על ידי בשמת_א* » 18 אוגוסט 2002, 13:54
וואללה, אני דווקא מסכימה עם רועי.
קניית בגדים היא בשבילי סבל גדול.
והאמת, גם ארונות מלאים אני לא יכולה לסבול. יש לי הרגשה שמרוב עצים לא רואים את היער.
אני רוצה במבט אחד לראות הכל, ושיהיו רק כמה אפשרויות נוחות, בלי כאב ראש...
פעם היתה לי פנטזיה שמישהו מסתורי ישלח לי קופסא עם שליח ובה יהיו הבגדים שאני צריכה (הנה, למשל, כל מכנסי החורף שלי גמרו את הקריירה שלהם בחורף האחרון, מזל שממילא בהריון אני לא מסוגלת ללבוש שום דבר שלוחץ על הבטן אז לבשתי רק שמלה, אחת. אבל מה אעשה בחורף הבא??? אוי ויי, אצטרך ללכת לחפש מכנסיים!).
לעומת זאת, תיקונים, שיפוצים, סדר, ניקיון, לשבת על איזה מכשיר ולתקן אותו או לנקות אותו כמו שצריך... לרחוץ כלים... זו תירפיה בשבילי.
ברז עוד לא יצא לי לתקן, אבל אני זאת שמנקה את הצנרת (מה שפותחים מתחת לברז, חור הניקוז באמבטיה). התקנתי שקעי חשמל ומפסקים. התקנתי מנורות מהתקרה. אני זאת שמתחזקת את המזגן (החלפת חורף-קיץ, רחיצת המסננים). אני זאת שיודעת להוציא את הרשת מהחלון במטבח, לרחוץ אותה ולהחזיר אותה (כנראה תורה מסובכת במיוחד, כי בן זוגי הצליח להפיל את הרשת מקומה שלישית למטה...). וגם שמה לב שהיא מלוכלכת, וגם לא רק יודעת אלא גם מבצעת. אני זו שמרכיבה רהיטים.
וזה לא שיש לי איזה ידי זהב. להחזיק מקדחה אני לא יודעת... (טוב, האמת, אני יודעת, אבל היא כבדה לי מדי ולכן אני לא יכולה לקדוח). אבל את הגבס אני יודעת לעשות כמו שצריך וגם לסתום את החורים כמו שצריך... D-:
היום חברתי כמעט הרגה אותי, כי טיפסתי על סולם להדביק כוכבים על התקרה בסלון (פעם כשרחצתי רצפה הילדה בדיוק זרקה כלפי מעלה כדור ים שנרטב מהמים, והוא פגע בנורה. הנורה התפוצצה, ועל התקרה נשארו כתמים. לצבוע לא רציתי - שיגעון לצבוע את כל התקרה רק בגלל איזור קטן. ופתאום לפני שבוע בא לי רעיון להדביק על כל הנקודות האלה כוכבים וירחים חמודים, וככה גם נסתיר את הכתמים המעצבנים וגם ניהנה משביל החלב!).
אבל אמרתי לה שלא יקרה כלום, ממילא כבר מותר לי ללדת מחר בלילה...
וואללה, אני דווקא מסכימה עם רועי.
קניית בגדים היא בשבילי סבל גדול.
והאמת, גם ארונות מלאים אני לא יכולה לסבול. יש לי הרגשה שמרוב עצים לא רואים את היער.
אני רוצה במבט אחד לראות הכל, ושיהיו רק כמה אפשרויות נוחות, בלי כאב ראש...
פעם היתה לי פנטזיה שמישהו מסתורי ישלח לי קופסא עם שליח ובה יהיו הבגדים שאני צריכה (הנה, למשל, כל מכנסי החורף שלי גמרו את הקריירה שלהם בחורף האחרון, מזל שממילא בהריון אני לא מסוגלת ללבוש שום דבר שלוחץ על הבטן אז לבשתי רק שמלה, אחת. אבל מה אעשה בחורף הבא??? אוי ויי, אצטרך ללכת לחפש מכנסיים!).
לעומת זאת, תיקונים, שיפוצים, סדר, ניקיון, לשבת על איזה מכשיר ולתקן אותו או לנקות אותו כמו שצריך... לרחוץ כלים... זו תירפיה בשבילי.
ברז עוד לא יצא לי לתקן, אבל אני זאת שמנקה את הצנרת (מה שפותחים מתחת לברז, חור הניקוז באמבטיה). התקנתי שקעי חשמל ומפסקים. התקנתי מנורות מהתקרה. אני זאת שמתחזקת את המזגן (החלפת חורף-קיץ, רחיצת המסננים). אני זאת שיודעת להוציא את הרשת מהחלון במטבח, לרחוץ אותה [b]ולהחזיר אותה[/b] (כנראה תורה מסובכת במיוחד, כי בן זוגי הצליח להפיל את הרשת מקומה שלישית למטה...). וגם שמה לב שהיא מלוכלכת, וגם לא רק יודעת אלא גם מבצעת. אני זו שמרכיבה רהיטים.
וזה לא שיש לי איזה ידי זהב. להחזיק מקדחה אני לא יודעת... (טוב, האמת, אני יודעת, אבל היא כבדה לי מדי ולכן אני לא יכולה לקדוח). אבל את הגבס אני יודעת לעשות כמו שצריך וגם לסתום את החורים כמו שצריך... D-:
היום חברתי כמעט הרגה אותי, כי טיפסתי על סולם להדביק כוכבים על התקרה בסלון (פעם כשרחצתי רצפה הילדה בדיוק זרקה כלפי מעלה כדור ים שנרטב מהמים, והוא פגע בנורה. הנורה התפוצצה, ועל התקרה נשארו כתמים. לצבוע לא רציתי - שיגעון לצבוע את כל התקרה רק בגלל איזור קטן. ופתאום לפני שבוע בא לי רעיון להדביק על כל הנקודות האלה כוכבים וירחים חמודים, וככה גם נסתיר את הכתמים המעצבנים וגם ניהנה משביל החלב!).
אבל אמרתי לה שלא יקרה כלום, ממילא כבר מותר לי ללדת מחר בלילה...