגשית, כפייה על הילדים מבנה של יחסים ומעמד של הגרושה, זאת מניפולציה.

זה נשמע לי כמו משהו שצריך לבוא טבעית מהילדים ולא בעקבות הנחייה או אפילו הצעה מהאבא/אישתו לעתיד. כל הסיפור נשמע קצת מוזר וכמו משהו שנובע מלחץ ועשוי להעלם כלעומת שבא.
בכל אופן אני סומכת על המתוקים שלך שיקראו לה איך שנוח וטבעי להם.

שליחה על ידי עדי_א* » 31 מרץ 2012, 19:19

ברור לי כי גם אם אתחתן שוב, זה יהיה לא מתאים שהילדים שלי יקראו לבעלי "אבא", בטח כל עוד אביהם האמיתי חי ומתפקד.
המשפט הזה מבהיר כמה הבקשה הזויה, ודווקא כי הוא לא נכון.
אבא יש רק אחד. אפילו אם הוא מת, לא מתפקד, נעלם וגו'.

זאת סחיטה רגשית, כפייה על הילדים מבנה של יחסים ומעמד של הגרושה, זאת מניפולציה.
מניפולציה אכזרית. הייתי עומדת על שתי הרגליים האחוריות ומבהירה שלא יקום ולא יהיה. וגם מבהירה לו מה הוא עושה

אחחח, יקרות שלי...

המתוקים הגיעו היום אחרי שמונה בערב, לאחר שבת אצל אבא. זה בעייתי, הם תמיד מגיעים אחרי שעת השינה של הקטנים (שבע), ועכשיו עם השעון קיץ זה יתאחר עוד.
קיבלתי אותם בשימחה גדולה ואמיתית, מתוקים כאלה. הגדול לא הפסיק לדבר, בעודי מחבקת את הקטנים ומלבישה להם מעיל בו בזמן (אספתי אותם מהאוטו של אבא שלהם, לבקשתו, בד"כ הוא מכניס אותם הביתה). חיבקתי את הגדול, אשר תמיד נרתע מהחיבוק ובכלל ממגע פיזי, בהיותו גברבר ששונה נשיקות, ובו בזמן הוא כמה למגע פיזי ולחום ואהבה גופניים. נאלצתי לעצור את שטף הדיבור שלו כשנכנסנו לדירה, ככשאלתי מי רוצה לאכול או לשתות. שניים ביקשו תה, לשלישי הצעתי מים. ישבו סביב שולחן האוכל ושתו. ביררתי אם הם התקלחו (לא), החליפו בגדים (לא), והלכתי להכין שלושה סטים של בגדים בחדר הילדים. שונאת את המשימה הזאת. זירזתי אותם, יאללה מתוקים כבר מאוחר, מי שגומר לשתות מוריד את הכוס ובא לחדר האמבטיה. ראשון הגיע הקטן, עם הבטן הדובונית והמתוקה שלו ועם דובון ביד. רוחצים ידיים, פנים, שיניים. אחר כך מתלבשים. גמרנו הפרוצדורה עם כולם בתשע, לילה טוב מתוקים שלי. שמתם לב שהיום סידרתי לשלושתכם את המיטה (יעני התפחתי הכריות, פרשתי השמיכה וקיפלתי בפינה בהזמנה להיכנס ולהתעטף).
אתם יודעים שהשבוע נלך להופעה של קרקס?
האמצעי חובב הטבע מרים את הראש ממיטתו אשר למעלה, נכון את תמיד אומרת לנו שיהיו לנו חלומות מתוקים? אז את יודעת על מה אני הולך לחלום? על טיול עם הרבה פרחים, ופרפרים, ועוד חרקים... הקטן מכריז: אמא יש לי חלומות רעות! אני מציעה, לו ולגדול אשר מעיר כי הוא לא בעניין של חלומות מתוקים, לחלום על שייט שאנחנו עושים עם סירת פדלים וברווזים וכהנה.
בסוף אני יוצאת מהחדר. חוזרת למטבח, להמשיך להכין עוגיות שוקולד צ'יפס.
אחרי זמן כשאני מציצה אני מגלה כי הגדול עבר למיטה של הקטן ושניהם עוד ערים. אני מבקשת ממנו לחזור למיטתו. הוא חוזר אבל מבקש בכל זאת, למה לא אמא, הקטן מסכים. אני מסרבת, צריך מרחב. סובל עדיין מפחדים, הגדול שלי, ובכל לילה הוא מתייסר מחדש עם הכניסה למיטה.
עכשיו שלושתם ישנים. מחר בבוקר צריך לקום מוקדם, לגדול יש קיטנה של "מבוכים ודרקונים" במתנ"ס. לקטן יש גן כרגיל, ואת האמצעי אני מצרפת יומית לקיטנה שמתקיימת לצד הגן של הקטן.
ולי יש פילאטיס. ולבדוק עבודות.
מחר אספר לאמצעי על כל מיני פרחים ומרחבי אדמה שמחים שראיתי היום כשעשיתי הליכה.

איך היה בפסח?

איך החיים?

גם אני פה וקוראת. אהבתי את התיאור של מוצאי שבת. נשמע שלו כזה

מה שלומך?

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

כן יקרות, הנה אני כאן...
לא מצליחה להיכנס לדף הזה (ולהרבה דפים אחרים בבאופן), משום מה קופצים סימני שאלה. כעת יש לי הזדמנות להכנס לכאן סוף סוף. אני אצל הורי, והם לקחו זה עתה את המתוקים לבילוי ספורטיבי.

בקיץ אבא של המתוקים התחתן (עם מי שעבדה לצידו במשך שנים, בתחילת -אמצע הקשר בינינו). היתה חתונה גדולה ומפוארת. מאות תמונות גודשות את דף הפייסבוק של האישה החדשה. שלושת מתוקי, פלוס הילד היחיד שלה, הולבשו יפה יפה, וניצבו לצד החתן והכלה בעת הכניסה המלכותית ובמהלך החופה. משפחה מוכנה שכזאת, שמורכבת משני טלאים. משונה כל כך. הילדים נלקחו הביתה לישון די מוקדם, והזוג הטרי המשיך לחגוג בגדול עם קהל רב ושמח.

היה קצת מזוכיסטי מצדי, לעיין בתמונות האלה. חלק ניכר מהקהל היה גם בחתונה שלי ושלו, לפני 15 שנים. לפרקים היה נדמה כאילו החתונה חזרה על עצמה, בנוכחות כל האנשים, רק הכלה נעקרה משם והוחלפה בכלה חדשה (נשית וכריזמטית, יש לציין).
הילדים היו די מבולבלים. מצד אחד הם הושפעו מההתרגשות הגדולה של החתן והכלה והתרגשו בעצמם. זה גם היה עבורם מפגש עם בני הדודים הרבים שלהם, מה שתמיד משמח. מצד שני קיננה בהם אי נוחות לא ברורה. הגדול (10) אמר באותו יום אחה"צ, כאשר היה מתח בבית סביב הניסיון שלי לעמוד בזמנים ולהשכיב את הקטנים (כפי שהתבקשתי, על מנת שיהיו ערניים בחתונה), וכל אחד בתורו - אפילו אני - הזיל דמעות כתוצאה מהמתח, ובכן הגדול אמר שכנראה אלוהים רצה שכולנו נבכה ביום הזה. ואז הוא הוסיף - כולנו חוץ מאבא.

יש עוד דברים שהייתי רוצה לכתוב ביחס לחתונה, אבל לא מרגיש נוח כאן, מטעמים מובנים.

לא קל למצוא בנזוג, קיבינימט. נקודת הפתיחה שלי, גרושה בת 40 עם 3 מתוקים, לא מאוד אטרקטיבית, מן הסתם. ויש מגוון אילוצים, כגון הימים החופשיים (מהילדים) שלי ושלו, אשר צריכים לכל הפחות לא להתנגש חזיתית, או המרחק הגאוגרפי - אף אחד לא רוצה לבלות שעות בכבישים בכל פעם שרוצים להפגש. אחרי שבדיקת הפרטים הטכניים האלה ואחרים עוברת בהצלחה, רק אז יש טעם להתחיל לגשש. מעטים הגברים שלא מרתיעים אותי, שלא לומר דוחים בעיני. ומעטים עוד יותר אלה שמעוררים בי רצון להכיר ולהתקרב. וצריך כמובן שזה יהיה הדדי.

בסיטואציות חברתיות, הרבה פעמים אני מרגישה שנשים שבאות עם בן הזוג שלהן רואות בי איום (אהמממ, אני נראית בשנה האחרונה טוב, בניגוד לשנים שקדמו לה...) <וזה לא שאני שדופה, אגב, אני עסיסית לגמרי!>. ובכן, לעיתים קרובות נשלחים אלי מבטים חשדניים או אפילו שוטמים מצד נשים שחוששות כי אני מתכוונת לפלרטט עם בני הזוג שלהן. זה נורא מביך אותי ומעצבן, מה הן רוצות ממני, אין לי שום כוונה כזאת. מצד שני, לפעמים גברים תפוסים תוקעים בי מבטים ומנסים לפלרטט ולו רק עם העיניים (אולי הם אוהבים לפנטז...), וזה עוד יותר מטריד אותי. שיעזבו אותי בשקט!

לפעמים אני הולכת לאיזה בר/מסעדה. יושבת לבדי, עם ספר או עיתון (מוסף הארץ). סבבא לי לבד, לא משעמם לי, והרבה פעמים סיטואציות חברתיות מעיקות עלי ואני מרגישה יותר נוח ללא מחויבויות לאנשים שיושבים לידי. עם זאת, יש בי אי נוחות כשאני מרגישה לפעמים כאילו בוערת על מצחי תוית - "מחפשת גבר". לא מתאים לי להיות בפוזיציה הזאת. עם הזמן אני מצליחה להיות פחות ופחות במבוכה ויותר ויותר ליהנות. בסך הכל, יש לי וואחאד פריבילגיה. לא מזמן הייתי במקום כזה, ישבתי על הבר ואכלתי לי סלט (עם פטה וקשיו <מטוגן, לכל הרוחות>). פתרתי קאקורו (בן דוד מפותח של סודוקו. זנחתי את הסודוקו לטובתו!). זוגות שישבו סביבי התבוננו בי, בד"כ מתוך הלך הרוח הנשי והגברי שתיארתי מקודם. אני בעיקר התעלמתי מהמבטים, הנשיים כמו גם הגבריים. הצחיק אותי מאוד כשקלטתי פתאום שלא מעט מהאנשים במקום אומרים לעצמם, מה זה, מה היא עושה שם בכזו להיטות? יואו, איך הייתי מת עכשיו גם כן לאיזה תשבץ, במקום לשבת בשתיקה לצד בן/בת זוגי...

בכל אופן, אני מלמדת את עצמי להרגיש בעמדה של כוח, ולא בעמדת חולשה. אני חפשיה, ויכולה לבחור לעצמי גבר, וזה מסעיר ומסקרן, במקום: כמה עצוב להיות לבד, והאם אזדקן לבד, ומי ירצה אותי...

המתוקים שלי עודם מקסימים. יש פה ושם בעיות, כמובן. נקרא לזה אתגרים. אבל אני חושבת שאני משדרת להם יציבות וחוזק, ומעניקה להם הרבה אהבה.

יש לי משימה כמעט בלתי אפשרית: להגיש את התזה עד סוף דצמבר. אם לא אעשה זאת, לימודי התואר השני שלי ילכו פייפן. זאת החובה האחרונה שנותרה. זה קשה לי מאוד. כולי תקווה כי אעמוד בזה.

חיבוקים לוותיקות הדף (וקודמו) ולנשים היקרות שמזדהות...

מקווה שאוכל להיכנס שוב בקרוב.

ממשאחת מש טוב לקרוא אותך, העוצמה שלך משתקפת בינות המילים, אשרי הילדים שזכו לאם כמוך, ובר מזל בן הזוג שימצא אותך בעתו.
שנה טובה !

טוב לקרוא אותך כעת.
שנה טובה, בכל המישורים, גם בזוגיות נכונה לך!

קוראת סמויה ומעריצה גלויה, שמחה לקרוא אותך ותוהה באיזה דפדפן את משתמשת כשקופצים לך סימני השאלה? הבאופן שלי לא סובל אקספלורר אבל מרגיש נהדר בפיירפוקס.

עכשיו ככה יקרה, כל כך טוב לקרוא אותך. את פשוט גיבורה, איך שאת מתמודדת באומץ עם חתונת האקס. כל הכבוד!!!

מחכות לעוד עדכונים ופירוט על הילדים.

וגם ממליצה להשתמש בפיירפוקס--זה הדפדפן הכי טוב עכשיו. נורא קל להוריד אותו ולהשתמש בו.

^{+הודעה ממשתתפת חדשה התקבלה בברכה:+}

תודה יקרות.
שנה טובה, שמחה ומתוקה לכולנו!
...ולכל העולם.