על ידי סאלוש* » 06 פברואר 2010, 09:17
קיבלתי עכשיו מחברה ספר מעניין מאוד בשם "כוחה של נחישות". באנגלית השם קצת פחות קיטשי, mindset. החוקרת מדברת שם על תפיסות שונות שיש לאנשים. יש אנשים שיש להם מה שהיא קוראת "תבנית חשיבה מקובעת" שהיא תפיסה שרואה ביכולות שלנו משהו שנולדנו איתו, או שלא. ויש אנשים שפיתחו (בעזרת ההורים לפעמים) תפיסה שהיא קוראת לה "תבנית חשיבה מתפתחת", תפיסה שמאמינה שיכולות הן משהו שמפתחים. זו תפיסה מוכרת, אבל הספר מחדד אותה מהרבה כוונים. אני ממליצה לך לקרוא אותו, יש שם הרבה חלקים שנוגעים ללמידה.
בעצם מכל הסוגים הללו:
_המצטיינים "מהדור הישן" - אלה שבאמת מבינים יחסית בקלות ובעלי משמעת עצמית טובה ולמידה זורמת
המצטיינים שחושבים שהם עדין בתיכון - פונים למרצים על כל ציון שלא נראה להם או מבחן שלא נראה הוגן, ..."
המצטיינים הפעילים - אלה שהולכים לכל שעת קבלה ולא צוברים אף פער הבנה, ולא חיים בסרט שהם ישלימו הכל עד המבחן_
כולם עושים משהו פעיל. הראשון והשלישי לומדים הרבה. אולי השלישי יותר. והשני, נעזרים הרבה בצוות. אני אישית נעזרתי בצוות הרבה, בעיקר במהלך הסמסטר, כדי להבין כל פסיק. ידעתי שהפסיקים יחזרו אלי במבחנים. במהלך המבחן, לפעמים אין ברירה אלא להעזר, בעיקר אם הם ניסחו שאלות לא ברורות, אז מגיע להם לעבוד קשה במבחן. זה גם מלמד אותם להשתפר בניסוחים, כי הם רואים אילו שאלות גוררות מבול של בקשות הבהרה.
גם אני למדתי מדעי הטבע (פיסיקה ואח"כ מחשבים) בהצטיינות, ועם זה אני לא יכולה להסכים:
צריך לשנן. להבין אאוט לשנן אין.
להבין תמיד אין, וקודם לכל, אבל לשנן גם כן. לא רק להבין. ובטח שלא רק לשנן. רק לשנן, את נופלת במלכודות הכי פשוטות. רק להבין, את איטית מדי ולא מתורגלת במבחנים, ולא מכירה את הטריקים הקטנים.
_צריך לדעת איך לגשת למבחנים אמריקאים, אני לא טובה בזה. הולכת לאיבוד כי אף תשובה לא מדוייקת לי.
צריך ללמוד איך מצטיינים. לשאול אנשים שהצטיינו, ללמוד מהם_
בדיוק. את השורה השניה את מתחילה לעשות. אפשר לנסות למצוא מישהו מצטיין שמוכן ללמוד יחד לפעמים. וגם השורה הראשונה חשובה. לדעת להצליח במבחנים היא אמנות בפני עצמה. את יכולה להתיחס לכל מבחן כאל תרגול. תרגול של יכולת אדירה. וזו יכולת שלא תלך לאיבוד גם בשאר החיים. למשל היום, כשאני מדברת עם מישהו, שמשלם לי הרבה כסף על השיחה, אני נדרשת לסוג מסוים של העירנות והחיוניות הזו שפיתחתי במבחנים בטכניון. בשיחת אימון בדיוק כמו במבחן, כל דקה היא משמעותית! ואני צריכה להיות נוכחת ועירנית ובמיטב החשיבה שלי כל הזמן! עכשיו עכשיו! בלי להכנס לסרטים בראש שלי בכלל! זה מרגש וכיף. ככה למדתי להתיחס למבחנים אז, כמשהו מרגש, מאתגר. בתקופה של הלימודים התאמנתי הרבה, בכמה סדנאות, על התפיסות שלי ועל התגובות שלי בזמן מבחן. כי במשימה הגדולה ההיא, ראיתי שהתבניות חשיבה שלי והתפיסות שלי פשוט לא מביאות אותי רחוק מספיק. לפני מבחן היתי לא רק לומדת אלא גם עובדת על הראש שלי. מנתחת מצבים שקרו במבחנים קודמים, משננת לעצמי מנטרות, עושה ספורט ומקשיבה למוסיקה, כל מה שיכול לעזור לי להיות במיטבי.
בהצלחה @}
קיבלתי עכשיו מחברה ספר מעניין מאוד בשם "כוחה של נחישות". באנגלית השם קצת פחות קיטשי, mindset. החוקרת מדברת שם על תפיסות שונות שיש לאנשים. יש אנשים שיש להם מה שהיא קוראת "תבנית חשיבה מקובעת" שהיא תפיסה שרואה ביכולות שלנו משהו שנולדנו איתו, או שלא. ויש אנשים שפיתחו (בעזרת ההורים לפעמים) תפיסה שהיא קוראת לה "תבנית חשיבה מתפתחת", תפיסה שמאמינה שיכולות הן משהו שמפתחים. זו תפיסה מוכרת, אבל הספר מחדד אותה מהרבה כוונים. אני ממליצה לך לקרוא אותו, יש שם הרבה חלקים שנוגעים ללמידה.
בעצם מכל הסוגים הללו:
_המצטיינים "מהדור הישן" - אלה שבאמת מבינים יחסית בקלות ובעלי משמעת עצמית טובה ולמידה זורמת
המצטיינים שחושבים שהם עדין בתיכון - פונים למרצים על כל ציון שלא נראה להם או מבחן שלא נראה הוגן, ..."
המצטיינים הפעילים - אלה שהולכים לכל שעת קבלה ולא צוברים אף פער הבנה, ולא חיים בסרט שהם ישלימו הכל עד המבחן_
כולם עושים משהו פעיל. הראשון והשלישי לומדים הרבה. אולי השלישי יותר. והשני, נעזרים הרבה בצוות. אני אישית נעזרתי בצוות הרבה, בעיקר במהלך הסמסטר, כדי להבין כל פסיק. ידעתי שהפסיקים יחזרו אלי במבחנים. במהלך המבחן, לפעמים אין ברירה אלא להעזר, בעיקר אם הם ניסחו שאלות לא ברורות, אז מגיע להם לעבוד קשה במבחן. זה גם מלמד אותם להשתפר בניסוחים, כי הם רואים אילו שאלות גוררות מבול של בקשות הבהרה.
גם אני למדתי מדעי הטבע (פיסיקה ואח"כ מחשבים) בהצטיינות, ועם זה אני לא יכולה להסכים:
[u]צריך לשנן. להבין אאוט לשנן אין.[/u]
להבין תמיד אין, וקודם לכל, אבל לשנן גם כן. לא רק להבין. ובטח שלא רק לשנן. רק לשנן, את נופלת במלכודות הכי פשוטות. רק להבין, את איטית מדי ולא מתורגלת במבחנים, ולא מכירה את הטריקים הקטנים.
_צריך לדעת איך לגשת למבחנים אמריקאים, אני לא טובה בזה. הולכת לאיבוד כי אף תשובה לא מדוייקת לי.
צריך ללמוד איך מצטיינים. לשאול אנשים שהצטיינו, ללמוד מהם_
בדיוק. את השורה השניה את מתחילה לעשות. אפשר לנסות למצוא מישהו מצטיין שמוכן ללמוד יחד לפעמים. וגם השורה הראשונה חשובה. לדעת להצליח במבחנים היא אמנות בפני עצמה. את יכולה להתיחס לכל מבחן כאל תרגול. תרגול של יכולת אדירה. וזו יכולת שלא תלך לאיבוד גם בשאר החיים. למשל היום, כשאני מדברת עם מישהו, שמשלם לי הרבה כסף על השיחה, אני נדרשת לסוג מסוים של העירנות והחיוניות הזו שפיתחתי במבחנים בטכניון. בשיחת אימון בדיוק כמו במבחן, כל דקה היא משמעותית! ואני צריכה להיות נוכחת ועירנית ובמיטב החשיבה שלי כל הזמן! עכשיו עכשיו! בלי להכנס לסרטים בראש שלי בכלל! זה מרגש וכיף. ככה למדתי להתיחס למבחנים אז, כמשהו מרגש, מאתגר. בתקופה של הלימודים התאמנתי הרבה, בכמה סדנאות, על התפיסות שלי ועל התגובות שלי בזמן מבחן. כי במשימה הגדולה ההיא, ראיתי שהתבניות חשיבה שלי והתפיסות שלי פשוט לא מביאות אותי רחוק מספיק. לפני מבחן היתי לא רק לומדת אלא גם עובדת על הראש שלי. מנתחת מצבים שקרו במבחנים קודמים, משננת לעצמי מנטרות, עושה ספורט ומקשיבה למוסיקה, כל מה שיכול לעזור לי להיות במיטבי.
בהצלחה @}