לגדול ללא אמא

שליחת תגובה

המאחד הוא המבדיל
קוד אישור
הזן את הקוד בדיוק כפי שהוא מופיע. כל האותיות הן אותיות גדולות.
סמיילים
|יד1| |תינוק| |בלונים| |אוף| ;-) :-] |U| |נורה| |עוגה| |גזר| |אפרוח| 8-) :'( {@ :-) |L| :-D |H| ((-)) (()) |יש| |רעיון| {} |#| |>| |שקרן| >:( <:) |N| :-0 |תמר| :-S |מתנה| |<| :-( ZZZ :-| |*| :-/ :-P |עץ| |!| |-0 |Y| :-9 V :D :) ;) :( :o :shock: :? 8-) :lol: :x :P :oops: :cry: :evil: :twisted: :roll: :!: :?: :idea: :arrow: :| :mrgreen: :geek: :ugeek:
BBCode פעיל
[img] פעיל
[url] פעיל
סמיילים פעילים
צפיה מקדימה של הנושא
   

הרחב תצוגה צפיה מקדימה של הנושא: לגדול ללא אמא

לגדול ללא אמא

על ידי בשמת_א* » 22 מאי 2019, 12:39

יש טיפולים שממש עוזרים, ואפילו תוך זמן יחסית קצר!
להבדיל מכדורים, שבסך הכל יוצרים סוג של סימום והשתקה כדי שלא תרגישי מה קורה בפנים (אבל בזמן שהכדור ממסך את המצב הרגשי, מה שבפנים בעצם גדל ומחמיר, כי אין ריפוי).
אחת ההמלצות שלי היא עירית לוי. המלצה אחרת היא ג'ון ג'ייקובס. https://www.hiburim.org/JohnJacobs.html

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 22 מאי 2019, 10:30

מסתכלת על השעון, מתי יגמר היום הזה. והוא זוחל. יורקת דם עד שנגמר יום העבודה, ואז בבית, לוקחת כדור הרגעה כדי שאוכל להעביר את היום עד הלילה.
מציאות קשה. להירפא אני מוכנה לעשות הכל, הכל.

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 22 מאי 2019, 10:27

תודה יקרות.
נתונה מזה שלושה חודשים בהתקפי חרדה. נוטלת תרופה חדשה, חמישה שבועות, יש הקלה, אבל זה עוד לא זה. מתעוררת כל בוקר עם התקף חרדה. דפיקות לב חזקות, פחד. לא יכולה לסבול את ציוץ הציפורים. רוצה למות, אבל קמה על רגלי, שוטפת פנים, מתלבשת ונוסעת לעבודה.
בעבודה אני שם ולא שם.. מנסה בכל כוחותי להראות עסקים כרגיל.. מקנאה בשותפתי לחדר, היא כל הזמן עליזה, אוכלת ארוחת בוקר בתאבון, ואני מסתכלת ואומרת, אלוהים בבקשה, תרפא אותי. זה בלתי נסבל.

לגדול ללא אמא

על ידי ענ_בל* » 22 מאי 2019, 08:47

נמצאת כאן ומקשיבה.

לגדול ללא אמא

על ידי נועה* » 21 מאי 2019, 23:52

קוראת אותך. שולחת חיבוק.

לגדול ללא אמא

על ידי אני_מליה* » 21 מאי 2019, 19:51

אני גם קוראת.
עברתי ילדות מגעילה עם אמא שהייתה רעה אליי. כשאני מסתכלת מסביב אני לא רואה אנשים שלמים ואנשים שבורים, וגם לא יודעת להגדיר את עצמי. יש תחומים שאני יותר מתפקדת ויש שפחות, ככה זה גם עם אנשים אחרים בעיניי.
לגבי התקפי חרדה - היו לי אינסוף. שיניתי דברים רבים בחיי (ניסיתי גם טיפולים פסיכולוגיים ואחרים ולא עזר) היום אין לי יותר.

לגדול ללא אמא

על ידי יולי_קו » 21 מאי 2019, 16:05

משאירה לך (()) , שתדעי שקראתי.

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 12:59

משתפת בתקווה להוריד מועקה שיושבת לי בחזה. משתפת כי מקווה לשיתופים. האם יש כאן עוד כמוני שעברו ילדות קשה אבל יצאו שלמים ממנה?

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 12:52

בבית לא ידעו שאני לא נכנסת לבית הספר, לא היה מי שיתעניין. הסתרתי את זה כמובן. פעם המורה פגשה את אבא שלי ואמרה לו למה הבת שלך לא מגיעה לבית הספר כבר הרבה זמן? הוא השתולל. איפה את מסתובבת? לאן את הולכת?
היה לו קשה עם אמא והוא היה מגיע למצבים של התקפי זעם, זוכרת פעם אחת שלקח גלון נפט (תנור חימום בחורף) ושפך בבית ואיים להצית אותו כאשר כולנו היינו בו. זה היה מפחיד. כמה פעמים שלך סכין מהמטבח ואיים..

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 12:48

כאן למעלה קיבלתי את האמירה הבאה "הדבר היחידי שבאמת בשליטך - זה מצב רוחך". אוף הלוואי, הלוואי וזה היה נכון. אבל זה לא. אני נתונה למצבי רוח קשים, פחדים, עצב, כעס, דיכאון. הלוואי והיתה לי שליטה עליהם

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 12:07

זוכרת בית הרוס. ארבע ילדים שגדלים ללא אמא, עם אבא עצבני מאד, בגלל המצב של אמא.
מילדה ביישנית מאד ומופנמת , כנערה מתבגרת הפכתי למתמרדת, לא סיימי י"ב שנים , בכיתה י' כבר הפסקתי להיכנס לבית הספר, הייתי מסתובבת עם חברה, מעשנת, ולא אכלתי. הייתי אנורקסית

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 11:48

נתקעת. לא יודעת איך להמשיך , אבל אמשיך..
אני סובלת מהתקפי חרדה קשים, זה כבר ככה עשרים שנה. מטופלת בכדורים שמחליפה בכל כמה שנים. הם לא ממש עוזרים.
מחפשת מזור לפחד, לעצב, לכאב. אני יודעת שהילדה הקטנה שבי עדיין מנהלת אותי, אבל לא יודעת איך לפתור את ההזדקקות הזאת שלה.
ההבנה עצמה מניין הכל נובע לא עוזר, לא משקיט, לא מנחם

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 11:40

היוםאני הגדולה, כל כך זקוקה עדיין לאמא. מחפשת חברת נשים.

לגדול ללא אמא

על ידי נעמי* » 21 מאי 2019, 11:38

בחשש פותחת את הדף, הכותרת שלו קצת כבדה, כי אמא יש לי, שתחייה.
אני כבר גדולה, לא ילדה קטנה, אבל נדהמת כל פעם מחדש לגלות שהילדה הקטנה בתוכי עדיין מנהלת אותי.
זה היה כשהייתי בת ארבע.. פתאום אמא נעלמה. גילו לה גידול ממאיר בלסת, אחרי שנים שסבלה מכאבי שיניים כביכול.
אז היא נעלמה. לבית חולים. ומאז ועד היום אני זאת שמגדלת אותה. היא היתה אישה יפה מאד. היופי והזוהר שהיו לה היה מה שהגדיר אותה, אבל אז הסירו לה חצי פנים, והיא יצאה מדעתה. דיכאון קשה, אגרופוביה, פארנויה.

חזרה למעלה