באופן טבעי

<t>קופצת לרגע. ראשית, קוראת את הדיון שלכן על התלבטויות ואי וודאות, ומוסיפה את השניקל שלי - גם אני לגמרי שם. עם מחקרים או בלעדיהם, איך יודעים? אם אני הולכת בדרך מסויימת, האם זה בגלל שאני מרגישה שהדבר נכון או בגלל שקשה לחמוק מידו הארוכה של ההרגל? אם עשיתי שינוי ויש תגובה יחסית שלילית של הגוף, האם...

<t>אני אוהבת את השעות הללו. השעות של ליל יום חמישי, שהן בין השעות של מירוץ השבוע, לבין זה של מירוץ יום שישי. אני לוקחת לי את הדקות שלי, אחרי שהיה לי זמן לעשות דברים שעושים רק בחמישי בערב, כמו למשל לנקות את שולחן המטבח ממש טוב, ולנגב אותו עם מטלית נייר, ולהיזכר מה הצבע המקורי של הציפוי. אני מתפר...

וואלה! גם אני מניחה את עכוזי על כזה. וכשאני בשוונג יצירתי אני מרימה כף רגל אחת ומניחה אותה על המסעד לברכיים. זה כמעט כמו לכתוב כשאני יושבת על המרפסת ומעשנת מקטרת (מה שהרבה יותר נדיר). זה יוצר כזו בעירה יצירתית, שלמילים אין ברירה אלא להיכנע ולהימרח בעונג בין קצות האצבעות למקשי המקלדת...

<r>צפריר, עכשיו יש בי מקום להגיב. קצת. עם חלק אני מסכימה. חלק אני מבינה. חלק שניהם. זה לקח אותי ללווינגסטון, והרעיון שהביע כי הדרך ללמוד לנגן בגיטרה היא לדעת שאני יכולה לנגן. האימון נועד בשביל שאוכל להסכים לכך. אני מקווה שאני מעבירה את הרעיון שלו היטב. התבוננתי ברעיון הזה: <s>[u]<...

<t>עדיין, מציעה כיוון מחשבה: נשמע לי שאת דואגת גם ללקוחות שלך, מי יטפל בהם ולאיזו איכות של טיפול הם יזכו. אולי, אם "תרחיבי" את ה"קליניקה" ותאפשרי להם לקבל טיפול גם ממישהי אחרת לתקופת מה, מישהי שאת סומכת עליה,תהיי בטוחה שהם בידיים טובות? זה גם מאפשר להם להישאר בסביבה שלך ולא ללכת לחפש מישהו אחר, עד ש...

פ, רעיון שעלה לי - אולי תחפשי מישהי שעוסקת באותו תחום ותכניסי אותה בתור שותפה\מתלמדת? ככה תרגישי שכל מה שהרמת ובנית לא יורד לטמיון (או לפחות יש פחות סיכוי שירד לגמרי לטמיון), ואפשר יהיה להחזיק דברים על אש קטנה, ואחרי זה גם לבחון אם ואיך חוזרים אליהם.

אכן,תרגום מדוייק

<t>ציל - לא יודעת למה, לא חשבתי עלייך בהקשר הזה. אבל אשחק קצת עם הרעיון בראש ובהחלט אכתוב לך למייל. תודה! פסים (שמת לב שברגע שהניק שלך הוא מעל שני מילים וזו ההודעה השניה ומעלה ששולחים לך, הוא מתקצר. אולי "מצטמצם", כמו נזיד בסיר, עד שנשאר העיקר....), תודה. הוספתי לרשימת הצייד שלי אחרי ספרי...

<r>אני מקלפת, אני מקלפת <E>:)</E> חשבתי לשים את הקליפות בסל יפה ולסדר אותן בשכבות, כדי שאוכל לתעד את התהליך ולתת אותו לאחרים, שילכו גם הם בדרך. הרי תמיד יהיו כאלו שיתלבטו מול הדרך. אבל כרגע זה דורש משאבים, והמשאבים שלי מוגבלים. אז נניח לזה עכשיו. מה אני רוצה לעשות? אני רוצה לנשו...

<r><PO><s>[po]</s>ציל צול<e>[/po]</e></PO>, תודה! אני מקבלת את החיבוק בלב שלם, מאוד נעים לי לקרוא אותך אצלי בדף ובכלל...ולגבי שומר הראש - יובא בהמשך. הצטבר לי קצת. זה מה שקורה כשבוהים בתקרה יום-יומיים. אני ממש מרגישה שהגוף שלי מצביע ברגליים שהוא מעדיף להיות חולה בבית מאשר בריא בעבודה.<br/...

אורי, מבינה אותך. שולחת חיבוק גדול וחם....

<r>היי יצירתית, באופן (טבעי, בטח שטבעי!) כללי אני חושבת שבזמן מחלה קשה יותר לחשוב על דברים בבהירות (אני בדיוק שם...). המחלה דורשת כוחות, מחשבה בהירה דורשת ריכוז וגם סוג של כוחות. אולי כדאי להפריד? לחכות שהמחלה תיגמר ואז להסתכל על הסיטואציה שוב? <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> וסליחה, עי...

<r>את מזכירה לי את הסבתא שראיתי מתרגלת יוגה במעבר בין הקרונות ברכבת. "תפסתי אותה" באמצע החצי הרפייה (אוטאנאסאנה) והיא נראתה לגמרי שקועה בעניין... <E>:)</E> מה הפחד? שאני אפול ואקבל מכה מאוד לא נעימה בגב. ואז הפחד מכאב נוסף ימנע ממני מלחזור אליה בכלל. בינתיים הפחד הזה מוציא לי לשון ארוכה ומתבצר ...

<t>יוגה זה נפלא, תתחדשי! אצלי התובנה קשורה לעמידת ידיים. אף פעם לא ידעתי לעשות עמידת ידיים, בשיעורי ספורט התחמקתי ממנה כמו מוכת שחין מכיכר השוק. ואז הגיע השיעור ביוגה, וזה מה שכולם עשו. אז עשיתי כמה תנועות עם רגליים באוויר, כדי להדגים למורה ובכלל, קבל עם ועדה, שהנה אני מנסה אבל זה לא הולך. אז ה...

מה אני מרשה לעצמי? לטעות,להתנסות,ללמוד. איפה הבעיה? אם ארגיש שטעיתי במקום צפוי מראש,כאילו לא נזהרתי מספיק או שלא חישבתי את הצעדים שלי מספיק בזהירות. אבל אני רוצה שהכל יהיה בסדר גם אם אפסיק לחשב ואחליט שמספיק לי ואני רוצה להתפטר עכשיו. ללכת לפי תחושה פנימית ושזה יהיה בסדר

<t>נקטעתי... הרגשתישזה יהיה נכון להתפטר,שזה אמנם דורש קצתצאומץ ואמונה,אבל אני אהיה בסדר,אני אצליח. תכננתי את נאום ההתפטרות שלי להיום. ופתאום- פוף. רגליים קרות. הרי יש לי מעט מאוד לקוחות שכבר סיכמתי איתם, השאר צריכים להגיע לפגישה ולהחליט... על מה אני מתבססת כשאני מתפטרת? ופתאום להשאר במשרד נראה עוד י...

<t>כתבתי גם אצלי בדף.כבר שבועיים אני מסתובבת בתחושה שמשהו טוב מתבשל. שאני רוצה לחזור לתחום של הכתיבה והקידום ברשתות חברתיות.בכלל,לכתוב. הרגשתי שאני סומכת על עצמי שאני יודעת לעשות את זה טוב, ולזהות את הצרכים של הלקוח, ומה חסר לו ואילו רעיונות כדאי לו להוסיף. וכבר חשבתי על פוסטים ועל קמפיינים ובדקתי א...

<t>זה פשוט נורא. בסוף השבוע דיברנו עם בעלי, סיכמנו שזה עהיה בדר אם אתפטר. שאני מאמינה שאוכל להחזיר אלי את הלקוחות שהיו לי ולמצוא חדשים,ולצבור יסיון גם בדברים שפחות עסקתי בהם. "זה לא הנדסת טילים" אמרתי לו, וכבר ישבתי לקרוא מאמרים ומדריכים כדי לרענן את הזכרון ולהשלים את מה שחסר. והיום, באתי להגיד למנכ...

החיוביות?

<t>— עוד רובד נכנס לשיחה— - לא בטוחה שהבנתי. היום המנהל ביקש לנהל איתי שיחה. ללחוץ שאתנהל בצורה שיותר רצויה מבחינתו. שאמורה קצת להלחיץ אותי שלא מרוצים ממני. הדופק קצת קפץ, אבל לא כמו בעבר. חשבתי על הטענות שלו. חשבתי איך הייתי מגיבה אם זה היה מישהו שאני מתנהלת לחלוטין ללא לחץ מולו, כמו בעלי. הסט...

גישה מעניינת. אז מה החשיבות של מימד הזמן בתהליך? אם לא אני אעשה את השינוי אלא מישהו או משהו אחר, אבל זה יהיה אחר כך (וגם - אולי יהיה אחר כך, אולי לא יהיה כלל?), האם אין לכך משמעות?

<r>היי נוודית... העניין הוא שתמיד ישנם הספקות... ואם פשוט לא עבדתי עד היום במקום המתאים (מה שבהחלט סביר)? ואם אגיע למקום שבו כן אתלהב מהמוצר\חברים לעבודה? בעייה שניה היא שסיכוי ותקווה הם אכן מה שמחזיק אותנו הרבה פעמים, אבל הם גם מה שמונע מאיתנו להיות בכאן ועכשיו. אני זוכרת שכשהייתי פרילנסר...

<r>יאללה. אבל אם ההוא במרומים מתפנה לעניין - אני ביקשתי קודם! <E>:)</E> עוד תובנות. זאת ספציפית באה לי היום כמעט כמו הארה. הלכתי הביתה מהעבודה, משועלת ועם התחלה של כאב ראש מבטיח, וניסיתי לדמיין איך נראים החיים בתור עצמאי. ראשית, זו לא ההארה, זה הפתיח ושנית - אני לא בטוחה שזו התעסקות חכמה ...

היית לבד עם ארבע ילדים חודש?! גיברת, אצלי כבר זכית במדליית הכבוד. איזו מדליה, ארבע! נראה לי שכבר התמודדת על רמת קושי מאתגרת בהחלט...

<t>מה אני אעשה ביום שבו אצטרך לעבוד רק שלושה ימים בשבוע, או פחות: אחזור לתרגל יוגה\אתחיל טאי צ'י כל בוקר אחזור לאומנויות לחימה\סלסה אעביר שיעורים בתיכון על כל הנושאים שהיו חסרים לי כשסיימתי אותו אפתיע את הבן שלי ואאסוף אותו מהגן מוקדם מדי פעם, כדי לשבת איתו ולשתות מיץ גזר א...

כמובן

<r>אוף... יש לי זיכרון על עמוד שבו <PO><s>[po]</s>ציל צול<e>[/po]</e></PO> כתבה ששומעים את הזעקה שלי לחופש עד לשם (ושאנחנו בטח שכנות בארץ <E>:)</E>, ואני לא מוצאת. אז ציל, תודה על השמיעה החדה, לא כולם שומעים בתדרים האלו. חוץ מזה, מצאתי בוידעם איזו פנטזיית אביר-על-סוס לבן גדולה וכבדה, שעמדה שם מ...

כנ"ל.
ברור שאני יכולה לשרוד יום בלי לרענן את "מה חדש" עשרים פעם, תודה ששאלתם...

<t>כמו שחששתי, היום הראשון בחזרה לעבודה החזיר אותי למצב מדוכדך ותשוש למדי. אחרי שהרגשתי כל כך טוב בחופש, שאני מבלה עם הבן שלי ועושה דברים שמדרבנים אותי ונותנים בי תחושת חיוניות ותנועה, התחושה המעיקה, הכבדה חזרה. עד היום היתה לי תחושה של בריזה בעורף, של הנה, אני מתחילה למשש משהו שעושה לי טוב, שעכשיו ...

<t>יום ראשון בעבודה אחרי החופש. היה נחמד לקשקש עם כולם ולהחליף "מה נשמע". לא משהו עמוק, לא התגעגעתי לאף אחד ממש, אבל נחמד. ניסיתי להסתכל כוחות רעננים על מה שמפריע לי בעבודה. המנהל הוא כנראה איזה כוח תיאורטי שמפריע לי בעצם קיומו והתנהלות, אבל אני לומדת לקחת אותובפרופורציות. איך? אני מנסה להסתכל על הס...

<r>היי עירית,היי יצירתית. אני מסכימה עם שתיכן.יצירתית- מעניין מה שאת אומרת לגבי הפחד שיכעסו עלינו. אני חושבת שהפחד הזה משותף להרבה אנשים, ואני רואה אותו אצל הרבה נשים - בדיונים אודות מיצוב עצמי מול הסביבה ובכלל. מעניין מאיפה הפחד הזה נובע ואיך מציפים את ההתנהלות הרציונאלית מולו. הרי מישהו אחר שכועס ...

תודה לשתיכן! עניתי במייל...

<t>צפריר, הדברים הללו גורמים לי לעקוב אחריהם במבט מרוכז, אבל אני בעצם חגה במעגל שלם. על הכל אני מסכימה אתך בלב שלם, עד שמגיעים לכאן: _"כאן, גם אם נדמה לך שבזכותך העולם יפה יותר או שהעולם גרוע יותר – אין בזה שום שמץ של אמת,_" כאן התפיסה שלי יוצאת חצץ. אמנם הכל בר חלוף והאלטרנטיבו...

סליחה, שגיאת עריכה: justpickaname4 בג'ימייל

מ-ע-ו-ל-ה!
[email protected]

דברו איתי!

<r>שכירה אני לא רוצה להיות, זה בטוח. עכשיו אני בשלב של לרסן את הפחד הקמאי של "אבל מי ירצה אותך כשתעברי את גיל ה-40 ולא יהיה לך ניסיון" (אגב, הנה כמה תשובות טובות לדעתי, שמחזיקות את הקול הזה קשור בשלשלאות קצרות: הצורך להיות עם הרבה ניסיון בגיל 40 משמעו לעשות עוד עשור משהו שאני ממש לא נהנית ממנו. שניי...

זה נכון, אבל לא בצורה הרמטית. ההחלטה והאמונה הן שלי, אבל אני מרגישה שאני כן אשמח להיתקל בהזדמנות המתאימה. הזדמנות, מזל זה משהו שבא מבחוץ, לא?

<t>בתקופה האחרונה אני משננת לעצמי הרבה "מותר לך", "זה לגיטימי" וכאלו, לא ממהרת לספוג ביקורות בצורה אוטומטית. אבל שמתי לב שאני מתנהלת בצורה מאוד עצבנית. אני קצרת רוח הרבה יותר, קוצנית, גולשת לתגובות שלא היו שם קודם. פעמיים פשוט "נהמתי" על הפעוט שלי, כשההתנהגות שלו הוציאה אותי מדעתי. לא יושבת לי טוב ה...

<r>קלהרבה אנשים יש מצבי קריסה בחיים,שבהם הזעקה שלהם לעזרה היא זעקה, ולכן לא מנוסחת. זו הזדמנות לאנשים אחרים לשמוע אותה, ולהיענות לכאבו של מישהו אחר. קראתי משפט נחמד אתמול: עם ההצלחה בא הסיפוק ועם הסיפוק - האהבה. אז בואי נהפוך את זה ל"עם ההצלחה שלי לראות שגם ככה,כמו שאני,במצב המדולל ובאפיסת הכוחות הז...

<t>המשך סיפורי פעוטות: מצד אחד זה לא המצב שבו אני רוצה להגיד "שיסתדרו בעצמם" - הם לא מסתדרים. אי אפשר לקרוא לשני פעוטות בוכים, מוכים ונשוכים "מסתדרים". מצד שני, כל ההמולה של לרוץ אחריהם, להפריד, לשכנע שיתנו אחד לשני לשחק או ישחקו ביחד לא עובדת לי, אני מרגישה שאין כאן אמון. אני אומרת לו "תתן לו ...

<t>תודה יצירתית, אני ממש מזדהה עם העניין של הנשימה. כשאני במשרד אני לא נושמת, אני קמלה, פשוטו כמשמעו. השיעמום והאנרגיות שמתבזבזות על הצורך לשדר עבודה ואינטראקציות חברתיות בנאליות פשוט מכבים לי את המוח... אגב, סתם נזכרתי באיזה משהו שחלקת כרן לגבי אינטראקציה עם לקוחות. היות ואני בונה מחדש חוג לקו...

יש מצב שנחל חלילים פחות זמין. אני מסתכלת על הכניסה אליו מכיוון הכביש הראשי (שדרות הראשל במבשרת) ויש פה גדר אתר בנייה שלא היתה קודם. אולי מכיוון בית ספר השלום (איפה שכולם מחנים את הרכב בכניסה למסלול) עדיין פתוח, לא בדקתי.

<r>היי עירית, תודה <E>:)</E> הטיול הזה פתח בי את הרצון לשינוי, להתרעננות. הוא המחיש לי עד כמה השינוי שאני רוצה הוא גדול. עד כמה האתגר שאני מזמנת לעצמי צריך להיות משמעותי על מנת שארגיש חיונית - ארץ אחרת, שפה זרה, עיסוק חדש. שמתי לב שבכל פעם שאני מעלה בפני עצמי את האפשרות לשינוי שכוללת את עז...

<t>חזרתי עכשיו משבוע טיול באירופה. בכוונה אני לא קוראת לזה "חופשה". זה היה טיול, עם בן כמעט שנתיים, זה לא חופשה. חופשה זה כשאפשר באמת להתענג באופן אינסופי על הנוף שנשקף מהמרפסת אל תוך אינסוף שכבות של הרים, ולא לעשות תורנויות לבקרת נזקים במלון בזמן שהשני מנשנש מהר-מהר לחם עם משהו לצד הקפה. אבל נ...

<t>בין ההתלבטות לכתוב לעצמי ולכתוב בבלוג, לא נכתב כלום. אז החלטתי לכתוב, פיסות וקרעים ולקוות שהאמונה שלי בטוב תביא את הדברים למקומם הנכון. כל הדברים ידועים וקיימים, הקסם הוא לארגן אותם ככה שאפשר יהיה לראות את התבנית שהם יוצרים. כל הכלים לריפוי ושינוי מזומנים ומונחים בהישג יד, הידע הנ...

הצטרפתי למנויים בתשלום. האתר בהחלט שווה את זה מבחינתי.

<r>זה מעניין איך אנחנו רואות את הדברים באותו האופן <E>:)</E> גם אני חשבתי פתאום איזה כלי שרת החוויות הללו יוצרות. אני לא בטוחה שאני מוצאת הנאה מהדרך. יש את ההתרגשות, כמו לפני טיול שנתי או נסיעה ללונה פארק, כשיש פוטנציאל למשהו חדש ומרגש באופק. אבל כל הספקות העצמיים הללו קשים לי ויוצרים בי ת...

<t>אני מסכימה להכיר בכך. ב"ימים הטובים" שלי אני מסכימה גם להאמין בכך. אני לא מסכימה להתחבר לידיעה העמוקה שלי על זה , כי אם היא לא תעמוד במבחן המציאות זה יצביע על כך שהאמונה העמוקה שלי לא שווה כלום. בסוף השבוע התחלתי לקרוא את "פחד כאב וחברים אחרים" של אבי גרינברג, שבו הוא מתאר (די in your face|)...

<t>היי, אני מבינה אותך. אני לא בטוחה שיש טעם להתעצב מאוד מהבוסית. יש אנשים שלא מבינים מה העניין בלעבוד 11 שעות ביום ויש כאלו שלא מבינים מה העניין להאכיל את הילד בבמבה ולהושיב אותו שעות מול הטלוויזיה ויש כאלו שלא מבינים מה העניין לתת לו פליק מדי פעם. אבל יש כאלו שכן. לגבי הלהתלבש בבוקר - יש...

זה לא משכך את הגרד.
או שיש לי אבנים להזיז ואז אוכל לבוא בטענות אל עצמי שאני לא מתעמלת מספיק כדי להזיז אותן כמו שצריך, או שלא. מה הם "הדברים כפי שהם"? ה-"הם" נוצר ומשתנה בכל רגע, כשגם לי יש השפעה על הכאוס הזה. מה בין קבלת הנסיבות והפסקת המאמצים לשנות אותן?

<t>אני מבצעת מיפוי מסויים של מה שעובר לי ברא אש כדי לשים את האצבע על מה שמפריע. ככה: האם אני רוצה עבודה שכוללת יותר שעות ויותר נסיעות אבל משתלמת מבחינת שכר? כנראה שלא, זה יאפשר לי לראות את הבן שלי פחות, להיות יותר מותשת וכנראה שהידיעה על הכסף הצומח בבנק לא מהווה פיצוי מספיק טוב. האם אני רוצה רק עבוד...

לדעת, להאמין שזה חלק זמני מנתיב גדול יותר שמוביל אותי לטוב. או ברמה פרקטית יותר:תכנית שנראית לי עם סיכוי טוב להצלחה

לא, לא יכולה להגיד שהבנתי

<t>עירית, זו שאלה מאתגרת מה אני צריכה. אני מרגישה שאני צריכה הזדמנות מתאימה ואני צריכה שמישהו חיצוני לי יאמין בי. אני צריכה אנשים שעברו שינוי שיגידו לי איך זה מרגיש להגיע למקום אליו רצית ולשמוע מהם עד כמה החששות שלהם היו דומים לשלי. אני צריכה תשובה בשביל החשש "מה אעשה בגיל 40 כשלא יהיו לי כל כך הרבה...

יצירתית-א את צודקת במובן מסויים שאני לא נמצאת בראש סדרי העדיפות של עצמי. מבחינה מסויימת זו "פולניות" שלי ומבחינה מסויימת זו תגובה לסביבה: בעלי לא שם את עצמו בראש סדרי העדיפות, חמותי לא וכו'.אז אני מרגישה שבמובן מסויים זה לא יהיה הוגן אם אני אתחיל ...

<t>תודה יצירתית, אני מסכימה איתך. אני פשוט ממרגישה שלכל צעד שלי יש "מחיר": אם זה זמן שבו אני יכולה לעשות דברים שחשובים לי כמו לבלות עם הבן שלי או לתרגל יוגה או להשקיע בלוגיסטיקה של הבית. ואם זה בכסף שגם הוא מאוד מוגבל. במצב הזה כל התנסות נשקלת ונשקלת שוב, לוודא שהיא "שווה את המחיר",או במילים אחרות ז...

לא יודעת אם אני רוצה להניח. התמונה שדמיינתי, שבה אני עושה משהו שאני נהנית ממנו, מתפתחת ממנו ומאפשרת לעצמי לצמוח - או במילים אחרות מצב בו הטוב נכנס אל חיי הייתה כל כך מרעננת, כל כך "משובבת נפש", שפשוט לא בא לי לדמיין שאני נשארת באותו המצב. לחכות שמשהו יבשיל נשמע לי מאוד מתסכל כרגע...

<t>הרמתי טלפון למכר שלי היום, שעובד עם נוער בסיכון. אמרתי לו שאני רוצה לשנות כייון, והתחום הזה נראה לי בתור אופציה. אז הוא אמר שכדאי שאקח בחשבון שהמשכורות בתחום נמוכות והעיסוק הזה לא פשוט, וכמובן המליץ להתנדב בהתחלה כדי להתנסות. התקשרתי אליו כדי להרגיש שאני עושה צעד לכיוון השינוי, והשיחה הזו כל כך ג...

<t>היי עירית, אני מאוד מבינה מה את אומרת,ואני מסכימה איתך (זה יחסית קל לי, כי אני מהרהרת בעניין כבר תקופה, והיו לא מעט משפטים שהפילו לי את האסימון שאי אפשר ללמוד דבר בצורה ישירה. אמר לי את זה רנדי פאטוש, ובודהה וארווין ילום וגם נזיר טיבטי שמישהו ציטט עבורי). נראה לי שאני רק מחפשת חיזוקים ותומכו...

<r>היי, התשובות שלי הן - כן, אני מסכימה לסמוך על עצמי שאהיה בסדר למרות הקשיים (לפעמים יותר ולפעמים פחות, מוסיפה הבטן שלי) ואני מסכימה לסמוך על עצמי שאדע להתמודד. אני מסכימה שאני ראויה לטוב, ואני מסכימה לתת לו להכנס לחיי. תחושות הבטן עדיין נשארות זהות למצב בו אני נמצאת ביום - כל ...

והשאלה הנשארת היא - איך באמת יודעים שאי אפשר לעשות את מה שרוצים? מתי השערות הופכות לעובדה מוצקה?

היי עירית,
רציתי להגיד לך שקראתי את ההתכתבות שלך עם "עברת אורח" ועל הרבה דברים "חשבתי - וואו, אלו המחשבות שלי". עוד מסקנה שאני מגיעה אליה היא שליווי צמוד יכול להועיל לי, לתת לי את הדחיפה קדימה שעשויה לשרת אותי בנקודה הזו. האם אפשר יהיה להיעזר בך לשם כך (ואנחנו גרות די רחוק אחת מהשנייה...)

תודה! שלושה דפים על מה? סתם כתיבה אסוציאטיבית?

<r>היי עירית, <s>[u]</s>האם את מסכימה לראות בקשיים חלק טבעי מהחיים?<e>[/u]</e> זה העניין - לפעמים כן ולפעמים, כשהכל מציף (ושוב הכל מסעיר... <E>:)</E> אז לא. אני חושבת על כל האנשים שניסו ונכשלו ונכנסו לחובות ומה שנשאר זה הפחד... <s>[u]</s>האם את מסכימה לנסות להביט עליהם בפשט...

אוף...עוד הצעת עבודה במרחק נסיעה של שעה, ביום עם רמת פקקים ממוצעת. עבודה עם פוטנציאל למשכורת גבוהה ומנהל נורמלי (בתחום שקרוב אליי בערך כמו חקר הפרפרים בזימבבואה, אבל ניחא) ,ואני לא יודעת מה לעשות. זה כמו לבחורבין שני תסכולים מסוגים שונים. הצילו....זה מתחיל לייאוש הבחירות הללו

<r><s>[u]</s>את בעצם מדברת על מנגנון הגנה: לא לקוות על מנת לא לחטוף את המכה של האכזבה. זו תהיה מכה משום שזה כביכול יוכיח לך שלך לא מגיע טוב. שאת לא ראויה לו. שאת לא עשויה מהחומר של אלה שהחיים מיטיבים עימם. זה יציף אל פני השטח פצע כואב, ו"אמת" לא נכונה שאת אוחזת בה ושמכאיבה לך שוב ושוב בכל פעם מחד...

<r>גוונים - אני איתך. יום טיפוסי בלי כוחות להתארגנות סביב תזונה: כוס נסקפה עם חתיכת משהו מתוק על הבוקר, ואם זה שבת עם עם שאריות חלה. סנדביץ' עם גבנ"צ, כמה תמרים. עוד חתיכה של גבנ"צ. קצת אבטיח. קובית שוקולד. וכך הלאה... חשבתי על זה, והגעתי למסקנה שאם כבר אני לא יכולה להמנע מסנדוויצ'ים, לפחות שיה...

<r>או, ותראו מה מצאתי: "אני מאמינה שתחושת הערך העצמי, כמו אצל כל אחד, נובעת פחות מהיכולות האובייקטיביות ויותר מהמודעות של האדם ליכולותיו, מהמתאם בין יכולותיו לבין שאיפותיו ומהיחס שהוא פיתח כלפי יכולותיו. כל אלה מתקשרים להתנסויות שחווה לאורך השנים." - <PO><s>[po]</s>תפילה לאם<e>[/po]</e></PO>......

<t>היי גוגוס (ואם אני כותבת את שמך בצורה מקוצרת מדי פעם יסולח לי, כי האאוטו-קורקט בסלולרי עושה ממנו מטעמים), תודה על מה שכתבת לאורי, גם לי זה חשוב. לא רק בממתקים, גם בדברים אחרים, כמו סרטים מצויירים שאני משתדלת להמנע מהם, וחמותי לא. אז אני מנסה לעשות את החשבון של "מה גרוע פחות" - להרגיש שאני מעירה ל...

<t>היי, תודה לכולכן על ההזדהות, זה מאפשר לי תמיכה. לגבי סמנטיקה - אני למדתי שהיא העיקר. סמנטיקה היא שמפעילה דפוסי מחשבות ומכאן, כמו שכולנו כנראה נוכל להסכים, נגזר כל השאר. אני מסכימה שההתמודדות שלי בעבודה החדשה לא לגמרי מעידה על ערכי, כי יש לי ערך גם בתחומים אחרים: אני לא רק עובדת, אל...

<r>היי עירית, תודה שאת כאן. הדיאלוג איתך חשוב לי. העניין עם הזיג-זג קצת מזכיר לי את מה שאני קוראת עכשיו ב"לוגותרפיה". שיש עניין במתח ודיאלוג פנימי מסויים. אני מניחה שבאופן מסויים זה מתקשר לאנרגיות של ה"יצר" שחיוניות ל"יצירה". העניין הוא שזה מעייף אותי, הזיג זג. העובדה שאין לי מתווה ולא דרך גורמ...

<t>המקום בו אני עומדת מול שתי ההסכמות הללו הוא מאוד לא יציב. בבוקר אמי יכולה להיות 'אני קוראת לשינוי והוא יבוא, אנימקבלת את זה שאני במקום שאני לא נהנית ממנו וזה לגיטמי" ובצהריים "אני לא מצליחה למצוא משהו אחר, אין לי כוח להשקיע וגם לא ימי חופשה כדי להגיע לראיונות " ועוד רשימת קשיים מיי אשת. ומשם זה מ...

<t>הי עירית, תודה רבה. אני גם מאוד מזדהה עם מה שאת כותבת על הניתוק בין הערך העצמי למעשים ול הישגים. אני חושבת שקראתי משהו דומה ב"הלב המבול". ניסיתי להעלות את המשפט שהצעת, מיד קופצת בי התנגדות נופת: "אבל רוב הסיכויים שהםיהיו לא נחמדים".הייתי לאו דווקא תואם את המציאות- עד היום עבדתי עם אנשים נחמד...

<t>בוקר טוב עירית! אני כל כך שמחה שבאת... ברור לי שהימים הללו לא קלים לכולם, אצלי הקושי הזה מצד אחד מגמד את הקשיים הפרטיים שלי, שמבחינתי קטנים מאלו של מי שלא ישן בלילות עכשיו - ומצד שני, מעצים את הקושי הנפשי הכללי ואני מחפשת מפלט מעצמי בדף הזה, בין היתר. את החלק של התיוג אני עו...

אמן ואמן.

<r>תודה עירית. נתחיל מה"פשוט": <s>[u]</s>האם אני מסכימה לשקול להיפרד מהאמיתות הללו? (החמש שלעי"ל).<e>[/u]</e> לשקול אני מסכימה <E>:)</E> כלומר, אני מוכנה לשקול אפשרויות אחרות, כי באמת יכול להיות שהדבקות שלי בחמשת החששות מעלה מונעים ממני תסריטים אפשריים אחרים <...

ולגבי הטריקים של נוודת - אני אכן משתמשת בחלקם. במיוחד בלשים לעצמי שעון מול הפנים כשאני מתארגנת וחשוב לי לא לאחר

<t>אורי, נראה לי שאני מאוד דומה לך בעניין הזה של התמודדות עם העובדה שהעולם הוא עבד נרצע לשעון, וגם אצלי בעלי מגחך שתחושת הזמן שלי תמיד אופטימית והציפיות שלי מוגזמות. אצלי זה נובע מהשקיעה במחשבות תוך כדי תהליך. אני מסוגלת לעצור באמצע הסלון ולבהות בחלון כמה דקות טובות, לתת למחשבות לרוץ חופשי. אלו מחשב...

תודה עירית, תודה יוליקו. איכשהו מצאתי את המפתח שמאפשר לי להסתכל על הסיטואציה מבחוץ, להגדיר אותה בגבולות הנכונים לה. להרשות לקושי ולחוסר שביעות הרצון להתקיים כרגע. אילו שאלות מנחות הייתן מציעות כדי להתקדם מכאן?

<t>אני אכן באי שקט. זה נוחת עלי לפעמים, ואני מדקלמת לעצמי שזב גם יחלוף (אולי זה הורמונלי, אני מציעה לעצמי, אבל גם עונה שבעצם אני לא "מקבלת", אז אין ממש סיבה לקפיצות מצב רוח של הורמונים). היה יותר קל לקבל את המצב אם הייתי רואה אותו כחלק מרצף שמוביל אותי למקום טוב יותר, אבל כאמור קשה לי גם לדמיין...

<t>אבל יש בזבוז כוחות ויש מלחמה. המקום עבודה הזה לא טוב בשבילי. אני צריכה לפחות תכנית כלכלית חלופית, חלום, כיוון, כדי לעזוב. אני יכולה כמובן להחליט שאני מוכשרת ולכן מאמינה בעצמי שאמצא מקום אחר, אבל לפעמים למציאות יש תכניות משלה. בקיצור, אני לא מצליחה לא להגיב רגשית וגם לא כל כך רואה סיבה לעשות את זה...

<t>אני מנסה לשנות כל הזמן. את שגקת הבוקר (להתקלח או לא, להכין אוכל לקחת לעבודה או לא, לקחת את הבן שלי לגן ואם כן אז איך, באיזה נתיב להגיע לעבודה וכיוצא באלו) ולו כדי לתחזק את קיומו של השינוי. ניסיתי להכניס לשגרה טאי צ'י ולחזור לתרגל יוגה. אבל זה מרגיש "ביד קשה". שינוי מאולץ קצת. אני לא מצליחה לשמר א...

חייכת אותי עם גלגול הנשמות,:-Dאבל חוץ מזה, התזונה שלי היא אכן כמו אורח החיים שלי: לא רע בסך הכל, אבל חסרת התלהבות ולא מה שאני רוצה עבור עצמי. אני רוצה אוכל טעים, מלהיב, כייפי כזה שהייתי מזמינה בבית קפה או מסעד ובמקום זה מקבלת אוכל...שגרתי עד לזרא. והפנקסנות, הו הפנקסנות

<t>חזרה לנקודת האפס. אין לי כיוון, אין לי אפילו הצעה לעצמי לאיזה כיוון לקחת את תחום העיסוק שלי כדי לצאת מתחושת השיעמום, הריקנות והרצון לברוח הביתה כמה שיותר מהר. נפל לי לידיים "הנזיר שמכר את הפרארי שלו" שעד כמה שהוא פשטני ובנאלי, הוא מאפשר לי להבין ולראות. עד כמה אני לא "שם": לא חיה, לא מלאה, לא שמח...

<t>קופצת לבקר אחרי הפסקה ארוכה... תפילה, רציתי להגיד לת שבשבילי ממתקים שקולים לכל התמכרות דהיא. היתה תקופה בעבודה שהתחלתי "להגרר" לשוקולד. גם אם נשים בצד את הצורך בפיצוי רגשי על עבודה לא כיפית, שמתי לב שזה מעגל שמזין את עצמו- ככל שזה נמשך. הכמויות גדלו והתקשיתי להפסיק. אני החלטתי על "השלכה" של ...

<t>יום קשה עובר עלי. ה"אני" שקיבל סמה מדוכדך ומתוסכל. אני לא רוצה להיות בעבודה. המסגרת הזו לא מתאימה לי. קשה לי לעסוק כל כך הרבה שעות בדברים, שאם אהיה כנה לגביהם עם עצמי, הרי שהם משעממים וחסרי כל חשיבות. קשה לי לדכא את התודעה שלי מלראות עד כמה מדובר בעיסוק מוגבל וטיפשי. אני רוצה החוצה. אני רוצה לעצו...

<r>החלק הראשון: <LIST type="decimal"><s>[list=1]</s> <LI><s>[*]</s> לגיטימי שאחשוש שעבודה חדשה תהייה כרוכה בקשיים ואי נעימויו חדשות. לגיטימי שארגיש כך כי עבדתי במספר עבודות עד היום ולכן אני מכירה בקיומן של פוליטיקות שלא תמיד נוח לי איתן. לגיטימי שאחשוש שעבודה אחרת תשאיר לי עוד פחות זמן לעצמי ולראות ...

תפילה,תודה. התחושה שלי היא כנראה סוג של תסכול שהפעילויות השגרתיות שלי לא מתאימות לו ואת חלקן בכלל הייתי מעדיפה למנוע ממנו. ומצד שני הוא כל כך מנסה צחקות.את מה שאני עושה,שזה קצת מתסכל שאין לי מה לתת לו לחקות.
היי ציל! בטח, רק תגידי לאן העבקת כדי שאוכל לעקוב. ..

הולך! נשמע לי כמו רעיון מצויין (גם אני מקווה שלעירית לא אכפת). אני אתחיל בחלק הראשון, ואח"כ אשמח לקבל הכוונה לחלק השני

החיפוש הניב 149 תוצאות