באופן טבעי

<t>מדהים איך הכתיבה הזו כאן בראשיתו של השבוע איפשרה לי לראשונה מאז הלידה של רוני, שתבדל לחיים ארוכים, להגיע אל הפצע הזה ולהיות בתוכו, לשהות - ופתאם הציפו אותי רגשות שחשבתי שכבר מזמן נעלמו ובדיעבד גיליתי שהם רק נאלמו. אני מוצאת את עצמי אוחזת ומניקה את בתי החיה ולא מפסיקה להגות בתינוקת שאבד...

<r>הימים נוקפים, ברובם אני חיה, נושמת, צוחקת, מלהגת, כועסת, מתנסה, טועה, קמה נופלת וחוזר חלילה אך בתוך תוכי ברגעים של אין שקט רסיסים של בכי עוד נוטפים רוקמים בתוכי בחוט בלתי נראה בלתי נלאה קו רציף רחב<...

<r>מרגישה צורך להכניס תפילה קטנה: <s>[b]</s>מודה אני<e>[/b]</e> / <s>[b]</s>מאיר אריאל<e>[/b]</e> מודה אני לפניך ולך על כל החסד והאמת והטובה והרעה והטובה שעשית עמדי ועם ביתי ועם קרובי וידידי ועם בני עמי ועם ארצי ועם כל העולם והאדם<br/...

מסיבות שונות ולטובת עצמי ובני ביתי, החלטתי לערוך מעט את הדף ולהשתמש כאן בשם הדף כשמי

<r>הולכת עם הילדים לסידורים בעיר. פתאם אני פוגשת מכרה רחוקה, בגיל של הוריי, מובילה תינוק בעגלת תינוק. אני מבינה שזה הנכד והיא מתעניינת בשלומי. מסתכלת על הילדים ואומרת לי: "אני מבינה שהיה צריך להיות עוד אחד" אני מהנהנת והיא מתחילה לספר סיפור מחריד על הנכד הזה שהיא מובילה בעגלה. איך אמא שלו כמעט מתה ב...

תודה לכן.
לגבי ההמלצות על הפורום בתפוז, תודה, אבל כמו שכבר כתבתי בעבר, לא ממש מוצאת את עצמי שם, למרות שיש שם עוד הרבה נשים עם חוויות כמו שלי ואחרות. לאיילת ולי טוב כאן, באכסניה החמה שאתם נותנים ונותנות לנו. תודה

<r>אנקדוטות קטנות מחיי היומיום... <LIST><s>[list]</s> <LI><s>[*]</s> אני צועדת לי בסופר, לשם שינוי לא עמוסה בילדיי, משרכת רגליי בעייפות רבה (התחלה של מחזור...) בין הטורים הרבים, ופתאם מרימה את הראש ומגלה את מיץ השזיפים המרוכז שקניתי לפני... רגע, מתי זה היה ? בערך ארבעה ומשהו חודשים. נו המיץ הזה...

<r>חשבתי שלא אכתוב כאן יותר. מין אשליה כזאת, שיחת סיכום בבית חולים וזהו. אולי גם אני אצליח לשים את הכל מאחור. וחוצמזה, עסוקה מאד בחיים וגם קיוויתי לחזור לכאן רק אחרי שהסיפור הרע הזה ייגמר בסוף טוב... חוצמזה, נעשה יותר קשה לכתוב. אני יותר ויותר חשופה ועדיין מופתעת לגלות, שזו לא חלקה שמורה,...

<t>יום חמישי, כבר אמצע כסלו, אנחנו חודשיים וחצי אחרי. חוזרים לאותו בית החולים, מחכים זמן רב, רב מדיי בתור, יחד עם עוד המון נשים. מפריד ביננו הבדל דק וקטן, או יותר נכון עבה וגדול: כרסן בין שיניהן, רחמן מלא חיים ואני מביאה איתי רחם חשוך וריק ולב כואב ודואב. שיחת סיכום. אין צ'ופרים לפרידה, א...

<t>חוזרת לדף הזה, למרות ואולי בזכות הכל... בסוף השבוע הזה, בעזרת ה' (והרבה מרפקים ואסרטיביות למול קור עצום שנושב ממגדלי השן של הממסד הרפואי...) מה שנקרא "שיחת סיכום". לא אלאה אף אחד בתיאור החוויות המרנינות שהיו לי בשיחות עם גורמים מהמכון הפתולוגי... מכינה את כל האסרטיביות שלי ועוד הר...

<r>לכולכן ולאיילת אהובתי: ילדה יפה יפה שלי, בדיוק חודשיים שלמים מיום שנעלמת לנו, בנתיבך הלא ידוע. חודשיים תמימים, כל-כך מעט וכל-כך הרבה. מוכרחה לשבת לכתוב לך ומנצלת את הפינה החמה הזאת, פינה שפינו עבורך כל-כך הרבה אנשים טובים ויפים ומאירי לב ועיניים. ילדה שלי, המומה מעוצמת התמור...

<t>ברשותכן, עוד שתי מילים... ויודעת פתאם מה למדתי מבתי האובדת: צניעות, צניעות, צניעות ושקט גדול גדול, כי "סייג לחוכמה (ולכאב, ולאובדן...) שתיקה" וכן, גם "אל תחקור במופלא ממך" (גם פנימה - למה ולמה ולמה ??? וגם החוצה - "מה הרם לא רוצים ילדים??" "ולמה הפרש כזה גדול" וכו' וכו'...) ...

<t>חוזרת הביתה ורצה למחשב, מוכרחה לפרוק את עוצמת הכאב והקושי: אני חוזרת מערב בנות, לראשונה בחיי, ביוזמה ברוכה של אחת מבנות הדוד/ה שלי מצד אבא, ארגנו ערב בנות. כל הבנות דוד/ה התאספו יחדיו, למרות פער הגילים והמרחק הגיאוגרפי. ערב מרגש, מצחיק עד דמעות ומעורר מחשבות ורצון לעוד. ובתו...

<t>חושך גדול נורא. עצימת עיניים. כיבוי. אין אוויר. אני חושבת שאני מתה. הנה אני שומעת על זה קורה שוב. אני לא מאמינה. אני לא רוצה להאמין. אלוהי הרוחות, אלוהי האלוהים איכה ????? זה כבר קרה לי בחודשיים האלה, אבל שמעתי על זה מרחוק ויכולתי להרשות לעצמי לא להאמין ועכשיו זה מקרוב, הריו...

<t>ממשיכה לעדכן, כיוון שאני מקווה שיום אחד יומן המסע הזה יוכל לסייע ולו במעט למישהי אחרת (ומקווה כל-כך שאנ יהייתי האחרונה !) היום, לראשונה, בדיקה אצל רופא הנשים. החלפתי רופא, גם בגלל קושי סובייקטיבי לחזור לשבת עלאותו כסא, באותו חדר בו הייתי כל-כך מלאה בהבטחות לאושר וכו' וגם בגלל שהרופאה ש...

<r>תודה לכן. קצת הסברים (לא התנצלויות...): התהליך הזה הוא כמו מסע אל הלא ידוע. למרות שכבר הבנתי שיש עליות וירידות כואבות, זה כנראה לא יהיה לי ברור עד שלא אעבור את כל הדרך (יש שיר כזה של שמרית אור ומתי כספי, אצרף בסוף...). ולכן עכשיו, בעליות אני נחרדת, הנה הנה חזרתי לחיים, ואני שלמה, ואני ...

<r><PO><s>[po]</s>פלוני אלמונית<e>[/po]</e></PO>, אני מעיזה ופונה אלייך ישירות, מקווה שאת עוד נכנסת לדף הזה. אם יש לך את הכוחות, אני חושבת שאשמח לדבר איתך באופן פחות וירטואלי. הימים עוברים להם ואני מרגישה שאני לא מצליחה להרפות. העצב מקיף אותי ולמרות כל הניסיונות שלי לחזור לחיים, אני רק יורה באלף כיו...

<r><PO><s>[po]</s>פלוני אלמונית<e>[/po]</e></PO> , אני קוראת וישר מסרבת להאמין, כל מהותי צורחת "לא נכון", אני שומעת מכל-כך הרבה אנשים על סיפורים דומים ולא מצליחה להאמין. מסרבת להאמין שהעולם אכזר כל-כך אל כל-כך הרבה אנשים. לא, לא, לא. לא אצלך, לא אצלי, מתכחשת לאפשרות שמשהו כל-כך נורא אפשרי. ומתנ...

<t>היום אני נפתחת לכאב; לא נכנעת, לא שוקעת, לא מרימה ידיים, רק נפתחת לכאב; נפתחת אל ילדתי היפה יפה שאבדה לי. מחפשת אותה בתוכי, בתוך נשמתי, מעבירה אותה מהרחם העוטף והכל-כך מתגעגע שלי, אל פינה אחרת בנפשי. מריחה את נשמתה, ...

<t>מתלבטת ובסופו של דבר מחליטה בכל זאת לחלוק עמכם מחשבות ותובנות שחולפות בי היום, רגע לפני שמותה של איילת הופך למשהו שקיים עמנו כבר חודש תמים... : מרגישה כמו יונה הנביא. מנסה לחשוב על העבר ולהסיק ממנו על מעשיי בעתיד, מנסה להתחבר לרצונות שחורים ועמוקים בי שמבקשים לחדול מהכל: אולי...

<t>כותבת, אחרי הפוגה לא קטנה ולא פשוטה. הפוגה שבה הספקתי לטפס למעלה, לצלול למעמקים ולחזור לסוג של מישור זמני. אני מגלה שבמסע הזה, עדיין אף יום לא דומה למשנהו, ולא ניתן לצפות ולחזות איך הדברים יתקדמו ויתפתחו, אפילו לא בטווחים של שעות ספורות. לא פשוט, לפעמים מלא ייאוש ותחושות כבדות ושחורות, אבל גם עוצ...

<r>אני ממשיכה לשתף אתכן. חלק אולי יחשבו שאני פסיכית (לא בגלל השיתוף, בגלל המעשים עצמם)ובכל זאת אני מתארת לכן את מעשיי הבוקר: כבר לפני שבוע סיפרה לי אמא שלי על בת של חברים עם דלקת בשד, שזקוקה לתמיכה (פיזית ונפשית). כבר לפני שבוע שוחחתי איתה ארוכות בטלפון, שוכחת לגמרי את הכאב האישי שלי ואולי נבנית מאי...

<r>שבוע טוב ותודה על המילים הנפלאות שלכן. אכן, השבוע שחלף נגמר בייאוש רב והמון המון שחור. אתמול בלילה, אחרי שהילדים הלכו לישון נתנו לעצמנו קצת זמן לדבר אחד עם השני (אני והאיש שלי). להציף את כל הקושי והשחור. כשהלכנו לישון הרשיתי לעצמי לומר לו עד כמה קשה לי, ושקשה לי יותר מכל דבר אחר שעברתי בחיי....

<t>חוזרת מהחג, נטולת כוחות, שקועה עמוק עמוק בתוך ענן של ייאוש ותחושות של מוות. במהלך החג קראתי את ספרה של יעל בשור "להיפרד לפני שמכירים - סיפורה של אם" בו היא מגוללת את סיפורם האישי מרגע שגילו כי העוברית שלהם מתה ברחם, בשבוע 37 להריון. כל מילה שקראתי פוערת חלל יותר גדול בנפשי ובגופי, מרגי...

אני שואבת מכן ומכל המוכנות הזאת להשתתף בצער שלי ושלנו ולתת מעצמכן, שואבת מזה כוחות והמון אהבה וחום. אינסוף תודות. אני שמחה שאיילת איפשרה לי ולנו לגלות שיש בעולמנו עוד המון ניצוצות של טוב ויופי אין קץ.

חג שמח ונשתמע לאחריו.

<r><PO><s>[po]</s>אם הבנים שמחה<e>[/po]</e></PO> את צודקת כמובן, אין התחלה, יש רק המשך של החיים, התכוונתי אולי להתחלת החזרה לחיים "הנורמליים". ההבנה הזאתי שלעולם לא אהיה יותר מי שהייתי קודם, שעברתי קו בלתי נראה אולי לחלק מהאנשים. אולי להתחיל מהתחלה זה בעצם לפתוח מחדש את כל המחשבות הבלתי גמורות, את כ...

<t>אתן כל-כך מבינות ומקבלות, אבל נראה לי שהסביבה שלי מצפה וחושבת אחרת. כולם דוחפים אותי אל העשיה, החיים, ההתמודדות שמבחינתם היא: "החזרה לשיגרה". משהו בי צועק בקולי קולות: "לא רוצה. רוצה את התינוקת שלי. לא רוצה שומדבר אחר". ההגיון מסביר לי בדרכו שעליי להתחיל לצאת מזה, לתכנן תוכניות, לשמוח בחלקי וכו' ...

<t>יוליה, תודה עצומה על השיתוף. כל אחד שחולק עימי את האובדן שלו, ובמיוחד את ההרגשות והמחשבות נותן לי ולאובדן שלנו עוד מקום ובעיקר משקם את השפיות. אני חייבת לומר, שממקומי כעת, כל אישה שחוותה אובדן וחזרה אחר כך להרות היא אמיצה מאד מאד. פתאם הבנתי שלחיות בעולם הזה כאשה זה להרגיש ולחוות פי שתיים מכל גבר...

תודה שרון, אני מתעמקת במילים ובהחלט מתחברת. יודעת שיכאב תמיד, רק פחות ומתמודדת עם כל מה שבא לאט לאט.

<r>יום שלם של נורמליות ואני מבקשת את בתי בחללי ליבי ומתקשה למצוא אותה. עוטפת את עצמי ואת זכרונה בנורמליות יומיומית עמוסה ומעייפת. מדהים כמה דברים הוזנחו בבית הזה במהלך ההריון ואיך כל תוכנית שלי לעתיד מרוממת את רוחי ואחר כך מצניחה אותה מותשת. אני מרגישה שרק המחשבות על תוכניות גוזלות ממני כל-כך הרבה א...

<t>תודה לכולכן, הזמן עובר ועוזר, עם עליות וירידות כצפוי... הערב נפגשתי עם מישהי שהייתה שם, ממש לא מזמן, עם כל הסימנים שהיו גם בי (שני ילדים בריאים בבית, שנולדו בלידות מאוחרות וכו' וכו'). נגעתי בה חזק חזק, זה עזר לי להאמין ולהבין שאכן, אני לא לבד בסיפור הזה. לא יודעת איך להסביר את זה ...

<t>חשבתי לי פתאם: אף גבר בעולם לא יוכל להבין אותי ואותנו. אף גבר לא יבין עד כמה משמעותי לי שאני היחידה בעולם שהרגשתי אותה חיה, חיה !!!! נושמת בתוכי, זזה בתוכי. אולי בגלל זה היה לרופא ההוא, מלאך המוות עבורי, קל כל-כך (אני יודעת, אני יודעת, לא באמת קל אבל אני היום על המון אנרגיות שליליות וים של כעס ומ...

<t>ספרים, שירים, דברים שהיו עבורי טעם החיים, ועכשיו הכל מרגיש נורא תפל. עוד לא מסוגלת להעמיק ולצלול לתוך ספר קריאה אמיתי (בינתיים מעיינת בכל מיני ספרים מקצועיים, כמו "אובדן" של תמר גרנות וכו'). הזמן עובר, אני חשה כל יום שעובר בדברים הקטנים שאני כבר מסוגלת לעשות. אל תבינו אותי לא נכון, יש ר...

<t>יושבת לכתוב, מנסה לזקק לי מילים. עסוקה בטרדות היומיום ולא תמיד פנויה לפתוח חלון לשמוע ולתור אחר בתי האובדת: איילת, כאן אמא - היא לא עונה לי, אולי היא רק ישנה. איילת, כאן אמא, אוהבת אותך כל-כך, היא עדיין בשלה, רדומה ושלווה. איילת, כאן אמא -...

תודה.

לדמותך הנעלמת

נ.ב.: אני חושבת שיש לי שם חדש אבל לא ממש יודעת איך עושים את השינוי וכן, אני אשמח לקבל כל מה שיש לך לתת, אתה צריך כתובת ממש או אי-מייל או מה ?

<r>צפריר, מוכרחה להודות שחכיתי לך ולמלותיך. הן קולעות וכואבות נורא. התחושה הראשונה שעוררה בי הצעתך היא זעם והתנגדות אדירים. אני עוד לא מוכנה, עוד לא יכולה, אבל כן מרגישה את הצורך הזה מתחיל לבעבע בתוכי. אתמול ביושבי מול המחשב, עיינתי בדף <PO><s>[po]</s>מה חדש<e>[/po]</e></PO> ופתאם רצ...

אני חושבת שהיום זה יום השקיעה הגדולה...

<t>ועוד משהו, לא יודעת למה אבל פתאם הבוקר הנוכחי נורא מפחיד אותי: צריך להתחיל לחשוב על לחזור למטבח ולבשל, וזאת נראית לי משימה ענקית ומיותרת ואין לי מושג מאיפה אשאב כוחות עבורה. ועוד אלף ואחת סידורים (אפילו הכי בסיסיים, להחליף מתנות שהילדים קבלו ולא יכולים ללבוש וכו' וכו') - עד עכשיו האיש ש...

<t>נאוה, אני יודעת שזה יצטרך לבא, אבל זה נראה לי כל-כך מפחיד ומורכב. יש בי תחושות כל-כך אמביוולנטיות וסותרות לגבי זה. אני תוהה אם לא כדאי לפנות לתמיכה מקצועית לפני ובמהלך ??? מתלבטת אם הפעם אנסה לא להיקשר, לא לקוות, לא לחלום, לא לתכנן , ואיך חיים ככה במשך כל-כך הרבה ימים ???? אולי רק הריון...

<r>מוצאי היום הקדוש, אני מוצאת את עצמי מתנחמת או יותר נכון מסמנת המון שמחות קטנות, מין תחושת תודה על הקלות קטנות שקבלנו: למשל, העובדה שהכל קרה רגע לפני כניסת השנה החדשה, ובכך בעצם נותר משהו ששייך לשנה שחלפה... למשל, העובדה שיש עכשיו המון חגים, שמאפשרים לנו לחזור לשגרה בהדרגה ובאיטיות...

תודה.
נחזור לדווח אחרי הפוגת היום הקדוש...
גמר חתימה טובה לכולנו.

<t>רוצה לדווח גם על הרגעים האחרים: רגעים של ייאוש, גל של כאב מטלטל, תחושות קשות של בושה, כשלון, אכזבה עצומה ובעיקר חוסר האונים הנורא הזה. מין סירוב פנימי לקבל את הדין, כעס גדול ואין על מי לפרוק, בכי פנימי חסר מעצורים וגם הוא כבר אינו יכול לגאול ולהושיע. תחושת פספוס, חוסר טעם ופחד עצום כשעולים הרהורי...

<t>זהבית - אני קוראת אותך ומזדעזעת, איך עברת את כל זה כל-כך לבד ??? פתאם דרכך, מהדהד בי עוד יותר חזק כמה שפר גורלי, שהרי יכולתי להיות גם נורא לבד בסיפור הזה. אני נדהמת מעוצמותייך ושמחה כל-כך שפתחת בפניי את הסיפור האישי שלך. הבן שמת ברחמך עוזר לי להתגבר על ביתי הכואבת והלוואי והמפגש בינינו מסמל גם את...

<t>נכנסת לכאן לסכם יום נוסף במסע הארור הזה... סוף של יום שמוצא אותנו מפורקים, מבולבלים, כועסים ועייפים כל-כך מלכאוב ולבכות. נראה לי חשוב שתדעו גם על רגעים כאלה. חושבת שאולי רצתי היום קצת מעבר לקצה גבול היכולת שלי. יותר מדיי דברים חדשים וראשוניים. ובסיכומים הסטטיסטיים של בע...

<t>מרגישה צורך עז להמשיך לעדכן אתכן (ואתכם...). אולי יום אחד מישהי שתאלץ לעבור משהו כל-כך גדול וכבד כזה תוכל להיעזר ולהיתמך מיומן המסע הזה. הבוקר קמתי, בלי ידיעה שהנה אני קמה מהשבעה, אך בסופו של דבר כך הרגשתי: התלבשתי, והרגשתי איך שרידי ההריון הולכים ונעלמים להם (השדיים כבר חוזרים לגמרי ל...

<t>זהבית אין לי מילים להודות לך ! - התעוררתי עכשיו לסיוט אינסופי, הבן הגדול שלי שכב למרגלותי במיטה וגיליתי שהשמיכה שלי מכסה את כולו, ישר זינקתי והנחתי יד על גופו, לרגע אחד היה נדמה לי שהוא לא נושם. "הנה הרגתי גם אותו" עברה המחשבה בראשי, בבהלה הערתי את בעלי וזעקתי שהוא לא נושם. זאת היתה טעו...

<t>בעקבות הדברים שכתבתם, רוצה לצטט ממילים שכתבה לנו אחותי (ומקווה שהיא תסלח לי על הפרסום...): "עוד שנייה היא כבר יוצאת כבר מריחים בכל מקום את ניצני ההתחדשות והחמלה את הבל הפה נשמת אפה ניחוחות הפרי וקולות התפילה כולם בפתח ניצבים אבל רגע ...

זהבית - תודה באופן אישי, השיתוף הזה הוא כמו אוויר לנשימה עבורי. הידיעה שאני לא לבד, שעוד נשים עברו את זה, עוזרת מאד בהתמודדות עם רגשות האשם. וגם חיוני לי מאד לשמוע על התמודדויות. תודה .

<t>תודה לכולכם. לכמה שעות טובות לא הצלחתי להתחבר לאינטרנט והרגשתי איך חלון ההצלה שלי נסגר והמחנק היה עצום. אני נתמכת מאד מכל מה שאני קוראת כאן ובכלל, הלגיטימיות שלבכתוב ולפרוק ולדעת שמישהו יתייחס ויגיב איכותית ומשמעותית כמעט כמו או אולי אפילו יותר מללכת לטיפול (וגם זה עוד יגיע). הבוקר הלכת...

<t>אני המומה מעוצמת כוחם של ילדי הקטנים: זה כבר אחר צהריים שני בימי החול, ולכמה שעות אני מתנתקת מהחושך, מהכאב, עד שלרגע נראה לי כאילו הכל כרגיל, ואנחנו משפחה רגילה לגמרי... עד שצחוק של תינוק מעורר בי געגוע וכאב עצום ודמעות שזולגות מעצמן, על החיוך שהיא לעולם כבר לא תחייך, לא בגיל שבועיים, לא בגיל חוד...

נאוה, מצליחה להתחבר ללשקוע, לנשימות העמוקות, לבכי שבסופו שינה קצרה אך מרוכזת. אבל עוד ממש לא מסוגלת להרפות, להיפרד, לוותר עליה ...

<t>תודה על הכל. בסופו של יום נורא מתיש. חושבת שבקרוב אנתק את הטלפון, כיוון שכל-כך לא נעים לי ואני עונה לכל אחד ומוצאת את עצמי בלי רגע של שקט להתמודד באמת, לבכות את כולי, להתייחד עם הבת שלי ושלנו. אולי היא עברה בי כדי ללמד אותי לשנות את סדר העדיפויות, לדאוג לעצמי ולצרכיי ??? לא יודעת ועוד לא בשלה להס...

תודה עודד. אני מוצאת את עצמי מתפללת בבקרים, מגיעה לפרשיות של "שמע ישראל" ומתעכת היטב על המילים "ובכל נפשך". אני מרגישה שהנה זה אכן הניסיון הגדול שלי, שהרי את נפשי נתתי לו במלואה...

<t>אין לכן מושג כמה אתן עוזרות (ועוזרים) לי ולנו. טוב לי שיש לי את מי לעדכן וממי לשמוע ניחומים ועצות, דווקא אולי בגלל הריחוק שיש בסוג התקשורת הזה. חלק מכם נורא בא לי לפגוש, מעבר לרמה הוירטואלית ומדהים אותי כמה אמפתיה יכולה להיות באנשים שכלל לא מכירים אותך. עכשיו כבר בוצר, ואין לי ספק שכמו תמיד ...

<t>תודה. לכולם. עברו שלושה ימים של חג ושבת ובעצם הכל מתחיל רק עכשיו. חשוב לי לתקן את הרושם השגוי: יש לנו שני בנים מקסימים ונפלאים בבית, השני פשוט קצת יותר קטן ומתקשה להביע את כל קשייו וכאבו במילים. אבל הוא לא מפסיק להביא אליי את הבובות הבוכיות שלו על מנת שאלטף וארגיע אותן, ומדי פעם עדיין מנסה ל...

<t>הבת שלי מתה, העוברית היפה-פיה והנהדרת שלי הפסיקה לנשום. זה קרה בתוך הרחם שלי. בשבוע ה- 40 להריון. הגעתי לבית החולים לביקורת שיגרתית כדי לגלות שהיא מתה. זה קרה בתוך הרחם שלי. ילדתי תינוקת שלווה ושקטה ויפה ומתה. אני כותבת ומנסה להבין ולעכל. איך בבת אחת נגדעו כל החלומות והתוכניות שלנו. ומה עושי...

החיפוש הניב 58 תוצאות